הגלגלים הם הנקראים שמים רקיע זבול וערבות וכו'. כתב המפרש הגלגלים וכו' כדגרסי' פ' אין דורשין פ"ב אמר רב יהודא ב' רקיעים הם וכו' ור"ל אמר שבעה וכו' הנה המפרש הזה רוצה להכניס דברי חול ופרפראות אל החכמה שהן הן חכמ' התכונה בתוך דברי קדש מאמרי רבותינו ז"ל הם קודש מעשיהם קדש ודבורם בקדש שתו בשמים פיהם בגבהי מרומים במקום קודש הקדשים ומה לתבן את הבר, וכבר כתב המהרש"א ז"ל בגמ' הנ"ל שא"א לכיוין דבריהם של חכמי תכונה עם מאמרי רבותינו ז"ל אבל למאמרי רז"ל דרך הקדש יקרא די מדורהון עם בשרא ליתוהו או למי שיערה עלי' רוח ממרום רוח חכמה ובינה רוח דעת למי שיראת ה' היא אוצרו ובמופלא ממנו בל נדרוש, וגם החכמה של תכונת הגלגלים היא רק שפחת בת מלך ומשרתת להתורה כי היא צריכה להתורה שהיא תכלית כל הידיעות.

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם וכו'. כתב המפרש ידעו זה מתנועתם דזאת התנועה א"א שתהי' טבעית שהמתנועע בתנועה טבעית וכו' והגלגל סובב תמיד ואינו נח וכו' הלכך לא תהי' תנועתו רק תנועה תשוקית והיא לא תהי' אלא לבעלי נפש והשכל. ולכאורא יש להשיב על ראיי' זאת כי ראינו דאיכא נמי תנועה תשוקית לדבר שהוא בלתי בעל נפש ושכל כמו האבן המושך הנקרא מאגנעט עם הברזל שהוא מושך הברזל אליו או להפך בריחוק משוער והוא לסבת התשוקה שיש בא' משניהם להתחבר אל האחר, וכמו כן אפשר שהמציא השם ית' בהגלגלים להצד ההוא שמתנועעים אלי' ולכן הגלגל מתגלגל ומתנועע להגיע אל המקום אשר אליו תשוקתו, וכשמגיע שם אז החלק שלמטה ממנו מן הגלגל - היותו מחובר מחלקים - שחושק ג"כ להשיג הנקודה הזאת לכן דוחק החלק שלמטה להחלק שלמעלה ממנו כדי שיגיע גם הוא שמה, וכשהגיע שמה הוא נדחה מפני החלק שלאחריו בגלגל וכן הוא תמיד בסיבוב הגלגל ולכן יתגלגל תמיד ולא ינוח ולא ישקוט כל הימי' כימי השמים על הארץ כרצון היוצר ב"ה, וכמו שהוא כן במים הנמשכים ממקו' נמוך אל מקום גובה כאשר הוא גלוי וידוע לכל רואי שמש והיודעים קצת מחכמה, ומצאתי את שאהבה נפשי להרב בעל עקידה בפ' בראשית עמד ג"כ בזה אמנ' התשובה לזה תמצא בספר מאמר אסתר אשר חנני אלקים בזה והוא בדרוש מ"ג מאמר ה.