שאלהלחם האפוי על גחלים והגחלים ההם היו מצפיעי הבקר שנתייבשו והיה מעורב בהם צואת האדם דגם הם נתייבשו ויתכן חציים היה מצואת האדם, אם מותר לאדם לאכול זה הלחם ולברך עליו דנחשב דבר מאוס ויש בזה משום בל תשקצו. ואם האוכל אינו נמאס מזה אם מותר לו לאכול או אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם יורנו ושכמ"ה:

תשובהודאי אעפ"י שנתייבשה הצואה ונעשת קשה כעפרא דעלמא דלכך היא נשרפת עכ"ז מאוסה היא וכן מצינו דבר זה מפורש בס' יחזקאל הע"ה סי' ד' שאל הקב"ה ועוגת שעורים תאכלנה והיא בגללי צואת האדם. ופירש רד"ק ז"ל ר"ל שיאפנה על הגחלים וא"ל שיאפה אותה בגללי צואת האדם ונק' צואה בשם גלל לפי שהיא מתגלגלת וא"ל שידליק גלילי צואת האדם ויאפה בהם העוגה והוא דבר טמא ומאוס והיא אות לבני ישראל וכו' ואמר הנביא ע"ה אהה אדני אלהים הנה נפשי לא מטומאה וכו' ואז א"ל השי"ת ראה נתתי לך את צפיעי הבקר תחת גללי האדם. נמצא אעפ"י שהיתה הצואה קשה שנשרפת ונעשית עפרא בעלמא עכ"ז נחשבת דבר מאוס ולכן ודאי אין ראוי לאכול זה הלחם האפוי בזה דיש בזה משום בל תשקצו והשכל מחייב שרוב בני אדם למאסים מזה ואם יש אדם שאינו נמאס בטלה דעתו וכ"ש לברך ולהזכיר ש"ש על זה הלחם שיש בזה משום הקריבהו נא לפחתיך, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: