ויקח את בת לוי. פרש"י פרוש היה ממנה מפני גזרת פרעה והחזירהוכבר הוא מפורש בפ"ק דסוטה למה החזירה דאיתא התם וז"ל תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמ' פרעה כל הבן הילוד אמר לשוא אנו עמלים עמד וגירש את אשתו עמדו כלם וגרשו נשותיהם אמרה לו בתו אבא קשה גזרתך יותר משל פרעה הרשע שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת אף על הנקיבות עמד והחזיר אשתו עמדו כלם והחזירו נשותיהם עכ"ל. וצ"ל דלאו אכל הבן הילוד דקרא קאי דהא פ"ה שם דבאותו יום נולד משה ואז כבר החזיר עמרם אשתו אלא קאי להא דהתם דקא' ג' גזירות גזר פרעה בתחלה גזר אם בן הוא והמתן אותו ולבסוף גזר כל הבן הילוד לעבדים. ולבסוף ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד. והשת' דרש' זו קאי אגזרה אמצעי' דלא כתיבא בקרא:

ותפתח ותראהו את הילד. פרש"י שראתה עמו שכינהודרשינ' הכי מדלא כתוב ותרא אלא ותראהו והוא שמו של הקב"ה:

**ותקרא שמו משה.**כלומ' קראתו שם בלשון מצרי דמשמע משה בלשון עברי דאין לומר שקראתו משה ממש שהרי היא היתה מצרית. וא"ת היה לה לקרותו נמשה כי משה משמע משה אחרים. ואומר הר"ר דוד שכך פיר' ותקרא שמו משה על שם שהיה עתיד ללקות במי מריבה ואז היה משה מים לאחרים:

**ותאמר כי מן המים משיתיהו.**כלומר טעו אצטגניני של אבי שאמרו שעתיד ללקות במימי היאור שהרי מן המים משיתיהו לא ילקה עוד בהם אלא ילקה באותם שיהיה משה לאחרים דהיינו מריבה והרר"א אומר שפירושו כמשמעו כי קראתי את שמו משה על שם שנמלט על ידי אותו משהו מן המים והרבה שמות דומין לו במקרא:

וירא כי אין איש. עתיד לעמוד ממנו כפרש"יוקשי' שהרי בסוף פרשת אמור אל הכהנים פרש"י גבי איש מצרי הוא המצרי שהרגו משה. גם פרש"י גבי בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר. ותירץ חזקו' כשהרג משה המצרי כבר היה שלומית מעוברת ממנו וראה משה ברוח הקדש שלא יצאו עוד בנים ממנו שיתגיירו והרגו. וא"ת אמאי צריך גיירות הא אמרי' גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ותירץ חזקוני דהני מילי אחר מתן תורה דרחמנא אפקריה לזרעו דגוי אבל קודם מתן תורה היה היחס הולך אחר האב והוא עכו"ם לכך הוצרך גיירות:

**וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל וגו'.**כל זמן שהיה אותו מלך חי היה תקותם שכשימות תתבטל גזרתם כשראו שמת ולא נתבטלה הגזירה אין לדבר עוד סוף ג"ן: