טיפולים רפואיים בין איש ואשתו

ההלכות המובאות בפרק זה מטרתן לבאר ולפרט כיצד בני זוג יכולים לסייע זה לזו בזמן מחלה של אחד מהם וכשהם אסורים. ההלכות הובאו כאן בתוך הפרקים שעוסקים במחלת הסרטן, כיוון שבמצבים רפואיים כאלה הצורך בסיוע רפואי או בסיוע בכלל בין איש לאשתו מצוי ושכיח.

מבוא הלכתי

וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב. ויקרא יח, יט

כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וגו' (ויקרא יח, ל), ונאמר: "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (שם, ו), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה. משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, א

והמצווה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה, כגון חיבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו), כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערווה. ולשון ספרא (אחרי מות, פרק יג, ב): " 'לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת' – אין לי אלא שלא יגלה, מניין שלא יקרב? תלמוד לומר: 'וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב' (ויקרא שם, יט). אין לי אלא בנִדה בל תקרב ובל תגלה, ומניין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו? תלמוד לומר: 'לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת' ". ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, שנג

והנה הרב מצא הברייתא הזו המפורשת ותלה דבריו באילן גדול. אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערווה, כגון חיבוק ונשוק, לאו ומלקות ... נבין מהם כי אצלם זה האיסור מדרבנן ... אבל אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא. השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, שנג

הראשונים נחלקו לגבי תוקף האיסור של חיבוק ונישוק ושאר מגע של חיבה בין איש ואישה האסורים זה לזו באיסור עריות, כולל איש ואשתו בזמן נִדתה – לדעת הרמב"ם וראשונים נוספים האיסור הוא מן התורה¹, ולדעת הרמב"ן האיסור הוא מדרבנן².

footnotes: ¹ רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, כא, א; ספר המצוות, לא תעשה, שנג, המצוטטים כאן. ספר מצוות גדול, לאוין, סימן קכו. ספר החינוך, מצווה קפח. רבנו ניסים על הרי"ף, פסחים ו, א, ועבודה זרה ט, א, בדפי הרי"ף. ² השגות הרמב"ן על ספר המצוות, שם, המצוטט כאן.

וכל איסור עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, אף על פי שאין בו מיתה, רק לאו בעלמא, צריך ליהרג ולא לעבור. רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות עבודת כוכבים, סימן קנז, א

ומיהו אם החולי מסוכן ואין שם רופאים, משמע קצת מדבריו (של הרמב"ן) דשרי (מותר) משום פיקוח נפש. אלא דאיכא למימר דלטעמיה אזיל (בהשגות על ספר המצוות, לא תעשה, שנג) דסבר דנגיעת נִדה אינה אסורה אלא מדרבנן, אבל להרמב"ם (ספר המצוות שם, והלכות איסורי ביאה, פרק כא, א), דנגיעת ערווה אסורה מן התורה, הכא אף על פי שיש בו פיקוח נפש, אפשר דאסור, משום דהווי אביזרא דגילוי עריות³, וצריך עיון. רבי יוסף קארו, בית יוסף, יורה דעה, סימן קצה

footnotes: ³ אביזרייהו דגילוי עריות' הכוונה לאיסור לאו שאינו גילוי עריות בעצמו – דהיינו אין בו ביאת איסור, אך הוא נובע מתוך האיסור של גילוי עריות. כלומר, מגע של חיבה בין איש ואישה שאסורים באיסור ערווה, לפי השיטות שהדבר אסור באיסור תורה, נחשב לאביזרייהו דגילוי עריות, וגם עליו חל הכלל של 'ייהרג ואל יעבור'. ראה גם אוצר המושגים, ערך אביזרייהו דעריות.

ואין נראה, דוודאי אף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאווה וחיבת ביאה, כמו שכתבתי לעיל, סימן קנז, ס"ק י, מה שאין כן הכא. הרב שבתי כהן, שפתי כהן, יורה דעה, סימן קצה, ס"ק כ

ומכל מקום משמע דאף הרמב"ם לא קאמר אלא כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה ... וכן משמע להדיא ממה שכתב הרמב"ם ... "כל הבא על העריות דרך אברים או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה מן התורה" ... אלמא דאינו לוקה אלא בדרך תאווה וחיבת ביאה, וזהו דלא כבית יוסף, לקמן סוף סימן קצה. הרב שבתי כהן, שפתי כהן, שם, סימן קנז, ס"ק י

כל האיסורים שבתורה נדחים מפני פיקוח נפש מלבד שלוש העברות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים⁴. לא רק האיסורים הללו עצמם, שיש בהם מיתת בית דין או כרת, אינם נדחים מפני פיקוח נפש, אלא גם כל איסור לאו שנובע מתוך האיסורים הללו⁵. לכן למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בשאלה האם נגיעה בעריות אסורה מהתורה או רק מדרבנן, יש השלכה מעשית בשאלה האם אפשר להתיר לצורך פיקוח נפש מגע בין איש לאשתו בזמן שהם אסורים⁶.

footnotes: ⁴ פסחים כה, א. יומא פב, א. כתובות יט, א. סנהדרין עד, א. רמב"ם הלכות יסודי התורה, פרק ה, ב. טור ושלחן ערוך, יורה דעה, סימן קנז, א. ⁵ רבנו ניסים על הרי"ף, פסחים ו, א, בדפי הרי"ף. נימוקי יוסף על הרי"ף, סנהדרין יח, א, בדפי הרי"ף. בית יוסף, יורה דעה, סימן קצה, המצוטט כאן. רמ"א, יורה דעה, סימן קנז, א, המצוטט כאן. ⁶ כך מתבאר ממחלוקת בית יוסף ושפתי כהן שתובא להלן. אומנם ראה שו"ת הריב"ש (סימן רנה), שכתב שאין להתיר לצורך פיקוח נפש אפילו איסורי דרבנן שנובעים מאחת משלוש העברות החמורות.

מחלוקת נוספת שיש לה השלכה מעשית לשאלה זו היא האם לדעת הרמב"ם, נגיעה שאינה של חיבה כלולה באיסור התורה של "לֹא תִקְרְבוּ". לדעת בית יוסף⁷, ייתכן שגם נגיעה כזאת כשהיא בין איש לאשתו נִדה⁸ אסורה מן התורה, ולכן תהיה אסורה גם במקום פיקוח נפש. לעומת זאת, לדעת שפתי כהן⁹ ברור שנגיעה כזאת אינה אסורה מן התורה גם לשיטת הרמב"ם, ולכן יש להתירה במקום פיקוח נפש, וייתכן שיש להתירה אפילו לצורך חולה שאין בו סכנה.

footnotes: ⁷ שם. וכך כתבו בית שמואל (אבן העזר, סימן כ, ס"ק א) ותורת השלמים (יורה דעה, סימן קצה, ס"ק טו). ⁸ כפי שמוכח מדברי בית יוסף, חומרת האיסור במגע כזה היא דווקא בין איש לאשתו, וכפי שיתבאר להלן, הלכה ‎ב. ⁹ יורה דעה, סימן קנז, ס"ק י, וסימן קצה, ס"ק כ, המצוטטים כאן.

הרחקות שונות אחרות שנאמרו בין איש לאשתו, ואינן כוללות מגע, כגון להעביר מידו לידה, לכל הדעות הן מדרבנן¹⁰.

footnotes: ¹⁰ לפירוט ההרחקות ראה טור ושלחן ערוך, יורה דעה, סימן קצה. לפירוט התוקף והגדר של כל הרחקה ראה דרכי טהרה, פרק ה. וראה עוד שו"ת שבט הלוי, חלק ד, סימן צז.

א. אסור לאדם לגעת באשתו נִדה אפילו באצבע קטנה, והחמירו אף בהרחקות נוספות כדי למנוע מגע ביניהם, כגון להעביר חפץ מידו לידה¹¹.

footnotes: ¹¹ שלחן ערוך, שם, ב. פירוט נוסף של ההרחקות מובא בטהרת הבית, חלק ב, פרק יב, ובדרכי טהרה, שם.

ב. האיסור על הבעל לגעת באשתו נִדה לרפואתה חמור יותר מאשר האיסור על אנשים אחרים לגעת בה לרפואתה, ולפיכך במקום צורך יותר קל להתיר לרופאים נגיעה באשת איש לרפואתה מאשר להתיר לבעל נגיעה באשתו נִדה¹². טעם הדבר הוא משום שלבעל יש יותר חיבה והנאה מקירוב בשר לאשתו, ויש חשש שאף נגיעה באשתו לצורך רפואי תהיה נגיעה של חיבה, בעוד אנשים אחרים, שאינם קרובים אליה, אין לבם גס בה, וכשכוונתם לרפואה רחוק הוא שיבואו להנאה בקריבה¹³.

footnotes: ¹² שלחן ערוך, שם, יז. ואף הרמ"א (שם), שהתיר לרופא נגיעה באשתו נִדה במקום סכנה, התיר זאת דווקא במקום שאין רופא אחר מצוי. ¹³ תורת השלמים, שם, על פי שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן אלף קפח, ורמ"א, אבן העזר, סימן כא, ה. ראה גם שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן נד, ב.

היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה. תרגום חופשי – מהו חסיד שוטה? כגון שאישה טובעת בנהר והוא אומר שאין זה ראוי להסתכל בה כדי להצילה. סוטה כא, ב

אותן שנזהרין מליגע בנשותיהן נִדות כשהן חולות, זהו חסידות של שטות. רבי משה איסרליש (רמ"א), דרכי משה הקצר, יורה דעה, סימן קצה¹⁴

footnotes: ¹⁴ המקור לדבריו לקוח משלטי הגיבורים על המרדכי, שבת, סימן רלח, ומקורו משו"ת מהר"ם מרוטנבורג, ספר סיני וליקוטים, סימן תקכה.

"וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ" (ויקרא טו, לג) – זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים, עד שבא רבי עקיבא ולימד – אם כן, אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה. שבת סד, ב

ג. כל מקום שבו הותר איסור משום פיקוח נפש, אסור לאדם להתחסד ולאסור, ואם עשה כן זו חסידות של שטות¹⁵.

footnotes: ¹⁵ שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, ספר סיני וליקוטים, שם. שו"ת הרדב"ז, חלק ד, סימן סו. דרכי משה הקצר, יורה דעה, סימן קצה, המצוטט כאן.

ד. כמו כן, אסור לאדם להחמיר יותר ממה שקבעו חז"ל בהרחקות, ולהיפך, מצווה לקרב את אשתו אם הוא רואה שהיא מרוחקת ומצטערת. ופשוט שגם בנִדתה הוא חייב לאהוב אותה כגופו ולכבדה יותר מגופו¹⁶.

footnotes: ¹⁶ ראה כרתי ופלתי, סימן קצה, ס"ק א: "ולא תוסיפו, פן תגרעו". דרכי טהרה, פרק ה, ד.

ה. ככלל, בתקופות שבהן ידוע שאחד מבני הזוג עשוי להזדקק לעזרה פיסית ולתמיכה מבן הזוג או מבת הזוג, רצוי לבדוק את האפשרויות הרפואיות לצמצם ככל האפשר את משך הזמן שבני הזוג אסורים כדי לאפשר תמיכה ומגע מבלי להיכנס לשאלות הלכתיות מורכבות. לדוגמה, לקחת גלולות למניעת הריון ברצף, כדי למנוע קבלת וסתות, או לקיחת סוגים מסוימים של פרוגסטרון¹⁷. כמו כן, חשוב שבתקופה רגישה כזאת האישה תנהג באופן שעשוי להציל אותה מלהיאסר עקב ראיית כתמים¹⁸.

footnotes: ¹⁷ לדוגמה, פרימולט נור (Primolut Nor). פירוט על אופן השפעתן של גלולות למניעת הריון ושל פרימולט נור על קבלת ודחיית וסתות הובא לעיל בכרך הראשון, פרק ד – 'קביעת תאריך החתונה עם גלולות או בלעדיהן', עמ' 63–64, ובנספח הרפואי שם, עמ' 68–72. ¹⁸ הוראות מעשיות לאישה שסובלת מכתמים הובאו שם, פרק יג – 'כתמים', בפִּסקה 'הוראות מעשיות לאישה הסובלת מכתמים', עמ' 158–162. הוראות אלו נכונות לכל מצב, אך הן חיוניות בייחוד במצבים כאלה.

טיפול אישה בבעלה החולה בזמן שהם אסורים

מי שהוא חולה ואשתו נִדה ואין לו מי שישמשנו זולתה מותרת לשמשו, רק שתיזהר ביותר שתוכל [להימנע] מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה לפניו, דמאחר שאין לו זולתה, אי אפשר שלא תשמשנו. רבי אשר בן יחיאל, שו"ת הרא"ש, כלל כט, סימן ג

ו. ככלל, כשהבעל חולה, ואין מי שיכול לסייע לו זולת אשתו, מותר לה לסייע לו גם בזמן נִדתה¹⁹, כגון להקימו, להשכיבו ולסומכו, ואפילו אם צריכה לגעת בו לשם כך²⁰, שכיוון שהוא חולה וחלש, אין חשש שיגיעו לאיסור ביאה²¹. ומכל מקום, עדיף שלא תיגע בבשרו ממש אלא על ידי בגד או כפפות²². הלכה זו אמורה גם בסיוע בבית וגם בסיוע רפואי מקצועי, כגון אם האישה רופאה או אחות, ואין שם רופא אחר, מותר לה למשש לבעלה את הדופק, וכן מותר לה להזריק לו זריקה או לקחת ממנו דם לבדיקה²³.

footnotes: ¹⁹ שו"ת הרא"ש, כלל כט, סימן ג, המצוטט כאן. טור ושלחן ערוך, יורה דעה, סימן קצה, טו. ²⁰ ראה שו"ת תרומת הדשן (סימן רנב), שאף על פי שבתחילת דבריו רצה לומר שהיתרו של הרא"ש הוא דווקא בלא נגיעה, כגון להושיט מידו לידה, כתב גם אפשרות שכוונת הרא"ש להתיר אף מגע בשעת הצורך, וראה טהרת הבית (חלק ב, סימן יב, מה, במשמרת הטהרה, עמ' רט), שדקדק מדברי שלחן ערוך (שם, טז), שכן העיקר להלכה. צמח צדק, פסקי דינים, יורה דעה, סימן קצה, טו. חכמת אדם, כלל קטז, יא. שיעורי שבט הלוי, סימן קצה, טו, ב. ²¹ שו"ת תרומת הדשן, שם. ²² שו"ת רב פעלים, חלק ג, יורה דעה, סימן יב. טהרת הבית, שם. דרכי טהרה, פרק ה, פט. שיעורי שבט הלוי, שם. ²³ טהרת הבית, שם. מנחת אשר, נדה, מדור התשובות, סימן יג. וראה בדי השלחן (ביאורים, סוף סימן קצה), שהסתפק בכך.

ז. גם כשהתירו לאישה לסייע לבעלה, עליה להיזהר מרחיצתו ומהצעת המיטה בפניו²⁴. ואם אי אפשר אחרת, יש להתיר²⁵.

footnotes: ²⁴ שו"ת הרא"ש, שם. טור ושלחן ערוך, שם. לשון הפוסקים שם – 'רחיצת פניו, ידיו ורגליו', שסימלה הבעת חיבה מיוחדת בין איש לאשתו. ובשיעורי שבט הלוי (שם, יב, א) כתב שמכל מקום מותר לה להכין אמבטיה לבעלה החולה, אף על פי שבדרך כלל אסור לאישה נִדה להכין אמבטיה לבעלה. כיוצא בזה, בגופי הלכות (סימן קצה, ס"ק עט) כתב שאפילו למחמירים לאישה נדה בהצעת כרים וכסתות גם בשאינו בדרך חיבה, כאן התירו. ²⁵ בית יוסף, שם, בלשון 'אפשר'. מקור חיים, סימן קצה, ס"ק נז. ערוך השלחן, יורה דעה, סימן קצה, כד. טהרת הבית, שם. שיעורי שבט הלוי, שם, טו, א.

ח. ההיתר לאישה נִדה לטפל בבעלה החולה קיים גם אם הבעל חולה במחלה שאין בה סכנה²⁶, כגון אם הבעל חולה במחלת עיניים, וצריך לפתוח את עיניו כדי לטפטף לתוכן טיפות²⁷, אך אין היתר כזה אם הוא סובל ממיחושים בלבד²⁸.

footnotes: ²⁶ שו"ת רדב"ז, חלק ד, סימן ב. דרכי טהרה, שם, צא. שיעורי שבט הלוי, שם. ראה טהרת הבית, שם. וראה דרכי תשובה (סימן קצה, ס"ק נא), שבשעת הצורך מותרת אפילו הרחצת פניו, ידיו ורגליו והצעת המיטה, אפילו כשהבעל חולה שאין בו סכנה. ²⁷ טהרת הבית, שם, במשמרת הטהרה. ²⁸ מקור חיים, שם, ס"ק נח, הובא בדרכי תשובה, שם, ס"ק מט. טהרת הבית, שם.הגדרה ופירוט מיהו חולה שאין בו סכנה הובאו בשמירת שבת כהלכתה, פרק לג, א. הגדרה, פירוט ודוגמאות למיחושים, הובאו שם, פרק לד.

ט. ההיתר לאישה נִדה לסייע לבעלה במצב כזה קיים לגבי כל צרכיו ולא רק בדברים שנוגעים לרפואתו²⁹, כגון בעל חולה שאינו יכול להניח תפילין, מותר לאשתו נִדה להניח לו תפילין, ותיזהר עד כמה שאפשר שלא תיגע בבשרו³⁰.

footnotes: ²⁹ טהרת הבית, שם, במשמרת הטהרה. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצה, עמ' רד, ה. לעומת זאת, בדי השלחן (סימן קצה, טו) הסתפק בכך. ³⁰ טהרת הבית, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצה, עמ' רא, ובלב אברהם, פרק כו, כא. לטעמים הקודמים – כל שאינו דרך חיבה אינו אסור מן התורה, וכיוון שהבעל חולה ממש וחלש בכל גופו, לא חוששים שמא יתגבר עליו יצרו – נוסף הטעם של צורך מצווה. בשו"ת באר משה (חלק ד, סימן ו) ובסוגה בשושנים (פרק לו, כה) הצריכו להשתמש בכפפות במצב כזה, כדי שהאישה לא תיגע בבשר בעלה.

י. כאשר הדבר הכרחי, מותר לאישה להחליף חיתולים לגבר³¹, ומסתבר שכך הדין גם באשתו נִדה³².

footnotes: ³¹ ראה שלחן ערוך, יורה דעה, סימן שלה, י. ³² ראה גם להלן, עמ' 119, הלכה יט, התייחסות להחלפת חיתולים במקרה ההפוך של בעל לאשתו החולה.

יא. ההיתר לאישה נִדה לסייע לבעלה הוא דווקא אם אין כלל מי שיכול לסייע לו, אבל אם יש מי שיכול לסייע, אפילו על ידי הדחק, אסור לאשתו הנִדה לסייע³³, אבל אינה חייבת לשכור לו מי שישמשנו³⁴.

footnotes: ³³ בית יוסף, שם, על פי משמעות לשון שו"ת הרא"ש, שם. ³⁴ שו"ת הרדב"ז, חלק ד, סימן ב. לחם ושמלה, סימן קצה, לחם, ס"ק ל. טהרת הבית, שם. בדי השלחן, שם, ס"ק קעח.

יב. גם כשמתירים סיוע באופנים מסוימים במקום הצורך, כפי שהתבאר בהלכות הקודמות, אין להתיר טבילה לאחר שבעה ימים ללא ספירת שבעה נקיים, כדין נִדה דאורייתא, ותסייע האישה לבעלה ללא טבילה עד זמן טבילתה כראוי³⁵.

footnotes: ³⁵ שו"ת רב פעלים, שם. טעמו – אם תטבול, עדיין קיים חשש שמא ייכשלו. ואף על פי שהוא חולה, ייתכן שיתחזק ויבריא במשך הזמן.

יג. אסור לאשתו של אדם סומא לתת לו יד בזמן שהם אסורים כדי להדריכו וכדי שלא ייפול, ואפילו באמצעות כפפות, כיוון שמדובר במצב קבוע של עיוורון, וכן בהליכה שהיא זמן מתמשך ולא נגיעה אקראית חולפת³⁶, אך שניהם יכולים להחזיק במקל משני קצותיו כדי שתוכל להובילו³⁷, ואף יכול הבעל לתפוס בשרוול הבגד של אשתו כדי שתוליכנו, בתנאי שלא יגע בה³⁸.

footnotes: ³⁶ מלבד זאת, ההיתר שבא להקל במקרה של בעל חולה שאין לו כח לשמש עִמה, לא קיים בעיוור. ³⁷ שו"ת פרי השדה, חלק ג, סימן קיט, הובא בדרכי תשובה, יורה דעה, סימן קצה, ס"ק ז. ³⁸ שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן ז.

יד. על אף האמור בהלכה הקודמת, אם האישה רואה שבעלה עלול ליפול או להתנגש במשהו, מותר לה לנגוע בבגדו כדי להדריכו, ואם יש צורך, מותר לה גם לנגוע בגופו³⁹.

footnotes: ³⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצה, עמ' רא, ובלב אברהם, פרק כו, כ.

טו. ההיתר הוא אם הסומא יוצא לדבר מוכרח, כגון לצורך פרנסה, או לדבר מצווה כגון לתפילה או לשיעור, אבל אם יוצא רק לטיול שאינו מוכרח, מסתמא אסור אם יש סיכוי שאשתו הנִדה תצטרך לנגוע בו, והוא הדין כשהיא עיוורת ובעלה רואה⁴⁰.

footnotes: ⁴⁰ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, ובלב אברהם, שם. גם שו"ת פרי השדה (שם) התיר דווקא בהליכה לצורך פרנסה ולא לטיול.

טיפול הבעל באשתו החולה בזמן שהם אסורים

דווקא כשהוא חולה והיא בריאה שרי, דכיוון שחולה הוא, ליכא למיחש להרגל עבירה, דאין יצרו מתגבר עליו מפני שתשש כחו. אבל כשהיא חולה והוא בריא, איכא למיחש להרגל עבירה, שמא יתגבר יצרו עליו ויפייסנה. הרב ישראל איסרלן, שו"ת תרומת הדשן, סימן רנב

ולפי עניות דעתי אין הדברים אמורים אלא בזמן שאין לה מי שישמשנה אלא הוא, דמחייבין ליה לשכור לה אשה שישמשנה, ואם חלה הוא לא מחייבין לה לשכור מי שישמשנו... ודכוותה אסר מהר"ר ישראל⁴¹ ... אבל בנידון דידן שהם במחבואה ואין שם מי שישמשנה, וכי יניחנה שתמות? אין זה דרכי נועם⁴² ... ואפילו חולי שאין בו סכנה, אני אומר שמותר, כיוון שאי אפשר אלא בו ... וחששא רחוקה היא שיבוא עליה מכמה טעמי ... ותו דאין זה דרכי נועם, שאפילו שאין לה סכנה עכשיו, אפשרי קרוב הוא שעל ידי שאין מי שישכיבנה ויקימנה תבוא לידי חולי שיש בו סכנה. הרב דוד בן זמרא, שו"ת רדב"ז, חלק ד, סימן ב

footnotes: ⁴¹ הרב ישראל איסרלן, שו"ת תרומת הדשן, שצוטט כאן. ⁴² דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם (משלי ג, יז) – הביטוי שחז"ל השתמשו בו כדי להביע את העמדה שלא ייתכן שהתורה תצווה על האדם דבר שעלול להזיק. דוגמאות לכך – לא ייתכן שהתורה תצווה על האדם ליטול צמח רעיל כאחד מארבעת המינים (סוכה לב, ב). כמו כן, לא ייתכן שהתורה תתיר לאישה שהתאלמנה להינשא ללא ייבום, ולאחר מכן ייווצר מצב שתצטרך ייבום למפרע, ותיאלץ להתגרש (יבמות פז, ב).

אשה חולה והיא נִדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה. הגה: ויש אומרים דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל, וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך. אם בעלה רופא, אסור למשש לה הדופק. הגה: ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה, כל שכן דמותר למשש לה הדופק, אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחוליה. שלחן ערוך ורמ"א, יורה דעה, הלכות נִדה, סימן קצה, טז-יז

לעיל ראינו שהפוסקים התירו לאישה לטפל בבעלה החולה, ובשעת צורך התירו לשם כך אפילו מגע. אחד הנימוקים העיקריים להיתר היה שכאשר הבעל חולה ותש כוחו, אין יצרו מתגבר עליו כל כך, ואין לחוש שיבואו לדבר עבירה, שאין דרך האישה להרגילו לדבר עבירה. לעומת זאת, כשהאישה חולה והבעל בריא, אם יתירו לו לגעת באשתו, יש חשש שיתגבר יצרו עליו ויבוא לדבר עבירה, כיוון שהיוזמה לקיום חיי אישות באה בדרך כלל מצד הבעל, ומלבד זאת, קיומם יכול להתאפשר גם כשהאישה סבילה⁴³. במצבים כאלה יש לדון האם הפוסקים המחמירים החמירו דווקא כשהאישה מוגדרת כחולה שאין בה סכנה, או שהם החמירו אפילו כשהאישה במצב של חולה שיש בו סכנה, עקב החומרה המיוחדת של איסור עריות שנאמר עליו: 'ייהרג ואל יעבור', וכפי שהתבאר כבר לעיל בפתיחת הפרק.

footnotes: ⁴³ המינוח ההלכתי בלשון חז"ל – 'אישה קרקע עולם', ראה סנהדרין, עד, ב.

כשיש סכנה בחולי האישה

טז. אף על פי שיש מי שהסתפק האם מותר לבעל לטפל באשתו נִדה כשהיא חולה ולגעת בה⁴⁴, למעשה, הסכמת הפוסקים היא שאם האישה היא חולה שיש בה סכנה – מותר לבעלה לטפל בה, אפילו על ידי מגע, כיוון שמדובר בפיקוח נפש ובמגע שאינו של חיבה, וכפי שפורט לעיל, עמ' 113 ⁴⁵, ודווקא כשאין אדם אחר שיכול לעשות זאת⁴⁶, ואין מוצאים אדם כזה אפילו בשכר⁴⁷.

footnotes: ⁴⁴ בית יוסף, יורה דעה, סימן קצה. ראה גם בית שמואל, אבן העזר, סימן כ, ס"ק א, ותורת השלמים, יורה דעה, שם, ס"ק טו. כך כתב גם הרב יצחק זילברשטיין, בתשובה לשאלת הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין, אייר תש"ע, שו"ת פוע"ה, חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 191, בדעת שלחן ערוך. ⁴⁵ ראה שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, סימן קכז. שו"ת רדב"ז, חלק ד, סימן ב. רמ"א, יורה דעה, שם, יז. שפתי כהן, שם, ס"ק כ. סדרי טהרה, סימן קצה, ס"ק כד. חוות דעת, סימן קצה, ס"ק יג. כך גם מוכח מדברי הפוסקים להלן, הלכה כה, שהתירו לבעל לגעת באשתו במקום צורך אפילו כשהיא חולה שאין בה סכנה, וקל וחומר שיתירו כשהיא מוגדרת כחולה שיש בה סכנה. גם הפוסקים הספרדים, שנוהגים בדרך כלל כפסיקת שלחן ערוך, הקלו כשהאישה חולה שיש בה סכנה: שו"ת זרע אמת, חלק ג, סימן קטז. שו"ת תורה לשמה, סימן תצד. טהרת הבית, חלק ב, סימן יב, ס"ק מו. דרכי טהרה, פרק ה, צג. הרב יצחק יוסף, תשובה לשאלה הנ"ל, ד' באייר תש"ע, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 186–187. וראה ערוך השלחן (יורה דעה, סימן קצה, כו-כז) ושו"ת ציץ אליעזר (חלק יז, סימן לב, ג), שכתבו שאף על פי שבית יוסף הסתפק האם אפשר להקל בחולה שיש בה סכנה, למעשה, בשלחן ערוך (שם, טז-יז) כתב לאסור דווקא במקרה של חולה שאין בה סכנה, אך בחולה שיש בה סכנה יש להתיר מגע כזה. ⁴⁶ שו"ת רדב"ז, שם. רמ"א, שם. ⁴⁷ שו"ת רדב"ז, שם. טהרת הבית, שם. דרכי טהרה, שם. הרב יצחק יוסף, תשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם. וראה להלן (הערה 77), שמדברי רוח חיים אפשר לדייק אחרת, וגם הרב דוד יוסף (בהרצאתו בכנס פוע"ה תש"ע) אמר שבמקרה של חולה שיש בה סכנה, אפשר להתיר נגיעה על ידי בעלה באמצעות כפפות לצורך טיפול, אם הבאת אישה אחרת שתסייע כרוכה בטרחה או בתשלום.

יז. כמו כן, מותר לבעל שהוא רופא להזריק זריקה לאשתו נִדה כשהיא חולה שיש בה סכנה ואין רופא אחר שיכול לעשות זאת⁴⁸, ואף אם יש רופא אחר שיכול לעשות זאת, אך אינו מומחה כמותו לעשות זאת בלא נזק ובלא צער – מותר. וכך הדין גם לגבי פעולות רפואיות נצרכות אחרות, כגון מישוש הדופק או הוצאת דם⁴⁹.

footnotes: ⁴⁸ רמ"א, שם. שפתי כהן, שם. סדרי טהרה, שם. חוות דעת, שם. ⁴⁹ שו"ת רדב"ז, שם. שיירי כנסת הגדולה, הגהות בית יוסף, יורה דעה, סימן קצה, יג, אף על פי שהסתפק האם בהקזת דם יש צורך במומחיות. טהרת הבית, שם.

יח. כמו כן, אישה נִדה שהיא חולה שיש בה סכנה, וצריך לסוך את גופה במשחה, אם אי אפשר שאחרים יטפלו בה, מותר לבעלה לעשות זאת, ואפילו אם צריך לסוך במקומות המכוסים⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ שו"ת משיב הלכה, חלק א, סימן נ. טהרת הבית, שם. החידוש בהלכה זאת הוא שאף על פי שסיכת משחה על הגוף היא דבר שיש בו משום קִרבה יתֵרה וחשיפה יתֵרה של הגוף, בכל זאת התירו זאת כיוון שיש בה סכנה.

יט. כאשר יש צורך בדבר, ואין אדם אחר שיכול לעשות זאת, מותר לאיש להחליף חיתולים לאשתו נִדה⁵¹. ויש מי שכתב שאפילו כשאינה נִדה, יש לעשות את כל המאמצים למצוא אישה שתעשה זאת ואפילו בשכר, ואם אי אפשר – ישתדל לעצום עיניו בעת ביצוע פעולה זאת, טעמו – התורה חסה על כבוד האישה ואסרה אפילו תשמיש באור כדי שלא תתגנה עליו, קל וחומר בהחלפת חיתולים שהיא גנות גדולה⁵².

footnotes: ⁵¹ הרב שלמה דיכובסקי והרב נחום אליעזר רבינוביץ, בתשובותיהם הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם. ⁵² הרב יצחק זילברשטיין, בתשובתו הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם.

כ. לכתחילה יימנע הבעל מלרחוץ את פניה, ידיה ורגליה של אשתו נִדה, כיוון שהם דברים של חיבה. ואם מחלתה מחייבת רחיצה, ובלא זה תסתכן, ישטוף אותה אך ללא נגיעה, ואם אי אפשר – ירחצנה ממש⁵³.

footnotes: ⁵³ דרכי טהרה, פרק ה, צד. הרב שלמה דיכובסקי והרב נחום אליעזר רבינוביץ, תשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 190–192. אומנם הרב יצחק זילברשטיין (בתשובתו הנ"ל), אף על פי שכתב להתיר במצב של פיקוח נפש, בסופו של דבר כתב שצריך למצוא אישה שתעשה זאת.

כא. בכל מקום שהתירו נגיעה, עדיף, אם אפשר, לבצע את הטיפול בכפפות או בהפסק בגד⁵⁴.

footnotes: ⁵⁴ מקור חיים, סימן קצה, ס"ק סא. טהרת הבית, שם. דרכי טהרה, שם, תשובות ותוספות, כה. הרב אפרים גרינבלט, הרב שלמה דיכובסקי, הרב יצחק יוסף, הרב דוב ליאור, הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שו"ת פוע"ה, שם. הרב אביגדֹר נבנצל, בהערותיו לכרך הראשון של ספר פוע"ה.

כב. אישה מחוסרת הכרה, יש שהורו שמותר לבעל ללטפה כשידו בכפפה למרות שהיא נִדה, אם הרופאים אומרים שיש חשיבות בריאותית לכך⁵⁵. ויש שאסרו, כיוון שמדובר בנגיעה של חיבה והבעל נהנה ממגע כזה, והוא איסור תורה של עריות שנאמר בו 'ייהרג ואל יעבור'⁵⁶. למעשה יש להציע להם שתעשה זאת אחת מקרובות משפחתה, כגון אמה או אחותה⁵⁷.

footnotes: ⁵⁵ הרב עובדיה יוסף בפגישתו עם רבני פוע"ה, ו' בניסן תשס"א; ובשו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קפט. הרב אפרים גרינבלט, בתשובתו לשאלת הרב מנחם בורשטין, מרחשוון תשנ"ח (הובאה בשו"ת פוע"ה, חלק ג – פתרונות יישומיים בטהרת המשפחה, עמ' 192, ללא השאלה). החידוש בדבריהם הוא שאף על פי שנגיעה כזאת היא נגיעה של חיבה, יש להתירה במקום פיקוח נפש. נראה להסביר את דבריהם על פי מה שאמר הרב יעקב אריאל (לרבני פוע"ה, כ"ג בטבת תשע"ח), שיש לדקדק מדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה, פרק כא, א), שאיסור תורה במגע של חיבה הוא דווקא במגע שעלול להביא לידי ביאה, אבל במקום שאין שום אפשרות שיגיעו לכך, אין איסור תורה אף לדעת הרמב"ם. ⁵⁶ הרב ישראל גנס, הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוב ליאור, בתשובותיהם לשאלה הנ"ל. ⁵⁷ הרב יצחק זילברשטיין והרב דוב ליאור בתשובותיהם הנ"ל.

כשאין סכנה בחולי האישה

כג. כשאין סכנה בחולי האישה התירו את כל ההרחקות שנועדו למנוע מלהגיע לנגיעה, כגון להעביר מידו לידה⁵⁸, אך אין להתיר נגיעה ממש⁵⁹. ההגבלות לנגוע באשתו החולה כדי לעזור לה קיימות גם כאשר האישה נמצאת בבית החולים, אף על פי שאין שם אפשרות של ייחוד⁶⁰.

footnotes: ⁵⁸ ראה שו"ת תרומת הדשן, סימן רנב. טהרת הבית, שם. הרב יצחק יוסף, תשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם. ⁵⁹ כפי שיבואר בהלכות הבאות, שגם המתירים התירו דווקא כשאין אפשרות אחרת ובהגבלות כפי שיפורטו להלן. ⁶⁰ שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קנד. טהרת הבית, שם. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצה עמ' רח, 3. וכן משמע משו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן כז.

כד. הפוסקים נתנו דוגמאות נוספות להרחקות שהתירו אותן אצל חולה נִדה שאין בה סכנה:

• להגביה ולהנמיך את מיטתה⁶¹.

footnotes: ⁶¹ שו"ת באר משה, חלק ד, סימן עד. טהרת הבית, שם. שיעורי שבט הלוי, סימן קצה, יז, ס"ק ד. הרב יצחק יוסף, בתשובתו הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם.

• להסיעה בכיסא גלגלים⁶².

footnotes: ⁶² הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ז בתמוז תשס"ג.

• לקשור את שרוכי נעליה או לרכוס את כפתורי בגדיה⁶³.

footnotes: ⁶³ קובץ תשובות, חלק א, סימן פז. טהרת הבית, שם. שו"ת קנה בשם, חלק א, סימן צב.

• ליטול את ידיה בבוקר או לפני הארוחה⁶⁴.

footnotes: ⁶⁴ רוח חיים, אורח חיים, סימן קנט, ס"ק א.

כה. כאשר יש צורך במגע ממשי, ואין אדם אחר שיכול לטפל באישה, נחלקו הפוסקים האם הבעל יכול לטפל באשתו נִדה: יש שאסרו⁶⁵, וכן פסק שלחן ערוך⁶⁶. ויש שהתירו⁶⁷, וכן פסק הרמ"א⁶⁸.

footnotes: ⁶⁵ שו"ת תרומת הדשן, שם. ראה גם שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן קכז), שאסר לבעל למשש את הדופק של אשתו נִדה שהיא חולה שאין בה סכנה, אך ראה להלן (הלכה ‎כז), שיש שחילקו בין מישוש הדופק שאסור, לסיוע אחר שמותר. ⁶⁶ סימן קצה, טז. וראה טהרת הבית (שם), דרכי טהרה (שם, צב-צג) והרב יצחק יוסף (בתשובתו הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם), שפסקו כך להלכה. ⁶⁷ שו"ת רדב"ז, שם. הגהות שערי דורא, סימן יח, ס"ק יב. שלטי הגיבורים על המרדכי, שבת, סימן רלח, ומקורו משו"ת מהר"ם מרוטנבורג, ספר סיני וליקוטים, סימן תקכה. ⁶⁸ על שלחן ערוך, שם. בהגהות שערי דורא (שם), בשלטי הגבורים (שם) וברמ"א לא כתוב בפירוש שמדובר בחולה שאין בה סכנה אלא נכתב 'חולה' סתם, אך משמעות 'חולה' בכל מקום היא אפילו כשאין בו סכנה, וכן כתב בפירוש בערוך השלחן, שם. טהרת ישראל, סימן קצב, ס"ק מה.

כו. לפי השיטות המקלות, כשאין אפשרות אחרת⁶⁹ מותר לבעל להזריק זריקות לאשתו, לקחת ממנה דמים⁷⁰ או לטפטף לה טיפות לתוך עיניה⁷¹.

footnotes: ⁶⁹ לדוגמה, אם צריך להזריק תרופה, ויש אפשרות לבחור בהזרקה עצמית, דהיינו שהאישה מזריקה לעצמה את התרופה, בוודאי יש להעדיף זאת. ⁷⁰ שו"ת רדב"ז, שם. ⁷¹ שו"ת בית שערים, יורה דעה, סימן רעד. וראה טהרת הבית (שם), דרכי טהרה (תשובות ותוספות, עמ' 87, כה) והרב יצחק יוסף בתשובתו הנ"ל (שו"ת פוע"ה, שם), שאף על פי שפסקו כשיטות המחמירות (ראה לעיל, הערה 66), כתבו להקל בכך אם הבעל משתמש בהפסק בגד. וראה שו"ת באר משה (חלק א, סימן נ, ו), שכתב שאם האישה פותחת בעצמה את עיניה והבעל רק מטפטף את הטיפות לעיניה מבלי לנגוע בה, שאין להחמיר כלל.

כז. יש מי שחילק בין סיוע שהבעל צריך להיות מרוכז בו, כיוון שאם לא ייעשה כיאות הוא עלול להזיק, כגון להקים את אשתו ולהשכיבה, שאם לא ייזהר היא עלולה ליפול ולהינזק, שיש להתיר אפילו כשהיא חולה שאין בה סכנה, כיוון שהבעל נחשב טרוד במלאכתו ואין חשש להרהור, לבין סיוע שאין צורך להיות מרוכז בו, כיוון שאין בו חשש לנזק אם ייעשה שלא כיאות, כגון מישוש הדופק, שהוא פעולה פשוטה לאיש מקצוע, ואין בו חשש כל כך לטעויות, ולכן אין להתירו אלא במקום סכנה, שכיוון שאין חשש לטעות שתגרום לנזק בפעולה, אין הבעל טרוד במלאכתו כל כך, ולכן עלול להגיע להרהור⁷². ויש מי שחילק אחרת – בין פעולה רגילה של סיוע שיש להתיר במקום הצורך, לבין פעולה שיכולה להביא לידי קירוב גדול יותר, כגון מישוש הדופק שמתבצע במקומות המכוסים, שמותרת רק במקום סכנה⁷³. ויש שלא חילקו, ולדבריהם יש להתיר אפילו מישוש הדופק כשאין אדם אחר שבקי לעשות זאת כראוי⁷⁴.

footnotes: ⁷² שו"ת בית שערים, שם, על פי דברי הרמ"א (שם, יז), שלא התיר מישוש הדופק אלא כשהאישה מוגדרת כחולה שיש בה סכנה, למרות היתרו לסיוע שהובא לעיל, הלכה כה. וראה לעיל, הערה 65. ⁷³ ראה ערוך השלחן, שם, כז, בהסבר דברי שפתי כהן, שם, שאסר מישוש הדופק במקום שאין סכנה. וראה צמח צדק (פסקי דינים, יורה דעה, סימן קצה, יז), שהביא חילוק אחר בין מישוש הדופק שאסור בחולה שאין בה סכנה לבין סיוע אחר שמותר. ⁷⁴ שו"ת רדב"ז, שם, בשם כפתור ופרח, וכתב שיש לסמוך עליו כשאין שם אדם בקי כמו הבעל. טהרת ישראל, שם, ס"ק מו. שיעורי שבט הלוי, סימן קצה, יז, ס"ק ה, בשם הרבה גדולי האחרונים, ודווקא כשיש צורך גדול. וראה שם (ס"ק א), שהשווה מדידת לחץ דם למישוש הדופק.

כח. בכל מקום שהתירו פעולות רפואיות על ידי הבעל לאשתו נִדה, יש לעשות זאת בכפפות או בהפסק בגד ולא במגע ישיר⁷⁵. כך לדוגמה, כשהבעל חייב להזריק זריקה לאשתו נִדה, אפשר שהוא יזריק לה דרך פתח קטן שינקבו מראש בבגד, כך שהוא לא ייגע באשתו אלא הבגד יחצוץ ויכסה את מקום ההזרקה באשתו⁷⁶.

footnotes: ⁷⁵ ראה לעיל (הלכה כא), שאפילו כשהאישה מוגדרת כחולה שיש בה סכנה הצריכו לכתחילה שימוש בכפפות או בהפסק בגד, וכל שכן כאן, כשהיא מוגדרת כחולה שאין בה סכנה, שיש שאסרו לחלוטין את המגע, ולכן גם למתירים יש להקפיד על שימוש בכפפות או בהפסק בגד. ⁷⁶ ראה לעיל בכרך השני, פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמ' 271, הלכה ט.הרב מרדכי אליהו הורה בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שאם מדובר בטיפול יומיומי ומתמשך, יש להקל שהבעל יזריק לאשתו כפי שהוזכר כאן עקב הטִרחה והעול להשיג בכל יום אישה שתעשה זאת.

כט. כל ההיתרים לסיוע במגע הם דווקא כשאין אישה אחרת שתסייע לחולה, אבל לכתחילה צריך למצוא אישה שתשמשנה, ואפילו בשכר, בכך שונה דינו של איש שמטפל באשתו מדין אישה שמטפלת בבעלה⁷⁷, אך אין צורך להוציא לשם כך את כל ממונו⁷⁸. וכל זה אם צריך לנגוע בה ממש, אבל אם צריך רק להושיט לה מאכל וכיוצא בזה, לא צריך לשכור אישה⁷⁹.

footnotes: ⁷⁷ שו"ת רדב"ז, שם. מדבריו שם משמע שאפילו כשהאישה מוגדרת כחולה שיש בה סכנה, יש להתאמץ להשיג אישה שתטפל בחולה, ואפילו בשכר. לעומת זאת, מדברי רוח חיים (יורה דעה, סימן קצה, ס"ק ז) משמע שחילק בין חולה שאין בה סכנה לחולה שיש בה סכנה, שכן הוא הצריך לשכור אישה שתשמש את החולה דווקא כדי לחשוש לדעות האוסרות, שכאמור לעיל, אסרו רק בחולה שאין בה סכנה. וראה לעיל, הערה 47.כאשר מדובר במצב שהאפשרות היחידה היא שרופא גבר יטפל באישה או שבעלה הרופא יטפל בה, נראה מדברי הפוסקים שיש להעדיף טיפול של רופא אחר, ואפילו בשכר, מאשר טיפול של בעלה, שכן ההיתר שהובא בפוסקים לבעל רופא לטפל באשתו נִדה נאמר רק כשאין שם רופא אחר מומחה כמותו (ראה לעיל, עמ' 114-113, הלכה ‎ב), ומן הסתם, רופא אחר לוקח שכר עבור הטיפול. ⁷⁸ שיעורי שבט הלוי, שם, ס"ק ג. ⁷⁹ ראה שו"ת רדב"ז (שם), שפירש את דברי תרומת הדשן (שם), שאסר דווקא כשיש אפשרות לשכור אישה. וראה תרומת הדשן (שם), שכל מה שאסר היה דווקא מגע, אך התיר את ההרחקות שאין בהן נגיעה.

ל. כאשר האישה עיוורת, יש מי שנראה מדבריו שדיני הסיוע של הבעל לאשתו בעת נדתה זהים לדיני סיוע של אישה לבעלה העיוור, שהובאו לעיל, עמ' 116 ⁸⁰.

footnotes: ⁸⁰ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יב, סימן נח.

לא. אישה שחולה בטרשת נפוצה, ולעיתים מתוך חולשתה נוטה לסחרחורת ולחוסר שיווי משקל, וזקוקה לתמיכה מיידית כדי לא ליפול, מותר לה לקבל תמיכה מבעלה במקרה של תקלה פתאומית כשאין שם אחרים שיכולים לסייע לה, ויתמוך בה דרך הבגד, ומראש ישתדלו במידת האפשר להימנע ממצבי דוחק כאלה. אך אם יש צורך, מותר להם לצאת מביתם, גם אם יש סיכון מסוים שייתכן שתצטרך תמיכה⁸¹.

footnotes: ⁸¹ תשובת הרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין, מיום א' בסיון תשס"א.

עזרה משותפת לזולת

לב. מותר לבעל ולאשתו נִדה לעזור לחולה משותק, להעמידו ולהושיבו ולהוליכו, כששניהם משני צידי החולה⁸². וכן מותר להם להרים יחד עגלת תינוק⁸³.

footnotes: ⁸² שו"ת מנחת יצחק, חלק ז, סימן סט. ⁸³ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יב, סימן יח, והוסיף שראוי שהבעל ילבש כפפות, להיכרא. טהרת הבית, סימן יב, ג. וראה שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק ב, סימן עה), שכתב שראוי להחמיר מלהרים ביחד עם אשתו נִדה אפילו משאות כבדים.

לג. יש להחמיר שהבעל לא יאכיל תינוק שנמצא ביד אשתו נִדה⁸⁴, ואם יש הכרח להאכילו כשהוא בזרועות אמו, מותר, אך ייזהר שלא יגע בה⁸⁵.

footnotes: ⁸⁴ שיעורי שבט הלוי, סימן קצה, ב, ס"ק ג. שו"ת קנה בשם, חלק א, סימן פו. ⁸⁵ טהרת הבית, שם, ח. מנחת אשר, נדה, מדור התשובות, סימן א, ה.