שירת הים ו"זמרי נשי"

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלות. ותען להם מרים, "שירו לה' כי גאה גאה..." (שמות טו, כ-כא).

כדילברר מי שר למי יש לעמוד על השימוש ב"ותען" בלשון יחיד ו"להם" בלשון זכר. ידוע שדרכו של מקרא לשייך פעל ראשון למי שממלא תפקיד ראשי אף על פי שיש אחרים עמו, ולדוגמה: בבראשית (לא, יד) "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו...", כאשר "ותען" מוסב על רחל שהיתה הדוברת העיקרית. וכן בבמדבר (יב, א) "ותדבר מרים ואהרן...", ובשירת דבורה "ותשר דבורה וברק בן אבינעם..." (שופטים ה, א), ובמגילה "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי..." (אסתר ט, כט).

איןהכרח, אם כן, שמרים שרה לבדה ("ותען"). יש לפרשו כאילו כתוב "ותען להם מרים [והנשים]...", שהנשים שיצאו אחרי מרים ענו יחד אתה, ושכתוב "ותען" בלשון יחיד משום שהיא הובילה.

למיענו הנשים? כאן, בוודאי, הפירוש הפשוט הוא שענו "להם" לגברים, למשה ובני ישראל¹ שפתחו בשירה תחילה. אמנם אין לשלול אפשרות ש"ותען להם" יתפרש שמרים שרה רק לנשים, כי כן פרשו במכילתא, וראה בתורה שלימה שיש מחלוקת בין המדרשים בענין זה. אך סוף סוף כתוב "להם". ועוד, אם מרים זמרה לנשים בלבד אזי "ותען" אינו הפעל הנכון, וראוי היה לכתוב "ותשר".

footnotes: ¹ ראה במדבר כז, ז "כן בנות צלפחד דברת, נתן תתן להם אחזת נחלת בתוך אחי אביהם..." שמדובר בבנות צלפחד למרות שכתוב "להם". אך סיום אותו הפסוק הוא "והעברת את נחלת אביהן להן". הרי שנאמר גם "להם... אביהם" בלשון זכר וגם "אביהן... להן" בלשון נקבה, והכל בפסוק אחד. ולכן מן ההכרח לפרש שהיו שם נסיבות מיוחדות, ומסתבר כפרוש הכלי יקר: כיון שבירושה בהיעדר בנים הבנות הן כבנים לכל דבר, לכן נאמר לגבן "להם". ובדומה לזה פרש רש"ר הירש. מה שאין כן לגבי "ותען להם מרים" אין הכרח להוציא את "להם" מפשוטו, ושלא ככלי יקר שם שנדחק לפרש שהנשים על הים הגיעו למדרגת גברים (ולא פרש המקור למדרגות אלה) ושלכן נאמר ותען "להם".

ונמצאלפי פשט הלשון והענין, שמשה ובני ישראל שרו ומרים ונשי ישראל ענו. ברם, בדיוק על צורת שירה כזו ערערו במסכת סוטה (מח, א) "זמרי גברי ועני נשי - פריצותא", ואיך יתכן שכלל ישראל על הים זמרו וענו באופן פרוץ?¹

footnotes: ¹ ראה בספר ראש דוד לחיד"א בפרשת בשלח ובכנפי יונה לרמ"ע מפאנו חלק ב סימן לו שתרצו ששונה שירת הים שבאה לאחר הנס וגילוי השכינה על הים ולכן לא היו שם הרהורי עבירה. אך קשה לי, גם אם לא היה שם מכשול, מנין בשעת גילוי שכינה לוותר לכתחילה על גדרי הצניעות?

**אלא,**הדבר מתפרש היטב על ידי רש"י שם. כך הוא לשון הגמרא:

אמר רב יוסף, זמרי גברי ועני נשי, פריצותא. זמרי נשי ועני גברי, כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? לבטולי הא מקמי הא.

כאש בנעורת, לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים, וקול באשה ערוה כדכתיב "השמיעני את קולך" (שיר השירים ב, יד) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת. אבל זמרי גברי ועניין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה, אבל אינו מבעיר יצרו כל כך, שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים. לבטולי האי מקמי האי, אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם, נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת.

לדברירש"י, העונה צריך להקשיב היטב למי שמזמר כדי לדעת מה לענות לו בשירה. ולכן ב"זמרי נשי ועני גברי" הטו הגברים אוזן לשמוע את זימרת הנשים, והזמר גירה בהם כאש בנעורת. ואילו ב"זמרי גברי ועני נשי" לא הצטרכו הגברים להקשיב כל כך,¹ ולכן לא היתה שם אלא "מקצת פריצות".¹

footnotes: ¹ ראה בספר ארחות חיים בהלכות מגילה ופורים הלכה ב שלפי דעתו אסור לאשה לקרוא את המגילה עבור גברים משום קול באשה ערוה אבל מותר לה להוציא גברים ידי חובתם בברכות נרות חנוכה, "לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה". כלומר, גם אם יהיו שם אנשים בשעת ההדלקה, מאחר ואינם חייבים להיות שם אינם נוטים אוזן לשמוע ולכן פחות יש לחוש לקול ערוה. בביאור דעה זו ראה בשו"ת בני בנים חלק ב סימן י ולעיל סימן ח. ¹ נראה לפרש לפי הכלל "תרי קלי לא משתמעי" ושאעפ"כ המתאמץ לשמוע יכול כי "כיון דחביבה ליה יהיב דעתיה" וראה במסכת ראש השנה כז, א ומגילה כא, ב. לכן ב"זמרי נשי ועני גברי", אף על פי שנשים זמרו ביחד מכל מקום הגברים היטו אוזניהם לשמוע כמו שפרש"י, ולכן נדחה הקולא מצד ה"לא משתמעי" ונשאר הגירוי והבעיר כאש בנעורת. מה שאין כן ב"זמרי גברי ועני נשי" שאז אין הגברים מטים אוזן כל כך לשמוע לנשים יש מקום לאמר בזה תרי קלי לא משתמעי, ומכל מקום הרי אמרו בגמרא שם "לבטולי הא מקמי הא" ששני האופנים אסורים אע"פ שהאחד קל מן השני, ולכן פרש"י שעדיין יש ב"זמרי גברי ועני נשי" מקצת פריצות.

ולימדנורש"י שיש מדרגות שונות באיסור קול באשה ערוה. ולא לחנם המשיך "וקול באשה ערוה כדכתיב 'השמיעני את קולך'", כי סיום הפסוק "כי קולך ערב ומראיך נאוה" מובא בברכות (כד, א) כאסמכתא ל"קול באשה ערוה". פירוק הכתוב למרכיביו מגלה, לדעתי, את התכונות של קול באשה ערוה בצורתה החריפה והמגרה ביותר, והן:

**(א)**אשה (ב) יחידה (ג) המשמיעה את קולה (ד) הערב (ה) בכוונה להנאות (ו) לגבר יחיד (ז) המתכוון לשמוע (ח) וליהנות מקולה (ט) ונהנה מראייתה.

כלאלה הם צדדים להחמיר, ושכנגדם צדדים להקל. לדוגמה: "תרי קלי לא משתמעי" הוא השלילה של "יחידה". ואף על פי שעדיין יש בזמרי נשי מקצת פריצות כמו שפרש"י, מכל מקום על ידי צירוף כמה צדדים להקל אפשר שלא תהיה שם פריצות כלל,¹ וכך היה בשירת מרים ובנות ונשי ישראל על הים.

footnotes: ¹ ראה בספר המאורות במסכת ברכות מה, א "אשה לא תקרא בתורה משום כבוד הצבור אבל פריצותא ליכא" וכן הוא ברבנו מנוח בהלכות ברכות פרק ה' הלכה ז'.