פרשת קרח בס"ד

תנחומא, ויקח אין ויקח אלא משיכת דבדים דכים שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו:

אשתוללואבירי לב קרח וכל עדתו ויקומו לפני משה עז"י דמסגן, ואימא הרדו"ף אתיא רדיפה רדיפה בשפת חלקות דברי נרגן, בחנפי לעני מעוג באחת יבער"ו ולהבה תלהט גדולי ישראל היינו ממונה היינו סגן, ואלה מפה תבלעמו ארץ ירדו שאול חיים דלקן באש בערן בשבעה נהגן. ככל האמור בסדר היום ועין רואה ואזן שומעת כי יש לשים לב גם עינים בכמה חקירות והערות בכלל ופרט ענין זה הן להבין דקדוק הכתובים והן להבין דברי חכמים במדרשות והן לתת טעם לכמה ענינים הצריכים ביאור ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר על יד על יד כפי ערך השג יד כהה וכפי קצורנו, הלא מראש נדעה נרדפה לדעת טענת קרח ועדתו באומרם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים וכו' ולפי פשוטו אפשר במ"ש פ"ק דמגילה על אחשורוש שמלך מעצמו אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כותיה, וז"ש רב לכם הרבה גדולה נטלתם לעצמכם כי כל העדה כלם קדושים וכלם ראויים לגדולה דאין מקום לומר דליכא איניש דחשיב כותייכו אלא הכל ראוים אם כן אפוא מדוע תתנשאו מעצמכם על קהל ה'.

ולפימדרשו הנה נדרש ונבין גם כן מאמרם בתנחומא והביאו רש"י ז"ל כי כל העדה כלם קדושים וכלם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך ומדוע תתנשאו אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים עכשיו כלם קדושים מדוע תתנשאו עכ"ל, ויש לחקור מה ענין הכהונה לשמיעת קול ה', ועוד נבין מ"ש בס' פענח רזא בסדר היום כי' כל' העדה' כלם' ס"ת מילה שאנו נימולים ואיכא למידק מאי שיאטה דמילה לבקשת כהונה, וראיתי בס' אמרי נועם שכתב שהיו סוברים כי כל ישראל ראוים לכהונה דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. והנה המפרשים פירשו מאמר הכתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים במשז"ל דהשומע קול ה' ולא ראה קרי ראוי לשמש בכהונה והוא אומרו אם שמוע תשמעו בקולי דייקא שתזכו לשמוע מפי הגבורה ושמרתם את בריתי שלא תראו קרי אז תהיו ממלכת כהנים שתשמשו בכהונה, זהו תורף דבריהם. ובזה נבא להבין מאי דקמן וכבר אנן בעניותין לעיל פרשת בא דף מ"ז ע"ד פירשנו קראין על פי הקדמה זו, אמנם עתה יציץ ופרח באופן אחר בס"ד והוא דיש שני פירושים בפסוק אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, ראשון הוא אם תשמעו בקולי שתשמעו קול ה' ממש ושמרתם את בריתי שתחזיקו במצות מילה לימול כל זכר אז תהיו כהנים וזה כלל לכל שומע קול ה' ונימול וזהו ושמרתם את בריתי, וכמו שאמרו במכילתא ושמרתם את בריתי ר' עקיבא אומר זו ברית מילה ועבודה זרה, או אפשר דפירוש ושמרתם את בריתי היינו שמירת אות ברית שלא יראה קרי אז ראוי להיות כהן וכמו שפירשו המפרשים כאמור, והנה ארז"ל שישראל כשעשו העגל נעשו בעלי קריין ואעפ"י דמלשון פרקי ר"א סוף פרק מ"א דקאמר אמר ר' פנחס כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת לא ראו טיפת קרי בימיהם וכו' ע"ש, מ"מ בריא לי שראיתי מרז"ל דבעגל ראו קרי וכמש"ל פ' בא (וכעת לא ידעתי איזהו מקומן), והשתא לפי זה אפשר לומר דקרח היה מסתפק בפירוש הכתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי אם פירוש בריתי הוא המילה או הפירוש הוא שלא יראה קרי, ובא בטענה ממה נפשך שאם פירוש בריתי הוא המילה אם כן כל ישראל ראוים להיות כהנים וז"ש כי כל העדה כלם קדושים ורמז מילה בס"ת שכלם שומרי ברית מילה שהם נמולים וכלם שמעו בקול ה' אנכי ה' אלהיך וראוים להיות כהנים, וז"ש כי כל העדה כלם קדושים לומר דכלם ממש דאי הוה קאמר כל העדה הוה אמינא רובה ככלה ולהכי הוסיף תיבת כלם לטפויי דכלם ממש, על דרך שכתב הרב מהר"ר לוי ן' חביב בקונטריס הסמיכה בההיא דפ"ק דהוריות דבעינן שיהא נראה דכל הסנהדרין כלם יסכימו בהוראה ולא סגי ברובא בעלמא מיתור הכתוב ע"ש באורך, והכא נמי להגדיל המדורה אמר כי כל העדה כלם קדושים כי אין מחסור אפילו מיעוט רק כלם ממש דכל ישראל שמעו בקולו יתברך והם נמולים ואשר לא מלו יכולים למול וא"כ כלם ראוים להיות כהנים ואם תאמרו דפירוש הפסוק ושמרתם את בריתי היינו שלא ראו קרי וישראל בעגל ראו קרי אכתי הרי שבט לוי שלא חטאו בעגל ולא ראו קרי ואם כן כל שבט לוי ראוים לכהונה, וז"ש ומדוע תתנשאו על קה"ל ה' שהם הלויים ליגיון של מלך כמו שפירש הרב שפתי כהן בסדר היום לפי דרכו, ונמצא טענת קרח ועדתו בדרך ממה נפשך כמדובר, ומשה רבינו ע"ה השיב להם שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל וכו' הכונה שמעו נא עתה כי קודם העגל אה"נ דכל ישראל היו ראוים לכהנים אבל כיון שחטאו וראו קרי פנים חדשות באו לכאן שנשתנה הכל שהבדיל ה' אתכם ללויים ואהרן ובניו לכהנים, וזהו שמעו שמוע ותנו לב להבין נא עתה אחר העגל המעט מכם שנתמעט מכם מעלה זו להיות כהנים הואיל שנשתנו הדברים כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וכו' וזה ניתן לכם בעבור שלא חטאתם בעגל ותו לא ובקשתם גם כהונה.

ובאופןאחר אפשר לומר ונקדים להבין ריש סדרא ויקח קרח ולקיחה זו סתם הכתוב מה היא, ולפי פשוטו אפשר לומר במ"ש בירושלמי פ' חלק רב אמר קרח עשיר גדול היה תיסברין של פרעה נגלה לו, וכן אמור בש"ס דידן שם פ' חלק דף ק"י שנגלה לו אחת ממטמוני יוסף הצדיק ע"ה ומחמת עושרו נתגאה וגבה למעלה ומזה בא לחלוק ולבקש גדולות ונפלאות ממנו ועשיר יענה עזות, וזהו שאמר ויקח קרח שלקח אוצרות פרעה אשר לו נבעו מצפוניו ומשל במכמניו ועל ידי זה נתגאה בעושרו ועשה קרחה בישראל כמו שדרשו בגמרא דידן שם פ' חלק והיה עושר לרעתו, וזה גילה לנו הכתוב באומרו ויקח קרח שלקח ממון הרבה ובוטח בעושרו הוא יפול וכמו שדרשו רז"ל על קרח וא"ש הוא יפול שנפל לבאר שחת ושוחה עמוקה.

ודרךרמז אפשר לרמוז ונקדים חקירה אחת כי הנה רז"ל הפליגו מאד במעלת העושה צדקה ומפורש יוצא מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שכרו כי רב הוא עושר וכבוד וחיים ותפארת בנים והשקט ובטח וכהנה רבות וכאשר שמענו כן ראינו כמה אנשי שם אשר ביתם פתוח לרוחה ונדיבי לב לת"ח ועניים ובזבזו אוצרות ופתאום בא השודד וביתיה נולי ישתוי שהוביל את הכל ונקנסה עליו מיתה וזרעו מבקש לחם וישתומם האדם איה כל שכר עושה צדקה וחסד וח"ו ותהי להפך כי עלה מות וגזרות רעות ונתץ את הבית, ויש כמה תשובות ואחת מהנה כי כל אלו המעלות והבטחות לעושה צדקה היינו כאשר ממונו שנותן ממנו צדקה ורכושו אשר רכש עשוי באמת ישר ממנו או מאבותיו, אכן אם עשיר זה עשה עושר ולא במשפט ויש בו תערובת עושק וגזל לא בחר ה' בצדקותיו וחסדיו, וכבר כתב בספר החסידים שאם אדם חייב חובות לבני אדם לא יעשה צדקה עד אשר יפרע חובותיו, ולכן זו אחת מהתשובות אם בתים רבים לשמה היו אף שהיו בעלי צדקה וחסד כי עושרם לא היה נקי ובר והוא כסף סיגים בעושק ונלוז אונאה וגזל וכיוצא, והוא פשט הפסוק (ישעיה נ"ד י"ד) בצדקה תכונני רחקי מעושק שהממון יהיה ביושר ואז לא תיראי, ולא מיבעיא שלא תאונה אליך רעה אלא אף גם זאת וממחתה כי לא תקרב אליך קריב בעלמא, וזהו הרמז ויקח כל מי שהוא נבהל להון והון כל מעייניו יקח ויקח כי הוי"ו מוליד תיבה כיוצא בה כמ"ש הרב ווי העמודים עמ"ש ז"ל ויתן לך אלהים יתן ויחזור ויתן, ואף אנו בעניותנו נאמר שתיבת ויקח הוא כאלו אמר יקח ויחזור ויקח רמז לאיש שכל עסקו לאסוף הון בכל אופן שיהיה בין בהתר בין באסור, דע כי איש זה קרח יהיה קרח מעושרו וכמ"ש הכתוב (משלי כ"ח כ"ב) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, ואף שיהיה בן יצהר שמאיר לעניים בנדיבותו ואפלתם כצהרים וזורח שמש צדקה עם כל זה בן קהת יקהה שיניו בעושר כי עשה יעשה לו כנפים וישאר קרח בן לוי שילוה לרשעים בגהינם כמ"ש רז"ל פ' חלק דף ק"ט ובמקומו כתבתי סיום כל הפסוק ברמז זה ואין להאריך כאן בזה.

אולםאני אדרו"ש דרך דרש ונקדים משז"ל במדרש והביאוהו התוספות בבתרא דף קי"ט דהמקושש לשם שמים נתכוון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה המרגלים שוב אין מחויבים במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים עכ"ל, ובזה אפשר לדרוש סמוכים פרשת מקושש ופרשת ציצית ופרשת קרח דכיון דהיו סוברים סברא זו דאין מחבבים במצות ולכן המקושש הערה למות נפשו לכן ציוה ה' אחר זה פ' ציצית לעוררם שחייבים במצות וכדי לזכור מהמצות ציוה מצות בציצית וגם כי ציצית עולה תרי"ג לרמוז לתרי"ג מצות כמשז"ל ולכן אירע לקרח ועדתו, וז"ש ויקח קרח כלומר לקח אותה הסברא שהיו סוברים קודם מקושש שהם פטורים מהמצות דלזה בא המקושש וגם נצטוו פרשת ציצית, קרח ועדתו מיאנו בזה ויקח קרח אותה סברא הרעועה שהם פטורים במדבר ולכן התחיל להלעיג על מצות ציצית ולקח טליתות שכלם תכלת והיינו להתלוצץ על מצות ציצית ועל חיוב המצות במדבר ודרך שחוק ולחרחר ריב לקח טליתות של תכלת וזה היה כונת דתן ואבירם שאמרו למשה רבינו ע"ה המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם, והכתובים הללו טעונים לינה ללון בעמק עומקן ורומן נימוקן וטעמן, ובעזר ה' יתבארו כפי קיצורנו לקמן, אמנם כעת יאמר המתיחס אל כונתנו בס"ד כי הנה אמרנו דקרח ועדתו ודתן ואבירם ראשית מדון בחרו בסברא הנדחה והצולעה כי המצות הם משפט אלהי ארץ ועד שלא נגזרה גזרת המרגלים ויהי הם הולכים לבא לרשת את הארץ יש מקום לקיימם כי הם באי הארץ והלא טוב להתחיל במצוות להיות מכיר ורגיל בעבודה ולקיימם כתקנן בארץ כי ביאת הארץ ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו תחת שלש, אי משום כי המצות משפט אלהי הארץ ואי משום דיש להם מודעא רבא דכפה עליהם ההר ועל ידי מתנת הארץ נתחייבו כמ"ש הרשב"א, ואי משום מה שכתבנו בכמה דוכתי דבעת המילה נתנה הארץ על מנת לקבל אלהותו יתברך ועל כן סברו דאחר שנגזרה גזירת המרגלים פקע חיוביהו מתורה ומצות וכל קבל דנא נצטוו במצות ציצית לזכור כל תרי"ג מצות וכתיב בפרשת ציצית למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וכו' וזה לעורר לבם שהם חייבים במצות ולא עוד אלא שצריך לזכרם על ידי הציצית ובזה והייתם קדושים כי אי אפשר לקנות קדושה אם לא באמצעות המצוות ולאפוקי סברתם הנפסדת דדוקא בארץ הוא קיום המצות, לז"א אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים דביציאת מצרים לבד נתחייבתם בקבלת אלהותי ושמירת המצות, וכלפי זה טען קרח כי כל העדה כלם קדושים כלם שמעו בסיני אנכי, כלומר לא כמו שאמרתם למען תזכרו והייתם קדושים שצריך זכירת המצות וקיומם להיות קדושים, לא כי אלא כל העדה כלם קדושים דמכי שמעי אנכי נתקדשנו ואנחנו קדושים ואין צורך למצות ולציצית דקבלת אלהותו אנו חייבים ותו לא דבשאר המצות יש לנו מודעא על דרך מ"ש התוס' בשבת דף פ"ח דלא כרתו ברית בימי יהושע אלא שלא לעבוד ע"ז אבל המודעא איתא בשאר כל המצות, וכן קרח רצה לומר דבעבור יציאת מצרים לא נתחייבו אלא בקבלת אלהותו ולא במצות דיש להם מודעא שלא כמ"ש בפרשת ציצית, וזהו שרמז כלם שמעו אנכי ובתוכם ה' יש השראת שכינה ואין צריכים לציצית לזכור וז"ש דתן ואבירם המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש שהיא ארץ מצרים, כלומר אתה אומר לעשות ציצית לזכור המצות ויציאת מצרים ואנו זוכרים יציאת מצרים להצטער שהוצאתנו משם להמיתנו במדבר והוא זכרון להכאיב לבנו, ולא די זה אלא כי תשתרר עלינו לקיים המצות ולהרוג העובר כמו מקושש גם השתרר לצוות מצות חדשות כמצות ציצית והלא על הראשונות אנו מצטערים כי במדבר אין אנו חייבים אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו לומר שבעת שנצטוה אברהם אע"ה במילה שם נאמר להיות לך לאלהים ומתנת הארץ על תנאי זה לעבוד עבודתו ותתן לנו נחלת שדה וכרם שתאמר שלא זכינו בה ואתה נותנה על מנת שנקיים המצות לבטל המודעא ומזה תבין שאין מקום למצות כלל.

ודרךאמת מפורש יוצא מפו"ם נהר"א רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים כי משה רבינו ע"ה הוא הטוב שבנפש הבל וכל דור המדבר הם ענפיו של משה רבינו ע"ה וש"ח, ניצוצות רעות של הבל הם עיקר נפש קר"ח גימטריא ש"ח, ואחר כך נתעבר בו בחינת הרע שברוח קין בבחינת עיבור, וזהו ויקח קרח ואמרו רז"ל שלקח מקח רע לעצמו והוא שלקח רע של רוח קין, ובראותו שעתה נתעבר בו רוחו של קין מצד הרע אמר הנה עד עתה הייתי מבחינת הרע של משה והבל והייתי משועבד לו ועתה שיש בו רוח קין איני משועבד לו ורצה לצאת מתחת רשותו עכ"ל בקיצור, והרב תורת חיים בסנהדרין דף ק"ט הביא כעין זה מספר ציוני ופירש בזה כמה ענינים באורך ע"ש, ואפשר לרמוז ויקח קר"ח ר"ת ח'לק ר'ע ק'ין, ורמז הכתוב שלקח מקח רע זה בר"ת קרח, דמלבד דשם קרח שם רמז שעיקרו מש"ח ניצוצות רעות של קרח כי קרח גימטריא ש"ח, עוד נרמז אשר יהיה באחרית ימיו כי יקח הרע של קין והוא רמוז ג"כ בשם קרח ר"ת חלק רע או רוח קין.

ומהטוב ומה נעים על פי זה מאמר ז"ל בילקוט ויקח קרח זהו שאמר הכתוב (משלי י"ח י"ט) אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון, אח נפשע זה קרח שעמד כנגד משה ומרד וירד מכבוד שהיה בידו ואין נפשע אלא מרידה וכו' שפשע בתורה שהוא קרית עוזו של הקב"ה ומדינים כבריח אדמון עשה דינים עם משה והעלה הארץ בריחיה בעדו עכ"ל, כי פסוק אח נפשע לכאורה יקשה דהול"ל אח פשע ומהו נפשע ועוד מדינים לשון רבים ומה גם שכבר כתיב אח נפשע ואעיקרא האח ראתה עינינו ואנחנו לא נדע אהיכא קאי גם פסוק ויקח קרח לא אתנו יודע מה לקח ומה ענין מחלקת קרח, לכן רז"ל במתק לשונם סו"ד שתו ורמזו לנו הענין בהעלם נמרץ כי כן דרכם לעשות, ועל פי דברי רבינו האר"י זצ"ל זאת מצאנו פתח להבין דברי חכמים וחידותם כי קרח נתעבר בו רע של קין ולזה נחלק עם משה רבינו ע"ה שהוא הבל וחזר לסורו כי הלא מראש אחין שחלק"ו מחלוקת עצום ויקם קין ויהרגהו, ועתה עוד הפעם סירכיה נקיט קרח וזהו את נפשע אח ממש שהוא קין אחי הבל שהוא משה רבינו ע"ה נפשע שכבר מראשית כזאת פשע ומאז הוא נפשע שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה שבתחילת העולם הרג אחיו וגם עתה עמד כנגד משה שהוא אחיו ומרד שלא רצה להשתעבד אליו ורצה לצאת מתחת יד רשותו כמש"ל וירד מכבוד שהיה בידו, ומדינים שעשה דינים עם משה שבא בעקיפין בדינים של ציצית ומזוזה וכיוצא, מלבד מה שעשה בראשונה כבריח ארמון שהאדמה שלקתה על אשר פצתה לקחת דמי הבל עתה תקנה שבלעה קרח שהוא קין ועלתה הארץ בריחיה בעדו, ואפשר שרמז בזה למ"ש הרב תורת חיים דכיון שירדו חיים אינם יכולים להתקן לבא בגלגול ע"ש באורך, וז"ש כבריח ארמון שנסגרו וננעלו שם כבריח ארמון ואין פותח, וסמך זה בעל המאמר לפסוק ויקח קרח שהכתוב הזה גם כן אתא לומר שלקח חלק רע של קין ובזה נטרד ונאבד, ונמצא דפסוק ויקח קרח ופסוק אח נפשע הם שני כתובים הבאים כאחד והן מלמדים בסתום חכמה כללות ענין קרח, ואפשר שזה היה כונת דתן ואבירם באומרם כי תשתרר עלינו גם השתרר במ"ש הרב האר"י זצ"ל שהדור ההוא רובו ככולו היו ענפיו של משה רבינו ע"ה וכמ"ש העם אשר אנכי בקרבו וקרח שנתוסף בו חלק קין מלבד חלק הבל היה רוצה לצאת מתחת רשותו, וז"ש דתן ואבירם המעט כי העליתנו להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו דאם היית לנו לעינים לעזר ולהועיל החרשנו כי תשתרר עלינו כי כלנו ענפי הבל, אבל עתה כי לא מצינו מנוח ואדרבא על ידך נתגלגל כי העליתנו וכו' אין הדעת סובל כי תשתרר עלינו ולא די שררתך עלינו שאנחנו משרש הבל גם השתרר על קרח שיש בו חלק קין והא ודאי לית דינא ולית דיינא, ומה שאמרו רב לכם כי כל העדה וכו' אפשר לומר במ"ש פ' שני דיומא א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחריו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך, וז"ש רב לכם הרבה גדולה ושררה לקחתם ונוהגים בשררה כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' וכלם ראוים לשררה כי קדש הם ומשכן לשכינה, וכי תאמרו אדרבא משום שהם קדושים ואין בהם דופי לכך אינם ראוים לשררה כי אין ממנים פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה מאחריו ואהרן ומשה כן באו מיוכבד שעמרם לקח דודתו שעתידה תורה לאסור גם משה בא מיוכבד אחר שנשאת לאלצפן בן פרנך וחזר ולקחה עמרם לדעת התרגום המיוחס ליונתן ולזה הם ראוים לגדולה, א"כ ומדוע תתנשאו על קהל ה', והו"ל כדכתיב מדוע ומדוע כמ"ש משם הרב ווי העמודים בכמה דוכתי דוי"ו הנוספת מולדת תיבת דוגמתה וסמוכות שלו ממה שדרשו רז"ל (ב"ר) ויתן לך אלהים (בראשית כ"ז) יתן ויחזור ויתן, וכן יש לדרוש כאן מדוע ומדוע כלומר כי כל העדה כלם קדושים מדוע אתם נטלתם הגדולה ולא אחרים, ואם תאמרו דאדרבא אין השררה נאה למי שאין בו דופי וכמ"ש שם פ"ב דיומא מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שאין בה דופי ואתם יש בכם דופי א"כ ומדוע תתנשאו לנהוג שררה וגדולה יותר מדאי על קהל ה' שאין בו דופי, הלא הטעם שאין ממנים פרנס אא"כ קופה של שרצים היינו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך ואתם גם אתם אין לכם להתנשא על קהל ה', וכשמוע משה רבינו ע"ה דברי קרח ועדתו בחוצפא גדולה אשר סם המות נתון בתוכם בזלזול אביו וישמע משה ויפול על פניו.

ודרךאחרת אפשר לומר ונישב בעניותנו כמה חקירות הלא מראש מה מקום כחודה של מחט מצא לחלוק על הכהונה שגם על טעותו צריך למצוא איזה סרך טענה כי חכם גדול היה קרח כמשז"ל ומה גם גדולי ישראל רבים בתורה שטעו אחריו מה חשבו אפילו עילה כל דהו לחלוק על משה רבינו המפליא לעשות ממצרים ועד הנה, ועוד דפתחו כאמור כי כל העדה כלם קדושים וגמרו מדוע תתנשאו על קהל ה' ומדוע שינו את טעמם מעדה לקהל, ועוד דמאחר שאמרו בירושלמי פ' חלק דקרח אפיקורוס היה ואמר אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול איך נתרצה בעצת משה רבינו שיקטירו קטורת ומה לו בעצתו, ומה גם שהקטורת דבר מסוכן שעל ידו נשרפו נדב ואביהוא, ועוד מהו זה שאמר משה רבינו ע"ה והיה האיש אשר יבחר ה' לשון עתיד וכי הוא היה מסתפק על אהרן ח"ו, ותו דבתחילה לא אמר להם שאהרן יקטיר עמהם ובסוף הכניס גם אהרן, ותו להבין מאמר רז"ל פ' חלק וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל א' וא' קנא לאשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל והוא פלא, וכבר דשו ביה רבים, ועוד להבין התכת הכתובים ומאמר משה רבינו ע"ה דכתיב וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו שנראין הדברים כפולים ומכופלים.

ואפשרבהקדים מ"ש פ' הרואה דף נ"ה א"ר יוחנן אין מעמידין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכין בצבור שנאמר ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר ליה הקב"ה למשה הגון עליך בצלאל אמר ליה רבש"ע אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אע"פ כן לך אמור להם לישראל הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו משה רבינו אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן, עוד נקדים משז"ל ברבה סדר היום אמר משה רבש"ע לא כך ציותני ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו והרי עומדים עלינו להרגנו, אמר בקר ויודע ה' את אשר לו מהו כן וכו' וכשהבדלתי בין אור לחשך כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים עכ"ל, ויש להבין אמאי משה רבינו ע"ה נקט קרא דואתה הקרב אליך ומה צורך בזה והול"ל עומדים עלינו להרגנו על הכהונה בלשון קצרה, עוד נקדים מ"ש הרב הגדול מהר"ר יעקב חאגי"ז והביאו הר' החסיד מהר"י אלגאזי בסוף מענה לשון כי בתרגום המיוחס ליונתן פ' חקת פירש בפסוק אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר לא נאנוס אריסן ולא נשרגן בתולן ולא נבעול נשי גוברין, כינה לארוסה בשם שדה ובתולה בשם כרם, ובזה היה טעותו של דוד הע"ה כאשר בא אל בת שבע כי ראה מקרא שכתוב לא נטה בשדה ובכרם שפירושו ארוסות ובתולות ובפרשת מלך כתיב שדותכם וכרמכם יקח וסבר שהותרו למלך הארוסות אף דחמירי דהוו בסקילה וכ"ש אשת איש דהוי בחנק דמותרת למלך, ומשום הכי לא הרגיש במעשה דבת שבע עד בא אליו נתן הנביא, וכשנודע לו שחטא עשה תשובה וזה היה טעותו כשתבעה לאביגיל והתם ליכא למימר כמשז"ל בבת שבע דגט כריתות היה כותב וכו', וצ"ל דהיה טעותו פרשת מלך דכתיב שדותכם יקח ונשא ק"ו להתיר אשת איש למלך עד כאן דבריו. ועמ"ש שם בתרגום יונתן שם פ' חקת לעיל בפסוק לא נעבור בשדה ובכרם ע"ש, וכתב בס' פענח רזא לא חמור אחד מהם נשאתי פירוש ואיך תאמרו שאני לקחתי מלכות לעצמי והלא לא נהגתי משפט המלך אף בדבר אחד מכל המבואר בשמואל עכ"ד.

ובזהנבא אל הביאור דקרח נכנס ספק בלבו על מלכות משה וכהונת אהרן שלא נמלכו בצבור תחילה כמו שעשה משה רבינו ע"ה בענין בצלאל שבודאי שאמר להם כל הענין שכביכול נמלך במשה ללמוד דעת את העם ואשר ציוהו למלך עם ישראל, ונשא ק"ו בעצמו דאם בדבר בצלאל רצה הקב"ה שימלך בישראל כ"ש בדבר המלכות והכהונה אלא ודאי מעצמו עשה ולא בדבר ה', וזו הטענה שטענו ואמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' כלומר מה שהוא עושה הוא בתוכם ומדעתם והוא נותן כבוד לבניו על דרך שעשה בבצלאל ומדוע תתנשאו אתם מעצמכם על קהל ה' ומוכרח שהוא מדעתכם וה' לא ציוה, והתחיל בעדה וסיים בקהל לרמוז על הנשים על דרך שנאמר לא יבא בקהל ה', כלומר דמשה רבינו נעשה מלך ירום ונשא לקחת נשי ישראל דשדותכם יקח דכתיב גבי מלך היינו ארוסות ונדו נשואות דודאי פרשת המלך למשה רבינו ע"ה נאמרה, ואתא שמואל ואסמכה אקרא לדעת רבי יוסי דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו דקי"ל כותיה וכמו שפסק הרמב"ם וכדאמרינן בעלמא, וסבר קרח כאשר עלתה על דעת דוד המלך כמ"ש הרב מהר"י חגי"ז, וז"ש ומדוע תתנשאו על קהל ה' כלומר על נשו ישראל, וישמע משה שהבין רוע לבבם שחשדוהו מאשת איש שנתן עיניו בנשים ונעשה מלך במחשבה זו, ומטעם זה כל אחד קנא לאשתו ממשה דסברי כטעות קרח דשדותכם יקח הנאמר במלך היינו נשיכם בלי גט ואח"כ היא נאסרת לבעלה דכלי שנשתמש בו מלך אסור להדיוט, ולכן עשו המצאה זו לקנאת כל אחד לאשתו ממשה כדי שאח"כ יהיו אסורות מטעם סוטה ולא מטעם שנשתמש בה מלך, ולכן ומשה יקח את האהל כמו שסיימו בגמרא דפ' חלק כמש"ל, ורמוז בזה דטח מראות עיניהם דמשה רבינו ע"ה פירש מאשתו מטעם דהוא בעלה דמטרוניתא כמשז"ל בהאי קרא ומשה יקח את האהל ומה מקום לשטות זה אף כפי סברתם הכוזבת, ולכן וישמע משה ויפול על פניו מהבושה כמ"ש בתרגום יונתן ומראות חזקי מצח לבנות בנינים על קו תהו ואבני בהו.

ונמשכיםבצי"ר של פגעים דתן, ואבירם סירכייהו נקטי חטאת פימו אמרי"ם המאררים המעט כי העליתנו מארץ זבח חלב ודבש וכו', ויתבאר בהקדים מה שמצאתי בפירוש התורה ישן נושן כ"י להרב הקדוש אנשלמה אשתרוק זלה"ה שכתב שקרח טעה בראותו שלשלת גדולה יוצאה ממנו וחשב שהברירה שעשה משה רבינו ע"ה מהמנויים לחלקם לאנשים לא היה מפי הגבורה, וזה בשכבר ראה כי ברירת המרגלים לא הצליחה אבל מרו ועצבו, לזה חשב בעצמו שלא בירר אותם מפי הגבורה וגם חלוקת המנויים בשבט לוי חשב כי מעצמו עשאה ואחר שראה בעצמו שלשלת יוצאה חשב שאם יעשוה על פי גורל תעלה לגורלו היותר גדולה ולזה נסמכה פרשת מרגלים לענין זה עכ"ל, וממנו נקח לגדל ולחזק קוטב דרושנו כי ענין המרגלים ואשר לא נמלך בצבור כבצלאל על הכהונה ומלכות הן הנה היו שהחליטו קרח ועדתו בדעתם הכוזב דמשה רבינו ע"ה מפי עצמו ומדעתו עשה כל זה והיא לא תצלח כאשר אירע בענין המרגלים אשר בירר ושלח לתקלה להם ולישראל, ומרעה אל רעה יצאו לחשוד ברבן של נביאים שנתן עיניו בנשים לקחתם מדין מלך כמדובר, וז"ש המעט כי העליתנו מארץ זבח חלב ודבש להמיתנו במדבר פחים טמנו לו על ענין המרגלים לרמוז שהוא מופת חותך שעושה מדעתו ולא ה' פעל כל זאת, וזה עמוד ברזל לסברתם, וז"ש המעט כי העליתנו להמיתנו והיית בעוכרינו לעשות מדעתך ולא עוד אלא כי תשתרר מעצמך להיות מלך גם השתרר לקחת נשותינו מדין מלך הנאמר שדותכם יקח, אף לא אל ארץ זבח חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם לפתור שדה ממש ולעת כזאת רצית לקיים בנשותנו, ויחר למשה מאד על רוע מעלליהם ומחשבתם ובנינם על קורי עכביש ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי כלומר אף מה שפשוט בדין מלך דכתיב חמוריכם יקח לא חמור אחד מהם נשאתי, וכמו שפירש בס' פענח רזא ולא הרעותי את אחד מהם ליקח בנו ובתו למשרת ומשרתת כמשפט המלך, ואם הפשוט ודבר קטן שבמשפט המלוכה לא עשיתי ק"ו לקחת נשיהם בטענת דין שדותכם יקח ואעיקרא הוא טעות גמור דלאו בגווה דאשה קא משתעי קרא, ואם הדבר פשוט ורגיל אף בנשיאים עד שור עד חמור לא לקחתי ואח ובן אין גם אחד נשתמשתי ממנו מהיכא תיתי לקחת נשיהם והם דברי נרגן מבלי טעם וריח כלל.

ונחזוראל כוונתנו שטענו שלא נמלכו בצבור כדין פרנס שצריך לימלך כענין בצלאל ושגו ברועה כי מה ענין פרנס שהוא להתעסק בעניני צבור לכהונה שהוא לשרת לפני ה' והוא כהן לאל עליון שצריך שיהיה קדוש אשר רוח בו מצד החסד וכל כי הני מילי אינם למראה עינים ודוקא הוא יתברך בוחן לבות וכליות יכול לברר ואין איש אשר יוכל עשוהו, על כן בא דבר ה' אליו ואתה הקרב אליך אתה ולא אחר כידוע דתיבת אתה הוא מיעוט והכא הוא ממעט ישראל אתה דוקא הקרב אליך את אהרן כי אין בזה צורך המלכת הצבור, וזהו שמשה רבינו ע"ה בשמוע תלונתן דיבר משה מילין לצד עילאה כמשז"ל ברבה והבאתיו לעיל רבש"ע לא כך ציותני ואתה הקרב אליך כלומר שגזרת עלי ואתה לאפוקי אחר וכדברך עשיתי והרי עומדים עלינו להרגנו באומרם שלא נמלכתי עמהם ואני פי מלך שמור, ואמר לו ה' בקר ויודע ה' את אשר לו וכו' כשם שהבדלתי בין אור לחשך כך הבדלתי אהרן להקדישו, כלומר כשם שהבדלתי אני מעצמי בלי המלכה כן הבדלתי אהרן להקדישו ולא תחוש, ונמצא כי מאמר בקר ויודע ה' את אשר לו הם דברי ה', וז"ש וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' וכו' כלומר שאמר להם מאמר ה' שאמר בקר ויודע ה' את אשר לו וז"ש לאמר בקר וכו' הכונה לאמר שיש אמירה מפי ה' בקר וכו' ופתרון זה הוא ואת הקדוש שהוא עתה והקריב אליו ולא כאשר עלתה על דעתכם שימלך כביכול בכם אלא את אשר יבחר בו יקריב אליו והוא לבדו יעשה זאת עשו קחו לכם מחתות וכו' והיה האיש אשר יבחר ה' למחר הוא הקדוש עתה כבר הוא בקדושתו כמו שפירש רש"י ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, כלומר שמעו והבינו מה אירע לבני לוי והם נדב ואביהוא שנשרפו בקטרת ולא הזכירם בפירוש לכבודם, ולכן דיבר אל קרח שהוא חכם ומבין ונמצאו כל דברי משה רבינו ע"ה נכוחים למבין, אך קרח ועדתו טעו בדבריו וסברו שגם הוא היה מודה שעשה מעצמו, ולכך אמר והיה האיש אשר יבחר לעתיד שגם הוא היה מודה שעשה מעצמו ולכך אמר והיה האיש אשר יבחר לעתיד שגם הוא היה מסתפק ועל זה נסמכו להקטיר קטורת כי אמרו הרי הוא עצמו נסתפק וגם עיניהם ישיתו דמשה רבינו הלך מעצמו לפייס לדתן ואבירם אמרו ודאי שרואה עצמו שעשה שלא כהוגן ולכך הוא משפיל עצמו ומתחילה ועד סוף טעו בדמיונם בסברות שדופות קדים וחשבו מחשבות לרדת חיים שאולה וכל קבל דנא משה רבינו ע"ה כי כל דבריו מדקרות חרב, ורמז להם ענין נדב ואביהוא וראה קושי ערפם של דתן ואבירם לכן חש שמא לא יתרצו בקטרת, לכך בסוף הכניס אהרן עמהם ובס' אמרי נועם ובס' פענח רזא כתבו שקרח לא רצה עד שילך עמהם אהרן וכתבו כן משם הראשונים ועמ"ש הרמב"ן זצ"ל.

ורוחאחרת אתנו בביאר מקראי קדש הנתנין למעלה ונקדים אשר שמעתי באומרים לי משם זקני רבני עיר קדשנו ירושלם ת"ו אשר בדורות שלפנינו בכונת פסוקי שלח לך וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה וכו' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה וכו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וכו' במדבר הזה יתמו ושם ימותו דיש לדקדק דכבר אמר במדבר הזה יפלו פגריכם ולמה חזר לומר ופגריכם אתם יפלו וכו', ועוד תיבת אתם טפלה, ותו להבין אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה להם דהוה ליה למימר דברתי זאת אעשה ומאי אם לא, אמנם בסנהדרין דף ק"ח ודף ק"י במתניתין ומתניתא פליגי ר' עקיבא ור' אליעזר דר' עקיבא סבר דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעה"ז ושם ימותו לעוה"ב ור' אליעזר סובר באין הם לעה"ב שנאמר אספו לי חסידי ע"ש, וצריך לדעת ר' אליעזר האי קרא דר' עקיבה במדבר הזה יתמו ושם ימותו מאי דריש ביה, והנה רז"ל אמרו דמשה רבינו נשאר במדבר להביא עמו לעתיד לבא דור המדבר ובכן הט אזנך ושמע ולבך תשית לדעת פירוש הכתובים הנז' דהנה מקדמי אר"ש כתיב וידבר ה' אל משה ואהרן לאמר נמצא דהיה הדיבור מדבר למשה ואהרן וכבר נגזרה גזרה אמור להם במדבר הזה יפלו פגריכם וכו' ועתה הדיבור מוסב אל משה ואהרן שעמם היה מדבר ואמר להם למשה ואהרן ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה ובניכם וכו' חוזר הדיבור לדור המדבר באופן כי מ"ש ופגריכם אתם חדשות הוא מגיד ומדבר לנכח אל משה ואהרן ועל שניהם הוא אומר ופגריכם אתם יפלו במדבר, שגם משה ואהרן עצמם ישארו במדבר, ויהיב טעמא למילתא למה צירף למשה ואהרן שגם הם יסתלקו במדבר ההוא אמר אני ה' דברתי דיבור קשה כלומר הגזרה היתה קשה אם לא כלומר אם לא תסתלקו אתם במדבר זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת במדבר הזה יתמו בעה"ז ושם ימותו לעוה"ב, אבל אם גם אתם תשארו במדבר יש להם תקנה לעוה"ב, ובהא ניחא דר' אליעזר לא חייש לקרא דבמדבר הזה וכו' דעליה סמיך ר' עקיבא דגם הוא דורש יתמו בעוה"ז ושם ימותו לעוה"ב אבל זהו אם לא ישארו משה ואהרן במדבר ודרשינהו לקראי על דרך האמור, זהו תורף דברי רבני ירושלם תו' אשר שמעתי אזן שמעה ותאשרם.

ובזההבה נא אבא לביאור הכתובים דהנה כל הפרשה הזאת כצורתה לישראל נאמרה וכמפורש בכתוב אחר זה וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל, ולפי זה ידעו כל ישראל מאז דגם משה ואהרן ישארו במדבר להביאם לעתיד לבא גם כתבו קצת מפרשים בפירוש הכתוב שלח לך אנשים לך להנאתך וסתם הענין אבל בסוף נתגלה דעל ידי המרגלים נתגלגל שישארו מ' שנה ומהא מטי ליה הנאה למשה רבינו ע"ה אשר חי ארבעים שנה אחרים במדבר בכבודו ובגדולתו דאם לא היה עון המרגלים היו נכנסים תכף לארץ ומוכרח היה דמשה רבינו ע"ה לא יכנס לארץ דכבר נגזר עליו עתה תראה אשר אעשה לפרעה ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכי כנען כמשז"ל, וא"כ מענין המרגלים מטי ליה הנאה והיינו מאי דאמר ליה רחמנא שלח לך להנאתך ולטובתך סוף המעשה במחשבה תחילה ע"כ דבריהם, ועוד נתבאר לעיל בדרוש שלח לך דהמרגלים היו להחזיק בארץ וכמ"ש בתרגום יונתן והמפרשים, וזה מורה דארץ ישראל אינה מוחזקת ולכן שלחו המרגלים לעשות חזקה, וז"ש דתן ואבירם ומפיהם לפידים יהלוכו כגחלי אש אורו"יי הוא דקמור"ו נגד משה רבן המעט כי העליתנו מארץ זבח חלב ודבש להמיתנו במדבר דהיינו גזרת המרגלים כמו שפירש"י וטעם הגזרה הזו מכל הצער הגדול שנפתח במרגלים היינו כי תשתרר עלינו שאם היינו נכנסים לא"י היית צריך ליפטר תכף מגזרת עתה תראה ולהאריך לך ימי גדולתך ומלכותך לקינו לישאר במדבר מ' שנה כדי שתאריך ימים ותשתרר עלינו ותקטן זאת בעיניך אלא שדברת בשם ה' שלעתיד לבא אנו באים בזכותך, וזהו שאמרו גם השתרר שלא די שררתך בחיינו אלא גם השתרר לעת"ל, וכמו שאמרת ופגריכם אתם וכו' אם לא זאת אעשה וכו' ומי יכול לסבול שררה כזו כי אפילו המות לא יפריד שררתך עלינו, ועוד ברחו"ב נלי"ן תלונה גדולה כמלונ"ה במקשה, וקשיא עלך ממה נפשך אף לא אל ארץ הביאותנו כלומר לא הבאתנו תכף אלא שלחת מרגלים ועל ידי זה לא הביאתנו דנתגלגל הדבר ונשארנו במדבר וזה מטעם דסברת ארץ ישראל אינה מוחזקת ולכן שלחת המרגלים וצויתם והתחזקתם ולקחתם להחזיק בא"י, וא"כ קשיא ותתן לנו נחלת שדה וכרם מנחה ונסכים דמוכח דארץ ישראל מוחזקת, וענין זה יתבאר לקמן בס"ד ומזה מוכח דלפי האמת גם אתה סובר דא"י מוחזקת, ועשית כל המצאה זו לשלוח מרגלים להתגולל עלינו להפילנו במדבר ולהשאר חי להשתרר עלינו מ' שנה.

ואומרםהעיני האנשים ההם תנקר לא נעלה לפי פשוטו אפשר לומר שהגם שקרח שהוא עיניהם ימות שמשה רבינו בתפלתו או על ידי שם ימיתנו כמו שהרג המצרים הם לא בשביל שמת קרח יחזרו אלא לא יעלו. ולפי מדרשו אפשר דהגם דהקב"ה גזר וכל מנאצי לא יראוה אפשר דאם יהיו סומין הותרו ללכת כי אף שילכו לא יראוה ואין זה ענין להא דתנן פ"ג דנדרים הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין דהתם כדקתני טעמא שלא נתכון זה אלא למי שהחמה רואה אותו, אבל הכא דאמר רחמנא וכל מנאצי לא יראוה וכתיב כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ אפשר דאם יהיו סומין יכולים לבא דבראיה תליא, ואף דכתיב בתר הכי יפלו פגריכם וכו' אם אתם תבואו אל הארץ וכו' הא אמרינן בפ' יש נוחלין דלא נגזרה גזרה לא על פחות מבן עשרים דכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה ומעלה מערכין וכו' ע"ש, נמצא דגזרת במדבר הזה יפלו פגריכם דכתיב בה אם אתם תבואו וכו' אינה על יתר מבן ששים ודתן ואבירם היו גדולים שהרי כשמשה היה רך בשנים ויאמר לרשע למה תכה רעך הם הם שהלשינוהו ומסתמא הם היו יותר גדולים ומשה רבינו היה למעלה משמנים וא"כ היו נצולים מגזרת אם אתם תבואו אל הארץ, והם דימו שעדין גזרת אם יראו את הארץ שייכא בהם שהיא כוללת כי לא פורש מבן עשרים ומעלה, ועל זה אמרו הגם דגזרת אם אתם תבואו לא שייכא, ואף אם יאמר האומר דגזרת אם יראו את הארץ ישנה בהם וינקרו עיניהם דאז מותרים לעלות דהם סומין ולא יראוה והם זקנים שלא נגזר עליהם אם אתם תבואו, עם כל זה לא יעלו.

ודרךרמז אפשר במשז"ל דמיתת הצדיקים מכפרת והצדיקים הם הם עיני העדה ואם ח"ו ימותו הצדיקים ויכפרו על ישראל ותתבטל גזרה זו של המרגלים אפ"ה לא יעלו, וז"ש העיני האנשים ההם תנקר רמזו בזה למיתת הצדיקים שימותו ויבטלו הגזרה עם כל זה לא נעלה. ועל דרך האמת פשוט אפשר במה ששמעתי שפירשו המקובלים מ"ש נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות שהענין כך הוא כי אין דבר בעולם יכול לחיות אם לא על ידי ניצוצי קדושה שבו אם מעט ואם הרבה כדכתיב ואתה מחיה את כלם וגם הרשעים גמורים אי אפשר לחיות בלתי ניצוצי חדושה, והשלמים אנשי קדש שהיה בהם הרבה קדושה היו מיחדים ומקשרים ניצוצי קדושתם כי רבים וגדולים המה והיו לאחדים נגד הרשע וניצוצי קדושה המועטים, והקטנים שבו בראותם רוב קדושה אשר בצדיק אז ידלג חלק הקדושה אשר ברשע ויתחבר עם רוב קדושה אשר בשלם ההוא כי החלק מתדבק בכל וכאשר פרח מיניה הקדושה שברשע ישאר מת כי זהו חיותו, וז"ש נתן עיניו שהוא כינוי לניצוצות הקדושה שהיה מכוונם ומיחדם לקראת הרשע ואז חלק קדושה המחיה את הרשע רץ להתחבר עם הקדושה רבא שבצדיק ונשאר הרשע גל של עצמות כי החיות שבו חלף הלך ע"כ שמעתי. והנה המרגלים אמרו שהכנענים הם חזקים מאד ואם משה רבינו ע"ה אז יסי"ר משה ניצוצי הקדושה מהם ישארו גל של עצמות וישראל יירשו את הארץ באין אומר ואין דברים ובכל זאת לא יעלו, וז"ש העיני האנשים ההם תנקר על דרך נתן עיניו בו הנז' דהיינו שתוציא ניצוצות הקדושה מהכנענים וישארו פגרים מתים עם כל זה לא נעלה, וכשמוע משה רבינו ע"ה דבריהם כגחלי אש היטב חרה לו ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור וכו'.

והנהאמרו רז"ל במדרש רבה אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשובה היה צריך למקרא לומר אל תפן לעבודתם מהו אל מנחתם כך אמר משה לפי הקב"ה רבש"ע יודע אני שיש מאלו חלק באותה מנחה שהקריבו ישראל הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנו עכ"ל, ויש לדקדק דמנא להו שאמר משה רבינו תניחנו האש ולא תאכלנו הרי קרא קאמר אל תפן אל מנחתם שחלקם לא יעלה לרצון, ויראה משום דקשיא להו לרז"ל דאיך קאמר אל תפן אל מנחתם והרי המנחה הזו היא בשותפות כל ישראל ובכל שהוא ממנה כלם שותפין ויהי בהעלות המנחה היא בלולה מכל ישראל ולא נאה למלך המשפט שלא יפנה לחלקם שיש להם בה מאחר דכולא לגבוה סלקא, כי האף אמנם דלצד עילאה אין מקום לומר אין ברירה מ"מ מאחר דהיא העולה למנחה ויש להם חלק בה אל אמונה ואין עול לומר שלא יפנה לחלקם המעורב מאד מאד בכל כל שהוא ממנה, לכן פירשו רז"ל שחלקם תניחנו האש ולא תאכלנו, והענין כי מוכח בש"ס בקמא דשותף חולק שלא מדעת חבירו במקום פסידא ע"ש דף קי"ו, והנה כי כן משה רבינו ע"ה מלך ישראל וכלול מכלם בכי האי גונא רשאי לחלוק השותפות שלא מדעתם, והקב"ה הוא היודע שיעור חלקם תניחנו האש ויפרד השותפות, וז"ש במאמר הנז' הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם כלומר דהם פירשו מישראל ועל פי מדתם דין הוא להפריד שותפותם במנחה כשם שהם נפרדו וחלקם יהא מונח ולא תאכלנו האש דבכי האי גונא מצי שותף לחלוק וכאמור.

ולבאעד תכונת יושר אמרי אמת אשר דיבר משה רבינו ע"ה אל תפן וכו' לא חמור וכו' נקדים אשר פירש הרב מה"ש פרימו במאמרם ז"ל לא לן אדם בירושלם ובידו עון שהשני תמידין היו מכפרין דקשה דהתמידין היו מכפרין על השוגג ואיך קאמר לא לן אדם ובידו עון והרי אם הוא יש בו עון אין התמידין מכפרין, וניחא ליה להרב ז"ל במה שכתבו מן המפרשים דבתחילה אדם נכשל בשוגג ומהשוגג יבא אל המזיד ונשא עונו, ומאחר שהתמידין היו מכפרין על השוגג לא משכחת תו בידם עון דלא יתכן עון אלא בהקדמת שוגג וכאשר נמחק השוגג עון עצמו לא אתי זהו תורף דברי הרב ז"ל, גם נקדים מה שפירשו המפרשים במאז"ל שחשדוהו מאשת איש שהיתה הכונה במשז"ל כל המקבל שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף, ואמרו רז"ל בירושלמי פ"ג דבכורים ורמוז בבבלי בקדושין סוף דף ל"ג על פסוק והביטו אחרי משה חמו שקיה חמו כרעיה אכיל הוא מיאודאי ושתי הוא מיאודאי הכל משל צבור עכ"ד, ונמצא לפי זה דהכא דכתיב וישמע משה ויפול על פניו ואז"ל ששמע שחשדוהו מאשת איש היינו ששמע שאומרים עליו שהוא נוהג שררה ליהנות משל צבור והשתא משה ידבר לפני ה' דברות שתים לסתור כל תלונותיהם ולאפוקי כל אשר דיברו שטנה עליו, פתח ואמר אל תפן אל מנחתם כמו שפירש"י יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל וכו' דכיון שהתמידין מכפרין על השוגג שלא יבואו למזיד, וזהו באדם כשר, וכמו שפירש הרב מהר"ש הנז' דאז אינו בא לידי עון, אמנם אלו שהזידו והתעיבו אל תפן אל מנחתם חלק שיש להם בתמידין ולא יקובל לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו לאות לבני מרי כי כל דברי שקר סבבוני בכחש, ומה שטענו שאני גזלתי משל צבור הלא לא חמור אחד מהם נשאתי אף כשהלכתי לצרכם דדינא הוא לשלם מה שהוצאתי בשבילם ועל כל זה לא לקחתי ואיך יתכן שאגזול משל צבור, או אפשר שכונת אומרו לא חמור אחד מהם נשאתי שכלם טענו את בעירם טעו"ן ברכה מהביזה כמ"ש בפ"ק דבכורות דף ה' ע"ב מה נשתנו פטרי חמורים וכו' שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל א' וא' מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספא ודהבא של מצרים, ואמרו פ"ק דסוטה דף י"ג שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק ביוסף, וז"ש לא חמור אחד מהם שטענו מהביזה נשאתי אף שאני הייתי נושא ארונו של יוסף שעל כל ישראל מוטל ומצינא לאשתעויי דינא תנו לי חמור א' מהביזה כי שלוחכם אני לשאת ארונו של יוסף עם כל זה לא חמור וכו' ואם במותר לי לא לקחתי איך אפשר לגנוב משל צבור, ומה שאמרו מענין המרגלים שהיתה כונתי לישאר חי מ' שנה ולהשתרר ככל הדברים הנתנין למעלה לא הרעותי את אחד מהם לא מידי היתה זאת להרע אף לאחד מהם וק"ו גזרה קשה לישאר במדבר.

ועודאפשר לומר בטעם אל תפן אל מנחתן במשז"ל בפסיקתא שאלו לחכמה חטא מה עונשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לנבואה חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה ויתכפר, ונמצא דמצד החכמה והנבואה החוטא לאו בר כפרה ואחת דתו הנה מיתת"ו, אך התורה אמר יביא קרבן ויתכפר ואלהינו מרחם אמר יעשה תשובה, ואלו שאמרו אין תורה מן השמים א"כ לדידהו אין להם כפרה דהשכל נותן וגם לפי החכמה והנבואה דלאו בר מהדר הוא ואין תשובה וכפרה לחוטא, ולכן אמר משה רבינו ע"ה אל תפן אל מנחתם לפי פשוטו קטרת שיקריבו מחר כמו שפירש"י, ולפי רז"ל חלק התמידין ואידי ואידי חד שיעורא דקרבנות לא שייכי בהן כיון דסברי אין תורה מן השמים וגם ממילא דאין להם תשובה בשגם רחמנא אמר יעשה תשובה ויתכפר לכי מדלית דאין הקרבן מכפר ק"ו דליתנהו בתשובה והיינו דתרגמה במדרש אל תפן אל מנחתם על הקרבנות וגם על התשובה.

העודלנו חקור דבר כי הנה לעיל מזה אמרו במדרש בקר וידע ה' את אשר לו מה ראה לומר בקר ויודע אמר משה שמא מתוך רוב מאכל ומשתה אמרו דבר זה לכך אמר בקר אמר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה, לכך נאמר בקר ויודע, ואם כן אפוא איך בו ביום חזר בו משה רבינו ע"ה ואמר אל תקבלם בתשובה, ויש להשיב איזה תשובות ולעת הלום יאמר נא לקשור ולשנות פשט אל תפן אל מנחתם על הקטרת כמו שפירש רש"י ומדרשו על חלקם בתמידין ושלא יקובלו בתשובה, ונקדים אשר חכמים הגידו על פסוק זאת תורת זבח השלמים אמרו א"ה לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו קרבנות ולנו לא אמר א"ל בלעם קרבנות אינם אלא שלום למי שקבל התורה אתם פסלתם אותה ועכשיו מבקשים להקריב קרבן, ופירשנו בעניותנו בהקדמת המפרשים דיש לישראל עם הקב"ה דין אשה ובעלה כביכול וכתב הרמב"ם פכ"א דאישות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכותיה פטורה ואין זה מן הדין אלא תקנה שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם, וכתבו האחרונים דאף אם אינו בעת מלאכותיה פטורה, וזה טעם שהתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר דמצד תיקון העולם כמו התקנה שכתב הרמב"ם אמרה דמשום שלום כיון דבקבלת התורה נעשו כדין אשה ובעלה למדה סניגוריא ואת הרחמ"ה לרחם על החוטא דהו"ל כאשה יושבת על המשב"ר כלי הבית דמצד תקנת שלום הבית פטורה, ולכן אמרה תורה נפש החוטאת חיה תחיה אך יביא קרבן לעורר דמדינא חייב מיתה אך משום תקנת שלום הבית תבא הבהמה תחתיו, והוא אשר דיבר רעיא חגירא בלעם אליו גויים ידרושו למה לא נצטוו בקרבנות וא"ל קרבנות אינם אלא שלום למי שקבל התורה כי על ידי התורה נעשו כדין אשה ובעלה שפטורה האשה משום שלום.

ובזהנבא אל הביאור דמשה שפיר קאמר בקר ויודע שמא יחזרו בתשובה על הכל הן על אשר אמרו אין תורה מן השמים הן על כהונת אהרן כי בודאי יתמו חטאים ולא חוטאים ובפרט משה רבינו ע"ה המוסר נפשו לכפרת ישראל ודאי שאם היו חוזרים בתשובה ישמח משה שמחה שלימה, אך היה אפשר שיחזרו בתשובה על מ"ש אין תורה מן השמים ולא יזלזלו במצות כאשר עשו בציצית ומזוזה ונגעים וכיוצא ויקבלו התורה כאשר ציוה ה' את משה, ברם עוד הם מדברים על הכהונה והמבחן בזה אם יחזיקו בהקטרת הקטרת ובחלוקה זו אמר משה רבינו אל תפן אל מנחתם כפשטו על קטרת אשר הקטירו ולא יקובלו בתשובה ששבו על התורה שרוצים לקבל ולקיים כל התורה כיון שעודם מחזיקים במחלקת יצאו נצבים להקטיר קטרת ולהכי אפיקיה בלשון אל תפן אל מנחתם דדוקא אם מחזיקים במחלקת לעורר על הכהונה ולהקטיר הקטרת אז לא יקובלו בתשובה טל עון אין תורה מן השמים, אך אם ישובו מכל וכל ויאמינו כי הכל מאת ה' ולא עשה משה רבינו מדעתו שום דבר אז יקובלו ודאי, ברם אם כה יעשו לפקפק על הכהונה בשגם הם שבי"ם ללכת בדרכי ה' ובתורתו לא לרצון תהיה תשובתם וממילא חלקם בתמידין לא יקובל דהקרבנות הם שלום תקנת החוטא משום שלום ככל אשר דיברנו והם מחזיקים במחלקת אין להם עסק בקרבנות, ולפי זה הנה באו אל תפן אל מנחתם לקטורת ולחלק התמיד ולתשובתם הכל בקשר אמיץ.

וממוצאדבר אשר אמרו אין תורה מן השמים ולא משה נביא וכו' וכמ"ש בירושלמי אפשר שזה רמזו באומרם כי כל העדה כלם קדושים כלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך כלומר אין להם אלא אשר שמעו אנכי ולא יהיה לך וחוץ מזה אבדה האמונה בכל המצות ובתוכם ה' ואין משה נביא רק אם חפץ ה' איזה מצוה ישלח דברו ונקבל, וכלפי אשר משפט חרוץ לכופרים בתורה ונבואה דאם אין יכולים להורגם מסבבין להם מיתה ומורידין ולא מעלין כמו שהוא מבואר על השלחן הטהור בי"ד סי' קנ"ח ובח"מ סי' תכ"ה ע"ש. דין גרמא למשה רבינו ע"ה לברור להם מיתה להוריד באר שחת להראות שהם כפרו בתורה ונבואה שדינם מורידין ולא מעלין וגם הם ירדו חיים שאולה ובזאת יבחנו שאם תבלעמו ארץ נודע ה' משפט עשה על מעלם לכפור בתורה ונבואה ובמשפטי ירדו בור שחת והן הן דברי משה רבינו ע"ה בזאת תדעון כי ה' שלחני וכו' אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני ואם בריאה וכו' וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה', הכונה כי אם כה יעשו להם תדעו כי נאצו וכו' והם כופרים בתורה ובנבואה ויאתה להם משפט זה דדינא הוא דמורידין ולא מעלין ומשום הכי קנס עליהם מיתה זו אחר שאין בידו להורגם וכל דרכיו דרכי משה משפט כתוב.

ובאופןאחר אפשר במ"ש בסוטה דף כ' ע"ב תניא אם יש לה זכות תולה וכו' ר' ישמעאל אומר שנים עשר חדש ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב להן מלכא וכו' מאי אע"פ שאין ראיה לדבר דילמא שאני גויים דלא מפקיד דינא עלייהו ופירש"י דלא מפקיד דינא עליהו אין ממהרין מן השמים לפקוד עונותיהם בעה"ז אבל מישראל ממהרין ליפרע בעה"ז ומדקדקין אחריהם, והנה מה שיש לדקדק בגוף המאמר אנכי העירותיהו בצדק כפי קיצורי בקונטריסי אשר קרית"י לי פתח עינים על עין יעקב בס"ד והשתא אמינא מילתא לברר הענין, כי הלא במושכל ראשון ירגי"ש אדם מהא דאמרו בשבת דף ל"ב ע"א רב לא עבר במברא דיתיב ביה גוי אמר דילמא מפקיד דינא עליה ומתפסינא בהדיה, שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי אמר שטנא בתרי אומי לא שליט, ופירש"י דילמא גוי מפקיד דינא על חטאיו ומתפסינא בהדיה ומשמע דרב במברא דאית ביה ישראל עבר אבל במברא דאית ביה גוי לא עבר כי חש דילמא מפקיד דינא עליה, ולפי סוגית סוטה איפכא הו"ל למעבד דגוים לא מפקיד דינא עליהו וישראל מפקיד דינא עלייהו, אמנם ל"ק מידי דהא והא איתא דגוים לא מפקיד דינא עליהו למהר להתפרע מעט מעט מהם בעה"ז ויושבים בשלוה וכשתתמלא סאתם קרואים והולכים לתומ"ם לאבדם ולהומם ותכף נלכדים בשחיתותם, לא כאלה חלק יעקב דישראל יש להם יסורין בעה"ז ונפרע מהם מעט מעט, ואף דהתם גבי זכות תולה לסוטה עסקינן ולר' ישמעאל אף דיש לה זכות לסוף י"ב חדש מתה מ"מ אפשר דר' ישמעאל סבר זכות תולה ואינה ניכרת וכרב יוסף דף ו' ע"א דלרבי מתנונה והולכת ולרבנן אינה מתנונה כלל, וזה דעת ר' ישמעאל די"ב חדש זאת האשה דתלתה לה זכות בריאה וטובה כנבוכדנצר שהיה בריא אולם בי"ב חדש, והיינו דקאמר אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר דדילמא הא דאשכחן בנבוכדנצר דתלה לו לשנה ובשנה ההיא לא היה לו צער כלל היינו משום דגוים לא מפקיד דינא עליהו כלל בעה"ז, אבל הסוטה אפשר דימים שבינתים בין שתיה למיתה צער באשה יגדל נא דישראלית היא והיסורין האלו להקל מעליה, ולפ"ז נמצא החילוק שבין ישראל לגויים הוא בעה"ז דהגוים לא יש להם יסורין בעה"ז אבל כשתתמלא סאתם ימותו תכף, והשתא התם בשבת קאמר מקמי הכי דגברי מבדקי בגשר וכיוצא, והיינו דאמר רב דלא עבר במברא דאית ביה גוי דילמא מפקיד דינא עליה דמי יודע אם לעת כזאת נתמלאה סאתו ויגוע בעונו ומתפיס בהדיה, לא כן ישראל דאף דיש להם יסורין בעה"ז מ"מ ה' שומר ישראל ואינם נטבעים אם לא שחייב מיתה דדין ד' מיתות לא בטלו ורב לא אזל עם ישראל רשע נמי.

ונבארמאמר תמוה בירושלמי פ"ב דשבת הלכה ו' בהשפטו יצא רשע יצא צדיק לא נאמר אלא יצא רשע מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה עכ"ל, והוא תמוה ואפשר דקשיא ליה בכתוב דמאחר כי אלה דברי דוד הע"ה כלפי הרשע ואמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו אמאי הוצרך להתפלל בהשפטו יצא רשע והרי זה פשוט מעצמו ונוסף גם הוא דהשטן הנה זה עומד עליו להזכיר רוע מעלליו וזו אינה צריכה לפנים דרשע הוא ורשע יצא, ובשלמא אי בעי רחמי שיהיה דינו לזכות ויצא צדיק הא ודאי צריכא רבה פרקליטין גדולים ואהניא צלותיה דזכו השתכחת ליה במקום שאמרו לחתום פי המקטרג ויעמוד מלאך מליץ טוב אבל להתפלל שיצא רשע יותרת היא, וז"ש יצא צדיק לא נאמר אלא יצא רשע כלומר דאם היה אופן דשייך לומר יצא צדיק הא ודאי צריכא למימר בעיא צלות"א אך עתה דכתיב יצא רשע הם דברי מותר, לז"א מכאן שאין השטן מקטרג וכו' כלומר דדריש יצא רשע שיצא מביתו ללכת בדרך דהגם שהתפלל הפקד עליו רשע וכו' מ"מ גברי לא מבדקי אלא במקום סכנה כגון מברא ומחזיק בדרך הוא הדבר אשר דיבר דוד הע"ה דלא נח רוגזיה עד אשר אמר בהשפטו יצא רשע מביתו לדרך ים או יבשה ואז ודאי מפקיד דינא עליה דאין השטן וכו', והיינו דמבדקי גברי ושפיר יליף מהכא שאין השטן וכו', ולבא אל כונתנו נקדים הא דאמרינן פ"ק דקדושין דף מ' סוף ע"א תנן התם אין מקיפין בחילול ה' אחד שוגג ואחד מזיד מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושין כחנוני מר בריה דרבינא אמר שאם היתה שקולה מכרעת ופירש"י אין עושין לו כחנוני המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד אין עושין כך למחללי השם אלא נפרעין מיד, ואפשר דהיינו דקאמר משה רבינו ע"ה אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם, כלומר כי היכי דמפקיד דינא לישראל או לגויים יפקד עליהם דהיינו דישראל מפקיד דינא עליהו כמשפט כל יסור"י עולם בעה"ז ולגויים מפקיד כשתתמלא סאתם נפרעין מהם הכל בחדא מחתא, אמנם גברי היכא מבדקי בצאתם חוץ לביתם וכיוצא בשעת הסכנה כמו שנאמר ואלו לא יפקדו בהני גווני להתיסר יסורין בעה"ז ולא עד עומדם במקום סכנה אלא בריאה יברא וכו' ופצתה וכו' וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' דאין לך חילול ה' גדול מזה לכפור בתורה ובנבואת משה וכו' ואין מקיפין בחילול ה' אלא תכף נפרעים, וגם אם יש להם זכיות אם היתה שקולה מכרעת ויאבדו מן העולם כי כך היא המידה עונש חילול ה' ומה גם בחילול ה' כזה בקרב כל ישראל וביקשו לעקור הכל התורה והנבואה והכהונה כפי עוצם עונם יענשו בדבר מופלא.

עודאפשר לתת טעם למשה רבינו ע"ה אשר הערה למות נפשם מיתה מנוולת כזו ויתבארו גם כן סדרן של כתובי"ם בס"ד ומראש מקדם אציגה נא עמך אשר ראיתי למורינו הרב הגדול שארנו מהר"ר ישראל זאבי זלה"ה בדרשותיו בסדר היום פירש שדתן ואבירם חלקו על משה רבינו בדת ודין כפי דעתם, ויתבאר הענין במאי דגרסינן פ' ר' ישמעאל דף ג"ן ע"ב אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה מנא לן א"ר אלעזר כתחלת א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי אלא מדפלחי ישראל לעגל גלו אדעתיהו דניחא להו בע"ז וכי אתו גוים ופלחי לה שליחותא דידהו קעבדי הכא נמי ישראל שזקף לבנה וכו', ואיתא פ"ק דראש השנה בעו מיניה חבריא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי שלא הביא שליש ביד גוי, וכתבו התוס' ולא קציר גוי ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאמרינן בע"ז פ' ר' ישמעאל דאמר אשריהם תשרפון באש מכדי וכו' מ"מ יש לו במה שזרע וכו' מתוך הדברים אתה רואה דהני סוגיות פליגי אהדדי אלא שהתוס' ניחא להו לתרצם באומרם דיש לו במה שזרע, אמנם אנכי הרואה בדעת הרמב"ם דסבר דפליגי הני סוגיות וקיים סוגית פ' ר' ישמעאל דסוגיא בדוכתא עדיפא ופסקה בהלכות ע"ז וסוגית ר"ה דחאה דדרשת קצירכם ולא קציר גוי השמיטה בדיני העומר והעיקר הוא דירושה היא מאבותנו הארץ וכל אשר בה וכל המחובר לה, ובזה ניחא הא דתרגם המתרגם בפסוק אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי וז"ל ומני ית בנוי דאהרן כהנא למקרב קרבנא על מדבחא ולנסכא ית חמרא על קרבנא ומנין הו"ל תמרא לנסכא הלא אינון במדברא לא אתר כשר לבית זרע ואף לא תאנין וגופנין ורמונין אלא הוו אזלין לכרמי עין גדי ונסבין מתמן אתכלין וענבין ועצרי מנהון חמרא וכו', אמנם לדעת הרמב"ם ניחא דהארץ וכל המחובר לה מורשה היא לנו וגבורי ישראל היו בוקעים והולכים לעין גדי ולוקחים משלהם ואין כאן לתא דגזל כלל דלא קרינן ביה קציר גוי דאין להם כלום אף במה שזרעו וכי נטלו ישראל דידהו נטלו וכו', ומינה אתה דן למנחת התמיד עשירית האיפה דמנין היה להם במדבר לא מקום זרע אלא דומיא דיין היו מביאין מחצצון תמר וחדא מיניהו נקט וכו', ולדעתי ענין זה רמוז וכו' באמרם המעט כי העליתנו מארץ זח"ו להמיתנו במדבר אף לא אל הארץ וכו' כי דתן ואבירם נחלקו על משה ודרשי ובקוצרכם ולא קציר גוי ולא הוכשרו ישראל להביא בכניסתם לארץ אלא מתבואה שלא הכניסה שליש ביד גוי, על זה באו דברי ה' כגחלי אש במאמרם מאי אהנת לן כי תשתרר עלינו אדרבא מזיק אתה בידים אבשרא וארוחא נזקא ופלגו נזקא אבשרא כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר וזהו פלגו נזקא בהיותו נוגע לגוף, אמנם נזק שלם נוגע לנפש הוא אף כי לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ואפ"ה ותתן לנו נחלת שדה וכרם באומרך לכו אצל האמוריים והביאו חטה למנחות ויין לנסכים ונמצא מזבח אוכל גזלות ותמידין שנתנו לכפרה נעשים קטיגור וכו' ויחר למשה וכו' אל תפן אל מנחתם מנחת התמיד וכו' דשוייהו אנפשיהו חתיכה דאיסורא וכו' ע"כ לשון הרב מהר"י זאבי ז"ל בקצור.

ובטרםאקרב להתבסס בדברי רז"ל רגע אדבר כי הנה כתבנו לעיל בעניותנו פ' וישב דף כ"ט דמקשו מסוגית ע"ז הנז' למאי דאמרינן בבתרא דף קי"ט דרב יהודה אמר שמואל מוקי למתניתין דבנות צלפחד נטלו חלק בכורה ביתדות אהלים ורבה אמר ארץ ישראל מוחזקת ואותביה מדתניא דמשה רבינו ע"ה נסתפק אם בנות צלפחד נוטלות חלק בכורה ואם א"י מוחזקת מאי ספקא ומסיק דמשה רבינו ע"ה היא גופא מספקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה ירושה היא לכם מאבותיכם או שמורישין ואינם יורשים ופשטו ליה תרויהו, ולפום סוגיין דע"ז מאי מספקא ליה למשה רבינו ע"ה אי א"י מוחזקת לפשוט מקרא דכתיב ואשריהם תשרפון באש דמוכח מיניה דא"י מוחזקת כמו שהכריח ר' אלעזר דבשלמא אם א"י מוחזקת ניחא כדר' אלעזר אלא אם אמרת א"י אינה מוחזקת בביטול בעלמא סגי וליכפינהו ולבטלו, ועתה במשך ימי הדפוס השמש יצא על הארץ ס' בנין אריאל מהגאון שושילתא דבי נשיאה מהר"ר שאול אב"ד דק"ק אמשטרדם וראיתי שם פ' פנחס שהקשה קושיא זו והוא נר"ו מארא קמא דקושיא זו שכתב שם שהקשה אותו לכמה חכמים, ושם ראיתי מה שנדחק הר' נר"ו, ובמקום אחר כתבתי באורך בענין בזה בס"ד, ולעיל פ' וישב כתבנו בעניותנו דהא גופא קשיא על שמואל דסבר לקושטא דמילתא דאין ארץ ישראל מוחזקת דאוקמה ביתדות אהלים מה יענה להך קרא דכתיב ואשריהם תשרפון באש דמדר' אלעזר ידענו דאין לו פתרון אלא אם נאמר א"י מוחזקת.

ועודשמעתי מקשים דהכא שמעינן לשמואל דסבר דא"י אינה מוחזקת כאמור ושמעינן ליה בע"ז דף מ"ו ע"א דאמר רב יהודה אמר שמואל ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה והיינו כדאמר רב יהודה משמיה דרב גופיה דף נ"ג ושם פירשה ר' אלעזר מקרא דואשיריהם במונח דא"י מוחזקת והני בי תרי דשמואל סתרא"י נינהו ורב יהודה הוא דאמר שתים זו משם שמואל, והנני מוסיף לדקדק דמדברי רש"י שם בדף מ"ו משמע דהוה גריס בדף נ"ג אמר רב יהודה אמר שמואל ולא כגירסתנו דגרסינן אמר רב ולפ"ז ר' אלעזר טעמא טעים לשמואל במונח דא"י מוחזקת, ואיפכא שמעינן ליה פ' יש נוחלין כמו שאמרנו. ומה שהבאתי לעיל פ' וישב דברי הראב"ד שמצאתי בחידושי הראשונים כי עתה ראיתי שכן כתב הריטב"א בחידושיו המודפסים בשם הראב"ד גם כן ע"ש, ולעיל שם ישבנו בעניותנו לקושית הרב הגאון הנזכר במ"ש בסנהדרין דף נ"ה ע"א בעו מיניה מרב ששת גוי הבא על הבהמה מהו תקלה וקלון בעינן והכא תקלה איכא קלון ליכא או דילמא תקלה אעפ"י שאין קלון, אמר רב ששת תניתוה מה אילנות שאין אוכלין ואין שותין ואין מריחין אמרה תורה השחת שרוף וכלה הואיל ובא לאדם תקלה על ידם המתעה חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה עאכ"ו, ופירש"י אילנות של אשרה דכתיב בהו תשרפון וכו' אלמא תקלה אעפ"י שאין קלון דאשרה לגוי אינה קלון אלא תקלה שאף הם הוזהרו על ע"ז עכ"ל, ולפ"ז יש לישב כל הקושיות דמשה רבינו ע"ה לצד שא"י אינה מוחזקת הוה מפרש טעמא דאשרות הואיל ובאת תקלה על ידן כבריתא דסנהדרין הנז' ולהכי הוה מספקא ליה אם א"י מוחזקת, ושמואל סבר הכי לקושטא דמילתא בטעם האשרות וא"י אינה מוחזקת וככל הכתוב לעיל, וצריך לומר דהאי דינא דישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה אינו תלוי דוקא למ"ד א"י מוחזקת אלא גם מ"ד דא"י אינה מוחזקת וסבר דטעם האשרות לפי שבאת תקלה על ידן מ"מ הדין דין אמת מצד הסברא דישראל שזקף לבנה להשתחוות לה גלי דעתיה דניחא ליה בע"ז וכי אתי גוי פלח לה שליחותיה קעביד, והוא טעם כעיקר ואין צריך לראיה אלא דר' אלעזר למאי דקי"ל א"י מוחזקת עשה סמוכות לסברא זו מדכתיב ואשיריהם תשרפון באש ואה"נ דבלא סמך זה האיכא טעם לשבח מצד הסברא, ומטעם זה גם שמואל דסבר א"י אינה מוחזקת סבר דין ישראל שזקף לבנה וכו' דהגם דלדידיה קרא דואשריהם מטעם באת תקלה מ"מ מודה בדין מצד הסברא ובהכי נתישבו כל הקושיות.

ומכללהדברים נדעה נרדפה מ"ש הרמב"ם פ"ח דע"ז ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה בהנאה שזקיפתה מעשה, ולכאורה איכא למידק דשבק טעם הש"ס דגלי דעתיה דניחא ליה וכו' וטעמא טעים כאשר אהב שזקיפתה מעשה ובספרן של צדיקים הנמצאים אתי לא ראיתי מי שהעיר בזה, ויראה דהרמב"ם הוקשה לו דלפום טעמא דר' אלעזר דיליף מואשריהם האי דינא לא סליק אלא למ"ד א"י מוחזקת והרי שמואל דסבר א"י אינה מוחזקת מודה בדין זה וכקושיין, על כן שפר קדמיה דדין זה לא תלי בהא והיה טעמו שזקיפתה מעשה והיינו כמ"ש בירושלמי פ"ו דדמאי דאף דאין שליחות לגוי אם סייעו קצת הוי שליחות, והיינו כדאמרינן בתוספתא סוף פ"ק דתרומות גוי שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה והוא מ"ש בירושלמי במאמין על ידיו, וזה כונת הרמב"ם שזקיפתה מעשה והוי מסייע לגוי המשתחוה ובזה יש שליחות, ונקט הרמב"ם טעם זה דהוי טעמא רויחא לכולי עלמא, ואין כאן מקום להאריך עוד בזה.

ומעתהאבא העי"ר על דבריו של גדול הרב מהר"י זאבי שהבאתי לעיל שכתב דדעת הרמב"ם דסוגית ע"ז פליגא אסוגית ר"ה וקיים סוגיות פ' ר' ישמעאל דסוגיא בדוכתא עדיפא ופסקה בה' ע"ז וסוגית ר"ה דחאה ודבריו קשים דדין זה דישראל שזקף לבנה אינו תלוי בהא דא"י מוחזקת, ועד ממהר דשמואל מודה לדין זה וא"כ תו ליכא למימר סוגיא בדוכתא עדיפא ולדחות סוגית ר"ה, ותו שהרב כתב דהרמב"ם פסקה בה' ע"ז ואיברא דפסק הדין אבל ישנו בנותן טעם שזקיפתה מעשה, ולכאורה הוא טעם מחודש ואינם דברי ר' אלעזר, ובעניותנו הראנו פנים לדעת הרמב"ם כאמור ואדרבא לדברי הר"מ אין ענין לדין זה הא דא"י מוחזקת וא"כ איך דחה סוגית ר"ה, ותו אשתמיטיתיה סוגית בתרא הנז' דלדידיה דסוגית ר"ה נדחה קרי לה הרמב"ם הול"ל דסמיך אסוגית בתרא הנז' דאותביה לשמואל דסבר אינה מוחזקת מבריתא דבנות צלפחד ואסיק רבא דמאי דתנן ושני חלקים שהיה בכור היינו דא"י מוחזקת וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה דנטל שני חלקים משום דא"י מוחזקת וכן הרי"ף והרא"ש שם פירשוה דא"י מוחזקת ולא הביאו אלא דברי רבא ע"ש, והא הו"ל להרב הנז' לומר דהרמב"ם דחה סוגית ר"ה מכח סוגית בתרא דהכי אזלי מתניתין ומתניתא ושמעתא דא"י מוחזקת.

חזרנועל המקרא אשר הרב מהר"י זאבי ז"ל לימדנו להועיל דטענת דתן ואבירם על משה רבינו ע"ה היתה איך היו מקריבים מנחה ונסכים מן הגזל אשר לא כדת דקצירכם ולא קציר גוי וכו' כמש"ל, ואנן בעניותין נבא להרחיב הדברים כפי קצורנו, כי בסוגית בתרא הנז' מפורש דמשה רבינו היה מסתפק אם א"י מוחזקת והא דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה יש להסתפק אם הכונה מורשה שירושה להם מאבותיהם וא"י מוחזקת או אם הכונה דמורישין ואינם יורשין וא"י אינה מוחזקת וכמש"ל, והן קדם הרי מבואר מתרגום אשכול הכופר ומדרשת הרב הנז' דמשה רבינו עליו השלום הוה פשיטא ליה דא"י מוחזקת ועביד עובדא משום איקרובי מגופני וחיטי הגוים, ואף דבגמרין בסוגית יש נוחלין הנז' קאמר דמשה מספקא ליה הש"ס אצטריכא ליה ליתובי ההיא בריתא דר' חדקא גופיה דשמעינן ליה דבנות צלפחד נטלו חלק בכורה דא"י מוחזקת הוא ניהו קאמר דמשה רבינו ע"ה אסתפק אי יטלו חלק בכורה ואצטריך הש"ס לאוקומיה דהיה מסתפק אם א"י מוחזקת, אמנם לשיטת התרגום הדרשא תדרש דמשה רבינו הוה פשיטא ליה דא"י מוחזקת ולא היה מסתפק בחלק בכורה דבנות צלפחד, ואפשר לומר דתלונת דתן ואבירם היתה מיוסדת בפירוש הכתוב ונתתי אותה לכם מורשה דיש שני פירושים או ירושה להם מאבות וא"י מוחזקת או מורישים ואינם יורשים וא"י אינה מוחזקת וכדאמרן, וז"ש אף לא אל ארץ זח"ו הביאותנו ופירש"י אלא גזרת עלינו להמיתנו במדבר שאמרת במדבר הזה יפלו פגריכם, וזהו שהשיגו דתן ואבירם על משה רבינו ע"ה לפי דעתם דהא כתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', וקודם גזרת המרגלים ניחא דהיית סובר דמורשה היינו ירושה היא להם מאבותיהם וא"י מוחזקת ומהאי טעמא היית מביא יין וחיטים מכרמי עין גדי דארץ ישראל מוחזקת וגוי אין לו במה שזרע אבל עתה אחר גזרת המרגלים אגלאי מילתא דפירוש הכתוב ונתתי אותה לכם מורשה הכונה שמורישים ואינם יורשים וא"י אינה מוחזקת ודרשינן קצירכם ולא קציר גוי וגזל אתה מקריב מן הגוים ופסול למזבח, והוא אומרם אף לא אל ארץ זח"ו הביאותנו דייקא לנו, ולפ"ז פירוש מורשה שמורישין ואינם יורשין ומאחר שכן זו רעה חולה ותתן לנו נחלת שדה וכרם שאתה מביא יין וחיטים להקריב באומרך שהיא נחלתנו, וליתא דפירוש מורשה אינו ירושה לכם מאבותיכם אלא מורישין ואינם יורשין, זה היתה תוקף ועוצם טענתם ורוח יזרעו דפירוש מורשה תרוייהו כדאמרו בש"ס שם בבתרא ופשטו ליה תרוייהו וכו'.

ולפוםמאי דכתיבנא בעניותין בסמוך ולעיל פ' וישב דלמ"ד א"י אינה מוחזקת קשיא ליה קרא דכתיב ואשריהם תשרפון באש דליכא לאוקומיה כר' אלעזר פ' ר' ישמעאל דא"י מוחזקת ומדפלחו עגל וכו' ומוכרח לפרש ביה כדתניא בסנהדרין ומה אילנות אמרה תורה השחת שרוף וכלה המתעה את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה עאכ"ו וכמו שנתבאר לעיל, א"ש הא דכתיב ויחר למשה מאד אחר דברי דתן ואבירם דהשתא אחר המה מלינים ותתן לנו נחלת שדה וכרם וסברי דא"י אינה מוחזקת ומורשה שמורישין ואינם יורשין א"כ מוכרח דיאמרו דטעם ואשריהם תשרפון באש כבריתא דרב ששת דאמרה תורה השחת שרוף וכלה לפי שבאת לאדם וכו', דבשלמא אי סברי א"י מוחזקת אמרינן דטעמא דשליחותיהו עבדי אבל השתא דסברי א"י אינה מוחזקת תו ליכא למימר הכא דהיא ע"ז של גוי ובביטול סגי ומ"ט נצטוו השחת שרוף וכלה מוכרח שבאת לאדם תקלה, והשתא איכא ק"ו ומה אילנות וכו' המתעה את חבירו וכו' כדתניא בבריתא והיינו ויחר למשה מאד דמטוניהו לפי שיטתם הי"ל לישא ק"ו למתעה את חבירו וכדתניא, וז"ש בזאת תדעון וכו' כלומר גם אני אבחר דרככם דלפי צד זה דא"י אינה מוחזקת מוכרח דטעם האשירה לפי שבאת לאדם תקלה ובזאת תדעון כי ה' שלחני דלפום קושטא דאנא שליחא דרחמנא אתם מתעים את ישראל מדרכי חיים לדרכי מיתה ולפי סברתכם עצמה נתחייבתם כדין האשרה שלא יהיה לכם זכר וזכרון, וז"ש אם כמות כל האדם ופקודת וכו' דיהיה להם זכר אפילו לומר זה קבר פלוני לא ה' שלחני דלא מנכר שהתעו את ישראל אם ימותו כמות כל אדם ואם בריאה וכו' ולא יזכר שמם עוד וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' שהם מתעים לישראל ודינם כאשרה לפי דעתם השחת שרוף וכלה שלא יהיה להם זכר.

ובהאאשכחנא פתרי משום יתובי דעתא דאחר הרעש אש יצאה ותלהט קרח ועדתו ויאבד כל זכר למו וארץ מתקוממה לבלע ולהשחית כתיב וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה', ובאמת לכאורה יפלא מאי דעתיהו אחר כי עיניהם הרואות בדבר אשר זדו קרח ועדתו לחלוק על משה ואהרן וכפרו בתורה ובנבואה ומי כהחכם ויודע פצ"ר כמשה רבינו ע"ה הפליא לעשות לדבר להם ולפייסם ושלח לקרא לדתן ולאבירם ולא באו והלך בעצמו אליהם והם היו מוסיפים על חטאתם פשע, ואחר כל זה איך לא יראו לדבר ומה מקום ופתח כל שהוא מצאו להתלונן, ועוד נבין אומרו לאמר אתם המיתם וכו' דתיבת לאמר לכאורה אין לה מקום פה. וטרם נבא לישב זה אמרנו נבא העי"ר בהמשך כתובים הבאים אחר זה ומה הגיע אליהם על תלונתם וכה תוארם וידבר ה' אל משה לאמר הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע וכו' ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף וכו' ויקח אהרן כאשר דיבר משה וירץ אל תוך הקהל וכו' ויתן את הקטורת וכו' ותעצר המגפה ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח וכו' והמגפה נעצרה. ויש לדקדק אומרו הרומו מתוך העדה והיה ליה לומר הבדלו מתוך העדה כמו שאמר לעיל, ועוד דכבר אמר ותעצר המגפה ולמה חזר לומר והמגפה נעצרה, ועוד פסוק ויהיו מתים במגפה וכו' אין זה מקומו כי אם בסוף, ועוד אומרו מלבד המתים על דבר קרח יתר והוא דבר פשוט כי הנהו אזיל לבי בלעי ורחוקות קצ"ף שור"ף.

ואשכחןמרגניתא להרב החסיד מר זקינו כמהר"ר אברהם אזולאי בעל חסד לאברהם זלה"ה בביאוריו למקרא כ"י שפירש במה שאמרו בפסיקתה הרומו כמרים תרומה מן החולין ולפי זה כשאמר ה' הרומו מתוך העדה הזאת היתה הכונה שלא ינצלו כי אם כשיעור תרומה אחד מארבעים ומסך שש מאות אלף אחד מארבעים המה יעלו לסך חמשה עשר אלף, ולכן כאשר שמעו משה ואהרן גזרה רעה, וזוהי שקשה ויפלו על פניהם כי לבטלה לגמרי אי אפשר כי כבר נתנה רשות למשחית לחבל אך ויפלו על פניהם להתפלל שיהיה להפך שתרומה ימותו והשאר ישארו, ולכך ציוה משה לאהרן להוליך מהרה הקטורת לפייס ולהגביר הרחמים שתתקבל תפלתם שיהיה הפך הגזרה וכשראה אהרן שכבר מתו כשיעור דאי אפשר בלאו הכי ותעצר המגפה ואחז המלאך שלא ימית עוד, ומה שאמר מלבד המתים על דבר קרח וכו' דבר גדול השמיענו דלא זו שנתקבלה תפלת משה ואהרן להפוך הגזרה ולהציל רוב ישראל רובא דרובא אף זו כי לא כלו רחמיו ואף סך ט"ו אלף בשלימות לא מתו כי צירף אליהם המתים על דבר קרח שהם כשלש מאות דהיינו ר"ן מקריבי הקטרת אלו הן הנשרפין וקרח דתן ואבירם ונשיהם וטפם כחמשים נפש הם שלש מאות ואלו נצטרפו עם י"ד אלף ות"ש שמתו במגפה וכלם יעלו ט"ו אלף שהוא אחד מארבעים בת"ר אלף כתרומה, וז"ש ויהיו המתים במגפה י"ד אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח שגם הם עלו להשלים ט"ו אלף בחסד עליון ובכל זאת המשחית לא האמין לדברי אהרן עד שהביאו אל משה אל אהל מועד כמשז"ל, ואז נתברר שנסתלקה הגזרה ושמע אל תפלתם, ואז אחר שכבר נתברר כתיב והמגפה נעצרה שנתקיימו הדברים מפי ה' ולא נשאר פתחון פה למקטרג והמגפה נעצרה ודאי, עד כאן דברי הרב מז"ה זלה"ה.

ובהכיאתנח לי מאי דהקשו המפרשים שהרי רז זה לעצור המגפה בקטורת מלאך המות עצמו מסרו למשה רבינו עליו השלום כמשז"ל בש"ס פרק רבי עקיבא וכל קבל דנא אמרו רבותנו ז"ל והביאו רש"י שאהרן אחז את המלאך והעמידו על כרחו א"ל הנח לי לעשות שליחותי א"ל משה ציוני לעכב על ידך א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה א"ל אין משה אומר כלום אלא מפי הגבורה וכו' ע"ש. והשתא יקשה כיון שהוא עצמו ידע הסוד שהקטרת עוצר המגפה ומידו היתה זאת למשה רבינו ע"ה מה לו כי יזעק, אבל על פי דברי מר זקנינו הרב זלה"ה ניחא דאין הקטרת מועיל אלא כשלא נגזר סכום אשר ימותו אבל אם נגזר על סך קצוב לא יועיל הקטורת, והכא המלאך היה במונח ראשון כי ח"ו ט"ו אלף ינצלו והשאר ימותו כפשט הרומו מתוך העדה שבמספר תרומה ינצלו והשאר ינגפו ולזה אינו מועיל קטרת, ולזה א"ל הנח לי לעשות שליחותי כי באמת אמרו שהקטרת מכפר וכאשר אנא נפשאי יהבית מתנה גנוזה למשה רבינו ע"ה אבל אין זה כשנגזר הסכום, וא"ל משה ציוני שאעכב על ידך שפירוש הרומו היינו שתרומה ימותו, לזה אמר אני שלוחו של מקום ורואה אני כי הרומו מתוך העדה הפירוש הפשוט הוא כי כסך תרומה אחד מארבעים ימלטו, אמר לו אהרן אין משה אומר כלום אלא מפי הגבורה שנתרצה בזה כי תרומה ימותו והשאר ינצלו, וכשבאו לאהל מועד לפני משה רבינו ע"ה ידעו נאמנה שנתרצה הקב"ה בזה ותעצר המגפה.

רקזה נשאר לדקדק בכתובים הללו כי משה רבינו ע"ה אמר קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה והדבר מבואר שציוהו לשים קטרת ואח"כ ללכת מהרה אל העדה, ועינינו הרואות עובדא דאהרן להפך דכתיב וירץ אל תוך הקהל וכו' ויתן את הקטרת אלמא שהלך ורץ עד הגיעו תוך הקהל ואח"כ נתן הקטרת וזה הפך ציווי משה רבינו ע"ה דלא נתן הקטרת עד שהלך וראה הנגף, ולא עוד אלא דכתיב ויקח אהרן כאשר דיבר משה ונראה ח"ו ששינה ממה שאמר לו משה, וכבר ראשונים שאלו שאלה זו כאשר עיניך תחזינה להרב מופת הדור מהרח"א זלה"ה בס' עץ החיים שהביא דברי התייר הגדול מהרימ"ט בזה והוא פירש בענין אחר הלא בספרתו נפלאות מתורתו, ולי ההדיוט אפשר לומר במ"ש במס' מנחות דף נ"ט ע"ב א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נתן שמן כל שהוא על גבי כזית מנחה פסל מ"ט לא ישים שימה כל דהו משמע עליה עד דאיכא שיעורא, נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה פסל מ"ט לא יתן כתיב עד דאיכא נתינה וכו' למדנו דשימה כל שהוא ונתינה בכזית וסוגיא זו נעלמה מהרב כלי יקר ריש פ' ראה ע"ש, ואין כאן מקום להאריך בדבריו, ובמקום אחר הארכתי קצת ועל פי סוגיא זו אפשר דמשה רבינו ע"ה ציוהו לשים כל שהו קטורת תכף קודם שילך לעורר הרחמים ואח"כ כשילך שם יתן כזית שהוא שיעור הקטרה וז"ש ושים קטרת פירוש כל שהוא והולך מהרה אל העדה לגמור לתת כזית ולא יהיה הפסק בין זה שהתחלת להקטיר וטרם יכבה וכפר עליהם, היינו שיתן קטרת כהוגן נתינה בכזית, ויקח אהרן כאשר דיבר משה דהיינו מחתה ואש ושימת קטרת כל שהוא וירץ אל תוך הקהל נזדרז ובו ירוץ צדיק כדי שלא יפסיק הקטרת ויתן את הקטרת נתינה ממש ויכפר על העם וכמו שציוהו משה רבינו ע"ה ולא שינה שום דבר.

אתאןלרישא למען דעת מה מצאו מקום ישראל לומר למשה ולאהרן אתם המיתם את עם ה', ועל פי הקדמתנו אפשר לומר כי הנה ממעשה רב שהיו לוקחים יין וחיטים מכרמי עין גדי הדבר הוא מוכרע דא"י היא מוחזקת וכפ"ז ואשריהם תשרפון פירושו דשליחותיהו קעבדי וכדר' אלעזר פ' רבי ישמעאל, וכפ"ז אין כאן ק"ו למתעה חבירו כבריתא דרב ששת בסנהדרין, אלא דמשה רבינו ע"ה גזר מיתתם וביאר עליה דמדויל ידיה משתלים העם הזה עדת קרח, דלפי שיטתם דא"י אינה מוחזקת ושפכו עליה סוללה רבן דחפו דאיך היה מקריב מנחות אשר לא כדת אם כן ואשריהם תשרפון מוכרח דטעמא הואיל שבא תקלה על ידם, ויש לדון ק"ו המתעה את חבירו וכו' וכן עלתה להם דאבד זכרם, וסברו ישראל דלפי האמת לא נתחייבו מיתה מאחר דלקושטא א"י מוחזקת וטעמא דאשרה משום דשליחותיהו עבדי וליכא ק"ו המתעה חבירו וכו', וז"ש אתם המיתם את עם ה' שדנתם אותם לפי שיטתם אף שלפי האמת ליכא ק"ו דטעמא דאשרה הוא דא"י מוחזקת וכו' כאשר בעינינו ראינו שאתם מקריבים מנחה ונסכים מכרמי עין גדי, וז"ש וילונו וכו' לאמר אתם המיתם וכו' כלומר בשביל אמירה בעלמא שאמרו אף שאינה אמת אתם המיתם וכו' אמנם טעו בזה דאף אי טעמא דאשרה משום שליחותיהו וכו' מ"מ משפט מות לקרח ועדתו דקי"ל הרודף חבירו להורגו כל ישראל מצווים להצילו ואם אינם יכולים להצילו באחד מאבריו הורגים אותו וכמה שכתב הרמב"ם פרק א' דרוצח והטור חשן משפט סי' תכ"ה, וכתב מהרשד"ם בתשובותיו ח"מ סי' של"א דכל שכן אם רודף אחר חבירו להמירו ע"ש, והוא סברא אמיתית ופשוטה, וא"כ קרח ועדתו נתחייבו משום רודף שהם רודפים לכל ישראל לעזוב דברי אלהים חיים וביטול תורה ומצוות ואם רודף לגוף חייב כ"ש וק"ו לנפש, וכ"ש שגדול עונם מנשוא לכפור בתורה ונבואת משה רבן של נביאים אלא דמשה רבינו ע"ה השיב להם מטוניהו אבל בלאו הכי דן דין אמת והסכילו לעשות ישראל בזה ומשו"ה יצא הקצף לולי משה בחירו ואהרן קדוש ה' עמדו בפרץ ותעצר המגפה.

ובלכתךבדר"ך הזה הכתוב ומפורש לעיל אפשר להבין פסוק פ' פנחס גבי בנות צלפחד שאמרו אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת וכו', וכבר כתבנו לעיל מה שאמרו רז"ל במדרש וכתבוהו התוספות בבתרא דף קי"ט שכתבו דסבר לה התם כמ"ד צלפחד היינו מקושש ואמרו במדרש דלשם שמים נתכון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה המרגלים שוב אין חייבים במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים וכבר אמרו רז"ל שהיו דרשניות וחכמניות וידעו דקרח ועדתו נאבדו לפי שסברו דא"י אינה מוחזקת וכפ"ז מוכרח ואשריהם תשרפון טעמא הואיל ובאת תקלה ק"ו המתעה את חבירו וכו' ומויכוח דתן ואבירם שהשיגו על משה רבינו ע"ה על מנחה ונסכים הקרבים מן הגוים מזה אנו יודעים דא"י מוחזקת ומעשה רב וא"כ ראוי להן לבנות צלפחד ליטול חלק בכורה בארץ, וגם מאשר נדונו קרח ועדתו בדינא קשיא ויאבד זכרם מזה יש ללמוד דהמזכה את הרבים ראוי לעשות לו זכר ויזכרוהו לטובה דודאי דין קרח ועדתו הוא משפט חרוץ אף אם א"י מוחזקת מדין רודף כמש"ל, ומדה טובה מרובה למי שמזכה הרבים להשאיר זכרו כיין לבנון, ועלה בידינו דמענין עדת קרח בנות בוטחות שראוי לעשות זכר לאביהם צלפחד אשר הערה למות נפשו לזכות את הרבים, וגם נתברר דמשה רבינו ע"ה סבר א"י מוחזקת וכפ"ז נוטלות חלק בכורה בארץ, ודרך חכמתן אמרו אבינו מת במדבר כיוונו מסיבת גזרת המדבר שישארו שם ופקפקו במצות לכן מת להודיעם שחייבים במצות ומסר נפשו לזכות ישראל, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' להתעות ישראל לפרוק עול תורה ומצות בעדת קרח שסברו דא"י אינה מחזקת ומטוניהו גזרת שיאבדו מק"ו דאשרות, כי בחטאו מת אף שחילל שבת אחר שהתרו בו כונתו לשמים ונחשב חטא, ואדרבא היה סובר ארץ ישראל מוחזקת וחייבים במצות מזמן אברהם אע"ה למה יגרע שם אבינו וכו' דממה שראינו בעדת קרח שנאבד זכרם מזה נלמוד לענין הטובה לעשות זכר למזכה הרבים וא"כ למה יגרע שם אבינו אחר שהוא זיכה את הרבים, על כן זכרונו ישאר לטובה תנה לנו אחוזה וכו' ורמזו מענין עדת קרח דשואלים חלק בכורה דא"י מוחזקת שאביהן לא היה בעדת קרח דאלו היה וסבר א"י אינה מוחזקת אף שאינו אמת היה מקום לומר הוא עשה שלא כהוגן אף אנו נעשה שלא כהוגן ולא יטלו חלק בכורה, אך עתה דלא היה מכללם ומעשיו מוכיחין להפך תנה לנו אחוזה אף חלק בכורה ויהיה לו שם וזכר טוב שם עולם הפך ממדת קרח, ויקרב משה את משפטן לפני ה' כי הוא יודע תעלומות לב אם צלפחד כונתו לשם שמים דוקא לזכות הרבים, ויאמר ה' כן בנות צלפחד דוברות שאביהם עשה לשם שמים נתן תתן להם חלק בכורה, וזהו נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם, נתן תתן בכפל שיטלו חלק בכורה, ואמר אחי אביהם במ"ם בלשון זכר כי הן נתחכמו כזכר בשאלתן, ולענין הירושה אמר והעברת נחלת אביהן להן בלשון נקבה דבבת שייך לשון העברה כמשז"ל.

ועודאפשר לומר בכונת הפסוק בזאת תדעון וכו' ואם בריאה וכו' וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה', ונקדים אשר ראיתי למר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה"ה בפרישתו כ"י שכתב משם הרב החסיד מהר"ר סולימאן ן' אוחנה זלה"ה שאם היו עדת קרח מתים במגפה וכיוצא אז יאמרו דהוא לכבוד משה ואף כי האמת עם קרח דומה לר' אליעזר הגדול דהעניש לרבן גמליאל בנפילת אפים אף שרבן גמליאל עשה לשם שמים מכל מקום לכבוד ר' אליעזר נענש רבן גמליאל לזה גזר משה רבינו שימותו מיתה כזו שהם רצו לבטל התורה ולהחזיר עולם לתהו ובהו הם יקחו חלקם למקום תהו מיתה משונה אשר לא היתה כזו, ע"כ דבריו ז"ל. וידוע דקי"ל דבדיני שמים אדם לוקה ומשלם, גם ידוע דהחמיר הכתוב בעיר הנדחת לאבד ממונם, ותנן בסנהדרין דף קי"א נכסי רשעים בין שבתוכה בין שבחוצה לה הרי אלו אובדים, ואמרו בש"ס דף קי"ב אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה עיסה מותרת, ואמרו רז"ל במדרש בסדר היום רבותנו אומרים אפילו היו כלים ביד הכובס היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמהם אר"ש בר נחמני אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא היתה נבלעת.

ואפשרשזה רמז הכתוב פ' עקב ואשר עשה לדתן ולאבירם אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם וכו' ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל, ויש לדקדק אמאי הזכיר דתן ואבירם והרי קרח היה עיקרו של דבר ואליו נתיחס המחלקת בכל מקום, ותו בקרב כל ישראל נראה כיתר, אך לפי מה שכתבנו בעניותנו לעיל דיען דתן ואבירם השיגו למשה רבינו ע"ה שהיה מקריב מנחה ונסכים מן הגוים וא"י אינה מוחזקת ולדידהו מוכרח לפרש ואשריהם תשרפון לפי שבאת תקלה וק"ו המתעה את חבירו וכן הות להו, ולכן במקום אחד רמזה התורה שהיה משפט חרוץ צודק ומכוון לדתן ואבירם בני אליאב בן ראובן (ופסוק זה ושל פ' פנחס דמפורש שדתן ואבירם מראובן לא זכר הרב מהר"ם מפראג בדרשותיו שדקדק בפ' ואון בן פלת בני ראובן דהול"ל בן ראובן ותירץ על פי הסוד ע"ש והוא פלא דקאי גם לדתן ואבירם שהיו נמי בני ראובן כמבואר בכתובים הנז') ולכך תלה בהם ואמר ואשר עשה הוא יתברך דבדיני שמים לוקה ומשלם וגם נאבדו כעיר הנדחת גופם וממונם וז"ש ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל לרמוז שממון שהיה להם ביד אחרים אפילו מחט ואפילו בגדים אצל הכובס הכל נבלע, וזהו בקרב כל ישראל כלומר ממונם שהיה מפוזר בקרב כל ישראל כדין עיר הנדחת דנכסיהם אפילו שבחוצה לה אובדים. ובזה נבא לפרש קראין בזאת תדעון כי ה' שלחני וכו' אם כמות כל האדם ימותון אלה דהיינו מיתת הגוף כרובא דעלמא ופקודת כל האדם לאבד ממונם מיעוטו או רובו לא ה' שלחני בכל דאפשר דכהונת אהרן מדעתי ולכבודי עשה בהם שפטים אף שאין הדין בזה עמי ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם גוף ונפש וממון וטף וכל אשר ביד אחרים, כי הכל נכלל במ"ש ואת כל אשר להם וידעתם כי נאצו וכו' ואינו לכבודי דהגם דעונש שמים בגוף וממון זהו עונש יותר מעיר הנדחת שירדו חיים שאולה וזה מורה כי נאצו את ה' ובני קרח לא מתו ומקום נתבצר להם להלוך נגד החיים.