הגאון ז"ל כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם לא יפרע לה כתובתה. וכן נמצא בתשובה לרי"ף ז"ל. והביא ראיה ממה ששנינו (כתובו' נ"א ע"א) לקתה חייב לרפאתה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי דוקא הרי גיטה וכתובתה. אבל שלא בכתובה אינו רשאי. ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו עכ"ל התשובה. ויש לי ראיה לזה מדאמרי' נתנני ה' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה כדאיתא בפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ג ע"ב) וכן מההוא עובדא דשלהי אגדת הנזקין (נ"ח ע"א) וכן מעובדא דר' יוסי הגלילי דירושלמי שהית' אשתו רעה ור' אלעזר בן עזריה הלוה לו מעות לפרעה כדאיתא בפ' אלמנה נזונת (ה"ג) ובויקרא רבה בפרשת בהר סיני. וב"ר בפסוק אעשה לו עזר כנגדו מכל הני משמע שאינו יכול לגרשה אלא א"כ פורע אותה. וכן משמע בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מ"א ע"ב):