שימי בר חייא בר רב. ורב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה חולין (ק"א ב') והוא השיב לרב יבמות (מ"ה א'), ורב היה אומר לו שימי את מנחות (כ"ט א') פירש"י את מקשה ליה בתמיה, ובכורות (מ"ג ב') פירש"י חכם גדול כמותך אינו יודע לתרץ, ובנדה (כ"ד א') פירש"י משום חביבות א"ל הכי ואני שמעתי שלא זקיף רב עיניו ולא היה מכירו ולא נהירא שלא אמר כן לשום אדם. משום חיבה שהיה חריף פירוש אחר שרב לא היה זוקף עיניו למעלה מד' אמות משום צניעות סוף מנחות (ק"י ע"א) ולא זכר שרש"י דחה זה, ועיין בכורות (מ"ג ב'). והיה יושב בסעודה עם רב ושמואל ברכות (מ"ז א'):