מתי אישה נאסרת ­— מבוא הלכתי

רבי אלעזר חסמא אומר: קינין ופתחי נִדה הן הן גופי הלכות. פרקי אבות ג, כב

"שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא) – אלו הן פרשיותיה של תורה, שאף על פי שנראות כאילו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים, כגון הלכות נִדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי הן ערבות עלי. ויקרא רבה יט, ג

הפרקים דלהלן, העוסקים בטהרת המשפחה, לא באו להקיף את כלל הלכות נִדה, כי רבות הנה, וכבר נכתבו ספרים רבים וטובים המקיפים את הנושא, אלא הם באו רק לתת כללים הלכתיים בסיסיים בטהרת המשפחה, להדגיש איסור והיתר בשאלות הלכתיות מורכבות ובמצבים מיוחדים. ממילא ברור ופשוט שלימוד ההלכות כאן אינו תחליף ללימוד מסודר של הלכות נִדה¹.

footnotes: ¹ התלבטנו רבות מה לכתוב בנושא טהרת המשפחה בתוך ספר פוע"ה. מחד גיסא, אין צורך לחזור ולכתוב שוב את כלל ההלכות הכתובות כבר בספרים הרבים שיצאו בשנים האחרונות. מאידך גיסא, לא יכולנו להתעלם משאלות רבות המגיעות למכון פוע"ה בנושאי טהרת המשפחה, ועל כן סברנו שהתייחסות אליהן בספר פוע"ה תוכל לסייע לזוגות רבים לפתור חלק מהשאלות. מלבד זאת, המגמה כאן היא גם לנסות להדריך כיצד אפשר להימנע מלהגיע למצבים בעייתיים מלכתחילה. לכן ניסינו לנקוט כאן בדרך של הבאת הסברים שיפרטו את ההלכות וישמשו הדרכה וגם יתייחסו לשאלות מצויות ולמצבים מורכבים בטהרת המשפחה.

איזה דם אוסר

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם (דברים יז, ח) - בין דם טהור לדם טמא. נִדה יט, א

מן התורה דם נִדה אוסר את האישה לבעלה בצירוף של שלושה תנאים:

מקורו ברחם באופן טבעי²; האישה הרגישה ביציאתו; הדם יצא מהרחם לנרתיק. פירוט יובא להלן.

footnotes: ² דהיינו בפיקוד הורמונלי ולא כתוצאה מפציעה.

מקור הדם

וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ ויקרא טו יט

"וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה" – יכול אפילו זבה מכל מקום תהא טמאה? תלמוד לומר "וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ" (ויקרא כ יח) – לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור. ברייתא בתורת כהנים, מצורע, פרשת זבים פרשה ד פרק ו³

footnotes: ³ מוזכרת בדברי הרי"ף, שבועות, פרק ב (ג, א); הרא"ש, נִדה פרק י, ו; בית יוסף, יורה דעה, תחילת סימן קפג.

א. דם האוסר אישה לבעלה הוא דם שמקורו ברחם, ויצא מהרחם באופן טבעי⁴, כתוצאה מפעילות הורמונלית. אבל דם שמקורו בנרתיק⁵, או מאברים פנימיים בגוף⁶, אינו אוסר.

footnotes: ⁴ רבני פוע"ה נשאלו על אישה שיש לה רחם דו קרני. בקרן אחת התפתח הריון, ותוך כדי ההריון היה דימום מהקרן השנייה, המנוונת. כל הפוסקים ששאלנום על כך (אב תשס"ו) - הרב יעקב אריאל, הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, הרב יקותיאל פרקש (תשובותיהם הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 121–124, תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן רמח) - הורו לנו שדימום כזה אוסר כיוון שבא מהרחם באופן טבעי. ⁵ כגון מפציעה או מדלקת. ⁶ יש דיון הלכתי לגבי דם ביוץ שמקורו בשחלות ועובר דרך הרחם, האם נחשב דם שאוסר, כיוון שאין מקורו ברחם. בנשמת אברהם (יורה דעה, סימן קפג, ס"ק א, עמ' קמז) כתב בשם הרב יהושע נויבירט, ששמע מהרב שלמה זלמן אויערבאך ומהרב צבי פסח פראנק, שאוסרים, וכן הביא גם בשם הרב יוסף שלום אלישיב.הערת ד"ר חגית דאום - הדימום הקלאסי מהביוץ הוא מהגופיף הצהוב בשחלה. אולם אם אישה מדווחת שסמוך לביוץ יש לה דימום, הרי זה דימום שמקורו ברחם. מפני שדימום מהשחלות אינו יוצא החוצה דרך הרחם והנרתיק אלא נאסף באגן. (ראה גם הרב אריה כץ, 'דימום כתוצאה מדם ביוץ ומציסטות בשחלות', אמונת עתיך 124 (תמוז תשע"ט), עמ' 23–24, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן יב).

ב. דם מכה אינו אוסר את האישה אפילו אם המכה היא ברחם עצמו שמשם נובע דם נִדה, כיוון שדם נִדה האוסר הוא דווקא הדם שיוצא מאליו באופן טבעי⁷. דיני דם מכה יפורטו להלן בפרק יד.

footnotes: ⁷ רמ"א, יורה דעה, קפז, ה. פתחי תשובה, יורה דעה, קפז ס"ק כב בשם תשובת מהר"ם מלובלין. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קפג, עמ' קנ.

ב*. דם נִדה אוסר גם תינוקת בת יומה וגם זקנה מופלגת שכבר אין לה אורח כנשים, אף על פי שאין להן וסת, וטובלות מטומאתן בברכה¹.

footnotes: ¹ משנה, נדה פרק ה, ג (בבלי מג, ב), ורמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ד, א, לגבי קטנה. ראה משנה, שם פרק א, ג (בבלי ז, א), ורמב"ם, שם, פרק ט, ד, לגבי זקנה.

הרגשה

אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה, ומצאה דם עליה - טהורה, שנאמר: "בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו, יט) - עד שתרגיש בבשרה. נִדה נז, ב

אשה שיצא דם ממקורה, בין באונס בין ברצון – טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפג, א

בראיית האשה יש שני סוגי ראיות שדיניהם שונים: כתם ודם.

דם – ראית דם שהאשה טמאה בה מהתורה, והיא ראית דם שיציאתו הייתה מלווה בהרגשה.

כתם – ראית דם שהאשה טמאה בה מדרבנן, ורק במקרים מסוימים שיפורטו להלן בדיני כתמים.

'כתם' נקרא גם כשברור לאשה שהדם הנמצא יצא ממקורה (מרחמה), אלא שלא הרגישה ביציאתו. הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה, פרק א, ד

ג. רק דם שהאישה הרגישה ביציאתו, דהיינו הרגשה של פתיחת צוואר הרחם⁸, או הרגשה ש'נזדעזע גופה' מחמת יציאת הדם¹, אוסרים מן התורה⁹. אבל הרגשות של לקראת וסת אינן הרגשות האוסרות¹⁰.

footnotes: ⁸ פתחי תשובה, יורה דעה, סימן קפג, ס"ק א, על פי תרומת הדשן, חלק א, סימן רמו. הכוונה לפה הפנימי של צוואר הרחם. ראה להלן, הלכה יא. ¹ פתחי תשובה, שם, על פי רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, יז. ⁹ נחלקו חכמי ישראל האם דם מהרחם שבא ללא הרגשה טהור מן התורה כיוון שלא הרגישה, או שמטרת ההרגשה היא רק לברר את מקור הדם, ואם ידוע לנו שהדם בא מהרחם, יאסור גם ללא הרגשה. כאן נקטנו כפי פשטות לשון שלחן ערוך (יורה דעה, קפג) "אשה שיצא דם ממקורה, בין באונס בין ברצון, טמאה, והוא שתרגיש ביציאתו", וכשיטת רוב הפוסקים שנוסחה בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן ב), שראייה ללא הרגשה אינה אוסרת מן התורה גם אם ברור שהדם בא מהרחם. וראה בתורת השלמים (קפג ס"ק א) שראיית דם בלא הרגשה נחשבת ככתם לכל דיניו. רוב האחרונים הקלו כשיטה זו, שלא כסדרי טהרה (סוף סימן קצ) שכתב שכל דין הרגשה הוא לברר שהדם בא מגופה, ולשיטתו, אם ברור שהדם בא מגופה, אוסר מהתורה גם בלא הרגשה. וראה עוד להלן פרק יג – 'כתמים', עמ' 151 הלכה ז.הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות, חלק א סימן פד), הסכים הסכמה עקרונית לשיטת המהר"ם מלובלין, אך לדבריו הצורך בהרגשה על מנת לאסור, הוא דווקא אצל אישה שמרגישה בדרך כלל. אך אישה שאינה מרגישה כלל, נאסרת בכל מקרה של כתם שבא בוודאות מגופה. כך נראית גם דעתו של הרב משה ברנדסדורפר, שו"ת היכל הוראה, חלק ג סימן סז. ¹⁰ ערוך השלחן, יורה דעה, קפג, נט. דרכי טהרה, פרק א, ה. נטעי גבריאל, חלק ב, פרק סו, ג. בקונטרס שיח איש (הלכות וסתות, ב), כתב בשם החזון איש שנשים שלנו אינן יודעות מהי הרגשה ולכן יש להקל להן. בפירוש חיי טהרה על קיצור שלחן ערוך, הלכות נִדה (סימן א ס"ק ז) כתב שכיום לא שכיחות הרגשות כאלה, וצריך ללמד את הנשים לא לשגות בדמיונות. בנטעי גבריאל (שם, ז) כתב שאישה שמצוי אצלה הרגשות על ידי דמיון או עצבים וכדומה, אין להחמיר. וראה חוט שני, עמ' שלב, ה. אמנם יש פוסקים שחששו גם להרגשות כאלה: שו"ת מהר"ם שיק (סימנים קפב, קפד); שו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן כא); שערי אורה (עמ' 72); וכתבו שראוי להחמיר בהרגשות כאלה כספק דאורייתא לחומרא.

ד. אישה שאף פעם אין לה הרגשות וראתה וסת, אסורה מן התורה כאילו הדם בא בהרגשה¹¹. אם ראתה ללא הרגשה דימום ניכר שאיננו וסת, ראה להלן בפרק יג – 'כתמים', עמ' 152 הלכה ט.

footnotes: ¹¹ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן יז אות יב. הטעם: בכמות כזאת של דם בוודאי הרגישה ולא שמה לב. וכעין זה גם בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ו סימן כא. הרב עובדיה יוסף, אמר לרב מנחם בורשטין, שעצם הידיעה שיש לה וסת נחשבת להרגשה. ראה עוד יוסף מרקוס, 'הצעה חדשה לפתרון בעיית דין הרגשה', צהר כח, עמ' 26-21; וכן את מאמרי התגובה של הרב יואל קטן והרב שלמה לוי (צהר, שם, עמ' 28-27; 30-29). אמנם ראה ידידיה סטרוק ודוד שץ, 'הרגשות הנידה בימינו, תוצאות מחקר, סטטיסטיקה ופרשנות' (המעיין 232, טבת תש"פ, עמ' 34-42), שערכו מחקר בקרב 195 נשים, ורובן הגדול דיווחו על הרגשות מסוימות בזמן הווסת. ראה שם שחלק מההרגשות נתונות במחלוקת אך חלק אחר מההרגשות נחשבות ל'הרגשות' הלכתיות לפי כל הפוסקים.

ה. דם שהאישה לא הרגישה ביציאתו נחשב לכתם, ועלול בתנאים מסוימים לאסור את האישה מדרבנן, לפי הלכות כתמים שיפורטו להלן, פרק יג.

ו. נחלקו הפוסקים לגבי הרגשה של זיבת דבר לח, האם נחשבת הרגשה האוסרת מן התורה. למעשה יש אפשרות להקל בהרגשה של זיבת דבר לח, ולהחשיבה כדין כתם, מכיוון שלפי חלק גדול מהפוסקים הרגשה כזאת אינה אוסרת מהתורה אלא מדרבנן¹².

footnotes: ¹² לדעת הנודע ביהודה (מהדורה קמא, יורה דעה, סימן נה) הרגשת זיבת דבר לח נחשבת הרגשה ואוסרת את האישה מן התורה, וכן כתב בשו"ת אמרי אש (יורה דעה, סימן סב), ובשו"ת יהודה יעלה (יורה דעה, סימן קצד). וראה עוד דיון על דברי הנודע ביהודה בחוות דעת (יורה דעה, קצ, ביאורים ס"ק א), שחילק בין זיבת דבר לח מהרחם, שנחשבת להרגשה, לבין זיבת דבר לח בנרתיק שלא נחשבת להרגשה האוסרת. ואולם, פוסקים רבים חלקו על דעה זו וכתבו שכל זיבת דבר לח לא נחשבת הרגשה ולא אוסרת מהתורה: שו"ת שב יעקב (חלק א סימן מ); שו"ת חתם סופר (יורה דעה, סימן קסז, והובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קפג, א; הכרעה זו מופיעה שם גם בחלק יורה דעה, סימן קמה, סימן קנג וסימן קעא; בסימן קנג הוא כותב שכן קיבל מרבו הרב נתן אדלר); שו"ת נודע בשערים (תנינא, יורה דעה, סימן יג); שו"ת חתן סופר (סימן טו, וסימן נג); שו"ת בנין עולם (יורה דעה, סוף סימן לו); וכך הורה למעשה הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, חלק ה, יורה דעה, סימן טו; שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה סימן סח; טהרת הבית, עמ' יד). לעומת זאת, הרב מרדכי אליהו הורה להחמיר אם הרגשה כזאת קרתה פעם או פעמיים. אך אם דרכה של אישה כך כל הזמן, גם לשיטתו יש להקל (שו"ת דברי מרדכי, יורה דעה, קפג, ו; וכן בתשובות ותוספות לדרכי טהרה, עמ' 31, ב). בשו"ת שבט הלוי (חלק ב, סימן פח) כתב שזיבת דבר לח אינה הרגשה, אך בשעורי שבט הלוי (קצ, א, ס"ק ב) כתב שלמעשה, בזיבת דבר לח, כשברור לה שהדם בא מגופה, יש להחמיר כדאורייתא. באורות הטהרה (א, כ) הקל בכך. וראה סיכום השיטות בשו"ת דרך בת עמי, חלק ראשון סימן ו.

דילמא ארגשה ולאו אדעתא – סברה, שמא האישה הרגישה ביציאת הדם, אך לא שמה לב להרגשה זו עקב הסחת דעת כתוצאה מהרגשות אחרות שהיו לה באותו זמן, כגון בדיקה פנימית, הרגשת מי רגליים או תשמיש המטה¹³.

footnotes: ¹³ האשה שהיא עושה צרכיה, וראתה דם... לעולם דארגישה, ואימור הרגשת מי רגלים הואי... לעולם דארגישה, ואימור הרגשת עד הואי... לעולם דארגישה, ואימור הרגשת שמש הואי' (נִדה, נז, ב). הדיון בגמרא הוא על אישה שמצאה כתם לאחר הטלת מי רגליים, אף על פי שהרגישה ביציאת הדם – אינה נאסרת, שמא טעתה, וחשבה שהרגישה את יציאת הדם, אך הייתה זו הרגשת יציאת מי הרגליים. דיון כזה הובא בגמרא גם לגבי אישה שמצאה דם על עד בדיקה, וגם על אישה שמצאה דם על בגד שקינחה בו מיד אחרי יחסי אישות, שאף על פי שהרגישו ביציאת הדם – אינן נאסרות, שמא ההרגשה של יציאת הדם הוקהתה עקב הבדיקה בעד או עקב יחסי האישות. כך הוא פשט הגמרא על פי המפרשים. תרומת הדשן (חלק ב סוף סימן מז) הוא אשר מסביר את הגמרא הפוך מפשטה; דהיינו, שגם אם האישה לא הרגישה ביציאת הדם חוששים שמא הרגשות אחרות, כגון בדיקת עד או תשמיש, טשטשו את הרגשת יציאת הדם. תשובה זו הובאה בבית יוסף (סימן קפז, דיבור המתחיל 'וכתוב בתשובת'). למעשה, הרמב"ם פסק לאסור רק בהרגשה של בדיקת עד, ולא הזכיר תחושת מי רגליים או תשמיש. כמוהו פסק גם הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית, כרך א, מעמ' יח ואילך, ובקצר א, ח-ט). וראה עוד להלן הלכה י, וכן בפרק יג – 'כתמים', הלכה כה, עמ' 156.

אין האשה מתטמאה מן התורה בנִדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה, כמו שביארנו, ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד, ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור הרי זה בחזקת שבא בהרגשה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק ט, א

ז. דם שנמצא על עד בדיקה שבדקה בו אוסר את האישה גם אם לא הרגישה ביציאת הדם, כיוון שהבדיקה עצמה עלולה להקהות את ההרגשה של יציאת הדם¹⁴. לכן דם שנמצא על עד בדיקה לאחר בדיקה פנימית אוסר בכל גודל הנראה לעין.

footnotes: ¹⁴ רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, ט, א. דרכי טהרה, פרק ב, ו. אמנם בטהרת הבית (סימן ח, יב) כתב שאם האישה בדקה ואמרה 'ברי לי שלא הרגשתי', והיה הכתם פחות מגריס ועוד, הרי היא טהורה. ראה דיון על כך בשו"ת דרך בת עמי (חלק ראשון סימן ז), שסיכם וכתב שיש שאוסרים אותה מן התורה, ויש האוסרים מן התורה בספק, ויש האוסרים מדרבנן; לדעת כולם נאסרת, אף על פי שנחלקו בחומרת האיסור.

ח. אישה שהשתמשה במוליך כדי להכניס תרופה לנרתיק, ומצאה דם על המוליך: ככלל, האישה נאסרת כמו בבדיקת עד, 'דילמא ארגשה ולאו אדעתא'. כאשר ברור לאישה שהמוליך עצמו גרם לדימום מקומי עקב חיכוך או שפשוף, יש להקל.

ט. יש מי שכתב שגם קינוח חיצוני דינו כדין בדיקה פנימית¹⁵, אך הלכה למעשה יש להקל, כיוון שלדעת רוב הפוסקים אין לחשוש בקינוח חיצוני 'דלמא ארגשה ולאו אדעתא', וממילא יש לתת לכך דין כתם בלבד ולא דין ראייה¹⁶. וראה עוד להלן פרק יג – 'כתמים', עמ' 155, דיון לגבי דם שנמצא בקינוח.

footnotes: ¹⁵ שו"ת בר ליואי, יורה דעה, סימן כב; הובא בדרכי תשובה, סימן קצ ס"ק נז. שו"ת חשב האפוד, חלק ב סימן עה, כתב שאסורה מדרבנן גם בפחות מגריס וגם על דבר שאינו מקבל טומאה. ¹⁶ חוות דעת, קצ, ס"ק א. חתם סופר (בחידושיו להלכות נִדה, סימן קפג, א). פרי דעה (פתיחה, שער השלישי, דיבור המתחיל 'אמנם'). דרכי תשובה (סימן קצ ס"ק נז) בשם הרב מסוואליווע. שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק ד, סימן יז סעיף יג). וראה לעיל הערה 9 דיון לגבי דם שבוודאי בא מגופה.

י. אישה שמצאה כתם דם מיד אחרי יחסי אישות, יש שהחמירו בו כדין ראייה¹⁷, כיוון שחוששים שייתכן שראתה דם בהרגשה אלא שהרגשת התשמיש הקהתה את הרגשת יציאת הדם, ולכן דינה כאישה שראתה בהרגשה; ויש אומרים שדינו ככתם, ואוסר על פי כללי כתם, ואין חוששים שמא הרגישה את יציאת הדם ולא שמה לבה לכך¹⁸. אם מצאה דם לאחר זמן, לכל הדעות נחשב ככתם.

footnotes: ¹⁷ חוות דעת, שם. שו"ת רבי עקיבא איגר, סימן סב. פתחי תשובה, קפג, א. דרכי טהרה, א, ט. שעורי שבט הלוי, סימן קפג, ס"ק ד. מצד הסברה, המחמירים במצאה דם אחרי מי רגליים (להלן פרק יג – 'כתמים', הלכה כה, עמ' 156), יחמירו גם במצאה דם מיד אחרי יחסי אישות. בסדרי טהרה (קפג, ס"ק א; קצ, ס"ק א) כתב להחמיר; אך הוא עצמו כתב (שם בסוף ס"ק צג, דיבור המתחיל 'נחזור לענייננו'), שאוסר רק מדין כתם. בנטעי גבריאל (פרק עג, כו; בשם קנה בשם, סימן קפד, ס"ק א) כתב שאישה המקנחת עצמה אחרי תשמיש המטה, וחוששת שאם תקנח בבגד לבן תמצא מראה טמא, יקנחו עצמם, היא ובעלה, בבגד שחור. ¹⁸ טהרת הבית, חלק א, עמ' כא-כג, בשם פרדס רימונים. נטעי גבריאל, פרק סז, י. תורת הטהרה, פרק א, יב. וראה לעיל הערה 13.

התייחסות לאישה שהרגישה יציאת דם תוך כדי תשמיש, תובא להלן בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', בפיסקה 'אישה שנטמאה באמצע תשמיש', עמ' 63–64.

יא. נחלקו הפוסקים במקרה של אישה שהייתה לה הרגשה ללא ראיית דם. יש אוסרים ויש מתירים. למעשה, אחרי הרגשה כזאת תבדוק האישה את עצמה מיד¹⁹ בדיקה פנימית: אם מצאה מראה אוסר – אסורה, ואם מצאה מראה טהור – טהורה. אם לא מצאה כלום, מלבד הרטיבות הטבעית²⁰, נהגו להקל כשההרגשה היא זעזוע הגוף או זיבת דבר לח. אך אם ההרגשה הייתה פתיחת המקור, דהיינו פתיחת הפה הפנימי של צוואר הרחם, טהורה רק אם יש סיבה נוספת להקל²¹.

footnotes: ¹⁹ עד חמש דקות, על פי דרכי טהרה, פרק א, יא. אם לא בדקה עצמה מיד, ראה שם הלכה יב. גם ההלכה הבאה כאן לקוחה משם, יג. ²⁰ יש לחלק בין מצאה מראה טהור ללא מצאה כלום. ההנחה היא שאם הייתה הרגשה ברורה של פתיחת פי המקור, בוודאי הייתה הפרשה מהרחם. אם נמצא מראה טהור – אפשר לתלות בו ולומר שזאת ההפרשה, אך אם לא מצאה כלום, ייתכן שהייתה הפרשה אוסרת, ואבדה. ²¹ כגון אם הייתה מסולקת דמים, או כשיש לה ספק אם הרגישה, או אם לבשה לבנים מהודקים בצבע לבן, או כשהשתמשה בטמפון.

יב. חזקת הרגשות – אישה שהרגישה שלוש פעמים רצופות הרגשה האוסרת, ובדקה מיד ולא מצאה כלום או שמצאה מראה טהור, ודינה שטהורה, כפי שנתבאר לעיל, אינה צריכה יותר לבדוק כשתרגיש הרגשה כזאת, כי הרגשה כזאת מוחזקת שאינה אוסרת²². כל זה בתנאי שהרגשה זו אינה ההרגשה שמרגישה בשעת וסתה. כי אם האישה לא תבחין בין שתי ההרגשות, כשתגיע שעת וסתה ותראה דם, מיד תעקר חזקת ההרגשה הקודמת.

footnotes: ²² נטעי גבריאל, פרק סט, ח. בסעיף א, שם, הביא דעות שונות האם חזקת הרגשות מועילה ואין צריכה לבדוק אפילו אם הרגישה שנפתח המקור, או שיש להחמיר בזה. מסקנתו, שבזמננו יש להקל בזה.

יג. לכל הדעות רטיבות בלבנים לא נחשבת להרגשה האוסרת, ואין צורך לעשות עליה חזקת הרגשות²³.

footnotes: ²³ מראה כהן, עמ' ג, ג. נטעי גבריאל, פרק סז, ה.

דם אוסר אף על פי שלא יצא לחוץ

כל הנשים מיטמאות בבית החיצון, שנאמר: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו, יט). משנה, נִדה פרק ה, א

יד. דם שהאישה הרגישה ביציאתו מהרחם לנרתיק - אוסר, אף על פי שלא יצא מחוץ לגוף האישה²⁴.

footnotes: ²⁴ רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, ב. טור ושלחן ערוך, יורה דעה, קפג.

רואה דם בשפופרת

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הרואה דם בשפופרת מהו? "בִּבְשָׂרָהּ" אמר רחמנא ולא בשפופרת או דלמא - האי "בִּבְשָׂרָהּ" מיבעי ליה - שמטמאה מבפנים כבחוץ? אמר ליה: "בִּבְשָׂרָהּ" אמר רחמנא ולא בשפופרת... אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת. נִדה כא, ב

הכניסה שפופרת והוציאה בה דם, טהורה... כיוון שאין דרך לראות כן. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח, ג

טו. דם נִדה אוסר כששפיעת הדם מתרחשת באופן טבעי דרך מערכת הרבייה של האישה, מהרחם לנרתיק, אבל אישה שרואה דם שיצא מהרחם אל מחוץ לגופה רק דרך אמצעי או צינורית - 'רואה בשפופרת' - לא נאסרת²⁵. ראה פירוט באוצר המושגים, ערך רואה דם בשפופרת.

footnotes: ²⁵ נִדה כא, ב. שלחן ערוך, יורה דעה, קפח, ג. הר"ן בחידושיו (נִדה נז, ב) כתב שהטעם הוא כיוון שלא מרגישה בבשרה. אך בסדרי טהרה (על שלחן ערוך, יורה דעה, קצ, א) דחה סברה זו וכתב שמגזירת הכתוב לא נאסרת, ולכן גם מדרבנן לא תיאסר. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הצעה לתקנת נשים בעניני נידה', נועם כרך ז, עמ' קלד-קעד; וכן במנחת שלמה, תנינא, סימן עב; ובנועם (כרך ח, עמ' רעה) כתב גילוי דעת שבו הבהיר שהצעתו הייתה רק להלכה ולא למעשה. ראה גם 'גדרה של מכה לעניין תלית ראית הדם בה', הרב אליעזר בן פורת ופרופ' פסח קליימן, אסיא פג-פד (תשס"ט-2008), עמ' 149-147.

הצבעים האוסרים ובדיקות מדעיות לזיהוי הדם

חמשה דמים טמאים באשה: האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. משנה, נִדה, פרק ב משנה ו

כל מראה אדום, בין אם היא כהה הרבה, או עמוק, טמאים. וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא מראה לבן וכן מראה ירוק, אפילו כמראה השעוה או הזהב, וכל שכן הירוק ככרתי או כעשבים. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח סעיף א

טז. מראה אדום וכל מראה הנוטה לאדמומית - אוסר. מראה שחור אוסר כיוון שהוא מראה אדום שהשחיר. מראה ורוד – אוסר²⁶. לעומת זאת, מראה צהוב, לבן וזהוב – טהורים. מראה חום שאין בו אדמומית, אינו אוסר²⁷.

footnotes: ²⁶ מראה ורוד יש להחמיר, אך בדרך כלל המראות הטהורים כשהם לחים נוטים לורוד, וכשמתייבשים הם לבנים – וזה טהור'. שיעורי שבט הלוי, סימן קפח, א. ²⁷ שו"ת שאילת יעב"ץ, חלק א סימן מד; הובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קפח ס"ק א. ערוך השלחן, יורה דעה, קפח, ט. סדרי טהרה, קפח, א. שו"ת תשובה מאהבה, חלק ג סימן שסב. חכמת אדם, כלל קיא, א. טהרת ישראל, קפח, סעיף א אות ב. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו סימן כב. בדי השלחן, קפח ס"ק ו. בשו"ת פאת שדך (חלק א סימן צה) חילק בין שלושה סוגי חום: חום הדומה לצהוב או לשחור, יש לטהר בו; אך בחום הדומה לאדום אין לטהרו אלא בכתמים ובשעת הצורך, או גם בבדיקות – באישה שקשה לה להיטהר בלא זה, ודווקא על ידי חכם הבקי במראות, שיבחין שהוא באמת חום ללא אדמומית, רק שנוטה לאדום. בטהרת הבית (הקצר סימן ו, ד) הקל במראה חום כעין קפה בכתמים ובבדיקות שבעה נקיים, אך לא בהפסק טהרה או בהרגישה; ובמראה חום בהיר או חום הנוטה לשחור ללא אדמומית, הקל לגמרי. אמנם יש דעות באחרונים שהחמירו בצבע חום (ראה אשקך מיין, סימן ו), אך למעשה יש להקל.

יז. המראה הקובע הוא המראה כפי שנראה כשיצא מן הגוף, ולא כפי שהיה בתוכו. לכן, גם אם הרופא מזהה הפרשה כ'דם ישן', אך צבעו טהור, אינו אוסר את האישה²⁸.

footnotes: ²⁸ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב סימן ע, דיבור המתחיל 'ונמצא'. מנחת שלמה, חלק ב סימן עב אות כו.

יח. מראה הנמצא על גבי עד הבדיקה שנראה כמראה כשר, אלא שקצוות המראה יש בהם נטייה לאדום או לשחור – אוסר²⁹. יש מי שהורו שאם האדמומית נוצרה כתוצאה מהצטברות של כמה שכבות של מראה טהור, יש להקל בזה³⁰.

footnotes: ²⁹ מדברי הפוסקים עולה בפשטות שכל מראה שיש בו נטייה לאדום או לשחור – אוסר. ³⁰ ערוך השלחן, יורה דעה, קפח, טו. שיעורי שבט הלוי, קפח, א. פסקי משנה הלכות, פרק ב, ו.

יט. בקביעת דם הנִדה ומראה ההפרשה אין לסמוך על בדיקה מדעית אם אמנם הפרשה זו היא דם³¹, וכן אין לסמוך על ההשוואות בין ההפרשה לטבלאות של צבעים שנקבעו על פי המדע³².

footnotes: ³¹ שו"ת מנחת שלמה, תנינא, סימן עג. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג סימן פא; וכן בהלכות רופאים ורפואה, עמ' קסא הלכה יג. אמנם הסברה הפשוטה אומרת, שאם יש חשש שמדובר בגורם חיצוני, כגון צבע או לכלוך, אפשר לבדוק במעבדה שלא מדובר בדם. ³² שו"ת ציץ אליעזר, שם. הרב מנחם בורשטין שלח (א' בחשוון תשס"ט) מכתב לפוסקים, ובו ביקש את התייחסותם לאפשרות להיעזר בטבלת צבעים או בסרגל גוונים לצורך פסיקה במראות דמים. רוב הפוסקים התנגדו לכך, הן מסיבות טכניות (כגון הבדלים בגווני הצבעים במחשבים ובהדפסות השונות), ובעיקר מפני שאין תחליף לראייה האנושית המנוסה, ולמקובל בקהילות ישראל מדורי דורות. כך כתבו הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, בשם רבו הרב שלמה זלמן אויערבאך. הרב יצחק זילברשטיין כתב ששאלה זאת מסורה לגדולי ישראל ואין בידו להורות בכך. הרב דוב ליאור והרב שלמה משה עמאר כתבו שיש מקום להיעזר בטבלה כזאת רק לצורך הכשרת רבנים ולא לצורך פסיקה. לעומת זאת, הרב שלמה דיכובסקי כתב שהוא תומך באופן נלהב בהצעה כזאת, גם לצורך הכשרת רבנים וגם לצורך פסיקה, בתנאי שהמשתמשים בטבלה כזאת יקבלו הדרכה אישית מתאימה כדי לדעת איך לפסוק. תשובות הפוסקים הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 91–95.צריך לקחת בחשבון, שלמעשה, טבלאות הצבעים המלאכותיות אינן מקבילות למראות הדם – בגוונים הדומים מאוד זה לזה – המובאים בפני הרבנים הפוסקים.