אימוץ ילדים

וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. אסתר ב, ז

כתיב: "וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל" (שמואל ב, כא, ח). אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה! מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה. ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. סנהדרין יט, ב¹

footnotes: ¹ וכעין זה מובא גם במסכת מגילה יג, א, לגבי בתיה בת פרעה שגידלה את משה רבנו.

"אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" (תהלים קו, ג), וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? ... רבי שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן. כתובות נ, א

גם אלה אשר הבורא מנע מהם פרי בטן, לא נמנעו מהם ערכי הרוח שיש בחיים משותפים של איש ואשה בקיומו של עולם. "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו", ו"כל המגדל יתום בתוך ביתו ... כאילו ילדו". יש שיווי המשקל בצער של גידול יתום בתוך ביתו, כנגד צער הריון ומכאובי הלידה. שקולים הם רחמי איש חסד כרחם אב על בנים על זרע לא לו, ורחמי אשה רחמניה שהעמיסה על זרועותיה ילד זר כגמול עלי אמו, מתוך אהבה מאומצת במשך ימים רבים, כנגד רחמי אב על יוצא חלציו ורחמי אם על פרי בטנה, מתוך כלות הנפש שכורת אהבה טבעית – אפילו אם תצרף אליהם תשעה ירחי הריון וחבלי יולדת שבאחריתם. סוף דבר, כל איש ואישה ששאר רוח ותבונה יתרה בזיווגם, יש להם יד ושם בבנייני הדורות של נצחיות ישראל המוכתב בתואר ממלכת כהנים וגוי קדוש. הרב יחזקאל אברמסקי, חזון יחזקאל, הקדמה לתוספתא יבמות

יכול אדם לממש את מלוא זיקתו אל האלוהים רק אם הוא נכון להביא את צאצאיו למחויבות כלפי האלוהים, בהחדירו בהם את ידיעת התורה ואת רעיונותיה. בהלכות תלמוד תורה (א, א-ב) כותב הרמב"ם: "... קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר: 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם' (דברים יא, יט) ... כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר: 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ' (שם ד, ט)". בספרות האגדה של חז"ל מופיע האל עצמו בתפקיד מורה. בכל יום הוא מקדיש מזמנו להדרכת תינוקות של בית רבן. אין די בבריאה הפיסית, בסיפוק צרכי מחייתו של הנברא. כאשר אדם מסייע לילדיו לגלות את עצמיותם באמצעות שליטה על הכישורים הטבועים בהם והתוודעות אל האמיתות הנצחיות, המעניקות לאדם תחושה של שייכות שורשית – רק אז מגיע לסיומו מעשה הבריאה האלוהי. האב והאם אינם מעמידים רק קהילה טבעית של הולדה אלא גם אחווה יוצרת ומחנכת, אשר קשה להפריז בחשיבותה. בנקודה זו מן הראוי שנזכיר במאמר מוסגר את בעיית הזוג חשוך הילדים. כיוון ששלמות קיומית אפשרית רק בקהילה משולשת – ה"אני", ה"אתה" והצאצא – הרי שזוג נשוי שלא נתברך בפרי בטן לא יצליח לעולם להשתחרר מחווית הבדידות האופיינית לקיום הרעוע והפגום. התשובה לבעיה זו פשוטה למדי, לאור מה שנאמר לעיל על אודות הקהילה המחנכת שיוצרים ההורים עם ילדם. הולדה אינה בריאה; זו האחרונה מתממשת לא על ידי הפריית הביצית, אלא על ידי עיצוב אישיותו הרוחנית של הילד, טיפוח תכונותיו הטובות, הניסיון לרומם את יצריו הבראשיתיים ולהחליק את ה'קצוות המחוספסים' באישיותו. דבר זה ניתן להיעשות לא רק בידי אב מוליד ואם יולדת אלא גם בידי בני זוג אשר נמנעה מהם שמחת ההולדה הטבעית. הם יכולים להיעשות למורים ולמחנכים, ובדרך זו להגשים את שליחותם ולמצוא הגשמה קיומית במעשה יצירה חינוכי.

חכמינו לימדונו כי 'כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' (סנהדרין יט, ב). כאשר התווספה האות ה"א לשמו של אברם, הוא נעשה ל"אברהם", "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה), אביהם הרוחני של כל אלה שלמדו מפיו. הזוג חשוך הילדים איננו זוכה לחזקת "אברם", של הורות ההולדה הטבעית, אך השגת דרגתו של "אברהם", ההורות הבוראת, היא אתגר אשר הכול נקראים להתמודד עמו.

...

אין אדם חייב לעבור תחילה את שלב "אברם" כדי להיעשות בסופו של דבר ל"אברהם". הילד הרוחני, ולא הילד הביולוגי, הוא הדבר שאינו בר שינוי בקיום האנושי; הקהילה בת שלושת החברים מבוססת על אחדות קיומית, לא ביולוגית. ניתן לכרוך באופן שאינו ניתן להפרדה את קיומם של ה"אני" וה"אתה" עם קיומה של מהות שלישית, גם אם היא, במונחים ביולוגיים, זרה להם לחלוטין. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, 'על האימוץ', בתוך הורות נכספת, עמ' 96-93 ²

footnotes: ² המקור נלקח מתוך 'הורות טבעית והורות גאולה', אדם וביתו – שש מסות על חיי המשפחה. התרגום העברי בספר זה שונה מאשר התרגום בספר הורות נכספת.

רקע משפטי ומעשי³

footnotes: ³ הרקע המשפטי והמעשי שלפנינו הועבר לאחר כתיבתו לעיונה של אורנה הירשפלד, עובדת סוציאלית ראשית לחוק אימוץ ילדים ומנהלת השירות למען הילד במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. הערותיה ותיקוניה שולבו בגוף הפרק, ואנו מודים לה על כך.

השירות למען הילד הוא שירות טיפולי ממלכתי, והוא הגוף הרשמי היחיד שמוסמך לפעול בכל מה שקשור לאימוץ במדינת ישראל מכוח חוק אימוץ ילדים. השירות פועל במסגרת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, האגף לשירותים חברתיים ואישיים. השירות למען הילד פועל למציאת בית חלופי לילדים שאינם יכולים לגדול בבית הוריהם שהולידו אותם, באמצעות אימוץ, ומאפשר את מימוש זכותו של ילד לגדול בבית הורים קבוע ומטפח גם כאשר אין לו אפשרות כזאת בבית הוריו מולידיו.

יש נסיבות שונות שבהן ילדים נמסרים לאימוץ. יש ילדים שנמסרים על ידי ההורים, כגון נערות או נשים צעירות שהרו, וכיוון שהן לא מסוגלות לגדל את הילד, הן מוסרות אותו לאימוץ מרצונן, ויש ילדים שנמסרים לאימוץ לאחר הכרזה של בית המשפט שהילד בר אימוץ. על פי חוק, הכרזה כזאת תינתן גם ללא הסכמת ההורים רק בתנאים מסוימים, כגון במקרה שהוריו של הילד אינם מסוגלים לגדלו, או שהם נפטרו או שהם נטשו אותו, או שהם אינם מקיימים את חובותיהם הבסיסיים כלפי הילד במשך שישה חודשים⁴.

footnotes: ⁴ פירוט על המקרים שבהם בית המשפט רשאי להכריז על ילד כבר אימוץ מופיע בחוק אימוץ ילדים, סעיף 13.

כחלק מהבדיקות שנעשות לגבי ילד שנמסר לאימוץ, נעשה בירור של מעמדו האישי, כולל נושא הגיור. החוק קובע כי אפשר למסור ילד לאימוץ רק למשפחה בת אותה דת. כדי למנוע נישואי קרובים מאפשר החוק לרשם הנישואין לעיין בפנקס האימוץ. המשפחה המאמצת מקבלת את המידע הרפואי וההתפתחותי על הילד ופרטי רקע רלוונטיים.

החלוקה העיקרית של הילדים שנמסרים לאימוץ היא לפי קבוצות גיל – תינוקות מוגדרים עד גיל שנתיים; וילדים מוגדרים מגיל שנתיים עד גיל שמונה עשרה. רוב האנשים רוצים לאמץ תינוקות, אך תינוקות נמסרים רק לזוגות חשוכי ילדים – שיכולים לקבל ילד ראשון וגם ילד שני. ילדים מגיל שנתיים ומעלה נמסרים גם למשפחות עם ילדים. תינוקות בעלי מאפיינים יחודיים, כגון תינוק לאם נרקומנית, תינוק שיש לו רקע גנטי קשה וכדומה, נמסרים גם למשפחות עם ילדים, כיוון שלעיתים קשה למצוא משפחה מתאימה עבורם.

ככלל, על פי הנחיות השירות למען הילד, פער הגיל בין ההורים המאמצים לילד לא יפחת משמונה עשרה שנה ולא יעלה על ארבעים ושלוש שנה.

על פי חוק האימוץ במדינת ישראל והפסיקה המשפטית, ברירת המחדל באימוץ בארץ היא האימוץ הסגור, דהיינו אימוץ שבו מתנתק הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים. עם זאת, החוק מאפשר לבית המשפט להחליט על אימוץ עם קשר⁵, דהיינו אימוץ שמאפשר קשר מסוים בין הילד המאומץ לדמויות משמעותיות עבורו ממשפחתו הביולוגית. שמירת הקשר מתבצעת בדרגות שונות. לעיתים מדובר בהעברת מידע להורים הביולוגיים על הילד והצגת מכתבים ותמונות בלבד, ולעיתים מדובר על מפגשים בפועל. השיקול העיקרי בהחלטה על אימוץ עם קשר הוא שהמשך הקשר בין הילד ובין משפחתו הביולוגית הוא לטובתו, כגון אם כבר יש קשר בין הילד למישהו ממשפחתו הביולוגית, קשר שיש לשומרו לטובת הילד. עם זאת מתייחסת ההחלטה גם לנתוני המשפחה הביולוגית, רצונה ויכולתה, וכן לרצונה וליכולתה של המשפחה המאמצת לאפשר סוג כזה של אימוץ.

footnotes: ⁵ המכונה 'אימוץ פתוח'.

כשילד מאומץ מגיע לגיל שמונה עשרה הוא רשאי לפנות לעובד הסוציאלי לחוק האימוץ בבקשה לפתיחת תיק האימוץ, לאיתור ההורים הביולוגיים ולקבלת פרטים מזהים אודותיהם. פתיחת התיק אפשרית רק ביוזמת הילד המאומץ⁶. בתהליך פתיחת תיק האימוץ, הילד המאומץ מקבל פרטים לא מזהים על משפחתו, מעמדם האישי של הוריו, האם הם בחיים, האם יש לו אחים ואחיות ומה גילם. הפרטים המזהים של ההורים הביולוגיים נמסרים לילד המאומץ רק לאחר איתור ההורים על ידי עובד סוציאלי לחוק האימוץ וקבלת הסכמתם למסירת הפרטים לילד המאומץ. במקרים חריגים מאוד, שבהם העובד הסוציאלי מתרשם שפתיחת תיק האימוץ עלולה להזיק מאוד לאחד מבני המשפחה, הוא רשאי על פי חוק לסרב לפתוח את תיק האימוץ, כולל סירוב למסירת פרטים לא מזהים. הילד המאומץ רשאי לערער על החלטה כזאת בבית המשפט. החלטה לגבי בקשה זאת תינתן על ידי בית המשפט לאחר קבלת תסקיר של עובד סוציאלי לחוק האימוץ.

footnotes: ⁶ בנוסף לכך, ההורים הביולוגיים רשאים לכתוב מכתבים שיופקדו בתיק האימוץ, והילד יוכל להחליט אם ברצונו לקרוא אותם.

"וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט) - מדת הטוב ומדת הפורענות, "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" - באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר: האוצר הזה של מי הוא? והוא אומר: של עושי מצוות, והאוצר הזה של מי הוא? של מגדלי יתומים. שמות רבה, פרשה מה, ו

המְתנה לאימוץ – כתוצאה מירידה במספר הילדים שנמסרים לאימוץ, זוג שממתין כיום לתינוק ממתין יותר מחמש שנים בממוצע, וכתוצאה מההמתנה הממושכת יש לא מעט זוגות שנושרים במשך השנים⁷. במקרים שיש נכונות לקבל ילד גדול יותר או תינוק עם מאפיינים מיוחדים זמן ההמתנה קצר יותר, והוא תלוי בנכונות של המשפחה המאמצת לקבל ילד כזה.

footnotes: ⁷ על פי נתוני סקירת השירותים החברתיים של משרד העבודה לשנת 2016, הרווחה והשירותים החברתיים (פרק 2: ילדים ובני נוער, חלק ב: ילדים מאומצים ומשפחות מאמצות), בשנת 2016 פנו מאתיים ושמונים משפחות בבקשה לאמץ ילד שלא במסגרת המשפחה (שנקרא 'אימוץ ילד זר', בניגוד לאימוץ קרובים בתוך המשפחה) ונמסרו לאימוץ רק שבעים ושישה ילדים. מתוך הילדים שנמסרו לאימוץ היו רק עשרים וארבעה תינוקות, והיתר היו ילדים גדולים יותר או תינוקות במצבים מיוחדים. הממוצע מתחילת שנות האלפיים עומד על כמאה ילדים שנמסרים לאימוץ זר בכל שנה.

אימוץ וטיפולי פוריות – אין סתירה בין טיפולי פוריות לבין המתנה לאימוץ. זוגות לא יודעים זאת, ולעיתים הם נרשמים לאימוץ רק לאחר שהתייאשו מהטיפולים. במצב כזה הזוג כבר בשל ורוצה לאמץ, אך אז מתברר לו שזמן ההמתנה ממושך מאוד. כדי למנוע המתנה ארוכה כזאת, אפשר ורצוי להירשם לאימוץ ולהתחיל את תקופת ההמתנה הממושכת תוך כדי ביצוע טיפולי פוריות. אומנם יש קושי פסיכולוגי ברישום לאימוץ, כיוון שרישום כזה עלול להצטייר כייאוש מהולדת ילד ביולוגי, אך כאמור לעיל, עצם הרישום לאימוץ לא סותר טיפולי פוריות, ואם בני הזוג יזכו לפרי בטן הם יוכלו להשהות את המשך תהליך האימוץ או אף לבטלו⁸. יש לשמור על קשר עם השירות למען הילד לפחות פעם בחצי שנה כדי שתיק הבקשה לאימוץ לא ייסגר.

footnotes: ⁸ כמובן, המלצה כזאת מיועדת רק למקרים שבהם סיכויי ההצלחה להוליד ילד בעזרת טיפולי פוריות אינם גבוהים.

תהליך הרישום לאימוץ – בני זוג שפונים בבקשה לאימוץ ממלאים טופס מועמד לאמץ, והם מוזמנים לקבלת מידע ראשוני על תהליך האימוץ ועל אפשרויות האימוץ השונות. המועמדים לאמץ עוברים תהליך של אבחון פסיכו-סוציאלי על ידי עובד סוציאלי לחוק האימוץ. בנוסף לכך הם צריכים לעבור אבחון פסיכולוגי ובדיקות רפואיות. כמו כן המשטרה מעבירה לשירות למען הילד גיליון רישום פלילי של המועמדים לאמץ. לאחר מכן הם עוברים ועדה שמאשרת את האימוץ. אין חובה לעבור את כל התהליך ברצף אחד, אלא אפשר להירשם ולהמשיך את התהליך כשהדברים יותר מעשיים.

משימת ההורות המאמצת דורשת התמודדות עם נושאים ייחודיים, כמו גילוי האימוץ, התמודדות עם הרקע של הילד וכו', ולכן ההנחה היא שהורים מאמצים צריכים להיות הורים בעלי יכולת הורות מיוחדת.

מי שרואה את עצמו נפגע מההחלטה בקשר למועמדותו לאמץ, רשאי על פי חוק האימוץ לפנות לוועדת ערר.

תהליך האימוץ – ההתאמה בין הילד להורים מאוד מורכבת. בתקופה הראשונה לאחר מסירת הילד למשפחה המאמצת היא משמשת לילד כמשפחה אומנת לצורך אימוץ⁹. חצי שנה לאחר שהילד הועבר למשפחה המאמצת אפשר לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל צו אימוץ. בית המשפט ייתן צו כזה אם ימצא שזוהי טובת הילד¹⁰.

footnotes: ⁹ בשונה ממשפחה אומנת רגילה, ראה להלן בפִּסקה הבאה. ¹⁰ אחת המורכבויות בתהליך האימוץ היא שלמשך זמן מסוים יש להורים הביולוגיים אפשרות, על פי חוק, להגיש בקשה להשבת הילד אליהם, אם טרם ניתן צו אימוץ. כלומר, ייתכן שהילד יימסר למשפחה לאימוץ, אך יילקח ממנה ויוחזר להוריו הביולוגיים, כל עוד תהליך האימוץ לא הושלם במלואו.

השירות למען הילד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים משמש כתובת לייעוץ, הדרכה, סיוע והפניה לגורמי טיפול שונים למשפחות המאמצות במהלך כל שנות האימוץ. במצבים מיוחדים ניתן גם סיוע כספי למימון הוצאות טיפוליות מיוחדות לילד המאומץ¹¹. המטרה היא שילד מאומץ לא יישאר ילד יחיד במשפחה, ולכן השאיפה היא לאימוץ ילד נוסף באותה משפחה.

footnotes: ¹¹ כמו כן, עמותות שונות מסייעות להורים המאמצים ומלוות אותם.

אומנה לעומת אימוץ – משפחה אומנת היא משפחה משלימה למשפחה המקורית. דהיינו, הילד מטופל במשפחת האומנה, אך הסמכויות, החובות והזכויות ההוריות הן של הוריו הביולוגיים¹². כמו כן, הילד מקיים עם הוריו הביולוגיים קשר רציף בתדירות משתנה ממקרה למקרה. האומנה היא סידור זמני לילד שהוצא ממשמורת הוריו, כדי שבזמן שהילד מטופל על ידי משפחת האומנה הוריו יוכלו לטפל בבעיותיהם ולהשתקם, ולאחר מכן הם יוכלו לקבל את הילד בחזרה אליהם כדי לגדלו בעצמם¹³. לעומת זאת, משפחה מאמצת מקבלת את כל האחריות על הילד, כל הזכויות וכל החובות. משפחות חשוכות ילדים מעוניינות בדרך כלל לקבל ילדים לאימוץ ולא לאומנה.

footnotes: ¹² כך לדוגמה, כל דבר שקשור בחיי היומיום של הילד נמצא בסמכות משפחת האומנה, אולם החלטות עקרוניות לגבי הילד, כגון בחירת סוג מוסד החינוך שבו יתחנך הילד, טיפול רפואי מורכב או הוצאת הילד מהארץ לתקופה העולה על שבועיים, נמצאים בסמכות הוריו הביולוגיים. ¹³ במשך שנים רבות האומנה לא הייתה מעוגנת בחוק. רק בשנת תשע"ו התקבל החוק להסדרת האומנה בישראל.

אימוץ בין ארצי – אימוץ בין ארצי הוסדר בחוק בשנת תשנ"ו (1996), והוא מופעל רק על ידי עמותות שקיבלו אישור לעסוק באימוץ בין ארצי משר הרווחה ומשר המשפטים. עמותה כזאת פועלת מול מדינה מסוימת, והיא צריכה להסדיר את הרישוי לכל מדינה בנפרד. הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי מפקחת על העמותות הללו. כמו כן היא רשאית, בנסיבות מסוימות, לפעול בעצמה באימוץ בין ארצי, כאשר אי אפשר לפעול באמצעות עמותה מוכרת.

היתרון באימוץ בין ארצי לעומת אימוץ בארץ הוא האפשרות לפער גיל גדול יותר בין ההורים המאמצים לילד – עד ארבעים ושמונה שנים בין הילד לבין ההורה הצעיר. חיסרון מרכזי באימוץ בין ארצי הוא שבדרך כלל הילד אינו יהודי, והוא יצטרך לעבור גיור על פי ההלכה¹⁴. כמו כן, בניגוד לאימוץ בארץ שנעשה ללא עלות, אימוץ בין ארצי כרוך בתשלום גדול לעמותה שהאימוץ מתבצע דרכה¹⁵.

footnotes: ¹⁴ על פי החוק אין חובת גיור. ¹⁵ נכון ליום כתיבת שורות אלה (אלול תשע"ח) המחיר מוגבל לסך של 22,000 יורו. בנוסף לכך יש הוצאות טיסה ושהייה בחו"ל כדי להביא את הילד.

כמו באימוץ פנים ארצי, גם באימוץ בין ארצי נרשמים בפנקס האימוצים פרטי הזהות של ההורים הביולוגיים, ככל שהם ידועים. כמו כן, גם ילדים שאומצו באימוץ בין ארצי יכולים לפנות בהגיעם לגיל שמונה עשרה לשירות למען הילד כדי לבקש מידע. מטבע הדברים, המידע אודות המשפחות הביולוגיות באימוץ בין ארצי קטן ביותר, בהתאם לפרטים שנמסרים על ידי המדינה שמוסרת את הילדים.

בשנים האחרונות יש ירידה עקבית ניכרת במספר הילדים המאומצים בארץ באימוץ בין ארצי. הירידה נובעת בין היתר משינוי הגישה הבינלאומית כלפי אימוץ והעדפת אימוץ פנים ארצי על פני אימוץ בין ארצי, ולכן ההיצע של המדינות שמוסרות ילדים לאימוץ הולך ומצטמצם. כך ירד מספר הילדים המאומצים בארץ באימוץ בין ארצי ממאתיים וארבעה עשר בשנת 2007 לעשרים וארבעה בלבד בשנת 2016 ¹⁶. כמו כן, מספר העמותות שפעילוֹת בתחום האימוץ הבין ארצי ירד משבע עשרה עמותות בשנת 2000 לשתי עמותות בלבד בשנת 2018 ¹⁷. נוסף על כך, גיל הילדים שנמסרים לאימוץ בין ארצי הולך ועולה, וכן עולה משך זמן ההמתנה לאימוץ.

footnotes: ¹⁶ על פי סקירת השירותים החברתיים 2016, שם. ¹⁷ ראה יוסי תמיר וזוהר נוימן, 'סוגיות ביישום האימוץ הבין ארצי בישראל – נייר מדיניות', הוגש למרכז המחקר והמידע של הכנסת. הנתונים על מספר העמותות הפעילות כיום מופיעים באתר משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

אימוץ בארץ ובעולם לא תלוי באזרחות אלא בתושבוּת, כלומר היכן האדם חי בפועל. אדם יכול לאמץ במסגרת אימוץ בין ארצי רק אם חי בארץ לפחות שלוש שנים במהלך חמש השנים האחרונות או לפחות 12 חודשים מתוך 18 החודשים האחרונים מזמן הגשת הבקשה לאימוץ. הגדרת התושבוּת באימוץ בארץ אינה מוגדרת בחוק, לפיכך מתאפשרת גמישוּת מסוימת.

יוחסין

א. כאשר ילד נמסר לאימוץ על ידי אימו ולא ידוע מי אביו, יש לברר אצלה מיהו אבי הילד. אם האֵם מסרבת לומר מיהו אבי הילד, יש להשתדל לפחות לבקש ממנה שתצהיר אם אבי הילד הוא יהודי שמותר לו לבוא בקהל, דהיינו שמותר לו לשאת אישה יהודית. האֵם נאמנת בדבריה, ויש לרשום את הצהרתה בתיקו של הילד¹⁸.

footnotes: ¹⁸ הרב שלמה דיכובסקי בהרצאתו בכנס פוע"ה תשס"א, בהתבסס על שלחן ערוך, אבן העזר, סימן ד, כו; והוסיף שלמרות שהאם אינה בקיאה בהלכות יוחסין, צריך לשאול אותה האם הוא כשר באופן כללי, ואין אנו מחפשים מומים וממזרוּת, שמשפחה שנטמעה נטמעה.

ב. במקרה שבו האֵם לא מסרה הצהרה כלשהי לגבי זהות אבי הילד, הילד מוגדר כ'שתוקי', שהוא ספק ממזר, מצב שאינו מאפשר לו לבוא בקהל¹⁹. למרות זאת, יש מן הפוסקים שהעלו כמה סברות להכשיר ילדים כאלה לבוא בקהל, ואפשר לסמוך על דבריהם בשעת הדחק, כשאין שום אפשרות להשיג פרטים מזהים של אבי הילד המאומץ²⁰.

footnotes: ¹⁹ שלחן ערוך, שם, ובסעיף לו. על פי הכתוב שם מותר לילד כזה להינשא רק לגיורת, ולילדה כזאת מותר להינשא רק לגר.אם אבי הילד הוא גוי, אין בעיה של ייחוס, שכן הנולד ליהודיה וגוי מותר לו לבוא בקהל. החשש הוא שמא אבי הילד הוא יהודי שאסור לו לבוא בקהל, דהיינו ממזר, ואז גם לילדיו יש דין ממזר, ואסור להם לבוא בקהל. על אף שהממזרים הם מיעוט ורוב היילודים כשרים לבוא בקהל, חז"ל עשו מעלה ביוחסין, ראה קידושין עג, א. ²⁰ בשו"ת נודע ביהודה (קמא, אבן העזר, סימן ז) חידש שבמקום שבו רוב האנשים כשרים לבוא בקהל והאֵם נפטרה מבלי למסור פרטים מזהים על אבי הילד, אפשר להקל ולהתיר לילד לבוא בקהל. הטעם לכך הוא שחז"ל החמירו לפסול את הילד גם במקום שבו רוב האנשים כשרים לבוא בקהל, מפני שייתכן שאבי הילד הלך למקומה של האֵם כשהרתה ממנו, ומצב כזה מוגדר בהלכה כ'קבוע', שדינו שהוא ספק שקול, ויש להחמיר בו, גם אם הרוב נוטה לקולא. לעומת זאת, הדיון על הילד מתעורר בשעה שהוא נולד, ובאותו זמן האֵם כבר לא נמצאת במקומה ה'קבוע', וממילא אין להחיל על הילד את הכללים המחמירים. אף על פי כן, בדרך כלל מחמירים על הילד, כיוון שדנים על הילד ועל אמו בבת אחת, ואי אפשר להפריד ביניהם ולהקל על הילד בשעה שמחמירים על האם (הדיון על האֵם מתקיים, כיוון שהנבעלת לפסול נאסרת מכאן ואילך להינשא לכהן). החומרה נדרשת כשהאם נמצאת לפנינו, אך אִם האֵם נפטרה לפני הדיון במעמדו האישי של הילד, אפשר להקל בדוחק כדי להתירו לבוא בקהל.נודע ביהודה מבסס את חידושו על דין 'אסופי' שמופיע בגמרא, שהוא תינוק שנמצא בשוק ואין יודעים מי הוריו, ויש חשש שהשליכו אותו כיוון שהוא ממזר, ולכן הוא נאסר לבוא בקהל (ראה אוצר המושגים, ערך אסופי). אך להלכה נפסק שאם יש סימנים שהאסופי טופל כיאות, ואף על פי שהושלך, משליכיו בכל זאת חפצו שיישאר בחיים – אפשר להכשירו לבוא בקהל, למרות שעל כל אסופי אפשר היה להשית גם את הדין של שתוקי (שהרי אין יודעים מי אביו). לדברי נודע ביהודה, הסיבה שלא משיתים על אסופי גם את דיני שתוקי היא שדיני שתוקי הם רק כשדנים גם על האם וגם על הילד, אך אם דנים רק על הילד – כמו במקרה של אסופי – אין להחיל עליו דיני שתוקי. רוב הפוסקים חלקו על חידושו של נודע ביהודה, ראה פתחי תשובה, אבן העזר, סימן ד, ס"ק מא, ואוצר הפוסקים, סימן ד, ס"ק צז, ט. למרות זאת, בשבט מיהודה (שער רביעי, פרק טז, וכן הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בדין שתוקי ואסופי', הערות לסוף כרך א של אוצר הפוסקים) כתב שיש לצרף לדברי נודע ביהודה את דברי שב שמעתתא (שמעתתא ד, פרק כב), שבמקום שבו לא שכיח אפילו מיעוט של פסולים, יש להכשיר שתוקי, ולכן יש להקל לילדים מאומצים במדינת ישראל לבוא בקהל גם כשלא ידוע מי אבי הילד, שכן גם במקרה של ילד מאומץ אין דנים על האֵם אלא רק על הילד. על דבריו הסתמכו שו"ת עשה לך רב, חלק ח, סימן ע, והרב שלמה דיכובסקי, 'תינוקות מאומצים – יוחסין וגיור', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 177–179. לעומת זאת, הרב משה פינדלינג ('אימוץ ילדים', נועם ד, תשכ"א, עמ' סו-סט) כתב שבמקום שאי אפשר לחקור את האמא, אי אפשר להתיר את הילד לבוא בקהל, שכן רוב הפוסקים חלקו על חידושו של בעל נודע ביהודה, כדלעיל, ולשיטתו אף הנודע ביהודה עצמו התיר רק במקום שהאם מתה ולא במקום שהיא בחיים ואין אנו יודעים היכן היא. לכאורה דבריו צריכים עיון, שהרי הוכחת נודע ביהודה היא מאסופי, והמציאות שם היא שאיננו יודעים היכן האֵם, ולא שמתה, וכן כתב בשו"ת עשה לך רב, שם – "דְמַה לי מתה ומה לי שנעלמו עקבותיה לגמרי", ובמקום צורך גדול יש להתיר לדעתו אפילו במקום שהאם לפנינו אלא שאי אפשר לחקור אותה. ראה אוצר המושגים, ערך שתוקי.

ג. חיובים וזכויות ממוניות לילדים מאומצים נעשים היום במדינת ישראל על פי חוק האימוץ²¹ ולא בדרך הלכתית. אפשר לסדר את החיובים והזכויות לא רק על פי החוק האזרחי אלא גם לפי ההלכה היהודית כדי למנוע בעיות עתידיות בעניינים ממוניים, כגון חיובי מזונות וירושה²². ויש מי שכתב שאם על פי החוק ילד מאומץ יורש את הוריו המאמצים, יש לכך תוקף גם על פי ההלכה²³.

footnotes: ²¹ על פי חוק האימוץ, סעיף 16 – "האימוץ יוצר בין המאמֵץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו". בנוסף לכך, החוק מפנה לסעיף 16 לחוק הירושה, שבו נאמר שילד מאומץ נחשב כילדו של המאמץ לעניין ירושה, דהיינו שהוא יורש את ההורים המאמצים ואת שאר קרוביהם כאילו הוא ילדם, וכן ההורים המאמצים וקרוביהם יורשים את הילד המאומץ כאילו הוא ילדם. (שני חריגים יש בחוק האימוץ – החריג האחד הוא שיש לבית המשפט סמכות לצמצם בצו האימוץ את תוצאות האימוץ. החריג השני הוא שחוק האימוץ אינו פוגע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין, דהיינו שהאימוץ לא יכול לבטל את הקשר הביולוגי לענייני נישואין וגירושין.) ²² הרב משה פינדלינג, 'אימוץ ילדים', נועם ד (תשכ"א), עמ' עח-פד. הרב ברוך מרדכי אזרחי, 'גדרי התחייבות באימוץ ילדים', נועם, שם, עמ' צד-קמח. ראה הרב שלמה דיכובסקי, 'חובת ההורים לזון את ילדיהם המאומצים', תחומין טו (תשנ"ה), עמ' 278–291. ²³ שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ל.

לאמץ ילד גוי ולגיירו²⁴

footnotes: ²⁴ בכתיבת הפִּסקה הבאה נעזרנו במאמרו של הרב ישראל רוזן, 'גיור קטינים המאומצים במשפחות חילוניות', תחומין כ (תש"ס), עמ' 245–250, וכן במאמרו של הרב שלמה דיכובסקי, 'תינוקות מאומצים – יוחסין וגיור', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 179–183. למעשה הדברים תלויים במדיניות של בתי הדין הרבניים לגיור, שהם המוסד היחיד שיש לו סמכות ממלכתית לגייר במדינת ישראל, והרבנות הראשית מכירה רק בגיורים הללו.

גר קטן – מטבילין אותו על דעת בית דין... דזכות הוא לו, וזכין לו לאדם שלא בפניו. כתובות יא, א

כאשר ההורים המאמצים ילד גוי הם שומרי מצוות, אין כל בעיה הלכתית לגייר את הילד על דעת בית דין, כיוון שזכות היא לו. אולם כשההורים אינם שומרי תורה ומצוות, יש לחשוש שמא לא יחנכו את הילד לקיום מצוות. האם גם אז הגֵרוּת נחשבת כזכות לילד? האם הזכות שבגיור היא בכך שהקטן יוכל לקיים מצוות לכשיגדל, ואם לא יקיים – אין בכך זכות, או שמא עצם הצטרפותו לעם ישראל, תוך קיום חלק מן המצוות, נחשבת לזכות, גם אם יעבור עברות רבות?

נושא זה עלה בדברי הפוסקים, ויש בו שתי גישות:

כיוון דאנו יודעים דיעבור בוודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית זה, אם כן אין זה זכות לו כי אם חובה, ובכגון דא לא אמרו 'זכין לאדם'. רבי יצחק מפוניביז', שו"ת זכר יצחק, חלק א, סימן ב

יידע כבוד תורתו, כי בדבר הזה כבר דנו רבותינו גדולי ההוראה בדור שלפנינו וכולם הורו ואמרו שאין לגייר בזמננו גר קטן, אפילו אם אביו ואמו רוצים בכך... והעיקר שאין בזמננו שום זכות לקטן שיגיירו אותו, ובפרט מי שמתגדל בבית הורים שאינם מקיימים תורה ומצוות, והילד גם כן לא יקיים את המצוות שנתחייב בהן על ידי גירות, ואם כן, לא זו בלבד שאין הגירות זכות לו אלא היא חוב גמור, ואסור לגרום חוב לאדם אף על פי שאינו יהודי. ולא עוד, אלא שהגירות שהיא חובה לו היא בטלה ומבוטלה ואינו גר כלל ויבוא לידי מכשול, שיחשבו וגם הוא יחשוב את עצמו לישראל. ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה. הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש, חלק ב, סימן סא²⁵

footnotes: ²⁵ במהדורה הישנה, סימן צו.

ולעומת זאת:

הנה אם אביו רשע מחלל שבת ואוכל טריפות ואמו נכרית, ובוודאי הבן גם כן יגדיל ויתחזק בדרך זה, לכאורה אין זה זכות לוולד... מכל מקום כבר כתבתי בספרי (יורה דעה, חלק ב, סימן ק, יא) דהווי זכות לגר, שאף שייענש, מכל מקום יש לו חלק לעולם הבא, מה שאין כן אם יישאר נכרי... מכל מקום לא הווי זכות ברור כל כך, על כן בכהאי גוונא הגדילו יכולים למחות. הרב יצחק שמעלקיס, שו"ת בית יצחק, אבן העזר, חלק א, סימן כט

מכל מקום עדיף ליה להיכנס לכלל ישראל אף שייענש, דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וזכות גדול לפניו אף שעבר על מקצת עברות. הנ"ל, שם, יורה דעה, חלק ב, סימן ק, יא

אף שעל ידי הגירות יעבור כל איסורי התורה, גם עבודה זרה ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות, ובלא הגירות לא יעבור על האיסורים, דמותרים בני נח, מאחר שנשאר בין הגויים. והוא, משום דעל כל פנים מאחר והוא גר, הרי נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעולם הבא על מעשיו הטובים שיעשה, אף שלא בכוונה למצווה. וגם כיוון שידע שהוא גר, הרי יתכוין גם למצווה, והאיסורים שיעבור הרי יהיה רק בדין שוגג... ונוגע זה במדינתנו, שהרבה מאלו שאין ראויין להוליד בנים לוקחין תינוק לגדלו כבן כדי לפקח צערם, ובסתם הוא תינוק של נכרים, ומטבילין אותו על דעת בית דין, אם יכולין בית דין לגייר תינוק כזה, כשאלו שלקחוהו לגדלו כבן אינם שומרי תורה, שאם כן הרי לא יחנכוהו למצוות, אם נחשב זה על כל פנים זכיה והווי גירות, או לא נחשב זה כזכות ולא הווי גר? דמהרמב"ם משמע שהוא גר. וצריך עיון לדינא למעשה, אף שמסתבר יותר שהוא זכות. הרב משה פיינשטיין, דברות משה, שבת, סימן סד, הערה יא

מלבד ההיגיון הפשוט, גם מתוך הדיון על אימוץ ילד גוי, עולה בבירור ההעדפה לאמץ ילד יהודי על פני אימוץ של ילד גוי, ולכן כל הפוסקים מצדדים למעשה בהעדפה ברורה של אימוץ ילד יהודי על פני ילד גוי.

ואם לעצתי תשמעו, אין צריך להכניס זרע נכרים, כי אין בזה שום צורך ותכלית. ורק כשבא גם מעצמו להתגייר לשם שמיים, צריך לקבלו. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סוף סימן קסב

ד. ברור שעדיף לאמץ ילד יהודי מאשר ילד גוי²⁶. גם כדי שיקבל חינוך יהודי, וגם מפני שזה חסד לילד היהודי ולא רק לזוג²⁷.

footnotes: ²⁶ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א, סוף סימן קסב, המצוטט כאן. ²⁷ הרב אביגדֹר נבנצל בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א.

ה. בגיור נקבה צריך קבלת עול מצוות וטבילה, בגיור זכר צריך בנוסף לכך גם מילה²⁸.

footnotes: ²⁸ שלחן ערוך, יורה דעה, סימן רסח, ב.

ו. למעשה, קבלת עול מצוות היא תנאי עיקרי גם בגיור קטינים, לכן צריך שההורים המאמצים יהיו שומרי תורה ומצוות²⁹.

footnotes: ²⁹ הרב שלמה דיכובסקי, תחומין שם, עמ' 182, על פי שו"ת מטה לוי, חלק ב, סימן נה, בשם הרב יצחק אלחנן ספקטור, ועל פי שו"ת זכר יצחק, חלק א, סימן ב, ועל פי שו"ת חבצלת השרון, חלק א, יורה דעה, סימן עה, ועל פי שו"ת דעת כהן, סימן קמז. וראה בדברי הרב דיכובסקי (שם), שאם הילד לומד בבית ספר דתי, ובייחוד אם הוא שוהה בפנימייה דתית, שיש לגיירו אף אם הוריו המאמצים אינם שומרי תורה ומצוות.

שאר דיני הגיור לא יפורטו כאן כי רבים הם, ואין כאן מקום להאריך.

אם בכל זאת נעשה אימוץ וגיור של ילד גוי במשפחה שאינה שומרת מצוות, האם למעשה יש לקבל את הגיור? הסיבה לספק היא השאלה האם גיור של ילד מקביל לגיור של גדול שבו קבלת מצוות היא תנאי מהותי בגיור, וללא קבלת מצוות אין הגיור תופס, או שמא הגורם של קבלת מצוות אינו מעכב בקטן, כיוון שקטן פטור ממצוות.

גם בשאלה זו יש דעות לכאן ולכאן:

אמנם כל זה הוא רק אם הוא באופן כזה שאנו יודעין שבגדלותו יקיים את המצוות, דבאמת הלוא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת... ודאי צריך על כל פנים שאביו או אמו, או שניהם יחד, ימסרו אותו³⁰ על דעת קבלת המצוות. אבל בעניין שהדבר מתברר שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה, מאי מהני מה שהם מוסרים אותו לגירות על דעת בית הדין? דפשיטא דלא עדיפה מסירתם מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה, שכיוון שחסרה קבלת המצוות, אין זו גירות כלל. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שו"ת דעת כהן, יורה דעה, סימן קמז

footnotes: ³⁰ הכוונה למסור אותו לבית הדין לצורך גיורו.

ולעומת זאת:

יש לומר דדווקא באופן שיתנהג כישראל דהווי זכות גמור, בכהאי גוונא אינו יכול למחות. אבל באופן שיתנהג באיסור, אף שמכל מקום הווי זכות, כמו שכתב בשו"ת בית יצחק, אבל אפשר דלא הווי זכות גמור, ובכהאי גוונא יכול למחות בגדלותו. אבל באמת מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות – אין זה כמחאה על הגירות, רק שעובר עברה כישראל, ובוודאי הווי גר. אבל הצדק עם רום מעלת כבודו, שאין לבית דין כשר להזדקק בענייני גירות כאלה. אך איני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה כנגד הגירות, כי בעיני עם הארץ זהו כחילול ה' שאינם מניחים הנשים להתגייר, ובפרט הילדים שבאמת על פי דין אפשר לגיירם. הרב חיים עוזר גרודזינסקי, שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן כח

ז. הפוסקים נחלקו האם לקבל בדיעבד גיור של ילדים שמאומצים במשפחות שאינן מחנכות לקיום תורה ומצוות³¹. יש מי שהכריע שגם אם לכתחילה אין לקבל גֵרוּת קטן כשהוריו המאמצים אינם שומרי מצוות, בדיעבד – אם גיירוהו על דעת בית דין, הגֵרוּת חלה ואין לבטלה. גם אם הוריו לא יחנכוהו לשמירת מצוות, וגם אם בגדלותו לא ישמור מצוות, הריהו יהודי כדעת המתירים³².

footnotes: ³¹ ראה דברי שו"ת דעת כהן ושו"ת אחיעזר, המצוטטים כאן. ³² הרב שלמה דיכובסקי, תחומין, שם.

ח. לפי הדעה הזאת, אם אפשר יהיה להבטיח שהקטן יקבל חינוך יהודי בסיסי לשמירת מצוות – ברמה ובהיקף שיתנו לו בסיס ממשי בגדלותו – אזי יש מקום לשקול לקבלו גם לכתחילה, והכל לפי ראות עיני בית הדין ולפי שיקול דעתם³³.

footnotes: ³³ הרב שלמה דיכובסקי, תחומין, שם. וראה שם שהציע לתקן שכל קטן שיתגייר על דעת בית דין יחויב ביום היכנסו למצוות להופיע בפני בית הדין ולקיים מצווה שבין אדם למקום, כגון תפילין אצל בנים, וכך יקיים הילד מצווה מן התורה מיד בגדלותו, ואי אפשר יהיה לטעון שאי קיום מצוות הוא מחאה על הגיור. אך ראה הערת הרב ישראל רוזן (שם), שהתנגד להצעה זו, עקב החשש שהדבר יגרום לפקפוק כללי בתוקף הגיור.

אפשרות לגיור קטן ללא קבלת מצוות בשיטת 'עבדות ושחרור'

ט. יש שהעלו אפשרות של גיור ללא קבלת מצוות בשיטת 'עבדות ושחרור'. הסבר – עבד חייב במצוות כאישה. אם נוכרי ימכור את עצמו להיות לעבד לישראל ויקבל אחר כך גט שחרור, הוא יהפוך בעת שחרורו לגר גמור שמחויב בכל המצוות, גם אם אינו חפץ בקיומן. אך למעשה הפוסקים הסתייגו או דחו פתרון כזה³⁴.

footnotes: ³⁴ שו"ת אגרות משה (יורה דעה, חלק א, סימן קסב) העלה אפשרות כזאת לפתרון, אך הביע הסתייגות וכתב שפתרון כזה ייתכן רק אם הורי הקטן יתרצו בכך. בשו"ת מנחת שלמה (חלק א, סימן לה, ג) כתב שפתרון כזה לא שייך כלל לגֵרוּת שבזמננו, כיוון שהוא נגד דינא דמלכותא, וגם מדובר בהערמה גמורה, שהרי ברור לכולם שאין כאן כוונה לעבדות, ואף אם נחשב כגר, מי שמגייר באופן כזה עובר על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹל" (ויקרא יט, יד), שהרי אין כאן כוונה שהילד שמתגייר יקיים מצוות.בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר, סימנים כג-כה) ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ה, סימנים מז-נב) דנו בעניין דומה, האם אפשר לתת פתח לממזר להתיר את ילדיו לבוא בקהל על ידי נשיאת גויה שתתגייר לשם שפחות, ואז ילדיו ממנה יהיו מוגדרים כעבדים, וכשישחרר אותם יהפכו לעבדים משוחררים שמותרים לבוא בקהל ולישא אישה ישראלית. עצה זאת מופיעה כבר בדברי רבי טרפון במשנה, קידושין (פרק ג, יג, בבלי סט, א), והיא נפסקה להלכה בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן ד, כ). הקושי ביישום הצעה כזאת בימינו הוא שבימינו עבדות אינה קיימת והיא גם אסורה על פי חוק, ולא ברור אם אפשר להחיל את דיני העבדות אך ורק על הצד של המעמד האישי מבלי להחיל גם את צד העבדות הכללי. שו"ת מנחת יצחק לא קיבל את ההצעה הזאת. לעומת זאת, בשו"ת חלקת יעקב סבר שיש מקום להתיר, אך כיוון שבשו"ת מנחת יצחק התנגד לכך, כתב שרב יחידי אין לו רשות ליתן הוראה בעניין תמוה לרבים עד שיסכימו עמו גדולי בעלי הוראה שבדור.לסיכום הנושא ראה הרב ישראל רוזן, 'גיור ללא קבלת מצוות בשיטת עבדות ושחרור', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 184–190. אך ראה הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'בדין ממזר נושא שפחה', ישורון, ז (תש"ס), עמ' תפו-תצח, שהציע שהממזר יקנה את השפחה בתנאי שיפקירנה באותו יום, וההלכה היא שהמפקיר את עבדו שוב אין לו בו זכויות ממוניות, אך מעמדו האישי נשאר כשל עבד עד שיקבל גט שחרור. לדבריו, באופן כזה פשוט שהשלטונות אינם מקפידים, ולכן אין כאן בעיה חוקית או בעיה של "דינא דמלכותא דינא". וכן הורה הלכה למעשה לרב דוד בס, במכתב בכתב ידו משבט תשס"ה. גם הרב אליהו אברג'יל, בפסק דין מיום י' בסיוון תשס"ב (תיק מספר 023701279-15, בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע), הורה הלכה למעשה לאפשר לממזר לישא אישה שרוצה להתגייר כאשר האישה תסכים להימכר לו ותטבול לשם עבדות, בתנאי שהשלטונות יסכימו לכך, וכתב שלפסק דינו הסכימו גם הרב מרדכי אליהו והרב שלום משאש. למעשה, בשני המקרים שבהם ניתן פסק לאפשר זאת הלכה למעשה, בסופו של דבר לא הוצרכו לכך, שכן בית הדין טיהר את הממזרים והכשירם לבוא בקהל.

גיור תינוק אסופי³⁵

footnotes: ³⁵ אסופי – כינוי לתינוק שנאסף מהשוק ולא ידוע מי הוריו. ראה אוצר המושגים, ערך אסופי.

י. תינוק שנמצא נטוש במקום שרוב תושביו יהודים ונמסר לאימוץ³⁶, יש להטבילו לגיור על דעת בית דין. גיור זה הוא לחומרא ולהסרת ספק, ולכן אין צורך בברכה, ואם הוא נימול עוד בטרם עבר את תהליך הגיור, אין צורך בהטפת דם ברית³⁷. אם התינוק נמצא נטוש בעיר שרובה נוכרים, יש לגיירו מן הדין, ואפילו אם עורך הדין שסידר את האימוץ טוען שהילד יהודי, כיוון שאי אפשר לברר את הדבר, ויש לחשוש שעורך הדין אינו דובר אמת, אלא אומר כך כדי להשביח מקחו³⁸.

footnotes: ³⁶ מדובר במקרה שבו ניכר שהתינוק לא הושלך למיתה, אלא כדי שמי שימצאנו יטפל בו ויְחַיֶּה אותו. אם התינוק הושלך למיתה, חוששים שהוא מוגדר אסופי, שדינו כספק ממזר שאסור לו לבוא בקהל. ראה גם לעיל, הערה 20. ³⁷ ראה הרב אברהם ח' שרמן, 'גיור תינוק אסופי לשם אימוץ', תחומין כ (תש"ס), עמ' 237–244. ³⁸ שו"ת עשה לך רב, חלק ח, סימן עא.

התייחסות לברית מילה של תינוק מאומץ הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק עד – 'ברית מילה', בפִּסקה 'מילת ילד מאומץ', עמ' 354–355.

התייחסות לפדיון הבן של ילד מאומץ הובאה שם, פרק עה – 'פדיון הבן', בפִּסקה 'פדיון ילד מאומץ', עמ' 361.

כיצד לקרוא לילד מאומץ³⁹

footnotes: ³⁹ אין הכוונה איזה שם לתת לו, אלא כאשר קוראים או כותבים את שמו של הילד המאומץ, כגון בעלייה לתורה או בכתובה, האם לכתוב את שם ההורה הביולוגי – כאשר השם ידוע – או לכתוב את שם ההורה המאמץ.

משל ליתומה שהייתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן, וגידלה ושימרה כראוי. ביקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה, אמר לה: מה שמך? אמרה: פלונית. אמר לה: ומה שם אביך? התחילה שותקת. אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת? אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד. שמות רבה, פרשה מו, ה

"וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" – ואונקלוס תרגם: "ושום בת אתת אשר סרח"⁴⁰... אבל הייתה בת אשתו מאיש אשר לא היה לו בן והייתה נחלתו לבתו... לכך נאמר: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" ולא אמר 'ובת אשר', לומר כי היה שמה 'בת אשר' ונקראת 'שרח'⁴¹. רמב"ן על התורה, במדבר כו, מו

footnotes: ⁴⁰ בנוסח תרגום אונקלוס שלפנינו אינו כן. ⁴¹ דהיינו, שרח הייתה בתה של אשת אשר ולא של אשר עצמו, אך למרות זאת היא כונתה 'בת אשר' כיוון שגדלה בביתו.

יא. הורה מאמץ שכתב על בנו או בתו המאומצים שהם בנו או בתו, וכן ילד מאומץ שכתב על הוריו המאמצים שהם אביו ואמו, אין בכך שקר, כיוון שהם גידלוהו, הרי הם ראויים להיקרא הוריו⁴².

footnotes: ⁴² תשובת מהר"ם מרוטנבורג שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס לבוב, סימן רע, ובספר סיני וליקוטים, סימנים קכט-קל, ובתשובות מימוניות, משפטים, סימן מח. רמ"א, חושן משפט, סימן מב, טו. אומנם בכנסת הגדולה (הגהות הטור, חושן משפט, סימן מב, עה) כתב שנראה לו שדין זה נאמר רק כשאין להורה המאמץ ילדים ביולוגיים משלו, וכן כתב בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א, סימן קסה). ובשו"ת חתם סופר (חלק ג, אבן העזר חלק א, סימן עו) כתב שטעמו של בעל כנסת הגדולה הוא מחשש להפסד בניו הביולוגיים שהם יורשיו (ואם אין לו בנים, ייתכן שיעדיף לתת את הירושה לבנו המאומץ). לעומת זאת, באורים ותומים (אורים שם, ס"ק מז) כתב שאין טעם לחלק בין מקרה שיש להורה המאמץ ילדים או שאין לו ילדים, אלא אם כן שמו של הילד הביולוגי כשמו של הילד המאומץ, וכן פסק ערוך השלחן, חושן משפט, סימן מב, כ. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד, סימן כב) כתב שהאפשרות לקרוא לילד המאומץ בשם ההורה המאמץ היא דווקא כשההורים הביולוגיים אינם בחיים, אך לכתחילה אין לנהוג כך כשהם עדיין חיים.

יב. כשמעלים ילד מאומץ לתורה, יש שכתבו שיש להעלותו בשם אביו הביולוגי, כדי שלא ייווצרו מכך תקלות⁴³. ויש שכתבו שיש להעלותו לתורה בשם אביו המאמץ, שאין כאן חשש שקר, כדלעיל⁴⁴. ויש מי שכתב שאף על פי שאין לאסור לקרוא לו לתורה בשם אביו המאמץ, אם אביו המאמץ כהן או לוי, אין להעלותו בשם אביו המאמץ, כיוון שיבואו להחזיק אותו בטעות לכהן או ללוי, ועלולות לצמוח מכך טעויות⁴⁵.

footnotes: ⁴³ שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן קלו, וחלק ב, סימן קטו, וחלק ד, סימן מט, וחלק ה, סימן מד. שו"ת משנה הלכות, חלק ד, סימן קסט. ⁴⁴ ראה שו"ת חתם סופר, שם. שו"ת לב אריה, חלק א, סימן נה, אך יש לתקן שיכתבו בפנקס בית הדין שהוא בן מאומץ. הרב חיים דוד הלוי, אור תורה, שנה כב, חוברת י (תמוז תש"ן), סימן קל. ⁴⁵ הרב משה פינדלינג, 'אימוץ ילדים', נועם ד (תשכ"א), עמ' עז.

למעשה, יש מי שהורה שאם יודעים את שם אביו הביולוגי, צריכים לקרוא לו כך לתורה. אך אם הרשויות אינן מוכנות לגלות את שם אביו למשפחה המאמצת, מותר לקרוא לו בשם המאמץ⁴⁶.

footnotes: ⁴⁶ הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, חושן משפט, סימן מב, עמ' לד, 5.

יג. בכתובה ובגט, אם יודעים את שם האב הביולוגי, לכתחילה יש לכתוב את שמו⁴⁷. אך כאשר שם האב אינו ידוע, יש שכתבו לא לכתוב כלל את שם האב⁴⁸. ויש מי שהורה לכתוב 'בן מי שנשכח שמו ונקרא בן פלוני שגידלו', ובשעת הקריאה תחת החופה כנהוג, אם ירגיש שאין זה כבוד לִמְגַדלו, יוכל לדלג על התיבות הנוספות, אבל בכתיבה יכתבו כדלעיל⁴⁹. ויש שכתבו שבמקום שהאב הביולוגי אינו ידוע אפשר לכתוב את שם האם או 'בן פלוני המגדלו'⁵⁰. ויש שכתבו שבכל מקום שהאב הביולוגי אינו ידוע אפשר לכתוב את שם האב המאמץ⁵¹, ויש מי שהוסיף שהוא הדין אפילו כששמו של האב הביולוגי ידוע, אך יש עניין שלא לגלות לאחרים שמדובר בילד מאומץ⁵².

footnotes: ⁴⁷ שו"ת יהודה יעלה, חלק ב, סימנים קח-קט. אבני האפֹד, חלק א, שו"ת סימן יז, וראה גם שם, חלק ב, נושא האפֹד, סימן א, ז. שו"ת ציץ אליעזר, שם, ומכל מקום, בדיעבד כשנכתב שם האב המאמץ, הגט כשר. הרב משה פינדלינג, נועם, שם, עמ' עד. הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, שם, עמ' לז. וכן משמע משאר הפוסקים דלהלן שדנו דווקא במקרה שהאב הביולוגי אינו ידוע או במקרים אחרים שבהם יש בעיה לכתוב את שם האב הביולוגי.אך ראה הרב חיים דוד הלוי (אור תורה, שם), שחילק בין גט שבו לכתחילה יש לכתוב את שם האב הביולוגי, לבין כתובה שבה לדעתו אפשר אף לכתחילה לכתוב את שם האב המאמץ, ואין לחשוש שיבואו לטעות עקב כך גם בגט, כיוון שבית דין שמסדר גט מברר היטב את השמות, וגם אם בטעות יכתבו את שם האב המאמץ – אין הגט נפסל בכך. ⁴⁸ שו"ת עזרת כהן, סימן נד. הרב משה פינדלינג, נועם, שם. ⁴⁹ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן צט, וראה באופן דומה שם, חלק ב, סימן כב. בדומה לזה כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה, סימן מד), שיש לכתוב בכתובה את שם האב הביולוגי ולא את שם האב המאמץ, אבל במקום אחר (חלק ו, סימן קנא) הוסיף שאם הילד אינו יודע שהוא מאומץ, ובמידה שהדבר יתגלה לו בכתיבת הכתובה עלול להיגרם לו משבר נפשי גדול, יש מקום לכתוב בכתובה את שם הילד ללא כתיבת שם הורה, ולהוסיף שמתקרא 'פלוני בן או בת פלוני', ויכתבו את שם האב המאמץ. ⁵⁰ שו"ת משנה הלכות, חלק ד, סימן קסט. שו"ת שבט הלוי, חלק ד, סימן קעד. וראה שם שכתב שהוא הדין כשהאב הביולוגי גוי ומתביישים לכתוב בכתובה 'בן אברהם אבינו' (ראה שלחן ערוך, אבן העזר, סימן קכט, כ). הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' לו-לז. ⁵¹ שו"ת בנין ציון החדשות, סימן כא. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. וראה שו"ת חתם סופר, שם. ⁵² הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם.

לספר לילד שהוא מאומץ

בשנים האחרונות מעודדים העובדים הסוציאליים והעוסקים בבריאות הנפש פתיחות וגילוי במשפחות לא ביולוגיות, לעומת הסודיות והשתיקה שהיו מקובלות בעבר. הניסיון שהצטבר בעיקר מן ההקשר של אימוץ מלמד כי העלמת המידע לגבי נסיבות הולדתו של הילד, שיש בה הכחשה מסוימת לייחוד של יחסי המשפחה, עלולה לפגוע בהתפתחתו הרגשית. יתרה מזאת, מוכרת היום זכותם של מאומצים להתחקות אחר מוצאם הביולוגי בהגיעם לגיל בגרות, כנובעת מן הצורך בשלמות זהותם העצמית. חוק האימוץ הישראלי (שמקורו בחוק משנת משנת תש"ך) היה הראשון בעולם אשר קבע את חובת הרשויות לנהל פנקס אימוצים ואת זכות המאומץ לעיין בפנקס בהגיעו לגיל 18. ואולם זכות זאת מותנית בקבלת רשות מאת פקיד הסעד. כמו כן יש לציין, שגם רושם הנישואין מוסמך לעיין בפנקס לצורך בדיקה של חשש לפסול חיתון. מתוך דו"ח הביניים של ועדת אלוני בנושא הפריה חוץ גופית, כסלו התשנ"ג, דצמבר 1992, סעיף 3 ⁵³

footnotes: ⁵³ מצוטט מתוך ספר אסיא יג, עמ' 340–341 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 102–103).

יד. יש לספר לילד את עובדת היותו מאומץ, ואסור להעלים ממנו דבר זה. אם יודעים את שמות הוריו הביולוגיים יש לספר לילד מי הם כדי למנוע ממנו מכשולים בעתיד, כגון לשאת אח את אחותו⁵⁴. כמו כן, כשילד מאומץ עומד להתחתן, יש להודיע לצד השני לפני הנישואין שהילד מאומץ⁵⁵.

footnotes: ⁵⁴ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן סד, ב. והוסיף שאין חובה לספר על כך כשהילדים קטנים, בתנאי שההורים המאמצים מתכוונים לספר להם על כך כשיגדלו. שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן מט, ז, וחלק ט, סימן קמ. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן מב, עמ' לא. ⁵⁵ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. וראה שו"ת מנחת יצחק (שם ושם), שכתב גם הוא שאסור להסתיר מאחרים את עובדת היות הילד מאומץ.

ייחוד, חיבוק ונישוק

בראשונה נתעוררתי על צידוד היתר בזה בראותי בדברי הלבוש (אבן העזר, סימן כב, א) שבכח תורתו כי רב מסביר טעם מדידיה על היתר הייחוד של בן עם אמו, והוא הדין האב עם בתו, והוא מפני שאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה, והוא הדין האב עם בתו. ונראה לכאורה ברור כוונת הסברו בזה, דבהיות שמגדלת אותו ביחסי אם ובן והוא הדין האב את בתו, אם כן זהו גופא החייץ והמחיצה המבדלת ביניהם, וזהו המשריש בלבותם ההרחקה שלא יבואו לידי הרגל עבירה, והביטוי 'אין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה' נובע מכח זה שיחסי הטיפוח הוגדרו ביחסים של אם ובן, והוא הדין אותו הדבר באב עם בתו. ואם כן לפי זה, יש לומר אותו הדבר ואותו הטעם גם בבן ובת מאומצים. דמכיוון שהושרש בלבותם מאז קטנותם שהיא לו כאם והוא לה כבן, וכן באיש הוא לה לאב והיא לו כבת, וביחסי טיפוח כאלה גדלו אצלם, אזי מכח הרגשה זאת תו אין דרכה של האשה לבא עמו לידי הרגל עבירה, וכן אותו הדבר גבי איש, דתו אין דרכו לבא עמה לידי הרגל עבירה. וממילא יש מקום להתיר לפי זה גם החיבוק והנישוק הבא ונובע מיחס וחיבה אבהותי ואמהותי. דלאו קירבה כזאת הוא דקאסרה תורה... בספר יראים סימן קצ"ב מסביר טעם היתר הייחוד לנִדה, מפני שאי אפשר שלא יתייחד עם אשתו נִדה, ואין גוזרים גזירה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה... ולפי זה מגביל⁵⁶ לנימוק זה יש להתיר בבת מאומצת וכן בבן מאומץ כשהיא פנויה⁵⁷... דיש לומר דזהו גם כן כעין גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, דהרבה מן הילדים שמסוג זה יצטרכו להיות מוטלים למעמסה על הציבור באין להם מאסף... כתבתי בצידוד צדדי היתר הנ"ל, הגם שנדמה שנכנסים לכאורה בפירצות דחוקות, בכדי ללמד זכות על ישראל, ובראותינו שגם גדולים וטובים לא נזהרים בזה, ובכדי לא לסגור הדרך לפני ילדים אומללים שלא יהא להם דורש ומבקש מבתים שיחנכו אותם שם על ברכי התורה והמסורה. וזאת מיהת לדעת שזה אסור בוודאי לקחת לכתחילה לאמץ ילדים שהם כבר בגיל של איסור ייחוד, דהיינו בת מגיל ג' שנים ויום אחד ובן מגיל תשע שנים ויום אחד, אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו, סימן מ - קונטרס איסורי יחוד, פרק כא

footnotes: ⁵⁶ כך במקור. ⁵⁷ איסור ייחוד בפנויה הוא גזירה מדרבנן, ראה רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כב, הלכה ג.

עוד בעיה והיא קרובה ועיקרית, ולא עוד אלא שמזמן לזמן מתגדלת התקלה, והיא בשאלת אימוץ ילדים. מספר המשתדלים לאמץ ילדים הולך ורב, וכפי שראיתי בכמה וכמה מקרים של זוגות המקפידים אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לא שמים לב כלל שכל ענייני איסור ייחוד, חיבוק ונישוק וכו', קיימים בתקפם בנוגע לילדים המאומצים. האדמו"ר מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, אוצר הפוסקים, כרך ט, עמ' קל⁵⁸

footnotes: ⁵⁸ מכתב מיום כ"ג בטבת ה'תשכ"ה.

טו. יש אוסרים ייחוד, חיבוק ונישוק בין הורים לילדיהם המאומצים, כיוון שכל מה שהתירה התורה ייחוד, חיבוק ונישוק הוא דווקא לבנים ובנות ביולוגיים, אבל לא לילדים מאומצים או חורגים, אף על פי שמגדלים אותם מגיל צעיר ולעיתים אף מיום לידתם, ולמרות שאין בחיבוק ונישוק דרך תאווה וחיבת ביאה אלא דרך נישוק וחיבוק כמו לבנים ולבנות⁵⁹. ויש מתירים ייחוד, חיבוק ונישוק עמם, כיוון שמגדלים אותם כבנים ובנות שלהם, ואין בחיבוק ונישוק דרך תאווה וחיבת ביאה⁶⁰, ולעניין איסור ייחוד יש גם לסמוך על כך שרוב הזמן אין ייחוד מפני ששני בני הזוג נמצאים בבית, ואף בזמנים שאין הדבר כך, יש לומר שהחשש שאם יעברו איסור שמא ייוודע הדבר לבן או לבת הזוג, מועיל להציל מאיסור ייחוד⁶¹, וכן מפני שמדובר בגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה⁶².

footnotes: ⁵⁹ הרב מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, דבריו הובאו באוצר הפוסקים, כרך ט עמ' קל, המצוטט כאן. זכרון עקידת יצחק, עמ' לג-לז, וכתב שהסכים אתו הרב יחזקאל סרנא. הרב דוב בריש וויידענפעלד – האדמו"ר מטשעבין, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, הרב עזרא עטייה, דבריהם הובאו על ידי הרב אהרן יעקובוביץ באוצר הפוסקים, שם, עמ' קלב, ולשיטתם הוא בכלל אביזרייהו דגילוי עריות. שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן רה, ח, ובחלק ו, סימן קצו. שו"ת מנחת יצחק, חלק ט, סימן קמ, והוסיף טעם שכשרואים העולם שהם מתייחדים יסברו בטעות שהם ילדיהם הביולוגיים, ואסור להעלים את עובדת היותם ילדים מאומצים, כפי שנכתב לעיל, הלכה ‎יד. הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' לג. ⁶⁰ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו, סימן מ, פרק כא, המצוטט כאן, וכן שם, חלק ז, סימנים מד-מה. שו"ת אגרות משה, שם. שו"ת עשה לך רב, חלק ג, סימן לט. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימנים ל-לא. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, דבריו הובאו במאמרו של הרב עזריה ברזון, 'איסור יחוד בימינו', תחומין י (תשמ"ט), עמ' 317, הערה 19. ראה גם הרב ירון בן צבי, 'לזרעו אחריו – דין ייחוד באימוץ ובהפריה מלאכותית', אסיא צא-צב (סיון תשע"ב), עמ' 104–116, וכן ד"ר אבישלום וסטרייך, 'מעמדם של ילדים שנולדו בהפריה מלאכותית לעניין איסור ייחוד', אסיא, שם, עמ' 129–134. ⁶¹ שו"ת אגרות משה, שם. והוסיף שאם אחד ההורים המאמצים נפטר, אסורים בייחוד. ⁶² שו"ת ציץ אליעזר, חלק ו, שם.

טז. גם הדעות שמתירות ייחוד, חיבוק ונישוק בילדים מאומצים, התירו זאת בתנאי שהילדים אומצו בקטנותם, ולכן כתבו שאסור לקחת לאימוץ לכתחילה ילדים שהם כבר בגיל של איסור ייחוד, דהיינו בת מגיל שלוש שנים ובן מגיל תשע שנים, אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם⁶³.

footnotes: ⁶³ שו"ת ציץ אליעזר, שם. גם בשו"ת עשה לך רב (שם) ובשו"ת דבר חברון (שם) כתבו שההיתר בייחוד, חיבוק ונישוק הוא דווקא כשההורים המאמצים גידלו את הילדים הללו מקטנותם והורגלו אליהם ביותר.

יז. גם לחלק מהדעות האוסרות, מותר להתייחד עם ילדה מאומצת עד גיל חמש או שש, כל זמן שאין יצר עליהן מחמת קוטנן⁶⁴. ויש שהתירו להתייחד עם ילדה עד גיל שמונה או תשע⁶⁵. ויש שהחמירו ואסרו להתייחד כבר מגיל שלוש⁶⁶.

footnotes: ⁶⁴ הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, שם, עמ' לד. ⁶⁵ שו"ת אגרות משה, שם. ואף שלשיטתו מותר להתייחד גם בגיל מבוגר יותר (ראה לעיל, הערה 60), כתב שעד גיל כזה בוודאי אין לחשוש לייחוד במקום הצורך, כגון באימוץ. ⁶⁶ זכרון עקידת יצחק, עמ' לג. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם.

יח. לשיטות שאוסרות ייחוד עם ילדים מאומצים, יש מי שהורה שכדי למנוע קשיים במשפחה מאמצת, אפשר לשכפל את מפתח הבית ולתיתו לשלושה אנשים, ולומר להם שהם יכולים להיכנס לבית מתי שיחפצו, ואז ביתם נחשב כבית הפתוח לרשות הרבים, ואין בו איסור ייחוד⁶⁷.

footnotes: ⁶⁷ הרב אביגדֹר נבנצל בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א.

כיבוד אב ואם

יט. אף על פי שלילד מאומץ אין מצוות עשה של כיבוד אב ואם כלפי הוריו המאמצים⁶⁸, בכל זאת הוא חייב לכבד אותם משום הכרת הטוב והחסד שגמלו עמו⁶⁹.

footnotes: ⁶⁸ סוטה מט, א, ורש"י, שם, במעשה דרב אחא בר יעקב. ⁶⁹ ראה שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן קסד. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ל. הרב משה פינדלינג, 'אימוץ ילדים', נועם ד (תשכ"א), עמ' צא. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' לט, 11, והוסיף שיש לכבדם כאילו הם הוריו האמיתיים.

כ. ילד מאומץ חייב בכבוד הוריו הביולוגיים אם הוא מכיר אותם, אף על פי שהם לא גמלו איתו חסד, ואדרבה, הוציאו אותו מחוץ לביתם⁷⁰.

footnotes: ⁷⁰ משך חכמה, דברים ה, טז. וראה ספר החינוך (מצווה לג), שעיקר הטעם לכיבוד הורים הוא מצד חיוב הכרת הטוב על כך שהביאוהו לעולם.

אבלות על הורים מאמצים

כא. בן מאומץ אינו חייב לקרוע על הוריו המאמצים או לשבת עליהם שבעה, אך מותר לו לשבת עליהם שבעה משום הכרת הטוב כלפיהם⁷¹. וכן מותר לו לנהוג בשאר דיני אבלות שאין בעשייתם משום מניעת מצווה, כגון הימנעות מנעילת הסנדל⁷². ויש מי שכתב שהוא יכול לעשות אחת מן הפעולות שנוהגים באבלות, כגון קריעה, כדי להרגיש את ההשתתפות בצער⁷³.

footnotes: ⁷¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. ⁷² שו"ת תשובות והנהגות, חלק ג, סימן שעד. הרב משה פינדלינג, שם, על פי רבי עקיבא איגר, יורה דעה, סימן שעד, ו. ⁷³ שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ל.

כב. לעומת זאת, בדברים שיש בעשייתם משום מניעת מצווה, כגון לימוד תורה והנחת תפילין, אין הבן המאומץ רשאי לנהוג אבלות⁷⁴. ויש מי שחילק וכתב שכאשר יש מנחמים, הבן המאומץ פטור מתלמוד תורה, שזה נקרא כבוד המת וכבוד ההורים שאימצו אותו⁷⁵.

footnotes: ⁷⁴ שו"ת תשובות והנהגות, שם. הרב משה פינדלינג, שם, על פי רבי עקיבא איגר, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, והוסיף שמכל מקום, ביום הקבורה, שהאבל פטור בו מהנחת תפילין באופנים מסוימים, יניח תפילין בצנעה. ראה גם שו"ת במראה הבזק, חלק ה, סימן צא, ומעולם ועד עולם, פרק טז, יא. ⁷⁵ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם.

כג. בן מאומץ יאמר על אביו ואמו המאמצים קדיש, אך לא על חשבון אבלים אחרים⁷⁶.

footnotes: ⁷⁶ שו"ת חתם סופר, חלק א (אורח חיים), סימן קסד. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם.

וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ: כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת: ישעיהו נו, ג-ה

ישעיהו מכריז כי לחשוכי הילדים יינתן "יד ושם", זכר טוב מבנים ומבנות, אם ירדפו אחר הצדק וישמרו את השבת. שמירת השבת היא עדות לבריאת העולם והאדם על ידי הקב"ה. כאשר יהודי שומר שבת, הוא הופך להיות שותף לבריאה. כל לידה היא בריאה, אך הולדה אינה הדרך היחידה להיות שותפים לרגע ההיסטורי של בריאת העולם. שמירת שבת, לימוד תורה, תמיכה בילד נזקק – הופכים אף הם את האדם לשותף בבריאה. ברגע שהאדם מקבל את ייעודו, הוא יכול להפיק מתוכו את השמחה ואת הסיפוק המזומנים לכל בן אנוש. הוא יכול ללמוד איך להעצים את האהבה לבן או לבת הזוג. הוא יכול ללמוד על קשת רחבה של מדווים שמהם סובלים אנשים אחרים. ולבסוף, הוא יכול להשלים עם האופן שבו הוא מתאים לכלל התכנית האלוקית, שכן אין דבר שיוכל לשנותה, והיא תמיד לטובה. הרב אלן שוורץ, 'תגובה אמונית – יהודית לאי פוריות', הורות נכספת, עמ' 91

התייחסות למסירת תינוק פגוע לאימוץ הובאה לעיל בכרך השלישי, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'איסור נטישת תינוקות בעלי מום', עמ' 238.