[יב] דין לקרות בתורה על פה. אם תאמר היכי מצינן לקרות פרשת תמיד שחרית על פה, דהא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, ותירוצא דמילתא, לכך תקינו רבנן למקרי הני פרשיות על פה, שהוא צורך הקרבן, ובמקום קרבן חשבינן להו, ולכך לא חיישינן אם יקרא אותם על פה, לפי שהוא צורך הקרבן, כמו שאנו קורין בתפלת מוסף ובשבתות ובימים טובים ככתוב בתורתיך, ועוד שמצינו שקריאת התורה על [פה] התירו חכמים מפני צורך המועדות, שהוא צורך הקרבנות, כדאמרינן בתענית, במנחה יחיד קורא אותם על פה כקורין את שמע, דמצותו מפורשת בתורה לקרותו על פה, אבל השלש ברכות שאנו מברכין תחלה, אף על פי שאנו קורין אותן על פה, הרי אנו שונין משנת איזה מקומן שמצותו על פה, הילכך מברכינן, דהוה כמשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע: