רוגע נפשי וזוגיות בריאה

בפרק שלפנינו נתייחס לתגובות בני הזוג אל נוכח הקשיים הנפשיים המתעוררים עקב הצורך בטיפולי פוריות וגם למתח הנוצר בטיפולים עצמם.

עיקר הפרק עוסק בהבנת התהליכים הנפשיים של בני זוג העוברים טיפולי פוריות ובצורך בשיתוף פעולה בין בני הזוג.

קח שרשי השבת, עיקרי השבח וההודאה ועיקרי השמחה והבטחון, הסר מהם גרעיני היגון והדאגה, וקח פרח רמוני הדעת והתבונה, ושרשי ההמתנה וההסתפקות, ותכתוש הכל במכתשת השפלות, ובשל הכל בכלי הענווה, ותלוש אותם במתק שפתיים, ותמרוס הכל במימי החן והחסד, והשקה לחולה ממחלת היאוש שני יעים בכל בוקר ובכל ערב, עם שלושה יעים ממימי ההסברה והאמצעיות, ותנקה הכל מפסולת הכעס והקפדנות, ותערב הכל בתמצית הסבלנות לרצון יתברך, אדון השבח וההודאה, והשקהו בכלי שבחו של מקום יתברך על כל - וינוח החולה וישקוט. רבי משה בן מימון, הקדמה לספר הנמצא, משקה התועלת והבטחון ¹

footnotes: ¹ נדפס לראשונה בתוך פירוש מגילה איכה, הרב שמואל די וידאש, סלוניקי שנ"ו. הובא בספר הר"מ במז"ל, בעריכת הרב יהודה ליב מימון, עמ' ח.

הקושי הרגשי המיוחד שיש בהתמודדות עם אי פוריות

אין אנו תוהים על דרכי הקב"ה המופלאות, אלא על דרך האדם אשר בה ילך כשהסבל קופץ עליו. הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, 'קול דודי דופק' - 'צדיק ורע לו', בסוד היחיד והיחד, עמ' 339

אדם אינו יכול לבחור את האירועים ואת הקשיים שיפגוש במשך חייו, אך הוא יכול לנסות לבחור את תגובתו לקשיים הללו, על פי העקרונות והכללים שהוא מאמין בהם

זוג הסובל מבעיות פוריות מתמודד בששה תחומים: רוחני – הכמיהה לילד היא טבעית ומולדת אצל כולנו. מניעת הזכות הטבעית הזו – או כפי שיש מבין אנשי המקצוע שמכנים זאת - "המנדט לאמהות" - מותירה את האדם מרוקן וחסר סיפוק, בלי קשר למידת ההצלחה שהוא רואה בתחומי חייו האחרים. חברתי – הזוג מרגיש מנודה ומבודד מהעולם הפורה, שלכאורה שם את הדגש על חשיבות הקמת המשפחה וגידול הילדים, ומהלל את היופי שבחיי המשפחה. אמוני – זוגות, ובמיוחד שומרי תורה ומצוות, מתקשים לקבל את העובדה שהקב"ה, אב הרחמן, שיכול היה לבקוע את הים ולעצור את השמש ברום השמים, אותו הקב"ה כאילו "אינו יכול" לתת להם ילד. מחשבה זו היא מחשבה מייסרת מאד, המותירה בהם חותם של צער וכאב מפני שהם בטוחים שהם נענשים משמיים, או שהקב"ה חלילה שונא אותם.

פסיכולוגי - אי הפריון גורם לרגשות עזים של קנאה וכעס כלפי העולם הפורה. כולל ידידים, שכנים, אחים ואחיות. ההתמודדות עם רגשות שליליים וקיצוניים כאלה היא קשה. נשים הסובלות מאי פריון מרגישות נורא עם עצמן בשל רגשות אלה. קיומם גורם להן לתחושות אשם ובושה. ההיפטרות מרגשות אלה הכרחית למען רווחתן הנפשית². פיזי - טיפולי פוריות רפואיים בנשים גורמים לכאבים. הם גוזלים חלק ניכר מזמנה של האשה ומרחיקים אותה מעיסוקיה האחרים. בין-אישי - הקשר בין הבעל והאשה במצב עדין מאד. חילוקי הדעות מתרבים, והאינטימיות ביניהם נפגעת. הטיפול בבני זוג כאלה חייב לכלול לא רק ייעוץ רפואי, אלא גם עזרה בהתמודדות עם ניסיון הפוריות. הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין, המפתח השלישי, מבוא, עמ' 37-36

footnotes: ² התייחסות להתמודדות עם קנאה, אשמה ובושה, מובאת בספר המפתח השלישי, פרק כג, עמ' 396–418.

קשה למתבונן מן הצד להבין עד כמה חווית אי הפוריות חודרנית ומחלחלת לכל תחומי החיים. אלה החווים את הבעיה מופתעים לעתים להיווכח עד כמה היא משתלטת על חייהם. הרבה נכתב בניסיון להבין מדוע לאי פוריות יש השפעה כה מרחיקת לכת ועמוקה. עוצמת ההשפעה הזו משקפת את המציאות – שאי פוריות היא משבר חיים החודר לדימוי העצמי, לנישואין, למערכת היחסים עם יתר המשפחה המורחבת, עם הקהילה, ולבסוף, עם הקב"ה. ישנם שני פנים ייחודיים לקשר שבין אי פוריות לבין שמירת מצוות, המבדילים בין חווית אי הפוריות לבין מחלות אחרות. ראשית, מבחינתם של יהודים שומרי מצוות, אי פוריות מהווה מכשול בפני קיום המצווה הראשונה בתורה – "פְּרוּ וּרְבוּ". ציווי זה הפך לאחד הערכים המרכזיים והיקרים בחיים היהודיים - ערך בניית המשפחה. משפחה ללא ילדים אינה אפשרות סבירה לזוג המחויב לחיי משפחה על פי ערכי היהדות. שנית, החשיבה היהודית המסורתית מיחסת לחלקי הגוף ולהתנהגויות הקשורות ברבייה ערכים של צניעות ושל פרטיות, וכן תחושה מיוחדת של קדושה. במצב של אי פוריות, אלה הופכים פתאום לנחלתם של רופאים שונים ונחשפים בציבור. לעתים נחוץ שינוי תודעתי ארוך ומורכב לפני שזוג שומר מצוות יהיה מסוגל להתחיל להתמודד עם בעיות פוריות באופן פתוח ונינוח. זוג שאינו מסוגל להתמודד עם השינוי התפיסתי הזה עלול לסגת מן המשפחה ומן הקהילה, ולהתכנס לבד בבושה, במבוכה ובאי ודאות. כאשר אשה שומרת מצוות מתחתנת, היא מביאה בחשבון שתקים משפחה. לאור זאת, היא מחליטה החלטות קריטיות בתחומי חיים שונים, ובהם לימודי קודש או חול, קבלת הצעות עבודה, או שאיפות תעסוקתיות. כאשר מצב של אי-פוריות מערער את הגדרת התפקידים שלה, עליה לשקול את כל החלטותיה מחדש. בו בזמן גובר הקושי לתכנן תכניות חדשות לנוכח מרכיבים לוגיסטיים ורגשיים. אי-הצפיות, הזמן והמאמץ הנדרשים לטיפולי פוריות מן הסתם ידרשו מהאשה גמישות וזמינות בימים מסוימים של המחזור, בשעות מסוימות במשך היום, ולעתים בהתראה קצרה. ההצפה הרגשית שמעוררות בעיות פוריות מגבירה אף היא את הקושי להתמקד בתחומי חיים אחרים, כפי שתיארה אשה מסוימת: "אני סובלת בעבודה, אבל איך אוכל לחפש מקום עבודה אחר כאשר כל הזמן והמרץ שלי מושקעים בעיסוק בבעיות הפוריות?" האשה נותרת עם תחושת ריקנות: היא איננה אם, והיא מותשת מדי מכדי להעצים ולפתח חלקים אחרים באישיותה. שרה באריס ויואל קומט, 'אי פוריות - דברים שבלב', הורות נכספת, עמ' 75-73

רוגע נפשי ותהליכים בנפש

הצורך החיוני ברגיעה

מלבד המעלה שיש ברגיעה עצמה, יש בה גם תועלת כפולה בהקשר לפוריות. האחת – יש סיכוי מסוים שמתח נפשי יגרום לאי פוריות, ולפיכך הרגיעה עצמה עשויה לסייע ולשחרר את בני הזוג עד כדי כך שהפוריות עשויה לחזור. המעלה השנייה – גם אם אין מנוס מטיפולי פוריות, הרגיעה עשויה להשפיע לטובה על תוצאות הטיפולים.

א. לפני שניגשים לטיפול רפואי יש לברר היטב את נחיצות הטיפול הרפואי והאם בני הזוג התייחסו לפני כן לדברים הפשוטים והחיוניים כגון רגיעה, שחרור ממתח, אהבה וזוגיות.

ב. מתח נפשי עלול לפגוע בתפקודים גופניים ולכן גישה נפשית טובה עשויה להשפיע גם על תפקוד גופני תקין. במיוחד תחום הפוריות שהוא נושא רגיש גם מבחינת הדימוי העצמי וגם מבחינה רגשית, זוגית וגופנית, עשוי להיות מושפע מאוד מתחושות ורגשות. לכן רגשות חיוביים של שמחה ואהבה, זוגיות ויחסי אישות תקינים, אופטימיות וחיוביות, עשויים לסייע גם לתקינות המערכת הגופנית המורכבת של הפוריות. כיוון שהאדם המודרני מתמודד עם מתח מתמיד, שחרור ממתח הוא דבר חיוני ונצרך. שחרור ממתח יכול להתבצע בהרבה אופנים, באופן אישי או באופן זוגי, וכל אדם צריך לברר מה מתאים לו ומה מרגיע אותו. יש בני אדם המשתחררים על ידי פעילות ספורטיבית, טיול, ריקוד, האזנה למוסיקה, יציאה לבילוי או לחופשה, לימוד, קריאה, תפילה, או כל פעילות אחרת. שחרור אישי וזוגי אינם סותרים, ואדרבה, שילוב של כמה סוגי רגיעה עשוי לתת תוצאות טובות ביותר.

ג. גם אם בסופו של דבר יתברר שאין מנוס מטיפול רפואי, והזוג יחליט לגשת לטיפול כזה, הרי שהשחרור הנפשי והרגיעה לפני הטיפולים מאפשרים קבלת תוצאות טובות יותר מאשר מצב שבו אדם או בני זוג ניגשים לטיפול מתוך מתח.

אי פריון אינו נגרם בדרך כלל מסיבות פסיכולוגיות ... אולם תופעות פסיכולוגיות כמתח, חרדה או דיכאון מתלוות לעתים לאי פריון, ועלולות להשפיע במידת מה על הצלחת הטיפול. המדריך המלא לפריון, עמ' 17-16 ³

footnotes: ³ המדריך נכתב על ידי פרופ' בן ציון רפאל ופרופ' דניאל זיידמן, בהשתתפות ד"ר חנה גילאי-גינור.

במהלך ההתמודדות עם בעיית אי הפוריות, הרצון העז להצליח ולהרות מוביל לעתים קרובות להתמודדות בעיקר עם האבחון והטיפול הרפואיים. את השאיפה להצלחה חש לא רק הזוג המטופל, אלא בדרך כלל גם הרופא המטפל. הם נוטים אפוא למקד את האנרגיות המשותפות שלהם בתיקון ליקויים גופניים, כמתבקש מבחינה הגיונית, אך עם זאת אין להתעלם מן הצורך לבחון ולהעריך גם את מצבם הנפשי של בני הזוג. מחקרים מראים שיש שיפור בתוצאות הטיפול אצל מטופלים שקיבלו גם טיפול נפשי מתאים. אין ספק כי הקלה במתח הנפשי יכולה לסייע בשיפור התפקוד ההורמונלי של הנשים והתפקוד המיני של הגברים. השיפור עשוי להתבטא גם במסוגלות של בני הזוג להתמיד בטיפולים לאורך זמן, עד שתושג התוצאה הרצויה. בלי קשר לטיב התפקוד הנפשי הנראה לעין אצל בני הזוג, או לאופי ולמורכבות של הבעיה שאיתה הם מתמודדים, טוב יעשו בני הזוג אם יעמיקו בהבנת ההקשר הפסיכולוגי והחברתי שבו הם חווים את אי הפוריות. פרופ' ריצ'רד חיים גראזי, הורות נכספת, עמ' 61

אפשרויות שונות להשגת רגיעה

ד. אפשר להיעזר באנשי מקצוע - בפסיכולוגים, ביועצים, בעובדים סוציאליים, ברבנים שעברו הכשרה מתאימה או במי שעוסקים ברפואה משלימה - לשם שחרור נפשי, אך יש לבחור בקפדנות את אנשי המקצוע ובמיוחד אמורים הדברים על מטפלים מתחום הרפואה המשלימה. כדאי וראוי לקבל המלצות מבוססות על מטפלים לפני שניגשים אליהם. לפני שניגשים לאנשי מקצוע חשוב למקד איזה סיוע בדיוק רוצים לקבל מהם, ולהתאים את הצורך של המטופל למומחיות של המטפל.

שיטות של מודעות נשית עצמית – נפשית וגופנית, פותחו בשנים האחרונות, והן עשויות לסייע לחלק מהנשים לעבור את הווסתות שלהן בצורה טובה יותר. הממליצות על שיטות אלה מדגישות את המודעות העצמית של האישה לגופה ואת הבנת התהליכים הגופניים כמפתח ליכולת של האישה להרגיש טוב יותר עם עצמה. השיטות הללו מציעות אפשרויות שונות לסיוע כגון: קיצור הווסת, הפחתת הדימום, פחות עצבנות, פחות כאבים, ואף הגברת הסיכויים להרות. לחלק מהנשים שיטות כאלה עשויות לעזור ולסייע ולחלק אחר לא. הדבר תלוי בשיטה, במטפלת, ובעיקר באישה המטופלת בעצמה. לכן מטרתנו כאן אינה להמליץ בעד או נגד שיטות כאלה אלא רק לתת את המידע על כך ששיטות כאלה קיימות.

לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה. פרקי אבות, פרק ב, טז

ה. יש להדגיש שעצם נטילת היוזמה לפעילות כלשהי יש בה ממד מרגיע שעשוי להפיג מתחים. חוסר המעש גורם לתסכול, ונותן תחושה של אין מוצא. לעומת זאת, האדם הפועל חש שהוא מנסה לקדם ולשפר, ותחושה זו עצמה עשויה להשפיע לטובה. איננו יכולים לשנות כל מצב נתון, אך אנו יכולים לנסות. עצם הניסיון לתקן, בלי קשר למבחן התוצאה, הוא עצמו פעולה חיובית ומרגיעה.

התהליכים הנפשיים של זוגות שעוברים טיפולי פוריות⁴

footnotes: ⁴ בכתיבה כאן נעזרנו בהרצאתה של ד"ר אורית לוריה, פסיכולוגית מחקרית ורפואית, לרבני פוע"ה, מיום י"ג בכסלו תשס"א. ד"ר לוריה כתבה ספר בשם ילדים עושים מאהבה, שבו יש הדרכה לזוגות אודות ההתמודדות הנפשית הכרוכה בטיפולי פוריות. תיאור דומה מובא בספר המפתח השלישי, עמ' 52–53.

הכנה - צריך להתכונן מראש לטיפולי הפוריות. לפעמים מדובר על תהליך מאוד ארוך. אין ודאות מתי הטיפול יצליח, אם בכלל. למרות שככלל התהליך מקביל אצל זוגות שונים, כל זוג נאלץ ללמוד ולהתמודד בפני עצמו.

שלבי הפנמת אי הפוריות - ככלל ישנם שלבים בתהליך שעוברים בני הזוג עוד בטרם הם ניגשים לרופא כדי לקבל טיפול. כמובן, יש הבדלים בין הזוגות השונים, אך נציע כאן, בקיצור נמרץ, מודל כללי לתהליך.

ראשית, שלב הקבלה הנפשית, שבו בני הזוג מעכלים את העובדה שלא ייוולד להם תינוק באופן רגיל, מתוך מערכת יחסים טבעית ואוהבת, אלא כתוצאה של תהליך רפואי מחושב ומתוכנן. בדרך לקבלה ולהבנה זו הם עשויים לעבור תהליכים של הכחשה או הדחקה של העובדות, עד לשלב שבו אין מנוס מלהודות בעובדה המצערת של אי הפוריות. הכרה כזאת במציאות הבלתי נעימה מביאה בעקבותיה בדרך כלל את שלב ההלם - למה זה קרה לי?! לאחר מכן מגיע בדרך כלל שלב הייאוש, ולאחריו שלב הכעס. רק לאחר מכן בא שלב ההשלמה, שבו מחליטים את מי לשתף בסוד. ואז בא שלב החיפוש אחר רופא.

תחושות בעקבות הצורך בטיפול הרפואי – זוג שמגלה שהוא נמצא במצב של ליקויי פריון עובר כעין תהליך של אבלות ומרגיש ניתוק מהסביבה 'הפורייה'. הם לא מדברים עוד על תינוק, בקבוק וחיתולים, אלא על רופאים, תרופות וטיפולים. במקרים רבים נוצרים מצבים של ניתוק מן המשפחה המורחבת והתכנסות של בני הזוג בתוך עצמם. התהליך עלול להיות קשה עוד יותר במקרים שבהם אי הפוריות המובהקת היא של אחד מבני הזוג, והוא נוטל על עצמו את האחריות למצב.

ככל שהזמן עובר תהליכי האבלות, הדיכאון והחרדה עלולים להתעצם. הטיפול עצמו אינו בהכרח טיפול כואב, ועיקר הבעיה היא מועקה נפשית. האישה שעוברת את טיפולי הפריון זקוקה במיוחד לסעד נפשי. לעתים יש לאישה את התחושה שהיא הקרבן - היא עוברת את כל טיפולי הפוריות, והבעל בעצם נותר רק בתפקיד פסיבי, כצופה⁵. לכן יש משמעות גדולה לליווי המעניק תמיכה ועידוד לשני בני הזוג יחד ולאישה העוברת את הטיפולים בפרט.

footnotes: ⁵ במציאות הרפואית בימינו בדרך כלל האישה צריכה לעבור את הטיפולים, גם אם הבעיה היא בזרע.

החשיפה הרפואית לצורך טיפולי הפוריות מכבידה מאוד. לכן הליווי של בני הזוג הוא אישי ודיסקרטי. אם נעזרים בקבוצות תמיכה יש צורך במסגרות מאוד קטנות, עקב הקושי להיחשף שוב ושוב⁶.

footnotes: ⁶ אם בני הזוג הולכים לקבוצת תמיכה, אפילו לקבוצה קטנה ואינטימית, עליהם לשקול בזהירות מה ראוי לספר בפומבי ומה לא ראוי לספר. סף הרגישות בציבור הוא גבוה לאין ערוך מאשר בפגישה סגורה עם מטפל או מטפלת.

הקשר עם הרופא⁷ - הבחירה ברופא קריטית גם מהבחינה הנפשית. לפעמים בני זוג הולכים לרופא מפורסם שהוא מאוד עמוס ובדרך כלל לא יכול לטפל בהם ישירות אלא רק על ידי רופאי מִשנה. אם הרופא לא מצליח להתפנות די הצורך לזוג, או שהיחס שלו כלפיהם אינו נעים, או שמסיבה כלשהי הוא הופך להיות גורם מלחיץ, כדאי ללכת לרופא פחות מפורסם שיכול להעניק טיפול אישי יותר.

footnotes: ⁷ ראה גם לעיל, פרק כט – 'בירור אי פוריות – פרק מבוא', בפִּסקה 'לאיזה רופא ללכת', עמ' 100.

פרט נוסף בקשר לרופא הראוי לתשומת לב, הוא הקשר של האישה עם הרופא, שעלול להיות רגיש ובעייתי עד מאוד. מצב שבו יש הזרעה מלאכותית והשותפים הם הרופא והאישה בלבד עם הזרע של הבעל, הוא מצב גרוע. התחושה של הבעל שהוא לא בעסק, עלולה לעורר שאלות דמיוניות ופנטזיות מצידו - מאיפה הגיע הזרע? מיהו אבי התינוק? לכן, בין השאר, יש חשיבות כל כך גדולה לפיקוח ההלכתי.

חשיבות הבנת התהליך הרפואי - לרופא יש תכנית עבודה, אבל בני הזוג לא תמיד מודעים לתכנית זו ולתהליך הרפואי, ולכן הם עלולים להישאר בחוסר ודאות. חשוב מאוד שבני הזוג יבינו מראש את התהליך השלם שהרופא מתכונן להוליכם בו, ואת שלביו השונים. לכן חשוב להציג מראש את כל תכנית העבודה, וחשוב לבדוק אם יש התקדמות במשך הזמן או שיש המשך טיפול רוטיני ללא התקדמות. המודעות לתכנית העבודה ולתהליך הרפואי עשויים להרגיע את בני הזוג מפני ההליכה אל הבלתי נודע, שעלול להיות מנוכר ואפילו מפחיד ומאיים. לעומת זאת, פריסה מראש של מכלול התהליך הרפואי המתוכנן עשויה להפוך את התהליך למוכר יותר, ואפילו לידידותי, כמובן בהתחשב במגבלות. ליווי חיצוני של התהליך הרפואי על ידי גורם מהימן עשוי לסייע מבחינה עניינית וגם להרגיע את בני הזוג, אך יש להקפיד לבצע ליווי כזה בתיאום עם הרופא ומתוך כבוד אליו.

מהניסיון במכון פוע"ה יש להכין מראש תכנית ברורה של האפשרויות השונות לטיפולים, בדירוג מהקל אל הכבד, כולל התייחסות לשאלות ההלכתיות שיש בכל שלב. לעתים בני הזוג לא רואים בעין יפה התייחסות גם לשלבים מאוחרים ומורכבים, מתוך אי רצון להזדקק לשלבים אלה. אך מטרת תכנית כזאת היא להקל עליהם במקרים שבהם הטיפולים הפשוטים לא מצליחים, מתוך ידיעה שיש אפשרויות נוספות, וכדי למנוע נפילה לייאוש במקרים בהם אין הצלחה בשלבים השונים של הטיפולים.

ו. אין סתירה בין הכנת תכנית רפואית ארוכת טווח לבין האמונה והתפילה לקדוש ברוך הוא שיושיע ויפקוד את בני הזוג מוקדם ככל האפשר. יש להודות לקדוש ברוך הוא, שמאפשר לבני דורנו פתרונות רפואיים כמעט לכל בעיה. יש להדגיש ולומר לבני הזוג שייתכנו ניסים אך אין סומכים על הנס, ויש לעשות את ההשתדלות הנדרשת.

הפריה חוץ גופית (IVF)⁸ - היום שבו צריך להתקשר ולהזמין טיפול כזה הוא יום קשה ביותר. מבחינה נפשית זהו יום של 'הודאה בכשלונות', דהיינו, לא הצלחנו להרות בצורה טבעית. מודעוּת לקושי זה עשויה לסייע לבני הזוג להתכונן מראש ליום זה, ולנסות לקבל לקראתו תמיכה ועידוד. לאחר שמתחיל הטיפול יש מסגרת ברורה של פעולות מחייבות - קניית תרופות, מעקב זקיקים, שאיבת ביציות, החזרת קדם עוברים וכו'. המסגרת מאוד חשובה ומייצבת. בתוך תהליך ההפריה החוץ גופית יש כמה שלבים קשים שחשוב להיות מודעים אליהם: שלב שאיבת הביציות הוא שלב שבו בני הזוג מתוחים עקב השאלה האם הפעולה של שאיבת הביציות על ידי הרופא תצליח. כך גם לגבי זמן ההמתנה לתוצאות ההפריה: האם היא הצליחה וכמה ביציות הופרו. וכן שלב קבלת תוצאות הבטא (Beta – hCG) – בדיקת הדם לבירור הריון⁹, שלב שבו מתקיימים החישובים האם הטיפול הצליח או לא הצליח. מלבד זאת, גם במשך הזמן של הטיפול התרופתי האישה נמצאת בלחץ ובמתח, כיוון שצריך להקפיד על המינון התרופתי, על התזמון ועל ביצוע כל ההוראות הרפואיות בצורה מדויקת ואחראית. עם זאת, באותו זמן צריך גם להמשיך לחיות, לבשל, לנקות וללכת לעבודה. מצב מתמשך כזה גורם לסבל ולתשישות. מודעות מראש לכך עשויה לסייע, וכן הפחתת מספר המטלות בזמן רגיש זה. אחרי החזרת הביציות המופרות מגיע 'שלב הדגירה' – חזרה הביתה לשבועיים עד שיתברר האם העוברים נקלטו. בשלב זה אין כמעט מה לעשות בתחום הרפואי, ונותרת רק המתנה. חלק מהנשים מדמות שיש להן כאבי מחזור ושבוודאי הטיפול לא יצליח. זו עשויה להיות מעין מגננה למקרה שבו הטיפול אכן לא יצליח, אך היא לא תורמת להרגשתה הטובה של האישה, וצריך לדעת שבמקרים רבים אלו דמיונות וייתכן בהחלט שהטיפול יצליח.

footnotes: ⁸ בסולם טיפולי הפוריות שלב ההפריה החוץ גופית מגיע, בדרך כלל, אחרי כישלון טיפול בהזרעה מלאכותית, עם או בלי זריקות להגברת ביוץ. התייחסות מפורטת תובא להלן, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', מעמ' 323 ואילך. ⁹ תפקידה של בדיקת הדם הנעשית בתחילת ההריון הוא לאתר את קיומו של ההורמון Beta – hCG. קיומו של הורמון זה בדמה של האישה מעיד על קיומו של הריון. על פי הרמה של הורמון זה בדמה של האישה ההרה אפשר לדעת באיזה שבוע היא מצויה, אמנם לא במדויק, אבל בהערכה קרובה. רמתו של חלבון ה-Beta מוכפלת מדי יומיים-שלושה בתחילת ההריון, וכך ניתן לשער באיזה שבוע של ההריון מצויה האישה. פירוט נוסף יובא להלן בכרך השלישי, פרק נז – 'הריון', עמ' 14.

חשיבות הטיפולים מבחינה נפשית - גם לזוג שלא יצליח בסופו של דבר, הטיפולים חשובים, מפני שהם עשויים למנוע רגשי אשמה בנוסח 'מדוע לא ניסיתי?'. הניסיונות נותנים הרגשת השלמה וידיעה כי 'לפחות ניסיתי'. בכלל, אין מקום לרגשי אשמה על הקשיים בפריון, זו המציאות ויש לנסות להתמודד עמה באופן היותר ראוי.

זוגיות

הפער בהתייחסות בין בני הזוג

כיוון שהאיש והאישה שונים זה מזה, ברור שהתייחסותם בעת מצוקה אף היא שונה. האישה מרגישה את החיסרון בגופה ממש, האימהוּת היא חלק מרכזי וקיומי באישיותה, בשונה מאשר אצל האיש, שעשוי לנסות ולמצוא את תפקידו בעולם גם במסגרות אחרות. כמובן, הבעל צריך להיות שותף לרגשותיה של אשתו, אך העובדה שאינו יכול להגיע לעומק תחושותיה, מפני שאופיו אחר, אינה אומרת שהוא אינו רגיש, או שהוא מתעלם מקשייה ומרגשותיה של רעייתו; אין זאת אומרת שהוא אינו רוצה ילדים, חס וחלילה.

הבעל לעתים רבות נבוך ואינו יודע כיצד להגיב. כגבר, הוא מרגיש שהוא היה רוצה לשדר ביטחון, ולמצוא פתרונות לבעיה; אך בפועל הוא חסר אונים. לנוכח מצוקתה של רעייתו הוא חושש להראות לה את מצוקתו שלו, כדי לא להכביד עליה. ועם זה, אם הוא יישאר רגוע מדי כלפי חוץ, הדבר עלול להתפרש בטעות כחוסר רגישות וכחוסר אכפתיות מספקת מצידו. הוא מרגיש כאב וצער ולעתים גם פגיעה בגבריותו, אך לעתים הוא חושש מלהביע את רגשותיו.

ז. נראה שכדאי לאיש לשתף את אשתו ברגשותיו. הדרך לתמוך באישה במקרה כזה אינה רק להראות כמה הגבר חסין, אלא לחלוק עמה את הכאב המשותף. חשיפה רגשית אינה קלה לגבר, אך הזדהות עם רעייתו היא בעלת משמעות רבה ביותר לאישה, ומובן שהיא מסייעת גם לאיש. שיתוף רגשי בקשיים ובכאב אינו סותר אופטימיות, אמונה ואהבה.

באופן טבעי יש שינויים מהותיים בהפנמה של הדברים בין בני הזוג, ובהתמודדות. אם הצד האחד אינו מבין מה עובר על רעהו, הוא לא מסוגל לתמוך, וגם לא להיות סלחן ביחס להתנהגויות חריגות. מצב כזה עלול להביא להתכנסות אישית כשכל אחד בונה לעצמו "בועה" משלו. מובן מאליו שתהליך כזה גורם מתחים מיותרים. לדוגמא, מצב בו נתגלה כי הבעיה אצל הבעל. במצב כזה עלולה האשה, באופן טבעי ומובן, להרגיש צער ולבטא אותו בבכי, בפני בעלה, מתוך ציפייה ותקווה טבעית לקבל תמיכה. היא מקוננת על מצבם, ומביעה את הכאב בצורות שונות. אם האשה לא מודעת למה שעובר על בעלה מבחינה נפשית, ביחס למעמדו כאיש ותפקודו כבעל, היא עלולה להביא להחמרה בהרגשתו, ולפגיעה כפולה ומכופלת במצבו הנפשי. ההדרדרות הזו תביא ליתר לחץ את האשה, יתר תגובה, והמעגל החוזר עלול להנמיך את מצבם עוד ועוד... אין הרבה גברים שמסוגלים לבטא בפיהם את התחושה הנוראית העוברת עליהם. קשה מאד לאיש לקום ולספר על הרגשה כזו לאשתו, עם כל האהבה הגדולה שהוא רוחש לה. דיבור כזה כרוך בתחושת בושה, ותחושת ההשפלה היא נוראית. לעומת זאת, בני זוג אשר הקשר ביניהם הוא מסודר יותר, כאשר בני הזוג צברו יותר ניסיון, וכאשר הם מכירים זה את זו יותר לעומק, אז הדברים קלים יותר. הרב יצחק ניסים, 'מעגלי ההתמודדות', שחר אבקשך - בירור אמוני סביב הציפייה להיפקד, עמ' 108-106

חשיבות התמיכה ושיתוף הפעולה בין בני הזוג

האהבה בין בני הזוג היא הכלי המתאים לקבלת צאצאים. טיפולי פוריות עשויים להצליח יותר כאשר יש אהבה גדולה בין בני הזוג וכאשר יש אהבה לתינוק שעוד לא נולד. הקשר הזוגי הוא הבסיס שעליו נבנית המשפחה. הולדת ילדים היא פרי הילולים אך היא אינה תחליף ליסוד הזוגי.

טיפולי פוריות הופכים את חיי הנישואין לחוויה מתוחה, מלאת סתירות ובלתי מספקת. זוג שומר מצוות נותר עם ימים ספורים שבהם הוא יכול ליהנות מאינטימיות פיסית רגועה. הבעיה חמורה במיוחד אצל זוגות טריים שרק מתחילים ללמוד להרגיש בנוח עם האינטימיות הפיסית שביניהם, והם עלולים להגיע בקלות לתחושה של חוסר יכולת רגשית להתמודד עם המצב. מערכת היחסים המינית שלהם נבחנת בקפדנות מבעד לעיניהם שלהם וכן מבעד לעיני הרופאים, האחיות, עובדי המעבדה, ובאופן עקיף גם על ידי ההורים, המשפחה והקהילה, התוהים על העדר ההריון. הזוג עלול להרגיש שהקדושה והפרטיות של יחסי הנישואין נעלמו, והותירו במקומם מעשה מכני ולא אנושי. במקום שאינטימיות פיסית תטפח את מערכת הנישואין הצעירה, היא הופכת להיות עמוסה ברגשות של חוסר נאמנות ואף בגידה: האשה מרגישה לעתים פגועה ומחוללת, בעוד שהבעל מרגיש מורחק ומנודה. בני זוג דתיים עלולים למצוא את עצמם ניצבים בפני מורכבויות רבות כל כך בתחום טיפולי הפוריות, עד שתיווצר תחושה שהם אינם מבינים זה את זה, והתוצאה עלולה להיות ריחוק ויצירת מחיצה רגשית ביניהם. יש החווים מתיחות רבה במערכת היחסים עד כדי איבה ומריבות. בעקבות זאת כל אחד מבני הזוג עלול להרגיש בודד ושברירי, ודווקא לכן חשוב במיוחד להשקיע מאמץ ניכר בפיתוח דרכים ליצירת סימפטיה ותמיכה הדדית. דרך אחת להתמודד עם המצב היא ללמוד לזהות מצבים שלהם רגיש בן הזוג במיוחד - לדוגמא האשה בתחילת המחזור, או הבעל ביום בו נבדק הזרע - ולהשתדל להיות הצד החזק באותם זמנים. ייתכן שבני הזוג יגלו שהם מגיבים לאי-פוריות באופנים שונים, חווים את האובדן בתחושות שונות, ומתמודדים איתו בדרכים שונות. ניסיון לדמיין ולהבין את חווית האובדן מנקודת המבט של בן הזוג, עשוי לסייע בהתגברות על מכשלה זו. משחק תפקידים שבו כל אחד מבני הזוג מנסה להציג את נקודת מבטו של הזולת באופן מדויק הוא תרגיל זוגי מצוין. חשוב גם ליצור שותפות באיסוף ובניתוח המידע הרפואי, כדי שבן הזוג עם הבעיה לא ירגיש עמוס מצד אחד, כשמן הצד השני, בן הזוג האחר ירגיש שאינו שותף לתהליך. חשוב ששני בני הזוג ישמעו חוות דעת רפואיות ביחד. חשוב גם לזכור שאין זה משנה אצל מי מבני הזוג מצויה הבעיה הרפואית העיקרית, או התגובה הרגשית העיקרית; אי-פוריות היא תמיד בעיה זוגית. כאשר מתמודדים איתה מתוך רגישות, ביכלתם של הכאב והטראומה שבה להביא לתוצאה מבורכת של קירוב לבבות, ושל פיתוח יחסי נישואין יציבים ואוהבים. שרה באריס ויואל קומט, 'אי פוריות - דברים שבלב', הורות נכספת, עמ' 80-78

המתח, לצערנו, הוא חלק בלתי נפרד מטיפולי הפוריות, וככל שמסגרת הטיפולים מתרחבת, גם המתח הנלווה עמה עולה ומתמשך. לעתים עלול להיות מצב שבו בני הזוג מרגישים שהם מתמודדים לבד. הבעל עלול לשקוע בעבודה מפני ששם אין כל כך הרבה מתח. על רקע זה עלולה להיות מתיחות רבה ואף תחושת בדידות.

ברור ששיתוף פעולה ותמיכה הדדית הכרחיים כדי לאפשר את המשך טיפולים ואת הצלחתם. כיוון שבדרך כלל רוב הטיפולים מתבצעים על האישה, הבעל צריך לקחת על עצמו את עיקר העול של תמיכה ועידוד, ואף על פי שמדובר בתמיכה הדדית, הרי שמשימה זו צריכה להיות מוטלת בעיקר על כתפי הבעל. טיפולי פוריות מצריכים מאמץ רב וסבלנות רבה. ליווי, תמיכה ועידוד מצד הבעל לאשתו הכרחיים להצלחת הטיפולים. לא רק כדי לתת כוחות לבצע טיפול ועוד טיפול, אלא גם מפני שרגיעה בזמן הטיפול עשויה לתת סיכוי טוב יותר להצלחתו.

יש חשיבות רבה מאוד להסכמה ולתמימות דעים בין בני הזוג לגבי ביצוע טיפולי הפוריות, תדירותם, ועד כמה להמשיך בהם. ככלל, אם יש חילוקי דעות בין בני הזוג, הבעל צריך לקבל בענווה את דעת אשתו, הן כאשר יש לה תשוקה להמשיך בטיפולים וזה מכביד על הבעל, והן כאשר האישה עייפה ורוצה לנוח והבעל מעוניין להמשיך¹⁰.

footnotes: ¹⁰ הרב שלמה אבינר, 'התמודדות עם עקרות', בתוך שחר אבקשך – בירור אמוני סביב הציפייה להיפקד, עמ' 80. כתיבתנו כאן היא הדרכה כללית ולא פסיקה, בוודאי במקרים שבהם עלולה להיות סתירה בין הטיפולים וההלכה.

עקב העומס הנפשי חשוב ליצור מרווחי זמן של פעילות זוגית נעימה שאינה קשורה לטיפולי הפוריות ולכל מה שסביבם. מרווחים אלו עשויים להיות חופשה זוגית או פעילויות פשוטות יותר. הבעת רגשות והאזנה הדדית, מוּדעות והדגשת פעולות לחיזוק הזוגיות עשויות להקל ולשחרר מועקות ולתרום להרגשה חיובית וטובה, שבסופו של דבר עשויה גם לתרום להצלחת הטיפול. החשיבות היא לעצם ההפוגה, הרגיעה, היכולת לראות את החיים בפנים נעימות ושוחקות, כדי לאפשר לבני הזוג העצמה אישית וזוגית וקבלת כוחות, שהן כמשב אוויר מרענן. עם זאת, צריך לשמור על מידה סבירה ביחס בין הטיפולים להפוגות, ולזכור שהטיפולים הם העיקר והתכלית, וההפוגות נועדו בעיקר כדי לשרת ולאפשר אותם. הדברים פשוטים וידועים, ואף אם אין צורך להאריך בהם, חשוב להזכיר אותם.

קשר זוגי בכתיבה - לפעמים יש הרגשה של חוסר שיתוף, של אי הבנה מצד בן או בת הזוג. תחושה זו גורמת לכאב, ומוסיפה קושי על גבי קושי. במצב כזה אפשר להעלות את הדברים על הכתב. בכתיבה יש יכולת טובה יותר להעלות את הדברים בשקט, הדברים עשויים להתקבל ב'הקשבה' טובה יותר, נקייה מרגשות צדדיים ומתגובות חלקיות. הקורא 'שומע' אחרת את הדברים, ויש אפשרות להעביר את הדברים בצורה שלמה וכוללת יותר, ללא הפרעות והסחות דעת. כך אפשר לשתף את בן הזוג בצורה טובה יותר, ללא שפת גוף ונעימת דיבור שעלולים למנוע לעתים שיחה נעימה ומועילה¹¹. לאחר סיום הכתיבה, על הכותב לשוב ולקרוא את המכתב במבט של בן הזוג.

footnotes: ¹¹ על פי 'עמידה בניסיון', בתוך שחר אבקשך – בירור אמוני סביב הציפיה להיפקד, עמ' 41–43, בעריכת אבי תמיר וחיים פישמן.

ח. האהבה בין בני זוג היא הבסיס לזוגיות תקינה והיא קובעת ברכה ומשמעות לעצמה, נוסף על התוצאות החיוביות שעשויות לצמוח ממנה. לכן השקעה בזוגיות תקינה וביחס של אהבה ואחווה ושלום ורעות בין בני הזוג היא נצרכת והכרחית בכל מצב.

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה ... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. דברים כד, ה

ט. בשנה הראשונה לנישואין ראוי לשני בני הזוג להשקיע בזוגיות השקעה מיוחדת, ובייחוד מוטל על האיש לשמח את אשתו, להאזין לה ולהיות קשוב לצרכיה.

י. מלבד הערך העצמי שיש באהבה בין בני הזוג, זוגיות נכונה ורגועה שיש בה תמיכה הדדית הכרחית כדי לתת סיכוי טוב יותר לפתרון בעיות הפוריות. האהבה והזוגיות יכולים להיות הכלי שלתוכו יבואו הברכה והשפע האלוקי של פרי הבטן¹².

footnotes: ¹² האדמו"ר מבעלז, רבי ישכר דב רוקח (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ו' בכסלו תשס"ב) אמר שאצל זוג צעיר כדאי לא להיכנס לבירור אי פוריות במשך שנתיים מהנישואין, כדי לאפשר את חיזוק הקשר הזוגי והביטחון ההדדי של בני הזוג זה בזו, ראה לעיל, פרק כט – 'בירור אי פוריות – פרק מבוא', עמ' 98, הערה 10.

כשהפלגתי ללכת בעובי היער, נזדמן לי לראות אדם המקים לעצמו בקתה מעצים שחטב. ובכל עץ שהייתה בו בליטה, לא טרח ליישר ולהחליק, אלא ניקב חור בזולתו למול הבליטה. וכך חיבר את העצים אחד לאחד. "לאהוב" פירושו – להתאים את עצמך לזולתך, ולא על ידי קיצוץ בליטותיו, אלא עליך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ בתוכך, ועל ידי זה שאתה מחבר אותו אליך אתה מתחבר אליו. הרב רן כלילי, הדריכני באמִתך, מבוא לפגישה השמינית, עמ' 331, בשם החוזה מלובלין

יא. אי פוריות היא זעזוע לבני הזוג. זעזוע שעלול לגרום חולשה ופירוד בין בני הזוג, אך לחילופין עשוי גם להפוך למנוף להעצמת הזוגיות, לקישור ולאחדות בין בני הזוג. היכולת להפוך את הבעיה לאתגר ואת הקושי למנוף לצמיחה תלויה בהחלטה משותפת של בני הזוג על האופן שבו הם רוצים להתמודד, ועל הרצון שלהם לתמוך זה בזו. דווקא מתוך העניין המשותף והקושי הגדול צומחת האפשרות להגיע לקִרבה יתרה ולאהבה גדולה.

יב. הרצון והיכולת להתמודד ולצמוח תלויים במידה רבה גם בסביבה הקרובה של בני הזוג, המלווה אותם ומדריכה אותם איך להתמודד. לכן מי שנמצא בסוד העניינים של בני הזוג, חשוב מאוד שיעודד ויעצים אותם. החשיבות של תמיכה, עידוד וסיוע לבני זוג הנמצאים במשבר היא עצומה. המילה 'משבר' משמשת כתואר לקשיים גדולים, אך היא גם שם עצם למושב היולדת. אפשר וצריך, ככל שאפשר, לנסות ולתעל את המשבר והזעזוע בגילוי ואיתור אי הפוריות, לחיזוק הזוגיות שעלולה להתערער עקב הקושי.

כמעט תמיד אחד מבני הזוג הוא המוביל את החיפוש אחרי טיפול רפואי. הדינמיקה הספציפית שבין בני הזוג קובעת איזה מהם יהיה היוזם, כשלעתים רחוקות בלבד מתקיימת שותפות שווה של שניהם. בדרך כלל אחד מבני הזוג הוא "הנהג התורן", החוקר את הבעיה, מוצא את הרופא, קובע תור, מארגן את המשוב אחרי הביקור, ומוודא שהמסמכים החשובים נשמרו. בחירת בן הזוג שעליו מוטלת האחריות הזו עשויה לנבוע ממציאות החיים: בן הזוג שיש לו פנאי רב יותר; בעל האופי הפעיל יותר; בעל האישיות העוצמתית והמאורגנת יותר. עם זאת, לעתים סיבתה של הטלת האחריות נראית מעורפלת, וקשה להסביר מדוע דווקא אחד מבני הזוג הוא הנושא ברוב רובו של נטל האחריות. כמעט שאין בנמצא מצב שבו המודעות, המוטיבציה והפעילות יהיו שוות לחלוטין בין בני הזוג. לעתים מוביל אי השוויון הזה לטינה ולמשברים בתהליך פתרון הבעיה. חשוב לזכור שגברים ונשים הם יצורים שונים, לא רק פיסית אלא גם פסיכולוגית. כמעט בלתי אפשרי שגבר יחוש כפי שחשה אשתו ויחשוב כפי שהיא חושבת, ולהיפך. לשם התקדמות יעילה בתהליכי האבחון והטיפול באי-פוריות יש להכיר ולהתחשב בהבדלים הללו. פרופ' חיים ריצ'רד גראזי, 'הזוג, הרופא והרב: שותפות משולשת', הורות נכספת, עמ' 104 ועמ' 107

יג. עבודת צוות – על אף שפעמים רבות אחד מבני הזוג מוביל את התהליך ולוקח על עצמו את מרב האחריות על טיפולי הפוריות, חשוב מאוד שתהיה לאיש ולאישה תחושת אחריות משותפת על התהליך. חיוני ביותר שהבעל יהיה עם אשתו בטיפולים ובביקורים אצל הרופא. אף על פי שהבעל אינו יכול לפעול, ולכאורה נוכחותו מיותרת - אין הדבר כן. העובדה שהוא נמצא עם אשתו משדרת הזדהות, תמיכה, ביטחון, אהבה ותחושת יחד, שיש לה חשיבות רבה ביותר לאישה העוברת את הטיפולים, והיא מחזקת אותה.

יש הבדל עצום בין אישה המרגישה שהיא מתמודדת כמעט לבד, לבין תחושתה כשבעלה לצדה. גם אם אין לו עצות חכמות, גם אם אינו יכול להקל בפועל, חשוב שיהיה שם, יחד איתה. ההתמודדות הזוגית מסייעת גם לבעל שמרגיש שהוא חלק מהתהליך. לכן, מלבד השתתפותו בתמיכה נפשית באשתו, גילוי התעניינות, ליווי לרופאים וכו'; הוא יכול, לדוגמה, ללכת ולהביא את התרופות - פעולה סמלית כל כך - כדי ששותפותו בתהליך תהיה נוכחת יותר.

זוגיות ותמיכה כשיש רק לאחד מבני הזוג בעיית פוריות

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. בראשית ל, א-ב

"וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל" (בראשית ל, ב), רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמרו: "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ" (איוב טו, ב) - זה אברהם, שנאמר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז, ב); "וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ" (איוב, שם) - זה יעקב, שנאמר: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל". אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונים את המעוקות?! חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה. "וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית, שם) - ממך מנע, ממני לא מנע! אמרה לו: כך עשה אביך לאמך?! וכי לא חגר מתניו כנגדה?! אמר לה: אבי לא היו לו בנים אבל אני יש לי בנים, אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי? אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה, אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל, ג), מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה. בראשית רבה, פרשה עא, ז

אמהות היא חלק אינטגרלי מהזהות הנשית. בנות ונערות רבות מתאמנות בתפקיד האמהי ומדמיינות אותו משחר ילדותן. אף אשה אינה מצפה להיתקל בבעיית פוריות, וההלם שבתגלית עלול לגרום לה לפקפק בזהותה העצמית: מה המשמעות של היות אשה שאינה מסוגלת ללדת? מה המשמעות של היות רעיה שאינה יכולה להפוך גם לאם? לא קל למצוא הגדרות-תפקיד חדשות במצב כזה, שאכן מצריך הגדרה מחודשת של התפקידים המקובלים והמתוכננים. האשה מוצאת את עצמה במפתיע במצב של אי ודאות. גברים מדווחים כי אי-פוריות פוגעת בזהותם העצמית ברמות שונות. התורה מגדירה באופן ברור את תפקידיו של האיש ביחס לאשתו, כאשר מצפים ממנו ליטול אחריות לצרכיה החומריים והמיניים. גבר עם בעיות פוריות מתחיל לפקפק ביכולתו להיות בעל מספק. הוא מרגיש שהוא מאכזב את אשתו, ותחושת כישלון מכרסמת בו. יתר על כן, החברה הכללית מעצבת את הגישה המקשרת בין יכולת מינית לבין גבריות. לעתים קרובות מזהים הדיוטות אי-פוריות עם תפקוד מיני לקוי. גברים עם בעיות פוריות המתפקדים מינית, מקשרים אף הם בין הדברים מבחינה רגשית, ונוצרת אצלם תחושה שהם אינם 'גברים אמיתיים', כשלכך מתלווים רגשי נחיתות ובושה. בעל עם בעיות פוריות עלול להתחיל להרהר בכך שטוב היה לאשתו לו נישאה לגבר אחר. שרה באריס ויואל קומט, 'אי פוריות - דברים שבלב', הורות נכספת, עמ' 75-74

בעיית פוריות אצל אחד מבני הזוג יוצרת מצב רגיש במיוחד, הן מצד בן הזוג שיש לו את הבעיה מתוך ההרגשה שהוא ה'אשם' באי הפוריות, עד כדי איבוד הביטחון הבסיסי כיצד יגיב בן הזוג; והן מצד בן הזוג הבריא, החש תחושות מעורבות של אהבה לבן הזוג מחד גיסא, אך לעתים עלולות להתעורר גם תהיות איך הוא אמור לנהוג כלפי בן הזוג, מאידך גיסא.

יד. חכמים לימדונו שהאהבה הראויה היא אהבה שאינה תלויה בדבר, ואז יש לה קיום. קשר אהבה עשוי להיבחן דווקא במצבים שבהם מתעוררת בעיה, ואם מדובר באהבה מהסוג המעולה - אהבה שאינה תלויה בדבר - אזי האהבה בטהרתה נשארת גם במצבי קושי. חכמים גם לימדונו שהקדוש ברוך הוא הוא המזווג זיווגים, ואם הוא זימן יחד את בני הזוג, יש להאמין באמונה שלמה שלא לחינם זימנם יחד. הרגשת השותפות היא הכרחית להתמודדות.

הדרך המוצעת כאן היא דרך של תמיכה ואהבה, עידוד וחיזוק הדדי, בפרט מצד בן הזוג הבריא. תמיכה כזאת נותנת סיוע ותקווה לשני בני הזוג, והיא מסייעת לבן הזוג שיש לו את הבעיה לקבל ביטחון עצמי מחודש, החיוני לו עקב מצוקתו בכלל, ונחוץ לו גם כדי לסייע לפתור את בעיית הפוריות בפרט.

טו. צריך לחשוב מי יכול לחזק את בן הזוג הבריא, כדי שיוכל לתמוך בבן הזוג שיש לו בעיה. הכיוון הטוב ביותר הוא תמיכה הדדית, כך שכל אחד מבני הזוג גם מעניק וגם מקבל, קשר הדדי כזה הוא יותר בריא ובסופו של דבר גם יותר יציב מאשר קשר חד סטרי. אמנם זהו ניסיון מורכב לבני הזוג, אך לעתים דווקא הקושי והניסיון המצריכים עמידה משותפת גורמים לקישור איתן בין בני הזוג, ומתוך כך הם עשויים גם להעצים את הקשר הזוגי ואת האהבה ביניהם לשיאים של נתינה הדדית, תמיכה בלתי מסויגת, ולקשר רוחני עמוק ונפלא; ומתוך כך גם עשויה לצמוח תקווה גדולה לפתרון הבעיה.

טז. היכולת של בני הזוג לתאר את רגשותיהם ובעיקר להאזין ברגישות ובכבוד לרגשות בן/בת הזוג, היא מפתח חשוב וחיוני כדי לאפשר התמודדות ראויה. במקרים של קושי גדול או מתמשך כדאי לבני הזוג לקבל סיוע מקצועי, בייחוד במקרים שבהם בני הזוג שומרים את הבעיה לעצמם ללא שיתוף בני משפחה או חברים. ייעוץ מקצועי נכון יכול לשחרר את בני הזוג מבחינה נפשית ולתת להם כלים טובים להתמודד ואפילו לצמוח ולהתפתח, דווקא מתוך הקושי, ולפום צערא אגרא.

יז. בשולי הדברים יש לציין שברוב המקרים יש כיום, ברוך ה', פתרונות גם לבעיות פוריות מורכבות, לא רק מבחינה רפואית אלא גם מבחינה הלכתית. עובדה זו עשויה להרגיע את בני הזוג בכלל ואת בן הזוג הבריא בפרט. אולם הדגש בדברנו כאן הוא דווקא על ה'יחד' הזוגי שעשוי להעצים את בני הזוג ולתת להם הרגשת שותפות, ומתוך כך גם לתת להם סיכוי טוב יותר לפתרון.

משפחה וחֶברה

שיתוף בני משפחה בבעיות הפוריות

ההתייחסות המשפחתית באה בדרך כלל מתוך מטרות חיוביות של התעניינות ואכפתיות, אך היא עלולה להיות מעיקה. יש לשאוף למצב שבו המשפחה תהיה עוגן של יציבות ושל תמיכה ולא תהפוך לגורם נוסף למתחים. יותר מדי גורמים שיודעים עלולים להכביד. לכן על בני הזוג להחליט יחד למי מספרים ומה מספרים.

אירועים משפחתיים עלולים להזכיר לבני הזוג את היותם ללא ילדים. טקסים כגון כיבוד בני הזוג בהבאת התינוק לברית ('קוואטר'), עשויים להתקבל על ידי בני הזוג בחיוב כזכות לשותפות, אך עלולים גם לגרום להם אי נוחות. זוגות צריכים להיות מודעים לכך שהם אינם מוכרחים לקבל כל הזמנה. הם רשאים להחליט מראש על פרישה בזמן שבו אחד מהם מרגיש אי נוחות, על ידי סימן מוסכם מראש ביניהם. עם זאת, מומלץ שלא להיעדר באופן גורף משמחות משפחתיות. בני המשפחה יכולים לסייע לבני הזוג על ידי כיבוד החלטותיהם וקבלתן ברוח טובה מתוך הכרה בצרכיהם ובתחושותיהם של בני הזוג.

בני הזוג צריכים להיות מודעים למתחים או למבוכה שאי הפוריות שלהם עלולה לגרום גם להוריהם ולבני משפחתם. כדי לצמצם את המבוכה או למנוע אותה הם יכולים לעדכן אותם עדכון כללי. עדכון בני המשפחה עשוי להרגיע אותם, ובייחוד את ההורים של בני הזוג שעלולים לחשוש מחוסר מעש או מטעויות שילדיהם עלולים לעשות. אם ההורים יודעים שילדיהם מטופלים או מלווים על ידי אנשי מקצוע, רופאים או רבנים העוסקים בפוריות, הם עצמם יכולים לתפקד טוב יותר כלפי ילדיהם ולא להעמיס עליהם רגשות. עם העדכון - שמלבד נתינת מידע להורים, הוא מבטא גם כבוד כלפיהם - בני הזוג יכולים לבטא גם את גבולות הפרטיות שלהם, כגון הסבר עקיף להורים שתמיכתם יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשבה ובתמיכה, ולאו דווקא במתן עצות. ביטוי כזה צריך לבוא בכבוד, בנימוס, בסבלנות ובאהבה גדולה.

השפה והמינוחים שבהם משתמשים בני המשפחה כלפי בני הזוג חשובים מאוד. יש להיזהר משאלות מביכות ומביטויים שעלולים לפגוע בבני הזוג. המערכת המשפחתית עשויה להיות מערכת תמיכה חיונית ומשמעותית, וכדאי להשקיע מחשבה כיצד לנהל אותה נכון, לתועלת כל הצדדים.

יח. אין נוסחה חד משמעית לשאלת שיתוף בני המשפחה. אין זוג אחד דומה למשנהו, ואין משפחה זו כמשפחה אחרת. הדבר תלוי בקשר הנפשי של בני הזוג זה עם זו, ובעיקר בקשר הנפשי שלהם עם בני המשפחה שהם שוקלים לשתף. לעתים בני משפחה קרובים, היודעים להתנהג בעדינות, ברגישות ובחכמה, עשויים להעניק תמיכה חיונית לבני הזוג שתסייע להם סיוע ממשי בזמן המורכב של טיפולי הפוריות וההמתנה לפרי בטן.

יט. לעומת זאת, לעתים שיתוף של בני משפחה עלול להעיק על בני הזוג, ולתת להם הרגשה של חדירה לפרטיותם. בני המשפחה עלולים לעתים - מתוך עודף של רצון טוב ואכפתיות – 'להשתלט' על בני הזוג, ולתת להם יותר מדי עצות, שעלולות לבלבל אותם; בני משפחה עלולים לפעול על דעת עצמם (תיאום וקביעת תור אצל רופאים, קביעת עובדות, התייעצות בחוסר דיסקרטיות עם גורמים נוספים, אמירות בלתי רגישות העלולות לגרום מבוכה ואף עלבון אצל בני הזוג) ועלולים לגרום לבני הזוג הרגשה בלתי נעימה. לכן, כדאי לשקול מראש, בחכמה ובעדינות, את הצדדים השונים לגבי אפשרות שיתוף בני משפחה נוספים בבעיות הפוריות, לכאן ולכאן.

כ. השותפות האישית, הרגשית והאינטימית בין איש לאשתו היא הבסיס החיוני ביותר לחיזוק בני הזוג, ולכן יש צורך חיוני והכרחי בהסכמה בין בני הזוג לפני שמיידעים גורמים נוספים¹³.

footnotes: ¹³ לעתים אדם מרגיש צורך לספר להוריו, בעיקר כשהבעיה אצלו, אך הוא לא מעוניין שחמיו וחמותו יידעו על כך. במקרה כזה, לדוגמה, בני הזוג עשויים להסכים שהבעל לא יערב את הוריו כדי לאפשר לאשתו לא לספר להוריה.

כא. יש להביא בחשבון שלעתים האישה רגישה בנושאים אלו יותר מאשר בעלה, לעתים רבות היא עוברת את מרב הטיפולים, ולכן יש לבעל מחויבות יתר להתחשב ברגשותיה.

כב. גם כשמחליטים לשתף את בני המשפחה, כדאי ורצוי לומר לבני המשפחה שמשתפים אותם עד גבול מסוים¹⁴. אפשר לומר לבני המשפחה שבני הזוג מבקשים את תמיכתם, אך בבקשה, לא להתערב יתר על המידה - לא לשאול שאלות מביכות ולא לשתף גורמים אחרים; בקיצור - להדריך מראש את בני המשפחה מהו אופן השיתוף שבו חפצים בני הזוג¹⁵.

footnotes: ¹⁴ דוגמת קצה היא כאשר בסופו של דבר בני זוג נאלצים להשתמש בתרומת ביצית או בתרומת זרע. אם מראש הסכימו לא לפרט את בעיותיהם אפילו לא לאנשים קרובים, יקל על בני הזוג להסתיר עובדה זו. ¹⁵ מניסיון שהצטבר במכון פוע"ה, מתברר כי כשבני הזוג אמרו להוריהם: 'קשה עלינו החשיפה, אך דעו כי אנו מלווים באופן תדיר על ידי רבני פוע"ה', האמירה הזאת הרגיעה חלק מההורים. במקרה כזה יש אפשרות לעזרה כספית מההורים, גם מבלי לפרט את הבעיות ואת דרכי הטיפול בהן, מפני שההורים מעריכים שההוצאות הכספיות מנוהלות כראוי.הרב ישכר דוב רוקח, האדמו"ר מבעלז (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ו' בכסלו תשס"ב) אמר שכאשר בני זוג נלחצים על ידי הורים שיודעים שיש להם בעיה, מותר לבני הזוג לשנות בדיבורם ולומר להורים שהבעיה לקראת פתרון כדי לשחרר את הלחץ מעל בני הזוג. נעיר על דבריו, שיש להיזהר ולהביא בחשבון שבמקרה כזה הציפייה של ההורים תהיה לתוצאות מיידיות, ובהיעדר תוצאות כאלה, הלחץ הנפשי עלול להתגבר בתוספת אי אמון. לכן יש לשקול בזהירות ובחכמה את הדברים טרם אמירתם, וסוף מעשה במחשבה תחילה.

ילד בבית

בבתים שיש כבר ילד וההורים נמצאים בטיפולי פוריות, הילד עלול להרגיש שיש סוד שלא מגלים לו, ולעומת זאת הוא שומע מילים - בית חולים, הרופא, תרופות וכו', והוא עלול להיכנס לחרדות. צריך לשמור על ילד כזה, מפני שהילד מבין שיש בבית סוד שאסור לספר, אבל אין לו עם מי לדבר על כך - לא עם ההורים, לא עם המורה, ולא עם החברים.

מערכת תמיכה לילד, כגון סבתא שאפשר לגלות לה את הסוד, חיונית ומשמעותית. לעתים הילד עצמו מבקש מהוריו אח או אחות קטנים – 'כמו כולם'. צורת התגובה של ההורים, המתואמת ביניהם, והמותאמת לילד המסוים, לגילו ולאופיו, חשובה ביותר. שאלה כזאת מצד הילד יכולה להיות הזדמנות להורים לספר לילד שיש בעיה. אך כשאמירה כזאת באה עם אמירה מרגיעה שהעניין בטיפול לקראת פתרון, הדבר עשוי להרגיע את הילד.

חֶברה

קשה לחיות בחברה המצפה מאתנו ללדת ילדים, במיוחד אם גם אנחנו בעצמנו שואפים במלוא הכנות להיות הורים. זוגות רבים חשוכי ילדים מתקשים להשתלב בחברה העסוקה בלי סוף בילדים ובפעילויות הקשורות בהם. חוויות של הריונות ולידות הן עיקר שיחתן של נשים בתקופת הפוריות שלהן. בעיני האישה חשוכת הילדים, כל אישה אחרת נראית בהריון, תהיה בקרוב בהריון או ילדה זה עתה. למי שחיה בקהילה דתית, אין זו רק תפיסה סובייקטיבית, אלא בהחלט המציאות. אם הערות על אי הפריון שלך פוגעות בך, אינך לבד. התבטאויותיהם המילוליות של בני משפחה וידידים על הפוריות הן מהגורמים הנפוצים לזעם וכאב. אנו נחשפים כל העת להערות פוגעניות וחסרות רגישות מכל עבר, החל בהורים ואחים וכלה בזרים שאנחנו פוגשים במכולת. זוגות חשוכי ילדים יודו שתישאולים ועצות יזומות מצד אחרים בעניין אי-הפריון שלהם הופכות את הקושי העצום בלאו הכי לגרוע הרבה יותר. הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין, המפתח השלישי, עמ' 329-328

כג. בני זוג עם בעיות פוריות עשויים לקבל הרבה עצות. למרות שלעתים רבות הן גורמות מבוכה ותחושה בלתי נוחה של חדירה לפרטיות, בכל זאת, בדרך כלל, העצות באות ממקום של רצון לסייע. על כן ראוי להשתדל לדון את המייעצים לכף זכות ולענות להם בתודה ובמאור פנים. תגובה צוננת מצד בני הזוג לאנשים שמגלים אכפתיות כלפיהם עלולה להרחיק את החברה מבני הזוג. אפשר לקחת את העצה ולהתייעץ לגביה עם איש מקצוע. אפשר לבקש מנותני העצות להתפלל על בני הזוג.

כד. יש חיים מחוץ לטיפולים - חשוב שבני הזוג ימשיכו את מסלול חייהם באופן נורמלי ככל האפשר. חיוני להמשיך לחיות ולעבוד ולשמור על קשר עם בני המשפחה והחברים. יש חשיבות להפסקות, לחופשות בין הטיפולים ולהתאווררות. מדי פעם חשוב לא לראות את בית החולים במשך חודש-חודשיים. לעומת זאת, יש חשש שמא בני הזוג יאריכו את החופשות ויפסיקו לטפל, עקב הרגשת המחויבות ולעתים גם המועקה שעלולה להיגרם עקב הטיפולים. אם כן, צריך חופשה, אבל במידה.

כה. העבודה - הטיפולים מחייבים לעתים רבות היעדרויות מהעבודה, ואז נוצרים בעל כורחה של האישה הרבה שותפים לסוד. לעתים היא עלולה לאבד את מקום העבודה או לצמצם את היקף המשרה. ככלל, מאוד לא מומלץ לאישה הנמצאת בטיפולי פוריות להפסיק לעבוד, מפני שהעבודה מעניקה לה הרגשה שהיא שווה, מרויחה, עסוקה, והשכר חשוב אף הוא. חשוב, במידת האפשר, שאם האישה נעדרה יום אחד מהעבודה, שתשלים אותו ביום אחר, בהתאם לתנאי העסקתה.

כו. עזרה מקצועית - הזוג צריך 'בורר' לבעיות שלו, גם בהתייחס לצד הנפשי בזמן הטיפולים וגם בהתייחס לבעיות הזוגיות. זה יכול להיות רב הבקי בנושא הפוריות או חברים קרובים, לעתים חברים קצת יותר מבוגרים שעברו בעצמם טיפולי פוריות ויכולים להבין היטב את בני הזוג. יכולה להיות תועלת בקבוצות תמיכה לבני הזוג, לשניהם יחד, וגם לכל אחד לחוד.

כז. יש חשיבות בקבוצות תמיכה להורי המטופלים שמלווים אותם, כי לפעמים ההורים הם 'שק האִגרוף' של הילדים, והם עצמם זקוקים לתמיכה.

כח. תקשורת – התקשורת אוהבת לפרסם, לאו דווקא מידע אמין. תחום הפוריות הוא ססגוני, ולעתים יוצא לאור מידע לא אמין או מתפרסמים מקרים שוליים שאינם מייצגים את הכלל. לכן חשוב לא להתפתות, ולקבל את הדברים המתפרסמים מתוך ביקורת. לעומת זה, לימוד ממקורות מהימנים יכול לסייע מאוד.

אמונה והשתדלות

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי כל צרכי". כשהאדם מרגיש את עצמו עומד במהותו, בחייו, יודע הוא ברור, שכל מה שהוא צריך לטובתו עשה לו השם יתברך מחיה החיים, יוצרם ומכלכלם. אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות, כולם הם צרכיו של אדם, וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמיתית נעשה ונשלם בחמלת אב הרחמים. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עולת ראיה, כרך א, עמ' עב

והולכים לבדיקות, ועושים השתדלויות, ופתאום מרגישים - איש לא יוכל לעזור לנו. אנו בידיו של ריבונו של עולם בלבד – "שלושה מפתחות לא ניתנו בידי שליח... ומפתח של חיה (יולדת)" (תענית ב, א). וחודרת ההכרה שלידה – ילד – זו נשמה אלוקית. זה לא מִפֹּה. זה לא תלוי בנו. אמנם "שלושה שותפים באדם" (קידושין ל, ב), אבל שנינו שותפים זוטרים, שיכולים רק לסייע; השותף המרכזי, הוא יתברך, הכל תלוי בו. ואנו כל כך אוהבים אותו, ומאמינים באהבתו אותנו – אבל למה??? ואנו משתדלים להיות טובים יותר: האחד לשני, להורינו, לחברינו, ומשתדלים לקבל על עצמנו הנהגות טובות... ועולה השאלה הנוקבת: מה ריבונו של עולם רוצה מאיתנו? האם אפשר להשתדל יותר? במה? ויש ימים אופטימיים יותר, ותחושה שהנה... הנה... ורצון להיות זכים יותר, ראויים יותר, מתאימים יותר להיות הורים טובים. ויש ימים שאנו מתנפצים אל המציאות, והאכזבה ממלאת אותנו, ומנסים ללמוד על אמותינו שהיו עקרות, מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן. ומנסים להבין – ריבונו של עולם, לְמה אתה מתאווה מאיתנו? לאיזה כיוון אתה רוצה שנשקיע את האנרגיות האדירות האצורות בתוכנו? ולפעמים זוכים להארת חסד, לתובנה פנימית שריבונו של עולם אוהב אותנו באמת, וזוהי סדרת חינוך ... זהו טיפול אלוקי בנו, שבא לרומם אותנו, לעדן אותנו, ללמד אותנו משהו יותר חשוב, לטעת בנו קצת מן המידה שכל כך קשה לקנותה – ענווה, ביודענו על בשרנו – שהכל ממנו ולא ממנו. וזה כואב, אבל זה אפשרי, והבחירה בידנו איך לבנות את הגישה הזאת, כי לא אנחנו בוחרים בייעוד שלנו; ולהמשיך את חיינו בשמחה על כך שאנו עושים רצונו כפי שהוא רוצה, ולכשירצה הוא – גם יתן לנו פרי בטן. רבקה כהן, 'הרהורים במבט לאחור', שחר אבקשך – בירור אמוני סביב הציפייה להיפקד, עמ' 26-25

האמונה שהטיפול יסתיים בהריון ובלידה היא הכוח המניע החשוב ביותר! מעבר לטכניקות של חיזוק, הדבר המשמעותי ביותר הוא האמונה. אם אין אמונה - בני הזוג מפסיקים לטפל. לכן מאוד חשוב שיהיה גורם מלווה ותומך לזוג כדי לעודד אותו להמשיך לטפל. לפעמים יש ייאוש, ומי שתומך בהם ומעודד אותם להמשיך לטפל, עשוי לשכנע אותם להמשיך בטיפול עד שיצליחו¹⁶.

footnotes: ¹⁶ כאשר מתברר שלבעל יש זרעונים - אפילו מעט, ולאישה יש רחם וביציות, הניסיון במכון פוע"ה מלמד שאמירה החלטית לבני הזוג: 'בעזרת ה', ועל פי הרפואה - יהיו לכם ילדים, השאלה היא רק באיזו דרך' – נותנת כוח ואנרגיות לבני הזוג להמשיך בטיפולים.

ביטחון מול השתדלות

ויתבאר מכל זה שהחריצות טוב בכל דבר, ובעבור זה היה שלמה משבח החריצות ואומר: "וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (משלי י, ד), ומגנה העצלה להעיר האדם שישתדל להשיג מבוקשו בכל מאמצי כחו, וכן אמרו רבותינו ז"ל: "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יד, כט), יכול יושב ובטל? תלמוד לומר: "בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (שם). הנה בארו שברכת השם יתברך תגיע ותבוא עם ההשתדלות. וכן אמר המשורר: "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהלים קכז, א), אבל אם ה' ישמור עיר - יפה שקד שומר, שעם השמירה וההשתדלות האנושי יגיע העזר האלהי ולא בזולתו, ובעבור זה ראוי שישתדל האדם בחזקת היד בכל הדברים שאפשר שיושגו בהשתדלות האדם... כאלו הן בחיריות בחירה גמורה, וה' הטוב בעיניו יעשה. רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק ו

והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר: "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו). וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עוון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים... אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (שמות כג, כח). רמב"ן על התורה, ויקרא כו, יא

שני המקורות דלעיל לכאורה סותרים זה את זה. בעוד בעל ספר העיקרים מדגיש את המאמץ האנושי ואת השתדלות האדם כאילו הכל תלוי בבחירתו, הרי הרמב"ן מדגיש את ההשגחה האלוקית, ורואה בהשתדלות האנושית סתירה מסוימת לאמונה.

מסתבר שאין סתירה בין השקפות אלו, מפני שגם הרמב"ן עצמו אומר שלא רק שניתנה רשות לרופא לרפאות, אלא שהוא בגדר מצווה.

ופקוח נפש מצווה רבה היא, הזריז בחכמה זו משובח והנשאל מגונה והשואל שופך דמים, וכל שכן המתיאש ואינו עושה. ושמע מינה כל רופא שיודע בחכמה ומלאכה זו חייב הוא לרפאות, ואם מנע עצמו הרי זה שופך דמים. רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – עניין הסכנה, ו

מכאן יש שהסבירו שדברי הרמב"ן על התורה מוסבים על שלמי האמונה, שעליהם לסמוך על ריבונו של עולם לחלוטין. אצלם השתדלות ברופאים עלולה להיחשב כקטנות אמונה, כיוון שיש עליהם השגחה אלוקית וסיעתא דשמיא. ואילו אנשים רגילים צריכים ומחויבים ללכת לרופאים ולנהוג על פי דבריהם.

בכל מקרה אדם צריך לזכור כי רק ה' הוא רופא כל בשר, והרופא האנושי יכול להיות השליח הטוב לסייע. דווקא מי שבוחר בדרך ההשתדלות האנושית צריך להגביר את ביטחונו בה' כפל כפליים, כדי לא לבטוח רק בהשתדלות האנושית, אלא לדעת לשלב עמה שם שמים, תפילה וביטחון בריבונו של עולם הרופא כל בשר ומפליא לעשות. גם ההשתדלות האנושית צריכה להיות במידה ובשיקול דעת, והכל לפי העניין.

הבטחון הוא מוגדר כשנשלים את חק ההשתדלות במה שהוא בידינו, ומה שאין יכולת שלנו מגיע לזה, שם הוא מקום הבטחון. כי במקום שהיכולת מתגלה חלילה להשתמש בבטחון, שאין זה בטחון כי אם הוללות ומסה כלפי מעלה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עין אי"ה, ברכות דף נח, פִּסקה קכ – 'הבוטחים בה' כהר ציון'¹⁷

footnotes: ¹⁷ ראה גם שם, דף נד, פִּסקה ז – 'ואבני אלגביש'. וראה עוד הרב עזריאל אריאל, 'ישראל בטח בה' – מידת הביטחון במשנתו של מרן הרב קוק', צהר, גיליון העשור, אביב תשס"ב, עמ' 133.

כלומר, הרב קוק מדגיש את עצם ההשתדלות כחלק מעבודת ה' בעולם. בעולמנו דברים נמדדים בדרך כלל לפי מבחן התוצאה, אך בעולם הרוחני מידת ההשתדלות חשובה ומשמעותית ולא רק התוצאה. האדם בהשתדלותו פותח פתח לתקווה שריבונו של עולם יבוא וישלים.

לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל הימנה. פרקי אבות, פרק ב, משנה טז

"אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) - ומה שהוסיף "לעשות" כי מאחר שהוא יתברך ברא עד עתה והוסיף והוציא כל הנמצאים יש מאין, גזר על הנמצאים לעשות הם פעולותיהם יש מיש מכאן ואילך. רבינו בחיי, בראשית, שם

וכשאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעית במה שנוגע לבריאות – למצווה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם אשר הטביע היוצר ב"ה במטבע עולמו, ומצינו מאמוראים שהלכו אצל רופאים מאומות העולם ומינים להרפא. והרבה מן הצמחים ובעלי חיים ומוצקים שנבראו לצורך רפואה וגם נבראו שערי חכמה שניתן לכל, לחשוב ולהתבונן ולדעת. אם כי יש דרך בדרכי ה' יתברך לדלג על הטבע וכל שכן על רוב השתדלות בה, מכל מקום צריך לפלס מאד כי שתי הנטיות מקו האמת המדויק אינן ישרות, אם לבטוח יותר ממדרגת הבטחון שהגעתי אליו באמת, ואם להאמין בהשתדלות יותר מדאי. הרב אברהם ישעיה קרליץ (חזון איש), קובץ אגרות, חלק א, סימן קלו

ואף על פי שיש גם מקרים יוצאים מן הכלל שהאשה נפקדה ברחמי ה' במקום שעל ידי כללי הרפואה לא היתה תקוה, ודאי כן הוא והקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, אבל הכלל דרך רוב הוא, כן נראה לי. הרב שמואל הלוי ואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ז, סימן רה

כט. בני זוג שאובחנו ועליהם לעבור טיפולי פוריות, יטפלו בעצמם ולא יסתפקו רק בהמתנה לרחמי שמים¹⁸. השתדלות מעשית אינה סותרת אמונה או תפילות לה' אלא עשויה להיות פתיחת פתח לרבונו של עולם לסייע לבני הזוג¹⁹.

footnotes: ¹⁸ שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן ז/יב. ¹⁹ אמירה שכיחה כגון 'אם רבונו של עולם ירצה לתת לנו ילדים הוא יודע כיצד לעשות זאת', הנאמרת על ידי זוגות המגלים השתדלות בתחומים אחרים, ודווקא בתחום הפוריות נמנעים מטיפולים, עומדת בסתירה למקורות שהבאנו כאן המחייבים את האדם לשלב את האמונה והביטחון בה' עם פעולות אנושיות של טיפול וריפוי. הקב"ה אִפשר לאדם להמציא טכנולוגיות מתקדמות שעשויות לסייע בתחומי רפואה שונים וגם בתחום הפוריות. כשם שיש היתר וגם מצווה של "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" בקשר לרפואה, כך גם ביחס לאי פוריות. ראה בפירוט באוצר המושגים, ערך רַפֹּא יְרַפֵּא.

עצם הביטחון בה' יכול לתת לאדם זכויות ומתוך כך גם להביא עליו חסד אלוקי וישועה:

אמר הכתוב: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י), כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו, מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בה'. רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק מו

ההתייחסות שהובאה כאן הייתה בהקשר לטיפולי פוריות מול תפילות, אולם נכונה ככלל גם לגבי תחומים אחרים ברפואה. התייחסות נרחבת נוספת לביטחון מול השתדלות בענייני רפואה תובא להלן גם בכרך השלישי, פרק ס – 'בדיקות בהריון', בפִּסקה 'רפואה בידי אדם או רפואה בידי שמיים', עמ' 106-101.

טיפולי פוריות – עד מתי?

פעמים רבות, כשהטיפולים לא מצליחים פעם אחר פעם, זוגות עלולים להרגיש רגשות קשים של תסכול, אכזבה ותשישות. ואז הם שואלים את עצמם - עד כמה צריך להמשיך בטיפולי הפוריות?

ככלל, ההנחיה התורנית לשאלה זו קשורה גם למצוות פרייה ורבייה. התייחסות הלכתית על מידת ההשתדלות, הובאה לעיל, פרק כה - 'פרייה ורבייה', בפִּסקה 'מידת ההשתדלות', עמ' 21.

השאלה מתי להפסיק תלויה בכמה גורמים. ראשית, מה אומר הרופא? כיצד הוא מעריך את סיכויי ההצלחה שלכם? כמה זמן אתם כבר מטופלים? כמה שנים אתם נשואים ללא ילדים? איך אתם שורדים מבחינה רגשית? מה מצב הזוגיות שלכם? האם החיים נעשים מתוחים מדי בעקבות הטיפולים? ייתכן שהגיע הזמן להפסיק כאשר: אתם מרגישים שהטיפולים נמשכים כבר זמן רב מדי, או שתקופות הטיפולים אינטנסיביות כל כך, עד שאינכם מסוגלים להתרכז בתחומים האחרים בחייכם המעניקים לכם הנאה וסיפוק. המתח והחרדה המלווים את הטיפולים הם מעל ומעבר לכוח הסבל האנושי ואי אפשר לעמוד בהם יותר (זו אחת הסיבות השכיחות ביותר להפסקת טיפולי פוריות). חיי הנישואין שלכם נפגעו בשל הטיפולים המרוכזים ותופעות הלוואי שלהם. אסור שטיפולי הפוריות יבואו על חשבון שלום בית. אתם חשים שאתם צריכים להחזיר לעצמכם את השליטה בחייכם, והטיפולים אינם מאפשרים זאת. הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין, המפתח השלישי, פרק כד, עמ' 420

ל. ההחלטה עד כמה להמשיך בטיפולי פוריות, משתנה מזוג לזוג ומזמן לזמן, ונתונה בידי בני הזוג. אם יש חילוקי דעות בין בני הזוג בהקשר זה, הם יצטרכו לפתור זאת יחד, מתוך הבנה הדדית ומתוך דאגה לטוב ביותר עבור כל אחד מבני הזוג. ככלל, יש מקום להתחשבות יתר בדעתה וברגשותיה של האישה, הרגישה יותר לנושא, וגם כיוון שבסופו של דבר, היא העוברת את רוב הטיפולים. במקרה הצורך אפשר לפנות גם לחוות דעת תורנית או לייעוץ זוגי²⁰.

footnotes: ²⁰ פירוט של תהליכים נפשיים העוברים על זוגות במצבים כאלה מובא בספר המפתח השלישי, פרק כד. שם מובאת באריכות גם התייחסות אמונית למצבים של חיים בעלי משמעות, ללא ילדים.

וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת ישעיהו נו, ה

לא. עם כל החשיבות והמצווה של הולדת ילדים, אם אדם לא זוכה לילדים, אין זה אומר שחייו חייבים להפוך לחסרי משמעות. אמנם ילדים מאפשרים לאדם לתת ולהעניק, בעיקר אהבה, ומתוך כך שהאדם מעניק, הוא גם מתמלא סיפוק ונחת.

מי שלא זוכה לילדים, נמנע ממנו אפיק זה של נתינה, אך אדם כזה יכול למצוא נתיבים אחרים של נתינה ואהבה. לכן, אם מתברר לו לאדם שהוא יישאר, כנראה, ללא פרי בטן, חשוב שאדם כזה יפצה את עצמו בכך שימצא נתיבים אחרים של אהבה, נתינה וסיפוק. "עיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים"²¹. יש לאדם אפשרות לבטא את עצמו בפעולות טובות של חסד, רחמים ונתינה. לפעולות כאלה נודעת משמעות רבה בעולמנו, וממילא הן נותנות תוכן, שמחה וסיפוק לאדם הפועל והנותן.

footnotes: ²¹ רש"י, בראשית ו, ט.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם: וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד: נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה: מלכים ב, ד, ח-י

נראה שהשונמית מתעלה על שאר העקרוֹת בכך שאין היא מרוכזת בתוך עצמה. מאחר "ואישה זקן" והיא איבדה את תקוותה הריאלית להיפקד בבנים, היא מַפנה את מרצהּ ויזמתה ואת כוחה האימהי להיטיב לאחרים. בכך היא מוצאת תיקון אמיתי לעקרותה. דומני שחשוב להדגיש את הדברים כהדרכה דתית וחינוכית לנשים עקרות וערירות שאבדה תקוותן. איננו תובעים מהן לצפות לנס, גם אם אנו מאמינים שהוא תמיד אפשרי. יש שלב שבו התקווה אינה ריאלית, ואז המאבק העיקש הופך לעָקָר, והאדם עלול להחמיץ את האפשרות לשקם את עצמו ולמלא את חייו בתוכן אחר. העקרה תהפוך לאדם מריר ומתוסכל במקום להציב במרכז חייה עשייה חיובית יוצרת כדוגמתה המופתית של השונמית, אשר עבורה מצוות ומעשים טובים הם-הם בניו של האדם. הרב יגאל אריאל, 'האישה השונמית ומבחנו של הנס - "חיבוק דוב" ספרותי', מגדים גיליון טו (מרחשוון תשנ"ב), עמ' 89–93

אמרו רבותינו ז"ל: שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהם (אבות ד, יג). לפיכך אמר שלמה בחכמתו: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א), שנויי שבחו של אדם אחר מיתתו, שמספרים בני אדם שבחו ומעשיו הטובים, אבל ביום הולדו אין לו שבח ולא גדולה. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), שמות, פרק א

הריון אחרי פטירת ילד

וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת... וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַה' אֲהֵבוֹ. שמואל ב, יב, יט-כד

לב. נושא רגיש במיוחד הוא רצון וניסיון להעמיד צאצאים לאחר פטירת ילד. אסון של פטירת ילד גורם לזעזוע דרמטי של כלל המערכות: הרגשיות, המעשיות, האישיות, הזוגיות והמשפחתיות. קשה לחוות דעה על הורים שכולים המבקשים להיעזר בטיפולי הפריה חוץ גופית - האם יש מקום להמתין לתום שנת האבל לצורך כך, או לטפל מייד. מלבד השאלות ההלכתיות, יש צורך גדול בהתייחסות פסיכולוגית אישית לבקשה הזאת. התייעצות כזאת נצרכת לפני פעולה שיש לה משמעות כמו הולדת ילד נוסף, בפרט כשמדובר לאחר טראומה של אסון במשפחה. יש לצרף לכך התלבטויות נוספות: מדובר בדרך כלל בגיל מתקדם, במורכבות של הריון בגיל מבוגר יחסית, גידול תינוק אצל הורים לא צעירים, ובנוסף לכך גם העול המורכב של טיפולי פוריות, על כל המשתמע מהם²².

footnotes: ²² ראה 'הורים שכולים המבקשים לשוב למעגל הפוריות באמצעות הפריה חוץ גופית' - מחקר על היבטים נפשיים וחברתיים, רבקה רייכר-עתיר, ספר אסיא יב, עמ' 326–338 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 31–43).

אחרי הלידה

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה ישעיהו יב, א-ב

לג. מתוך ההודאה הגדולה לריבונו של עולם על הישועה שבני הזוג זכו לה, נמשך הצורך בהשתדלות האנושית לשמור על זוגיות נכונה גם אחרי הלידה. כל תינוק חדש שנולד מעצב מחדש את המערכת המשפחתית. בייחוד אמורים הדברים לגבי ילד ראשון, קל וחומר תינוק שנולד לאחר טיפולי פוריות ממושכים או לאחר שנות המתנה וציפייה. עם כל האהבה לתינוק, זוגיות נכונה היא הבסיס של הבית ויש לשמור עליה ולהשקיע בה. ילדים גדלים טוב יותר בבית שבו הזוגיות של ההורים טובה ומבוססת. לכן יש צורך באיזונים במערכת המשפחתית, דווקא במקרים שבהם הרגשות והתחושות כלפי הילד מועצמות עקב נסיבות מיוחדות.

לד. פעמים רבות בעלים עלולים להרגיש שהתינוק 'לוקח' מהם את האישה, שהפכה מרעיה לאם. וכך, למרות השמחה העצומה שיש בהולדת התינוק, עלולה הזוגיות להיפגע עקב קנאה, שהיא לעתים בלתי מודעת, של האב בתינוק שלו עצמו. במקביל, האם המאושרת מעבירה את כל תשומת לבה ואת כל רגשותיה לרך הנולד הממלא כעת את כל עולמה. תופעה כזאת אמנם נורמלית, אך היא עלולה להעיב על היחסים בין בני הזוג. מודעות לאפשרות כזו, ושיחה כנה, זהירה ופתוחה בין בני הזוג, עשויות לסייע להם למנוע רגשות שליליים, ולאפשר להם להעצים את האהבה ביניהם עם התינוק החדש - פרי אהבתם המשותפת.

לה. ילד צריך לגדול באווירה נורמלית ולא בתנאי לחץ ומתח. לעתים קורה שהורים שנפקדו בילד לאחר שנים ארוכות וטיפולים רבים שואפים לשמור על הילד יותר מכפי המידה הנצרכת. ילדים כאלה שגדלים 'עטופים בצמר גפן' עלולים להרגיש מחנק. ילד צריך לגדול כילד רגיל גם אם הוריו התאמצו רבות כדי לזכות בו. כמובן, כאשר נולדים ילדים נוספים במשפחה, הדבר עשוי לסייע להורדת המתח סביב הילד, אך לא תמיד מצב כזה מתאפשר. אם מדובר בילד יחיד, חיוני לאפשר לו ילדות רגילה ככל האפשר. אם ההורים מתקשים בכך, יש מקום לשקול ייעוץ מקצועי.