תקיפה מינית – מניעה וטיפול¹

footnotes: ¹ את הפרק קראו דבי גרוס, מייסדת ומנהלת תהל – מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים; יונינה פלנברג, רכזת חינוך למגזר הדתי במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב; ואורי שרמן, רכז קו הסיוע לגברים ונערים דתיים וחרדים נפגעי תקיפה מינית, ואנו מודים להם על הערותיהם החשובות.להלן נשתמש בפעלים של תקיפה וגם של פגיעה. הערת יונינה פלנברג ואורי שרמן – התואר 'נפגעים' מתרכז בחוויית הפגיעה ולא במעשה של הפוגע, וכך ראוי להיות המוקד של הדברים.

וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ: וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ. דברים כב, כה-כז

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד: וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ כִּי בְתוּלָה הִיא וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה ... וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל תָּמָר הַבַּיְתָה לֵאמֹר לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה: וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת: וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָיו: וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה: וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי: וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ: וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי ... וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה ... וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. שמואל ב, יג, א-ב, ו-טו, יט-כ

תקיפה מינית כוללת לא רק יחסי מין בכפייה – אונס, אלא גם כל מגע גופני או קשר שהם בעלי אופי מיני ומבוצעים באדם נגד רצונו².

footnotes: ² הערת יונינה פלנברג – פגיעה או תקיפה מינית היא מעשה כלשהו בעל אופי מיני ללא הסכמה חופשית של הצד השני. פגיעה מינית הינה רצף שמתחיל ב:הטרדה מינית – הטרדה מילולית: התייחסות לגופו של הזולת, הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני, כשמושא ההצעות מראה שאינו מעוניין, שליחת מסרונים או הפצת תמונות בעלות אופי מיני בכל סוגי אמצעי התקשורת הדיגיטליים, וכן מעקב אובססיבי אחרי אדם (לרוב גבר אחרי אישה). הטרדה אינה כוללת מגע. מעשה מגונה – מגע בעל אופי מיני, כגון – ליטוף, חיבוק או נשיקה, ללא הסכמה חופשית של הזולת. אונס – החדרת איבר (לא רק איבר מין) או חפץ כלשהו לגופו של הזולת ללא הסכמתו החופשית.(הערת מחברי הספר – על פי חוק העונשין, פרק י, סימן ה, סעיפים 345–348, אונס מוגדר כבעילת אישה שלא בהסכמה. כמו כן, יש בחוק הגדרה למעשה סדום שדינו כאונס, דהיינו גבר שמחדיר את איבר מינו לנקב מנקבי גופו של אדם, או לתקיפה מינית שדינה כאונס, דהיינו אדם שמחדיר חפץ לאיבר המין של אישה או לפי הטבעת של אדם. לעומת זאת, החדרת איבר אחר או חפץ לנקב אחר שאינו איבר המין או פי הטבעת, אין דינה כאונס.) גילוי עריות – כאשר הפגיעה מתבצעת על ידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה – אב, אם, אח, אחות, בן, בת, סבא, סבתא, דוד, דודה וכן הורה חורג או בן/בת זוג של הורה ביולוגי. פגיעה מתמשכת – כאשר הפגיעה איננה חד פעמית. לרוב מדובר בפגיעה ביְלָדות.

חז"ל לימדונו ש"אין אפוטרופוס לעריות"³, דהיינו שכל אדם עלול להיכשל ביצר העריות. לעיתים האדם נכשל ופוגע רק בעצמו, אך לעיתים עלולים להיפגע גם בני אדם אחרים כתוצאה מכישלונו שלו. במקרה של תקיפה מינית, לא זו בלבד שאדם נכשל ביצר העריות, אלא הוא גורם נזקים חמורים ביותר גם לאדם אחר.

footnotes: ³ כתובות יג, ב; חולין יא, ב; נִדה ל, ב. למרות גדרי ההלכה החמורים שמטרתם למנוע תקיפות כאלה, כגון גדרי ייחוד, חז"ל מלמדים אותנו שכוח יצר העריות הוא כל כך חזק, ששום אדם לא יכול לומר על עצמו – 'לי זה לא יקרה'.

תקיפה מינית אומנם אינה משאירה תמיד סימנים על גופו של הקורבן, אך היא משאירה צלקות עמוקות בנפשו, ולכן מדובר בפגיעה מסוג חמור ביותר. תקיפה מינית היא טראומה לאדם המותקף, והיא גורמת לרגשות קשים ביותר, לעיתים עד כדי מחשבות אובדניות. לעיתים האדם שנפגע מדחיק את הרגשות הקשים ולא מספר ולא מתלונן, אך הם גורמים לו תחושה שלילית ביותר של כעס ותסכול. האדם הנפגע חש עלבון עמוק על שהפך מאדם לחפץ, לאובייקט מיני. תוצאות של תקיפה כזאת עלולות לגרום לאדם נזק נפשי לשנים רבות ולפגוע בו וגם בסובבים אותו. תקיפה מינית עלולה לפגוע באדם הנפגע פגיעה שתקשה עליו לקיים יחסי אישות נורמליים, למרות שיהיה מעוניין בכך. לפעמים הקורבן עלול להאשים את עצמו בתקיפה, ואז מלבד הרגשות הקשים של עצם התקיפה הוא עלול לסבול גם מרגשות אשמה.

תקיפה מינית עלולה לקרות בכל מקום, בכל זמן, ובכל מגזר. תקיפה מינית עלולה להיות אירוע חד פעמי, אך ללא טיפול מתאים ומיידי היא עלולה להפוך לתופעה. בדרך כלל מדובר בתקיפה של נשים או של ילדים, שמטבעם עלולים להיות חלשים יותר, אך לא מדובר רק בהם אלא בכל אדם. לכן החובה שמוטלת על החברה ומנהיגיה להעניק לנתקפים סיוע ותמיכה נדרשת ומתעצמת⁴.

footnotes: ⁴ הערת יונינה פלנברג – תקיפה מינית מתרחשת במצבים של פערי כוח. כאשר צד אחד מנצל את יתרון הכוח שיש לו על הצד השני. הדבר יכול לנבוע מפער בכוח פיזי, פער בגיל, פער במעמד חברתי (בדרך כלל בין ילדים ובני נוער), פער שנובע מסמכות ומרות (כגון הורה, מורה, רופא, רב, מרצה, פסיכולוג), פער בכוח שנובע מתלות כלכלית, אהבה או פחד. כאשר אנו מבינים שזו הדינמיקה של הפגיעה, ברור לנו שהמוטיבציה לפגיעה איננה עוררות של היצר המיני, שאי אפשר לכבוש אותה, אלא רצון בשליטה, ביזוי, השפלה והפעלת כוח על הזולת. אלימות מינית היא קודם כל אלימות. הדרך להפעיל אלימות זו היא דרך הפגיעה המינית. חשוב להבהיר את הנקודה, שאין כאן אדם שנכשל מפני שלא שלט בדחף המיני שלו (כמו אדם שנואף עם אשת איש או להיפך), אלא מדובר באדם שמתעמר בזולת באופן מתוחכם יותר ומניפולטיבי, שכן לרוב, המעשה מחושב ומתוכנן בקפידה (ראה סיפור אמנון ותמר – מחושב ומתוכנן בהחלט).

עקב חומרת הנושא ורגישותו הרבה, תקיפה מינית עלולה להישאר סוד מעיק. חלק מהטיפול כולל את האפשרות של חשיפת הסוד הנורא לגורמי סיוע כדי לאפשר סיוע ותמיכה. יש חובה, מוסרית, הלכתית וגם חוקית, לסייע ככל שאפשר לאדם כזה שנמצא במצוקה. חלק הכרחי בסיוע הוא היכולת לספר על עצם התקיפה לגורמים מוסמכים שעשויים לסייע לקורבן. יש כיום מרכזים לסיוע לנפגעי תקיפה מינית, כפי שיפורט להלן.

מלבד הסיוע לקורבן צריך לטפל גם באדם הפוגע. ראשית, כדי למנוע תקיפה נוספת שהוא עלול לתקוף, אך גם כדי לסייע לו להתגבר על דחפיו ויצריו⁵. לפעמים הפוגע עצמו היה קורבן של תקיפה בעברו, וייתכן שלתקיפה הזאת יש השפעה על התנהגותו, ולכן יש לסייע גם לו. כך שמלבד המסר התקיף והחד משמעי לגבי האיסור החמור לתקוף, יש להפנות כלפי הפוגע גם מסר טיפולי⁶.

footnotes: ⁵ הערת יונינה פלנברג ואורי שרמן – חשיבות הטיפול בפוגע היא בראש ובראשונה הפסקת ההתנהגות הפוגענית, שאינה נובעת מדחף מיני אלא מצורך בשליטה וכוח. מטרת הטיפול בפוגע היא לעזור לו להבין מהו הצורך הנפשי (שאינו רק מיני) שעליו עונָה הפגיעה בזולת, ולעזור לו למצוא דרכים שאינן פוגעניות למלא צרכים אלו. ⁶ גם אם יש ענישה מחמירה לתקיפה מינית, ואף אם התוקף כבר נענש על מעשהו – ללא טיפול מתאים אין ערובה שלא ייכשל שוב.הערת יונינה פלנברג – חשוב להבהיר שאנשים שתוקפים תקיפה מינית אינם בהכרח סוטים, חולים או משוגעים. רוב הפוגעים בילדים ונוער אינם פדופילים במובן הקליני של המילה (ההגדרה של מחלת הפדופיליה בספר ה-DSM למחלות נפש היא – אדם בוגר, שאינו יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן/בת זוג בוגרים). רוב הפוגעים הם אנשי משפחה נורמטיביים בכל תחום של חייהם, המקיימים מערכת זוגית נורמטיבית שכוללת יחסי אישות תקינים.

קיימים היום מרכזים לסיוע ותמיכה בעקבות תקיפה מינית או מצוקה. במרכזים אלו יש קו אנונימי שמאפשר לכל אישה, לכל ילד ולכל אדם סיוע ראשוני בסודיות ובדיסקרטיות. המרכזים מַפנים את הפונים להמשך טיפול אצל אנשי מקצוע, ומאפשרים ליווי ראשוני עד לפנייה לגורם מקצועי.

מעבר לסיוע לפונים, יש גם פרויקטים חינוכיים של הרצאות וסדנאות בבתי ספר, במוסדות חינוך, בתנועות נוער ובגני ילדים. מטרת הסדנאות וההרצאות היא לגרום למוּדעוּת לסיכונים, להציע התנהגויות שיכולות לסייע להימנע במידת האפשר מכניסה למצבי סיכון, להדגיש שיש סודות שאסור לשמור, ולאפשר גישה לגורמי תמיכה במקרה הצורך. יש גם סדנאות לבחירת בן זוג שמאפשרות לבחורות לזהות מראש תכונות של בעל מכה. הסדנאות יכולות לברר ולהציע עזרה מראש גם לאדם שעלול להיות בעל מכה, מפני שגם אדם כזה זקוק לעזרה כדי שיוכל להקים בית ומשפחה.

מספר הטלפון של קו החירום של תהל – מרכז סיוע לנשים וילדים דתיים נפגעי תקיפה מינית – 02-6730002.

מספר הטלפון של קו החירום לגברים נפגעי תקיפה מינית – 02-5328000.

מספר הטלפון של משרדי תהל – מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים – 02-6726847.

מספר הטלפון של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, לנשים – 1202, לגברים – 1203.

מוקד הסיוע של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – ⁷118.

footnotes: ⁷ המידע שניתן כאן הוא אינפורמטיבי ואינו בגדר המלצה על גוף או על פרויקט מסוים.

הלכות – עצם האיסור

א. כל מי שתוקף תקיפה מינית ילדה או ילד, אישה או איש, עלול לעבור על האיסורים הבאים של בין אדם לחברו: חובל ומזיק⁸, מלבין פני חברו ומצערו⁹; הונאת דברים¹⁰ – המותקף עלול לחשוב שהוא עצמו לא היה בסדר, ולקחת על עצמו אשמות שווא; שפיכות דמים, מי שעובר התעללות מינית עלול להיכנס לדיכאון או טראומה נפשית עד כדי שליחת יד בנפשו כתוצאה מכך. התורה אף השוותה אונס לשפיכות דמים, כפי שהובא במקור הראשון שבפרק זה. בוודאי הוא עובר על "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"¹¹ שהוא כלל גדול בתורה¹², ועובר על הכלל הגדול שלמדנו מהלל הזקן – 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'¹³. כל זאת כמובן בנוסף לאיסורי עריות שקיימים בקשר מיני אסור, כגון איסור קִרבה לאישה נִדה, אשת איש או שאר עריות.

footnotes: ⁸ ראה רמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ה, א. ⁹ ראה רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו, ח. ¹⁰ ראה רמב"ם, הלכות מכירה, פרק יב, יב, ושלחן ערוך, חושן משפט, סימן רכח, א. ¹¹ ויקרא יט, יח. ¹² תורת כהנים, קדושים, פרק ד, יב. ירושלמי, נדרים פרק ט, ד. ¹³ שבת לא, א.

ב. מעבר לאיסורים הללו, ברור ופשוט שמי שמתעלל באדם אחר הרי הוא רשע מרושע, ומעשיו הרעים שנואים ומתועבים. ויש לכל אדם לשאוף לעשות טוב, ולהתנהג באופן הישר והראוי בעיני אלהים ואדם.

ג. האיסור החמור של תקיפה ופגיעה מינית קיים גם בין איש לאשתו. ראה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', בפִּסקה 'בני תשע מידות', עמ' 61–63.

חומרת העניין

דע שגודל העונש וחיזוק צערו או קטנותו וקלות סבלו, יהיה בבחינת ארבעה דברים. הראשון גודל החטא, שהפעולות שיבוא מהם הפסד גדול עונשם גדול, והמעשים שהפסדם מועט עונשם מועט. והשני רוב הימצאו, שהדבר שהוא נמצא יותר, ראוי שיימנע בעונש חזק, אמנם מה שיימצא מעט, במעט מן העונש עם מיעוט הימצאו מספיק במניעתו. והשלישי רוב ההסתה בדבר, שהעניין שהאדם ניסת בו יותר, להיות התאווה מביאה אליו מאד, או לרוב ההרגל, או שיש בהנחתו צער גדול, בידוע שלא ימנע ממנו אלא על יראת דבר גדול. והרביעי קלות עשות המעשה ההוא בהסתר ובהעלם בעניין שלא ירגיש בו זולתו, כי מניעת זה אי אפשר אלא ביראת עונש גדול וחזק. הרמב"ם, מורה הנבוכים, חלק ג, פרק מא¹⁴

footnotes: ¹⁴ הרמב"ם מתייחס לחומרת העונש הנדרש, אך אפשר ללמוד מדבריו על חומרת המעשים.

ד. תקיפה מינית היא פעולה חמורה במיוחד, מפני שהיא כוללת את כל ארבעת המרכיבים שמצריכים להחמיר בעונשו של התוקף¹⁵:

footnotes: ¹⁵ ראה מורה הנבוכים, חלק ג, פרק מא, המצוטט כאן.

1. מדובר בפעולה שגורמת נזקים גדולים וחמורים ביותר.

2. תקיפה מינית היא תופעה מצויה.

3. תאוות המין היא תאווה גדולה, קרוב לוודאי התאווה הגדולה מכל התאוות כולן.

4. תקיפות מיניות מבוצעות בדרך כלל בהסתר ובהעלם.

ה. חומרת העניין מחייבת את האדם ללמוד לשלוט בעצמו, לא להיכנע ליצרים שפלים, ובוודאי שלא לפגוע באנשים אחרים, אלא להתגבר ולמצוא את סיפוקו באופנים מותרים וראויים.

החובה להודיע¹⁶

footnotes: ¹⁶ חלק מהפִּסקה שלפנינו מבוסס על מאמרו של הרב אריה כץ, 'הגשת תלונה במשטרה על הטרדות', אמונת עיתך 115 (ניסן תשע"ז), עמ' 81–86. ראה גם הרב פרופ' מתתיהו ברויד, 'מסירת מידע לשלטונות על אודות עבריינים', תחומין כג (תשס"ג), עמ' 358–370.

לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם¹⁷. דברים כב, ג

footnotes: ¹⁷ האיסור להתעלם שמוזכר בפסוק נאמר לגבי השבת אבדה, ואפשר ללמוד בקל וחומר שאסור להתעלם מתקיפה מינית, שהיא חמורה פי כמה וכמה.

הרואה את חברו טובע בים ... ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל ... או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו וכיוצא בדברים אלו, עובר על: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז). שלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכו, א

ידוע לכל קוראי הדורות שבזמן הקדמון במדינות הרחוקות לא היה לאיש בטחון בגופו וממונו מפני השודדים והאנסים, אף שנשאו עליהם שם משרה, כידוע גם היום מאיזה מדינות מאפריקא השוד והחמס שפֶּחות הממשלה עושים. ועל טוב יזכרו מלכי איירופא וביחוד אדונינו הקיר"ה (הקיסר, ירום הודו) מרוסיא ואבותיו הקיסרים ומלכי בריטניא, שפרשו כנפי ממשלתם בארצות הרחוקות למען יהי לכל איש ואיש ביטחון על גופו וממונו, באופן שהעשירים לא יצטרכו להסתיר עצמם שלא ישללו ממונם ויהרגו אותם, ועל זה סובב הולך כל דיני מסור ומלשין שבש"ס ופוסקים כאשר נבארם בס"ד, כי המוסר ומלשין את חבירו לפני שודדים כאלה, הלא רודפו בגופו וממונו, ולכן ניתן להצילו בנפשו. הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שפח, סעיף ז

ו. חובה גמורה להודיע לשלטונות כאשר ידוע על אישה מוכה, ילד מוכה, או כל אדם¹⁸ שעובר ניצול או התעללות מינית, ואין בכך איסור של מוֹסֵר או של מלשינות, כיוון שללא התערבות עלולים להגיע לסכנת נפשות ממש¹⁹. פירוט הטעמים: במשטרים מתוקנים, שיש בהם מערכת חוק מסודרת, יש סוברים שלא קיים איסור מוֹסֵר²⁰; גם לדעת הפוסקים שמחמירים כיום באיסור מוסר אפילו במשטרים מתוקנים, מותר למסור אדם שממשיך לסכן את הרבים²¹; כיוון שכיום סמכות המלך נתונה בידי העם²², הרי המשפט הפלילי בעם ישראל הינו כהלכה, למרות שאיננו כדין תורה²³; לחוקי המשפט הפליליים בימינו יש תוקף של תקנות הקהל²⁴; כיוון שכיום אי אפשר להעניש בפלילים בדין תורה, הרי אם לא יגישו תלונה במשטרה עלולים להגיע למצב של "תִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס"²⁵; אפילו אם בדרך כלל דיווח לשלטונות על עבירה פלילית אסור מדין מוֹסֵר, הרי מי שמכה אדם אחר או מתעלל בו או תוקף תקיפה מינית נחשב לרודף, ואם מותר להציל את הנפגע בנפשו של רודף, בוודאי מותר למסור את שמו לשלטונות²⁶.

footnotes: ¹⁸ הערת יונינה פלנברג ואורי שרמן – חשוב לציין כי ילדים ונערים עד גיל שבע עשרה נפגעים בשיעור דומה לילדות ונערות, ופגיעה מינית שכיחה אף אצל גברים בוגרים. לכן יש חשיבות לחינוך הבנים להיכרות עם נושא הפגיעה משני צידיה – הצד הפוגע והצד הנפגע. ¹⁹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן נב. הרב אריה כץ, אמונת עיתך, שם, על פי הטעמים שמובאים בפוסקים להלן להיתר מסירה למשטרה או להכשר הדין הפלילי במדינת ישראל. ראה גם פתחי חושן, חלק ו, הלכות נזיקין, פרק ד, ו, ובהערה כא, וכן הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן שפח, עמ' ק. הערת דבי גרוס – יש לציין שברוב המקרים אין ידע ברור אם הפגיעה אכן קרתה, והרבה פעמים מדובר במילה של הנפגע כנגד המילה של הפוגע. ²⁰ שו"ת ציץ אליעזר, שם, על פי ערוך השלחן, חושן משפט, סימן שפח, ז, המצוטט כאן בפתיח. וראה שו"ת ציץ אליעזר (שם), שטעם זה, הטעם הבא, וכן הטעם האחרון כאן נדרשים כדי להתיר דיווח לשלטונות אפילו בחוץ לארץ. וראה להלן, הלכה ‎כ.יש חולקים על הטענה שבמשטרים מתוקנים אין איסור מוֹסֵר – דיני ממונות (חלק ד, שער שני, פרק ה, הערה 1) ופתחי חושן (שם, א, ובהערה א), מפני שלדעתם גם במדינות מתוקנות ואף במדינות דמוקרטיות יש עדיין חשש לפיקוח נפש במסגרת החקירות, וראה גם שו"ת חלקת יעקב (חושן משפט, סימן ה), שרמז לטעם זה. שו"ת אגרות משה (חושן משפט, חלק א, סימן ח; אורח חיים, חלק ה, סימן ט, יא), שלדעתו יענישו את העבריין בעונש חמור יותר מכפי שהיה אמור להיענש על פי דיני תורה, ולכן עדיין קיים איסור מוסר. וראה שו"ת חוות בנימין (חלק א, סימן כג) ופתחי חושן (שם), שלדעתם אף הפוסקים שכתבו שבמשטרים מתוקנים אין איסור מוסֵר, לא באמת חשבו כך להלכה אלא נאלצו לכתוב כך מפחד הצנזורה או מפני חשש איבה. ²¹ שו"ת ציץ אליעזר, שם, ופתחי חושן, שם, ו, על פי שלחן ערוך, חושן משפט, סימן שפח, יב. ²² ראה שו"ת משפט כהן (סימן קמד, טו, א), שבזמן שאין מלך, משפטי המלוכה חוזרים לרשות האומה, והסכימו אִתו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ('על הקמת המדינה ומלחמותיה', תחומין ד, תשמ"ג, עמ' 20–21), ובשו"ת היכל יצחק (אורח חיים, סימן לז); עמוד הימיני (סימן ז); שו"ת ציץ אליעזר (חלק י, סימן א; חלק כ, סימן מג), ובהלכות מדינה (חלק א, שער ג, פרק ה, יא); שו"ת יחוה דעת (חלק ה, סימן סד); דת ומדינה (פרק ח). ראה סיכום בפרקי תורה ומדינה, שער א, 'סמכותם ההלכתית של מוסדות השלטון במדינת ישראל'. ²³ עמוד הימיני, סימן ח, על פי דרשות הר"ן, דרוש יא, שמלבד משפט הסנהדרין על פי חוקי התורה, יש את משפט המלך שעניינו להעמיד מערכת משפטית לצורך הסֵדֶר המדיני. ²⁴ הרב אברהם שפירא, 'מבט תורני על חוקי המדינה והתקנת תקנות בימינו', תחומין ג (תשמ"ב), עמ' 238–241. הרב דוב ליאור, 'יחס ההלכה לחוקי המדינה', תחומין, שם, עמ' 247–249. אומנם הרב מרדכי אליהו ('יחס ההלכה לחוקי המדינה', תחומין, שם, עמ' 242–246) הסתפק בכך. ²⁵ בראשית ו, יא. שו"ת באהלה של תורה, חלק ד, סימן טו. ראה גם שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, שם. ²⁶ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

ז. אין בסיפור מקרים כאלה לשם טיפול וסיוע לנפגע או אף לפוגע משום לשון הרע, כיוון שכל המטרה היא להציל עשוק מיד עושקו²⁷.

footnotes: ²⁷ ראה חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל י, א, שלשון הרע לתועלת הותרה, וראה שם, ב, את הכללים שבהם הדבר מותר. אומנם אחד הכללים הוא שצריך קודם לכן לדבר עם החוטא עצמו כדי שיחזור בו, אך ראה שם, ז-ט, שכאשר ידוע שהדבר לא יועיל, אין צורך לדבר עמו קודם לכן. במקרים חמורים כאלה של תקיפה מינית בדרך כלל דיבור לא מועיל אלא יש צורך בטיפול ובהרתעה.

ח. צריך להבהיר שבסופו של דבר ההודעה על פגיעה מינית היא גם לטובת האדם הפוגע, כדי שאפשר יהיה לטפל בו וכדי למנוע ממנו להמשיך ולתקוף עוד.

ט. מי שנמנע ואינו מספר על תקיפה או על התעללות מינית עלול לעבור על האיסור של "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"²⁸, כיוון שגילוי עריות הושווה לשפיכות דמים, וגם אביזרייהו דגילוי עריות²⁹ בכלל.

footnotes: ²⁸ ויקרא יט, טז. ראה שלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכו, א, המצוטט לעיל. ²⁹ ראה לעיל פרק פט – 'טיפולים רפואיים בין איש ואשתו', עמ' 112, הערה 3.

י. בחובת הדיווח אין הבדל בין התעללות בנשים או באנשים, בילדות או בילדים³⁰.

footnotes: ³⁰ ראה שו"ת ציץ אליעזר, שם.

יא. צריך להודיע גם אם ילד נפגע על ידי הוריו או קרוביו³¹. רוב הפגיעות הן בתוך המשפחה או בתוך החברה הקרובה³².

footnotes: ³¹ שו"ת ציץ אליעזר, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן שפח, עמ' ק. ³² על פי חוק העונשין (סעיף 368, ד), כל מי שיש לו יסוד סביר לחשוד שנעברה עבירה של תקיפה או התעללות וכדומה בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו – הורה או בן משפחה, חייב לדווח על כך בהקדם האפשרי למשטרה או לעובד סוציאלי שממונה על כך (שירותי הרווחה). אם לא דיווח, הוא צפוי לעונש מאסר של שלושה חודשים, ואם אותו אדם שצריך היה לדווח נחשף לַהתעללות עקב עיסוקו המקצועי, כגון שהוא רופא, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג וכדומה, או שגם הוא עצמו אחראי לילד, עונשו כפול.

יב. פשוט שהחובה להודיע אינה רק בבתים פרטיים אלא גם במסגרות ציבוריות, כגון מורה שמבצע מעשים מגונים בנערים או בנערות³³.

footnotes: ³³ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

יג. החובה להודיע לגורמים המוסמכים היא גם אם האדם שסובל מהתעללות לא מוכן שיגלו את סודו הנורא, וגם אם הוא מבקש מהאדם ששומע או שיודע על העניין שלא יגלה³⁴, אולם יש לעשות זאת בתיאום עם האדם הנפגע ובידיעתו³⁵.

footnotes: ³⁴ טעם אחד לכך הוא שאם הפגיעה לא תדוּוח ולא תטופל, הפוגע עלול לפגוע גם באחרים. בנוסף לכך ייתכן שהנפגע רוצה לדווח כדי להפסיק את הפגיעה בו, אך הוא פוחד מהפוגע. לעיתים הנפגע אינו מוכן להתלונן, כיוון שהוא חושש שהחשיפה תגרום לו פגיעה נוספת, ואף קשה יותר, אולם בראייה מערכתית כוללת אסור להתעלם מהפגיעה שנעשתה, כדי לאפשר טיפול שימנע פגיעה נוספת באותו נפגע או באנשים אחרים. עצם הדיווח לרשויות הרווחה עדיין אינו מחייב בהכרח טיפול משטרתי ומשפטי, שהוא גורם שמרתיע חלק מהנפגעים מלדווח. גם חוק העונשין (שם) מאפשר שלא לפעול במישור הפלילי אלא רק במישור הטיפולי והשיקומי באמצעות פנייה של העובד הסוציאלי הממונה לוועדה מיוחדת שמחליטה האם יש חובה להעביר את הטיפול למישור הפלילי או שאפשר להסתפק בטיפול בלבד. ³⁵ הערת יונינה פלנברג – נושא חובת הדיווח סבוך ביותר. פעמים רבות מדובר בקטינים וחסרי ישע שנפגעים במסגרת שאמורה להגן עליהם – משפחה, מוסד חינוכי, תנועת נוער, טיפול רפואי או נפשי או ייעוץ רוחני. גם אם ישנה חובת דיווח, חשוב מאוד שהדבר ייעשה בשיתוף הנפגע או הנפגעת ובידיעתם. בשום מקרה אין לדווח עליהם בסתר או מאחורי גבם. יש לומר לנפגע או לנפגעת כי זה החוק וזה גם לתועלת מצבם, אך יש לאפשר להם לבחור כיצד ולמי לדווח. לרוב, הילדים האלה יודעים מה הדרך הטובה ביותר בשבילם. הדבר קריטי ביותר כאשר נפגע או נפגעת פותחים בפנינו סיפור מתוך מתן אמון ובקשת סעד, וחשוב לא למעול באמון זה (כפי שעשה הפוגע) אלא לנסות להחזיר להם חלק מהשליטה שנלקחה מהם. מעילה באמונם עלולה לגרום נזק רב. יש לומר להם כי הדבר ייעשה בידיעתם גם אם לא בהסכמתם.כאשר מדובר בנפגע או בנפגעת מעל גיל 18, אין לדווח ללא הסכמתם, ובוודאי אין להודיע להורים ללא הסכמה מצד הנפגע או הנפגעת. כבר היו מקרים שהורים הוציאו מהבית נער או נערה שעברו פגיעה מינית.

לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך. רמ"א, אורח חיים, סימן א, א

יד. חובה על האדם להודיע על פגיעה מינית, גם אם הוא חושש מאי נעימות קשה מול הפוגע, משפחתו וחבריו. הסיבה היא שהנזק שנגרם לנתקף עלול להיות חמור מאוד, ועלול להחמיר אף יותר אם לא יטופל, כך שגם סיכון מסוים לאי נעימות או אפילו כעס גדול שהתוקף יכעס על המודיע לא ישווה לו. יש לאדם אחריות גם על מה שקורה לחברו, ואסור לו להתעלם מסכנה שחברו מצוי בה, גם אם הדבר כרוך באי נעימות³⁶. במקרה שבו יש חשש לפגיעה ממשית באדם המודיע, כדאי להתייעץ עם רב או עם גורם מוסמך אחר, כיצד אפשר לסייע במצב כזה מבלי להיפגע. מלבד זאת, יש אפשרות להודיע הודעה חסויה או אנונימית לרשויות המוסמכות כדי למנוע לחץ על המודיע להסתיר את העניין³⁷.

footnotes: ³⁶ ראה טור (אורח חיים, סימן א) ורמ"א (שם, א, המצוטט כאן), שאין לאדם לחשוש מאי נעימות כשהוא נדרש לקיים מצוות. ³⁷ הערת יונינה פלנברג – כאשר האדם היודע על הפגיעה אינו יכול או אינו מעוניין לדווח בעצמו, אפשר להגיע למרכזי הסיוע, לתת את הפרטים (בהסכמת הקטין או הקטינה) ומרכזי הסיוע יגישו את הדיווח במקומו.

כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב. סנהדרין פב, א

טו. חובה להודיע גם אם עלול להיגרם נזק לאדם הפוגע כתוצאה מהחשיפה, וגם אם תיגרם בושה לו ולמשפחתו כתוצאה מכך, שהרי הוא גרם לעצמו את הנזק במעשיו הרעים, וחובה להפסיקם.

טז. אם התוקף הוא אדם נשוי, צריך להודיע גם לאשתו. הן מפני שפעמים רבות היא נבגדת על ידי בעלה, והן מפני שפעמים רבות הדברים מתגלים בין כה וכה, וחשוב שהדברים ייאמרו לה באופן מחושב ואחראי, ולא באופן שעלול לפגוע בה בצורה קשה יותר. חיוני להודיע זאת באופן מושכל, לכן חשוב מאוד שהודעה כזאת לאישה תיעשה על ידי אנשי מקצוע מנוסים שישקלו את אופן ההודעה ואת מועדה כדי למזער את הפגיעה באישה, אך ראה כאן בהערה³⁸.

footnotes: ³⁸ הערת יונינה פלנברג ואורי שרמן – לגבי החובה להודיע לאשת הפוגע, הדבר מורכב וייתכן כי הוא אף בעייתי מבחינה משפטית, בייחוד אם מודיעים לאישה לפני שהפגיעה נחקרה. אין לדעת כיצד אשת הפוגע תגיב. לצערנו, פעמים רבות קרובי הפוגע עלולים להכחיש את הפגיעה ולפעול כנגד הנפגעים. לכן, חרף הקושי שכרוך בהתמודדות של משפחת הפוגע, יש בעיה גדולה עד כדי איסור משפטי להודיע להם קודם.

יז. הגורמים המוסמכים שאליהם אפשר לפנות ולהם צריך להודיע הם – במקרה של קטין – הורי הילד או הילדה, אלא אם כן הם עצמם המכים או המתעללים. בכל מקרה – עובדים סוציאליים או משטרה או מרכזי סיוע שונים³⁹.

footnotes: ³⁹ ראה לעיל, הערה 32, שבמקרים שבהם על פי חוק יש חובה להודיע, צריך להודיע דווקא לרשויות הרווחה או למשטרה.

יח. ההודעה צריכה להיות דיסקרטית ביותר ומחושבת היטב: למי בדיוק לספר, מה לספר, וכיצד למנוע נזק מהאדם הסובל, בעיקר מזמן ההודעה ועד זמן ההתערבות של הגורמים המסייעים.

יט. כדאי להיות במעקב, לפחות מעקב ראשוני, מזמן ההודעה ועד שהגורמים המוסמכים נכנסים לעובי הקורה.

כ. החובה להודיע היא בארץ ישראל, לשלטונות יהודיים, וגם בחו"ל לשלטון גויים, במדינות הנאורות שמעניקות ביטחון והגנה לאזרחיהן⁴⁰.

footnotes: ⁴⁰ ראה לעיל, הלכה ‎ו, ובהערה 20, שחלק מהטעמים לחובת הדיווח קיימים גם בשלטון לא יהודי. ראה גם את דברי הרב יוסף שלום אלישיב, נשמת אברהם, שם.

כא. במקרה שבו מוציאים ילד מחזקת הוריו עקב הדיווח, יש לעשות כל מאמץ כדי לדאוג לכך שהילד יימסר למשפחה שומרת מצוות או למוסד שמקפידים בו על שמירת מצוות. אולם החובה להודיע קיימת גם אם ידוע שיוציאו את הילד שנפגע מהוריו ויעבירו אותו למשפחה או למוסד לא דתי⁴¹, ואפילו אם יש ספק שמא הילד יישלח ממשפחתו היהודייה למשפחה אומנת של גויים, כגון בחוץ לארץ⁴².

footnotes: ⁴¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. ⁴² הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. בשו"ת ציץ אליעזר (שם) התנה את ההיתר לדווח גם במקרה שהילד יימסר למוסד של גויים או מוסד שבו לא מקיימים מצוות, רק במקום שיש חשש מבוסס לפיקוח נפש.

כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. קהלת יב, יד

הגנה לאדם שהותקף

כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. דברים כב, כו⁴³

footnotes: ⁴³ נאמר בהקשר של אונס נערה מאורסה. השוואה בין גילוי עריות לשפיכות דמים.

כב. יש לטפל באדם שהותקף מינית מייד ובמקצועיות, על ידי עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רופאים ואחיות. ברוב המקרים נדרשת גישה משולבת, רב תחומית. במקרה של אונס יש להפנות מיד לחדר מיון, לסקירה ובדיקה; מתן אנטיביוטיקה; תפירת קרעים; מניעת הריון.

בחלק מהמרכזים הרפואיים קיימים כיום מרכזים מיוחדים לטיפול מיידי ללא תשלום בנפגעי תקיפה מינית, שמורכבים בדרך כלל מרופא מטפל, עובדת סוציאלית ואחות⁴⁴. קיימת אפשרות לשלב בטיפול גם חוקר משטרתי⁴⁵.

footnotes: ⁴⁴ במרכזים הרפואיים הבאים יש מרכזים אקוטיים לטיפול מיידי בנפגעי תקיפה מינית:'המרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית – חדר 4', מרכז רפואי וולפסון, חולון – 03-5028313/5/7.'מרכז בת עמי לנפגעי תקיפה מינית', מרכז רפואי הדסה עין כרם, ירושלים – 02-6777222, 02-6422758.'המרכז האקוטי לטיפול בנפגעי תקיפה מינית', מרכז רפואי בני ציון, חיפה – 04-8359174.'מרכז טנא לטיפול בנפגעי אלימות מינית', מרכז רפואי פוריה, טבריה – 04-6652481.'מרכז לטיפול בנפגעות תקיפה מינית', מרכז רפואי סורוקה, באר שבע – 08-6400111.'חדר ידידותי', מרכז רפואי לגליל, נהריה – 054-9521505.'מרכז לטיפול בנפגעות תקיפה מינית', לנשים בלבד, מרכז רפואי לניאדו, נתניה – 09-8609219, 09-8609567.יש מגמה כיום להכשיר חוקרי משטרה ועובדים סוציאליים שמתמחים בקבלת התלונה ובטיפול מגזרי, דהיינו התאמה להתנהגויות החברתיות בקרב האוכלוסיות השונות במדינת ישראל. ⁴⁵ המרכזים הרפואיים מחויבים לדווח למשטרה על כל מקרה שבו הגיע אליהם אדם לטיפול עקב תקיפה מינית, אולם הגשת תלונה במשטרה צריכה להתבצע על ידי האדם המותקף או על ידי אפוטרופוס שלו, על פי החלטתו הבלעדית, מלבד המקרים המנויים בחוק, שהובאו לעיל, הערה 32.

כג. לאב שאונס את בתו או להורים מכים יש דין של רודף⁴⁶, ולכן יש להשתמש בכל האמצעים כדי להציל את הנרדף מיד הרודף.

footnotes: ⁴⁶ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן נב. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן שפח, עמ' ק, בקשר לילד שמוכה באכזריות.

כד. ילד מוכה, כגון שהגיע לבית החולים עקב פגיעות קשות, אסור להחזירו למשפחתו המכה⁴⁷.

footnotes: ⁴⁷ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם.

כה. הנתון החשוב ביותר להחלמה ושיקום של נפגעי תקיפה מינית הינו מידת התמיכה שקיבלו ממשפחתם ומהסביבה הקרובה כאשר סיפור התקיפה נודע להם. חשיבות ההכלה והקבלה של משפחה ויכולת התמיכה בבן או בבת שעברו פגיעה מינית היא עצומה. השפעת התמיכה או חסרונה יכולות להיות מהותיות אף יותר מעומק הפגיעה וממשך הזמן שבו התרחשה⁴⁸.

footnotes: ⁴⁸ הלכה זאת נוספה כאן עקב הערתה של יונינה פלנברג.

כו. פגיעה מינית, מלבד הנזקים הגופניים והנפשיים החמורים שהיא גורמת, עלולה לגרום גם לשאלות קשות באמונה אצל הנפגע או אצל הנפגעת, בייחוד אם הפגיעה בוצעה על ידי אדם דתי, ועוד יותר אם היא בוצעה על ידי רב או מחנך שמתוקף תפקידו מייצג את התורה, את היהדות ואף את ריבונו של עולם⁴⁹.

footnotes: ⁴⁹ אף הלכה זאת נוספה כאן עקב הערתה של יונינה פלנברג, שהוסיפה על הדברים – יש לכך מקום בעיקר אל מול מציאות של נוער וצעירים שפורשים מהעולם הדתי והחרדי בעקבות פגיעות שחוו. חשוב להנחות אנשי חינוך שרואים הידרדרות ערכית ודתית אצל נערים ונערות, לבדוק אם הם לא עברו פגיעה מינית. בכך הם יסייעו להם להתמודד עם הפגיעה שעברו, וגם יוכלו להציל אותם מאובדן אמונתם, משפחתם וקהילתם.הערת דבי גרוס – בנוסף לכך, אחד הסימפטומים של פגיעה מינית בבנים עלול להיות בלבול בזהות המינית. כמו כן, לפעמים יש נטייה של ילד שנפגע פגיעה מינית, להפוך בעצמו לפוגע.

כז. כאשר פגיעה מתרחשת בתוך המשפחה, כגון הורים, אחים, דודים, המשפחה נדרשת להכרעות משפחתיות מורכבות וקשות, כגון הרחקת הפוגע מהבית, למי מספרים ולמי לא מספרים וסוגיות נוספות. ככלל, יש להעדיף את האדם הנפגע על פני האדם הפוגע⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ הלכה זו נוספה עקב הערתם של יונינה פלנברג ואורי שרמן, שהוסיפו על כך – לדוגמה, הגעה של הפוגע או הנפגע לאירועים משפחתיים משותפים – מי קודם למי. באחריות המשפחה והקהילה לאפשר לאדם הנפגע להגיע לכל אירוע ללא חשש ממפגש עם הפוגע, גם אם הדבר דורש את היעדרותו של הפוגע או את הרחקתו מהאירוע. כל עוד לא נעשה תהליך טיפולי/משפטי/קהילתי, וכל עוד הפוגע לא לקח אחריות למעשיו אל מול הנפגע, משפחתו וקהילתו, עלינו לשמור על האדם הנפגע לפני הכל.

כח. האדם הנפגע אינו מחויב לסלוח לאדם הפוגע כל עוד האדם הפוגע לא לקח אחריות מלאה למעשיו, אחריות שכוללת הודאה במעשים, הכרה בפגיעה ובנזק שהוא גרם ופיצוי לאדם שנפגע ממנו. רק אחרי ביצוע פעולות משמעותיות כאלה, אפשר לדבר על הסליחה. תהליך כזה צריך לעשות הן מול הנפגע הישיר והן מול הנפגעים העקיפים – משפחתו של הנפגע, משפחתו של הפוגע, ואף מול הקהילה והציבור הכללי, במידה שהסיפור התפרסם בקהילה או בציבור⁵¹.

footnotes: ⁵¹ ראה שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תרו, א, ורמ"א שם. משנה ברורה, שם, ס"ק י. לגבי שאלת הפיצוי הכספי, ראה הרב יאיר פרנק, 'פיצוי כספי לנפגע עבירות מין בבית דין לממונות', אמונת עתיך 129 (תשרי תשפ"א), עמ' 76–87.

טיפול מונע

כט. מניעה של תקיפה מינית, הן כלפי מי שעלול לתקוף והן כלפי מי שעלול להיות מותקף, חשובה וחיונית ביותר. בראש ובראשונה מפני שהיא עשויה למנוע את הפגיעה הקשה באדם שעלול להיות מותקף. מעבר לכך, מניעה עשויה להיות חסד עצום גם כלפי התוקף הפוטנציאלי שלא יבצע תקיפות נוספות.

ל. מעבר לעיקר, שהוא מניעת התקיפה, טיפול מניעתי הוא פשוט יחסית, עשוי למנוע צורך בטיפול מורכב וממושך במקרה שבוצעה תקיפה מינית. גם מבחינת משאבים, השקעה במניעה עשויה לחסוך משאבים יקרים, שמטבע הדברים הם מוגבלים.

לא. סדנאות וספרים לילדים ולבני נוער מומלצים וחשובים ביותר⁵². צריך ללמד את הילד או הילדה לומר "לא"!! בצורה חד משמעית, ללא פשרות. מסר כזה עשוי להיקלט אצל ילדים וילדות, ובוודאי על ידי בני נוער, על ידי הסברה נכונה, מבלי להפחיד אותם. הצבת גבולות ברורים כאלה עשויה במקרים רבים למנוע את התקיפה. בנוסף לכך, ברור שהדרכה חייבת לכלול את החובה לספר על תקיפה, ושאסור לשמור סוד מפני ההורים⁵³.

footnotes: ⁵² כך לדוגמה ספרו של הרב שלמה אבינר, לילדים – סיפורי יעל, סיפור על תקיפה מינית של ילדה ואיך ללמוד להגיד "לא", וכן ספרו של ניתאי מלמד – מוטב להזהר ולא להצטער, במהדורה מותאמת לציבור הדתי והחרדי. ⁵³ הערת יונינה פלנברג – יש ללמד ילדים מה הוא מגע ראוי ומהו מגע שאינו ראוי. יש להזהירם מפני כל אדם – בן משפחה, מורה, שכן, רב, מוכר במכולת, ולא רק מפני אנשים זרים ובלתי מוכרים. אין להכריח ילדים לחבק ולנשק מבוגרים ללא רצונם, כאקט של אהבה וכבוד, אפילו בתוך המשפחה. יש לכבד את רצונם וגבולותיהם. כך יגדלו עם תחושת ערך ושליטה על גופם ויידעו לזהות פריצה לא ראויה של הגבול הזה. יש לחנך ילדים להקשיב לקול הפנימי שלהם האומר להם "זה לא נעים לי" או "זה לא מתאים לי" (מאחר שלעיתים המגע נעים), וללמוד להתקומם גם מול מבוגר, למרות שלרוב הילדים הדבר קשה מאוד.יש לחנך ילדים למצוא מבוגר אחראי בחייהם שהם סומכים עליו, גם אם הם אינם מסוגלים לגשת להורים ולספר על הפגיעה. רוב הילדים אינם באים לספר להורים – מפני שהם חוששים מכעסם ומתגובתם כלפי הפוגע, או שאינם רוצים להכאיב להם, או שהם חוששים לאכזב אותם, או שהם חוששים מפני נתק משפחתי שיגרום צער (במידה שהפוגע הוא קרוב משפחה), או שהם לא בטוחים שההורים יאמינו להם. יש לחנך את ההורים להיות זמינים לשאלות של ילדיהם ולקבל כישלונות של ילדיהם בתחומים שונים. בכך ההורים ישדרו לילדיהם שהם יקבלו אותם ויתמכו בהם בכל מקרה ובכל מצב. כאשר נפתח בפני הורים סיפור של פגיעה, עם כל הקושי והצער שבדבר, עליהם להקשיב רוב קשב. לא לחקור ולתשאל יותר מדי, לא להאשים אותם "למה הלכת?..... למה לא סיפרת לי קודם?.... למה לא התנגדת?....." וכו'. על ההורים לחבק את ילדיהם, להאמין להם, להביע את הצער שלהם על מה שקרה, להבטיח להם שישמרו עליהם מעתה, ובשום אופן לא לשפוט אותם, גם אם עשו משהו שלכאורה גרם לפגיעה.

לב. חינוך שמדגיש גבולות ומציב ערכים של איפוק וסבלנות, הוא חינוך נאות בכלל, ויכול לסייע גם בצמצום תקיפות מיניות בפרט. חינוך ראוי מעניק לאדם שליטה עצמית, יכולת לרסן את דחפיו ולדחות את הצורך בסיפוקים מיידיים. דור שמציב את הדרישה שהכל יהיה מיידי, כאן ועכשיו, ושבו בני אדם מקבלים תחושה מוטעית שהכל מגיע להם, יקשה עליו להתמודד עם ערכים של ריסון דחפים ואיפוק. לכן דווקא בדורנו אין תחליף לחינוך יהודי ערכי, שגורם טובה וברכה גם לילד וגם למשפחתו ולסביבתו.

טהרה ואישות אצל נפגעות תקיפה מינית⁵⁴

footnotes: ⁵⁴ ראה גם תניה צ'יפמן, ' "ועתה אחותי החרישי" – התמודדות עם הלכות נידה בקרב נשים נפגעות תקיפה מינית', דעות 48 (אלול תש"ע), עמ' 32–36.

אישה שעברה תקיפה מינית עלולה למצוא את עצמה אל מול קשיים נפשיים ניכרים ביחס לגופה ולמיניותה. קשיים אלה עלולים אף להתגבר אל נוכח הלכות טהרה ואישות.

המשמעות הקשה של פגיעה מינית לא מתחילה בהכרח ברגע הפגיעה, ולעיתים היא מודחקת אף לתקופות ארוכות מאוד עקב הקושי הנפשי להתמודד עמה. המוּדעות לפגיעה עלולה להתעורר עקב סיבה או אירוע אחר שמזכיר לאישה את האירוע הקשה, ולעיתים אף מחייב אותה להתמודד מולו כעת.

אירוע כזה יכול להיות, לדוגמה, נישואין או ליל טבילה, שמחייב את האישה להתייחס לגופה בהקשר של חיי אישות. וכך למרות שהאירוע עצמו הוא חיובי וטוב, הזיכרונות שהוא עלול להעלות הם שליליים ומאיימים. תחושות קשות של חרדה, כעס, חוסר אונים ושל ניצול מיני עלולים לעלות בהקשר המשמח של נישואין או של ליל טבילה, והפער הקוטבי בין התחושות הללו הוא לעיתים קשה מנשוא לאישה. מודעות עמוקה של האישה ושל בעלה לפער כזה עשויה לפתוח פתח לתיקון, להרפיה ולרגיעה מסוימת שתאפשר את הקִרבה המיוחלת ביניהם, ולכן מודעות כזאת היא חיונית והכרחית.

אי אפשר להתעלם מפגיעה מינית והיא חלק מהזוגיות ומהמשפחתיות, לכן צריך לטפל באישה ובבעלה כדי לאפשר החלמה מפגיעה כזאת, במידת האפשר, ולאַפשֵר קִרבה אינטימית וקיום חיי משפחה נאותים ביניהם על אף הפגיעה.

ההלכה היהודית מביאה בחשבון מצבים רבים של שעת הדחק, הפסד מרובה, צורך גדול וכיוצא באלו בתחומים רבים. גם בהלכות טהרה ואישות ההלכה מתחשבת בנתונים האישיים של האדם השואל, והיא מבקשת להתאים את הפסיקה ההלכתית לכל אדם ואדם לפי מצבו, תחושותיו וקשייו. אישה שעברה פגיעה מינית כלולה בהחלט במסגרת של צורך גדול ודוחק, ויש להקל עליה במידת האפשר כדי לאפשר לה לשמור על ההלכה מחד גיסא, ולענות על הקשיים הנפשיים והצלקות הקשות שהיא נושאת עִמה מאידך גיסא.

לעיתים האישה השואלת מגלה טפח מקשייה ומכסה טפחיים עקב הקושי הגדול לחשוף את הפגיעה הטראומטית שהיא עברה. לעיתים מדובר בסוד נורא שהיא נושאת עִמה, ושהיא לא סיפרה אותו לשום אדם, או שסיפרה אותו לאנשים ספורים בלבד. לכן במקרים רבים הרב שנשאל שאלה הלכתית מסוימת והוא מתלבט עד כמה אפשר להקל בה, אינו מודע מספיק לקושי הגדול שיש לאישה שעברה פגיעה מינית.

אחד הקשיים הגדולים של אישה כזאת הוא תחושת חוסר השליטה שלה על עצמה, כיוון שהפגיעה המינית התבצעה באופן שאדם אחר שלט בה. אישה שפונה לרב עלולה לחזור ולחוות את החוויה הקשה שהייתה לה בעבר, בגלל עצם הצורך שלה לנהוג לפי פסיקה הלכתית של רב, שאינו מודע כלל לקושי שלה ולתחושותיה. כאשר הרב מודע לכך שהאישה עברה פגיעה הוא יוכל לפרוס כמה אפשרויות לפסיקה לפי הנסיבות. כך אישה שנפגעה ושואלת על מצב מסוים, תקבל כמה אפשרויות לכמה מצבים, וחלק מהם אולי יתאימו יותר למצב האמִתי שלה. באופן כזה השואלת תוכל להחזיר לעצמה חלק מתחושת השליטה העצמית שנחמסה ממנה בעל כורחה, כיוון שפריסה של כמה אפשרויות תאפשר לה לבחור בעצמה מהו המצב המתאים למקרה שלה ולהתאים את התשובה ההלכתית למצב שלה.

חשוב להדגיש שקולא בהלכה עקב מצב מסוים לא נובעת מתוך רחמנות על האישה, אלא זאת ההלכה במצב המסוים הזה, וכך יש לנהוג ללא חשש שמא 'מכופפים' את ההלכה. כך לדוגמה, חולה ביום הכיפורים שרופא קבע שהוא חייב לאכול או לשתות, זאת ההלכה במקרה המסוים שלו, וכך יש לנהוג.

גם כשיש קשיים נפשיים לאישה עקב פגיעה מינית, לא כל דבר אפשר להתיר. יש תחומים בהלכה שיכולים להשתנות עקב הנסיבות, אך יש דברים שהם אסורים – ויהי מה. עם כל הרצון לסייע ולהתחשב בקשיים של האדם השואל – שמירה על מסגרת ההלכה היא הבסיס ההכרחי⁵⁵.

footnotes: ⁵⁵ גם במקרה שבו אי אפשר להקל בדברים מסוימים, אמפתיה מצד הרב הנשאל, כגון – 'צר לי, אך אינני יכול להקל יותר מכך', נשמעת ידידותית יותר מאשר הקביעה ההלכתית 'אסור'. לעיתים אמירה כזאת יכולה לסייע מאוד לאישה השואלת. וגם אם אי אפשר לסייע לה בפועל בפסיקה מקלה יותר, עצם התחושה של הזדהות ואמפתיה, יש בה משום סיוע נפשי.

לג. אישה שעברה פגיעה מינית ועקב כך מתקשה מבחינה נפשית בביצוע הפסק הטהרה ובדיקות שבעה נקיים, יכולה להקל בכך שאינה צריכה להניח מוך דחוק⁵⁶. כמו כן היא יכולה למעט בבדיקות שבעה נקיים, כפי שמקלים לאישה שמתקשה להיטהר. פירוט הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 137, הלכות לא-לב. הטעם לכך הוא שמצב כזה נחשב לשעת הדחק, שבו יש להקל לכתחילה בהלכות שנחשבות בדרך כלל רק להנהגות של בדיעבד.

footnotes: ⁵⁶ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 145, הלכה סח.

לד. במקרה שבו אישה כזאת מתקשה לבצע את בדיקות הטהרה בעומק, יש להקל לה לבצע בדיקה שלא בעומק, עד מקום שידה מגעת⁵⁷.

footnotes: ⁵⁷ ראה לעיל בכרך הראשון, שם, וראה שם, הלכה סט, אופנים להקל אפילו במקרה שבו האישה אינה יכולה להחדיר כלל אצבע קטנה לתוך הנרתיק.

לה. אישה כזאת שמתקשה בביצוע הכנות לטבילה, יכולה להסתפק במינימום של מקלחת חמה וסירוק השיער, שהן ההכנות מעיקר הדין, מבלי להאריך בהכנות.

לו. לכתחילה יש לטבול בנוכחות בלנית, כפי שפורט לעיל בכרך הראשון, פרק יח – 'מצבים מיוחדים בטבילה', עמ' 199–200, אך במקרה של אישה שעברה תקיפה מינית וקשה לה עד מאוד לעמוד בפני אדם אחר בזמן הטבילה, אפשר להקל לה שתטבול, בנוכחות בלנית, עם בגד רחב שיאפשר הגעת מים לכל מקום בגופה ללא חציצה, כפי שהדבר מתבצע בטבילה לצורך גיור. במקרה שגם טבילה כזאת קשה עליה, יש מקום להקל שתטבול ללא בלנית עם שֹבכה על שערותיה, כדי ששום שערה שלה לא תצוף על פני המים, כיוון שאז הטבילה לא תיחשב כלל⁵⁸.

footnotes: ⁵⁸ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יח – 'מצבים מיוחדים בטבילה', עמ' 200, הלכה כב, שזהו פתרון לשעת הדחק וכאן הוא מותר לכתחילה.

לז. אישה שעברה פגיעה מינית עלולה להתקשות מאוד בקיום יחסי אישות. הקושי עלול להיות גדול אף יותר ולעיתים קשה מנשוא לכלה שנישאת; שכן באופן רגיל קיום חיי אישות מתבצע כבר בליל הכלולות, ואילו היא זקוקה לפֶּרק זמן של הסתגלות עד שתוכל לקיים חיי אישות מתוך תחושה של רצון ובחירה ולא מתוך תחושה שהדבר נכפה עליה. במציאות כזאת יכולים בני הזוג לעכב את קיום ביאת המצווה עד אשר האישה תרגיש שהיא בשלה ומסוגלת לכך ללא לחצים וללא פחדים. כמובן, יש להכין את הבעל מראש למציאות מורכבת כזאת. באופן מעשי, בתקופת הביניים, הם יכולים לנהוג כפי שהוצע לעיל בכרך השני, פרק כח – 'קשיים בחיי האישות אצל האישה', עמ' 89–90, הלכות א-ג⁵⁹.

footnotes: ⁵⁹ ההלכות שם עוסקות באישה שסובלת מווגיניסמוס, אולם הן יכולות להתאים גם למציאות שמתוארת כאן.

לח. בכל ההלכות שפורטו כאן, חשוב להבהיר לאישה בפרט ולבני הזוג בכלל, שעל פי המציאות שלהם זאת ההלכה לכתחילה, ושהם יכולים ואף צריכים לנהוג כך מבלי לחשוש שמא הם אינם מקיימים את ההלכה כראוי.