Ritva on Sukkah Daf 2a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרק א מתניתין סוכה שהיא גבוהה כו'. פירוש הסכך הוא הנקרא סוכה בכאן וברוב המקומו׳ אבל פעמים שנקרא׳ סוכה הסכך והדפנות. ואסיקנא בפ״ק דעירובין דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן למימרא דאינה פסולה עד שיהא חללה של סוכה יותר מעשרי׳ ולהכי נקט לישנא דלמעלה מעשרים אמה והכין אסיקנא התם דהני כ׳ אמה היינו אמה בת ששה טפחים לדברי הכל כדאיתא לקמן וכן אתה משער בכל מקום ובגמרא מפרש טעמא אמאי פסולה:
Mishnah: A Sukkah which is taller than etc. The explanation is that the 'schach' itself is referred to as 'sukkah' in most places, but sometimes 'sukkah' refers to the 'schach' and the walls. And it established in the first perek of Eruvin that it taught about the space within the sukkah [and also] the space of a mavoi (entrance to a courtyard), this is coming to say that a sukkah is only invalid if the space within the sukkah is larger than 20 amot, and this is why it [the Mishnah] uses the language of "taller than 20", and we established over there [], that these 20 amot are amot comprised of 6 tefachim according to everyone, as was elucidated later on. And thus, you ... in every place. And the Gemara will explain the reason why this is invalid.
ורבי יהודה מכשיר. בגמרא מפרש טעמא:
And Rabbi Yehuda renders it valid: The Gemara will explain the reason.
ושאינה גבוה עשרה טפחים. פירוש דלא חשיב סכך בשאין חלל תחתיו י׳ טפחים כדאיתא בגמרא:
And its height can't be lower than ten tefachim: Explained, that 'schach' is not considered 'schach' unless there is space of ten tefachim below it, as it is stated in the gemara [later on].
ושאין לה ג׳ דפנות. בגמרא מפרש לה:
And if it does not have three walls: In the Gemara, this is explained.
ושחמתה מרובה מצלתה. פירוש דלא חשיב סככה והא ודאי אפי׳ לרבי יהודה היא לכ״ע דלא פליג אלא ברישא בלחוד. וכ״ת והא רבי יהודה לא בעי צל סכך מדקא מכשיר למעלה מעשרים אמה דליכא צל סכך אלא צל דפנות כדאיתא בגמרא. י״ל דנהי דלא בעי רבי יהודה שיהא הסכך עושה צל כמות שהוא עכשיו מ״מ בעי שיהא ראוי לעשות צל דבלא״ה לא מיקרי סכך כלל כיון דקליש כולי האי דלא חזי למעבד צל וזה נכון:
And if its [proportion of] sun is greater than its [proportion of] shade: Explained, that it is not considered 'schach' even according to Rabbi Yehuda, as everyone was only arguing on the first clause [in the Mishnah] alone. And then you will say; but was it not that Rabbi Yehuda does not need shade for 'schach', as he renders a sukkah taller than 20 amot kosher, because [in that case] there is no shade from the 'schach', rather only schach from walls, as is written in the Gemara. There is to say [i.e. answer], that Rabbi Yehuda doesn't need the 'schach' to actually produce shade, nonetheless he needs the 'schach' to have the ability to produce shade, because without this, it can't be called 'schach' at all, since everyone holds that 'schach' needs to produce shade. And this is right.
סוכה ישנה ב״ש פוסלים כו׳. בגמרא מפרש לה איזוהי סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל׳ יום. י״מ דטעמא דב״ה קא מפרש דהלכתא כותייהו דאלו דברי ב״ש לא הוה מפרש דב״ש במקום ב״ה אינה משנה וה״פ איזו היא סוכה ישנה דמכשירין ב״ה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא לשם החג היא. וב״ש סברי שאין סתמא לשם החג היא ולפיכך פוסלים בה ולהאי פירושא לא אתי שפיר לישנא דסיפא דקתני אבל אם עשאה לשם חג כשרה דהא באידך נמי מכשירין והיכא קתני אבל. ויש לפרש לפי שיט׳ זו דה״ק ואיזו היא סוכה ישנה דמודו ב״ה לב״ש שהוא פסולה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא שלא לשם החג עשאה ולא אפליגו עליה אלא בשעשאה תוך שלשים יום סתמא בית שמאי סברי דהא נמי סתמא שלא לשם החג. וב״ה סברי דכל תוך שלשים יום כיון שדורשין בהלכות החג סתמא לשם החג ואכתי לא אתי שפיר דאיזו היא סוכה ישנה משמע איזוהי סוכה שנחלקו בה ותו דלהאי שיטתא לב״ה כל שעשאה בפירוש שלא לשם החג פסולה והא ליתא דבגמרא מוכח בהדיא דב״ה לא דרשי כלל חג הסוכות תעשה לך עשה סוכה לשם חג אלא מכיון שעשא׳ לשם צל כשר׳ אם לא שפירש שאינו עושה אותה לשם חג והיינו דמכשי׳ בסוכת רקב״ש וסוכות גנב״ך שאינם לשם חג כלל אלא לשם צל כדאית׳ בגמ׳ והיינו אליבא דב״ה והפי׳ הנכון כך הוא דאליבא דב״ש קאי וה״ק איזו היא סוכה ישנה שב״ש פוסלין כל שעשאה קדם לחג שלשים יום דמסתמא לא הוי לשם חג ואינהו בעו סוכה לשם חג ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה ואע״ג דלי׳ הלכתא כב״ש כיון דאידכר מלתא דידהו מפרש טעמייהו ודכותא בתלמודא בדברי רבא במס׳ שבת בפרק רבי אליעזר דמיל׳ א״נ דנקט הא לפרושי טעמ׳ דבית הלל סד״א דפלוגתייהו בסוכה תוך שלשים יום וטעמא דב״ה משום דמסתמא לשם החג אבל כל שעשאה קודם לכן שאין סתמא לשם חג או שעשאה בפירוש שלא לשם חג אפי׳ תוך שלשים יום מודה ב״ה דפסולה קמ״ל דבסוכה שעשאה ל׳ יום קודם לחג פליגי שאינה לשם חג וטעמא דב״ה משום דלא בעי סוכה לשם חג. ואפשר דנפקא לן מינה נמי לענין נודר מסוכה ישנה שאינו אסור אלא בסוכה שנעשית קודם לחג ל׳ יום וקי״ל כב״ה ומיהו לכתחלה מצוה לחדש בה דבר בגופא אבל חדוש חוץ לגופ׳ ככרי׳ וסדינין וכיוצא בה אינה מחודש וכן מפורש בירושלמי:
An old sukkah, beis Shammai render invalid: In the Gemara it is explained that an 'old sukkah' is one that was made 30 days prior to sukkot. Some explain that the reason the halacha is like beis Hillel is that if it [the halacha] was like beis Shammai, there wouldn't have been an argument, but this isn't clear. The explanation is that an old sukkah would be rendered valid as any sukkah made 30 days before Sukkot, would be made for the sake of the Festival. Beis Shammai hold that any sukkah made before Sukkot might not be for the sake of the festival, and therefore, render it [the sukkah] invalid. but this explanation, it does not hold when it comes to the language of the later teachings, that if one built his sukkah for the sake of the festival, it is valid.
גמרא תנן התם מבוי שהיא גבוה מעשרים אמה ימעט. פירוש כשהכשירו בקורה לא כשהכשירו בלחי כדכתיב התם. והא דלא קתני התם למעלה מעשרים כדקתני גבי סוכה אע״ג דשוו בדינייהו דחלל מבוי תנן משום דהכא איירינן בתיקון הסכך שהוא עיקר המצוה והוא עומד על החלל ושייך למיתני ביה למעלה אבל התם לא קתני קורת מבוי שהיא גבוה אלא מבוי שהוא גבוה דבתיקון מבוי והכשרו מיירי וכיון שכן לא שייך למיתני בי׳ הכי שהמבוי הוא גובה של חלל והיינו דלא קתני ביה ישפיל אלא ימעט כלו׳ ימעט חללו בין שישפיל את הקורה בין שיגב׳ את הקרקע וכדמוכח התם בהדיא בגמ׳ ופירוש׳ כדכתיב התם ולא כדפרש״י ז״ל ימעט ישפיל ואפשר דרבי׳ ז״ל לאו דוקא נקטי׳ והא דלא קתני מבוי שהוא גבוה כ׳ וקתני מעשרי׳ לאשמועי׳ דחלל מבוי תנן וכאלו קתני שהוא גבו׳ יותר מעשרים מ״ר נ״ר:
מ״ש גבי סוכ׳ דתני פסולה מ״ש גבי מבוי כו׳. י״מ דבמבוי ל״ק ליה דבדידיה לא שייך שפיר למיתני לישנא דפסולה דמאי פסולה שייך במבוי שהרי אין כאן חובה להכשירו אלא שאם לא הכשירו כראוי אסור לטלטל בו ולהוציא ולהכניס לו מן החצרות אלא סוכה הוא דקשי׳ ליה אמאי לא קתני ביה תקנתא כדקתני במבוי דהא עדיף טפי דאשמועינן ממילא שהיא פסולה בדקתני תקנתא לרוח׳ דמלתא דאפי׳ שייך בה לישנא דפסול׳ לישנא דתקנתא עדיף טפי ודכותא בתלמוד׳ וי״מ דתרוייהו הוקשו ליה והוא הנכון לפום סוגיין וכדפרישי׳ בעירובין בפ״ק דבמבוי נמי שייך פסול:
**מבוי דרבנן תני תקנתא.** פירשו בתוספות ז״ל דסוכה דהויא דאורייתא וחמירא תנא לישנא דפסולה דאלים שלא יטעה אדם לומר לכתחלה ימעט ובדיעבד כשר׳ אבל מבוי שהוא מדרבנן ואין כתוב בתורה ועכשיו מתחיל התנ׳ לפר׳ דינה תני תקנת׳ איך ראוי להכשירו והקשו עליו דא״כ ליתני בסוכה תקנת׳ מיהת וי״ל דהיינו מאי דאמר ואב״א סוכה דנפישין מיליה תני פסולה מבוי דלא נפישין עיליה תני תקנתא הא ודאי מבוי נפישי מיליה טובא אל׳ דה״ק דסוכה דנפישי מיליה בהאי מתניתין תני פסול׳ דאלו הוי תני תקנתא בכלהו הוה מאריך טובא דהול״ל סוכה גבוהה ימעט ושאינה גבוהה י׳ טפחים יגבי׳ ושאין לה ג׳ דפנות יעשה לה ג׳ דפנות ושחמתה מרובה מצלתה ירבה בסכך ומש״ה פסק ותני פסולה להיות שונה דרך קצרה אבל מבוי דלא נפישי מיליה בהאי מתני׳ ולית ליה למיתני אלא חדא תקנתא ואינו צריך להאריך תני תקנתא וכן פרש״י ז״ל והשתא תרוייהו מתקן להו דכל דאפשר למיתני תקנתא בלשון קצר הכי עדיף ומיהו לשון קצר עדיף מתקנת׳ ואק״ל דהא נר חנוכה שהוא מדרבנן ולא נפישי מיליה קאמרי׳ פסולה שאמרו שם נר חנוכה שהניחו למעלה מכ׳ אמה פסולה כסוכה וכמבוי תירצו בתו׳ דכיון דבעי למידמי׳ לסוכה ולמבוי ניחא ליה למנקט לישנא דפסול׳ כלישנ׳ דסוכה שדומה לה שהיא מצוה כמוה ולא נקט וכמבוי אלא משום דמבוי משום היכרא דומיא נר חנוכה שהוא משום פרסומי ניסא א״נ התם על כרחין אית ליה למיתני פסולה דהא לית ליה תקנתא בהשפלה למטה כשהיא מודלקת וצריך הוא לכבותה ולחזור ולהדליקה במקומה בברכ׳ דקי״ל הדלק׳ עושה מצוה אפי׳ למ״ד הנח׳ עושה מצוה חיישי׳ שהרואה אומר לצרכו הוא דנקט ליה כדאמרי׳ גבי הדליקה בפנים ולא עוד אלא אפי׳ יש לה תיקון כשישפילנה למאן דסבר הנחה עושה מצוה מ״מ כשעוקרה ממקומה היינו פסולה משא״כ בסוכה ובמבוי שאפשר שלא יגע בהן ומתקנה שימעט איירה למטה בקרקעותה וזה מבואר:
מה״מ אמר רבה אמר קרא למען כו׳. עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלט׳ ביה עינא פי׳ דלא מעייני אינשי למעלה מכ׳ וקסבר דטעמא דסוכה כטעמא דמבוי משום היכרא ולמ״ד קורה משום מחיצה בעי׳ מחיצות הנכרות אבל רבי זירא ורבה סברי דטעמי דפליגן נינהו דהתם במבוי בעי׳ היכרא כדאמרן אבל הכא משום דבעי׳ צל או דירת עראי הוא:
רבי זירא אמר מהכ׳ וסוכ׳ תהיה לצל יומם. הקשו בתוספות א״כ נילף מהת׳ נמי דבעי סוכ׳ ראויה להיות מחסה ומסתור מזרם וממטר ולאו מלתא דהא בקרא נקיט ב׳ לישני צל סוכה ומחסה מזרם ומסתור ממטר וכיון דמיחד צל לסוכה שמעי׳ אגב אורחיה דלא איקרי סכך אלא בשראוי לצל. ותו דלישנ׳ יתירא דייקינן דהול״ל וסוכה תהיה יומם מחורב כלומר שהסוכ׳ סוככ׳ יום מחורב כדכתיב בעלמא לא ימוש עמוד הענן יומם שפירש ביום ולמה ליה למימר תהיה לצל אלא ודאי אגב אורחיה קמ״ל שאין סוכה אלא הראויה לצל:
א״ל אביי אלא מעתה עשה סוכה כו׳. דקסבר דבעי׳ שתה׳ סוכה ראויה לעשות צל וכל שראויה לעשות צל אע״פ שאינה עושה צל מחמת מניע׳ המקום אין בכך כלום ולא פסלי׳ לה אלא בשהעיכוב מחמת הסכך שאינו ראוי לצל כמו שהיא עכשיו היינו כל שהיא למעלה מעשרי׳ דכי מסלקת דפנו׳ מהכ׳ ליכא צל סכך שאין הסכך ראוי ליעשות צל ור׳ יהודה מכשיר מכיון שראוי לעשות צל כשמשפילין אותו כדפרישנא במתני׳ והיינו דאמרינן התם דל עשתרות קרני׳ איכא צל סוכה שאין העיכוב מחמת הסכך שאלו הית׳ במקום שהחמה זורחת היה עושה צל:
אבל הכא שהיא גבוהה למעלה מעשרי׳ אמה דל דפנות ליכא צל סוכה. כלומר שאין הסכך ראוי כמות שהוא עכשיו ליעשות צל והצל שיש בסוכה מחמת דפנות הוא שנופל זה על זה וגם שתסתלק הדפנות לא יהיה שם צל מחמת סכך והא ודאי מאי דבעי׳ צל מחמת סכך היינו בחצי היום שהשמ׳ מהלך באמצע הרקיע וראוי סכך להצל דאלו קודם לכן או לאחר מכאן שהשמש הולך מן הצדדין אין הסכך מעלה ומוריד ולא מהני צל סכך לגמרי אלא צל דפנות וכ״ת א״כ היכי אמרי׳ דלמעלה מכ׳ אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות דהא בחצי היום א״א דאיכא צל דפנות שהשמש באמצע הרקיע וא״כ היכי תלי׳ מלתא בגוב׳ דהא כל דאיכא צל בחצי היום ודאי מחמת סכך הוא תירצו בתוספות דכי אמרינן דבחצי היום אין צל אלא מחמת סכך היינו ביומי תמוז שהשמש הולך באמצע הרקיע ממש כדאיתא התם אבל ביומי תשרי אפי׳ בחצי היום נוטה לצדדין וראוין דפנות להצל גם כן וכל שלמעלה מעשרי׳ אמה צל דאיכא מחמת דפנות הוא מיהו בר מן כל דין אפילו תימ׳ דבחצי היום ליכא צל דפנות אפי׳ הכי אמרי׳ דכל שלמעלה מעשרים כי איכ׳ צל כגון בשחרית וערבית מחמת דפנות הוא וכי הוי חצי היום דליכא צל דפנות ליכא נמי צל סכך והיינו דאמרי׳ דל דפנות ליכא צל:
רבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמר׳ תורה כו׳ צא מדירת קבע כו׳. פי׳ מדלא נקט תשבו שבעת ימים בסוכות ונקט בסוכות תשבו שבעת ימים משמע שיעשה אותה לישיבה שבעת ימים דהיינו עראי:
עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כו׳. פירוש האי לישנא מוכח דלמעלה מעשרים נמי אפשר לעשותו עראי אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן והעושה אותו בטלה דעתו אצל כל האדם דאי לא אפשר למעבד׳ עראי הל״ל למעלה מכ׳ אמה אינו עראי אלא קבע והיינו נמי מאי דגרסי׳ בסמוך בנוסחי עתיקי בפירוקי דרב׳ למעלה מכ׳ אמה דאין אדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לי׳ דירת עראי לאו כלום הוא דאלמא האי גברא דירת עראי עביד לה אפי׳ למעלה מכ'. אבל בתוספות כתבו דלמעלה מעשרי׳ אמה אינה אלא קבע אפילו הוא רעוע׳ מאד שהגוב׳ עושה אות׳ קבע ול״ג בסמוך כי עביד לה דירת עראי אל׳ ה״ג למעל׳ מכ׳ אמה דאין אד׳ עוש׳ דירתו דירת עראי לא נפיק ולית':
א״ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסכך על גבן הכי נמי דלא הויא סוכה א״ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נפיק למעלה מעשרים כו'. פירשו בתוס׳ דאביי סבר דאם אית׳ דקרא אתא לאשמעינן דבעינן סוכה דירת עראי הוה לן למימר דתהוי ממש סוכת עראי ונפסיל אותה כשהיא בנין חזק ואמאי מכשרי׳ לה כשהיא בנין חזק ורבא אהדר ליה דכל היכא דהוי שיעור דחזי לעראי כדרך בני אדם אין עראי מעכב ואפילו עשאה קבע כשרה ואין לפוסלה אלא קבע וא״א לעשותה עראי היינו למעלה מכ׳ וקאתי על׳ מדר׳ זירא דקאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי למטה מעשרי׳ שראוי לעראי אין עראי מעכב ואפי׳ קבע כשרה למעלה מעשרים שאינו ראוי לעראי עראי מעכבת והרי א״א לעשות׳ עראי וזה לפי דעת׳ שכתבנו למעלה דאי לא כי עביד לה עראי מיהת למעלה מעשרי׳ ליתכשר דבמקום שהבילה מעכבת נכשרת היא בבילה ולא נהירא חדא דכל היכא דמייתי תלמוד׳ מידי מדרבי זירא בהדיא קאמר כדרבי זירא ותו דאפי׳ תימא דאביי לא אודי בפירוקא דרבא משום דלית ליה דרבי זירא הו״ל לרבי זירא גופיה לאודויי ביה והיכי אמרינן בסמוך כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי דהא פרקיה רבא לההיא קושיא אליבא דר׳ זירא והנכון דאביי סבר דאי אית׳ דקר׳ אתא לאשמועינן דבעינן סוכ׳ עראי הוה לן למקפד דלא תהוי לעולם אלא עראי ורבא תריץ ליה דליכא במשמעותא דקרא שתהא הסוכה עראי מדלא כתיב הכי בהדיא אלא שרמז הכתוב שיהא שיעורה ראוי לבנין עראי על דרך העולם וכל שראויה להיות עראי אעפ״י שהיא קבע כשרה וכל שאין שיעורה ראוי לבנין עראי אפילו עשאה עראי פסולה וזו שיטת רש״י ז״ל והשתא כלהו כרבא לא אמרי משום דלא ניחא להו בפירוקא דרבא ואפשר דאביי בכללם והא דשתיק ליה משום דלא חש ליה אבל איהו כרבה או כרב זירא ס״ל והא דאמר אביי לקמן רבי ור׳ יהודה ור׳ יאשיה ור׳ אליעזר כלהו ס״ל דירת קבע בעינן ומייתי ר׳ יהודה דקתני במתניתין ור׳ יהודה מכשיר דאלמא ר׳ יהודה דבעי דירת קבע שיטה הוא ורבנן פליגי עליה דבעו דירת עראי ואלו לרבה ור׳ זירא לא בעו רבנן דירת עראי דהא מכשרי למעלה מעשרים אמה כשיש בה יותר מד׳ אמות או כשהדפנות מגיעות לסכך שהוא יותר קבע ואמאי מוקים אביי לר׳ יהודה בשיטה טפי מדרבנן איכא למימר דאיהו נקט ר׳ יהודה דלא בעי עראי ואפי׳ לרבא דנקט מאי דלית בי׳ פלוגתא א״נ דכי אמר אביי דר״י ל״ב עראי לאו מהאי מתניתין הוא אלא ממתני׳ אחריתא ותלמודא הוא דנקט האי מתני׳ כדבעינן לפרושי בדוכתא ואפשר דאע״ג דרבה ור׳ זירא חשו לפרכיה דאביי ולא אודי בפירוקי׳ דרבא אביי גופי׳ דשתיק ליה אודויי אודי ליה דטעמא דרבנן משום דירת עראי ור׳ יהודה סבר לא בעינן דירת עראי ולהכי אוקומה בשיטה וזה דעת ר׳ אלפסי ז״ל כמו שפירש רבינו הגדול ז״ל בספר המלחמות וג׳ מחלוקת יש בזה דר׳ בעי דירת קבע דוקא לעולם ולהכי פסול בסוכה שאין בה ד׳ אמות ורבנן אליבא דרבא בעו דירת עראי ור׳ יהודה מכשיר בין בדירת עראי בין בדירת קבע וה״ה לרבנן אליבא דרבה ור׳ זירא ויש שפסקו הלכה כרבה משום דרבא תלמיד הוא ואין הלכ׳ כתלמוד במקום הרב ותו דאמרי׳ בפ׳ במה מדליקין דרבה כל מילי כרב עביד והא ליתא שלא אמרו כל מילי עביד כרב אלא במחלוקתן של רב ושמואל ובמסכת שבת בלחוד ומה שאמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב ה״מ כשחלק עמו בחייו ושמע רבו דבריו ולא הודה לו אבל כשחלק לאחר מיתה אדרבא הא קי״ל הלכ׳ כבתראי ואף על גב דבתראי כלהו תלמידי דקמאי וכן קבלנו מן הגאוני׳ ז״ל פירוש דבר זה והנכון כמו שפסק רי״ף דהלכה כרבא דהוא בתרא וסוגיין בכוליה מכלתין כותיה דסוכות דירת עראי בעינן והנהו דסברי דירת קבע שיטה נינהו הלכך מתניתין הלכתא פסיקתא קתני דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרי׳ אמה פסולה לעולם בין שהוא קטנה או גדולה ואע״ג שהדפנות מגיעות לסכך: