פרשת ויצא יעקב בס"ד

ב"ר ויקץ יעקב משנתו ר' יוחנן אמר ממשנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה אכן השכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע:

הן לה' אלהינו הארץ ומלואה בורא קצות הארץ אין חקר לתבונתו, ואולם בחר לו יה אוה למושב ראה וקדש ארץ ישראל מקודשת מכל מקומות ממשלתו, זאת הארץ חלק אלוה ממעל מעונה אלהי קדם מכון שבתו, כאשר חכמים הגידו חכמי המדע כי תלמוד תורה שם יתנו וסדר ברכות ותפלות הנאמרים באמת בארץ ישראל החלו עולין דרך ישר זה שער השמים בלי שום מסך או עם שרים והיא עבודת ה' באמת. אכן יושבי חוצה לארץ ארץ לא מטוהרה ממשלת שרי עם ועם כל תפלות וברכות ולימוד ומצוות עלו זה בנג"ב אויר ארץ העמים בלתי טהור והדברים עתיקים וגובה להן.

וישלחקור דמצינו גדולי ישראל תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי וגדולים חקרי לב יושבי חוצה לארץ והס כי לא להזכיר דלא עבדו את ה' כראוי. והתשובה לזה. דכשם דרצה הקב"ה לזכות ישראל כי לא יחדל אביון לזכות לעשירי עם יקנו עולמם בצדקות פזרונם. כן הדבר הזה כי הן בעון יושבי הארץ קצרי יד עניים ואביונים וגזרות קשות ורעות פטיש מכה בירושלם עד שבחברון, ואין להם תקומה כי אם בצדקת בני הגולה החכם בחכמתו והעשיר בעושרו יחד כלם מחזיקים ביד שארית ישראל יושבי ארץ הקדש ומסורת בידינו גדול המעשה יותר מן העושה, הנה כי כן יושבי ארץ ישראל שלוחי כל הגולה לעבוד ה' עבודה שלימה עבודה תמה וכל ישראל המחזיקים בידם יש להם חלק בתורתם ותפלתם דומה למשז"לבתלמוד תורה כי בצל החכמה בצל הכסף ומחזיק יד החכם חלק כחלק יחדיו יחלוקו כנודע מראש מקדמי ארץ שבטי ישורון יששכר וזבולון אחזיקו אחי ושותפי זה מתעסק וזה לומד כידוע. וכזאת וכזאת קיום מצות ישיבת ארץ הקדושה ותלמוד ומעשה קדושים אשר בארץ. כל בני הגולה המחזיקים שבתם וקימתם של באי הארץ. נזונים בזרוע יחדיו יחלוקו כאמור.

ודרךהלציי יש להסמיך זה בפסוקי מזמור קל"ד הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. הכונה הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' ברכה שלימה עבדי ה' יברכוהו ברכה תמה ברכתם ברכה אליו דוקא. והדר אמר מאן עבדי ה' הם העומדים בבית ה' הוא ארץ ישראל ביתו ונחלת שדי ממרומים כי שם ביתו כנודע לכל איש בית אל יקראנו. ואמר בלילות כלומר בגליות הדומים ללילה כי הנה יום בא חש"ך שבת"ו וערפל חתולתו העריב שמשו אדקאי בשחרית. והעומד בארץ ישראל בגליות הן הן עבדי ה' וברכתם ברכה ועבודתם עבודה תמה בוקעת ועולה דרך ישר במסילה העולה בית אל מסילת שדה אשר ברכו ה' וזה שער השמים. והשתא יקשה כי אחינו בית ישראל אבדורי אבדור ארץ מרחקים מעבר לים רחוקים ומה תקנתם לברך ה' ולעובדו עבודה תמה וברכה הראויה. לזה אמר כלפי אחינו שבגולה שאו ידיכם קדש. התנדבו נדבות לקדש ידיכם דמי"ם מלאו להחזיק לבאי הארץ ובזה ברכו ה' ברכה מיוחדת לה' דוקא שיש לכם חלק טוב בעבודת אחיכם יושבי הארץ כמדובר.

זאתהיתה לי כונת המשורר מזמור פ"ז לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב נכבדות מדובר בך עיר האלהים סלה. הכונה אוהב ה' שערי ציון כלומר ארץ ישראל בכללה דציון היא העיקר וכל ארץ ישראל בכלל אוהב שערי תורה ותפלה של ארץ ישראל יותר מכל משכנות יעקב שבחוצה לארץ. ונתן טעם נכבדות שם תורה ותפלה מדובר בך כל מה שמדברים דברי קדושה הוא בך מילין לצד עילאה בלי שום מסך ותערובת כלל לפי שהיא עיר האלהים סלה וכיון שהיא עירו המיוחדת לו כביכול הם המדברים נגד פני עליון משא"כ בח"ל גם כי יתנו בגוים והתפללו בכונה אין זו דרך ישר לעלות אל ה' ביחוד, וז"ש נכבדות מדובר בך.

ואפשרלפרש לפי פשוטו כמשז"ל (עירובין דף י"ח:) אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו. וכביכול גם כלפי שמיא אמרו ז"ל דכך היא המדה כשמדברים לנכח דכתיב אמרו לאלהים מה נורא מעשיך וז"ש אוהב ה' שערי ציון וכו' ולא דזהו תכלית השבח ועל זה יסד השיר בהררי קדש, לז"א נכבדות מדובר בך נכבדות רבות מדובר בך לנכח וזהו חצי השבח שלך מאחר שהוא מדובר בך לנכח על דרך חצי שבחו בפניו והטעם עיר האלהים סלה וכל הנכבדות שמשבחים אותך לא הגיעו לחצי מאחר שאת עיר האלהים סלה.

ולפימדרשו אפשר במאי דבעי פ' כל התדיר (זבחים דף צ':) תדיר ומקודש הי מינייהו עדיף, ופסק הרמב"ם דאיזה מהם שירצה יקדים ורבינו עובדיה פסק דתדיר קודם. וז"ש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכי תימא הרי שערי ציון קדושים ומשכנות יעקב קדושים שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות כמשז"ל (ברכות דף ח'.), וא"כ מאי אולמיהו דשערי ציון אידי ואידי קדשי ודוקא בתדיר יש סברא דתדיר עדיף אבל בדתרוייהו מקודש אליבא דכ"ע אין קדימה לאחד על חבירו ואמאי אוהב ה' שערי ציון יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות שבח"ל. לז"א עיר האלהים סלה כלומר תרתי איתנהו בציון וז"ש נכבדות תרתי משמע שתים הנה כלולות בך דלא מתפרשן וז"ש מדובר לשון יחיד להורות דנכבדות תרי אביקי טובא והיה לאחד מדובר בך ומהו אלו הנכבדות, לז"א עיר האלהים מקודש סלה תדיר ונמצא דתרי המעלות תדיר ומקודש הם בך ולכן אוהב ה' שערי ציון שהם תדיר ומקודש מכל משכנות יעקב שהם מקודש לבד ולגבי שערי ציון לא חשיבי תדיר.

ולפרשכל המזמור כלו אפשר לומר ונקדים הקדמה ידועה דכל הגליות כלל ופרט הן הנה היו לברר ניצוצי הקדושה אשר בארץ ההיא אשר מטעם זה נאסר הליכת מצרים לפי שעשאוה כמצולה שאין בה דגן ונתבררו כל ניצוצות הקדושה יחד כלם, ולכן אסרה תורה לדור במצרים כאשר מבואר אצל עין רוג"ל בפרק כל כתבי הקדש לרבינו האר"י זצ"ל, ושמעתי כי בחזרתם למצרים בימי ירמיהו נגד מאמרו ית' וכן ישיבתם בנא אמון ועברו איסור תורה דין גרמ"א כי יפול הנופל ניצוצות הקדושה חדשות מעתה בארץ מצרים בכל קרית חוצות ויהי מאז אחרי הדורות ההם אשר נפוצו שמה ניצוצי קדושה חזרו מצרים ובנותיה להתר לדור שם ישראל כי יש צורך גדול שבתם וקימתם שם לברר בכל חוצה לארץ וישראל אף שאינם נביאים התירו להם דירת מצרים וזה כפתור ופרח, ומטו בה משם רבינו האר"י זצ"ל וגם כל צדיק וצדיק ירא ה' יורנו בדרך יבחר כי בדרך ההוא תיקון לנפשו לברר ניצוצות הקדושה המתיחסים לשרשי נשמתו, והדברים עתיקים אשר בזה נתבאר אצלי כונת הכתוב (משלי ד' י"ח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום דידוע דנגה חציה בקדש וחציה בחול ולפי העלות בירורים מחלק החול ילוקטו אחת לאחת ויתכללו לצורך זיווג, וז"ש וארח צדיקים כל הדרכים אשר הצדיקים עוברי דרך לא על צד המקרה רק לברר, וז"ש כאור נוגה שמתברר תמיד ואלו האורות וניצוצות הולך ואור עד נכון היום שמש ומגן ה' אלהים נכון לזיווג. ואמרו רז"ל בשיר השירים רבה (פ"ב) דאומר המשיח אף שנגזר שתגלו לד' רוחות אחד מכם גלה לברבריא ואחד גלה לברטניא מעלה אני עליכם כאלו כלכם גליתם. עוד נקדים אשר שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מהר"א ראזאניס זלה"ה מידי עלותו בתוככי ירושלים עיר הקדש ת"ו בפסוק (ישעי' נ"ו ז') והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים במאי דתנן פ' כל הצלמים (ע"ז דף מ"ה.) אין לך הר וגבעה שאין בו עכו"ם, וכתבו התוספות דבירושלמי פריך איך בית המקדש נבנה על גבי הר, ותירצו דהיה על פי נביא והרב הנז' איהו מפרק לה שמצא במדרש דבעת בריאת העולם על אבן השתיה שממנה הושתת העולם כביכול התפלל שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו רחמיו על ישראל וכו'. ואמרו בזהר דכל מקום שהשכינה שורה שוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם והשתא כיון דעד שלא נברא העולם כי אם אבן השתיה כביכול התפלל שם שוב אין מקום ורשות לסטרא אחרא לבא שם ולכן נבנה בית המקדש בהר המוריה. וז"ש והביאותים אל הר קדשי וכי תימא הוו תרתי דסתרן הר קדשי דכיון שהוא הר בידוע שיש שם עכו"ם ואיך הוא קדוש, לז"א ושמחתים בבית תפלתי דייקא שאני התפללתי שם ולכן עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי ואין שם לתא דעכו"ם והטעם כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שהוא הסטרא אחרא עלמא דפרודא היא נקראת לכל ביתי ואחר ששרתה הקדושה שם אין רשות להם לבא שם, עד כאן שמעתי ונאים הדברים למי שאמרן.

ובזהנבא אל הביאור רק נקדים שמצאתי במדרש שוחר טוב מזמור ע"ו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון א"ר ברכיה מתחלת בריתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלם כביכול שהיה מתפלל בתוכה יהי רצון מלפני שיהיו בני עושין רצוני כדי שלא להחריב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו כיון שגרם החטא מה כתיב ויחמוס כגן שכו שחת מועדו מקום שהיה מתועד בתפלה וכיון שחרב מתפלל יהי רצון מלפני להכרית יצר הרע שמחטיא את בני ויעשו תשובה ואקרב בנין ביתי ומקדשי עכ"ל שוחר טוב. ובילקוט מסיים תדע לך שכן הוא שנאמר והביאותים אל הר קדשי וכו' בית תפלתם לא נאמר אלא בית תפלתי עכ"ל. ועתה נבא אל כונתנו. לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש. כלומר שיש במזמור הזה כמה ענינים אך המסתכל יפה עיניו יחזו דיסודו הוא דוקא על הררי קדש. ואמר אוהב ה' שערי ציון לפי פשטו ציון ממש ולפי מדרשו שערים המצויינים בהלכה ותפלה ושניהם כאחת אמת אוהב שערים המצוינים מציון לפי שהתורה והמצוות משפט אלהי הארץ כמ"ש הרמב"ן בביאורו בכמה דוכתי ואוהבם יותר מכל משכנות יעקב בתי כנסיות ומדרשות שבח"ל. ויקשה ע"ז דציון הוא הר ובית המקדש הוא הר ואין לך הר שלא עבדו שם ע"ז ומקום שאינו טהור מע"ז איך כביכול אוהבו ולא עוד אלא דקאמרת שאוהב שערי ציון יותר מכל משכנות יעקב של ח"ל ואיך יצדק מה שאמרת בהררי קדש והוו תרתי דסתרן. לז"א נכבדות מדובר בך כלומר תפלותיו כביכול, וז"ש נכבדות ממלך הכבוד מדובר בך שהתפלל מתחלת בריתו של עולם ומתפלל תמיד וא"כ עיר האלהים סלה תדיר נקראת על שמו ואין רשות לסטרא אחרא לשרות שם, וז"ש עיר האלהים סלה תדיר מתחלת הבריאה עד עולם ושפיר קאמינא הררי קדש. ומ"מ גם משכנות יעקב שבח"ל אוהב. וז"ש אזכיר רהב ובבל באו בזכירה ליודעי משום יודעי שעוסקים בתורה ומצות ברהב ובבל פלשת עם יושבי צור כלומר בחוצה לארץ. ולא עוד אלא אף בשביל צדיק אחד אשר בארץ ההיא זכור אזכרנו זה יולד שם שאותו צדיק בישיבתו שם מברר ניצוצות הקדושה אשר שם ובזה די. ולציון יאמר לעתיד כשיבא המשיח כי זה יולד שם בברבריא וכיוצא באלו איש ואיש יולד בה שגלו כמה ישראל שם כמשז"ל שאומר המשיח כיון שאחד מכם גלה לברבריא ואחד לברטניא הו"ל כאלו גליתם שם כלכם ולציון יאמר לכשיבא המשיח דזה לבד שגלה קורא אני איש ואיש יולד בה כלומר ריבוי אנשים. והטעם דתכלית הגלות לברר ניצוצות הקדושה וגלוי לפניו יתברך דזה הצדיק כפי שרש נשמתו יכול להציל משם כל הניצוצות. ואפשר שאמר אזכיר רהב ובבל להורות התר ישיבת מצרים בגלות החל הזה דומה לבבל ופלשת וצור. וזהו שאמר אזכיר רהב ובבל בכלל משכנות יעקב שבח"ל ליודעי שטעם איסור ישיבת מצרים כי בצאת ישראל ממצרים עשאוה כמצולה שאין בה דגי"ם, רמז לניצוצות הקדושה והן בעון בימי ירמיהו ואחריו שעברו על מאמרו יתברך שם נפלו פעם אחרת, וז"ש ליודעי ליודעים סוד הענין. וכשיבא המשיח יעלה כאלו איש ואיש יולד בה ונשלם הגלות והוא יכוננה עליון לציון. ה' יספור בכתוב עמים כלומר כשכתב העמים וחילק להם לכל שר ארץ אחת ועם אחד ואז נטל לחלקו ישראל וארץ ישראל ולפניו נגלו תעלומות דבכל אתר ואתר יש ניצוצות הקדושה ויהי מאז גזר זה יולד שם, ועיין פירש"י ושרים כחוללים נמשכין בשי"ר בפה וגם בכלי עלי עשור ועלי נבל. ותלה השרים בפה כמו החוללים בכלי כמ"ד בערכין (דף י"א.) דעיקר שירה בכלי כלם ישירו בישועת ישראל וקבוץ גליות. אך כל מעיני בך בישועתך כי עירך והר קדשך תשבן לקדמתן וזה חתימה מעין פתיחה בשבח ציון. ונמצא דהגם דיש ויש כמה ענינים במזמור זה עיקר מטרין שלו משיר ציון, וז"ש יסודתו בהררי קדש ככל אשר דברנו בס"ד.

ובהקדמההאמורה לעיל מפי קדוש הרב מהר"א רוזאניס זלה"ה נבא להבין מאמר הכתוב בסדר היום ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. הלא מראש נדעה נרדפה דאמרו פ' גיד הנשה (דף צ"א:) דיהב דעתיה למהדר אמר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי ונמצא לפי זה דידע שפיר דהוא מקום קדוש בית תפלת ישרים אברהם ויצחק ומקום שנעקד יצחק והיה שם גילוי שכינה ואיך לא ידע שהוא מקום קדוש. ועם שיש להשיב על פי דרכנו יבא על נכון. ועוד צריכין אנו למודע"י מאמרינו הפונה קדים דא"ר יוחנן ויקץ יעקב משנתו ממשנתו מה ענין משנתו ולימודו הכא. ועוד למען דעת מה הלשון אין זה כי אם בית אלהים אמאי אפיקיה בלשון שלילה הול"ל מה נורא המקום הזה בית אלהים ושער השמים. וזכורני שהרב אש דת פירש בהא דכל הר יש ע"ז, אך נימא באופן אחר, דאפשר דיעקב אבינו ע"ה ידע מאמר ה' אל אברהם והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך וסבר דהכונה אף שהוא הר וסתם הר נעבדה בו ע"ז עם כל זה העלהו על אחד ההרים ואל תחוש להיותו הר אשר אומר אליך ואני מתירו לך והוא ממש על דרך שהקשו בירושלמי דאיך נבנה בית המקדש על ההר ותירצו שהיה על פי נביא והוא מאמר ה' אל אברהם אשר אומר אליך, וכמש"ל פ' וירא ד"ה ויתכן לפרש בהקדים, וסבר שהכונה דקמי שמיא גליא דהר זה יצא מן הכלל ולא נעבדה שם עכו"ם ולכך היה מותר. וכפי זה מזמן העקידה עד אותו זמן שהיה יעקב אבינו בן ע"ז שנה שעברו מאה שנים על הרוב שעבדו שם עכו"ם ובאו פריצים וחיללוהו ואינו בקדושתו הראשונה דאזלינן בתר רובא דרובא שכל ההרים עבדו עכו"ם, ואף ר"מ דחייש למיעוטא מ"מ למיעוטא דמיעוטא לא חייש וזה שישאר הר שלא נעבדה בו עכו"ם הוא מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ומשום הכי הוה פשיטא ליה דעתה אין קדושה במקום ומיהו להיות מקום שהתפללו אברהם ויצחק יהב דעתיה למהדר להתפלל שם. ועתה כי עין בעין ראה ה' נצב עליו כמראה אשר הראה ה' אליו. ויקץ יעקב משנתו ממשנתו שהיה למד ומשנה שלימה דאין הר שאין שם עכו"ם ואזלינן בתר רובא ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לכ"ע אשר לימודים אלו הכריעוהו ללון שם. ועתה בהתעוררות החלום נתעורר גם ממשנתו הלכות קבועות ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כמו שסברתי דמאי דאמר רחמנא אשר אומר אליך כונתו דעל פי ה' מודיעו דבמקרה עד הזמן ההוא לא עבדו עכו"ם והיה בהני"ח מונח זה הקיפוהו ההלכות כתרוהו הדינים דעתה בטלה קדושה אין זה כי היסוד נופל. כי אם בית אלהים הטעם שציוה אותו אלהים והעלהו שם לעולה היינו טעמא כי הוא בית אלהים ושרתה בו שכינה מתחילת ברייתו של עולם דכביכול התפלל שם וז"ש בית אלהים בית תפלתו כמשז"ל וכששכינה קדמה ואתיא אין רשות לסטרא אחרא לבא שם וזהו אשר אומר אליך שאני מודיעך דבמקום זה אי אפשר להיות שם סטרא אחרא וזה שער השמים וא"כ קדוש סלה. והיינו שלילת אין זה לבטל ולדחות מאי דסבר מעיקרא כאמור דבתחילה אף שידע שכביכול התפלל שם היה סובר דאם עבדו ע"ז נתבטלה הקדושה ואפשר הוא שיעבדו עכו"ם וח"ו תתבטל הקדושה, וכמו שנראה לכאורה מפשט הירושלמי דמשני דעל פי נביא הותר הר המוריה לבית המקדש ולא משני דמכיון דשרתה שכינה וכביכול התפלל שם הסט"א בורחת ולפום ריהטא הוא הפך הזהר וזה היה סובר יעקב אע"ה בתחילה. וכשראה מעשה אשר חלם והנה סולם. אז נתעורר ויקץ ממשנתו דאין האמת כסברא זו וז"ש אכן יש ה' במקום הזה יש דייקא בהוה דלא זזה שכינה. והתימא הוא ואנכי לא ידעתי דטעם השראת שכינה בארץ היינו כמ"ש הרב מהר"א מונסון דהנשמה חלק אלוה ממעל ואף דאיהו לא חזי נשמתיה חזי ויראה לחטוא וזהו שהיה תמיה יעקב אע"ה אכן יש ה' בהוה ואנכי לא ידעתי לא היה לי הרגשה ונשמתי לא נתפעלה. אבל האמת הוא כי האלהים עשה כדי שישכב ויחלום. ועתה תכף נשמתו הקדושה נתעוררה ונתיראה יראת הרוממות וזהו ויירא ויאמר. שאחר שתמה ואמר ואנכי לא ידעתי כאמור. כמו רגע ויירא בהתעוררות נפלא מיראה פנימית שהיא אהבה. ויאמר אין זה כמו שסברתי כי אם בית אלהים והסט"א אין לה רשות ככל אשר דברנו.

וקרובלזה אפשר לומר דרך קצרה דהוא ידע כי היה דבר ה' אל אברהם והעלהו על אחד ההרים אשר אומר אליך, והכונה הגם שהוא הר גבוה אשר אומר אליך ואני מתירו אך סבר דהענין הוא דבהיותו הר גבוה ודאי נעבדה עכו"ם עליו אלא דרחמנא שרייה לאברהם אע"ה ולהוראת שעה דוקא וכשעברה שעת העקידה חזר לאיסורו ומפני זה שכב דסבר דלאותה שעה דוקא הוכשר. ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה יש בהווה ואין האמת כמו שסברתי שעבדו בו עכו"ם והותר לשעה דוקא, וז"ש אין זה כמו שסברתי כי אם בית אלהים ומ"ש אשר אומר אליך היינו שהודיעו דלא נעבדה בו ע"ז והוא בית אלהים תדיר וזה שער השמים.

ויתכןבהקדים מה שפירש הרב מהר"ר העשל בכונת הפסוק (תהלים ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו, שהכונה שתבור וכרמל שנעקרו ממקומם ובאו לקבל תורה נפסלו משום עכו"ם דהגם דאין נעבד במחובר אלו שנעקרו ממקומם הו"ל תלוש ונפסלו אך הר סיני שלא נעקר ממקומו הוכשר, וז"ש למה תרצדון הרים גבנונים תבור וכרמל דכיון דנעקרו יש נעבד בתלוש מה שאין כן הר סיני שישב הוי מחובר ושרי וז"ש חמד אלהים לשבת"ו דייקא עכ"ד. והקשו עליו דלגבוה מאיס נעבד במחובר כמו שפסק הרמב"ם באיסורי מזבח פ"ד (ה"ז) ע"ש.

ואנאזעירא הייתי מקיים דרך הרב הנז' דכיון דלהדיוט נעבד במחובר מותר א"כ לגבוה אסור משום דמאיס לגבוה והכא הקב"ה לא מאס להר סיני וז"ש חמד אלהים חמד לאפוקי מאס. אבל תבור וכרמל מדינא אסירי דנעקרו וכמו שפירש הרב הנז'. ואחר זמן רב ראיתי למופת הדור הרב מהר"ח אבואלעפייא בס' עץ החיים פ' ראה שהביא הדרך הנז' משם הראשונים ודחאו. ושוב כתב קרוב למאי דכתיבנא בעניותין. אלא שראיתי להרב הנז' שם שכתב דהא דיש נעבד במחובר אצל גבוה הוי בעיא דלא איפשיטא ופסקה הרמב"ם לחומרא. וק"ק דהך דנעבד במחובר פשיט לה רבא מק"ו כמבואר פ' כל הצלמים דף מ"ו וכן כתב מרן בכסף משנה שם דהא הוי בעיא דאיפשיטא וכ"כ הרב הגדול מהר"י רוזאניס בפרשת דרכים דף ל"ג ע"ש. ושאר חלוקות שכתב הרמב"ם שם הוו בעיי דלא איפשיטו כמ"ש מרן והלח"מ שם.

ובזהיתבאר אצלי מאי דאמרינן פ' בני העיר (מגילה דף כ"ט.) דרש בר קפרא מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כלכם בעלי מומין אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא. ויש להבין מה דין היה להם עם סיני. ומהרש"א באגדתיה כתב שבאו לעשות דין עם סיני שהם גבוהים יותר ממנו ועליהם ראוי ליתן תורה וכו' ע"ש. ולא נתקררה דעתי דהאי דינא אינו עם סיני רק עם הקב"ה דסיני מה עשה בזה והכל הוא עם הקב"ה וסיני אין לו בזה סרך דין כלל, גם מ"ש מהר"י פינטו אינו מתישב שפיר. ואפשר דתבור וכרמל כשראו שנפסלו משום שנעקרו ותלוש נעבד אסור באו לעשות דין עם סיני דגם הוא פסול דנעבד במחובר פסול לגבוה והגם שדין זה לצד עילאה גם כן שבחר בסיני מ"מ הא מיהא שייך דין עם סיני שהוא פסול לגבוה ויצאת ב"ק ואמרה למה תרצו דין עם סיני לומר דגם הוא פסול לגבוה אף דלהדיוט אין נעבד במחובר. הלא תדעו דכלכם בעלי מומין אצל סיני שאתם פסולין להדיוט שנעקרתם והו"ל תלוש. משא"כ סיני דאינו אסור מדינא דנעבד שהרי להדיוט שרי אך משום דמאיס לגבוה ה"ט דנעבד במחובר. וסיני לא מאיס לי וז"ש ההר חמד אלהים הפך מאיס כדאמרן. ומדקרי להו בעלי מומין ולא אמר להו דפסולים או טמאים בעכו"ם למד רב אשי דרצה לרמוז נמי שהם בעלי מומין מצד גאותם. אך משום עכו"ם לא הוצרך לומר שידעו זה ועל זה היו דנים עם סיני כדאמרן.

איבראדכד דייקינן שפיר גם בתבור וכרמל שנעקרו ממקומן לא ידענא מאי נעבד בתלוש איכא דהרי כאשר עבדו עליהם עכו"ם היו מחוברין ואין נעבד במחובר ואח"ך כשנעקרו בעודם עקורים לא נעבדה עליהם עכו"ם ולא הוו תלוש נעבד, ונמצא דגם תבור וכרמל לא אסירי מדינא דעכו"ם להדיוט, וק"ק על הרב עץ חיים שם שכתב דהראשונים פירשו כיון שנתדלדלו יש נעבד בתלוש משא"כ סיני חמד אלהים לשבתו ואין נעבד במחובר וכתב דליתא דלגבוה מאיס נעבד במחובר וכו' ע"ש, והו"ל להקשות על הראשונים דגם בכי האי גוונא דתבור וכרמל שמה שעבדו עכו"ם היה כשהם מחוברין וכשנעקרו בו בפרק לא עבדו עליהם עכו"ם אין זה נעבד בתלוש. ולכן נראה לפרש הכל באופן זה דתבור וכרמל ידעו דמה שנעבדה עכו"ם עליהם בעודם מחוברים לא נאסרו משום עכו"ם דאלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. ועתה שנעקרו לא נעבדה עליהם עכו"ם ושרו. וכשידעו דנעבד במחובר אסור לגבוה היו רוצים דין עם סיני דגם הוא אסור לגבוה. לזה יצאת ב"ק ואמרה דהא נעבד במחובר אסור לגבוה היינו אם נתלש דוקא וכך הוא בעיית רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה וכו', כלומר דנעבד במחובר ועכשיו תלוש. וגם מאי דפשיט רבא מדכתיב לא תביא אתנן וכו' בית ה' אלהיך בין תלוש בין מחובר וק"ו לנעבד ההוא מחובר ונתלש כדכתיב לא תביא בית ה' דהיה מחובר ונתלש ומביאו ובהא דוקא דאסור לגבוה דוקא דהא מיהא נתלש והיה עליו שם עכו"ם וכשנתלש אסיר לגבוה דמאיס, אבל אם לא נתלש והוא מחובר שרי לגבוה דאעיקרא במה שדן רבא ק"ו יש להשיב כמבואר בש"ס אלא דלחומרא מקשינן כדתריץ רבא. אבל בעודנו מחובר אין לנו לאסור אף לגבוה כיון דגבי אתנן כתיב לא תביא בית ה' והיינו שנתלש, וז"ש הב"ק כלכם בעלי מומין אצל סיני דייקא דגם אתם אינכם אסורים מצד עכו"ם כיון דנעבד במחובר שרי להדיוט אף כשנתלש אך לגבוה מאיס ואצל סיני אתם בעלי מומין דהוא מחובר עדיין ושרי אף לגבוה, וז"ש ההר חמ"ד אלהים אף לגבוה לא נמאס וזהו חמד אלהים דייקא דגם לגבוה הוא נחמד. והטעם לשבתו דלא זז ממקומו. ומדקרי להו בעלי מומין יליף רב אשי דמאן דיהיר וכו' כמש"ל. ואפשר דגם הרב מהר"ר העשיל הכי אמרה לשמעתיה מעיקרא ושמע השומע וטעה. ומיהו בב"ר פ' ויחי (פ' צ"ט) קאמר דסיני לא נעבדה עליו עכו"ם ועמ"ש הרב פרשת דרכים שם. ומאי דכתיבנא הוא לפי מונח הרבנים הנז'.

ובזהנבא לעניננו ונבין בזה מאמר הכתוב ויפגע במקום וילן שם וכו'. והרב החסיד מר זקנינו מהר"א אזולאי זלה"ה בפירושו כ"י פירש לפי פשוטו דדרך האהובים הנאמנים בהפרדם איש מרעהו לסיבה בוכים ומפייסים זה לזה כמו שמצינו בדוד ויהונתן, וכל כך גדלה בעיני יעקב אע"ה קדושת ארץ ישראל כי בהגיעו לתחום ארץ ישראל כלתה נפשו בהפרדו ממנה והתחיל לפייס ולחבב הארץ ולבכות ולהגיד צערו כי בורח הוא ולימים עוד דעתיה עילוה אדהכי והכי שהיה מתמרמר ובוכה ומפייס על פרידתה איערב שמשא בבלי דעת והוצרך ללון שם. וז"ש ויפגע במקום וילן שם וכו' ויפגע לשון פיוס במקום דייקא על שהיה נפרד מארץ ישראל מקום הקדש חלק אלוה ממעל והיה הולך אל ארץ לא מטוהרה וכל כך הרבה פיוס ובכיה כדרך אוהב וריע עד שזה היה סיבה וילן שם כי בא השמש והוא לא ידע. ועל דרך זה הוא מ"ש (כתובות דף קי"ב.) הוה מנשק כיפי דעכו כי רצו עבדיך את אבניה וכאשר ראה ה' תוקף אהבת יעקב אע"ה בארץ ישראל לכבודו שהיא חלקו יתברך נגלה עליו והבטיחו להשיבו אל האדמה הזאת וכו' זהו תורף דברי מז"ה זלה"ה והוא האריך בהתכת הכתובים. ועתה נבא אל כונתנו הנה רז"ל (חולין דף צ"א:) דרשו ויפגע במקום שקפצה לו הארץ והיינו שנעקר הר המוריה ובא אצלו. ולפי מה שכתבנו אפשר דיעקב אבינו סבר דמה שהותר הר המוריה לעקידה היינו משום דהר שנעבדה בו עכו"ם הן בעודנו במחובר גם לגבוה שרי דלא ילפינן מאתנן אלא אם נתלש ואף דלהדיוט גם אם נתלש שרי לגבוה אסור אם נתלש אבל בעודו מחובר לגבוה נמי שרי כמש"ל, והיינו דיהב דעתיה למהדר ולהתפלל מקום שהתפללו אבותיו. אך כאשר ראה שנעקר הר המוריה ובא אצלו כמו שפירש"י סבר דכשנתלש אסור לגבוה וכדאמרינן דנעבד במחובר ונתלש אסור לגבוה והשתא שנעקר בטלה קדושתו אך להדיוט שרי וככל אשר דברנו. והיינו טעמא ששכב שם דסבר דבטלה קדושתו כיון שנעקר ואסור לגבוה. אך כיון שאינו מדין עכו"ם רק מטעם דמאיס לגבוה התפלל מיהא. וז"ש ויפגע שהתפלל אף דאפיקיה בלשון ויפגע ללמד שקפצה לו הארץ סבר דלתפלה מיהא שרי ולזה רמז הכתוב שהתפלל וקפצה לו הארץ בתיבת ויפגע לומר אף דקפצה לו הארץ ונעקר הר המוריה ובא אצלו והו"ל מחובר שנעבד ונתלש דאסיר לגבוה, מ"מ התפלל דאין איסורו חמור אלא מצד שהוא נמאס אך כיון דמאיס מסיבת ויפגע שנעקר וילן שם דמותר לשכב שם דלהדיוט שרי ולגבוה אסיר. אבל כהגלות נגלות ה' במראה אליו ויקץ משנתו ממשנתו מכל אלו ההלכות דשקיל וטרי בהו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה יש בהוה וכל מה שדנתי לא כיונתי יפה ואנכי לא ידעתי איך ע"ף ההלכות לא מאיס לגבוה. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה דייקא מכלל דאיכא אחר אין זה כאתר דעלמא דנעבד מחובר ונתלש אסיר. כי אם בית אלהים כלומר דנהי דנעבד ונתלש אסיר לגבוה היינו דוקא דנעבד במחובר ונתלש ואחר שנתלש רוצה בו לגבוה אז אסור אבל ההר הטוב הזה דבעודו במחובר נתקדש והוא בית אלהים אף שנתלש שרי דהוא בית אלהים מעיקרא כשהיה הוא מחובר ולא אסיר אלא כשעדיין לא היה תשמיש גבוה והוא סברא אמיתית כיון דלא אסיר מדינא אלא מטעם דמאיס, וכן הלימוד מאתנן הוא בכה"ג דאחר שנתלש רוצה להביאו בית ה' אז מאיס אבל הכא הוי בית אלהים וזה שער השמים והוא בקדושתו תדיר. הנה ערכנו וצידדנו בסברות שיש להם פני"ם הנראין דרך דרש לישובא דקראי ומאמרי רז"ל, אבל מהירושלמי דפריך על בה"מ נראה דנעבד במחובר אף דלא נתלש אסור לגבוה, וצריך להתישב בסוגיות ש"ס דידן וירושלמי.

ובמדרשרבה פ' ע' אמרו מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי מה נורא המקום הזה זה בנוי המד"א נורא אלהים ממקדשך. אין זה הרי חרב כד"א על זה היה דוה לבנו כי אם בית אלהים בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמד"א כי חזק בריחי שעריך עכ"ל. וכדי להבין מאמר זה נקדים מ"ש שם בב"ר סוף פרשה ס"ה על פסוק ראה ריח בני מלמד שהראה לו הקב"ה בה"מ בנוי וחרב ובנוי ראה ריח בני הרי בנוי המד"א ריח ניחחי תשמרו כריח שדה הרי חרב כמד"א ציון שדה תחרש אשר ברכו ה' בנוי ומשוכלל לע"ל כענין שנאמר כי שם צוה ה' הברכה חיים עד העולם. ויש להרגיש דמאמר ריח דריש ברישא על הקרבנות כמד"א ריח ניחחי וא"כ בחרבנו איך כתיב ריח שדה והלא בחרבן אין כאן קרבנות. וכבר מהר"ש יפה הרגיש וכתב דרמז בעלמא הוא. ולדידי מפרשא במ"ש (מגילה דף י'.) מקריבין אעפ"י שאין בית דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל וכתב הרמ"ע מרז"ל דבכל יום מקריב אליהו הנביא תמידין בבית המקדש, ובזה יתבאר אצלי כתו"ב הדר הוא בקהלת (ה' ח') ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, דידוע דארץ הוא רומז לא"י כמ"ש בתעניות (י'.) על פ' הנותן מטר על פני ארץ, הכונה ויתרון ארץ ישראל בכל היא, כלומר בכל זמן דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, והראיה מלך לשדה נעבד, פירוש מלך הכבוד יתברך שמו לשדה אף בחרבן הבית שנקרא שדה נעבד בקרבנות, דמקריבין אף שאין בית ואליהו מקריב בכל יום. וז"ש ראה ריח בני קרבנות שמקריבין בבית בבנינו כריח שדה שקול ישקל ריחא מילתא לזמן חרבנו, וזהו כריח שדה דגם בחרבן מקריבין ואליהו מקריב ושקולים הם בחרבנו ובנינו דקדשה לשעתה וקדשה לעת"ל אשר ברכו ה' לעת"ל וקדושתו לעולם.

ועלדרך זה אפשר לומר באופן אחר ונבין קשר הכתוב ויתן לך אלהים וכו', ונקדים משז"ל (מנחות דף ק"י.) דת"ח העסוקים בעבודה כאלו מקריבין קרבנות, ואז"ל (שם) כל העוסק בתורת עולה וכו', ורז"ל (בר"ר פ' ס"ו) דרשו ויתן לך אלהים מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זו משנה ורוב דגן זה גמרא תירוש זה אגדה, ואז"ל (ויק"ר פ"ז) שבעסק התורה מתקרבת הגאולה כדכתיב גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם, וז"ש ראה ריח בני כריח שדה הדור אתם ראו דלא מיבעיא שיש קרבנות בבית בנוי אלא גם בחרבנו יש קרבנות וזהו כריח שדה וגם נכון יהיה להבנות לעתיד אשר ברכו ה'. וזה על ידי התורה דבעסק התורה שתים זו שמענו שהעוסק בתורת הקרבנות כאלו הקריבם ובזכות התורה יבנה הבית לעתיד, וז"ש ויתן לך האלהים מקרא ומשנה וגמרא ואגדה ועי"ז תזכה בשתיהן, ואמר ורוב דגן זה גמרא לרמוז מ"ש הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת הי"ב) דבתחלת למודו ישלש ימיו למקרא משנה תלמוד ואח"ך יהיה רוב למודו בתלמוד, וז"ש ורוב דגן גמרא שיהיה רוב למודו וכיון שיזכה לזה הוי גביר לאחיך, כלומר אם יהיה לך רוב דגן הכל צריכין למארי חיטיא ותהיה לראש כמ"ש (הוריות דף י"ד.) סיני עדיף וגם על ידי האגדה לדרוש ברבים מתכבד כמשז"ל רהטו כ"ע למי שדרש אגדה וזהו הרמז הוה גביר לאחיך דעל ידי רוב דגן זה תלמוד תהיה ראש ישיבה דהכל צריכין לתלמוד וכדשלחו מתם סיני עדיף בשילהי הוריות. ועל ידי האגדה שיתין רהוטי רהוט כדעבוד לר' אבהו בסוטה דף מ' וכמ"ש פ"ק דבתרא (דף י'.) וכבוד בעלי הגדה, ופירש"י מתוך שהם דרשנין ומושכין לבו של אדם הכל מכבדים אותם. ונמצא דבסגולת התורה הוי כאלו הקריב קרבנות ונזכה לבנין הבית ויהיה ראש ויכבדוהו וקשר הדרשות והכתובים עולה יפה וככל אשר דברנו.

אוירצה כמ"ש שילהי מכות דאמר ר"ע ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה כתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וכו' בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וכו' עד שלא נתקיים נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. למדנו שמפני מראית העין רואה ציון וירושלם בחרבנן מדבר ושממה אנו בטוחים עוד יבנו כימי עולם וכשנים קדמוניות. ועם זה יובן הכתוב פ' בחוקותי ונתתי את ערכם חרבה והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם, ורז"ל (מגילה דף כ"ח.) דרשו והשימותי את מקדשכם אף כשהן שוממין בקדושתן עומדין. וע"ף דרכנו יתבאר באופן זה דגם בעידן רתחא ברוגז רחם יזכור ומבליע בנעימה גדולה הבטחה, וז"ש ונתתי את עריכם חרבה ונתתי אני בעצמי והאויב קמחא טחינא טחן וטעמא שלא יקנו הארץ בכבוש מלחמה שקונה הגוי כמ"ש (גיטין דף ל"ח.) עמון ומואב טהרו בסיחון, לכך אני בעצמי אתן עריכם חרבה וזה לכם האות שעדין הקדושה במקומה ואשוב ואבנה חרבות, כי מנבואת אוריה שתתקיים בידוע שנבואת זכריה מתקיימת ולכן והשימותי את מקדשכם דאף בחרבנן קדש הם ותדעו כי לא אריח בריח ניחוחכם דייקא אבל אני מריח בריח קרבנות שמקריב אליהו במקדש, וזהו ניחוחכם דייקא לאפוקי ריח ניחוח של אליהו והם נחמות גדולות.

הואהדבר אשר דיבר ה' במלכים א' סי' ט' והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום ושרק. ומאמר יהיה עליון לעתיד אינו מובן דהול"ל אשר היה עליון ולפי האמור יבא על נכון נחמה בתוך תוכחה, כלומר והבית הזה יש לכם מופת שיהיה עליון ויבנה אחר החרבן כשתראו כל עובר עליו ישום ושרק דכיון שיחרב וכל עובר ישום זה בעצמו אות לטובה שיהיה עליון ויבנה כמאז ומקדם. וז"ש במאמר הנז' ראה ריח בני הרי בנוי כריח שדה שנתקים נבואת אוריה ציון שדה תחרש וזה עצמו סימנא מילתא ויברכהו ה' שיבנה דכיון שתתקיים נבואת אוריה בידוע שתתקיים נבואת זכריה. וזה עצמו כונת המאמר שהבאתי לעיל מה נורא המקום הזה הרי בנוי אין זה הרי חרב, ומזה עצמו אין זה עיין עליו כמו שאז"ל (קידושין דף ד'.) ובן אין לו עיין עליו וגם הכא אין זה שמורה על החרבן אין עיין שמזה עצמו בידוע שיבנה כי אם בית אלהים, ועל דרך זה יפרש מאמרם ברבה (בר"ר פ"ב) בראשית וכו' הרי בנוי והארץ היתה תהו הרי חרב יהי אור בנוי וכן דרשו ברבה (בר"ר פ' נ"ו) ה' יראה בנוי אשר יאמר היום בהר חרב ה' יראה בנוי וכל אלו המאמרים רוח אחת להם על דרך שביארנו והרי הוא כמבוא"ר.

והלאבמאמ"ר אחד דאתאן עליה מה נורא המקום הזה וכו' אפשר לפרש בהקדים מאמרם ז"ל בתוספתא סוף פ"ק דברכות וז"ל ויהי בשלם סוכו וכי מה ראה הקב"ה להחזיר לה שם ראשון לפי שהוא אומר על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה להסירה מעל פני יכול אף עכשיו היא בחימה ת"ל ההר חמד אלהים לשבתו הרי הוא בחמדה ותאוה מלמד שכיפר לה חורבנה ומנין שאין השכינה שורה עד שתעשה הר שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ויהי בשלם סוכו מצינו כשהיא שלם קרויה הר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ואומר זכור ה' לבני אדום מאימתי משנעקרו יסודותיה ממנה האומרים ערו ערו עד היסוד בה עכ"ל, וראוי להבין מה זו שאלה אם נקראת בשם ראשון ואם שאלתו כהוגן לא ידענו מה היה תשובתו בעצם. ועוד אומרו יכול אף עכשיו היא בחימה מהיכא ס"ד דכיון דשפך חמתו על העצים ועל האבנים ודאי חמת המלך מלכו של עולם שככה. ועוד להבין הכתוב על אפי ועל חמתי דמשמע שהם שני דברים, ולכאורה אף וחימה אחת היא והול"ל על אפי וחמתי והשתא כיון דע"ל ע"ל ואמר על אפי ועל חמתי מורה שהם שני ענינים חלוקים. וכדי לעמוד בביאורן של דברים הבה נא אבא לדעת לעות מאמרם ז"ל בקהלת רבה (פ"י) ואיתיה נמי בויקרא רבה פ' ל"ב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי באפי נשבעתי וחוזרני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת, ר' לוי בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין מה עשה המלך עמד וסתרה ובנאה והכניס בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת עכ"ל.

וראוילהתבונן דר' לוי בשם בר קפרא מה הוסיף על הקודם ומאי ביניהו דדוחק לומר דמשל בעלמא אתא לומר ותו לא וכמו זר נחשב. ותו דמאן דדריש אשר נשבעתי באפי וחוזרני בי נראה דהוא ענין אחר ושיטה אחרת ומאן דאמר למנוחה זו אינם באים רוח אחרת אתו וכן כתב הרב מהר"ש יפה דהוי כמו דבר אחר ע"ש. ומהשתא נראה דהם שלשה שיטות בדבר ונובין ונדון הני תלתא כנגד מי. ואחשבה לדעת אם שלש אלה תחת שלש דעת קדושים אבהן דעלמא דאמרינן פ' האשה (פסחים דף פ"ח.) א"ר אלעזר מאי דכתיב והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב אלהי אברהם אלהי יצחק לא נאמר אלא אלהי יעקב לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא למקום אל בית אל עכ"ל. ויש להבין פשר דבר דמר קראו הר ומר שדה ומר בית מאי דעתיהו ובמאי פליגי. ועוד יש לדקדק דאברהם ויצחק נמי רמזו בנין העתיד כמבואר בדרשות רז"ל שהבאתי לעיל דבין אברהם ויצחק בין יעקב במעמד שלשתן כל אחד רמז בנינו וחרבנו ובנינו כמבואר לעיל, ומאי אולמיה דיעקב אע"ה מאבותיו הקדושים וכבר הרב מהר"ש יפה בסדר היום ביפה תואר במאמרינו דהוינן ביה עמד על זה ותריץ יתיב לפי דרכו הלא בספרתו עש"ב.

ואשראני אחזה להבין כל המאמרים הנאמרים באמת הוא בהקדים הא דתנן בנדרים דף מ"ו קונם לביתך שאני נכנס מת או מכרו לאחר מותר בית זה שאני נכנס מת או מכרו לאחר אסור. וכתב הר"ן והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרו לאחר הכי נמי ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאם אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע ואם אמר בית זה ונפל אף שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ליה עכ"ל. אבל הרשב"א בחידושי גיטין פ' המביא תניין סבר דאף האומר בית זה אם נפל אסור דכניסת קרקע אסר עליה והארץ לעולם עומדת. וכתב הרב משנה למלך פ"ח דגירושין דין י"א שמהר"ם מקנגי בתשובה הביא ראיה ממדרש קהלת דאם נפל ובנאו פנים חדשות באו לכאן. והרב עצמו בספרו הנכבד פרשת דרכים דרוש ח' הביא סברת הרשב"א, וכתב דהריטב"א בחידושיו דחה דברי הרשב"א דסבר דאם נפל מותר ליכנס והביא ראיה ממדרש קהלת וכפי סברת הריטב"א אף באומר קונם לביתך אם נפל ובנאו מותר ליכנס דאין חילוק בין קונם לביתך לקונם לביתי ומטעם זה באים דור המדבר לעת"ל משום דנחרב הבית וה' נשבע אם יביאון אל מנוחתי, והכונה למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת ע"כ דברי הרב פרשת דרכים עש"ב.

ועתהאמת אגיד שדברי הריטב"א דמייתי הרב ז"ל כעת לא ידעתי איזהו מקומן דבחידושיו לגיטין דף כ"ב הם איפכא. והרואה יראה דברי הריטב"א בחידושיו שם ופ' המגרש ובחידושיו לעירובין וחידושיו לסוכה ובחידושיו לקידושין דף ה' דקשים דבריו מינם ובם ואין להאריך כאן ולפלפולא לא נחתינן האידנא. וכתב הרב שפתי כהן י"ד סי' רי"ו דאם אמר ביתך וקנה בית אחר לא נאסר דאף למ"ד קונם לביתך אם נפל אסור אם קנה לגמרי בית אחר מותר שלא היתה כונתו אלא על בית שהיה לו בשעת הנדר אבל לא על בית אחר. והרב משנה למלך שם כתב דהמדקדק היטב בתשובת הריב"ש סי' שנ"ו ובתשובות מהראנ"ח ח"ב סי' ע"ב יראה דסברי דאף אם חזר וקנה בית אחר אסיר דכל שהוא ביתך קאמר ע"ש איכו השתא למדנו דלהרשב"א והר"ן באומר קונם לביתי שאתה נכנס אם נפל ובנאו אסור. ובקונם לבית זה פליגי הרשב"א והר"ן דאם נפל להרשב"א אסור אף דבנאו מחדש הקרקע אסור והר"ן סבר באומר בית זה דאם נפל אזדא ליה ומותר ולא חיישינן לקרקע. והריטב"א כפי מ"ש הרב פרשת דרכים בשמו סבר דבין קונם לביתי בין בית זה אם נפל ובנאו מותר וכמ"ש במדרש קהלת למנוחה זו אינם באים וכו'. והשתא לעת"ל בבנין הבית שיבנה ב"ב דור המדבר לדעת הריטב"א אף דנשבע אם יבואון אל מנוחתי מותרים. ולדעת הרשב"א והר"ן אסורים אך אשכחנא פתרי לדעת הר"ן דסבר דבית זה אם נפל מותר ולא נאסר הקרקע ולדעת הרב ש"ך דגם למ"ד קונם לביתך ונפל אסור אם קנה בית אחר לגמרי מותר. אם כן בבית שלישי שיורד מן השמים בנוי כלו מעשה ידי יוצ"ר כמשז"ל נראה דהם מותרים דהו"ל כקנה בית אחר לגמרי ומה דמות יערוך בית שנבנה על ידי אדם לבית שלישי היורד מלמעלה בנוי ומשוכלל כדכוד שמשותיו ושעריו לאבני אקדח ומסוייד ומכוייר כלו רוחני בודאי טפי עדיף מקנה בית אחר לגמרי שהתיר הרב ש"ך, דהרי בית אחר שקנה האדם יראה לעינים בנין אבנים ועפר כדרך הבית הראשון ועם כל זה מותר אף שידמה אליו בכל במהותו ואיכותו. משא"כ בבית שלישי בנין שלא היה לעולמים ואין לו יחס בשום דבר לא באבניו כי הם ספיר גזרתם חפצי שמים לא בעציו כי הרי הם עצי עדן לא במהותו שכלו רוחני וא"כ עדיף טפי מקנה בית אחר שכתב הש"ך דמותר להר"ן. דמאי אמרת הקרקע שעליו קאי הבית ג' נאסר לא היא דהרי לדעת הר"ן באומר בית זה ונפל ובנאו מותר ולא חייש לקרקע. ונמצא דגם לדעת הר"ן לדברי הרב שפתי כהן דור המדבר מותרים לבא לעת"ל.

ברםלדעת הרשב"א דבית זה ונפל ובנאו אסור דהקרקע אסור וכן לדעת הר"ן לדברי הריב"ש ומהראנ"ח אף בבית ג' אסורים דור המדבר דגם קנה בית אחר לגמרי אסור וכ"ש להרשב"א דהקרקע אסור. ומצאנו להם פתח תקוה לכל הדברות ולכל האמירות דשנינו בתורת כהנים בסוף ברייתא דר' ישמעאל בסוף המדות אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי, ופירש הרב קרבן אהרן בסוף ס' מדות אהרן דף ל"ז שמלת באפי הוא גבול לשבועה שירצה בהיות אפי כי אם יבואון עכ"ד. ולפי זה הגם דנימא דקונם לביתי אם נפל ובנאו או קנה אחר אסור כדעת הרשב"א והר"ן לשיטת הריב"ש ומהראנ"ח שרו דור המדבר דה' פירש דדוקא כשהוא באפו כביכול היא השבועה וכשישוב אפו אין כאן שבועה. ולעת"ל דעת רצון היא ואין כאן אף כלל מותרים. ולפי שיטה זו נבאר התוספתא הנז' וכי מה ראה להחזיר לה שם ראשון דכתיב ויהי בשלם סוכו ומה טעם קראה שלם כמשפט הראשון, כלומר דאמרו ז"ל דשם קראה שלם ואברהם יראה והקב"ה כדי שלא לבטל לא דברי אברהם ולא דברי שם קראה ירושלם כמ"ש בשוחר טוב מזמור ע"ו וא"כ מה ראה לקרותה שלם. ולזה אמר לפי שנאמר על אפי ועל חמתי וכו' כלומר על אפי שנשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואין תקומה לדור המדבר לבא ועל חמתי היא העכו"ם שעבדו דפסל מיכה היה תדיר ואחר זה נשי שלמה הע"ה ואח"ז עגלי ירבעם שמשם נמשך לכמה דורות גם לשבט יהודה קצתם או רובם כנודע וכתיב בעכו"ם כי אל קנא, וזהו על אפי ענין אשר נשבעתי באפי ועל חמתי ענין עכו"ם היתה לי העיר הזאת להסירה. וא"כ מהאי קרא יש סברא לומר דהוצרך החרבן להביא דור המדבר או שנאמר דנפל ובנאו מותר כדעת הריטב"א או שנאמר דקנה בית אחר מותר לדעת הר"ן לדברי הרב ש"ך ונמצא דההתר הוא משום דפנים חדשות באו לכאן וז"ש יכול אף עכשיו היא בחימה כלומר דאם עכשיו היה הבית ראשון קיים היא בחימה על דור המדבר דעדיין השבועה במקומה ולא הותרו אלא מצד שהוא בית אחר או שנפל ובנאו מותר או שקנה בית אחר מותר ת"ל ההר חמד אלהים לשבתו הרי הוא בחמדה ותאוה, דגם אם היה הבית ראשון בנוי היה בחמדה ויוכלו לבא דור המדבר והיינו כדעת ת"כ דהשבועה היתה כל זמן שאני באפי, דלפי האמת בלי טעם זה היו אסורים דקונם לביתי אם נפל או קנה בית אחר אסור כדעת הרשב"א והר"ן לדברי הריב"ש ומהראנ"ח, אך טעם ההתר היה שהשבועה היתה דוקא בעוד שהוא באפו כביכול ויוצא מזה שאינו תלוי ענין זה בבית רק ברצונו יתברך, דבשלמא אם דור המדבר לא יוכלו לבא אם לא נחרב הבית ונבנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה נמצא שהבית עצמו מתחילה אינו נחמד לפניו יתברך מאחר דכל זמן שהוא קיים דור דעה אסורים לבא ובנינו הוי ח"ו לתקלה, אך עתה באומרנו כי ביאת דור המדבר אינו תלוי אלא בשישוב מאפו א"כ לא נגע לבנין הבית. וכן אם בעון עכו"ם גזר להחריבו אינו מצד הבית רק הוא עונש להם. ולא דמי לדור המדבר כי אף דהבית עצמו לא עביד מידי מ"מ הוא סיבה לבל יבואו למר כדאית ליה. לא כן בחרבן מצד עכו"ם אין בבנינו שום עיכוב רק דגזר ליחרב בעונם, והיינו מאי דיליף מדכתיב ההר חמד אלהים לשבתו דבנינו לא הזיק אדם ודור המדבר אינם תלוים בזה. וז"ש ההר חמד אלהים לשבתו דהוא חמדה בשבתו ואין תקלה יוצא כלל. ומה שאמר הכתוב על אפי ועל חמתי וכו' היינו שבעוד אפו וגם חמתו בעכו"ם גזר שיחרב אבל לא שחרבנו תיקון לדור המדבר. וזהו מלמד שכיפר לה חרבנה דהחרבן היה לכפר עון עכו"ם ולא שהיה צורך דבלאו הכי לא יוכלו דור המדבר לבא. ומנין שאין השכינה שורה עד שתעשה הר שעון עכו"ם סיבה לעשותו הר ואז נתכפר שנאמר ההר הטוב הזה שתמיד הוא טוב וחמדה וכי תימא מדוע נחרב לז"א והלבנון להלבין עונות ישראל. ולמדנו שענין דור המדבר אינו תלוי בחרבן דחרבנו ובנינו לא מהני דאומר קונם לביתי נפל ובנאו או קנה אחר אסור רק שהשבועה היתה עד יעבור זעם. וזה רמז במה שחזר וקרא אותה בשם ראשון שלם כלומר איהו ניהו ולא נשתנה והוא הבית בעצמו לענין דינא רק שהטעם ששב מאפו וזהו ויהי בשלם סוכו. וכי תימא אם לענין זה קראה שלם היה יכול לקרותה ירושלם ואנו לומדין זה גם כן לז"א רמז שכשנקראת שלם אברהם קראה הר לומר שמכפר לה חרבנה ותכף שנחרבה נתכפרה ואין ביאת דור המדבר תלוי בזה כי חרבנה בעון ע"ז כדבר האמור. ואומר זכור ה' לבני אדום האומרים ערו ערו וכו' דמעת שערו ערו זוכר לבני אדום להנקם שכבר נתכפרו ישראל והבית עצמו בבנינו וחרבנו נחמד.

ומכללהדברים והתוספתא הלזו למדנו דאברהם אע"ה מה שקראו הר הוא לומר דבעון עכו"ם נגזר שיהיה הר ותכף כשנעשה הר שורה השכינה וכמ"ש בתוספתא שאין השכינה שורה עד שיעשה הר וז"ש אברהם אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולפ"ז סבר אברהם אע"ה כשיטת ת"כ דבעוד אפו אינם יכולים לבא ובשוב אפו כביכול מותרים ואי לאו הכי אסורים דקונם לביתי אף אם נפל או קנה אחר אסור כהרשב"א והר"ן לשיטת הריב"ש ומהראנ"ח וכמש"ל.

אךיצחק אע"ה סבר כשיטת הריטב"א דקונם לביתי ונפל מותר וזה התר דור המדבר וכמ"ש למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ומטעם זה קראו שדה דנפל אזדא ליה ומותרים. אבל יעקב אבינו סבר כדעת הר"ן לשיטת הרב ש"ך דקונם לביתי ונפל אסור אך קנה אחר מותר והבית השלישי שיורד מן השמים בנוי ומשוכלל הוי כקנה אחר, ולכן קראו בית אל לרמוז שהראשון היה מעשה ידי אדם והבית שלישי מעשה ידיו יתברך והוי קנה אחר לגמרי וזה כונת המאמר שהבאתי לעיל מפ"ח דפסחים א"ר אלעזר מאי דכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב דקשיא ליה אמאי קראו הר ה' וקראו תכף בית אלהי יעקב מלבד הדקדוק המפורסם דכתיב אלהי יעקב ולא כתיב אברהם ויצחק. ולזה ישב ודרש דיעקב בחיר שבאבות תנא דווקנא ולן בעומקה של הלכה דעינינו הרואות דהוצרך ה' לבנותו כלו בשמים ממעל והוא כביכול לפי רוב הענוה מחבב ידי הצדיקים וכמ"ש פ"ק דכתובות (דף ה'.) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ. והכא לא פנה לחסידיו ונבנה הבית בשמים ומזה מוכח דהאמת כמו שסבר יעקב אע"ה דהתר דור המדבר מסיבת שהבית חדש לגמרי בכל מכל מעשה שמים והו"ל כקנה בית אחר דשרי וכדעת הרב ש"ך. ועתה שכל הגויים שמעו את שמע הבית הקדוש הפלא ופלא המה ראו כן תמהו למה הוצרך הוא יתברך לזה וידעו שהוא להתר דור המדבר כמ"ש יעקב אע"ה אז יאמרו בגויים לכו ונעלה אל הר ה' שגם הקרקע אינו נחשב קרקע הראשון ולא מתסר כדעת הר"ן כמש"ל. וז"ש אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שבנאו בשמים להתיר דור המדבר כיעקב אע"ה. וז"ש לא כאברהם שקראו הר שסבר דקונם לביתי בכל גוונא אסור אף אם נפל או קנה אחר והטעם שכיפר החרבן כשנעשה הר כמ"ש בתוספתא ודור המדבר מותרים כשיטת ת"כ דהשבועה דוקא בעת אפו. ולא כיצחק דקראו שדה דסבר כהריטב"א דנפל מותר אלא כיעקב שקראו בית דכתיב בית אל דהוי כקנה בית אחר ועינינו הרואות שהרעיש הקב"ה את עולמו לבנותו בשמים ולזה לכו ונעלה לראות מעשה שמים אשר לא היה לעולמים.

וזהופשט הכתובים (שמות ט"ו י"ז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד, וכבר הרב פרשת דרכים דרש"ה ארי כמין חומר על פי סברת הריטב"א. ואנן בעניותין פתר להם יוסף עפ"י שיטת הר"ן לדעת הש"ך, והכונה תביאמו ותטעמו לדור המדבר לעתיד בהר נחלתך וכי תימא הרי נשבע אם יבואון אל מנוחתי וא"כ דינא הוא דקונם לביתי אף אם נפל אסור, לז"א מכון לשבתך פעלת ה' הלא תדעו דבית שלישי הוא פעל ועשה ונקרא מקדש ה' מטעם שהוא בנאו כביכול וזהו כוננו ידיך, וכיון שכן הו"ל כקנה בית אחר דמותר וכמ"ש הרב ש"ך ואימתי יהיה זה בזמן ה' ימלוך לעולם ועד וכמ"ש במכילתא, ואמרו במדרש (פס"ר כ"ט) מקדש ה' כוננו ידיך מקדש ראשון ושני שנעשו ע"י בני אדם שלטה בהם יד האומות אבל לעת"ל שנבנה על ידי הקב"ה אין אומה ולשון שולטת בו.

ומעתהנבא לבאר מאמר מדרש קהלת שהבאתי לעיל אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי כלומר כדעת הת"כ שהשבועה היתה בעוד שאפו בו כביכול, וז"ש באפי נשבעתי כלומר מה שנשבעתי הוא בעוד אפי וחוזרני מהאף וא"כ אין כאן שבועה וזהו סברא אחת כדעת הר"ן לדעת הריב"ש ומהראנ"ח דקונם לביתי אף אם נפל או קנה אחר אסור ואין התר אלא מטעם דפירש בהדיא דהשבועה היא בעוד אפו בו כביכול וכמש"ל. ואח"ך הוא כמו דבר אחר כמ"ש הרב מהר"ש יפה למנוחה זו אינם באים אבל הם באים למנוחה אחרת דההתר הוי מטעם הרב ש"ך דקנה בית אחר מותר והבית ג' הוי מנוחה אחרת כקנה בית אחר לגמרי כמש"ל ור' לוי בשם בר קפרא פליג עלייהו וסבר כדעת הריטב"א דנפל מותר, וז"ש משל למלך וכו' דכיון דסתרה ובנאה נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו דנפל ובנאו מותר והיינו דיוק אל מנוחתי דבאים למנוחה אחרת כל שהיא אחרת דנפל ובנאו מותר וכדעת הריטב"א וכמו שהוא עצמו סמך על מאמר זה דמשל למלך וכו', ולהכי הוצרך המשל לפרש דבריו דנפל מותר לאפוקי הראשון דכונתו דקנה בית אחר דוקא מותר וכמש"ל, וזהו כונת מאמרינו מה נורא המקום הזה בנוי אין זה חרב ובכלל רמז אין זה כדעת אברהם ויצחק דאברהם סבר דבכל גוונא אסור, והטעם שהותרו משום דלא נשבע אלא בעוד אפו ויצחק סבר כהריטב"א דנפל מותר. וזהו הרמז אין ז"ה כלומר אינו כאומר בית ז"ה דנפל מותר לא היא אלא קונם לביתך נפל אסור כדעת הר"ן דבית זה נפל מותר וביתך נפל אסור, ולא יש התר כי אם בית אלהים שהבית שלישי בנוי על ידו יתברך והוא בית אלהים והו"ל כקנה בית לגמרי דשרי וכמש"ל דבית ראשון ושני היו מעשה בשר ודם והשלישי מעשה אלהים חיים.