מר ברב אשי שחתם התלמוד בבלי. ועי' טביומי שהוא חתם. אמר הא דאבא דקטנותא היא שאמר בקטנותו ויש להשיב עליהן גיטין (כ"ט ב'). אמר רב אשי כו' אלא אמר מר ברב אשי פ' יש נוחלין (קכ"ב ב') ורב אחא מדיפתא ורב יהודה בר מרימר שוין בחכמה. רבינא אשכח למר ברב אשי וא"ל ליעבד מר ברכות (ל"ו א'). רב מרדכי בדורו. החרים לשד שישלם מה שהזיק חולין (ק"ה ב'). הלכה כמר ברב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא וי"ג וחוורי שם (ע"ו ב') וי"ג לית הלכתא כו' בר כו' עי' תוס' יומא (פ"ג) כתובות (צ"ו א') בתוס' ד"ה אלמנה כו' סנהדרין (כ"ט ב') חולין (שם) שבועות (מ"א א'). כתב הרי"ף פרק זה בורר בשם רב האי גאון דכל היכא דלא אתמר בהדיא לית הלכתא כמר ברב אשי הלכתא כוותיה ולא אשכחן בכולא גמ' דלית הלכתא כוותיה בר מהני ב' מיפך שבועה וחיורא וסי' הפך לבן עכ"ל: