Sefer Puah, Fourth Volume; Gynecology, Diseases, Society and Research, XIV Diseases and Their Impact on Fertility and Marital Relations
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איידס¹ ומחלות מין²
footnotes: ¹ תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS – Acquired Immune Deficiency Syndrome). איידס הוא שם המחלה, דהיינו הסימפטומים שמופיעים עקב כשל המערכת החיסונית. הנגיף שמחולל את המחלה נקרא – HIV – Human Immunodeficiency Virus – נגיף הכשל החיסוני האנושי. ² בכתיבת פרק זה נעזרנו גם באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך 'אידס', כרך א, מעמ' 122 ואילך, ובמאמרו של הרב ד"ר אברהם שטינברג, 'מחלת ה-AIDS – 'היבטים רפואיים, מוסריים והלכתיים', ספר אסיא ז, עמ' 79–91 (אסיא מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 18–30).
אמר רבי שמלאי: בכל מקום שאתה מוצא זנות – אנדרלמוסיה באה לעולם, והורגת טובים ורעים. בראשית רבה, פרשה כו, ה³
footnotes: ³ מובא גם ברש"י, בראשית ו, יג, ובדומה לכך בירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ה.
רקע רפואי⁴
footnotes: ⁴ הרקע הרפואי הועבר לאחר כתיבתו לפרופ' יחיאל שלזינגר, מנהל בית החולים לילדים על שם וילף במרכז הרפואי שערי צדק, לשעבר מנהל היחידה למחלות זיהומיות שם. הערותיו ותיקוניו שולבו בגוף הפרק, ואנו מודים לו על כך.
איידס היא מחלת הכשל החיסוני הנרכש. המחלה נגרמת על ידי הנגיף HIV שתוקף סוג מסוים של תאים במערכת החיסונית. הפגיעה הנרכשת במערכת החיסון גורמת לחשיפת החולה לזיהומים רבים וקשים, וכן להופעת מחלות ממאירות ופגיעות נוספות במערכת החיסון של הגוף. המחלה היא מחלה חדשה יחסית שנתגלתה בעולם המערבי בשנת תשמ"א (1981), ומאז הפכה למגפה כלל עולמית בממדים אדירים, וזרעה פחד ובהלה באנושות. בשנים האחרונות, הודות לשימוש בתרופות יעילות ובזכות הטיפול במחלה, הצטמצמה התמותה מהמחלה והיא הפכה להיות מחלה כרונית שדורשת טיפול ומעקב קפדניים קבועים, כפי שיפורט להלן.
דרכי ההדבקה – הנגיף HIV אינו עמיד באוויר הפתוח, ולכן ההדבקה נגרמת אך ורק כתוצאה ממגע ישיר וממושך בין נוזלי הגוף. למעשה, הנגיף עובר באחת מהדרכים הבאות:
• קיום יחסי מין – ככל שמקיימים יחסי מין עם אנשים רבים יותר, הסיכון עולה עלייה ניכרת. הסיכון גבוה במיוחד כאשר מדובר בקיום יחסים דרך פי הטבעת, כגון במשכב זכור, עקב דימומים שנגרמים כתוצאה מהחדירה, שגורמים לכך שהסיכון שיהיה מגע בין נוזלי הגוף גדול יותר⁵.
footnotes: ⁵ זאת הסיבה שאחוז ההדבקה בקרב גברים הומוסקסואלים גבוה הרבה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה. על פי נתוני משרד הבריאות, בין השנים 1981–2016, מתוך 6,036 אזרחי ישראל שהם נשאים ידועים לנגיף המחולל את מחלת האיידס – HIV, 1,874 (דהיינו, יותר מ-30%) היו גברים שקיימו יחסי מין עם גברים אחרים. נתונים מלאים מובאים באתר משרד הבריאות/איידס/דו"חות תקופתיים.
• הזרקת סמים – נוהג נפוץ במהלך הזרקת סמים הוא שאיבת כמות קטנה של דם לתוך המזרק לפני ההזרקה, על מנת לקצר את תהליך ערבוב הסם בדם. כך נשארות שאריות מהנגיף בחוד המחט, שהופך לסביבה נוחה יותר לנגיף מאשר האוויר הפתוח. משתמש נוסף באותו מזרק יזריק לעצמו את שארית הדם של המשתמש הקודם, עם הנגיף.
• עירוי דם – עירוי של מנת דם נגועה יגרום להדבקת האדם שמקבל את מנת הדם. בעבר נדבקו אנשים רבים בנגיף כתוצאה מקבלת מנת דם נגועה. כיום מקפידים ובודקים את כל תרומות הדם כדי למנוע העברה של הנגיף.
• פצעים פתוחים – מגע ישיר וממושך בין שני פצעים פתוחים אצל שני אנשים שאחד מהם נושא את הנגיף עלול לגרום להידבקות. הסיכון מצוי בעיקר בצוותים רפואיים.
• מעבר מאם לתינוק – ראה להלן.
הנגיף אינו עובר דרך אוויר, מזון, שתייה או מגע פיסי רגיל. למעשה הוא אינו עובר גם דרך רוק, שכן ריכוז הנגיף ברוק הוא נמוך ביותר וצריך כמות גדולה מאוד כדי לגרום להידבקות⁶.
footnotes: ⁶ מדובר בכמות של כמה ליטרים. טרם נרשם מקרה של הדבקה באיידס כתוצאה מנשיקה.כמו כן, בעיקרון אין לחשוש מהדבקה בנגיף האיידס במי המקווה, כיוון שהנגיף אינו עובר במגע במים. נוסף על כך, מי המקווה מחוטאים בקביעות בכלור.
דרכי פעולת הנגיף – השנים הראשונות לאחר ההידבקות בנגיף נחשבות לתקופת הדגירה. בתקופה זאת הנגיף מתרבה במהירות ותוקף חלק מכדוריות הדם הלבנות שתפקידן להגן על הגוף מפני זיהומים, אך האדם עדיין נחשב לנשא ולא לחולה, שכן המערכת החיסונית שלו עדיין מסוגלת להתמודד בהצלחה עם זיהומים שתוקפים את הגוף. משך זמן הדגירה נע בין שנתיים לחמש עשרה שנה ומשתנה מאדם לאדם. הדבר תלוי בזנים השונים של הנגיף, במערכת החיסונית של האדם החולה, במידת החשיפה לזיהומים ובהשפעות גנטיות.
בשלב מסוים, כשרמת כדוריות הדם הללו יורדת מתחת לרף מסוים עקב פגיעת הנגיף, מתחילה ירידה ביכולת המערכת החיסונית של הגוף להתמודד עם זיהומים שונים. הנגיף ממשיך לתקוף סוגים נוספים של כדוריות דם לבנות, וכך הוא מדכא לחלוטין את היכולת החיסונית של הגוף. בסופו של דבר חולי איידס מתים כתוצאה מזיהומים שונים שהגוף אינו מסוגל להתמודד איתם. הדבר קורה בדרך כלל תוך כחמש שנים מהגדרת האדם כחולה במחלה – הגדרה שונה מאשר אדם שהוא נשא למחלה.
מחלת האיידס נחשבת כיום למחלה כרונית. דהיינו, היא חשוכת מרפא. בשנים הראשונות לגילוי המחלה נחשבה המחלה כמחלה סופנית. דהיינו, כל מי שנדבק בה ימות בסופו של דבר כתוצאה מהמחלה. בשנים האחרונות, עם פיתוחן של תרופות אנטי ויראליות רבות ושונות שניתנות יחד ומכונות 'קוקטייל', המחלה מוגדרת כמחלה כרונית אך לא כמחלה סופנית. הקוקטייל מצליח למנוע את התפרצות המחלה אצל אנשים שהם נשאים של הנגיף ולהאט את קצב התפשטות המחלה אצל מי שכבר מוגדר כחולה. כמו כן, אנשים שהם נשאים למחלה ומטופלים כך שרמת הנגיף יורדת מתחת לרף מסוים, אינם נחשבים למדבקים במחלה.
התייחסות רוחנית יהודית
מבחינה רוחנית יהודית יש מי שקשר למגיפת האיידס את מאמר חז"ל: "בכל מקום שאתה מוצא זנות – אנדרלמוסיה באה לעולם, והורגת טובים ורעים"⁷. הקשר נובע מן העובדה שהמחלה פרצה ונפוצה בעיקר בקרב גברים שמקיימים אורח חיים הומוסקסואלי, מכורים לסמים וזונות⁸. כיוון שאחד מעיקרי האמונה היהודית הוא שיש שכר ועונש, דהיינו שהבורא גומל שכר טוב לשומרי מצוותיו, ומעניש לעוברי מצוותיו, אפשר לומר שמבחינה אלוקית יש קשר בין החטא לבין העונש⁹. אומנם גם לפי השקפה זאת יש להסתייג מקישור חד משמעי, כיוון שאין אנו כבני תמותה יכולים לראות במחלה עונש ישיר על חטאים, בייחוד מפני שחלק מהחולים באיידס אין בהתנהגותם שום רבב מבחינה מוסרית, כגון תינוקות לאימהות נגועות באיידס או חולים שקיבלו עירויי דם נגועים באיידס.
footnotes: ⁷ בראשית רבה, פרשה כו, ה, מובא בפתיחה לפרק זה. ⁸ בשנת פרוץ המחלה נרשמו בארה"ב 189 מקרי איידס, מהם 97% גברים, ומהם 79% הומוסקסואלים. כיום מדובר על עשרות מיליוני חולים במחלה ברחבי העולם ועוד עשרות מיליונים שמתו כתוצאה מהמחלה. ⁹ ראה הרב בארי פרוינדל ופרופ' דוד נובאק, דבריהם הובאו במאמרו של ד"ר גד פרוידנטל 'תגובות יהודיות למחלת האיידס במבט של חקר תולדות הרעיונות', ספר אסיא י, עמ' 106–107 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 111–112).
עמדה אחרת מסרבת לראות במגפת האיידס עונש משמיים שפוגע ביחיד או בקבוצה בשל עבירה מסוימת שאפשר להגדירה בוודאות. הטענה העיקרית היא שאין אנו יכולים להסביר אסונות גדולים שקרו בעולם, וכי שכר ועונש ספציפיים בדורנו אינם נראים לעין כפי שהיה בעבר¹⁰. לפי גישה זו, מגפת האיידס היא תוצאה טבעית של דפוסי התנהגות חברתית פגומים מבחינה מוסרית. מחלת האיידס היא תוצאה טבעית של מעבָר על חוקים מסוימים שהאל קבע כחוקים שהם חוקים מוסריים וחוקי טבע כאחד. ביסוד השקפה זו מונחת תפיסה שהיקום יכול וחייב להיות במצב של הרמוניה מוסרית וטבעית גם יחד, והרמוניה זו נפגעת כתוצאה מהתפשטות משכב זכור ומשימוש בסמים; מחלת האיידס אינה אלא תוצאה טבעית של הפגיעה הזאת¹¹.
footnotes: ¹⁰ ראה חזון איש, יורה דעה, סימן ב, טז. אין בגישה זו סתירה להנחה הבסיסית של שכר ועונש אלוקי, שהיא אחד מעיקרי האמונה, אלא רק לזיהוי עוון מסוים כְּמה שגורם לעונש מסוים. ¹¹ ראה הרב ד"ר עמנואל יעקובוביץ, הרב יצחק ישורון, פרופ' אברהם שטינברג, הרב דוד בלייך, דבריהם הובאו במאמר הנ"ל (ספר אסיא, שם, עמ' 107–108, אסיא, שם, עמ' 112–113).
בין כך ובין כך, בוודאי יש חובה על היחיד ועל הציבור לנסות ולמנוע את המחלה. אכן, שיטת המניעה המומלצת על ידי גורמי הבריאות כיום היא השימוש בכובעון (קונדום) בעת קיום יחסי מין. המלצה זו אינה עולה בקנה אחד עם דרישות ההלכה, כיוון שיש בה איסור הוצאת זרע לבטלה¹². יתר על כן, יש בשיטה זו משום עידוד ותמיכה, או לפחות הסכמה ציבורית, להתנהגות המינית של חלק מקבוצות הסיכון, בעיקר של גברים הומוסקסואלים. מאחר שעל פי ההלכה משכב זכור אסור באיסור חמור ביותר, אין להתירו, ובוודאי אין לעודדו בשום פנים ואופן.
footnotes: ¹² ראה לעיל בכרך השלישי, פרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 414. התייחסות לחיי אישות אצל אדם נשוי שהוא נשא או חולה באיידס הובאה שם, עמ' 416, הלכה ע, ותובא להלן, עמ' 148-147.
מבחינה רוחנית יהודית הדרך הראויה לחינוך למניעת מחלת האיידס היא בהדגשת השלילה של דרך החיים המתירנית והחוטאת מבחינה מינית, היינו שלילת משכב זכר וזנות, וכמו כן שלילה של ההתמכרות לסמים. אין היגיון השקפתי-הלכתי יהודי לבחור לכתחילה בדרך של הגנה מפני גורמי סיכון, במקום לעקור את גורמי הסיכון עצמם. מבחינה יהודית אפוא, במקום לחנך ל'מין בטוח', יש לחנך ל'אחריות מינית', שתבוא לביטוי בנישואין כהלכה תוך הקפדה על נאמנות מוחלטת. בדומה לזה יש להתייחס לבעיית ההתמכרות לסמים. במקום הצעות לספק סמים נקיים או מחטים נקיות למתמכרים כדי להפחית את הסיכון להדבקה באיידס, יש לחנך את הנוער נגד שימוש בסמים, ולהקצות משאבים למכוני גמילה ולטיפולים רפואיים ונפשיים הולמים למכורים לסמים¹³.
footnotes: ¹³ הרב ד"ר עמנואל יעקובוביץ כתב כי "מחשבות טהורות והתנהגות טהורה חשובות יותר ממחטים נקיות". (ספר אסיא, שם עמ' 113, אסיא שם, עמ' 118).
טיפול בחולי איידס - הלכות
א. מבחינה הלכתית חובה לטפל בחולי איידס כבכל החולים, גם אם חלו עקב התנהגות אסורה על פי ההלכה, כגון יחסי מין אסורים או שימוש בסמים¹⁴.
footnotes: ¹⁴ הוגים יהודיים דנו בשאלה האם יש חובה לטפל בחולי איידס, בגלל הקשר ההדוק שהיה בין מחלת האיידס לבין חטא – משכב זכר ושימוש בסמים. בעקבות זאת עלתה השאלה האם לפי ההלכה יש חובה לעזור לחולים אשר סביר לשער כי לקו במחלתם עקב התנהגות חוטאת. ד"ר גד פרוידנטל מצטט במאמרו (ספר אסיא, שם, עמ' 109–112, אסיא, שם, עמ' 114–117) את ניסוחו של ד"ר פרד רוזנר לשאלה זו: "יש לחלל את השבת כדי להציל חיי אנוש. אך האם חילול השבת הוא בגדר חובה או מותר כדי להציל חיי אדם אשר אשם בפשע כדוגמת הומוסקסואליות (הכוונה למשכב זכור), אשר העונש עליה הוא מוות?". התשובה לשאלה זו היא חיובית – החיוב להציל חיי אדם או לסעוד חולה שריר וקיים בלי קשר לעברו המוסרי של החולה.
כפיית בדיקה וטיפול בקבוצות סיכון של חולי ונשאי איידס¹⁵
footnotes: ¹⁵ הפִּסקה דלהלן מבוססת על מאמרו של הרב שלמה דיכוסקי, 'כפיית בדיקה וטיפול – היבטים הלכתיים על מחלת האיידס', ספר אסיא ז, עמ' 73–78 (אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 28–33); הובא גם ברפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 384–388, וכן בשו"ת לב שומע לשלמה, סימן מא.
שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת, והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות... תשובה: הרי זה חסיד שוטה, והאלוקים את דמו מידו יבקש... כללא דמילתא, איני רואה במעשה הזה שום חסידות אלא איבוד נשמה. הלכך מלעיטין אותו בעל כרחו, או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו... ופשוט הוא. הרב דוד בן זמרה, שו"ת רדב"ז, חלק ד, סימן סז
... הגה, מי שמסכן רבים, כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכויות מקפידות, דינו כרודף ומותר למסרו למלכות... לפיכך, העוברה שמקשה לילד, מותר לחתוך העובר שבמעיה... מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. שלחן ערוך ורמ"א, חושן משפט, סימן תכה, א-ב
ב. אפשר לכפות על חולה לקבל טיפול רפואי, למרות התנגדותו¹⁶.
footnotes: ¹⁶ שו"ת רדב"ז, חלק ד, סימן סז, המצוטט כאן. מגן אברהם, סימן שכח, ס"ק ו.
ג. יש מי שהורה שאפשר לכוף קבוצות סיכון להיבדק, כדי למצוא בקִרבן מיעוט חולה, הן לטובת הנבדקים והן לטובת הציבור כולו. ומותר לכוף את חברי קבוצות הסיכון הללו לעבור בדיקת דם לשם כך, למרות שמדובר בבדיקה חודרנית שיש בה סיכון מסוים – אם כי רחוק למדי – נגד רצונם. טעמו: בני קבוצות הסיכון נחשבים כנמצאים במצב הלכתי של 'מגפה', שמשווים אותו למצב של מחלה שאפשר לכפות על החולה בה לקבל טיפול. איתור מוקדם של המחלה בקרב קבוצות הסיכון עשוי להאריך את חיי החולים. אפשר לכפות בדיקה על האנשים בקבוצות הסיכון לא רק למען טובתם שלהם, אלא גם מדין 'רודף', שכן הם מסכנים את שלום הציבור, ואפילו אם הדבר נעשה שלא באשמתם וללא כוונת זדון, ואפילו אם מדובר בספק¹⁷.
footnotes: ¹⁷ הרב שלמה דיכוסקי, ספר אסיא, שם, עמ' 76–78 (אסיא, שם, עמ' 31–33); וברפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 386–388; ובשו"ת לב שומע לשלמה, שם.
ד. אישה שעומדת להינשא לבעל תשובה שחי בעברו חיי הפקרות, והיא מתְנה את נישואיה בדרישה שהחתן המיועד ייבדק לנשאות לנגיף האיידס, יש מי שכתב ששומעים לה¹⁸.
footnotes: ¹⁸ הרב אליהו בקשי-דורון, תשובה מיום א' בכסלו תשע"ג, לשאלת הרב דוב פופר.
בנוסף לכך מותר להפעיל כאן את האמור בשלחן ערוך (חושן משפט, סימן ב), שלטובי העיר יש כוח להפקיר ממונו של אדם ואפילו לחבול בו לצורך השעה או למיגדר מילתא. ועיין בספר מאירת עיניים (שם ס"ק ח)¹⁹, שיכולים "לקנוס אַלַם ולנדותו ולהחרימו ולקללו ולתלוש שערו ולאסרו בבית האסורים". בוודאי שאין לך מיגדר מילתא גדול מהנועד למנוע הדבקתם של אנשים רבים במחלה קטלנית חשוכת מרפא, כאשר הנדרש מבני קבוצות הסיכון הוא בדיקת דם פשוטה. הרב שלמה דיכוסקי, ספר אסיא, כרך ז, עמ' 78-77 ²⁰
footnotes: ¹⁹ בשם הטור, שם. ²⁰ אסיא, שם, עמ' 32–33; וברפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 388; ובשו"ת לב שומע לשלמה, שם.
החובה להודיע לבעל או לאישה של חולי איידס על דבר המחלה
ה. חובה לספר לבעל או לאישה של מי שחלה באיידס על מצב המחלה. מן הראוי לשכנע את החולה עצמו שיסכים לכך, אבל אם הוא מסרב, יש להודיע להם גם נגד רצונו²¹.
footnotes: ²¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ב, עמ' סג. הרב יהושע נויבירט, 'תשובות לשאלות בנושא איידס', רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 376–379, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 166–169. ד"ר אברהם שטינברג, 'מחלת ה-AIDS – היבטים רפואיים, מוסריים והלכתיים', ספר אסיא ז, עמ' 89–90 (אסיא מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 28–29). אומנם אין לפרסם ברבים את עובדת היותו של אדם חולה או נשא לאיידס, אף אם ידוע עליו שהוא ממשיך לקיים יחסי מין מזדמנים, כֵּיוון שיש בכך איסור לשון הרע ויש חשש שגילוי שמו ברבים עלול למנוע ממנו לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה, ועלול גם למנוע ממנו לקבל טיפול רפואי מתאים אם יחשוש שמא מצבו יתפרסם ברבים. הטענה שצריכים לפרסמו כדי להציל אנשים שעלולים להידבק ממנו לא תופסת כאן, כי אנשים צריכים להיות אחראים לעצמם ולמעשיהם. ראה קובץ תשובות, חלק ב, סימן כח.
קידושי טעות וכפיית גט בחולי איידס
ו. אם אדם ידע שהוא חולה או נשא של איידס, ולא גילה למשודך או למשודכת שלו את דבר המחלה, הקידושין נחשבים לקידושי טעות²², והאדם עובר על האיסור של "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"²³.
footnotes: ²² הרב יהושע נויבירט, במאמרו הנ"ל, רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 379–380, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 169–170. ²³ ויקרא יט, טז. הרב אליהו בקשי-דורון, בתשובתו הנ"ל.
ז. אם אחד מבני הזוג חלה באיידס לאחר הנישואין, הרי זה נחשב כעילה לגט²⁴. אין בכך המלצה לנקוט צעד כזה, אלא שאם זו דרישה של בן הזוג הבריא – יש בכך משום עילה, ואף יש כוח בידי בית הדין לכפות זאת.
footnotes: ²⁴ הרב יהושע נויבירט, במאמרו הנ"ל, רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 380, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 170, וכן 'חיי נישואין עם חולי איידס – שו"ת', ספר אסיא י, עמ' 95 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 95).
חיי אישות של חולי איידס²⁵
footnotes: ²⁵ ההקדמה הרפואית לפִּסקה שלפנינו עודכנה על ידי פרופ' יחיאל שלזינגר.
אדם שהוא חולה או נשא של מחלת האיידס, עלול להעביר את הנגיף לבן או לבת זוגו במהלך חיי אישות רגילים. לכן ההמלצה הרפואית בעבר לבני זוג שאחד מהם חולה או נשא למחלה הייתה שהבעל ישתמש בכובעון (קונדום) בעת קיום חיי האישות. כיום יש טיפול תרופתי יעיל למחלה, ואף על פי שהתרופות לא מרפאות את המחלה לחלוטין, הן עשויות להוריד את כמות הנגיף בדם עד כדי כך שאי אפשר למדוד אותה (Undetected). לפי הספרות העדכנית, כאשר החולה נמצא במצב כזה, אין כנראה כל סכנה שהנגיף יעבור בין בני זוג במהלך קיום חיי אישות. לכן כאשר בן הזוג הנשא למחלה מקפיד להיות תחת מעקב רפואי צמוד, מקבל בהקפדה מלאה את הטיפול התרופתי הקבוע ובודק בעקביות כי רמת הנגיף בדם היא מתחת לסף קביעת המעבדה, כדלעיל – אין ככל הנראה צורך בשימוש בכובעון לקיום חיי אישות. מומלץ כי בני הזוג יתייעצו עם הרופאים המטפלים לשם קבלת החלטה בכל מקרה לגופו.
ההלכות שלפנינו עוסקות במקרים שבהם, על פי חוות הדעת הרפואית, אסור לבני הזוג לקיים יחסי אישות ללא שימוש בכובעון, מחשש להדבקה.
ח. ככלל, נחלקו הפוסקים האם אפשר להתיר שימוש בכובעון (קונדום) במקרים של חשש לסכנת נפשות, וכשמדובר במקום עיגון, דהיינו שבני הזוג לא יוכלו לקיים יחסי אישות במשך תקופה ארוכה או לצמיתות, יש שאסרו ויש שהתירו. אף מבין האוסרים שימוש בכובעון למניעת הריון, גם במקום חשש סכנה, יש שהתירו את השימוש בו למניעת הדבקה במחלה זיהומית קטלנית, כגון איידס²⁶.
footnotes: ²⁶ פירוט השיטות האוסרות והמקֵלות הובא בהרחבה לעיל בכרך השלישי, פרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 415–416, הלכות סח-ע.
ט. לדעת האוסרים שימוש בכובעון, כשאחד מבני הזוג נגוע בנגיף האיידס, אין מנוס מגירושין²⁷. ויש שהורו שאם בן הזוג שאיננו נגוע מסכים להמשיך ולחיות עם בן הזוג בדרך רגילה על מנת לקיים שלום בית וכדי שיהיו להם ילדים, אין לאסור זאת עליו, כיוון שחשש ההדבקה אינו ודאי²⁸.
footnotes: ²⁷ שו"ת מנחת שלמה, חלק ג, סימן קג, טז, דיבור המתחיל 'ואגב', וכן הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ב, עמ' סג-סד, ובחושן משפט, סימן תכ, עמ' קכט. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם ושם. הרב עזרא בצרי (דבריו הובאו במאמרו של הרב צדוק שמואל סושארד, 'מחלת איידס במשפחה', ספר אסיא י, עמ' 103, אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 103, הובא גם ברפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 391–392) הצריך גירושין אפילו אם מבחינה הלכתית הייתה אפשרות להתיר שימוש בכובעון, כיוון שלדעתו אין לבטוח בהגנת הכובעון, שכן מסתבר שלפעמים בני הזוג לא יתאפקו, וישמשו בלי כובעון, וגם אם ישתמשו בכובעון אין התשמיש בטוח, שכן לפעמים אישה נכנסת להריון גם לאחר תשמיש עם כובעון. וראה הערת עורך (הרב ד''ר מרדכי הלפרין, על מאמרו של הרב סושארד, שם), שהשיעור השנתי של כישלונות כובעון במניעת הריון נע בין 10% ל-33% אצל נשים מתחת לגיל 25, ובין 1% ל-4% אצל נשים מעל גיל 30. ²⁸ הרב יהושע נויבירט, במאמרו הנ"ל, רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 382, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 172, וכן בספר אסיא, שם, עמ' 98 (אסיא, שם, עמ' 98), וכן בנשמת אברהם, חושן משפט, שם. וראה בשמו בנשמת אברהם, אבן העזר, עמ' סד, שהתייחס שם רק למקרה שהאישה נדבקה בנגיף, והתיר כיוון שהסיכון שהבעל יידבק מאשתו נמוך. הרב מרדכי אליהו (בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לג' באייר תש"ס) התיר לאישה להינשא לבעל שהוא נשא לאיידס, אך אסר להינשא לבעל שהוא חולה באיידס, כיוון שאז הסיכון להדבקה גבוה יותר. וראה הרב אליהו בקשי-דורון, 'מחלות המסכנות בני זוג וצאצאים', תחומין כז (תשס"ז), עמ' 126–130, ובשו"ת בנין אב, חלק ה, סימן סו.
י. לדעת המתירים שימוש בכובעון במקרים כאלה, מותר לבני הזוג להמשיך ולחיות יחד חיי אישות בשימוש קבוע בכובעון, ואף ראוי לנהוג כן כדי לא לפרק את הנישואין. ההיתר במצב כזה אינו מוגבל רק לאדם נשוי שנדבק בנגיף, אלא חל גם על רווק שנדבק בנגיף, שמותר לו לשאת אישה על דעת שישתמש בכובעון, שאף על פי שיכול להימנע מהסיכון על ידי שלא יישא אישה, קיים חשש שיצרו יתגבר עליו ויבוא לידי איסורים חמורים²⁹.
footnotes: ²⁹ שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן רלח.
יא. יש מי שכתב להתיר במצב כזה שימוש בכובעון לאישה³⁰, לשיטתו שדינו קל מדין כובעון לגבר³¹.
footnotes: ³⁰ השם המסחרי לה לונה – La Luna, בעבר נקרא פמידום – Femidom. ³¹ הרב צדוק שמואל סושארד, במאמרו הנ"ל, ספר אסיא שם, עמ' 104 (אסיא שם, עמ' 104). וראה לעיל בכרך השלישי, פרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 417, הלכה עב.
יב. יש מי שהתיר לרופא להמליץ לרווקים ולרווקות חולי איידס, או מחלות מין אחרות, שעוברים ממילא על איסורי זנות ונידה, להשתמש בכובעון (קונדום) כדי להצילם ממיתה. כמובן, רק לאחר שימליצו להם להימנע לחלוטין מביאות אסורות. אך אם יש חשש שלא ישמעו לנו, יש לתקן מה שאפשר, ולמנוע העברת מחלה מסוכנת³².
footnotes: ³² הרב שלמה אבינר, 'טיפול רפואי ולפני עיוור – שו"ת', ספר אסיא טו, עמ' 379–380 (אסיא עז-עח, טבת תשס"ו, עמ' 11–12). סניף נוסף להקל הוא החשש שמא פרנסתו של הרופא תיפגע אם יְיַעץ לחולים בניגוד למקובל במערכת הרפואית והמשפטית. והוסיף בקשר לכך שראוי שהרופא יביע הסתייגות מכל עצה שאינה על פי ההלכה ובכך ימעט את האיסור של חיזוק ידי עוברי עבירה.
הולדת צאצאים בריאים אצל חולי איידס – רקע רפואי
אישה מעוברת שנגועה בנגיף האיידס עלולה להעביר את הנגיף אל העובר, שעלול להיוולד חולה באיידס. אין כיום דרך לברר אם העובר נגוע בנגיף האיידס, וגם לאחר הלידה לא תמיד אפשר לברר זאת בוודאות. בשנת 1995 התברר כי טיפול בתרופה נגד נגיף האיידס לאישה המעוברת הפחית את ההדבקה של העובר/היילוד בשני שלישים. עובדה זו הביאה לשינוי משמעותי בגישה הציבורית, עם המלצה לעודד נשים בהריון לעבור בדיקות ניטור לנשאות לנגיף האיידס, כדי לאפשר את מתן הטיפול התרופתי לנשים בהריון. מלבד זאת, עקב התחזקות הדעה המדעית כי רוב מקרי ההדבקה של היילוד מתרחשים בעת הלידה, או סמוך מאוד למועד הלידה, החלו ליילד נשים הרות חולות איידס בניתוח קיסרי. עם זאת, אצל נשים שמקפידות על טיפול ומעקב צמוד במהלך ההריון, כך שרמת הנגיף שבדמן נמוכה מהרמה שאפשר למדוד, הסכנה להדבקת העובר היא למעשה אפסית. במדינות המפותחות שילוב של בדיקות, טיפול תרופתי וניתוחים קיסריים, צמצם כמעט לחלוטין את שכיחות ההדבקה של יילודים. הדבקה עלולה להתרחש גם דרך הנקה; אי לכך מומלץ לאימהות נגועות בנגיף האיידס להימנע מהנקה.
יילודים לאימהות נגועות באיידס סובלים מסיבוכים שונים בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה לאוכלוסיית יילודים לאימהות בריאות. הסיבוכים כוללים פגות, משקל לידה נמוך, פיגור בגדילה ותמותה מוגברת. כשליש מהיילודים שנדבקו בנגיף האיידס סובלים מכשל חיסוני חמור ומהפרעה מוחית קשה; רובם מתים בשנה הראשונה לחייהם, והשאר מתים בתוך 4–5 שנים. לעומתם, כשני שלישים מהיילודים שנדבקו ברחם נולדים כנשאים לנגיף אך אינם חולים במחלה, אינם סובלים מהסיבוכים הזיהומיים והמוחיים הללו, והם נשארים בחיים יותר מחמש שנים. אורך החיים הממוצע של יילודים נגועים באיידס בארה"ב היה 9.4 שנים.
כפי שנכתב לעיל, עמ' 143, התפתחויות בטיפול הרפואי המודרני בנגיף האיידס הביאו למצב שבו כיום מחלת האיידס אינה נחשבת עוד למחלה קטלנית, אלא היא מחלה כרונית שאפשר להתמודד איתה ולחיות, בעזרת 'קוקטייל' התרופות. לפיכך, כיום יש לחולי איידס המטופלים כיאות תוחלת חיים נורמלית, והשאיפה להקים משפחה ולהיות הורים לילדים הופכת מחלום לאפשרות מציאותית, שהרי השאיפה להקים משפחה ולהורות קיימת בקרב נשאי וחולי איידס בדיוק כמו בקרב האוכלוסייה הבריאה.
בעבר התייחסה הקהילייה הרפואית לאיידס כמחסום העומד בפני זוגות שבהם אחד או שני בני הזוג נושאים את הנגיף. לאחר שהבהירו לזוגות אלו את ההשלכות של שימוש בזרע שנושא באופן פוטנציאלי את הנגיף, המליצו הרופאים לזוגות כאלה לבחור בדרך של תרומת זרע או אימוץ, ולעיתים אף המליצו לבני הזוג לוותר על שאיפתם להביא ילדים לעולם.
גם גישתם של הרופאים השתנתה עם הזמן, ובמקביל להתפתחויות הרפואיות, יש כיום גם מוּדעות גבוהה יותר לזכויותיהם ולאוטונומיה של החולים. כיום מספקים להם מידע בהיר ומלא בקשר למצבם ולאפשרויות העומדות לפניהם, ומאפשרים לחולים ולבני משפחותיהם להחליט החלטות מושכלות בנוגע לאפשרות להביא ילדים לעולם מבלי לסכן את בן הזוג שאינו נושא את הנגיף³³. בני זוג, שהחולה מביניהם מטופל בהקפדה ורמת הנגיף בדמו מתחת לרף שאפשר למדוד, יכולים כיום להביא ילדים לעולם ואפילו באופן טבעי. יש מרכזים רפואיים שמקפידים לבצע לחולים כאלה טיפולי פוריות במעבדה נפרדת ובשילוב תהליך של 'שטיפת זרע', אך לא כולם מסכימים כי תהליך כזה אכן נחוץ.
footnotes: ³³ ציטוט ממכתבה של ד"ר מרגלית לורבר, מנהלת היחידה למחלות אוטו-אימוניות בקריה הרפואית לבריאות האדם, מרכז רפואי רמב"ם, אל מכון פוע"ה, הובא בחוברת לכנס מכון פוע"ה תשס"ז (7), עמ' 51.
הולדת צאצאים בריאים לאישה נשאית – הלכות³⁴
footnotes: ³⁴ ההתייחסות דלהלן עוסקת רק באישה נשאית לאיידס ולא באישה חולה באיידס, שכן רמת הסיכון להדבקת העובר במהלך ההריון תלויה ברמת הנגיף שיש בדמה. כפי שנכתב לעיל במבוא הרפואי, הגדרת המעבר מנשאית לאיידס אל חולה באיידס תלויה בהשפעה שיש לנגיף על רמת כדוריות הדם הלבנות בדם, שמוגדרת על פי ההתרבות של הנגיף. במצב שבו האישה מוגדרת כחולה במחלה ולא רק כנשאית, הסיכון להדבקת העובר גבוה מאוד, ואין לאפשר הריון במצב כזה. מלבד זאת, אישה שחולה באיידס לא מסוגלת לשאת הריון מבחינה בריאותית, שכן המערכת החיסונית שלה קרסה.
הדיון ההלכתי שלפנינו מתבסס על השיטות שהובאו לעיל, שמותר לבני זוג שאחד מהם נשא לאיידס לחיות חיי אישות באמצעות שימוש בכובעון, או לשיטות שמתירות לבן הזוג הבריא להסתכן בקיום חיי אישות. גם אם קיים היתר לנישואין מצד חיי האישות, עדיין יש לדון על היתר ההולדה מצד החשש להולדת ילדים חולים. התייחסות לשאלת ההיתר להיעזר בטיפולי פוריות במצב כזה תובא להלן, הלכה טו.
לא יישא אדם אשה, לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים. יבמות סד, ב
דיון הלכתי בשאלה האם מותר לבני זוג להינשא כשיש חשש שיולידו ילד חולה, כגון עקב בעיה גנטית, וכשנישאו – האם מוטל עליהם או מותר להם לעסוק בפרייה ורבייה, הובא לעיל בכרך הראשון, פרק ג – 'בירורים רפואיים לפני החתונה', עמ' 48–50.
יג. בתקופה שבה הסיכון לאישה נשאית לאיידס להדביק את הוולד בנגיף היה גבוה יחסית³⁵, היו שכתבו שאסור לסייע לאישה כזאת להרות וללדת על ידי טיפולי פוריות. אפילו לפי הדעות שמתירות לעסוק בפרייה ורבייה במקרה של מחלה קשה, מבלי להיכנס בסודות הבורא³⁶, ההיתר קיים דווקא בהולדה כדרך הטבע. אך כשמדובר על נשאי איידס שבכל מקרה אסור להם לקיים יחסי אישות כדרך כל הארץ וממילא גם אינם יכולים להוליד כדרך כל הארץ אלא נזקקים בהכרח לטיפולי פוריות, כפי שיבואר להלן – אין לסייע להם³⁷. לאחר שבמשך השנים התברר שאם האישה מטופלת ומנוטרת כראוי, והלידה היא בניתוח קיסרי, הסיכון להידבקות בנגיף יורד ירידה ניכרת³⁸, יש שכתבו שאפשר להתיר לה ללדת ילדים, ומותר אף להיעזר בטיפולי פוריות לצורך כך³⁹.
footnotes: ³⁵ ראה שו"ת במראה הבזק (חלק ה, סימן קו), שכתבו בשנת תש"ס (2000), שגם כאשר האישה מטופלת כראוי הסיכון עומד על 5%–8%. ³⁶ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק ג – 'בירורים רפואיים לפני החתונה', עמ' 50, הלכה טו, שיש שהתירו להוליד באופן כזה. ³⁷ שו"ת שיח נחום, סימן צו. שו"ת במראה הבזק, שם. גם תשובת שו"ת שיח נחום היא משנת תש"ס. ³⁸ ראה:.A. T. Peterson, L. C. Kleeman, 'HIV in Pregnancy', Medscape, 7.9.2017שעל פי הנתונים בארצות הברית כאשר האם מטופלת כראוי, סיכויי ההדבקה של העובר נמוכים מ-2%. ³⁹ הרב אליהו בקשי-דורון, 'מחלות המסכנות בני זוג וצאצאים', תחומין כז (תשס"ז), עמ' 130, ובשו"ת בנין אב, חלק ה, סימן סו. גם בתקופה שבה הסיכון היה גבוה יותר, היו שהתירו לבני זוג להרות וללדת תוך עשיית הפעולות הרפואיות המתאימות להורדת הסיכון, כאשר האישה נשאית לאיידס – הרב יהושע נויבירט, במאמרו הנ"ל, רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 382–383, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 172–173, וכן בספר אסיא, שם, עמ' 98–99 (אסיא, שם, עמ' 98–99), וראה בשמו בנשמת אברהם, אבן העזר, עמ' סד, ה. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' באייר תש"ס, ודווקא אם האישה נשאית ולא חולה, וכן באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'אידס', עמ' 162, הערה 166, ובשו"ת במראה הבזק, חלק ה, סימן קו, הערה 9, בשמו.
הולדת צאצאים בריאים אצל איש נשא – הלכות
הנגיף HIV שאחראי למחלת האיידס נמצא בנוזלי הזרע כחלקיקים חופשיים וכן בתאים שאינם תאי זרע, כגון תאי דם לבנים שנמצאים בנוזל הזרע, אך הוא לא נמצא בתאי הזרע עצמם. אפשר לבודד את הנוזלים מתאי הזרע על ידי שטיפות מיוחדות, ולאחר שהזרע שהתקבל נבדק ונמצא נקי מהנגיף, אפשר לבצע בו הזרעה מלאכותית⁴⁰.
footnotes: ⁴⁰ הסיכון להדבקת האישה באיידס באופן זה הוא אפסי. מסקירת למעלה מ-3600 מחזורי טיפול לא נמצא אף מקרה של אישה שנדבקה באיידס כתוצאה מהזרעה תוך רחמית לאחר שטיפה כזאת. ראה:Mark V. Sauer, 'Sperm Washing Techniques Address the Fertility Needs of HIV-seropositive Men: A Clinical Review', Reproductive BioMedicine Online, 2005, vol. 10, 1; pp. 135-140.ראה גם אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'אידס', עמ' 163, מחקר נוסף עם תוצאות דומות.
יד. אם הבעל הוא נשא איידס, אפשר לשטוף את נוזל הזרע מנוכחות נגיפי האיידס, לבדוק את הזירעונים שמיועדים להזרעה בשיטות אימונולוגיות להיעדר נגיפי איידס, ומותר לבצע הזרעה מתאי הזרע הנקיים, ואין לחשוש לסיכון להדבקה של האישה באיידס במקרה כזה, כיוון שהסיכון להדבקה קלוש⁴¹.
footnotes: ⁴¹ הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין שם, עמ' 129, ובשו"ת בנין אב, שם.
טו. כשם שהתירו לבצע טיפולי פוריות כשאין דרך אחרת להרות וללדת, בגלל בעיות פוריות של אחד מבני הזוג⁴², כך יש להתיר לבצע טיפולים כאלה גם במקרה שאחד מבני הזוג נשא לאיידס וזאת הדרך היחידה שלהם להרות וללדת ילדים מבלי להסתכן⁴³. יש לבצע פעולה כזאת בפיקוח הלכתי מתאים⁴⁴.
footnotes: ⁴² ראה לעיל בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 297–300, ובפרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 339–344. ⁴³ הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין שם, ובשו"ת בנין אב, שם. ⁴⁴ ראה לעיל בכרך השני, פרק נו – 'פיקוח הלכתי', מעמ' 457 ואילך.
התייחסות לשאלה האם מותר לאישה נשאית לאיידס להפיל עובר מחשש שמא הוא יידבק ממנה בנגיף, הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', עמ' 158, הלכה מט.
התייחסות לביצוע מציצה בברית מילה בתינוק שיש חשש שהוא נשא לאיידס, הובאה שם, פרק עד – 'ברית מילה', עמ' 352, הלכה כט.
מחלות מין נוספות
על פי הגדרתה, מחלת מין היא מחלה מידבקת שמועברת בעת קיום יחסי מין. ההידבקות יכולה להיות באמצעות חיידקים, וירוסים או טפילים. בין מחלות המין יש כאלה שמסכנות חיים, כגון איידס, יש מחלות שפוגעות בתפקוד איברים בגוף, כגון צהבת נגיפית⁴⁵, יש מחלות שעלולות לפגוע בפוריות, כגון זיבה, ויש מחלות שאינן גורמות נזק בריאותי קשה אך גורמות טרדה רבה, כגון הרפס. מכלל המחקרים עולה ששמירה על מסגרת משפחתית והימנעות מקיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, מצמצמות מאוד את הסכנות להידבק במחלות מין, ולעומת זאת – קיום יחסי מין עם שותפים רבים מעלה מאוד את הסיכון לחלות במחלות כאלה.
footnotes: ⁴⁵ הערת פרופ' יחיאל שלזינגר – צהבת נגיפית יכולה אף היא לסכן חיים בהמשך.
להלן יפורטו כמה מחלות מין נפוצות:
• זיבה (Gonorrhoea) – מחלה שנגרמת על ידי חיידק שפוגע בקרומים הריריים של איברי המין הגבריים והנשיים. התסמינים מתפתחים כשבוע לאחר ההדבקה, וכוללים כאב בעת מתן שתן והפרשת מוגלה מאיבר הזכר או מהנרתיק. הטיפול למחלה הוא אנטיביוטי. ללא טיפול עלולה הדלקת להתפשט דרך מערכת הרבייה של האישה ולגרום לה לעקרות⁴⁶; אצל הגבר היא עלולה לגרום להיצרות השופכה ולהידבקויות במערכת הרבייה. סיבוכים מאוחרים כוללים דלקת מפרקים, דלקת מסתמי הלב ודלקת הלחמית בעין⁴⁷.
footnotes: ⁴⁶ ראה אוצר המושגים, ערך דלקת באיברי הרבייה. ⁴⁷ פירוט נוסף יובא באוצר המושגים, ערך זיבה.
• צהבת נגיפית (הפטיטיס B, HBV – Hepatitis B Virus) – נגיף שעובר בעת קיום יחסי מין⁴⁸. 90%–95% מכלל הנדבקים מצליחים להתגבר על ההדבקה, אולם אצל 5%–10% מתפתחת דלקת כבד נגיפית כרונית (הפטיטיס), שעלולה לגרום לשחמת הכבד ולסרטן. כיום מקובל לחסן את כל היילודים כנגד הנגיף⁴⁹.
footnotes: ⁴⁸ דרכי ההעברה דומים לדרכי ההעברה של נגיף HIV שגורם למחלת האיידס; דהיינו, גם על ידי דם נגוע, ציוד רפואי מזוהם, מזרקי סמים ומהאם לעוברה. שאר סוגי נגיף ההפטיטיס אינם עוברים בדרך כלל ביחסי מין. ⁴⁹ פירוט נוסף יובא באוצר המושגים, ערך צהבת נגיפית.
• כלמידיה (Chlamydia) – מחלת מין שנגרמת על ידי חיידק ופוגעת באיברי המין ובלחמית העין. המחלה עלולה לגרום לבעיות בחצוצרות ולמחלה של זיהום האגן⁵⁰. החיידק מועבר ביחסי מין ועלול לעבור גם מהאם לעובר במהלך ההריון. כלמידיה היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר כיום. עם זאת, כ-50% מהגברים וכ-75% מהנשים שנדבקים במחלה לא מפתחים סימפטומים ואינם יודעים כלל שנדבקו במחלה. כיום אפשר לאבחן את המחלה בבדיקות מעבדה מתקדמות. הטיפול למחלה הוא אנטיביוטי.
footnotes: ⁵⁰ ראה אוצר המושגים, ערך דלקת באיברי הרבייה.
• עגבת (Syphilis) – מחלה שנגרמת על ידי חיידק ומועברת ביחסי מין. התסמין הראשון הוא כיב קשה באזור איברי המין, כשבועיים עד ארבעה שבועות לאחר ההידבקות. טיפול אנטיביוטי בשלב זה הוא יעיל ביותר. ללא טיפול המחלה מתקדמת לשלב השני, כחודשיים לאחר הזיהום. התסמינים הבאים כוללים חום, חולשה, הגדלה כללית של קשרי לימפה, ופריחה אדומה בהירה על החזה. אצל כ-30% מקרב החולים שאינם מטופלים המחלה נכנסת לשלב השלישי אחרי חודשים רבים או אפילו אחרי שנים. בשלב זה העגבת מתפשטת לאיברי גוף רבים כגון עצמות, עור, ריריות הגוף ועוד. בשלב הרביעי המחלה עלולה לגרום נזק חמור ללב ולכלי הדם, למוח ולחוט השדרה, לעיוורון ולשיתוק. עגבת פעילה אצל אישה בהריון עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר ואף למוות תוך רחמי או מיד אחרי הלידה⁵¹.
footnotes: ⁵¹ פירוט נוסף יובא באוצר המושגים, ערך עגבת.
• זיקה (Zika)⁵² – נגיף שמועבר על ידי יתושים. הנגיף יכול לעבור גם בין בני אדם בקיום יחסי מין. בדרך כלל המחלה שהנגיף גורם לה אינה מחלה חמורה, אולם כאשר היא עוברת מהאם לעוברה במהלך ההריון, יש בה סיכון מוגבר לפגיעות נוירולוגיות בעובר, כולל מיקרוצפליה, דהיינו היקף ראש קטן מאוד ופגיעה מוחית. לעיתים אדם עלול להידבק בנגיף מבלי לפתח תסמיני מחלה, ולכן קיים חשש שאישה שנמצאת באזורים מועדים להידבקות על ידי יתושים, ונכנסת להריון, עלולה להדביק את עוברה בנגיף. כמו כן, קיים חשש שאדם ששהה במקומות כאלה ידביק את אשתו מבלי משים. הנגיף מופרש בנוזל הזרע במשך שלושה חודשים אחרי ההדבקה ובהפרשות נרתיקיות במשך חודשיים.
footnotes: ⁵² הפִּסקה שלפנינו עודכנה על ידי פרופ' יחיאל שלזינגר.
עקב ריבוי הספקות וחוסר הידע בתחום, שנובעים מכך שהנגיף לא מוכר היטב בעולם הרפואה, רשויות הבריאות השונות עשויות לשנות את ההנחיות לעיתים קרובות. לכן מומלץ להיעזר במרפאת מטיילים שמתמחה בנגיף הזה, ושמסוגלת לבצע בדיקות לזיהוי הדבקה בנגיף. ככלל, יש להקפיד על ההנחיות הבאות⁵³:
footnotes: ⁵³ ההנחיות דלהלן נכונות לזמן כתיבתן (ניסן תשע"ט, אפריל 2019). כיוון שמדובר בנגיף חדש, וההנחיות הרפואיות מתעדכנות מזמן לזמן, מומלץ להתעדכן במידע הרפואי העדכני.
- לפני נסיעה יש לפנות למרפאת מטיילים מתאימה כדי לוודא אם מדובר באיזור נגוע.
- לבני זוג שנמצאים באיזור שמוגדר כנגוע, מומלץ להימנע מהריון במשך כל תקופת השהייה בו ועד שלושה חודשים לאחר חזרתם.
- כאשר רק אחד מבני הזוג היה באיזור כזה, אם מדובר בגבר – יש להמתין שלושה חודשים לפני כניסה להריון, ואם מדובר באישה – יש להמתין חודשיים.
- אם בני הזוג מעוניינים לקצר את תקופת ההמתנה לפני כניסה להריון, הם יכולים לפנות כשבוע-שבועיים אחרי חזרתם למעבדה מתאימה, ולבדוק אם אחד מהם נדבק בנגיף. אם הבדיקות יימצאו שליליות – הם יוכלו להרות מיד.
- כאשר האישה כבר בהריון, קיים חשש לפגיעה עוברית, ולכן מומלץ לפנות לייעוץ במרפאה שעוסקת בזיקה.
התייחסות לטריכומונס (Trichomonas) ולשלבקת – הרפס (Herpes), הובאה לעיל, פרק פד – 'פטריות וזיהומים בנרתיק', עמ' 44, 46.
טז. אפשר להימנע מהדבקה בחלק ממחלות המין על ידי קיום יחסי אישות באמצעות כובעון (קונדום). כיוון שיש הבדל גדול ברמת הסיכון בין המחלות השונות, ובמשך הזמן שבין תחילת הטיפול למחלה ועד השלב שבו כבר אין חשש להדבקה, ולעיתים גם המידע הרפואי אודות המחלות מתעדכן ומשתנה, בכל מקום שיש חשש להדבקה ממחלת מין מסוימת, וההמלצה הרפואית היא לקיים יחסי אישות רק באמצעות שימוש בכובעון, יש לברר היטב את הנתונים הרפואיים ובכללם את רמת הסיכון ואת משך הזמן להמלצה הרפואית, ועם הנתונים המלאים לשאול מורה הוראה כיצד יש לנהוג במצב המסוים שבו נמצא האדם השואל.