Sefer Puah, First Volume; Family and Purity, IV Laws of Medical Examination
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דילמות רפואיות-הלכתיות
הפרק עוסק בעיקר בדילמות מצד הרופא, מביא דוגמאות, אך אין מטרתו להקיף את הנושא בכללותו.
לימוד רפואה בכלל ורפואת נשים בפרט
להתלמד לרפאות אין חיוב על האדם, דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת רפואה כדי לרפאות החולים שישנם ושיהיו, אף שחולים מצויים ויש לחוש להם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול. דאם הוא כבר רופא איכא חיוב עליו לרפא את חבריו החולים ואם הוא יכול לשוט בימים מחויב לשוט בנהר ולהציל אדם שטובע בנהרא, אבל אין חיוב על האדם שילמוד איך לשוט ואיך לרפאות חולים כדי שאם יזדמן לו להציל ולרפאות יוכל להצילו ולרפאותו, ודמי זה להא שאין חיוב על האדם לעבוד ולהרויח הרבה כספים כדי שיוכל לקיים מצות צדקה ולהציל נפשות בהם, דהחיוב על האדם הוא רק על האופן כמו שהוא נמצא שיעשה מה שבכחו לעשות. שו"ת אגרות משה, יורה דעה חלק ב סימן קנא
א. אין חיוב על האדם ללמוד רפואה כדי שיוכל לרפא חולים, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול, אך אין עליו חיוב ללמוד כדי שיוכל להציל¹.
footnotes: ¹ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן קנא, דיבור המתחיל 'הנה בדבר'; יורה דעה, חלק ג, סימן קנה.
אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי. הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא. אמרו ליה: לא מצית למיעבד כעובדיה. ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא? דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד, ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא. כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה, כי היכי דלא ניסתכל בה.
תרגום – אבא אומנא (מקיז הדם) הייתה באה לו ברכת שלום מהישיבה שברקיע בכל יום, ולאביי מגיעה הייתה ברכת שלום כזאת בכל ערב שבת, ולרבא בכל ערב יום הכיפורים. חלשה דעתו של אביי מחמת אבא אומנא, אמרו לו: לא תוכל לעשות כמעשיו. ומה היו מעשיו של אבא אומנא? כשהיה עוסק בעבודתו ומקיז דם, היה מושיב גברים בנפרד ונשים בנפרד (משום צניעות), והיה לו בגד שיש בו קרן שהיה בו חתך כדי להכניס בו את האיזמל להקזת הדם, וכשהייתה באה אליו אשה היה מלביש לה בגד זה כדי שלא יצטרך להסתכל בגופה הגלוי. תענית כא, ב
צניעות בבדיקה ובטיפול באשה – רופא, סטודנט, אח וכל מי שמטפל בחולים, עם כל החשיבות והאצילות בעבודתו, חייב להיות זהיר ביותר, וכשבודק או מטפל באשה, שעיניו ומחשבותיו יהיו מופנים ומרוכזים אך ורק בעבודתו. בנוסף לכך, עליו להתחשב ולהיות מודע לרגשותיה של החולה – למשל לגלות רק אותו חלק מגופה שהוא צריך לבדוק, ושוב לכסותו לפני שבודק חלק אחר של גופה. נשמת אברהם, אבן העזר, סימן כא עמ' קצג
ב. מותר לגבר ללמוד רפואה מכיוון שזה נוגע לפיקוח נפש ולהצלת נפשות, ולכן הקלו גם ברפואת נשים, ויש מי שאסר². אולם ברור שכל אדם יצטרך להחליט לעצמו אם הוא יכול לעמוד בפני יצרו, ובאמת לעבוד לשם שמים³. וטוב שיישא אישה לפני שהוא מתחיל את הלימודים או את העבודה בתחום זה כדי שתהיה לו פת בסלו⁴. בכל אופן, מכון פוע"ה מעודד נשים הלומדות רפואה, להתמחות ברפואת נשים.
footnotes: ² שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן רלב. ³ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצה, עמ' ריד. ⁴ הרב יהושע נויבירט, שם.
ללמד סטודנטים מתלמדים רפואה סביב מיטת חולה
לימוד סטודנטים לרפואה סביב מיטת החולה הוא פעולה שכיחה ונצרכת. ואולם, עלולה להיות בכך הלבנת פנים לחולה עצמו, בפרט במקרים שבהם צריך לחשוף את גופו או פרטים מביכים אחרים אודותיו. יש בכך סתירה לכאורה בין צרכי הכלל לעומת צנעת הפרט.
ג. יש מקום לאסור על הרופא לאסוף סטודנטים מתלמדים סביב מיטת חולה משום איסור הלבנת פני החולה. ומן הראוי אפוא שהרופא ירצה את החולה שיסכים לכך. אם החולה מביע התנגדות, יש להימנע מלהביאם לשם⁵.
footnotes: ⁵ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן פא, ב.
ביצוע פעולות רפואיות האסורות על פי ההלכה
לעתים רופא ניצב בפני דרישות רפואיות העומדות בסתירה להלכה. הדוגמאות יכולות להיות במצבים שונים של השתתפות בעבירה, ולדוגמא נביא דילמות שונות הקשורות בעיקר לביצוע הפלה האסורה על פי ההלכה:
• רופא גינקולוג שנדרש לבצע בעצמו את ההפלה - ביצוע העבירה בעצמו.
• רופא מרדים שמתוקף תפקידו צריך להרדים אישה בזמן שהגינקולוג יבצע בה את ההפלה האסורה - לא ביצוע עבירה אבל שיתוף פעולה ישיר.
• אחות שנמצאת בחדר ניתוח בזמן ההפלה האסורה ומסייעת לרופאים - שיתוף פעולה עקיף.
האם הם חייבים לסרב להשתתף בפעולה כזאת, האסורה על פי ההלכה, על אף שהם מסתכנים באיבוד משרתם ופרנסתם?
ראשית יש לדון מהם האיסורים שיש בהשתתפות בפעולה כזאת, גם אם הרופא לא מבצע בעצמו את האיסור אלא רק מסייע⁶.
footnotes: ⁶ לא נתייחס כאן למקרים שהרופא הכירורג או האישה הם גויים, כיוון שדין הריגת עובר על ידי בן נח חמור אפילו יותר מאשר בישראל. התייחסות מפורטת לכך מובאת בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תרנו, מעמ' תשעז ואילך, סיכום דינים מובא שם בעמ' תשפד. שני מאמרים של פרופ' אברהם סופר-אברהם מובאים באסיא ח, עמ' 70-51.
ד. מי שמסייע לאדם אחר לעבור עבירה עובר על איסור תורה של "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"⁷, כאשר בלי הסיוע שלו לא תתבצע העבירה. ואם העבירה תתבצע בכל מקרה, יש בכך איסור 'מסייע ידי עוברי עבירה'.
footnotes: ⁷ ויקרא יט, יד.
- אין במתן אישור (להפסקת הריון) לפי סימן זה כדי לחייב רופא נשים להפסיק הריונה של אשה אם הדבר הוא בניגוד למצפונו או לשיקול דעתו הרפואי. סעיף 318 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977;פרק י - פגיעות בגוף, סימן ב - הפסקת הריון
החוק הישראלי מאפשר לרופא נשים לסרב לבצע הפלה אם הדבר הוא בניגוד למצפונו או לשיקול דעתו הרפואי.
דוגמאות מעשיות
ה. פשוט שאסור לרופא לבצע הפלה האסורה על פי ההלכה⁸.
footnotes: ⁸ רופא שכופים עליו לבצע הפלה האסורה על פי ההלכה, יש מי שכתב שלמרות שיש בכך איסור רציחה, אלא שהתורה לא חייבה על כך מיתה, צריך עיון האם יש בזה דין 'יהרג ואל יעבור' (שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט אות ד, דיבור המתחיל 'וגם לעניין'). ויש מי שכתב שכיוון שחיי אדם חשובים מחיי העובר, אין בביצוע הפלה אסורה דין ייהרג ואל יעבור, למרות חשיבות חיי העובר שמחללים עליו שבת כדי להצילו (חזון איש, הערותיו על חידושי רבנו חיים הלוי, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א הלכה ט, דיבור המתחיל 'ויסוד'. ראה נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסט).
ו. רופא מרדים שמתוקף תפקידו צריך להרדים אישה בזמן שהגינקולוג יבצע בה הפלה האסורה על פי ההלכה, יש אומרים שאסור לו לסייע בהפלה כשהוא יודע שאין היתר לעשות זאת, ועליו לעשות כל שביכולתו לא להיות מעורב בדבר. אם אין אפשרות אחרת, יצטרך לסרב ואפילו אם יהיה הדבר כרוך בהפסד משרתו⁹. ויש מי שהעיר על כך שבמקום שיש ספק סביר שאולי יש שם היתר על פי ההלכה, מסתבר שיהיה מותר כי אין הוא חייב לבזבז כל ממונו כדי לא לעבור על ספק איסור דרבנן¹⁰. ויש אומרים שאפילו אם ודאי יביא לאיבוד נפש מישראל, אין הרופא מחויב להפסיד כל ממונו ופרנסתו כדי לא לעבור על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"¹¹.
footnotes: ⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, אורח חיים, עמ' תשפב ואילך; ובחלק חושן משפט, סימן תכה, עמ' קעו. טעמי האיסור: המרדים ממש שותף לאישה ולרופא הרודפים להרוג נפש מישראל וזה איסור חמור מאוד, שהרי יש חיוב להציל נפש של עובר ומחללים שבת לצורך הצלתו. אף על פי שאין המרדים יכול להציל את העובר ממיתה (כיוון שייקחו מרדים אחר), אסור לו לשתף פעולה. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' קפ. טעמו: כיוון שזה חלק מעבודתו השגרתית, ממילא יחזור על אותה עבירה פעם אחרי פעם, ולכן במקרה של עבירה חוזרת ומתמדת, חייב להפסיד פרנסתו כדי לא לעבור אפילו פעם אחת. הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמט. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב והרב דוב ליאור, בתשובה לרבני פוע"ה, הורו שאסור לסייע בהפלה שידוע בוודאות שהיא אסורה. ¹⁰ של מסייע, כדלעיל הלכה ד. נשמת אברהם, חושן משפט, עמ' קעו. ¹¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סי' לג, נימוקיו: אין איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" כיוון שהאנשים יכולים להשיג מטרתם גם על ידי רופאים אחרים. איסור "לִפְנֵי עִוֵּר" נחשב לאו שאין בו מעשה. איסור מסייע הוא מדרבנן ועל כן סוברים הרבה פוסקים שאינו מחויב להפסיד ממונו משום כך. אין מושיטים לרופא המבצע את האיסור בידיים אלא רק מכשירים את המציאות לכך. שפתי כהן (יורה דעה, קנא, ו) סובר שישראל מומר, שרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה, אין ישראל אחר מצווה להפרישו. ודבריו הובאו גם בנשמת אברהם, אורח חיים, עמ' תשפו. גם הרב שלמה זלמן אויערבאך שהובא לעיל (בהערה 9) כתב שייתכן שהמרדים נחשב רק כמסייע לרופא ואינו עובר ממש בלאו, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, מעמ' קעג, שם מובא דיון כולל בעניין, סיכום מובא שם מעמ' קעח.
ז. לעתים רופא מבצע בדיקות על שמעיות (אולטרה סאונד) בנשים הרות, ויודע שאם יבחין במום בעובר וישלח תשובה בהתאם אל הרופא המטפל, הלה יבצע הפלה גם ללא היתר הלכתי. כיוון שיש כאן רק ספק ולא ודאי, ואין קשר ישיר בו זמני בין פעולותיו לבין עבירה – אם תתבצע על ידי הרופא האחר, אף על פי שיש כאן חשש שמא הוא מסייע להריגת עובר, אינו חייב להפסיד משרתו משום כך¹². וראה עוד בהלכה הבאה.
footnotes: ¹² נשמת אברהם, אורח חיים, עמ' תשפו, על פי פסקי הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב אליעזר יהודה וולדינברג והרב יוסף שלום אלישיב; וכן שם בחלק חושן משפט, סימן תכה, עמ' קפ.
ח. יש מי שכתב שמותר לרופא לעסוק בפענוח תוצאות בדיקות על שמעיות, בתנאי שבמקרה של תוצאות שמראות בעיה בעובר, הרופא ישתדל לדבר על לבה של המעוברת שתוצאות הבדיקה אינן בגדר ודאי, ולא כדאי לה להפיל. כמו כן, אישה המבקשת הפניה לבדיקות דם מהרופא שמטרתן הפלה שלא כדין, מצווה על הרופא לדבר על לבה שלא תחטא באיבוד נפשות. אך הרופא לא חייב לאבד את משרתו משום כך¹³.
footnotes: ¹³ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמח. והוסיף שגם ילד בעל מום יכול לצמוח פאר בעם ישראל.
ט. אסור לאחות להשתתף בהפסקת הריון שאינה מותרת על פי ההלכה, וגם אסור לומר לאחות לא יהודייה להפסיק הריון כזה. כי גם בני נח מוזהרים על הריגת עוברים ואצלם החטא חמור יותר שנאמר "שוֹפך דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ"¹⁴, ועל ידי גויה חמור עוד יותר, כי בן נח חייב מיתה על הריגת עובר¹⁵.
footnotes: ¹⁴ בראשית ט, ו. ¹⁵ הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל הרב יהושע נויבירט והרב מנשה קליין, בתשובה לשאלת הרב גדעון ויצמן, אדר א' תשס"ג, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 48–59, תשובת הרב קליין הובאה גם בשו"ת משנה הלכות, חלק יז, סימן קעז. הרב אפרים גרינבלט (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 58) התיר בקושי לאחות אחראית להורות לאחות נכרייה להשתתף בביצוע הפלה אם לא תוכל להישאר במשרתה אלמלא כן. הרב יעקב אריאל (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 57) התיר לאחות להיות אחראית על חדרי ניתוח אף על פי שתצטרך להשתתף בהפלות אסורות, אם במסגרת תפקידה תוכל לגרום לצמצום ההפלות האסורות שנערכות בבית החולים.
י. יש מי שכתב שאסור לרופא מרדים להרדים גבר או אישה העומדים לעבור ניתוח הגורם לעקרות, האסור על פי ההלכה, ואפילו אינם יהודים¹⁶.
footnotes: ¹⁶ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמח.
לתת גלולות למניעת הריון לאישה לא נשואה¹⁷
footnotes: ¹⁷ דיון נרחב בנושא "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" מובא בספרים המתמקדים בנושא, לדוגמא, הרב אברהם וסרמן, לרעך כמוך, מעמ' 129 ואילך, הרב יצחק אליהו הכהן אדלר, לפני עור; הרב שלום טוויל, שערי שלום.
י*. אין לרופא לתת לאישה לא נשואה מרשם לגלולות לשם מניעת הריון, מפני שהרופא מסייע לה לעבור עבירה¹⁸, וכן הדין גם בנתינת מרשם לוויאגרה (Viagra) ומקבילותיה לגבר לא נשוי. ויש שהתירו לתת מרשם לגלולות למניעת הריון גם לאישה לא נשואה¹⁹, או לתת מרשם ויאגרה לגבר לא נשוי או שאינו שומר תורה מצוות והלכות נִדה²⁰.
footnotes: ¹⁸ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קנד; וראה שם בנשמת אברהם, מעמ' קנב (ט), דיון האם רופא שנותן אמצעי מניעה האסורים על פי ההלכה עובר על "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". (בספר לב אברהם, פרק מה סעיף י, כתב בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך שנתינת מרשם לא נחשבת פעולה עקיפה ('לפני דלפני') אלא מסייע ממש). האיסור קיים גם אם יש חשש שבלא אמצעי מניעה תתעבר ותבקש לבצע הפלה; מנחה לשלמה, מובא בספר אסיא יב, עמ' 22, סעיף 5. הפנינו שאלה לפוסקים (י"ט בטבת תשע''א), האם מותר לרופא לתת לאישה לא נשואה מרשם לגלולות למניעת הריון, וכן מרשם לוויאגרה ומקבילותיה לגבר לא נשוי, ולהלן תשובות הפוסקים (תשובותיהם הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 235–238): הרב שלמה משה עמאר כתב לנו שהרופא יימנע מלתת מרשם לוויאגרה. הרב אברהם יוסף כתב (י"ז בשבט תשע''א) שלרופא וגם לרוקח אסור לסייע ידי עוברי עבירה, וכך כתב לנו גם הרב שמאי קהת הכהן גרוס שאסור מדרבנן משום מסייע לעוברי עבירה, והפנה לתוספות, שבת ג, א, דיבור המתחיל 'בבא דרישא פטור ומותר'; וכיוצא בזה כתבו לנו הרב אברהם יצחק הלוי כלאב והרב אביגדֹר נבנצל. הרב דוב ליאור כתב לאסור אלא אם כן הרופא יודע שמדובר במומר לעבירות או במי שעובר בזדון. וראה תשובת הרב מאיר ניסים מאזוז בזה, בהערה הבאה. ¹⁹ הרב יצחק זילברשטיין במפגש עם רבני פוע"ה, ז' בכסלו תשע''א. טעמו: כאשר העובר מכריח ואונס את נותן המכשול לפעול, אין בכך משום "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". הרב זילברשטיין מתבסס על שו"ת מהרי"ל דיסקין בקונטרס אחרון (סימן ה ס"ק קמה) שהאיסור של "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" חל דווקא כשהאדם יכול ברצונו לפעול או לא לפעול. כאן מכיוון שמבחינה משפטית הרופא מחויב לתת מרשם כזה, ואין הדבר תלוי ברצונו, אין כאן משום איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". מלבד דברי הרב זילברשטיין, יש גם להביא בחשבון את האפשרות שאם לא תיקח מרשם לגלולות למניעת הריון, היא עלולה להגיע לאחר מכן לרופא כדי להפסיק הריון לא רצוי. הרב מאיר ניסים מאזוז כתב לנו בתשובה לשאלתנו, שיש צדדי היתר בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ב, אורח חיים, סימן טו, אות ד, יב, יד), ומכל מקום לכתחילה יש להחמיר. ²⁰ הרב שלמה אבינר, אסיא עז-עח (תשס"ו-2006), עמ' 11. טעמיו: אין בזה "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" כי יש לתלות שגם בלי התכשיר יקיים יחסי אישות. אולי זה עשוי להצילו מעבירה חמורה יותר. העבירה אינה מיידית. יש לתלות שאולי אשתו שומרת טהרת המשפחה באופנים מסוימים, ואין זו חובתנו לחקור. סניף נוסף להקל הוא החשש שמא פרנסתו של הרופא תיפגע אם ייעץ לחולים בניגוד למקובל במערכת הרפואית והמשפטית. והוסיף בקשר לכך שראוי שהרופא יביע הסתייגות מכל עצה שאינה על פי ההלכה ובכך ימעט את האיסור של חיזוק ידי עוברי עבירה.
לתת תרופות שלא מועילות באופן רפואי
יא. מותר לרופא לתת כדורים למרות שיעזרו רק מבחינה פסיכולוגית ולא באופן רפואי, כמובן רק באופן שלא יגרמו נזק לחולה²¹.
footnotes: ²¹ הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ו בסיון תשס"ג.
האם לספר לאדם שהוא עקר
לכבוד הרב... שליט"א
אחות רחמניה קיבלה טיפול רפואי במחלקה הגינקולוגית עקב שטף דם חמור. בסיום הטיפול רשם הרופא בגליונה הרפואי שכנראה היא חסרת שחלות מלידה. האחות, שהבינה את הרישום, קלטה לפתע שאינה מסוגלת ללדת, לקתה בהלם, וביקשה לשלוח יד בנפשה. כדי להרגיעה אמר לה הרופא שהדברים לא ודאיים ויש עדיין תקוה.
נשאלת השאלה האם חייב היה הרופא לגלות לה את האמת המכאיבה כדי שלא תתחתן עם בחור הראוי להוליד?
פרופ' א. שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן עג
יב. יש מי שכתב שמי שהגיעו לפרקם יש להודיע להם את מצבם, כדי שלא יכשילו בני זוג או בנות זוג פוטנציאליים. אך אם עדיין לא הגיעו לפרקם, אין לגלות להם²².
footnotes: ²² במקרה כגון זה שהוצג כאן, יש לדאוג לשלומה של הבחורה שלפנינו, ועם זאת יש לדאוג גם לחתן שעלול לסבול אם ישאנה. כיוון שהבחורה לפנינו, יש לדאוג לה קודם לדאגה לחתן שעדיין אינו לפנינו. זו הייתה סברתו של הרב יצחק זילברשטיין (שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן עג), להימנע מלספר לה כל עוד אין בחור העומד לשאתה. על כך העיר הרב יוסף שלום אלישיב (שם), שכיוון שבחורה זו הגיעה לפרקה, ובוודאי יכשלו בה בקרוב, יש לרמוז לה על מצבה כבר כעת, כדי למנוע מכשול. סיבה נוספת להודיע כבר כעת היא, שהודעה כזאת מראש עשויה למנוע ממנה צער גדול וחמור הרבה יותר אם תינשא לאדם מתוך אי ידיעה של מצבה. לכן יש לרמוז לה בדרך של ספק: דעי שייתכן שיהיו לך בעיות פוריות, וכדאי לך להינשא לאדם שיש לו כבר ילדים.
יג. אם יש חשש, שאפילו רמז עלול לגרום להתאבדות או להתמוטטות נפשית, אין להודיע בשום אופן, שאין דוחין נפש מפני נפש. במצב כזה יש להודיע להורים את המצב, בסוד, כדי לשמור על בנם או בתם, מחד גיסא; וכדי שההורים יוכלו למנוע תקלות בשידוכים, מאידך גיסא²³.
footnotes: ²³ השאלה כאן מתארת מצב שבו אדם אינו מסוגל לקבל את המידע הרפואי הקשה לגבי עצמו. יש להעיר על כך, שככלל, אפשר להסתייע באנשי מקצוע לצורך דיון מקדים האם אפשר ונכון להעביר מידע כזה באופן שיוכל להתקבל על ידי השומעים, כל מקרה לגופו, ואם כן – כיצד. ברור שהודעה כזאת ראוי שתתלוה לה תמיכה נפשית ועידוד, ולשון חכמים מרפא. בהקשר זה חשוב להדגיש שיש היום אפשרויות רפואיות שיכולות לסייע במצבים שנחשבו בעבר לחסרי תקווה. בדוגמא שלפנינו - בחורה ללא שחלות - ניתן כיום לנסות ולהיעזר בתרומת ביצית, כדי שבחורה כזאת תוכל להרות וללדת. אמת שאין זו סוגיה פשוטה, גם מבחינה רפואית וגם מבחינה הלכתית, אך יש פתח של תקווה גם במצבים כאלה, ויש להעלות אפשרויות כאלה, גם מצד האמת, וגם מבחינה נפשית לצורך סיוע ועידוד.
להודיע על מום של חולה העומד להינשא²⁴
footnotes: ²⁴ יש בפרק זה הקבלה מסוימת לדברים שנכתבו לעיל, פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים'. בכל זאת לא נמנענו מלציין את ההתלבטות הרפואית אצל רופא שמחד גיסא יודע בוודאות את המצב הרפואי, לא משמועה ומאומד, אך מאידך גיסא מחויב מבחינה אתית ומשפטית לסודיות רפואית.
אם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם אחד, וידוע לרואה הזה כי החתן הזה יש לו חסרונות עצומים וכו', והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לזה, יש לגלות לו. חפץ חיים, הלכות איסורי רכילות, כלל ט ציור שלישי סעיף ד
אם החיסרון הוא מצד חולי גופו, והמחותן אינו מכיר אותו מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט הוא שאין על המגלה עניין זה חשש איסור רכילות, אפילו אם הצד השני אינו שואלו בעניין זה. שם סעיף ו, ובבאר מים חיים, שם, סעיף קטן ז
ומפני שקלקול יותר מצוי בעניינים אלו, לכן אחזור הפרטים (שצריך לשים לב אליהם לפני שאדם יתיר לעצמו לספר):
- שיתברר אצלו מתחילה כי דבר זה הוא בכלל חולי הגוף, לאפוקי אם הוא חלוש בטבעו, אינו בכלל חולי.
- שלא יגדיל את עניין המחלה יותר ממה שהיא.
- שיכוון לתועלת המחותן ולא מצד שנאת החתן, ובזה הפרט נכלל עוד עניין אחר, שיתבונן מתחילה אם תבוא תועלת מדיבורו, לאפוקי אם הוא משער שלא ישמע לו וישתדך בין כה וכה.
- וכל זה רק קודם שנשתדך עמו, אבל אחר שנשתדך אסור לדבר מזה העניין כלל, כי מסתמא נתרצה לזה מאיזה טעם שהיה לו. חפץ חיים, באר מים חיים, שם, סעיף קטן ה, ח
כל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע, ואני מרעיש העולם להיפך. עון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום שנצרך להציל עשוק מיד עושקו וכו'... וכן בעניין שידוך והוא יודע שהוא איש רע ובליעל ורע להתחתן עמו, כולם בכלל השבת גופו וממונו. פתחי תשובה על שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קנו²⁵
footnotes: ²⁵ מובא בשו"ת ציץ אליעזר, חלק טז, סימן ד.
יד. הרופא צריך להבהיר למטופל החולה שאסור לו להסתיר מידע חיוני מבן הזוג המיועד, כפי שכבר פורט לעיל בפרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', מעמ' 21 ואילך.
טו. אם ברור לרופא שהמטופל החולה לא יספר לבן הזוג המיועד על המום או על המחלה, הרופא מחויב לגלות לצד השני גם אם הצד השני אינו פונה אליו, וגם אם הצד שיש בו מום מבקש ממנו לא לגלות. הטעם משום "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"²⁶ והרופא חייב להציל עשוק מיד עושקו²⁷. על אף האמור כאן, הרופא יכול וצריך להפעיל שיקול דעת ולנהוג על פי הכללים שפורטו לעיל בפרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים'.
footnotes: ²⁶ ויקרא יט, טז. ²⁷ בשו"ת חלקת יעקב (חלק ג, סימן קלו, מהדורה בתרא אבן העזר, סימן עט), נשאל על בחור חולה סרטן שהשתדך ולא סיפר על מחלתו למשודכת, ולפי דעת הרופאים לא יחיה הבחור יותר משנה או שנתיים, ואם הכלה המיועדת תדע מזה לא תסכים להינשא לו, וכתב שהרופא מחויב לספר זאת לכלה. וטעמו מהרמב"ם (פרק א מהלכות רוצח הלכה יד) שכתב שאם שמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גלה אוזן חברו והודיעו וכו', וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר משום "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". וכן נפסק בשלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכו. שו"ת באר משה, חלק שמיני, סימן נט, ד. ראה הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק א, סימן סה, אודות חולה איידס העומד להינשא ולא מתכוון להודיע לכלה על מחלתו; שם בתחילת חלק ב, סימנים סט-פ. ראה גם הרב יצחק זילברשטיין, 'גילוי מידע גנטי לחולה', ברכה לאברהם, עמ' 313-312; דיון על נשא למחלת הנטינגטון (Huntington) הגורמת להידרדרות שכלית, תנועות בלתי רצוניות ומוות; המחלה מתחילה בגיל מבוגר יחסית, עוברת בתורשה דומיננטית, וכיום אין לה טיפול. הרב משה טנדלר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב) הורה שמי שיש לאביו מחלה זו, אינו חייב לבדוק אם גם הוא בעצמו נשא, אך חייב לספר שאביו חולה.
טז. צריך לגלות לא רק במחלה מסוכנת אלא אף כל מחלה שמקננת בגוף ואינה בת חלוף ונמצאת אצל אחד מן הצדדים וגורמת לסבל ואי נוחות והפרעות בחיים²⁸.
footnotes: ²⁸ שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז, סימן ד. הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ב, עמ' סא) רצה לדייק שאין חיוב לספר אלא היתר לגלות; ובספר לב אברהם (פרק לד סעיף כ, 3-2) הובא בשמו שאין הרופא חייב לגלות לגבר או לאישה שבן הזוג נגוע במחלת מין, ולעומת זאת חובה לגלות על מחלת האיידס כדי להציל מסכנת נפשות.
יז. אם החולה השביע את הרופא שלא יספר על מחלתו, אסור לו לספר, אך מותר לו לומר: 'אינני יכול לגלות לפני שאקבל את רשותו של החולה על כך'. ובזה הוא מכסה טפח ומגלה טפחיים, ויוצא ידי חובת "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מצד השואל, וגם אינו מגלה יותר מדי על החולה²⁹.
footnotes: ²⁹ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק א, סימן ע. וראה שם (סימן סט), שכתב לנהוג כך גם במקרה שהחולה לא השביע את הרופא.
יח. יש מי שכתב שבמחלת הדממת (המופיליה Hemophilia), מהתבונה וממידת הגינות חובה לגלות לעומדים להשתדך על המחלה. אך גם אם לא גילו אין כאן מקח טעות, כיוון שכיום יש תרופה לקרישת דם ואין במחלה סכנת נפשות. לכן על הרופא לשדל את המשודך או את הוריו לגלות את דבר המחלה למשודכים; אך אם לא גילו, אין חובה על הרופא לגלות³⁰.
footnotes: ³⁰ הרב יצחק זילברשטיין, 'גילוי מידע גנטי לחולה', ברכה לאברהם, עמ' 314-313; שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן עז.
יט. אם הרופא יודע שהאישה עקרה, וחתנה המיועד אינו יודע מזה, צריך לומר לאישה שתספר על כך לחתנה המיועד, ואם ברור לו שלא תספר, יש מי שכתב שהרופא צריך לספר לו על כך³¹. יש מי שכתב שבחורה בת עשרים שעדיין אין לה אורח כנשים, למרות שחלק מהרופאים רואים בכך בעיית פוריות משמעותית, אם יש אפשרות שאישה כזאת תוכל ללדת, אפילו בדוחק ואפילו רק מעט ילדים, אין זה נחשב מום מאחר שיש אפשרות שתלד, וממילא הרופא לא חייב לספר על כך, טעמו שגם אם יבואו בנים בקושי או רק בנים מעטים, אין זה חיסרון בקידושין, והרבה אנשים לא מקפידים שיהיו להם הרבה ילדים ושתתעבר תכף לנישואין³².
footnotes: ³¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז, סימן ד; ובחלק ז, סימן מח פרק ה. וראה גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן סח, מעמ' רעט ואילך לגבי משפחת דורקטי. ³² שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג, סימן כז. לרווחא דמילתא הציע הרב משה פיינשטיין שהאב והבת יקבלו על עצמם שאם יעבור זמן של ארבע שנים ולא תתעבר, וגם לא יבוא לה אורח כנשים, ובשל כך יתבע הבעל גירושין – תסכים הבת ללא עוררין להתגרש. וכתב שאם יקבלו זאת על עצמם, לא יהיה לחתן כמעט שום הפסד, ומשום כך אין עליהם חיוב לגלות אף לא ממידת חסידות. הלכה זו כבר נכתבה לעיל, פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 32 בהקשר של שידוכים.
כ. בגילוי פרטים כאלה צריך שמטרתו תהיה לתועלת ולא לנזק, כיוון שהנושא רגיש ביותר והוא ממש דיני נפשות. לכן לפני שמגלים, חובה לערוך חשבון אמיתי, כן ומדוקדק, ההגבלות מפורטות לעיל במבוא להלכות כאן, וכן בסעיף טו.
כא. אם פרנסתו של הרופא עלולה להיפגע במידה שיגלה, יש לשקול את הנזק לרופא לעומת ההפסד לאדם שצריך לספר לו. מאחר שמצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"³³ דינה כהשבת אבדה, ובמצות השבת אבדה מצינו ששלו קודם לשל כל אדם³⁴.
footnotes: ³³ ויקרא יט, טז. ³⁴ סנהדרין עג, א. בבא מציעא ל, ב. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן פג.
הדיון כאן הוא הלכתי ואינו משפטי, ועל הרופא לברר מראש את ההגבלות המשפטיות ואת משמעותן המעשית. נאמר רק בפשטות שהחוק שאינו מתיר לו לגלות מידע, אינו מחייב אותו לשקר, ולכן מבחינה הלכתית ראוי שיביא את עובדת המחלה לידיעת הצד השני בצורה עקיפה, וכאשר הוא נשאל על כך, עליו להפנות את השואלים למטופל עצמו, באופן שיובן שיש בעיה כלשהי³⁵.
footnotes: ³⁵ החוק במדינת ישראל מחייב רופא עיניים לדווח על ליקויי ראייה של נהג, העלול לגרום סכנה בנהיגה (סעיף 12 ב [א] לפקודת התעבורה). כלומר, גם החוק מכיר באחריות שיש לרופא על מידע שיש לו, שעשוי למנוע נזק לאדם אחר. וראה להלן הלכה מה.
דיון לגבי שבועת הרופאים מובא להלן עמ' 280.
לספר לזוג על הפלה שבוצעה עקב מידע מוטעה
אם נמסר לזוג מידע שגוי, ובעקבות כך הופסק ההריון, ובבדיקה חוזרת של הממצאים נמצאו תוצאות נורמליות. האם יש לומר להורים את האמת, כלומר שהעובר היה בריא, או שמא צריך לתת להורים 'שלווה פסיכולוגית' ולא לספר להם את האמת, כדי שימשיכו לחשוב שהעובר היה פגוע.
כב. אם הפגם שבגללו הופסק ההריון עלול להופיע או להשפיע על ההריון הבא, חייבים לומר להורים את האמת הכואבת והמצערת, כדי שלהבא יזהרו יותר בקבלת התוצאות, ואולי גם לא ימנעו את עצמם מהריונות נוספים. אך אם מדובר במקרה שברור לחלוטין, שאין לו שום תוצאות ומשמעויות לעתיד, ואינו יכול להשפיע על ההריונות הבאים, אז יותר טוב לא לומר להורים ולא לצערם, כי אם מודיעים להם הודעה שאין לה שום משמעות מעשית, ייתכן שהמודיע הוא בגדר של "מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל"³⁶.
footnotes: ³⁶ משלי י, יח (במקור 'מוציא' בכתיב חסר); וראה פסחים ג, ב. הרב אליה כץ, תחומין ג (תשמ"ב), עמ' 176.
לספר להורים על מחלה תורשתית של ילדם
הסבר – כאשר רופא מגלה מחלה תורשתית אצל ילד, עולות שאלות הלכתיות בהקשר ישיר למחלה, כגון: האם בני הזוג צריכים להמשיך לעסוק בפרייה ורבייה, או שמא עליהם להימנע מכך מחשש שמא עלולים להיוולד להם ילדים חולים. שאלה זו לא תידון כאן, אלא להלן בכרך השני, בפרק כה – 'פרייה ורבייה'.
נוסף על השאלות שיש להן קשר ישיר למחלה ולהשלכותיה על הצאצאים, עלולות לעלות גם שאלות חמורות, הנוגעות לעצם הקשר בין בני הזוג: בן הזוג הבריא עלול לפרק את מסגרת הנישואין בטענה שאילו ידע מראש על הנשֹאות לא היה מתחתן עם בן הזוג הנשא, ולעתים זו עלולה להיות עילה לגירושין או אפילו עילה לטענה שהקידושין יתבטלו מדין מקח טעות³⁷. לעתים בן הזוג החולה העלים את מחלתו או את נשאותו למחלה, וכעת מבקש מהרופא לא לגלות את דבר המחלה של הילד, כדי שלא יתגלה שהמחלה באה ממנו, וכדי למנוע קטטה וחוסר אמון מצד בן הזוג הבריא בגלל הסתרת המידע.
footnotes: ³⁷ עילה לגירושין או למקח טעות עלולה להתקיים אם בן הזוג החולה ידע אך לא סיפר על כך לבן הזוג הבריא.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ³⁸.
footnotes: ³⁸ זכריה ח, טז.
בפרק בין איש לאשתו, הזכרנו את הצורך באמון וביושר בין בני הזוג כבסיס חיוני לזוגיות תקינה. העלמת פרטים עלולה להיראות כפתרון זמני לאי הנוחות של אמירת האמת כמות שהיא, ולא היא. פעמים רבות העלמה כזאת היא אשליה ובריחה מאחריות. 'שיקרא – לא קאי'³⁹, דהיינו – השקר לא מחזיק מעמד וסופו להתגלות. חוסר יושר עלול לגרום בהמשך לחוסר אמון, לצער גדול, ולקטטות, שאחריתן - מי ישורנה. לכן יש לדבר אמת, לא להעלים ולא להסתיר, ומתוך כך לקוות ולבנות בניין עדי עד מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעות.
footnotes: ³⁹ בתרגום מילולי - השקר לא עומד. שבת קד, א. וכמו הביטוי העממי – 'השקר, אין לו רגליים'.
כג. כשיגלה הרופא בבדיקותיו מיהו נושא המחלה, יספר לו זאת הרופא בעדינות וברוך, ויבקש ממנו שיגלה זאת בעצמו לבן הזוג הבריא.
כד. ככלל, אם קיים חשש שבן הזוג החולה יעלים את המידע מהבריא, יספר הרופא לבן הזוג הבריא⁴⁰. ראה פירוט בהלכות הבאות.
footnotes: ⁴⁰ הרב יוסף שלום אלישיב, שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן עו, עמ' 83. הרב יצחק זילברשטיין, 'גילוי מידע גנטי לחולה', ברכה לאברהם, עמ' 311-307; שיעורי תורה לרופאים, שם, סימן עז.
אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר... רבי נתן אומר: מצווה, שנאמר... דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: "וַאדֹנִי זָקֵן", ולבסוף כתיב: "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח, יב-יג). יבמות סה, ב
כה. אם אין למידע שום משמעות מעשית, כגון אישה נשאית שהבעל לא ירצה להתגרש ממנה גם אם ידע את הדבר, ואין למידע משמעות מעשית לגבי הילדים, אין לרופא לגלותו, כדי לא לגרום קטטה לשווא.
כו. אם יש חשש שהעלמת המידע עלולה לפגוע בילד, אסור להעלים את המידע מההורה שלא יודע על כך, גם כאשר ההורה החולה/הנשא מתחייב לטפל בילד בעצמו במסירות ומבקש שלא להעביר את המידע להורה האחר⁴¹.
footnotes: ⁴¹ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, שם.
כז. אם הרופא מבין שבני הזוג אינם רוצים לדעת מי מהם נושא את המחלה, אל יספר זאת להם⁴².
footnotes: ⁴² הרב יצחק זילברשטיין (ברכה לאברהם, שם) התנה זאת במקרה שהבעל קיים כבר פרייה ורבייה, אך הוא עצמו הביא חילוקים נוספים, עיין שם.
כח. אם נתברר לרופאים בוודאות שהמחלה מסוכנת גם למשפחה המורחבת, עליהם לשכנע את החולים/הנשאים שיספרו לבני משפחתם⁴³.
footnotes: ⁴³ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, שם.
רופא שטעה בייעוץ גנטי
לכבוד הרב ... שליט"א
בני זוג באו להתייעץ עם רופא לפני נישואיהם, ולברר אם אין להם מחלה גנטית. הרופא קבע שאין להם מחלה כזאת, ולכן לא נמנעו מלהתחתן. לאחר מכן נולד להם ילד עם מום קשה, והתברר שהוא סובל ממחלה תורשתית.
האם לפי ההלכה יש מקום לתביעת פיצויים מהרופא שיעץ לא נכון? שיעורי תורה לרופאים, חלק א סימן ל
התייחסות הלכתית לנושא רגיש ומורכב זה תלויה בהשקפת עולם יסודית ובשאלה כיצד להתייחס לחיים של ייסורים וצער; עד כמה יש להם משמעות, והאם יש מצבים קיצוניים של ייסורים שאפשר לומר עליהם "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי"⁴⁴. התייחסות לשאלה זו מובאת להלן באוצר המושגים, בערך הולדה בעוולה - wrongful life**.**
footnotes: ⁴⁴ יונה ד, ג; שם, ח.
תנא: עמרם גדול הדור היה. כיוון שראה שגזר פרעה הרשע "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ"! (איוב כב, כח) עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. סוטה יב, א
הרי שהולדת ילדים והבאתם לעולם, טובה היא להם, ואפילו כאשר מטביעים אותם מיד אחרי לידתם. והוא משום שעל ידי לידתם זוכים הם לחיי העולם הבא. כמו כן, ייתכן להקיש ולומר שעדיף לו לילד להיוולד בעל מום כדי לזכות לחיי העולם הבא, מאשר לא להיוולד כלל. הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק א סימן ל עמ' 286-285
ככלל אפשר לומר שההשקפה היהודית היא שעצם הזכות להיוולד יש בה טובה גדולה. השקפה זו משפיעה השפעה של ממש על פסיקת ההלכה בשאלה עד כמה אפשר לומר שהייעוץ השגוי של הרופא גרם לנזק⁴⁵.
footnotes: ⁴⁵ ההלכות בפיסקה זו לקוחות מספרו של הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק א, סימן ל.
כט. יש מי שכתב, שאין מקום לחייב את היועץ הגנטי בתשלומי נזיקין, לא בדיני אדם ולא בדיני שמים, ואפילו כשהיה צריך לדעת על קיומה של בדיקת דם המבררת ביתר דיוק אם האיש או האישה בריאים או נשאים של מחלה.
ל. נראה שבעצתו השגויה עבר היועץ הגנטי על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"⁴⁶.
footnotes: ⁴⁶ ויקרא יט, יד.
לא. ייתכן שהרופא צריך לפצות את הורי הילד על עגמת הנפש, הצער ודמי הריפוי שנגרמו לו, ככפרה על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר".
לב. כל זאת אם טעה מתוך התרשלות. אבל אם למד ועיין הרופא היועץ היטב ועשה את כל אשר ידוע לו, יש מי שכתב שפטור מכל וכל.
לג. אם הרופא שטעה מבוטח בחברת ביטוח, שהתחייבה לשלם במקומו פיצויים על טעויות רפואיות שביצע, אפשר לתבוע את חברת הביטוח, אף אם על פי דין תורה הרופא פטור מלשלם. שהרי חברת הביטוח התחייבה לשלם כל מה שהחוק מחייב ועל פי פסיקת בית המשפט. וגם אם אין חיוב כזה מדיני הנזיקין, בכל זאת החיוב חל מכוח החוזה בין הרופא לחברת הביטוח⁴⁷.
footnotes: ⁴⁷ הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'רשלנות רפואית', תחומין יט (תשנ"ט), עמ' 317 ואילך. הרב אשר וייס, 'גדרי היתר לפנות לערכאות', תחומין ל (תש"ע), עמ' 281-275. הרב וייס (שם) נשאל כיצד התחייבות כזאת מועילה, והרי ההסכם הוא בין הרופא לחברת הביטוח, ולא בין חברת הביטוח לחולה. אם כן, החולה שתובע בא מצד דיני נזיקין שבהם הרופא עשוי להיות פטור בדיני תורה, ובמצב כזה גם חברת הביטוח אמורה להיות פטורה מתשלום. אם כן, כיצד יכול החולה, המקפיד לדון על פי דין תורה, לתבוע אותה? על כך ענה הרב וייס שלוש תשובות: א – במקום שראוי שהרופא יפצה, גם אם אינו חייב מצד שורת הדין, אנו אומרים 'דינא דמלכותא דינא'. ב – החולה משלם לרופא או לקופת החולים על מנת לקבל שירות טוב, וברור שחלק מהשירות הוא ההתחייבות לפיצוי במקרה של תקלה, אם כן, יש ממד חוזי גם בין החולה לבין הרופא ודרכו גם למערכת המבטחת. ג – כיוון שלרופא יש הסכם חוזי עם חברת הביטוח, ולפי ההסכם על החברה לשלם את כל פיצויי הנזיקין שיוטלו עליו עקב רשלנות רפואית, הרי זה כאילו כספי הפיצויים מיועדים מראש, בהסכמת הרופא, למבוטחים שבית המשפט יחליט לזכותם בפיצויים.
לספר לבעל על אישה מנאפת
לד. אשת איש שסיפרה לרופא שזינתה תחת בעלה, אינו מחויב לגלות לבעלה של הנואפת על כך. הטעם: גם אם יגלה, ייתכן שהבעל לא ירצה לפרוש מאשתו, או שהאישה תכחיש ויבואו לידי ריב ומדון, וגדול כבוד הבריות⁴⁸, ואין בידנו להעמיד הדת על תלה⁴⁹.
footnotes: ⁴⁸ על הסניף להיתר של כבוד הבריות העיר הרב אביגדֹר נבנצל – היכן מצינו שבשביל כבוד הבריות נתיר לבעל לעבור על לאו דאורייתא בקום ועשה?! ⁴⁹ שו"ת רב פעלים, חלק א, אבן העזר, סימן א. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן ב. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן קטו, עמ' שי. הרב שלמה פישר בפגישתו עם רבני פוע"ה (י"ב בכסלו תשס"ד) אמר שגם האישה לא מחויבת לספר לבעלה, כי כל זמן שהוא לא יודע מכך אינו עובר על איסור, אך היא עצמה עוברת איסור כשממשיכה לחיות עמו. הרב הפנה לשו"ת נודע ביהודה, אורח חיים, סימן לה. (הנודע ביהודה הסיק שצריך לספר, אך ראה שו"ת שבט הלוי, חלק יא, סימן ש, שפסק למעשה שאין צורך לספר.)
לה. יש מי שכתב, שרופא שגילה בבדיקות רפואיות שמבחינה מדעית לא ייתכן שילד מתייחס לאביו, ואם כן הילד ממזר, יש להסתפק האם צריך לספר לבעל על כך. תוצאות מדעיות אינן מוחלטות בדרך כלל, ויש חזקה שהילד מיוחס לאביו המוצהר שרוב בעילות אחר הבעל⁵⁰. יש לצרף גם את הטעמים שנזכרו בהלכה הקודמת. פירוט נוסף מובא באוצר המושגים, ערך אבהות.
footnotes: ⁵⁰ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רס. ראה דיון על קביעת אבהות באמצעים מדעיים: הרב נחום אליעזר רבינוביץ, עיונים במשנתו של הרמב"ם, הערכה מדעית, מהדורה שנייה, עמ' קע-קעא. הרב מרדכי הלפרין, ד"ר חיים בראוטבר, פרופ' דוד נלקן, 'קביעת אבהות באמצעות מערכת תיאום הרקמות המרכזית (MHC)', תחומין ד (תשמ"ג), עמ' 450-431; הרב צבי יהודה בן יעקב, 'קביעת יורש על סמך בדיקות D.N.A.', תחומין כב (תשס"ב), עמ' 426-412; וכן הרב שלמה דיכובסקי, 'מציאות של הלכה בצד מציאות עובדתית', פיסקה 2, תחומין לא (תשע"א), עמ' 306-305.
לו. אישה שכבר נישאה ולא גילתה לבעלה שנבעלה קודם הנישואין לאדם אחר, והבעל עצמו לא הבחין בכך, יש מי שהורה שיש לספר על כך לבעל⁵¹. אך למעשה, אישה שחזרה בתשובה שלמה, ועתה היא נאמנת לבעלה, אפשר לסמוך על הדעות שאין לספר על כך לבעל⁵². אף על פי שמעיקר הדין ראוי היה לגלות לבעל, בפועל אין לגלות, כיוון שאם יתגלה הדבר לבעל התוצאה תהיה קטטות ומריבות וגם ביזיון משפחה, ואפשר שייוולדו מזה רעות הרבה. וראה כאן בהערה לגבי מקרה שיש לה ילד⁵³.
footnotes: ⁵¹ שו"ת עין יצחק, אבן העזר, סימן סז. ⁵² שו"ת רב פעלים, חלק א, אבן העזר, סימן ב. שו"ת יביע אומר, חלק ח, יורה דעה, סימן לב. שו"ת בנין אב, חלק ב, סימן נד-נה. ראה באריכות מאמרו של הרב יצחק שטינברג, 'האם ראוי לגלות לבן זוג על מום שבבן זוגו', ברכה לאברהם, עמ' 361-341. לעיל, פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 33, הובאה התייחסות עד כמה האדם עצמו צריך לספר. לעומת זאת, כאן ההתייחסות היא לאדם שלישי ולשאלה האם הוא צריך לספר. ⁵³ בשו"ת מהרש"ם (חלק ז, סימן קנב) דן אודות בתולה יתומה שהרתה וילדה לזנונים, ומאז ועד עתה מתנהגת בצניעות, ונשתדכה לבחור שלא יודע מכך, ואם ייוודע לחתן יתבטל הקשר. ונשאל איך יכתבו בכתובתה, והורה שבמקרה כזה, בחשש שייהרס כל הבניין, ועלבון היתומה ומשפחתה, והתחייבות היתומה בבית דין שלא תגבה יותר מכתובה הראויה לה, מותר לשנות מפני השלום. וראה עוד לעיל עמ' 33 הלכה עו.
התייחסות למי שנכשלו בביאת איסור לפני הנישואין, לעניין שידוכים, ראה לעיל פרק ב – 'גילוי והסתרת מידע רפואי בשידוכים', עמ' 33.
לספר לבעל שאשתו הכניסה התקן תוך רחמי ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו
לז. יש מי שכתב שאם נודע לרופא שאישה הכניסה התקן תוך רחמי ללא ידיעת בעלה ובניגוד לרצונו - אם האישה חלשה ואנמית, והריון עלול לסכן אותה, אין לרופא לגלות זאת לבעל, כיוון שנהגה כראוי. אך אם אין לאישה בעיה אמיתית, ונמצא שהיא עושה עוול לבעלה בכך שהכניסה את ההתקן ללא הסכמתו וללא ידיעתו, מוטלת על הרופא חובה לספר לבעל, כמו בכל מקרה שחייבים לספר לאדם שנעשה לו עוול⁵⁴. ויש מי שהסתפק שמא בכל מקרה חייב הרופא לספר לבעל⁵⁵. הלכה זו לא עוסקת בזכותה ולעתים גם בחובתה של האישה להימנע מהריון, אלא רק ביחסים של יושר שאמורים לשרור בין איש לאשתו, ובחובה המוטלת על צד שלישי בהקשר זה.
footnotes: ⁵⁴ הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכו. ⁵⁵ הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו שם, עמ' 107. ראה שם טעמו.
התייחסות מפורטת לשימוש באמצעי מניעה ללא ידיעת הבעל מובאת להלן בכרך השלישי, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', עמ' 470–471.
לדווח על ילדים מוכים או שעוברים התעללות מינית
לח. חובה על הרופא לדווח לגורמים המוסמכים על ילד מוכה או על ילד שעובר התעללות מינית על ידי הוריו, מוריו, או על ידי כל גורם אחר. הדבר מובן מאליו הן מצד המוסר האנושי הפשוט להציל ילדים כאלה מהתעללות, והן כיוון שהדבר הוא בגדר חשש לפיקוח נפש, ואין בכך חשש של מוסֵר⁵⁶.
footnotes: ⁵⁶ הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אליעזר יהודה וולדינברג, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן שפח, ס"ק א, עמ' ק.
לדווח על רופא רשלן
לכבוד הרב בורשטין, השלום והברכה.
כידוע לכבודו, אני נמצא בשלבים הראשונים של התמחותי בגינקולוגיה, והנני מאוד מתלבט מה עלי לעשות בעקבות התורנות שהייתה לי אמש.
בשעות הערב המאוחרות, הגיעה אשה בהריון עם כאבים חזקים ביותר. בבדיקה פנימית שעשיתי לה, לא האמנתי למראה עיני. האשה, בעקבות הפלות בעבר ובעיות שונות בצוואר הרחם, הייתה זקוקה לתפירה של פתח הצוואר. האשה מטופלת באופן פרטי אצל ראש המחלקה, והוא בטעות תפר לה יחד עם פתח הצוואר, גם רקמה מסוימת של הנרתיק, וזו הייתה סיבת הכאבים העזים שחשה. כדי שאהיה בטוח שאני רואה נכון, הזמנתי רופא בכיר וותיק, על מנת שיאשר את הבחנתי, גם הוא עמד תוהה מול התופעה.
כרגע אני עומד בפני סיום המשמרת שלי, ואני צריך לגמור לכתוב את הדוחו"ת של הנשים שטיפלתי בהן במהלך המשמרת שבה הייתי תורן. כמובן שטיפלנו באשה כראוי וכנאות, אך שאלת הדיווח היא הבעיה כאן. ועל כן הנני שולח לך פקס זה ומצפה לתשובתך הטלפונית כרגע.
אם אכתוב את האמת, אני צפוי לעתיד קשה בתחום הרפואה. בטוחני שראש המחלקה ימצא דרך או תרוץ אחר במשך הזמן, לדרכי החוצה מבית החולים. רופא כזה גם אינו רצוי בבתי חולים אחרים, כיוון שאינו יודע 'לשתף פעולה' כראוי. כיוון שדרך האמת היא דרכי, איני מרגיש נוח לכתוב דבר שקר, ואני נקלע במהלך יום אפור ורגיל, לפרשת דרכים מביכה, ואני חייב את עזרתך ההלכתית בנידון.
אני בשעתיים הקרובות במחלקה, והטלפון שלך הוא גורלי עבורי. שו**"ת פוע"**ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 201
לט. ככלל⁵⁷: ראשית יש להדגיש את החובה שבכל מערכת שיש בה אנשים בעלי כוח תהיה גם מערכת ביקורת. הפסיקה דלהלן לא באה למעט את הצורך והחובה בביקורת כלפי מערכת כלשהי, ובמיוחד כלפי העומדים בראשה, אלא באה לתת הדרכה נקודתית במקרה של התלבטות בין ערכים שונים.
footnotes: ⁵⁷ שתי ההלכות הבאות נוסחו בעקבות הערתו של הרב שלמה אבינר.
מ. כמו כן, הפסיקה באה לאפשר לא רק את אי הפגיעה ביחיד המעולה השואל, אלא באה גם לאפשר את הישארותם של אנשי אמת מעולים כאלה בתוך מערכות אנושיות שיש בהן אנשים מסוגים שונים, על מעלותיהם וחסרונותיהם⁵⁸.
footnotes: ⁵⁸ הדגשת הרב דוב ליאור; ראה שו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 208, ובשו"ת דבר חברון, חלק ג, סימן קפד.
מא. לגופו של עניין: אם יש חשש לפגיעה בבריאות האישה על ידי העלמת פרטים מן הדו"ח, אסור לרופא להעלים פרטים אלו⁵⁹.
footnotes: ⁵⁹ הרב מרדכי אליהו, תשובה לשאלה המצוטטת כאן, הובאה בשו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 205. הרב יצחק זילברשטיין (תשובה לשאלה הנ"ל, כסלו תשס"ב, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 207–208) כתב שיש להזמין את מנהל המחלקה ולהראות לו את האישה. והיה, אם מנהל המחלקה יודה שטעה ויתנצל בפני האישה – מה טוב. אך אם ישיב למתמחה בזלזול ובחוצפה – חובה לדווח עליו לממונים.
מב. אם אין חשש פגיעה בריאותית אלא רק עניין של נוהל או מניעת אפשרות מהאישה לתבוע פיצוי כספי, הרופא אינו חייב לקפח את פרנסתו כדי לעזור לחברו להרוויח ממון, ומותר לשנות ולכתוב שקר בהדיא, ועדיף להתעלם ולא לכתוב כלל, או לכתוב בלשון מעורפלת, מאשר לשקר להדיא⁶⁰.
footnotes: ⁶⁰ על פי תשובות הרב יעקב אריאל, הרב שמאי קהת הכהן גרוס, הרב אשר וייס, הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 205–210. לעומת זאת, הרב אפרים גרינבלט והרב יהושע נויבירט (תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 209–210) הורו שאסור לשקר בכל מקרה. הדיון על רופא רשלן חורג ממסגרת ספר זה. לכן רק נציין מקורות: שלחן ערוך, יורה דעה, סימן שלו עוסק בדיני הרופא. סעיף א עוסק במקרים שטעה והזיק או המית. ראה גם בנשמת אברהם, שם, מעמ' תלב, וכן בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן שו, עמ' פב. ראה גם ד"ר ישראל כץ, 'מדרגות ברשלנות רפואית - "מבחן הרופא הסביר" לאור ההלכה', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 373-363.
לגבי ראש המחלקה – השאלה היא מה מידת הרשלנות שהתגלתה כאן. האם בשל רשלנות זו בלבד ראוי שיפסיק להיות רופא, או שיש לראות בכך 'כשל נקודתי'?
נראה, שאם ראש המחלקה הוא רופא סביר בדרך כלל, אין עניין לגרום לסילוקו בשל טעות זו על ידי גילויה בדיווח כתוב ומפורש.
לגבי האישה – למעשה, האישה קיבלה לבסוף את הטיפול הנאות, הנזק שאירע לה היה: סבל למשך כמה שעות והתשלום הכספי ששילמה לראש המחלקה באופן פרטי. גילוי הטעות שנעשתה בגופה יכול לאפשר לאישה לתבוע את ראש המחלקה לדין, והעלמתה תמנע ממנה אפשרות זו. ואולם, מעבר לכך, אם האישה לא תדע על הטעות, לא ייגרם לה שום נזק משמעותי לא בהווה ולא בעתיד.
לגבי תביעה, שאלה היא אם תרצה האישה לתבוע את מנהל המחלקה לדין. ואף אם תתבענו, ספק אם תהיה לה הוכחה לטענתה, ואם יהיה רופא שיהיה מוכן להעיד לטובתה כנגד ראש המחלקה.
לפיכך המסקנה: אם האישה לא ניזוקה בגופה (מלבד הסבל למספר שעות) וההפסד הכספי, וגם ראש המחלקה הוא רופא סביר בדרך כלל – מותר לדווח על המקרה בלשון 'דיפלומטית' על מנת שהרופא שגילה את הטעות לא יאבד את משרתו. הרב מרדכי אליהו, שו"ת פוע"ה חלק ד – היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 205
היחס ההלכתי לשבועת הרופאים
מג. שבועת הרופאים¹ אינה מוגדרת כשבועה מבחינה הלכתית, ואין בה משום מחסום כשיש סיבה הלכתית לגילוי פרטים. כמו כן אין תוקף להתחייבות כזאת אם היא עומדת בניגוד להלכה⁶¹.
footnotes: ¹ ראה באוצר המושגים, ערך שבועת הרופאים. ⁶¹ ראה נימוקים לכך בשו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן פא; ובחלק טו, סימן יג. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן פג.
מד. מותר לרופא למסור עדות על חולה גם בניגוד לשבועת הרופאים, כאשר יש צורך מצווה וצורך בעדותו. ועדיף שקודם לכן יתיר את שבועתו לפני שלושה על ידי חרטה⁶². אם יש מצווה לספר, גם אם נשבע שלא יספר, השבועה לא חלה, כיוון שנחשב שנשבע לבטל מצווה.
footnotes: ⁶² שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן פא, ב.
מה. ברור שרופא חייב למסור מידע על חולה כאשר יש בכך משום הצלת חיים, כגון למסור למשרד הרישוי מידע שחולה באפילפסיה נוהג ברכב, באופן שעלול לסכן אותו וגם אחרים⁶³.
footnotes: ⁶³ שו"ת ציץ אליעזר, שם. ראה עוד הרב יצחק זילברשטיין, 'סודיות רפואית מול שיקולים ציבוריים', עמק הלכה, חלק א, עמ' 157-149.
שבת ויום טוב
מו. מנתח תורן ביום הכיפורים, שמוכרח לאכול כדי שיוכל לנתח, וייתכן מאוד שיגיע חולה לניתוח דחוף; אם אכן יש סבירות שיבוא חולה, אפשר להחשיב את המצב כ"חולה לפנינו" ומותר לו לאכול⁶⁴.
footnotes: ⁶⁴ הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד באלול תשס"ג, הרב התבסס על דברי החזון איש.
מז. רופא שמסיים תורנות בשבת בצהריים, לא חייב להישאר בבית החולים כדי למנוע מחברו הרופא את הצורך לנסוע בשבת כדי להחליפו⁶⁵.
footnotes: ⁶⁵ כיוון שאם הרופא הראשון ימשיך בעבודתו, תכבד עליו העייפות וגם החולים יסבלו מכך. ובפרט שהרופא השני נוסע בהיתר כיוון שהוא לצורך הצלת נפשות. תורת היולדת, פרק נט, ב. אין אדם חייב לוותר על מנוחתו או על דברים היקרים לו כדי שחברו שעוסק בהצלת נפשות ימעט בעשיית מלאכות. ראה פניני הלכה, שבת חלק ב, פרק כז, טו.
מח. רופא תורן בבית החולים בראש השנה, ואין שם שופר, עדיף שיישאר בביתו וישמע שופר ואחר כך ייסע לבית החולים עם נהג גוי, מאשר שייסע בערב יום טוב לבית החולים כדי שלא לנסוע ביום טוב, אבל לא ישמע שופר⁶⁶.
footnotes: ⁶⁶ תורת היולדת, פרק מט, ח.דילמות רפואיות רבות נוספות מובאות בשיעורי תורה לרופאים של הרב יצחק זילברשטיין.