Sefer Puah, First Volume; Family and Purity, III Immersion and Interposition in Complex Situations
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצבים מיוחדים בטבילה
ובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי העניין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב), ויתן אל לבו בדמיון, כי כמו שנתחדש בגופו, יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי רק במים חיים או מכונסין שהן על גבי קרקע ולא בכלי, מכל מקום כדי לתת אל לבו במחשבה כאילו העולם כולו מים, והוא נתחדש בעלותו מהם. ספר החינוך, מצווה קעג
אין האשה עולה מטומאתה ויוצאת מידי ערוה עד שתטבול במי מקווה כשר, ולא יהיה דבר חוצץ בין בשרה ובין המים. אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם, הרי היא אחר הרחיצה כמות שהייתה קודם הרחיצה בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקווה או במעיין או בימים שהם כמעיין. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יא, טז
פרק זה לא יעסוק במכלול דיני הטבילה, אלא במקרים ובמצבים מיוחדים בטבילה.
טבילה בזמנה
א. אישה שבעלה בעיר, מצווה שתטבול בזמנה. אין זו חובה גמורה אלא הנהגה ראויה, כיוון שנפסק להלכה שטבילה בזמנה אינה מצווה¹. לכן, במקרים חריגים, כשיש הסכמה מלאה של שני בני הזוג², מותר לדחות את הטבילה, בעיקר לזוגות שכבר קיימו פרייה ורבייה, כדי לאפשר טבילה מתוך נחת ושמחה ולא מתוך תחושת לחץ³.
footnotes: ¹ פירוט יובא באוצר המושגים, ערך טבילה. ² הסכמה מלאה של שני בני הזוג' הוא ביטוי העלול להטעות, מפני שלעתים אחד מבני הזוג רוצה, ואילו בן הזוג האחר עלול להרגיש שהדבר נכפה עליו, למרות שאינו אומר זאת במפורש. לכן צריך שיהיה דיבור כן ואמיתי בין בני הזוג על עניין רגיש זה. ³ ראה שו"ת רב פעלים, חלק ב, יורה דעה, סימן לד.
ב. אישה שבעלה לא נמצא בעיר והגיע זמן טבילתה לטהרה, אם יש סיכוי כלשהו, אפילו סיכוי קטן, שבעלה יגיע בכל זאת – תטבול. אך במקרה כזה לא תטבול בשבת⁴.
footnotes: ⁴ רמ"א, יורה דעה, קצז, ב.
ג. אישה שבעלה לא נמצא בארץ במשך חודשים אחדים, ורוצה לטבול לטהרתה, טובלת בברכה⁵.
footnotes: ⁵ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קנט. אך לא תטבול בשבת, כדלעיל.
טבילה ביום השביעי מבעוד יום
זמן הטבילה של אישה הוא בסוף שבעת הימים הנקיים, בלילה, אור ליום השמיני. לעתים אין לאישה אפשרות לטבול בלילה, כגון ביישוב שאין בו מקווה, והטבילה חלה בליל שבת. הדיון ההלכתי הוא בשאלה האם יש לדחות את הטבילה למוצאי השבת, או שבשעת דחק כגון זו אפשר להתיר בדיעבד טבילה ביום ששי אחר הצהריים, דהיינו ביום השביעי של שבעה נקיים, מבעוד יום. כמובן, ייתכנו מקרים נוספים, כגון נסיעה הכרחית של אחד מבני הזוג שאי אפשר לדחותה, או נסיעה של שניהם למקום שבו אין אפשרות לטבול.
רקע הלכתי
אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי: מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן, ליטבלינהו ביממא דשביעאה⁶? משום דרבי שמעון, דתניא ... ר' שמעון אומר: "אַחַר תִּטְהָר" - אחר מעשה תטהר. אבל אמרו חכמים: אסור לעשות כן, שמא תבא לידי ספק⁷. נִדה, שם
footnotes: ⁶ תרגום: אם בזמן הזה נתנו לכל הנשים דין זבות, וזבה יכולה לטבול מבעוד יום, מדוע שלא נאפשר לכל הנשים לטבול ביום השביעי מבעוד יום? ⁷ לפי תוספות (נִדה, סז, ב, דיבור המתחיל 'אבל') והרשב"א (תורת הבית, בית שביעי שער ז; לא, א) אסר רבי שמעון לטבול ביום השביעי, שמא תשמש לאחר הטבילה, ואחר כך תראה דם, וטבילתה תתבטל למפרע. לעומת זאת, לפי רבי זרחיה הלוי (סלע המחלקות, השגה מא, עמ' קנה; מובא גם בתורת הבית, שם) מותר לאישה לטבול ביום השביעי, ורבי שמעון רק אסר לשמש עד תום היום. רוב הפוסקים כתבו שאסור לה גם לטבול ביום השביעי, וכך פסק גם בשלחן ערוך (יורה דעה, קצז, ג-ד). אם האישה עברה על התקנה וטבלה ביום השביעי, נחלקו הראשונים מה דינה. הראב"ד (בעלי הנפש, שער הטבילה עמ' עו) כתב בשם רב אחאי גאון שעליה לטבול שנית, כיוון שחכמים השוו את דין הזבה לדין הנִדה, שחייבת לטבול בלילה. הרשב"א (תורת הבית, שם) ורוב הראשונים חלקו על הראב"ד, וכתבו שבדיעבד – גם טבילה ביום השביעי מועילה. להלכה נפסק בשלחן ערוך (קצז, ה) כרוב הראשונים, שבדיעבד עלתה לה טבילה גם ביום השביעי. לעומת זאת, בבית חדש (שם) פסק שלא עלתה לה טבילה וצריכה לטבול שנית; ובשפתי כהן (שם, ס"ק יא) כתב שבמקום שאפשר טוב להחמיר שתטבול שוב. להרחבה ראה שערי אורה, עמ' 149-148.
מדין תורה, רשאית זבה גדולה⁸ לטבול כבר בבוקר היום השביעי משבעת הימים הנקיים והיא טהורה, בתנאי שלא תראה דם עד הערב וכתוצאה מכך תסתור את שבעת ימי ספירתה.
footnotes: ⁸ ראה באוצר המושגים, ערך נִדה וזבה.
חכמים גזרו שאישה לא תטבול ביום השביעי אלא תמתין עד לאחר צאת הכוכבים 'שמא תראה ותסתור'. כלומר: שמא תטבול, תטהר, תשמש עם בעלה ביום השביעי, ואז תראה דם לפני שקיעה ונמצא שבא עליה באיסור. (אם טבלה ביום השביעי, שמשה עם בעלה וראתה רק לאחר צאת הכוכבים – לא עברה על איסור דאורייתא, שכן ראיית הדם לאחר תום שבעה נקיים היא טומאה חדשה, אך ראיית דם ביום השביעי אוסרת את האישה למפרע, כיוון שנתברר שלא היו שבעה ימים נקיים.)⁹
footnotes: ⁹ נִדה סז, ב. שלחן ערוך, יורה דעה, קצז, ג.
יש מי שכתב שבשעת הדחק אישה מותרת לטבול סמוך לחשכה, בתנאי שתבוא הביתה ותפגוש את בעלה רק משחשיכה. ונחלקו הפוסקים עד כמה ניתן להסתמך על דעה זו למעשה¹⁰.
footnotes: ¹⁰ רבנו תם בתוספות (שם, דיבור המתחיל 'משום סרך בתה') התיר לטבול ביום סמוך לחשכה בתנאי שתבוא לביתה רק משחשכה. לדעת רוב הפוסקים (טור, סימן קצז; שפתי כהן, קצז ס"ק ו) רבנו תם התיר רק ביום השמיני. אך יש הסוברים (סדרי טהרה, קצז, ס"ק ט) שבמקום דחק ואונס התיר גם ביום השביעי, כפי שיפורט להלן.
ד. לפי רוב הפוסקים אין לטבול ביום השביעי של שבעת הימים הנקיים, אפילו אם הדבר יגרום לדחיית הטבילה בלילה אחד¹¹. בדוגמא שלנו, דחיית הטבילה מיום ששי לפני כניסת השבת עד למוצאי שבת. אך למעשה, יש מורי הוראה שנהגו להקל בדבר, ובמקום דחק ואונס, במקום שאין שום אפשרות לטבול בליל שבת, כגון במקום שאין בו מקווה, וזמן טבילתה של האישה בליל שבת, להורות לאישה לטבול אפילו ביום השביעי מבעוד יום, דהיינו ביום ששי אחר הצהריים לפני כניסת השבת, בתנאי שלא תתראה עם בעלה עד כניסת השבת¹². יש להעיר שבמצבים כאלה צריך תכנון זמנים מדויק וקפדני כדי לאפשר לאישה לטבול ברגיעה מבעוד יום, להספיק להגיע לביתה לפני כניסת השבת, ושכשתגיע לביתה, בעלה כבר יצא מהבית כדי שלא יתראו לפני הלילה. ראוי ורצוי לתכנן מרווח זמן שמביא בחשבון עיכובים אפשריים, כדי למנוע מצב שבו האישה תתאחר ולא תוכל להגיע לביתה קודם כניסת השבת.
footnotes: ¹¹ שלחן ערוך, יורה דעה, קצז, ד. ¹² חכמת אדם, סימן קיח, ו. שו"ת שואל ומשיב, חלק א, סימן ז. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן ס. והוסיף שבשעת הדחק, בזמננו, שמדליקים אור בכל בית ואין הולכים לישון עד כמה שעות בלילה, ובאים ונכנסים אנשים זרים בבית, אין לחוש שתתייחד עם בעלה, ואם כן מותרת לטבול ולחזור מבעוד יום. ולפי זה, אם יש ילדים בבית ולא יוכלו להתייחד, מותרת לחזור לביתה אחרי הטבילה אפילו מבעוד יום. אך גם לשיטתו אין להם להיפגש לפני הלילה. טהרת הבית, חלק ב, סימן יד, עמ' תצב, וכן עמ' תקב. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב , תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, כסלו תשס"ט, הובאה בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 271. הרב ישראל גנס (בתשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 272), התיר בכפוף לשיקול דעתו של מורה ההלכה. בשו"ת טהרת ארץ ישראל (סימן יד), התיר טבילה ביום השביעי רק אם לא קיימו פרייה ורבייה או כשדחיית הטבילה תגרום לתקלה ומכשול.
ה. יש מי שכתב שבמקרים כאלה רצוי שהאישה תעשה הפסק טהרה נוסף ביום הרביעי לראייתה, כדי שהטבילה בערב שבת תהיה ביום השמיני לשבעה נקיים¹³. אמנם רוב הנשים אינן מצליחות להפסיק בטהרה כבר ביום הרביעי מתחילת הווסת, כך שהדבר בדרך כלל אינו מעשי.
footnotes: ¹³ שו"ת חתם סופר, סימן קצז. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן יז אות כד. שו"ת מנחת יצחק, חלק ח, סימן עה. שיעורי שבט הלוי, סימן קצז, ה. הרב יחיאל פאוסט, 'טבילת נשים בשביעי בשעות היום', תחומין יג (תשנ"ב-תשנ"ג), מעמ' 299, סיכומו בעמ' 306. הרב ישראל גנס, הרב מאיר ניסים מאזוז והרב אביגדֹר נבנצל, תשובות לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 272–273.
ו. יש יותר מקום להקל אם מדובר במקרה שבו הטבילה במוצאי שבת לא תתאפשר, כגון אשת חייל שצריך לחזור לבסיסו במוצאי שבת¹⁴.
footnotes: ¹⁴ הרב מאיר ניסים מאזוז והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם.
ז. יש מי שהורה שכאשר אי אפשר לטבול בזמן, ודחיית טבילה ללילה הבא עלולה לגרום להחמצת הביוץ, יש מקום להתיר טבילה ביום השביעי כדי לאפשר חיי אישות במועד הביוץ¹⁵.
footnotes: ¹⁵ הוראה בעל פה מהרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין, בכפוף לתנאים שפורטו לעיל. לעומת זאת, הרב מאיר ניסים מאזוז והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל (שו"ת פוע"ה, שם), כתבו שהחמצת הביוץ אינה סיבה להתיר טבילה ביום השביעי, כיוון שיכולה להיכנס להריון בחודש הבא.
ח. יש מקום לומר לזוג כזה שהאפשרות לטבול ביום השביעי מבעוד יום אינה לכתחילה, אך ניתן לסמוך על הדעות המקלות¹⁶.
footnotes: ¹⁶ טהרת הבית (הקצר), סימן יד, יא. הרב ישראל גנס והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם.
ט. גם אם האישה טבלה מבעוד יום ביום השביעי, ברור שאינה מותרת לבעלה אלא בלילה, לאחר צאת הכוכבים.
י. כדי לטבול ביום השביעי מבעוד יום, יש צורך בהיתר אישי מפוסק¹⁷.
footnotes: ¹⁷ ראה פירוט וסיכום - הרב רמי ברכיהו, 'טבילת אשה בערב שבת מבעוד יום', תחומין טז (תשנ"ו), מעמ' 128 ואילך, ובשו"ת טל לברכה, חלק ב, סימן צו.
טבילה ביום
רקע הלכתי
אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב: נִדה – בין בזמנה בין שלא בזמנה, אינה טובלת אלא בלילה, משום סרך בתה.
אתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמניא משום אריותא. רב אחא בר יעקב בפפוניא – משום גנבי. רב יהודה בפומבדיתא – משום צינה. רבא במחוזא – משום אבולאי¹⁸. נִדה סז, ב
footnotes: ¹⁸ התקנה שנִדה תטבול בלילה בלבד, משום 'סרך בתה', תבואר להלן. למרות התקנה, מביאה הגמרא כמה מקרים שבהם התירו לטבול ביום השמיני: רב אידי התקין תקנה לטבול ביום השמיני במקום ששמו נרש משום סכנת אריות. רב אחא בר יעקב התקין כך בפפוניא משום גנבים. רב יהודה התקין כך בפומבדיתא משום צינה. רבא התקין כך במחוזא משום שוערי העיר הגויים או משום שבלילה יש סכנת נפילה למערות.
בנוסף לגזירה, שנזכרה בפיסקה הקודמת, שאישה לא תטבול ביום השביעי מבעוד יום; גזרו חכמים שאישה לא תטבול ביום כלל, משום 'סרך בתה'. כלומר: שמא בתה תראה אותה טובלת ביום ותחשוב שהיה זה היום השביעי. הבת, שתחשוש לשאול את אימה, תבוא לטבול ביום השביעי, ותשמש עם בעלה. אם תראה דם באותו יום, נמצא שבא עליה באיסור (כפי שהתבאר לעיל). אך במקרים של אונס, כגון סכנה, התירו לטבול בשמיני, ביום.
יא. אישה לא תטבול ביום. אך אם יש אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת הקור, או פחד מגנבים וכדומה, יכולה לטבול ביום השמיני¹⁹.
footnotes: ¹⁹ שלחן ערוך, יורה דעה, קצז, ד. בפתחי תשובה (שם, ס"ק יא) כתב בשם חמודי דניאל שאונס המתיר לטבול ביום הינו דווקא אונס כללי לכל נשות העיר. אך בלחם ושמלה (שם, ס"ק ח) ובשו"ת דעת כהן (סימן פח) כתבו שגם באונס פרטי מותר. בשו"ת הרמ"א (סימן יט) ובשו"ת מהרש"ל (סימן ו) מבואר שגם במקום שאינה יכולה להסתיר טבילתה אם תטבול בלילה, נחשב אונס.
טבילה בשבת
יב. אישה שטבילתה בליל שבת, והמקווה מרוחק יחסית, לכתחילה תתנה שאינה מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות, כדי שתוכל לנסוע למקווה לפני כניסת השבת. אך גם אם לא התנתה, בעלה יכול להסיעה למקווה אחרי שהדליקה נרות²⁰.
footnotes: ²⁰ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רא. וכתב שאם האישה כבר קיבלה שבת, לא תעשה פעולות האסורות בשבת, כגון פתיחת הדלתות שמדליקה אורות ברכב.
יג. אישה יכולה לטבול בליל שבת בסוף היום השביעי לנקיים אחרי השקיעה, אפילו לפני צאת הכוכבים, בתנאי שתבוא לביתה לאחר צאת הכוכבים²¹, ויש מי שהורה שלכתחילה תטבול בזמן בין השמשות אם רוצה לטבול במים חמים²². נשים אשכנזיות נהגו לטבול אחרי צאת הכוכבים, ואפילו במים חמים²³.
footnotes: ²¹ שו"ת חכם צבי, סימן יא. דרכי טהרה, פרק יז, יג; וכן בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), סימן סד. ²² טהרת הבית, פרק יד, ג. הטעם כיוון שטבילה במים חמים בשבת אסורה מדרבנן. אולם לא גזרו על איסורי דרבנן בין השמשות לצורך מצווה. ²³ קרבן נתנאל, שבת פרק ב, סימן כב. שו"ת נודע ביהודה, תנינא, אורח חיים, סימן כד. שו"ת בנין ציון סימן עו. טעם המתירים הוא כיוון שטבילה כזאת שסמוכה לכניסת השבת, אין בה חשש שמא יחממו בשבת באיסור מים בשבילה.
טבילה בשבת למי שלא הספיקה להתכונן
יד. מעיקר הדין, אישה שלא הצליחה לחפוף ולהתכונן לטבילה לפני כניסת השבת, אינה יכולה לטבול בשבת. מצד דין תורה אישה צריכה לעיין בגופה ובראשה. אם לא נמצא עליה שום דבר חוצץ, יכולה לעיין בגופה גם בשבת. ואולם, אי אפשר לקיים בשבת את תקנת עזרא של חפיפה הכוללת סירוק שער הראש והדחת בית הקמטים במים חמים. רחיצת כל הגוף היא רק לכתחילה, אך עיון בגוף וחפיפה מעכבים אפילו בדיעבד²⁴. הבעיה מתעוררת בעיקר בסירוק שער הראש, שלפי רוב הפוסקים יש בזה איסור תורה של תולדת גוזז, ולכן אי אפשר להתיר גם על ידי גויה. לכן אין להתיר טבילה כזאת גם בשעת הדחק²⁵.
footnotes: ²⁴ ראה ערוך השלחן, יורה דעה, קצט, כא בביאור הדברים. ²⁵ הרב אברהם יצחק הלוי כלאב והרב חיים קנייבסקי, תשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין, סיוון תשס"ה, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 296, 298.
טו. בדיעבד, אישה שלא הצליחה לחפוף ולהתכונן לטבילה לפני כניסת השבת, ואין לה שיער בראשה, יכולה במקרה של אונס גמור ובשעת דחק גדולה, כהוראת שעה ובאופן חריג, לעיין בגופה ולשטוף עצמה בפושרים מדוד שמש, ולטבול²⁶. יש מי שהתיר גם באישה שיש לה שיער קצר, כיוון שבשיער קצר אין קשרים ויכולה לבדוק שערותיה בידיה²⁷. ויש מי שהורה שבמקרי דחק מיוחדים, יכולה לחפוף ולסרוק שערה על ידי גויה²⁸. וראה עוד כאן בהערה²⁹.
footnotes: ²⁶ הרב יעקב אריאל והרב דוב ליאור, תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה שם, עמ' 291–292, 295. ותבצע את כל הפעולות המותרות בשבת, כגון שתנקה היטב ציפורניה ותצחצח שיניה באופן המותר וכו'. תשובת הרב אריאל הובאה גם בשו"ת באהלה של תורה, חלק ה, סימן סט. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן שטז. ²⁷ הרב יהושע נויבירט, תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 297. ²⁸ טהרה כהלכה, פרק יח, כט. גם התיר שהאישה עצמה תבצע את פעולת הסירוק בידיה, בתנאי שברור שלא תישאר אף שערה קשורה, וכן שיודעת שפעולה זו לא תגרום בהכרח לתלישת שיער. וגם התיר לאישה שיש לה שיער קצר להסתרק במברשת רכה. הרב אליהו מאדאר והרב אביגדֹר נבנצל תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 292–294, 296. הרב מאדאר הוסיף בתשובתו שבשעת דחק גדולה ביותר, ואין נוכרית, תחפוף במרכך שיער במים שהוחמו בדוד שמש, ולאחר מכן תפריד שערותיה בידיה. ²⁹ הערת הרב נחום אליעזר רבינוביץ: נראה שכיום, כיוון שהנשים מקפידות על היגיינה יום יומית, כל נושא עיון הראש וחפיפה שונה, ולכן ניתן להקל בדבר. בפרט שיש להניח שכמנהג הנשים, האישה כבר חפפה את ראשה במהלך הימים הסמוכים לטבילה והרי הוא נקי, וניתן לסמוך על כך.
תפקידי הבלנית
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ותעמיד אשה על גבה בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים. והראב"ד כתב: אם כרכה שער ראשה בדבר שאינו חוצץ, כגון בחוטי שער, וטבלה בינה בין עצמה - עלתה לה טבילה. טור יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח³⁰
footnotes: ³⁰ בבית יוסף (שם) הסביר שהרא"ש והראב"ד לא נחלקו כלל: דברי הרא"ש הם לכתחילה, שהאישה צריכה לטבול בנוכחות בלנית שתוודא שאף אחת משערותיה לא נשארו מחוץ למים. ואילו דברי הראב"ד אמורים כשאין בלנית ואין ברירה אלא לאסוף את השיער באופן שאינו חוצץ.
טז. הבלנית צריכה לעמוד על גבי האישה הטובלת כדי לוודא שהטבילה התקיימה כראוי, ושלא נשארה שום שערה של האישה צפה על פני המים בזמן הטבילה. אם הטובלת מתביישת, תבקש מהבלנית שתיכנס לחדר הטבילה רק אחרי שהטובלת ירדה למקווה. לאחר הטבילה הבלנית תצא, ורק אז תעלה הטובלת מהמקווה. אם אין בלנית, ראה להלן.
במקומות רבים, הבלנית בודקת את האשה לפני הטבילה כדי לוודא שאין לאשה חציצה על גופה. ברור שעיקר האחריות לכך מוטלת על הטובלת עצמה, ולא על הבלנית, לכן מעיקר הדין די בכך שהטובלת תעיין בגופה לפני הטבילה. עם זאת, יש שני יתרונות חשובים למנהג שהבלנית בודקת את האשה: ראשית, הבלנית יכולה לבדוק גם בחלקי הגוף שהטובלת אינה יכולה לראות; ומלבד זאת, יש לבלנית, בדרך כלל, ניסיון וידע הלכתי, ולכן היא יודעת היכן מצויים המקומות המועדים לחציצות, ואילו חציצות פוסלות בטבילה.
נשים רבות אינן רוצות לקחת על עצמן את כל האחריות לבדיקה, ולכן שמחות שהבלנית תעיין ותוציא אותן מידי ספק. נשים אחרות מרגישות חוסר צניעות ותחושה בלתי נעימה כאשר הבלנית בודקת אותן. לכן, יש להדגיש שמצד הדין – הטובלת רשאית לבדוק את עצמה ולטבול בלי בדיקה של הבלנית, ולקרוא לבלנית רק כאשר היא בתוך המקווה, שתבדוק שאין שערותיה יוצאות אל מחוץ למים. שערי אורה, שער חמישי עמ' 187
יז. יש מעלה בכך שהאישה תבקש מהבלנית לבדוק אותה לפני הטבילה, אך בדיקה זו אינה מעכבת. לכן אם האישה הטובלת חפפה ובדקה עצמה כראוי ויודעת שהיא בקיאה בהלכות ולא רוצה שהבלנית תבדוק אותה, עולה לה הטבילה ואין לבלנית להתעקש עמה על כך. במיוחד יש לאפשר טבילה לנשים מסורתיות שהקפדה של הבלנית עלולה לגרום להן להימנע בכלל מטבילה.
יח. בנוסף לתפקידים הללו של הבלנית, נהגו שהיא תהיה הראשונה שתפגוש את האישה ביציאתה מהמקווה, כדי למנוע מצב שהאישה תפגוש דבר טמא בצאתה מהמקווה³¹.
footnotes: ³¹ רמ"א, יורה דעה, קצח, מח.
יט. ראוי להכיר טובה לבלניות המוסרות נפשן על טהרתן של בנות ישראל, למרות שפעמים הרבה הדבר גורם להן הפסד זמן רב.
טבילה במקום שאין בלנית
כ. במקום שאין בלנית, על הטובלת לקחת אישה אחרת שתטביל אותה ותשגיח שכל שערותיה נכנסות לתוך המים³².
footnotes: ³² שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, מ. וצריכה להיות יהודיה מעל גיל שתים עשרה.
כא. אישה ששערותיה קצרות, יכולה לטבול ללא בלנית, ובלבד שהיא בטוחה שכל שערותיה בתוך המים³³.
footnotes: ³³ דרכי טהרה, תשובות ותוספות, עמ' 242, ה.
כב. בשעת הדחק שאין אישה אחרת שתשגיח, יכולה לשים שבכה על שערותיה³⁴. אם טבלה ללא שבכה לא עלתה לה טבילה³⁵, ויש מי שהורה שהטבילה כשרה³⁶.
footnotes: ³⁴ שלחן ערוך, יורה דעה, שם. הרב מרדכי אליהו הורה לרב מנחם בורשטיין שהרשת תהיה סופגת מים, ושהאישה לא תהדק את הרשת על שערותיה יותר מדי. ³⁵ שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא, סימן קיד; הובא בפתחי תשובה, סימן קצח, ס"ק כב. ³⁶ דרכי טהרה, שם, ו. וראה ערוך השלחן, יורה דעה, קצח. הרב הרשל שכטר בפגישתו עם רבני פוע"ה (ג' בכסלו תשע"ח) אמר, שאישה שעברה תקיפה מינית ואינה מסוגלת להיחשף בפני הבלנית, יכולה לטבול ללא נוכחות בלנית, שכן לדבריו הצורך בבלנית הוא מנהג, וכיוון שמדובר בדבר שאינו מצוי, אפשר לומר שלא היה בו מנהג.
כג. לכתחילה אין לבעל להיות בלן לאשתו, שיש בכך חיסרון גדול בצניעות³⁷. בדיעבד כשאין אישה יהודיה אחרת, הבעל יכול להיות בלן לאשתו באקראי³⁸. במצב דיעבד כזה תטבול האישה פעם אחת לפני שבעלה יראנה, לאחר טבילה כזאת מעיקר הדין היא מותרת לבעלה; ולאחר מכן תטבול פעם נוספת כשבעלה יטבילנה³⁹.
footnotes: ³⁷ הרב משה דוד מכבי לוונטהל ('שאלות ותשובות מהר חברון', המעין (תשרי תשנ"ז), מעמ' 34 ואילך), דן במקרה של מקווה המרוחק מהיישוב, והנשים חוששות לעלות לשם בשבת לבד, ובשאלה אם מותר שהבעל ישמש כבלן לאשתו. מסקנתו הייתה להתיר זאת. אך כיוון שהשאלה שם הייתה ציבורית וקבועה, שאל את הרב מרדכי אליהו ואת הרב יהושע נויבירט, ושניהם הורו לו למעשה שלא להתיר זאת. ³⁸ בית יוסף, יורה דעה, קצח, בשם אגור והכל בו. שו"ת נודע ביהודה, תנינא, יורה דעה, קכב; הובא בפתחי תשובה, קצה ס"ק ב. שו"ת יביע אומר, חלק ד, יורה דעה, סימן טו. בשו"ת דברי יציב (יורה דעה, סימן צה) הציע שבמקרה כזה תטבול בחלוק רחב. ³⁹ הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ג. וראה עוד טורי זהב (קצח, יד) בשם מהר"ח אור זרוע והשר מקוצי.
טבילה לאישה חילונית שלא בדקה עצמה בשבעה נקיים
כד. יש מי שהורה שאישה חילונית שבאה לטבול ונתברר שלא בדקה את עצמה במשך השבעה נקיים, יש להטבילה, ובברכה, ולהסביר לה לאחר מכן כיצד יש לנהוג לכתחילה⁴⁰.
footnotes: ⁴⁰ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן עה. טעמו: עדיף שתטבול כדי להצילה מאיסור דאורייתא של נִדה כיוון שנראה שלא יחכו עד שתספור שבעה נקיים מחדש. ונימק שתברך על הטבילה משום מצות חינוך, וכמו בילדים קטנים, כך הדין בגדולים בתחילת דרכם. וראה שו"ת נודע ביהודה, המצוטט לעיל בעמ' 144.
אישה שמפחדת להכניס את הראש למים
כה. אישה שעקב פחד בלתי נשלט אינה מסוגלת להכניס ראשה למים, אפשר לקחת דלי ולנקבו 'כמוציא רימון'⁴¹, וישפכו על ראשה באופן שהמים שבדלי יהיו מחוברים עם מי המקווה⁴². ואין עושים כך אלא מדוחק, לאחר בדיקת כל האפשרויות לטבול באופן הראוי מלכתחילה⁴³. ברור שבמקרה כזה, יעשו כך פעם אחת, גם אם בדרך כלל נהגה לטבול כמה פעמים.
footnotes: ⁴¹ דהיינו, לחורר את הדלי באופן שאפילו רימון - שהוא פרי גדול יחסית - יוכל לצאת דרכו. וראה שלחן ערוך הרב (יורה דעה, הלכות תיקוני המקוה ועשייתה), שזהו שיעור של טפח על טפח. ⁴² הרעיון הוא שהדלי ששופכים ממנו את המים לא יהיה מוגדר ככלי מבחינה הלכתית כיוון שחורר באופן כזה שאינו ראוי לכלום, ואז המים שנשפכים ממנו ועוטפים לחלוטין את ראשה של האישה נחשבים כחלק ממי המקווה, והטבילה עולה לה גם אם ראשה נשאר מחוץ למים. וראה ספר החינוך, מצוה קעה. ⁴³ הרב מרדכי אליהו בפגישה עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד.
אישה משותקת
כו. פתרון אפשרי וראוי לטבילת נשים משותקות הוא מקווה מיוחד שבו תותקן מעלית עשויה חומר פלסטי שיש בו נקבים גדולים. (מעלית כזאת יכולה לשבת על מסילות ברזל.) הבלנית תפעיל את המעלית, והאישה תטבול במקווה כשהיא בתוך המעלית השקועה במים⁴⁴. רשימת המקוואות הארצית לנשים בעלות מוגבלויות מובאת בסוף פרק זה, עמ' 208-209.
footnotes: ⁴⁴ הרב יחיאל מיכל שטרן, עמק הלכה - אסיא חלק א, עמ' 275-257.
כז. במקום שאין מקווה מיוחד לטבילת נשים נכות, אפשר להקל שנשים יכנסו עימה לתוך המקווה, וירטיבו ידיהן במי המקווה, ויורידוה לתוך המקווה על מנת להטבילה, ויאחזוה אך לא בחוזקה, ולרגע אחד ירפו ידיהן יחד ממנה, ויטבילוה. ומצד עיקר הדין, אם הדיחו ידיהן במי המקווה, אף אם לא ירפו ידיהן ממנה עלתה לה טבילה⁴⁵.
footnotes: ⁴⁵ טורי זהב, יורה דעה, קצח ס"ק כז, שלא כשפתי כהן (שם, ס"ק לה) שהחמיר אפילו ריפו ידיהן, גזירה שמא לא ירפו ידיהן. באר הגולה, שם, ס"ק נד. תשובת משאת בנימין, הובאה בשפתי כהן על השלחן ערוך שם. שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימן רסב. טהרת הבית, חלק ג, עמ' קסד. הרב יהושע נויבירט כתב שכך נוהגים במקווה בבית וגן, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנה; ובספר לב אברהם, פרק כז סעיף יב, 8. (ומסתבר שכך נהגו לפני שהיה מקווה מיוחד לנכות.)
כח. אי אפשר להטביל אישה כזאת על גבי סדין שיוכנס למים ויאחזו בקצותיו, כיוון שהסדין עצמו הוא דבר המקבל טומאה, ואין טובלים על גבי כלים המקבלים טומאה⁴⁶.
footnotes: ⁴⁶ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, לא.
אישה שאינה יכולה להיטהר
כט. אישה שאינה יכולה להיטהר לבעלה, משום שאיננה מצליחה לעשות בדיקות לטהרתה, כיוון שבכל פעם שבודקת את עצמה רואה דם, או שיש לה חבורות ופצעים באופן שמבחינה רפואית אסור לה לטבול, אסור לבעלה להתייחד עמה, שמא יבוא עליה, אלא אם כן יש לה סיכוי טוב להתרפאות⁴⁷. אפשר ורצוי לפנות לעזרה במקרים כאלה, לרבנים הבקיאים בנושא טהרת המשפחה, למטפלים בשלום בית או לגורמים רפואיים שעשויים לסייע. חשוב לציין, שמבחינה מעשית, קיימים פתרונות רבים הן לבדיקות והן לטבילה במקווה, ולכן דין זה הובא רק ברמה העקרונית.
footnotes: ⁴⁷ טהרת הבית, חלק א, עמ' רפ. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בספר לב אברהם, פרק כו סעיף לא.
טבילת אישה שהיא ובעלה אסורים בחיי אישות
ל. זוג שאסור להם לקיים יחסי אישות מסיבות רפואיות, בכל זאת מצווה שהאישה תטבול כדי שיוכלו להיות מותרים בשאר קריבות⁴⁸, וגם כיוון שאם אסורים לזמן ארוך יש החוששים באופן כזה לאיסור ייחוד⁴⁹. הסבר: אסור לאדם להתייחד עם אישה שאסורה עליו ביחסי אישות, מלבד קרובות משפחה מדרגה ראשונה. איש מותר להתייחד עם אשתו גם כשהם אסורים ביחסי אישות כיוון שהם עתידים להיות מותרים לאחר זמן. אך אם הם נאסרים לתקופה ארוכה, יש החוששים לאיסור ייחוד שמא יבוא עליה. לאחר שהאישה תטבול, יהיו מותרים בשאר קריבות, ולא חוששים לייחוד. ההיתר לטבילת האישה במקרה כזה, רק כאשר ברור לבעל שלא יבוא על ידי הקִרבות המותרות להוצאת זרע לבטלה⁵⁰. גם בהלכות אלו קיימים פתרונות מעשיים מגוונים. יש לפנות למורי הוראה הבקיאים בכך כדי למצוא פתרון רפואי או הלכתי לבעייה.
footnotes: ⁴⁸ טורי זהב, יורה דעה, סימן קצז ס"ק ג. ראה באר היטב, יורה דעה, סימן קפד ס"ק טז. בדי השלחן, ביאורים, סימן קצז, א דיבור המתחיל 'מצווה'. שו"ת שבט הלוי, חלק ב, תחילת סימן קא. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצז, עמ' רלג. ⁴⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצז, עמ' רלג; על פי שו"ת מהרש"ם, חלק ב, סימן קעח, שכתב כך במורדת שאסור לבעלה להתייחד עמה כיוון שנחשב שאין לו פת בסלו, וכן בשו"ת שבט הלוי, חלק ח, סימן רעא. ⁵⁰ הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל הלוי ואזנר, דבריהם הובאו בקונטרס עת ללדת, סוף קונטרס הערות, עמ' נו.
לא. יש פוסקים שכתבו שלא תטבול במצב כזה⁵¹, מחשש שמא יבוא עליה⁵².
footnotes: ⁵¹ בפסקי משנה הלכות (פרק י, ד) כתב שאין לאישה לטבול כדי להתיר שאר קריבות. ⁵² ערוך השלחן, יורה דעה, קפד, מג; וראה שו"ת רב פעלים, יורה דעה, סימן יב.
התייחסות לטבילה בזמן אבלות מובאת להלן בעמ' 204.
התייחסות לטבילה בזמן פרישה סמוך לווסת מובאת לעיל, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 177.
טבילה כשאחד מבני הזוג אינו יהודי
לב. יש מי שכתב שגויה בתהליכי גיור שחיה עם יהודי, יש עניין ללמדה שתטבול לנדתה אף שעדיין לא נתגיירה ⁵³.
footnotes: ⁵³ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן ג. למרות שמן התורה אין איסור נִדה בגויה, גזרו חכמים ואסרו איסור נִדה גם בגויה. אף על פי שלכאורה טבילה אינה מועילה לגזירה זו, הרב עובדיה יוסף אמר שיש שיטה לפי אחד הראשונים שטבילתה מצילתו מדין נִדה (אף על פי ששאר האיסורים נשארים).
לג. יש מי שכתב שמעיקר הדין, אישה יהודיה שחיה עם גוי, ומתקרבת למצוות, יש עניין שתטבול לנדתה, כדי להציל אותה מאיסור נִדה⁵⁴. אולם אין עניין לעורר את הנשים על כך⁵⁵, כדי לא לגרום לה לחשוב שאם היא טובלת, היא יכול להמשיך לחיות באיסור עם גוי. ויש שהורו שאין להתיר לאישה כזאת לטבול, מחשש שמא יתפרש הדבר כהיתר לנישואי תערובת⁵⁶.
footnotes: ⁵⁴ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן יד, כיוון שגם בביאת גוי יש איסור נִדה על האישה. ראה מהרש"א, חידושי אגדות, מגילה יג, ב; שו"ת מור ואהלות, חלק אהל ארץ נוד, סימן קפג אות יג; שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר, חלק א, יורה דעה, סימן קפט; שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן מד. לעומת זאת, ראה רמ"א, יורה דעה, קנז, א, טורי זהב, שם, ס"ק ו, ושפתי כהן, שם, ס"ק יד שמדבריהם ניתן לכאורה לדקדק אחרת. גם בשו"ת חלקת יואב (חלק א, יורה דעה, סימן כט בהגה"ה) דקדק מדבריהם שאין בביאת גוי איסור נִדה; וראה גם שו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן ו. בשו"ת מעין אומר (הנ"ל) הוסיף שמכל מקום לא תאמר לבלנית שחיה עם גוי. ⁵⁵ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רלט. ⁵⁶ שו"ת במראה הבזק, חלק ד, סימן פג, עמ' 137.
טבילת פנויות
ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיוון שהפנויה אסורה, כמו שכתבנו, אדרבה! אם הייתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיוון שאין אסורה, אלא מדרבנן... שו"ת הריב"ש, סימן תכ"ה
וכמה פעמים נתחבטתי על זה, על אודות הנשים הקדשות שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם, גם יש שמספיקים להם פרס מהקהל כי אמרו כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי אסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא מדעת הרבים וברשות בית דין - חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים... אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זמה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו... ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים. רבי יצחק עראמה, ספר עקידת יצחק, ספר בראשית שער עשרים
לד. ברור ופשוט שאין היתר לפנויות לטבול במקווה. טבילה כזאת אף שתסיר מהן איסור נידה החמור שהוא בכרת, עלולה לגרום להן להורות לעצמן היתר לעבור על איסור ביאה שהותר אך ורק בין איש לאשתו שנישאו כדת משה וישראל. ולא עוד, אלא שעלולה להיגרם מכך מכשלה ציבורית גדולה, שלא ירצו להינשא. המפסידות העיקריות ממכשלה כזאת עלולות להיות אותן הפנויות שטבלו, שעלולות להיתקל בקושי למצוא בחורים שירצו להיכנס למחויבות הנישואין, אם תיווצרנה אפשרויות לחיות חיי אישות בלי לעבור על איסור כרת עם פנויות שתטבולנה. לכן יש להזהירן על כך, הן מבחינת הצורך להימנע מלעבור על איסור, והן כדי לאפשר להן להינשא⁵⁷.
footnotes: ⁵⁷ שו"ת הריב"ש, סימן תכה. עקדת יצחק, ספר בראשית, שער עשרים. הוראת הרבנים הראשיים לישראל, הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי-דורון, במכתב מיום כ"ב בכסלו תשנ"ז. הרב עובדיה יוסף, מכתב מאלול תשנ"ו. הרב שמואל הלוי ואזנר ורבני העדה החרדית, מכתב משבט תשנ"ח. המכתבים הובאו בנספחים לספר ימי טוהר. וראה שו"ת שיח נחום, סימן סג, ושו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קעד.
לה. אין להתיר טבילת רווקות גם לצורך עלייה להר הבית⁵⁸. הלכה זו אינה מתייחסת לעצם השאלה על עלייה להר הבית בזמן הזה.
footnotes: ⁵⁸ גילוי דעת של הרב דוב ליאור ורבני אגודת 'אל הר המור'.
אנינות ואבלות⁵⁹
footnotes: ⁵⁹ על פי מעולם ועד עולם, עמ' 153.
לו. אישה אבלה יכולה לרחוץ חלקים מגופה לצורך הפסק טהרה⁶⁰, אבל לא תטבול בתוך השבעה⁶¹. אם עברה וטבלה, אינה צריכה לטבול שוב לאחר השבעה⁶².
footnotes: ⁶⁰ טורי זהב, יורה דעה, שפא ס"ק ב. שפתי כהן, שם, ס"ק ג. ומכל מקום כתב הרמ"א (שם, סעיף ה) שלא תרחץ כל גופה. ⁶¹ שלחן ערוך, יורה דעה, סימן שפא, ה. ⁶² כל בו על אבלות, עמ' 295.
לז. אישה שבעלה אבל והיא לא אבלה, יכולה לטבול כדרכה בזמנה למרות שאסורים בחיי אישות⁶³, ויש מי שאסר מחשש תקלה⁶⁴.
footnotes: ⁶³ כן מוכח משו"ת אבן השהם ומאירת עיניים, מובא בפתחי תשובה, קצז ס"ק ח. ⁶⁴ שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, שסד-שסה, וראה לעיל, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 177 הלכה ו, כיוצא בזה.
לח. אישה שהייתה צריכה לטבול ואמה נפטרה בחוץ לארץ, ויעבור זמן עד שתובא לארץ. אם הנפטרת נמסרה לכתפים, דהיינו לחברה קדישא בארץ או בחו"ל, והמשפחה סיימה לטפל בקבורתה, האישה יכולה לטבול, בברכה. הטעם: אין לה גדר אנינות, ואת האבלות טרם התחילה⁶⁵.
footnotes: ⁶⁵ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד, ומשמע מדבריו שגם מותרת לבעלה כיוון שאין עליה שום גדר איסור.
טבילת נשים במקווה שטבלו בו גברים⁶⁶
footnotes: ⁶⁶ על פי הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), סימן נג. ומאמרו של הרב יעקב נבון, 'טבילת נשים במקוה שטבלו בו גברים', תחומין יא (תש"ן), עמ' 271-261.
גילוי דעת
הריני מביע בזה את דעתי, כי אסור לגברים לטבול במקווה המיועד לנשים, מפני שעל ידי כך הרבה נשים נמנעות לטבול באותו מקווה, וזהו עוון כרת. אבל טבילה לגברים, כתב הרמב"ם שאינה צריכה כלל, שכבר בטל דין טבילת בעלי קרי.
ובמקום שאין מקווה מיוחד לגברים יש להם להימנע מטבילה. הרב עובדיה יוסף, גילוי דעת מיום י"א בטבת תשנ"ח⁶⁷
footnotes: ⁶⁷ הובא בנספחים לספר ימי טוהר.
לט. אף על פי ש'נתעברה באמבטי',⁶⁸ היא מציאות רחוקה מאוד ולא שכיחה, חששו לה חכמים.
footnotes: ⁶⁸ נתעברה באמבטי' - מצב בו אישה מתעברת מזרע של איש שנפלט לתוך מקווה מים, כגון אמבטיה. ראה פירוט באוצר המושגים, ערך נתעברה באמבטי.
מ. על כן יש לנשים להיזהר, לפחות לכתחילה, מלטבול במקווה של מים מכונסים, אחר שטבלו בו גברים, אלא אם כן החליפו את המים.
מא. בדיעבד, כשאין אפשרות להחליף את המים, יש מקום להקל ולהתיר להן לטבול, וטוב לשים חומר מחטא.
מב. חשש זה קיים רק במקווה של מים מכונסים ולא קיים במקווה של מים זורמים, כגון נהר או מעיין ששם המים הזורמים מסירים כל חשש של עיבור באמבטי, כגון מקווה האר"י בצפת המבוסס על מי מעיין⁶⁹.
footnotes: ⁶⁹ יש סיבות אחדות להתיר: ייתכן שאין שכבת זרע במים; גם אם יש זרע במים, יש הסוברים שאין אפשרות שאישה תתעבר מזה; גם לפי הדעות שייתכן שאישה תתעבר מזה, הרי הוא מילתא דלא שכיחא; כיוון שמדובר במים זורמים, גם אם יצאה שכבת זרע במים, המים זרמו והתחלפו ונשאו עמם הזרע; כיוון שהמים מאוד קרים, הזרע לא יכול לשרוד או להיות פעיל בקור כזה. ריכוז הסיבות מובא בספר בית יעקב, עמ' תנד.
מג. לגברים מותר לטבול במקווה לאחר שטבלו בו נשים, גם ללא החלפה של המים.
מד. כיוון שטבילת נשים חשובה וחמורה לאין ערוך מטבילת גברים, וכיוון שחלק מהנשים קשה בעיניהן לטבול במקווה שטבלו בו גברים, לא רק מחשש הלכתי של עיבור באמבטי, אלא בעיקר מתוך איסטניסיות, יש למנוע מצב שבו גברים ונשים טובלים ומשתמשים באותו מקווה. יש מי שאסר זאת לחלוטין, וכתב שבמקום שאין מקווה מיוחד לגברים, יש להם להימנע מטבילה⁷⁰. ויש מי שהורה להתיר טבילת גברים אך ורק כשברור ללא ספק שיהיה אפשר לנקות את המקווה היטב, להחליף את המים לאחר טבילת הגברים, ולחממו עד לזמן שבו הנשים טובלות. לכל הדעות, אם טבילת הגברים עלולה לעכב את טבילת הנשים, אין לאפשר טבילת גברים, כיוון שאסור שייווצר מצב שבו אפילו אישה אחת תימנע מטבילה או אפילו תדחה את טבילתה עקב טבילת הגברים⁷¹. ביישובים שאין בהם מקווה לגברים, והגברים רוצים לטבול במקווה הנשים בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, יש לאפשר את טבילת הגברים בשעות הבוקר בלבד, כדי שיישאר זמן לרוקן את המקווה, לנקותו היטב ולחזור ולמלא בו מים עד למועד טבילת הנשים. (אמנם בליל יום הכיפורים נשים לא טובלות, אך המקווה צריך להיות מוכן לטבילה במוצאי יום הכיפורים.) יש לחשב את כל החשבונות מראש, והחכם עיניו בראשו.
footnotes: ⁷⁰ הרב עובדיה יוסף, גילוי דעת מיום י"א בטבת תשנ"ח; הובא בנספחים לספר ימי טוהר. מצוטט כאן בפתיח לפיסקה. ⁷¹ הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי (תש"נ-תשנ"ג) סימן כד; גילוי דעת מיום כ"ב בתמוז תש"ן. מובא גם בספר בית יעקב, עמ' תנז. אמנם ראה בשו"ת דבר חברון (חלק ג, סימן רפא-רפב) שכתב להתיר לגברים לטבול במקווה נשים בחורף, כשקשה לגברים לטבול במקומות אחרים, ויש להחליף את המים לאחר טבילת הגברים קודם טבילת הנשים. וראה שו"ת טהרת ארץ ישראל, סימן י.
מה. אם יש צורך להחליף את המים בשבת, עדיף לומר לגוי שיחליף את המים בשבת, אפילו במלאכות דאורייתא, מאשר להעלים מהנשים את העובדה שגברים טבלו באותו מקווה⁷².
footnotes: ⁷² למרות שאין איסור מצד עיקר הדין על טבילת נשים במקווה כזה (כפי שכבר נכתב בהלכה מא), אלא עיקר הטעם הוא כדי לא להסיר את האמון של הנשים בבלנית או ברב. הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), שם.
מו. אם בכל זאת, בדיעבד, נוצר מצב שגברים ונשים משתמשים באותו מקווה, יש לקבוע במקווה כזה כללי צניעות ברורים ומחמירים במיוחד⁷³.
footnotes: ⁷³ ראה דיון על טבילה במקווה האר"י בספר בית יעקב, עמ' תנד-תנו. הזכיר שם שהעדה החרדית בירושלים פרסמה שאין לנשים לטבול כלל במקווה האר"י. מסקנתו היא שאין איסור מדינא אך יש להקפיד מאוד על כללי הצניעות במצב כזה.
הוראות לטבילה במקום שאין מקווה
מז. ככלל כדאי וראוי לטבול אך ורק במקווה טהרה מסודר, מפני שטבילה במקום שאינו מוסדר אמנם אפשרית מבחינה הלכתית, אך יש בה קשיים העלולים להקשות על הטבילה ולסרבל אותה, ובמקרים מסוימים עלולים אף לפסול אותה. אבל לעתים, במיוחד בחו"ל, נמצאים במקומות שאין בהם מקווה וצריך למצוא פתרון חלופי לטבילה.
מח. אין אפשרות להיטהר במאגר של מים שאובים. המים במקוואות מבוססים על מי גשמים או על מי מעיין. ראה אוצר המושגים, ערך מקווה.
מט. בשעת הדחק כשאין אפשרות לטבול במקווה מסודר, אפשר מבחינת הלכתית לטבול גם במקום שהמים אינם שאובים, כגון מעיין או ים. לפי הכללים שיפורטו להלן הלכה נג.
נ. בשעת הדחק אפשר לטבול בגֵב של מים עומדים, ואפילו באגם, אך במקורות מים אלה יש לוודא שאין בו זחילה הניכרת. כלומר, צריך שהמים יעמדו ולא יהיו בתנועה, כמבואר להלן.
נא. בשעת דחק גדולה, כשאין כל אפשרות אחרת לטבילה, גם לא במעיין ואגם, אפשר להקל לטבול בנהר איתן⁷⁴. ההסבר הוא שמי גשמים מטהרים רק באשבורן, דהיינו רק כשהם מים עומדים, ולא כשהם זוחלים, דהיינו לא כשהם בתנועה. לעומת זאת, מעיין וים מטהרים גם כשהמים זוחלים. לכן יותר קל להתיר טבילה במעיין או בים אף על פי שמימיהם זוחלים, אבל בגב של מי גשמים או באגם צריך שהמים לא יזחלו. כאשר מי נהר מקורם במי מעיינות, אפשר לטבול בהם למרות שהמים זוחלים.
footnotes: ⁷⁴ בשלחן ערוך (יורה דעה, רא, ב) כתב שאין לטבול בנהר, אלא אם כן ברור לחלוטין שרוב מי הנהר הם מי מעיינות ולא מי גשמים. מבחינה מעשית קשה מאוד לבדוק דבר כזה, כיוון שלא ברור כמה מים מגיעים ממי גשמים וכמה מהמעיינות. גם הרמ"א (שם) הסכים לשיטה זו מעיקר הדין, אך כתב שבמקום שאין מקווה אין למחות ביד המקלין, שיש להם על מה שיסמוכו. גם חתם סופר (שו"ת, יורה דעה, סימן רב) כתב להקל כשאין ברירה אחרת. וכן פסק בשו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א, סימן קפה), אפילו לכתחילה, במקום שאין מקווה בעיר. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (חלק ד, סימן קיח). ראה הרב אריה כץ, 'טבילה בנהר בשעת הדחק', אור תורה (אדר ב' תשע"א), חוברת ז (תקכד), סימן עו, עמ' תקעח-תקפג, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן כו.
לא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם, מפני שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה. ומיהו, בדיעבד, עלתה לה טבילה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, לד
נב. הבעיות ההלכתיות העיקריות שמתעוררות בטבילה במקום בלתי מוסדר הן:
• האישה עלולה לחשוש שמא יראוה טובלת ולכן היא עלולה לטבול במהירות וללא תשומת לב ראויה לטבילה.
• יש חשש שמא ידבק בכפות רגליה בוץ או זפת או חציצה אחרת.
• אין בלנית שתטביל את האישה.
נג. בטבילה במקום בלתי מוסדר יש להקפיד על הכללים הבאים:
• צריך שהטבילה תהיה במקום צנוע ובטוח, ללא סכנה בעצם הכניסה למים, כדי שהאישה תרגיש חופשיה לטבול, ולא יהיו בסביבה אנשים או בעלי חיים, שיפריעו לה לטבול כראוי⁷⁵.
footnotes: ⁷⁵ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, לד.
• צריך שלא יהיה על האישה בגד או דבר אחר החוצץ בינה לבין המים. לחילופין האישה יכולה לטבול עם חלוק רחב שאינו צמוד לגופה, ותקפיד שהמים יוכלו להגיע בו זמנית לכל גופה⁷⁶.
footnotes: ⁷⁶ דרכי טהרה, פרק יח, ל.
• המים יהיו רגועים ובטמפרטורה סבירה – לא קרים מדי, וגבוהים דיים כדי שהטובלת תוכל להכניס את כל גופה בנוחות ובלי כפיפה מרובה. אישה יכולה לטבול גם בשכיבה אם המים בגובה של 30 ס"מ לפחות⁷⁷.
footnotes: ⁷⁷ דרכי טהרה, שם, על פי שלחן ערוך, שם, לו.
לא תטבול במקווה שיש בקרקעיתו טיט, משום חציצה, אלא אם כן תתן עליו זמורות וכיוצא בהם, דבר שאינו מקבל שום טומאה. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, לג
• האישה צריכה לוודא שלא נדבק שום דבר לרגליה בדרך לטבילה וגם בטבילה עצמה. לכן עדיף לטבול במקום שיש בו משטח קשה כגון אבנים ולא בוץ. הטובלת בים תשגיח שרגליה לא ישקעו בחול בזמן הטבילה, ועדיף שתרים רגליה בזמן הטבילה, אף על פי שחול ים אינו חוצץ כיוון שהוא דק ולא נדבק⁷⁸.
footnotes: ⁷⁸ שיעורי שבט הלוי, סימן קצח, לג, דיבור המתחיל 'וכתבו'. וראה שפתי כהן, יורה דעה, קצח ס"ק מז.
• אם יש בוץ או טיט שעלול להידבק ברגליה, יכולה לשים על הבוץ זמורות עצים כדי לדרוך עליהן, אך לא תשים שם כלים המקבלים טומאה, כיוון שטבילה על גבי כלים המקבלים טומאה לא מועילה⁷⁹.
footnotes: ⁷⁹ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, לג.
• אם יש זפת בים האישה צריכה לבדוק היטב את גופה בכלל ואת רגליה בפרט, לפני הטבילה ולאחריה. אם מצאה זפת על גופה אחרי הטבילה, חייבת לטבול שוב.
נד. כשאישה טובלת צריך שתעמוד על גביה אישה אחרת כדי לוודא שטבלה כראוי וששערה לא צף ונשאר מחוץ למים, וכך יש לעשות לכתחילה גם בטבילה במקום לא מוסדר. כשאין אפשרות כזאת, ראה לעיל עמ' 200.
דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב, ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ואף על פי כן רמז יש בדבר, כשם שהמכוין לבו לטהר כיוון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיוון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור, הרי הוא אומר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו, כה). השם ברחמיו הרבים, מכל חטא עון ואשמה יטהרנו, אמן. משנה תורה לרמב"ם, סוף הלכות מקוואות
רשימת מקוואות לנשים בעלות מוגבלויות
הרשימה מעודכנת לשנת תשפ"ב
בית דין ארצי למקוואות – בלשכת רב העיר מודיעין, הרב אליהו אלחרר. 08-9726170, Maayan4040@gmail.com