ר' חנינא בר פפי אמר רב יוסף כו' א"ל אביי כו' שלחוהו לקמיה דר"ח בר פפי שלחה כדרב יוסף אמר אביי אטו ר' חנינא בר פפי כיפי תלה לה שלחוה קמי' דרב מניומי ברב נחומי כו' אמר להו הכי א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן כתובות (פ"א ב'). ר"ח בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר מילתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא עברה היא מילתא ואיתסי ערק וטשא בבי בני דאפי' ב' עיילין ביממא הוו מתזקי (שמצויין שם מזיקין) אמרו ליה רבנן מאן נטרך א"ל ב' נושאי קיסר קדושין (ל"ט ב') ושם (פ"א א') אמר רב לרב יהודה בכשרים כגון רב חנינא בר פפי וחביריו פירש"י ר' צדוק ורב כהנא. לא נפק לקראת ארונו דרב הונא (ע"ש). כתב בס' ג"נ ר"ח בר פפא (והגי' שלפנינו בר פפי) תבעתי' מטרוניתא כו' היא אשת פוטיפרע ור"ח ב"פ הוא מנשה בן יוסף ובאת להסית את הבן כמו שהסיתה את האב ולזה ערק כנגד וינס החוצה למקום סכנה וניצול. ור' צדוק תבעתי' מטרוניתא כו' (ע"ש) חזרה להסית לר' צדוק שהוא אפרים בן יוסף ולא שמע אליה ואז נתקנה ונסה בזה ג' פעמים והוי חזקה והרהרה בתשובה ואמרה לר' צדוק אי ידעית כולי האי לא צערתיך עכ"ל. ר' צדוק זה לדעת היוחסין הוא אביו של ר' אלעזר. ומלשונו משמע דחזרה להסית לר' צדוק אחר ר"ח בר פפי ונסה ג"פ וחזרה בתשובה בלבה שאמרה לר"צ אי ידעית, נראה דר"צ זה אינו אביו של ר"א שהיה קודם החורבן. וכ"נ דבגמרא מביא תחלה מעשה דר"ח ב"פ והדר מעשה דר"צ וצ"ע. ר' אבא ור' אבהו ור' אלעי ור' זירא ור' יוחנן בן אליקום ור' יצחק נפחא ור"א בן פדת ור' שמעון בן אליקום ע"ש. רב אדא בר אבימי קמיה, ור' יוחנן, רב יצחק בר יוסף, ור' אמי ור' יצחק נפחא יבמות (ס"ח ב'). ור' שמעון בן פזי: