יהודה בן גרים אביו ואמו גרים (פירש"י שבת ל"ג ב') ובירושלמי בר גיורי, תלמיד רשב"י ושלח את בנו אליו ואל ר' יונתן בן עכמאי ובתוס' שם ר"ש בן חלפתא ט"ס (ע"ש) שיברכוהו מ"ק (ט' א'). וע"י שסיפר מה שרשב"י גינה אומה זו נשמע למלכות ורצה להרוג את רשב"י ונטמן במערה י"ג שנה. וכשיצא רשב"י ראה אותו ונתן בו עיניו ומת (שבת פ' ב"מ). וכתבו התוס' ל"נ נעשה גל של עצמות דחכם גדול היה כדמשמע פ"ק דמ"ק. ור' יצחק ור' יוחנן הלכו לשמוע תורה מרשב"י (ב"ר פל"ה). כתב בנובלות חכמה (קצ"ד ב') רשב"י נשמת משה וברח מחמת מלכות כמו משה מפרעה, ויהודה בן גרים שסיפר לפני המלך הי' גלגול המצרי ועשאו גל של עצמות כמשה להמצרי, ובגמ' ורש"י משמע שלא סיפר למלך אלא שנשמע למלך, ולתוס' ל"ג נעשה גל של עצמות: