Rosh David, Miketz
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרשת מקץ בס"ד
במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים וכו' לכלותם בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיא כהן גדול חשמונאי ובניו להפר בריתי אתם בימי רומיים וכו' (מגילה דף י"א.):
להוא שמיה דאלהא מברך דלא מנע טיבותיה וקושטיה ומסגי למעבד טבוון, אתרחיש לן ניסא איכא בי חס"א הוא עובדא וח"ס רחמנא עלן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו בריש כל אסוון, סליקו ואתו הנך ספונאי משיריית רשעין מלכותא קטיעא מלכותא דיוון, כי מטו אארעא דישראל כל קב"ל דנא סליק אבקא וכסי ליומא ומלאת כל ארעא רבו רבוון, עז"י מסגן ברישא קמייתא בטול אתו אינהו גזור אגזירתא ושבתא וריש ירחא ומלכא שם טעם בכתב הנשתוון, עבדו קרבא ורב"ו יתירא אתגור"י אתגו"ר וארעא חלחולי מחלחלא אסתתום דרכים ומבועי עינוון, דא עקא אכלה ומדקא מידי לא שבקא נפישי נפיחי שכיב"ן אפותיא דספסירא וחריפי איזמלוון, ברם איתי אלה בשמיא די יכל להצלה ושזיב לעבדוהי כהנא רבה ובנוהי די התרחיצו עלוהי נצחי קרבא ועבדי יומא טבא מנהיר שרגין שיתין הלולי ודחוון.
וצריכיןאנו למודע"י מה זה היה למלכות יון הרשעה אשר עיניהם ישיתו לבטל מישראל הני תלתא שבת חדש ומילה ומה נשתנו אלו יותר מכל המצות. ותו דאמרו רז"ל בב"ר (פ' ב') וחשך זה יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל ולא אשכחן שהיונים גזרו לעבוד ע"ז רק גזרו לבטל חדש ושבת ומילה. הן אמת כי דורשי רשומות אמרו בפסוק וחמ"ש את ארץ מצרים ר"ת חדש מילה שבת ובזכותם יצאו ממצרים. אך לא ידענו מה היה לו ליוסף הצדיק דקפיד אהני תלת.
ואפשרדטעמא דעל ידי המילה נעשה מרכבה לשכינה כמו שהאריך הרב מהר"ם אלשיך גם אמרו בתיקונים ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם לדירתם ששורה כביכול עמהם וגבי החדש אז"ל (סנהדרין דף מ"ב.) אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים, וגם אז"ל (דב"ר פ' ב') דמלאכי עליון הם שואלים על קביעות החדש ומועדים וכביכול א"ל אני ואתם נשאל לב"ד של מטה, נמצא דשלש מצוות אלו סגולתם לקבל פני שכינה ולהיות מרכבה לשכינה וממילא רווחא טעמא דיוסף הצדיק אשר התחיל בשלש מצוות אלה וחמ"ש ארץ מצרים כי הם עיקר גדול להיות מרכבה לשכינה ובזכותם יצאו מגלות מצרים. וזאת היתה עצת רשעים מלכות יון דחשבו לבטל מישראל המצוות הללו כי בביטולם ח"ו יהיה מחיצת ברזל מפסקת בין ישראל לאבינו שבשמים, ונראה כי ח"ו אין לנו חלק באלהי ישראל ויען יוסף צדיק הראשון להתחיל במצוות אלו ואז"ל (בר"ר פ' ע"ה) שור זה יוסף אז יאמרו בגויים כתבו על קרן השור אין להם חלק וכו' כלומר אשר יסד המלך בכור שורו משום איקרובי קרבת אלהים עתה בטלו אותם להורות כי אין רצונכם לידבק בו יתברך ח"ו ולהיות כל מגמתם לזה לכן בישועת ישראל נעשה הנ"ס למינהו במנורה שהרי היא עדות שהשכינה שורה בישראל, וכמ"ש פ' במה מדליקין (דף כ"ב:) מחוץ לפרוכת וכו' וכי לאורה הוא צריך אלא עדות היא שהשכינה שורה בישראל, וכלפי מחשבת יון ח"ו להפסיק דבקות ישראל והשראת שכינה לכן מדה כנגד מדה אתרחיש ניסא במנורה שהיא עדות שהשכינה שורה בישראל ולכן תיקנו זכר לנס בנרות רמז למנורה.
ויתכןלומר כפי בעלי הרמז אשר רמזו וחמ"ש את ארץ מצרים חדש מילה שבת, אשר מראש מקדם שם פניו אליהם ותחילת דבריו לפרעה פתח ואמר וחמ"ש את ארץ מצרים ודברים שבלב לרמוז על שלשה אלה. כי היתה הכונה שידע יוסף הצדיק כל גלגולי מקרים אלו להביאם לשעבוד מצרים וברוח קדשו ידע את כל התלאה אשר ימצאנו שם במצרים וישראל מסוכנים גוי מקרב גוי והצלת נפשם תלוי אם קושי השעבוד יעלה לתשלום מספר ת"ל שנה וקושי השעבוד אינו עולה אם אין לנו דין בנים כאשר הארכנו בעניותנו במקומות אחרים. ומהשבת מוכח דיש לנו דין בנים שאנו משתמשין בשרביטו דכביכול שבת בו ולכן גוי ששבת חייב מיתה כמשז"ל (סנהדרין דף נ"ח:), ואות ברית קדש אמרו בזהר דאי נטרין ברית אינון בנים. וקביעות חדשים ומועדים דכתיב אשר תקראו אתם וככל היוצא מפי סנהדרין יעשה כביכול הוא יתברך זה מורה ובא כי בנים אנו וחביבים אצלו עד שהוא יתברך באהבתו ובחמלתו שומר יום קביעות ב"ד כמשז"ל בירושלמי דר"ה. ולכן בהיות לנו דין בנים קושי השעבוד השלים ארבע ידות ולא נשתעבדנו כי אם פ"ו שנים שהם חומש ת"ל. וזה הקדים רפואה למכה יוסף הצדיק וכמשז"ל שעשה כמה סימנים לגאולה ללקט כל הכסף ולקנות כל מצרים לעבדים כמשז"ל וכמו שנבאר בס"ד במקומו. אף אנו נאמר כי ברוח מבינתו על הסימנים האמורים הוסיף חומש וחמ"ש את ארץ מצרים ורמז חדש מילה שבת כי על ידיהם ניכר שאנו בנים ועל ידי זה השעבוד יהיה חומש מת"ל. ומלכות יון הרשעה מחל"ה ונוע"ה אעיקרא קאי כשם שיוסף הצדיק מראשית כזאת פתח טוב פתח בהני תלת להורות שאנו בנים, כל קבל דנא רצו לשרש נצר משרשיו לבטל חדש שבת ומילה כי בביטולם אין בידינו הכר שאנחנו בנים וח"ו יהיו ישראל ככל הגויים. ואבינו שבשמים הפר עצתם וכרחם אב על בנים הצילנו מידם.
וכברכתבו כת הקודמין דלהכי תקון שמנה ימים אף דבלילה הראשונה לא היה נס דהיה שמן בפך להדליק לילה אחת והנס היה לשבעת הימים דוקא. משום שרצו לעשות זכר למילה שניתנה בח', ובשמונת ימי חנוכה יש שבת ור"ח ואומרים על הנסים במוסף שבת ור"ח רמז לשלש אלה שבת מילה וחדש שרצו לבטל ולא עלתה להם זהו תורף דבריהם. ומן האמור יראה דרך דרש לישב חקירת הרא"ם בתוספיתיו לסמ"ג דאמאי לא עבדינן ספיקא דיומא בחנוכה, דבשלמא בפורים תירץ המרדכי דכתיב ולא יעבור אך בחנוכה קשיא. ולפי מה שנתבאר איכא מעין דוגמא דפורים דכתיב ולא יעבור דהרי מן הראוי היה לעשות חנוכה שבעת ימים דהנס היה ז' ימים ועשאום ח' לרמוז למילה, א"כ אי נעביד ט' משום ספיקא דיומא אפסדתן לקמייתא שהוסיפו יום אחד לרמוז למילה וכשם דלא תקון שבעה כדי שיהיה רמז למילה הכי נמי לא תקון למעבד ספיקא דיומא כדי שבכל המקומות יזכרו המילה.
והרבמהר"י אלגאזי טעמא טעים כי כוונת היוונים לבטל הני תלתא משום דאומות העולם סברי מעשה שמים עדיף והם אמרו אם אין רצונו בע"ז למה אינו מבטלה (ע"ז דף נ"ד:) אבל ישראל סברינן מעשה אדם עדיף ועלי דידן רמיא לשרש אחריה. והני תלתא הם יסוד מוסד לדידן שמורי"ם לכל בני ישראל דמעשה אדם עדיף קדושה ראשונה שבת היא מורה ובא דמעשה אדם עדיף דכמה אותות בשמים ובארץ המורים חידוש העולם ובחר בישראל לשבות בשבת להורות כי ששת ימים עשה וכו', וזאת שנית זאת אות הברית כי הן האדם ילד יולד בבשר ערלתו ויצו אלהים למול את הבן, ואל השלשה קביעות חדשים ומועדים נמסר ביד ב"ד כאמור זאת היתה למלכות יון הרשעה בקשו לעקור שלש אלה כי השתות יהרסון פנת יקרת הדת דמעשה אדם עדיף ואחרי התמדת ביטולם ח"ו מרעה אל רעה יצאו להיות כגויים עובדי ע"ז כסברתן של אומות העולם דסברי מעשה שמים עדיף ואם אין לו חפץ בעכו"ם למה אינו מבטלה, וכאשר גברו רחמיו ויט אלינו חסד והצילנו מיד צר תקון רבנן הנרות הללו לרמוז דבר זה דהמנורה אף תשיב אמריה טובה תוכח"ת דמעשה אדם עדיף כי עין בעין ניחזי אנן נהורא עמיה שרה ורוצה בנר ישראל זהו תורף דברי הרב הנז'.
ואחשבהלפתור בזה נבואת ישעיה סי' נ"ו אף כי שמץ מנהו נרמז על ספר אנן בעניותין נשכיל להטיב ואתהלכה ברחבה דבר דבור על אופניו בס"ד. וזה תואר סדרן של כתובים. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ בש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם וכו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי והבאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים נאם אדני אלהים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו. ואם אמרנו נבא העי"ר הערות ודקדוקים זה מעלה ארוכ"ה, אך נקדים מ"ש הרשב"ץ בתשובותיו ח"א סי' כ"א גבי הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם שבת (שבת דף י"ט.) דהרז"ה תרגמא דהפלגה בים וכן לצור על עיירות של עכו"ם אי אפשר שלא יבואו לידי חילול שבת כי מקומות סכנה הם ותוך ג' ימים אסור להפליג דתלתא יומי קודם שבת קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות שבת, ומכאן אני אוסר למול את הגר בחמישי בשבת כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל שבת, וה"ה לתינוק שחלה ונתרפא בה' בשבת ואפשר למולו בה' שממתינין לו עד למחר עכ"ד.
ומקהובה אקהייתא דממקום שבא תברא בצידה דשם נאמר בבריתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שרי. ונראה לישב דהתם גבי אין מפליגין בשגם מפליג ביום ג' אי אפשר שלא יבא לידי חילול שבת אלא שלא גזרו משום ישובו של עולם דארח כל ארעא לפרש בים היתה כאניות סוחר וכיון דראו חכמים להתיר מיום ג' ולא אסרו אלא מיום ד' או מיום ה' התירו בדבר מצוה משום דאף בדבר הרשות מיום ג' לא סגי בלא חילול שבת ולא גזרו. אמנם במידי דאם נעשה אחר השבת הכל מתוקן בלי שום סרך איסור כמילה אחר השבת או ביום הששי לדעת הרשב"ץ אז אף למצוה דינא הוא להמתין.
ועודהקשו על הרשב"ץ דהא תנן (שם דף קל"ז.) קטן נימול וכו' לשנים עשר לא פחות ולא יותר ולדעת הרשב"ץ זימנין דמשכחת טפי היכא דאקלע ריש שתא בג' ובד'. והא נמי יש לתרץ דלא אמרה הרשב"ץ לשמעתיה אלא בחולה לא בבריא ונתעכב משום בין השמשות ויום טוב. ועפ"ז אפשר לפרש פסוק (בראשית י"ז כ"ג) ויקח אברהם את ישמעאל בנו וכו' וימל בשר ערלתם ביום הזה כאשר דבר אתו אלהים דאז"ל (בר"ר פ' מ"ח) דיום שלישי למילתו שבאו המלאכים י"ט של פסח היה וא"כ נימול שני ימים קודם יו"ט, ולדעת הרשב"ץ מילה שלא בזמנה ומילת גר אסורה שני ימים קודם שבת וי"ט, וז"ש וימל בשר ערלתם בעצם היום הזה אף שהוא שני ימים קודם י"ט, וכדי שלא יקשה דקודם שני ימים לי"ט אסור דביום הג' י"ט ומחלל י"ט ואיך אברהם אע"ה דשמר כל התורה עשה כזאת, לז"א כאשר דבר אתו אלהים ומילה בזמנה היא דהשתא ציוהו וזו זמנה ולא דמי לעלמא.
אקומהנא עלי בא"ר הני קראי דאתינן עלייהו אשרי אנוש יעשה זאת רמז למילה כמשז"ל (ויק"ר פ' כ"א) דהמילה נקראת זאת כמש"ה ואני זאת בריתי וכיוצא ופתח באשרי אנוש יעשה זאת אות הברית כי היא יסוד תורת משה ולא זו להמול אלא ובן אדם יחזיק בה לשמור אות ברית כראוי כי זה כ"ל האדם. וממילא נפל היסוד של האומות האומרים אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דמעשה שמים עדיף, ולא היא דהמילה תוכח"ת מגולה ערו ערו עד היסוד הזה וממילה רווחא דמעשה אדם עדיף, ועוד בה שומר שבת דייקא מקמי שבתא זו היא נטירה שלא להפליג מיום ד' כדי שלא יבא לחילול שבת כמ"ש הרז"ה וזהו מחללו דתלתא יומי מקמי שבתא כשבתא. אמנם ושומר ידו מעשות כל רע כלומר דזה דוקא היכא דאם אינו שומר מקמי שבתא עושה כל רע דלא יש שום מצוה דהוא דבר הרשות אז ראה הפקדתיך להיות שומר שבת מחללו משום דאם כה תעשה מקמי שבתא אתה עושה כל רע דאין כאן שום מצוה אבל כשהוא מצוה דאז אינו כל רע דהאיכא מצוה שרי. והשתא קשיא הוראת הרשב"ץ דגר לא ימול בה' אף דהוא דבר מצוה כדקשיא להו לרבנן בתראי עלה ותו דילד יולד דאשתהי משום בין השמשות מלין בה' כדמוכח משנת קטן נימול לח' וכו' ולי"ב וכו'. וז"ש ואל יאמר בן הנכר גר הנלוה אל ה' ורוצה לימול בה' או ביום הששי למ"ד דיום שני איכא סכנה ולא שבקינן ליה משום חילול שבת. הבדל יבדילני ה' מעל עמו דלדבר מצוה מפליגין קודם שבת ומילתי אמאי לא חשיבא מצוה אין זה כי אם הבדל ועוד יבדילני הבדל שני דמילה שנשתהית משום בין השמשות או י"ט מותרת בה' אף שהוא שלא בזמנה ומשו"ה מראות הני בי תרי כה יאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו. ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כלפי הא דאמרן דמהמילה מוכח דמעשה אדם עדיף יאמר סריס קדים הלא כה דברי כע"ץ יבש דמה יוכיח הוכח לעכו"ם מילתא דליתא בדידיה. לזה אמר למאי דסליקא דהסריס אל יחוש לזה דמהשבת מוכח שפיר דמעשה אדם עדיף כמדובר ובשמירת שבת יקהה שיני העכו"ם האומרים אם אינו חפץ בעכו"ם וכו', כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצת"י דודאי אין לו חפץ בעכו"ם רק דמעשה אדם עדיף ובחרו באשר חפצת"י לעקור עכו"ם דשמירת שבת תוכיח דמעשה אדם עדיף. ותו דיכולים להשתדל במילה וזהו ומחזיקים בבריתי. וכלפי תרעומת איסו"ר גיורא למול בה' ואמר הבדל יבדילני משום הנך תרתי דעמדו נגדו שהם קושיות האחרונים על הרשב"ץ. בא ללמד דאין הנדון דומה להני בי תרי מפליג לדבר מצוה ונימול דאשתהי משום בין השמשות דנימול בה' והם השני חילוקים שחילקנו. וז"ש ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו כי עתה ראו אלו להתקרב ועד האידנא היו דחויים ומה דמות יערוך הגר אשר נדבה רוחו אותו אחר כמה שנים לילד דחזי למילה ויומא הוא דקגרים בין השמשות או י"ט דש בעכבי"ו ואין העכוב בא מחמתו, משא"כ בני הנכר דהיו דחוייה כל הזמן הזה ונלוו אל ה' להיות לו לעתיד לעבדים וזה דומה לתנוק חולה דגם הוא כגר כאזרח אין מלין בה' וא"כ דל מהכא הבדל ראשון. גם את השני מפליג לדבר מצוה לא דמי דבכל זמן דמפליג אתי לחילול שבת ושרו מיום ג' מפני תיקון העולם ולהכי למצוה שרי מיום ד'. לא כן מילת גר דמצי לקיימה בלי שום סרך איסור וכמש"ל והוא אומרו כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי דשתים זו עולה בידם כתקנן והיינו דלא כתיב הכא ושומר ידו מעשות כל רע כדכתיב ברישא דהכא איירי במילה שהיא מצוה ובהכי תנוח דעתם של הסריסים ובני הנכר והכל מתוקן.
ולהביןיתר הפסוקים אעלה על אר"ש מאמרם ז"ל פ' האשה (פסחים דף פ"ז.) א"ל הקב"ה להושע חטאו ישראל וכו' אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה אני אומר לו קח לך אשה זונה וכו' א"ל הקב"ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אפ אתה בדול עצמך הימנה א"ל רבש"ע יש לי בנים ממנה ואיני יכול להוציאה ולגרשה א"ל ומה אתה שאשתך זונה וכו' ישראל שהם בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מד' קנינים וכו' ואתה אמרת העבירם באומה אחרת וכו'. וצריך לדעת מעיקרא מאי סבר הושע שלא הליץ טוב על ישראל ואיך אח"ך על האשה הידועה לו אמר איני יכול לגרשה. ועוד מאי קאמר לו ה' היה לך ללמוד ממשה רבך וכו' והלא אהרן ומרים ויהושע ושמואל ורבים לא עשו כמשה רבינו. ותו מה השיבו הושע יש לי בנים וכו' גם משה הו"ל בנים ופירש ממנה.
ושמעתימעטרת ראשי הרב אבא מארי זלה"ה שהיה מפרשה בפלוגתא דרב ור' יוחנן בזבחים דף נ"ט דמר סבר בעלי חיים נדחין ומר סבר אינן נדחין והושע הוה סבר בעלי חיים נדחין, ומשו"ה כי א"ל חטאו ישראל סבר לדינא דבעלי חיים נדחין. ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה וכן ישראל נראו ונדחו אינן חוזרים ונראים ומשו"ה אמר העבירם באומה אחרת דהא דילפינן (יומא דף פ"ו:) גדולה תשובה וכו' דכתיב ואת זנית רעים וכו' הושע הוה מקמי הכי ואיהו סבר לקושטא דבעלי חיים נדחין ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה הכונה על דרך כבר הורה זקן ואיהו סבר להלכה כן לכן צריך לעוררו מצד אחר ובסוף א"ל הקב"ה שילמוד ממשה הכונה לומר לו שדעת משה רבינו להיות צפורה בת יתרו והורתה ולידתה שלא בקדושה ואינה מיוחסת לזה כשדברה עמו שכינה פירש מן האשה כלומר הידועה ואם ככה עשה משה רבינו עם צפורה צדקת גמורה הגם שמשה גבה מאד רבן של נביאים הי"ל ללמוד הא מיהא לפרוש מן הזונה דב"ח נדחין ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה ואף גם זאת כשנולדה היתה נראית ושוב בזנותה נדחית. והשיבו הושע יש לי בנים ממנה כלומר זו חזרה ונראית על פיך שצויתני לקחתה. וכי תימא דהי"ל לפרוש משום שהיא זונה על דרך שפירש משה רבינו מצפורה שלא היתה מיוחסת ואין ראיה משאר נביאים דנשיהן מיוחסות. ועם שגדלה מעלת משה מ"מ יש הפרש בין זו לצפורה מאד לז"א איני יכול להוציאה כלומר לפרוש ממנה כמשה שצפורה צדקת וזו זונה ואיני יכול לגרשה שיש לי בנים ממנה וכונתו שעתה מסתפק דאין ב"ח נדחין מאחר שראה שהקב"ה לא העביר ישראל באומה אחרת ואיך יגרשה דאיסורא קעביד כי שנא שלח. ויאמר ה' ומה אשתך זונה דמעולם לא חזרה ונראית ואשר צויתיך הוא להוכיחך על דעתך שלא העמקת בדין ותכף אמרת העבירם וזה שעתה נסתפקת בראותך שלא העברתים היה לך להסתפק מקודם באומרו ישראל חטאו ואי הדין ב"ח נדחין מה זו שאלה. ועוד דבני הם ולא נדחו בני בחוני זרע קדש ונצר מטעי השרש לא יכזב ובידם לעשות תשובה אינם נדחים אף למ"ד ב"ח נדחים כמ"ש התוספות שם גבי מחוסר זמן בגופו או בבעלים ע"ש, זהו תורף דברי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה.
And I heard from the crown of my head, the rabbi, my father and teacher, may his memory be a blessing for life in the world to come, that he explained it according to the disagreement between Rav and Rabbi Yochanan in Nedarim 59: As one master holds that living animals are [permanently] rejected (from being fit for a sacrifice) and one master holds living animals are not [permanently] rejected. And because of that, when [Hoshea] told him, “Israel has sinned,” he held that living animals are [permanently] rejected. And ‘anything that was [first] fit and [afterward] rejected does not return to being fit.’ And likewise, [since] the Jewish people were fit and rejected, they cannot go back to being fit. And it is for this reason that he said (Pesachim 87a), “Exchange them for another nation.” For that which we learned (Yoma 86b), “Great is repentance, etc., as it is written (Jeremiah 3:1), ‘you have committed adultery with lovers, etc.” – Hoshea was before that. So he reasoned that it was true that living animals that were rejected and became fit and were rejected could not become fit again. The Holy One, blessed be He said, “What can I do for this elder?” The intention [of this] is in the way of, ‘the Elder has already decided,’ and he thought that this was the law. Hence He had to arouse him from a different angle. So at the end, the Holy One, blessed be He, said to him that he should learn from Moshe. The intention is to say to him that the opinion of our teacher Moshe was becaise Tzipporah was the daughter of Yitro, and her conception and birth were not in holiness (as a Jew), and she was not pedigreed. On account of that, when the Divine Presence spoke with him, he separated from the woman, meaning the one that was known. And if our teacher Moshe did like this with Tzipporah the completely righteous woman – even though Moshe was very high, the master of [all] the prophets – he should have nevertheless learned to separate from the harlot. For living animals that were [first] fit and [afterward] rejected do not return to being fit. And likewise this one [that Hoshea married], had been fit, but then rejected with her harlotry. But Hoshea answered Him, “I have children from her.” Meaning to say, this one went back to being fit by Your word, since You commanded me to marry her. And if you want to say that he should have separated since she was a harlot in the same way that our teacher Moshe separated from Tzipporah since she was pedigreed – whereas there was no proof from the other prophets, since their wives were pedigreed, and even though the level of Moshe was greater – there is nevertheless a big difference between this one and Tzipporah. That is why he said, “I cannot release her”; meaning to say, to separate from her like Moshe, since Tzipporah was a righteous woman and this one is a harlot. “And I cannot divorce her,” since I have children from her. And his intention is that he was now in doubt. As living animals are not [permanently] rejected, since he saw that the Holy One, blessed be He, did not exchange Israel for another nation. So how could he divorce her? As he would violate a prohibition, ‘for He detests divorce.’ So the Lord said, “But what is your wife? A harlot, as she never came back and became fit. But that which I commanded you was to rebuke you for your opinion, since you did not delve into the law, but you immediately said, ‘Exchange them!’ And that which you became in doubt when you saw that I did not exchange them, you should have doubted it earlier when [you] said, ‘Israel has sinned.’ And [even] if the law is that living animals are rejected, what is the question here? Moreover, they are My children, the children of My tested ones, holy seed, the shoot of My planting, the root will not lie. And they are able to repent.” They are not rejected, even according to the opinion that reasons living animals are rejected, like the Tosafot wrote there concerning that which is lacking time in itself or in its owners, see there. This is the essence of the words of the crown of my head, my father and teacher, may his memory be for a blessing for life in the world to come.
ואנאלגבי אבא חלא בר חמרא ברגליו אעבורה לפרש בזה מאמרם ז"ל ויקרא רבה פרשה א' ישובו יושבי בצלו (הושע י"ד ח') אלו הגרים וכו' יחיו דגן נעשו עיקר בישראל וכו' ויפרחו כגפן המד"א (תהלים פ' ט') גפן ממצרים תסיע תגרש גויים ותטעה עכ"ל. ומתוך הביאור יובנו הדקדוקים. ואומר דאשכחן דנשמות הגרים היו בהר סיני כמ"ש בשבועות דף ל"ט וא"כ גם בגרים יש מקום לומר דנראו נשמותיהם בהר סיני ונדחו בגיותן ואינם חוזרין ונראין. וכתבו רבני אשכנז דישראל קדושים וכל דבר קדושה צריך תוספת ולכן נתוספו גרים. עוד חקרו דהקב"ה חילק העולם לשבעים שרים וע"פ הגורל הקנה לכל שר אומה אחת וגם האדמה אשר הם עליה וגורל קנה וא"כ השר ההוא אשר זכה בגויים אלו איך יכולים להתגייר ולצאת מרשותו. ותירצו בזה כי כל האמור בפרשת מלך מותר בו ואלהינו מלך העולם וכיוצא בזה כתב הרב ווי העמודים לטענת לסטים אתם כידוע. וז"ש ישובו יושבי בצלו אלו הגרים ישובו דייקא דבתחילה נראו נשמותיהם ועמדו בהר סיני ונדחו בגיותן ועתה ישובו להתגייר. ולא תימא שהם תוספת כסברת רבני אשכנז הנז' אלא יחיו דגן נעשו עיקר בישראל או נימא דאף שהם תוספת בהתגיירם נעשו עיקר דרחמנא אחשבינהו לעיקר וגם שהם מדקדקים במצוות כפירוש ה"ר אברהם הגר שכתבו התוס' בקדושין דף ע', וכי תימא איך אמר ישובו והלא נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וב"ח נדחין לז"א ויפרחו כגפן המד"א גפן ממצרים תסיע והרי ישראל נראו בימי יעקב והשבטים כלה זרע אמת ונדחו במצרים גוי מקרב גוי וחזרו ונראו וקבלנו התורה ומוכרח דאין ב"ח נדחין ואי תימא נדחין שאני הא דבידם לשוב והגרים להתגייר כמש"ל. ואין לחוש דש"ר צילם קנאם על פי הגורל דכל האמור בפ' מלך מותר בו וגם זה רמז באומרו ויפרחו כגפן המד"א גפן ממצרים תסיע תגרש גויים ותטעה והלא יאמרו לסטים אתם ואיך תגרש גויים ותטעה אלא מוכרח דכל האמור בפ' מלך מותר בו וכן אתה אומר לענין הגרים וזהו דכתיב ויפרחו כגפן רמז במאמר הכתוב גפן ממצרים תגרש גויים כטענת כל האמור בפרשת מלך מותר בו, והיינו דקמדמי להו לגפן שהם ישראל דמישראל למדנו שאינן נדחין וכל האמור בפ' מלך וכו' כמדובר. וזהו מאי דסמיך אחר זה בכתוב אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו ופיר"ש אפרים יאמר מה לי עוד ללכת אחר העצבים וישוב מע"א אני אענהו מצרתו וכו' ע"ש. ולפי דרכנו יבא על נכון דכלפי מה שאמר ישובו יושבי בצלו אלו הגרים ושמעינן שהגרים עיקר ובקיאים במצות כפי ה"ר אברהם הגר וכן אז"ל יאמרו נא יראי ה' אלו הגרים וגם למדנו דאינם נדחים א"כ אפרים ישראל קדש ישא ק"ו לומר מה לי עוד לעצבים אחר דהגרים אינן נדחים אף אנן נמי בכל עצ"ב יהיה מות"ר לחזור בתשובה וישמע אל ויענם, וז"ש אני עניתי ואשורנו.
הואהדבר אשר דברו הנביא ישעיה בהני קראי דלעיל ובני הנכר הנלוים וכו' והביאותים אל הר קדשי רמז דכל האמור בפ' מלך מותר בו ואין טענה דשר האומה קנאם בגורל ולא מצו להתגייר, לז"א והביאותים אני מלך גדול אל הר קדשי עולותיהם וזבחיהם לרצון רמז בזה דאין ב"ח נדחין, ולזה זכר העולות והזבחים רמז למ"ש הרמב"ם פ"ג דפסולי המוקדשין (הי"ג) קדשים חיים שהיו בעזרה כשנפגם המזבח לא נפסלו אלא כשיבנה המזבח יקרבו שאין בעלי חיים נדחין. הקדיש בהמות עד שלא נבנה המזבח כשיבנה מקריבין אותו שהדחוי מעיקרו אינו דחוי. וזה רמז עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון על מזבחי כלומר שנפגם או נבנה ולא תימא שנדחו אלא דינא הוא לרצון על מזבחי דב"ח אינן נדחים ודחוי מעיקרו לא הוי דחוי ומינה לדידהו שהם ב"ח לא נדחו ומצו להתגייר. והדר מפרש הני בי תרי. כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים חזר למ"ש והביאותים אל הר קדשי מטעם כל האמור בפ' מלך, וז"ש כי ביתי בית תפלה אף שהיתה ביד כנען לקחתיה ונתתיה לישראל וכל העמים פי' כל שרי מעלה סברו וקבילו כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וגם הגרים לא יחושו שהיו תחת ממשלת שר מע' שרים. ועל השנית דב"ח נדחין ונראה ונדחה דדינא הוא דאין ב"ח נדחין וחוזר ונראה אמר נאם ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל ומעשה רב דב"ח אין נדחין ונראה ונדחה חוזר ונראה ולהכי מקבץ נדחי ישראל. ואחר שכן מטעם זה עוד אקבץ עליו גרים לנקבציו דישראל עצמם נתקבצו מהני טעמי והני בהני שייכי.
אלכהואשובה רצוא ושוב להני בי תרי ממדב"ר קדמו"ת שתי הקדמות דהוינן בהו וכפטיש יפוצץ אור נוצץ הלא מראש אימא רישא על פי תשובת הרשב"ץ הנז' שלא ימולו גר ותינוק שהבריא בה' בשבת מטעם אין מפליגין וכו' לשיטת הרז"ה כמשז"ל, בהא אני אפרש מאמרם ז"ל בקהלת רבה (פ' י"א) תן חלק לשבעה אלו ימי שבת וגם לשמנה אלו שמנת ימי מילה, וראוי להבין לשון חכמים דאמור רבנן אלו ימי שבת דהול"ל תן חלק לשבעה זה שבת והוא באחד יום מימים קדושת עולמים. ותו ניחזי אנן סיפיה דקרא כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ איך יכון באר"ש לפי דרשתם. ואולם לשיטת הרז"ה והוראת הרשב"ץ מה טוב ומה נעים. תן חלק לשבעה אלו ימי שבת כלומר לא אתא קרא על שמירת שבת המפורסמת כאן לפני הדיבר בחזקת מר"ה קמא ואחר שנצטוו במרה חרות על הלוחות וכמה גופי תורה באר"ש נכוחות. אך בזאת בא הכתוב יודיע דרכיו תן חלק לשבעה אלו ימי שבת דייקא כלומר תלתא יומי מקמי שבתא דהו"ל כשבת וזהו יומי שבת ימים המתיחסים לשבת דאין מפליגים בספינה וכיוצא פחות מג' ימים קודם השבת משום חילול שבת. ולא מיבעיא לדבר הרשות אלא וגם לח' אלו שמונת ימי מילה כאשר יהיה האופן דהיה חולה או גר אז שוה לדבר הרשות מטעם זה ואין מלין קודם השבת בה'. ונתן טעם כי לא תדע מה רעה יהיה על הארץ כיון דהוא סכנה ותבא לידי חילול שבת לכך ראה הפקדתיך תן חלק לז' אלו ימי שבת תלתא מקמי שבתא.
ואבאהיום להקדמתנו הראשונה דעכו"ם סברי דמעשה שמים עדיף. ואנו בני מלכים זרע קדש נלכה נא דרך קדמת הצו"ר אשר חוצבנו וקים לן דמעשה אדם עדיף וזה יסוד מוסד הדת האלהית כמש"ל ובזה נבא להטמין ברמ"ז בכתובים הבאים על סדר היום הם המדברים אל פרעה מפום ממלל רברבן יוסף הצדיק. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וכו' יעשה פרעה וכו' וחמש את ארץ מצרים וכו', ויש לדקדק תיבת ועתה יותרת היא. ותו האי דדרוש דורשי רשומות וחמ"ש חדש מילה שבת כאשר מראש בסדר דברתי מה ענינם בדברו אל פרעה. אך אפשר כלפי דהעכו"ם סוברים מעשה שמים עדיף לכן יוסף הוצרך לפרש שיחותיו במאי דקמן דלפי סברתם דמעשה שמים עדיף אז יאמרו בגויים לו חפץ ה' להמיתם ברעב המה יאבדו ואם רחמיו על כל מעשיו ויש את רצונו לחיותם ברעב יחיו דגן בלי שום השתדלות. לכן בא יוסף והודיעם כי אין זאת והבל יפצה פיהם ובשגם לשעבר טועים היו דמעשה שמים עדיף חזור בך ועת"ה ירא פרעה וכו' כלומר עת"ה הפך סברתך הראשונה השתדל להנהיג הענין ולא תכרת הארץ ברעב כי האמת הוא דמעשה אדם עדיף. לכן רמז וחמ"ש את ארץ מצרים שם רמז חדש מילה שבת כי הני תלתא בטלו המעוררי"ן דמעשה שמים עדיף. ויאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת דמעשה אדם עדיף נגד כל הגויים אין נבון וחכם כמוך. וזאת היתה ליוסף כאשר באו מצרים לשבור בר שאול שאל שימולו עצמם דאחרי שנתפרסם על ידי מעשיו דמעשה אדם עדיף ולמחיה שלחו אלהים, א"כ מכח זה צריך לימול ואין להם טענה דאם חפץ במילה למה לא נולדו נימולים דזה הבל כי מעשה אדם עדיף.
ויתכןלפרש ועתה ירא פרעה וכו' והן קדם לכו נא ונוכחה בחקירת הראשונים דכמו זר נחשב ליוסף הצדיק ע"ה להדרש ללא שאלו דהקריאה שלו היתה לפתור החלום ויהי כאשר פתר אית ליה דיו ויצא ידי חובתו ומי נתנו יועץ למלך לומר ועתה ירא פרעה ואין זה מחק מוסר מלכים וכל המרבה דברים מביא חטא. האמנם עוד זאת אדרש כי האף אמנם כל אשר האלהים עושה הראה את פרעה. מ"מ מה זה היה בהראותו ענין ארבע עשרה שנה בפעם אחת הלא טוב אלהים יראה לו שבע פרות הטובות ושבלים הטובות עתה רמז לשבע שני השבע ואחרי ככלות שב שני יחלום שנית שבע פרות הרעות ושבלים הרקות רמז שבע שני רעב העתידין עורר לויית"ן. אבל התירוץ לזה פשוט מאד ומתוכו יתישב גם חקירת הראשונים והוא כי אם כה יעשה אלהים להראות לו שבע שני שבע ואחריהם יחלום שבע שני רעב אז לא היה שום תיקון לחיותם ברעב ולא היה אז רעב לבד כי היה כליון חרוץ ומיתה מנוולת מחללי רעב נפיחי כפן יחד כלם ואין מציל לכן הראהו בפעם אחד שבעה ושבעה להשתדל למעבד כל טצדקי לחיות ברעב במה שימנה איש באנשים על רזא דנא. הראת לדעת כי זה סיום הפתרון לישב החלום על אופניו בכל עניניו ואין זו עצה רק לדרכו היה מהלך פותר החלום. וז"ש ועת"ה ירא פרעה כלומר אל יקשה בעיניך על מה זה אנכי הרואה חלום הרעב אלפני דלפני בלא עתו, לז"א ועתה מה שחלמת עתה כל זה היינו בעבור ירא פרעה וכו'.
והנהבא"ר באופן אחר במ"ש פ"ק דתעניות (דף ז'.) חכמה מפוארה בכלי מכוער והאיכא שפירי דגמירי אי הוו סנו הוו גמירי טפי, ופירשו התוס' אי הוו סנו היופי. ובזה אני רגיל לפרש מש"ה (תהלים מ"ה ג') יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם. ונקדים מ"ש במציעא דף פ"ד דר' יוחנן הוה יתיב בשערי טבילה וטעמו כי היכי דליהוו להו בני שפירי כוותיה גמירי אוריתא כוותיה. ואפשר דכונת ר' יוחנן דסוגיין דעלמא כך היא המדה חכמה מפואר"ה בכלי מכוער ונמשל ליין בכלי חרס וכדברי ר' יהושע. וא"כ דרך ארץ על הרוב החכם בחכמתו הוא מכוער. ואם לא יהיה מכוער אינו יפה אף נעים. ואם המצא ימצא גברא רבא ויפה תאר הוי מילתא דתמיהא דהני בי תרי הרחק מאד מאד"ם חכים ונהי"ר יפה יפה זאת היתה לו לר' יוחנן לזכות ישראל במילתא דתמיהא אמר מר כי היכי דליהוי להו בני שפירי כוותי בני דגמורו אורותא כוותיה דשתים זו המה נפלאו. ועתה יהיו דרך טבע כי בחושבן בר' יוחנן הוו להו בני כוותיה ומטעמיה וזה היה כונת ר' יוחנן להשכיל להטיב. וזהו שאמר יפיפית מבני אדם כלומר אם היופי שלך בא מסיבת בני אדם כגון ר' יוחנן דיתיב בשערי טבילה אז בשתים עלתה לך כי אתה יפה והוצק חן בשפתותיך גמיר אוריתא ואין זה מן התימה מאחר שבא לך מסיבת בני אדם. על כן ברכך אלהים לעולם כי תוליד בנים ובני בנים יודעי דעת ובעלי תואר כי האב זוכה לבן בחכמה ובנוי.
ובהכיאתנח לן הא דאמרינן פ"ק דמגילה (דף ט"ו.) ארבעה יפיפיות הן שרה רחב אביגיל אסתר. ואיכא למידק דהכתיב (בראשית כ"ט י"ז) ורחל היתה יפת תואר. ותו דאמרו שם פ"ק דמגילה רחב בשמה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בראייתה ואמאי לא חשיב יעל ומיכל בהדי יפיפיות. וי"ל דלשון יפיפיות דנקט פירושו יפות תואר ויפות מראה וזהו יפיפיות יופי כפול ויעל ומיכל לא היו בסוג זה ורחל לא חשיב לה משום דיעקב אבינו מעין שופריה דאדה"ר ולגבי יעקב לא היתה יפה כל כך. וזה פירשו כת הקודמין לישנא דקרא ורחל היתה יפת תואר דלשון היתה משמע לשעבר כי לפני בא יעקב אע"ה רחל היתה יפ"ת אך עתה כאשר בא יעקב לא חשיבא כל כך. ובזה נראה לתרץ קושית התוס' דאמאי לא חשיב חוה דטעמא משום דלגבי אדם לא חשיבא ועפ"ז יש לתרץ גם לרחל כדכתבינן בעניותין. אכן לדרכנו אפשר לומר דלא חשיב אלא נביאות שהם שרה אביגיל אסתר שהם מכלל שבע נביאות דמנו התם ואמרינן פ' המצניע (דף צ"ב.) אין הנבואה שורה אלא על חכם וכו' ומוכרח שאלו שהיו נביאות היו חכמניות, וזהו הפלא שהיו חכמניות ויפיפיות ואינו בנמצא דחכמה מפוארה בכלי מכוער וזה שבחן של שרה אביגיל אסתר שהיו חכמניות ונביאות ויפות מאד. ורחב נמי עם שאינה נמנית בכלל נביאות היה לה רוח הקדש כמו שפי' רש"י ורד"ק בפסוק (יהושע ב' ט"ז) עד שוב הרודפים וכן הוא במדרש רות (רפ"ב) ע"ש, והיתה מופלאת מאד ביופי להכי חשבה לטובה בהדי הנביאות היפות. וכל זה למאן דחשיב אסתר דוקא.
וזוהישאמרו שם פ"ק דמגילה גבי שרה יסכה שסוכה ברוח הקדש דבר אחר שהכל סוכין ביופיה ותרתי איתנהו בה, וכן רש"י בסוף נח כתב שתיהן והוא שבח גדול שהיתה סוכה ברוח קדש והיא חכמה אשר לפי סדר עולם היתה צריכה להיות מכוערת או לכל הפחות בינונית והיא העולה ביופי שהכל סוכין ביופיה. כיוצא בדבר זו היא שבחה של ירושלם שהכתיב (איכה א' א') משבחה רבתי בגויים שרתי במדינות, ואמרו רז"ל (איכ"ר פ' א') רבתי בדעות ואז"ל פ' האיש מקדש (דף מ"ט:) עשרה קבין יופי ירדו לעולם ט' נטלה ירושלם, וז"ש רבתי בגויים דהכונה רבתי בדעות וכל בניך מלאים חכמה וכי תימא יהיו מכוערים ככל חכמי עולם דחכמה מפוארה בכלי מכוער לז"א שרתי במדינות יפיפיה ובניה נעימים ויפים והוו תרתי דסתרן ואת עלית. וכן ראיתי שכתב הרב ישרש יעקב משם הרב פר"ח דף קל"ד במאמר עשרה קבין חכמה וכו' ע"ש. ובזה נשתבח דוד מלך ישראל (ש"א ט"ז י"ח), ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו ואז"ל (סנהדרין דף צ"ג) הלכה כמותו דכיון דהיה יפה אף נעים דרך טבע שאינו חכם כל כך. ומר ניהו נבון דבר בשגם הוא איש תואר וה' עמו דסלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא.
וזושאלה שאל נבוכדנצר (דניאל א' ג') להביא לו מבני ישראל ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה דשתים זו שמענו בבני ציון היקרים המסולאים כמו חלאים פלאי פלאים והמה חכמים מחוכמים אורים ותומים לפי שדרכן של חכמים צורות מגונות כיין הטוב המשתמר בכלי חרס לכן התאוה תאוה מילדי העברים אשר בירושלם טובי מראה צורתם יזהירו ומשכילים בכל חכמה סכלתנו ונהירו. וגם אני שמעתי באומרים שזה כונת הכתוב וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ואז"ל (בר"ר פ' פ"ד) שהיה זיו איקונין שלו דומה לו ומה שקבל משם ועבר מסר לו והיינו דקאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ונתן טעם בעצם כי בן זקונים הוא לו דהיה יפה אף נעים מעין שופריה זיו יקריה וחכים יתקרי והוו תרי נפישי סתר"י וכלי מחזיק סדרי חכמה שם ועבר עמד טעמו בו ואביו אהבו. עד כאן שמעתי. ואפשר לפרש באופן זה כלפי מה שפירשו התוספות אי הוו סנו אם היו שונאים היופי, וז"ש יוסף בן שבע עשרה שנה והוא נער ואמרו ז"ל (שם) שהיה מסלסל בשערו כדי שיהא נראה יפה ונמצא דאינו שונא היופי. וישראל אהב את יוסף מכל בניו ונתן טעם כי בן זקונים הוא בר חכים עם היותו יפה ואינו שונא היופי. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו דביש להו כי הוא יפה והולך אחר היופי ועם כל זה אביו אהבו ומוסר לו סדרי חכמה וקבלתו משם ועבר. וכלפי ליא הי"ל לאבינו הזקן למסור הקבלה להם שאינם יפים כמוהו ואינם הולכים אחרי היופי והיה מתקיים בהם יותר.
עתהאקום יאמר נא על פי הקדמתנו כתובים הבאים בסדר היום. ואני שמעתי עליך לאמר וכו'. ומריש הוה אמינא מאי דפרשינהו כת הקודמין במשז"ל (סנהדרין דף נ"ו:) ויצו אלהים על האדם לאמר זו גלוי עריות, וזהו כונת פרעה ואני שמעתי עליך לאמר ענין ג"ע והושיט לו בקנה דיבת אשת פוטיפר. וגם אמרו תשמע חלום לפתור אותו. ויוסף בחכמתו הבין דבריו והשיבו על פי מדותיו לאמר בלעדי כלומר תלו בי בוקי סריקי ושקר ענו. ועל שבעתה אלהים יענה וכו' עד כאן דברי הראשונים נוחי נפש. ואתהלכה ברחבה כי עתה ארחיב דרך זה על פי הקדמתנו כי יוסף יפה תואר ויפה מראה וגם אמרו עליו ענין אשת פוטיפר כי הולך אחר עיניו ח"ו ואחר היופי הוא אשר דיברו פרעה חלום חלמתי ופותר אין אותו ואף חכמים המכוערים מלאים חכמה בכלי שהוא כליין לא ידעו הבין. ואני שמעתי עליך לאמר זו ג"ע על אודות האשה הקושי"ת כי תלך במו אש יצר סמוך אשר לא שונא היופי ועם כל זה אמרו עליך תשמע חלום לפתור אותו וזו היא שקשה כי החכמה מאין תמצא או בכלי מכוער או במאן דסני היופי. ואתה לא כן. ויאמר יוסף לאמר בלעדי אביזרא דגלוי עריות לא בי היא. ואי תימא עם כל זה אני איני שונא היופי דמפורסם שאני מסלסל בשערי וכיוצא ואם כן איך יתכן דאשתכחת בי חכמה מפוארה. לז"א אלהים יענה את שלום פרעה הכונה לחלק יצא דלא דמי לשאר חכמות כי החכם בחכמתו עתיר סלעין שוקד הוא לשמור חכמתו וצריך אשר לבבו פונה מכל מחשבה. אך זה אין החכמה משלי כשאר חכמות רק לי סגולה אלהים יענה יתן עניה בפי ואשר ישים אלהים בפי אותו אדבר. ונמשך לזה אמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כלומר אני איני חכם כי אם רוח ה' דיבר בי ועתה יר"א פרעה בראיה תלי מילתיה לך נא ראה איש מכוער נבון וחכם כי הוא כלי מחזיק החכמה והמדע. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו כאשר אמר יוסף כי רוח ה' דיבר בו ואין חכמתו כשאר חכמים. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי אשר הודיע אלהים אות"ך דייקא יפה אף נעים והולך אחר היופי אין נבון וחכם מחכמתו כמוך כי רוח אלהים בקרבך קדוש ומדרגתך לעילא מכל.
ודבריאמת ניכרין כי מה שאמרו עליך בענין אשת פוטיפר שקר ענו ולכן אתה תהיה על בית"י דייקא אין בית אלא אשה לשים עיני השגחתך על המלכה רק הכסא אגדל כי אין לחושדך בשום דבר. ויקראו לפני"ו אברך לפניו דייקא דזה מקצת שבחו אב בחכמה ורך בשנים כי מדרגתו היא העולה יוסף בסדר עליון אך להיותו בפניו כן דברו דאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו.
ואפשרלפרש עוד ונקדים מ"ש בסוטה דף ל"ו דאגמריה יוסף לפרעה לשון הקדש ולא גמר אמר ליה אשתבע לי דלא מגלית אשתבע ליה כי קאמר ליה יוסף אבי השביעני לאמר אמר ליה זיל אתשיל אשבועתך א"ל אתשיל נמי אדידך וכו', וקצת יש לדקדק דמשמע דיוסף לא היה יכול לישאל על השבועה אלא דהשתא דקאמר זיל אתשיל מצא מקום לומר אתשיל נמי אדידך אבל בלאו הכי לא מצי מתשיל. ותו נדקדק לשון זיל אתשיל דהול"ל אתשיל אשבועתך. גם נבין מאז"ל ב"ר פ' צ"ו סי' ה' ויקרא לבנו ליוסף למה לא קרא לראובן ויאודה ראובן הוא הבכור ויאודה הוא המלך הניחן וקרא ליוסף למה כן בשביל שהיה ספק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו ליוסף ולפי שהשעה מסורה לו עכ"ל. ויש לדקדק דמה שסיים ולפי שהשעה מסורה לו יתר. ואפשר במאי דחזיתיה להרב עיר בנימין בראשון פ' המדיר סי' קי"ו כתב משם הגאון מהר"ש במאמרם ז"ל (שם פ' ס') גבי פנחס ויפתח כי יפתח אמר אני ראש וקצין אלך אל פנחס ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו. והדבר קשה על פנחס איך שגגה יצאה מלפני השליט להקפיד בזה עד כי בין דא לדא אזלת ברתא דעלובתא ואמר מר שהרב כלי יקר על התורה טעמא טעים דחכם מתיר נדר לעם הארץ שהוא כבעל דמפר נדרי אשתו כן החכם שליט ומושל על עם הארץ ובידו להתיר נדרו ולשים אותו כאפס ואין, וא"כ יפה אמר פנחס הוא צריך לי שאתיר נדרו ואני אלך אצלו זה אינו דרך ההתרה כי רב שר"י מצד היות הע"ה כפוף לחכם ומקבל שליטתו עליו ובזה אפשר לחכם להתירו ובלאו הכי אי אפשר להתיר נדרו עכ"ד. אם כן איפה יוסף שהיה מלך אדיר וחכם אין מי שיתיר לו נדרו כיון שאין גדול ממנו דטעם התר נדרים דע"ה מיכף כייף לחכם ומתירו כהלכת גוברין מפירין ית נשיהון ולכן יוסף כרב גדלו וחכמתו אין לו מתירין. ואפשר דמשום הכי לא קרא יעקב אע"ה אלא ליוסף. דהגם דיאודה וראובן הם גדולים יש לחוש חששא רחוקה שמא לצורך גדול יתירו שבועתן אם ראובן לפני יהודה ולפני יוסף כי כל חד מינייהו גדלה מעלתו עליו ואם יהודה לפני יוסף כי הוא השליט וכיון שהמתיר גדול יכול להתיר כי בצד מה הנשאל כפוף קצת נגדו כאשה לבעלה אבל יוסף כי רב הוא בתורה ומלך מלך אין באחיו גדול ממנו שיוכל להתיר לו שבועתו ולכן קרא ליוסף והן הן דברי רז"ל כי אחרי שאמרו בשביל שהיה ספק בידו לעשות הוסיפו תוספת עיקרי ואמרו ולפי שהשעה מסורה לו כלומר דכיון דבעת ההיא גדול יתר מאד מכל אחיו ושעתא קיימא ליה לכן אביו קרא לו דאין מקום להתירו משבועתו.
ובזהיובן המאמר הנז' דפרעה סמוך לבו דיוסף יקיים שבועתו על לשון הקדש כי גדול הוא מכל העם אין לו מתירין דטעם ההתרה דהמתיר מושל ושליט על הנשבע ויוסף הוא השליט על הארץ וכיון שכן אין לו התרה. וכאשר נדחק בענין יעקב אע"ה א"ל זיל אתשיל אשבועתך כלומר עם היותך גדול לפי שעה זיל אצל המתיר וזלזל בנשיאותך ולעת ההיא תכוף אליו ותלך אצלו עשה לך רב שיתיר לך. מעין דוגמא דאשכחן ביפתח דאף שהיה ראש לקציני ישראל הוא השופט על הארץ אם היה הולך ונכפף לפנחס היה מתיר לו. ויען יוסף תשובה נצחת א"כ אפסדתן לקמיתא כי בטחת דלא אשאל על שבועתי מטעם גדולתי ולפי דבריך דדי להיות כפוף לשעה מועטת ללכת לחכם שיתיר א"כ אתשיל נמי אדידך. והרב מהרש"א באגדתיה שם בסוטה פירש אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת כלומר שידעת שבעים לשון עכ"ד. וגרירנא אבתריה וכך פירושו אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת דהיינו שבעים לשון ולשון הקדש אין נבון וחכם כמוך. וזה לך האות כי דבתם רעה שאמרו עליך בענין אשת פוטיפר הכל שקר. והענין כמשז"ל שם בסוטה שנתן לו גבריאל אות אחת משם גבוה ולמד וכתב הרב מהרש"א באגדתיה שם דזכה לאות ה"א שקדש שם שמום בסתר כדלעיל והכא קאמר דעל ידי שקידש שם שמים בסתר וכבש יצרו זכה בשעה הצריכה לו להוסיף ה"א לדעת ע' לשון ולולי שכבש יצרו לא זכה לזה עכ"ד. וז"ש פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת מוכח דלא חטאת דאלמלא כבשת יצרך לא זכית לזה וא"כ אתה תהיה על בית"י ממש אין בית אלא אשה כמש"ל דאין לחושדך כלל ועל פיך ישק כל עמי ואתה שליט בכל ומאחר כי גדלת מאד גדול שבכלן רק הכסא אף כי לך יאתה שאתה יודע לשון הקדש נוסף על ע' לשון רק הכסא רק מיעוט לא תזכה לזה אלא אגדל ממך כי אין אתה יכול להתיר שבועתך מאחר כי נעלית עליון על כל הארץ, וז"ש אני פרעה נשאר בגדולתי למלך כי שם פרעה למלך הוכן ואין לי לחוש להתר שבועתך מאחר כי בלעדיך לא ירים איש וכו' וטעם ההתרה שהנשאל הדיוט וחכם המתירו שליט עליו ואתה לא כן עלית למרו"ם ומסיבה זו אני פרעה.
ומןהאמור חזו דאתאי עלי בא"ר מאמרם ז"ל במדבר רבה פ' י"ד בקרבן נשיא אפרים וז"ל מזרק אחד כסף זה יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים. אחד שהיה מלך במצרים כמה דתימא כמעט שכב אחד העם וכן הוא אמר ויוסף הוא השליט על הארץ כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק שעל ידי חכמתו זכה למלכות כמה דתימא אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. אתה תהיה על ביתי. ע' שקל בשקל הקדש שבא גבריאל והוסיף לו אות אחד משמו של הקב"ה ולימדו ע' לשון שנאמר עדות ביהוסף וכולי עכ"ל, ולא אעלה על אר"ש הדקדוקים. ואפשר שהכונה מזרק זה יוסף שנזרק מאביו כלומר שהלך במצות ושליחות אביו ונמכר למצרים. וכי תימא זו מסורת בידינו דשלוחי מצוה אינן נזוקין ואיך היתה כזאת ליוסף הצדיק בלכת דמצוה לעשות שליחות אביו שבא תקלה ונמכר למצרים. לז"א אחד שהיה מלך וכו' כלומר צא ולמד שסופו על ידי זה מלך מלך ולמפרע לא היה אלא נזק אלא גדולה ותפארת כסף שע"י חכמתו זכה שנאמר אחרי הודיע וכו' אתה תהיה על ביתי וכו'. וכי תימא הרי מה שזכה למלכות היה על שלא חטא באשת פוטיפר ולא משום חכמתו. ועוד מהו אתה תהיה על ביתי. לז"א ע' שקל שרומז לע' לשון בשקל הקדש לשון הקדש שבא גבריאל והוסיף לו וכו' וזכה לזה על שקדש שם שמים ועל שכבש יצרו זכה בשעה הצריכה שגבריאל יוסיף לו אות ה"א וידע ע' לשון כמ"ש הרב מהרש"א כאמור, ונמצא דדא ודא חדא היא שעל ידי שכבש יצרו זכה לאות ה' שבה ידע ע' לשון ונתחכם ובעבור חכמתו מלך והגורם לחכמתו הוא כבישת יצרו. וז"ש אחרי הודיעך ע' לשון מוכח שלא חטאת וא"כ אתה תהיה על בית"י ממש כדאמרן.
ובאופןאחר אפשר לפרש פ' אחרי הודיע וכו' ונקדים משז"ל במדרש רבה סדר היום צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונחות לו לאומרם ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחן של בריות בהן ופירש הרב מהר"ש יפה מניח רוחן של בריות באופן שמתישבות על הלב בדרך משלים וכו' ע"ש. וצריך ביאור במאי פליגי ולהבין דקדוק לשון חכמים. ויראה בהקדים מ"ש בסוף הוריות סיני ועוקר הרים פליגי בה רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף שלחו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למארי חיטיא. ונקדים מה שפירשו הרב מהר"י חאגי"ס ומהר"ם בנו בסוף שו"ת הלכות קטנות כונת הכתוב (קהלת י"ב ט') ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת אזן וחקר ותקן משלים הרבה דריהטא דלישנא דקרא משמע דמשום דהיה קהלת חכם הוה אמינא שלא יוכל ללמד ואתא לומר ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד וכו', ואינו מובן דאדרבא היא הנותנת להיותו חכם כביר מצאה ידו ללמד דעת ופירשו כמ"ש פ"ק דעירובין (דף י"ג:) מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ לפי שלא ירדו חביריו לסוף דעתו שהיה אומר מ"ט פנים טהור וכו' הראת לדעת כי ברב חכמה לא יוכל התלמיד לרדת לסוף דעתו ולא ידע קושטא דמילתא. וא"כ אחרי ששלמה הע"ה ניתנה לו בינה יתירה ויחכם מכל האדם הו"א שלא יוכלו ללמוד הימנו כי לא ירדו לסוף דעתו לז"א ויותר שהיה קהלת חכם להפליא והדין נותן שלא יוכל ללמד כר"מ מ"מ עוד לימד דעת את העם וזה על ידי המצאה שהמציא בחכמתו שלמה למשל משלים ועל ידי משליו למד דעת את העם וז"ש אזן וחקר ותקן משלים הרבה עכ"ד. ואל זה אביט דאפשר דזה כונת הכתוב (תהלים מ"ט ד') פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות אטה למשל אזני וכו' דבאומרו פי ידבר חכמות חש שיאמרו מי משלנו אל מלך ישראל יבין דבר מחכמתו ולא אתנו יודע לירד לסוף דעתו לז"א אטה למשל כי על ידי המשל יכנסו דברי באזן אנשים וישכילו עומק דברי. והנה נודע כי מי שהוא סיני דבריו בנחת נשמעים ושמחו כל השומעים להבין דבריו אבל מי שהוא עוקר הרים ברוב פלפולו וסברתיו הוא הצ"ד צדדין וצידי צדדין לפום חורפא ורבים שומעים ואינם מבינים. ועתה נבא למאמרינו דר' יוחנן דהוה מארץ ישראל ושלתו מתם סיני עדיף גם ר' יוחנן סבר כדסברי רבנן דבארעא דישראל דסיני הוא המושבח בחכמים אי לזאת בשבח יוסף הצדיק דריש שהיה בקי בכל חכמה כמאן דמנח בכיסתיה אשר לו רג"ל על לשונו סתרי ופרקי חכמות והיה במדרגת סיני מתון מתון, ולהכי מפרש צפנת פענח צפונות מופיע ברוב בקיאותו שכל החכמות שגורות בפיו ונחות לו לאומרם כי יש אתו סדרי חכמה וחלקיהם צפונות ודבריו בנחת נשמעים מעין דוגמא מי שהוא סיני וז"ש ונחות לו לאומרם ור' חזקיה סבר עוקר הרים עדיף ולכך נותן לו השבח של מפלפל ועוקר הרים. וז"ש צפונות מופיע בדעת דייקא כי בדעת חדרים ימלאו וחדרי לבן מולידים חכמה ופלפול רב. ואי תימא אנחת לן חדא ואקשת לן חדא כי מרב חכמתו אין אדם יכול ללמוד ממנו ע"ד שאמרו שלא ירדו חבריו לסוף דעת ר"מ לז"א מניח רוחן של בריות בהן על ידי משלים כדתרגמה מהר"ש יפה שנתחכם יוסף כחכמת שלמה לעשות משל ומליצה כמדובר. ולקושטא דמילתא נימא דהא והא איתנהו כלהו ביוסף ושני הפירושים בצפנת פענח אמת צפונות מופיע בבקיאות וחורפא ונח לאומרם והחורפות משו"ל ימשו"ל ממש"ל רב. ונודע מה שהשריש לנו מהראנ"ח בדרשותיו פ' חיי שרה דתיבת כל לא יצדק על פחות משלושה וסמוכות שלו מדברי התוס' פ"ק דכתובות (דף ח'.) גבי ברכות התורה דקאמר נימרינהו לכלהו ומשמע דתלתא נינהו ברכות התורה דאי תרי הול"ל תרוייהו ע"ש ועם שיש לדחות קצת וגם זימנין דמשכחת בש"ס נגד זה שנים מכ"ל ואל השלשה לא בא. מ"מ לשיטת הרב ז"ל אין כל בציר מתלתא. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא מרוב כ"ל דהכי הוו כדברי הרב דכל כולל שלשה לפחות כ"ל בי תלתא. ולפום מאי דאמרן מצינו שלש שבחים מופלאים בחכמת יוסף בקיאות וחורפא שהם על דרך סיני ועוקר הרים. ועוד שלישית משלות לישב לב העם. ובו בפרק כמו רגע הראה בקיאות גדלו בע' לשון וחורפא להבין החלום ועצה הלום. וגם בקי במשלות ופתרוני שר המשקים ואופים ופרעה יוכיחו דלהיותו בקי במשלות ידע מאי דמחוו במחוג על משכבותם, וז"ש אחרי הודיע אלהים אותך את כ"ל זאת כל רמז לשלשה מעלות גדולות בקיאות וחורפא ומשלות אין נבון שיהיה חריף ומבין דבר וחכם שיהיה בקי כמוך שיודע משלות ותחת שלש רגזה ארץ ובל ימצא.
ולפיפשוטו אפשר כי הנה פליגי (יבמות דף ס"ד:) רשב"ג ורבי אי בתרי הויא חזקה או בתלתא הויא חזקה גם אתמחי גברא בעי תלתא זימני (שבת דף ס"א:), והכא יוסף אליבא דכולי עלמא מוחזק פקיע ומומחה וחכמתו עמדה לו ששלש אלה הוחזק בשר המשקים ושר האופים וגם חלום פרעה דברי אמת ניכרין וכלם הודו לפתרונו ואם כן בשלשה אתחזק, וז"ש אחרי הודיע אלהים אותך זאת כ"ל זאת כל דכולל שלשה פתרונות כבר הוחזקת ואין נבון וחכם כמוך.
ולפימדרשו כעת יאמר כאותה שאמרו פ"ק דמגילה דף י"ב מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו נטלה עצה ממנו ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא דיתיב אדורדייה, וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיה מ"ח י"א) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר הא למדת כי הגם דחכם אחד חכים יתקרי אל עירו ואל שער מקומו בצאתו את העיר אגב מטלטלי כהגלו"ת נגלו"ת גולה ומטולטל אל ארץ אחרת ניטלה ממנו חכמתו ולפחות אינה בשלמות כאשר היה החכם בחכמתו והיה בשבתו על אדמתו, והיינו דקדוק לשון חכמים דאמרי לאחשורוש זיל לעמון ומואב דיתבי אדוכתיהו דלכאורה אינו מובן דקאמרי האי לישנא למלך אדיר זיל לעמון וכו' והול"ל הא עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו. ותו האי דקאמר בתר הכי וטעמא אמרו ליה דכתיב וכו' צריך ביאור והוא יתר. אמנם אפשר דכונת התלמוד באומרו וטעמא א"ל וכו' הוא לישב לשון זיל לגבי עמון וכו' והכי פירושו מיום שחרב בה"מ וגלינו נטלה עצה ממנו. ולא תסבור דצריך כל זה לאבד העצה. דע שאף בלי גלות וצרות אם יטלטלום ממקומם לארץ נכריה הן נגרע מערך חכמתם ולכן זיל לגבי עמון ומואב לאתקראם אצלך דזה הטלטול מאבד החכמה ולהיות דבר חמור כדת מה לעשות במלכה הניחם במקומם וזיל גבייהו כלומר שלח שלוחך אצלם. וללמדנו דבכונה מכוונת אמור רבנן זיל לגבי עמון ומואב להכי מסיים וטעמא א"ל דדבריהם טעמן ונימוקן עמם דאף בלי גלות יציאת חכם ממקומו עושה רושם בחכמתו דכתיב שאנן וכו' לא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך הרי דתרתי קאמר לא הורק ובגולה לא הלך שמעינן דגם דלא גלה אם הורק שנסע ממקומו אינו בשלמות חכמתו ומשום הכי דייקי לומר זיל לגבי עמון ומואב זיל דייקא. ואפשר דעל זה סמך שר המשקים באומרו ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים וכו' וכונתו לרעה כמשז"ל והביאו רש"י, אמנם יקשה אמאי לא חש שר המשקים דיעלה לגדולה ונקם ינקם תחת אשר זלזל בו כולי האי וצריך שיהיה פירוש אחר בדבריו להנצל עם יוסף ביום שידובר בו אם יעלה לגדולה ולפי הנראה לישנא בישא טובא איכא הכא ולא חדא ביה לטיבותא. אך עם הקודם יש לדורשו לשבח ומצי שר המשקים לטעון דכל כוונתו יגדיל ויאדיר חכמת יוסף ולהעלותו על כל חכמי קדם וזו כיוין באומרו ושם אתנו במשמר בצרה כמונו בבית הסוהר דצרה זו לבד אין חבוש בשלמות חכמתו ולא די זה כי הוא נער ואינו בא בימים לומר עיין הרבה ודקדק הרבה זאת לפנים דשניו מעטים. ולא סגי הא אלא עברי מארץ אחרת שגלה ממקומו ולא עמד טעמו כדרך הגולים. ועוד זו שהוא עבד ולא ראה בטוב באופן שארבעה סיבות יש שאף אם הוא חכם תסתלק חכמתו ממנו. ובא וראה תוקף גדולת חכמתו דכאשר פתר לנו כן היה וזה מורה היותו מקור חכמה לנה"ר דעת ומזימה שכל רוחות שבעולם אין מזחיחין אותו מחכמתו. וזה רמז לו פרעה אחרי הודיע אלהים אות"ך כלומר אותך גולה ומטולטל יושב בצער אין נבון וחכם כמוך דזה מורה היותך מעיין נובע חכמה אשר לא יעצרנו שום מקרה ופגע ומי גבר חכם יגיע עדיך הא ודאי אין נבון וחכם כמוך.
והריהוא כמבואר בזה מאמרם ז"ל במדרש רבה פרשה צ'. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה אם מהלכין אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה. והרב מהר"ש יפה ביפה תוארו הקשה על זה וז"ל צ"ע למה הוצרכו לומר אם אנו מהלכין וכו' כי היה מספיק שיאמר אין אנו מוצאים כזה. ורש"י ז"ל בפירושיו תפס דברי המדרש ואמר הנשכח כדין אם נלך ונבקשהו וכו' עש"ב. ולדרכנו ניחא לי טובא דכונת פרעה להגדיל שבח יוסף ההוא אמר הנה עיניכם רואות האיש הלזה גולה ממקומו והלך בצערו"ת שסבות אלו מספיקות למעט חכמת חכמים ולאיש הזה אין הגלות והצרות מעכבין חכמתו כי גדלה מאד. ולא מיבעיא אם שאר חכמי עולם אלו הן הגולין או כי יצר להם באיזה צרות עבדות או משמר הא ודאי צרותיהן פוטרות לחכמתם ואבדה עצה וחכמה מהם. אלא החידוש הוא אם החכמים על עומדם יעמדו שבתם וקימתם בחצריהם ובטירותם שקטים ושאננים דהיותם למושבותם מעמיד חכמתם במילואותם ואנו נלך אצלם בכל זאת לא נמצא בחכמים השאננים כחכמת יוסף בגלותו וצרותיו ובדקדוק אמר אם אנו הולכים מסוף העולם ועד סופו כי החכמים במקומם ונמוקן עמם ואנו הגולים ההולכים אצלם אפילו הכי אין אנו מוצאים כזה, והוא אשר כתב רש"י אם נלך ונבקשהו דהחכמים יתבי אדוכתייהו עם כל זה לא לא נמצא כמוהו. ובדקדוק גדול דברו רבותינו חלקם בחיים.