תקנתא אמר ליה ¹ניקנינהו ניהלך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפיק לאפיה עד תווך:

footnotes: ¹ צ"ל זיל

היכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניסו פטור מלשלומי דתנן בהשואל את הפרה (ב"מ דף צח:) א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עברך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה.

והיכא נמי דאתני בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשות לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס.

והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהגו האידנא תגרי ¹וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא והני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתיבנא לעיל.

footnotes: ¹ עי' דרישה וסמ"ע סי' קכ"א סק"ב

וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורכי איניש אחרינא בההיא אורכתא דיכיל למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

גרסינן בפרק השולח גט לאשתו (דף מח:) אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי וכו' כדכתבינן בפרק מרובה ¹:

footnotes: ¹ סי' קלא

מתני' (דף ק.) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו:

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו:

גמ' (דף קו.) (ושם אית' א"ר הונא א"ר) אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור שנאמר (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון ולית הלכתא כרב דאמרינן א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושי לדרב בעלמא קא בעי .

והא רב קרא קאמר קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא שנאמר (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן.

ואפילו אתא חד סהדא דאית ליה גביה מנה ואישתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא חד סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומיחייב לשלומי:

(דף קה:) אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו.

מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ואם איתא מכפירה איפסיל ליה אמרי הכא במאי עסקינן [דקאי] באגם דלאו כפירה היא סבר אישתמיט ליה עד דמייתינא ליה:

(דף כו:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא