(א) להיות ידיו אסורות זו על זו על לבו כשעומד בתפלה כעבד:

(ב) גדולה שמושה יותר מלימודה שנאמר אשר יצק מים ע״י אליהו והמונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד ופורק מעליו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב:

(ג) נטילת ידים לאכילה מצוה:

(ד) מים אחרונים חובה ודבר שבקדושה הם והמקל בהם מקילין לו ימיו ושנותיו כך השיבו מן השמים ע״י שאלת חלום מגיסו של הרב המרדכ״י ובזוהר נמי מחמיר מאד:

(ה) נטילת ידים לתפלה דעת רמב״ם דאע״פ דידיו נקיות ולא נכנס לבית הכסא בין שחרית בין מנחה בין ערבית צריך ליטול ידיו ברביעית כדרך שנוטל לאכילה:

(ו) הדלקת הנר בשבת חובה:

(ז) הדלקת נר חנוכה:

(ח) ערובי חצירות:

(ט) ערובי תחומין אם רוצה לילך חוץ לתחום לדבר מצוה:

(י) ערובי תבשילין לבשל מי״ט לשבת:

(יא) משחרב בית המקדש תקנו חז״ל כשחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותנו בראשו מקום הנחת תפילין:

(יב) וכן תקנו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות לתת שם:

(יג) וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממוני התכשיט שנותנין בהן כדי שלא יהא תכשיט שלם:

(יד) והבונה בית טח בטיט וסד בסי׳ ומשיי׳ אמה על אמה נגד הפתח בלא סיד כל אלה מפני החרבן דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, רמב״ם:

(טו) מתנות עניים שהם מן התורה בא״י כגון פאה ולקט שכחה ופרט ועוללות בכרם בחוצה לארץ הוי חיובין מדברי סופרים: רמב״ם פ״א מהלכות מתנות עניים: