גמ'. קרובת חלוצתו לר"ע הוי ממזר כו' הכתוב קראו בית. עיין בירושלמי (פ"ג הל"א) דחליצה מהוה קנין, ואולי זהו יסוד גזיה"כ ביתו, הכתוב קראו ביתו אליבא דר"ע. אך הגר"ח זצ"ל נמנע מביאור זה בדין דר"ע, וסבר דגזיה"כ בעלמא היא.

ויל"ע האם קרובת חלוצתו אליבא דר"ע ממחייבי לאוין הן או ממחייבי כריתות. ואליבא דהירושלמי פשיטא דממחייבי כריתות הן שהרי סוברת דחליצה קונה והויא חלוצתו אשתו ונאסרו קרובותיה באיסור כרת דעריות, אך שלא כירושלמי צ"ע. ומסתבר דאם גזיה"כ בעלמא היא כגר"ח זצ"ל דהוי איסור דחל ממחייבי לאוין, ואסורין על החולץ מלאו ד"אשר לא יבנה" כמו דהחלוצה עצמה נאסרה על החולץ מאותו לאו.