תפילות

"וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ" (שמואל א, א, יג) - אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה - עיניים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידיים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן; דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן. ברכות לא, ב

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. בראשית ל, א-ב

על דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים ... ויחר אף יעקב - שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים ... והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו "וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים" (שם, כב). רמב"ן על התורה, שם

למה נתעקרו אמהות? ר' לוי אמר... שהקב"ה מתאוה לתפילתן ולשיחתן. בראשית רבה, מה, ד

ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה, הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה, הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזירה בהכרח לטוב או לרע. ועל זה הדרך הוא מבואר שתועיל התפלה או כשרון המעשה אל שיוכן המתפלל לקבל שפע הטוב או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו, להיותו משתנה ממדרגת הרוע שיהיה בה. רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק יח

מלשון התפילה משתמע כאילו מבקשים אנו מהקב"ה שישתנה, חלילה, אולם באמת, רעיון כזה של שינוי רצון ביחס לה' יתברך אינו אלא ציור אלילי, חירוף וגידוף כלפי שמיא. כך הוא עניינה של התפילה: פונים אנו ברחמים ובתחנונים אל הקב"ה ובזה אנו נמשכים אליו, מתרוממים לטוב מידותיו. ההתרוממות שלנו מזכה אותנו, ממילא, במילוי בקשתנו. כל הצרות והחסרונות, שבהם אנו מתייסרים, נגזרו עלינו, בסדר ובשיטה חינוכית עליונה, כפי מידת ריחוקנו מהאמת האלוקית. אולם לפי מידת התקרבותנו למצב מוסרי עליון יותר, מתוך השתחררות מקטנות מאווים חומריים פרטיים והתעלות לשאיפות כללית של תיקון עולם והארת האידאלים האלוקיים במציאות כולה, ממילא ראויים אנו להיות שלמים ומבורכים בכל עניין. אין התפילה משנה את דעתו של הקב"ה אלא מציבה אותנו ברמה מוסרית עליונה יותר, שבה נידונים אנו על פי ערך שונה, על פי הארת פנים אלוקית. הרב צבי טאו, לאמונת עתנו, חלק ה, עמ' יא-יב

א. לפני כל הבירורים והטיפולים הרפואיים אנחנו מאמינים בני מאמינים ויודעים שהכל בידי שמיים. לכן יש לכל אדם להתפלל לריבונו של עולם שיזכה אותו בפרי בטן, בזרע של קיימא, בבנים ובבנות יראי ה' ומקיימי תורה ומצוות, ישרים ומתוקנים במידות נכונות וטובות, בריאים בנפשם ובגופם ועוסקים בתורה וביישובו של עולם.

כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר: "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם" (תהלים יז, יד). ברכות ה, ב

ואומר מורי הרב נר"ו¹, שהחכמים נתכוונו בזה לומר שקודם שישמש מיטתו, יזכור השולחן שהוא כנגד העושר והמנורה שהיא כנגד התורה, ויתפלל על בניו שיהיו מצליחים בתורה ושיהיה להם עושר כדי שלא יצטרכו לבריות. והתפילה שמתפלל קודם ההריון היא מועילה יותר מהתפילה שמתפלל אחר כך, מפני שבשעת ההריון גוזרים מה יהיה משפט הנער ומעשהו, כדאמרינן (נִדה טז, ב): אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר, כדרבי חנינא, דאמר: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. ואף על פי שהתפילה מבטלת המזל, כמו שאמרו 'אין מזל לישראל' ... אפילו הכי כדי לבטל הגזירה צריך תפילה ותחנונים יותר. אבל כשהיה קודם הגזירה אין צריך להרבות בתפילה כל כך. ולפיכך נתנו זה הסימן שיתפלל על בניו קודם התשמיש שיגיעו לשתי מעלות גדולות אלה, ומתוך כך גם יזכור ויקדש עצמו בשעת תשמיש ויחשוב באשתו כדי שיהיו בניו ראויים. תלמידי רבנו יונה על הרי"ף, ברכות ג, א, דיבור המתחיל 'כל הנותן'

footnotes: ¹ נטרהו רחמנא ופרקיה – ישמרהו הצור ויפדהו (מכל צרה) – צורת ברכה מקובלת שמזכיר תלמיד רבנו יונה על רבו.

ב. לא כל אחד צריך להתפלל שיהיו בניו זכרים, אלא שיהיה התינוק מאיזה מין שיהיה ובלבד שיהיה בריא, ואם יהיה בן, שיהיה תלמיד חכם, ואם תהיה בת, שתהא צנועה ויראת שמים².

footnotes: ² הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בספר ועלהו לא יבול, עמ' פח-פט, וראה שם שהרב זלמן נחמיה גולדברג הביא ראיה לדבריו.

אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו. ברכות ה, א

בני חיי ומזוני, לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. תרגום: בנים, חיים ומזונות (פרנסה), אינם תלויים בזכות אלא תלויים במזל. מועד קטן כח, א

ג. חכמים לימדונו שאדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו ויעשה תשובה. מבחינה זו אפשר לנסות ולהפוך את הקושי של מניעת פרי בטן למניע להתקדמות אישית ולשיפור במעשים טובים, בתורה ובמצוות. לעומת זאת, חשוב להדגיש שכיוון שבנים, חיים ופרנסה אינם תלויים רק בזכויות אלא ברצון ה', גבוה מעל גבוה, שאיננו יכולים לדעת את סיבתו, אל לו לאדם להאשים את עצמו, אלא ישתדל לעשות תשובה כפי כוחו בדברים שהוא חושב שהוא צריך לתקן. ויתפלל לה', שהתפילה והתשובה יש בכוחן להעלותו למציאות שונה שבה יוכל לזכות לפרי בטן.

לבקש מתלמיד חכם להתפלל על האדם

יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים. רמ"א, יורה דעה, סימן שלה, י³

footnotes: ³ מקורו בגמרא בבא בתרא קטז, א. ראה נימוקי יוסף, שם, נג, א, בדפי הרי"ף, ד"ה 'גרסינן'.

xe תפילות:תפילת האדם על עצמו עדיפה"כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז) - בזכות עצמו, יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל. בראשית רבה, וירא נג, יד

ד. סברה פשוטה שכמו שבחולי הולכים לחכם שבעיר כדי שיתפלל על החולה, כך אפשר ללכת לחכם גם במקרים של בעיות פוריות. כמובן, גם אחרים יכולים להתפלל עבור בני הזוג, אך תפילת האדם על עצמו עדיפה מתפילות אחרים עליו.

והצעירים הניגשים אל ה', הישרים בליבותם, עליהם לשמור את השקידה בלימודי ההלכות הנגלים, שהם כלפי הלימודים הרזיים כגוף לנשמה. כשם שאי אפשר לנשמה להיות בעולם ללא גוף, כן אי אפשר לרזיות בלא נגלות. הרב יעקב משה חרל"פ, שירת הים, עמ' 196

ה. אם אדם מרגיש שהוא צריך הכוונה בנושאים רוחניים או סגוליים, ראוי להתייעץ עם תלמיד חכם גדול כדי לקבל הכוונה. עם זאת יש להיזהר מהכוונות שהן לכאורה על פי הקבלה, הניתנות על ידי אנשים שאינם ראויים לכך. אפשר לשאול תלמיד חכם גדול על אנשים המתאימים לכוון את האדם, גם מן הצד הקבלי.

נוסחי תפילות לחשוכי בנים

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלוֹהַי וֵאֱלוֹהֵי אֲבותַי, צּוּר הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, לְמַעַן שִמְךָ הַגָּדוֹל הַנֶעְלָם הַיוצֵא מִפּסוּק: "ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן", שֶׁתִּתֵּן לִי זֶרַע זָכָר, רָצוּי וְהָגוּן, וְטוֹב וְיָפֶה, מְתֻּקָּן וּמְקֻבָּל, וְרָאוּי לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּלִי שׁוּם עָוֹן וְאַשְׁמָה. וְתִתֵּן לִי זֶרַע אֲנָשִׁים, וּתְּבָרְכֵנִי בִּשְּׁמֶךָ, וּתְבָרֵךְ אֶת בֵּיתִי בְּזָּכְרֶךָ, וְאֵדַע כִּי שָׁלוֹם אֹהָלִי. וְתַשְׁפִּיעַ בּוֹ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִמַחְצָב טָהוֹר, וּתְּכוֹנֵן כל הֲכָנוֹתָיו כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ וּלְקַיְּמו וּלְהַעֲמִידוֹ בְּנוֹי, וּבְחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּקַו הַבְּרִיאוּת, בְּאֹמֶץ וּבְתֹקֶף וּבִגְבוּרָה. וּתְרַחֵם עָלָיו בְּהֵעָשׂוֹתוֹ, בְּהִתְרַקְּמוֹ אֵבָרָיו. וְתַצִּיגֵהוּ עַל בּוּרְיוֹ בְּנַפְשׁוֹ וּבְרוּחוֹ וּבְנִשְׁמָתוֹ, בִקְרָבָיו וּבִיצוּרָיו. וְלֹא יִהְיֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לֹא נֵזֶק וְלֹא חִסָּרוֹן, לֹא נֶגַע וְלֹא חֹלִי, וְלֹא יֶחְסַר לוֹ כָּל טוּב כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְיִוָּלֵד בְּמַזָּל טוֹב וּבְשָׁעָה טוֹבָה וּבְרָכָה וְהַצְלָחָה. וְיִחְיֶה חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת בֵּין בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּעֹשֶר וְאֹשֶׁר וְכָבוֹד, בִּכְלַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וּתְבָרְכֵנִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי בְּכָל דָּבָר הַמַּשְׁלִים דַּעְתֵנוּ וְשִׂכְלֵנוּ וְהַשָׂגָתֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. וּתְבָרְכֵנִי בְּבִרְכוֹת שָׁמַיִם מֵעָל, וּבְבִרְכוֹת תְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכוֹת שָדַיִם וָרָחַם. אָנָּא ה' צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשּׁוּבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנַי, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְךָ עָלַי הַשְׁקָפָה לְטוֹבָה, וְנָתַתָּה לִי זֶרַע אֲנָשִׁים מֻשְׁפָּע בִּנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וְיִהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת, וּמִבִּרְכוֹת פִּיךָ תְּבָרְכֵנִי, וְיְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ עִם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה. וְקַיֵּם בִּי כַּוָּנַת יְצִירָתְךָ אֶת הָאָדָם בְּעוֹלָמְךָ, כִּי לָשֶׁבֶת אוֹתָהּ אַתָּה בְּרָאתָה וְאַתָּה יְצַרְתָּה, וְנָתַתָּה לִי זֶרַע אֲנָשִׁים קָדוֹשׁ וְטָהוֹר בִּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה, קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, מִן הָאוֹצָר תָּבוֹא, מֻדְבָּק בְּנִשְׁמוֹת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן. וְאַתֶּם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֱיִיתֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, חָלוּ נָא פְּנֵי אֵל, לְמַלּאת שְׁאֵלָתִּי לְטוֹבָה, בִּזְכוּתְכֶם וּבִזְכוּת אֲשֶׁר אֲנִי מִתְאַוֶּה לְהַעֲמִיד בֵּן זָרִיז וּמְמֻלָּח בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לִנְבִיאוּת. שְׁמַע קוֹלִי ה' אֱלֹהִים, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתִי, וְאַל תְּשִׁיבֵנִי רֵיקָם מִלְּפָנֵיךָ. וּתְמַלֵּא שְׁאֵלָתִי לְטוֹבָה, וַאֲגַדְלֶנּוּ לְיִרְאַת ה' כָּל הַיָּמִים עַד עוֹלָם, הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי. תפילה המיוחסת לרמב"ן⁴

footnotes: ⁴ התפילה מובאת בספר חופת חתנים לרבי רפאל מילדולה (עמ' קיח-קיט), ומיוחסת לרמב"ן, וגם בספר קיצור שני לוחות הברית (אות ק, ענייני זיווג, עמ' לא) בשם הרמב"ן. תפילה כעין זאת מופיעה גם בספר פתחי מגדים (עמ' תקי-תקיב), וגם שם היא מיוחסת לרמב"ן.

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲקָרֹות נִפְקָדֹות לְטֹובָה חִישׁ קַל מְהֵרָה, וְיֹולִידוּ בְּרַחֲמֶיךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים. וְיִתְרַבּוּ עַמְּךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחֹול הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. וּכְשֵׁם שֶׁגָּבְרוּ רַחֲמֶיךָ עַל אָבִינוּ הָרִאשֹׁון, אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְאִשְׁתֹּו שָׂרָה אִמֵּנוּ אֲשֶׁר זְכַרְתָּם לְטֹובָה, וַתִּפְקְדֵם לְעֵת זִקְנוּתָם וְנָתַתָּ לָהֶם אֶת יִצְחָק, וְהִבְטַחְתָּם לְהַרְבֹּות זַרְעֹו כְּכֹוכְבֵי הַשָּׁמַיִם. כֵּן יֶהֱמוּ נָא מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עַל כָּל עַקְרֹות עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם תֹּולֹות אֵלֶיךָ לְבַד, שֶׁתִּתֵּן לָהֶם זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא לַעֲבֹודָתְךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַנְךָ, וּפָקְדֵם לְטֹובָה וּמַלֵּא מִשְׁאֲלֹותָם בְּרַחֲמִים, וְתֵעָתֵר לָהֶם וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתָם, וְתִתֵּן לָהֶם הֵרָיֹון חִישׁ קַל מְהֵרָה. וְיִזְכּוּ לְהֹולִיד זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא וְיִשְׂמְחוּ אֲבִיהֶם וְאִמָּם בָּהֶם וְיִזְכּוּ לְגַדְּלָם לְתֹורָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טֹובִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טֹובֹות. ובפרט אני פלוני/ת בן/ת פלוני/ת. רבי נתן מברסלב, ליקוטי תפילות, חלק א, סימן נג