Rosh on Niddah, Hilchot Kilay Begadim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תכריכי המת ומרדעת החמור אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליה את הזבל. בפירקין (ד' סא:) פליגי בה אמר רבי אמי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור. ורבי יוחנן אמר אפילו לקוברו מותר דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. והלכה כרבי יוחנן שהיה רבו של רבי אמי. יראה מדנקט גבי כרים וכסתות ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן וגבי מרדעת לא תני מכלל דבמרדעת אפילו בשרו נוגע בהן שרי משום דמרדעת קשה אבל כרים וכסתות רכין הן. כדמוכח בזבחים פרק דם חטאת (ד' נד:) דקאמר התם והא כרים וכסתות דרכין הן ותנן היתה של עור וכו' הלכך בעינן שלא יהא בשרו נוגע בהן שלא תכרך עליו נימא והא דאסרינן לעשות מרדעת מבגד שאבד בו כלאים. אבד שאני דחיישינן כיון שאין הכלאים ניכרים שמא יקח ממנה לעשות טלאי לבגדו: