שיבוט¹

footnotes: ¹ ראה גם שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, מעמ' 486 ואילך, וכן שיבוט גנטי – מבט תורני, אסופת מאמרים. הרקע הרפואי הועבר לאחר כתיבתו לרב דוב פופר, רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה ויועץ גנטי מוסמך במרכז הרפואי הדסה עין כרם. הערותיו ותיקוניו שולבו בגוף הפרק, ואנו מודים לו על כך.

הגדרות

שיבוט (Cloning) – טכניקה ליצירת העתקים זהים של מולקולות, תאים, רקמות, איברים, ואף יצורים שלמים.

שיבוט לצרכי רבייה – שיבוט לצורך ייצור של בעל חיים או אדם שיש לו את אותו מבנה גנטי (DNA)² של בעל החיים או האדם שממנו הוא נוצר. השיבוט בשיאו הוא יצירת העתק זהה לאדם שלם.

footnotes: ² הסבר מפורט על ה-DNA יובא להלן, פרק קב – 'הגנום האנושי והנדסה גנטית', עמ' 276-274.

שיבוט רפואי לצורכי ריפוי – שיבוט עוּבר ושימוש בתאי הגזע שלו למטרות מחקר וריפוי, ללא השתלתו ברחם של אישה. התייחסות לנושא הזה תובא להלן בפרק הבא, פרק קא – 'תאי גזע, שימוש ומחקר ברקמות של עוברים', מעמ' 263 ואילך.

רקע מדעי³

footnotes: ³ הרקע המדעי לפרק שלפנינו מבוסס בעיקרו על אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ז, ערך 'שבוט אדם ותאי גזע', מעמ' 311 ואילך, וכן פרופ' אברהם שטינברג, 'תיכפול/שיבוט בני אדם – היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים', ספר אסיא י, עמ' 131–147 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 27–42). כמו כן נעזרנו באנציקלופדיה המקוונת גנופדיה, בעריכת פרופ' מוטי שוחט, לשעבר מנהל המכון הגנטי במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון, ואנו מודים לו על הרשות להשתמש בדבריו.

האמבריולוגיה⁴ הקלאסית הניחה שכל אחד מהתאים העובריים הראשוניים יכול להתפתח לאורגניזם שלם וזהה מבחינה גנטית. דהיינו, לכל אחד מתאי העובר הראשוניים יש פוטנציאל להפוך לכל אחד מכ-200 סוגי התאים והרקמות השונים שמרכיבים את הגוף, כגון – לב, כבד, עצב, דם, עור וכיוצא בזה⁵. על פי אותה תורה קלאסית של האמבריולוגיה היה גם מקובל לחשוב כי מהשלב שבו תא עבר התמיינות ספציפית והגיע לייעודו הסופי, הוא מאבד את כל התכונות הראשוניות שמסוגלות להפוך אותו לתא מסוג אחר. דהיינו, בדרך שטרם הובררה, נסגרים ונחסמים ערוצים גנטיים רבים בתאים, ונשארים פעילים רק אותם ערוצים מעטים שמיועדים לתפקוד המיוחד לאותו תא. ההנחה המקובלת הייתה שתהליכים כאלה הם סופיים ובלתי הפיכים, ותא בשל לעולם לא יוכל עוד להתמיין לסוג אחר של תא, אלא לפעול אך ורק במסגרת 'המומחיות' הספציפית שהוא רכש לעצמו.

footnotes: ⁴ אמבריולוגיה (Embryology) – המדע שעוסק בחקר העובר ובתהליכי התפתחותו במהלך ההריון, מרגע ההפריה ועד ליציאת העובר לאוויר העולם. ⁵ ראה גם להלן, פרק קא – 'תאי גזע, שימוש ומחקר ברקמות של עוברים', עמ' 264-263.

טכניקת השיבוט יצרה מהפך בסיסי בהבנה האמבריולוגית שמוכרת לנו. הרעיון שעומד בבסיס השיבוט הוא לקחת גרעין של תא שאיננו תא רבייה, דהיינו, זרע או ביצית⁶, וגם איננו תא ראשוני בלתי ממוין, אלא הוא תא בשל אשר עבר כבר התמיינות סופית לתא בוגר וספציפי, ולגרום לו לשכפל את עצמו תוך כדי התמיינות לסוגים שונים של תאים.

footnotes: ⁶ ההבדל המרכזי בין תא רגיל שאיננו תא רבייה לבין תא רבייה הוא שתא רגיל מכיל 46 כרומוזומים לעומת תא רבייה שעבר חלוקת הפחתה והוא מכיל רק 23 כרומוזומים. כאשר תאי הרבייה, דהיינו תא זרע וביצית, מתחברים ומתאחדים, נוצר תא אחד שלם בן 46 כרומוזומים. פירוט נוסף הובא לעיל בכרך השני, פרק נא – 'בחירת מין העובר', עמ' 370.

השיבוט נעשה בכמה שלבים:

בשלב הראשון לוקחים תא בשל של בעל חיים מסוים ומוציאים ממנו את הגרעין. הגרעין הוא אשר מכיל בתוכו את עיקר המידע הגנטי של התא.

בשלב השני לוקחים ביצית של אותו מין בעל חיים, מוציאים ממנה את גרעין התא, ומחדירים לתוכה את הגרעין של התא הבשל שהוזכר לעיל. דבר זה נעשה מתוך הידיעה שבסביבה הפנימית של הביצית מצויים חלבונים מיוחדים שמסוגלים להפעיל את כל הגנים הפוטנציאליים להתפתחות אורגניזם שלם.

בשלב השלישי גורמים בעזרת גירוי כימי או גירוי חשמלי להתחלת תהליך חלוקה של הביצית שלתוכה הוכנס גרעין התא הבשל וליצירת עובר.

בשלב האחרון מכניסים את העובר שנוצר לרחם של נקבת אותו מין, כפי שעושים בכל הפריה חוץ גופית.

ככלל, היצור המשובט נושא כמעט את כל המטען הגנטי של היצור שממנו נלקח הגרעין המקורי של התא⁷, אולם הוא אינו זהה לחלוטין ליצור שממנו נלקח הגרעין המקורי של התא, מכיוון שגם במעטפת של הביצית שבה הושתל התא, שנקראת ציטופלסמה, יש מעט חומר גנטי שנקרא DNA מיטוכונדריאלי⁸.

footnotes: ⁷ לכן ברור ששיבוט מתא של זכר ייצור ולד ממין זכר, ושיבוט מתא של נקבה ייצור ולד ממין נקבה. ⁸ בנוסף למיטוכונדריה יש בציטופלסמה מערכת שעיקר תפקידה הוא יצירת חלבונים ממקטעים של DNA ששוכפלו בגרעין התא. הסבר ופירוט על תפקידי הציטופלסמה והמיטוכונדריה יובאו באוצר המושגים, ערך ציטופלסמה.

הניסוי המפורסם ביותר שבוצע בשיבוט הוא של הכבשה דולי, שהייתה היונק הראשון בעולם שנולד כתוצאה משיבוט. הדבר אירע בסקוטלנד בשנת תשנ"ז (1997).

המדענים שביצעו את הניסוי לקחו תא עטין והוציאו ממנו את גרעין התא. לאחר מכן הם לקחו ביצית מכבשה אחרת, הוציאו ממנה את הגרעין, והחדירו לתוכה את גרעין תא העטין. הלם חשמלי גרם להתחלת תהליך החלוקה ויצירת העובר בתוך הביצית. לאחר כמה חלוקות בתנאי מעבדה, החדירו המדענים את הביצית המופרית לרחמה של כבשה פונדקאית, אשר קיבלה הכנה הורמונלית מתאימה לצורך הריון. היא גידלה את העובר ברחמה, ולאחר שישה חודשים המליטה את הכבשה הראשונה בעולם שנוצרה מתא בשל ולא מתאי רבייה.

הניסוי נעשה על 277 ביציות, ורק אחת מהן הצליחה להתפתח ולהגיע עד ללידת יצור חי. הכבשה דולי הצליחה לחיות ואף להמליט שש כבשים באופן טבעי, אולם בגיל שש נאלצו להמית אותה לאחר שסבלה מסרטן הריאות ומדלקת פרקים. בין המדענים התקיים דיון שמסקנותיו לא הוכרעו סופית, האם יש קשר בין המחלות שהכבשה דולי סבלה מהן לבין העובדה שהיא נולדה משיבוט גנטי.

השלכות השיבוט – פוריות, ריפוי מחלות וחברה⁹

footnotes: ⁹ הערת הרב דוב פופר – למעשה, למרבית ההצעות שיובאו להלן יש פתרונות מעשיים או עתידניים פשוטים יותר, הן מבחינה מעשית ובעיקר מבחינה אתית.

נושא השיבוט הוא נושא רחב ביותר עם השלכות רבות, והוא נמצא עדיין בשלבי מחקר שונים. לצורך ענייננו נציין כמה השלכות לענייני פוריות ועניינים נוספים. התייחסות השקפתית תובא להלן.

• השיטה יכולה להיות דרך נוספת לפתרון בעייתם של זוגות עקרים. אומנם קיימות כיום שיטות פוריות חדשות ומתקדמות לפתרון בעיות שונות של עקרות, אך יש מצבים ששיטת השיבוט עשויה לתת להם פתרון טוב יותר. לדוגמה, כשלא נמצאו אצל הגבר תאי זרע גם לאחר חיפוש מדוקדק באשכים¹⁰, ובני הזוג מעוניינים בילד, הפתרון האפשרי כיום הוא ללדת ילדים באמצעות תרומת זרע מגבר זר¹¹, ואילו בשיבוט יימנע הצורך בתרומת זרע זר, שכן אפשר יהיה לקחת גרעין של תא כלשהו מהגבר ולהכניסו לביצית של אשתו כדי ליצור עובר, להשתילו ברחם האישה, והתינוק שייוולד יהיה בנו הגנטי של הבעל העקר¹².

footnotes: ¹⁰ ראה לעיל בכרך השני, פרק נד – 'ביופסיה של האשך או דיקור האשך', מעמ' 414 ואילך. ¹¹ ראה לעיל, שם, פרק נה – 'תרומת זרע', מעמ' 426 ואילך. ¹² בפתרון כזה עדיין קיים חיסרון עקרוני, כיוון שמבחינה גנטית יש לוולד מטען קטן מאוד מאימו, כפי שהובא לעיל.

• השיטה עשויה לקדם את היכולת לפתור את בעייתם של זוגות פוריים שהם נשאים של מחלות תורשתיות קשות. לדוגמה, האפשרויות העומדות כיום לפני זוג נשא למחלה גנטית רצסיבית קטלנית (כגון טיי זקס), הן: להימנע לחלוטין מלידת ילדים; לאמץ ילד בריא; להרות ולהפיל אם העובר יימצא חולה במחלה הגנטית; לבצע הפריה חוץ גופית עם תא זרע מתורם או עם תא ביצית מתורמת או לבצע אבחון טרום השרשתי (PGD) ולהשתיל רק קדם עוברים שאינם חולים¹³. בשיבוט גנטי הילד שייוולד לא יהיה חולה, כיוון שהוא יקבל את המטען הגנטי רק מאחד מהוריו, וממילא יהיה רק נשא למחלה אך לא חולה בה¹⁴.

footnotes: ¹³ פירוט של הפתרונות ודיון בשאלה מהו הפתרון הראוי מבחינה הלכתית הובא לעיל בכרך השני, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)', מעמ' 362 ואילך. ראה גם לעיל בכרך הראשון, פרק ג – 'בירורים רפואיים לפני החתונה', עמ' 42–51. ¹⁴ למעשה נראה שהאפשרות של אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD) עדיפה, כיוון שהיא מונעת את המחלה מבלי לוותר על השותפות הגנטית של בני הזוג בילד שייוולד. אפשר להעלות אפשרות של שיבוט גנטי כפתרון מועדף, למשל במקרה שבו נראה שמדובר במחלה גנטית רצסיבית, אך הגן האחראי למחלה טרם נמצא, ולכן אי אפשר לבצע אבחון גנטי טרום השרשתי.הערת הרב דוב פופר – למעשה, גם במקרים כאלה יש כיום אפשרות לבצע אבחון גנטי טרום השרשתי. הסבר – גם כשלא מאתרים את הגן הבעייתי, אפשר לבדוק ולגלות מהו העותק של הכרומוזום שמכיל את הגן הבעייתי, ולהשתמש רק בעותק האחר, הבריא. הסבר מפורט הובא לעיל בכרך הראשון, שם, עמ' 43.

• השיטה עשויה לסייע ביצירת חיים חדשים שיחליפו חיים אחרים, כגון מצב של פטירת ילד אהוב, והרצון של ההורים להשתמש בתא מגופו כדי ליצור ילד חדש, שדומה לו מאוד בתכונותיו הגנטיות. בשונה מכל אדם רגיל שיש לו תכונות גם מאביו וגם מאמו, כיוון שגרעין התא של כל אדם נוצר משילוב של תאי האב ותאי האם, הרי ילד שייוולד משיבוט של הילד שנפטר יהיה העתק כמעט מושלם שלו, כיוון שכל המטען הגנטי שנמצא בגרעין התא נלקח רק מאדם אחד.

• השיטה עשויה לסייע בהצלת חולה שסובל מלוקמיה וזקוק להשתלת מֵח עצם כדי להציל את חייו. לעיתים אי אפשר למצוא בקרב האנשים החיים בעולם אף לא אדם אחד שמתאים לחולה מבחינת סיווג הרקמות. בשיבוט אפשר ליצור לאדם החולה אח תאום זהה שיוכל לתרום לו את מח העצם.

• יכולת יצירה של בני אדם בעלי תכונות חיסוניות זהות לצורך ריפוי או של בעלי חיים בעלי תכונות מתאימות לשם תרומת איברים.

• ייתכנו יתרונות רפואיים פוטנציאליים נוספים, כגון – יכולת ליצור בשיבוט תאים חדשים ומתפקדים במקום תאים שנפגעו או שמתו; למשל בקרב חולי פרקינסון או אלצהיימר, שתאים בעלי תפקוד מיוחד במוחם נפגעו.

• השיבוט יכול לעצור התרבות בלתי מבוקרת של תאים סרטניים, ובכך לרפא מחלות ממאירות¹⁵.

footnotes: ¹⁵ הערת הרב דוב פופר – למעשה, ההשלכות האחרונות שמובאות כאן ניתנות לפתרון באמצעות שימוש בקריספר (CRISPR), ראה להלן, פרק קב – 'הגנום האנושי והנדסה גנטית', עמ' 281.

עם היתרונות הללו קיימים גם חששות פוטנציאליים כבדים, כגון:

• שיבוט בני אדם בעלי תכונות מיוחדות – תכונות חיוביות, גאונים, חזקים, יפים, או תכונות שליליות, כגון מנהיגים רעים.

• איבוד הייחודיות האישית שיש לכל אדם.

• חשש מ'שוק שחור' של עוּברים בעלי תכונות 'חיוביות'.

• בעיות חמורות בזהות האישית של בני אדם משובטים, בהיעדר אב ואם.

• שינוי הסדר החברתי, כאשר יצירת בני אדם תתבצע ללא צורך באהבה ובחיי אישות אלא באופן מכני, קר ומנוכר.

• הפיכת בני אדם לאמצעי ולא לתכלית.

• מתוצאות השיבוטים שנעשו עד היום עולה החשש לריבוי גבוה של מומים ביצורים משובטים.

יש לציין שגם בתנאי שיבוט אין זהות מוחלטת בין התוצרים לבין המקור הגנטי¹⁶, שכן לא רק המטען הגנטי הוא היוצר את האדם, אלא יש גם השפעה סביבתית משמעותית על עיצוב האדם, אישיותו, רגשותיו וערכיו. נתונים גנטיים זהים אינם יוצרים בני אדם זהים, ובוודאי אינם יוצרים בני אדם חסרי בחירה חופשית¹⁷. היתרונות והחששות הם בשלב זה בגדר השערה, ולכן יש מקום לשקול את מאזן התועלת והנזק, כפי שיפורט להלן, בפִסקה 'שיבוט – התייחסות יהודית רעיונית'¹⁸.

footnotes: ¹⁶ בנוסף למה שנכתב לעיל על התרומה הגנטית המועטת שיש במעטפת הביצית. ¹⁷ ראה הרב יצחק שילת, 'שכפול גנטי ובחירה חופשית', ספר אסיא י, עמ' 148–152 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 5–9). ¹⁸ הערת הרב דוב פופר – למעשה, סביר להניח שעקב הבעיות האתיות החמורות שפורטו כאן ושגרמו לעצירה של המחקרים בשיבוט מלא לצורך רבייה, כפי שיפורט להלן ברקע המשפטי, שיבוט כזה לא יתבצע למעשה. יותר סביר להניח שהרפואה תשאף להשתמש בתאים שאינם תאי רבייה ולהפוך אותם לתאים שהם מקבילים לתאי הרבייה, דהיינו להפוך גרעין של תא רגיל, שֶמונה 46 כרומוזומים לתא בן 23 כרומוזומים, כדוגמת תא זרע שהוא תא שעבר הפחתה כזאת. באופן כזה יהיה אפשר להזריק את אותו תא לביצית מבלי לרוקן את גרעינה, וכך ייווצר עובר שמחצית המטען הגנטי שלו יגיע מהאיש שממנו נלקח התא ומחציתו השנייה מהאישה, כפי שמתבצע בכל הפרייה. אפשרות כזאת תפתור את מרבית השאלות האתיות שפורטו לעיל.

רקע משפטי

בשנת תשנ"ט (1999) נחקק בישראל חוק איסור התערבות גנטית, שאוסר לבצע בארץ פעולה של התערבות בתאי אדם כדי לשבט אדם. החוק נחקק לתקופה קצובה של חמש שנים, ובפתיח לחוק נאמר שמטרתו היא: "בחינת ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של סוגי התערבות אלה והשלכתם על כבוד האדם". במהלך השנים הוארך החוק ארבע פעמים¹⁹.

footnotes: ¹⁹ בשנים תשס"ד (2004), תש"ע (2009), תשע"ו (2016) ובשנת תש"ף (2020). נכון ליום כתיבת שורות אלה (תשרי תשפ"א) תקפו של החוק הוא עד כ"א באייר תשפ"ד (29.5.2024), אך על פי ניסיון העבר סביר להניח שתוקפו יוארך פעם נוספת.

החוק בארץ אוסר שיבוט לצורכי רבייה, אולם הוא אינו אוסר שיבוט רפואי, דהיינו לצורך מחקר בתאי גזע וללא השתלה ברחם.

חוקים כנגד שיבוט נחקקו במדינות רבות בעולם, ובחלקן האיסורים על שיבוט אף חמורים יותר מאשר במדינת ישראל²⁰.

footnotes: ²⁰ ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ז, ערך 'שבוט אדם ותאי גזע', עמ' 345–346. ראה גם עו"ד גלי בן-אור, 'שכפול גנטי וטכנולוגיות הפריה מלאכותית – הסדרים בעולם ובישראל', ספר אסיא י, עמ' 157–174 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 10–26). וכן עו"ד גלעד גולדנברג, 'שיבוט אדם ומחקר בתאי גזע – סקירת חקיקה בעולם', ספר אסיא טו, עמ' 47–52 (אסיא עה-עו, שבט תשס"ה, עמ' 151–156).

שיבוט – התייחסות יהודית רעיונית²¹

footnotes: ²¹ מבחינה רעיונית השיבוט יכול לסמל שיא של התערבות האדם בטבע, והדיון יכול להיות נסוב סביב השאלה עד כמה נכון שהאדם יתערב בטבע וישנה אותו. דיון כזה הוא נרחב ביותר וכאן יובאו ראשי פרקים בלבד.להרחבה ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ז, ערך 'שבוט אדם ותאי גזע', עמ' 327–343, וכן פרופ' אברהם שטינברג, 'תיכפול/שיבוט בני אדם – היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים', ספר אסיא י, עמ' 136–147 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 32–42). נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קפג-קצה. רפואה, הלכה וכוונות התורה, סוגיה ז – 'שיבוט גנטי', עמ' 251–265, וכן הרב יצחק שילת, 'שיכפול גנטי לאור ההלכה', תחומין יח (תשנ"ח), עמ' 137–149. הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, מיום י"ח באדר תשנ"ח, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 489–495. פרופ' נחום רקובר 'שיבוט גנטי – תחרות במעשה ה'?', ברכה לאברהם, עמ' 315–326. הרב יגאל שפרן, 'השיבוט הגנטי לאור ההלכה', תחומין, שם, עמ' 150–160. המאמרים הללו בתוספת מאמרים רבים נוספים הובאו גם בספר שיבוט גנטי – מבט תורני.

שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים – של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי השמיים והארץ יכול אתה לעשות כהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולים? אמר לו: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו שבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?! מדרש תנחומא (בובר), פרשת תזריע, סימן ז

התורה מאריכה בפרשת מעשי בראשית כדי ללמדנו לימוד חשוב ביותר – "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" (דברים יא, כב) – ולהורות לאדם להידמות לבוראו ולהיות אף הוא יוצר... דורשת התורה מהאדם ומצווה עליו שיתאמץ במאמץ בלתי נלאה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ולהיות יוצר. היצירה היא אפוא אידיאל יהודי, ופרשת בראשית היא מורה דרך לאדם מישראל לחובת היצירה... בצו היצירה כלול תוכן פילוסופי מטאפיזי, לאמור: בששת ימי בראשית לא סיים הבורא, בכוונה תחילה, את הכל במלאכת הבריאה. הבורא הניח את היסוד, צר את הצורה, נטע את הכוחות, קבע את חוקי הטבע; ואולם הוא השאיר פגימות ועניינים שעודם צריכים השלמה ותיקון... תעודתו של האדם בתור יוצר היא להמשיך את התהליך ממקום בו הופסק... לא האמירה (של "ויכֻלו", בראשית ב, א) היא העיקר, אלא ההגשמה של "ויכֻלו", ההשלמה של היצירה, המשכת התהליך של "וַיְהִי אוֹר" (שם א, ג); להיות 'שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית' – הוא יסוד גדול ביהדות. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ימי זיכרון, עמ' 86–87

כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריות יפות שלא מזיווג המין כמו שנודע בספרי הטבע, שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף. רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, סנהדרין סז, ב

והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כוח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וציווה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יב; וכן שם, כא)... והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות... והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית. רמב"ן על התורה, ויקרא יט, יט

מהמקורות דלעיל עולות גישות שונות להתערבות האדם בבריאה. מחד גיסא גישה שמשבחת את יצירת האדם, ומאידך גיסא גישה ששוללת יצירה אנושית של מינים חדשים בבריאה²². מכאן עולה שמעורבות האדם בבריאה היא נושא עקרוני לדיון, ונשאלת השאלה עד איזה שלב ההתערבות היא ראויה וחיונית, ומאיזה שלב היא הופכת להיות התערבות בוטה וכוחנית. מתי ההתערבות האנושית היא חלק רצוי ומקובל, והיא מסמלת את שותפותו של האדם בבריאה, ומתי היא חורגת מסמכותה, כיוון שהיא מכחישה את מעשה בראשית.

footnotes: ²² אומנם ברפואה, הלכה וכוונות התורה (עמ' 260) כתב בהקשר לדברי הרמב"ן, כאילו אפשר ללמוד מדבריו כנגד השיבוט: "אין הנידון דומה לראיה כלל. שם התורה אוסרת להרביע מין על אינו מינו, והרמב"ן משער שטעם האיסור הוא שהרצון ליצור מין חדש של בעל חיים – שזוהי מן הסתם כוונתו של המרביע – מורה על אי-אמון בבורא עולם. האם אפשר להקיש מזה על מה שהתורה לא אסרה, ולומר שגם מי שאינו יוצר מין חדש, אלא מוליד מכבשה כבשה אחרת שאינה בדרך הטבעית, עובר על רצון הבורא?".

עצם השיבוט

רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא. הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה. תרגום: רבא ברא אדם, גולם, שלחו לפני רבי זירא. היה, ר' זירא, מדבר עמו, ולא היה עונה לו. אמר לו: מן החבורה אתה, כלומר, נבראת על ידי החכמים, שוב לעפרך! רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה, והיו בוראים להם עגל משולש, ואוכלים אותו. סנהדרין סה, ב

כל דבר שלא נדע טעם לאסרו, מותר הוא בלי טעם, שלא הזכירה התורה דברים המותרים כולן, רק דברים האסורין. הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל על המשנה, ידים פרק ד, ג, יכין כז

הנה כי כן לא נפלאת ולא רחוקה שיטת השבחת הגזע, ואולי יעלה ביד המדענים למגר את המחלות הנוראות רח"ל, אם בכולן או במקצתן. וזה שיכולים הרשעים להשתמש בזה לרעה ... אין אנו אחראים להם. הרי בין כה אם המדע יתקדם ויגיע לכך, לא ישאלו אותנו. אנחנו נשתמש בזה לטובה על פי ההלכה לשמר שופרא וחכמה ומתינות ועדינות וכו', ואולי גם לעזור לפריון עקרות. כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. הרב מאיר ניסים מאזוז, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 496

ובפרט דכאשר אנו קוראים כבר, דסופו של תהליך זה של הפריה מלאכותית במבחנה להביא בכנפיו, במוקדם או במאוחר, גם לידי יצירת ילד במבחנה, זאת אומרת: שכל ההריון ייעשה וייגמר גם כן מחוץ לגוף האשה אלא במבחנה עצמה תוך יצירת תנאי רחם בו, ולאחר מיכן במחשבה להביא גם לידי מבצע מדהים הנקרא בשם תכפול האדם ללא זיווגם של שני תאי מין אלא על ידי נטילת גרעין של תא בגוף האדם והחדרתו לתוך תא של ביצית אשר גרעינה סולק, ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד ויתפתח עובר, וזה שמו שיקרא לו יצירה ביולוגית מלאה של יצור אנושי לפי תכנית מוכנה מראש, המוציאה לפועל תכונות נדרשות ורצויות על ידי היוצרים, ואם כן הלזה יקרא ילודים שהתייחסות מלאה להם אחרי מולידיהם ושרוצים לייחסם אחריהם? וזאת מלבד מה שסילוף יצירתם והבאתם לעולם בצורה כזאת הוא דבר אשר יגרום הרס ואבדון לדמות היצירה האנושית, ואנדרלמוסיה תשרור בכל בעית הילודה שתתהפך למעבדה חסרת גוון אנושי, כאשר כבר התעוררו להתריע על כך גם מקרב אנשי המדע והביעו חרדתם העמוקה לקראת הצפוי בבאות, הרי יקום דור אשר כל רואיו יפטיר עליו ויאמר: חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו לראות מין יצורים כאלה כמעט חסרי בחירה וגולמי אדם, וכחסרי ייחוס אבות, והדבר יגרום בעקיפין גם לידי החדרת כפירה בקרב ההמונים הפשוטים בשטחים שונים, רחמנא ליצלן, שאין ברצוני לפורטן כאן, ואחריתה מי ישורנו. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה²³

footnotes: ²³ התשובה מיום ח' באלול תשמ"א. התייחסות ודיון בתשובת הרב וולדינברג המצוטטת כאן בהקשר להפריה חוץ גופית (שהוא הנושא הנדון בתשובתו זאת), הובאו לעיל בכרך השני, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 339–344.

עליי להודיע לכבוד תורתו, כי אין דעתי נוחה מדבר שייתכן שיש לקרוא לזה התערבות אנושית במעשה בראשית של ה' יתברך. והרי מצאנו: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה" (בראשית ו, יב), גם שם ודאי היו מן האנשים שרצו להתחכם עם מעשה בראשית, ולכן ה' יתברך השחית כל בשר. יש מרחק רב בין מה שחז"ל כתבו: "מכאן שניתן לרופא לרפאות", דהיינו במיני תרופות, אבל לא חס וחלילה לעשות מהפכות בעולם של הקדוש ברוך הוא. ועוד מי יודע לאן זה ממשיך להידרדר, ומוטב לעשות קו אדום תחת כל ההמצאות האלה, ולהתעסק בדברים שרצון ה' יתברך שנתעסק בה, ובזה תהיה לנו סייעתא דשמיא. כלל ידוע בחז"ל, כשם שמקבלים שכר על הדרישה, כך מקבלים שכר על הפרישה, ודי למבין. הרב יהושע נויבירט, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 497

מסקנתנו היא אפוא, שאין להיחפז בפיתוח השיבוט, אם כי אין למנעו לגמרי. ה' חנן את האדם בחכמה, בינה ודעת, ובתכונת הסקרנות האינטלקטואלית, וברצון לסייע לקדוש ברוך הוא בתיקון עולמו. אי אפשר לכלוא רוח זו, היא בריאה ביסודה. לכן, יש הכרח בפיקוח צמוד במשנה זהירות לבל תצא תקלה מתחת ידנו. בברכת הדעת נכוון מעתה גם לאפשרויות החדשות שנפתחו בפני המדע, ינחה ה' את המדענים בעצה טובה לתקן עולם במלכות שדי. הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 495-494

א. לא מצינו איסור מפורש על שיבוט, למרות שהוא חידוש שמנוגד לסדרי הטבע הרגילים²⁴.

footnotes: ²⁴ ראה מאירי, סנהדרין סז, ב, המצוטט לעיל. ראה להלן בהלכות הבאות שהפוסקים נחלקו ביחס לשיבוט, אך גם השוללים את השיבוט לא כתבו שהדבר אסור מבחינה הלכתית אלא שהוא אינו נכון מבחינה מוסרית. וראה הרב יעקב אריאל ('השיבוט וההלכה', שיבוט גנטי, עמ' 75–76, ובשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 490–491), שכתב שאף על פי שמדברי הרמב"ן (בפירושו על טעמי מצוות כלאים, ויקרא יט, יט, המצוטט לעיל) משמע שיש איסור כללי להוליד יצור שלא בדרך טבעית, טעמי המצוות אינם יכולים לשמש כשיקול בהלכה, ומדברי מדרש תנחומא (תזריע, סימן ז, המצוטט כאן) אפשר ללמוד שהקדוש ברוך הוא חפץ בפיתוח העולם.

ב. למרות האמור בהלכה הקודמת, פוסקים רבים הסתייגו, חלקם בחריפות רבה, משימוש בטכנולוגיית השיבוט, עקב חששות שונים²⁵:

footnotes: ²⁵ שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה, המצוטט כאן. הרב אפרים גרינבלט והרב יהושע נויבירט, תשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין, סיוון תשס"ב, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 497, תשובת הרב נויבירט מצוטטת כאן. הרב שלמה אבינר, 'שיבוט בלתי אנושי', שיבוט גנטי, עמ' 30–32. הרב משה בוצ'קו, 'האם ניתן לשכפל בן אדם', שיבוט גנטי, עמ' 153–155. הרב יגאל שפרן, 'השיבוט הגנטי לאור ההלכה', תחומין יח (תשנ"ח), עמ' 150–160, שיבוט גנטי, עמ' 86–98. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קפה. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב.

• מדובר בהתערבות פסולה במעשה בראשית²⁶.

footnotes: ²⁶ שו"ת ציץ אליעזר, שם. הרב אפרים גרינבלט והרב יהושע נויבירט, שו"ת פוע"ה, שם. הרב יגאל שפרן (תחומין, שם, עמ' 155–156, שיבוט גנטי, עמ' 91–93) כתב שאף על פי שבעולם שחַי באווירה של קודש פעולה כזאת הייתה צריכה להיות מותרת, בימינו שהאווירה העולמית היא של חולין ומתירנות, מדובר בהתערבות פסולה במעשה בראשית. הרב מרדכי אליהו בפגישתו הנ"ל, והסביר ששכלול של דבר מדבר מותר, אך בריאה חדשה אסורה, ולענייננו מותר יהיה להשתמש בחומר גנטי שנלקח מהאשכים לצורך הפריה, אך לא בחומרים גנטיים מאיברים שאינם איברי פוריות.

• פעולה כזאת עלולה לגרום להרס היצירה האנושית ולהפיכת הילודה למעבדה חסרת גוון אנושי²⁷.

footnotes: ²⁷ שו"ת ציץ אליעזר, שם. ראה גם הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 155, שיבוט גנטי, עמ' 92, וכן הרב משה בוצ'קו, שיבוט גנטי, שם.

• ילדים שייוולדו משיבוט יהיו כמעט חסרי בחירה חופשית וחסרי ייחוס אבות²⁸. התייחסות לייחוסו של אדם משובט תובא להלן.

footnotes: ²⁸ שו"ת ציץ אליעזר, שם. גם הרב יעקב אריאל (שיבוט גנטי, עמ' 82–83, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 493–494) העלה חששות דומים על חוסר הייחודיות של האדם המשובט ועל בעיית הייחוס שלו. ראה גם הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 159, שיבוט גנטי, עמ' 96.

• השיבוט יגרום בעקיפין להחדרת כפירה בקרב ההמון הפשוט²⁹.

footnotes: ²⁹ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

• חשש ממדרון חלקלק בהקשר של הולדת אנשים למטרות לא מוסריות, כגון שכפול אדם לשם רציחתו ושוד איבריו, שכפול אנשים נחותים לעבודות פשוטות, אדם עסוק שאין לו זמן לילדיו ישכפל לעצמו ממשיך, שכפול אנשים גאונים או רשעים³⁰.

footnotes: ³⁰ שו"ת במראה הבזק, חלק ד, סימן קכז, אך ראה להלן שלמסקנתם אין בחשש כזה די כדי להימנע לחלוטין משיבוט אלא רק להגבילו. הרב שלמה אבינר, שיבוט גנטי, עמ' 32.

• הספקות השונים בייחוסו של ולד שנולד כתוצאה משיבוט, כפי שיובא להלן, עמ' 261-256 ³¹.

footnotes: ³¹ הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 494, שיבוט גנטי, עמ' 83, אך ראה להלן שלמרות זאת, ספקות אלה אינם גורמים להסתייגות גורפת מבחינתו אלא לצורך בזהירות. הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 159, שיבוט גנטי, עמ' 97.

• נוסף על כל הבעיות המוסריות, יש לחשוש מתקלות ומסיכונים שונים שטכנולוגיה כזאת טומנת בחובה³².

footnotes: ³² הרב דוד בלייך, 'שיבוט אנושי והלכה', שיבוט גנטי, עמ' 68–71, אך ראה להלן, הערה 34, את מסקנתו.

ויש שכתבו שאין בשימוש בטכנולוגיית השיבוט חריגה מדרכי ההלכה והמוסר, והתייחסו בחיוב לאפשרות לסייע לנזקקים לכך על ידי טכנולוגיית השיבוט, כגון לרפא מחלות ולסייע לעקרות, ולא חששו לתוצאות השליליות שעלולות להיגרם כתוצאה משימוש בטכנולוגיית השיבוט, כיוון שאין אנו אחראים על הרשעים ותפקידנו להוסיף טוב בעולם, הטכנולוגיה תתפתח בכל מקרה ובלי לשאול את הרבנים, ולכן עדיף להשתמש בה לצרכים חיוביים³³.

footnotes: ³³ רפואה, הלכה וכוונות התורה, סוגיה ז – 'שיבוט גנטי', ה. אומנם במאמרו הראשון של הרב יצחק שילת ('שכפול גנטי לאור ההלכה', תחומין, שם, עמ' 137–149, וכן שיבוט גנטי, עמ' 99–114), שעליו מבוססת הסוגיה בספר הנ"ל, מסקנתו הייתה מסויגת יותר – "על חכמי התורה לנסח את המותר והאסור על פי ההלכה, ואת עקרונות הפיקוח הציבורי הראוי על ההנדסה הגנטית, כדי שזו תנוצל לברכה ולא לקללה". הרב מאיר ניסים מאזוז, תשובה לשאלה הנ"ל מיום י"ב בתמוז תשס"ב, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 495–497, המצוטטת לעיל. הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'על תרומת ביצית, פונדקאות, הקפאת זרעו של רווק ונטילת זרע מן המת – שו"ת', ספר אסיא יג, עמ' 113 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 49). בשו"ת ושב ורפא (חלק ב, סימן סו) התייחס בחיוב לנושא השיבוט וכתב בשם הרב משה הלברשטאם, הרב עובדיה יוסף והרב משה שטרנבוך, ששיבוט אינו שונה מבחינת הבעיות שיש בו מהפריה חוץ גופית רגילה, אך הוסיף ששמע בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב שהדבר אסור, וסיים שלמעשה צריך את הכרעת הגדולים.

ויש שהתייחסו לחששות השונים שיש בשיבוט וכתבו שצריך זהירות גדולה, אולם מסקנתם היא שאין למנוע את השיבוט לגמרי אלא שיש לקדמו בתהליך מבוקר וזהיר³⁴.

footnotes: ³⁴ הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 489–495, שיבוט גנטי, עמ' 74–85, מסקנת המאמר מצוטטת כאן. שו"ת במראה הבזק, שם. פרופ' אברהם שטינברג, 'תיכפול/שיבוט בני אדם – היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים', ספר אסיא י, עמ' 136–147 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 32–42), שיבוט גנטי, עמ' 33–46. ראה גם הרב דוד בלייך, שם, עמ' 48–73, וכן פרופ' נחום רקובר, 'שיבוט גנטי – תחרות במעשה ה'?', שיבוט גנטי, עמ' 124–135.

ג. מבין המתירים שיבוט, יש מי שהתנה זאת בכך שהתהליך ייעשה בפיקוח וברישום נאות של כל ההורים שקשורים בתהליך כדי להבטיח מניעה של גילוי עריות ומניעת פגיעה במעמדו האישי של הילד³⁵.

footnotes: ³⁵ הרב זלמן נחמיה גולדברג, ספר אסיא, שם (אסיא, שם).

ד. גם לשיטות שמתייחסות בחיוב לשיבוט, יש לקבוע קביעה חד משמעית כי הולדת ילדים צריכה להיות אך ורק לתוך משפחה דו-הורית, של אב ואם מזוהים וברורים, אשר חיים חיי אהבה וחיבה, לא בתור גזירה וסייג לאיסורים, אלא מעיקר הדין ומדאורייתא, משום "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"³⁶.

footnotes: ³⁶ רפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, א, וכן הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 141, שיבוט גנטי, עמ' 104 – "כי אם מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' מחייבת לברור לו מיתה יפה (סנהדרין מה, א), קל וחומר שהיא מחייבת לברור לו חיים יפים. ונראה שזהו טעם ההלכה 'לא יישא אדם אישה, לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין' (יבמות סד, ב; שלחן ערוך, אבן העזר, סימן ב, ז), כיוון שאסור להביא לעולם לכתחילה ילד שיהיה חולה במחלה כרונית, ובכך לברור לו חיים של סבל, משום 'ואהבת לרעך כמוך'. וכן בענייננו: כל ילד זקוק מבחינה נפשית לאב ולאם. דמות האב חשובה לו עד מאוד להזדהות איתה, וליצור בעזרתה את אישיותו, כמו שחשובה לו דמות האם. לידת ילד לתוך משפחה ללא אב, לכתחילה, ולא כתוצאה מאסון של מות האב בזמן ההריון ח"ו – זהו מעשה עוול כלפי הוולד, העתיד לגדול כילד שיש לו חסך נפשי חמור"; וראה עוד, תחומין, שם, עמ' 148, שיבוט גנטי, שם, עמ' 112. הרב יעקב אריאל, שיבוט גנטי, עמ' 83, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 494. שו"ת במראה הבזק, חלק ד, סימן קכז. פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא, שם, עמ' 155 (אסיא, שם, עמ' 41), שיבוט גנטי, עמ' 45. ראה פרופ' נחום רקובר, שיבוט גנטי, עמ' 133–134.ראה גם לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', בפִּסקה 'תרומת זרע לפנויה', עמ' 437–442, שהסכמת הפוסקים היא שאין להשתמש בטכניקות פריון לצורך הולדת ילד שלא אצל זוג הורים נשואים.

ה. כמו כן, גם באפשרות של שימוש בטכנולוגיית השיבוט בין איש ואישה שנשואים זה לזו כהלכה, יש לשמור את אפשרות השיבוט אך ורק למקרים חריגים, שבהם אי אפשר להוליד ילדים בדרך הטבעית או אף באמצעות טכנולוגיות הפוריות המקובלות, כגון טיפול תרופתי, הזרעה ואף הפריה חוץ גופית, שבהן משתמשים בזרע של הבעל ובביצית של האישה, ובכך מקיימים לרוב הדעות מצוות פרייה ורבייה³⁷. מצבים כאלה עשויים לכלול מקרים כגון – היעדר מוחלט של זרע אצל הבעל, ואז אפשר להשתמש בביצית האישה כפונדקאית ל-DNA של בעלה; או לחילופין, היעדר ביציות אצל אישה נשואה, שאז אפשר להיעזר בתרומת ביצית שהוצא ממנה הגרעין הגנטי, בצירוף שימוש בתא הבעל לשיבוט הביצית הנתרמת, והחזרתה לרחם האישה. היות שבמקרה כזה תורמת הביצית מספקת מעט מאוד DNA, קטֵנה השאלה מי היא האֵם 'האמיתית', ויותר קל לייחס את הילד שייוולד ליולדת בפועל מאשר לתורמת הביצית, כפי שיובא להלן, הלכה ‎יד. מדובר במקרים של עקרות מוחלטת שבהם השיבוט עשוי לסייע להעמדת צאצאים. ויש מי שהוסיף שיש להגביל היתר כזה אך ורק לצורך הולדת ולד אחד³⁸. ויש מי שהתיר להשתמש בטכנולוגיית השיבוט אך ורק לצורך הצלת חיים, כגון מי שחלה בלוקמיה וצריך תרומת מֵח עצם מאדם שמתאים אליו התאמה גנטית, ובמקרה כזה השיבוט יכול להבטיח התאמה גנטית מלאה אליו, ועל ידי כך אפשר להציל את חייו³⁹.

footnotes: ³⁷ ראה הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 148, ושיבוט גנטי, עמ' 112. שו"ת במראה הבזק, שם. ראה פרופ' אברהם שטינברג, שם ושם. ³⁸ שו"ת במראה הבזק, שם. ³⁹ הרב דוד בלייך, שיבוט גנטי, עמ' 71–72. אומנם ראה לעיל בכרך השני, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות', עמ' 368, הלכה ו, שיש מי שהסתייג מהולדת ילד כדי להציל את אחיו, עקב הנזקים הפסיכולוגיים שעלולים להיווצר כתוצאה מפעולה כזאת. וראה גם הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם (חושן משפט, סימן תכה, עמ' קפה), שהתיר דווקא שיבוט של בעלי חיים כדי לרפא בני אדם.

ו. מעבר לכל החששות לפי הדעות השונות בעצם השיבוט, אסור לבצע שיבוט גנטי כאשר החומר הגנטי נלקח מאדם לא מזוהה, מחשש שמא הוולד ייחשב למיוחס אחריו⁴⁰, ויש לחשוש מפני מצב שאח יישא את אחותו⁴¹.

footnotes: ⁴⁰ כפי שיובא להלן, הלכה ‎י. ⁴¹ הרפואה כהלכה, חלק שני, שער ב, סימן ד, י, 3. הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 144, שיבוט גנטי, עמ' 107, רפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, ב. פירוט לחשש שמא אח יישא את אחותו במקרה מקביל של תרומת זרע אנונימית, הובא לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', עמ' 430, ובהרחבה שם, עמ' 451–454.

ז. מצינו בדברי חז"ל את המושג 'גולם', שהוא יצור בדמות אדם אך לא נוצר מאיש ואישה⁴². ה'גולם' אינו נחשב אדם, לכן הוא אינו יכול להצטרף למניין, ויש מי שכתב שאף אין איסור להורגו⁴³.

footnotes: ⁴² ראה סנהדרין סה, ב – 'רבא ברא גברא', המצוטט לעיל עמ' 250. בפולקלור היהודי מפורסם הסיפור על הגולם מפראג. הגולם נוצר בדרכים קבליות, כגון על ידי ספר יצירה או על ידי הכנסת שם המפורש לפיו. ⁴³ שו"ת חכם צבי, סימן צג. שו"ת שאילת יעבץ, חלק ב, סימן פב. ראה גם פתחי תשובה (יורה דעה, סימן סב, ס"ק ב) בשם השל"ה, שאין איסור איבר מן החי באכילת בהמה שנבראה על ידי ספר יצירה.

ח. למרות שיש דמיון מסוים בין אדם משובט לבין 'גולם', מפני ששניהם יצירה מלאכותית ולא נוצרו כתוצאה משימוש בתא רבייה זכרי, בכל זאת, מי שנולד כתוצאה משיבוט נחשב אדם ואינו נחשב 'גולם'⁴⁴. בניגוד לגולם, אדם משובט הוא ילוד אישה⁴⁵, וכן בניגוד לגולם הוא אינו שונה מכל אדם ויש לו את כוח הדיבור, הרצון והמחשבה, שמייחדים את האדם⁴⁶.

footnotes: ⁴⁴ שו"ת ושב ורפא, חלק ב, סימן סו. הרב שלמה אבינר, 'שיבוט בלתי אנושי', שיבוט גנטי, עמ' 30. הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 493, ובשיבוט גנטי, עמ' 82. הרב דוד בלייך, 'שיבוט אנושי והלכה', שיבוט גנטי, עמ' 66. פרופ' אברהם שטינברג, 'תיכפול/שיבוט בני אדם – היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים', ספר אסיא י, עמ' 143 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 38), שיבוט גנטי, עמ' 43. הרב יגאל שפרן, 'השיבוט הגנטי לאור ההלכה', תחומין יח (תשנ"ח), עמ' 156–157, שיבוט גנטי, עמ' 93–94. ראה גם ד"ר ג'ון לויקה, 'האם המשובט הוא בן אדם?', שיבוט גנטי, עמ' 115–122. אומנם לדעת הרב משה בוצ'קו ('האם ניתן לשכפל בן אדם', שיבוט גנטי, עמ' 153–155), מי שנוצר כתוצאה משיבוט לא נחשב אדם. ⁴⁵ שו"ת ושב ורפא, שם. הרב שלמה אבינר, שם. פרופ' אברהם שטינברג, שם ושם ושם. הרב יגאל שפרן, שם ושם. ⁴⁶ שו"ת ושב ורפא, שם. הרב שלמה אבינר, שם. וראה שם שלפי טעם זה, שהוא העיקרי, גם אם יצליחו להמציא רחם מלאכותי שבו יתפתח האדם מתחילתו ועד סופו, עדיין הנולד ממנו ייחשב אדם ולא גולם. הרב יעקב אריאל, שם ושם. הרב יגאל שפרן, שם ושם.

יוחסין – דיון הלכתי⁴⁷

footnotes: ⁴⁷ מלבד המקורות שיובאו להלן בהערות, יש גם כמה מחברים שהעלו שאלות בעניין יוחסין במקרים של שיבוט, ולא הכריעו בהן.

מלבד השאלה העקרונית על עצם השיבוט, האפשרות להשתמש בשיבוט ובתוצאותיו מעלה שאלות הלכתיות מורכבות בנושא יוחסין, שנובעות משימוש בטכנולוגיה הזאת:

1. האם מקיימים בהולדה כזאת מצוות פרייה ורבייה?

2. כיצד יוגדר האב של מי שנולד בתהליך שיבוט? על פי ההלכה תורם הזרע הוא האב, בין אם הוא הבעל של האישה המופרית ובין אם הוא גבר זר⁴⁸. אכן לא מצינו הגדרת אבהות כאשר התרומה ליצירת העובר איננה הזרע אלא חומר גנטי אחר. לפיכך נשאלת השאלה כיצד יוגדר אב בתהליך כזה? לאור העובדה שהמשובט כמעט זהה לחלוטין מבחינה גנטית לאותו אדם שממנו נלקח גרעין התא הבשל ששימש לשיבוט, ייתכן שיש לראות בו וב'אביו' מערכת יחסים של תאומים זהים שנולדו בהפרשי זמן גדולים זה מזה, ולא מערכת יחסים של הורה וצאצא. שאלה זו חשובה לדינים רבים וחמורים, כגון דיני עריות, דהיינו מי הם קרובי הנולד שאסורים עליו בחיתון; לדיני יוחסין, דהיינו האִם הוא כהן או לוי או ישראל, או האִם הוא יהודי או גוי; לדינים שונים של חיוב האב לבנו, כולל חיובי מזונות, ושל חיובי בן לאביו; לדיני ירושה; לדיני ייבום וחליצה ולדינים נוספים.

footnotes: ⁴⁸ ראה לעיל בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 293–294, שהפוסקים הכריעו למעשה שאבהות מוגדרת לפי הזרע גם בוולד שלא נוצר כתוצאה מקיום יחסי אישות.

3. כיצד תוגדר האֵם של מי שנולד בתהליך שיבוט? הפוסקים נחלקו מה מגדיר את האימהוּת, האִם הביצית או ההריון והלידה, ויש לכך משמעויות הלכתיות למעשה בשאלה מי נחשבת לאֵם בתרומת ביצית ובבפונדקאות⁴⁹. במקרה של שיבוט, לפי הדעה שהביצית היא העיקר, נוספת השאלה מהו עיקר הביצית – גרעין התא או המעטפת שלה, והאם יש מקום לחַלק בין מקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מאישה למקרה שבו הוא נלקח מאיש, ואז רק החלק של המעטפת יכול להיות משויך לאישה.

footnotes: ⁴⁹ התייחסות לתרומת ביצית ולפונדקאות הובאה לעיל בכרך השני, פרק נב – 'תרומת ביצית', מעמ' 380 ואילך, ובפרק נג – 'פונדקאות', מעמ' 401 ואילך.

מצבים שונים לעניין ייחוס – שאלה זו נידונה בכמה מצבים אפשריים:

• גרעין של תא בשל שנלקח מאישה והושתל במעטפת של ביצית שגרעינה הוצא ממנה, והביצית שייכת לאותה אישה, ואחר כך מפעילים על הביצית טכניקה של שיבוט לצורך הפריה וחלוקה. כאשר הביצית המופרית הזאת מוחזרת לרחמה של אותה אישה ומתפתח הריון ונולד ולד חי, אין שום גורם זכרי שאפשר לייחס אליו אבהות, ולעומת זאת הגורם האימהי ברור, כיוון שאישה אחת נתנה את גרעין התא הבשל, את מעטפת הביצית וגם את ההריון והלידה.

• גרעין של תא בשל שנלקח מגבר והושתל במעטפת של ביצית ששייכת לאשתו, שגרעינה הוצא ממנה, והוא מופעל בטכניקה של שיבוט לצורך הפריה וחלוקה. הביצית המופרית הזאת מוחזרת לרחמה של אותה אישה, מתפתח הריון ונולד ולד חי. מבחינה גנטית הוולד שייוולד כמעט זהה לחלוטין לבעל, ויש תרומה גנטית מצומצמת מאשתו. מבחינה הלכתית יש לדון האִם הגדרת 'אב' חלה דווקא על מי שתורם את הזרע ליצירת הוולד, או גם על מי שתורם חומר גנטי שמקורו מתא אחר בגוף ולא מהזרע. מבחינת ייחוס האֵם – לפי השיטות שסוברות שבתרומת ביצית ובפונדקאות האֵם מוגדרת כמי שנשאה את העובר ברחמה וילדה אותו, ברור שהאישה נחשבת לאֵם. אכן לפי השיטות שהגורם הקובע את האימהוּת הוא הביצית, יש לדון במקרה שלפנינו שבו מעטפת הביצית בלבד ניתנה על ידי האֵם, אך הגרעין שייך כולו לאב – האם די בכך כדי להחשיב אותה כאֵם.

• במצב שבו תורם גרעין התא הבשל הוא יהודי זר, שאיננו בעלה של תורמת הביצית, ותורמת מעטפת הביצית או נושאת ההריון והיולדת היא אשת איש, תתווסף לשאלת הייחוס שנידונה בסעיף הקודם גם שאלה של ממזרות או ספק ממזרות.

• כאשר תורם או תורמת גרעין התא הבשל הם קרובים בדרגה של איסור עריות לתורמת מעטפת הביצית או לנושאת ההריון והיולדת, כגון אב שנותן גרעין של תא לצורך שיבוט בביצית של בתו אף אם הביצית מוחזרת לאישה אחרת, או שביצית מאישה אחרת תוחזר לרחמה של בתו, יש לדון האם בתנאים כאלה יש איסור גילוי עריות וחשש ממזרות.

• דין היוחסין במצב שבו אישה תורמת גרעין של תא בשל ואישה אחרת נותנת את מעטפת הביצית, והיא נושאת את ההריון ויולדת את הוולד. מי תיחשב לאימו? האם הוולד יתייחס לתורמת גרעין התא הבשל או לתורמת מעטפת הביצית, שהיא גם מי שהרתה וילדה אותו? משמעות נוספת למצב כזה יכולה להיות כאשר אחת משתי הנשים יהודיה והאחרת גויה.

• מה יהיה הדין אם במקרה האחרון המתואר כאן, אישה שלישית היא זאת שנושאת את ההריון ויולדת את הוולד?

יוחסין – הלכות

ט. במקרה של שיבוט שבו לקחו מאישה גרעין של תא בשל, הכניסו אותו למעטפת של ביצית שלה והחזירו את הביצית לרחמה והיא גם ילדה אותו, יש לוולד כזה אֵם בלבד ואין לו אב⁵⁰. ויש מי שכתב שבמקרה כזה אבי האֵם נחשב לאביו של הוולד⁵¹. ויש מי שכתב שבמקרה כזה האֵם נחשבת כאבי הוולד⁵². ויש מי שהסתפק בדבר⁵³.

footnotes: ⁵⁰ פרופ' אברהם שטינברג, 'תיכפול/שיבוט בני אדם – היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים', ספר אסיא י, עמ' 144 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 39), שיבוט גנטי, עמ' 44. הרב יצחק שילת, 'שיכפול גנטי לאור ההלכה', תחומין יח (תשנ"ח), עמ' 141, שיבוט גנטי, עמ' 103–104, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, סוגיה ז, א, והרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 159, שיבוט גנטי, עמ' 96–97, על פי שו"ת רבי מנחם עזריה מפאנו, סימן קטז, שמי שנולד לישראלית ונוכרי, נחשב כאילו אין לו אב כלל, אך ראה להלן בהערה הבאה. ⁵¹ הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 158–159, ובשיבוט גנטי, עמ' 96, בדעת רבנו תם, דבריו הובאו בתוספות, בבא בתרא, פא, א, דיבור המתחיל 'למעוטי', שכתב שמי שאביו גוי ואמו מישראל יכול לומר במקרא ביכורים: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג), מכוח אבותיה של אמו. וראה עוד הרב יגאל שפרן (תחומין, שם, הערה 7), שייתכן שגם שו"ת רבי מנחם עזריה מפאנו (שהובא בהערה הקודמת) יודה בכך. וראה גם מאמרו 'ההנדסה הגנטית לאור ההלכה', שיבוט גנטי, עמ' 27–28, שהסתפק בדבר. ⁵² עו"ד משה דרורי, 'תיכפול האדם – היבטים הלכתיים ומשפטיים', ספר אסיא ב, עמ' 111. ⁵³ הרב יעקב אריאל, 'השיבוט וההלכה', שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 494, שיבוט גנטי, עמ' 83. בשו"ת במראה הבזק (חלק ד, סימן קכז) הסתפקו בשני האופנים הראשונים, אך כתבו שלא מסתבר שהאישה תיחשב כְּאָב.

י. לעומת זאת, במקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מגבר, הוא נחשב לאביו של הוולד לכל דבר⁵⁴. ויש שכתבו שאפילו לדעת הסוברים שיש יוחסין אחרי האב גם ללא קיום יחסי אישות, כגון בהזרעה מלאכותית, וכן הלכה⁵⁵; במקום שבו אין שימוש בזרע האב אלא בחומר גנטי אחר, כגון בשיבוט, יש ספק אם תורם החומר הגנטי נחשב לאבי הוולד⁵⁶.

footnotes: ⁵⁴ הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 140, שיבוט גנטי, עמ' 101, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם. הרב דוד בלייך, 'שיבוט אנושי והלכה', שיבוט גנטי, עמ' 67. ראה שו"ת במראה הבזק, חלק ד, סימן קכז. הרב אשר וייס, דבריו הובאו על ידי צבי רייזמן, 'האם כהן משובט רשאי לעלות לדוכן', אסותא, עמ' רצז. ראה להלן, הלכה ‎יג, שדנה בשאלה האם יש ממזרות בסוגים מסוימים של שיבוט גנטי; ואם אין אב, ממילא לא שייך לדון בשאלה זאת, כפי שוולד של אישה ישראלית מגוי אינו נחשב לממזר, כיוון שאין לו אב שהוא מתייחס אחריו, ראה לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', עמ' 445, הלכה כט. ראה גם עו"ד משה דרורי, ספר אסיא שם. ⁵⁵ ראה לעיל בכרך השני, פרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 293, הלכה ד. ⁵⁶ שו"ת במראה הבזק, שם, והועלתה שם אפשרות שלישית, שמא ייחשב כאחיו של הוולד. פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא, שם (אסיא שם, עמ' 39–40), שיבוט גנטי, שם. וראה להלן, הערה 58. שו"ת ושב ורפא, חלק ב, סימן סו.

יא. כשגרעין התא הבשל נלקח מגבר, לפי הדעות שמצוות פרייה ורבייה מתקיימת גם ללא יחסי אישות, כגון בהזרעה מלאכותית, וכן הלכה⁵⁷; יש מי שכתב שגם בהולדה על ידי טכנולוגיית השיבוט מקיימים מצוות פרייה ורבייה⁵⁸. ויש מי שכתב שאפילו אם גרעין התא הבשל נלקח מגבר, הוא אינו מקיים בכך מצוות פרייה ורבייה, כיוון שגם אם נאמר שמצוות פרייה ורבייה מתקיימת אף ללא חיי אישות, בכל אופן קיום מצוות פרייה ורבייה כרוך בשימוש בתאי רבייה של זכר ונקבה⁵⁹.

footnotes: ⁵⁷ ראה לעיל בכרך השני, שם, עמ' 295, הלכה ז. ⁵⁸ הרב יצחק שילת, תחומין שם, עמ' 138–140, שיבוט גנטי, עמ' 100–103, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, א. פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא שם, עמ' 143 (אסיא שם, עמ' 38), שיבוט גנטי, עמ' 43. אך ראה לעיל, הערה 56, שכתב שיש ספק האם באופן כזה תורם התא נחשב לאבי הוולד, ומשמע מדבריו שם שהספק קיים אפילו לפי הדעות הסוברות שהוולד מתייחס אחר אביו גם ללא קיום יחסי אישות. ולכאורה קשה מדבריו, שלפי הדעות שאינו מתייחס אליו, כיצד מקיים פרייה ורבייה?! ואומנם ראה בספרו הרפואה כהלכה (חלק שני, שער ב, סימן ד, י, 2), שהכריע שמסתבר לומר שתורם התא נחשב לאבי הוולד. ⁵⁹ הרב דוד בלייך, שיבוט גנטי, עמ' 68. וראה הרב יצחק שילת (תחומין, שם, עמ' 140, שיבוט גנטי, עמ' 102–103, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם), שדחה סברה זו.

יב. במקרה שבו גרעין התא הבשל נלקח מגבר והוכנס למעטפת של ביצית שנלקחה מאישה והושתל ברחמה של אותה אישה, הוולד מתייחס אחריה והיא נחשבת לאימו, אף לפי הדעות שסוברות שבתרומת ביצית ובפונדקאות הוולד מתייחס אחרי בעלת הביצית כיוון שהיא נתנה את המטען הגנטי, ואילו כאן בעלת הביצית לא נתנה את המטען הגנטי, אבל היא בכל זאת משתתפת במידה מסוימת בהעברה של מטען גנטי דרך מעטפת הביצית⁶⁰. ויש מי שהסתפק שמא לפי השיטות הסוברות שבתרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס לבעלת הביצית⁶¹, ולד כזה נחשב שאין לו אֵם כלל, כיוון שכמעט כל המטען הגנטי ניתן לו מאביו⁶².

footnotes: ⁶⁰ רפואה, הלכה וכוונות התורה, שם. ראה גם להלן בהלכה הבאה שדנה בממזרות במצב שבו האישה היולדת שנתנה את מעטפת הביצית היא אישה נשואה שאינה אשתו של הגבר שנתן את גרעין התא הבשל, וממילא ברור שהפוסקים שם סוברים שהיא נחשבת לאֵם. ראה גם להלן, הלכה ‎יד, שנחלקו מי האֵם במקרה שבו בעלת מעטפת הביצית אינה היולדת, וברור שלדעתם כשבעלת מעטפת הביצית היא גם היולדת, היא נחשבת לאמא. ראה גם להלן, הלכה ‎טז, שאפילו במקום שבו אישה נתנה את גרעין התא הבשל, יש מי שסובר שאם אישה אחרת נתנה את מעטפת הביצית וגם ילדה את הוולד, היא נחשבת לאמא, וקל וחומר כשגבר נתן את גרעין התא הבשל. ⁶¹ ראה לעיל בכרך השני, פרק נב – 'תרומת ביצית', עמ' 384, הלכה א. ⁶² הרב יגאל שפרן, 'ההנדסה הגנטית לאור ההלכה', שיבוט גנטי, עמ' 26–27. נראה שלדעתו מי שסובר שבתרומת ביצית ופונדקאות הולכים אחרי בעלת הביצית, אין זה מצד נתינת הביצית עצמה אלא מצד נתינת המטען הגנטי שנמצא ברובו המכריע בגרעין הביצית. ראה גם עו"ד משה דרורי, ספר אסיא, שם, עמ' 111.

יג. כאשר לוקחים לצורך שיבוט גרעין תא בשל מגבר ומכניסים אותו לביצית של אשה נשואה שאינה אשתו, ומחזירים אותו לרחמה, יש מי שכתב שדינו של הוולד תלוי בשאלה האִם ממזרות תלויה בביאת איסור או שהיא תלויה בעצם העובדה שיש ולד שנוצר מגבר ואישה שאסורים זה לזה באיסורי עריות; לפי הדעה השנייה שסוברת שבתרומת זרע מאיש זר לאישה נשואה הוולד ממזר – גם בשיבוט גנטי כזה הוולד ממזר⁶³. ויש מי שהוסיף והסתפק, שלפי הדעה שממזרות אינה תלויה בביאת איסור, אפילו אם גרעין התא הבשל נלקח מאישה והוכנס לביצית של אישה נשואה, יהיה על הוולד חשש ממזרות⁶⁴. ויש מי שכתב שאפילו לפי הדעות הסוברות שבהזרעה מלאכותית מאיש זר לאישה נשואה יש איסור ממזרות, ייתכן שבשיבוט גנטי כזה אין ממזרות, מכיוון שאין כלל מתן זרע מאיש זר אלא רק נתינה של חומר גנטי מורכב⁶⁵.

footnotes: ⁶³ הרב יצחק שילת, תחומין שם, עמ' 142–144, שיבוט גנטי, עמ' 105–107, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, ב, על פי מחלוקת הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב משה פיינשטיין לגבי תרומת זרע מאיש יהודי לאישה נשואה שאינה אשתו, ראה לעיל בכרך השני, פרק נה – 'תרומת זרע', עמ' 445–446, וראה שם (הלכה לב), שלמעשה בדיעבד הוולד מותר לבוא בקהל. וראה הרב יצחק שילת (שם ושם ושם), שאם גרעין התא נלקח מגוי לא קיים חשש כזה, שהרי הוולד אינו מתייחס אחר אביו, כמו בתרומת זרע מגוי, ראה לעיל בכרך השני, שם, עמ' 445, הלכה כט. אך ראה רפואה, הלכה וכוונות התורה (שם), שהסתפק שאולי אף על פי שאין ממזרות, בכל זאת הילד מתייחס אחרי אביו הגוי, כיוון שהוא נתן כמעט את כל המטען הגנטי, ולפי זה הוולד יצטרך גיור מִספק. ראה גם עו"ד משה דרורי, ספר אסיא, שם, עמ' 112. ⁶⁴ הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 144–145, שיבוט גנטי, עמ' 108, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם. ⁶⁵ פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא שם, עמ' 144–145 (אסיא שם, עמ' 40), שיבוט גנטי, עמ' 45. וראה לעיל, הלכה ‎י, שיש מי שהסתפק שאולי בשיבוט גנטי אין לוולד אב כלל, אפילו אם גבר נותן את גרעין התא הבשל, ולשיטה זאת נראה ברור שלא תיתכן ממזרות.

יד. במקרים שבהם גרעין התא הבשל נלקח מגבר, והביצית המופרית הוחזרה לאישה אחרת ולא לאישה שממנה נלקחה מעטפת הביצית, יש מי שכתב שאפילו לפי השיטות שבתרומת ביצית ובפונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, במקרה של שיבוט כזה היולדת נחשבת לאימו הבלעדית של הילד. אומנם במקרה רגיל של פונדקאות יש צדדים לכאן ולכאן בשאלה מי האֵם 'האמיתית', כיוון שאחת נתנה את הביצית ואחת נשאה את ההריון וילדה את הוולד. אך בשיבוט, מי שנתנה את הביצית לא העבירה שום מטען גנטי לילד, שהרי רוקנו את גרעין התא של הביצית שלה⁶⁶. ויש מי שהסתפק – לפי השיטות הסוברות שבעלת הביצית היא האֵם – האִם במקרה כזה ייחשב הוולד כאילו אין לו אֵם כלל, או שמא היולדת נחשבת לאימו, והוסיף שלחוּמרא יש להחשיב גם את בעלת מעטפת הביצית כאימו, כיוון שהיא מספקת מעט מטען גנטי⁶⁷.

footnotes: ⁶⁶ הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 145–146, שיבוט גנטי, עמ' 109–110. אומנם, כפי שנכתב לעיל, כיום ידוע שגם במעטפת הביצית יש מטען גנטי מועט, אולם עדיין רובו המוחלט של המטען הגנטי נמצא בגרעין התא. וראה להלן בהערה הבאה. ⁶⁷ רפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, ג, וכנראה חזר בו ממה שכתב בהערה הקודמת, כיוון שהתברר שגם במעטפת הביצית יש מטען גנטי, אף על פי שהוא מועט.

טו. לפיכך יש מי שכתב שגם אם הביצית המופרית הייתה בתהליך שיבוט בין איש לאשתו, אסור להשתיל ביצית כזאת ברחם של אישה נשואה אחרת שתשמש כפונדקאית, כיוון שיש כאן חשש ממזרות, כיוון שברחם האישה הנשואה הושתל עובר מאדם שאינו בעלה. הלכה זו נכונה אפילו לשיטה שמתירה לאישה נשואה לשמש כפונדקאית בתהליך רגיל של פונדקאות⁶⁸. ראה לעיל בכרך השני, פרק נג – 'פונדקאות', עמ' 407, הלכה ו. לעומת זאת, יהיה מותר ליטול גרעין של תא בשל של איש, להכניסו למעטפת של ביצית של אישה שאינה אשתו, ואפילו היא אשת איש, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחם של אשתו, כיוון שלשיטה זו אין שום יחס בין בעלת מעטפת הביצית לבין הוולד⁶⁹. ולפי השיטות שיש לחשוש לייחוס גם אחרי בעלת מעטפת הביצית, כיוון שגם היא נותנת מטען גנטי מסוים, למרות שהוא מועט, גם פעולה כזאת תהיה אסורה⁷⁰.

footnotes: ⁶⁸ הרב יצחק שילת, תחומין, שם, שיבוט גנטי, שם, וברפואה, הלכה וכוונות התורה, שם. הטעם לכך הוא כיוון שהדעה שמתירה פונדקאות מתבססת על הדעה שתורמת הביצית היא האֵם, אך במקרה של שיבוט כזה, יש מקום לומר שכיוון שהמשמעות של תורמת מעטפת הביצית מעטה מבחינה גנטית, ממילא נושאת ההריון והיולדת היא האֵם, כפי שהובא בהלכה הקודמת, ולכן יש יותר חששות כשהפונדקאית נשואה. ⁶⁹ הרב יצחק שילת, תחומין, שם, עמ' 146–147, שיבוט גנטי, עמ' 110–111. ⁷⁰ רפואה, הלכה וכוונות התורה, שם, על פי מה שחזר בו, ראה לעיל, הערה 67.

טז. במקרה שבו אישה אחת נתנה את גרעין התא הבשל ואישה אחרת נתנה את מעטפת הביצית, והביצית המופרית הוכנסה לרחמה של אחת משתיהן או לרחמה של אישה שלישית, לפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר היולדת⁷¹, ברור שגם במקרה כזה היולדת נחשבת לאימו של הוולד⁷². ויש מי שכתב שלמרות שבמקרים של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר היולדת בלבד, במקרה של שיבוט גנטי הוולד מתייחס גם אחרי תורמת גרעין התא הבשל, ולפי זה יש לו שתי אימהות, תורמת גרעין התא הבשל ממלאת בעצם את תפקיד האב, אך כיוון שהיא אישה היא נחשבת לאֵם נוספת⁷³.

footnotes: ⁷¹ ראה לעיל בכרך השני, פרק נב – 'תרומת ביצית', עמ' 386–387, הלכה ב. ⁷² הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה, שם, שיבוט גנטי, שם. פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא, שם, עמ' 145 (אסיא, שם). ⁷³ הרב דוד בלייך, שם, עמ' 67. כך גם משמע מדברי הרב יצחק שילת שהובאו לעיל, הערה 64.

לפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית⁷⁴, יש שכתבו שבמקרה של שיבוט שבו גרעין התא הבשל נלקח מאישה, הוולד מתייחס אחריה ולא אחרי בעלת מעטפת הביצית או מי שהרתה וילדה אותו בפועל⁷⁵. ויש מי שכתב שלפי דעות אלה, הוולד מתייחס אחר בעלת מעטפת הביצית⁷⁶. ויש מי שכתב שלפי הדעות הסוברות שבמקרה של תרומת ביצית ופונדקאות הוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, הרי במקרה של שיבוט גנטי, אִם היולדת נתנה גם את החומר הגנטי או את מעטפת הביצית – מסתבר שהיא נחשבת לאימו⁷⁷, ואִם מדובר בשלוש נשים שונות, יש ספק האִם תורמת גרעין התא הבשל נחשבת לאֵם או האִם התורמת של מעטפת הביצית נחשבת לאֵם, כיוון ששתיהן תורמות למטען הגנטי⁷⁸.

footnotes: ⁷⁴ ראה לעיל בכרך השני, שם, עמ' 384, הלכה א. ⁷⁵ פרופ' אברהם שטינברג, שם, ושם, אך ראה להלן שבספרו הלכה ורפואה, חזר בו. הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 159, הערה 5, ובשיבוט גנטי, שם, עמ' 96, הערה 4, אך נשאר בצריך עיון. ⁷⁶ הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה, שם, שיבוט גנטי, שם. ⁷⁷ נראה שהטעם לכך הוא שכיוון ששתי הנשים שקולות מבחינת הביצית המופרית, ההכרעה היא לפי רחמה של היולדת. ⁷⁸ הרפואה כהלכה, חלק שני, שער ב, י, 5.

ויש מי שהסתפק שמלבד הייחוס לאם, ליולדת או לבעלת מעטפת הביצית, לפי הדעות השונות בתרומת ביצית ופונדקאות, שמא האישה שנתנה את גרעין התא הבשל נחשבת ל'אביו' של הוולד, וייתכן שלפחות לחומרה היא תחשב ל'אב'⁷⁹.

footnotes: ⁷⁹ הרב יעקב אריאל, שו"ת פוע"ה, שם, שיבוט גנטי, שם. כך גם משמע מדברי הרב יצחק שילת, שהובאו לעיל, הערה 64.

בעלות על החומר הגנטי

יז. ללא תלות בשאלת היחס לשיבוט וכן לשאלת היוחסין, מי שנלקח ממנו חומר גנטי לצורך ביצוע השיבוט זכאי לתמורה על כך⁸⁰.

footnotes: ⁸⁰ הרב יגאל שפרן, תחומין, שם, עמ' 160, שיבוט גנטי, עמ' 98, על פי נדרים סה, ב, שאדם יכול למכור את שיער ראשו, והוא הדין כל חלק מגופו שאין בו חבלה והוא חוזר לקדמותו. וראה לעיל בכרך השני, פרק נב – 'תרומת ביצית', עמ' 396, שיש סוברים שמותר לאישה למכור אפילו ביציות שלה למרות שהדבר כרוך בחבלה עצמית מסוימת. ראה גם עו"ד משה דרורי, 'תיכפול האדם – היבטים הלכתיים ומשפטיים', ספר אסיא ב, עמ' 108.

קידום מדעי יכול להסב אושר רב, אך הוא עלול גם לגרום את ההיפך. יש בקידום המדעי כדי להביא לשיכלול החיים, אך יש בו גם סיכון לאובדן חיים. לא בכדי אמרו חכמים על התורה: "זכה – נעשית לו סם חיים; לא זכה – נעשית לו סם מיתה" (יומא עב, ב). והדברים אמורים גם על התורה במובנה הרחב, הכוללת את כל המדעים. על הסיכון שבהגברת היכולת האנושית, בעוד שהרצון הטוב אינו מתפתח על פי ההדרכה של המוסר, עומד הראי"ה קוק (אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' לו): והנה, אם יגדל היכולת האנושי על אחת שבע (פי שבע), אם רצונו הטוב לא יתפתח על פי ההדרכה של המוסר השלם, אז הלא ריבוי הכוחות יועילו רק להוָתו (צרה, אסון, פגע). ולאידך גיסא: הטובה הכוללת והשלמה, ודאי תבוא דווקא מהתחברות השלמה של מילוי שני הכוחות, היכולת והרצון, בתכלית טובם... "אי בעו צדיקי ברו עלמא". הרצון המבוסס על המוסר בא לידי ביטוי באמרה זו: "בעו" – הרצון, ו"צדיקי" – המוסר. ורק על גביו אפשרי "ברו עלמא" – קידום העולם ושכלולו. מן הטעם הזה, ראוי שכל צעד הנעשה בתחום המחקר של שיבוט גנטי ייעשה תוך בקרה מלאה. כל מעשי האדם, אף מעשים של יום יום, ראוי שייעשו תחת בקרה עצמית, שתבחן: האומנם האדם פועל כראוי או חלילה להיפך? ואם כך הוא במעשה הפרטי, האישי, קל וחומר במעשים הנעשים על ידי גופים ציבוריים, הפועלים מטעם הציבור ולמען הציבור, ראוי שיהיו מעשיהם מבוקרים, באופן שיהיה במעשיהם משום 'בניין' ולא משום 'סתירה', ושיקדמו אך את הטוב והרצוי. פרופ' נחום רקובר**,** 'שיבוט גנטי – תחרות במעשה ה'?', ברכה לאברהם, עמ' 326 ⁸¹

footnotes: ⁸¹ הובא גם בשיבוט גנטי, עמ' 135.

הטבע הוא משובח מאוד במקומו הראוי לו, וכשהמלאכותיות נכנסת במקום הטבע, היא מקלקלת אותו. על כן קובלים הרבה חכמים על חלאים ועל חולשות שנולדו בבני אדם מפאת התרחקותם מן הטבע. והנה אף על פי שהשם יתברך ברא את העולם לעשות, לשכלל ולתקן, מכל מקום צריך האדם בזהירות יתרה לעיין שרק ישכלל את הטבע, שהיא מתנת ה', ואז באמת אינו יוצא גם בשיכלול מן הטבע, כי כישרון האדם וחריצותו, גם זה מתת אלוקים היא ודבר טבעי. אבל כשמהרס אל מקום שהטבע צריך לעשות את שלו ומקלקלו, על ידי מה שעוצר בעדו, אז גומל לנפשו רעה. על כן הגבילה תורה את יכולת האדם בשינוי הדברים הטבעיים, ואמרה: "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא יט, יט), "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם" (דברים כב, ט), כל זה להשריש בלב האדם את החיוב להיזהר שלא להרס את הטבע, במקום שהוא צריך להיות עומד בצביונו. והוא דבר גדול לעניין המוסר הפנימי האנושי, שצריך האדם להכשיר עצמו שתהיינה הנטיות הטבעיות הטובות שלו, המזכירות אותו את הטוב ואת היושר, את נועם ה' ואהבתו יראתו וגורלו, כתכונה טבעית... הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אוצרות ראיה, חלק ב, עמ' 901