עבדים היינו לפרעה במצרים. לפי מ"ש בסמוד בפסקת מה נשתנה בשם הרב עוללות אפרים. אתא לנחומיה כי הגם שבעוה"ר נמצאו בישראל אלה המדות הגרועות. לישועתו קוינו. והוא בחסדו יגאלנו גאולה שלימה והענין כמ"ש מז"ה בחס"ל ז"ל דגלות א' היה במצרים שהיא תחת ממשלת השרים הראשונים בע' שרים וכלם תחתיהם ועכ"ז הוציאנו ביד חזקה ומכ"ש שיוציאנו מגליות אחרות עכ"ד וגם שם עע"ז כמש"ה גוי מקרב גוי. ועם כל זה גברו רחמיו והוציאנו ממצרים. ומשם נלמד כי יגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו. ועוד כי גאולת מצרים לקיים מ"ש לאאע"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ומינה שיקיים הבטחתו להוציאנו מגלות זה כי כן רמז לו וגם את הגוי לרבות ד' גליות. והבטחות רבות הבטיחנו ע"י הנביאים והוא יקיים הבטחותיו הרבות. וכל זה כלל המגיד אחר שהעריך טעם לאריכות גלות זה. באומרו עבדים היינו לפרעה במצרי' כלומר נכון לבך יהיה בטוח דהוא יתברך יגאלנו. כי הלא תראה עבדים היינו לפרעה תקיף וחסין מלך קשה במצרים שר של מצרים ראשון לשרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ומעניני מצרים השתונן והכונן ותבטח על גאולה העתידה במהרה בימינו.

ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים וכו'. אפשר במ"ש הרא"ש בתשובות' כלל כ"ד סי' ב' דאין חיוב להגיד בפה והגדה לאו דוקא בפה אלא אם ישאל מפרשין לו ולפ"ז נראה דסובר הרא"ש דמ"ש פ' ע"פ ואם לאו הוא שואל את עצמו אינו מדאוריתא ולא מדרבנן אלא מצוה מן המובחר ומשו"ה לא תקנו ברכה על ההגדה דעלה קאי הרא"ש. וז"ש ואפילו כלנו חכמים כלומר אבות ובנים. אפ"ה מצוה בעלמא מן המובחר לספר ביציאת מצרים.

[וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. אפשר דאתא לאפוקי מ"ש לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. איכו השתא מצוה להרבות בדברי סיפור י"מ ולז"א הרי זה משובח לאפוקי דבעלמא ילמד דרך קצרה ולא עוד אלא גם אם ירחיב הדברים ואפילו שהם נודעים הרי זה משובח:]

וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח. לפי שיש טעמים חלוקים ביצ"מ למיניהם במספר במפקד ת' שנה. דיש אומרי' דנמנו משנולד יצחק. וי"א דהשכינה השלימה המנין. וי"א קושי השעבוד. וי"א ריבוי הבנים. וי"א הלילו' וכהנה רבות. והוה ס"ד דזה בל יכון באר"ש דטעם א' סותר את חבירו ולא נכון לעשות כן לז"א וכל המרבה לספר לשון מנין שהוא מרבה לתת טעמים לחשבון הגאולה וכיצד נתקיימו הת' שנה הגם שהם טעמים נפרדים וכמעט סתרא"י נינהו הרי זה משובח אפילו שיספר כל הטעמים בבת אחת בליל פסח. ואפשרדבאומרו מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים נכלל בזה לספר דבתחילה אמרו נלכה נא דרך שלשת ימים ואח"כ מרוב צרתם כי אמרו כלנו מתים שלחום לגמרי ואמר פרעה לבני ישראל הרי אתם ברשותכ' הרי אתם בני חורין דברבוי הספור את כל הקורות ביצ"מ נוחים הדברים ומתישבים כמה חקירות כמו שפירש הרב מהר"ש פרימו ז"ל דהשתא דיצאו לפני הזמן בקי"ז שנה צריך שפרעה ישלחם מעצמו. ואם כה אמר ה' מראש מקדם שישלחם לגמרי וישלחם מתוקף המכות הרי הוא אנוס ויכול לטעון אנוס הייתי לזה אמר דרך שלש' ימים והקשה את רוחו והביא לו המכות בעבור ג' ימים דעל זה היו דנים ואח"כ הוא והמצריי' הוסיפו לשלחם לגמרי וא"ל אתם בני חורין ומחל השאר וא"כ מה שהשאילו לישראל היה במתנה גמורה שכבר שולחים אותם לגמרי זהת"ד. ועוד האריך ונמצא דבריבוי סיפור היציאה וכמעש' שהיה תנוח דעתנו בכמה ענינים וז"ש וכל המרבה לספר ביצ"מ בריבוי דברים כהויתן ה"ז משובח כי נודע ה' משפט עשה. ובזה אפשר לרמוז מסרה כצבאים על ההרי' למהר. למהר לשלחם. למהר שלל חש בז. הכונה כצבאים על ההרים למהר, למהר לשלחם דהיינו כי בחפזון יצאנו ממצרים והיינו כצבאים על ההרים למהר. וכי תימא שלא שאל משה רבינו אלא דרך שלשת ימים וא"כ זה ענין זר שהערימו והטעו לפרעה כי אח"כ הלכו הליכה בלא חזרה. ועוד שלקחו ממונם בתורת שאלה והחזיקו הכל לעצמם וכן לא יעשה. לז"א למהר לשלחם דהם מעצמם מיהרו לשלחם לגמרי והיינו כדי שיהיה ברצונם ולא מתוך אונס דהמכות היו על שאלת דרך שלשת ימים ואח"כ מעצמם כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ שילכו לגמרי. ובזה למהר שלל חש שהיו הם ממהרים ליתן וא"כ בז היה ביזת מצרים לישראל כי כבר הם משלחים אותם לגמרי ומה שנתנו להם היה מתנה גמורה.