ושאינו יודע לשאל את פתח לו וכו'. הנה הרא"ש ז"ל כלל כ"ד בתשובותיו כתב דזכירת מצרים הוא בלב ולאו דוקא הגדה בפה אלא אם ישאל מפרשין לו ע"ש וכבר כתבנו דנראה דסובר הרב דמאי דאמרו פ' ע"פ דאפילו אין לו בן הוא שואל את עצמו הוי מדרבנן. ואפשר דבבן שאינו יודע לשאל מודה הרא"ש דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בלי שאלה. ומיירי דבן זה אינו יודע לחבר הדברים ולשאול כמו שהבאתי אני בעניי דבריו של הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בקונטריס גאולת עולם (והוא בכסא דוד דף קי"ב ע"ד) ושם פירשתי בעניותי דלא כהרא"ש ע"ש. אמנם עתה רואה אני דמצי למימר הרא"ש דמודה הוא בבן כזה שישתדל להמשיך לבו שיפתח פיו דקרא קרי בחיל והגדת לבנך לאמר ולא כתיב שאלה כאינך תלתא דכתיב בקרא שאלה. ודייק המגיד לומר כנגד ארבעה בנים דברה תורה. לומר דאע"ג דמדאוריתא אינו חייב בפה והחיוב הוא דוקא אם ישאל לדעת הרא"ש מ"מ צריך ליטפל בשאינו יודע לשאל גם מדאוריתא וזהו כנגד ארבעה בנים דברה תורה דמדאוריתא יש לו חיוב בבן שאינו יודע לשאל להתעסק בו: ומהשאמר המגיד ושאינו יודע בו"יו רמז בזה כי בן זה יודע ואינו יודע והידיעה שלו רמז בהעלם דמה שנראה לעין הוא שאינו יודע לשאל אמנם קים לן בגויה דידע מיהא אבל קצר (קצר) ניב שפתים לכך אמר ושאינו יודע לרמוז יודע ושאינו יודע והשתדל בו. ומאחר דבהכי מיירי שפיר אמר יכול מראש חדש ישתדל ללמדו סידור דברים וכו'.