בין איש לאשתו

כמו בכל הפרקים העוסקים בטהרת המשפחה, גם בפרק הקצר שלפנינו תובאנה התייחסויות קצרות ועקרוניות בלבד מתוך מכלול ההלכות בין איש לאשתו בעניני טהרת המשפחה.

פרק פט – 'טיפולים רפואיים בין איש ואשתו' מובא להלן בכרך הרביעי, מעמ' 111 ואילך .

בעל לפסוק על דמי אשתו

ילתא אייתא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה, וטמי לה. הדר אייתא לקמיה דרב יצחק בריה דרב יהודה, ודכי לה¹. נִדה כ, ב

footnotes: ¹ תרגום: ילתא, אשתו של רב נחמן, הביאה מראה דם לפני רבה בר בר חנה וטימא לה. חזרה והביאה את המראה לפני רב יצחק בנו של רב יהודה, וטיהר לה.

משמע שלא הייתה רגילה להראות לרב נחמן בעלה. ושמא לא היה בקי... אי נמי הייתה חוששת שמא היה מחמיר על עצמו להיות לבו נוקפו ופורש ולא יסמוך על חכמתו. אי נמי שלא תתגנה בפניו אבל אין לומר דאסור לראות דמי אשתו². תוספות שם, דיבור המתחיל 'כל יומא'

footnotes: ² ההנחה הראשונה של תוספות היא שילתא לא הייתה רגילה להראות מראות דמים שלה לרב נחמן בעלה, ואם כן היינו עשויים להניח, שמא בעל לא יכול לפסוק על דמי אשתו. אך תוספות דוחה הנחה זאת, ונותן שלושה הסברים מדוע ילתא לא הייתה מביאה מראות דמים לרב נחמן: או מפני שלא היה בקי; או שחששה שמא יחמיר על עצמו ויאסור למרות שיחשוב שהמראה טהור; או שלא רצתה להתגנות בפניו. מסקנת תוספות היא שאין איסור לבעל לראות ולפסוק על מראות דמים של אשתו, והם מביאים שם בהמשך הוכחה לפסיקתם.

תמיד תמהתי על ההלכה שמותר לתלמיד חכם להורות לאשתו, ולמעשה לעצמו, בהלכות נִדה. כיצד התירו חז"ל לבעל שהוא נוגע בדבר, לפסוק הלכה, הרי יש לחשוש שלבו יטנו להתיר את האסור איסור כרת? ואפשר שידעו חז"ל שחומרת הלכות אלו, שהיא גדולה מאד, ידועה לתלמידי חכמים, ולכך אין לחשוש שיתירו אף חשש איסורי כרת, וסמכו על כך שלא יקל אדם לעצמו אם אינו יודע ההלכה על בוריה... ואפשר עוד שסמכו חז"ל על כך, שכשאדם לומד הלכות אלו ונותן דעתו עליהן ועוסק ב'דם שפיר ושליא', אין חטא בא על ידו. הרב מרדכי אליהו, הקדמה לדרכי טהרה, עמ' 16

א. מותר לתלמיד חכם שהגיע להוראה להורות לאשתו בדיני נִדה ולפסוק לה, לאיסור או להיתר, על עד בדיקה או כתמים, אפילו בדבר שאינו מפורש בפוסקים וצריך לדמות הלכה להלכה מכוח סברה. שלא נחשדו תלמידי חכמים להורות להקל לעצמם בדבר שיש בו ספק איסור על פי ההלכה³. אם הבעל חושש שמא יחמיר על עצמו יותר מדי, יתייעץ עם פוסק אחר.

footnotes: ³ שפתי כהן, יורה דעה, סימן קפח ס"ק ז. ערוך השלחן, שם, סע' כב. שו"ת יהודה יעלה, חלק א יורה דעה, סימן קפז. שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן ל. דעת תורה, יורה דעה, סימן יח, ס"ק מד. בטהרת הבית (הקצר, סימן ו, כא-לא) הביא כללי הוראת חכם בהלכות נִדה. ראה מקורות נוספים בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצ מעמ' קסח ואילך.

חילוקי דעות בין איש לאשתו

ב. אם יש חילוקי דעות בין איש לאשתו ביחס להלכות נִדה, כגון – עד כמה להחמיר או להקל בהן, ראוי שבני הזוג יקבלו עליהם מורה הוראה מובהק המקובל על שניהם, יפנו אליו באופן אישי ויתארו בפניו את חילוקי הדעות שלהם, וינהגו לפי הדרכותיו.

ג. כשיש דרישה לעבור על ההלכה, כגון בעל שמסרב להמתין ארבעה או חמישה ימים לראיית האישה ועוד שבעה נקיים, אלא דורש שאשתו תתחיל לספור שבעה ימים מיד מתחילת הווסת, ואם לא יתירו לו, יחיה אתה ללא טבילה, אין להתיר לה להקדים טבילתה מחמת דרישתו⁴.

footnotes: ⁴ דרכי תשובה, יורה דעה, סימן קצו סעיף יא אות פג. קובץ תשובות, חלק ג סימן קלה. וראה עוד שו"ת מהרש"ם, חלק ח סימן צב. כשמדובר בזוג שאינם שומרי מצוות, והבעל אינו מוכן להימנע מחיבוק ונישוק עד לאחר הטבילה, נחלקו הפוסקים: הרב יעקב אריאל והרב אפרים גרינבלט הורו שהאישה תטבול ללא ברכה לאחר שבעה ימים מתחילת הווסת ללא ידיעת הבעל, ולאחר שבעה נקיים תטבול שוב בברכה. הרב אביגדֹר נבנצל כתב שאם יעשו כן מעצמם, יש להעלים עין, אך אין להורות להם לעשות כך. הרב דוב ליאור והרב יהושע נויבירט כתבו שאין להתיר. תשובות הפוסקים נכתבו לשאלת הרב מנחם בורשטין, אדר א' תשס"ג, והובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 51–53.

נאמנות האישה

אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנִדה שסופרת לעצמה? שנאמר "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא טו, כח); "לָּהּ" - לעצמה. כתובות עב, א

ואם תאמר, מנין לנו שעד אחד נאמן באיסורים? ויש לומר שלומדים מנִדה כמו שדרשו "וְסָפְרָה לָּהּ" – לעצמה. תוספות גיטין ב, ב

ד. התורה העניקה לאישה נאמנות חזקה וברורה, בדומה לנאמנות של שני עדים בבית דין, לגבי הזמן שבו ראתה דם, לגבי בדיקותיה, ולגבי טבילתה וטהרתה. המקור בתורה הוא בפסוק "וְסָפְרָה לָּהּ", וממנו דרשו חז"ל: "לָּהּ" – לעצמה⁵. דיני נאמנות עד אחד באיסורים נלמדים ממקור זה של הנאמנות שניתנה לאישה⁶.

footnotes: ⁵ כתובות עב, א. תוספות, גיטין ב, ב, דיבור המתחיל 'עד אחד נאמן באיסורים'. המהרש"א (גיטין שם) הסביר שלדעת תוספות שני עניינים נלמדים מהפסוק: האחד – שעד אחד נאמן באיסורים כשלא איתחזק איסורא, וזה נלמד מנאמנותה על ימי הספירה; והשני – שעד אחד נאמן גם כשאיתחזק איסורא, כשהדבר בידו, וזה נלמד מנאמנותה לומר שטבלה ונטהרה. אבל לדעת הרשב"א (בחידושיו ליבמות פח, א) ופוסקים אחרים עד אחד נאמן גם כשאיתחזק איסורא ואין בידו לתקנו. ראה דיון על גדר הנאמנות בספר בית יעקב (נבון), פרק ח, מעמ' קכז ואילך. ⁶ כך לשיטת תוספות, שם. אמנם לשיטת רש"י (שם), עד אחד נאמן באיסורין כיוון שהתורה האמינה כל אדם מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב.

ה. האישה צריכה להיזהר מאוד שלא לקלקל את חזקת נאמנותה, כגון שלא לומר לבעלה 'נטמאתי' בזמן שהיא בעצם טהורה, עקב קטטה וכדומה. מחד גיסא, התורה נתנה לאישה נאמנות מוחלטת, אך מאידך גיסא, אם האישה מקלקלת את נאמנותה, לא קל להחזיר את הנאמנות, הן מבחינה הלכתית והן מבחינת יחסי אנוש בינה לבין בעלה. לכן אין להשתמש כלל בשקר לשום צורך שהוא, בפרט לא ביחסים העדינים והמורכבים שבין איש לאשתו. גם אין שום מקום לאי אמירת אמת לשם השגת דבר מה מהבעל, להיתולים או לצחוק, בנושאים רגישים כאלה, ויש לומר את האמת כמות שהיא.

ו. אישה שאמרה לבעלה: 'טמאה אני', ואחר כך אמרה: 'טהורה אני', אינה נאמנת להתיר עצמה, ואסורה לבעלה⁷. ואם חזרה בה תוך כדי דיבור – נאמנת⁸.

footnotes: ⁷ שלחן ערוך, יורה דעה, סימן קפה, ג. הטעם הוא משום 'דשויא נפשיה חתיכה דאיסורא', דהיינו, שהעדות עצמה הפכה דבר מסוים לאיסור לאותו אדם שהעיד על כך. ⁸ רמ"א, שם.

ז. אם האישה אמרה לבעלה 'טמאה אני', ולאחר מכן אמרה שבאמת היא מותרת לבעלה, אם נתנה הסבר הגיוני וסביר מדוע אמרה קודם לכן שהיא אסורה, כגון: ראיתי כתם, וחשבתי שהוא טמא, אבל התברר שהוא טהור; ראיתי כתם והתברר שהכתם בא מפצע; היו לידינו אנשים והתביישתי שיראו אותנו; הרי זו אמתלא – תירוץ הגיוני וסביר, והאישה מותרת⁹ לבעלה¹⁰. אך אם האישה אומרת 'סתם צחקתי' וכיוצא בזה, אינה נאמנת, ואסורה לבעלה¹¹.

footnotes: ⁹ הרמ"א (בשלחן ערוך שם) כתב שאפילו אם לא אמרה את האמתלא, רק שבאה ושוכבת אצל בעלה, והוא יודע ומכיר שמה שאמרה תחילה: 'טמאה אני', עשתה מחמת קטטה שהיה לו עמה, גם כן נאמנת. ¹⁰ הערת הרב אביגדֹר נבנצל – נראה שתלוי הדבר אם מאמין לה. ¹¹ הערת הרב אביגדֹר נבנצל – אם מאמין לה אולי מותרת.

ח. אישה שהיא מסופקת אם נאסרה, לא תאמר לבעלה 'נטמאתי', אלא תאמר לבעלה את המציאות כמות שהיא. כגון: ראיתי כתם, ואני לא יודעת אם הוא אוסר או לא, לכן אנחנו צריכים לפרוש כעת עד לבירור העניין¹².

footnotes: ¹² ראה דרכי טהרה, פרק יב, טז.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. זכריה ח, טז

ט. התנהגות קבועה ועקבית של אמירת אמת בכלל, ובין איש לאשתו בפרט, הכרחית ומחויבת, הן מבחינה מוסרית כללית, והן מבחינה הלכתית; והיא גם טובה ויעילה יותר מבחינת יחסי אנוש וגם מבחינת מנוחת הנפש שהיא נותנת לאדם.

נאמנות אישה לומר שיש לה מכה באותו מקום שממנו יוצא הדם, וטהורה; או 'מראה כזה ראיתי ואיבדתיו', הובאה לעיל, בפרק יד – 'דם מכה', עמ' 166 הלכה ז; וכן בפרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 142 הלכה נח.