Sefer Puah, First Volume; Family and Purity, II Family Purity
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים
טעות נפוצה אצל כלות ונשים אחרות - הן אינן מנסות לבצע הפסק טהרה אלא רק אחר שהן 'נקיות' לגמרי, מפני שהן סבורות שכל עוד יש להן הפרשות נרתיקיות 'לא נקיות', אין אפשרות לעשות הפסק טהרה. אך כאמור לעיל, זאת טעות, מפני שאפשר לעשות הפסק טהרה כשהמראה 'טהור' אף שאינו 'נקי', וראוי לשאול רב שבקי בהלכות טהרת המשפחה מהו ההבדל בין המראות.
הפסק טהרה הוא בדיקה פנימית בעד בדיקה שמטרתה לוודא שהאישה פסקה מלראות דם והיא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. על ידי בדיקה זו האישה יוצאת מחזקת רואה דם לחזקת שאינה רואה דם, ולכן יש לבדיקה זו חשיבות מרובה. הבדיקה נעשית על ידי בד בדיקה לבן נקי ורך שהאישה כורכת על אצבעה ומכניסה לנרתיק בתנועה סיבובית המקנחת את כותלי הנרתיק. כיום אפשר לקנות בדי בדיקה במקוואות ובחלק מבתי המרקחת והמרכולים.
בדיקת הפסק הטהרה היא קודם שבעה נקיים ולכן אינה נספרת כחלק משבעה נקיים. אישה נאמנת על הבדיקות, שנאמר 'וְסָפְרָה לָּהּ'¹ – לעצמה. הלכות הפסק טהרה מובאות בשלחן ערוך יורה דעה סימן קצו ובכל ספרי טהרת המשפחה.
footnotes: ¹ ויקרא טו, כח.
הפסק הטהרה – מהתורה או מדרבנן – השיטה המקובלת היא שבדיקת הפסק טהרה היא מן התורה, כיוון שהאישה בחזקת טמאה מן התורה כל זמן שלא בדקה, ורק בדיקה פנימית נקייה מוציאה אותה מחזקה כזאת². לעומת זאת, לפי חלק מהפוסקים, מן התורה די בכך שהאישה תרגיש בעצמה שפסק דמה, ובדיקת הפסק טהרה בעד בדיקה היא מדברי חכמים, הואיל וקשה לכל אישה לדעת אם פסק דמה לפי הרגשה³. ההבדל להלכה בין שיטות אלו הוא בשאלה אם אישה יכולה להפסיק בטהרה על ידי שתרגיש בעצמה שפסק דמה. אם התקנה לבדיקה בעד היא מהתורה, אי אפשר שתפסוק בטהרה על ידי הרגשה. אך אם זו תקנה מדרבנן, ייתכן שבשעת דחק, כגון אם יש לה מכה מדממת, אפשר לסמוך על הרגשתה, כדי להפסיק בטהרה, כפי שיבואר להלן, בפרק יד – 'דם מכה', עמ' 170.
footnotes: ² רשב"א, תורת הבית, בית שביעי, תחילת שער ה, דף כג, ב. המאירי (נִדה סח, א) אמנם לא אומר במפורש שהבדיקה היא מן התורה, אבל כותב שאם לא בדקה, אפילו הרגישה שפסקו דמיה, עליה להביא קרבן זיבה מספק. בית יוסף, יורה דעה, קצו. חוות דעת, קצו, ביאורים ס"ק ד. שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן קעז. סדרי טהרה, סימן קצד ס"ק ד, ובסימן קצו ס"ק כג. פרדס רימונים, פתיחה לסימן קצו, פרק א, סוף חלק ב. ³ אור זרוע, סימן שלח, בשם רשב"ם, דבריו הובאו במשמרת הטהרה, עמ' רכט. כך משמע מספר האשכול (סימן מד, עמ' קז). רבי זרחיה הלוי (סלע המחלוקת, שער הספירה והבדיקה ס"ק ג) לא אומר כך במפורש, אך כתב שראינו מקצת החכמים שסוברים כן. שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן נט. שו"ת אבני מילואים, סימן כג. שו"ת שאילת דוד, יורה דעה, סימן ג.
המתנה של ארבעה או חמישה ימים לפני שבעה נקיים
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה, אם הוא תוך שש עונות לשמושה סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה, אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה שש עונות שלימות שמא תפלוט; לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום חמישי לשמושה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו סעיף יא
ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד, דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום הששי והוא יהיה יום ראשון לספירתה, דחיישינן שמא תשמש ביום הראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום, ואפשר שהוא לילה, ואם תתחיל למנות מיום חמישי יהיה תוך שש עונות לשמושה, על כן יש להוסיף עוד יום אחד, שמעתה אי אפשר לבא לידי טעות, וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות.
ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שימשה עם בעלה ללא שימשה, וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין חמישה ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב ותספור שבעה נקיים, וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות. הגהות הרמ"א, שם
הסבר: שבעת הימים הנקיים שאישה סופרת צריכים להיות נקיים מדימום, אבל לא רק דימום מעכב את הימים הנקיים, אלא גם פליטת זרע הבעל מהאישה מעכבת את הימים הנקיים. זרע הבעל נחשב חיוני ומסוגל להפרות במשך שלושה ימים מלאים, דהיינו 72 שעות לאחר קיום יחסי אישות. אם האישה פולטת את הזרע במשך שלושת הימים אחרי קיום יחסי אישות, פליטה זו מעכבת את ספירת אותו היום שפלטה בו, אך בניגוד לדם, אינה מבטלת את הימים הנקיים שהיו קודם לכן. לכן צריך להמתין עד שהזרע כולו ייפלט מהאישה, ורק לאחר מכן אפשר להתחיל את ספירת הימים הנקיים. למעשה 72 השעות מתפרסות על פני ארבעה ימים, כיוון שאם נניח שבני הזוג משמשים בדרך כלל בלילה, הרי ספירה של 72 שעות מסתיימת בלילה של היום הרביעי. כיוון שהספירה היא של יממות מלאות, צריך לפחות ארבעה ימים כדי לכסות 72 שעות. אם כן, יש לספור ארבעה ימים מזמן קיום יחסי אישות בין בני הזוג ועד לזמן שבו אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים⁴.
footnotes: ⁴ שלחן ערוך, יורה דעה, קצו, יא.
שתי חומרות הובאו בדברי הרמ"א לגבי פסיקה זו. חומרה אחת היא הצורך להמתין יום נוסף לפני תחילת ספירת שבעה נקיים, דהיינו חמישה ימים ולא רק ארבעה. הטעם לחומרה זו הוא החשש שמא בני הזוג ישמשו סמוך לשקיעה בזמן בין השמשות, ויתחילו למנות בטעות מהיום שלפני בין השמשות, בעוד שבפועל צריכים היו למנות מהיום שלאחריו - אחרי בין השמשות. כדי למנוע טעות כזאת החמיר הרמ"א, ובעקבותיו הפוסקים האשכנזיים וגם חלק מהפוסקים הספרדיים⁵, להתחיל לספור שבעה נקיים רק מהיום החמישי והלאה מתחילת הדימום.
footnotes: ⁵ כגון רבי יוסף חיים מבגדד (בספרו 'בן איש חי'), ובעקבותיו גם הרב מרדכי אליהו.
חומרה נוספת היא הצורך להמתין את משך הזמן האמור רק מתחילת הדימום שאסר את בני הזוג, ולא מהפעם האחרונה שקיימו יחסי אישות לפני הדימום. הטעם לחומרה זו הוא הרצון להורות הוראה אחידה לכל הנשים, וכדי למנוע טעויות.
הפוסקים כשיטת השלחן ערוך לא נקטו להלכה בחומרות אלו, ולשיטתם אפשר לבצע הפסק טהרה (אם נפסק הדימום) כבר ביום הרביעי לאחר הפעם האחרונה שקיימו יחסי אישות, ולהתחיל לספור שבעה נקיים כבר למחרת.
א. לפי הנוהגים כשיטת 'שלחן ערוך', האישה יכולה להפסיק בטהרה⁶ ביום הרביעי לאחר הפעם האחרונה שבני הזוג קיימו יחסי אישות, והיום שלמחרת ההפסק יהיה ראשון לנקיים. הנוהגים לפי שיטת הרמ"א והנוהגים לפי שיטת 'בן איש חי' מחמירים שהאישה יכולה להפסיק בטהרה רק מהיום החמישי לאחר שבני הזוג נאסרו בפועל, ולמחרתו יהיה הראשון לנקיים¹.
footnotes: ⁶ יש להעיר שהמתנת הימים הללו אינה מעכבת את הפסק הטהרה, אלא רק את ספירת הימים הנקיים. דהיינו, אם האישה נקייה, היא יכולה להפסיק בטהרה מיד, אך לא תוכל להתחיל לספור שבעה נקיים קודם שיעברו ארבעה או חמישה ימים מיום ששימשה עם בעלה, כיוון שהימים הנקיים צריכים להיות נקיים גם מפליטת זרע, כדלעיל. אף על פי שהימים הללו הם המתנה שלפני תחילת שבעה נקיים, נתייחס לימים אלה ונציין אותם כהמתנה קודם הפסק טהרה, כיוון שהפסק הטהרה סמוך בדרך כלל לתחילת שבעה נקיים. ראה דרכי טהרה (פרק יד, יט-כא), שם כתב למעשה שהפסק הטהרה יבוא סמוך לשבעה נקיים. התייחסות לכך מובאת גם להלן, הלכה טו. ¹ הרב יעקב אריאל הורה לרבני פוע"ה שבמקרה של ספק אימתי נאסרו, יכולה להתחיל לספור את חמשת הימים לפני הפסק הטהרה מהזמן המוקדם. פירוט יובא בכרך השני, פרק לב - 'בדיקת ביוץ ומועדו', בפיסקה 'הפסק טהרה לאחר ארבעה ימים', עמ' 129, הלכה כ.
ב. לפי הנוהגים כרמ"א, אם בני הזוג פרשו זה מזו כשהיו מותרים רק מפני שלא רצו לקיים יחסי אישות, אי אפשר להחשיב ימים אלו למניין הימים שעד הפסק הטהרה ותחילת שבעה נקיים. אבל אם פרשו מכוח איסור הלכתי, כגון שראתה מיד לאחר יום פרישה סמוך לווסת או אחרי יום הכיפורים או בשבעת ימי האבלות שלה או של בעלה, יכולים למנותם לצורך זה⁷.
footnotes: ⁷ טהרת הבית (הקצר), סימן יג, סד-סו. ראה שו"ת היכל הוראה, חלק ג סימן סט. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ח באדר א' תשס"ה. הרב יוסף שלום אלישיב (אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקח, לח) הורה שאם מצאה כתם וחשבה שהוא טהור, ואחר יומיים שאלה לחכם וטימא אותו, ובינתיים לא שימשו, מונה את המתנת חמישה ימים שלפני השבעה נקיים מיום מציאת הכתם. גם במקרה הפוך, דהיינו שחשבו בטעות שהם אסורים, ונתברר שבאמת היו מותרים אז ונאסרו רק אחרי כמה ימים, אפשר להחשיב את הימים שבהם פרשו בטעות, למניין הימים שעד הפסק הטהרה.
ג. אם פרשו מסיבות רפואיות, יש מי שכתב שיכולים למנות ימים אלו כימי פרישה⁸, ההנחה היא שאם יש איסור רפואי, בני זוג פורשים מאישות, ויש מי שהחמיר בזה, כיוון שהוראת הרופאים לא נחשבת לאנשים כאיסור ואין ודאות שיפרשו מאישות⁹.
footnotes: ⁸ שיש לפרוש לפני שבעה נקיים. פסקי משנה הלכות, פרק ו, ז. ⁹ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן יז, סוף אות כא; וכן הורה הרב משה פיינשטיין בתשובתו בסוף ספר הלכות נִדה, חלק א סימן כא.
ד. אישה שטבלה ולא לנה עם בעלה בפקודת הרופא, ונאסרה, יכולה להפסיק בטהרה כבר למחרת ולא צריכה להמתין חמישה ימים קודם ההפסק. וכן הדין אם הרגישה לא טוב או שהתארחו וכדו' ולכן לא שימשו. העיקרון הוא שכיוון שלא שכיחא - לא גזרו לא שימשה אטו שימשה¹⁰. אם לא שימשו, ולא הייתה לכך סיבה מיוחדת, יש פוסקים שכתבו שהמנהג הפשוט להחמיר בכך¹¹, ויש שהקלו שיכולה להפסיק בטהרה ולהתחיל למנות מיד¹².
footnotes: ¹⁰ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לג' באייר תש"ס. ¹¹ שו"ת נודע ביהודה, תנינא, יורה דעה, קכה. מובא בפתחי תשובה, יורה דעה, סימן קצו ס"ק טז. ¹² שו"ת פני יהושע, יורה דעה, סימן יב, ושו"ת מעיל צדקה, סימן לב. מובאים בפתחי תשובה, שם. טהרת הבית, ב, סימן יג, יג.
ה. יש מקרים שגם המחמירים כרמ"א הקלו לעשות הפסק טהרה אחרי ארבעה ימים בלבד ולא חמישה. כגון: במצב שבו יש ביוץ מוקדם, והקדמת הטבילה תאפשר הריון¹³; כשהטבילה חלה בערב שבת אחרי יום טוב, וכתוצאה מכך החפיפה מורחקת מאוד מהטבילה¹⁴; אם הבעל צריך לנסוע ורוצים להקדים ליל טבילה ביום אחד לפני נסיעתו¹⁵; אם הטבילה חלה בליל שבת ובני הזוג צריכים לשהות במקום שאין בו מקווה, ולכן הטבילה תידחה למוצאי שבת¹⁶; אם האישה נאסרה מחמת כתם ובעלה לא היה בעיר בימים שקדמו לראיית הכתם¹⁷; אם ליל טבילתה עלול לחול בעונת חשש וסתה¹⁸; אם הפסק טהרה ביום החמישי יגרום לפרסום הטבילה, כגון שחל בליל הסדר או באירוע משפחתי כגון חתונה¹⁹.
footnotes: ¹³ שו"ת אגרות משה, שם, אות כב; וכן הורה הרב משה פיינשטיין בתשובתו בסוף ספר הלכות נִדה, חלק א סימן כב. שו"ת מנחת שלמה, תנינא (חלק ב), סימן עב, ענף א, א. שיעורי שבט הלוי, סימן קצו, יא, אות ו. הוראה בעל פה מאת הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה. ¹⁴ ספר שני לוחות הברית, שער האותיות אות ק, דף עב עמודה ג; מובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קצו ס"ק טו. ובסדרי טהרה (ס"ק מב; הובא בפתחי תשובה, שם) כתב להקל במקרה כזה גם אם שימשה כיוון שהחשש שמא תשמש בין השמשות הוא חומרא יתירה, ולכן יש להקל; ועוד, שלפי דעת הרמב"ם די בשלוש עונות פרישה; גם בחכמת אדם (כלל קיז, ב) כתב להקל להפסיק בטהרה אחרי ארבעה ימים בלבד במקום צורך, וכן פסק בערוך השלחן (קצו, מ). ¹⁵ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן יז, אות כג; וכן הורה הרב משה פיינשטיין בתשובתו בסוף ספר הלכות נִדה, חלק א סימן כג. בכל המקרים שנזכרו כאן עדיף שבני הזוג יפרשו מיחסי אישות יום אחד לפני הווסת, ואז ממילא יהיו חמישה ימי פרישה, ובלבד שמדובר באירוע חד פעמי. ראה שו"ת דעת כהן (יורה דעה, סימן פד), שבמקרה הצורך ניתן לפרוש כמה ימים לפני הווסת כדי לנסות להקדים את הפסק הטהרה. אמנם בשו"ת הר צבי (יורה דעה, סימן קנז) לא הסכים להקדמת הפרישה והצריך פרישה של חודש לשם כך. ¹⁶ הרב משה פיינשטיין בתשובתו בסוף ספר הלכות נִדה, חלק א סימן כד. ¹⁷ תורת הטהרה, פרק ב, ה; לדבריו גם האשכנזים יכולים להקל בכך, ואפילו להפסיק בטהרה מיד לאחר ראיית הכתם. ¹⁸ שו"ת נהרי אפרסמון, יורה דעה, סימן מז. דבריו הובאו בספר טהרה כהלכה, פרק טו, יט. ¹⁹ פסיקה בעל פה של הרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין.
זמן הפסק טהרה לכלה מדם בתולים, מובא לעיל עמ' 90.
ו. אישה שראתה דם בתוך שבעה נקיים, לכל הדעות אינה צריכה להמתין ויכולה להפסיק בטהרה מיד כשייפסק הדימום.
האשה ששימשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה, ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה, תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, יג
הגה: ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה, ואין לסמוך על זה, והכי נהוג, שהרי כבר נתבאר שאנו נוהגין להמתין אפילו לא שימשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה, כל שכן בכהאי גוונא. רמ"א שם
ז. מעיקר הדין יכולה האישה לשטוף את עצמה שטיפה פנימית יסודית שתפליט את כל הזרע, ולהפסיק בטהרה מיד לכשיסתיים הדימום. ואולם, כיוון שאין אנו בקיאים בשטיפה כזאת, אין לסמוך עליה למעשה²⁰. ויש מי שכתב שהנוהגים כשלחן ערוך, יכולים להקל ולסמוך על שטיפה זו גם בזמן הזה²¹. יש גם מפוסקי עדות תימן המקלים לשטוף ולבצע הפסק טהרה מיד כשמסתיים הדימום²².
footnotes: ²⁰ רמ"א, יורה דעה, קצו, יג. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לג' באייר תש"ס. ²¹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קי וסימן קכח, לשיטתו בספר טהרת הבית, חלק ב, עמ' תלג, וכפשטות פסק שלחן ערוך, יורה דעה, סימן קצו, יג. בתורת הטהרה (פרק יב, כג), כתב שטוב להחמיר ולעשות גם שטיפה וגם קינוח. ²² שלחן ערוך המקוצר, אבן העזר, א, סימן קנא, טו, וכן הורה הרב יצחק רצאבי בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ו באדר תשס"ו, על פי המהרי"ץ שכתב לשטוף במים חמים וגם בבד רטוב. בפגישה הנ"ל הורה הרב רצאבי, שגם האשכנזים יכולים להקל בזה, בפרט לבעלי תשובה. גם יש לצרף לקולא את הסברה שכיום יש טוש עם זרם חזק שיכול לשטוף את כל הזרע. במקום שיש צורך אפשר גם לשטוף מיד אחרי תשמיש, למרות שעלולה להיות בעיה של השחתת זרע. אבל כיוון שבנרתיק יש חומציות שמשחיתה את הזרע ממילא, אפשר לשטוף מיד. לפי שיטתו, במקרה של כתם שאוסר, אפשר להקל לשטוף ולהפסיק בטהרה מיד, גם ללא צורך גדול. בפרט כיום שיש משטף מיוחד לשטיפה נרתיקית, ובשימוש בו אפשר להקל גם לבני תורה כיוון שהתנאים לשטיפה טובים וכיוון שמעיקר הדין שלחן ערוך מתיר.
ח. האישה צריכה לנקות את עצמה לפני הפסק הטהרה. ייתכנו מצבים שבהם הפסק הטהרה עלול להתעכב, כיוון שהדם כבר הפסיק לצאת מהרחם, אך עדיין נמצא בנרתיק, ועקב כך הבדיקות יוצאות לא טהורות. אפשר לנסות לזרז הוצאה של דם כזה על ידי קינוחים פנימיים או שטיפה וגינלית, ועל ידי כך לאפשר הפסק טהרה בזמן, וממילא גם את זמן הטבילה²³.
footnotes: ²³ יש כיום משטפים וגינליים יעילים שעשויים לסייע לדם לצאת. הקדמת ימי הטהרה והארכתם היא פעולה חיונית ומשמעותית, גם לקיום מצות עונה ולעתים גם לקיום פרייה ורבייה.
זמן הפסק הטהרה²⁴
footnotes: ²⁴ על פי טהרת הבית (הקצר), סימן יג, ג-ו.
שבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה: אם תראה ב' או ג' ימים²⁵ ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות. וכן נוהגין לכתחילה, ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה, סגי בכך. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, א
footnotes: ²⁵ בפועל אי אפשר להפסיק בטהרה אחרי יומיים או שלושה מתחילת הווסת, ראה פירוט והסבר בפיסקה דלעיל 'המתנה של ארבעה או חמישה ימים לפני שבעה נקיים'.
ט. בדיקת הפסק טהרה לכתחילה צריכה להיות בזמן מנחה קטנה, דהיינו החל משעתיים וחצי זמניות קודם השקיעה ועד שקיעת החמה²⁶. ולא תאחר יותר מדי שמא תעבור השעה, או שמא תהיה מסופקת בבדיקה ומתוך חשש ולחץ נפשי, תבצע בדיקות נוספות תכופות, ועל ידי כך עלולה לפצוע את עצמה. כדאי מאוד להמתין בין בדיקה לבדיקה בניסיונות להפסק טהרה כעשרים דקות, כדי שהרטיבות הטבעית שיש בנרתיק תחזור, וכך לא תפצע את עצמה. יש מי שהורה שלכתחילה תבדוק בתוך חצי השעה שקודם השקיעה²⁷, אך יש להיזהר שמא אישה שתנהג כך עלולה להחמיץ את השעה, בפרט נכון הדבר לגבי נשים עסוקות או המטופלות בילדים קטנים.
footnotes: ²⁶ כיוון שלא כל האנשים יודעים לחשב שעות זמניות, וכיוון שבחורף השעות הזמניות מתקצרות, הורה הרב מרדכי אליהו (דרכי טהרה, פרק יג, כה) לבצע את הפסק הטהרה בתוך שעתיים קודם השקיעה. ²⁷ דרכי טהרה, יג, כה. תורת הטהרה, פרק ב, יא.
י. הבדיקה מועילה לפני שקיעת החמה, גם אם האישה כבר התפללה תפילת ערבית מבעוד יום, וגם אם הדליקה נרות שבת וקיבלה עליה שבת, אך לכתחילה תבדוק קודם לכן²⁸.
footnotes: ²⁸ רמ"א, יורה דעה, קצו, א. דרכי טהרה, יג, כז.
יא. בדיעבד, אפילו אם בדקה את עצמה בבוקר, וראתה שהיא טהורה, הבדיקה מועילה, גם אם לא חזרה ובדקה את עצמה אחר הצהריים. ובמקום שיש צורך גדול בדבר²⁹, יכולה לבדוק מוקדם אף לכתחילה. וראה עוד בהלכה הבאה.
footnotes: ²⁹ כגון שנוסעת, ולא תהיה לה אפשרות סבירה לבדוק את עצמה בזמן הראוי לכתחילה.
יב. ניתן להקל לפי הדעה שהפסק טהרה בבוקר מועיל, אפילו לאישה שרוצה להפסיק בטהרה ביום שראתה בו דם, אך נכון שבמקרה כזה תבדוק את עצמה שוב לפני שקיעת החמה³⁰. ואם ראתה דם יום אחד בלבד ורוצה להפסיק בו בטהרה³¹, אין בדיקת שחרית מועילה לה, אלא צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק במשך כל בין השמשות. בדיעבד, במקרה כזה, אם בדקה עצמה סמוך לשקיעה ומצאה עצמה נקייה, ולא הניחה מוך דחוק, טהורה³². ראה להלן בפיסקה 'מוך דחוק'.
footnotes: ³⁰ לדעת הרמ"א (שם), בדיקת בוקר מועילה בדיעבד; וכך פסק גם בטהרת הבית (הקצר, יג, ד). אך כיוון שבחוות דעת (קצו, ס"ק א) החמיר בכך אפילו בדיעבד, ולשיטתו בדיקה אחרי זמן מנחה קטנה ביום שבו ראתה דם - מעכבת, וכיוון שבדרכי טהרה (פרק יג, יח) הפנה לשאלת חכם במקרה כזה, נכון שתבדוק עצמה שוב לפני השקיעה; וכך כתב גם בטהרת הבית (שם). שו"ת טהרת ארץ ישראל, סימן ב. בחזון איש (יורה דעה, סימן צב, מה) הוסיף שאפילו בדיקה בלילה שלפני מועילה בדיעבד כהפסק טהרה לצורך היום שלמחרת. ³¹ כגון שראתה דם באמצע שבעה נקיים, או לפי השיטות שהוזכרו לעיל בהלכה ז המתירות שטיפה פנימית כדי להפסיק בטהרה קודם שיעברו ארבעה או חמישה ימים מתחילת הדימום. ³² רמ"א, יורה דעה, קצו, ב.
יג. אישה העוברת למקום אחר שהשקיעה בו מקדימה או מאחרת, ועל ידי כך הימים התארכו או התקצרו בכמה שעות, מונה לפי המקום שהיא נמצאת בו כעת. לדוגמא, אישה שהפסיקה בטהרה בארצות הברית והגיעה לארץ בתוך שבעה נקיים, אף על פי ששבעה נקיים התקצרו, יכולה לטבול בזמנה, שאין לה אלא מקומה ושעתה³³.
footnotes: ³³ שו"ת מנחת יצחק, חלק ו סימן פד. שו"ת שבט הלוי, חלק ב סימן צג, א; חלק ו סימן קכט, כו.
יד. אם האישה עוברת את קו התאריך, אין לשינוי התאריך כל השפעה בקשר למניין שבעה נקיים ואין לה אלא מניין הימים הממשי שבידה³⁴.
footnotes: ³⁴ טהרת בת ישראל, עמ' לה, ה. דרכי טהרה, פרק ז, קט. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו באוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתפ, ב. ראה שו"ת במראה הבזק (חלק ה, א), לגבי חישוב זמני היום מעבר לחוג הקוטב, דהיינו, במקומות שבהם השמש לא שוקעת במשך כל הקיץ ואינה זורחת במשך כל החורף, לגבי תפילות ותפילין, ציצית, שבת, וכן טהרת המשפחה וטבילה, התלויים בספירת ימים.
טו. מעיקר הדין, שבעה נקיים לא חייבים להיות צמודים להפסק הטהרה. לכן האישה יכולה, להפסיק בטהרה ביום שבו הפסיק הדימום, אפילו הוא רק יום אחד מתחילת הווסת, ולהתחיל שבעה נקיים בזמנם. בכל זאת, הלכה למעשה, כדי למנוע טעויות בספירת הימים, אין לאישה להפסיק בטהרה לפני היום הרביעי או החמישי³⁵.
footnotes: ³⁵ דרכי טהרה, יד, כא.
טז. אם אישה הפסיקה בטהרה ולא התחילה מיד למחרת לספור שבעה נקיים מחמת שכחה, היא יכולה להתחיל שבעה נקיים אחרי יום או יומיים מההפסק ולא צריכה הפסק טהרה מחדש. גם אם לא רצתה לבדוק למחרת הפסק הטהרה כיוון שראתה כתם דמי שלא אוסר והיא חוששת לבדוק בדיקה פנימית, תמתין יום אחד, ותתחיל לספור שבעה נקיים לאחריו.
יז. כשחל ליל הטבילה בליל תשעה באב או בליל יום הכיפורים, אין לדחות את הפסק הטהרה כדי שלא יחול ליל הטבילה בליל תשעה באב או בליל יום הכיפורים. אלא תפסיק בטהרה בזמנו, ואחר כך תדחה את ליל הטבילה³⁶. כך ההוראה גם במקרים אחרים בהם בני הזוג חושבים שהטבילה לא תוכל להתקיים בזמנה. החיים מזמנים הפתעות ושינויים ויתכן שתוכל לטבול בזמן.
footnotes: ³⁶ פסקי משנה הלכות, פרק ז, ט. נראה שהטעם הפשוט הוא שאם תדחה, עלולה לשכוח למחרת ואז יידחה שוב. לכן ההוראה לכתחילה היא להפסיק בטהרה מיד כשאפשר. טעם נוסף לגבי תשעה באב הוא, שאנו מאמינים שמהרה ייבנה בית המקדש, ואם כן, תוכל לטבול בזמן.
הפסק טהרה בין השמשות
יח. במקרה שיש ספק אם הפסק הטהרה היה קודם השקיעה או סמוך לאחריה, כגון שיש סתירה בין לוחות זמנים שונים, או אפילו אם הבדיקה הייתה סמוך מיד אחרי השקיעה, אפשר להקל ולהחשיב את הפסק הטהרה³⁷.
footnotes: ³⁷ הערת הרב אביגדֹר נבנצל – אין נראה כן דעת אדמו"ר זללה"ה (הרב שלמה זלמן אויערבאך). גם אתם (עורכי הספר) כתבתם בהערה שרוב הפוסקים אינם מסכימים.לגבי בדיקה בזמן בין השמשות, בטהרת הבית (חלק ב עמוד רסה-רעד) דן באישה שעשתה הפסק טהרה שלוש או ארבע דקות אחר ששקעה החמה, ולא בדקה עצמה קודם לכן, אם יועיל לה הפסק הטהרה למנות שבעה נקיים מיום המחרת. והעלה שם להקל כיוון שיש כאן ספק ספיקא להקל, שמא לא ראתה כלל כל בין השמשות, ואם תמצא לומר שראתה ואבד הדם, שמא בין השמשות יום הוא וההפסק שעשתה אחר כך נחשב קודם הלילה, והוי שבעה נקיים שלמים; כך פסק גם בתורת הטהרה (פרק ב, יא). בשו"ת מעין אומר (חלק שביעי, הלכות נִדה, סימן רטו) הקל בבדיקה בבין השמשות כיוון שדעת הגר''א להלכה שבין השמשות כהרף עין בסוף בין השמשות שלנו סמוך לצאת הכוכבים, והלכה כרבי יוסי וכל מה שעושים 3/4 מיל זה לחומרא; ויש צד נוסף להקל, והיא שיטת רבנו תם שזמן של שלשה מיל ורביע אחר השקיעה הוא עדיין יום. כך הורה גם הלכה למעשה הרב עובדיה יוסף, בתשובה בעל פה לרבני פוע"ה דרך הרב יעקב סודרי, שאישה שהפסיקה בטהרה בין השמשות, עד 13 דקות אחרי השקיעה, ניתן להקל ולהחשיב הפסק זה אם טרם קיימו פרייה ורבייה. גם בבאור הלכה (סוף סימן תטו) כתוב שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי, שבין השמשות מתחיל אחר סיום זמן בין השמשות דרבי יהודה שהוא במשך שלשת רבעי מיל, ושיעורו כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא. וכן כתב עוד בשער הציון (סימן רלג ס"ק כא) להסתמך להלכה על שיטת רבי יוסי בדין בין השמשות. וראה גם באור הלכה (סימן שלא, דיבור המתחיל 'בין השמשות', וסימן שמב סוף דיבור המתחיל 'בין השמשות'). שו"ת אגרות משה (אורח חיים, חלק ד, סימן סב); וגם בשו"ת באר משה (חלק ב סימן סא) כתב בשם הרב משה פיינשטיין להקל בזה. (אמנם ראה בשו"ת במראה הבזק, חלק ו סימן א, שנשאר בצריך עיון לגבי חשבון הדקות עליו מתבסס הרב פיינשטיין, ויש לכך השלכה גם לענייננו). וכן כתב בשו"ת בית אב"י (חלק ג סימן קיז). כיוון שעיקר להלכה הוא כרבי יוסי שבין השמשות הוא בסוף הזמן של רבי יהודה, וזמן זה להלכה הוא יום, אלא שנקטינן להחמיר כרבי יהודה, כאן בצירוף כל הנ"ל במצב שעברה השקיעה נחשב כדיעבד ויכולה לעשות את הפסק הטהרה עד 13 וחצי דקות אחרי השקיעה. בספר שערי אורה (עמ' 133) כתב שאם האישה מצאה דם לפני השקיעה, ובדקה עצמה שוב בין השמשות – יש להחמיר; אך אם בדיקת הפסק הטהרה נעשתה מראש בין השמשות והאישה לא מצאה דם – ניתן להקל ולמנות את היום הבא כראשון לשבעה נקיים אם הפסק הטהרה היה בתוך 13 דקות מהשקיעה. בשו"ת במראה הבזק (חלק ז סימן ע) כתבו להקל במקרה כזה אם הטבילה תידחה בכמה ימים. יש לציין שרוב הפוסקים חולקים על פסיקה מקילה זו, ולא מסכימים להתחשב בבדיקות המתבצעות אחרי השקיעה. גם הפוסקים המקלים הגבילו בדרך כלל את היתרם למקרים מיוחדים בלבד. הסבר מפורט על זמן בין השמשות מובא בספר זמנים כהלכתם פרק ג.
יט. אישה ששכחה לעשות הפסק טהרה ונזכרה רק אחרי צאת הכוכבים, עדיף שתעשה הפסק טהרה בלילה ויועיל לה לצורך היום שלמחרת, כדי שלא תשכח שוב למחרת, בפרט אם הסיבות לשכחה חוזרות שוב למחרת³⁸.
footnotes: ³⁸ אורות הטהרה, פרק י, טו; על פי חזון איש, סימן צב ס"ק מה.
כ. אישה הנמצאת במטוס, ועושה הפסק טהרה כשעדיין רואה את השמש, יש אומרים שנחשב לה ההפסק למרות שעל הקרקע מתחת למטוס כבר לא רואים את השמש³⁹. ויש מי שהורו שמחשיבים את הזמן לפי השקיעה על הקרקע באותו מקום⁴⁰.
footnotes: ³⁹ הרב מרדכי אליהו הורה שהמקום שהאדם נמצא בו, הוא הקובע לגבי השקיעה. ונתן דוגמא, אם אדם נמצא במקום שלא רואים בו את השמש, ולקח מעלית בזק שהביאה אותו לראש בניין גבוה שבו עדיין רואים את השמש, נחשב לו לפני השקיעה. כך הורה גם הרב אפרים גרינבלט בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, י"ד באדר א' תש"ס, הובאה בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 200. הערת הרב אביגדֹר נבנצל – בראש בניין, גם דעת אדמו"ר זללה"ה (הרב שלמה זלמן אויערבאך) כן. ⁴⁰ הרב משה שטיין, ט"ז באדר א' תש"ס; והרב יוסף שמחה גינזבורג, י"ז באדר א' תש"ס, בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, דבריהם הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 200–201. הערת הרב אביגדֹר נבנצל – כן דעת אדמו"ר זללה"ה (הרב שלמה זלמן אויערבאך).
התייחסות נוספת לבדיקה בין השמשות מובאת להלן בפיסקה 'אישה ששכחה לבדוק ביום הראשון או ביום השביעי', עמ' 137-139.
הגדרה – מוך דחוק הוא בדיקה פנימית נוספת שאישה מקיימת לאחר בדיקת הפסק הטהרה, ותכליתה לוודא שהדימום הרחמי של האישה פסק לחלוטין, כפי שיבואר להלן. פירוט מובא באוצר המושגים, ערך מוך דחוק.
בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות... ולעולם ילמד אדם [להחמיר לכתחילה] בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו בדיקה מוציאה מידי ספק. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, א
כא. מנהג כשר לכתחילה להניח מוך דחוק אחרי הפסק הטהרה, סמוך לפני שקיעת החמה עד לאחר צאת הכוכבים. סך הכל, בארץ ישראל, כעשרים דקות.
כב. חשוב להדגיש שבדיקת הפסק הטהרה היא העיקרית, והמוך הדחוק נועד רק כדי לצאת מידי ספק. לכן, ככלל, אם אישה עשתה הפסק טהרה כראוי - בדיקתה נחשבת, והיא יכולה להתחיל שבעה נקיים גם ללא מוך דחוק. ויבואר עוד להלן.
כג. אם מתברר שהפסק הטהרה היה מראה טמא, והמוך הדחוק היה טהור, לא מועיל אפילו בדיעבד, אלא אם כן בדקה בו ביסודיות ולא הסתפקה בהכנסתו בלבד⁴¹. ויש אומרים שבמקום שיש צדדים נוספים להקל, מועיל המוך הדחוק כהפסק טהרה⁴².
footnotes: ⁴¹ שיעורי שבט הלוי, סימן קצו, א, יג. דרכי טהרה, פרק יג, תשובות ותוספות, ג. ודקדקו כן ממה שכתב חוות דעת (סימן קצא, ס"ק ח), וכן שו"ת מעין אומר, חלק ז סימן קצד. ⁴² חוט שני, סימן קצו, א. וראה טהרת הבית, חלק ב, סימן יג, עמ' רסא-רסג; וכן שו"ת מעין אומר, חלק ז סימן קצד; וכן אורות הטהרה, פרק י, לב.
כד. כל אישה ששמה מוך דחוק צריכה להקפיד להוציאו בזמן, כדי למנוע גירוי שעלול לפצוע אותה, ולהכניס אותה לידי ספק שמא מדובר בדם האוסר.
כה. אם יש חשש שהמוך יגרום למראה דם על עד הבדיקה, כגון אם יש לה פצע או תפרים, עדיף שהאישה לא תשים מוך דחוק ותסתפק בהפסק טהרה בלבד⁴³. אך לכתחילה לא תוותר על מוך דחוק באופן קבוע⁴⁴. וראה עוד להלן הלכה כט.
footnotes: ⁴³ שערי אורה, שער חמישי, עמ' 129. ⁴⁴ הטעם - זו חומרה חשובה הנותנת תמונה אמיתית יותר, ומקלים בה לכתחילה רק בשעת הדחק.
כו. גם אישה המחמירה כשיטת רבנו תם לגבי צאת השבת, תניח מוך דחוק רק כעשרים דקות, כדלעיל, ואין צורך להמתין עד צאת הכוכבים לפי רבנו תם⁴⁵.
footnotes: ⁴⁵ אמנם בפסקי משנה הלכות (פרק ז, כה) כתב שהנוהגים כרבנו תם מחמירים לכתחילה שיהא מונח עד 72 דקות אחרי השקיעה, אולם נראה שאין לנהוג כך, כיוון שיש חשש סביר שמוך בזמן ארוך כזה עלול לגרום שפשוף ומראה בעייתי ונמצאת אוסרת את עצמה לשווא, והמקדים עצמו למצווה נשכר.
ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום, צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות. הגה: ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה, אף על פי שלא הייתה המוך אצלה כל בין השמשות, סגי. אבל בדיקת שחרית לא מהני, הואיל ולא ראתה רק יום אחד. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, ב
כז. ראתה דם יום אחד בלבד, כגון באמצע שבעה נקיים, ורוצה להפסיק בטהרה כבר באותו יום, צריכה מעיקר הדין לשים מוך דחוק⁴⁶, כיוון שהוחזקה ב'מעיין פתוח', וצריך ודאות גדולה יותר שהדימום פסק⁴⁷. ובדיעבד, אם בדקה עצמה סמוך לשקיעת החמה⁴⁸, מועילה בדיקה זאת להפסק טהרה גם ללא מוך דחוק⁴⁹, ויש המחמירים בכך⁵⁰.
footnotes: ⁴⁶ שלחן ערוך, יורה דעה, קצו, ב. ⁴⁷ ההגדרה 'מעיין פתוח' משמעותה ראייה ממש ולא כתמים בלבד, שאינם מוגדרים 'מעיין פתוח'. גם אם היה קצת דם על עד הבדיקה אין זה נחשב לראייה ולא חייבת במוך דחוק. הרב שלמה זלמן אויערבאך, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתצז, כב. ⁴⁸ אחר זמן מנחה קטנה, דהיינו שעתיים וחצי זמניות קודם הלילה. ⁴⁹ רמ"א, יורה דעה, קצו, ב. טהרת הבית (הקצר, סימן יג, כה) כתב שגם הנוהגים כשלחן ערוך יכולים להקל בכך. ⁵⁰ חוות דעת, קצו, ס"ק א. בדרכי טהרה (יג, יח, עמ' 182) כתב להחמיר בכך לספרדים.
כח. אם ראתה דם ביום הפסק הטהרה כהמשך לדימום קודם ולא כהתחלה חדשה, והפסיקה בטהרה ללא מוך⁵¹, עלתה לה בדיקה בדיעבד. כיוון שדימום זה לא היה התחלה חדשה כמו בהלכה הקודמת אלא המשך לדימום קודם, הקלו בכך יותר.
footnotes: ⁵¹ לכתחילה ראוי שהפסק הטהרה יהיה אחרי זמן מנחה קטנה, אך בדיעבד מועיל הפסק במקרה כזה גם בבוקר, ראה פירוט לעיל בפיסקה 'זמן הפסק הטהרה' הלכה ט-יב.
כט. אישה המתקשה להיטהר בביצוע הפסק הטהרה ובבדיקות בשבעה נקיים, ולא ראתה דם ביום הפסק הטהרה, יכולה לבצע הפסק טהרה ללא מוך דחוק, כיוון שמוך דחוק אינו מעכב בדיעבד, ובשעת הדחק התירו אף לכתחילה⁵².
footnotes: ⁵² שאלו את הרב וייס, מחבר שו"ת מנחת יצחק, כיצד ייתכן שלא לשים מוך דחוק וכי מותר לנו לעצום עיניים ולא לראות את הדימום? וענה שלפעמים המוך עצמו עלול למשוך הדם, ואם לא ישימו מוך – לא יהיה דימום; כך סיפר הרב שמאי קהת הכהן גרוס, בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' בתמוז תשס"א.
האם מותר למעט בבדיקות בשבעה נקיים
ההוראות דלהלן מיועדות לנשים המתקשות להיטהר.
בכל יום משבעה ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות, ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל השבעה, וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום שמיני בלבד ומשלמת עליו. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו, ד
ל. לכתחילה צריכה אישה לבדוק פעמיים בכל יום משבעת הימים הנקיים, אחת בשחרית ואחת סמוך לשקיעה. בדיעבד, אם בדקה ביום הראשון והשביעי בלבד, עלו לה בדיקות אלו, ויכולה לטבול בסוף היום השביעי.
לא. במקרה שאישה מתקשה להיטהר לבעלה, ניתן להקל לכתחילה במספר הבדיקות כיוון שזו שעת דחק. האישה תבצע הפסק טהרה, ולאחר מכן תבדוק רק ביום הראשון והשביעי, בדיקה אחת בכל אחד מהם⁵³, ותטבול. למרות האמור לעיל, ההמלצה למעשה היא לא להסתפק אף פעם בבדיקות ראשון ושביעי בלבד אלא לבדוק לפחות פעם אחת נוספת באמצע, כפי שיפורט בהלכה הבאה.
footnotes: ⁵³ כדאי שבדיקה זו תהיה בבוקר, כדי שאם תשכח בבוקר אולי תיזכר אחר הצהריים, אך אם תשאיר את הבדיקה לאחר הצהריים, ותשכח, היא עלולה להיכנס לשאלות מורכבות הרבה יותר. אם תזכור, טוב שתבדוק גם אחר הצהריים ביום השביעי.
לב. חשוב מאוד לשלב גם בדיקה אחת בימים שבינתיים כגון ביום השלישי או הרביעי⁵⁴. הסבר: מעיקר הדין, כאמור לעיל, די לבצע הפסק טהרה ולבדוק ביום הראשון וביום השביעי. אך לעתים האישה עלולה לראות כתם שאינו אוסר ביום השביעי (כגון על נייר או על מגן תחתון או על בגד צבעוני), ואז לא תדע כיצד לנהוג. אם תבדוק, קרוב לוודאי שהיא עלולה לאסור את עצמה; ואם לא תבדוק ותרצה להמתין למחרת - ליום השמיני, כדי לבדוק, תאבד את כל הימים הנקיים עד עכשיו, כיוון שיעברו יותר מדי ימים מהיום הראשון עד היום השמיני. (על פי ההלכה משך הזמן המקסימלי ללא בדיקה הוא חמישה ימים רצופים, דהיינו, מהיום הראשון ועד היום השביעי). לכן ההמלצה היא להוסיף בדיקה באחד מהימים שבמהלך שבעה נקיים, כדי שאם ביום השביעי תראה כתם שאינו אוסר, תוכל להמתין יום אחד נוסף ולבדוק ביום השמיני, ולא תאבד על ידי המתנה זו את כל הימים הנקיים. מלבד זאת, מצוי שאישה כזאת שוכחת לבדוק ביום השביעי, ואז, אם בדקה רק ביום הראשון, תצטרך להתחיל לספור מחדש, אך אם בדקה גם באמצע, תוכל לבדוק ביום השמיני ולטבול, כמבואר בהלכה הבאה.
footnotes: ⁵⁴ הרב שלמה זלמן אויערבאך, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתצב, טו. הרב שמואל הלוי ואזנר הציע לרב מנחם בורשטין שבדיקה זו תהיה ביום הרביעי ולא בשלישי כיוון שבשלושת הימים הראשונים האשכנזים מחמירים יותר במראות דמים.
לג. במקרה שבדקה ביום הראשון וביום נוסף באמצע, ובשביעי ראתה כתם דמי שלא אוסר והיא חוששת לבדוק בדיקה פנימית, תמתין יום אחד נוסף, תבדוק ביום השמיני, ואם הבדיקה נקייה - תוכל לטבול בערב⁵⁵.
footnotes: ⁵⁵ על פי שו"ת נודע ביהודה, תנינא, יורה דעה, סימן קכח. וראה להלן הערה 63.
פירוט נוסף מובא להלן בפרק יג – 'כתמים', בפסקה 'שבעה נקיים לאישה הסובלת מכתמים', עמ' 161.
ראה גם להלן בפרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', בפסקה 'שבעה נקיים לאישה שיש לה דם מכה', עמ' 172.
אישה ששכחה לבדוק ביום הראשון או ביום השביעי
לד. אישה שהניחה מוך דחוק לאחר הפסק הטהרה עד לאחר צאת הכוכבים, ושכחה לבדוק ביום הראשון, בדיעבד, יש מקום להקל לה להחשיב את המוך הדחוק כבדיקת היום הראשון⁵⁶. ויש שהחמירו בכך, ולדעתם אי אפשר לסמוך על מוך דחוק כבדיקת היום הראשון⁵⁷, ויש שהקלו בכך רק במקום עיגון כהוראת שעה⁵⁸.
footnotes: ⁵⁶ טהרת הבית, חלק ב, עמ' שא ואילך (ובקצר סימן יג, לד); שו"ת יביע אומר, חלק ה, יורה דעה, סימן טז; ולשיטתו כך גם בשו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רטו. אוצר דינים לאשה ולבת, סימן לא, יד. תורת הטהרה, פרק ב, לה. חוט שני, עמ' תיד, ג. קדושת ישראל, פרק א, כב. ראה פירוט כללי לגבי ספק אם בדקה, גם באוצר המושגים, ערך שבעה נקיים, וכן בשו"ת דרך בת עמי, סימן רכט. ⁵⁷ הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו באוצרות הטהרה, פרק ה, קו. פסקי משנה הלכות, פרק ח, ח. ⁵⁸ שעורי שבט הלוי, סימן קצו סעיף ד ס"ק יב.
לה. אישה הרגילה לבדוק עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד, ופעם אחת כשהגיע היום השביעי נסתפקה אם בדקה עצמה ביום הראשון אם לאו, תבדוק עצמה ביום השביעי, ותטבול לערב, וטהורה⁵⁹. ואפילו אם מסופקת האם שמה מוך דחוק משך כל בין השמשות עד צאת הכוכבים ולמחרת ביום הראשון שכחה לעשות בדיקות, אם בדקה ביום השביעי יכולה לטבול בסופו⁶⁰.
footnotes: ⁵⁹ טהרת הבית, עמ' שיג, לו. כיוון שלדעת רוב הפוסקים בדיקות שבעה נקיים מדרבנן, שמא בדקה עצמה ביום הראשון, ואם לא בדקה, שמא הלכה כדעת רוב הפוסקים שגם אם בדקה עצמה רק פעם אחת במשך שבעה נקיים, בדיעבד יכולה לטבול. תורת הטהרה, פרק ב, לז. שו"ת היכל הוראה, חלק ג סימן עב. ⁶⁰ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קכ. טעמו: לפי רוב הראשונים די בבדיקה אחת במשך כל השבעה נקיים, בתחילתן או בסופן. אמנם אנחנו מחמירים כמו שפסק בשלחן ערוך (יורה דעה, קצו, ד) שצריך בדיקה בראשון ובשביעי, ואין להקל בפחות מכך. בכל זאת לגבי נשים שיש להן חבורות ופצעים והבדיקות קשות להן מאוד, יש להורות להן כעיקר הדין, שתהיה בדיקה אחת בכל שבעת הימים, מלבד ההפסק בטהרה. בנידון דידן, יש מקום להקל מצד בדיקת המוך הדחוק שהייתה במשך כל בין השמשות, ומאחר שבדקה בלילה הראשון, נחשב כאילו בדקה ביום הראשון ומהרמ"א (בהגה שם סעיף ד) הכותב שבדיעבד מועילה בדיקה לאור הנר, מוכח שבדיקה בלילה מועילה. והוסיף הרב עובדיה יוסף שאפילו בספק אם היה המוך כל בין השמשות גם מועיל הדבר להסתמך על זה ולטבול. שהרי למעשה כתבו האחרונים שכיוון שדעת רוב הראשונים להקל היינו פוסקים כמותם, אלמלי דברי מרן 'ואין להקל'. אם כן, כאן, שנוסף ספק נוסף שאליו לא התייחס מרן, נקטינן להקל.
לו. אישה שבדקה את עצמה בששת הימים הראשונים משבעה נקיים בוקר וערב, וביום השביעי שכחה לגמרי לבדוק, ונזכרה רק בליל שמיני, מעיקר הדין צריכה להמתין יום נוסף, ולבדוק בו, ולטבול בסופו. אך למעשה ניתן להקל, ותבדוק עצמה, ותטבול, וטהורה⁶¹. ויש מי שהורה להקל אם הלבנים היו נקיים במהלך היום השביעי, ומורה ההוראה רואה צורך להקל. במקרה כזה תבדוק בלילה, אך לא מדין בדיקה של שבעת הימים, אלא כדי לדעת שהיא נקייה כעת, ותטבול בסוף היום השביעי⁶².
footnotes: ⁶¹ הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בספר אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקב, ד. ולדבריו גם אם טבלה ונזכרה שלא בדקה בשביעי, בדיעבד עלתה לה טבילה. טהרת הבית (הקצר), סימן יג, לז. בשו"ת מעין אומר (חלק ז, הלכות נִדה, סימן יג), כתב שמעיקר הדין צריכה להמתין יום, אך אם הייתה בודקת בזמן בין השמשות של רבנו תם, היה מקום להקל. שם בסימן ריז משמע שיש מקום להקל בשעת דחק לזוג שקשה לו לחכות עוד יום, ותלוי גם מי השואל. הערת הרב אביגדֹר נבנצל – לדעת אדמו"ר זללה"ה (הרב שלמה זלמן אויערבאך) אין לצרף כאן בארץ את שיטת רבנו תם. ⁶² תשובה בעל פה מהרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין. במנחת אשר (מדור התשובות סימן י), הקל לאישה שטבלה ולאחר מכן נסתפקה אם בדקה ביום השביעי, שמותרת לבעלה; וכתב שגם הרב יוסף שלום אלישיב הסכים עמו בזה, וכפי שמוזכר בהערה הקודמת.
לז. אישה שבדקה עצמה פעמיים בשבעה נקיים אך לא בראשון ובשביעי אלא בימים אחרים, בשעת דחק גדולה ניתן לסמוך על כך ולטבול, על פי הוראת חכם⁶³.
footnotes: ⁶³ דגול מרבבה (יורה דעה, סימן קצו) מביא את דברי הסמ"ג (לאוין קיא) שכתב שאסור שיהיו יותר מחמישה ימים בין בדיקה לבדיקה. ולפי זה מסיק שאם לא בדקה בראשון אבל בדקה באחד הימים האמצעיים וביום השביעי, יכולה לטבול (כמובן כשעשתה הפסק טהרה). את דברי דגול מרבבה ציטט גם תלמידו בעל שו"ת תשובה מאהבה (חלק ג, דף מד, א). וכעין זה פסק גם בדרכי טהרה (פרק יד תשובה א). אולם בשו"ת נודע ביהודה (תנינא, יורה דעה, סימן קכח; שנכתב על ידי אותו מחבר עצמו של דגול מרבבה, רבי יחזקאל הלוי לנדא) כתב בפשיטות להחמיר שצריכה לבדוק דווקא בימים הראשון והשביעי, ואין להסתפק בבדיקות בימים אחרים. כדבריו אלה פסקו גם הלחם ושמלה (סימן קצו, ס"ק ט); שו"ת חסד לאברהם (מהדורה קמא, יורה דעה, סימן סב). טהרת הבית, חלק ב סימן יג, בהערות עמ' שכ. שעורי שבט הלוי, סימן קצו סעיף ד ס"ק ח. הפוסקים המתירים לעיל התייחסו רק למקרה שאחת הבדיקות הייתה ביום הראשון או השביעי. בדברי שאול שהוא ספר יוסף דעת (חלק א, עמ' צז), ובערוך השלחן (יורה דעה, קצו, כה) כתבו להקל בדיעבד אף אם עשתה את שתי הבדיקות באמצע שבעה נקיים, ללא שום בדיקה ביום הראשון או השביעי. וראה הרב אריה כץ, 'בדיקות השבעה נקיים בדיעבד', אור תורה, מרחשוון תשע"א, חוברת ב (תקיט) סימן יד, עמ' צט-קה, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן כב.
לח. אישה שבדקה עצמה ביום הראשון וביום השביעי, ובדיקת אחד הימים האלו הייתה בין השמשות עד 13 דקות אחרי השקיעה, אפשר להקל⁶⁴, ותטבול בסוף היום השביעי.
footnotes: ⁶⁴ הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו באוצרות הטהרה, פרק ה, קה. שעורי שבט הלוי, שם, ס"ק ט. שערי אורה, עמ' 139.
לט. יש מי שכתב שאישה שנאסרה עקב כתם שלא בהרגשה, אם לאחר הפסק הטהרה שכחה ובדקה עצמה בשבעה נקיים רק פעם אחת, ביום הראשון או ביום השביעי, בדיעבד יכולה לטבול בסוף היום השביעי, וטהורה⁶⁵.
footnotes: ⁶⁵ טהרת הבית (הקצר), סימן יג, לה. תורת הטהרה, פרק ב, לו.
מ. אישה שבדקה את עצמה רק פעם אחת בכל השבעה נקיים, אם עברה וטבלה ולנה עם בעלה, אינה צריכה לטבול שוב⁶⁶.
footnotes: ⁶⁶ שו"ת חתם סופר, חלק ב (יורה דעה), סימן קעח; הובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קצו ס"ק ז. החתם סופר סייג את ההיתר למקרה שבו הבדיקה הייתה ביום הראשון או ביום השביעי, אולם בשו"ת יביע אומר (חלק ה, יורה דעה, סימן טז), הביא פוסקים שהקלו בכך גם אם הבדיקה הייתה ביום אחר. בשו"ת רב פעלים (חלק ב, יורה דעה, סימן טז) כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על המקלים שתטבול גם אם בדקה רק פעם אחת, אך בספרו בן איש חי (צו, שנה שנייה, יג) כתב להקל בדיעבד רק אם בדקה ראשון ושביעי. ובדרכי טהרה (תשובות ותוספות, עמ' 191, א), כתב שהוא רק בדיעבד דדיעבד. ראה להלן (פרק יד – 'דם מכה', עמ' 173 הלכה כ) שיש שהקלו בשעת הדחק לאישה שיש לה דם מכה, שאם לאחר הפסק הטהרה בדקה עצמה פעם אחת בלבד במשך שבעה נקיים, עלתה לה בדיקה זו ויכולה לטבול, וטהורה.
אישה שטעתה במניין שבעה נקיים
מא. אישה שטעתה במניין שבעה נקיים, וטבלה יום או כמה ימים מוקדם יותר, צריכה לחזור ולטבול בסיום שבעה נקיים.
מב. אם שימשה עם בעלה, אינה יכולה לטבול מיד בסיום שבעה נקיים, אלא צריכה למנות ארבעה ימים מזמן ששימשה עם בעלה, משום פולטת שכבת זרע, הסותרת את ספירת הימים הנקיים, ולאחריהם תשלים את הימים לשבעה נקיים, ותטבול⁶⁷.
footnotes: ⁶⁷ שלחן ערוך, יורה דעה, קצו, יב. וראה שפתי כהן (שם, ס"ק כג), שאף לשיטת הרמ"א, שבדרך כלל צריך להמתין חמישה ימים (ראה לעיל, הלכה א), כאן די בארבעה ימים, כיוון שטעות כזאת אינה שכיחה, ולא גזרו במקום שאינו שכיח.
מג. כיוון שעל פי שלחן ערוך יכולה מעיקר הדין לשטוף את עצמה שטיפה פנימית במים חמים כדי להפליט את הזרע, יכולה גם כאן לנהוג בדרך זו. דהיינו, להשלים את שבעת הימים הנקיים, ולהוסיף יום אחד⁶⁸, גם אם שטפה עצמה כנ"ל, יום אחד חייבת להוסיף כיוון שבו פלטה שכבת זרע, ולטבול. ויש מי שהורו שגם לפי מנהג האשכנזים ניתן להקל בזה⁶⁹.
footnotes: ⁶⁸ טהרת הבית, חלק ב, סימן יג, עמ' תמא. ⁶⁹ סדרי טהרה, סימן קצו, ס"ק מח. ערוך השלחן, יורה דעה, סימן קצו, מב. טהרת הבית (הקצר), סימן יג, עב. בשיעורי שבט הלוי (סימן קצו, יב, ב) כתב להקל בכך בצורך גדול לאחר שאלת חכם. טעמם: כיוון שנכשלו פעם אחת, יש חשש שאם ידחו את הטבילה במקווה בארבעה ימים נוספים, עלולים להיכשל שוב. אמנם ראה שפתי כהן (שם, ס"ק כה), שכתב שאין להקל בשטיפה גם במצב כזה, כיוון שאיננו בקיאים בה. וראה הרב אריה כץ, 'דינם של בני זוג שטעו במניין שבעת הימים הנקיים', אמונת עתיך 114 (טבת תשע"ז), עמ' 101–105, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן כג, שלמעשה יש להקל, ואפילו אם עבר זמן רב מאז הטבילה המוטעית, ושימשו בינתיים כמה פעמים.
עד הבדיקה⁷⁰
footnotes: ⁷⁰ ראה אוצר המושגים, ערך עד בדיקה.
אמר שמואל: אין בודקין את המטה אלא בפקולין⁷¹, או בצמר נקי ורך.
footnotes: ⁷¹ רש"י במקום כתב: פקולין - קוטו"ן. ובאוצר לעזי רש"י (על נִדה יז) כתב שהכוונה לכותנה. (אך ראה גליון הש"ס שם, שהפנה לרש"י במסכת מגילה יז, ב, שכתב שהוא צמר גפן.)
אמר רבא: הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה⁷².
footnotes: ⁷² בגדים בלויים של פשתן (רש"י, שם) מועילים לבדיקה.
תנא דבי מנשה: אין בודקין את המטה לא בעד אדום, ולא בעד שחור... נִדה יז, א
מד. יש לבדוק בבגד לבן, רך, נקי וסופג⁷³. כיום מוכרים עדי בדיקה מוכנים במקוואות ובחלק מבתי המרקחת והמרכולים.
footnotes: ⁷³ להלכה מחלקים בין שלושה סוגי עדים: עד הבדוק; עד בינוני – שאינו בדוק; עד מלוכלך – שאינו בדוק כלל. לא פירטנו כאן את דיניהם כיוון שנשים שלנו מקפידות בדרך כלל לבדוק עצמן בעדים חדשים ונקיים, גם מסיבה הלכתית וגם מסיבה היגיינית. הגדרת עד בדוק מובאת בשלחן ערוך, יורה דעה, קצ, לח; התייחסות לבדיקות בסוגי עדים שונים מובאת שם, לג-לז. ראה גם אוצר המושגים, ערך עד בדיקה.
מה. בדיקה בבגד צבעוני מועילה בדיעבד, מלבד בגד אדום או שחור⁷⁴. אם אין לאישה בגד לבן, יכולה לבדוק בבגד צבעוני, שאינו אדום או שחור, ובלבד שתעיין בו היטב שיצא נקי ושאין בו שום אדמומית⁷⁵ לאחר הבדיקה⁷⁶.
footnotes: ⁷⁴ ומסתבר שהוא הדין בכל בגד צבעוני שאי אפשר להבחין בו כראוי בצבע הדם. ⁷⁵ הערת הרב אביגדֹר נבנצל – ושחרורית. ⁷⁶ טהרת הבית (הקצר), סימן יג, ט. ולא כפי שהחמיר בספר בדי השלחן (ביאורים, עמ' שו) אפילו בדיעבד.
מו. הפסק טהרה או בדיקה בנייר טואלט לבן מועיל בשעת דחק כשאין עד בדיקה בנמצא⁷⁷. ובלבד שתעשה בדיקה פנימית ממש ולא רק קינוח חיצוני. ויש מי שאסר להשתמש בנייר⁷⁸.
footnotes: ⁷⁷ טהרת הבית (הקצר), סימן יג, יא. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קמב. שיעורי שבט הלוי, סימן קצו, ו, ב; שו"ת שבט הלוי, חלק ב סוף סימן ק. משמרת הטהרה, פרק י, ל. בדי השלחן (סימן קצו ס"ק צז) הסתפק אם מועיל בדיעבד, ונטה להקל אם הנייר עבה ולא נקרע בקלות. ⁷⁸ פסקי משנה הלכות, פרק ז, ד. טעמו כיוון שמתפורר ואי אפשר לבדקו וכן מפני שהדם נבלע ולא ניכר. בדרכי טהרה (פרק יג, יט, ב) כתב שלא תבדוק בנייר, כיוון שלא מגיע לכל מקום וגם אינו סופג, ולא חילק בין סוגי הנייר.
מז. כיום, למעשה, אין לעשות הפסק טהרה ובדיקות פנימיות בצמר גפן, מכמה טעמים: הדם לא ניכר עליו כיוון שלעתים הוא נבלע בתוכו. קיים חשש שסיבים ממנו נשארו בתוך הנרתיק ועליהם נדבק הדם, סיבים אלה עלולים לאסור לחינם את האישה כשייצאו לאחר כמה ימים, אף על פי שהדימום כבר פסק⁷⁹. אך אם אישה בדקה בכל זאת בצמר גפן, אין לפסול את הבדיקה⁸⁰.
footnotes: ⁷⁹ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצו, עמ' רכג. ולדעתו גם אי אפשר להכניס צמר גפן לעומק אלא רק לקינוח חיצוני בעלמא, שאינו מספיק מבחינה הלכתית. גם בשיעורי שבט הלוי (קצו, ו, ס"ק ד) כתב לא לבדוק בצמר גפן, והוסיף טעם שהצבע נראה עליו יותר אדום ממה שהוא באמת. בדרכי טהרה (פרק יג, יט, א) כתב שבצמר גפן פשוט עלולים להיות סיבים צבעוניים שעלולים לגרום לאישה לחשוב בטעות שהיא אסורה. ⁸⁰ סדרי טהרה, יורה דעה, קצו, ס"ק כב.
מח. אין להשתמש בטמפון לצרכי בדיקה כיוון שקשה מאוד לבדוק אותו וגם יש חשש שטיפת דם תיבלע בתוכו ותאבד⁸¹.
footnotes: ⁸¹ הרב עובדיה יוסף פוסל שימוש בטמפון לצורך בדיקה אפילו בדיעבד. ראה שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן ח. וראה דרכי טהרה (תשובות ותוספות, עמ' 181, ו), על שימוש בטמפון בשעת הדחק.
מט. מותר להשתמש בטמפון כמוך דחוק, אם עוטפים אותו בעד בדיקה⁸².
footnotes: ⁸² הרב מרדכי אליהו אמר לרב מנחם בורשטין שאפשר להשתמש בטמפון רק אם עוטפים אותו בעד בדיקה, ואז המוך יותר דחוק וגם הדם לא ילך לאיבוד בתוך הטמפון אלא יהיה ניכר על העד. אמנם בדרכי טהרה (פרק יג, טו) כתב שבשעת הדחק ניתן להשתמש בטמפון כמוך דחוק (אך לא כהפסק טהרה), אך רק בטמפון שמתרחב במגע עם טיפת דם, אינו מתפורר ואינו מתכווץ ולא דוחה את הטיפה. לכן למעשה יש להורות כפי שנכתב למעלה.
נ. על אף כל האמור לעיל, אם אישה השתמשה בטמפון לבדיקה, וברור שיצא נקי, נחשב לה בדיעבד כבדיקה⁸³.
footnotes: ⁸³ אם בדיקת הטמפון היא מיד אחרי הוצאתו, הדם לא מספיק להיבלע בתוכו אלא הוא ניכר על פניו, ולכן בדיעבד ניתן להקל. מלבד זאת, אפשר לצרף גם את שיטת הרי"ף, הרמב"ם והראב"ד שהסתפקו בקינוח חיצוני בלבד. ראה להלן, עמ' 144 ציטוט דברי נודע ביהודה וחזון איש, שכתבו להקל אם ברור שאין דימום, גם אם לא מדובר בבדיקה לכתחילה כפי שחכמים התקינו.
נא. אישה שראתה דם על טמפון, אוסר כמו בבדיקה פנימית⁸⁴.
footnotes: ⁸⁴ חוט שני, עמ' שלג, ח. דילמא ארגשה ולאו אדעתא.
נב. בדיקה באצבעה אינה מועילה כבדיקה פנימית אפילו בדיעבד, וצריכה לחזור ולבדוק את עצמה⁸⁵. פשוט שדם על האצבע בבדיקה פנימית אוסר.
footnotes: ⁸⁵ חוט שני, עמ' תטו, ג.
נב*. מותר לבדוק בעד בדיקה בצורת אצבע¹, ויש מי שהסתייג מבדיקה בעד בדיקה כזה².
footnotes: ¹ הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז (למעט מוך דחוק) והרב ברוך שרגא, תשובות לשאלת הרב אליהו האיתן, אלול תש"ע, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 204–206. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן רצג. ² הרב שמאי קהת הכהן גרוס, תשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 204. טעמו: יש חשש בעד כזה שיבדקו רק צד אחד ולא יהפכוהו לבדוק את הצד השני.
נג. פשוט וברור שמבחינה רפואית יש להקפיד מאוד על היגיינה בבדיקות הטהרה. תמיד יש לשטוף היטב את הידיים בסבון לפני בדיקה פנימית ואחריה.
להרטיב את עד הבדיקה
נד. אישה שקשה לה לעשות את הבדיקות בשבעה נקיים עקב יובש בנרתיק, יכולה למרוח מעט משחה שומנית בנרתיק כמה שעות לפני הבדיקה כדי לרכך את המקום, וכך יקל עליה לבדוק⁸⁶.
footnotes: ⁸⁶ שיעורי שבט הלוי, סימן קצו סעיף ו, ח, דיבור המתחיל 'ובפתחי תשובה'; על פי שו"ת מהרש"ם (חלק א סימן קמו); והדגיש שתשים מעט מאוד. הרב מרדכי אליהו הורה לרב מנחם בורשטין שאם המשחה לא נספגת דיה בגוף עד מועד הבדיקה, אין להשתמש בה, אלא אם כן ברור שדם יוכל להיראות על עד הבדיקה.
נה. יש מי שאסר להשתמש במגבון לח או להרטיב את עד הבדיקה במים⁸⁷. אך אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים להרטיב את עד הבדיקה במים ולסחטו⁸⁸, ואפילו בשבת יכולה לשים טיפות מים אחדות על עד הבדיקה, באופן שאי אפשר לסחטו⁸⁹.
footnotes: ⁸⁷ דרכי טהרה, פרק יג, ג, ובתשובות ותוספות שם, ז. טעמו: פעמים רבות, הדם לא ניכר על עד כזה. ⁸⁸ שו"ת מהרש"ם, חלק א סימן קמו. הרב יוסף שלום אלישיב, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקט, מ. טהרת הבית (הקצר), סימן יג, י. הרב משה הלברשטאם בפגישתו עם רבני פוע"ה ורופאי 'ביקור חולים', ט' בכסלו תש"ס. פסקי משנה הלכות, פרק ז, ה. ⁸⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בספר מראה כהן, עמ' מו.
נו. במקום הצורך יש מי שהתירו לשים ביום חול מעט שמן או וזלין בנרתיק, או אפילו על עד הבדיקה⁹⁰. ולשיטה זו גם אם כל הבדיקות היו בעדים כאלה – עלו לה הבדיקות⁹¹.
footnotes: ⁹⁰ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קסז. הרב שמואל הלוי ואזנר, דבריו הובאו בספר מראה כהן, עמ' מה. ספר קדושת ישראל, עמ' ע ובהערה מא. הרב משה הלברשטאם בפגישה הנ"ל. שו"ת באר משה, חלק ב סימן נט. בפסקי משנה הלכות (פרק ז, ה) התיר בשמן ולא התיר בווזלין כיוון שהוא עבה ועלול לכסות את הדם. יש להעיר על כך, שבניסוי שעשו רבני פוע"ה, טפטפו טיפת דם על עד בדיקה ששמו עליו לפני כן שמן תינוקות, ולאחר כמה דקות הדם נבלע בעד ולא נודע כי בא אל קרבו, ולא היה ניכר על העד כלל; כך שלכתחילה אין להסתמך על היתר זה. לעומת זאת, כדי ללמד זכות על המתירים, צריך לומר שאם בודקים את עד הבדיקה מיד, אין לחשוש שבזמן קצר כזה הדם יעלם. בספר יסוד הטהרה (פרק ד, ב, מקורות וביאורים, עמ' קמב) הביא ראיה ממסכת נִדה (י, ב): 'בנות ישראל, משהגיעו לפרקן, הרי הן בחזקת טומאה, ונשים בודקות אותן. רבי יהודה אומר: אין בודקות אותן ביד מפני שמעוותות אותן, אלא סכות אותן בשמן מבפנים, ומקנחות אותן מבחוץ, והן נבדקות מאליהן'. מוכח שהשמן אינו מקלקל כל כך את מראה הדם. ⁹¹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קפה.
נז. בשבת יכולה לשים משחה נוזלית בתוך הנרתיק ללא מריחה⁹².
footnotes: ⁹² טהרה כהלכה, עמ' רפג. וראה שו"ת שאלי ציון (חלק ג, סוף סימן נב), שבמקרה של דלקת התיר מריחה בשינוי אם המשחה קצת נוזלית.
עד בדיקה שאבד או שנשתנה צבעו
נאמנת אשה לומר: כזה ראיתי ואיבדתיו. אם הוא מראה לבן או ירוק, טהור. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קפח, ב
נח. אישה שאבד לה עד הבדיקה, נאמנת לומר איזה גוון איבדה ולהשוות לצבע אחר הנמצא לפנינו⁹³.
footnotes: ⁹³ שלחן ערוך, יורה דעה, קפח, ב. מבחינה מעשית בירור כזה ראוי לו שייעשה לפני רב פוסק הבקי בכך. אמנם בפסקי משנה הלכות (פרק ב, ה) כתב שאם היה לה מראה מסופק על עד בדיקה, ואבד העד, יש להורות לה שנאסרה וצריכה לטבול בלי ברכה, וטעמו שיש להחמיר עליה כדי שלהבא תיזהר בזה.
נט. היה לאישה מראה מסופק בהפסק טהרה ואבד, אך המוך הדחוק היה נקי, יכולה לסמוך ולטבול על סמך המוך הדחוק⁹⁴.
footnotes: ⁹⁴ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קצד.
ס. יש מי שכתב שאישה שבודקת ביום הראשון וביום השביעי בלבד, מלבד הפסק הטהרה, והיה נקי ביום הראשון, אך בדיקת היום השביעי אבדה ואינה יודעת אם היה טהור אם לאו, תבדוק בלילה בסוף היום השביעי, ותטבול⁹⁵. הטעם, מפני שהאישה בחזקת שפסקה מלראות דם, והבדיקה בלילה מגלה על הבדיקה הקודמת שאבדה.
footnotes: ⁹⁵ הרב עובדיה יוסף, שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רמב. לשיטתו בשו"ת יביע אומר (חלק ה, יורה דעה, סימן טז אות ב והלאה), בבדקה בעונת הווסת ואבד העד, כיוון שהוי ספק בדרבנן והאישה בחזקת טהרה, טהורה. ולשיטתו פתרון כזה מועיל גם לפי השלחן ערוך שפסק שאין להקל ללא בדיקת יום שביעי.
סא. אישה שבדקה בעונת פרישה והעד אבד מבלי שהספיקה לבדקו, ניתן להקל לה שתבדוק שוב, ואם הבדיקה תצא נקייה – טהורה⁹⁶.
footnotes: ⁹⁶ טהרת הבית, חלק א סימן ג, ג. שיעורי שבט הלוי, קפד, ט, ו. שלא כחוות דעת (קפד ס"ק יא) שהסתפק בזה (הובא בפתחי תשובה, קפד, ס"ק יח).
סב. כל האמור לעיל הוא לגבי עד בדיקה שאבד. אך כתם שאבד ומסופקים אם היה בו כשיעור גריס אפשר להקל בו, כיוון שכתמים מדרבנן וספק דרבנן לקולא. אפילו אם הכתם היה ממש דם ולא רק כשהיה נוטה לאדום⁹⁷.
footnotes: ⁹⁷ פסקי משנה הלכות, פרק ג, י.
סג. צבע עד מסופק שהשתנה צבעו - נחלקו האחרונים בדין מראה שנראה טהור כשהיה לח ונשתנה כשנתייבש ונמצא מראה טמא, האם דנים אותו לפי השעה שיצא מהגוף או לאחר שנשתנה. לפי רוב הפוסקים אם בשעה שיצא מן הגוף היה טהור, הוא טהור ואין דנים לחומרה מפני שלאחר מכן השתנה למראה האוסר⁹⁸, ויש שהחמירו בכך⁹⁹. עם זאת, יש שהקלו גם במקרה שבא מראה טהור לפני הרב הפוסק, והאישה חוששת שכשיצא מהגוף נטה יותר לאדום. במקרה כזה אנחנו אומרים שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וטהורה, כיוון שהאישה לא החליטה שהצבע אוסר, אלא הייתה מסופקת ובאה לשאול עליו¹⁰⁰.
footnotes: ⁹⁸ שו"ת חכם צבי, סימן מו. טורי זהב, יורה דעה, קפח ס"ק א. שפתי כהן, שם, ס"ק ג. פתחי תשובה, שם, ס"ק ג. חוות דעת, שם, ס"ק א. פסקי משנה הלכות, פרק ב, ז. ⁹⁹ בית חדש, תחילת סימן קפח. כרתי ופלתי (שם, א) מסכם: "ומכל מקום הכל לפי ראות עיני המורה, ובין יבין את אשר לפניו, ולא יהיה דעתו קלה באיסור חמור איסור כרת". ¹⁰⁰ דרכי טהרה, פרק ג, ז.
הפסק טהרה ובדיקות כשיש חציצה בנרתיק
סד. אישה שיש לה תומך נרתיקי (Pessary) כדי להחזיק את הרחם שלא יצנח¹, צריכה להוציא את התומך בבדיקת הפסק הטהרה וביום הראשון לשבעה נקיים¹⁰¹. ואם אינה יכולה להוציאו, או אם צריך רופא כדי להוציאו, אין זה מעכב ותבצע הפסק טהרה ובדיקות עד מקום שידה מגעת¹⁰². הערה: היום בדרך כלל הגישה הטיפולית היא ניתוחית. השימוש באמצעים כאלה בדרך כלל הוא אצל נשים מבוגרות, שאינן כשירות לניתוח או אינן מעוניינות בניתוח, אך צניחת הרחם היא מטרד ופגיעה באיכות החיים שלהן, או אצל נשים צעירות שעדיין רוצות ללדת¹⁰³. בדרך כלל הוצאת התומך והכנסתו יכולה להתבצע בקלות יחסית, ולכן לכתחילה צריכה האישה להוציא את התומך לפני הפסק הטהרה, ואם יכולה – גם לפני בדיקת היום הראשון לנקיים. וראה להלן הערה 110, ולכאורה לשיטה זו הוא הדין כאן.
footnotes: ¹ התייחסות תובא להלן בכרך הרביעי, פרק פא – 'צניחת רחם', עמ' 15. ¹⁰¹ סדרי טהרה, יורה דעה, סימן קצו ס"ק כג, דיבור המתחיל 'וראיתי'. שו"ת בנין ציון, סימן עא. כדי להימנע מספקות הלכתיים, כדאי שהאישה תשטוף את התומך הנרתיקי מבלי להסתכל עליו, ראה להלן בכרך הרביעי, פרק פא – 'צניחת רחם', עמ' 18, הלכה ג. ¹⁰² שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן סד; תנינא, יורה דעה, סימן קלה. שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן קצב. ערוך השלחן, יורה דעה, קצו, כט. שו"ת זכרון יוסף, יורה דעה, סימן י. שו"ת חשב האפוד, חלק ב סימן קיח. ¹⁰³ כיוון שאחרי ניתוח להגבהת הרחם הלידות מתבצעות בניתוח קיסרי, והרופאים חוששים שתהיה צניחה חוזרת.
סה. אישה שמשתמשת בדיאפרגמה למניעת הריון, ושכחה להוציאה בזמן הפסק הטהרה ובבדיקות שבעה נקיים, צריכה להפסיק בטהרה מחדש ולספור שבעה נקיים לאחר שהוציאה את הדיאפרגמה¹⁰⁴. אך בדיעבד אם שכחה לעשות זאת, וטבלה ולנה עם בעלה, יש להקל, ואינה צריכה לחזור ולהפסיק בטהרה ולספור שבעה נקיים כדי לטבול¹⁰⁵. הטעם להחמיר בדיאפרגמה יותר מאשר בתומך נרתיקי, כיוון שהדיאפרגמה בנויה באופן שיחסום את המעבר בצורה מוחלטת.
footnotes: ¹⁰⁴ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קנה. ¹⁰⁵ טהרת הבית, חלק ב, סימן יג, עמ' שנח; (ובקצר סימן יג, יח); בתורת הטהרה (פרק ב, כא) הקל גם אם נזכרה לאחר שטבלה.
סו. טבעת נובה-רינג (NuvaRing)¹⁰⁶ - לכתחילה תוציא האישה את הטבעת לפני הפסק הטהרה. אם בדקה ושכחה להוציאה, תוציא את הטבעת ותבדוק שוב. אם לא נותר זמן לחזור ולבדוק, אין צורך לדחות את הפסק הטהרה למחר, ויכולה לסמוך על הדעות המאפשרות להשאיר את הטבעת בזמן הפסק הטהרה¹⁰⁷. אם היא חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לה פציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר את הטבעת גם בזמן הפסק הטהרה¹⁰⁸.
footnotes: ¹⁰⁶ ראה הסבר על אמצעי זה להלן בכרך שלישי, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי', עמ' 383–384. ¹⁰⁷ מתוך דף ההדרכה של מכון פוע"ה, על פי תשובות פוסקים שנשלחו בתשובה לשאלת הרב בנימין דוד (שבט תשס"ז): הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז והרב אביגדֹר נבנצל. תשובותיהם ודף ההדרכה פורסמו בשו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 137-131 (במהדורת תשפ"ב, עמ' 179–187). כדי להימנע מספקות הלכתיים, כדאי שהאישה תשטוף את הטבעת מבלי להסתכל עליה. ¹⁰⁸ שו"ת שיח נחום, סימן סא. מכתב למכון פוע"ה מהרב שמעון דרור בשם הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה משה עמאר והרב ציון בוארון, כ"ד בחשוון תשע''ב.
סז. לכתחילה יש להוציא את טבעת נובה-רינג לפני הבדיקה הראשונה והאחרונה של שבעה נקיים. כאשר האישה חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לפציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר אותה בזמן הבדיקות. אם האישה שכחה להוציא את הטבעת, אין צורך לחזור ולעשות את הבדיקות מחדש¹⁰⁹. יש אומרים שלכתחילה אין צורך להוציא את הטבעת¹¹⁰.
footnotes: ¹⁰⁹ מתוך דף ההדרכה של מכון פוע"ה שנזכר לעיל. ¹¹⁰ שו"ת שיח נחום, שם. מכתב הרב שמעון דרור, הנ"ל. לעומת זאת, הרב משה שטיין אמר לרב מנחם בורשטין בשם הרב שמואל הלוי ואזנר, שבדיקה ללא הוצאת הטבעת לא נחשבת. אך מכיוון שקשה להוציא בכל פעם את הטבעת, תסתפק בבדיקות ראשון, רביעי ושביעי לנקיים, בדיקה אחת בכל פעם, לאחר שהוציאה את הטבעת, ולא תבדוק יותר. לשיטתו, עדיף שלא תבדוק בשאר הימים כשהטבעת בפנים, שמא תחשוב בטעות שבדיקה כזאת נחשבת.
קושי בביצוע בדיקות טהרה
כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגה: ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים; מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצו
והנה פשפשתי בכל דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ... אינו קורא לה בדיקה אלא קינוח. ... למה כתב הרמב"ם בכל מקום 'קינוח'? אלא ודאי דקינוח סגי באמת לבעלה.
ומעתה אחרי אשר מצאתי און לי שלשה חמורי עולם המקילים בה בבדיקה זו והם הרי"ף והרמב"ם והראב"ד, עתה מלאני אני הפעוט לבי לדון גם כן ולהביא סמוכים מן התלמוד גם כן להקל בה. אלא ודאי שבאמת בקינוח סגי.... ואין צריך לא הכנסת חורין וסדקין ולא עד מקום דישת שמש רק קינוח בעלמא ולא אמרו הכנסת חורין וסדקין אלא לטהרות באשה העסוקה בטהרות. שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא - יורה דעה, סימן מו
ומיהו נראה דכל בדיקה שהיא על אופן המברר את סתימת המעיין לפי דרך רוב הרואות שמוצאים על העד כל עוד שמעיין פתוח – הוי בדיקה מהתורה. ודין חורים וסדקים שאמרו חכמים הוא מדבריהם שהגבילו את הדבר... ונראה שגם בנִדה וזבה מהני מהתורה קינוח כמה פעמים סמוכות. קיצורו של דבר שהתורה לא נתנה בזה גדרים בעניין הבדיקה אלא לעמוד על ידיעת הדבר על פי המובן. חזון איש, יורה דעה, הלכות נִדה, צב, כא
סח. אישה הסובלת מוגיניסמוס¹¹¹, ושלמעשה יכולה להכניס את אצבעה לצורך בדיקה באופן מועט ביותר, בכל זאת יכולה לטהר עצמה לבעלה בהפסק טהרה ובבדיקות שבעה נקיים עד מקום שידה מגעת, כדין בתולה הבודקת עד מקום שידה מגעת. וגם אינה צריכה להכניס מוך דחוק אם אי אפשר לה לעשות זאת¹¹².
footnotes: ¹¹¹ כיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק ורצפת האגן לקראת כל קרבה לאותו מקום, ראה להלן בכרך השני, פרק כח – 'קשיים בחיי אישות אצל האישה', עמ' 87–88. ¹¹² הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצג, עמ' קעח, וטעמו כיוון שיש לה דין כבתולה שבודקת עד מקום שידה מגעת. ראה מאמרם של הרב יואל וד"ר חנה קטן 'וגיניסמוס – היבט רפואי והלכתי', אסיא פז-פח, עמ' 141-138. מסקנתם, בהסתמך על ספר טהרת ישראל (הקדמה, סעיף ה-ו), היא שאין להקל גם לאישה שסובלת מוגיניסמוס קשה מבדיקה בעומק הנרתיק, לפחות בהפסק טהרה ובבדיקה אחת נוספת, בניגוד לדעת הרב נויבירט שהובאה כאן (וצוטטה שם בהערה 4). הרב יואל קטן מביא תשובות פוסקים ששאלם עד כמה ניתן להקל במקרים כאלה, ולהלן תמצית תשובותיהם: הרב נחום אליעזר רבינוביץ כתב שמעיקר הדין גם בדיקה קלה בבית החיצון מספיקה, והמקל כך גם לכתחילה יש לו על מה שיסמוך. אך כיוון שלא רצה להתעלם מהפוסקים המחמירים הציע להוסיף לבדיקה קלה זו, אם מתאפשר הדבר, גם שטיפה פנימית (מטרת השטיפה הפנימית היא להוציא את הדם שנמצא בחורים ובסדקים); ראה שם דבריו (עמ' 145-142). הרב אשר וייס הצריך בדיקה פנימית עמוקה לפחות בהפסק טהרה, והסכים להקל רק בבדיקות שבעה נקיים שתבדוק כפי האפשר, אפילו שלא תכניס את כל האצבע. הרב יעקב אריאל הורה שאם אפשר לעשות הפסק טהרה על ידי בודקת, ללא צער גדול, ראוי לעשות כן. אך אם זה בלתי אפשרי, תסתפק בינתיים בבדיקה שהיא מסוגלת לעשות עד היכן שידה מגעת.
סט. אם אינה יכולה בשום אופן להחדיר אפילו אצבע קטנה לתוך הנרתיק, יש להקל באופן שתקנח עצמה כמה פעמים, ורק לאחר שחלפו הימים שהיא רגילה לראות בהם¹¹³.
footnotes: ¹¹³ הרב ד"ר מרדכי הלפרין במאמרו 'וגיניסמוס – רקע רפואי ובעיית הבדיקה ההלכתית' (אסיא, שם, עמ' 167-154; ובספרו רפואה מציאות והלכה סימן כג) התייחס רק למצב של וגיניסמוס אמיתי שבו אי אפשר בשום אופן להחדיר אפילו אצבע קטנה לנרתיק. לדעתו יש להקל כפסק הרב יהושע נויבירט, שהובא לעיל בהערה הקודמת, והוא מביא שם חמישה צדדי היתר לאותן נשים, ובכללם הבנת הנודע ביהודה (מהדורה קמא, יורה דעה, סימן מו, צוטטה גם בתשובת הרב נחום אליעזר רבינוביץ בהערה הקודמת) בדברי הרי"ף הרמב"ם והראב"ד שלשיטתם אין חובה בבדיקה פנימית כלל אלא מספיק קינוח בלבד; שיטת החזון איש שקינוח כמה פעמים מועיל; וכן פסיקת הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית, חלק ב סימן יג, במשמרת הטהרה, עמ' שמט-שנ), שלאחר שעברה מכסת הימים שרגילה לראות בהם אפשר להסתפק בבדיקה שגרתית כמה שאפשר לה, ושכן עיקר להקל בזה להלכה ולמעשה.
ע. נִדה חולה¹¹⁴ יכולה לעשות את בדיקות הפסק הטהרה והשבעה נקיים בשכיבה¹¹⁵.
footnotes: ¹¹⁴ לאו דווקא חולה, אלא שמטבע הדברים אישה חולה עלולה להזדקק לכך. יש להעיר על כך, שלעתים, כשצוואר הרחם נשמט ויורד לתוך הנרתיק, ובייחוד אם יש בו רגישות או פצע, האישה מתקשה להוציא בדיקה נקייה. אם במקרים כאלה תעשה בדיקה בשכיבה, הבדיקה תוכל לצאת נקייה. כך גם אישרה לנו, מבחינה רפואית, ד"ר חוה יעל שרייבר. ¹¹⁵ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יד סימן עא. פסקי משנה הלכות, פרק ז, ב. בנטעי גבריאל (פרק קג, י) כתב בשם ספר פרי שלום (עמ' לו אות ה), שבימי הריון יש להקל לבדוק בשכיבה, ובהערה שם כתב בשם האדמו"ר מצאנז קלויזענבורג שבשעת הדחק רשאית לעולם לעשות את הבדיקות בשכיבה. ולא כשו"ת קנה בשם (חלק א סימן צז) שהחמיר בזה, אלא אם כן הגיעה בבדיקתה עד מקום שהשמש דש.
עא. אישה בעלת רחם כפול עם שני צווארי רחם ושני נרתיקים, אחד רחב ואחד צר, תבדוק במקום הרחב, ולגבי המקום הצר אפשר להקל לה כדין בתולה שאינה יכולה לבדוק בעומק, ותבדוק שם כפי יכולתה¹¹⁶.
footnotes: ¹¹⁶ הרב שמואל הלוי ואזנר, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצו, עמ' רכו. והוסיף שם שאם אפשר היה בנקל לפתוח את הקרום בין שני הרחמים, ראוי לעשות כן, אך אם מדובר בטיפול קשה אפשר להשאירה במצב הקיים. ראה שם בנשמת אברהם, שאם ילדה בן מרחם אחד, ולאחר מכן ילדה בן מהרחם השני, הבן השני פטור מפדיון הבן.
היסח הדעת מבדיקות שבעה נקיים
עב. אישה הנמצאת בשבעה נקיים וראתה דם וחשבה שנאסרה בכך, וכעבור יומיים-שלושה התברר לה שיש לה פצע או שאין זה דם, והיא טהורה; או שהסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים, כגון שבעלה נסע לתקופה ממושכת וחזר פתאום, יש שהחמירו בכך והצריכוה לספור שבעה נקיים מחדש¹¹⁷. ויש שהורו שאף על פי שאת הימים שהסיחה בהם דעתה לא יכולה למנות לשבעה נקיים, בכל זאת יכולה להביא בחשבון את הימים הראשונים לפני שהסיחה דעתה¹¹⁸. למעשה, במקום הצורך, מי שמקל לגמרי להחשיב ימים אלו לשבעה נקיים, יש לו על מה שיסמוך, וניתן להוסיף ימים אלו לספירת שבעה נקיים¹¹⁹.
footnotes: ¹¹⁷ שו"ת מעיל צדקה, סימן סג; מובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קצו ס"ק ג. סדרי טהרה, קצו, יח. חכמת אדם, כלל קיז, יב. דרכי טהרה, פרק יד, ט. הרב אפרים גרינבלט, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, אב תשס"ו (וכן נראה מתשובתו לשאלה זו ממרחשוון תשנ"ח), הובאה בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 253–254. ¹¹⁸ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו באוצרות הטהרה, פרק ה, קיז. הרב אשר וייס, תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 247–248, ובמנחת אשר - נדה, מדור התשובות, סימן יא, וראה בהערה הבאה. בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סימן עג) כתב בשם שו"ת אמרי יושר (חלק ב סימן לד) להקל באופן זה במקום צורך גדול, ובמקום עיגון יש להקל לגמרי שגם הימים שהסיחה דעתה עולים לה. ¹¹⁹ שו"ת בית דוד, סימן ב. שו"ת צמח צדק, סימן קנה, ט. שו"ת אבן יקרה, חלק א, סימן מ. ראה דרכי תשובה, יורה דעה, קצו ס"ק כז, שהביא פוסקים שכתבו להקל בזה: שו"ת מהרש"ם, חלק ג סימן קיד; שו"ת עונג יום טוב, יורה דעה, סימן פג; שו"ת בית שלמה, אורח חיים, סימן לו. ראה חזון איש, סימן צב אות יא. וכן פסק הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית, חלק ב עמוד שכח – שלח; ובשו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן לא. שו"ת חשב האפוד, חלק א סימן קב אות ב. הרב יעקב אריאל, הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב שלמה משה עמאר, הרב יקותיאל פרקש והרב דוד קאהן, תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 231–236, 245–246, 249–252. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן רצה. הרב אשר וייס (בתשובתו הנ"ל) הסכים להקל רק במקום צורך גדול.
עג. אישה המסופקת לגבי בדיקת עד או כתם, לא תסיח דעתה, אלא תמשיך בספירתה ובבדיקותיה עד שיורה חכם לגבי ספקותיה.
עד. גם לפי הדעות המחמירות, אישה שהחליטה להפסיק לספור שבעה נקיים, ובאותו יום חזרה בה והמשיכה לספור, עולה לה ספירתה¹²⁰.
footnotes: ¹²⁰ לדעת הרב יוסף שלום אלישיב (אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקא, ג), היסח הדעת נחשב רק אם הסיחה דעתה יום ולילה שלמים, מעת לעת. בדרכי טהרה (יד, י; ובתשובות ותוספות, שם, עמ' 191, ב) כתב שעד 12 שעות לא נחשב להיסח הדעת ויכולה להמשיך לספור.
עה. אישה שעברה ניתוח גינקולוגי או טיפול גינקולוגי חודרני אחר בתוך שבעה נקיים: אם לא הסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים, יכולה להמשיך לספור כרגיל. ויש מי שכתב שאם היה דימום, אף על פי שאפשר לתלותו בפצע¹²¹, צריכה להתחיל לספור מחדש שבעה נקיים. טעמו: כיוון שעצם הדימום נחשב כאילו הסיחה דעתה מספירת שבעה נקיים¹²².
footnotes: ¹²¹ ראה להלן, פרק יד – 'דם מכה', עמ' 165 ואילך. ¹²² שו"ת שבט הלוי, חלק ב סימן עג.
עו. אישה שהייתה מחוסרת הכרה באמצע שבעה נקיים, אם האישה הייתה לבושה בגד לבן שנמצא נקי, יכולה להמשיך ולספור את שבעת הימים הנקיים, ולטבול ביום השביעי, ואינה צריכה להתחיל ולספור שבעה נקיים מחדש¹²³.
footnotes: ¹²³ הרב יעקב אריאל, הרב ישראל גנס, הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב יצחק זילברשטיין, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, הרב שלמה משה עמאר, הרב יקותיאל פרקש, הרב דוד קאהן והרב מנשה קליין, תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 231–255. תשובת הרב קליין הובאה גם בשו"ת משנה הלכות, חלק טז, סימן מ. כך גם כתב הרב אפרים גרינבלט בתשובתו הראשונה מתשנ"ח, לעיל הערה 117, אך בתשובתו הנ"ל משנת תשס"ו חזר בו והורה להחמיר. הרב יעקב יוסף בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ה בניסן תשס"ג. הרב אשר וייס, בתשובתו הנ"ל, כתב להקל רק במקום צורך גדול, אחרת אותם ימים שהייתה מחוסרת הכרה לא עלו לה. הרב ישראל רייזמן (שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 252–253) התיר בתנאי שבעלה ימנה בשבילה.
שטיפות פנימיות או טיפול בפתילות בשבעה נקיים
עז. מותר לאישה לרחוץ כדרכה וגם ללכת לים ולבריכה בשבעה נקיים¹²⁴.
footnotes: ¹²⁴ טורי זהב, יורה דעה, קפח ס"ק א, ודחה דברי חמיו בספר בית חדש, שם. שו"ת דברי מלכיאל, חלק ג סימן סא. שו"ת מהרש"ם, חלק ב סימן מ. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב סימן ע. שו"ת באר משה, חלק ב סימן נח; חלק ד סימן נד. דרכי טהרה, פרק יד, יב. שו"ת שבט הלוי, חלק ה סימן קו, ד. וראה שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן מג. וכן הרב יוסף שלום אלישיב, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקט, מב.
עח. מותר לאישה לשטוף את עצמה שטיפות פנימיות בתוך שבעה נקיים, ואין לחוש שמא בשעת הקילוח היה דם ברחם ונשטף על ידי קילוח המים, דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, הואיל ולאחר הבדיקה של הפסק בטהרה, היא עומדת בחזקת שאינה רואה דם ¹²⁵. ויש שהורו שסמוך לבדיקות שבעה נקיים תימנע משטיפות פנימיות¹²⁶, ובפרט אישה שדרכה לראות מראות המסופקים מבחינת מראיהם, אם הם טהורים או אסורים, לא תעשה כן כיוון שהשטיפה הפנימית עלולה להעלים מראות אלו¹²⁷.
footnotes: ¹²⁵ טהרת הבית, סימן יג, עמ' שטו. שו"ת מהרש"ם, חלק ב סימן מ. שו"ת דברי מלכיאל, חלק ג סימן סא. שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ו סימן צז. חזון איש, יורה דעה, סוף סימן פ. וכן משמע מהרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצו, עמ' רכ. ¹²⁶ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א סימן צד; חלק ג סימן נז. ראה בהרחבה באוצר המושגים, ערך שבעה נקיים. ¹²⁷ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב סימן עא, שם חלק ג סימן נז. הרב פיינשטיין חילק בתשובותיו בין אישה רגילה, שבשעת הצורך יכולה להמתין כרבע שעה בין השטיפה לבדיקה, לבין אישה שיש חשש ממשי שהשטיפה תעלים דם, ולכן אסור לה לשטוף שטיפה פנימית קודם הבדיקות. ראה גם קנה בשם (הלכות נִדה, סימן קפח, באורי טורי זהב, אות א) שכתב שאף שאין איסור בשטיפה פנימית קודם הבדיקה 'מכל מקום, אשה שעושה כן כדי לשטוף אם יש דם, אין זה מן החוכמה'. לעומת זאת, בקונטרס שיח איש (דין שבעה נקיים, עמ' פב, י) בשם החזון איש, התיר לשטוף לפני בדיקה לאישה שקשה לה להיטהר. בשו"ת חלקת יעקב (יורה דעה, סימן ק) התיר לשטוף ביום הראשון אך לא התיר לשטוף קודם בדיקת היום השביעי. בספר טהרה כהלכה (פרק יז, ו) כתב שאישה המתקשה להיטהר, תשאל מורה הוראה אם יכולה לשטוף את עצמה לפני בדיקה. וראה עוד שם (ביאורים לפרק יז אות א) שהאריך לבאר את יסוד המחלוקת - האם הבדיקה נועדה לברר את מצבה של האישה מאז הבדיקה הקודמת, או שבא לברר את מצבה ברגע הבדיקה ממש.
עט. אישה שמבחינה רפואית צריכה לשטוף את עצמה שטיפות פנימיות, עדיף שתעשה בדיקות שבעה נקיים קודם לביצוע השטיפות. אם מבחינה רפואית לא מתאפשרת בדיקה קודם השטיפה, מותר לה לשטוף את עצמה שטיפה פנימית גם קודם הבדיקה¹²⁸, ויש שהורו שתמתין כרבע שעה - עשרים דקות, בין השטיפה לבדיקה¹²⁹.
footnotes: ¹²⁸ שו"ת יגל יעקב, יורה דעה, סימן ס. וראה שו"ת באר משה (חלק ב, סימן נח), שכתב שטוב לבצע בדיקה פנימית לפני השטיפה, ובכך יוצאים ידי חובת כל השיטות. ¹²⁹ שו"ת אגרות משה, שם.
פ. אישה שצריכה להכניס פתילות לתוך הנרתיק יום יום, יכולה לשימן לאחר שתעשה בדיקת הפסק טהרה וגם בדיקה אחת ביום הראשון שיצאו נקיות. פתילות עלולות לשנות את צבע הליחה הטבעית. ביום השביעי תבדוק בבוקר ולאחר מכן תשים את הפתילה¹³⁰. אם צבע הפתילה עלול לטשטש את הבדיקה ביום השביעי, להוריד צבע על עד הבדיקה ולגרום שאלה הלכתית, כדאי לשטוף שטיפה פנימית את השאריות כמה שעות קודם לכן.
footnotes: ¹³⁰ ראה שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד סימן קה אות ד.
פא. במקרים שהאישה בודקת רק ראשון ושביעי, מצוי שהאישה שוכחת לבדוק ביום השביעי. לכן כדאי וחשוב להכין מראש תזכורות. בדרך כלל, גם כשמקלים להמעיט בכמות הבדיקות, ההמלצה היא לבדוק פעם אחת נוספת באמצע, אך כאן אי אפשר כיוון שהפתילות עלולות לטשטש את הבדיקה, להוריד צבע על עד הבדיקה ולגרום לשאלות הלכתיות. אם בכל זאת אפשר, רצוי להוסיף בדיקה באחד הימים האמצעיים, על פי ההוראות דלעיל בהלכה הקודמת לגבי בדיקה ביום השביעי.