Safa Echat on Pesach Haggadah, Hallel, Songs of Praise and Thanks
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו וכו'. אפשר לפרש במ"ש מהרימ"ט ז"ל דהאדם היה לו יצירה אחרת יותר מב"ח דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והות לרוח ממללא דנמשך מזה כח הדברי להלל ולשבח לבורא יתברך וז"ש נשמת כל חי תברך את שמך כי לא נתן הנשמה והרוח כי אם לברך בשמו וז"ש נשמת כל חי תברך את שמך ורוח כל בשר וכו' שלזה נבראו. ואפשר לרמוז דבשבת באה לאיש ישראל נשמה יתירה והוא לעבוד הבורא יתברך ולהללו ולשבחו וז"ש נשמת כל חי ור"ת תברך את שמך גימט' שבת עם הכולל. [ולזה אנו אומרים נוסח זה בשבת. וגם בי"ט יש הארת יום טוב. ועיקרו נתקן לשבת]. והנהשפתי לא אכלא לעורר אהבה אהב"ת נפש שצריך ליזהר לכבוד ה' המעטרנו במצות שבת וגם צריך לכבודו יתברך לחוס על הנפש יתירה שלא יגרום לה עצבות במקום ענג והם דברים שאינם זהירים בהם קצת מההמון וח"ו לא עלה על לבם לעבור איסור רק שאינם יודעים חומר האיסור כי ישראל קדושים ביודעים חומר האיסור ודאי כל איש יחזור לצור"ו לעשות רצון יוצרו הולך ביושרו. והני מילי הם ר"ת אהב"ת. אמירה. הוצאה. בנין. תורה. והגם שכל אלה הדברים פשוטים ליודעי ספר מ"מ לא אמנע להגיד קצת מחומר האיסור ואפשר שיועיל קצת: אמירהכתיב אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי. וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשו' דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על ה'. וארז"ל ודבר דבר שלא יהיה דיבור' של שבת כדיבור' של חול ופסק מרן בש"ע א"ח סימן ש"ז אסור לומר דבר פ' אעשה למחר או סחורה פ' אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות. והרי ריבוי דיבור אפילו שאינו מקח וממכר אסור מדברי קבלה. ונודע דדברי קבלה כדברי תורה דמו. וכתב הרא"ש דהוא מן התורה מכלל תורה שבע"פ ואתא נביא ואסמכיה אקרא. ואמרו במדרש יהי אור דהמדבר דברי חול בשבת או מרבה דברים הוא מחלל שבת. וחרדה ילבש האדם כי אחרי שכיבד השבת בכמה הוצאות וכמה ענינים ונזהר בכמה אזהרות. נקרא מחלל שבת בדברו דברי חול ויגע לריק ולא עוד אלא שעונשו שמור ונוסף עוד שמעכב גאולת ישראל כי אין ישראל נגאלים אא"כ ישמרו שבת כמשז"ל והביטה וראה כי אחר ודבר דבר כתיב אז תתענג דדוקא הנזהר מדיבור זוכה לאז תתענג. אהה על הנפש יתירה הבאה לו סוערה ועצובת רוח ובמקום ענג תוציא שמח"ה ונשא"ו יגון ואנחה. וההולכים ליל שבת אחר ערבית לקאפ"י גדל חטאם מאד שהם מחללים שבת בדיבורם ובראשו נגעו וכהנה רבות מדברים האסורים ואם שותים קאפ"י קודם קדוש פתאים עברו על דברי הגמרא ירושלמית פ' ע"פ דאפילו מים אסור והוא תשובת הרשב"א ודין ש"ע וה' יחזירנו בתשובה כי"ר: ואתיאמכללא ליזהר באמירת הגוי לעשות מלאכה שהוא איסור חמור. ולדעת איזה מרבוואת' קמאי יש בו איסור תורה כמו שכתבנו בעניותנו במקומו וגם הריטב"א ז"ל כתב דשרש השבותין הם מן התורה: והנהמרן בש"ע סימן ש"ז לא התיר אלא שבות דשבות במקום מצוה ולא מלאכה גמורה ע"י הגוי אלא באופן שיהיה שבות דשבות דוקא. ואנחנו קבלנו הוראות מרן ז"ל והעובר על דבריו ראוי לעונש על דרך שכתב הרב פנים מאירות ז"ל כמו שכתבנו מקום אחר. ויסתכל המסתכל כי הנה הקב"ה ברחמיו נתן לנו את השבת יום מנוחה כ"י כשם שהוא יתברך נח ביום השביעי וכ"י הקב"ה נח מדיבור כי בדבר ה' שמים נעשו. וכתב הרי"ף פ' ד' מיתות דבאותיות אי"ה אין צורך להקצ' שפתים וז"ש בה"א בראם כלומר הא אין צריך הקצת שפתים לרמוז שהקב"ה ברא העולם בלי יגיעה כלל עכ"ד הרי"ף ז"ל אמור מעתה ששבת הקב"ה בשבת אף מאותיות שאין בהם הקצת שפתים. ומזה נשכיל למעט הדיבור ביום שבת ביותר ואם בינה שמעה זאת. הוצאהיש שמוציאין פאצוליט"ו או איסקאטזל"ה או מקל מן העיר לשדה. ובשדה מוליכין מבית לבית והוא איסור חמור מדרבנן שהוא כרמלית וכל העובר על דברי חכמים וכו' וכתיב בירמיה סי' י"ז שמעו דבר ה' מלכי יהודה וכל יהודה וכו' כה אמר ה' השמרו בנפשותכם וכו' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכתב בספר מטה דן כי כאן מבואר דמזהיר למלכי יהודה שלא יוציאו משא והמלכים ודאי אינם נושאים משא ובודאי דר"ל דברים קלים שנושאים המלכים כגון מטפחת האף ומקל וכיוצא והרי מפורש בדברי קבלה דאין חילוק בין דבר קל לדבר כבד וזהו מרשות היחיד לרה"ר ומדרבנן אפילו לכרמלית וחמורים דברי סופרים. וכבר המשיל הגאון מהר"י ביערת דבש כי החוטא למלך מעיינים בדינו וכותבים פרוסי"סו ואח"כ גוזרים עליו מיתה. אמנם שומר הנצב על משמרתו ובא אדם לעבור ואומר לא תעבור אם אינו שומע תכף ממיתו בקנה השריפה אשר בידו ואין לו דמים: והנמשלכי רז"ל שומרי משמרת התורה בדבר ה' ועמד ושתלן בכל דור ודור לשמור משמרת הקדש איכו השתא העובר על דברי תורה צריך עדים והתראה ושוב מעידין לפני הסנהדרין והסנהדרין בודקין את העדים בחקירות ושוב נושאים ונותנין עד פרק נגמר הדין. אבל העובר על דברי חכמים הוא עובר על דברי השומרים ותכף חייב מיתה כמי שעובר על דברי השומר שתכף חייב מיתה ולכן צריך ליזהר מאד בדברי חכמים. ומה גם דהכל נאמר למשה מסיני כמשז"ל וכמו שהארכנו במקומו ושם הבאתי דברי רז"ל. וכבר כתב הרמ"ע זצ"ל כי מדרבנ"ן עולה בגימטריא מפי גבורה. ואני בעניי אומר עוד כי מדרבנן גימטריא שמו כי בזה מתגדל שמו יתברך ומקיים לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' ועוד רמז כי מדרבנן גימטריא משה עם הכולל שם רמז דהכל נאמר למשה רבינו ע"ה מפי גבורה. ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו הזהיר לקיים מילי דרבנן. ותמיד התאוה תאוה לדעת מה יעשה ישראל ולקיים המצות בלי פקפוק כמו שנתבאר בתלמוד הקדוש כי בימי רב אשי נאספו רבבות אלפי חכמים באלול ואדר והיו לומדים מסכתא אחת באלול ומסכתא באדר והיה עמוד האש מן השמים תמיד בבית המדרש כמ"ש פ"ק דברכות ובתוספות שם. ובאופן זה נתחבר התלמוד הקדוש שהוא מסקנת רז"ל למאות ולאלפים ולכן מחויבים כל ישראל לקיים כל מה שאמרו רז"ל בתלמוד וזהו תורה שבע"פ ואין להאריך כאן בזה: בניןכגון דא צריך לאודועי כי מי שבונה ביתו בעיר אעפ"י שקצץ דמים עם הגוי בקבולת והגוי עושה לעצמו אם הוא ידוע שזה הבנין לישראל אסור לעשותו בשבת וכן הוא דין מפורש בשלחן ערוך סי' רמ"ד וז"ל הפוסק עם הגוי לבנות לו חצירו או כתלו או לקצור לו שדהו אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום אסור לו להניח לעשות מלאכה בשבת מפני הרואים שאינם יודעים שפסק עכ"ל. וכתב שם בהגהה אפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם וכו' ע"ש: ובאוראה מה שכתב גדול המורים אחד המיוחד בגדולי הפוסקים נודע ביהודה ובישראל גדול שמו הרשב"א ז"ל בספר הבתים שנשאל בעשיר אחד וזהיר במצות ולא יצא עליו שם רע מימיו דפסק עם הבנאים לבנות לו חצר בסך ידוע ואם הפסידו הפסידו לעצמן והתחילו במלאכה והיו עושין מלאכה לעצמן בשבתות ומתקנין האבנים בבתי העכו"ם רחוק מאותו חצר ובשבת א' בנו בחצר והעלו האבנים בדימוס וכשראה זה בעל החצר לא ידע אם מותר לעשותו בשבת או אסור ואחר שהלך לביתו חשש לאיסור ושלח ועיכב הבנאים וביטל המלאכה בשבת וביום ראשון קראוהו ראשי הקהל וא"ל מה זאת עשית ונשבע שלא ידע שהיו עושין מלאכה וקבל מה שהדין נותן עליו ועוד שיתן קנס על מה שאירע ולא רצו אלא נדוהו ועוד הטילו עליו קנס וחרה לו עד מות וישב בנדוי ה' ימים ושאל האיש אם עשו כדין במה שנדוהו: והשיברבינו ז"ל אלו פסק לבנות לו ביתו והם בונים לו בשבת אסור ואם מדעתו אפשר דבר נדוי הוא שמזלזל באסורין דרבנן ומ"מ בזה שלא נודע שבנו מדעתו ושלח שלוחו לעכבן אפשר שלא היה בר נדוי מן הדין אבל ראשי הקהל שנדוהו יש לדונם לזכות כי מפני שרוב העולם עכשיו אינם בני תורה קרוב הדבר לבא לידי תקלה גדולה ונמצא שם שמים מתחלל וכל כיוצא בזה מצוה ותקון ואמרו בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין עכ"ל בקצור. ולמי שיש לו לב ויראת ה' בקרבו יספיק זה: ועודכתב רבינו יהודה רבו של רבינו בעל הסמ"ג ז"ל וז"ל בספר חסידים סימן שמ"ח מעשה באדם אחד שהשכיר עכו"ם לבנות ביתו וקבל עליו העכו"ם בקבלנות והיה העכו"ם בונה בשבת ובימים טובים והיו מתרעמין עליו ולא חשש כי אמר שהעכו"ם קבל בקבלנות ובשלו עושה ולא היו ימים מועטים שלא נשאר הקרקע לא לו ולא לזרעו עכ"ל. הראת לדעת מעשה רב כי לא נשאר הבית לא לו ולא לזרעו ונחלתו נהפכה לזרים מלבד עונשו בעה"ב לעבור בפרהסיא על דברי רז"ל בטענות שוא נגד הדין וראשי העם קדמוניות יתבוננו מה שהיה בדורו של רבינו הרשב"א ז"ל לנדות ולקנוס לירא ה' וגדול שלא ידע האיסור ועם כל זה שלח לבטלם. ויאזרו חיל לישר הדורים ולהעמיד ולקיים דברי רז"ל: תורהחובת גברא לקבוע לימוד בשבת קדש ואמרו רז"ל במדרש שנתרעמה התורה לפני הקב"ה כשהיו ישראל נכנסים לארץ לומר עתה זה יתעסק בשדהו וזה בכרמו וכיוצא והתורה בטלה וא"ל הקב"ה כבר נתתי להם השבת וילמדו תורה בשבת. וכבר נודע דעון ביטול תורה חמור מע"ז ג"ע ש"ד כמשז"ל ואמר אליהו הנביא זכור לטוב לא נחרב הבית ראשון ושני ולא באו צרות על ישראל לכלל או לפרט כי אם בעון ביטול תורה דכתיב בפשע יעקב כל זאת: אםכן איפה העוסקים במשא ומתן כל ימי החול יתעוררו מתרדמתם ולפחות ביום שבת יקבעו איזה שעות ללמוד בתורה כל אחד כפי ידיעתו וזו חובה כפולה ומכופלת למי שטרוד בעסקיו כל השבוע. ליחד יום שבת או רובו בעבודת ה' וכל אדם אינו חייב אלא בשיעורו אז יתענג ובתורתו יהגה והנפש יתירה תמצא מנוח לקדש יום שבת בג' סעודות לענג השבת כי פי ה' דבר: וכבראמרו רבנן בטעמא כי כל מה שיאכל בשבת ויתעדן במאכלו' אשו"רות מאש"ר שמנה לחמו והוא יתן מעדני ומטעמים כאשר אהב הכל יהיה לכבוד שבת וז"ש הכתוב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם ותיבת לכם דרשוה רז"ל בעלמא להנאתכם והכונה כי קדש היא אפילו דבר שהוא לכם להנאתכם צריד שיהיה בכונה שהיא קדש ותכוונו בהנאה לכבוד שבת. וכבר ידוע מסוד קדושים ונבונים דמצוה לאכול בשר עוף דגים ואפשר כי האוכלם בחול להנאת עצמו הוא עב"ד ר"ת עוף בשר דגים והוא עבד ליצרו. אך בשבת הוא עבד להקב"ה שעושה לקיים מצותו לענג השבת. וגם בשר רמז לחיי האבות דחיו תק"ב שנה ובזכותם זכינו. לזה גם הוא אשר עם הכולל רמז לאם הבנים עוף גי' יוסף רומז ליסוד. דג גי' ז' רומז למלכות. באופן שבכל פונות יכוין לקדושת שבת ולקיים מצותו יתברך: והןעוד היום יום הששי בערב יכין עצמו ליטהר ולהחליף שמלותיו לכבוד שבת ולא כאשר נהגו קצת שמקבלים שבת במלבושי חול ובבקר מחליפים בגדיהם ולובשים בגדי שבת. ולא נכון לעשות כן כי צריך לקבל שבת בבגדי שבת ומצינו רז"ל שהיו מכינים עצמם כיוצא לקראת כלה. ואשרי האיש השם ארחותיו ומתקן דרכיו ובפרט ביום שבת קדש להזהר בכל אזהרות רז"ל ולענג השבת לא לענג עצמו. ואחרי שסעד סעודת שבת וכבוד שבת יאזור חיל ויוסיף אומץ ביראה ואהבה ושמחה רבה למלאת כריסו מקדשי שמים בלימוד תורה הקדושה. ומזה ימשך עליו שפע קדושה גם בימי החול להיות זריז בעבודת ה' בתפלה וקביעת עת לתורה והבא ליטהר מסייעין אותו ושכרו כפול מן השמים. הןהן הדברים הנקנים במשיכ"ה דאוריתא הגם שאינם מעניננו אין שפ"ה מעכבת כיון שהוא לזכות את הרבים ולהתעורר ביראת ה'. הדריבי אפטיר בשפ"ה יטמין ברמ"ז כי ר"ת נשמת כל חי הוא נכח לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וזהו נכח כלומר נכח פני ה'. ואמר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד וכמשז"ל כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה צריך להלל יה ופירש בס' חוזה דוד שזהו רמז לנעוץ סופו לתחילתו כל הנשמה תהלל יה אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ה' חפצו. דאיך יתכן דבכל נשימה יהלל יה לז"א בתורת ה' חפצו. ובתורתו יהגה יומם ולילה [ויש לרמוז ה' חפצו ובתורתו ס"ת גי' טוב אין טוב אלא תורה ומבטל קליפת זבוב ע"י התורה כמ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זצ"ל ולכן זבוב גי' טוב שע"י התורה מתבטלת. וזאת לפנים רמזתי ואברהם זקן בא בימים ר"ת זבוב שהיה מבטלה בעסק התורה וכמשז"ל ואברהם זקן ויושב בישיבה ובזה אפשר לפרש מ"ש בפרק שירה זבוב בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה כל הבשר חציר וכו' דאם היו עוסקים בתורה היו מבטלים קליפת זבוב ועתה כשאינם עוסקים קמה וגם נצבה לומר גנות ישראל ח"ו כל הבשר וכו' וכל חסדי וכו' כמו שפירש בתקונין כל חסד דעבדי לגרמיהו עבדי ודוק כי קצרתי.] והתורה כלה שמותיו של הקב"ה ובעוסקו בתורה נמצא שהוא מהלל יה תמיד עכ"ד. וזה רמז נשמת כל חי ר"ת גי' לחם שהיא התורה ובעוסקו בתורה נמצא שמפאר ומרומם זכרו תמיד:
אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה. פירש לפי שאמר ומבלעדיך אין לנו גואל וכו' בכל עת צרה וצוקה וס"ד כי כאשר לא יש צרה וצוקה אינו נטפל בנו לז"א כי בכל זמן אף דשנים כתקנן כסדרן וכהלכתן אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה בכל ענין ובכל פרט הוא יעזרנו ויסמכנו והכל ממנו בהשגחה פרטית לטוב לנו כל הימים ברב חסדיו הרבים:
אלהי הראשונים והאחרונים. פירוש אלוה כל בני אדם. אלוה כל בריות כל בעלי חיים אדון כל תולדות צומח ודומם כי הוא יתברך אדון הכל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד: