Sefer Puah, First Volume; Family and Purity, I Groom and Bride
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין
הבועל בעילת מצווה מברך ברכת בתולים: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים, בל ימשול זר במעין חתום, על כן איילת אהבים ויעלת חן שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך הבוחר בזרעו של אברהם. טור, אבן העזר, סימן סג; בשם בעל הלכות גדולות
יש אומרים שאין לברך ברכה זו שלא נמצאת בגמרא, ויש אומרים לברכה בלא שם ומלכות וגם בלא כוס, ואין נזהרין האידנא בברכה זו. ערוך השלחן, אבן העזר, סג, י¹
footnotes: ¹ הרמב"ם (שו"ת הרמב"ם, סימן רז) כתב שזו ברכה לבטלה, 'ואין לך דבר מגונה מזה', כנראה ראה בכך חוסר צניעות. ובטהרת הבית (י, י) כתב שהקפדת הרמב"ם היא רק כשמברך בפני רבים, אך הרוצה לאומרה בהצנע בלא שם ומלכות, רשאי, שאין לך מידה יפה מן הצניעות.
כיוון שנשא אדם אשה - עונותיו מתפקקים², שנאמר "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳ " (משלי יח, כב). יבמות סג, ב
footnotes: ² מתפקקים – נסתמים; כלומר שמי שנושא אישה ועושה רצון ה' לקיים תכלית הבריאה, גורם לכך שה' פוקק בעד עוונותיו שלא יהיו נראים (פרישה, אבן העזר, סימן א ס"ק ו, על פי רש"י).
א. נוסף על הדרכה מעשית, גם הכנה רוחנית חיונית לקראת החתונה. חז"ל כתבו שחתן וכלה מוחלים להם כל עוונותיהם³. המשמעות היא שבנקודות של התחלה חדשה ניתנת לאדם האפשרות לפתוח דף חדש, נקי וטהור. אפשרות זו מעניקה לאדם את ההזדמנות לשאוף להתעלות, ללא משקעי עבר מעיקים. הכנה רוחנית ראויה מאפשרת התייחסות בעלת משמעות למתנה זו, להתחלה החדשה.
footnotes: ³ יבמות סג, ב. ירושלמי ביכורים ג, ג. רש"י בראשית לו, ג; וראה שו"ת יחוה דעת, חלק ד, סימן סא, דיבור המתחיל 'תשובה'.
ב. הדרכה מעשית לחתן ולכלה על ביאת מצווה הכרחית. המדריך צריך להיות מיומן בהדרכה כזאת, ויראת שמים שלו צריכה להיות קודמת לחכמתו. פיתוח קשר אישי בין המדריך לבין החתן, ובין המדריכה לכלה, יאפשר לזוג הצעיר לחזור למדריכים כדי לברר ספקות ושאלות שיתעוררו אחרי החתונה.
ג. מלבד ההדרכה המעשית והאמונית, יש גם צורך בהדרכה זוגית. מטבע הדברים, בני הזוג מדברים על כך עם מדריך החתנים ומדריכת הכלות, אך פעמים רבות יש מקום לדבר על זוגיות גם עם אנשי מקצוע ממש.
ד. אמנם יש סידורים טכניים רבים לקראת החתונה, אך ביממה שלפני החתונה, אפשר וכדאי להשאיר לקרובים ולחברים את הטיפול בעניינים הטכניים, וראוי לחתן ולכלה להקדיש זמן להתבוננות פנימית, למאזן רוחני על מה שעברו עד שהם מגיעים לחופה, וכן על שאיפותיהם העתידיות.
ה. כדי לאפשר לחתן ולכלה להיות במיטבם לקראת החתונה ולקראת ביאת מצווה, רצוי מאוד לנסות לנוח ולהירגע לפני החתונה, למרות ההתרגשות ולמרות הסידורים הרבים שיש סביב החתונה. מנוחה והתרגעות עשויות להביא לשלווה ולשמחה, החיוניות לחתן ולכלה.
ו. גם במהלך החתונה עצמה, הריקודים והשמחה, כדאי לא להגזים, ולשמור כוחות לקראת ליל הכלולות וביאת מצווה.
התקדשות לפני הביאה
כל אדם לפני שיגש לכלתו – אשתו, בכל פעם ופעם, ובמיוחד בבעילת מצווה – יתקדש ויטהר ויתפלל אל ה' שיזכם לחיות בקדושה ובטהרה ולהקים דור ישרים מבורך. ויעסוק לפני כן עם אשתו בדברי אהבה, חיבה וריצוי, ומצווה גדולה היא. ויזכור את דברי חז"ל – 'איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם'⁴. הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, פרק י, מג, עמ' 157
footnotes: ⁴ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), בראשית פרק ב, כג.
ז. כמובן שלפני ביאת מצווה צריך זמן רגיעה והפוגה מגודש האירועים והחוויות של יום החתונה. לכן אחרי שהחתן והכלה מגיעים למקום שבו הם ישנים אחרי החתונה, יש צורך בהתרגעות כדי להגיע לנינוחות שתאפשר את הקשר הגופני באופן הנכון והראוי ביותר⁵.
footnotes: ⁵ אין לחתן לחשוש שהמתנה כזאת עלולה לגרום לו להוצאת זרע לבטלה. דווקא שליטה עצמית מצדו, שעשויה לבוא לידי ביטוי גם בסבלנות שלו לקצב של כלתו, היא העשויה לסייע לו במניעת זרע לבטלה. ההשפעה על כך אינה רק במדד טכני של מהירות לקראת ביאה, אלא בעיקר במדד חיובי של יחסי אנוש.
ח. פעמים רבות הצורך בהפוגה בא דווקא מצד הכלה. העברת הרשמים והחוויות יכולה לשחרר מאוד את בני הזוג בכלל ואת הכלה בפרט. לכן חיוני שבני הזוג ישתפו זה את זו בחוויות, בתחושות, בהרגשות ובזיכרונות מהחתונה, קודם שהם ניגשים לביאת מצווה. חשוב במיוחד שהחתן לא יזרז את הכלה אלא יקשיב בסבלנות, באהבה ובתשומת לב לכל מה שיש לכלתו לספר לו. לאחר שכלתו תסיים לספר לו את חוויותיה, ישאל אותה החתן אם יש לה תחושות או זיכרונות נוספים שהיא רוצה לשתף אותו בהם. אין לגשת לקשר הגופני לפני מיצוי שלב ההכנה לקשר זה, על ידי דיבור, הקשבה ושיתוף רגשי בחוויות.
חיי האישות דורשים חשיפה גופנית, חשיפה נפשית אישיותית, וכן חשיפה דתית. החתן והכלה ניצבים בפני שאלות כמו: כיצד יקבל הצד השני את גופי? כיצד יקבל את העולם הנפשי שלי? מה מותר לי להרגיש או לעשות, וכיצד הצד השני יראה את זה? האם יחשוב שאני "לא דתי" מספיק? האם זה לא פוגע בכבודי? ...
בנוסף, לרוב אין הם בטוחים מה עליהם לעשות והם חוששים שיכשלו בפני השני... לפעמים יש קושי של צד אחד להיפתח, והצד השני מפרש זאת כדחייה והוא נרתע.
תפקיד המדריך הוא להרגיע ולהוריד את סף הלחץ. יש להעמיד בפרופורציות את הסרבול שבהתנהלות בחיי האישות הראשונים, שהרי אף אחד לא בא עם מידע מוקדם. חיי האישות מתפתחים עם הזמן. הזוג נכנס לנושא כדי ללמוד יחד כיצד בונים את הקשר הגופני, ואין להתבייש מחוסר ידיעה או חוסר הצלחה זמני. להיפך, הם יכולים לשמוח יחד בכך שחיו בקדושה ובצניעות עד היום.
אם מרגישים שבני הזוג לחוצים, כדאי לקבוע שאת ליל הכלולות יפתחו בשיחה משותפת, מה כל אחד מרגיש כלפי החיבור. בדרך כלל זה מוריד את סף הלחץ ואת החשש מציפיות. הרב רן דוד כלילי, הדריכני באמִתך, ספר הדרכה למדריכי חתנים, עמ' 365
ט. חשוב להדגיש שביאת מצווה איננה 'הישג' שיש לבצעו באופן מסוים דווקא ורק אליו יש לחתור. מטבע הדברים, יש הדרכות שונות אצל מדריכים שונים, וכמובן, יש הבדלים בין הזוגות עצמם. יש כללים כגון סבלנות וכבוד הדדי, אך אין נוסחה חד משמעית לקיום ביאת מצווה. ביאת מצווה מתחילה בדרך כלל בתהליך גישוש, הכרוך לעתים בביישנות ובמבוכה טבעית, שהיא תעודת כבוד המעידה על מעלתם ואצילותם של בני הזוג, ששמרו את עצמם בקדושה ובטהרה עד לליל הכלולות. ביאת מצווה לא נמדדת רק במבחן התוצאה. נורמלי להצליח לקיים ביאת מצווה כבר בערב הראשון, ונורמלי להצליח לקיימה גם רק לאחר כמה שבועות. עצם הקשר הראשוני הוא המטרה. זרימה טבעית ונכונות לשיתוף פעולה בין בני הזוג עשויות לסייע לבני הזוג להגיע לרגיעה ולנינוחות במידת האפשר. חשוב להדגיש זאת כדי למנוע חרדה מיותרת שמא מי מבני הזוג לא 'יבצע כראוי' את תפקידו. דווקא הורדת המתח ונכונות מצד בני הזוג לסלוח לעצמם גם אם לא 'יצליחו' לקיים ביאה מלאה, עשויות לאפשר את הביאה.
י. יש עצות מעשיות שניתן וכדאי לקבל ממדריכי החתנים וממדריכות הכלות, כגון שימוש בשמן סיכה לאישה להקלת הביאה, שימוש במגבת ועוד. לא נפרט כאן, מפני שזהו חלק מהדרכת החתנים והכלות בכלל, ויש צורך בהדרכה אישית כוללת לגבי ליל הכלולות ולא רק הדרכה שבכתב.
ביאת מצווה – זמנה ומקומה
יא. יש לקיים ביאת מצווה כבר בליל הכלולות, ולא לדחותה. כך נכון מכמה וכמה בחינות. ראשית, מפני שבני הזוג כבר המתינו זמן רב כדי שיהיו מותרים בקרבה גופנית. ועוד, מפני שבקשה להמתנה, בעיקר מצד הכלה, עלולה להתפרש בטעות על ידי החתן כדחייתו. כמו כן, מפני החשש של הוצאת זרע לבטלה; וכן, מפני שאם תראה הכלה דם ביום למחרת, ובני הזוג טרם קיימו ביאת מצווה, יהיו אסורים בייחוד (פורט לעיל פרק ו – 'חופת נִדה וחופות במצבים מיוחדים', עמ' 81 הלכה כג). הסיבה העיקרית היא שזו ביאת מצווה – זו יצירת הקשר העמוק בין בני הזוג, וזה הביטוי האישי והאינטימי בין החתן והכלה לברית הייחודית שכרתו ביניהם. זהו הזמן המתאים ביותר לקיום מצווה זו, למרות העייפות הגדולה וההתרגשות האוחזת בחתן ובכלה. עם זאת, אם בני הזוג מנסים ולא מצליחים לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון, הם לא מוכרחים להתעקש ולנסות שוב ושוב אלא מותר להם לדחות את ביאת המצווה ללילות אחרים. מתוך כך, גם אין חובה לנסות בכל לילה, בפרט אם הם מגיעים מאוחר הביתה ומרגישים מאוד עייפים.
יב. למרות כל האמור לעיל, לעתים ייתכנו מצבים שבהם בני הזוג ירגישו מניעה מיוחדת וחוסר אפשרות לקיים ביאת מצווה בלילה הראשון. אם החליטו בני הזוג יחדיו שרצונם לדחות את הביאה, עקב עייפות או התרגשות וכיוצא בזה, עדיף לדחות את הביאה להמשך הלילה. אפשר לעתים לנוח ואפילו לישון מעט, ולקיים את ביאת המצווה לקראת סוף הלילה. אם החליטו בני הזוג יחד שרצונם לדחות את הביאה ללילה אחר, עקב עייפות או התרגשות יתר וכיוצא בזה, הם יכולים וצריכים לדבר על כך. החלטה כזאת צריכה לבוא מתוך שיתוף מלא בין בני הזוג, כדי למנוע אי נעימות של אחד מבני הזוג שירגיש שהדבר נכפה עליו. אין לגרום מצב שבו לא ברור אם מקיימים או לא מקיימים יחסי אישות, ומתי. מצב כזה עלול לגרום אי נעימות בין בני הזוג, כיוון שיש ציפייה דרוכה לקראת ליל הכלולות.
הזכרנו לעיל שביאת מצווה אינה נמדדת ב'מבחן התוצאה', וחשיבותה היא בעצם יצירת הקשר בין החתן והכלה. טבעי ונורמלי שיצירת קשר כזה בפעם הראשונה היא גישוש הכרוך בביישנות מסוימת ובמבוכה, אך עצם קבלת ההחלטה לקיים את ביאת המצווה בליל הכלולות ולא לדחותה, מסייעת להתגבר על החששות והמבוכה.
יג. כלה שאירע זמן חופתה בעונת וסתה⁶, דהיינו זמן פרישה סמוך לווסת, אך בפועל לא ראתה דם, מותר לחתן לבעול בעילת מצווה באותו לילה אפילו אם יש לה וסת קבוע, וכל שכן אם אין לה וסת קבוע. הואיל ונפסק להלכה שדין פרישה סמוך לווסת אינו אלא מדרבנן⁷, במקום מצווה כזאת לא גזרו חכמים, וכדין היוצא לדרך⁸. יש מחמירים ואוסרים⁹. אם מדובר בעונה הסמוכה לעונת וסתה, יש יותר מקום להקל, גם לפי הדעות המחמירות¹⁰. אם משתמשת בגלולות, אינה חוששת לווסתה¹¹.
footnotes: ⁶ מצב כזה לא אמור לקרות, בדרך כלל, כיוון שתאריך החתונה מתוכנן מראש. אמנם ייתכנו מצבים שתאריך נקבע בטעות למועד כזה. ⁷ ראה אוצר המושגים, ערך פרישה סמוך לווסת. ⁸ ספר המקנה, קידושין, קונטרס אחרון סימן סא. שו"ת שם אריה, יורה דעה, סימן מג. טהרת הבית, סימן ב, טז; על פי שלחן ערוך, יורה דעה, קפד, י. שו"ת שבט הלוי, חלק ג סוף סימן קיב. הרב אביגדֹר נבנצל במכתב לרבני פוע"ה, כ"ז בתשרי תשע"א. וראה גם בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן לג), שהתיר לאישה לשמש בליל טבילתה כשחל בעונה הסמוכה לווסתה, כדין היוצא לדרך. ⁹ נודע ביהודה, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן קיז; וראה פתחי תשובה, יורה דעה, קפד ס"ק כב. שו"ת שנות חיים, קונטרס פרט ועוללות סימן מז. שו"ת שאילת יעקב, סימן קיג. בן איש חי, שנה שנייה, צו, ו. חוט שני, עמ' שסה, י. אוצר הלכות, סימן קצב, יח. ¹⁰ שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן קע. ¹¹ ראה מקורות לכך להלן בפרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 178. אמנם בחוט שני (עמ' תב, י), כתב שחוששת לווסתה הקודם כל עוד לא קבעה וסת מחמת הגלולות.
יד. נראה שיש להעדיף לקיים ביאת מצווה בבית הזוג ולא בבית מלון. ביאת מצווה היא זיכרון אינטימי מיוחד, חד פעמי, שנחרט בזיכרון הזוגי. חוויה זו מוטב לה שתהיה במקום הפרטי של בני הזוג – בביתם החדש, ולא במלון, שיש בו תחושה של ציבוריות¹². אפשר ורצוי לקשט את הבית ולטפחו מראש טיפוח מיוחד וחגיגי¹³. אם בני הזוג מקבלים במתנה לילה בבית מלון או בצימר, הם יכולים לשמור מתנה זו להמשך חיי הנישואין, לחופשה קרובה. אם בכל זאת מקיימים ביאת מצווה בבית מלון יש לבקש מראש חדר עם שתי מיטות.
footnotes: ¹² לעתים יש צימרים או בתי מלון שיש בהם מיטה עם מזרון אחד בלבד, ואז לאחר ביאת מצווה החתן נאלץ לישון על הרצפה, וכבר היו דברים מעולם. הכתמה של מזרון במקום ציבורי עלולה להיות לא נעימה, ומסיבה זו כדאי גם בבית לשים ניילון על המזרון. ¹³ צריך לבחור מקום שבו בני הזוג יוכלו להיות רגועים ולא יחששו שמא ישמעו אותם. כמובן, דבר זה חשוב בכל פעם שבני זוג מתייחדים, אך בייחוד חיוני הדבר בביאת מצווה. לכן אין לקיים ביאת מצווה בבית פרטי שיש בו אנשים אחרים.
ביאת מצווה – מתי אוסרת
טו. אם הכלה ראתה דם בתולים או אם הייתה ביאה גמורה – גם ללא דם, בני הזוג נאסרים¹⁴. אין צורך לפרוש בחיפזון אלא בנחת לאחר סיום הביאה.
footnotes: ¹⁴ גם אם לא יצא זרע. חכמת אדם, כלל קטו, טו. לעומת זאת, הרב דוב ליאור הורה (בהרצאתו בכנס פוע"ה תשע"ג), שגם בביאה גמורה, אם הכלה לא ראתה דם, וגם לא הייתה פליטת זרע – מותרים. טעמו: בביאה גמורה, נאסרים גם אם לא ראתה דם, שמא ראתה טיפת דם וחיפהו שכבת זרע. אך אם לא הייתה פליטת זרע, אין לאסור מטעם שמא חיפהו, שהרי לא היה זרע. ולכן אם לא ראתה דם, לא נאסרים.
טז. לכתחילה יבדקו החתן והכלה את עצמם לאחר ביאת מצווה אם יש עליהם דם¹⁵. אם מצאו דם – אסורים, אם אין דם וברור להם שלא הייתה ביאה האוסרת, כמפורט להלן – מותרים.
footnotes: ¹⁵ דרכי טהרה, פרק י, לד. ראה שם (הלכה ל) דעות נוספות לגבי מצבים בהם לא היה גמר ביאה.
יז. אם החתן והכלה אינם יודעים אם הצליחו לקיים ביאת מצווה, עליהם לשאול רב מורה הוראה¹⁶. למרות החשיפה המביכה, זו התייעצות שגרתית מקובלת מאוד. פעמים רבות החתן והכלה מתביישים להיחשף גם מפני שהם חושבים שרק הם שואלים. ובכן, זוגות רבים שואלים, ועובדה זו מלמדת על מעלתם הרבה ששמרו עצמם בטהרה ובצניעות עד ליל הכלולות. הרבנים מורי ההוראה מתורגלים בשאלות מעין אלה.
footnotes: ¹⁶ עדיף לשאול רב מורה הוראה, הבקי בהלכה למעשה ונשאל שאלות רבות בהלכות אלו. אפשר להתייעץ גם עם מדריכת הכלות או עם מדריך החתנים.
יח. השאלה וההתייעצות חיוניות במיוחד כיוון שלעתים בני זוג אוסרים את עצמם שלא על פי ההלכה, מפני שהם מתביישים לשאול. דווקא בזמן שהקשר הגופני מאוד חשוב להם, צריך לברר את ההלכה, ואם אין סיבה הלכתית אמיתית לאסור אותם, השאלות שישאלו עשויות להעמיד אותם על דעת ההלכה שלעתים יכולה להתיר אותם. כמובן, אם יקבלו תשובה האוסרת אותם, יידעו שהם אסורים בוודאות ולא יתייסרו במחשבות שאולי הם מותרים ואוסרים את עצמם לשווא. בנוסף לכך, אם יאסרו את עצמם לשווא או מחמת הספק, גם בפעם הבאה יאסרו שוב מספק, כי ייתכן שרק בפעם השנייה יצליחו לקיים ביאה.
יט. אם ביאה ראשונה הייתה בהעראה בלבד ללא דם¹⁷, יש אומרים שנאסרת ויש אומרים שלא נאסרת. למעשה יש להקל בביאה כזאת שלא נאסרים¹⁸, מפני שעיקר האיסור בביאת מצווה הוא מדרבנן¹⁹.
footnotes: ¹⁷ מגע ראשוני עם חדירה מינימלית בלבד, להגדרה ופירוט, ראה אוצר המושגים, ערך העראה. ¹⁸ הרב דוב ליאור הורה (בכנס פוע"ה תשע"ג), שאם הייתה ביאה חלקית ללא דם, מעבר להעראה – לא נאסרים. לשיטתו יש להקל גם במציאות שבני הזוג לא יודעים להגדיר האם הייתה ביאה גמורה או לא, ולא היה דם. גם לפי הדעות המחמירות, אם לא הייתה ביאה גמורה, ולא יצא זרע ולא היה דם, אינם נאסרים, כיוון שאין לחשוש שמא הייתה טיפת דם שנחפתה על ידי הזרע. שעורי שבט הלוי, קצג, א, ס"ק ה, דיבור המתחיל 'וחיפהו שכבת זרע'. ¹⁹ יש הסבורים שהעראה בלבד איננה משירה את הבתולים (טורי זהב, אבן העזר, סימן ז ס"ק יג. וכן משמע מהרמ"א, יורה דעה, סימן קצג, א). ויש הסבורים שגם העראה משירה את הבתולים (כן משמע בפשטות מגמ' סנהדרין עג, ב. ומרש"י כתובות ט, ב). סדרי טהרה, סימן קצג, ס"ק ג. אוצר הפוסקים, אבן העזר, סימן ז אות ג. שו"ת באר משה, חלק ג סימן קמה. למחלוקת זו יש משמעות נוספת במקרה שבו ביאה ראשונה הייתה בהעראה בלבד אך גרמה לדימום, ובביאה שנייה, שהייתה ביאה גמורה, לא היה דימום. ראה שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א סימן פה), שכתב שבמקרה כזה אין נאסרים אחרי ביאה שנייה.
חתן וכלה צעירים, חסונים, במלוא כוחם, ואהבה לוהטת ביניהם, ושניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסלית. הוא מביס את עצמו. כל זוהר חיצוני אינו מתלווה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן. משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה...
משמעת דיאלקטית נעלה זו אינה מוגבלת רק לחיי המין של האדם, אלא נמשכת על כל תחומי הפיתויים והדחפים הטבעיים. חובה על האיש הרעב לחסר נפשו מהנאת האכילה ככל שיגבר פיתויה, חובה על בעל הרכוש לוותר על הנאת הרכישה אם יש בה פסול הלכתי ומוסרי. בקיצור, ההלכה דורשת מהאדם שיהיה לו הכוח לסגת. ואולם, כפי שהובהר לעיל, בעקבות תנועת הנסיגה נקרא האדם להתקדם שנית לקראת הניצחון השלם. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'צירוף', דברי הגות והערכה, עמ' 246
היתר ייחוד לאחר ביאת מצווה
כ. אם החתן והכלה ניסו לקיים ביאת מצווה, והגיעו להעראה, ולא נאסרו, אין עליהם איסור ייחוד אם תראה דם נִדה²⁰. הטעם הוא מפני שלאחר קרבה גופנית כזאת לא חוששים שמא לא יוכלו להתאפק עד שיהיו מותרים שוב.
footnotes: ²⁰ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו סימן מ פרק כה. טהרת הבית (הקצר), סימן י, טו. אמנם בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קכ) התיר ייחוד במקרה כזה, אך הורה שישנו בחדרים נפרדים. לעומת זאת, בשו"ת חשב האפוד (חלק ב סימן קמו) התיר ייחוד גם אם לא הגיעו להעראה ורק היו בקירוב בשר.
כא. אם בני הזוג לא ניסו לקיים ביאת מצווה, והכלה פירסה נִדה, כלומר ראתה דם, ולכן הם נאסרים בחיי אישות עד שתטבול, הם נאסרים גם בייחוד ודינם כדין ייחוד בחופת נִדה, כמפורט לעיל, פרק ו – 'חופת נִדה וחופות במצבים מיוחדים', עמ' 80-81. יש אומרים שאם הדחייה של ביאת מצווה באה מצד החתן, מותר להם להתייחד גם אם לא ניסו לקיים יחסי אישות, כיוון שרואים שהחתן יכול לכבוש את יצרו²¹, ומכל מקום צריכים לעשות סייגים לעצמם, כגון לישון בחדרים נפרדים²². אכן כל זה אמור אם הדחייה באה מצד החתן. אבל אם הדחייה באה מצד הכלה, כגון שהייתה מאוד עייפה או כיוון שחששה, אין סברה להקל בייחוד, ואסור להם להתייחד עד שתטבול. לכן, כפי שצוין לעיל, הלכה יא, מומלץ לא לדחות ביאת מצווה, אלא לקיימה כבר בליל הכלולות.
footnotes: ²¹ תרומת הדשן, סימן רנג. מובא ברמ"א, יורה דעה, קצב, ד. ²² רמ"א, יורה דעה, קצב, ד; וכתב שהמחמיר שלא להתייחד תבוא עליו ברכה. נקודות הכסף, שם. דרכי טהרה, פרק י, כג; תשובות ותוספות, שם, ג. טורי זהב, שם, חלק על דברי הרמ"א ואסר ייחוד במקרה כזה.
מצבים מורכבים בביאת מצווה
כב. כלה מסולקת דמים על ידי גלולות צריכה בכל זאת לחשוש לגזירת דם בתולים²³.
footnotes: ²³ ראה שלחן ערוך, יורה דעה, סימן קצג, א, שגם מסולקת דמים חוששת לדם בתולים. הרב שלמה אבינר, 'כלה מסולקת דמים על ידי גלולות, האם צריכה לחשוש לגזירת דם בתולים?', ספר אסיא יא, עמ' 422-420 (אסיא סג-סד, 1998, עמ' 150-148).
כג. אם הכלה השתמשה בגלולות המעכבות וסת, לאחר ביאת מצווה כדאי להפסיק את נטילת הגלולות, כדי לאפשר קבלת וסת, וכדי שתוכל להיטהר במהירות האפשרית ללא עיכובים²⁴.
footnotes: ²⁴ לפי הפוסקים שבביאת מצווה ניתן להפסיק בטהרה כבר למחרת, לאחר שטיפה פנימית; הרי שאצל כלה שלקחה כדורים זמן מועט ביותר, ייתכן מצב שכדאי להמשיך לקחת את הכדורים על מנת שתוכל לטבול עוד לפני הווסת הבאה.
כד. לכתחילה אין לגרום למצב של ביאה חלקית בלבד ללא קריעת קרום הבתולים, כדי שהכלה לא תיאסר לבעלה. הפוסקים התייחסו לכך ואמרו ש'אין לשחוק בתינוקות'²⁵.
footnotes: ²⁵ רמ"א, יורה דעה, קצג, א; עצי לבונה, שם.
כה. יש מקרים שחתן וכלה לא מצליחים לקיים ביאת מצווה בלילה, כגון עקב עייפות לאחר שבע ברכות המתמשכות אל תוך הלילה, נסיעות ארוכות וכו'. במצבים מסוימים ניתן להמליץ להתיר לנסות לקיימה ביום, כמובן תוך הקפדה על כללי הצניעות לתשמיש ביום²⁶.
footnotes: ²⁶ אם החתן והכלה לא מצליחים לקיים ביאת מצווה בחשכה, יש מי שהתיר לקיימה באור (בן איש חי, שנה שנייה, וירא כו). אך בדרכי טהרה (פרק כב, לז) כתב שאין נוהגים בהיתר זה כלל, ואם יש צורך ישאלו שאלת חכם. התייחסות כללית לתשמיש באור או ביום תובא להלן בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', בפסקה 'תשמיש ביום או באור', עמ' 52–53.
כו. אם אין לחתן קישוי מחמת התרגשות וכדו', אין להיחפז בהפניה לטיפול תרופתי²⁷. תחילה יש להרגיע את החתן והכלה, לאפשר להם מנוחה, ולתת להם הדרכה מתאימה. ברור שיש שלבים של לימוד כיצד לקיים יחסי אישות הכרוכים בביישנות מסוימת המעידה על תומתם של בני הזוג והיא להם לכבוד. לכן לפני פנייה לטיפול תרופתי יש להפעיל שיקול דעת יחד עם מדריך חתנים מנוסה או עם רב הבקי בנושא. במקום הצורך, אפשר להיעזר בטיפול תרופתי.
footnotes: ²⁷ אם חתן וכלה לא מצליחים לקיים בעילת מצווה אפשר לומר להם לקיים רק קרבה גופנית לכל סוגיה שתסתיים בהעראה, אפילו ללא יחסי אישות מלאים. זוגות רבים לא מתאפקים, ומנסים וגם מצליחים לקיים יחסי אישות מלאים ומוצלחים. ההסבר לכך יכול להיות שכיוון שהציפיות יורדות ויודעים מראש שאפשר להסתפק בקרבה גופנית, ממילא התוצאה עשויה להיות שחרור נפשי שמאפשר יחסי אישות. תפיסת עולם שלפיה לא חייבים לבצע ולהצליח ב'משימה', אלא המטרה היא התקרבות טבעית ופשוטה שלא מוכרחה להסתיים ביחסי אישות, מרגיעה ומשחררת, ומעניקה אפשרויות ליחסי אישות טבעיים.
כז. אישה שנישאה בשנית, ולדבריה היא עדיין בתולה²⁸, והרופאה מאשרת שאכן נשארו לפחות חלק מהבתולים, בני הזוג נאסרים לאחר ביאת מצווה, אך רק אם ראתה דם²⁹.
footnotes: ²⁸ כגון שלבעלה הראשון לא היה קישוי, וספק אם הצליחו לקיים יחסי אישות. ²⁹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קעו.
כח. דם בתולים לא אמור לגרום לשטף דם רב. אם בכל זאת נגרם שטף דם, יש לעצרו³⁰. אם הדימום חזק או שאי אפשר לעצור אותו, יש לפנות ללא דיחוי לחדר מיון נשים בבית החולים הקרוב.
footnotes: ³⁰ אם נגרם דימום מקומי בעקבות ביתוק הבתולים, אפשר לנסות ולעצרו לבד. אין טעם לנסות לעצור את הדימום על ידי שכיבה על הגב והגבהת הירכיים. מצב כזה יגרום לצבירת הדם בחלק העליון של הנרתיק, ולא להפסקת הדימום.אפשר לנסות לאתר את מקור הדם על ידי מראה ותאורה מתאימה. אם מקור הדם אותר, יש לכסותו בתחבושת הדוקה ולהתיישב על משטח קשה לכמה דקות. דימום מקומי אמור להיפסק לאחר טיפול כזה. אם הדימום לא מפסיק, יש לפנות מייד לחדר מיון נשים.
כשם שיש תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לחיי אישות מצד הגבר, הבא לידי ביטוי בעיקר בזיקפה; כך יש אצל האישה תהליך נפשי הגורם לרצון ולמוכנות לקראת יחסי האישות, הבא לידי ביטוי גם בהתרככות ובהגמשה של הנרתיק ובהפרשות סיכה בתוכו. חלק מתהליך ההכנה הנפשי הזה כרוך כמובן בהבעת חיבה הדדית, ובכל הביטויים הנדרשים מצד איש ואישה לקראת קיום יחסי אישות. יש פער עצום בין הזמן הקצר מאוד הנדרש מגבר לצורך מוכנות כזאת, לבין הזמן הממושך, לעתים עד מאוד, הנדרש מהאישה כדי להגיע למוכנות כזאת. לכן הגבר נדרש לסבלנות רבה, עד אשר רעייתו תהיה מוכנה לקיום יחסי אישות. הדברים נכונים בדרך כלל לגבי כל זוג, ועל אחת כמה וכמה בביאה הראשונה, ובמיוחד כשהכלה בתולה. כאשר לא מתקיים תהליך כזה, עלול להיגרם מצב שבו האישה אינה מוכנה מבחינה נפשית וגופנית ליחסי אישות. כתוצאה מכך עלולה להיגרם לאישה אי נעימות עד כדי טראומה נפשית. במצבים קיצוניים של חוסר מוכנות, וכתוצאה מכך – התכווצות, סגירות ויובש בנרתיק, עלולים להיגרם גם נזקים גופניים. מכאן עולה חשיבותה של הדרכת חתנים בכלל, ובפרט הדגשת מתינות וסבלנות לקראת ביאת מצווה, ותוך כדי קיום המצווה³¹.
footnotes: ³¹ הערתו של פרופ' יגאל סופר.
כט. כלה שאיננה בתולה כלל, אין בני הזוג צריכים לפרוש לאחר בעילת מצווה.
ל. רווקה בתולה שהייתה צריכה ביתוק בתולים מסיבות רפואיות, מוגדרת כ'מוכת עץ', דהיינו שבתוליה נשרו או נקרעו כתוצאה ממכה ולא מחמת בעילה. אם ידוע בוודאות שהבתולים נפתחו לחלוטין, ולא היה דימום ולא היה כאב בביאה ראשונה, היא מותרת לבעלה אחרי ביאה ראשונה ואין צורך בפרישה וטבילה מחדש³². אך אם החיתוך לא היה מלא, או שהיה דימום מהבתולים וכאב בביאה ראשונה, מתברר למפרע שהחיתוך היה חלקי בלבד, ודינה ככל כלה בתולה בביאה ראשונה³³. לכן, במקרים מעין אלה, או כשיש לכלה ספק אם היא בתולה, כדאי לה ללכת לפני החתונה לרופאת נשים או לבודקת טהרה מנוסה, כדי שתגדיר אם היא בתולה או איננה בתולה. אם תוגדר על ידן שאינה בתולה כלל, לא תיאסר לבעלה³⁴.
footnotes: ³² פסקי משנה הלכות, פרק כד, יח. ³³ ראה שו"ת זרע אמת, חלק ב סימן פד; מובא בדרכי תשובה, קצג ס"ק ה. ³⁴ זאת ההמלצה הכללית. במקרים מסוימים, כגון אם הכלה עברה תקיפה מינית או אונס, יש להתייעץ עם אשת מקצוע על נושא האישות בכלל, והאם רצוי לקיים בדיקה כזאת בפרט. ראה עוד להלן בפרק ח – 'חיתוך בתולים באופן רפואי' עמ' 95-97. הערת ד"ר חגית דאום – תוצאות של בדיקה כזאת אינן תמיד חד משמעיות.
ל* כלה שאינה בתולה ושחזרו לה קרום בתולים בניתוח פלסטי, אינה צריכה לפרוש לאחר בעילת מצווה אפילו אם היה דימום, כיוון שנחשב לדם מכה וגם אין חשש לדם חימוד³⁵. ויש שכתבו שעליה לפרוש כדין בתולה¹.
footnotes: ³⁵ הרב יצחק זילברשטיין, הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל והרב שלמה משה עמאר, בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, אדר תשע"ב, תשובותיהם הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 143–148. תשובת הרב ליאור פורסמה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן רעט. ¹ הרב יעקב אריאל, הרב אשר וייס והרב מאיר ניסים מאזוז, תשובות לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 141–142, 145–146. הרב מרדכי אליהו (תשובה לשאלה הנ"ל, שם עמ' 146) הורה להחמיר רק אם יצא דם.
לא. כלה שאין לה רחם, אין צורך לפרוש לאחר בעילת מצווה³⁶. לגבי טבילה לפני החופה, ראה לעיל פרק ה – 'דיני כלה', עמ' 76, וכן עמ' 75, הערה 6.
footnotes: ³⁶ הרב יעקב אריאל, הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, הרב יהושע נויבירט והרב שלמה משה עמאר, תשובות לשאלת הרב גבריאל גולדמן והרב אריה כץ, אדר תשע"ב, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 128–134. כך גם הורה לנו הרב שלמה דיכובסקי. ברור שיש צורך בבירור רפואי מוסמך לקביעה כזאת.
לב. כלה שנולדה ללא נרתיק ושחזרו לה נרתיק בניתוח פלסטי, לא נאסרת בביאת מצווה³⁷.
footnotes: ³⁷ אם אין לכלה נרתיק, ועתידים לסדר לה על ידי ניתוח פלסטי, אם היו בקירוב בשר מותר להם להתייחד כיוון שזה המקסימום שאפשר להגיע אליו. כך הורה הרב זלמן נחמיה גולדברג לרבני פוע"ה, מבלי להתייחס לשאלה האם מותר לחיות עם אישה כזאת והאם אין חשש של זרע לבטלה, ראה התייחסות לכך בכרך הרביעי, בפרק 'ניתוחים פלסטיים וטיפולים לנוי', עמ' 228–229.
יש מחלוקת תנאים ואמוראים האם מותר לבעול את הבתולה בשבת³⁸. להלכה נפסק שמותר לכתחילה לבעול בתולה בשבת, אך לא את הבעולה. הטעם לכך הוא שאסור לקנות קניין בשבת, והנושא אישה קונה את מעשה ידיה ואת ירושתה, ולכן יש לבצע קניין זה ביום חול. כשהכלה בתולה עיקר הקניין הוא בחופה המתקיימת ביום חול, וממילא אין לבעילה הראשונה משמעות קניינית. אך לגבי כלה בעולה עיקר הקניין הוא בביאה עצמה, ולכן אסור לקיים ביאה ראשונה בשבת. אם היה ייחוד הראוי לביאה לפני השבת, כיוון שיש לייחוד זה משמעות קניינית, נחשבת נשואה לחלוטין עוד לפני כניסת השבת, ומותר לבוא עליה בשבת. אך אם לא הייתה מותרת מבעוד יום, כגון שטבלה בכניסת השבת, או שלא נתייחדו מבעוד יום, אסור לבוא עליה בשבת. פוסקים רבים כתבו שגם כשהכלה בתולה יש להיזהר לכתחילה שיתייחדו אחרי החופה מבעוד יום, כיוון שיש אומרים שהחופה שלנו שמעמידים על כלונסאות אינה קונה קניין גמור. כשהכלה בתולה מספיק ייחוד בעלמא ולא מצריכים ייחוד הראוי לביאה, ולכן אפילו הייתה הבתולה נִדה, וטבלה רק לאחר כניסת השבת, או שבני אדם היו נכנסים ויוצאים מחדר ייחוד, נחשבת חופה גמורה, ומותר לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת.
footnotes: ³⁸ כתובות ה, ב.
לג. מותר לכתחילה לבעול בתולה בשבת, אף על פי שאפשר שתיעשה חבורה וייצא דם, ואין בכך איסור משום חובל או משום צער לאישה³⁹.
footnotes: ³⁹ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ, ב.
לד. באלמנה או גרושה, חובה לקיים חדר ייחוד הראוי לביאה עוד לפני כניסת השבת, ובלא ייחוד כזה אסור לקיים ביאה ראשונה בשבת. הטעם כיוון שעיקר הקניין אצלן הוא על ידי ביאה ולא על ידי החופה⁴⁰.
footnotes: ⁴⁰ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן שלט, ה; שם, אבן העזר, סימן סד, ה.
לה. גם בנישואין עם בתולה ראוי שהחתן והכלה ישהו בחדר ייחוד לפני כניסת השבת. הטעם הוא שקניין החתן בכלה הוא על ידי ייחוד או על ידי ביאה, וכיוון שאין לקנות קניין בשבת, יש לקיים חדר ייחוד ביום ששי, אך ייחוד כזה אינו מעכב⁴¹.
footnotes: ⁴¹ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ, ב. משנה ברורה, שלט ס"ק לב. דרכי טהרה, פרק י, מא.
לו. לאחר ביאה ראשונה, האישה יכולה להפסיק בטהרה אחרי ארבעה ימים, גם לפי הדעות שיש להמתין בדרך כלל חמישה ימים⁴². לאחר הפסק הטהרה, היא יכולה להתחיל למנות שבעה נקיים לקראת טבילה. אם הכלה פירסה נִדה מיד אחרי ביאת מצווה, יש שהתירו לה להפסיק בטהרה כבר אחרי ארבעה ימים מביאת המצווה⁴³, ויש שהצריכו חמישה ימים, כמו בכל נִדה הנוהגת כך בדרך כלל⁴⁴.
footnotes: ⁴² טורי זהב, יורה דעה, קצג, ס"ק ד. ⁴³ אור שמח, הלכות איסורי ביאה, פרק ו, סוף הלכה טז. טעמו: הסיבה שמקלים למנות אחרי ארבעה ימים בדם בתולים איננה מכיוון שמדובר באיסור דרבנן, אלא שבדרך כלל מחמירים למנות מהיום החמישי מחשש שמא חיי האישות התקיימו בין השמשות (וגזרו שמשו אטו לא שמשו). חתן וכלה אין מקדימים בדרך כלל את ביאת הנישואין לתחילת הלילה, ולכן אין לגזור יום נוסף אפילו אם פירסה נידה לאחר מכן. לכאורה לפי הטעם הזה, אפשר להקל בכך רק אם ביאת המצווה הייתה בליל הנישואין עצמו, אך לא אם הייתה לאחר מכן. ⁴⁴ הרב משה פיינשטיין, בתשובתו בסוף ספר הלכות נִדה, (להרב שמעון דוד איידער) כרך א סימן יח.
לז. אם מניין של ארבעה ימים ועוד שבעה נקיים הוא ארוך מדי, דהיינו שהאישה אמורה לקבל וסת עוד לפני שתיטהר, ופרישות ממושכת כזאת מיד בתחילת חיי הנישואין עלולה לגרום לבני הזוג צער גדול מאוד, יש מקום להקל שהאישה תעשה שטיפה פנימית⁴⁵ כדי להפליט את הזרע, וכך תוכל להפסיק בטהרה ולהתחיל לספור שבעה נקיים מיד⁴⁶. ויש מי שהורה שאי אפשר להקל בשטיפה פנימית אם הייתה ביאה אלא רק במקרה שלא הייתה פליטת זרע בתוך האישה⁴⁷.
footnotes: ⁴⁵ בשלחן ערוך (יורה דעה, קצו, יג), כתב שלחילופין אפשר לקנח את הזרע במוך או בבגד. ובתורת הטהרה (פרק יב, כג) כתב שעדיף לנגב את הזרע ולשטוף שטיפה פנימית. ⁴⁶ טהרת הבית (הקצר), סימן י, ז, והקל בכך גם לאשכנזים המחמירים שלא לנהוג כך בנִדה, שיכולים להקל כך לגבי דם בתולים. גם בשו"ת מעין אומר (חלק ז, הלכות נִדה, סימן קי), התיר לאישה שיש לה וסת קצר של יום-יומיים, לשטוף שטיפה פנימית במים חמים ולאחר מכן לעשות הפסק טהרה, כפשטות פסק שלחן ערוך (יורה דעה, סימן קצו, יג). שו"ת שיח נחום, סימן נט. וכתב שם שאמנם הרמ"א (סימן קצו, יג) החמיר מפני שאין אנחנו בקיאים בשטיפה, אך שטיפה פנימית יעילה כמו שיש היום בוודאי מועילה. כך גם הורה למעשה הרב דוב ליאור בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באב תשס"ב. ⁴⁷ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה (אור לג' באייר תש"ס). טעמו: אין אנו בקיאים בשטיפה כזאת וגם מחשש של השחתת הזרע. אם יש חשש שיגיע הווסת לפני שתיטהר, אפשר להמשיך לקחת את הכדורים כדי לנסות ולדחות את הווסת הבאה.
לח. אם בבדיקות שבעה נקיים אחרי ביאה ראשונה יש דם בתולים על עד הבדיקה, דם כזה אינו אוסר, כיוון שדם בתולים אוסר רק בביאה ולא בבדיקות⁴⁸.
footnotes: ⁴⁸ אמנם בשו"ת מהרש"ם (חלק א סימן רי) ובפסקי משנה הלכות (פרק כד, כ) כתבו להחמיר. אך למעשה מקלים כמו שפסק בשו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א סימן פז), שדם בתולים אוסר רק בתשמיש ולא באופנים אחרים. ניתן להסביר זאת בכך שחלק מטעם האיסור של דם בתולים הוא החשש שמתוך ההתרגשות של ביאה ראשונה תהיה גם ראיית דם מהרחם מלבד הדימום מדם בתולים, וטעם זה שייך רק בתשמיש ולא באופנים אחרים. וכן הורה להקל גם בדרכי טהרה (פרק י, ל), אך כתב שלא תפסוק במקרים כאלה לבדה, אלא תשאל שאלת חכם.
לט. אם הכלה חוששת שבדיקות מרובות ימשיכו לפצוע אותה, יכולה לבדוק פחות עד אשר אזור קרום הבתולים יגליד. למשל, הכלה יכולה לבדוק לסירוגין יום כן - יום לא. המינימום הוא הפסק טהרה, בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי. אך למעשה יש לקיים לפחות עוד בדיקה אחת גם באמצע⁴⁹. כמו כן אפשר לוותר, ויתור זמני, על מוך דחוק, עד שתתרפא מדם בתולים⁵⁰. ראה להלן פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 135-136, פירוט לגבי האפשרות לוותר על מוך דחוק.
footnotes: ⁴⁹ הסבר מובא להלן עמ' 137. ⁵⁰ שערי אורה, עמ' 272, ח.
מ. כאשר בני זוג רוצים להימנע במידת האפשר מלהיאסר גם בפעם השנייה בגלל דם בתולים, האישה יכולה לבצע תרגילים⁵¹ להגמשת קרום הבתולים, כדי למנוע דימומים בביאות הבאות. הסבר: פעמים רבות, קרום הבתולים נפתח בביאה ראשונה או בביאות הראשונות באופן חלקי, המאפשר קיום יחסי אישות ללא דימומים. לעתים מתרחשת פתיחה מלאה של קרום הבתולים רק בלידה, כשראשו של התינוק פותח את הקרום לחלוטין. ואולם, יש לקרום גמישות ואלסטיות, ותרגילים יכולים להרחיב אותו באופן כזה שימנע דימומים נוספים שעלולים להכביד מאוד על בני הזוג הנאסרים שוב ושוב. אף על פי שהתרגילים דורשים מאמץ, אם הם מצליחים למנוע מבני הזוג להיאסר, המאמץ כדאי ויכול למנוע צער מבני הזוג. אופן ביצוע התרגילים מפורט כאן בהערה⁵². יש שחושבים, בטעות, שמדובר ברקמה שחוסמת את פתח הנרתיק לחלוטין, בעוד שמדובר בקפלי עור בצורת סהר, כעין וילון, שמכסים את פתח הנרתיק ומצרים את הכניסה לתוכו.
footnotes: ⁵¹ לפני ביצוע התרגילים כדאי שבני הזוג יוודאו לעצמם שקיימו ביאת מצווה. אם אינם בטוחים, הם יכולים להתייעץ עם רב, מדריכת כלות או מדריך חתנים. ⁵² שמני את פתח הנרתיק בג'ל או במשחה דומה. היכנסי לאמבט חם (לא חובה), מפני שלעתים החום מסייע להגמשת העור. החדירי את מחצית האמה (האצבע האמצעית) פנימה ולחצי בעדינות למטה, לכיוון החלחולת (פי הטבעת), עד שתרגישי את פתח הנרתיק נמתח. כאשר המתיחה מתחילה לגרום לך אי נעימות קלה, הישארי במצב זה חצי דקה ושחררי. עדיף לבצע עם האצבע תנועה סיבובית בצורת ספירלה – מעגל ההולך ומתרחב, בכיוון השעון ונגד כיוון השעון. אם את יכולה, הכניסי שתי אצבעות מעט פנימה והפרידי ביניהן בעדינות. מומלץ על תרגול יומי, שלוש פעמים ביום חמש דקות בכל פעם. חזרי על התרגיל כמה פעמים, אך הקפידי שלא להכאיב לעצמך. אם את מצליחה להכניס שלוש אצבעות בקלות, ככל הנראה לא יהיה עוד דימום מדם בתולים. מומלץ לקיים את התרגילים רק עד היום החמישי לשבעה נקיים כדי למנוע רגישות בביאה הבאה.לאחר תרגול של שבוע, אם את עדיין מתקשה, כדאי שתפני לגינקולוגית שתעזור לך לתרגל עם מכשירי הרחבה למיניהם ועם תרגילי כיווץ והרפיית שריר מתאימים.
מא. אם כלה מבצעת תרגילים להגמשת קרום הבתולים, כדי למנוע דימומים בביאות הבאות, ותוך כדי התרגילים פצעה את עצמה ונגרם דימום, דימום כזה לא אוסר, כיוון שדם בתולים אוסר רק בביאה ולא אוסר את האישה אם פצעה את עצמה⁵³.
footnotes: ⁵³ ראה לעיל הערה 48.
מב. במקרה הצורך אפשר למנוע דימומים בעתיד, גם על ידי חיתוך או צריבה של קרום הבתולים. וראה גם להלן (עמ' 97) שדם בתולים אוסר רק בביאה, ואין צורך בפרישה של בני הזוג זה מזו בעקבות הסרת קרום הבתולים על ידי רופא. מבחינת התחושה של האישה, בדרך כלל, האפשרות של תרגילים עדיפה לאין ערוך על פני חיתוך רפואי.
מג. כלה שנבדקה על ידי בודקת טהרה, שאמרה לה שקרום הבתולים כבר פתוח לחלוטין, האישה אינה נאסרת בביאה שנייה גם אם היה דם נרתיקי.
מד. אם לא היה דם בביאה שנייה, בני הזוג מותרים.
מה. אם ברור שהייתה ביאה גמורה בפעם הראשונה, אינה צריכה לבדוק את עצמה לאחר הפעם השנייה⁵⁴, ויש שכתבו לבדוק את הסדין מדם⁵⁵.
footnotes: ⁵⁴ שו"ת צמח צדק, סימן קנד. טהרת הבית, עמ' תקיא; ובשו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן כה. שו"ת קנה בשם, חלק א, סימן סח אות ב. פסקי משנה הלכות, פרק כד, כא. בדרכי טהרה (תשובות ותוספות, עמ' 155, ט) כתב שלאחר ביאה שנייה ראוי לבדוק בדיקה פנימית, אך אין חובה לבדוק. בשערי אורה (עמ' 30) כתב שעדיף שלא תבדוק. ⁵⁵ ערוך השלחן, יורה דעה, קצג, יא. שו"ת מנחת יצחק, חלק ה סימן סא. בדי השלחן, סימן קצג, ס"ק כב.
מו. אם היה דם בביאה שנייה, מעיקר הדין בני הזוג נאסרים, וכן בשאר הפעמים¹, אך ראה להלן.
footnotes: ¹ אמנם אם ראו כתם שלא אמור לאסור מדין כתמים, זמן מסוים לאחר ביאה שנייה, לכאורה אין להחמיר בו יותר מכתם רגיל. אך בדרכי טהרה (פרק י, תשובות ותוספות ט) כתב להחמיר בו יותר מכתם רגיל.
מז. זוג שנאסר גם בפעם השנייה ילך למורה הוראה כדי לקבל הדרכה, איך לנסות לא להיאסר שוב ושוב.
מח. אם בודקת טהרה אמרה לאישה שהדימום בא מפצע, ולא מקרום הבתולים⁵⁶, ניתן להקל. כמו כן, אם בני הזוג נאסרים שוב ושוב, והרופא אומר שיש בנרתיק דלקת שמוציאה דם, יכולים לתלות את הדימום שבשעת תשמיש בדם המכה, והאישה לא נאסרת על בעלה⁵⁷.
footnotes: ⁵⁶ הרב דוב ליאור הורה לרב גבריאל גולדמן שאם הייתה ביאה ראשונה ביאה גמורה, וראו דם גם בביאה שנייה, יש מקום לדון זאת כפצע ולהתיר את בני הזוג, גם אם הדימום היה מקרום הבתולים. פשטות דברי הפוסקים האחרים אינה כן. ⁵⁷ שו"ת שיח נחום, סימן נז.
מט. אם בפעם השנייה לא ראו דם, אבל היה דם בפעם השלישית, וברור להם שהמקום פתוח כי בפעם השנייה הייתה ביאה גמורה, או שעשתה תרגילים להרחבת הפתח⁵⁸, ניתן להקל⁵⁹. מדובר במצב שיש ראיה שמדובר בדם מכה ולא בדם מהרחם, כגון שהיה לאישה כאב בזמן התשמיש. החידוש בהלכה זו הוא שאין לחשוש לדם בתולים.
footnotes: ⁵⁸ המוזכרים לעיל הערה 52, והיא מצליחה להכניס לנרתיק שלוש אצבעות. ⁵⁹ במקרה כזה אין צורך לחשוש לרואה מחמת תשמיש כיוון שסביר שהדימום נגרם כתוצאה מעצם הביאה, וגם לא נאסרים מחמת דם בתולים כיוון שלא כל הביאות שוות. עם זאת, כיוון שכבר הייתה ביאה גמורה פעם אחת ללא דם בתולים, מחשיבים את הדימום שאחריו שבא מהבתולים כדם פצע ומותרת; הוראה מהרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באדר תשס"א. כך גם הורו להקל הרב יהושע נויבירט, הרב דוב ליאור והרב אהרן ליכטנשטיין; דבריהם הובאו במאמרו של הרב יואל קטן 'עד מתי קיימת גזרת דם בתולים', ספר אסיא יא, עמ' 411-410 (אסיא נו, עמ' 45-43, 1995); לעומת זאת הרב משה הלברשטאם והרב יחיאל מיכל שטרן הורו שאין להקל בשופי אלא רק אחרי כמה פעמים שהאישה רואה דם שוב ושוב, אחרי שכבר פסקה לראות בעבר דם; דבריהם הובאו בספר אסיא, שם. נקטנו כאן כדעות המקלות כיוון שמדובר באיסור דרבנן, וגם מפני שצער גדול מאוד נגרם לחתן ולכלה עקב איסורים תכופים כאלה, ומצווה גדולה להתירם.
קביעת חזקה שאינה רואה מחמת תשמיש
רקע - בגמרא⁶⁰ מוזכרות בדיקות לפני תשמיש ולאחריו. יש מהמפרשים ומהפוסקים שפירשו זאת רק לגבי אישה שעסוקה באכילת טהרות, ויש שפירשו שהכוונה לבדיקות לצורך יחסי אישות גם באישה שאינה עסוקה בטהרות. להלכה חילקו הפוסקים בין אישה בעלת וסת קבוע לאישה בעלת וסת שאינו קבוע:
footnotes: ⁶⁰ נִדה יא, א.
אשה שיש לה וסת קבוע, אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ואדרבה, אין לה לבדוק בפני בעלה בשעת תשמיש, כדי שלא יהא לבו נוקפו. והרמב"ם ז"ל מצריך לבדוק אחר תשמיש, היא בעד אחד והוא בעד אחד, ולראות בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש. ולדעתו, הצנועות בודקות עצמן אף קודם תשמיש. רמ"א - וסברא הראשונה היא עיקר, וכן נהגו.
אם אין לה וסת קבוע, שלשה פעמים הראשונים צריכין לבדוק קודם תשמיש ואחר תשמיש, הוא בעד שלו והיא בעד שלה, ואם הוחזקה באותם שלשה פעמים שאינה רואה דם מחמת תשמיש, שוב אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ולהרמב"ם והרא"ש, כל זמן שאין לה וסת צריכה היא בדיקה לעולם, קודם תשמיש ואחר תשמיש, והרמב"ם מצריך שגם הבעל יבדוק עצמו אחר תשמיש. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפו, א-ב
למעשה נהגו לא להצריך בדיקה לבעלת וסת קבוע כלל, ולבעלת וסת שאינו קבוע להצריך בדיקות בשלוש הפעמים הראשונות בלבד, כדי ליצור חזקה שאינה רואה מחמת תשמיש. לאחר שלוש פעמים אלו יכולים לשמש, ואינה צריכה יותר בדיקה לפני תשמיש ולאחריו⁶¹. בדיקות אלו נקראות 'בדיקות הרי"ף'⁶².
footnotes: ⁶¹ דרכי טהרה, פרק ח. ⁶² יש לציין שבעל שפתי כהן (יורה דעה, קפו ס"ק א), חלק על הפרשנות המקובלת לדברי הרי"ף, ולדעתו, הרי"ף הצריך בדיקות רק לאישה שכבר ראתה פעם אחת מחמת תשמיש. למעשה, רוב הפוסקים מצריכים בדיקות לכל הנשים, כפי שמבואר כאן.
שיטת הרי"ף (רבנו יצחק אלפסי) היא שיטה אמצעית, בין שיטת רש"י מחד גיסא, שגם אישה שאין לה וסת קבוע אינה צריכה בדיקה כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחריו, לבין שיטת הרמב"ם מאידך גיסא, להצריך באופן תמידי בדיקות, אפילו לאישה שיש לה וסת קבוע. הבדיקות לפי שיטת הרי"ף מיועדות כדי לברר שהאישה אינה רואה מחמת תשמיש.
הנושא מורכב קצת יותר, ונבאר אותו בקיצור: הבדיקות צריכות להיות רצופות, וצריכות להתבצע בזמן שהאישה עלולה לראות דם, אך ללא קביעות, ואז היא נחשבת כאישה שאין לה וסת קבוע. דהיינו, אם לדוגמא היא רואה בין 25 ל35- יום, הבדיקות צריכות להיות דווקא בימים אלו. (בימים שלפני כן שאינה רואה בהם לעולם, היא נחשבת כאישה שיש לה וסת קבוע וממילא אינה צריכה לבדוק בהם, וגם אם תבדוק בהם, אין בכך הוכחה על הזמנים שבהם עלולה לראות.) אך למעשה, בימים אלו בני הזוג בדרך כלל נאסרים, וממילא אין להם אפשרות מעשית לבדוק. גם אם בני זוג מותרים אז, כיוון שצריך שלוש בדיקות רצופות⁶³, בדרך כלל האישה כבר מקבלת וסת לפני שמספיקים לבדוק שלוש בדיקות. עקב כך, לא נדירים המצבים שנשים הרו עוד לפני שהספיקו לבצע את בדיקות הרי"ף.
footnotes: ⁶³ הרציפות בבדיקות משמעותה שלא יהיו יחסי אישות ביניהן ללא בדיקה. הרציפות היא דווקא בזמנים שבהם הבדיקה מועילה, אבל בזמנים שהאישה יודעת שלא תראה דם, אין תשמיש ללא בדיקה בזמנים אלו מפריע לרצף הבדיקות. דרכי טהרה, פרק ח, טז. לכן אפשר למעשה לבדוק גם אחרי חודש או חודשיים, ולא נחשבת הפסקה ברצף.
למעשה ניתן לבצע את שלוש הבדיקות באותו לילה כדי לאפשר את קיום הבדיקות בפועל⁶⁴. אם בני הזוג לא הצליחו לבצע בדיקות עקב חוסר אפשרות למצוא את הזמנים המתאימים לכך, לאחר פרק זמן ניכר, כגון שנה, אין להם לחשוש לרואה מחמת תשמיש גם אם לא ביצעו בפועל את הבדיקות⁶⁵.
footnotes: ⁶⁴ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב. ⁶⁵ שערי אורה, שער שני, בדיקות לפני תשמיש ולאחריו.
נ. למעשה מקיימים שלוש בדיקות כדי לוודא שהאישה אינה רואה דם מחמת תשמיש, מיד אחרי הנישואין, כדלהלן:
• מתחילים רק לאחר שברור שנגמר דם בתולים.
• הבדיקות תיעשנה רק בימים שבהם יש סיכוי מסוים שהאישה תראה דם וסת⁶⁶. כדי לחשב כראוי, יש לקחת את זמני הראיות שלה מהפעמים האחרונות, את המחזור הקצר ביותר ואת המחזור הארוך ביותר, ובזמן שבין שניהם תבדוק, כי גם בזמן כזה ייתכן שתראה⁶⁷. ויש אומרים שניתן לבדוק לצורך יצירת החזקה, שאינה רואה מחמת תשמיש, ללא המתנה לימים מסוימים דווקא⁶⁸.
footnotes: ⁶⁶ שו"ת תרומת הדשן סימן רמז, מובא בשלחן ערוך, יורה דעה, קפו, ג. ⁶⁷ דרכי טהרה, פרק ח, יח. אמנם בתרומת הדשן ובשלחן ערוך שהובאו לעיל, בהערה הקודמת, הוזכר רק שתבדוק אחרי הזמן הקצר ביותר שרגילה לקבל וסת. ⁶⁸ חוות דעת, קפו, ס"ק ג. כך גם הורה למעשה הרב שאול ישראלי לרב איתן אייזמן ולרב מנחם בורשטין.
נא. יש הסוברים שאין צורך בבדיקה פנימית אלא די בקינוח חיצוני⁶⁹, ויש הסוברים שצריך בדיקות פנימיות מדוקדקות⁷⁰.
footnotes: ⁶⁹ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן עה. טהרת הבית, חלק א, סימן ג, ז, עמ' קמה. ⁷⁰ דרכי טהרה, פרק ח, יט; ראה שם מקורותיו.
נב. בדיעבד, אם הבעל בדק את עצמו שלוש פעמים, הבדיקה מועילה, גם אם האישה לא בדקה⁷¹.
footnotes: ⁷¹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן כח. ומשמע שגם אם רק האישה בדקה, מועיל בדיעבד.
נג. בני זוג שהיו נשואים כמה שנים ולא ידעו ולא בדקו את עצמם בבדיקות הרי"ף, לא חייבים לבצע בדיקות אלו, כיוון שחיו כמה שנים ללא בעיות, לא חוששים לרואה מחמת תשמיש⁷².
footnotes: ⁷² הרב שמואל הלוי ואזנר, מראה כהן, עמ' קפו, א. בתשובת קנה בשם (חלק א סימן סה) דן באדם שרק לאחר כמה חודשים מנישואיו נודע לו על הצורך בבדיקות, וכתב שלכתחילה צריכים לבדוק, אך אם קשה לאישה לבדוק מחמת מכות ופצעים, יכולים לסמוך על דעת שפתי כהן שלא הצריך בדיקות.
נד. יש שלא נהגו כלל לבצע בדיקות לפני ואחרי תשמיש, וגם לא נהגו לבצע את בדיקות הרי"ף⁷³.
footnotes: ⁷³ פסקי משנה הלכות, פרק כג, א, ובשם הרב שלמה זלמן אויערבאך. הרב יצחק רצאבי בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ו באדר תשס"ו, אמר שכך המנהג בחלק מעדות תימן. יש בכך חידוש מפני שדווקא הרמב"ם הצריך בדיקות לפני ואחרי תשמיש, ראה הלכות איסורי ביאה, ד, יד.
ראה גם באוצר המושגים, ערך בדיקות לפני תשמיש ולאחריו.