חציצה בטבילה

חציצין דאורייתא נינהו, דכתיב: "וְרָחַץ בַּמַּיִם" (ויקרא טו, טז) - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים. סוכה ו, א

אמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו המקפיד עליו חוצץ. רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד.

ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד? היא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?! עירובין ד, ב; סוכה ו, א; נִדה סז, ב

צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא, אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו – חוצץ, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם, כיוון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו – חוצץ. ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך – חוצץ.

הגה: ולכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזירה אטו דברים החוצצים. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, א

מבוא

הפרק שלפנינו לא בא לדון בכל הלכות חציצה המופיעות בכל ספרי טהרת המשפחה, אלא בא לעסוק אך ורק במצבים מיוחדים. פרק זה בא להתוות דרך כללית ואינו תחליף לשאלת חכם במקרים מורכבים שאינם מוזכרים בספר.

חציצה - הפסק בין שני דברים, במקום שהתורה הצריכה שלא יהא הפסק ביניהם¹.

footnotes: ¹ ההגדרה על פי אנציקלופדיה תלמודית, ערך חציצה, תחילת כרך יז.

הקפדה

דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו, אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר – אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רובו... משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקוואות א, יב

הגדרת מקפיד – רוצה להעבירו ודעתו להסירו, וגדר אינו מקפיד – לא שם לבו אליו אם עבר מגופו או לא².

footnotes: ² רבנו חננאל, סוכה ו, ב. פירוש המשנה לרמב"ם, מקוואות, פרק ט משנה ג. ר"ש, שם, משנה ז. המאירי, עירובין ד, ב; נִדה סו, ב. רש"י, סוכה (שם), כתב: 'אין מקפיד' – אין סופו ליטלו; אך בעירובין (שם) פירש 'מקפיד' - שמצטער עליו. הרמב"ם והרשב"א נחלקו מי קובע מהי הקפדה. לשיטת הרמב"ם (הלכות מקוואות, א, יב) האדם הטובל הוא הקובע. כלומר, ההקפדה היא סובייקטיבית. לעומת זאת, לדעת הרשב"א (תורת הבית הקצר, בית שביעי שער ז; דף לב, א) הגדרת ההקפדה תלויה בדעת בני אדם בכלל. כלומר, ההגדרה היא אובייקטיבית. מדברי שלחן ערוך (קצח, א) משמע שחשש לשתי השיטות (ראה טורי זהב ושפתי כהן, שם, ס"ק א).

שיקול נוסף בהגדרת הקפדה על חציצה היא כמה זמן עתידה להיות החציצה על פני הגוף³.

footnotes: ³ בשו"ת חלקת יואב (יורה דעה, סימן ל) השווה בין הלכות חציצה להלכות מלאכת קושר בשבת. הרמ"א בהלכות שבת הביא שתי הגדרות ל'קשר של קיימא': מהתורה החיוב הוא רק על קשירת קשר שאין מתכוונים להתירו לעולם, ומדרבנן – אפילו קשר שעתיד לעמוד שבוע ימים נחשב לקשר של קיימא. מתוך השוואה זו פסק שאדם המתכוון להשאיר על גופו דבר מסוים במשך שבוע – נחשב שאינו מקפיד על כך, ולכן גם אינו חוצץ בטבילה. גם פוסקים אחרים השוו בין חציצה לבין מלאכת קושר בשבת אך למדו מההשוואה זמנים אחרים. בספר שערי טבילה (סימן לד) כתב שרק דבר העומד במשך שלושים יום אינו חוצץ בטבילה. ובשו"ת אבני נזר (יורה דעה, סימן רנג) הסתמך על הדעה שקשר העומד להתקיים במשך חצי שנה נחשב לקשר של קיימא, ולשיטתו רק דבר העומד על הגוף חצי שנה מתבטל לגוף ואינו חוצץ בטבילה.

אם מקפידה בחלק מהזמנים, נחשבת הקפדה, גם אם בזמן הטבילה אינה מקפדת⁴. אך הקפדה שהיא רק משום הכשר הטבילה לא נחשבת הקפדה⁵.

footnotes: ⁴ כגון טבעת שעל ידה, שבדרך כלל מרוצה מכך שהטבעת עליה, כיוון שמקפידה להורידה בזמן לישת בצק, חוצצת. אך תכשיטים שאין דרכה להסירם, כגון עגילים, למרות שמהודקים לגוף, מן הדין אינם חוצצים, ואף על פי כן נהגו להסירם קודם הטבילה. ⁵ מנחת שלמה, חלק ב, סימן עו. חוט שני, עמ' ערה, רפו. הסבר: כיוון שלכתחילה נהגו להסיר כל חציצה, גם כזאת שאין מקפידים עליה בדרך כלל, היה מקום לומר שאם לא הסירה – לא עלתה לה טבילה. לכן ההדגשה היא שחציצה מעכבת היא חציצה שאישה מקפידה עליה ללא קשר לטבילה.

הקפדה במקום שיש צורך רפואי

מצינו בפוסקים שצורך רפואי נחשב לדבר שאדם מעוניין בו ואינו מקפיד עליו, ולכן לא נחשב לחציצה:

שלום וישע רב לידידי אחי הרב הגאון החריף החסיד כו' כקש"ת מו"ה אביגדור נ"י.

הנה בנידון שאלתך אודות האשה אשר רטייה על מכתה וקליעת מעט שערה שעלתה לה על פי ציווי הרופאים. ולפי מכתבך כמעט סכנה הוא לה להסירה ממנה אפילו מעט שעה, דבאם יכולה להסיר למעט זמן ודאי מהראוי להסיר הרטייה אותה השעה מהחפיפה עד אחר טבילה. אך לפי הנראה שאי אפשר להסירה אפילו קצת זמן, וקליעתה פשיטא שכמעט סכנה לה להסיר.

אם כן הוא בוודאי לפי זה שמותרת האשה לטבול ולא הוי חציצה, וחומרא יתירה החמיר הסדרי טהרה כיוון דהוי מיעוטא שאינו מקפיד ולעניין רטייה מפורש בהדיא⁶ דרטייה שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ורק בטבילה החמירו. אך באם הוא דבר שאינה מסירה בשום פעם וכמעט סכנה הוא לה בוודאי לא הוי חציצה ויעוין בחתם סופר (סימן קצ"ב בחלק יורה דעה) ובזכרון יוסף (סימן יו"ד) שהקילו מטעם זה.

footnotes: ⁶ בטור, אורח חיים, סימן קסא. ועיין במעדני מלך, הלכות מקוואות, סימן קלה (מעדני יום טוב על הרא"ש, הלכות מקוואות סימן כו אות נ), ובסדרי טהרה, סימן קצח ס"ק כד.

ולכן אם אפשר בקל להסיר הרטייה בלא חשש כאב בוודאי תסירנה. ואם חוששת לסכנה וכאב גדול ח"ו, סגי שתדיח היטב במקום הרטייה במים חמים מה דאפשר וכן במקום קליעת שער ותטבול, ולא הוי חציצה כלל והי' שלום. שו"ת דברי חיים,יורה דעה, חלק ב סימן סה

וצריכין אנו לומר דאם הי' אירע לאשה חולי כזה והי' רופא מומחה מגיד לה שאי אפשר לה להתרפאות אלא על ידי (חציצה), ולא הי' מקפדת, אם כן הוי בכולן אינה מקפדת. שו"ת פנים מאירות, חלק ב סימן קמז

בנידון דידן⁷, שכל הנשים הזקוקות לדבר זה אינן מקפידות, ואדרבה – רוצות בו משום צורך רפואתן, וטריחא להו וגם צער וגנאי הוא להן ללכת אל הרופא כדי להכניס להן טבעת זו, ואם כן הוי ליה מעוטו שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ. שו"ת משפטי עוזיאל, מהדורה תנינא, יורה דעה, חלק א סימן ל-לא

footnotes: ⁷ השאלה שם היא על טבעת למניעת הריון שהאישה עצמה מכניסה ומוציאה. אמנם למסקנתו אם הטבעת בתוך הנרתיק, יש לחוש לחציצה.

החידוש בתשובות הללו הוא שאם מדובר בחציצה שמקורה בצורך רפואי, אין בה את ההחמרה לכתחילה הקיימת גם במיעוטו שאינו מקפיד. יש לחידוש זה משמעות רבה בנושאי חציצה של גורמים רפואיים⁸.

footnotes: ⁸ ראה גם שו"ת חתם סופר, חלק ב, יורה דעה, סימן קצב. ושו"ת אמרי יושר, חלק ב, סימן פב.

מקום החציצה

יש להבדיל בין שלושה סוגי מקומות בגוף הטובלת⁹:

footnotes: ⁹ שו"ת נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן סד. הובא בפתחי תשובה, קצח, ס"ק טז.

מקום בלוע

בית הסתרים

על פני הגוף

מקום בלוע – גוף זר שנמצא במקום בלוע בתוך הגוף, כגון שתל תת עורי או התקן תוך רחמי, אינו חוצץ¹⁰. כי טומאה בלועה לא מטמאה, שכל הבלועין באדם – טהורים¹¹, שבטלים אגב הגוף, ואינם צריכים להיות ראויים לביאת מים.

footnotes: ¹⁰ שו"ת נודע ביהודה, שם. ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, פט. גם החוט המשתלשל מההתקן דרך צוואר הרחם לתוך הנרתיק אינו חוצץ. הלכות רופאים ורפואה, עמ' קנז הלכה ה. ¹¹ נִדה מב, ב.

בית הקמטים ובית הסתרים אינן צריכין לביאת מים. נהי דביאת מים לא בעינן, מקום הראוי לביאת מים – בעינן. נִדה סו, ב

בית הסתרים¹² – בית הסתרים צריך להיות ראוי לביאת מים¹³, ואף על פי שאין המים מגיעים שם בפועל, אינו מעכב¹⁴.

footnotes: ¹² מקומות המכוסים ואינם נראים בגופו של אדם, כגון תוך הפה או הנרתיק. אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, בית הסתרים (עמוד רמה טור 1). בשונה ממקום בלוע שאינו רק מכוסה, אלא בלוע בתוך הגוף. ¹³ הכוונה היא שאסור שתהיה בו חציצה. הוא צריך להיות ראוי לביאת מים, אף על פי שאין חיוב שהמים יגיעו לשם בפועל. וראה להלן עמ' 218. ¹⁴ נִדה סו, ב. רמב"ם, הלכות מקוואות פרק א, י. שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, מג. נחלקו הראשונים האם דין 'ראוי לביאת מים' הוא מהתורה או מדרבנן. לדעת תוספות (קידושין כה, ב, דיבור המתחיל 'כל הראוי') והמאירי (קידושין כה, א, דיבור המתחיל 'מומין') דין זה מהתורה. לעומת זאת, הרמב"ן והרשב"א (קידושין כה, א) מביאים שיטות שדין זה הוא מדרבנן. הריטב"א (שם) בשם רבו, מכריע שדין זה הוא מדרבנן.

על פני הגוף – רובו ומקפיד עליו חוצץ מן התורה. רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ, וגזרו חז"ל על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. וכתב הרמ"א שלכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצים, כגון עגילים או שרשראות, גזירה משום דברים החוצצים¹⁵.

footnotes: ¹⁵ שלחן ערוך (יורה דעה, קצח, א) לא התייחס במפורש לכך, ובפשטות משמע שלא נקט חומרא זו, אך נחלקו בדעתו. ראה סדרי טהרה, קצח ס"ק ו. ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, ט. שיעורי שבט הלוי, סימן קצח, סעיף ב אות ג; שם, סעיף ה אות ג. טהרת הבית, חלק ג, עמ' ה.

חשוב להדגיש שהדיון ההלכתי בנושאי חציצה עוסק רק במקרים שבהם הגוף כולו היה טבול במים, אלא שהמים לא הגיעו לכל מקום בגוף. אך אם יש חלק מהגוף שלא נכנס למים, ואפילו שערה אחת שנשארה מחוץ למים – הטבילה פסולה מן התורה.

בכל מקרה שנתברר שהטבילה לא הייתה כראוי, ולכן צריכה לחזור ולטבול, כגון אם היה עליה דבר חוצץ, אינה צריכה להמתין אלא יכולה לטבול מיד, גם אם שימשה עם בעלה בינתיים¹⁶.

footnotes: ¹⁶ שלחן ערוך, יורה דעה, קצו, יב.

לפני הדיון על עזרים רפואיים ספציפיים, תובא התייחסות להלכות חציצה לכלל הנשים.

איפור

כל לנאותו – אינו חוצץ. סוכה לז, א¹⁷

footnotes: ¹⁷ ההקשר במסכת סוכה הוא לגבי לולב. אגד הלולב אינו חוצץ באחיזת הלולב, אף על פי שאינו ממין הלולב.

צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, יז

הצבע שהנשים צובעות על פניהן וידיהן ושיער ראשן אינו חוצץ מפני שני טעמים: האחד, דכיוון שזה עושין לנוי, הוי ליה כאילו זה מגוף הבשר והשיער, וכבגד צבוע, שאין הצבע כדבר הנוסף, אלא כעיקרו של בגד. שהרי מצינו טבילה לפרוכת, אף על פי שהיה צבוע מארגמן ותולעת שני. והשנית, שאין כאן ממשות כלל אלא מראיתו של צבע, ואינו חוצץ, ולא דמי לדיו שחוצץ שיש בו ממש. ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, מג¹⁸

footnotes: ¹⁸ דבריו מתבססים על דברי רבנו אשר (הלכות מקוואות סימן כז) והרשב"א (תורת הבית הקצר, בית שביעי שער ז, דף לב, א-ב) שהביאו שני טעמים אלו לנמק מדוע צבע לנוי אינו חוצץ: א - כיוון שהנשים אינן מקפידות על צבע זה; ב - מפני שאין בצבע ממשות. להלכה, יש פוסקים שהסתפקו בתנאי אחד בלבד (שפתי כהן, קצח, ס"ק כא; חכמת אדם, קיט, יא), ולשיטתם צבע שאין בו ממש אינו חוצץ גם אם האישה מקפידה עליו, וצבע שהאישה אינה מקפידה עליו אינו חוצץ גם אם יש בו ממש. לעומת זאת, יש פוסקים שהצריכו את שני התנאים כדי שצבע לא יחצוץ (בית חדש קצח, טז; סדרי טהרה, קצח, ס"ק לג). ראה גם להלן בהערה 31 לגבי צביעת שיער.

ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים. רמ"א שם, סעיף א

א. לכתחילה, פשוט שהאישה צריכה להסיר מעליה כל איפור לפני טבילתה.

ב. איפור רגיל שיורד במים, עלול להוות חציצה בטבילה כיוון שאישה מקפידה להסיר מעליה איפור חלקי.

ג. יש נשים המתאפרות באיפור מקצועי המחזיק מעמד במשך כשלוש שנים. האיפור מתבסס על החדרת פיגמנטים בעלי צבע אל מתחת לפני העור, כדי שישארו שם זמן ממושך. אישה שעשתה איפור כזה, אין בו משום חציצה לטבילה כלל¹⁹, והעושות כן, אין למחות בידן²⁰.

footnotes: ¹⁹ טהרת הבית, חלק ג, עמ' כט סע' ח. הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב אברהם יוסף, הרב יצחק יוסף, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, הרב שלמה משה עמאר והרב ברוך שרגא, תשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין, סיוון תשע"ב, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 309–316. ²⁰ טהרת הבית, שם. דיון הלכתי לגבי שאלת כתובת קעקע באיפור קבוע מובא במאמרו של הרב ברוך שרגא, 'איפור קבוע וכתובת קעקע', תחומין יח (תשנ"ח), מעמ' 110 ואילך. ראה באוצר המושגים ערך כתובת קעקע. הערת הרב אביגדֹר נבנצל - יש חוששים בזה לכתובת קעקע.

ד. איפור קבוע שמטרתו להעלים פגמים וצלקות בגוף, יש להקל ולעשותו אף לכתחילה מפני שגדול כבוד הבריות²¹.

footnotes: ²¹ טהרת הבית, חלק ג, עמ' לג-לד. הרב עזרא בצרי, 'קעקוע במקום גבות העיניים', תחומין י (תשמ"ט), עמ' 282–287. כל הפוסקים שהובאו לעיל, הערה 19, בתשובותיהם לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם.

איפור בשבת¹

footnotes: ¹ הפסקה דלהלן וההלכות שלאחריה מבוססות על מאמרם של הרב אריה כץ והרב עומר שפס, 'איפור מסביב לטבילה בליל שבת', תחומין לח (תשע"ח) עמ' 213–221.

אישה שליל טבילתה חל בערב שבת, והיא רגילה בדרך כלל להתאפר לכבוד שבת, ואם לא תתאפר עקב הטבילה, הדבר יהיה ניכר ביותר - האישה מתביישת בכך. בפרט אמורים הדברים בזמנים של כינוסים משפחתיים כגון בליל הסדר, שאז ניכר הדבר; או לדוגמא כלה שנישאת בחופת נִדה, וליל טבילתה הראשון היה בליל שבת של שבע ברכות. ובושה גדולה היא לה שידעו כולם שחופת נִדה הייתה לה, ושיוודע ליל טבילתה²².

footnotes: ²² ראה ספר חוק וזמן, פרק ו סימן יג, עמ' רמג ואילך, הערות כז-כח.

במקרים כאלה של שעת הדחק גדולה, יש התלבטות האם וכיצד ניתן להקל על האישה: האם להקל בהלכות חציצה - לטבול עם איפור; או להקל בהלכות שבת - להתאפר אחרי הטבילה; או שמא להקל בהלכות טבילה – שתטבול קודם הלילה, ותתאפר מיד לאחר מכן, קודם כניסת השבת; או שתתאפר קודם השבת, ומאוחר בלילה תרחץ פניה להסיר האיפור, ותנקה שיניה ותטבול.

ה. אישה שליל טבילתה חל בליל שבת והיא מעוניינת להיות מאופרת באותו ליל שבת, אסור לה להתאפר לאחר הטבילה כרגיל, עקב איסורי שבת – צובע²³ וממרח²⁴.

footnotes: ²³ בשבת, צד, ב, נחלקו חכמים ור' אליעזר האם מדובר באיסור תורה או באיסור דרבנן. רמב"ם, שבת, פרק כב, כג, ופרק כג, יב. טור ושלחן ערוך, אורח חיים, סימן שג, כה. ²⁴ ראה שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק א, סימן קיד; שמירת שבת כהלכתה, פרק יד, סג-סה; ילקוט יוסף, שבת ב, סימן שג, ו-ז, ט.

ו. אם בכל אופן חשוב לאישה להיות מאופרת בסעודת ליל שבת, הפיתרון הטוב ביותר הוא לטבול בליל שבת לאחר הסעודה. בסעודה תימנע מאכילת דברים הנשארים בין השיניים, תנקה שיניה היטב לאחר הסעודה, ותסיר לגמרי את האיפור, באופנים המותרים בשבת²⁵. במקרה שטבילה לאחר הסעודה אינה אפשרית, יש לנהוג לפי סדר העדיפויות הבא:

footnotes: ²⁵ הרב אריה כץ והרב עומר שפס, תחומין, שם, על פי שו"ת חשב האפוד, חלק ב, סימן קלח, שערי טבילה, סימן לב, יא, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שיעורי שבט הלוי, סימן קצח, כד, ו.

ז. יש פוסקים שהתירו לשים אבקת פודרה צבעונית על הפנים בשבת, כיוון שהיא לא נדבקת היטב לפנים, ומדובר בצביעה שאינה מתקיימת כלל²⁶, ויש שאסרו, כיוון שבכל אופן מדובר בצביעה¹. למעשה, אישה שחשוב לה להיות מאופרת בליל שבת, יכולה לטבול כרגיל ללא איפור, ולהתאפר לאחר הטבילה באיפור אבקתי מיוחד עם “הכשר” לשבת². ויש שכתבו שאין להתאפר בליל שבת אחרי הטבילה אפילו באיפור אבקתי³.

footnotes: ²⁶ קצות השלחן, סימן קמו, ט-י. שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ח, סימן לה. שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק א, סימן קיד, וחלק ה, סימן כז. שו"ת יביע אומר, חלק ו, אורח חיים, סימן לז, ובשו"ת יחוה דעת, חלק ד, סימן כח. חוק וזמן, עמ' רסז, בשם הרב חיים פנחס שיינברג. ¹ שו"ת בית ישראל, חלק א, סימן נו. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בשמירת שבת כהלכתה, פרק יד, הערה קעג. שו"ת מהר"ם בריסק (חלק א, סימן כג), שו"ת באר משה (חלק ו, סימן קכג), שו"ת שבט הלוי (חלק ו, סימן לג) ושו"ת מאמר מרדכי (חלק ד, סימן נא, ובשו"ת הרב הראשי, חלק א, סימן צו), אסרו שימוש בפודרה צבעונית והתירו שימוש בפודרה לבנה. ² הרב שלמה דיכובסקי והרב מאיר ניסים מאזוז, תשובות לשאלת הרב עומר שפס, תמוז תשע"ד, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 328–329. הרב מאזוז כתב שלא תשתמש בשפתון. הרב שמואל אליהו (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 326–327) כתב שגם אביו, הרב מרדכי אליהו, שאסר להתאפר בשבת בפודרה צבעונית (ראה לעיל בהערה הקודמת), התיר במקרה שליל טבילתה של האישה חל בליל שבת. הרב שמאי קהת הכהן גרוס (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 328) התיר רק באבקה לבנה. הרב ישראל גנס (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם עמ' 327) התיר רק בשעת הדחק (ואפילו צבעונית), אך לא בעיפרון או בשפתון. ³ הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל והרב חיים קנייבסקי, תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 325–326.

ח. יש פוסקים שהתירו להתאפר באיפור עמיד לפני שבת, ולטבול עם האיפור¹. ויש שאסרו לטבול כך, אפילו אם במקרה כזה תידחה הטבילה².

footnotes: ¹ הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב דוב ליאור, בתשובותיהם הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם. הרב דוב ליאור, תשובה לשאלת הרב אוריאל בר-גיל, אדר א' תשע"א, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 303, ובשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן שיג. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 302) התיר רק באופן שאחרת האישה תדחה את טבילתה. הרב מאיר ניסים מאזוז (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 304) לא התיר אפילו אם הטבילה תידחה, אלא במצבים שהבעל עלול להגיע למכשול או שהוא יוצא במוצאי שבת לדרך או לצבא. ² הרב חיים קנייבסקי, בתשובתו הנ"ל לרב עומר שפס, שו"ת פוע"ה, שם. כך גם משמע מתשובות הרב שמואל אליהו, הרב ישראל גנס, הרב שלמה דיכובסקי, הרב מאיר ניסים מאזוז והרב אביגדֹר נבנצל (בתשובותיהם הנ"ל לרב עומר שפס, שו"ת פוע"ה, שם), שהובאה לפניהם אפשרות זו בסדר העדיפויות לטבילה בליל שבת, ולא נקטו בה אלא בדרכים אחרות.

ח*. ככלל, אין לטבול בערב שבת מבעוד יום כדי להספיק ולהתאפר לפני השקיעה, כיוון שיש אפשרויות אחרות להיות מאופרות בליל שבת מבלי לדחות את הטבילה, וכדלעיל¹. ויש מי שכתב, שהאישה יכולה לטבול מבעוד יום ולהתאפר אחר כך, ובלבד שלא תפגוש את בעלה עד הלילה².

footnotes: ¹ כל הפוסקים שהובאו לעיל, הערות 26ב-26ה, לשאלת הרב עומר שפס. ² הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובתו הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, ובהתאם לשיטתו לעיל, הערות 26ג, 26ה, שאין להתיר איפור בשבת או טבילה עם איפור עמיד. וראה לעיל, עמ' 196–198.

כתובת קעקע

ט. קעקוע אסור באיסור תורה. למרות זאת, כתובת קעקע אינה חוצצת בטבילה. קעקוע אין בו ממש, כיוון שהוא מתחת לעור²⁷.

footnotes: ²⁷ הסרת קעקוע היא פעולה ממושכת ומורכבת, וברוב המקרים אי אפשר להסיר את הקעקוע לחלוטין. מבחינה הלכתית אין חיוב להסיר כתובת קעקע. ראה שו"ת במראה הבזק, חלק ה, סימן עח.

שיער

שערה אחת שנקשרה – חוצצת, והוא שתהא מקפדת עליה. אבל אם אינה מקפדת עליה – עלתה לה טבילה, עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמה²⁸. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, ה

footnotes: ²⁸ נחלקו הרמב"ם (הלכות מקוואות ב, טו) והגאונים בהגדרת 'רוב הגוף' מדאורייתא. לפי שיטת הגאונים, הגוף והשיער נחשבים לשני גופים שונים: חציצה על רוב הגוף נחשבת לחציצה אפילו אם היא אינה נוגעת בשיער כלל, וכן חציצה על רוב השיער נחשבת לחציצה אפילו אם הגוף כולו נוגע במים. הרמב"ם חולק על דבריהם, וסובר שחציצה פוסלת רק אם היא מצויה על רוב הגוף והשיער גם יחד. להלכה, נפסק כשיטת הגאונים (שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, ה; מצוטט כאן), ואם יש חציצה על רוב השיער, אף על פי שהוא מיעוטו של הגוף, החציצה מעכבת את הטבילה. ראה בהרחבה בספר שערי אורה, עמ' 154.

י. מותר לאישה להשתמש במרכך שיער לפני הטבילה²⁹. הסבר: מרכך השיער משאיר על השיער שכבה שומנית דקה שעלולה להחשב כחציצה. לעומת זאת, יש יתרון הלכתי במרכך, שהוא מפריד את השערות זו מזו ומקל על הסירוק ועל התרת הקשרים שיש בשיער. למעשה, לדעת רוב הפוסקים, היתרון שיש בשימוש במרכך גובר על החיסרון שבו. מלבד זאת, נשים לא מקפידות על המעט שנשאר מהמרכך על השערות לאחר שטיפת השיער במים חמים. עדיף לכתחילה להשתמש במרכך ללא מוס וללא ג'ל. יש לשטוף היטב את השיער במים לאחר השימוש במרכך.

footnotes: ²⁹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קעט. אך בהערות שם כתב בסוף שאף אם הדבר מותר, אין זה לכתחילה. אך בתורת הטהרה (פרק טו, ה) כתב שאפשר גם לכתחילה. הרב איתן קופיאצקי, 'חפיפה במרכך שיער לפני טבילה', תחומין לו (תשע"ו), עמ' 135–139.

יא. צבע שצובעות הנשים את שער ראשן, אינו חוצץ³⁰. צריך שהצביעה תהיה מלאה ויפה באופן שהאישה רוצה בכך ולא תקפיד על כך. יש שחילקו בין צביעה באמצעות ספריי שאין בו ממש, כיוון שהצבע נספג בשיער ואינו חוצץ, לבין צביעה באמצעות אבקה, שיש בה ממש, ולכתחילה ראוי להסירה לפני הטבילה³¹.

footnotes: ³⁰ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, יז. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רלח. בדרכי טהרה (פרק טז, יב) כתב שאם עבר זמן רב מהצביעה ונראים שורשי שערותיה, תשתדל לכתחילה לצבוע מחדש, או להוריד את הצבע לגמרי. וכעין זה כתב גם בתורת הטהרה (פרק יד, ט). ³¹ ראה לעיל הערה 18 לגבי איפור, מחלוקת אחרונים אם דבר שיש בו ממשות אך הוא לנוי, חוצץ בטבילה או אינו חוצץ.

יב. הלחמת שיער אינה חוצצת בדיעבד כיוון שמיועדת לנוי, והאישה מעוניינת בכך, וכל לנאותו אינו חוצץ³².

footnotes: ³² שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, יז. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קעא. הרב דוב ליאור והרב יעקב אריאל הורו בעל פה לרבני פוע"ה, ששזירת שיער בחרוזים (דהיינו, חיבור שיער מלאכותי לשיער הקיים באופן שנראה כהמשך אחד), אינו חוצץ אם מיועד להישאר זמן ממושך. אמנם, לדעתם, לכתחילה אין לעשות כן.

יג. אם השתילו שיער לקרקפת והשערות חיות וגדלות שם ככל שיער אחר, אין בהן חציצה³³.

footnotes: ³³ הרב יהושע נויבירט, נשמת אברהם,יורה דעה, קצח, עמ' רמד (2).

יד. עפעפיים מלאכותיים וריסים מלאכותיים שלמים ומסודרים אינם חוצצים³⁴.

footnotes: ³⁴ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן סב; אך כתב שלכתחילה לא תעשה כך אלא אם חוששת שבלא זה תהיה מאוסה לבעלה. הרב עובדיה יוסף מסתייג מהדבקת שיער ומציפורניים מלאכותיות ומתיר טבילה במקרים כאלה רק בדיעבד; שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן ל.

טו. אישה שנשרו שערות ראשה, כגון חולת סרטן המטופלת בכימותרפיה, והדביקו לה פאה נוכרית לקרקפת; יש שהורו שאינה יכולה לטבול ולטהר עצמה במקווה משום שהפאה חוצצת³⁵. ויש מי שכתב שפאה כזאת אינה חוצצת בטבילה, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ומותר לאישה לטבול עם הפאה המודבקת ולהתיר עצמה בטבילתה³⁶.

footnotes: ³⁵ חכמת אדם, כלל קיט סוף סימן ג. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רמד, 5 (1), וכן בספר לב אברהם, פרק כז סעיף ז. הטעם: כיוון שהפאה מכסה את רוב הראש, אינה בטלה אפילו אם אינה מקפידה, וחוצצת מהתורה. ³⁶ הרב גבריאל טולדנו, 'פאה מודבקת – דיני חציצה בטבילה', אסיא פה-פו (תשס"ט-2009), עמ' 11-9. נימוקיו: השיער נידון לעצמו ולא הראש, ואזלינן בתר רוב הגוף; האישה מעוניינת שהפאה תישאר עליה כל הזמן וחשיב אינו מקפיד; אין אפשרות להסיר את הפאה הדבוקה לראש ונחשבת כחלק מהגוף; הפאה נשארת דבוקה לאישה כמה חודשים ומתבטלת לגוף.

טז. אין לטבול עם 'ראסטות' או עם צמות קבועות, כיוון שהמים לא יכולים להיכנס כראוי לשיער³⁷. וראה עוד כאן בהערה³⁸.

footnotes: ³⁷ כיוון שמצטבר לכלוך בשיער, חוצץ. גם הקשירה עצמה חוצצת ולא מאפשרת כניסת מים כראוי לכל מקום בשיער. גם אם אינה מקפדת, כיוון שמדובר ברוב השיער - חוצץ. ראה שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, ה. במיוחד לשיטת הגאונים (שצוטטה לעיל הערה 28) שהשיער נידון לעצמו. ³⁸ בשלחן ערוך (שם) כתוב שאם אינה מקפדת, עלתה לה טבילה, עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו. לפי זה, ניתן היה להתיר טבילה עם ראסטות כיוון שהשיער אינו קשור נימא נימא בפני עצמו אלא כולו יחד. הרב יוסף צבי רימון כתב לנו בהקשר זה: "לכאורה, לא היה מקום להקל בטבילה עם ראסטות, שהרי זהו רוב השיער, ואם הוא בפני עצמו, הרי שהוא יהווה חציצה ברוב, וגם חוסר הקפדה לא תועיל. אולם, ישנה סברה אחרת להתיר: הרשב"א (מובא בבית יוסף, קצ"ח, יז) דן בצביעת שיער והוא כותב שלמרות שזה בכל הראש - אינו חוצץ, כי לא רק שאינה מקפדת על כך, אלא שמקפדת שכך יהיה והוי כחלק משערה. לפי זה גם בנדון שלנו: ביחס לראסטות, לא מדובר רק על דבר שאין מקפידים עליו, אלא על דבר שאישה זו (ועוד נשים בקבוצתה) מקפידות שכך יהיה! לדעתן, זהו הנוי של השיער! ואם כך דבר זה הופך להיות כחלק מן השיער ואין בו חציצה. כמובן, שלכתחילה האישה צריכה להוריד את הראסטות, אך במקרה דחק או בדיעבד, כשאחרת עלולה לא לטבול, נראה להקל".

יז. יש מי שהורה שאישה שהורידה שער לפני הטבילה על ידי שעווה ולמחרת בבוקר אחרי שלנה עם בעלה גילתה שנשארה עליה חתיכת שעווה דבוקה, עלתה לה טבילה, כיוון שזה מיעוטו שאינו מקפיד³⁹.

footnotes: ³⁹ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן כד. ובפרט שכבר לנה אצל בעלה.

ידיים וציפורניים

יח. אישה שאינה יכולה להסיר את הטבעת מאצבעה בשום אופן, לא במים חמים ולא בשמן וכדומה, לא תדחה את טבילתה משום כך, אלא תרטיב את ידה סמוך לפני טבילתה במי המקווה, ותסובב את הטבעת על האצבע בתוך המים באופן שמי המקווה יכנסו מתחת לטבעת, ואחר כך תטבול⁴⁰.

footnotes: ⁴⁰ טהרת ישראל, סימן קצח אות עט. דרכי טהרה, פרק טז, סו. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן כח. ראה שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימן רסב. אמנם בפסקי משנה הלכות (פרק יא, ד) החמיר בזה.

יט. אישה ששכחה ולא קצצה ציפורן אחת ביד, ולא היה תחתיה לכלוך, אם הציפורן בולטת מעל הבשר, ועדיין לא שימשה עם בעלה, תחזור ותטבול בלי ברכה⁴¹.

footnotes: ⁴¹ הרמ"א (יורה דעה, קצח, כ) מצריך טבילה נוספת, הטורי זהב (שם, ס"ק כא) לא מצריך טבילה נוספת אם לנה עם בעלה, וכן פסק בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן עא) שהוסיף שגם אם לא שמשה עם בעלה ועבר עליה הלילה, לא צריכה לטבול שוב. לעומת זאת, בשפתי כהן (שם, ס"ק כה) פסק שאם אפשר, צריכה לחזור ולטבול שנית אפילו אם עבר הלילה. ולמעשה נהגו כמו שכתבנו – דרכי טהרה, פרק טז, ע.

כ. אם שכחה לגזור ציפורני רגליה, אינה צריכה טבילה שנית, ואפילו אם אינה יודעת שניקתה שם כראוי⁴².

footnotes: ⁴² פתחי תשובה, קצח, ס"ק י. וכתב שם שאפשר שאפילו יודעת שלא היה נקי, אינה צריכה לחזור ולטבול כיוון שברגליים אין דרכן של הנשים להקפיד. וראה גם שעורי שבט הלוי, סימן קצח, כ, ס"ק ב. אך ראה שערי טבילה, סימן כא, ז, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.

כא. אישה שצריכה לטבול בליל שבת ושכחה לגזוז ציפורניה, תבקש מנוכרית שתגזזן מבלי שהאישה תסייע לה. ואם אין נוכרית, תנקה היטב ותטבול⁴³.

footnotes: ⁴³ בטורי זהב (ס"ק כא) כתב שתנקה היטב ותטבול ואסר גזיזה על ידי נוכרית. לעומת זאת, בנקודות הכסף (שם) כתב שתבקש מנוכרית לקצוץ, ומשמעות דבריו שאם אין נוכרית, לא תטבול. במשנה ברורה (שמ ס"ק ג) הכריע שלכתחילה תגזוז על ידי נוכרית, אך אם אין נוכרית, תנקה ותטבול. ובביאור הלכה (שם, דיבור המתחיל 'וחייב') הוסיף שבציפורני הרגליים לכתחילה תנקה ותטבול. גם בשו"ת יביע אומר (חלק ב, יורה דעה, סימן יג), הכריע שבמקום שאין גויה, תנקה את הציפורניים ותטבול. וכן פסק בדרכי טהרה, פרק טז, סח; ובתשובות ותוספות (עמ' 226, יח) כתב שאישה ספרדיה צריכה לכתחילה לנקות ולטבול (גם בציפורני הידיים). אמנם ראה שיעורי שבט הלוי (סימן קצח, כ, ס"ק ב), שכתב שאם שכחה לקצוץ ציפרניים ואין נכרית, שתדחה טבילתה למוצאי השבת. ובמקום צורך, אם הציפורניים נקיות, תשאל שאלת חכם.

כב. אישה שיש לה נפיחות במקום הציפורן ואינה יכולה לקצצה ולא לנקות תחתיה, אם אין לכלוך תחת הציפורן או שאין הוא נראה, אינו חוצץ⁴⁴.

footnotes: ⁴⁴ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, יט.

כג. ציפורן שנפגמה מחמת מכה, ומתחדשת תחתיה ציפורן חדשה, אינה חוצצת⁴⁵.

footnotes: ⁴⁵ שעורי שבט הלוי, קצח, יט, ס"ק ב.

כד. ציפורן חודרנית ברגל המטופלת על ידי הכנסת גזה מתחתיה, יש לגזור את הגזה בגובה הבשר באופן שלא תבלוט מחוץ לאצבע ואז אינה חוצצת⁴⁶.

footnotes: ⁴⁶ ימי טוהר, עמ' רמד הלכה ז.

כה. אישה שצובעת את ציפורניה צריכה לנקותן היטב מהצבע קודם הטבילה. אם אינה יכולה בשום אופן לנקותן מהצבע, לא תדחה את טבילתה, אלא תצבע את כל הציפורניים בצורה טובה, ולא תשאיר צבע סדוק או מקולף, כיוון שהנשים מקפידות שלא יהיה על ציפורניהן צבע שאינו מושלם. ואם טבלה בצבע מקולף או סדוק לא עלתה לה טבילה, וצריכה לחזור ולטבול⁴⁷.

footnotes: ⁴⁷ דרכי טהרה, פרק טז, עב. שו"ת במראה הבזק, חלק ג, סימן קטו. גם הרב הרשל שכטר בפגישתו עם רבני פוע"ה (ג' בכסלו תשע"ח) אמר, שלכתחילה אין לטבול עם לק ג'ל.

כו. אם אישה מצאה לק שבור על הצפורן שלה למחרת ליל טבילה כשלנה אצל בעלה, עלתה לה טבילה ואינה צריכה לחזור ולטבול⁴⁸. ויש מי שהחמיר בלק שבור על הציפורן, שכיוון שנשים מקפידות על כך, לא עלתה לה טבילה, וצריכה לחזור ולטבול, ללא ברכה⁴⁹.

footnotes: ⁴⁸ שו"ת מעין אומר, שם, סימן כו. ⁴⁹ דרכי טהרה, פרק טז, עב; תשובות ותוספות, שם, כג. וייתכן שאין מחלוקת בין שתי השיטות, אלא שהמקל התייחס למצבים שנשאר מעט מאוד, באופן שנשים אינן מקפידות על כך, ולכן אינו חוצץ בטבילה. ואילו המחמיר התייחס למצב שבו נשים מקפידות, ולכן חוצץ. הערת הרב אביגדֹר נבנצל – ציפורן שהתחילה לגזוז ולא סיימה, עלול להיווצר חלל דק בין הציפורן (הגזוזה חלקית) לשאר הציפורן ומפני דקותו לא ייכנסו בו מים, וזה יפסול את הטבילה מדאורייתא.

כז. ציפורניים מלאכותיות מתקינים בדרך כלל ליותר מחודש, וכיוון שהאישה מקפידה שיישאר, לא חוצץ. יש שהורו שראוי שלא לגדל ציפורניים כיוון שנהגו בנות ישראל לקצוץ ציפרניים לצורך טבילה⁵⁰; ויש שכתבו שאישה המגדלת ציפורניה לנוי ואינה רוצה לקצצן לפני הטבילה, אין למחות בידה⁵¹; וראה עוד כאן בהערה⁵².

footnotes: ⁵⁰ שלחן ערוך, יורה דעה, קצח, יח. דרכי טהרה, פרק טז, עא; תשובות ותוספות (שם, עמ' 227), כב. שו"ת במראה הבזק, שם. הרב דוב ליאור בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באב תשס"ב; ולדבריו נשים יראות שמים ראוי שלא תשתמשנה בציפורניים כאלו. הרב הרשל שכטר בפגישתו הנ"ל עם רבני פוע"ה. וראה חוט שני (סימן קצח, יז, ס"ק כג) שכתב שלכתחילה אין לטבול עם ציפורניים מלאכותיות אך בדיעבד אינו חוצץ. ⁵¹ שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן לג. שו"ת יביע אומר, חלק ב, יורה דעה, סימן יג. ⁵² הערת הרב נחום אליעזר רבינוביץ: ראה דברי הרב שלום משאש בשו"ת תבואות שמש (יורה דעה, נג): "היום... בשנת תשט"ו... רבתה הדעת והנקיון וכל מיני קישוטי האנשים והנשים, ובכלל זה נשתנה המצב גם בענין הציפורן והשערות... דהרבה נשים נהגו לגדל הציפורניים... ולשפע אותן כיתדות ומנקין אותן כראוי וצובעין אותן בצבע אדום לנוי, וגם שער בית השחי רוב הנשים מניחים אותו ליופי וגם שער בית הערוה הרבה נשים מקפידות להניחו ולא להסירו, ובודאי שסורקין אותו כראוי ומנקין אותו יותר משערות הראש... ובכן אם רוצה להתנהג כן לגדלו כדור החדש, דיכולה שפיר לעשות כן, שהרי טעמייהו דרבנו משום שרוב הנשים נהגו להסירן ואם כן היום שנתבטל מנהג זה מהרבה נשים ונשתרבב המנהג להיפך, אם כן פשיטא דכולם יודו להתיר לעשות כן לכתחילה וכל שכן בדיעבד, רק שיש להוסיף ולהזהיר על הרחיצה והנקיון כראוי לצאת ידי כל ספק, זהו הנראה לי".

שיניים⁵³

footnotes: ⁵³ תודה לרופא השיניים, ד"ר שי לב ציון, שעבר על הפיסקאות דלהלן והעיר את הערותיו.

בית הסתרים בית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן מים. משנה, מקוואות פרק ח, ה

בית הסתרים - פנימיות הגוף כגון תוך האף והאוזן ותוך הפה. פירוש המשנה לרמב"ם, שם

בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר: "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו, יא) - איברים הנראים בלבד. ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ. לפיכך אמרו חכמים: לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואחר כך תטבול. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקוואות פרק א, י

סתימות

כח. סתימה קבועה בשן אינה חוצצת בטבילה. פשוט, כיוון שנעשית באופן שלא תינטל משם לעולם⁵⁴. גם אם נתרופפה או שנשברה, אינה חוצצת. כיוון שעדיין יש בה תועלת מסוימת, נחשבת חלק מהגוף⁵⁵.

footnotes: ⁵⁴ אמנם בחכמת אדם (כלל קיט, יח) כתב שחוצצת. אך כל הפוסקים חלקו עליו וכתבו שאם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה (שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן צז). ראה נשמת אברהם, יורה דעה, קצח, ס"ק יא, 1, עמ' רמו-רמז. ⁵⁵ שו"ת מנחת יצחק, חלק י, סימן עט. הרב שלמה זלמן אויערבאך, קונטרס אהל שרה, חלק ב, פרק ו, יג, הערה לא-לב. שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן קכד, ד. הרב יוסף שלום אלישיב החמיר בסתימה מתנדנדת העומדת להוצאה, כיוון שאינה בטלה לגוף (קובץ תשובות, חלק א, סימן פו, ב).

כט. מותר לאישה לטבול גם עם סתימה זמנית. כיוון שהאישה מעוניינת בכך, סתימה זמנית אינה חוצצת. הפוסקים ציינו כמה תנאים: שהסתימה לא תבלוט מגובה השן⁵⁶; שהסתימה תהא נוחה ללעיסה ולא רק למניעת כאב; הסתימה תהיה תקינה וטובה מבחינה רפואית; יש שהצריכו שהסתימה תישאר זמן מסוים מיום הטבילה (7 ימים או 30 יום⁵⁷). אף על פי שסתימה זו עתידה להתחלף בסתימה אחרת, אינה חוצצת כיוון שבכל מקרה השן תישאר מכוסה⁵⁸.

footnotes: ⁵⁶ אם הסתימה בולטת ומפריעה לאכול ומתכוונת ללכת לרופא כדי לשייף אותה - לדעת הרב שלמה זלמן אויערבאך (מראה כהן, עמ' קפג, ב) הסתימה חוצצת כיוון שמפריעה ודעתה לשייפה. לעומת זאת, בפסקי משנה הלכות (פרק יא, יז) כתב שאינה חוצצת, כיוון שנחשבת כחלק מהגוף. ואינה דומה לגבס או לברזל ליישור שיניים שאינם חלק מהגוף אלא רק מחוברים לגוף. ⁵⁷ הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו במנחה לשלמה, בעריכת פרופ' אברהם שטינברג, בספר אסיא יב, עמ' 13 ועמ' 24), הצריך תנאי שהסתימה אמורה להישאר במקומה לפחות שבוע ימים, ואם הסתימה בולטת עליה להישאר לפחות שלושים יום. בספר שערי טבילה (סימן לד) הקל בשלושים יום מהטבילה, ובשעת הדחק אפילו בשבעה ימים. וראה שם דיון האם הזמן נמנה מהנחת הסתימה או מהטבילה. הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות, חלק א, סימן צ), הקל אם הסתימה עומדת שבעה ימים. ⁵⁸ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסט. שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן ז. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן צז. שו"ת חלקת יעקב, חלק א, סימן קלז (מהדורה בתרא, יורה דעה, סימן קה) וחלק ב, סימן קעג (מהדורה בתרא, עניינים שונים סימן לב). שו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן קיא. ראה עוד נשמת אברהם, שם, 2. יש לציין שהחומרים שמשתמשים בהם היום לסתימה זמנית יכולים להחזיק מעמד חודשים רבים ולעתים אפילו שנים רבות, כך שהסתימה הזמנית של היום לעתים חזקה יותר מהסתימה הקבועה של פעם.

שן מתנדנדת או חור בשן

ל. שן מדולדלת ומתנדנדת אינה חוצצת, אפילו אם בדעת האישה ללכת בקרוב לרופא שיניים כדי שיוציא לה את השן. כיוון שכל הדין של בית הסתרים שצריך שיהא ראוי לביאת מים הוא רק מדרבנן, וכאן הוא מיעוט המקפיד בבית הסתרים, והוא תרי דרבנן, ולכן יש להקל⁵⁹.

footnotes: ⁵⁹ שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימן רס. שו"ת דובב מישרים, חלק א, סימן פד. הרב יוסף שלום אלישיב, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקיט, ק. שו"ת שבט הלוי, חלק ב, סימן צו. בפסקי משנה הלכות (פרק יא, יג) כתב שאינו דומה לציפורניים שחוצצות כיוון שעומדות להיקצץ, אבל שן מתנדנדת לא עומדת להיקצץ, ואדרבה – מעדיפים שלא לעקור את השן.

לא. פשוט שיש להוציא שאריות אוכל שבין השיניים ובתוכן. אולם אישה שיש לה חור בשן, והצטברו שם שאריות של אוכל ואינה יכולה להוציאן, או שיש לה כאב וצער להוציאן, אפשר להקל שאינן חוצצות בטבילה⁶⁰.

footnotes: ⁶⁰ הרב שלמה זלמן אויערבאך, מראה כהן, עמ' קפג אות ג. הרב יוסף שלום אלישיב, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקיח, צח. פסקי משנה הלכות, פרק יא, יב.

לב. צמר גפן טבול בתרופה שהרופא נותן לתוך השן יש להוציאו קודם הטבילה⁶¹.

footnotes: ⁶¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, בהגהותיו שם. טעמו: כיוון שצמר הגפן עומד להינטל, לא בטל לגבי השן, וחוצץ. הערת ד"ר שי לב ציון: שימוש בסתימת צמר גפן אינו נפוץ כיום.

שיניים תותבות

לג. שיניים תותבות שאפשר להוציאן ולהחזירן ללא אומן ובלי כאב⁶², חוצצות, ולכן צריך להסירן לפני הטבילה⁶³.

footnotes: ⁶² ההגדרה הרפואית - 'תותבת נשלפת'. ⁶³ שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן עח. שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא חלק ג, סימן כז. שו"ת יהודה יעלה, יורה דעה, סימן רכט. שו"ת שבט הלוי, חלק ב, סימן צח, א-ב.

לד. אם טבלה עם השיניים התותבות צריכה לטבול שוב בלעדיהן⁶⁴, אך בדיעבד⁶⁵ מועילה לה הטבילה הראשונה⁶⁶.

footnotes: ⁶⁴ הלכות רופאים ורפואה, עמ' קנז הלכה א. פסקי משנה הלכות, פרק יא, יח. ⁶⁵ בדרכי טהרה (פרק טז, לא) הגדיר דיעבד אם כבר חזרה לביתה. ובטהרת הבית (חלק ג, דיני חציצה ל, ס"ק לד-לה) כתב שטוב שתחזור ותטבול בלי ברכה, ואם לנה עם בעלה, אין לה לחזור ולטבול. ⁶⁶ בספר טהרת ישראל (סימן קצח סעיף פז) כתב להחמיר. אך הוסיף שהמקל לאחרים, אף בזמן הזה, בשכבר טבלה עם השיניים שאינה צריכה טבילה שנית, אין לערער עליו. בשו"ת שבט הלוי (חלק ג, סימן קכח) הורה להקל אם האישה מסופקת אם הסירה את השיניים התותבות, כיוון שמדובר בבית הסתרים, ובמיעוטו, וכיוון שייתכן שמים חודרים תחתיהן, נחשב ראוי לביאת מים. גם בטהרת הבית (שם) הקל במקרה של ספק. הערת ד"ר שי לב ציון: בדרך כלל מים יכולים להיכנס מתחת לתותבת נשלפת.

לה. שיניים תותבות שצריך אומן להוציאן או שיש צער בהוצאתן⁶⁷ אינן חוצצות⁶⁸.

footnotes: ⁶⁷ ההגדרה הרפואית – גשר או כתר קבוע. וכל שכן בשיניים מושתלות. ⁶⁸ מהר"י אסאד, שו"ת יהודה יעלה, סימן רכט. שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן עח. שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן יג. דרכי תשובה, יורה דעה, קצח ס"ק עה. טהרת ישראל, סימן קצח סעיף פז. וראה שו"ת אמרי יושר (חלק ב, סימן קצג, ב) שדחה דברי מי שרצה להחמיר בזה.

מתקן אורתודנטי

לו. מתקן אורתודנטי שנועד ליישור שיניים וצריך אומן להוציאו, אינו חוצץ, ותנקהו יפה יפה⁶⁹.

footnotes: ⁶⁹ שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן פו. שו"ת שבט הלוי, יורה דעה, חלק ב, סימן צח. דרכי טהרה, פרק טז, לא. וראה שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א, סימן צו) שכתב שאם המתקן מהודק קשה להקל, אך אין למחות ביד הרוצה להקל בתנאי שאינו מעכב את האכילה. בספר שערי טבילה (סימן לה) כתב שאם המתקן רפוי אינו חוצץ, ואם הוא הדוק ועשוי רק לנוי – חוצץ; ואם הוא לצורך רפואי אינו חוצץ, בתנאי שאינו מפריע לאכילה. וכתב שהסכים עמו הרב יוסף שלום אלישיב. הרב יהושע נויבירט העיר על כך שרופאי השיניים הסבירו שכל ל'נוי' יש בו גם משום רפואה (מנחה לשלמה, בעריכת פרופ' אברהם שטינברג, מובא בספר אסיא יב, עמ' 24, 16). פסקי משנה הלכות, פרק יא, טו.

לז. מתקן אורתודנטי שמדביקים על החניכיים לאחר ניתוח, או פלטה ליישור שיניים שמחליפים מדי שבוע, יש לתכנן את החלפת הפלטה ביום הטבילה. דהיינו, תסיר את המתקן, ותטבול, ותחזיר את המתקן החדש⁷⁰.

footnotes: ⁷⁰ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן פח. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רכג.

תפרים בחניכיים

לח. תפרים בחניכיים שהרופא עתיד להוציאם בעוד זמן, אם אינם נראים אינם חוצצים. אם התפרים נראים, יש שהחמירו שחוצצים כיוון שמקפידה עליהם להסירן⁷¹ וגם כיוון שעשויים לזמן קצר יחסית⁷², ויש מי שהתיר גם אם הם נראים, כיוון שהן בבית הסתרים⁷³. ויש מי שאומר שאם האישה מרגישה את החוטים בנגיעה בלשון – חוצץ, ואם לא מרגישה - לא חוצץ⁷⁴.

footnotes: ⁷¹ שו"ת אגרות משה, שם, סימן פז. ⁷² הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנ, 6, וכתב שם בשמו שאם התפרים מיועדים לפחות מ-30 יום, עדיף לדחות את הטבילה. וכעין זה כתב גם בספר שערי טבילה (סוף סימן לה) ללא נקיטת זמן מסוים. ד"ר שי לב ציון כתב לנו שתפרים בדרך כלל אינם מיועדים להישאר ל30- יום, אלא שבועיים לכל היותר. ⁷³ שו"ת דובב מישרים, חלק ג, סימן מ, ומובא גם בספר שערי טבילה, שם. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן יב. בשיעורי שבט הלוי (קצח, יא, אות ג), כתב שאפשר לגזור את החוטים עד גובה הבשר. ⁷⁴ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב. כך פסק גם בדרכי טהרה, תשובות ותוספות, עמ' 223.

חציצה תקועה בין השיניים

לט. אישה שכוססת ציפורניים, ונכנסה לה ציפורן בין שיניה וניסתה להוציאה ולא הצליחה. אחר כך שכחה שהציפורן בין שיניה, טבלה לטהרתה ולנה עם בעלה; כיוון שרגילה בכך מסתמא לא מקפידה, ועלתה לה טבילתה⁷⁵.

footnotes: ⁷⁵ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קפב.

טבילתה של חולת אוזניים

אחת הבעיות המורכבות ביותר בהלכות חציצה רפואית היא במצבים של דלקת אוזניים כרונית, חור בעור התוף או אחרי ניתוחי אוזניים הכוללים הוצאת עור התוף וכריתת תעלת האוזן החיצונית - מצבים הדורשים הימנעות ממגע עם מים. עיקר הבעיה מבחינה רפואית אינה עצם הרטיבות והלחות אלא העובדה שהמים אינם סטריליים וממילא החשש הוא לזיהומים כתוצאה מחשיפת האוזן התיכונה לחיידקים שבמים. כדי להימנע מזיהום יש לסתום את האוזן או את תעלת האוזן החיצונית מפני מגע עם מים – וזו חציצה. מרבית הפוסקים נדחקו להיתרים שונים כדי לאפשר לאישה לטבול ולהצילה מעיגון⁷⁶.

footnotes: ⁷⁶ הצדדים ההלכתיים המקלים העיקריים הם: מדובר באיסורי דרבנן, משום שמדובר על מיעוט הגוף וכן כיוון שמדובר בבית הסתרים; הסתימה היא לצורך רפואה ומצילה מחולי ולכן אינה חציצה; כשרצונה שהדבר החוצץ יהיה עליה – אינו חוצץ. ראה פירוט נוסף במאמרו של פרופ' אברהם שטינברג בספר הלכה ורפואה, ד, מעמ' רמד ואילך.

במקום צורך גדול וכל שכן במקום עיגון כעובדא זו, ודאי מחויבים גם אנחנו להורות אם רק נראה לנו להתיר, ואסור לנו להיות מן הענוים ולעגן בת ישראל או לגרום להכשיל באיסורים או אף רק להפסיד ממון ישראל. ועיין בגיטין (דף נו) - 'ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו'...⁷⁷, ומוכרחים אנו להורות גם למעשה כשנראה לנו בראיות ובהבנה ישרה, ובפרט במקום עיגון כזה ולהציל ממכשול. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א סוף סימן קא⁷⁸

footnotes: ⁷⁷ שקשה למה אמר 'ענוותנותו'? מה שייך זה לענווה? ועיין במהרץ חיות, שם, דבר נכון, וגם זה ממש כיוצא בזה". ⁷⁸ הדיון בשו"ת אגרות משה התפרס על כמה תשובות רצופות. השאלה הובאה ביורה דעה, חלק א, סימן צח והמשך הדיון הובא בסימנים צט-קג. ציטוט השאלה: "בדבר האשה שצוו לה הרופאים שלא יכנסו מים באזנה אם מותרת בשעת טבילה לתת מוך צמר גפן מטובל בואזלין שזה מקשה המוך שלא יעברו המים בשום אופן... לענ"ד יש כאן טעם גדול שאינו חוצץ מדינא ולכן יש להתיר".

דיון הלכתי

מ. חולת אוזניים שאסור לה שייכנסו מים באוזניה, יש לה כמה אפשרויות הלכתיות לטבול:

• כאשר אסור שייכנסו מים רק לאוזן הפנימית, ומניחה צמר גפן טבול בשמן⁷⁹ או שעווה בעומק האוזן, והולכת כך בקביעות, יכולה לטבול עם צמר גפן, אפילו כשהוא דחוק ולא מאפשר כניסת מים⁸⁰. יש מי שהצריך שתלך עם צמר גפן לפחות שבוע לפני טבילתה כדי שייחשב כאילו הוא קבוע באוזנה⁸¹, ויש שהקלו בכך אפילו אם שמה צמר גפן רק מעט זמן קודם הטבילה⁸². יש מי שהורה שיכולה להרטיב צמר גפן בכמה טיפות אנטיביוטיקה, ותכניסו לאוזנה, ותטבול פעם אחת⁸³. יש להעיר שמבחינה רפואית לא רצוי ללכת כל הזמן עם צמר גפן באוזניים כיוון שהדבר מפריע למנגנון הניקוי הטבעי של תעלת האוזן, ועלול לגרום להצטברות שעווה, לגירוי של התעלה ולדלקות⁸⁴.

footnotes: ⁷⁹ בספר שערי טבילה (סימן מא) כתב להעדיף שמן דגים שבריאתם מן המים, ולכן שמן שנעשה מהם אינו חוצץ. ⁸⁰ ויכולה לטבלו בשמן כדי שידחה את המים טוב יותר. ותדחקהו שלא ייראה מבחוץ כדי שלא תהיה מקפדת עליו, ואף על פי שיש חלק בולט מעט או חוט כדי שיהיה קל להוציאו. דרכי תשובה, קצח ס"ק ו. שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן ז. שו"ת אמרי יושר, חלק א, סימן קצה, קצז. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן צח-קג. שו"ת חלקת יעקב, חלק א, סימן קלח-קלט (מהדורה בתרא, יורה דעה, סימן קז-קח). ⁸¹ שו"ת חלקת יואב, יורה דעה, סימן ל, ושיטתו שכל דבר המתבטל אל הגוף שבעה ימים דינו כמתבטל לעולם, וכן פסק בשו"ת הר צבי (יורה דעה, סימן קע). אמנם יש אומרים שצריכה ללכת עמו חודש (הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רלו), ויש אומרים חצי שנה (שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימן רסב). אמנם בבן איש חי (שנה ב פרשת שמיני סעיף י, ובשו"ת רב פעלים, חלק ב, סימן כז) כתב שצמר גפן באוזן נחשב חציצה. ⁸² שו"ת אמרי יושר, חלק ב, סימן פב. שו"ת יביע אומר, חלק י, יורה דעה, סימן נח (בהערות על רב פעלים, חלק ב, אות כ); הטעם - כיוון שהוא בית הסתרים וגם מיעוטו, הרי הם תרי דרבנן, ובשעת דחק ניתן להקל. ועוד, כיוון שכעת יש לה סכנה, נחשבת שאינה מקפידה, ורוצה בקיומו. מעבר לכך: כל ההקפדה על בית הסתרים שצריך שיהיה ראוי לביאת מים, היא כיוון שלפעמים יכולים להיכנס שמה מים; אך כאן, כיוון שכל זמן החולי מקפידה שלא ייכנסו מים, אין צריך להיות ראוי לביאת מים. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נדה סימן כז; טהרת הבית, חלק ג, עמ' סו-עה. הלכות רופאים ורפואה, עמ' קנז הלכה ג-ד. ⁸³ פרופ' אברהם סופר-אברהם, לב אברהם, פרק כז סעיף יא, 4; בהתבסס על מכתבו של הרב שלמה זלמן אויערבאך. ⁸⁴ ד"ר ישראל ברמה, 'טבילתה של חולת אוזניים', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 277.

• וכל זה אם צמר הגפן מהודק היטב ואין ראוי לביאת מים, אך אם צמר הגפן אינו מהודק והמים יכולים לעבור דרכו, יכולה לטבול ולהוציא את צמר הגפן בזריזות קודם שיעברו המים לאוזן⁸⁵, ותטבול רק פעם אחת ובקצרה, אפילו אם רגילה לטבול בדרך כלל כמה וכמה פעמים. זה פתרון הלכתי, אך יש לבדקו גם מבחינה רפואית עם הרופא.

footnotes: ⁸⁵ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנג, 9.

• תרטיב אצבעותיה ותכניס אותן באזניה כדי שלא יכנסו מים, ותטבול. ותעשה זאת באופן שהמים יוכלו להגיע לכל מקום, גם בידיה, כך שקיפולי הזרוע לא ימנעו את המים מלהגיע שם. ויש שכתבו שלכן עדיף שהבלנית תיכנס איתה למים והיא תפקוק את אזניה באצבעותיה⁸⁶. גם כאן, מבחינה רפואית, אם יש מים על ידיה של הטובלת או על ידיה של הבלנית, וכתוצאה מכך עלולה האוזן התיכונה להזדהם, אין בכך פתרון⁸⁷, אלא אם כן תטבול ידיה במים סטריליים⁸⁸.

footnotes: ⁸⁶ שו"ת מהר"ש ענגיל חלק ב, סימן סח. שו"ת מהר"י שטייף, סימן מו. הרב יוסף שלום אלישיב והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן רא, עמ' רנט. ⁸⁷ בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ב, יורה דעה, סימן כט), כתב להתיר לה לטבול על ידי שתדיח אצבעה קודם הטבילה ותכניס באוזנה. אך הזכיר את דברי הרופאים שפתרון כזה עלול להביאה לידי סכנה, ולכן כתב שנמנע מלהורות עדי יתברר מפי הרופאים שאין סכנה בטבילתה באופן כזה. ⁸⁸ ספר לב אברהם, פרק כז סעיף יא, 4. והסכימו עמו הרב יהושע נויבירט והרב יוסף שלום אלישיב. פרופ' אברהם סופר-אברהם כתב שם ששוחח עם מומחים יראי שמים בארץ ובארה"ב שהסכימו עם פתרון זה ועם הפתרון שהאישה תרטיב צמר גפן באנטיביוטיקה ותכניס לאוזנה, כמו שמפורט כאן, והסכימו עם פתרונות אלו מבחינה רפואית. אך כתב שלמעשה יש להתייעץ בכל מקרה עם רופא מומחה ירא שמים ועם מורה הוראה.

פתרונות רפואיים הלכה למעשה

מא. אם מדובר בחור בעור התוף, יש אפשרות לסגור את החור בעור התוף על ידי ניתוח פשוט ומקובל, שזמן האשפוז בעטיו הוא רק יום אחד או פחות, וסיכויי הצלחתו מרובים. ניתוח כזה גם משפר את השמיעה, והסיכון בניתוח כזה הוא פחות מאשר הסיכון הכרוך בשימוש בצמר גפן באוזן באופן קבוע⁸⁹.

footnotes: ⁸⁹ ד"ר ישראל ברמה, 'טבילתה של חולת אוזניים', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 278-277.

מב. אם מדובר במצב רפואי לאחר ניתוח באוזן והסרת עור התוף, נשאר חלל פנימי גדול ואין אפשרות לתקן באופן כירורגי ולשחזר אוזן נורמלית. הפתרון ההלכתי של הכנסת צמר גפן אינו יעיל ועלול גם להיות מסוכן, כיוון שכשיש חלל פנימי גדול יתכן שהאישה לא תוכל להוציאו, וכיוון שצמר הגפן אינו מהודק, הוא גם לא יאטום את כניסת המים לחלל האוזן ועלולה להיווצר דלקת. בעיה חמורה נוספת היא תופעות של סחרחורת ואי שיווי משקל. מלבד מנגנון השמיעה קיים באוזן גם מנגנון שיווי המשקל. אחרי ניתוחי אוזניים ולאחר שהוציאו את האוזן התיכונה, קיימת סכנה שבחדירת מים לאוזן יהיה גירוי של האוזן הפנימית ותהיה תחושה של סחרחורת וחוסר שיווי משקל⁹⁰.

footnotes: ⁹⁰ ד"ר ישראל ברמה, שם. לדבריו הסכנה בהכנסת הראש למים אינה רק של זיהום ודלקת, אלא אפילו של טביעה במים רדודים כתוצאה מסחרחורת ואובדן שיווי המשקל. על כן במקווה, חשוב שהטובלת תבקש מהבלנית להשגיח עליה בשבע עיניים, לא רק אם הטבילה כשרה ונעשית כהלכה, אלא גם אם הטובלת אינה מאבדת את שיווי משקלה במים.

מג. בעבר ההמלצה הייתה לשים טיפות אוזניים לפני הטבילה, כטיפול מונע ולשם יצירת שכבת מגן בין המים לחלק החשוף באוזן. כיום לא משתמשים בטיפות אנטיביוטיות על בסיס שומני אלא בטיפות על בסיס מים, שלא מונעות את מעבר המים לתוך האוזן. לכן אין טעם לשים טיפות לפני הטבילה. ההמלצה כיום היא לשים טיפות אנטיביוטיות מתאימות מיד לאחר הטבילה⁹¹.

footnotes: ⁹¹ המלצתו של ד"ר ישראל ברמה, רופא אוזניים.

מד. מבחינה הלכתית נראה שטיפות בתוך האוזן עדיפות על פני צמר גפן. הטיפות מבצעות את התפקוד הרפואי בצורה ראויה, הן נמצאות רק בעומק האוזן ואינן ניכרות⁹².

footnotes: ⁹² הרב שלמה משה עמאר, בתשובה לשאלת מחברי הספר מיום א' בשבט תשע''א, הורה שטיפות יעילות עדיפות מצמר גפן. כך גם הורו לנו הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב אברהם יוסף, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, והרב מאיר ניסים מאזוז.

מה. אם ניקתה אוזניה⁹³ ושכחה צמר גפן בתוך אוזנה, אם נראה מבחוץ צריכה לחזור ולטבול, ואם לא נראה מבחוץ אינה צריכה לחזור ולטבול⁹⁴.

footnotes: ⁹³ בשעת ניקוי פנים האוזן יש להיזהר שלא לפגוע בעור התוף. יש שנמנעו עקב כך משימוש במקלות אוזניים. מבחינה הלכתית ניתן לנקות בזהירות גם ללא שימוש במקלות אוזניים, ואין בכך חשש שתישאר חציצה בטבילה, כך כתבו הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוב ליאור והרב מאיר ניסים מאזוז, בתשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין, תמוז תשס"ג, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 339–341. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן שיא. הרב שלמה משה עמאר (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 342) הורה לנקות את האוזניים עם דבר עבה כגון ידית משקפיים שבד עדין כרוך עליה. הרב אביגדֹר נבנצל (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 341) כתב, שאם רוב הנשים מקפידות לנקות את אוזניהן במקלות אוזניים, יש חיוב לעשות כן. ⁹⁴ דרכי טהרה, תשובות ותוספות, עמ' 214, ה.

עיניים

מו. חולת עיניים שאסור שייכנסו מים לעיניה⁹⁵, תרחץ כל גופה חוץ מהעיניים, תבדוק שאין חציצה על עיניה, תרטיב ידיה במים ותכסה את עיניה באצבעותיה, ותעשה זאת באופן שהמים יוכלו להגיע לכל מקום, גם בידיה, ותקפיד שקיפולי הזרוע לא ימנעו את המים מלהגיע שם⁹⁶. ויש מי שכתב שצריכה אישה אחרת לרדת איתה למקווה ולשים ידיה על עיני הטובלת, כי חוששים שאם האישה עצמה תשים ידיה על עיניה, עלולים המים לא להגיע לקיפולי הזרוע בעת טבילתה⁹⁷. מבחינה רפואית יש צורך בחיטוי קפדני ויש לעשות זאת בהתאם להוראות הרופא.

footnotes: ⁹⁵ ד"ר מצליח טייב אמר לנו שיש מצבים, כגון לאחר ניתוחי עיניים, שבהם ההמלצה הרפואית היא לא להרטיב את העיניים במי המקווה, מחשש לזיהומים. ⁹⁶ שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימן רסב. ⁹⁷ שו"ת שיבת ציון, סימן מב, מובא בפתחי תשובה, יורה דעה, קצח ס"ק טו.

עדשות מגע ועין מלאכותית

ככלל, יש עדשות קשות ועדשות רכות שיש להוציאן פעם ביממה לצורך ניקוי, וכן להוציאן לפני השינה. לעומת זאת, יש עדשות קבועות המיועדות לפרקי זמן ארוכים, שבועות או חודשים, ואין צורך להוציאן.

מז. עדשות מגע שמסירים בכל יום, לכתחילה צריך להסירן קודם הטבילה ולטבול בלעדיהן. אם טבלה עם העדשות, עלתה לה טבילה בדיעבד ואינה צריכה לטבול שוב⁹⁸. ויש הסוברים שמעכב אפילו בדיעבד, וצריכה לטבול שוב⁹⁹.

footnotes: ⁹⁸ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן קד. שו"ת שיח נחום, סימן סב, וכתב להקל כיוון שהעדשה אינה מהודקת לעין אלא צפה על שכבת דמעות דקה ולכן אינה חוצצת. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן סז. ⁹⁹ שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן פט. הרב יוסף שלום אלישיב, אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקיב, ס. בדרכי טהרה (פרק טז, כא) חילק אם מקפידה להסירן לפני השינה או לא. וראה דברי ר' יונה עמנואל שציטט את הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רלז. בשו"ת במראה הבזק (חלק ו, סימן סז הערה 6) העלו סברה להחמיר יותר בעדשות רכות כיוון שנצמדות יותר לעין.בשו"ת במראה הבזק (חלק ג, סימן קטו, ג) עשו כעין פשרה בין שתי דעות אלו וכתבו להקל רק אם כבר לנה עם בעלה, שאז אינה צריכה טבילה נוספת; על פי שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א, סימן צו), שהקל בברזל רפוי על השיניים כיוון שהוא בית הסתרים הראוי לביאת מים, למרות שהרב פיינשטיין עצמו הקל יותר, כמפורט לעיל.

מח. עדשות מגע הקבועות בעין לתקופה ממושכת אינן חוצצות ולכן אפשר להקל לא להסירן כלל ולטבול לכתחילה עם עדשות כאלה¹⁰⁰.

footnotes: ¹⁰⁰ על פי ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, ט. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. הטעמים להקל: מיעוטו שאינו מקפיד עליו לא גזרו עליו גם מדרבנן. אמנם הרמ"א כתב להחמיר לכתחילה גם במיעוטו שאינו מקפיד, אך הגר"א בביאורו (ס"ק ד) רומז שדינו של הרמ"א הוא דווקא על חציצה בשיער ולא בשאר חלקי הגוף. הוצאה והחזרה של עדשות כאלה עלולה לגרום לזיהומים. דרכי טהרה, שם. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן סז. ראה פירוט וסיכום - הרב אהרן הראל, 'עדשות מגע – האם חוצצות בטבילה', תחומין יח (תשנ"ח), מעמ' 115 ואילך. לכן אישה שמתקשה לטבול ללא העדשות, עדיף שתשתמש בעדשות קבועות.

מט. אישה קצרת ראות באופן חריג, שאינה יכולה להשתמש בעדשות קבועות, ומשתמשת בעדשות רגילות שיש להוציאן בכל יום, ומתקשה לטבול ללא עדשות וללא אחיזת הבלנית, יש לשקול אחת מהאפשרויות הבאות כדי לאפשר את טבילתה¹⁰¹:

footnotes: ¹⁰¹ שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן סז.

• טבילה בעזרת הבלנית, שתאחז בה שלא בחוזקה בשעת הטבילה, לאחר שהבלנית תטבול את ידה במי המקווה, לפני טבילת האישה.

• טבילה עם עדשות רגילות, בהסתמך על הדעות המתירות.

• טבילה במשקפיים, שאותם תטבול במקווה לפני טבילתה.

נ. עין זכוכית מלאכותית אינה חוצצת¹⁰².

footnotes: ¹⁰² שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תנינא, חלק ג, סימן קח; הקל בדוחק. שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסא. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן קד. שו"ת מנחת יצחק, חלק ג, סימן פב.

אמצעי מניעה

הלכות אלו יובאו גם להלן בכרך השלישי בפרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 412, 414, 418–419, ומרוכזות כאן להשלמת נושא חציצות בטבילה.

נא. התקן תוך-רחמי (IUD) לא נחשב כחציצה בטבילה כיוון שהוא מונח בתוך הרחם. אמנם יש חוט שמשתלשל מתוך הרחם לתוך הנרתיק דרך צוואר הרחם, אך כיוון שהוא מונח בעומק, אינו חוצץ¹⁰³.

footnotes: ¹⁰³ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סימן סג. שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן פז. הרב שלמה זלמן אויערבאך (נשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח ס"ק יב, 1) אמר להיזהר שהחוט לא יהיה דבוק לכתלי הפרוזדור; ולכן כתב הרב יוסף שלום אלישיב (בקובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד) לבקש מהרופא לקצר את החוט כדי שלא יידבק.

נב. טבעת נרתיקית נובה-רינג NuvaRing - אין לטבול עם הטבעת ויש להוציאה סמוך לטבילה¹⁰⁴. ויש מי שכתב שאף לכתחילה אין חובה להוציא את הטבעת קודם טבילה כיוון שאינה חוצצת¹⁰⁵. למעשה ראוי להוציאה קודם טבילה, ותעשה זאת בנחת ובזהירות כדי שלא תפצע את עצמה. לאחר הטבילה תחזיר את אותה הטבעת לנרתיק.

footnotes: ¹⁰⁴ בתשובה לשאלת הרב בנימין דוד (שבט תשס"ז) ממכון פוע"ה, התייחסו הפוסקים לנובה רינג בטבילה: לפי הרב דוב ליאור לכתחילה תוציא, ואם לא הוציאה עלתה לה טבילה. לפי הרב יעקב אריאל אפשר להקל בדיעבד. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב כתב שצריכה לחזור ולטבול ללא הטבעת, ואם כבר לנה עם בעלה, והטבעת הייתה רפויה, אינה צריכה לחזור ולטבול. דעות נוספות יובאו להלן. ¹⁰⁵ שו"ת שיח נחום, סימן סא. טעמו כיוון שהטבעת לעולם אינה נדבקת בדפנות, וכיוון שיש נוזלים והפרשות בנרתיק, הטבעת אינה חוצצת אלא כאילו צפה על פני הנוזלים שם. הרב מאיר ניסים מאזוז (בתשובה לשאלת הרב בנימין דוד הנ"ל) כתב שאינה צריכה להוציאה. ראה שו"ת פוע"ה - מניעת הריון, עמ' 137-127 (במהדורת תשפ"ב, עמ' 175–187).

נג. אישה ששכחה להוציא את הטבעת: אם היא עדיין במקווה, או אם יכולה לחזור ולטבול בלי טורח גדול - תחזור ותטבול בלי ברכה.

נד. מדבקה - EVRA - אישה שיש לה מדבקה למניעת הריון, וצריכה לטבול, תוריד את המדבקה קודם הטבילה, תוודא שהסירה את שאריות הדבק של המדבקה, תטבול, ותשים מדבקה חדשה מיד אחרי הטבילה. משום שמבחינה רפואית, היצרן לא מוכן להתחייב לגבי יעילות המניעה אם המדבקה הוסרה והודבקה שנית¹⁰⁶.

footnotes: ¹⁰⁶ לכל הדעות מותר להסיר את המדבקה בשבת. בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין (חשון תשס"ה), כתב לנו הרב דוב ליאור שאסור להדביק מדבקה כזאת בשבת כיוון שזו תולדה של מלאכת תופר. אך לעומת זאת, הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב מאיר ניסים מאזוז והרב יהושע נויבירט כתבו להתיר הדבקת מדבקה כזאת בשבת, כיוון שאין מדביק או קורע באדם, וגם אין בזה איסור רפואה בשבת. הרב אביגדֹר נבנצל התיר להדביק בשבת רק אם יורידו את המדבקה תוך 24 שעות.

נה. אם טבלה עם המדבקה, לא עלתה לה הטבילה¹⁰⁷. ויש אומרים שבדיעבד עלתה לה טבילה, כיוון שהוא מיעוט שאינה מקפידה עליו¹⁰⁸.

footnotes: ¹⁰⁷ בתשובה לשאלה הנ"ל, כתבו הרב מרדכי אליהו, הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט שתחזור ותטבול אפילו לנה עם בעלה. גם הרב יעקב אריאל פסק שצריכה לחזור, ופסק שאף תברך על טבילתה. ראה שו"ת פועה – מניעת הריון, עמ' 123-103 (במהדורת תשפ"ב, עמ' 151–172). ¹⁰⁸ הרב מאיר ניסים מאזוז כתב שעלתה לה טבילה בדיעבד. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב והרב דוב ליאור כתבו שעלתה לה טבילה בדיעבד רק אם לנה כבר עם בעלה; ואם לא - תחזור ותטבול.

הוראות מעשיות נוספות לטבילה עם אמצעי מניעה תובאנה להלן בכרך השלישי, שם.

טבילה כשיש פצעים, תחבושות או גבס

פצע שהגליד ועור שנקלף

נו. כשיש קרום יבש על פצע, אם אי אפשר להסיר את הגלד ללא כאב או דימום, כי אז סימן שהמכה שתחת הגלד טרם נתרפאה, ולכן הגלד בטל לגוף ואינו חוצץ, ומכל מקום צריך לרככו במים. ואם נתרפא הפצע לגמרי והגלד עומד ליפול כי כבר יש עור חדש תחתיו המכסה את כל הפצע, ואפשר להוריד את הגלד ללא כאב או דימום, גם אז מועיל ריכוך, אך טוב להסירו בעדינות לפני הטבילה¹⁰⁹, רק בתנאי שבטוחה שלא תפצע את עצמה.

footnotes: ¹⁰⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רלח.

נז. יבלת אינה חוצצת, אף אם כוונתה לקצוץ אותה¹¹⁰.

footnotes: ¹¹⁰ פסקי משנה הלכות, פרק יא, י.

נח. עור שנקלף אינו חוצץ כיוון שהמים יכולים לבוא לגוף, ואין רגילות להקפיד על קליפות עור אלה שנושרות מעצמן. לכן תרחץ האישה כדרכה, ומה שירד ירד, ומה שנשאר הוי מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ¹¹¹.

footnotes: ¹¹¹ חכמת אדם, כלל קיט סעיף טז. פסקי משנה הלכות, פרק יא, ט.

נט. יש אומרים שאם יש לאישה גלד על הפנים, ומקפידה שלא להורידו כיוון שהסרתו תפריע לריפוי, אינו חוצץ גם אם מנסה להסתיר את הגלד על ידי איפור¹¹².

footnotes: ¹¹² הרב דוב ליאור בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באב תשס"ב. בדרכי טהרה (תשובות ותוספות, עמ' 213, ג) כתב שבדיעבד חוצץ רק האיפור שבדרך כלל לא מתרחצים אתו אף בבית. וייתכן שלדעתו, בשעת צורך כגון זאת, תוכל לטבול לכתחילה עם איפור כזה. כגון כשטובלת בערב שבת, ורוצה להסתיר מום שבפניה, ולא תוכל להתאפר לאחר מכן.התייחסות לאיפור בשבת בהקשר לטבילה מובאת לעיל עמ' 214.

תחבושת ופלסטר

רטייה שעל המכה, חוצצת. שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נִדה סימן קצח, י

נראה לפי עניות דעתי להקל מתרי טעמא: א. דכל שהוא משום רפואה ונתון על מקומו לזמן קצוב בל יסור בינתיים עד זמן הקצוב נכנס בגדר לא קפדו... ב. כיוון שאי אפשר להסיר עכשיו רק על ידי כאב גדול מרובה... כל דאיכא צער לשעתו לא מקרי מיעוט המקפיד מעיקר הדין. שו"ת כתב סופר, יורה דעה, סימן צא¹¹³

footnotes: ¹¹³ אמנם לאחר שהכתב סופר התיר, הוסיף וכתב שלאחר ששלח תשובתו, מצא שבספר תשובה מאהבה (בגליון סימן קצח; נמצא בחלק ג, סימן שסו) החמיר בשאלה כזאת וציטט פוסקים נוספים שהחמירו, ולכן עקב כך, למרות שכתב שאינו יודע טעם להחמיר, לא רצה להתיר כנגדם וחזר בו מהיתרו. אך ראה שו"ת דברי חיים מצאנז (חלק ב, יורה דעה, סימן סה) ושו"ת זרע אמת (חלק ב, סימן פו) שהורו להקל בכך. גם הרב עובדיה יוסף הקל בכך; ראה שו"ת מעין אומר, חלק שביעי, סימן יב. בשו"ת פנים מאירות (חלק ב, סימן קמז; הובא בפתחי תשובה, קצח, ס"ק ה), חילק בין רפואה בדוקה שאז אינו חוצץ, לבין רפואה שאינה בדוקה, שחוצץ. ראה גם תשובתו של הרב יעקב אריאל לרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 112-107 (במהדורת תשפ"ב, עמ' 156–162).

ס. תחבושת ופלסטר חוצצים ולכן יש להסירם לפני הטבילה, וכן תסיר את שאריות הדבק. אחרי הטבילה תנקה היטב את המקום ותחבוש מחדש את מקום הפצע כדי למנוע זיהום.

סא. אם התחבושת מונחת לעולם, אינה חוצצת¹¹⁴. גם אם צריכה להיות מונחת עליה כמה חודשים, אך יש קושי גדול בהסרת התחבושת ומצטערת בנטילתה, אינה חוצצת¹¹⁵. הטעם להקל בהלכה כאן הוא מפני שהתחבושת מונחת זמן רב, ויש צער בהסרתה, וראה עוד בהלכה הבאה.

footnotes: ¹¹⁴ שו"ת דברי מלכיאל, חלק ה, סימן קח. ¹¹⁵ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסט.

סב. גם אם התחבושת אינה מונחת לזמן רב, אך האישה מצטערת מאוד בהסרתה, יש פוסקים המתירים לה לטבול עם התחבושת, כיוון שהתחבושת חוצצת דווקא אם האישה מקפדת, אבל אם אינה מקפדת, כיוון שמדובר במיעוטו שאינו מקפיד, אין התחבושת חוצצת. ואם יכולה להסיר את התחבושת ללא כאב גדול, בוודאי שצריכה להסירה. אך אם חוששת לכאב גדול או לסכנה, די שתדיח במים חמים סביב התחבושת כמה שאפשר, ותטבול. ואם נשארו ימים ספורים להורדת התחבושת, ובהסכמת בעלה, יש מקום להחמיר ולהמתין עד שיסירוה¹¹⁶. הטעם להקל כאן הוא עקב סכנה או צער גדול בהסרת התחבושת.

footnotes: ¹¹⁶ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סימן ט בשם דברי חיים, יורה דעה, חלק ב, סימן סה. שו"ת יביע אומר, חלק ג, יורה דעה, סימן יב. דרכי טהרה, תשובות ותוספות, עמ' 221-220, יג.

סג. אם המים יכולים לעבור דרך התחבושת לעור, וקשה לאישה להוריד את התחבושת, מותר לה לטבול כך כיוון שתחבושת כזאת אינה חוצצת¹¹⁷.

footnotes: ¹¹⁷ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רמ, ובספר לב אברהם, פרק כז סעיף ה.

סד. אישה שהולכת כל ימיה עם תחבושת אלסטית, והרופא הזהירה לבל תלך אף פסיעה אחת ללא תחבושת כזאת, לא נחשבת לחציצה, אף על פי שמחליפה לעתים את התחבושת, ותטבול עם התחבושת¹¹⁸. כמובן, אם יש לה אפשרות להסירה אפילו לזמן מועט של הטבילה, ולהחזירה מיד לאחר הטבילה, תסירה ותטבול ותחזירה מיד.

footnotes: ¹¹⁸ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רמב. ראה גם קובץ תשובות, חלק א, סימן פט.

הסרת פלסטר בשבת

סה. אישה שיש לה פלסטר דבוק על מקום שיער, צריכה להסירו לפני שבת. בשבת אסור להסירו כיוון שבוודאי תתלוש שיער תוך כדי הורדת הפלסטר. ואף על פי שאינה מתכוונת לתלוש שיער, פסיק רישיה הוא¹¹⁹. אם שכחה להורידו לפני שבת, עדיף לנסות להסירו ללא תלישת שיער¹²⁰. אך אם אי אפשר, יש להתיר את הסרת הפלסטר גם אם ייתלש שיער¹²¹. כיוון שתלישת שיער שלא על ידי כלי אסורה רק בדרבנן, ופסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן אפשר להתיר במקרה כזה¹²².

footnotes: ¹¹⁹ פסיק רישיה בשבת – ביצוע פעולה מותרת שבהכרח תיגרם כתוצאה ממנה פעולה אסורה. אסור לבצע את הפעולה המותרת אף על פי שאינו מתכוון כלל לפעולה האסורה. במקרה שלנו – הסרת הפלסטר היא פעולה מותרת בשבת, תלישת השיער היא הפעולה האסורה שתיגרם בהכרח על ידי הסרת הפלסטר. ¹²⁰ שמירת שבת כהלכתה, פרק לה, ל. ¹²¹ הערת הרב אביגדֹר נבנצל - ואין כאן גזיזה לשימוש בשיער, וגם לא לייפוי הגוף. ¹²² הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בשמירת שבת כהלכתה, שם, הערה עח. הרב עובדיה יוסף, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רלט (וכן בספר לב אברהם, פרק כז סעיף ד); וראה מקורות נוספים שהביא שם. פסקי משנה הלכות, פרק יא, ז. כך גם הורו הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדר נבנצל והרב יהושע נויבירט במכתב לרבני פוע"ה לגבי הסרת מדבקה בשבת לצורך טבילה (חשון-כסלו תשס"ה). הרב מרדכי אליהו הורה (בתשובה לשאלה הנ"ל) לשבת במים פושרים כדי לרכך את העור לפני הסרת המדבקה. הרב יעקב אריאל הורה לרכך את המדבקה בבנזין (תשובות הפוסקים לשאלה הנ"ל הובאו בשו"ת פוע"ה – מניעת היריון, עמ' 107–122, במהדורת תשפ"ב, עמ' 156–171), וכך היא גם ההוראה בשמירת שבת כהלכתה, שם.

משחה

סו. משחה עבה על פצע חוצצת, וצריך לסלקה ולרחוץ את המקום היטב¹²³.

footnotes: ¹²³ ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, לב. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' רמד, ז; וכן בספר לב אברהם, פרק כז סעיף ט.

סז. משחה הנספגת בעור ואין בה ממשות אינה חוצצת. ונהגו בנות ישראל שלא לסוך משחות קודם הטבילה אלא לאחריה¹²⁴.

footnotes: ¹²⁴ רמ"א, יורה דעה, קצח, א.

תפרים

סח. תפרים שאינם עומדים להוצאה אלא נמסים מאליהם (כגון catgut) – אינם חוצצים¹²⁵. הטעם הוא כיוון שהאישה אינה מתכוונת להסירם, שהרי יימסו מעצמם. ותנקה היטב ובעדינות את אזור התפרים.

footnotes: ¹²⁵ רש"י, שבת טו, ב, דיבור המתחיל 'בכלי זכוכית'; הובא בבית יוסף, יורה דעה, תחילת סימן רב. חידושי הרמב"ן, נִדה סז, א. חכמת אדם, כלל קיט סוף סעיף טז. שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסז ו-קסב, דיבור המתחיל 'אמרתי'. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בספר לב אברהם, פרק כז סעיף ח, מתוך ספר שערי טבילה, סימן לה אות ד (ג); וכן בספר מראה כהן, עמ' קפג, א. הרב יהושע נויבירט, בספר אהל שרה, פרק ט סעיף ג, ובספר לב אברהם, שם. שיעורי שבט הלוי, סימן קצח סעיף י ס"ק ג, דיבור המתחיל 'ובחוט'. טהרת הבית, חלק ג, עמ' סה. דרכי טהרה, פרק טז, ס. בדי השלחן, הלכות טבילה, סימן קצח סעיף כג, ביאורים, דיבור המתחיל 'באגד', וסעיף י ביאורים, דיבור המתחיל 'חוצצת'. אמנם בספר מראה כהן (עמ' קטו הע' לב) כתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב והרב ניסים קרליץ להחמיר בזה.

סט. תפרים שאינם נמסים, אם אינם בולטים מעל העור אינם חוצצים¹²⁶. ויש מחמירים אם נראים מבחוץ¹²⁷.

footnotes: ¹²⁶ דרכי טהרה, תשובות ותוספות, עמ' 223, טו. וראה שיעורי שבט הלוי, קצח, יא ס"ק ג. ¹²⁷ חוט שני, נדה, סימן קצח, ס"ק יז. וכן משמע מדברי הרב אויערבאך ומדברי הרב אלישיב, כפי שיפורט בהערה הבאה.

ע. תפרים רגילים, דהיינו תפרים מחוטי ניילון הבולטים מהעור, שהרופא צריך לחתכם ולהוציאם לאחר כמה ימים, יש מי שהורה שכיוון שנראים מבחוץ, יש בהם משום חציצה. ואף על פי שכעת היא רוצה שיהיו על בשרה, מכיוון שרוצה בכך רק משום אונס, נקרא מקפדת¹²⁸. ויש מי שכתב שאם הם בולטים מעל העור רצוי לגזור את הקצוות הבולטים, אך אם יש קושי או חשש רפואי, יש להקל לטבול כך¹²⁹. ויש מי שהורה שאם הוצאתם קרובה, תמתין להוצאתם ותטבול, אך אם תצטרך להמתין זמן רב או שאינה יכולה לעכב את טבילתה, כגון שבעלה יוצא לנסיעה ארוכה או למילואים וכדומה – יכולה לטבול עמהם, ובלבד שלא יהיה סביבם דם קרוש וכדומה¹³⁰.

footnotes: ¹²⁸ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם (יורה דעה, קצח, ה, עמ' רמד), ובספר לב אברהם, פרק כז סעיף ח. שיעורי שבט הלוי, שם. הרב יוסף שלום אלישיב, צהר ג, עמ' סב-סג. חוט שני, נִדה, עמ' רצד. ¹²⁹ ימי טוהר, עמ' ריט הלכה ו. ברור ופשוט שפעולות רפואיות צריכות להיעשות בזהירות הראויה תוך הקפדה על כללי ההיגיינה הנדרשים. אם לא יודעים כיצד לנהוג, צריך לשאול גורם רפואי מוסמך. ¹³⁰ דרכי טהרה, פרק טז, ס. הרב עובדיה יוסף בספרו טהרת הבית (חלק ג, עמ' סה) הקל בשעת הדחק בתפרים שנשארים שבוע ומעלה, ובשו"ת מעין אומר (חלק ז, הלכות נִדה, סימן קסא) התיר לטבול עם תפרים ללא ציון זמן, ובתנאי שלא תטבול עם כפפה על התפרים. לעומת זאת, בתשובה אחרת (מעין אומר, שם, סימן ריב) הורה להמתין שבועיים עד להסרת התפרים.

עא. דבק לאיחוי פצע דינו כתפרים הנמסים ונספגים ואינו חוצץ¹³¹.

footnotes: ¹³¹ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בספר לב אברהם, פרק כז סעיף ח.

התייחסות לתפרים בחניכיים הובאה לעיל, עמ' 220.

גבס¹³²

footnotes: ¹³² תודה לד"ר שבתאי סבתו, רופא אורתופד, על הערותיו לפיסקה זו.

במקרה של שבר יד או שבר רגל, יש להחזיר את חלקי השבר למקומם האנטומי ולקבעם. הקיבוע נעשה בדרך כלל על ידי גבס¹³³. מקובל לא להסיר גבס לפני 21 יום מיום השבר. הסרת גבס בשלב מוקדם לפני איחוי השבר − מסוכנת: העצם השבורה עלולה לזוז ממקומה; עלול להיגרם לחולה כאב בלתי נסבל; עלולה להיווצר נפיחות מחודשת במקום השבר.

footnotes: ¹³³ אפשר לקבע את השבר גם על ידי קיבוע חיצוני או בניתוח וקיבוע פנימי. ראה להלן הלכה עט.

סוגי הגבס - הגבס הפשוט והמצוי מוכן מתרכובת סידן. יתרונותיו: הוא רך בשלב הראשוני ומאפשר עיצוב והתאמה לאבר השבור עד שמתקשה; זול; מצוי בכל מרפאה אורתופדית. חסרונותיו: מתרכך, מתפורר ואינו מתקבע במגע עם מים; כבד.

לעומת זאת, גבס פלסטי עמיד במים וקל משקל. מבחינה זו יש יתרון לגבס כזה לאישה שצריכה לטבול עם גבס. חסרונותיו: יש לו ריפוד פנימי שמתייבש לאט, וכתוצאה מכך נוצר ריח רע; העור נראה לח וקרומי; עלולה להיות התפתחות פטריות על העור.

טבילה במקווה מחייבת הסרה של כל חציצה למגע המים בגוף. אי אפשר להסיר חציצה שנחוצה לצורך רפואי. אם לא תהיה אפשרות הלכתית לטבילה עד לאחר הסרת הגבס, עלולה הטבילה להידחות לפרק זמן ממושך.

עב. אם מדובר בזמן קצר יחסית, לכתחילה בוודאי שיש לטבול לאחר שהאישה תסיר את הגבס.

עג. אם אי אפשר בשום אופן להסיר את הגבס ללא כאב גדול וסכנה לאבר, והגבס צריך להישאר ולא יוסר כמה חודשים או אפילו כמה שבועות, יש מתירים לאישה לטבול עם הגבס. כי מכיוון שהיא עושה כן משום רפואה, ודאי אינה מקפדת¹³⁴. ואם אפשר לבעלה להיות מושל ברוחו עד שיוסר הגבס, תבוא עליו ברכה¹³⁵.

footnotes: ¹³⁴ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סימן ט. שו"ת מעין אומר, הלכות נִדה, סימן קיא. הרב דוב ליאור בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באב תשס"ב, התיר לטבול עם הגבס במקרה שהיה צורך להמתין חמישה שבועות עד הסרת הגבס בהסתמך על ערוך השלחן, שכתב שאם ההסרה עלולה להפריע לריפוי ולכן האישה רוצה שהגבס יישאר, אינו חוצץ. הרב שלמה גשטטנר, מוריה, קסז-קסח, עה-פ. בשו"ת אבני דרך (חלק ב, סימן כ) כתב בשם הרב נחום אליעזר רבינוביץ שיש לשאול את האישה האם כשהיא הולכת ברחוב היא מקפידה לכסות את הגבס כיוון שמתביישת (שאז נחשבת מקפידה), ואם לא – יכולה לטבול אפילו אם צריכה להסיר את הגבס בעוד כשבוע, כיוון שאינה מקפידה. ¹³⁵ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסה. והוסיף: "אמנם, אם ברור הדבר שיבוא לידי עבירה וגם בהרהורי עבירה, ובפרט בדורנו דור יתום, כדי להצילו מעבירה חמורה, לא יעכב מלטבול עם הגבס ותטהר".

עד. אין לעטוף את הגבס בניילון, כיוון שאז הוא חוצץ בעצמו¹³⁶. ויש מי שהתיר להדביק ניילון לגבס¹³⁷.

footnotes: ¹³⁶ שו"ת בנין אריאל, עמ' 77-76. ¹³⁷ שו"ת מעין אומר, ח"ז פרק א, קיא. אך צריך עיון כיוון שבאותו סימן כתב גם שאין לכסות בניילון כיוון שהניילון עצמו עלול לכסות חלק מהגוף. בחוברת חציצות בטבילה (ערך 'גבס') כתב שייתכן לחלק בין ניילון רגיל שיש לאסור, לבין ניילון נצמד שיש להתיר, כיוון שניילון נצמד אפשר להניח באופן שיכסה רק את הגבס עצמו.

עה. כשיש גבס על היד, והותרה טבילה עם הגבס, האישה תטבול כשהיד מוכנסת למים עם הגבס לפרק זמן קצר בלבד. דהיינו, האישה נכנסת למקווה כשהיד שלה מחוץ למים. היא טובלת ומכניסה את כל הגוף ובכלל זה היד המגובסת למים רק פעם אחת, ומיד מוציאה את היד מהמים, לפני שהמים מספיקים להרטיב את החלק הפנימי של הגבס.

עו. כשמתירים לטבול עם גבס או עם תחבושת, יש להבהיר היטב שלא תטבול ובטעות תשאיר את היד בחוץ שאז בוודאי שלא תעלה לה טבילה. אלא צריך שתטבול כשכל גופה במים, כולל האבר שיש לה עליו גבס או תחבושת, אף על פי שהמים לא מגיעים לאותו אבר.

עו*. כיום, יש אפשרות להשתמש בגבס רפואי מפלסטיק הנקרא 'Magic Cast' שאפשר להרטיב אותו והמים חודרים דרכו. אפשר לטבול עם גבס כזה לכתחילה¹³⁸.

footnotes: ¹³⁸ הרב אברהם יוסף, הרב יצחק יוסף, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדׂר נבנצל, הרב נחום אליעזר רבינוביץ, בתשובה לשאלת הרב ליאור שגב, כג בכסלו תשע"ה. הרב שלמה דיכובסקי והרב אברהם יצחק הלוי כלאב התירו רק לאחר שתוודא שהאזור מתחת לגבס נקי. תשובות הפוסקים הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 346–348. ראה גם הרב ליאור שגב והרב גדעון ויצמן, 'גבס פלסטי רפואי – קיבועו בשבת וטבילת אישה עמו', תחומין לה (תשע"ה) עמ' 46-42. פירוט של הניסוי שהוצג בפני הפוסקים מובא באתר מכון פוע"ה, מחלקת המחקר.

החלפת הגבס בתחבושת לצורך הטבילה

ככלל, מבחינה רפואית, אפשר לפתוח את הגבס משני צדיו, ליצור כעין שני חצאי קליפות, ולאחר מכן לחברן יחד על ידי תחבושת אלסטית. פעולה כזאת צריכה להתבצע במרפאה אורתופדית על ידי רופא או אדם המוסמך לכך. סמוך לזמן הטבילה, האישה פותחת את התחבושת האלסטית, מסירה את הגבס וטובלת בלעדיו. לאחר הטבילה הגבס מוחזר בשני חלקיו ונכרך שוב בתחבושת אלסטית. למחרת הטבילה, במידת הצורך, האישה יכולה לגבס שוב את המקום בגבס תקני. כמובן, הפעולה טעונה אישור מראש של רופא אורתופד.

עז. יש לברר עם הרופא לגבי אפשרות שהאישה תפתח את הגבס במרפאה אורתופדית מבעוד יום, ותסגור אותו על ידי תחבושת אלסטית. לפני הטבילה, האישה תפתח את התחבושת, תוריד את הגבס, תטבול בזהירות, ומיד לאחר הטבילה תחזיר את הגבס למקומו ותלפף עליו את התחבושת. למחרת הטבילה תחזור למרפאה להתקנה מחודשת של הגבס.

עח. אם הסרת הגבס במרפאה מתאפשרת רק ביום, עדיף שהאישה תטבול ביום השמיני ללא הגבס, מאשר שתטבול בלילה עם הגבס.

עט. ניתן לברר עם רופא אורתופד, אפשרות להסיר את הגבס לפני הטבילה ולהמשיך את הקיבוע בעזרת אביזרים אורתופדיים לאחר הטבילה. אביזרים אורתופדיים ניתן לרכוש במכונים אורתופדיים.

עזרים רפואיים בטבילה¹³⁹

footnotes: ¹³⁹ ההגדרות הרפואיות והערות לאופן השימוש הנכון בסטומות השונות ניתנו לנו על ידי פרופ' דן טרנר, מומחה לגסטרואנטרולוגיה ילדים במרכז הרפואי שערי צדק, וכן על ידי ליויה כסלו, אחות ראשית באגודה למלחמה בסרטן. אנו מודים להם על כך. הרחבה מובאת בחוברות: 'חיי אישות וזוגיות – חוברת הדרכה לאשה הדתית שחלתה בסרטן'; ו'חציצה בטבילה כתוצאה מתכשירים רפואיים'.

צינור בקנה הנשימה

פיום, סטומה (Stoma) היא פתח מלאכותי בגוף. יש סוגים אחדים של פתחים כאלה שנועדו לשימושים שונים. הדוגמאות השכיחות: פתח בצוואר לתוך קנה הנשימה כדי לשמור על מעבר אוויר חופשי, או בדופן הבטן לניקוז צואה או שתן, כמובא להלן.

צינור בקנה הנשימה (טרכיאוסטומיה - Tracheostomy) מוחדר דרך עור הצוואר לתוך הקנה והאישה נושמת דרכו. המסגרת הקשורה לצינור מונחת על הצוואר ברפיון וקשורה לרוב בחוט מאחורי הצוואר. אסור שתיכנס אפילו טיפת מים דרך הטרכיאוסטומיה לתוך הקנה, הדבר עלול לגרום לזיהומים ואף לחנק.

פ. יש מי שהציע פתרון רפואי-הלכתי לטבילה של אישה כזאת. כיוון שאישה כזאת רגילה לסגור את הפתח של הצינור באצבעה כדי שתוכל לדבר, הרי היא יכולה לסגור את פתח הצינורית באצבעה לכמה שניות כשהיא טובלת¹⁴⁰. אין לסגור את הצינורית על ידי פקק כיוון שהדבר עלול להיות מסוכן. יש להדגיש שאם הטרכיאוסטומיה מחוברת למנשם - אין לנתק את המנשם בשום אופן, מחשש לסכנת חיים.

footnotes: ¹⁴⁰ פרופ' אברהם סופר-אברהם, ספר לב אברהם, פרק כז סעיף יב, 7. הצעתו המקורית של פרופ' אברהם הייתה לשים פקק ולסגור את הצינורית לכמה שניות כשהיא טובלת. לצורך כך הציע, שכדי להדק את הפקק היא יכולה לקשור סביב צווארה גזה רטובה שהמים יכולים לעבור דרכה, ולא פלסטר, המונע מהמים לעבור. וכתב שהרב יהושע נויבירט הסכים לכך. במסגרת הביקורת הרפואית על הספר, ולאחר הערות של רופאים על סכנת חיים שעלולה להתרחש במקרה של תקלה בהחזרת הפקק, שינינו את הצעתו וסייגנו אותה לסגירה באמצעות אצבע בלבד. כמו כן הובעה הסתייגות מוחלטת מטבילה של אישה שנזקקת למנשם לצורך נשימה. להלן הערות הרופאים:פרופ' דן טרנר – האפשרות לטבילה נכונה רק כשהטרכיאוסטומיה משמשת כמעבר אויר ולא להנשמה על ידי מנשם כי הרי אז בוודאי לא ניתן לחסום את קנה הנשימה. כשפיום הקנה משמש כנתיב אויר בלבד בזמן שרפלקס הנשימה שמור, הסיכון בסגירת הנתיב על ידי אצבע הוא סיכון זניח (היות שהזמן שלוקח להוציא האצבע ולקחת נשימה הוא קצר ביותר לאור רפלקס הנשימה השמור). מנגד, במידה שהאישה תלויה במנשם, מדובר בעוד פעולה. יש לנתק את המנשם, לחסום את קנה הנשימה, לטבול, למצוא את המנשם ולחברו. במידה שמשהו לא הסתדר יש סיכון ממשי לחנק שהוא ספק פיקוח נפש. אמנם הסיכון קטן אך לדעתי אינו זניח. לכן נראה לי יותר בטוח שאם האישה תלויה במנשם, שהמנשם לא ינותק. כמו כן, במידה שנתיב האוויר תלוי בטרכיאוסטומיה וכשהוא סגור האישה לא יכולה לנשום ביעילות, לדעתי מסוכן לבקש ממנה לסגור את נתיב האוויר בפקק. זה בסדר לסגור באצבע כי במהירות מסירים את האצבע במקרה הצורך. אבל מה קורה אם פתאום הפקק נתקע? מדובר בסכנת חנק. אני מניח שזו תופעה נדירה, אבל אנחנו לא צריכים להכניס אנשים לסיכון כזה. לכן אני מתנגד לפתרון הפקק ומציע שבמקרים אלו האישה תסגור באצבע את הטרכיאוסטומיה ואז תטבול.בהמשך לדברי פרופ' טרנר, כתב לנו גם פרופ' יחיאל שלזינגר - מבחינה זיהומית אין בעיה לשים פקק. מבחינת סכנת החיים: אם זה רק לנתיב אוויר - מותר. מי שמחוברת למנשם ניתן להסיר אותו רק בטיפול נמרץ וגם זה רק לשניות ספורות.

פא. אפשרות נוספת לטבילתה של אישה כזאת היא שחברתה תעמוד לידה ותשים אצבע על הפתח בזמן שהיא טובלת, לאחר שהרטיבה את אצבעה במי המקווה, בלי לגעת באישה הטובלת ובלי לדחוף את שולי הצינור לעור, ולכן אין כאן בעיה של חציצה¹⁴¹. כדאי שרופא ופוסק יסבירו לחברתה בדיוק מה עליה לעשות, כי מצד אחד היא חייבת לסגור את הפתח לגמרי, כדי למנוע חדירה של מים, ומצד אחר אין לה לדחוק את הצינור לעור של צוואר הטובלת.

footnotes: ¹⁴¹ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנג, 10; וכן בספר לב אברהם, שם.

פב. אפשר לסגור את הצינורית בעזרת אביזרים ייעודיים וסטנדרטיים לסגירת הסטומה¹⁴², ואין זה נחשב חציצה בטבילה¹⁴³.

footnotes: ¹⁴² הערתו של פרופ' דן טרנר: אין לסגור את הסטומה בעזרת ניילון או בעזרת אילתורים, היות שעלול להיגרם חנק אם הניילון או אם האמצעי המאולתר ייתפס בפתח הסטומה. יש להיעזר אך ורק באביזרים ייעודיים וסטנדרטיים לסגירת הסטומה כדי למנוע סכנה. ¹⁴³ בשו"ת חלקת יואב (יורה דעה, סימן ל) כתב שבמקום סכנה לא גזרו חכמים במיעוטו המקפיד. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ, סימן לב; חלק ד, סימן ט ובמילואים שם; חלק ה, סימן לא; וחלק ו, סימן מא), כתב להתיר אפילו כשמקפידה שהצינורית תהיה עליה רק בשעת טבילה. בשו"ת מהרש"ג (חלק ב, סימן קצז) כתב בדבר שעתה היא מקפדת שיהיה דוקא עליה, אף שלפעמים היא מקפדת שלא יהיה עליה, מכל מקום כיוון שעתה היא מקפדת שיהיה עליה, שוב אינו חוצץ. שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קנד.

פג. יש מי שכתב שבשעת דחק כזאת ייתכן שיש מקום להקל גם אם תהיה רטייה כדי למנוע כניסת מים, כיוון שמדובר בחציצה דרבנן¹⁴⁴. ויש מי שכתב שאם הצינור יישאר פחות משלושים יום, הרטייה מהוה חציצה ואינה יכולה לטבול. אך אם הצינור אמור להישאר לשם טיפול במשך יותר משלושים יום, אין הרטייה מהווה חציצה¹⁴⁵.

footnotes: ¹⁴⁴ ספר שערי טבילה, סימן ט; בהתבסס על שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן ז וחזון איש, יורה דעה, סימן צה אות ג. ¹⁴⁵ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' רמג; אך בכל מקרה הצריך שאלת חכם. ראה גם בטהרת הבית (חלק ג, עמ' נט) שהתיר לטבול עם רטייה שצריכה להישאר תקופה ממושכת, ואין חוששים לחציצה, ובלבד שתדיח סביבה היטב בחמין בכל מה שאפשר.

קולוסטומיה, אילאוסטומיה, וניתוחי מעיים

פיום, סטומה (Stoma) בבטן הוא פתח מלאכותי בקיר הבטן הנוצר לשם חיבור המעי אל פני הבטן כדי לאפשר ניקוז תוכן המעי לשקית המוצמדת לסטומה ומרוקנת לפרקים. הסיבות ליצירת סטומה מגוונות ולמעשה נובעות ממצבים שונים שבהם אין יכולת לתוכן המעי להתרוקן באופן נורמלי¹⁴⁶. הסטומה יכולה להיות קבועה או זמנית¹⁴⁷.

footnotes: ¹⁴⁶ לדוגמא בניתוחי מעי שונים, כולל סרטן המעי; כטיפול במחלות מעי דלקתיות, כולל קרוהן וקוליטיס כיבית; או במקרים של טראומות וכדומה. ¹⁴⁷ לדוגמא, כדי לאפשר למעי או לפי הטבעת להחלים אחרי כריתה, פציעה או פגיעה.

קטע המעי המחובר לעור יכול להיות מעי דק (ואז נקרא איליאוסטומיה - Ileostomy) או מעי גס (ואז נקרא קולוסטומיה - Colostomy). כשהמעי הגס מחובר לסטומה הצואה נוטה להיות מוצקה יותר בהשוואה לאילאוסטומיה, אך הדבר תלוי באיזה חלק של המעי הגס חוברה הסטומה. באיליאוסטומיה הצואה נוטה להיות רכה או נוזלית והיא מטפטפת לשקית כל הזמן, כך שאישה עם אילאוסטומיה לא תוכל לטבול בלי ללכלך את המקווה. כדי למנוע זאת ניתן להמליץ שהאישה תטבול אחרונה במקווה, ולאחר טבילתה יחליפו את המים במקווה, ולהקפיד שהמים יהיו עם כלור¹⁴⁸.

footnotes: ¹⁴⁸ זהו פתרון סביר מבחינה רפואית, כך כתבו לנו פרופ' דן טרנר ופרופ' יחיאל שלזינגר. חשוב לציין שעל פי הנחיות משרד הבריאות חובה להוסיף כלור למי המקוואות.

גסטרוסטומיה (Gastrostomy/PEG) הוא פתח בין הקיבה לדופן הבטן למטרת האכלה או ניקוז הפרשות הקיבה. גסטרוסטומיה נועדה בעיקר לאנשים שלא יכולים לאכול באופן עצמוני מסיבות שונות¹⁴⁹.

footnotes: ¹⁴⁹ לעתים צינור ההזנה מושם ישירות במעי הדק ולא בקיבה ואז יקרא ג'ג'ונוסטומיה (Jejunostomy) או דואודנוסטומיה (Duodenostomy).

פד. קולוסטומיה - כיוון שמבחינה רפואית אין מניעה שמים ייכנסו לפתח המעי הבולט, האישה יכולה לטבול כרגיל ללא השקית וללא גוף זר על גופה. הצינור עצמו אינו חוצץ¹⁵⁰. מבחינה רפואית, כיוון שטבילה של אישה במצב כזה עלולה לזהם את המים כמעט בוודאות; היא צריכה לטבול אחרונה במקווה, ולאחר טבילתה יש לנקות היטב את המקווה ולהחליף את המים.

footnotes: ¹⁵⁰ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנב, 3; וכן בספר לב אברהם, פרק כז סעיף יב, 1.

פה. אילאוסטומיה - גם כאן, כיוון שמבחינה רפואית אין מניעה שמים יכנסו לפתח המעי הבולט, לכן האישה יכולה לטבול כרגיל ללא השקית וללא גוף זר על גופה. הצינור עצמו אינו חוצץ¹⁵¹. מבחינה מעשית יש לסגור את הפתח בטמפון או בגזה כדי למנוע יציאת הפרשות החוצה, ותנקה היטב מסביב לפתח המעי. החלק של הגזה הבולט כלפי חוץ יהיה רפוי כדי שהמקום יהיה ראוי לביאת מים. גם כאן, מבחינה רפואית, כיוון שטבילה של אישה כזאת עלולה, קרוב לוודאי, לזהם את המים, עליה לטבול אחרונה במקווה, ולאחר טבילתה יש לנקות היטב את המקווה ולהחליף את המים.

footnotes: ¹⁵¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, 4; ובספר לב אברהם, שם, 2. שם בסוף דבריו כתב 'וכעת מתברר ששמים תפירה אחת מחוץ לעור שאמורה ליפול לבד תוך חודש, ואם כן אין היתר לטבול עד אחרי שהתפר נופל'. וצריך עיון בדבריו, שאם התפר נופל לבד, אינו חוצץ כלל, וכמו שכתב בעצמו בלב אברהם (עמ' 230, ח). ולמה נעגן אישה חולה זו לחודש נוסף.

פו. גסטרוסטומיה - יכולה לטבול, לאחר שתסגור את צינור ההזנה, כנזכר לעיל¹⁵².

footnotes: ¹⁵² אורות הטהרה, פרק יג, סה; ראה שם לגבי כל סוגי הסטומה.

פז. חולה עם פיום קיבה (Gastrostomy. PEG) או פיום המעי הדק (Ileostomy); אחרי שהפצע בעור התרפא יכולה לטבול, כיוון שאין צורך לשים רטייה לכסות את מקום החדרת הצינור, כך שאין בעיה של חציצה¹⁵³.

footnotes: ¹⁵³ נשמת אברהם, שם, 7; ספר לב אברהם, שם, 5.

פח. התייחסות לתפרים הובאה לעיל, עמ' 227-228.

עירוי קבוע

סוגי הצנתרים השונים

קטטר היקמן (Catheter Hickman) הוא צנתר שמוכנס לרוב דרך בית החזה אל ווריד מרכזי קרוב ללב. לקטטר יש חלק שנמצא בתוך הווריד וההמשך החיצוני שלו עובר בתעלה תת-עורית עד יציאתו מהעור בנקודה מרוחקת יותר. דרך הקצה החיצוני של הקטטר, שנמצא מחוץ לגוף, ניתן להחדיר את התרופות הנחוצות ושאר המוצרים (למשל כימותרפיה, נוזלים, אנטיביוטיקה, מוצרי דם ועוד) וכן לשאוב דם לבדיקות. הקטטר יכול להישאר עד סיום הטיפולים, אפילו כמה חודשים, במידה שלא מופיעים סיבוכים.

צנתר מסוג פיק ליין (Peripherally Inserted Central Catheter PICC line) הינו צנתר מרכזי, המורכב מצינורית ארוכה, דקה וגמישה המוחדרת לתוך אחד הוורידים הגדולים של הזרוע, בקרבת המרפק, וחלקו המרוחק מגיע לווריד מרכזי גדול לפני הכניסה לעלייה הימנית של הלב. ניתן לראות את חלקו הגלוי של הצנתר ממוצא הצנתר מהעור ועד לסיומו בפקק. בצנתר יש נתיבים (לומן), מאחד עד שלושה, בהתאם לסוג הטיפול שהחולה צריך לקבל. הצנתר מספק גישה קלה ונוחה לווריד, על מנת לקבל טיפולים לאורך זמן (שבועות ועד חודשים). כמו כן, הוא מאפשר לחולה לקבל טיפול ביתי וחוסך ממנו את אי הנעימות הכרוכה בדקירות מחט חוזרות ונשנות בוורידי הידיים. ניתן להחדיר דרכו נוזלים, תרופות, דם ומרכיביו, וכן לקחת דגימות דם לשם בדיקות מעבדה.

טבילה עם וריד מרכזי − הקדמה רפואית − פרופ' יחיאל שלזינגר

טבילה של אישה עם עירוי מרכזי קבוע המתבצע על ידי החדרת צינור פלסטי לתוך כלי הדם הגדולים כמו הווריד הנבוב העליון ואפילו העלייה הימנית, מהווה בעיה מיוחדת, שכן כניסת חיידקים ממי המקווה דרך העירוי ישירות לתוך מחזור הדם עלולה לגרום לזיהום מסכן חיים.

יש לחלק את העירויים הקבועים לשני סוגים עיקריים:

• עירויים קבועים המבוססים על יצירת 'מחילה' תת-עורית המתחברת לתוך כלי דם מרכזי (tunneled central lines) כמו למשל Hickman ,Broviac ,Permacath ואחרים. עירויים אלו נשארים לתקופות ממושכות, אפילו שנים. בעירויים אלה נוצר תהליך של איחוי וריפוי המחילה, וכעבור 4 שבועות לערך היא סגורה לחלוטין. למרות שמקובל להימנע מלהרטיב את פתח הכניסה של צינורות אלו, ככל הנראה אין שום מעבר של חיידקים לתוך המחילה לאחר ריפויה. אכן, קיימות המלצות סותרות ולא חד משמעיות לגבי הרטבת מוצא הצינור¹⁵⁴, ובחלקן נאמר בפירוש שניתן להתרחץ ואפילו לשחות עם הצינור בשלב זה¹⁵⁵.

footnotes: ¹⁵⁴ http://www.cdc.gov/hicpac/pdf/guidelines/bsi-guidelines-2011.pdfCDC Guidelines for the Prevention of Intravascular Catheter-Related Infections, 2011: “No recommendation can be made regarding the necessity for any dressing on well healed exit sites of long-term cuffed and tunneled CVCs. Unresolved issue”.http://www.idsociety.org/uploadedFiles/IDSA/Guidelines- Patient_Care/PDF_Library/Prevention%20IV%20Cath.pdfIDSA Guidelines for the Prevention of Intravascular Catheter-related Infections, 2011: “No recommendation can be made regarding the necessity for any dressing on well-healed exit sites of long-term cuffed and tunneled CVCs. Unresolved issue”. ¹⁵⁵ http://www.cc.nih.gov/ccc/patient_education/pepubs/hickman.pdfNIH patient education of the care of tunneled line, 2011: One month after catheter insertion, you may be able to swim in a chlorinated pool. Check with your health care team if you can go swimming. If you can, make sure that the pool has a regularly monitored chlorine content. You must also protect the exit site with a water­tight dressing and change it after swimming if the dressing becomes wet. Do not swim in lakes, river oceans, or use hot tubs.

לכן סביר להתיר לאישה לטבול במקווה עם צינור כזה לאחר 4 שבועות מהחדרתו, לאחר אישור מרופא המתמצא בתחום, כי התעלה נסגרה לחלוטין. עדיף שהאישה תטבול ראשונה במים נקיים המכילים כלור כמומלץ, טבילה אחת, ולאחריה תייבש היטב את אזור כניסת הצינור לגוף. עדיף, אך לא הכרחי, לאטום את פתח הכניסה בכיסוי שקוף אוטם (Tegaderm וכדומה).

• עירויים לתקופה ממושכת של כמה שבועות, אך לא חודשים ושנים, אשר חודרים ישירות לווריד ליד מקום ההחדרה בעור, אך מגיעים גם הם לאזור כלי הדם הגדולים והעלייה הימנית (למשל PICC-line ,Midline ואחרים). בעירויים אלו לא נוצרת מחילה תת עורית אשר נסגרת וחוצצת בין העור לבין כלי הדם הגדולים, ולכן בהם קיימת סכנה הרבה יותר גדולה לזיהום אם יירטבו במים. כיוון שאלו עירויים הנשארים תקופה קצרה יחסית, עדיף ככל שאפשר להימנע מטבילה איתם. במקרים מיוחדים בהם משאירים את העירוי לתקופה ארוכה במיוחד או שקשה מאוד להימנע מטבילה מסיבות אחרות, ניתן בשעת צורך גדול לאטום את פתח הכניסה בכיסוי שקוף אוטם (Tegaderm וכדומה), לטבול טבילה קצרה ומהירה במים חדשים ומוכלרים, ולאחר הטבילה לחבוש מחדש בחבישה נקייה ויבשה עם מעט משחה אנטיביוטית.

הלכות

פט. אישה שמחוברת לה מחט או צינורית שנכנסות לתוך כלי הדם כדי שתוכל להזריק דרכן תרופות באופן קבוע, המחט או הצינורית אינן חוצצות, ויכולה לטבול איתן, גם אם יש אפשרות להוציאן ולהחזירן, אך הוצאה והכנסה כזאת כואבת לאישה¹⁵⁶.

footnotes: ¹⁵⁶ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן רכה.

צ. במכשירים אלו עיקר הבעיה של חציצה הן הרטיות (הפלסטרים) שבהן מודבק הצינור לגוף, ואם יכולה תחליפן בתחבושת שהמים יכולים לעבור דרכה, ותטבול¹⁵⁷.

footnotes: ¹⁵⁷ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רמ.

צא. אם יש סכנת זיהום בהסרת הרטייה (הפלסטר) שסביב צינור העירוי, יש להתיר לאישה כזאת לטבול עם הרטייה¹⁵⁸.

footnotes: ¹⁵⁸ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסט. שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן ז. בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ה, סימן קח) התיר דווקא אם מדובר בדבר תמידי. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סימן ט. שו"ת יביע אומר, חלק ג, יורה דעה, סימן יב. וראה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סימן צז ענף ו, עמ' קסו. שו"ת יד הלוי, חלק א, יורה דעה, סימן פח. גם הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד, הורה שיכולה לטבול מדין מיעוטו שאין מקפיד עליו, וגם אם יש פקק מותר לה לטבול כי ניחא לה.

צב. אם מבחינה רפואית הרופאים מאפשרים להוריד את הרטייה לצורך רחיצה, תוריד את הרטייה ותטבול, ותנקה היטב את המקום לפני הטבילה ולאחריה. אישה שיש לה רטייה כזאת תטבול רק פעם אחת כדי לצמצם את זמן המגע עם מי המקווה¹⁵⁹.

footnotes: ¹⁵⁹ פרופ' אברהם סופר-אברהם, ספר לב אברהם, פרק כז סעיף יג; וכתב שחזר בו ממה שכתב בספרו נשמת אברהם (יורה דעה, סימן קצח ס"ק ד4, עמ' רמ-רמד) כשנתיים לפני כן, שאי אפשר להוריד את הרטייה, אלא מותר להוריד את הרטייה, ואין בכך סיכון. וכתב כך לאחר התייעצות עם מומחים בארץ ובחו"ל.

צג. יש מי שכתב שעירוי זמני לווריד¹⁶⁰, כיוון שמוחדר לכמה שבועות בלבד, תמתין ולא תטבול עד גמר הטיפול והוצאת הצינור¹⁶¹. וראה לעיל הלכות כט, מ, פג שהקלו אם מונח יותר משלושים יום ויש שהקלו גם בפחות מכך.

footnotes: ¹⁶⁰ עירוי מסוג PICC מוחדר לאמת היד; עירוי מסוג Hickman מוחדר דרך בית החזה לווריד מרכזי סמוך ללב. עירויים כאלה נשארים במקומם ללא צורך בהחלפה, אך חייבים לכסות את הפתח ברטייה אטומה למים כדי למנוע זיהום. ¹⁶¹ ספר לב אברהם, פרק כז סעיף יג. וראה נשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רמ-רמד.

צד. אישה חולת סוכרת שמזריקה אינסולין על ידי משאבה קבועה¹⁶², וכמו כן יש לה חיישן (סנסור) שבודק את רמת הסוכר בדם באופן קבוע¹⁶³. עדיף שההחלפה תהיה ביום הטבילה, אך אם יש צורך גדול – יכולה לטבול עם המדבקה¹⁶⁴.

footnotes: ¹⁶² משאבת אינסולין - הכוונה למדבקה שמתחברת אליה צינורית נשלפת, המחוברת למשאבת אינסולין שמזריקה את החומר בהתאם לצורך. המדבקה הזאת מוחלפת כל 3 ימים בערך. ¹⁶³ למדבקה יש מסילה מפלסטיק שעליה מתלבש חיישן החודר למערכת הדם כמו מחט, ומשדר למכשיר נוסף את הנתונים. החיישן הוא חד פעמי, ומוחלף כל כמה ימים. ¹⁶⁴ על פי תשובת המהרש"ם חלק א, סימן ז, המובאת בשו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קסט.

צה. קטטר פורטקט (Portacath) הוא קטטר שנמצא כל כולו מתחת לעור. קצה הקטטר אינו יוצא מחוץ לגוף, אך ניתן לראות בליטה בעור באזור הקופסית. יתרונותיו הם בכך שהוא אינו נראה לעין. קיים 'כפתור' המוחדר מתחת לעור על ידי חתך קטן באורך של כשלושה סנטימטרים שאליו מתחבר הצנתר שמהלכו מתחת לעור, וגם הוא נכנס לווריד המרכזי בבסיס הצוואר. על ידי מחט מיוחדת ניתן לדקור את הכפתור לצורך מתן טיפול תוך ורידי. בקטטר כזה לא צריכה להיות שום בעיה הלכתית כיוון שהוא כולו מתחת לעור והוא סגור.

חולת דיאליזה, אורוסטומיה

דיאליזה¹⁶⁵ (Dialysis) היא תהליך המיועד להחליף את עבודת הכליות ולבצע את תפקידן, במקרה שהן חדלות לתפקד, בין אם כתוצאה מאי ספיקת כליות חריפה, או כתוצאה מאי ספיקת כליות כרונית.

footnotes: ¹⁶⁵ ההגדרות לקוחות מתוך ויקיפדיה, ערך דיאליזה, ואושרו על ידי העורכים הרפואיים של הספר.

בגוף בריא יש לכליות מספר רב של תפקידים. העיקריים שבהם הינם סילוק חומרים (כמו אשלגן, חומצות ושתנן) מהדם. תהליך הדיאליזה אמור לחקות פעולות אלו עד לביצוע השתלת כליה, באם השתלה כזאת אפשרית.

הטיפול הינו טיפול תומך שאינו מיועד לרפא את הכליות. דיאליזה מיועדת לחולים קשים שהכליות שלהם חדלו לתפקד בפתאומיות (אי ספיקת כליות חריפה), או לחולים במצב יציב שהכליות שלהם חדלו לתפקד באופן קבוע (כגון אי ספיקת כליות כרונית).

יש שתי אפשרויות לביצוע דיאליזה: דיאליזה פריטונאלית (Peritoneal Dialysis) או תוך בטנית, כרוכה בהכנסת קטטר לדופן הבטן ושחלוף נוזלים מהגוף כנגד שקית נוזלים עם הרכב מיוחד של מלחים. פעולה זו יכול החולה לבצע בביתו, אפילו בעת שינה. יש צינור היוצא בדרך כלל מדופן הבטן אשר דרכו מבוצעת הפעולה.

לעומת זאת, המודיאליזה (Hemo-Dialysis) או דיאליזה בדם כרוכה ביצירת 'שאנט' קבוע = חיבור בין עורק לווריד ביד. הדם יוצא משם אל מכונת הדיאליזה ומוחזר לגוף. הפעולה מבוצעת בבית חולים או במכון מיוחד לכך. אין בליטה מהגוף של צינור. השאנט כולו תת עורי.

יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה. השיטה המועדפת היא דרך הדם. כך אפשר לבצע דיאליזה ביתר דיוק, הן מבחינת הכמויות והן מבחינת איזון המלחים.

צו. חולה שעושה דיאליזות תוך בטניות בבית ויש לה קטטר קבוע בדופן הבטן, יכולה לטבול עם הקטטר, כי קיבוע הקטטר נעשה על ידי תפרים הנמצאים מתחת לעור ואין צורך בפלסטר כדי להחזיקו במקומו¹⁶⁶, או כיוון שאם אדם אינו חפץ בשלב מסוים להסיר את המחובר לגופו בגלל סיבה רפואית, יש לו דין מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ¹⁶⁷. אם יש תפרים בעור, ראה לעיל עמ' 227-228. ויש שהורו להקל רק אם הקטטר קבוע ליותר משלושים יום¹⁶⁸.

footnotes: ¹⁶⁶ הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנב, 5. ¹⁶⁷ הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, חשוון תשס"ח, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 353, 355. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן שט. לפי טעם זה, גם הפלסטר אינו חוצץ. ¹⁶⁸ הרב ניסים מאיר מאזוז בתשובה לשאלה הנ"ל , הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 354. הרב ישראל גנס (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם) כתב להקל אם יש חשש שיבוא לידי הוצאת זרע לבטלה, או שהקטטר הוכנס ליותר מארבעה חודשים. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 352–353) כתב, שיש לדון בכל מקרה לגופו, ותלוי באדם.

צז. חולה שעוברת דיאליזות בדם, ויש לה צינור המחבר עורק לווריד קבוע ביד והוא לגמרי מתחת לעור, אין בזה חציצה ויכולה לטבול כדרכה.

צח. חולה עם צינור שהוחדר לתוך הכליה (נפרוסטומיה - Nephrostomy) דרך גב החולה ומשם יוצא השתן מאותה כליה, יכולה לטבול כך, כי קיבוע הקטטר נעשה על ידי תפרים הנמצאים מתחת לעור¹⁶⁹.

footnotes: ¹⁶⁹ נשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, ס"ק יב, 6, עמ' רנב.

אורוסטומיה (Aorostomih)¹⁷⁰ היא פתח בדופן הבטן, שדרכו מופרש השתן. המטרה היא לבצע הטיה של דרכי השתן על מנת לעקוף את שלפוחית השתן. הסיבות לביצוע ניתוח כזה יכולות להיות שונות, וברוב המקרים זהו סידור קבוע. הסיבות העיקריות ליצירת אורוסטומיה הן: גידולים בשלפוחית השתן, פגיעה או פציעה בשלפוחית השתן, דלקות כרוניות בשלפוחית השתן, ומומים מולדים. השתן זורם ללא הרף דרך האורוסטומיה אל תוך שקית, שיש לרוקנה מדי פעם.

footnotes: ¹⁷⁰ אורו = שתן; סטומה = פתח.

צט. אישה הצריכה, עקב מחלה או חבלה, להיות עם קטטר קבוע בשלפוחית השתן, יכולה לטבול עם הקטטר¹⁷¹. כי הלא מהפתח ולפנים בלוע ואינו חוצץ, ומה שבחוץ נוגע רק באופן רפה¹⁷².

footnotes: ¹⁷¹ מטעמים רפואיים אסור לה להוציא את הקטטר מחמת הטבילה, אם אין סיבה רפואית להחלפה. ¹⁷² הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנב, 5; וכן בספר לב אברהם, פרק כז סעיף יב, 3.

מכשירים למנוע צניחת רחם

ק. תומך שאישה שמה בנרתיק עקב צניחת רחם, לכתחילה צריכה להוציא אותו לפני הטבילה. אך בדיעבד אם שכחה וטבלה עם התומך, עלתה לה הטבילה ואינה צריכה לטבול שנית¹⁷³. על פי הסברה שכיוון שמונח בעומק נחשב בלוע, ושכל דבר אשר מתבטל אל הגוף זמן רב, אף על פי שאינו מתבטל לעולם, אינו חוצץ¹⁷⁴.

footnotes: ¹⁷³ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנא, 2; ובספר לב אברהם, פרק כז סעיף יא, 2. ראה שו"ת משפטי עוזיאל, יורה דעה, סימן סא. ¹⁷⁴ נודע ביהודה, מהדורה קמא, יורה דעה, סימן סד. שו"ת חתם סופר, חלק ב (יורה דעה), סימן קצב-קצג. שו"ת חשב האפוד, חלק ב, סימן קיח. על פי סברת שו"ת חלקת יואב (יורה דעה, סימן ל) שכל דבר המתבטל לגוף לשבעה ימים, דינו כמתבטל לעולם, הובאה בהערה 3. שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ג, סימן י. וראה דרכי תשובה, יורה דעה, קצח ס"ק פז. ערוך השלחן, יורה דעה, קצח, נה. שו"ת הר צבי, סימן קנג.

פירוט נוסף יובא להלן בכרך הרביעי, פרק פא – 'צניחת רחם' , עמ' 18–19.

מסופקת אם הייתה חציצה בזמן הטבילה¹⁷⁵

footnotes: ¹⁷⁵ הניסוח משערי אורה (עמ' 195-194), על פי שלחן ערוך, יורה דעה, קצט, י-יא, ושפתי כהן, שם.

קא. אישה שמצאה חציצה על גופה לאחר הטבילה, תנסה לברר האם החציצה הייתה על גופה בשעת הטבילה או שנדבקה אליה לאחר הטבילה. אם התברר לה בסבירות גבוהה שהחציצה הייתה על גופה לפני הטבילה – עליה לטבול שנית. אם סביר להניח שהחציצה נדבקה אליה רק לאחר הטבילה, היא אינה צריכה לטבול שנית.

קב. במקרה של ספק, כשהאישה אינה מצליחה לברר מתי החציצה הגיעה לגופה, לפי מנהג הספרדים, אם חפפה באותה עונה שטבלה בה, או שחפפה סמוך לשקיעה וטבלה מיד לאחר מכן – היא אינה צריכה לטבול שנית. האשכנזים, לעומת זאת, נוהגים להקל רק אם האישה חפפה באותה עונה של הטבילה וגם בסמוך לה.

קג. אם האישה לא חפפה סמוך לטבילה אך עיינה בגופה סמוך לטבילה – הספרדים נוהגים להקל¹⁷⁶, ואילו האשכנזים נוהגים להחמיר ולהצריך טבילה נוספת.

footnotes: ¹⁷⁶ ראה סדרי טהרה, קצט, ס"ק כט.

קד. אם האישה לא חפפה בעונת הטבילה, אך לאחר הטבילה התעסקה בדברים החוצצים – לפי הספרדים אינה צריכה לחזור ולטבול, ואילו האשכנזים מחמירים שתטבול שנית, אם עדיין לא לנה עם בעלה.

ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף. אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ, ותעשה טבילתה בפשיטות אבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר. רמב"ן, הלכות נִדה, פרק ט אות כה

בפרקים הבאים ההתייחסות היא לבדיקות אצל רופא נשים.

התייחסות לטיפולים רפואיים בין איש לאשתו תובא להלן בכרך הרביעי, פרק פט – 'טיפולים רפואיים בין איש לאשתו' , מעמ' 111 ואילך.

תנא דבי רבי ישמעאל: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט) - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. ברכות ס, א

יש למלאכת הרפואה מבוא גדול במעלות השכליות והמידות, ובידיעת ה' יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית, ויהיה לימודם ובקשתם עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות. הקדמת הרמב"ם לפרקי אבות (שמונה פרקים לרמב"ם), פרק חמישי