פרשת במדבר בס"ד

פ"ב דיומא (דף כ"ב:) א"ר שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל (הושע ב׳:א׳) וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים רצונו של מקום:

מהידידות כנסת ישראל כנסיה שהיא לשם שמים עדה שלימה מחושקה ברקמי זהב וישם מדברה כעדן יסובבנהו יבוננהו, רבבות אלפי ישראל משופרי שופרי שפ"ר יוחסין אשר זרעו בו למינהו, קרבות יחפצו קרבו ויאתיון כלם קדושים זרע אנשים איש על דגלו ואיש על מחנהו, זרעו מיוחס אחריו בסימניו ומצריו וימין ה' רוממה חיבה יתירה נודעת וחש"ב עם קונה"ו, כמו שארז"ל בילקוט בסדר היום בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם מה ראו אלו להתקרב מן האומות, א"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין ויתילדו על משפחותם לכך מנאן בראש הספר הזה אלה המצות אשר ציוה ה' בהר סיני ואח"כ שאו את ראש שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין עכ"ל. וראוי להבין איך היותם מיוחסין אהני לבטל טענת אומות העולם ומה יחס יש בו ליחס עם קבלת התורה, ותו צריך להבין כונת אומרם מה ראו אלו להתקרב.

ואפשרבהקדים מ"ש הרב מהר"ם אלשיך פ' אמור במאמר המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, אשר לכאורה יפלא מה נועיל כי נפגע ליקרב נגד ההר ומה יסכון גבר משום אקרובי משך טור"א, ופירש הרב ז"ל כי גדלה מאד קרבת אלהים במעמד הנורא והמופלא מעמד הר סיני, ודין הניין לכנסת ישראל שפסקה זוהמתם להיות כאלהים ונתנבאו ע"ש באורך. וז"ש מה ראו אלו להתקרב דייקא, כלומר קריבת הר סיני במעמד הקדוש ההוא כי סיבת קריבת הר סיני דין גרמא לעזר ולהועיל לקבל תורה, שאותה הקריבה זככן גררן מכל חלאה וזוהמא והעמידן על תלם והיו נכונים לקבלת התורה, לא עשה כן לכל גוי כי האף אמנם הקב"ה החזיר התורה בהררם שעיר ופארן ולא אבו שמוע מ"מ אלמלא זכו לקרבן להר סיני נזדככו ונפקחו עיניהם לקבל התורה, על כן בא האלהים ההוא אמר הביאו לי ספר יוחסין שלכם וכו', תשובה נצחת השיבם על עקב בושתם דדוקא ישראל כי קדש הם וזרעם קדוש שלשלת יוחסין רק אין דבר כי אם זוהמת הנחש דבקה לעפר יסודם מתוך חומר"ו ויהי הגש"ם מחומר קורץ, אהניא להו קריבת הר סיני הרחק מאד מאד"ם זוהמא לסטרו"ן והיה הנשאר תוכן קדש אעיקריה קאי מבית ומחוץ תצפנו ההולך קדמת הצו"ר חוצב לאבו"ת העולם תלת סמכי קשוט ומשך חכמה אף שוכני בתי חומ"ר בקדש, לא כן הרשעים אומות העולם כי מקור הזוהמא הם ומה יועילו בקרבת הר סיני כיון שהמקור משחת, וז"ש אלה המצות אשר ציוה ה' בהר סיני כי בקרבתם לפני ה' בהר סיני שם נזדככו ואהניא לן לקבל המצות, וכל זה מפאת שפ"ר יוחסין הוא אשר דיבר סמוך ונראה שאו את ראש.

וחזינןמאן דמתרגם להא דתועלת היוחסין במאמרם ז"ל אשר חכמים הגידו שאמר הקב"ה לישראל בעת קבלת התורה תנו לי ערבים ואמרו בנינו ערבים עלינו, ונתרצה הקב"ה, וז"ש הביאו לי ספר יוחסין, כלומר דישראל יצאו ביניהם ערבין ואם אומות העולם יש להם יוחסין יכולים לומר גם כן בנינו ערבים עלינו אבל אם לא יש להם יוחסין א"כ לא יש להם ערבים ואינם ראוים לקבל תורה, זה תורף דבריו. והנה במאמר זה של ערבות הבנים יקשה דקי"ל לא יפרע מן הערב תחילה וכיון שכן למה צריך ערבות הבנים ואיך יוכל לגבות מהם הרי החוטא עצמו ילקה דכנפש האב נפש הבן בידו נפש כל חי.

וחזיתיהלהרב הגדול מהר"י רוזאניס שכתב במשנה למלך פ' כ"ה דהלכות מלוה דין ג' עמ"ש הרמב"ם שם דלא יפרע מהערב תחילה וז"ל נראה דעד כאן לא אמרינן דלא יתבע את הערב תחילה אלא משום דיכול לטעון הערב אני לא נתחייבתי לפרוע לך אלא כשאינך יכול להתפרע מן הלוה אבל כשאתה יכול להפרע מן הלוה לא נתחייבתי לך, ונמצא דחיובו היה על תנאי, ויש ראיה לדין זה ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף ן' על ראובן שהשאיל חפץ לשמעון והתנה עמו תנאי שהוא אסמכתא ונתן לו ערב שאף שאינו יכול לתבוע מהשואל שהוא אסמכתא תובע את הערב, הא קמן דחל חיוב הערב אף דלא חל חיוב הלוה וכו', וטעמא דבנדון הרשב"א מעולם לא חל החיוב על הלוה וכו' ובסוף הלשון כתב המגיה וז"ל את זו דרש הרב המחבר מ"ש במדרש חזית בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה א"ל הקב"ה הביאו לי ערבים טובים וכו' אמרו הרי בנינו ערבים עלינו, והדבר קשה דלמאי מועיל ערבות הבנים דהא לעולם יכול הקב"ה ליפרע מהחוטאים עצמם, וא"כ לא יוכל לתבוע לבנים שהם ערבים, וניחא ליה על פי הדין האמור דה"נ אע"פ שיכול להתפרע מהאבות יכול ליפרע מן הבנים, משום דכיון דלעולם יכול להתפרע מהאבות ואעפ"כ נתערבו, פשיטא דערבותם היה אע"פ שיכול לתבוע מהחוטאים עצמן עד כאן לשונו.

ובדבריהרב ז"ל נחה שקטה חקירת המפרשים על ערבות הצדיקים דאמרו רז"ל דנוטל צדיק אחד ומכפר על העם, דהרי יכול להפרע מהחוטאים ואיך נפרע מהצדיק והרי אמרו לא יפרע מהערב תחילה, אמנם בדברי הרב ממילא יתישב ודא ודא חדא היא דכיון דהחייבים תמיד ברשותו ואין מידו מציל ועם כל זה ביקש ערבות הצדיקים, נודע דאם ירצה יתפרע תחילה מהערב. ובזה אפשר לפרש פסוק ישעיה סי' ס"ד פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע, ודברי הכתוב עצמו אינם מובנים, אך על פי הקודם אפשר לפרש פגעת את שש ועושה צדק, כלומר מפני הרעה נאסף הצדיק וה' הפגיע בו את עון הדור בדרכיך יזכירוך לטובה כי הכל אמת, וכי תימא לא יפרע מן הערב תחילה וה"נ הנה אלה רשעים ימקו בעונם וצדיק כתמר יפרח, לזה אמר הן אתה קצפת ונחטא כלומר כיון דבידך נפשנו ואתה מושל בכל ואם קצפת אתה מחסר הכל ונחטא לשון חסרון מן (מלכים א' א' כ"א) והיינו אני ובני שלמה חטאים, א"כ כשלקחת הצדיקים ערבים ודאי ליפרע מהם תחילה ולקיום העולם להמלט אנחנו וזהו בהם עולם ונושע אנחנו.

נחזורלעניננו לדרך הרב משנה למלך בערבות הבנים על פי תשובת הרשב"א הנז' ועמ"ש מהר"ש הלוי בי"ד סי' י"ד בתשובת הרשב"א הלזו ואין כאן מקום להאריך רק אחת היא, על כן אמרתי דעין אדם ראה יראה לשון מדרש חזית בפסוק משכני אחריך שמסיים על זה שאמרו בנינו ערבים עלינו אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם הה"ד (תהלים ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עז ואין עז אלא תורה שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עז לעמו יתן, בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם מי נתפש לא הערב הוי מה שנאמר (הושע ד' ד') ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני עכ"ל, והאי דקאמר בשעה שהלוה נתבע וכו', לכאורה הוא נגד דרך הרב ז"ל ומכל מקום יש לדקדק אף לפי דרך הרב ז"ל דאמאי הוצרכו ערבות הבנים כל שבידו יתברך ליפרע מגופו וממונו ואין מידו מציל [ומיהו דרכו מתישב במאמר שוחר טוב מזמור ח', ובודאי דהרב ז"ל עליה אמרה]. ודרך דרש אפשר דזה יובן עם מאמרינו דאיברא דהוא יתברך אין צריך ערב כי הוא אדון הכל, אך עשה הוא יתברך ערבות זה להראות לאומות עין בעין החילוק שיש בין ישראל להם שהם בני זנונים וישראל קדושים כלה זרע אמת, ומשום הכי שאל ערבות עד שישראל אמרו בנינו ערבים עלינו כי בזה התשובה מבוארת וניכרת לומר לאומות הביאו לי ספר יוחסין שיהיו בניכם ערבים ויבקשוהו ולא נמצא.

ועלפי זה יש לפרש הכתוב מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צוררך להשבית אויב ומתנקם, וכבר רז"ל דרשו שאומרו מפי עוללים ויונקים רמז ערבות הבנים, ולפי מה שאמרנו עיקר ערבות הבנים היה להודיע לבני אדם דבר הניכר לעין כל שבח ישראל ויקר תפארת מעלתם שהם ראוים לזכות בתורה ולא האומות, יען כי ישראל יש להם ערבות הבנים דזרע ישראל זרע קדש מיוחס אבל האומות אינם יכולים לומר בנינו ערבים עלינו. וז"ש מפי עוללים וכו' שהבנים יצאו ערבים על התורה וכי תימא למה אצטריך ערבות והלא אבות על בנים ברשותו הם כי הכל מעשה ידיו ובידו להפרע מאשר יבחר, לז"א למען צורריך, כלומר לא נעשה הדבר אלא לסתום פיהם של האומות דגלוי וידוע לפניו שיתקנאו האומות ויש בזה להשיב תשובה פשוטה וניכרת לכל לומר הביאו ספר יוחסין שלכם, וזהו למען צורריך להשבית אויב ומתנקם לסתום פיהם.

ועודאפשר לומר בכונת אומרו הביאו לי ספר יוחסין במאי דקי"ל (כתובות דף נ"ג.) לא תיהוי כעבורי אחסנתא אפילו מברא מבישא לברא טבא והלכה רווחת בח"מ סי' רע"ז דבן משפחה וגויה אינו יורש, וכתב הרב כנסת הגדולה שם משם הרב מהר"י בי רב דאפילו נתגייר אינו יורש. והנה התורה היא ירושה וכמש"ה תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ואפשר שזו היתה טענת האומות מה ראו אלו להתקרב, כלומר בשגם ישראל ברא טבא והם ברא בישא עם כל זה מה ראו להקרב ישראל יותר מהאומות והא אמרינן לא תיהוי כעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, על כן בא דברו יתברך הביאו לי ספר יוחסין, רמז להם דבן משפחה וגויה אפילו נתגייר לאו בר ירושה הוא.

ובאופןאחר אפשר לומר בהקדים מ"ש בויקרא רבה פרשה ד' אמר ר' אלעשא שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה כתוב בתורה אחרי רבים להטות אנו מרובין מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז, אמר לו יש לך בנים, אמר לו הזכרתני צרתי, אמר לו למה, אמר לו הרבה בנים יש לי בשעה שהן יושבין על שלחני זה מברך לאלוה פלוני וזה מברך לאלוה פלוני ואינם עומדין משם עד שמפצעין את מוחן אלו את אלו, א"ל ומשוה אתה עמהן, א"ל לא, א"ל עד שאתה משוה אותנו לך והשוה את בניך, נדחף והלך לו, כיון שיצא א"ל תלמידיו רבי לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב, א"ל בעשו כתיב שש נפשות וכו' וביעקב ע' נפש וכו' עשו שהוא עובד לאלוהות הרבה כתיב ביה נפשות אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב ביה נפש א' עכ"ל. ולשאלת הגוי הלזו מלבד תשובה נצחת אשר השיב ר' יהושע בן קרחא דישראל הם רוב לגבי כל כת מעובדי ע"ז, והוא הדבר אשר רמז הוא לגוי שאמר לו עד שאתה משוה אותנו לך והשוה את בניך, כלומר דכיון דבניך חלוקים וכן כמוהם יהיו כמה כתות של עע"ז א"כ אין כאן רובא דלגבי כל כת ישראל הם רובא, עוד בה המפרשים הרבו להשיב כמה תשובות וכבר לעיל פ' לך לך (סוף דף יו"ד) [בד"ה או יאמר כמה דאתמר] הבאתי קצת טענות לבטל רובא דע"ז, והן עתה אתנהלה לאטי מביא וקורא כמה תשובות מהמפרשים על זה דרך הלוכנו על פי הבא"ר קצת מקראי קדש ומאמרי רבותנו ז"ל בס"ד.

כימראש שורי"ם אראנו למאמרם ז"ל בתנחומא בסדר היום וז"ל איש על דגלו זהו שאמר הכתוב (דברים ל״ב:י׳) ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל וכו' ובתוהו ילל ישימון, תהו העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ילל ישימון לילה היה העולם עד שלא קבלו את התורה וכיון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם וכו', מהו יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם בדברי תורה, יצרנו אשריהם האזנים ששמעו עד היכן חבבן עד היכן שמרן עד היכן נצרן, שאמר הקב"ה למשה אמור להם שיעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניהם, כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם, ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו, א"ל הקב"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי למה שהן בני שנאמר בנים אתם וכו' עכ"ל, וכן הוא בבמדבר רבה בשינוי קצת, ובטרם כל נדעה נרדפה מה מציאה זו שמצא לישראל במדבר, וכן אמרו רז"ל בב"ר והובא בילקוט תהלים מזמור פ"ט, א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה, אברהם דכתיב (נחמיה ט׳:ח׳) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דוד דכתיב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי, ישראל דכתיב (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל.

ולפיפשטן של דברים יצדק שם מציאה בהני תלתא דכל חדא היתה אבודה וצודק שפיר שם מציאה, ראשון הוא אברהם אע"ה שהי' נאבד באור כשדים, ומה גם למ"ד שלא ניצול אלא בשביל יעקב וא"כ צודק שפיר שם מציאה, והיינו דכתיב אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים וכו' ומצאת לבבו וכו', וכן דוד הע"ה ארז"ל הובא בס' תורת המנחה כ"י לחכם קדמון מאד הרב מהר"ר יעקב סקלי ז"ל פרשת בשלח, דישי פירש מאשתו וכשתבע שפחתו נכנסה אשתו והרתה מדוד, וכשהוכר עוברה בניה חשבו שהיא הרה לזנונים וחשבו להרגה, וא"ל ישי שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי, וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן, וכן אמרו לשמואל כשאמר (שמואל א ט״ז:י״א) התמו הנערים עוד שאר [הקטן והנה רועה] בצאן, זהו תורף דבריו. וזה אצלי כונת הכתוב (תהלים ס"ט ט') מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי, כלומר שהיה ח"ו כממזר לאחיו שנראה להם שלא היה אח מאב ונכרי לבני אמי דאף שאני נולדתי מאמם, נדמה להם כאלו אני אסופי כמו שאמרו רז"ל כאמור.

ובזהיתבאר מש"ה (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, וכבר בקונטריס פתח עינים פסחים דף קי"ט כתבנו בעניותנו בזה לפי מה שדרשו רז"ל שם בש"ס בס"ד, ועתה לפי דרכנו אפשר לפרש אבן מאסו הבונים על אשת ישי שחשבו שהיא הרה לזנונים וקרי ביה הבנים שנתמלאו כעס עליה וזה מסיבת שנכנסה במקום השפחה והם לא ידעו, ורמוז בר"ת א'בן מ'אסו ה'בונים ר"ת אמה, היתה לראש פנה שנצטערה ולא הלבינה פני בעלה והצילתו מעון, והרמ"ע בעשרה מאמרות כתב דחשב ישי לטהר זרעו בשפחה, ועמ"ש בס' מוצל מאש סי' ס"ח מאת ה' היתה זאת שבא בדרך זה היא נפלאת בעינינו, ומה עמקו מחשבותיו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, שישי ואשתו לא חטאו ודוד מלך, וזהו מאמר אחיו ואביו ואמו ודוד, שהיה יום שמחה לכלם. העולה מזה שדוד המלך ע"ה היה אבוד נמאס ובזוי ויהי לנס ויצדק שם מציאה, וזש"ה מצאתי דוד עבדי, וכן ישראל היו אבודים תחת סבלות מצרים ואינם יכולים לצאת לעולם, וכשהוציאם ה' ממצרים ובאו במדבר היו כמציאה ממש, וז"ש ימצאהו בארץ מדבר.

אכןעל דרך האמת יתישב יותר כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בפסוק (קהלת ח' ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, שהסט"א עושקת הנשמות כמו נשמת אברהם אע"ה שהיתה מוטמעת בעמקי הקליפות ובאה כשתרח ראש לעע"ז תבע אמתלאי בנדתה וחשב הסט"א זה עת לשחוק שנשמת אברהם אע"ה תלכד יותר בסט"א ומקיש הויה ליצאה, אבל לרע לו שאברהם אע"ה היה ראש למאמינים ומילא העולם חסד, זהו תורף דבריו. ומה טוב ומה נעים דקדוק הכתוב לפי מ"ש התוספות ריש ע"ז ושאר דוכתי משום רבינו תם דאדם הם ישראל ולא גויים אבל האדם הם הגויים. ובזה תריץ יתיב רומיא דסוגיי ע"ש באורך. ועל פי זה בא הכתוב בדקדוק עת אשר שלט האדם הוא סט"א כמ"ש התוספות דכשאומר האדם הם גויים וה"נ האדם הוא הסט"א שרי הגויים דשלטו בישראל, וז"ש באדם, הנשמה הקדושה לרע לו, וכמ"ש בזהר לרע לו ודאי, והארכנו קצת בעניותנו בזה במקום אחר בס"ד, א"כ נמצא דצודק שפיר שם מציאה, כי נשמת אברהם היתה כמעט אבודה ומוטמעת בסט"א, ואף בצאתה חזו גברא בפרק כל הצלמים כטומאת הנדה הוא המוציא וזו מציאה גדולה, וישימהו על הנ"ס הוי ומצאת את לבבו שעשה אברהם אע"ה היצר הרע טוב והקנה שמים וארץ להקב"ה והוא פלא.

וכןבדוד הוא אומר רבינו האר"י זצ"ל בשער הגלגולים בסדר מהר"ש ויטאל הקדמה ז"ך שדוד הע"ה נפשו היתה בעמקי הקליפות והיתה תחילת ביאתה, ולכן יצרו היה מתגבר עליו מאד ואינו נחשב לו העון כשאר בני אדם כי יודע אלהים תגבורת יצרו לפי שעדיין הוא נאחז ח"ו בקליפות וטרחו גדול, וזהו משז"ל אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו, זהו תורף דבריו. וזה אפשר שלכן היה אומר דוד הע"ה (תהלים קי"ט כ"ה) דבקה לעפר נפשי, (שם ל"א) אתה ידעת בצרות נפשי, (שם ס"ט) אתה ידעת חרפתי וכו', כמו שכתבנו במקומו. וא"כ נמצא דנשמת דוד היתה נאבדת בעמקי הקליפות וא"כ יצדק שם מציאה, כי באמת היא מציאה שנפש דוד היתה במעמקי טיט הקליפות והיה מתגבר יצרו עליו מאז להיותו אחוז ונסבך עדיין ח"ו, ועכ"ז היה חסיד מופלא הוא הקדוש ודאי הוא מציאה, וכן ישראל הדבר מפורסם דישראל היו מוטמעים מאד בערות הארץ גוי מקרב גוי עד שנכנסו למ"ט שערי טומאה ואלו היו שוהים עוד רגע היו נכנסים לן' שערי טומאה ולא היה עוד תקומה, ונמצא שח"ו היו אבודים ולא נשאר כי אם משהו לשיאבדו לגמרי ולכן יצדק שם מציאה בכלם.

ואפשרעוד לומר דנקט הני תלתא אברהם דוד ישראל כי תחילת קלקול העולם היה חטא אדם הראשון ואבות העולם תקנו לאדה"ר כידוע, וגם ישראל במצרים תוקף הגלות היה לברר ניצוצי אדה"ר כמו שבואר באורך רבינו האר"י זצ"ל בתחילת דרושי פסח, וגם דוד הע"ה היה אדה"ר, ונמצא כי מה שנאבד העולם על ידי אדה"ר בא לכלל תיקון על ידי האבות אשר אברהם אבינו ראש לכלם ופתח בהצלה תחולה ומסר עצמו לאור כשדים לתקן אדה"ר, ומשו"ה נקט אברהם אע"ה כי הוא היה ראשון, וגם דוד הוא אדה"ר והפליא לעשות מאד, וגם ישראל תקנו ניצוצות אדה"ר במצרים, וא"כ הוא מציאה דמה שהיה נאבד בא לכלל תיקון.

ועתהנבא למאמר דאתאן עליה ובטרם כל נבא לבאר פסוקי פ' האזינו ונחזור לפרש הנוגע למאמר בס"ד, וזהו סדר הכתובים, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וכו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנו וכו', ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, ירכיבהו וכו' ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו, יקניאוהו בזרים וכו' חדשים מקרוב באו וכו', ולא נאריך בדקדוקים רק נקדים מה שראיתי להרב החסיד מר זקנינו מהר"א אזולאי זלה"ה בפירוש המשנה אשר לו כ"י פ"ג דנדרים במאי דתנן הנודר מזרע אברהם אסור בישראל ומותר בגוים וז"ל, והטעם בזה הוא נעלם מאד ואגלה טפח, כי קודם דור הפלגה היו הנשמות כלן טהורות ובלתי טהורות יוצאות מאוצר אחד, ומדור הפלגה שנבחר אברהם אבינו לחלקו יתברך כל הנשמות טהורות של האומה ישראלית יוצאות מאוצר אחד לבדם, וכל הנשמות של ע' אומות מאוצר בפני עצמו, ולזה אין ישראל בכלל בני נח ולא בני נח בכלל ישראל עכ"ל. וכזה ראיתי שכתבו התוספות פ"ק דע"ז דף ה' ע"א וז"ל ואומר ה"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל גויים אינן בגוף אחד עכ"ל. ועתה אנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר תשובות המפרשים לשאלת הגוי לעבוד ע"ז מכח אחרי רבים להטות חדא דישראל הם דבר חשוב ודבר חשוב אפילו באלף לא בטיל, וזאת שנית דישראל יושבים על אדמתם קביעי וקיימי וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב, ועוד בה שלישיה טען הרב מופת דורנו כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה על פי מ"ש הרב מהרימ"ט בשניות א"ה סי' ז"ך דהגם דרובא וחזקה רובא עדיף היכא דהחזקה אתיא מכח סברא אלימתא חזקה עדיפא ומפקא מרובא, ואנן אית לן חזקה כי אלהי אבותינו אלהי עולם ה' מכח סברא אלימתא באותות ומופתים שלמים וכן רבים ממצרים ועד הנה, ובזה פירש הרב הנז' כונת הכתובים פ' ואתחנן כי שאל נא לימים ראשונים וכו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלהים וכו' או הנסה אלהים וכו' במסות באותות ובמופתים וכו' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, והרי הוא כמבוא"ר, אחרי אשר הקדים כי רבו נוראות ונפלאות אשר עשה ה' אשר לא היה מעולם א"כ הוברר הדבר דסברא אלימתא הלזו מכרעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו וסברא כזו מפקא מידי רובא, זהו תורף דבריו. ואת רב"ע עוד אחרת היתה לבטל טענת הרוב במ"ש פ"ק דיבמות דאיכא מאן דאמר דעשו בית שמאי כדבריהם ואע"ג דבית הלל רובא והתורה אמרה אחרי רבים להטות הני מילי היכא דכי הדדי נינהו אבל בית שמאי מחדדי טפי, והוא הדין נימא דישראל עם חכם ונבון ואף דהגוים הן רבים עתה עמי הארצות לא חשיבי רוב נגד ישראל שהם חכמים ומחדדי טפי. ועוד יש לומר במשז"ל דהקב"ה הפיל בגורל כל הארץ וכל האומות וכל שר נפל לחלקו אומה אחת ואפרכיא אחת וארץ ישראל עם זרע ישראל באו לחלקו יתברך והלכה רווחת דגורל קנה, וא"כ הא תו מי מלל ללכת אחרי הרוב עע"ז כיון דישראל הם חלקו יתברך, ועוד דהוא יתברך חלק ע' אומות לע' שרים נגד ע' נפש שרשיות של ישראל, וכיון דמראש מקדם הע' אומות באו כמספר ע' נפש מישראל א"כ דון מינה דנפש אדם מישראל חשיבה אומה שלימה ואין כאן רוב כלל כמבואר.

והשתאעל פי הקדמות הללו קום קרא הני קראי, בהנחל עליון גויים, דהיינו בדור הפלגה שחילק מלכותא דארעא לשרי מעלה ונתן נחלה לכל שר אומה אחת ואפרכיא אחת, בהפרידו בני אדם, שהפריד אוצר הנשמות בדור הפלגה והנשמות טהורות הם באוצר אחד וכל נשמות שבעים אומות הם מאוצר אחד, וזהו בהפרידו כמ"ש מז"ה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שעשאן שבעים אומות כנגד ע' נפש ישראל, וא"כ שתים זו שמענו לבטל טענת רוב עע"ז, חדא דנשמות ישראל מאוצר אחד טהורות ונשמות עכו"ם מאוצר אחד ולא שייך ביטול ולא ללכת אחר הרוב דהוא מין בשאינו מינו ודבר הניכר אפילו באלף אין לו ביטול, ועוד דאעיקרא כשהיו שבעים אומות בעולם עיקרן היו כל אומה כנגד נפש אחת מישראל וא"כ מי שם פה לומר כי הם הרבים הלא כל אומה היא מכוונת כנפש אחת כמש"ה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ומאחר שכן אתה הראת לדעת כי חלק ה' עמו ואין לפצות פה ולומר לעע"ז בטענת רבים, ועוד בה שלישיה יעקב חבל נחלתו חבלים נפלו לו בנעימים כי על פי הגורל נפלו לחלקו יתברך גורל אחד לה' וא"כ קנאם בגורל דגורל הוי קנין כמ"ש בח"מ סי' קע"ג וא"כ ישראל קנין אחד לו יתברך שקנאם בגורל ובטלה טענת רוב, ועוד בא וראה כמה טעמים כלם כאחד עונים ויש לך בטלים הרבה לטענת רובא דעע"ז, חדא ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון כי מרום שבתו כביכול ימצאהו בארץ מדבר, כי הוציאו ממצרים במסות גדולות ובמדבר הגדול מקום תהו הפליא נוראותיו, וא"כ היא חזקה שיש עמה סברא אלימתא אימתני ותקיפא אשר הצילו מיד מצרים וגם במדבר הנורא מלא נחשים ועקרבים הוליכו על מי מנוחות וא"כ חזקה שיש לנו ולאבותינו בו יתברך מכח סברא חזקה זו מפקא מידי רובא, ועוד אחרת, יסובבנהו שהקיפן ענני כבוד מעין דוגמא של מעלה וה' הולך לפניהם יומם וזה מורה דיש להם דין בנים דאם לאו לא היו כדאים לכל הכבוד הזה דאף להשתמש בשרביטו של מלך אחת דתו להמית וק"ו בגנזי ויקר תפארתו אלא דיש להם דין בנים, זאת ועוד, יבוננהו שניתנה לו בינה יתירה וקבל תורה איכו השתא מי מלל טענת רובא הלא לא אמור רובא אלא היכא דכי הדדי נינהו ואולם ישראל עם חכם ונבון וכל הגויים כאין טפש כחלב לבם ואין כאן רוב וכמ"ש פ"ק דיבמות גבי בית שמאי, ואף גם זאת, יצרנהו כאישון עינו כנשר וכו' וא"כ אם אמרו דדבר חשוב אפילו באלף לא בטיל כ"ש וכ"ש ישראל קדושים החלו עולין ממעל לחש"ב ולא אזלי בתר רובא, דחשיבותיהו אהניא להו ולא באו חשבון, ובגוים לא יתחשב, ועוד זאת היתה יתירה טענה מספקת ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר והיינו טענת ר' יהושע בן קרחה כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו, כי האף אמנם הגויים עע"ז מ"מ אין ע"ז שלהם שוה כי רבו מהרבה מיני"ם ממיני"ם אבל זרע ישראל כלו עובדים לאל אחד ואנחנו הרוב לגבי כל סוג מהם, וזהו שאמר ואין עמו אל נכר כי כל ישראל כלם עובדים לה', ועוד ירכיבהו על במותי ארץ וכו' שקבעם בארץ וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והרוב בטל, ואחר היות כל טענות חזקות אלה הן בעון ויטוש אלוה עשהו כלומר שעשהו חשוב ולא השגיח בחשיבותו וינבל צור ישועתו הכונה ששכח תוקף וחוזק הסברא אלימתא מכח ישועות ה' ונפלאותיו ויבז בעיניו הכל, וזהו צור ישועתו יקניאוהו בזרים בתועבות רבות, דכיון שהן רבות א"כ לא יש רוב דבשלמא אם היה ע"ז אחת היה פתח צר ודחוק מטעם אחרי רבים והוא הבל הבלים, אבל עתה אף זה ליכא כי הן תועבות רבות ועוד חדשים מקרוב שאינן תועבות הגויים לטעון שרצונם ללכת אחריהם צור ילדך דהיה מחשיבך כבן וגבי בן ליכא טענת רוב שלא יהיה בן ותשכח אל מחוללך הוא היוצר הוא הבורא והס כי לא להזכיר טענת רוב.

ובכןאבא למאמר המדרש ותנחומא בסדר יומא דאתאן עליה איש על דגלו זהו שאמר הכתוב ימצאהו וכו', דמתוך פירוש הכתוב ימצאהו וכו' ממילא יובן הכתוב בפרשה איש על דגלו ועתה מפרש פ' ימצאהו וכו' דלפי רוב ענותנותו יתברך שמח בישראל וקרי להו מציאה דכתיב ימצאהו בארץ מדבר וכו', וכי היכי דלא תימא מה זו מציאה טלה חולה בין כמה זאבים כי הם הרבים ובטילי גביהו אז יאמרו בגויים ניהוי לעמא חד דאחרי רבים להטות, לזה אמר ובתהו ילל ישימון תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים וכו' רמז תשובה מחודשת שכתב בס' מקור חיים בזכריה דף צ"ד דאמרו רז"ל כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל וא"כ הו"ל ישראל כלב וראש דהוא דבר שנשמה תלויה בו ונותן ערך כלו, וא"כ נמצא דישראל נדונים ככל הגוף שהם כל האומות לפי שהם דבר שהנשמה תלויה בו עכ"ד. וז"ש תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים דאלו שהו עוד היו נטמעים בנ' שערי טומאה והיו נאבדים וחוזר העולם לתהו ובהו דתנאי התנה הקב"ה אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו מחזיר העולם לתהו ובהו ולא הוה שום תקנה, וא"כ אם לא יצאו ממצרים כבר היו נטמעים ולא יזכר שם ישראל עוד וחזר העולם לתהו, וכשיצאו על מנת לקבל התורה יצא מבחינת תהו והתחיל העולם להתבסס ולהיות לו קיום, אך עדיין לילה היה העולם עד שלא קבלו התורה, כלומר דבצאת ישראל ממצרים וגבר ישראל לצאת מן הטומאה נתבסס העולם והיה קיום שעתידין לקבל תורה, אבל כל שלא קבלוה נדמה ללילה עד שקבלוה וזרח בעולם אורה זו תורה, ומאחר שישראל הם עיקר העולם הו"ל כלב וראש דחשיב ככל הגוף דהוי דבר שהנשמה תלויה בו וגופא אזיל בתר רישא ולאו רישא אזלא בתר גופא הם אומות העולם ולא יצדק לטעון טענת רוב.

אמרעוד בעל המאמר וכיון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם רמז בזה דביאתם להר סיני לחוד היה ענין גדול לזכו"ת את ישראל דנזדככו ופסקה זוהמתן כמשז"ל, וכאשר דברנו ממדב"ר קדמו"ת, ואח"כ זאת גרמה שקבלו התורה והאיר העולם, והדר מפרש יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד הוא דבר גדול ומופלא אשר לא נהיה כדבר הגדול הזה והויא חזקה מכח הסברא אלימתא כי הוא האלהים אין עוד מלבדו, וחזקה מכח הסברא מבטל רובא כמ"ש מהרימ"ט, יבוננהו שהכינם בד"ת רמז טעם מחדדי טפי כמו שביארנו בסמוך בביאור הכתוב יצרנהו אשריהם האזנים ששמעו עד היכן חבבן דכביכול קרי להו מציאה כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר, וגם חיבה יתירה נודעת שנתן להם התורה עד היכן שמרן שמירת גופם בענני כבוד לבל יכם שרב ושמש ולילה בעמוד אש להאיר להם ולהשוות הדרך ולהרוג הנחשים וכו' כמ"ש יסובבנו שהקיפן ענני כבוד עד היכן נצרן כמ"ש יצרנו שהשרה שכינתו במשכן שזה לנצור נשמתם שלא יחטאו, כמו שכתבנו בעניותנו לעיל פ' תרומה ד"ה א"נ אפשר בהקדמתנו ושאר דוכתי דנשמתיה חזי כבוד השכינה ויראה לחטוא, ואחר כל השבח הזה אין דבר חשוב כישראל וכל דבר חשוב דעלמא אפילו באלף לא בטיל, ועל אחת כמה וכמה חשיבות ישראל דהוי ככולי עלמא ומה דמות יערכו אתם העכו"ם למיזל אבתריהו לעע"ז ח"ו כיון דחשיבי ישראל טפי ממלאכים.

ותנאסיפא ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו כלומר דנודע דדגלי המדבר הן הן המרכבה רמז למחנה שכינה כמשז"ל וזה מורה שהם בנים, וכמו שסיים למה שהם בני שנאמר בנים אתם וכו' כלומר דלגבי בנים אין הפה יכולה לדבר אחרי רבים דאין שום סברא דהבן לא יעבוד אביו, וזה רמז הכתוב בפרשה דאתי עליה איש על דגלו דמורה שהם בנים וכמו שאמר ה' למשה עשה דגלים לשמי שהם בני שהדגלים והמחנות מעין דוגמא של מעלה כביכול רכב אלהים, ועוד באותות לבית אבותם יעקב אבינו ע"ה כמשז"ל והויא חזקה מכח הסברא סביב לאהל מועד יחנו שהוא דבר חשוב שהשרה שכינתו ביניהם ואפילו באלף לא בטיל, וכל זה נמשך לסמיכות הפרשיות כמה דבעינן למימר קמן בס"ד.

הואהדבר אשר ייעדנו לפרש המאמר שהתחלנו בו, בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם ואמרו מה ראו אלו להתקרב דאפשר דרצו לרמוז דמאחר דא"ה לא רצו לקבל התורה א"כ מה ראו ישראל להתקרב ולא ראו כי הם הרבים ואחרי רבים להטות, א"ל הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שבני מביאין, רמז להם דישראל הם בנים לה' ולגבי בנים ליכא רובא, ותו דאינהו לא חשיבי דאין להם יוחסין והיינו כדאמרינן בסנהדרין דף כ"ו קשר רשעים אינו מן המנין, וסיים בעל המאמר לכך מנאן בראש הספר הזה רמז טענה אחרת שכתבו המפרשים בטעם המנין כי היכי דליהוו דבר שבמנין דאפילו באלף לא בטיל, ודריש סמוכין אלה המצות אשר ציוה ה' בהר סיני ואח"כ שאו את ראש שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל היוחסין דשם יה מעיד עליהם והם בני אל חי וגם הוו דבר שבמנין דאפילו באלף לא בטיל ונסתם פיהם של א"ה דתו ליכא טענת רוב, וסמוך למנין באו הדגלים להורות בפרסום שהם בנים כמש"ל וגם לרמוז שאר טעמים דחזקה שיש עמה סברא גדולה דמפקא מידי רובא וגם הם דבר חשוב דאף באלף לא בטיל כדאמרן, ועוד יתבאר בסמיכות הפרשיות לקמן בס"ד.

ויתקרבלזה דבר המן לאחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם, כי בהיותו צורר היהודים רצה להראות למלך שהם חייבים על פי תורתם ובקש להפיץ ולהדיח כל צד זכות ויאמר המן ישנו עם אחד יחיד ובטל לגבי רוב האומות ועושים נגד התורה והסברא דאחרי רבים להטות, וזאת לפנים בישראל אשר היו בארץ כנען היה להם מקום פטור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אך עתה הוא מפוזר נע ונד וימעטו וישוחו נגד רוב האומות, ואי תימא שהם חכמים והיכא דמחדדי טפי לא אזלינן אחר רוב בני אדם, לז"א ומפורד ואמרו רז"ל כפרדה זו שאינה עושה פירות, כלומר אין בהם תבונה כסוס כפרד אין הבין, וכבר ראו עיניך בדין ושתי הם עצמם העידו על עצמם שניטלה חכמתם, וא"כ הם מיעוטא דמיעוטא בכל מדינות מלכותך, ואי תימא שהם רוב לגבי כל כת מעובדי ע"ז, לז"א ודתיהם שונות מכל עם, רצה לומר כי גם ישראל יש להם דתות ונמוסים הרבה, וז"ש ודתיהם שונות לשון רבים כיחש לו בכל עלילותיו, ועל כל פנים ואת דתי המלך שכל העולם שוים אינם עושים ועל כן למלך אין שוה להניחם.

ובלכתךבדר"ך הזה אתה תבא"ר תפלה לדוד הע"ה בשמואל ב' סי' ז' וכה תוארה על כן גדלת ה' אלהים כי אין כמוך ואין אלהים זולתך ככל אשר שמענו באזנינו ומי כעמך כישראל גוי א' בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך וכו' ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה ה' היית להם לאלהים. ונראה לעין כל מה שיש להרגיש בכתובים הללו, ועל פי דרכנו יבואו לכלל ישוב, ויאמר דוד על כן גדלת ה' אלהים כי אין כמוך וכו' ככל אשר שמענו באזנינו כלומר דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, וז"ש גדלת ה' אלהים כי אין כמוך ואין זולתך ואלו הם השני דברות ראשונות שתים זו שמענום מפי הגבורה, וז"ש שמענו באזנינו ומי כעמך כישראל, וכי תימא ראה דבריך טובים אבל צא ופרנס לי טענת אחרי רבים, לז"א גוי אחד רמז תירוץ ר' יהושע בן קרחה במדרש בכל ישראל נעבוד את ה' אלהינו והוי רוב נגד כל כת, וז"ש גוי אחד כי הגוי כלו הם עמך ונחלתך משא"כ א"ה כי אין מספר לאלהיהם ונמצא דישראל רובא נינהו כנגד כל כת מעע"ז, ועוד בארץ רמז תירוץ המפרשים שהם בארץ ויש לישראל דין קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב, אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, כלומר עוד זאת יתירה דעל מנת כן הוא יתברך הוציאנו ממצרים וקנאנו, וכמשז"ל על פסוק הבן יקיר לי אפרים ביוקר אתם עומדים לי ואז"ל אשר הוצאתיך מארץ מצרים על מנת כן הוצאתיך ומאחר שכן בנדון זה מהיכא תיתי לפרוק עול ח"ו כי אנחנו עבדיו אשר הוציאנו ממצרים וקנאנו, וז"ש אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, עוד אמר ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה, רמז תירוץ דבר חשוב דישראל חשיבי טובא ולא בטילי, ונוראות לארצך רמז תירוץ חזקה אלימתא מכל הנוראות אשר עשה כמש"ל, וכל אחת מאלו הטענות אצולי מצלא מטענת אחרי רבים כמבואר. ובהקדמות אלו כתוב אצלי כמה דרכים בפסוקי נביאים ותהלים, וכאן אקצר ואעלה רק אין דבר זולת נפרש בזה פסוק ההפטרה והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

וכברבמאמר פתוח כאן לפני הדיבר שם נאמר מאי דרמז בש"ס (יומא דף כ"ב:) דהוו תרתי דסתרן והיה מספר ולא יספר, ומשני כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושים רצונו של מקום, ולעול פ' תשא (ד"ה ויתכן לפרש) כתבנו משם כת הקודמין דבזמן שעושים רצונו של מקום אף כי יהיה התעוררות תשובה כמו רגע, ובשעה זו עצמה עד שלא הרהרו תשובה נודע מספרם, מכל מקום אם הרהרו תשובה בו בפרק קרינן אשר לא ימד ולא יספר, והטעם דכשהם עושים רצונו של מקום כל אחד מישראל נחשב מאד ושקול ככמה אנשים בשקול אל דעות ושפיר נאמר אשר לא ימד ולא יספר, זהו תורף דבריהם. ואפשר לומר דרך רמז בהאי קרא דהכונה והיה מספר בני ישראל ואמרו ז"ל כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה, וצריך לדעת לפום מאי דמוקי ליה בש"ס בזמן שאין עושים רצונו של מקום לשמחה מה זו עושה, ולפי דרכנו יאמר נא דגם שאין עושים רצונו של מקום ה' ברחמיו מחבבן ומונה אותן, וזו שמחה לחזות בנועם אהבתו וחמלתו לישראל סגולתו שמונה אותן ומחבבן, ולהיותן דבר שבמנין אין מקום לאומות העולם לומר ניזיל בתר רובא דדבר שבמנין חשיב ואפילו באלף לא בטיל, וכי תימא זו יאמרו בגויים אף אנן נמי מלכינו ושרינו מוני מספרינו ואיך תהיו חשובים הרי כמונו כמוכם, לז"א אשר לא ימד ולא יספר דברגע אנו יכולים לעשות רצונו של מקום ותכף אין מספר לגדודיו יתברך אשר לא ימד ולא יספר כי האדם יראה לעינים והוא באחד אך בצלם שקול ישקל ככמה אנשים וא"כ ליכא רובא, וזה על דרך תירוץ מחדדי טפי הנז"ל, דאיכא מאן דאמר עשו בית שמאי כדבריהם אף דבית הלל רובא משום דבית שמאי מחדדי טפי, וזה דגם דבכמות בית הלל רובא מכל מקום אינם רוב באיכות והא נמי דכוותא דבזמן שישראל עושים רצונו של מקום קרינן בהו אשר לא ימד ולא יספר כי גדלה מאד נפש אדם אחד ככמה אנשים, וכי תימא הרי גבי בית שמאי איכא מאן דאמר פ"ק דיבמות דלא עשו בית שמאי כדבריהם משום דבית הלל רוב בכמות דכל שהן רבים בכמות אזלינן בתרייהו, והוא הדין נימא גם כשישראל עושים רצונו של מקום דגדלו מאד באיכותם לא אזלינן אלא למראית העין וא"ה הם רבים, והתינח אם ישראל בארץ דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה אבל בגלות מאי אית לך למימר, לזה אמר והיה במקו"ם אשר יאמר להם לא עמי אתם כלומר במקום אשר יאמר דהיינו בגלות דאזלא טענת קבוע ויאמר לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, וכיון שהם בנים נסתם פי המקטרגים דבבנים לא שייך שהבן לא יהיה בן וליכא טענת רוב.

ודרךאסמכתא דדרשינן סמוכים סוף פ' בהר ובחוקותי ופרשת תוכחות ופרשת ערכין ופרשת תמורה ופרשת במדבר ופרשת דגלים על פי מש"ל בהקדמות הנז', כי הנה סוף פ' בהר כתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם לא תעשו לכם אלילים וכו' את שבתותי תשמורו וכו', וסמיך ליה אם בחוקותי וכו' וישבתם לבטח בארצכם. וטרם אענה ארדוף אצי"ג מאמרם ז"ל בתנחומא בסדר היום וז"ל, איש על דגלו באותות זש"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה, קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות היו מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה כמו שחר, אמרו להן האומות שובי שובי השולמית מהו שובי שובי הדבקי לנו ובואי לך אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונין דוכסין והגמונין, שובי שובי ונחזה בך אין ונחזה אלא שררה שכן יתרו אמר למשה ואתה תחזה, וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית ומה גדולה אתם נותנין לנו שמא כמחולת המחנים, שמא אתם יכולים לתת לנו כגדולה שנתן לנו אלהינו במדבר כדגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות כך לנו מה תחזו בשולמית שמא כמחולת המחנים שאנו חוטאין והוא מוחל לנו עכ"ל, והוא במדרש רבה בשינוי קצת. ויש להעיר דלכי מטו לעשותם דוכסין ושררות האם יבצר מהם להרים נס ודגל לכל שבט, ומהו ז"ש שמא אתם יכולים לתת לנו כגדולה שנתן לנו אלהינו דגל מחנה יהודה, ועוד מה מסיים שאנו חוטאין והוא מוחל לענין של דגלים.

ואתהלכהברחבה להבין קודם מאמרם ז"ל בבראשית רבה פ' כ"א סי' ו', ועתה פן ישלח ידו אמר ר' אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה ועתה אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל והוא אומר פן ואין פן אלא לאו עכ"ל. והוא פלא על יציר כפיו של הקב"ה שאחר שחטא לא כלו רחמיו יתברך ופתח בתשובה והוא מיאן ויאמר לא. ותו שארז"ל שהפלא בתשובתו ובסיגופיו ומעיקרא מאי סבר לסרב בתשובה. ועוד מצינו במדרש שם פ' כ"ב שאמרו ויצא קין רבי חמא בשם ר"ח בר יצחק יצא שמח וכו' פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת עכ"ל. ויש לדקדק דהרי הקב"ה פתח לו בתשובה ובודאי דהואיל נפק מפי עליון הוא דבר גדול ומה נתחדש לו עתה. ותו דאיירי בתשובה ויהי שירו מזמור שיר ליום השבת ומה ענין שבת לכאן. וכיוצא בזה צריך לדעת משז"ל בתנחומא וישם ה' לקין אות, שבת מסר לו כד"א אות היא ביני וכו', ויש להבין דקרא כתיב וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ומה האות והמופת של שבת שלא יהרגוהו.

ויתכןלהבין הכל בהקדים מ"ש ביומא דף פ"ו ד' חלוקי כפרה, שהיה ר' ישמעאל דורש עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר, עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, אבל מי שיש בידו חילול ה' אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת. ולפום ריהטא יש מקום לומר דעבר על לא תעשה ועשה תשובה התשובה אינה עושה כלום עד שיבא יוה"כ ואז ביוה"כ בכח התשובה מתחלת הכפרה ומשלמת ותשובה תולה, היינו דעתה אין בה תועלת רק כשיבא יוה"כ אז תצטרף התשובה ויתכפר לו, וכן אם עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ואינם עושים שמץ כפרה עד שיבואו היסורין, ואז בכח התשובה ויוה"כ יועילו היסורין, וכן אם יש בידו חילול ה' הן בעודנו חי אין לו שום כפרה בתשובה ויוה"כ ויסורין, רק כי במותו בכח תשובה ויוה"כ ויסורין מתכפר.

אכןאין האמת כן, כי בכל חטא ועון תכף בשובו כבר היא אתחלתא דכפרה וכן יוה"כ מסייע לכפרה והולך ומתכפר עד שיבואו היסורין והוו גמר הכפרה לכריתות ומיתות ב"ד, וכן בחילול ה' תשובה ויוה"כ ויסורין כלם מהנו לכפרה רק גמר הכפרה במיתה, וכזה ראיתי להרב פרי חדש במים חיים בהגהות הרמב"ם ה' תשובה שכתב בדעת הרמב"ם דתשובה תולה היינו שמתחיל להתכפר, ונפקא ליה מהירושלמי פ' בתרא דיומא דקתני תשובה ויוה"כ מכפרין מחצה והיסורין מכפרין מחצה עכ"ד. עוד נקדים מ"ש הרמ"ע דתשובה לישראל נאמרה ולא לבני נח ואם הגויים עושים תשובה לא מהניא ועון עצמו אינו נמחק רק מהניא לגויים לפי שעה כתשובת נינוה דלא הגינה אלא לפי שעה ואחר זמן היו לשמה ולשנינה, והמפרשים נתנו טעם לדבר דישראל כיון שדינם כבן כמש"ה (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם לזה תשובה מועלת דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, לא עשה כן לכל גוי כי הם עבדים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ויש מן המפרשים שכתבו טעם אחר דבשלמא ישראל שנצטוו תרי"ג מצות הן ענפיהן ודקדוקיהן וסייגיהן הוא דבר שאי אפשר לעמוד, ולא נתנה תורה למלאכי השרת כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומן העולם ועד העולם ארבעה אשכחנא שמתו בעטיו של נחש ותו לא חזינא, א"כ איפה התשובה מוכרחת לרב המצות ואביזרייהו, משא"כ הגויים אין להם כי אם שבעה מצות וכלם מצות שכליות מדיניות, דין הוא ליזהר בכלם, ואם חטא באחת מהנה אין לו תקנה ותשובה לא מהניא.

והנהאיכא ביניהו דהני תרי טעמי, דלטעמא קמא דהדבר תלוי אם כבנים אם כעבדים אפשר ימצא בין הגויים, ובפרט עד שלא נתנה תורה גוי צדיק בשמים ממעל לחש"ב במדרגת בן, ואם ה' הטה אליו חסד אמר אליו בני אתה א"כ יש לו תשובה כישראל דמידי הוא טעמא, אלא דישראל נקראו בנים הרי איש זה מצא חן בעיני ה' במדרגת בן ושב ורפא לו, אבל לטעם השני אם איש זה לאו מבני תורה ואין לו כי אם ז' מצות אז לית דינא ולית דיינא, כי אין לו תשובה מאחר דהוא לא יש לו כי אם שבע מצות, והגם דרחמנא אחשביה מ"מ דינא הוא דאם חטא ימק בעונו ואין לו תשובה. ובזה נבא אל הביאור דאפשר דאדה"ר היה סובר דלא מהניא תשובה לשעתה כי אם בעבר על מצות עשה, אך אם עבר על ל"ת ומכ"ש על כריתות ומיתות ב"ד תשובה לא מהניא עד כי יבא יומו או יוה"כ או יסורין או מיתה כחילול השם אז בצירוף התשובה יתכפר, אבל ביני ביני מעת שעשה תשובה עד יום כיפור או עד יסורין או מיתה אין כאן כפרה לא מינה ולא מקצתה ואפילו אתחלתא, וגם יודע היה אדה"ר כי ישראל מקבלי תורה יש להם תשובה והגויים אין להם תשובה, ואם יגדילו בתשובתם יגן עליהם לשעה כנינוה וסוף הפורענות לבא עליהם על חטאתם כי אין תשובתם תשובה.

הנהכי כן כאשר היה דבר ה' אליו ולאדם אמר ועתה ורמז לו תשובה וכמו שאמרו רז"ל אין ועתה אלא תשובה, והכונה כמו שפירש מהר"ש יפה דבתיבת ועתה רמוזה התשובה דבשעה אחת מתתקן, ולכן אדם הראשון דהיה פשוט אצלו דמה שאמרו תשובה תולה הכונה דאינה עושה כלום עד שיבא עת פקודתו אז יום טהרתו מכי שמע דבר ה', דרמז לו התשובה במאמר ועתה דהפירוש שמועלת לשעה וידע דהוא חטא בלאו וכ"ש לדעת חכמי המדע דחטא בע"ז ג"ע וש"ד הוו כריתות ומיתות ב"ד אם כן נפשט אצלו דטעם דמהניא תשובה לישראל היינו משום שיש להם הרבה מצות אך לגוים דאין להם אלא ז' מצות אין תשובה ואם כן גם לו אין תשובה רק להאריך לשעה, והוא אשר דיבר ה' ועתה כלומר הגם דלדידך דלא נצטוית כי אם בז' מצות אין תשובה מועלת הא מיהא תיהני לך לשעה, וזה מוכרח לפי מאי דהוה פשיטא ליה דפירוש תשובה תולה היינו שאינה עושה כלום והוא שעבר על לאו איך אמר לו ועתה דלשעתה מועלת אלא סבר דהכונה ועתה להאריך לשעה ואין לך תשובה כדין הגוים, ומ"מ נתחכם בתשובתו ולא אמר איני רוצה לשוב וכיוצא אלא אמר דיבור אחד שהוא פן אחת דיבר ושתים זו שמענו להכריח הדבר וגם להשיב אל ה' והיינו דאין פן אלא לאו וכונתו דמכח שהוא עבר על לאו ולא שייך ועתה דבשעתה מועלת דאינה אלא תולה הבין דאין תשובה לו ככל הגוים אלא להאריך, וזהו ועתה לשעה, וא"כ אם לא תועיל לו התשובה לאו כלומר איני רוצה לשוב ואריכות זה למאי, וזה כונת רז"ל במאמרם הנז' אין ועתה אלא תשובה שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה ואמר פן כלומר דה' פתח לו פתח כל שהוא בתשובה ואמר לו ועתה וקו לא ואדה"ר נתחכם לדעתו באמור תיבת פן לבד לגלות ההכרח שלו ולהשיב שאינו רוצה ככל אשר דיברנו.

ונדעהנרדפה לדעת ביאור יתר המאמרים הניתנין למעלה ונקדים מה שאמרו הראשונים בטעם מאמרם ז"ל דגוי ששבת חייב מיתה אמור רבנן בטעמא דשבת נח בו ה' כביכול ואין להשתמש בשרביט המלך וכל המשתמש בשרביטו אחת דתו הנה מיתת"ו והיינו דין הגוי ששבת מעין דוגמא של מעלה ומשום הכי חייב מיתה, משא"כ ישראל דהם בנים ומצו להשתמש בגנזי אביהם שבשמים, אלו דבריהם ז"ל. ומעתה מובן מ"ש ר"ל בב"ר ע"פ ויצא קין דא"ל לאדה"ר עשיתי תשובה ונתפשרתי דהתשובה אהניא לי והוברר דטעם קבלת התשובה לישראל היינו משום שהם בנים וחסד ה' החשיבני כבן ואף דעוני היה ממיתות ב"ד דהיה שפיכות דמים והדין הוא תשובה תולה ויוה"כ ויסורין ממרקין הועילה התשובה תכף והתחילה לכפר, וז"ש ונתפשרתי דהגזרה היתה נע ונד ונתבטל גזרת נע כמשז"ל, ומאי דאמרינן תשובה תולה היינו דמועלת לשעתה איזה דבר וגומרו של הענין הוא ביסורין, וכל זה רמז אליו באומרו עשיתי תשובה ונתפשרתי, ולכן יצא שמח כמשז"ל דהיתה שמחה כפולה אם מצד הענין דהתחיל להתכפר ואם דרחמנא אחשביה כבן וקבל תשובתו, ויהי כשומעו אבינו הראשון התחיל מטפח על פניו כי כל מה שטרח בעיונו כשא"ל ה' ועתה לא כיון יפה לפי שסבר דתשובה תולה פירושו שאינו מכפר ביני ביני כלל והיה בהני"ח הנח"ה שוברת בנה עליה מצודים ונפל היסוד דלשעתה עושה כמו שעשה לקין כאמור, וכפי זה טעם התשובה משום שיש לישראל דין בנים ורחמנא אחשיביה כבן, ואמר לו ועתה דמועילה תקף לשעתה ונמצא דהוא אזיל בתר איפכא לכן היה מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה דאפילו במיתות ב"ד מועלת תכף ולא הייתי יודע.

ומעתההרי הוא כמבואר מאמר התנחומא וישם ה' לקין אות שמסר לו את השבת, דקין זו היתה שאלתו להודיע דנתקבלה תשובתו ולכן מסר לו השבת יכירו וידעו כל יושבי תבל דרחמנה אחשיביה כבן ולכן שומר שבת ומשתמש בשרביטו של מלך כביכול וממילא כי נתקבלה תשובתו כבן דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, וזהו שאדה"ר שר לו נאמר מזמור שיר ליום השבת דבשמירות שבת נעשו כבנים ותשובתן תשובה (ועיין מ"ש בריש פרשת דרכים והדרשא תדרש גם עיין במדרש במדבר רבה פי"ג דר' תנחומא בר אבא נקט לה בלשון אחרת דרשת ועתה פן ומה שפירשנו מתישב בדברי ר' אבא בר כהנא דבראשית רבה הנז'). ועל פי זה יש לפרש מאמרם ז"ל הובא בארחות צדיקים כשעלה משה למרום עלה לז' רקיעים וכו' עלה לרקיע שבועי התחילו לקרות ויכלו והתחילו לספר בשבחה של תשובה וכו' ע"ש באורך וכפי האמור ניחא דמשמירת שבת מורה דיש לנו דין בנים כמו שנאמר וכך אמרו במדרש שוחר טוב מזמור צ"ב וז"ל למלך אחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילו אלא לבנו כך יום שבת קדושה ומנוחה ולא רצה להנחילו אלא לישראל וכו' ע"ש ולפיכך היו קורין ברקיע ז' ויכלו ושם צודק לספר בשבח התשובה דדוקא לשומרי שבת שהם בנים ניתנה תשובה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול ככל אשר דברנו.

ובזהנבא לפרש בעניותנו מאמר תנחומא הנז"ל איש על דגלו באותות זש"ה מי זאת וכו' קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכו' כלומר דנתפרסם כי כלה זרע אמת ויתילדו על משפחותם ומפני כך זכו לתורה כמשז"ל והבאתיו לעיל ולכך היו תמהין, ואח"כ כשהלכו ישראל בד' גליות אשר בתוכחות על עון גלו מהארץ ואזדא לה טענת קבוע, לכן נתעוררו הגויים בד' גליות אשר כנגדן אמרו ד' פעמים שובי לומר שילכו עמהם כלומר דעתה אינם בארץ שיש להם טענת קבוע וראוי שידבקו עמהם כי הם הרבים ולפתותם אמרו שימנו אותם שלטונין וכו' וישראל קדושים השיבו להם תשובה נצחת דכבר כתבנו דדגלי המדבר הן הן המרכבה ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ממש על פי מדותי"ו, ושבטי יה כל אחד אחוז במדתו כמ"ש חכמי המדע ונמצא דמהדגלים ניכר כי הוא אבינו ולכן אנו יכולים כבנים להשתמש בשרביטו וכיון שאנחנו בנים בטל מעיקרו טענת רוב דמי שם פה לומר שהבן לא יהיה בן וככל אשר דברנו, וז"ש להם כלום אתם יכולים לעשות כמו שעשה אלהינו דגל מחנה יהודה וכו' בסדר ותיקון דוגמא עליונה הא ודאי לא, דהגוים עבדים ואין להם להשתמש בשרביטו, של מלך וכיון שאנו בנים ליכא טענת רובא כאמור, ועוד שאנו חוטאין והוא מוחל לנו דזה תלוי בזה דמחמת שאנו בנים יש תשובה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, וזה נמשך בעצם מענין הדגלים כאמור דמהדגלים מורה דאנו בנים ולהיותנו בנים יש לנו תשובה ומחילה כמדובר.

הבהנא אבא לענין סמיכות הפרשיות ובטרם אקרב אליהם אומר אני להרחיב עוד מעט דברי כת הקודמין אשר כתבנו דטעם אומרם גוי ששבת חייב מיתה היינו משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך, ודרך דרש הוא טעם כעיקר כי הנה ממ"ש הרמב"ם פ"י דמלכים מוכח דבן נח שרוצה לעשות כל מצוה שחפץ רשאי אך שבת ותלמוד תורה הוא חייב מיתה בידי שמים אם שמר שבת או אם עסק ובתורה הא למדת דהני בי תרי שבת ותלמוד תורה דוקא חייב מיתה בידי שמים, וכתב שם מרן בכ"מ דסבר הרמב"ם דמ"ש בגמרא דעוסק בתורה חייב משום גזל ומשום עריות למ"ד הם אסמכתות, עיין בדבריו ז"ל באורך. והשתא דרך דרש אפשר לומר דשבת ותלמוד תורה רוח אחד להם ויצאו שתים זו מכלל כל המצות דשבת הוי כמשתמש בשרביטו של מלך כמ"ש הראשונים ותלמוד תורה אמרו בזהר דמאן דעסיק באוריתא אקרי בן להקב"ה, וכבר כתבו המפרשים דמצד שישראל הם בנים זכו בתורה, ולכן האומות עכו"ם שהם עבדים אסורים בתורה ובשבת, ואף דיש כמה מצות שמוכח מהם דישראל הם בנים הם תבנית כל רמ"ז אבל הני תרתי הם בעצם גופן ותוכן קדש ישראל זכו להיותם בנים.

אתאןלסמיכות הפרשיות דיש לרמוז כמה וכמה מההקדמות אשר הקדמנו ניעול ברישא אימא סיפא סוף פ' בהר כי לי בני ישראל עבדים בא האלהים להפיץ ולהדיח טענת המין לעע"ז מטעם רוב, לזה אמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי וכו' כלומר דעל מנת כן הוצאתם וקניתים ממצרים ובעבד קנין כסף האדון מי האומר שלא יעבדנו ואחרי רבים להטות לא שייך וכמ"ש בעניותנו לעיל, והיינו דקאמר בתריה לא תעשו לכם אלילים וכו' כי אני ה' אלהיכם כלומר כיון שעבדי אתם שהוצאתי אתכם ממצרים על מנת כן וביוקר עמדתם לי א"כ לא תעשו לכם וכו' דאין שום טענה לעע"ז, ואמר עוד את שבתותי תשמורו וסמיך אם בחוקותי תלכו דהיינו עסק התורה כמ"ש בתורת כהנים רמז טעם אחר דמהשבת ועסק התורה מורה ובא שאתם בנים ככל הדברים הנאמרים ובבנים לא יצוייר שלא יהיה בן וליכא טענת רוב, אמר עוד וישבתם לבטח בארצכם רמז טענת קבוע דכשישראל הם קבועים בארץ ישראל הו"ל כמחצה על מחצה כדין קבוע.

וכיתאמר בלבבך התינח כשישראל על אדמתם אז יש להם דין קבוע אבל כאשר בתוכחות על עון אלו הן הגולין אגב מטלטל"י טלטולא דגבר"א על ארבע כנפות הארץ אזדא לה טענת קבוע לזה כתיב בפרשת תוכחות הסמוכה ואתכם אזרה בגוים רמז מ"ש בעירובין דף נ"ה ע"ב דגלי המדבר קאמרת כיון דכתיב בהו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי ע"ש, ופירוש רש"י וא"כ גם הגליות כיון [כמאן] שהקב"ה גזר על ישראל לגלות והכל בהשגחה פרטית שאלו יגלו פה ואלו מפה והכל ממפלאות תמים דעים כפי צורך תקון נפשם א"כ גם בגליות כיון דקביעי דמו כי כל הגליות פרט וכלל מאת ה' במדה במשקל ולו נתכנו עלילות, וזה רמז ואתכם אזרה בגוים שמידי היתה זאת וא"כ טענת קבוע ישנה מתחילה ועד סוף ממצרים ועד הנה וכמ"ש בש"ס בדגלי המדבר וכמו שכתבו ז"ל.

ואםנפשך לומר הן לא יאמינו האומות בזה דאף בגלות נקראים קבוע, דהגם דלדידן הוא קשט אמרי אמת אין מופת על זה, להכי נסמכה פרשת ערכין דכתיב בערכך נפשות ומיניה דרשינן בערכין דף ד' ודף ך' דדבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כלו וישראל הוי כדבר שהנשמה תלויה בו והוי ככל הגוף הם האומות וליכא רובא כמש"ל משם ס' מקור חיים, ואם יאמרו הגויים כל זה היה עד שהייתם בארץ והיתה השראת שכינה אבל כבר גרש אתכם על כן יאמרו המושלים עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה יש להם זה על זה כלום לזה נסמכה פרשת תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ואמרו רז"ל טוב אלו ישראל ברע אלו א"ה עכו"ם והקב"ה אינו ממיר אותנו, ומינה דישראל הם טוב ודבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ונסמכה פרשת במדבר שזכו לתורה משום היוחסין כמש"ל, והוא סמיכות סוף בחוקותי אלה המצות אשר ציוה ה' אל משה בהר סיני שאו את ראש כמשז"ל שלא זכו בתורה אלא בשביל היוחסין כלו זרע אמת והוא דבר חשוב זך ונקי בלי שום תערובת ואפילו באלף לא בטיל וגם הוא דבר שבמנין ואין לו ביטול כמ"ש המפרשים לבטל טענת רובא ונסמכה פרשת דגלים הן הן המרכבה בסדר עליון דוגמא של מעלה להורות כי אנו בנים וא"כ לא שייך טענת רוב כמש"ל, וגם לא אפשר שח"ו ה' גרשנו כי לא יצוייר לבן שלא יהיה בן ואת ה' נעבוד וה' אתנו כאשר היה עם אבותינו תלתא דמרחמי אבהן דעלמא גדולים צדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים.