פרשת ויחי בס"ד

ב"ר (פ' צ"ח) אקרא לאלהים זה אבינו יעקב לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא:

כל השבחים שנשבחו מה נאוו על ההרים תלת סמכי קשוט רכב אלהים הן הן המרכבה איש על דגלו. אחד היה אברהם ופחד יצחק קדש ישראל פרי ישוה לו. כליל תפארת רבה אילנא ותקיף ששרשיו מרובים כסא וסמוכות שלו. כל אדם חזו אלהי עולם המלך ביקרו נצב עליו לשומרו ביום לכתו ומידי העלותו גם עלה. כמאמר הכתוב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ואמרו במדרשו של רשב"י אלמלא ידעי בני אנשא יקרא דיעקב בשעתא דקב"ה א"ל אנכי ארד עמך וכו' הוו לחכי עפרא מקבריה רחיק תלתא פרסי וכו'.

ובזהנבא להבין פסוקי סדר היום רק הן קדם אציגה נא מאי דאתמר בירושלמי דכלאים (פ"ט ה"ג)מת בח"ל ונקבר שם יש לו שתי מיתות מת בח"ל ונקבר בארץ יש לו מיתה אחת גם אמרו שם דקרי על ארונות הבאים מח"ל לארץ ותבואו ותטמאו. והרב יפה מראה כתב שם דלא תקשי מיעקב אבינו ויוסף הצדיק ע"ה דשאני יעקב ויוסף דישבו בח"ל באונס. ובמדרשו של הרשב"י אמור רבנן בטעמא דשאני יעקב אע"ה דהשכינה עמו כמ"ש הכתוב אנכי ארד עמך ע"ש באורך. ובזה יובן מאמר הכתוב אנכי אעשה כדברך ויתרון הכשר מקראי קדש כאשר נבאר בס"ד, והן קדם אני אפרש חוץ מדרכנו ונדקדק הפסוקים והוא שראיתי למר זקני בנו של הרב חסד לאברהם כמהר"ר יצחק אזולאי זלה"ה בכ"י שפירש ויאמר השבעה לי פירוש על דעתי שאין לו התרה וישבע לו על דעתו וזש"ה אבי השביעני לאמר כלומר באמירה אחרת שהיא על דעתו שאין לה התרה עד כאן דברי מז"ה זלה"ה.

ואניברגליו אעבורה וארחיב קצת בס"ד ונקדים מ"ש הרב מהראנ"ח בשניות סי' נ"ט והביאו הרב מחנה אפרים בריש ה' שבועות דאדם הנשבע לחבירו אפילו יש לו אונס לא מצי לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי וכתב בשם הרב מהר"ר בצלאל דההיא דבעינן שיאמר על דעת ב"ד היינו שאין לדיינים הנאה וגם לא קבל טובה אז צריך שיאמר בפירוש על דעת ב"ד עש"ב. וז"ש שים נא ידך תחת יריכי והשבע ועשית עמדי חסד ואמת שאינו מצפה לתשלום גמול כמשז"ל (בר"ר פ' צ"ו) אל נא תקברני וכו' ויאמר אנכי אעשה כדברך תיבת אנכי נראית יתירה אבל כונתו שמצדו לא יבצר אך יש רשות אחרים עליו והוא פרעה שיעכב על ידו וכמשז"ל פ"ז דסוטה (דף ל"ו:) שא"ל פרעה זיל אתשיל אשבועתך וזה רמז באומרו אנכי אעשה כדברך כלומר אנכי מצד עצמי אעשה אבל אדם דש בעכבי"ו הוא פרעה לכן אמר לו השבעה לי על דעתי דכיון שהוא חסד ואמת ואינך מקבל טובה צריך לומר בפירוש על דעתי כדי שלא תפטור משום אונס. ואפשר כי אל זה כיוין פרעה שא"ל זיל אתשיל אשבועתך וא"ל אתשיל נמי אדידך וצריך להבין איך פרעה נותן אצבע בין שיניו לומר אתשיל אשבועתך ולא ירא שישאל גם על שבועתו עד שא"ל יוסף והלא אם יש התר לשבועה לא יכון מלכותו דיוסף יתיר שבועתו וראה כל העם כי הוא יודע לשון הקדש נוסף על ע' לשון ומלכותא העדיו מיניה. אמנם אפשר דפרעה סבר דכיון דיוסף לא קבל טובה ולא מטי ליה הנאה בעת השבועה מאביו אם יארע לו אונס יאמר אדעתא דהכי לא נשבעתי ויש לו מתירין משא"כ שבועתו שקבל יוסף טובה גדולה ממנו לא מצי משאיל. אך הוא טעה דהגם שלא קבל טובה ויש לו אונס אם נשבע על דעתו בפירוש אין לו מתירין. וז"ש זיל אתשיל אשבועתך שאני מעכב ולא קבלת טובה ויאמר יוסף אתשיל נמי אדידך גילה לו דכיון שנשבע על דעתו שקולות השבועות ואין להם התר. ובתחילה רמז לו יוסף זה באומרו אבי השביעני לאמר כלומר במאמר פתוח על דעתו דלית ליה שריותא אף אם לא קבל טובה ויש לו אונס, וכדי לפרש סדרן של כתובים על פי אשר הקדמנו עוד זאת נקדים איזה הקדמות הנצרכות ליתר הכתובים דסמיכי ונבארם בחדא מחתא בס"ד. והנה נודע מחלקת קדום אי האבות שהיו מקיימים התורה יצאו מכלל ב"נ לגמרי בין להקל בין להחמיר או דילמא היו מקיימים התורה וגם היו מחמירין בחומרות ב"נ. וכבר כתבנו פ' וישב דיוסף הצדיק ושבטי ישורון הוו פליגי בהך פלוגתא דיוסף הצדיק סבר שלא יצאו מכלל ב"נ לגמרי ואין להם להקל בדבר שב"נ אסור בו והיינו דכתיב ויבא יוסף את דיבתם רעה כמ"ש הרב פרשת דרכים והרב דת ודין ע"ש.

ומרישאמינא על פי זה עלי בא"ר מאמרם ז"ל במדבר רבה פ' י"ד וז"ל מי הקדימני ואשלם מדבר ביוסף שהוא הקדים ושמר השבת עד שלא נתנה וטבוח טבח והכן א"ר יוחנן ערב שבת היתה ואין הכן אלא לשבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו אמר הקב"ה יוסף אתה שמרת השבת עד שלא ניתנה התורה חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון ע"כ. ויש לחקור מכדי האי דישנא להאי פרדישנא משום דיוסף שמר השבת יבא בן בנו להקריב בשבת אדרבא הלא טוב להורות בזרעו שמירת שבת לא לעשות מלאכה בשבת בשגם לרצון יהיה אינו בעצם מדה כנגד מדה ולמראה עינים נראה דבר ואיפכו. ואפשר לומר בהקדים מה שהקשה הרב יפה תואר דף תק"א דאיך יוסף שמר השבת הא קי"ל (סנהדרין דף נ"ח:) גוי ששבת חייב מיתה. ולי אפשר לישב דכבר הקדמנו דיוסף סבר דלא יצאו מכלל ב"נ להקל והוו מקיימין מצות שאין בקיומן איסור לב"נ וא"כ אפשר דיוסף היה שומר שבת לענגו במאכל ומשתה וכיוצא אבל מלאכה היה עושה לפי שאסור לב"נ לשבות ממלאכה וכן נרמז דיוסף שמר שבת במה שהיה מכין לשבת לא זולת. ובהכי א"ש דאיכא למאן דאמר (סוטה דף ל"ו:) בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש ואז"ל (ילק"ש וישב רמז קמ"ו) דהיה יום השבת, ויקשה דהרי אמרינן דיוסף שמר השבת. ולדרכנו הכל מתוקן דהיה עושה מלאכה כחומר בן נח והיה מענגו בכל תענוג במצות ישראל. והשתא יש מקום לומר דיוסף בהך מילתא לא כיוין אל האמת דעיקרן של דברים דיצאו מכלל ב"נ לגמרי ואחיו כיוונו להלכה וכדעת הרמב"ן (פ' אמור כ"ד י') וסיעתו על כן בא האלהים להורות כי כבר רצה אלהים את מעשיו מאחר שכונתו לשמים וכל אשר היה עושה כונתו לעבודת הבורא דסבר דלא יצא מכלל ב"נ להקל ולכן היה מחמיר במפרכסת וכיוצא מדברים אסורים לב"נ והיה עושה מלאכה בשבת. וזהו כונת המאמר הנז' שיוסף הקדים ושמר שבת וטבוח טבח וכו' כלומר שהיה שומרו לענגו באכילה ושתיה וכיוצא אמר הקב"ה אתה שמרת שבת עד שלא ניתנה התורה שסברת דממתן תורה ואילך יצאו מכלל ב"נ לגמרי ולכן שמרת שבת לענגו אך עשית מלאכה שלא לעבור על איסור ב"נ דכתיב (בראשית ח' כ"ב) יום ולילה לא ישבותו לכן להגיד כי ישר בן בנך מקריב בשבת ויקובל ברצון ונמצא שומר שבת ועושה מלאכה ונרצה לו ודומה לך כי אתה עושה מלאכה ומענג השבת ורצוי לפני וא"כ הוא באותה מדה ממש כי כמוך גם בן בנך דומה לך. והנה הרמב"ן (פ' תולדות כ"ה ה') כתב שהאבות לא היו מקיימין את התורה אלא בארץ ולכן יעקב נשא שתי אחיות ומשום הכי מתה רחל בכניסתן לארץ כנודע. ויש לדון בזה דבפ"ק דחולין (דף י"ז:) בעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ מהו, וכתב הרא"ש בפסקיו דנפקא מינה לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכו' ע"ש. והקשה הרב שער אפרים סי' ס"ז דאמאי לא פשיט בעיין ממשנתנו (יבמות דף ס"א.) דכהן שאירס אלמנה ונתמנה לכ"ג יכנוס ומוכח מהכא דהואיל ואשתרי אשתרי, ותירץ הרב הנז' דשאני ההיא דכהן גדול דאחר הגזרה אדם זה היה מותר ואמטו להכי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי מה שאין כן בעיית ר' ירמיה ודין הרא"ש דכשנתחדש האיסור מספקא לן אם חל על אלו גם כן ע"ש באורך. ולפי זה בזמן שנשא יעקב שתי אחיות יצחק אבינו היה בארץ ואברהם אע"ה קבל עליו התורה לו ולזרעו ונמצא דמקבלה ואילך הותר ליעקב אע"ה שתי אחיות ודינא היא לומר הואיל ואשתרי אשתרי ודמי לכהן שאירס האלמנה דאחרי שהאיסור בעולם הותרה לו אלמנה וכן יעקב אע"ה אחר שהאיסור בעולם שקבל אברהם אע"ה התורה ויצחק מקיימה בארץ הותרו לו האחיות וכיון דאשתרו ליה בח"ל אשתרו ליה גם בארץ. ואז"ל (פדר"א פל"ח) דאסנת אשת יוסף היתה בת דינה ונולדה משכם וקי"ל (קדושין דף ס"ז.) באומות הלך אחר הזכר וא"כ אסנת פגומה ויש מקום להרהר בזרעה מנשה ואפרים מצד אמם.

ומעתהנבא אל הביאור מקראי קדש דסדרין ונתנה ראש טעם שיעקב אע"ה חי בהשקט ובטח שבע עשרה שנה בארץ מצרים ויראה דיעקב אע"ה תיקן גילוי עריות דאדה"ר כמ"ש האר"י זצ"ל והיה מקום לפקפק ולומר ח"ו דסבר לתקן ולא תיקן מאחר שנשא שתי אחיות וח"ו זה פגם בברית. ולהורות כי יעקב אע"ה מטתו שלימה ותיקונו תקון גמור חי בשלוה ושקט טו"ב שנה רמז לצדי"ק כי טו"ב ושנה רמז למלכות"א דרקיעא ולכן טו"ב שנ"ה רמז לצדיק וצדק והיו לאחדים בידו כן יתן לידידו טו"ב שנה מהתענג ומרוך להודיע כי יעקב איש תם תולך תמים ופועל צדק ותיקן כדחזי. ולא עוד אלא שהיה בארץ מצרים ערות הארץ דאלמלא חטא ח"ו לא זכה לזה. וז"ש ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה דמוכח מזה כי רחל כדין נשאה ויוסף בא מזיווג כשר נאה ויאה. ויהי ימי יעקב ז' שנים וארבעים ומאת שנה ולא הגיע לימי אבותיו ויקרבו ימי ישראל ונאמרה בו קריבה כי לא הגיע וכו' (בר"ר פ' צ"ו), וא"כ היה באונס מה שנסתלק במצרים שלפי חיי אבותיו עדין הי"ל זמן רב לחזור לארץ אך אנוס הוא כי קרב קצו לפני זמנו. ויקרא לבנו ליוסף דממה שחי טו"ב שנה בשלוה במצרים מורה שבנו יוסף כלומר זרעו בו למינהו ורחל אמנו כדין נשאת. ומסיבת ויקרבו ימי ישראל למות לפני זמנו שהיה באונס על כן אמר אל נא תקברני במצרים ולא תחוש להוליכני לארץ לקבור דכיון דהיה באונס כי עלה מות לפני הזמן שרי וכמ"ש מהר"ש יפה כמדובר לעיל. וזה רמז באומרו אל נא תקברני במצרים כלומר יען כי קרב עת פקודה לפני זמנה אל נ"א עתה שהוא באונס דסברתי להגיע לימי אבותי ועתה שנאנסתי אין חשש להוליך הארון לארץ כי להיות הפטירה פתע פתאום שרי ואעיקרא ירידתי במצרים היה באונס גדול וכל מן דין שרי וכמ"ש הרב מהר"ש יפה כאמור. וזה טעם נגלה אך עוד אומר לך טעם כעיקר כי לא שייך בי מת בח"ל שהקב"ה אמר אנכי ארד עמך מצרימה והשכינה עמי ואם כן גם פה לגבי דידי הוא ארץ ישראל וכן כתבו המפרשים דיעקב אבינו בסוף ימיו באיזה מקום שהיה שרוי היה כארץ ישראל ממש ויש שכתבו דאויר ארץ ישראל עמו וא"כ אין לחוש כלל וזה רמז באומרו ושכבתי עם אבותי דמעת השכיבה פה הוי כאלו שכבתי עם אבותי דכאן לדידי ארץ ישראל ממש. ולזה ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם כי אין לחוש להוליך הארון לארץ. וגם וקברתני בקבורתם ולא אבוש משום שתי אחיות כי אין בי חטא על כן אנכי מצוך שאתה שבאת מרחל תשאני ממצרים כי כשר אתה וזיווג אמך כדין. ויאמר אנכי אעשה כדברך פירוש מסיבת אנכי שהיא השכינה ונאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך מטעם אנכי אעשה כדברך דודאי אין לחוש למת בח"ל כי בשבילך נעשית זו ארץ ישראל ובר חכים גילה סודו שהבין אומרו ושכבתי עם אבותי אף שהיו דבריו ברמז. ויתכן שכאן יעקב אע"ה נתן טעם גלוי שהיה באונס וכאומרו ויקרבו ימי ישראל לפני זמנו ודין גרמא ויקרא לבנו ליוסף וגם אמר לו אל נא פי' עתה שנאנסתי אל תקברני במצרים. ושוב רמז בהעלם שהשכינה עמו ואמר ושכבתי וכו' כמדובר ויוסף רמז לו שגם הוא להיותו אנוס יעשה כמוהו לצוות שישאו ארונו ויען שיעקב אע"ה אמר שתי טענות כאמור וביוסף לא שייכא אלא אחת שהוא אנוס. לכן בחכמה דיבר יוסף ואמר אנכי אעשה כדברך שדיבור זה עולה לכאן ולכאן, ופירושו כפי מה שרמז יעקב דהשכינה עמו ובמקום שהוא חשוב ארץ ישראל היינו אנכי מסיבת אנכי אעשה כדברך דודאי בך אין לחוש כלל כי הארץ אשר אתה שוכ"ב עליה ארץ ישראל חשיבא וגם רמז בזה שהוא עצמו יעשה כדברך דייקא דבר מדבריך אשר אמרת דלהיותך אנוס לא הוי כשאר מת בח"ל כדבר הזה אנכי אעשה לי לגרמ"י הוא דעבד אשר ציוה והעליתם את עצמותי להיותי אנוס.

ועודאפשר לפרש ויקרא לבנו ליוסף בנו המתיחס אליו ודומה לו שהוא תיקן גלוי עריות דאדם הראשון והוא מעין שופריה דאדם וגם יוסף בחינת צדיק זיו איקונין שלו דומה לו תפאר"ת ישראל וצדיק יסוד עולם גוף וברית חשבינן חד ויוסף הוא בצדקו משל ממשל רב והכניע ארץ מצרים ערות הארץ ואביו קרא לו לאמר אל נא תקברני במצרים שהיא ערות הארץ ואני שתקנתי עון ג"ע דאדה"ר ומטתי שלימה פקח עיניך שלא תשלוט ערות הארץ להיות נקבר בה ושכבתי עם אבותי אצל אדם הראשון שאני כמוהם תקנתי חלקי ובין כלנו תקננו עכו"ם ש"ד ג"ע ובזכות זה באמצעותך שאתה צדיק קדוש והכנעת ערות הארץ ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ולא תהיה לערות הארץ אחיזה. ויאמר אנכי שאני בחינת יסוד ושלטתי על ערות הארץ אעשה כדברך לבלתי תת כח לערות הארץ וכך נאה לי. ולפי דרכנו הראשון דיעקב אע"ה ויוסף הצדיק שניהם הסכימו כי עתה שיעקב אע"ה במצרים והשכינה עמו היא ארץ ישראל. א"כ עתה נולד הספק בזיווג יוסף הצדיק ואסנת גם בניהם אפרים ומנשה כי עד עתה דארץ מצרים דינה כח"ל אף דאסנת בת שכם פגומה דבאומות הלך אחר הזכר כמש"ל מ"מ יען כי האבות לא קיימו התורה אלא בארץ הותר ליוסף לקחתה על דרך שנשא יעקב אע"ה שתי אחיות כמ"ש הרמב"ן ועתה דביאת יעקב אע"ה למצרים עם השכינה נעשית ארץ ישראל עתה יש לפקפק בזיווג אסנת עם יוסף דהיא בת שכם ופגומה דהורתה בגזל ועבירה דשכם אנס דינה וגזלה וגם מנשה ואפרים יש בהם מן הפגם לאמותם יאמרו וכבר כתב הרמ"ע במאמר חקור דין ח"ג פרק י"ח דמנשה היה קצת פגום דהיה פטר רחם אסנת בת שכם ע"ש. אך לפי מה שחילק הרב שער אפרים הבאתיו לעיל בכי האי גוונא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ועתה נבאר הכתובים. ויאמר אנכי אעשה כדברך פירוש ככל אשר דברנו מסיבת אנכי השכינה שהיא עמך כמ"ש אנכי ארד עמך ובכל מקום שאתה שרוי הוא ארץ ישראל אעשה כדברך דאין כאן מת בח"ל. וישתחו ישראל על ראש המטה כנגד השכינה ואשר היתה מטתו שלימה והא בהא תליא דיען השכינה עמו הוא ארץ ישראל ועל ידי זה יוסף נשבע שלא לקוברו במצרים וזה מורה שמטתו שלימה ולא חטא ברחל ויוסף זרעו בו למינהו צדיק בארץ אשר כח בו לשלוט במצרים ערות הארץ שלא תאחז בו. ויהי אחר הדברים האלה שנתברר ביניהם דעתה ארץ מצרים דינה כארץ ישראל להיות יעקב אע"ה עם השכינה שם. ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וכו'. ועתה שני בניך וכו' כלומר עתה שנתברר אצלנו שהמקום אשר אני שם הוא ארץ ישראל לא יעלה על לב לפקפק על בניך כי הובישה הורתם שהיא פגומה בת דינה שנגזלה ונאנסה משכם ועד עתה דמצרים ח"ל הותרה לך אסנת כשם שנשאתי אני שתי אחיות אך עתה דדינה כא"י ניטלה האם ואינה ראויה לך ובניה פגומים. לא היא דכיון שהותרה בשעה שהיה האיסור בעולם שאני וביתי היינו בא"י בכי האי גוונא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כמו שכתבנו לעיל משם הרב שער אפרים, וז"ש ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים ח"ל עד בואי אליך לפני בואי שהאיסור היה בעולם כי אני וביתי נעבוד ה' בארץ ולך שרי שאתה בח"ל ומכיון שנולדו בארץ מצרים ח"ל עד בואי אליך מצרימה דעתה היא כא"י וזהו שינוי מורגש דכתיב הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה וכתוך כדי דיבור קרי לה מצרים ומצרימה. ועל פי דרכנו יומתק הכונה הנולדים לך בארץ מצרים כשמה ח"ל בהתר לפני בואי אליך מצרימה שעתה שהשכינה ה' תתאה כאן נקראת מצרימה ואני שרוי בתוכה דינה כא"י וזהו השינוי בתוך כדי דיבור לקרותה מצרימה עם כל זה לי הם ואין להרהר עליהם כיון דהיתה להם שעת הכושר הואיל ואשתרי אשתרי כראובן ושמעון יהיו לי דגם בהם היה פקפוק מה ואחרי שהיתה להם שעת הכושר בכשרותם קיימי הואיל שהותר לי כשהאיסור היה בעולם ומולדתך וכו' על שם אחיהם וכו' וכלם כשרים הואיל ואשתרי אשתרי.

ואםנפשך לומר דבזה לא אמרינן הואיל ואשתרי ולהכי מתה רחל בבואה לארץ להנצל מאיסור שתי אחיות וכמ"ש הרמב"ן. לז"א ליתנהו להני מילי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל על שאחרתי נדרי כמשז"ל (שבת דף ל"ב:) וכן ר"ת עלי על לא יאחר וזה מופת שהיא עקרת הבית וזיווג כדין שהרי עונש הנדר לקחת משכבו מתחתיו ואשתו מתה ומדמתה רחל מוכח שהיא אשתי עקרית וזיווג נאה וכמ"ש מהר"ש פרימו ברמזיו פ' עקב ואין לומר דמיתת רחל ה"ט מפני ביאת הארץ כמ"ש הרמב"ן שהרי מתה בעוד כברת ארץ לבא אפרתה שכבר היו לי שתי שנים בארץ ואי ס"ד כמ"ש הרמב"ן היה לה למות תכף כשנכנסנו לארץ ולא אחר כמה זמן שנכנסנו לארץ. ועוד ואקברה שם בדרך אפרת עפ"י הדיבר כדי שתבקש רחמים על הגליות כמשז"ל (בר"ר פ' פ"ב), וא"כ מוכח שעל איחור הנדר מתה וזו ראיה שהיא זיווג נאה כדין ועקרת הבית דכיון דאשתרי אשתרי. וכן אסנת כיון שהותרה עד בואי אליך שהיית בח"ל הותרה לגמרי ומנשה ואפרים היה להם שעת הכושר ובהתרא קיימי ולכן אותה מתנה שעתיד א' משבטי ליחלק כמ"ש והיית לקהל עמים אני נותן לך דבניך כראובן ושמעון.

וכאשרראה יוסף הצדיק ימין עליון ישראל סבא על ראש אפרים והוא הצעיר סבר דיעקב אע"ה בשיטתו דדין בן נח יש להם כאשר מראש מקדם כך סבר יוסף והביא דיבת אחיו דהיו אוכלים מפרכסת ואסורה לב"נ וכו' ואביו שומע לדבריו וגם עתה בזה החזיק יעקב וכמו שאמר לו בכחא דהתרא על אסנת ומנשה ואפרים דהואיל ואשתרי אשתרי ובו בפרק לא נפקא ליה מידי לחלוק על אביו אך עתה ראה מעשה את היד הגדולה כי שת על ראש אפרים סבור מינה דהגם דאמר לי הם מ"מ גרע מנשה להיותו פטר רחם אסנת וכמ"ש הרמ"ע איכו השתא לא יכול יוסף להתאפק יביע אומר כי האף אמנם זו היתה שיטתו בראותו דבשלשתן לקה כמשז"ל (בר"ר פ' פ"ד) שפט בצדק דאחיו כיונו לדין דדין ישראל יש להם והראיה כי מן השמים יוכיח"ו בתוכחות על עון שהביא דיבתם. וז"ש לא כן אבי כלומר אותה סברא שהחזקנו בה אני ואתה דדין ב"נ יש לנו וכמלא פי תנור למען אחי וריעי דסברי איפכא הדרי בי לא כן אבי דהאמת יש לנו דין ישראל גמור וגיירתי אסנת וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומנשה הבכור שים ימינך על ראשו כי אין כאן פגם באשה וילדיה כלל ואין צורך לטעם הואיל ואשתרי. ויאמר אביו ידעתי בני סברתך ראשונה ידעתי עתה כאן לאחר חזרה דדין ישראל יש לנו אמנם לא משום פגם מנשה אחזתי ביד ימיני לאפרים רק כי אפרים יגדל ממנו וכו'.

והיהבהני"ח הנחה סוברת דיוסף הצדיק הדר הודרניה ומסכים הולך לסברת אחיו דדין ישראל היה להם הנה מקום לישב הני בי תרי מאמרי רז"ל דהוינן בהו לעיל דהם אמרו דיוסף שמר השבת מדכתיב וטבוח טבח וכל קבל דנא למ"ד ויבא הביתה לעשות מלאכתו היינו מלאכתו ממש והיה יום שבת ונמצא דלא שמר את השבת והלא מראש אנן בעניותין פריקנא לפי דרכנו. אך על פי זה אפשר דכל עוד שלא אירע מעשה אשת פוטיפר שהיה בסכנה גדולה וכפשע בינו ובין המות אכתי לא יהיב דעתיה למהדר משיטתו ויחזק בה דדין ב"נ יש להם וגוי ששבת חייב מיתה ולזה לא שמר השבת ויבא לעשות ביום השבת מלאכתו ממש אך כאשר נפל שדוד ודבקי מיתה אפפו עליו רעות נתן דעתו דבשלשתן לקה ויורוהו מן השמים כי אחיו כדין עשו ודין ישראל יש להם ומן הוא והלאה שמר השבת כדין ישראל אף ראה והתקין הוא ציוה וטבוח טבח והכן כמשז"ל. ובר מן דין במקום אחר כתבנו וצדדנו בזה בס"ד.

סובבהולך לכו ונלכה הגלג"ל ונחדש על פי הבא"ר מאמרם ז"ל במדבר רבה פ' י"ד וז"ל קרבנו קערת כסף אחת אל תקרי קערת אלא עקרת כנגד יעקב שעקר הבכורה מראובן ונתן אותה ליוסף וכו' כסף כמא דתימא כסף נבחר לשון צדיק כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שלשים ומאה משקלה כשירד יעקב למצרים בשביל יוסף בן ק"ל שנה היה מזרק אחד כנגד יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים כסף על שם כסף נבחר מה שאמר לאביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו ע' שקל בשקל הקדש שעל ידו ירדו ע' נפש למצרים שניהם מלאים יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם העמידו שבטים כף אחת עשרה זהב כנגד חבלי מנשה עשרה שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה עכ"ל. ולכאורה יפלא לתת קשר לחלקיו נדעה נרדפה מה ראו אלו להתקרב וכיצד הסמיכה נמשכת מדבר לדבר. ואפשר לתת מקום לקשר"ן של דברים על פי מה שהקדמנו רק נקדים מ"ש בבתרא דף קי"ט ושהיה בכור נוטל שני חלקים ואמאי ראוי הוא וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל ביתדות אהלים מתיב רבא ר' חדקא אומר בנות צלפחד נטלו ד' חלקים שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה אלא אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא וכו' ומסיק הכי וכ"כ הרי"ף והרא"ש בפירושא דמתני' דקתני ושהיה בכור נוטל שני חלקים דארץ ישראל מוחזקת וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה אבל איכא למ"ד דארץ ישראל אינה מוחזקת כמבואר והשתא אי אמרינן ארץ ישראל מוחזקת מזה מוכח דהאבות דין ישראל להם וקנה אברהם אע"ה הארץ בחזקה למ"ד דישראל קונה בחזקה ולא גוי וכמ"ש הרמב"ם פ"א דזכיה והאריך בזה הרב פרשת דרכים. ואם אנו אומרים דדין ב"נ יש להם לא קנה הארץ בחזקה דעכו"ם אינו קונה בחזקה וא"י אינה מוחזקת. והנה לפום ריהטא מאשר ראינו דהוצרך יעקב ובניו להשתעבד במצרים מוכח דא"י מוחזקת דרחמנא אמר בארץ לא להם ולכן אינה מדה שישתעבדו בארץ כנען דהיא ארצם מוחזקת מאבותיהם. וכבר נודע דאם אמרינן דדין ישראל יש להם אין לפצה פה על יעקב שלקח שתי אחיות דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ זיווג רחל נאה ויאה ויוסף הצדיק זרע קדש זרעו בו למינהו אכן לצד שהיה להם דין ב"נ יש לפקפק בלקיחת רחל דב"נ בביאה תליא מילתא ויוסף הצדיק יש מקום להרהר בו ח"ו. ובזה נבא לביאור המאמר הנז' קערת כסף אל תיקרי קערת אלא עקרת כנגד יעקב שעקר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף. וזה עד ממהר שיעקב אע"ה לא חטא בלקיחת רחל דאם ח"ו חטא יוסף הוא הנולד באיסור דב"נ בביאה תלי כמ"ש מהרימ"ט אלא ודאי שלא חטא והטעם להיותו בח"ל כמ"ש הרמב"ן ולא היו מקיימים האבות התורה אלא בארץ וכיון שנשאם בח"ל והותרו לו אחר שהאיסור בעולם אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכמ"ש הרב שער אפרים סי' ס"ז להלכה ולמעשה בנדונו והזכרנו דבריו לעיל כי הוא הדבר אשר דברו הנביא יעקב אע"ה ליוסף ועתה שני בניך וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כאשר פירשנו לעיל, ומאחר שכן יוסף הצדיק זרעא מעליא ובניו בני עליה ואתי שפיר מה שעקר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף כי ראוי הוא לכך וסוף המעשה במחשבה תחילה מחשבתו אשר חשב ברחל כשנתעברה לאה מראובן כי לא ידע שהיא לאה וכל מעייניו ברחל ונתקיימה מחשבתו כמו שהאריכו במדרשו של רשב"י, וז"ש במאמרנו כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. כלומר לבך אל ימהר להוציא דבר מה זה היה ליעקב אע"ה לתת הבכורה ליוסף דיש לומר דיוסף נולד מאיסור שתי אחיות לז"א כסף נבחר שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי דיעקב אע"ה בו בפרק שנתן הבכורה ליוסף גלה צדקתו דהותרו לו בח"ל וכיון דאשתרי אשתרי ואתא לנחומי גם על אסנת ומנשה ואפרים ככל אשר דברנו לעיל. והשתא לפי זה יש לומר דהאבות דין ב"נ יש להם ולפי זה יקשה דאי הכי אברהם אע"ה לא קנה הארץ בחזקה דעכו"ם לא קני בחזקה וא"י אינה מוחזקת ויקשה על זה דלמה לא נשתעבדו זרע ישראל בארץ כנען כיון שהיא נמי ארץ לא להם וכאשר באו ימי השילום ותפרה ישע זמן גאולה מן שמים נלחמו עם הכנענים ויאבד כל זכר למו וישראל עושה חיל ובזה ניצולנו מכל התלאה דרך המדבר וקריעת ים סוף וכמה מיני עצב"י נזיקין וחבלות נמשכים בצי"ר ממצרים ועד הנה. לזה השיב בעצם במאמרנו שלשים ומאה משקלה כשירד יעקב למצרים בשביל יוסף בן ק"ל שנה היה והענין כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שער הפסוקים פ' ויגש דלכן עברו על יעקב אע"ה ק"ל שנים ביסורין לתקן ק"ל שנים דאדם הראשון ק"ל הוא על פני מים דהשחתת זרע אדם בק"ל שנה הכי קר"ה מקרה בלתי טהור. ולכן ירד למצרים בארץ חם כי שם היו מתגלגלים ניצוצי השחתת זרעו עש"ב. ויומתק לפי זה דאחר ק"ל שנה ויחי יעקב בארץ מצרים ערות הארץ טוב שנה להורות שתקן בחינת יסוד אדה"ר ועד ק"ל שנה נתיסר ואחר ק"ל שנה שכבר תקן נאמר בו כי טו"ב וחי טו"ב שנה בשלוה בסוד אמרו צדיק כי טו"ב ועל דרך שביארנו בעניותנו לעיל. וזו תשובה נצחת כי האף אמנם א"י אינה מוחזקת מוכרח יעקב אע"ה לירד למצרים כי שם בערות הארץ ארץ חם נתגלגלו ניצוצי זרע אדם הראשון ושם הוצרך להשתעבד בחומר ולבנים לברר ניצוצי הקדושה וזה נלמד במספר שנים ק"ל שנה שנתיסר יעקב אע"ה מעין שופריה דאדם ואחרי ככלות תקונו ירד למצרים אשר ניצוצי זרע אדם לבררם על ידי השעבוד וז"ש שלשים ומאה משקלה ק"ל שנה היה לו ליעקב כשירד למצרים כלומר כאשר תשכיל ק"ל שנה שחי יעקב אע"ה ביסורין לתקן קרי דק"ל שנה דאדם וכמ"ש מעט ורעי"ם היו ימי לרמוז שנתיסר בחטא השחתת זרע אדם כי המשחית זרעו נקרא רע ואז ירד למצרים וחי טו"ב שנה ויגז שלוי"ם בהשקט ובטח. אז תבין כי הדבר מוכרח לירד למצרים כאמור. ואפשר שזה רמזו רז"ל (בר"ר פ' פ"ד) באומרם בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף וחוץ מהפשוט רמז הרומז כי להיותו מתקן יסוד אדה"ר טעון כתישה ביסורין כתית למאור והוא בקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף פי' יסוד אדה"ר כי עדיין לא תיקן והוכפלו יסוריו במשלם שניא ק"ל כי אז השלים תקונו. וכאשר תמיד במשלם עבידתא להציל עשוק בגומרו של דבר מתקף תקיפא וזו היא שקשה גם עתה ליעקב אע"ה בגמר התיקון כ"ב שנה היה ביסורין קשים הולך וצוע"ר ויהי הצער לסגור לבו כי גדל הכאב מאד וזהו רוגז"ו של יוסף בחינת יסוד שהוא מתקן. ונמצא כי ירידת מצרים הכרחית וכמ"ש ה' לאברהם אע"ה כי גר יהיה זרע"ך בארץ לא להם זרעך דייקא כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בדרושי פסח, וזה רמז וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ רע"ת האד"ם דייקא כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שם וס"ת האדם בארץ גימטריא ק"ל רמז לק"ל שנה דאדה"ר שהושחת זרעו וגם ס"ת בארץ לא להם גימטריא ק"ל עם הכולל ור"ת בלל כי שם בלל ניצוצי קדושה וצריך לבררם בעבודה קשה והאותיות הנשארות ארה מלשון אריתי מורי (שה"ש ה' א') ללקט אורות הניצוצות על ידי השעבוד. וכיון שכן אתה הראת לדעת כי השעבוד במצרים נצרך מאד ולעולם דין ב"נ יש להם וא"י אינה מוחזקת כאשר סבר יוסף בעת שהביא דיבת אחיו שבטי ישורון והסכים אבינו הזקן אתו עמו.

ואולםכל זה לשיטת יוסף ויעקב אע"ה מראש מקדם אבל בקושטא אין האמת כן רק מחוורתא דמילתא דדין ישראל יש להם וזהו שבעל המאמר יושב ודורש מזרק אחד כנגד יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים כלומר מדחזינן דיוסף הצדיק בשלשתן לקה בא האות והמופת דלא כיוין להלכה ואחיו השבטים כיונו אל האמת דדין ישראל יש להם להקל ולהחמיר והראיה דיוסף הצדיק במותב תלתא דפליג עלייהו אוכלין תולין ומזלזלין שסברו דדין ישראל יש להם כמ"ש הרב פרשת דרכים והרב דת ודין והביא דבתם ודובר אמ"ת תחת שלש באותה מדה נלכד. ומהאי טעמא גופיה יוסף הצדיק עצמו בראותו ילדיו ילדי הזמן ברשתו אשר טמן שם חת"ה שורה וצעורה נסמן הדר משמעתיה חכם ומבין דאחיו דינא קמשתעו דין אמ"ת אוכלין מזלזלין תולין דדין ישראל יש להם הוא אשר דיבר בעל המאמר כסף על שם כסף נבחר לשון צדיק מה שאמר לאביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו רמז לו לא כן כדסברנא מעיקרא אלא דין ישראל יש לנו וגיירתי אסנת וגר שנתגייר כקטן שנולד ומנשה אין בו פגם שהיה פטר רחם אסנת אלא כלו זרע אמת ועל כן שים ימינך על ראשו כי זה הבכור וכמו שהקדמנו בעניותנו קדמה אל אר"ש קדם בביאור הכתובים בס"ד. ואחר שכן נמצא דא"י מוחזקת ואברהם אע"ה קנה הארץ בחזקה למ"ד כדין ישראל שקונה בחזקה ומעתה יש טעם פשוט לשעבוד ישראל במצרים ולא בארץ כנען דארץ כנען מוחזקת וה' אמר בארץ לא להם. ולהורות ליוסף כי לא כיוין בשמועתו שהיה אומר דדין ב"נ יש להם על ידו ירדו מצרים וזהו שאמר ע' שקל שעל ידו ירדו ע' נפש למצרים דלהורות שלא כיוין בשמועתו נתגלגל על ידו שעבוד מצרים להוכיח דא"י מוחזקת ודין ישראל יש להם ולכך לא היה שעבודם בארץ כנען כי היא ארצם.

ועדייןיש לאומר שיאמר מאן מוכח ודילמא יעקב פגע באיסור שתי אחיות וגם יוסף לא טוב עשה שלקח אסנת פגומה הבאה משכם שגזל דינה ואנסה ובאומות הלך אחר הזכר ולא יצאו מכלל ב"נ להקל ודינם כישראל להחמיר בין בארץ בין בח"ל דאברהם אע"ה סבר וקבל משפטי התורה עליו ועל זרעו. על כן בא דבר בעל המאמר נאה דורש שניהם מלאים סלת יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם העמידו שבטים שם רמז דהן לו יהי מילתא כדנא היתה שקולה מכרעת לטובה כי יש לנו מופת חותך. והוא דאמרו רבותינו ז"ל (קדושין דף ט.) כל הנושא אשה שאינה הוגנת הויין ליה בנים שאינם מהוגנים שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וכל הנושא אשה הוגנת הויין ליה בנים בעלי הוראה ואם כן אם יש איזה פקפוק בזיווג צא ולמד מזרעם ואם זרעם נכון זרע אנשים בידוע שזיווגם עלה יפה והיא האשה אשר הוכיח ה' וכאשר האריך בזה הרב פרשת דרכים, ודון מינה ליעקב אע"ה ויוסף הצדיק דודאי תרוייהו צדיקי גמורי ואין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם וכמ"ש המפרשים דחסידים הראשונים אף במידי דלאו אכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם והוא אומרם שניהם מלאים סלת יעקב ויוסף שניהם צדיקים גמורים מלאים סלת דייקא בלי שום תערובת סלת מנופה כל צרכה כי לא יאונה לצדיק כל און בשום אופן בין במידי דמיכל בין במידי אחרינא זך וישר פעלו כחסידים הראשונים וא"כ אין להרהר אחר מטתן של צדיקים וזיווגם עולה במעלות מדובר נכבדות עשר ידות. ובא האות כי שניהם העמידו שבטים כלו זרע אמת עמודי שמים ומצוקי ארץ זרעא מעליא בני עליה עלו שבטים שבטי יה וזו ראיה גדולה כי הזיווג נאה ויאה ואין לפקפק כלל כמדובר.

ואכתיפש גבן חקור דבר דדילמא מה שסבר יוסף מעיקרא דדין ב"נ יש להם ואביו הסכים על ידו הוא האמת וא"י אינה מוחזקת ובח"ל לא קבלו לשמור התורה ובהתר נשא יעקב אע"ה שתי אחיות בח"ל כמ"ש הרמב"ן וכן יוסף נשא אסנת בח"ל וכיון דאשתרי להו אשתרי כאמור. וירידתם למצרים אין בזה טעם פשוט אלא הן הן כבשי דרחמנא כי שם היו ניצוצות הראשון אדם ושופריה דיעקב תפאר"ת לו מן האד"ם דין גרמא יעקב בחר לו יה דאפיק משמע זרעו בו למינהו וירד מצרימה כאשר כתבנו לעיל משם גדול רבינו האר"י זצ"ל ולעולם א"י אינה מוחזקת דאברהם אע"ה לא קנה הארץ בחזקה כי דינו כבן נח דעכו"ם אינו קונה בחזקה ואלמלא טעם אמיתי בעבור זרע אדם וכו' הנז' היה השעבוד בארץ כנען. ומה שנמכר יוסף אין ראיה כי האף אמנם הסכים להלכה דדין ב"נ יש להם לא נכון לאיש כמוהו להוציא דיבה אל עצמו ואל בשרו ואחיו הגדולים וסביביו נשערה מאד זאת היתה לו לקה מעין המאורע תחת שלש. אמטו להכי בא בעל המאמר ודרש כמין חומר אסוקי מילתא כהלכתא ההוא אמר כף אחת עשרה זהב כנגד חבלי מנשה עשרה שנאמר וכו' ומשם באר"ה דא"י מוחזקת כמו שהכריע רבה מזה בסוגית בתרא הנז"ל מדר' חדקא דתני ד' חלקים נטלו בנות צלפחד שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה אלמא נטלו חלק בכורה דא"י מוחזקת והכי העלו הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כמש"ל, א"כ תפשוט דא"י מוחזקת דקנה אברהם אע"ה הארץ בחזקה ומינה דדין ישראל גמור יש להם דעכו"ם הוא דאינו קונה בחזקה ושבטי ישורון עבדי עובדא בנפשייהו ומחדדן שמעתתייהו גם אשו"ר נלוה עמם יוסף הצדיק חזר בו והסכים עמהם דדין ישראל יש להם וכמו שכתבנו.

והנהאופן אחד באר"ש בסגנון אחר אפשר לפרש ע"פ הקדמתנו בפסוקי הסדר הנז"ל ונקדים מ"ש הרב תרומת הדשן בביאוריו פ' וישלח דיעקב אע"ה זכה בארץ שהרי קבר את רחל בדרך אפרת ובני המדינה אינם מניחים לקבור מתים בדרך אלא מפני שידעו כי לו הארץ לא עכבו על ידו עכ"ד. וכבר כתבנו לעיל דאסנת יש מקום להרהר אחריה כי היא בת דינה משכם ואנסה וגזלה וזה פריה מנשה ואפרים לאמותם יאמרו בושה אמם ח"ו. ואולם אם יש לאבות דין ישראל אין לפצה פה דיוסף הצדיק גייר אסנת וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואסנת קדשה לשעתה וקדשה לעתיד כי בניה זרע קדש. וכיוצא בזה יש לדון כלפי ראש הממשלה יעקב אע"ה דפגע באיסור שתי אחיות וראובן הורה גבר במחשבת רחל כמש"ל ושמעון כבר היה נשוי שתי אחיות ויש להרהר ח"ו. אך אי דין ישראל יש להם גיירן ללאה ורחל וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והם קדש וזרעם קדש וזה יתברר אם א"י מוחזקת כמש"ל, וז"ש ועתה שני בניך וכו' לי הם תרווייהו צדיקי גמורי וכשרים הם אפרים ומנשה ואין לערער עליהם דאסנת פגומה דכיון שנתגיירה כקטן שנולד דמי כי יש לנו דין ישראל גמור כראובן ושמעון יהיו לי כי כאשר יש מקום להרהר על ראובן ושמעון דבאו מאיסור שתי אחיות וכיוצא. ולפי האמת כשרים הם דגיירתי רחל ולאה ודין ישראל יש לנו וגר שנתגייר כקש"ד ואין עוד לפקפק כן הדבר הזה כאפרים ומנשה דכשרים הם וז"ש אפרים ומנשה כראובן ושמעון ואחר שכן הם יקחו חלק בכורה וימנו לשני שבטים ומראובן ושמעון לך תעלה תשובה נצחת ואת כל ונוכחת כה יהיה זרעך. ומולדתך וכו' לך יהיו כי כמוך שאין לפקפק בך שבאת מאיסור שאמך נשאת באיסור כי ב"נ בביאה תליא דאין האמת כן כי גיירתי אמך וגר שנתגייר וכו' א"כ לך יהיו כמוך כמוהם זרעא מעליא על שם אחיהם יקראו בנחלתם וכלם כאחד זרע כשר.

וכיתאמר בלבבך מאן מוכח דילמא מה שהותרו רחל ולאה מטעם שנישאו בח"ל והראיה דרחל מתה בבואה לארץ כמ"ש הרמב"ן פ' אחרי (י"ח כ"ה) והיה בהניח מונח זה אפשר דלא הותר בח"ל רק כגון איסור שתי אחיות דהוי לבר מגופא ואין איסורם מחמת עצמם רק אתיא מביניא דהם שתי אחיות וכל חדא כשרה היא העולה ובכי הא הוא שכתב הרמב"ן דבח"ל שרי. אך אסנת דפסולה בגופה מביאה אסורה בגזל ואונס אימא דגם בח"ל נקראת פגומה וגם זרעה לא נאמר בו כי טוב. לזה אמר אין לחוש לזה ואדרבא מרחל תפשוט דדין ישראל יש לנו והוא אומרו ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל לא כמו שיעלה על לב דבעבור ביאת הארץ מתה אלא מתה עלי בסיבתי שאמרתי ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ור"ת עלי על לא יחיה ולא מתה על ביאתי לארץ דדין ישראל לנו וגר כקש"ד אלא עלי מתה, והראיה על זה ואקברה שם בדרך אפרת דא"י מוחזקת דדין ישראל לנו ואברהם אע"ה קנה בחזקה וזה נתפרסם ובגויים נשמע כי לי הארץ ולכן קברתיה בדרך ואין בני המקום פוצין פה כי כלם ידעו אותי כי אני רשאי בשלי והיא ארצנו וא"י מוחזקת דדין ישראל לנו וזהו תירוץ אמיתי לרחל ולאה ולך תעלה כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כלם כשרים זרע קדש ישראל.

ויתכןלפרש עוד פסוק וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו וכו' באופן אחר ותחילה נבאר פסוקים הקודמים וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם. ורז"ל אמרו מי אלה שאינם ראוים לברכה שבקש לברכם ונסתלקה ממנו רוח הקדש שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה. אשר נתן לי אלהים בזה הראה לו שטר אירוסין וכתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקדש עכ"ד רז"ל. וצריך להבין אם עתידין רשעים לצאת מהם כאשר ראה באספקלריא של קדש יעקב אע"ה וכאשר היה הדבר מה יועיל כי יפגע מלוגא דשטרי אירוסין וכתובה, ועוד אמרו בתנחומא אמר יוסף רבון העולמים אם ראוים הם לברכה אל תחזירני היום בבושת פנים. וגם זה טעון לינה בעמק ברכה דבשלמא אם יוסף הצדיק לפני ה' ישפוך שיחו דאף שאינם ראוים יחוס ויחמול עליהם תינח דזו תפלה לעורר הרחמים כי רב חסד הוא. אבל להתפלל דאם ראוים לברכה יתברכו מה מקום לתפלה זו ומי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא.

ואפשרשיובן הכל ונקדים מה שפירש הרב אש דת פ' מקץ בפ' ויזכור יוסף את החלומות ויאמר אליהם מרגלים אתם ויאמרו אליו לא אדוני לא היו עבדיך מרגלים דהכונה כמשז"ל (בר"ר פ' פ"ד) והנה אנחנו מאלמים אלומים עתידים אתם לעשות אלילים אלמים לפני עגלי ירבעם דהיה רוצה לדונם על שם סופם ולכך מכרוהו על שם סופו שעתיד ירבעם לצאת ממנו, וכמו שפירשו רבני אשכנז כמשז"ל (שם) נסעו מזה נסעו ממדותיו של מקום כי הקב"ה דן באשר הוא שם והם דנוהו על שם סופו. וז"ש ויזכור יוסף את החלומות שהיו דנים אותם על שם סופם ויאמר אליהם מרגלים אתם על שם סופם ויאמרו אליו לא היו עבדיך מרגלים לשעבר להענישנו ועתה אין אנו מרגלים והדין צריך לידון באשר הוא שם ואח"ך אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וכו' שחייבנוהו על שם סופו, זהו תורף דברי הרב הנז' זלה"ה. ובזה יומתק מ"ש אח"ך ויאמרו י"ב עבדיך אחים וכו' והאחד איננו ויאמר אליהם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם. וקרא כדכתיב לית ליה פתרי דאיך יחויב מדבריהם שדברו י"ב עבדיך וכו' שהם מרגלים כי הוא ענ"ה על דבריהם הוא אשר דברתי וכו' וכבר רז"ל פירשו בו כידוע. אך לפי האמור הנה נכון דהם טענו לא היו עבדיך מרגלים לשעבר, ואיך תדון אותנו על שם סופנו. וכשאמרו י"ב עבדיך וכו' והאחד איננו חלטה מהם ותכף השיבם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם כלומר גם אנכי יודע דכך היא המדה באשר שם אבל לפי שיטתכם אמרתי אליכם כי האחד איננו בעבור שמכרתם אותו שדנתם על שם סופו ולזה הוא שדנתי אתכם על שם סופכם לומר מרגלים אתם. ומה עזרתם ללא כח באמור שלא הייתם מרגלים לשעבר הלא כמשפטכם שפטתי ולפי זה באה תשובת יוסף נכונה על דבריהם ממש.

והנהכתבו המפרשים דטעם בן סורר ומורה דנדון של שם סופו נגד דרכו יתברך לדון באשר הוא שם היינו משום דבן סורר ומורה בא מיפת תואר כמשז"ל (סנהדרין דף ק"ז.) ולהיותו בא מביאה אסורה שלא כהוגן לכן נדון על שם סופו. ובזה נבא אל הביאור דהכא מנשה ואפרים צדיקים גמורים והמה חכמים וכשבא יעקב אע"ה לברכם נסתלקה ממנו שכינה לפי שעתיד ירבעם ויהוא ואחאב לצאת מהם והוקשה הדבר ליעקב אע"ה דמדתו יתברך לדון באשר הוא שם ולא מצינו שנדון על שם סופו אלא בן סורר שבא מביאה אסורה, ומעתה נפל הספק על הורתם ולידתם ולזה שאל מי אלה שאינם ראוים לברכה דמוכרח דיש בהם פיסול אל עצמם ואל בשרם ושמץ פיסול הנמצא בהם הוא הגורם לדונם על שם סופם. אז השיב יוסף אשר נתן לי אלהים בזה ושטרו בידו הלא היא כתוב"ה והנשואין כדת וכהלכה. [ושמעתי דבלקט שמואל אומר כזה.] אך יוסף עצמו הרגיש כי כה יעשה אלהים כעל גמולות אשר דן לאחיו על שם סופם והתעלל בהם לומר מרגלים אתם על שם סופם והן לו יהי שהם חטאו לא הותר לו לחטוא ועל כן כמשפט הזה יעשה לו בעת ברכת יעקב להסתלק השכינה וירא יעקב כי יש שב"ר שעתידין רשעים לצאת מהם לכן אחר נגש יוסף הגשה לתפלה ואמר רבש"ע אם ראוים הם לברכה דייקא הם באשר הם עתה אל תחזירני בבושת פנים לשלם לי על אמירתי לאחי מרגלים אתם ותמנעם מן הברכה על שם סופם. ובבושת פנים דייקא שיסבור אבי שבאו מביאה אסורה אשר לא כדת. ומן השמים רחמו ונחה רוח הקדש על יעקב אע"ה והבין כי אין זה אלא כלפי יוסף אשר נטה הדרך ודן איזה פעם על שם סופו. ויאמר אביו קחם נ"א דייקא באשר הם עתה אל"י דייקא שאני הולך בדרכיו יתברך לדון באשר הוא שם לאפוקי ממך שניכר שעשית נגד זה לדון על העתיד.

ומעתהנבא לבאר הכתובים הנז"ל וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו וכו' ויש לדקדק דממרוצת הכתוב מוכח דאירע ליוסף על אשר שת ימינו על ראש אפרים והוה ליה למימר וירא יוסף כי ישית אביו יד שמאלו על ראש מנשה וירע בעיניו כי אלו יצוייר כי הן שתי ידים ימניות ודאי ניחא ליה ליוסף הצדיק ישית ימינו על ראש מנשה ושנו"ת ימין עליון על אפרים ונמצא כי אין לו להקפיד אלא על אשר שת שמאלו על מנשה ואמאי קאמר כי רע בעיניו על שימת ימין על אפרים. אך אפשר דיוסף סבר כי אשר שת שמאלו על מנשה הוא שעתידין רשעים לצאת ממנו והגם דמדתו ית' לדון באשר הוא שם וכבר נחה הרוח על יעקב לברכם סבר דאיזה שינוי מיהא עושה רושם מה שעתידין רשעים לצאת ממנו. וזה סבר וקביל אך רע בעיניו אשר שת ימינו על ראש אפרים דייקא כי גם מאפרים נפקי מיניה רשיעו ומאחר דשניהם שוים בזה חזר הדין להניח הימין על מנשה כי הוא הגדול וזהו בעצם וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו כי על שהניח השמאל על מנשה אין רע ואין לו פה להשיב. אך מצאה הקפידא על הנחת ימין על אפרים כיון דגם אפרים נלכד בזה דעתידין לצאת ממנו רשעים וכיון דשקולים הם בזה חזר הדין לשים הימין על מנשה וז"ש לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך אל ראשו. ויאמר אביו ידעתי בני סברתך מקדם לדון באשר הוא סוף כל האדם דמהאי טעמא נסתלקה שכינה לשלם לך על פי מדתך ידעתי שגם שחזרת בך נשאר רושם כל דהוא דזה גורם שינוי מיהא. אכן לא כן אנכי עמדי דלענין הרעה אין להשגיח כלל לעתיד לא מינה ולא מקצתה. אמנם לענין הטובה הן אל כביר לראות העתיד יכמ"ש (שמות ג' י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמו שהאריך בזה הרב פרשת דרכים, וז"ש דלענין הטובה אחיו הקטון יגדל ממנו וגם אני אבחר דרכו יתברך לראות לעתיד לענין הטובה ובו תמך ימיני. ואחר זה תפארת ישראל סבא פתח ברכות לשבטי ישורון איש אשר כברכתו ברך אותם ואף אותם שקנתרם כללם בברכה כמשז"ל (בר"ר פ' צ"ט) ואשימה עיני לחדש מעתה איזה פרפרת במקראי קדש ברכות בחשבון שבטי ישראל בס"ד.

ראובןבכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת וכו' אפשר לפרש לפי קצורנו ונקדים אשר ראתה עיני להרב מופת הדור מהרח"א בס' עץ החיים שהקשה הרב הגדול מהר"ש אלגאזי בס' שמע שלמה בענין ראובן דהיכן מצינו דכהן ומלך שחטאו שיסתלקו מן הכהונה ומן המלכות ונדחק הרב דשאת הוא נשיאות כפים והשכינה שם והוא חטא לשכינה והקשה עליו הרב מהרח"א דאשתמיטיתיה משז"ל (שבת דף נ"ה:) כל האומר בני עלי חטאו וכו' לא יהיה לו בן מגיש מנחה והכתוב מיחסם. ועוד אמרו בזהר דדוד הע"ה נטרד על שחטא עכ"ד. ולי ההדיוט אכתי לא איפרק דהכתוב אומר לא יהיה לו בן מגיש מנחה והיינו דמן השמים יוכיחו בתוכחות על עון דלא יהיה לו בן מגיש מנחה ודומה למאי דכתיב דלא יהי לו ער ועונה ער בחכמים ועונה בתלמידים דמן השמים מענישין אותו שלא יהיה לו בן חכם. אמנם אנן בדידן לא אשכחן דמסלקינן ליה ואדרבא מהכתוב נראה דעונשו בידי שמים ואין דינו מסור בידינו לסלקו וכן דוד הע"ה בגזרת עירין פתגמא ומשמיא עבוד כל הנהו הרפתקי אבל לא מצינו דמסלקי ליה ב"ד או סנהדרין ואמאי יעקב אע"ה סילק כהונה ומלכות מראובן. ותו הא חזינן דדוד הע"ה לא היה סלוק גמור רק לפי שעה ואחר זה נתישבה מלכותו, ואם יאמר האומר דדוד הע"ה שב בתשובה גם ראובן עסוק בשקו ותעניתו ושב בתשובה כמשז"ל ואמאי ראובן נסתלק לגמרי אחרי שובו.

ויראהלי דמעיקרא קושיא ליתא דאין הכי נמי דמלך וכהן שחטאו ועברו עבירה אין מסתלקין על יד סנהדרין ולו חפץ ה' להמיתם או להורידם מגדולתם כאשר ישר בעיני היוצ"ר הכל בידי שמים אבל אנן לא מסלקינן ליה והכי משמע ממשנתנו סוף פ"ק דמכות דף י"ג גבי רוצח שגלה וחזר דתנן וחוזר לשררה שהיה בה דברי ר"מ ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה ובגמרא אמרינן ת"ר ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו אל אחוזת אבותיו כאבותיו וכן בגולה כשהוא אומר ישוב לרבות את הרוצח וכו' ופירש רש"י חוזר לשררה שהיה בה אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו וכו' הרי דרוצח שגלה חוזר לשררתו לר"מ ולר' יהודה דאינו חוזר אצטריך קרא להכי שאינו חוזר לשררתו ומשמע קצת דאם עבר עבירה אחרת אף במזיד אינו מסתלק משררתו דדוקא ברוצח דהוא שפיכות דמים אף שהיה שוגג כיון שאדחי בגלות אדחי לר' יהודה ואף גם זאת אצטריך קרא. וכן כתב הרמב"ם סוף פ"ז דהלכות רוצח וז"ל אע"ף שנתכפר אינו חוזר לשררה שהיה בה לעולם אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו עכ"ל. עין רואה לשון הזהב של הרמב"ם דפירש שהוא מורד מגדולתו כל ימיו כלומר כיון שירד נשאר ירוד וסיים ובאה תקלה גדולה על ידו אלמא שאני רוצח דבאת תקלה גדולה על ידו ומשמע דעובר עבירה אף שהוא מזיד לא מסלקינן ליה כאמור.

וכיתאמרו הרי פלוגתא דר"מ ור' יהודה גם בעבד עברי כמבואר בבריתא הנז' והרי התם לא שייך טעמא דבאת תקלה גדולה על ידו יש לומר דטעמא דהתם דכיון שהיה עבד הוא מזולזל ואינו ראוי לשררה וכמ"ש הרמב"ם פ"א דמלכים אין מעמידין מלך וכהן גדול לא קצב ולא ספר וכו' הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהם לעולם ומשיעשה מלאכה מאלו יום א' נפסל עכ"ל, ומכ"ש אם היה עבד שהוא מזולזל ואינו ראוי למלך וכ"ג.

ואםנפשך לומר דעבירה אחרת אם הוא בשוגג שפיר איכא למילף מהכא דלא מסלקינן והא מילתא דפשיטא דעבירה אחרת בשוגג אי עביד לא מהני להורידו מגדלתו אבל במזיד אימא דמלקינן ליה ומסלקינן ליה. בא ואראך מ"ש בירושלמי ריש פ"ג דהוריות א"ר אלעזר כ"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו א"ר מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו וכו' רשב"ל אמר נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של ג' מה מחזרין ליה א"ר חגי משה אין מחזירין ליה דיקטול לון וכן הוא בירושלמי בפ' כ"ג דסנהדרין (ה"א). הרי בהדיא דכ"ג שעבר עבירה מלקין אותו ואין מעבירין אותו וגם נשיא דינא הוא דמחזירין אלא דחייש דקטיל לון וכן פסק הרמב"ם סוף פי"ז דסנהדרין דכ"ג מלקין וחוזר לגדולתו אבל ראש ישיבה מלקין ואינו חוזר לשררותו והיינו טעמא כמ"ש בירושלמי דאין מחזירין דו קטיל לון. ומרן שם בכסף משנה היה לו גירסא אחרת בירושלמי ונדחק לפרשה וכתב דגבי כ"ג אצטריך קרא דאין מעבירין אותו וממילא משמע דנשיא כיון דלית ביה קראי אין מחזירין אותו ע"ש, וכל זה כתב מרן לפי גירסתו אבל לגירסא הנז' הדברים פשוטים והרי ר' אלעזר קפסיק ותני דכ"ג אין מעבירין אותו בלי שום לימוד אלא דבתר הכי אמוראי אסמכוה אקראי ומר' אלעזר מריה דהאי שמעתא ילפינן דמסברא קאמר ולא בעי קרא וטעמא דנשיא שאני כדאמרן. ואף לגירסת מרן בירושלמי אצטריכו לטעמא גבי נשיא ומשמע דאי לאו טעמא הוה מהדרינן ליה הגם דלית לן קרא. וגם לדברי מרן אפשר דהיינו דוקא אם בא למדה זו דהלקו אותו אבל אם עבר עבירה ולא הלקוהו אפשר דאין מסלקין אותו. ומ"מ לא קשיא קושית הרב מהר"ש אלגאזי הנז' דאמאי סלקיה לראובן יעקב אע"ה מכהונה ומלכות בחטאו דהא דאין מסלקין אותו אם עבר עבירה היינו בשררה שכבר זכה ומוחזק בה אבל ראובן ראוי היה לכהונה ומלכות אבל לא זכה עדיין בהם וכיון שלא זכה בהם וחטא נתנו לאחר ודמי למה ששנינו בת"כ (פ' אחרי) לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אע"ף שאין ממלא מקום אביו ת"ל ואשר ימלא את ידו אם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו עכ"ל. והביאוהו הגהות מיימוניות פ"א דמלכים. וכיוצא בזה ענין ראובן שאם לא היה חוטא הוא היה קודם לאחיו לכהונה ומלכות ועכשיו שחטא נתנו לאחיו.

ועלפי זה יתבאר הכתוב ראובן בכורי אתה והעבודה בבכורות עד שלא נבחרו הכהנים וזה כבר זכה ולא נסתלק מזה. אך יתר שאת ויתר עז היית ראוי להיות לך יתרון על מה שכבר זכית כהונה ומלכות ודייק לומר יתר שאת ויתר עז לומר דעדיין לא זכה והיה ראוי להיות לך יתרונות כהונה ומלכות ומאחר שלא זכית בהם פחז כמים על ידי שחטאת אל תותר לא תזכה עוד ביתרונות כהונה ומלכות וזהו אל תיתר כי עלית משכבי אביך אז חללת דייקא קודם שזכית ליתרונות ומשום הכי אל תותר אבל במה שזכית וכן לאיזה כבוד דומה למה שזכית לך יהיה אך נחלת הארץ לא זכית בה ודמיא לכהונה ומלכות וזכו מנשה ואפרים והכי אמרינן ספ"ק דהוריות (דף ו':) על שם אחיהם יקראו בנחלתם לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר. ואנכי הרואה שזה רמוז בדברי רש"י שכתב יתר שאת ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה וכו' אל תותר אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך וכו' ע"ש ודברינו בכלל דבריו כמבואר. אבל אה"נ דכהן ומלך שכבר החזיקו בגדולתם לא מסלקינן להו וכדמוכח בירושלמי דסנהדרין שהבאתי ודברי מרן בפירוש הירושלמי קשים לשמוע והם כפי גירסת הספרים בירושלמי דהוריות והדבר ברור דהיא גירסא מוטעת ועיקר הגירסא כמו שכתוב בירושלמי דסנהדרין וכן ראיתי להרב יפה מראה שם בסנהדרין שבתחילה עלה בדעתו לידחק כגירסת הוריות בפירוש דחיק ואתי מרחיק ובסוף הכריע דהגירסא בהוריות מוטעת וצ"ל כדגרסינן בסנהדרין, והביא ראיה ממ"ש שם בירושלמי דהוריות פ"ג הלכה ג' ומתקנין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול מה מיחדין ליה עמיה א"ר חגי משה דאינון מיחדין ליה עמיה דהוא קטל ליה ע"כ ואיברא דקשה על מרן דלא זכר מ"ש שם בירושלמי לקמן גבי מתקנין לו כהן אחר ונסחת הירושלמי בסנהדרין ואין להאריך כאן.

ורוחאחרת אתי יש בו דרכי"ם שתים הנה בביאור מקרא קדש הנז' והן קדם נדעה נרדפה ביאור מאמרם ז"ל בילקוט (וזאת הברכה רמז תתקנ"ג) יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימות לעוה"ב ד"א יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה וצריך להבין במאי פליגי ויראה בהקדים את שיש בה ידיעה דאם האבות הי"ל דין ישראל גמור א"כ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולאה ורחל גם בלהה וזלפה אחיות אין בהם איסור שתי אחיות ובלהה וזלפה פלגשים בלי כתובה וקדושין ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומוצל ראובן מעון וכמ"ש הרב פרשת דרכים, ואין לומר דטעם יעקב אע"ה שנשא שתי אחיות לאה ורחל משום שהיה בח"ל ומשום הכי מתה רחל בכניסתם לארץ כמ"ש הרמב"ן דהרי בלהה וזלפה קיימות והם אחיות מפלגש והו"ל למות אחת מהן, אלא ודאי מדחזינן דבלהה וזלפה קיימות למדנו דמיתת רחל אמנו לא בעבור זה כי כלן גיירן ואין בהם איסור רק מתה מטעם אחר. (ועי' מה שכתבתי לעיל) [פ' ויגש בד"ה ואולם על פי] דשם צידדתי דאין ראיה מבלהה וזלפה, והכי רגילי המפרשים להראות פנים לכל צד, ואגבן מפרשי קראי ומאמרי רז"ל). וכבר נודע דיוסף הצדיק היה סבור דדינם כבני נח וכבר כתבנו דזו מעלת ראובן בשגם הוא בצ"ר לשיטת יוסף דאם יש להם דין ב"נ בביאה תליא מילתא ובלהה היא אשת אביו עם כל זה אזר כגבר חלציו והצילו כמו שכתבנו באורך פ' ויגש בס"ד. עוד נקדים מה שפירש הרב רבינו מהר"ר חיים ויטאל זצ"ל בס' עץ הדעת טוב פ' הברכה בביאור פ' יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר ותרגם אנקלוס יחי ראובן לחיי עלמא ומותא תנינא לא ימות ויקבלון בנוהי אחסנתהון במנינהון וביאר הרב ז"ל דראובן דכתיב ביה וישכב את בלהה עם היות שעדיין לא היו סנהדרין מיתה בידי שמים או כרת מי פטרו כי ב"נ מוזהר על העריות ועל אשת איש וכל מי שנתחייב כרת צריך להתגלגל פעם אחרת בעה"ז בסוד הגלגול וימות פעם אחרת ואח"ך ינקה מעונו ויכנס לעוה"ב לכן התפלל יחי ראובן בחיי עלמא ולא יצטרך להתגלגל ואל ימות ומותא תנינא לא ימות וא"ת כל האומר הקב"ה ותרן וכו' (ב"ק דף נ'.), לז"א ויהי מתיו מספר שהוא מ"ש הכתוב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורחו ליוסף כי אלולי שחטא היה נוטל פי שנים שני מספרים אבל עתה ויהי מתיו מספר אחד וזהו שתרגם אנקלוס יקבלון אחסנתהון במנינהון מנין אחד ואפיק אנשיו בלשון מתיו כי תמורת שתי מיתות הראויות עליו יענש שלא יקחו כי אם מספר אחד עכ"ד הרב מהרח"ו זצ"ל. ואפשר שבזה פליגי במאמר הנז' דדריש יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימות לעה"ב הכונה כדרך שפירש מהרח"ו יחי ראובן ולא יצטרך למות פעם אחרת בגלגול וישאר בעוה"ב, וזה רמז בעל המאמר באומרו ואל ימות לעה"ב כי רז"ל הסתירו מאד סוד הגלגול ולא דיברו בו בתלמוד ומדרשים כי אם בהעלם נמרץ והדבר אחר סבר דלא חטא בבלהה דיש להם דין ישראל וז"ש שם אחר וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר לומר דהיתה מטתו שלימה וראובן לא חטא והוא בכלל השבטים ועכ"ז הציל ליוסף דסבר דאין להקפיד עליו להיותו ילד כמ"ש אל תחטאו בילד וכמו שפירשו המפרשים, וז"ש הדבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף שהצילו ולא תימא דא"כ ראובן שהציל יוסף סובר כמותו דדין ב"נ יש להם וא"כ גדול עונו בבלהה לא היא אלא ואל ימות במעשה בלהה דלעולם יש להם דין ישראל ולא חטא בבלהה דפלגש בלי כתובה וקדושין הו"ל כמפותת אביו דהותר לבן לישא אותה אלא דמטובו הציל ליוסף גם דלדעתו עונו גדול. איכו השתא יש לפני שתי דרכי"ם בביאור קראין ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני ששמרתי עצמי פ"ד שנה ונוצרת מטיפה ראשונה. ומשום כי אתה כחי וראשית אוני יש בזה להקל ולהחמיר כי מאחר שבאת מכחי זכותי תעמוד ולך תעלה יתר שאת מלשון הלא אם תטיב שאת (בראשית ד' ז') ויש לך יתרון מחילה על חטאך ומצד אחר יתר עז זו היא שקשה עליך וראוי לעונש כי להיות הוייתך ממני וראשית אוני מרבה אשמתך וגדול עונך, וז"ש ויתר עז שיש יתרון קושי לכפר לך. אך פחז כמים אל תותר כלומר תכון תפלתי שלא תענש על שהיית פחז כמים וחטאת אלא אל תותר שבניך לא יהיו שני מספרים אלא מספר אחד בלי יתרון כי עלית וכו' ומוכרח ליענש. ומשה רבינו הלך דרך זו והתפלל על זה כמו שפירש הרב מהרח"ו כאמור.

ולפידרשת הדבר אחר הנז' אפשר לפרש פחז כמים שמיהרת לחטוא וכך מיהרת בתשובה הרמוזה במים כמקוה כמשז"ל בב"ר (פ' צ"ח) וז"ש בין בחטא בין בתשובה היית מהיר וזהו פחז בחטא כמים התשובה הכל במהירות. אל תותר לא יש לך שארית עון כמשז"ל בב"ר (שם) דמה שחטאת הוא בעשה של כבוד אב ואם וכך היא המדה עבר על עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו (יומא דף פ"ו.), וזהו אל תותר שלא נשאר עון כמו כריתות ומיתות ב"ד דתשובה תולה ויה"כ ויסורין גומרין אך אתה אל תותר לא יש לך שארית עון כי הכל נתכפר. וכי תימא הרי היא אשת אב והיא במיתה לז"א כי עלית משכבי תרתי בלהה וזלפה כמשז"ל (בר"ר פ' צ"ח) ושתיהן קיימות ולא מתה אחת בכניסת הארץ דיש לנו דין ישראל וגיירתים וא"כ פלגש כמפותת אב ושריא כנז"ל. והראיה על זה שבמקום דכתיב וישכב וכו' שם כתיב ובני יעקב שנים עשר דמטתי שלימה ואתה בכלל כי ברוח קדשו ידע מה שהתורה עתידה לכתוב וז"ש תדע שהאמת כמו שאמרתי אז חללת בעת שחללת שכתוב וישכב את בלהה שם יצועי עלה מטתי נתעלית דכתיב ובני יעקב י"ב להודיע שמעתי שלימה וזה מופת שלא חטאת באשת אב רק בעשה דכבוד אב ושבת ונתכפר לך כפרה שלימה ומשום הכי יצועי עלה ומטתי שלימה.

שמעוןולוי אחים וכו' אפשר לפרש בהקדים מ"ש הרמב"ם סוף פ"ט דמלכים שנתחייבו כל בעלי שכם הריגה ששכם גזל והם ידעו וראו ולא דנוהו והקשה עליו הרמב"ן דדיין שהטה הדין חייב מיתה אך מה שלא דנו לשכם הוא ביטול עשה שלא הניחו דיינין לדונו. ואם איתא שהם חייבין מיתה על זה יעקב אע"ה למה לא הרגם. והר"ן בחידושיו לסנהדרין דף נ"ו הקשה דשכם אדוניהם ויראים ממנו ונמצא שאין בידם למחות ופטורין. גם נקדים מ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו פ' וישב דרצו להרוג יוסף שהיה עוסק בתורה ולדידיה שלא יצאו מכלל ב"נ להקל חייב מיתה כדין ב"נ שעסק בתורה (סנהדרין דף נ"ט.) אך טעו דטעמא משום שהיא מאורסה לישראל ואכתי לא הוו אירוסין עד הר סיני ומשום גזל ליכא דעדיין לא זכו ישראל. ובזה נבא אל הביאור דיעקב אע"ה שלא הרג ליושבי שכם הכריע כסברת הר"ן דאינם חייבים יושבי שכם דשכם אדוניהם ויראים ממנו וכל כי האי גוונא לא מחייבו. וז"ש יעקב אע"ה עכרתם אותי להבאישני וכו' ומצד יראה זו אני פטור מליטפל בזה כי ירא אנכי ומזה תשכילו חדא מגו חדא וגם יושבי העיר לא נתחייבו מיתה כי היו יראים מאדוניהם ועשיתם שלא כדין. ונמצא לפ"ז דלדעת יעקב אע"ה הרגו את יושבי שכם שלא כדין וגם מה שדנו ליוסף על שעסק בתורה משום גזל טעו דעדיין לא זכו ישראל בתורה, וז"ש שמעון ולוי אחים לדינה כמשז"ל (בר"ר פ' צ"ח) כלי חמס מכרותיהם שגזלו הרציחה מעשו והם שחששו לגזל הרבה ששכם מה שנתחייב הוא משום גזל והם דנו ליוסף הצדיק שעסק בתורה משום גזל והם שחוששים כל כך לגזל איך לא שתו לבם גם לזאת דהרציחה גזל בידם. ועוד שטעו בהריגת יושבי שכם שלא נתחייבו מיתה ואף כי הם הרבים לא מצו למחות והיו יראים משכם וחמור אדוניהם ולא חשיבי כי אם כאיש יחיד שאין בידו למחות וז"ש כי באפם הרגו איש דכלם איש אחד נחשבו כי ירא לנפשו ועם כל זה הרגום שלא כדין. ומיהו בזה יש לתלות דהוי עידן רתחא וחרה אפם ולא נתישבו בדין והוא אומרו כי באפם הרגו איש. אך דא עקא בענין יוסף כי היו מיושבים שהלכו לרעות עצמן וברצונם כשהם שפויים בדעתם דנוהו וברצונם עקרו שור זה יוסף וטעו לחייבו שלא כדין ולא נתנו לבם אף שהיו נכונים ברצונם זו רעה חולה.

יהודהאתה וכו' גור אריה יהודה מטרף וכו'. אנקלוס ורש"י פירשו גור אריה יהודה על דוד הע"ה ואפשר להמשיך הפסוק בענין דוד הע"ה. ונקדים משז"ל (קידושין דף מ"ג.) דאוריה מורד במלכות הוה ולא נתחייב דוד הע"ה בהריגתו, ובת שבע לא נאסרה לו דאנוסה היתה כמ"ש פ"ק דכתובות (דף ט'.), ואף שאמרו בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ג) דכלי שנשתמש בו הדיוט אסור למלך והארכנו בזה בעניותנו בשאר דוכתי בס"ד. הא אמרו בהקדמת הזהר דאוריה לא שמש בבת שבע לעלמין. והעד שלא חטא בבת שבע הוא שממנה יצא שלמה וכל מלכי בית דוד ומלך המשיח. ובזה נבא אל הביאור גור על דוד המלך בהיות שאול חי כמשז"ל. ואח"ך אריה נעשה מלך דאתי מיהודה. מטרף מהריגת אוריה בני עלית כי אין לך אשם בזה דהיה מורד במלכות. כרע רבץ רמז כאשר בא אל בת שבע על דרך שאז"ל (הוריות דף י':) בפסוק בין רגליה כרע שכב. וז"ש כרע הן בעודנו חי אוריה רבץ אחר שמת וכי תימא מפני מה לא נאסרה לז"א כאריה שהיתה אנוסה ואריה הוא דרביע עלה. וכלביא מי יקימנו דכיון שהיתה אנוסה ולא שמש בה אוריה מותרת לו ולא אסורה. וז"ש מי יקימנו מי יכול בדין להוציאה מתחתיו וכן דרשו בזהר פסוק זה על יהודה בתמר. והעד על זה דבת שבע מותרת לו והיה בת זוגו דממנה נשתלשל כל זרע המלוכה וז"ש לא יסור שבט וכו' עד כי יבא שילה שהוא מלכא משיחא והכל מבת שבע.

והנהאופן אחד באר"ש במאי דחזיתיה לרבינו מנחם לבית מאיר זלה"ה בפסקיו להוריות כ"י פ"ג בנותן טעם למשז"ל (יומא דף כ"ב:) שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו וניחא ליה דהמלכות עיקרו היה לדוד ולזרעו עד עולם שהם מזרע יהודה ויהודה גבר באחיו כי מזרעו נתן למול"ך מלכי ישראל אך בו בפרק אשר ישראל שאלו מלך אכתי לא מטא זמן מלכות לשבט יאודה דלא מטא זימניה דדוד הע"ה אשר לו נאה ולא יאה ונמשח שאול והיה כמו פקיד עד הגיע זמן מלכות דוד הע"ה ולכן בדבר קל הורם המלכות ממנו שלא היה אלא כפקיד על המלכות עד כי יבא הראוי לו. אבל דוד הע"ה הראוי למלכות דאתי מיהודה אף אם למראה עינים שתים זו אירעו בו לא היו בעוברי מלכותו. ובזה פירש מאמרם ז"ל (מו"ק דף ט"ז:) אלמלא אתה שאול והוא דוד וכו' והאריך הרב בזה. ועל פי זה אני מפרש מאמר הכתוב יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וכו'. ואנקלוס תרגם יזכה מלכא דיתרבה מבנוהי וישלוט בעממין סגיאין. עין רואה תרגם מים מים דכתיבי מים ראשונים רשו"ת ומים אחרונים חובה דקמא תרגמו על המלכות ובתרא על האומות. והנה שאול המלך איש ימיני מקטנן של שבטים ובתחילת מלכותו לא הוה עתיר דכתיב ויפקדם בבזק כמ"ש פ"ב דיומא (דף כ"ב:), וז"ש יזל מים כלומר תחילת מלכות ישראל יזל מים המלכות מדליו מדלים שבהם כלומר מקטנן של שבטים על דרך שפירש רש"י פ' ויקהל ולא נכר שוע לפני דל על בצלאל ואהליא"ב. שימלוך שאול משבט בנימין צעיר וגם שהוא עני. וזרעו של מלך זה הוא יהונתן במים רבים ישלוט בעממין סגיאין כי יונתן לבדו יצא לקראת נשק לקראת פלשתים ובאת תשועה על ידו. ומסיבת היותו מדליו קטנן של שבטים ולא מיהודה לכן בדבר קל שהניח אגג חי נסתלק מהמלכות כמ"ש לו שמואל קרע ה' וכו' (ש"א ט"ו כ"ח), וז"ש וירום מאגג מלכו הכונה וירום ויסתלק מסיבת אגג מלכו שהוא שאול שהוא לא היה ראוי למלכות והיה כמו פקיד ובעילה כל דהו יסתלק ואז ותנשא מלכותו של ישראל שימלוך דוד הע"ה הראוי למלכות משבט יאודה כי לו יאתה, וז"ש וירום מאגג מלכו שיסתלק מלכו מסיבת אגג והטעם ותנשא מלכותו כי עת הזמיר הגיע ומלך מלך מיאודה ולכן בדבר קל יסתלק כמ"ש הרב המאירי ז"ל. ובזה נבא אל הביאור ונקדים מ"ש הרמב"ם ה' מלכים (פ"א ה"ז) דמעת שנמשך דוד הע"ה זכה למלכות לו ולזרעו עד עולם. וידוע דדוד הע"ה רצה להרוג נבל שהיה מורד במלכות ואביגיל בחכמתה אמרה לו עדיין לא יצא טבעך בעולם והודה לדבריה ויברך דוד אשר כילתו מבא בדמים (מגילה דף י"ד:), וז"ש גור בהיות שאול מלך הן גו"ר הוא המוציא והמביא ובעת שהיה גור כבר היה אריה שנמשך למלך, וזהו גור ארי' בזמן אחד בלי הפסק כי בזמן שאול היה אריה שכבר נמשח ועם כל זה גו"ר בארץ שלא יצא טבעו בעולם כמ"ש לו אביגיל ועי"ז לא הרג נבל. וז"ש מטרף בני עלית כלומר מסיבת היותו גור אריה שלא יצא טבעו מטרף נבל בני עלית ואחר זה כרע רבץ כאריה במלכותו כי לא נאה ויאה וכלביא מי יקימנו דאף שחטא מי יקימנו נשאר במלכותו ואינו דומה לשאול כי היה כפקיד אך דוד הע"ה הוא המולך משבט יאודה שהמלכות שלו ומשום הכי לא יסתלק, וז"ש לא יסור שבט מיהודה וכו' דכך גזר ה' דהמלכות מיהודה ובהיותו מלך בעצם הולמה והולמתו מי יקימנו בשביל שחטא ונשאר במלכותו, משא"כ שאול כמ"ש הרב המאירי ז"ל.

ובאופןאחר אפשר לפרש קרוב לדרך הקודם והוא כי הנה למאי דאתמר בירושלמי פ"ב דסנהדרין שזכרנו לעיל דכלי שנשתמש בו הדוט אסור למלך א"כ הוה אסירא ליה אביגיל אשת נבל אך יען כי בו בפרק לא היה לו דין מלך וכמ"ש לו אביגיל עדיין לא יצא טבעך בעולם לזה הותרה לו ואף שאח"ך נתפרסמה מלכותו שריא ליה אביגיל דכיון דאשתרי אשתרי ודמי לכהן שאירס האלמנה ונתמנה לכ"ג דיכנוס וכדעת הרב שער אפרים בתשובה סי' ס"ז ע"ש באורך. וז"ש גור אריה בזמן שנמשח והיה שאול חי דלא יצא טבעו והיה גור ועל ידי זה מטרף מהריגת נבל בני עלית כמש"ל ומטעם זה כרע שנשא אביגיל דאף שנשתמש בה הדיוט עדיין לא הי"ל דין מלך גמור כמ"ש הרב פרשת דרכים דרוש י"ב ואף שהיה מלך אח"ך רבץ כאריה וכלביא דהואיל ואשתרי אשתרי וכדעת הרב שער אפרים. וז"ש מי יקימנו דהן לו יהי הדבר ספק ודמי לאברי בשר נחירה דאיבעיא לן פ"ק דחולין (דף י"ז.) ודלא כהרב שער אפרים מי יקימנו דבאיסור דרבנן נקטינן לקולא והא דכלי שנשתמש הדיוט אסור למלך איסורא דרבנן ואעיקרא יש לדון בזה, ותו דהכא כיון שכבר היא תחתיו פקע איסורא דנשתמש בה הדיוט ולא דמי להנך והן לו יהי ספק הו"ל ספק ספיקא ושרי וזהו מי יקימנו דהגם דיש צדדין להחמיר כסברת האחרונים דפליגי על הרב שער אפרים מי יקימנו דשריא מכח ספק ספקא דשרי אף באיסור תורה. א"נ כרע רבץ כאריה וכו' דמעת שנמשח דוד הע"ה זכה בכתר מלכות עד עולם. וזהו וכלביא מי יקימנו דהגם שנחלקה המלכות לא יסור שבט מיאודה רמז דכל השבט מיאודה לא יסורו מזרע דוד הע"ה ואף בגלות לא יסור שבט מיאודה עד כי יבא שילה לראות בטוב ה' בארץ חיים.