Seder Mishnah on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים וכו'. עכ"ל, אם נשים חייבות במצוה זו או לא הואיל והיא מצות עשה שהזמן גרמא, עיין לעיל בהל' עכו"ם פרק שנים עשר הל' ג' בד"ה וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן וכו' אות ראשון, ובהל' שבת פרק ראשון הלכה א' בד"ה שביתה בשביעי וכו' אות שני מש"כ בס"ד בזה זיל גמור.
ביאור דברי רז"ל ודברי השגות פה. וחוטפין מצה זה מיד זה וכו'. עכ"ל, והראב"ד בהשגות כתב וז"ל א"א פירוש אחר ממהרין לאכול כדי שלא ישנו עכ"ל השגות. והיינו דפירושו כמו חטוף ואכול, והנה שני פירושים הללו של רבינו ושל הראב"ד הביא הרשב"ם בפסחים ק"ט בד"ה חוטפין מצה וכו' והרשב"ם שם הקשה על פירושו של הראב"ד הנ"ל, גם לענ"ד קשה קצת לפי פירושו של הראב"ד הנ"ל דהא הקידוש הוא ענין הראשון הנעשה הלילה ואחריו נמשכו כל הענינים כולם א"כ היה לו לר' אליעזר לומר חוטפין לקדש, וק"ל.
הערה על הפרי חדש בסי' תע"ה ס' א'. ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה וכו'. עכ"ל, אם יוצאים במרור גזול או לא, דע דכתב הפרי חדש א"ח בסימן תע"ה סוף סעיף א' וז"ל יש להסתפק אם יוצאים במרור גזול או לא, ונ"ל דכיון שנתבאר וכו' דאין יוצאין במצה גזולה ה"ה במרור גזול דאיתקוש להדדי כדאמרינן בפרק כל שעה (דף ל"ו) ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו בביכורים ת"ל מצה ומרור וכו' וגרסינן תו התם דף ל"ט בעי רמי בר חמא וכו' במרור של מעשר שני וכו' ועיין בדף קי"ד בתוס' בד"ה זאת אומרת (כצ"ל) וכו' והוצרכתי לכתוב זה לאפוקי מס' כנה"ג וכו' שהביא בשם מהרי"ו וכו' שיוצאין במרור הגזול וליתא לע"ד, עכ"ל הפר"ח. ואולם מה אעשה לו להגאון המובהק בעל פרי חדש כי עשיר הוא בתשובות ואין כל והאמת ליעקב מהרי"ו כי מצה גופא הא דאין יוצאין בגזולה הרי טעמו אינו אלא משום דהוי ליה מצוה הבאה בעבירה וכמבואר בירושלמי הביאו ג"כ הרב המגיד לעיל פרק הקודם הלכה ז', ממילא רבינו דאיהו פסק לקמן בהלכות לולב פרק שמיני הל' ט' דיוצאין בלולב הגזול בשאר ימי חג הסוכות חוץ מיום ראשון דבמצוה דרבנן אינו פוסל מצוה הבאה בעבירה, ועיין במגיד משנה ובכסף משנה שם ובתוס' דסוכה דף ל' בד"ה מתוך שיוצא בשאול וכו' וכן פסקינן בש"ע א"ח בסי' תרמ"ט סעיף ה' ועיין במג"א שם ס"ק ט"ו. ומעתה דון מיניה ואוקי באתרן דהא מרור בזמן הזה דרבנן אליבא דכו"ע ולזה שפיר פסק מהרי"ו דיוצאים במרור הגזול דלא שייך גביה למפסליה מטעם מצוה הבאה בעבירה, מה שא"כ מצה שאף בזמן הזה הוא דאורייתא וממילא שפיר פסקינן דאין יוצאין ידי חובת אכילת מצה במצה גזולה מטעם מצוה הבאה בעבירה, ועוד דמרור עדיף אפי' מלולב בשאר ימי החג הסוכות אפי' לדעת החולקים על רבינו ופוסקים כר' יוחנן בריש פרק לולב הגזול גבי לולב אבל גבי מרור איכא למימר ומסתבר דגם הפוסקים הנ"ל מודים דלא משגחינן במה שהוא מצוה הבאה בעבירה, דבשלמא לולב נהי דבשאר הימים אינן אלא מדרבנן. אבל ביום הראשון הוא מדאוריתא וסובר ר' יוחנן דהם החכמים תקנו שאר הימים כמו יום הראשון וכמשכ"כ להדיא התוס' בסוכה דף כ"ט בסד"ה בעינן הדר וכו' יע"ש בתוס'. אבל גבי מרור בזמן הזה אין לו מציאות כלל שיהיה דאורייתא, וכל הראיות שהביא הפר"ח דעת לנבון נקל לדחותם דיחוי מעיקרא גם הך ראיה שהביא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקן וכו' יע"ש בפר"ח ליתא כמבואר ברש"י בפסחים דף ל"ט בד"ה כעין דאורייתא תיקון וכו' ובדבור שלאחריו בד"ה מצה ומרור הוקשה וכו', ולולב ומיניו יוכיחו וכנ"ל, ודו"ק. דין מחודש בענין מצה גזולה. ומתוך האמור בס"ד יצא לענ"ד בזה דין מחודש דאף דיציבא מילתא דבמצה גזולה אין יוצאין ידי חובת מצה וכמו שפסק כן רבינו לעיל פרק הקודם הל' ז' ובש"ע א"ח סימן תנ"ד סעיף ד', אבל בליל שני של פסח אם יוצאים במצה גזולה לדידן דבקיאין בקביעא דירחא, ואינו אלא ודאי דרבנן, הנה לדעת רבינו וסייעתו לקמן בהלכות לולב פרק שמיני הלכה ט' דיוצאין בלולב הגזול ביו"ט שני (עיין במג"מ ובכסף משנה שם בסד"ה כל אלו וכו') הוא הדין נמי דיוצאין במצה גזולה בליל י"ט שני של פסח דנקרא ג"כ רק מדרבנן ולרוב הפוסקים בדרבנן אינו פוסל מצוה הבאה בעבירה, אבל לדעת החולקים שם על רבינו וסבירא להו כיון די"ט שני מתחלה נתקן מכח ספיקא דינו לכל מילי כדין י"ט הראשון, ה"ה נמי הכא דאין יוצאין במצה גזולה בליל יום טוב שני של פסח. והנה בש"ע א"ח בסי' תרמ"ט סוף סעיף ו' שם פסק מרן הב"י וז"ל והעושים שני ימים טובים פסולי ראשון נוטלים בשנים, אבל ברוכי לא מברכינן וכו' עכ"ל, ואם כן אף אנן בדידן אם אין לו מצה אחרת כי אם מצה גזולה או של אחרים שלא מדעת חברו שאינו כאן, יאכלנו ולא יברך עליו על אכילת מצה, ועיין לקמן בהלכות גניבה פרק ראשון הלכה י"ב בד"ה הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב וכו' קרוב לריש אות תשיעי מה שאכתוב בס"ד בסתירת הדין המחודש הזה ובהצדקת דברי הגאון בעל פרי חדש הנ"ל ועיין עוד שם אות ארבעה עשר וחמשה עשר ואם נשים חייבות באכילת מרור עיין לקמן בהל' קר"פ פרק ח' הל' א' בד"ה אכילת בשר וכו' מש"כ בס"ד בזה, זיל גמור בכל המקומות הללו, ודו"ק.