יעקב ושלם עיר שכם¹

footnotes: ¹ המשך מהמאמר הקודם

ג. "ויבא יעקב שלם עיר שכם" (לג, יח)

ישנןכמה תהיות בספורו של יעקב אבינו בשכם:

**1)**למה הלך דווקא שמה, ומה עוד, "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו...במאה קשיטה" (לג, יט). שכם הוא המקום היחיד בו רכשו האבות קרקע בארץ כנען, מלבד מערת המכפלה שנועדה רק לקבורה. ניכר שיעקב התכוון להתיישב שם ישיבת קבע, ונשאלת השאלה, למה דווקא שם?

**2)**במענה להצעת חמור אבי שכם ובמעמד יעקב, בני יעקב אמרו "אך בזאת נאות לכם, אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר. ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד" (לד, טו-טז). הם דיברו במרמה וזממו להרוג את תושבי העיר. אך יעקב לא היה שותף למזימתם, ולמה שתק להצעתם? האם הסכים להצעת חמור שצאצאי יעקב יתחתנו עם בני ובנות שכם ויתמזגו בתוך העיר?

**ברם,**הרשב"ם פרש ששם העיר היה "שלם"¹ ולא שכם; אמנם העיר היתה מקום מגוריו של שכם בן חמור, אבל רק אחרי כן נקראה על שמו. פרושו מתקבל על הדעת, גם מפני שלא מסתבר שהכתוב יתאר את יעקב כמי שבא "שלם בגופו ובממונו"¹ לעיר שכלל לא יצא משם ולא שמענו מקודם שפניו היו מיועדות אליה.

footnotes: ¹ אפשר לפרש את דברי חמור ושכם לתושבי עירם "האנשים האלה שלמים הם אתנו" (לד, כא) כלומר, שלמיים, בעלי תודעה שלמית כמונו. ¹ כפרש"י בשבת דף לג.

לפיזה שתי ערים בשם "שלם" היו בזמן האבות. שלם של מלכיצדק שהיא ירושלים ושלם של שכם. תופעה זו של מספר ערים הנושאות שם אחד מוכרת בתנ"ך. הגלגל נמצא גם באזור שהוא "אצל אלוני מורה" (דברים יא, ל) וגם "בקצה מזרח יריחו" (יהושע ד, יד), וכן היו יותר מקדש אחת (דברי הימים־א ו, נז, סא).

סבירלהניח שלערים שנשאו אותו השם היה דמיון או זיקה הדדית. כשם ששלם־של־מלכיצדק בימי אברהם היתה עיר שעבדו בה לא-ל עליון, כך שלם־של־שכם בימי יעקב היתה עיר שעבדו בה לא-ל עליון.

לכןהחליט יעקב להשתקע בשלם־של־שכם. הוא היה צריך להתיישב באיזשהו מקום, ובחר לו עיר¹ שאמונתה היתה קרובה יחסית לאמונתו. כמו כן, היה עליו למצוא נשים לבניו; לשלוח לחרן עבור נשים כבר לא היה בא בחשבון, ולכן הסכים להצעת חמור "...והתחתנו אתנו..." (לד, יט). התוכנית שהציע חמור אבי שכם ולפי התיקונים שהכניסו בה בני יעקב, היתה גם תוכניתו.

footnotes: ¹ לא נתבאר האם בימי יעקב עוד שימשה שלם־של־מלכיצדק כמרכז לעבודת א-ל עליון. מכל מקום, האזור של שלם־של־שכם היה נוח יותר למרעה, כעדות הכתוב "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (לז, יב).

ניתןרק לשער איך פני ההיסטוריה היו נראות אחרת אילו יצאה תוכניתו של יעקב לפועל. הוא התכוון לכך, אבל ההשגחה האלוקית התכוונה אחרת. במקום שדרך שלם־של־שכם ייאחזו יעקב ובניו בקרב ארץ, ואולי ישפיעו וימנעו מן הכנענים מלהידרדר לאן שהידרדרו, חורבן שכם הביא להתנתקותם של בני ישראל מארץ כנען.

יעקבהתריע, "עכרתם אתו להבאישני בישב הארץ... ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי" (לד, ל). החשש השני לא התממש, כי נפלה "חתת א-להים על הערים אשר סביבותיהם" (לה, ה). אבל החשש הראשון התממש במלואו. הובאש ריחו של יעקב בעיני הכנענים, וסימן לדבר, שלא כרת ברית עם אף אחד ושלא כאברהם ויצחק. יעקב ובניו נשארו משפחה בודדה ומבודדת, ולבסוף ירדו למצרים.

ואילוהכנענים ירדו לשפל המדרגה ונתחייבו כליה, "לא תחיה כל נשמה". המסורת של מלכיצדק בעבודת א-ל עליון בכנען דעכה ונעלמה במשך הזמן, ותפש את מקומה פולחן הבעלים. ואולי בני יעקב הם אשר היכו אותה מכה אנושה, בהורגם את תושבי העיר שלם.