Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וטוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת עם חשיכה והמשקין זבין והולכין כל השבת כולה וכו'. עכ"ל. וכן פסק הרי"ף ז"ל בשבת בפרק קמא. ועי' במגיד משנה שהאריך בביאור דבריהם ובביאור הסוגי' לפי דעתם. וטעמייהו דהרי"ף ורבינו ז"ל הוא הואיל דאמרינן בשבת דף י"ט ע"ב וז"ל הורה ר' יוסי ב"ר חנינא כר' ישמעאל וכו' יע"ש בגמרא. הרי דמעשה רב כר' ישמעאל. אמנם הרז"ה ז"ל בס' המאור שם ויתר הרבה מן גדולי הראשונים ז"ל בספרתם והובאו ג"כ דבריהם במגיד משנה פה הקשו על הרי"ף ורבינו ז"ל. שנראים דבריהם כי סתראי נינהו. והוא שהרי הרי"ף ז"ל העתיק שם להך מימרא דרבא בר חנינא א"ר יוחנן דאיהו אמר בהסוגיא דהתם וז"ל אמר רבא בר חנינא א"ר יוחנן (וגירסת הרי"ף והרב המגיד ז"ל היא אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן יע"ש) במחוסרין דיכה דכ"ע לא פליגי. כי פליגי במחוסרין שחיקה וכו' יע"ש בגמרא. ומסקינן נמי התם וז"ל והני נמי כמחוסרי דיכה דמי וכו' יע"ש הסוגיא באריכות. וכמו כן רבינו ז"ל לקמן פרק כ"א הל' י"ג פסק וז"ל השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום אסור לגמור דיכתן בשבת. ואם מחוסרין שחיקה ביד מותר לו לגמור שחיקתן בשבת. לפיכך מותר לגמור שחיקות הריפות וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי שלך לפניך דגם הוא ז"ל פסק כהך מימרא של ר' יוחנן האמורה. והנה הך מימרא דר' יוחנן והוראתו של ר' יוסי ב"ר חנינא הנ"ל הם דברים סותרים זה לזה ולא יצדקו יחדיו. וא"כ קשה דהיאך אחזו הרי"ף ורבינו ז"ל החבל בתרין ראשין לפסוק כהוראתו של ר' יוסי ב"ר חנינא הנ"ל וכמימרא דר"י הנ"ל ואי קיימא הא לא קיימא הא. יעויין היטב בס' המאור ובס' המלחמות להרמב"ן ז"ל ובחידושי הרשב"א ז"ל ובמגיד משנה פה. ואולם את אשר אני אחזה לי בס"ד וחלקי אמרה נפשי בישוב קושיתם האמורה לעיל על הרי"ף ורבינו ז"ל הוא. דהרא"ש ז"ל בפרק קמא דשבת בסי' ל"ט כתב ליישב דעת הרי"ף ז"ל כך. והוא דהא דקאמר התם בהסוגיא הנ"ל ריש ע"ב ר' אלעזר (בן פדת) אומר ר' אלעזר (בן שמוע. כן פירש"י ז"ל) היא דתנן חלות דבש שריסקן בערב שבת וכו' עכ"ל הגמ' יע"ש בביאור הדברים. הנה סובר הרי"ף ז"ל דר' אלעזר בן פדת ור' יוסי ב"ר חנינא בהא הוא דפליגי דר' אלעזר בן פדת ס"ל דכל הנך דקחשיב ואזיל במשנה דהתם כולם חשובים הם כמחוסרים דיכה. ור' יוסי ב"ר חנינא הוא דס"ל דכל הנך דקחשיב ואזיל במשנה דהתם לא חשיבי כלל כמחוסרים דיכה יע"ש בהרא"ש היטב. ואם כי הדברים אלה הדברים טובים הם בעצמותן וראוים הדברים למי שאמרן כי כל כמה דנוכל למעוטי במחלוקת טפי עדיף. אבל לכאו' הדבר הקשה הוא לאמרו. דר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר בן פדת יחלקו בסברא זו. אם דבריהם הללו השנוים במשנה הם נקראים בשם מחוסרים דיכה או אם אינם נקראים בשם מחוסרי דיכה. ולפיכך אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה אומר אני בס"ד דר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר בן פדת פליגי בזה הדבר מה שנכתוב בס"ד לפנינו. והוא דלעיל דף ח"י ע"א אמרינן וז"ל ת"ר פותקין מים לגינה ערב שבת וכו' אבל אין נותנין חיטין לתוך הרחיים של מים וכו' מ"ט אמר רבה מפני שמשמעת קול וכו' אלא אמר רב יוסף משום שביתת כלים וכו' עכ"ל הגמ' בקיצור. והנה אף לרבה דהוא משני משום השמעת קול ולא משני משום שביתת כלים. דהוא סובר דבית שמאי דאוסרים לעשות מערב שבת כל הנהו דברים השנוים במשנה דהתם דף טו"ב ע"ב. לאו מטעם שביתת כלים קאסרי להו. דרבה ס"ל דאפי' לב"ש ליכא משום שביתת כלים אלא דוקא היכא דקעביד מעשה. אבל היכא דלא קעביד אפי' ב"ש הם מודים דלית ביה משום שביתת כלים. אך דטעמייהו דב"ש דאמר בכל הנך דקתני במשנה הוא משום גזירה וכמבואר בסוגיא דהתם ובתוס' התם בד"ה ולימא מר וכו' דב"ש גזרו שמא יחתה בגחלים וכדומה בכל המלאכות שיעשה אותן מערב שבת גזרינן שמא יוסיף בשבת בעשיית אותן המלאכות. ולא ס"ל לב"ש סברת ב"ה הנזכרת שם דף ח"י ע"ב. דלא גזרינן שמא יחתה בגחלים בשבת הואיל וסליק בהו קוטרא. או דקשיא להו זיקא וכדומה סברות לא ס"ל לב"ש. ולפיכך אוסרים ב"ש לעשות מערב שבת כל הנך השנוים במשנה שם פן יוסיף בשבת בעשיית אותן המלאכות. אבל הן כל אלה. אף לב"ש אין אנו גוזרין מחמת שנחוש שיעשה המלאכה בתחלה בשבת. דהיינו שאין אנו גוזרין שלמשל אם אנו נתיר לו לתת אונין של פשתן לתוך התנור מבעוד יום. אף הוא יהיה מתיר לעצמו לעשות כן לכתחילה בשבת. שיתן בתחלה לתוך התנור אונין של פשתן ביום השבת. דבזה אף ב"ש מודים דלא חיישינן לזה כלל. וכדמוכח כן מהסוגיא דהתם. ושוב ראיתי כן להפנ"י שם דף י"ט ע"א בד"ה בפיסקא ושוין אלו ואלו וכו' שכתב כך והוכיח כן בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו אלא מה דב"ש סוברים דגוזרין וכאמור לעיל היינו דאינהו ס"ל דאנו חוששים שמא באותה המלאכה שהתחיל בה כבר לעשותה בערב שבת יוסיף עשייתו עליהן אף ביום השבת עצמו דהיינו שימהר גמירת תיקונן שיוגמרו במהרה וכמו שאמרו כן בהסוגיא דהתם שמא יחתה וכו'. ולפום דין אני אומר בס"ד דלב"ש יש כאן לכאו' שני טעמים לאסר איסור טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת בערב שבת מבעוד יום. הטעם האחד הוא אם נאמר דב"ש ס"ל דשביתת כלים הוא דאורי' אף דלא קעביד מעשה וכמו דסוברים כך רב יוסף ורב אושעיא בסוגיא דהתם דף ח"י ע"א וכדאמרינן שם וז"ל אלא אמר רב יוסף משום שביתת כלים וכו' והשתא דאמר רב אושעיא אמר רב אסי מאן תנא שביתת כלים דאורי' ב"ש היא וכו' בין דקעביד מעשה ובין דלא קעביד מעשה אסור וכו' עכ"ל הגמ' יע"ש הסוגיא באריכות. א"כ ממילא גם טעינת קורת בית הבד ועיגולי הגת בערב שבת מבעוד יום אסור, שהרי בתחלת ליל השבת יהיה טעינת אותן קורות בית הבד ועיגולי הגת עושות דיכתן שהרי מבעוד יום לא נעשית דיכתן דהא הם כמחוסרים דיכה דמיא. ודבר זה אסור מכח מצות שביתת כלים שהכלים צריכים לשבות ביום השבת מלהיות נעשה בהם שום מלאכה והרי דיכת זתים וענבים הוא מלאכה. דהא אם האדם הוא עשאו בידים לדוך בליל שבת זתים וענבים שהם מחוסרים דיכה. הנה היה חייב עליו במזיד כרת ובשוגג חטאת. ממילא יש בהם נמי משום מצות שביתת כלים. ואע"פ דבטעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת על הזתים והענבים לא קעביד הכלי שום מעשה. וכמש"כ כן להדיא התוס' התם דף ח"י ע"א בד"ה ולימא מר וכו' יע"ש. אבל אנן הא קאמינן השתא לפום הסברא דלב"ש אפי' היכי דלא קעביד הכלי מעשה כלל וכלל אפ"ה יש בו משום מצות שביתת כלים דאורי' וכדבר האמור לעיל מזה משמיה דהגמ' אליבא דרב יוסף ורב אושעיא א"ר אסי. והטעם השני שיש בדבר הזה לאסור טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת מבעוד יום בערב לב"ש. הוא דאנו חוששין וגוזרין שמא יוסיף בשבת טעינה והכבדה על הטעינה שיש עליו מבעוד יום כדי למהר גמר זיבתו ביום ההוא קדש הוא לה'. ולהוסיף בשבת על המלאכה שכבר התחיל בה מבעוד יום. הא לזה חיישינן וגזרינן וכמש"כ לעיל. אמנם אם נאמר דלאחר ריסוקו ולאחר דיכותו, אעפ"י שעדיין הוא מחוסר שחיקה אפ"ה הוא מותר אף לשחקו בידים גם ביום השבת עצמו, הנה כי כן ממילא אזדא ליה וחלף הלך ליה הטעם השני האמור לעיל מזה באיסור טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת בערב שבת מבעוד יום. שהרי אפי' לשחקו בידים. אף ביום השבת עצמו היה מותר מכ"ש שמותר להוסיף הטענה והכבדה ביום השבת כדי למהר שחיקתן אחרי שכבר נידוכו, ושוב לא שייך הך גזירה האמור בטעם השני הנאמר לעיל מזה. ואף גם זאת ראיתי כי טוב לבאר בס"ד כוונת הרא"ש ז"ל בפרק קמא דשבת שהבאתי לעיל. במש"כ דר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר בן פדת איפלגי אם כל הנך דקחשיב במשנה נקראים בשם מחוסר דיכה או אם אינם נקראים בשם מחוסרי דיכה וכאמור לעיל דהיינו דכוונתו הוא עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות שם. והוא דבשום ובוסר ומלילות כיון שאין בהן כניסת משקה אלא רק לחלוחית בעלמא הוא דאית בהו. לפיכך יש בהם שלש מלאכות. המלאכה האחת ריסוק. והשניה דיכה. והשלישית שחיקה. לא כן בזתים וענבים שיש בהן כניסת משקה. לפיכך אין בהם אלא רק שתי מלאכות. ואלו הן. ריסוק ושחיקה. ממילא שפיר אפשר לומר דר' יוסי ב"ר חנינא ג"כ כר' יוחנן דאמר דבמחוסרין דיכה כו"ע לא פליגי דאסור. אלא דר' יוסי ב"ר חנינא מדמה הנך זתים וענבים השנוים במשנה דשבת דף י"ח ריש ע"א שהם מחוסרים מלאכה אחת דהיינו מלאכת השחיקה שהוא הסחיטה. להך דשום ובוסר ומלילות. שהם מחוסרים ג"כ מלאכה אחת דהיינו מלאכת השחיקה ושריא לר' ישמעאל. ור' אלעזר בן פדת הוא דס"ל דהואיל ולא נעשו בזתים וענבים הללו מבעוד יום אלא מלאכה אחת דהיינו הריסוק. לא דמי לשום ובוסר ומלילות שמחוסרין שחיקה שהם מותרים הואיל וכבר נעשה בהם מבעוד יום שתי מלאכות שהם ריסוק ודריכה. ולזה הוצרך ר' אלעזר בן פדת להביא תלמודו בידו הך משנה דחלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו מעצמן וכו' דגם בהם לא נעשה מבעוד יום אלא מלאכה אחת הריסוק. ומחוסרים עדיין השחיקה. שגם בחלות דבש אין בהם רק שתי מלאכות. והם ריסוק. ושחיקה. וכמו שכתבתי לעיל הואיל ויש כניסת לחלוחית בגופן. יע"ש בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל. והן הן דברי הרא"ש ז"ל האמורים לעיל (אבל עדיין הדבר דחוק שיחלקו בזה ר' אלעזר בן פדת ור' יוסי ב"ר חנינא וכמו שכתבנו בס"ד לעיל. אבל לפנינו יתבאר בס"ד). ומעתה אני אומר בס"ד דבהא פליגי ר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר בן פדת. והוא דר"א בן פדת לא אמר כר' יוסי ב"ר חנינא דהאמר ר' יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי וכו' והני נמי כמחוסרין דיכה דמיא וכו' ופירושו דודאי תרווייהו ר' ישמעאל וגם ר' עקיבא ס"ל כב"ה ולא כב"ש. אבל ר' ישמעאל ור' עקיבא פליגי לענין לגמור בידים. וכפירושם השני של התוס' שם דף י"ט ע"א בד"ה ר' ישמעאל אומר וכו' וז"ל ועוד י"ל דיגמור בידים משתחשך ולא דמי למתניתין וכו' דהכא כשאין מחוסרין דיכה וכו' והשתא מייתי שפיר דכיון דשרי ר' ישמעאל לסחוט בידים ולא גזר אטו מחוסרי דיכה א"כ במחוסרי דיכה נמי סבר דלא מחייב. ובתר הכי קאמר וכו' אבל כר"ע לא אתיא כיון דאסר בשאין מחוסרים דיכה אטו מחוסרים דיכה מכלל דמחוסרין דיכה מחייב וא"כ אסור עם חשיכה לב"ש עכ"ל התוס' וכפי' של רבינו ז"ל וכמש"כ כן הרב המגיד ז"ל. וכשהם מחוסרים דיכה אף ר' ישמעאל מודה דאסור לגמור בידים. כי פליגי במחוסרין שחיקה ובהא פליגי דר' ישמעאל ס"ל דמותר לגמור שחיקתן בידים בשבת. ור"ע ס"ל דאסור לגמור שחיקתן בידים בשבת וכאמור לעיל בשם התוספות. ושוב לא היה ר' אלעזר בן פדת יכול לומר כר' יוסי ב"ר חנינא דהא מני ר' ישמעאל היא וכו' דעדיין הייתי אומר דלב"ש אסור לטעון קורות בית הבד ועיגולי הגת אף מבעוד יום. דהייתי אומר דהואיל וזתים וענבים דומים למחוסרי דיכה שהרי בזתים וענבים אין בהם אלא שתי מלאכות. שהם ריסוק ושחיקה. ולא נעשה בהם עדיין כי אם רק מלאכה אחת. יהיה בדאורי' אסור לשחקן בידים. דהיינו לסחטן. דהא שחיקתן זו היא דיכתן וכסברתו של הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות הנ"ל. וממילא כיון שהם נקראים בשם מחוסרים דיכה ויש איסור דאורי' לגמרן בידים. הה"נ דאסור לב"ש לטעון עליהם מבעוד יום. אם מטעם שביתת כלים דהא ב"ש לשיטתייהו דס"ל דשביתת כלים הוא מדאורי'. אם מטעם גזירה שמא יוסיף עליהם ביום השבת עוד קורות ולהטעינן ולהכבידן יותר כדי למהר גמר זיבתן. ודבר זה הא הוא אסור מדאורי' לעשותו ביום השבת. ואע"ג דבשום ובוסר ומלילות כשהם רק מחוסרים שחיקה מותר לגמרן בידים ביום השבת היינו הואיל וכבר נעשו בהם שתי מלאכות גמורות שהם הריסוק והדיכה. משא"כ בזתים וענבים שלא נעשה בהם עדיין אלא רק מלאכה אחת. לפיכך הוא אסור לעשותו ביום השבת וכסברתו של גדול אדונינו הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות הנ"ל. ולפיכך הביא ר"א בן פדת תלמודו בידו מהך משנה דחלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו מעצמן וכו' ומהך בריי' דזתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן וכו' דמשם בארה דליכא שום איסור דאוריי' בזתים וענבים ובחלות דבש לאחר שריסקן הואיל ואינן מחוסרים אלא מלאכה אחת שהיא השחיקה ושאין בהם במציאות כלל מלאכת הדיכה. וא"כ מיד כשנעשה בהם הריסוק הרי הוא כאילו נעשה בהם מיד השתי מלאכות יחד הריסוק והדיכה וכסברתו של הרמב"ן ז"ל האמור לעיל. ודבר זה הנה הוא מוכח מכח מה שהתירו ר"א בן שמוע ור"ש גבי חלות דבש וגבי זתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מהן מעצמן משקין בשבת שהמשקין ההן מותרים בשבת ואין בהן משום איסור משקין שזבו. והיינו מטעם דהואיל ואף אם סחטן בידים ליכא איסור דאורי'. ממילא תו לית ביה משום איסור משקין שזבו וכמו שכתבו כן התוס' סברא הזאת בסוגיא זו וביתר מקומות. ואחרי כי כן כיון דהדבר מוכרח דלר"א בן שמוע ולר"ש גבי חלות דבש וגבי זתים וענבים שריסקן מע"ש דס"ל דליכא שום מציאות בעולם שיהיו מחוסרים דיכה ואין בהם שום איסור דאורי'. וממילא שפיר התירו אף ב"ש לטעון קורות בית הבד ועיגולי הגת מבעוד יום. דמאי חששא איכא למיחש כאן אפי' אליבא דב"ש. שנאסור אותו. אם מטעם דשביתת כלים הוא דאורי' וכדבר האמור לעיל. הא זה ליתא שהרי המלאכה דאורי' שיש בו שהוא הריסוק הא חלפה הלכה לה ולא יראה ולא ימצא עוד ביום השבת. שכבר היא נעשית מבעוד יום בע"ש. ומלאכת הדיכה הא נמי לא שייכא כלל בזתים וענבים. שהרי היא נעשית מיד ולאלתר עם הריסוק. וילכו שניהם יחדיו כחדא אזלין וכחדא שריין. ובעת זו יפה כניסת ליל שבת קדש. שוב אין כאן שום איסור דאורי'. ולכל היותר אין כאן נמצא וכאן היה אלא רק איסור דרבנן לחוד. דהיינו הואיל והיותו עדיין מחוסר שחיקה. ולא מצינו ועינינו לא ראו בשום מקום במשנה או בבריי' שיהיה דבר אסור משום שביתת כלים על מה שהוא רק אסור מדרבנן. ואף גם מטעם זה א"א לאסרו אליבא דב"ש והוא מכח גזירה דהיינו שנחוש שמא יוסיף בליל שבת או ביום השבת עליהן קורות ועיגולים כדי להטעינן ולהכבידן יותר כדי שחיש מהר יותר יהיו גומרין זיבתן וכדבר שנאמר לעיל לפי הטעם השני. דגם דבר זה ליתא: דהא זה הכלל כיילו לן התוס' בכיילא רבא דכל היכא דאי עביד ליה בשבת ליכא חיוב חטאת בשוגג לא גזרו ביה רבנן וכנ"ל וכן נמי אמרינן בגמ' שם דף י"ט ע"א וז"ל ומאי שנא קורות בית הבד ועיגולי הגת דלא גזרו הנך דאי עביד להו בשבת מחייב חטאת גזרו בהו ב"ש. ע"ש עם חשיכה. קורות בית הבד ועיגולי הגת דאי עביד להו בשבת לא מחייב חטאת לא גזרו וכו' עכ"ל הגמ'. הרי מבורר באר היטב כמו שאמרנו. אבל ר' יוחנן מימר שפיר קאמר במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי דאסור וכו' היינו בשום ובוסר ומלילות דגבי דידהו הואיל וליכא כניסת לחלוחית בהם. הנה הם צריכים לשלש מלאכות. שהם, ריסוק ודיכה ושחיקה. ולפיכך כשהם מחוסרים דיכה שאז הם עדיין מחוסרים שתי מלאכות וכסברתו של הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות האמור לעיל. וכבר כתבתי בס"ד לעיל שהוא ג"כ סברת הרא"ש ז"ל וכדבר שנאמר לעיל לפיכך שפיר הוא אסור מדאורייתא. אמנם כן השתא לפי מאי דגלי לן הך משנה דחלות דבש שריסקן בע"ש ויצאו מהן משקין וכו' והברייתא דזתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן וכו' דמוכח מנייהו דבזתים וענבים וחלות דבש ליכא במציאות כלל וכלל שיהיו מחוסרים דיכה וכר' יוסי בר חנינא. דאף גם ר"י ב"ר חנינא הוא היה סובר כך להך סברא שאמרנו דגבי זתים וענבים ליכא מציאות שיהיה משום מחוסר דיכה. רק דר"י בר חנינא הוא היה סובר להך סברא האמורה מכח סברתו הזכה והנקיה לחוד בלי שום הבאת ראי'. ור"א בן פדת היה סובר ליתר טוב הוא להביא ראי' לזאת הסברא עפ"י שנים עדים יקום דבר מהך משנה דחלות דבש שריסקן בע"ש ויצאו מהן משקין מעצמן וכו' ומהך בריי' דזתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן וכו' המה יתנו עדיהן על הך סברא האמורה. דר"א בן פדת היה סובר דבלי הבאת ראי' היה אפשר לפקפק בהך סברא. ולא כר"י בר חנינא שסובר סברא זו לסברא פשוטה וברורה. ברם לדינא לפי האמת לא פליגי ולא מידי ר"י בר חנינא ור"א בן פדת ור' יוחנן דר"א ב"פ ור' יוחנן גם שניהם ס"ל ג"כ דבזתים וענבים אינם נקראים בשם מחוסרים דיכה. מכח מה דעלה לן כן המשנה דחלות דבש שריסקן בע"ש וכו' ואף גם הברייתא דזתים וענבים שריסקן מע"ש וכו' האמורים לעיל. ור"י בר"ח מודה ג"כ לר' יוחנן ולר"א ב"פ דגבי שום ובוסר ומלילות כל היכא שהם מחוסרים דיכה דאסור לגמרן בשבת בידים אף אליבא דר' ישמעאל ואפי' מדאורי' אסור לגמרן ואם גמרן בידים במזיד חייב כרת ובשוגג חטאת. רק דר' ישמעאל ור"ע פליגי בשום ובוסר ומלילות שאינם מחוסרים דיכה דר"ע אוסר אף בזה ור' ישמעאל מתיר אף בכזה. ועל זה קאמר הגמ' דמורה ר"י בר"ח כר' ישמעאל דהיינו באופן האמור היכא דהם מחוסרים רק שחיקה לחוד דמותר לגמרן בידים בשבת. וממילא אין בהם משום איסור משקין שזבו ג"כ וכמש"כ בס"ד לעיל. ודבר זה לא נשמע מן הך משנה דשם דף ח"י ריש ע"א דטוענין עליהן בשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת. דאין כאן לא משום שביתת כלים ולא משום גזירה דשמא יוסיף להטעין עליהן בשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת הואיל ואי עביד כן לא מחייב עליה חטאת וכמו שכתבנו בס"ד לעיל. ומעתה הנה כי כן ככל הדברים הניתנים למעלה בס"ד שוב אין כאן שום סתירה לא בדברי הרי"ף ז"ל ולא בדברי רבינו ז"ל כי כל דבריהם צדקו יחדיו. והוא דשפיר העתיקו להך מימרא דר' יוחנן דבמחוסרין דיכה דאסור. דדבר זה העתיקו על הך דהשום והבוסר והמלילות. שבכל אלה יש בהן שלשה מלאכות. והם ריסוק ודיכה ושחיקה. וכשהם מחוסרים דיכה עדיין הם מחוסרים שתי מלאכות מה שא"כ בזתים וענבים שהם אינם מחוסרים אלא רק מלאכה אחת וככל הדברים וככל החזיון האמור לעיל בס"ד. ואיפו זאת שפיר עבדו הרי"ף ורבינו ז"ל שהעתיקו ג"כ להך הוראות ר"י בר"ח מה שהורה כר' ישמעאל לענין לגמור בידים בשבת אם אינם מחוסרים רק שחיקה לחוד. דאז מותר אפי' לגמור בידים בשבת השחיקה כיון שכבר נעשו כן מבעוד יום בפועל שתי מלאכות. ודוק היטב. ומיושב עם האמור לעיל בס"ד לענ"ד ג"כ מה שהקשה הרב המגיד ז"ל מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לחלק בין השוים. והוא דגבי שום ובוסר ומלילות הצריך רבינו ז"ל דוקא שיהיו מחוסרים דיכה. ואילו גבי זתים וענבים לא הצריכן הוא ז"ל שיהיו דוקא מחוסרים יע"ש במגיד משנה שהאריך בזה. וכוונת קושיתו של הרב המגיד ז"ל היתה לענ"ד. דלפי מאי דמסיק הגמ' והני נמי כמחוסרין דיכה דמיא וכו'. ממילא לא די דאליבא דב"ש הוא דאסור לטעון עליהם קורות בית הבד ועיגולי הגת מבעוד יום. אלא אפי' לב"ה נמי אסור לטעון עליהם מבעוד יום. שהרי אף ב"ה היו גוזרים אפי' גבי אונין של פשתן וצמר ליורה ובמוגמר וגפרית לשמא יחתה בהו ביום השבת או שמא יגיס בה. אלא דמה"ט לא גזרו ב"ה בכך. מכח הטעם האמור בגמ' שם דף ח"י ע"ב וז"ל אי הכי מוגמר וגפרית נמי ליגזור. התם לא מחתי להו דאי מחתי להו סליק בהו קוטרא וקשי להו וכו' עד וניחוש שמא מגיס בה בעקורה וטוחה וכו' יע"ש הסוגיא כולה ובתוס' שם בד"ה ביורה עקורה וכו'. וכמו שבאמת גוזרים ב"ה שם בהרבה דברים משום שמא יחתה ומשום שמא יגיס בה ועיין בתוס' שם בד"ה גזירה שמא יחתה וכו'. והיינו הואיל ויש חשש שירצה למהר גמירת בישולו וכמ"ש כן רש"י ז"ל שם בד"ה יחתה בגחלים וכו'. והדבר נקל בעיניו לעשותו הואיל ואינו עושה תחלת המלאכה בשבת. רק שהוא מוסיף בעשייתו על מה שנעשה כבר מבעוד יום בע"ש. ה"ה נמי הכא גבי טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת ניחוש שמא ירצה למהר זיבתן ויוסיף עליהן בשבת טעינת וכבדות הרבה עוד כדי שיזוב יותר במהירות. כך נראה לענ"ד בס"ד בכוונת קושית הרב המגיד ז"ל. והכריחני לזה לפרש כוונת קושית הרב המגיד ז"ל כפי פירוש האמור. דאל"כ קשה לענ"ד מאי קא קשיא ליה להרב המגיד ז"ל הא כל השקלא וטריא דהתם גבי טעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת מה דמשני שם ר' יוסי ב"ר חנינא ומה דמשני שם ר' אלעזר בן פדת וכל מה דשקיל וטרי הסוגיא דהתם הכל הוא לב"ש דאוסרים להתחיל במלאכה מבעוד יום ועיקר גמר של המלאכה ההיא יהיה ביום השבת וכגון גבי נתינת אונין של פשתן לתוך התנור ושריות הסממנים והדיו וכל הדומה להם. אבל לא כן ב"ה דאינהו הא מתירים כל אלה לעשות התחלתן מבעוד יום. ממילא נמי בהך דטעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת דהם מותרים להטעינם מבעוד יום אף אם הם מחוסרי דיכה. אבל לפ"מ שכתבתי בס"ד בכונת קו' הה"מ ז"ל לכאו' שפיר הק' קו' הנ"ל ודוק היטב. איברא לפי האמור לעיל בס"ד גם קו' זו של הה"מ ז"ל האמורה היא מיושבת. והוא דדוקא גבי שום ובוסר ומלילות דמיירי רבינו ז"ל שם לענין להתיר אף מה שהוא רוצה לשחקן ולגמרן ביו"ט עצמו ושלא יהי' בהם אפי' איסור דרבנן לפיכך פסק רבינו ז"ל התם דהם צריכים ג"כ דיכה דוקא. אבל לא כן פרק זה גבי זתים וענבים דרבינו ז"ל לא מיירי אלא רק לענין דבר זה לחוד והוא להטעין עליהם מבעוד יום והם אינם מחוסרים דיכה וכדבר האמור לעיל. רק דמ"מ בזתים וענבים דחמירי טפי טובא החמירו בהו נמי רבנן שלא לסחטו בידים ביום השבת עצמו. אבל הא מיהא כבר התירו פרושים את הדבר דהתירו רבנן לטעון עליהם קורות בית הבד ועיגולי הגת לפחות מבעוד יום אפי' אליבא דב"ש. הואיל ואף אי עביד להו בידים ביום השבת לא מחייב עליה חטאת. תו לא גזרו ביה רבנן וכמ"ש בס"ד לעיל. וא"כ מכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דמותר אליבא דב"ה לטעון עליהם ולא גזרי' שמא יוסיף עליהן בשבת טעינות וכבדות וכאמור. גם שאר קושיותיו ודקדוקיו של הה"מ ז"ל לפי האמור בס"ד כולהון שרין ושביקין ואזדו להו ודוק. ומתוך דבר הלכה האמור לעיל בס"ד מסתלק בזה מה שהיה קשה לענ"ד טובא בהשקפה ראשונה בסוגיא זו ושוב ראיתי להפני יהושע שם שעמד ג"כ בקו' זו. והוא דהיאך קאמר ר' יוחנן התם וז"ל במחוסרין דיכה דכ"ע לא פליגי דאסור וכו' דהא אף אם נאמר דהך כ"ע דקאמר ר' יוחנן לא קאי על כולהו תנאי אלא דקאי רק על פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דהתם ועלייהו הוא דקאמר ר' יוחנן תיבות הללו כ"ע לא פליגי וכו' וכדמצינו כן בש"ס זימנין טובא. אבל מ"מ קשה מי גילה רז זה לר' יוחנן. דהא זתים וענבים כמחוסרין דיכה דמיא לפי דעת ר' אלעזר בן פדת תלמידו. ואפ"ה הא ר' אלעזר בן שמוע ור' שמעון גם שניהם הם מתירים. וא"כ דלמא גם ר' ישמעאל ס"ל כר"א בן שמוע וכר' שמעון שהם מתירים אעפ"י שהם מחוסרים דיכה. ומאי חזית דר' ישמעאל לא ס"ל כן. ועיין בפני יהושע שם מה שהוא רוצה לתרץ בזה. אבל הרואה יראה כי אין תירוצו מחוור בזה ואנן אשנויא דחיקא ניקו ונסמוך. אמנם כן לפי האמור בס"ד ניחא. והוא דהא כבר כתבנו בשם הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וגם כתבנו לעיל שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל דגם זתים וענבים אינם מחוסרים דיכה כלל אפי' לפי דעת ר"א בן פדת וכדבר הנאמר בס"ד לעיל באר היטב. רק דאפ"ה מדרבנן מיהא אסור לסחטן בידים ולשחקן הואיל ושייך גבייהו קצת מחוסר דיכה וכמבואר בספר המלחמות שם וגם הואיל וזתים וענבים חמירי טובא דשייך גבייהו איסור סחיטה מדאורייתא. ואף גם זאת שרגיל בהו הסחיטה יותר מבשאר הפירות לפיכך החמירו בהו רבנן. וכמו שהחמירו רבנן ברמונים יותר מבפגעין ועוזרדין מהנך טעמי דכתבינן. והנה המשנה דילן דהשום והבוסר והמלילות וכו' דהיא גם היא מיירי לענין להתיר לגמור בידים בשבת עצמו לפיכך בעינן שיהיו מחוסרין דיכה ממש דוקא. ולהכי נקטה המשנה בלשונה דוקא השום והבוסר והמלילות. ולא נקטה נמי בלשונה זתים וענבים היינו משום דגבי זתים וענבים אין בהם כי אם שתי מלאכות בלבד שהם מלאכת השחיקה ומלאכת הריסוק. אבל לא כן מלאכת הדיכה אין בהם בזיתים וענבים. אך קצת מחוסר דיכה הואיל והוא שייך גם גבי זתים וענבים וכמש"כ לעיל בשם הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות. ממילא לגמור בידים בשבת אסור מיהא מדרבנן וכאמור לעיל. (ועי' לקמן פ"ח הל' יו"ד בד"ה ואין חייבים מן התורה אלא וכו' סוף אות רביעי מה שכתבתי בס"ד עוד בזה. ובביאור הסוגיא דשבת הנ"ל באריכות ועיין בחידושי הלכה ותוס' שלי). ודוק היטב.
תבשיל חי שלא בישל כלל וכו' וכן כל תבשיל שבישל ולא בישל כל צרכו וכו'. עכ"ל. ועי' במגיד משנה בד"ה וכן תבשיל וכו' שכתב וז"ל כבר נתבאר זה ויש בכל וכו' וכן תבשיל חי שלא התחיל להתבשל כלל מותר וכו' והדינים האלו שהזכרנו מגריפה וקטימה וחלוקי התנור והכירה והכופח על תבשיל חי כולם הם בחזרה בשבת וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל. ודע כי תיבת ע"ל הוא טעות הדפוס וצ"ל ע"ד דהיינו אות דלי"ת צ"ל במקום אות למ"ד וממילא כוונתו מבוארת. והוא דהרה"מ ז"ל קאמר דכל החלוקי דינים של תנור וכירה וכופח הנזכרים ונאמרים בדברי רבינו ז"ל לעיל מזה עד פה הל' ח'. דמיירי מדין תבשיל חי וכמו שהוא פתח בחכמה רבינו ז"ל בהל' זו ההוא אמר וז"ל תבשיל חי שלא בישל כלל וכו' וכדבר האמור לעיל. הנה כל החלוקים הללו עד פה ה"ח כולם מיירי לענין חזרה בשבת דוקא לפי שיטה האחרת של מקצת הגאונים ז"ל שהביא הרה"מ ז"ל שם באותו הדיבור. שהם סוברים שלא כדעת רבינו ז"ל וזה פשוט. ודלא כהלחם משנה עיין עליו. ודוק.
מותר לשלשל כבש הפסח לתנור עם חשיכה וכו' מפני שבני חבורה זריזין הן. עכ"ל. עי' בשבת דף כ' ע"א (כבר העיר ע"ז הרה"מ ז"ל) ובערובין דף ק"ג ע"א. ובערובין התם רב ספרא ואביי פליגי על הך טעם האמור של בני חבורה זריזין הם. והם אמרו טעמא אחרינא על הא דמשלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה יע"ש הסוגיא. ועי' לקמן הל' קרבן פסח פ"א ה"ו בד"ה ובעל הזבח נוטל פסחו וכו' מה שכתבתי בס"ד בזה זיל גמור מהתם.