הפלה מלאכותית¹

footnotes: ¹ הסיבות לביצוע הפלה מלאכותית אינן רק סיבות רפואיות אלא בעיקר סיבות חברתיות, אישיות, ערכיות וכלכליות. גם הפלה עקב מחלה או מום נידונת לפי מערכת ערכים. אם כן, מבחינה מסוימת יש להקדים תחילה את הגורמים לביצוע הפלה מלאכותית לאופנים שבהם היא מתבצעת. בכל זאת פתחנו ברקע הרפואי, כפי שאנו נוהגים בכל הפרקים שבספר. התיחסות מפורטת לגורמים השונים להפלה תובא להלן בחלק ההלכתי שבהמשך הפרק.

רקע רפואי²

footnotes: ² הנתונים נלקחו מהאנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפלה', מעמוד 739 ואילך.

השיטות להפלה מלאכותית – השיטות הטכניות הקיימות כיום לביצוע הפלה נבדלות לפי גיל ההריון בעת ביצוע ההפלה.

בשליש הראשון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

טיפול תרופתי – תרופה שניתנת דרך הפה ופועלת נגד הקולטנים הרחמיים של ההורמון פרוגסטרון, ובכך מונעת את המשך התפתחות ההריון³. השימוש בישראל בתרופה זו מותר רק לאחר אישור ועדה להפסקת הריון. אפשר להשתמש בתרופה זו רק עד 49 יום מהווסת האחרונה (7 שבועות הריון).

footnotes: ³ בדרך כלל על ידי תרופה ששמה המסחרי מיפג'ין (Mifegyne). לתרופה זו יש לצרף תרופה בשם ציטוטק (Cytotec).

הסבר על שימוש בגלולה המיועדת למניעת השתרשות של ביצית מופרית ברחם בימים שאחרי קיום חיי האישות (גלולת 'היום שאחרי') יובא להלן, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 376.

שאיבה או גרידה – שיטות אחרות הן ריקון הרחם על ידי הרחבת צוואר הרחם ושאיבת תוכן הרחם בוואקום, או הרחבת צוואר הרחם וגרידה של תוכן הרחם. בשיטות אלה אפשר להפסיק הריון שהוא עד שנים עשר שבועות. יש המרחיבים את צוואר הרחם וגורמים להפלה בעזרת פתילות שמכילות פרוסטגלנדינים, שגורמים להתכווצויות של הרחם ולפליטת העובר מתוכו⁴. שיטות אלו גורמות כאב, ועל כן מבצעים אותן בהרדמה, מקומית או כללית.

footnotes: ⁴ פירוט יובא להלן, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'השראת לידה וזירוז לידה – רקע רפואי', עמ' 207–206.

פירוט – לפני הגרידה יש להכין את צוואר הרחם ולהרחיבו במידה שתאפשר הכנסת מכשירים לרחם לשם ריקונו. אפשר להרחיב את צוואר הרחם כך שיתאים לקוטר המכשירים בחדר הניתוח עצמו, בהרדמה כללית, אולם פעולה כזאת, בפרט לקראת גרידה בשבוע מתקדם, עלולה לגרום נזק לצוואר הרחם, ולפגוע בהריונות הבאים, כגון אי ספיקת צוואר הרחם והפלה ספונטנית בשליש השני, לפיכך יש היגיון בהכנת צוואר הרחם בהדרגה, שלא תגרום טראומה.

השיטות להרחבת צוואר הרחם הן תרופתיות או מכניות. התרופה המקובלת היא ממשפחת הפרוסטגלנדינים, כגון ציטוטק (Cytotec), שאפשר ליטול אותה דרך הפה או להחדיר לנרתיק. השיטה המכנית היא החדרה של אצה, הנקראת למינריה, לתעלת צוואר הרחם. הלמינריה סופחת נוזלים ומתנפחת, וכך היא מרחיבה לאט את תעלת הצוואר. הוספה הדרגתית של למינריות מרחיבה בהדרגה את תעלת הצוואר.

בשליש השני של ההריון אפשר להשתמש בשיטות הבאות:

הרחבה וגרידה – בשבועות 13–16 להריון עדיין אפשר להשתמש בשיטה זו, אם כי סיבוכיה וסכנותיה גדולים יותר מאשר בשליש הראשון⁵.

footnotes: ⁵ יש מקומות שבהם מבצעים גרידה גם בשבועות מתקדמים יותר של ההריון, אולם ככל ששבוע ההריון מתקדם יותר, הסיכונים בשיטה זו גדלים.

בשבועות 16–22 אפשר להשתמש בעירוי תוך רחמי – עירוי נוזלים שונים לתוך שק מי השפיר שגורמים להתכווצויות של הרחם. ההפלה מתחילה תוך 12–24 שעות ומסתיימת כעבור 12–24 שעות נוספות.

שיטה נוספת היא הזרקת פרוסטגלנדינים לתוך שק מי השפיר.

בהפלה מאוחרת משבוע עשרים ושלושה להריון, כאשר יש חשש שההפלה תסתיים בעצם בלידתו של ולד חי, מקובל כיום להזריק תמיסת כלוריד האשלגן ללבו של העובר, ועל ידי זה להמיתו ברחם אמו, ורק לאחר מכן לבצע את פעולת ההפלה. בכך 'נמנעת' הבעיה המוסרית של התמודדות עם עובר חי בעל מומים קשים לאחר ההפלה.

התייחסות לחובה המשפטית לטפל בעובר שנולד חי משבוע עשרים וארבעה להריון ואילך, תובא להלן, פרק סד – 'לידת פג', עמ' 244.

סיבוכים וסיכונים בעקבות הפלה מלאכותית – מלבד הפגיעה בעובר על ידי ההפלה, יש בהפלה גם סיכונים וחשש לסיבוכים לאם, עד כדי סכנת מוות. הסיבוכים המידיים עלולים לכלול – קרע של הרחם, קרע של צוואר הרחם, דימומים, זיהומים מקומיים וכלליים, תסחיפים ריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים⁶, פרכוסים, הלם ופגיעה באברים תוך בטניים. כמו כן מצטרפים לרשימה זו כל הסיבוכים הקשורים להרדמה. אמנם סיבוכים אלו אינם גדולים יותר מאשר בכל לידה רגילה.

footnotes: ⁶ הרעלת מים נגרמת כתוצאה מהכנסה גדולה מדי של נוזלים בעלי ריכוז נתרן נמוך לגוף. הרעלת מים עלולה לגרום להתנפחות של תאי המוח ולהפסקת תִפקודם. אנשים שמקבלים נוזלים באינפוזיה נחשבים כבעלי סיכון גבוה מהרגיל להרעלת מים.הערת ד"ר חגית דאום – סיכון זה אינו מיוחד להפלה דווקא, שכן אנשים רבים מקבלים עירוי נוזלים מסיבות שונות ומגוונות.

הסיבוכים המאוחרים כוללים בעיקר שני סוגים – בעיות נפשיות ובעיות פוריות.

ביחס לבעיות הנפשיות עולה במחקרים מבוקרים כי כ-10% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מבעיות פסיכיאטריות ניכרות בעקבות ההפלה. הבעיות כוללות הפרעות בחיי אישות, נוירוזות⁷ קשות, התעוררות בעיות פסיכוטיות⁸ חבויות ונטייה להתאבדות. כ-15%–25% מהנשים שביצעו הפלה מלאכותית סובלות מרגשות אשם, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה העצמית, סיוטי לילה והזיות. מתוארות הפרעות גם במשפחתה של אישה שעברה הפלה, כגון קושי בהתקשרות רגשית של האם עם הילדים, ועלייה בתסמונת הילד המוכה במשפחות כאלה.

footnotes: ⁷ נוירוזה – חוסר איזון נפשי שפוגע באיכות החיים, ביכולת התפקוד וההתמודדות, אך אינו גורם לנתק מהמציאות, לחוסר תפקוד מלא או לפגיעה ביכולת החשיבה הרציונלית. ⁸ פסיכוזה – מצב של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות, המאופיין בהתנהגות מוזרה או חריגה.

ביחס לבעיות פוריות עקב הפלה מלאכותית, הבעיות העיקריות עלולות לכלול עקרות משנית מוחלטת, דהיינו חוסר אפשרות להרות, הפלות טבעיות חוזרות, הריונות מחוץ לרחם, לידת פגים, לידת תינוקות במשקל נמוך, תמותת תינוקות, סיבוכים אחרים בהריונות הרצויים. סיבוכים אלו הופכים להיות משמעותיים ככל שעולה מספר ההפלות לאותה אישה. ההנחה היא שכ-50% מהנשים העקרות הסובלות מעקרות מכנית, המהווה 40%-30% מסך כל סוגי העקרות אצל נשים, עברו בצעירותן הפלה מלאכותית שגרמה לעקרות זו.

גורמים המגדילים את סיכוני התחלואה והתמותה כוללים הפלה בלתי חוקית, גיל מתקדם של האם, גיל מתקדם של ההריון, מחלות כרוניות של האם, שיטות הפלה מסוימות, הפלה שהתרחשה בארצות מתפתחות וסיבוכי הרדמה⁹.

footnotes: ⁹ רקע אתי מובא בהרחבה באנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ב, ערך 'הפלה', מעמ' 797 ואילך. רקע משפטי, השימוש בו, והעובדה שחלק מהתנאים המנוסחים בחוק אינם עולים בקנה אחד עם עמדת ההלכה, מובאים שם מעמ' 809 ואילך.

התייחסות הלכתית – עצם האיסור

שלושה הם הדוחים את השכינה מהעולם, וגורמים שאין דיורו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ובני אדם צועקים ואינם נענים. ואלה הם: השוכב עם נִדה... השוכב עם בת אל נכר... ההורג בניו – העובר שאשתו מעוברת בו, וגורם להרגו במעיה, שסותר בניינו של הקדוש ברוך הוא ואומנותו. יש ההורג בן אדם, וזה – הורג בניו. שלוש רעות עשה שכל העולם אינו יכול לסבול, ועל זה העולם מתמוטט קמעא קמעא ואין יודע, והקדוש ברוך הוא מסתלק מהעולם, וחרב ורעב ודבר באים לעולם. ואלה הן: הורג בניו, סותר בניינו של המלך, דוחה השכינה ההולכת ומשוטטת בעולם, ואיננה מוצאת מנוח. ועל אלה רוח הקודש בוכה, והעולם נידון בכל השפטים האמורים. וי לבן אדם זה, וי לו, טוב לו שלא נברא בעולם. זכאים הם ישראל, שאף על פי שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל שלוש אלה: מנִדה, ומבת אל נכר, ומהריגת העובר, והשתדלו בפרהסיא בפרייה ורבייה. שאף על פי שנגזרה גזירה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), לא נמצא ביניהם מי שהרג העובר במעי האישה; כל שכן לאחר זה. ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות. זוהר, שמות ג, ב¹⁰

footnotes: ¹⁰ תרגום הזוהר, נלקח מספר טהרת בת ישראל, עמ' יז-כ.

יצא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, דאלמא מעיקרא לית ביה משום הצלת נפשות, ותנן נמי (משנה, נדה פרק ה, ג; בבלי, מד, א) גבי תינוק בן יום אחד: "וההורגו חייב", ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא, וקרא נמי כתיב דמשלם דמי ולדות¹¹. הרמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – עניין הסכנה¹²

footnotes: ¹¹ הרמב"ן מביא שלוש הוכחות שאין בעובר משום הצלת נפשות, וממילא אין בו איסור רציחה: במקרה של מצוקה עוברית ואמהית, לפני שיצא ראשו של העובר מחתכין אותו כדי להציל את אמו, ואין בו משום הצלת נפשות. כלומר, הצלת אמו היא חובה, הצלתו אינה חובה, ולכן דוחין אותו מפני אמו.המשנה כותבת דווקא לגבי תינוק בן יום אחד שההורגו חייב, כלומר שעובר אין נהרגין עליו.הגורם להפלת עובר משלם דמי ולדות, ומשמע שאין בו איסור רציחה, שאם היה בו איסור רציחה, לא היה חיוב דמי ולדות, שהרי חייבי מיתות שוגגין אין משלמין. ¹² בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' כח-כט. דברי הרמב"ן צוטטו בהעמק שאלה (סימן קסז, יז) וכן בשו"ת באהלה של תורה (חלק א, סימן קטז).

על העוברים, דגוי חייב וישראל פטור, אף על גב דפטור מכל מקום לא שרי. תוספות, סנהדרין נט, א, ד"ה 'ליכא'

הנה פשוט לענ"ד שאסור, כי להרוג עובר הוא גם כן באיסור רציחה, גם לישראל כמו לבני נח. ורק שישראל אינם נהרגים, כמפורש בתוספות סנהדרין¹³... ומאחר שאיכא איסור רציחה על עובר, פשוט שאף אם נדע בברור שהוא ולד כזה שיחיה רק זמן קצר, וחולה כל העת, ולא יהיה לו שום דעת, ויצטרכו לטרוח הרבה עמו יותר מכפי האפשר להאם, ואף שבשביל זה יש לחוש גם שתחלה אמו, לא שייך להתיר להרוג העובר, שיש גם בעובר זה איסור רציחה כמו לעובר בריא ושלם. ובכלל צריך לידע שבדיקה דהרופאים שידונו מבדיקתם שהוא ולד כזה הוא רק אומדנא והשערה בעלמא, שלא היה שייך לסמוך על דבריהם בזה, אך שאינו נוגע זה לדינא, משום דאף אם הוא ולד כזה, אסור כדלעיל. ובכלל יש לידע כי הכל הוא מן השמים ולא שייך להתחכם להמלט מעונשין ח"ו בדברים שמסיתים הרופאים כי הרבה שלוחים למקום. שלכן צריך לקבל באהבה כל מה שעושה ה' יתברך ואז בזכות זה והבטחון בו ובבקשה ממנו יברך את האשה שתלד ולד קיים בריא ושלם לאורך ימים ושנים. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עא

footnotes: ¹³ הוכחת הרב משה פיינשטיין לכך שמדברי תוספות אפשר ללמוד שמדובר באיסור רציחה, מובאת בשו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט.

נשים מעוברות שקיבלו תרופת ארגעה, שכפי שנתברר יש בה משום גורם המעכב בהתפתחות הולד, ורובם נולדים בעלי מומים, רחמנא ליצלן, שטוב מותם מחייהם, וכן יש מהם שנולדים חסרי דעה... מסקנה דמילתא: אין לעובר תורת נפש, ואיסור הריגתו הוא משום חבלה או משום בל תשחית. במקום ייסורים לא נאמר הכלל 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', ומכאן שגם לגבי העובר כיוון שייוולד בעל מום גדול, רחמנא ליצלן, יש מצוה להצילו מזה... ובגוונא שייוולד חסר דעה, לא עלינו, וממילא לא יוכל לקיים מצוות, טעם זה אינו שייך כלל. וגם כאן יש להוסיף צער ההורים ובני המשפחה... מכל זה נראה שתהא ההפלה מותרת במקרים כאלה, רחמנא ליצלן, כל שלדעת הרופאים המומחים רוב הוולדות הם בעלי מומים גדולים או חסרי דעה, ה' ישמרנו. וכתבתי כל זה כפי הנלע"ד להלכה, ולמעשה צריך לשמוע חוות דעת הגדולים. הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן לב

א. לדעת רוב הראשונים ככולם יש איסור בביצוע הפלה¹⁴, ונחלקו הפוסקים מהו טעם האיסור והאם האיסור מהתורה או מדרבנן¹⁵.

footnotes: ¹⁴ ראה זוהר שמות, ג, ב, המצוטט כאן. תוספות, סנהדרין נט, א, ד"ה 'ליכא', חולין לג, א, ד"ה 'אחד'. ראה רמב"ם (הלכות רוצח, א, ט), סמ"ג (לאוין קסד), רבנו בחיי (דברים כב, כו) ושלחן ערוך (חושן משפט, סימן תכה, ב), שהתירו להרוג עובר דווקא כשהוא רודף אחרי אמו. ר"ן (על הרי"ף, חולין יט, א, בדפי הרי"ף) בתירוץ ראשון. מושב זקנים (בעלי התוספות על התורה), שמות כא, כב. אמנם מדברי תוספות (נִדה מד, א-ב, ד"ה 'איהו') עולה לכאורה שמותר להרוג עובר, וכן מובא בשיטה מקובצת (ערכין, ז, א, אות ה) בשם הרא"ש, וכך כתב גם צדה לדרך, שמות כא, כב. אך פוסקים רבים לא קיבלו דעה זו כפשוטה והתלבטו כיצד להסבירה: בשו"ת חוות יאיר (סימן לא), בהגהות יעב"ץ (נִדה, שם), בגליון מהרש"א (נִדה, שם), במי נדה (נִדה, שם), בשו"ת בית יצחק (יורה דעה, חלק ב, סימן קסב, ה) ובשו"ת דובב מישרים (חלק א, סימן כ) כתבו שלשונו של תוספות אינה מדוקדקת, והכוונה היא שאינו נהרג עליו. בפרי האדמה (חלק ב, דף קמג, ב), ובשו"ת משפטי עוזיאל (חלק ד, חושן משפט, סימן מו) כתבו שהכוונה היא שדווקא לצורך האם מותר להרגו. בשו"ת צפנת פענח (ורשה, סימן נט) כתב שלדעת התוספות האיסור הוא משום חובל באישה (כפי שיובא להלן, הערה 17) ושם מדובר כשהאישה כבר מתה ולכן אין איסור חובל, וכעין זה כתב גם בשו"ת תורת חסד (אבן העזר, סימן מב, ה, בהגה בהסבר הראשון). בשו"ת תורת חסד (שם, בהסבר השני) ובשו"ת אחיעזר (חלק ג, סוף סימן סה) כתבו שהתוספות בנִדה פירשו לפי השיטה שבן נח לא נהרג על העוברים, אך להלכה נפסק שבן נח נהרג על העוברים. בשו"ת אגרות משה (חושן משפט, חלק ב, סימן סט) כתב שזו טעות סופר, אך בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד, סימן ק, ב) דחה את דבריו בתוקף. אמנם יש פוסקים שקיבלו דעה זו כמות שהיא, ולדעתם, לדברי תוספות אין איסור כלל בהפלה – חידושי מהר"ץ חיות, נִדה, שם; שו"ת בית שלמה, חושן משפט, סימן קלב. אך להלכה לא מתחשבים בדעה זו. ראה גם נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קלד, ואנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפלה', עמ' 752. ¹⁵ לסיכום הטעמים השונים לאיסור הפלה ראה גם אנציקלופדיה הלכתית רפואית, שם, עמ' 753–758, וכן הרב משה צוריאל, 'הפלת עובר שאובחנה אצלו מחלה קשה', תחומין כה (תשס"ה), עמ' 64–78. וראה גם שו"ת במראה הבזק, חלק ח, סימן לח, א.

הטעמים שהוזכרו לאיסור הם:

• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום רציחה¹⁶.

footnotes: ¹⁶ מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן קנה. שו"ת צפנת פענח (ורשה) סימן נט, בדעת התוספות (סנהדרין, שם). אור שמח על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ג, ב. שו"ת בית יצחק, יורה דעה, חלק ב, סימן קסב. הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם, ו (תשכ"ג), עמ' א-יא, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שנט-שסז. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן ס, ענף ב; חושן משפט, חלק ב, סימן סט-עא. הרב עובדיה יוסף, 'הפסקת ההריון לאור ההלכה', ספר אסיא א (תשמ"ט), עמ' 78–94, וכן בשו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. שערי הלכה ומנהג, חלק ד, סימן ד. הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, בהסכמתו לספר הרפואה לאור ההלכה (תש"מ), חלק א – הפלה מלאכותית. שו"ת משנה הלכות, חלק ה, סימן רלג; חלק ט, סימן שכח-של. שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תתפ. הרב מאיר ברנסדורפר, 'הפלה בחולת אדמת', בשבילי הרפואה, ב (תשל"ט), עמ' סה-עב, וכן שו"ת קנה בשם, חלק א, חושן משפט, סימן קכו. הרב יצחק גליקמן, 'בדין רופא כהן המבצע הפלות מלאכותיות לעניין נשיאת כפיים', נועם כ (תשל"ח), עמ' קעא-קפו. הרב נתן גשטטנר, 'הפלת עובר טריפה', בשבילי הרפואה, ג-ד (תש"מ), עמ' צה-קט. הרב אהרן ליכטנשטיין, 'הפלות מלאכותיות – היבטי הלכה', תחומין כא (תשס"א), עמ' 93–99. באנציקלופדיה הלכתית רפואית (שם, עמ' 756) כתב שזו השיטה שנתקבלה על דעת רוב פוסקי דורנו. לעומת זאת, הרב משה צוריאל (תחומין, שם, עמ' 71–74) כתב שרוב פוסקי דורנו חולקים על טעם זה. הפוסקים הנ"ל הסתמכו בפסיקתם על דברי תוספות (בסנהדרין ובחולין, שהובאו לעיל), מהם משמע שאיסור הפלה בישראל נובע מאותו טעם של איסור הפלה בבני נח, שהוא איסור רציחה, וכן על דברי הרמב"ם (הלכות רוצח, שהובאו לעיל) והראשונים שהלכו בעקבותיו, שלשיטתם ההיתר להרוג עובר המסכן את אמו הוא מטעם שיש עליו דין רודף, ושכל ההיתר להרגו הוא רק כדי להציל את אמו שהוא רודפה, אך אלולא כן אסור להרגו כמו שאסור להרוג כל אדם, וכפי שכתב בשו"ת נודע ביהודה תנינא, חושן משפט, סימן נט. וראה גם חידושי רבי חיים הלוי, על הרמב"ם, שם.אמנם האחרונים החולקים על דעה זו, שדבריהם יובאו להלן, סוברים שאין הכרח להסביר כך את דברי הראשונים הנ"ל, שכן תוספות כתבו רק שלישראל אסור להרוג עוברים, אך לא כתבו מאיזה טעם, ואף לא כתבו אם האיסור מהתורה או מדרבנן. את דברי הרמב"ם, שכתב שהוא כרודף, הסבירו שלאו דווקא, שהרי: "אם משהוציא ראשו, אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם" (רמב"ם, שם), אף על פי שהוא עדיין רודף, וכפי שהסביר בספר מאירת עיניים (סימן תכה, ס"ק ח), שגם לרמב"ם וסיעתו, החילוק הוא בין קודם שיצא לאויר העולם לבין לאחר שהוציא ראשו, שקודם לכן אין שם נפש עליו ואין בהריגתו רציחה. וראה עוד להלן עמ' 143, הערה 49, שיש שכתבו שהרמב"ם הוצרך להתיר מדין רודף דווקא כשהעובר נעקר כבר לצאת אלא שטרם יצא, אך קודם לכן, גם לדעת הרמב"ם, אין הוא בכלל 'נפש'.כמו כן, האחרונים החולקים מסתמכים על דעות הראשונים שכתבו במפורש שעובר אינו נחשב לנפש, וממילא הריגתו אינה רציחה – רש"י, סנהדרין, עב, ב, ד"ה 'יצא ראשו'; רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – עניין הסכנה, המצוטט לעיל, עמ' 135, ובחידושיו לנִדה מד, ב; רשב"א, נִדה, שם; ריטב"א, נִדה, שם; ר"ן, במסקנתו, חולין יט, א, בדפי הרי"ף. וראה גם במזרחי על התורה (שמות כא, כב), שכתב בשם המכילתא שעוברים אינם בגדר נפש, ואינו במכילתא שלפנינו.

• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום חבלה או בל תשחית¹⁷.

footnotes: ¹⁷ שו"ת מהרי"ט, חלק א, סימן צז, וראה שם (סימן צט), שכתב במפורש שאין בכך איסור רציחה. שו"ת צפנת פענח (שם), בדעת תוספות (חולין, שם), וראה לעיל, הערה 14. שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן קסב. שו"ת משפטי עוזיאל, חושן משפט, סימן מו. עמוד הימיני, סימן לב. הרב משה יונה הלוי צווייג ('על הפלה מלאכותית', נעם ז, תשכ"ד, עמ' לו-נו, הובא גם באהל משה, חלק ג, סימן טו) כתב כך לפי השיטות שעובר ירך אמו.

• יש סוברים שהאיסור מהתורה, משום איסור גזל, שגוזל את חייו של העובר¹⁸.

footnotes: ¹⁸ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קלד-קלה.

• יש סוברים שהאיסור מהתורה, כיוון שמונע חיים מישראל, וממעט את הדמות¹⁹.

footnotes: ¹⁹ שו"ת אריה דבי עילאי, יורה דעה, סימן יט. שו"ת משפטי עוזיאל, שם.

• יש סוברים שהאיסור מהתורה, אך לא כתבו מאיזה טעם²⁰.

footnotes: ²⁰ שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן סה, בדעת תוספות בסנהדרין, שם. בשו"ת בית יהודה (אבן העזר, סימן יד) כתב שאין בכך משום רציחה, אך יש בכך איסור, ולא כתב מה האיסור. מפשטות דבריו משמע שכאשר ההפלה מתבצעת בידיים יש בה איסור תורה, וכן הבין את דבריו בשו"ת יביע אומר, שם; אך ראה להלן (הערה 28) שיש שהבינו בדבריו שהאיסור אינו מן התורה אפילו בידיים. וראה להלן (הערה 23) דברי שו"ת בית שלמה.

• יש סוברים שיש בהפלה משום סתירת בניינו של הקדוש ברוך הוא²¹.

footnotes: ²¹ זוהר שמות, ג, ב. שו"ת ישכיל עבדי, חלק ו, אבן העזר, סימן פה, א.

• יש סוברים שהטעם הוא מפני איסור השחתת זרע²².

footnotes: ²² השחתת עובר יותר חמורה מהשחתת זרע, שו"ת חוות יאיר, סימן לא. שו"ת שאילת יעבץ, חלק א, סימן מג. זכותא דאברהם, דרשה לשבת הגדול תקפ"ז, עמ' לב. וראה שו"ת משפטי עוזיאל (שם), שחלק והסביר שאין בכך השחתת זרע.בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג, סימן קב) כתב שלדעת הסוברים שאיסור הפלה הוא מדין השחתת זרע, אם יש היתר הלכתי לביצוע הפלה, עדיף שתתבצע על ידי אישה מאשר על ידי איש. טעמו – יש פוסקים הסוברים שאיסור השחתת זרע הוא איסור לאיש ואינו איסור לאישה. ראה תוספות, יבמות, יב, ב, ד"ה 'שלוש נשים'. ראה גם שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 64–72.

• יש סוברים שהטעם הוא שהההפלה עצמה מסכנת את האם²³.

footnotes: ²³ שו"ת בית שלמה, חושן משפט, סימן קלב. וראה שם שמלבד זאת יש איסור נוסף בעצם ההפלה, אלא שאינו איסור רציחה והוא כשאר העבירות.

• יש סוברים שהטעם הוא שאם מחללים שבת להצלת העובר, כדי שיוכל לקיים מצוות²⁴, כל שכן שצריך להיזהר שלא להרגו²⁵.

footnotes: ²⁴ ראה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'חילול שבת להצלת העובר ולהצלת המעוברת', עמ' 48–47. ²⁵ שו"ת עטרת חכמים, אבן העזר, סימן א. לשיטתו הדברים אמורים אפילו לדברי תוספות (נִדה, הובא לעיל, הערה 14) שאין איסור בהפלת עובר. אהל משה, שם. שו"ת שבט הלוי, חלק ז, סימן רח. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן קטז. הרב משה הרשלר, 'בדין עוברים אי הוי בכלל נפש', ספר הזכרון למרן רבי יחזקאל אברמסקי, עמ' שלה-שמב, ולדבריו מטעם זה אסור מן התורה.

• יש סוברים שבנוסף לטעמים האחרים לאיסור, אסור גם משום שגורם חילול השם בעולם²⁶.

footnotes: ²⁶ אהל משה, שם, בסוף תשובתו. כיוון שהכמורה הנוצרית אוסרת הפלות, אם בעם ישראל יתירו הפלות על יסוד היתר מדין תורה, יגרום הדבר חילול ה' בעולם.

ב. גם לפי הדעות שאיסור הפלה הוא מגדר רציחה, אין על כך חיוב מיתה בבית דין כיוון שחיוב מיתה חל רק על ההורג תינוק שכלו לו חודשיו ויצא לאוויר העולם²⁷.

footnotes: ²⁷ משנה, נִדה פרק ה, ג (בבלי מד, א). סנהדרין פד, ב. רש"י, סנהדרין נז, ב, ד"ה 'אף'. תוספות, סנהדרין פד, ב, ד"ה 'הוא אמינא'. רמב"ם, הלכות רוצח, פרק ב, ו. אמנם, בפנים יפות (שמות א, יז), במשך חכמה (שמות לה, ב), והרב יעקב בצלאל ז'ולטי (בהסכמתו לספר הרפואה לאור ההלכה (תש"מ), חלק א – הפלה מלאכותית) כתבו שדין ישראל המבצע הפלה הוא מיתה בידי שמים (וכן כתב בזכותא דאברהם, שם, אלא שלשיטתו האיסור הוא משום הוצאת זרע לבטלה שיש עליה חיוב מיתה בידי שמיים). וראה חמדת ישראל (קונטרס נר מצוה, דף פח, ס"ק ז) שהוכיח כנגד דעה זו מכך שיש חיוב תשלומים במכה עוברים, ויש סוברים שאין חיוב תשלומים כשיש מיתה בידי שמיים. וראה סיכום בהרפואה לאור ההלכה, א, שם, עמ' פא-פד.בוודאי לפי הדעות הסוברות שאיסור הפלה אינו מדין רציחה אלא מדין חבלה וכיוצא בו, וקל וחומר לפי הדעות שאיסור הפלה הוא מדרבנן, אין כלל חיוב מיתה בידי שמים על ביצוע הפלה.בשו"ת מהר"ם שיק (שם), כתב שהאיסור הוא מדין 'חצי שיעור' של רציחה, וממילא מובן מדוע אין נענשים על כך.

ג. יש פוסקים שלדעתם איסור הפלה הוא מדרבנן²⁸, ויש פוסקים הסומכים על שיטה זו בדוחק במקום צורך וצער גדול. ואין להקל בכך אלא רק על פי פסיקה מפוסק מובהק שראוי לדון בענייני נפשות כאלה²⁹.

footnotes: ²⁸ שו"ת אמונת שמואל, סימן יד, בסוף התשובה, וראה שם שכתב שהוא קצת איסור דרבנן. שו"ת חיים ושלום, אבן העזר, סוף סימן מ. שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן סה, בדעת הראשונים המובאים בהערה 16 שעובר אינו בגדר נפש. שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ה, סימן פט, וחלק ז, סימן קע, ס"ק ב. כך נראה גם מדברי הרב שלמה קלוגר (תשובתו הובאה בשו"ת צלותא דאברהם, סימן ס), שצער האם קודם לחיי העובר, כיוון שאין לו חזקת חיים. שו"ת תורת חסד, אבן העזר, סימן מב, לא, בדעת הראשונים הסוברים שעובר לאו ירך אמו. כך גם הבין שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, סימן נא, שער ג, פרק ג, יא) בדברי שו"ת בית יהודה, שם, וראה לעיל (הערה 20), שמפשט דברי שו"ת בית יהודה, נראה שהוא איסור תורה. ²⁹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג; שם, חלק יג, סימן קב; חלק יד, סימן ק-קא. תורת הרפואה, 'מעמדו של העובר בהלכה', עמ' 195–201. שו"ת במראה הבזק, חלק א, סימן פז. הרב דוב ליאור, בהוראה חוזרת ונשנית בעל פה לרבני פוע"ה. וראה להלן בפירוט הדוגמאות המעשיות, שגם לפי השיטות שמדובר באיסור תורה, אם האיסור אינו מטעם רציחה, יש מקום להתיר הפלה במקום צורך וצער גדול. כגון אם האיסור משום חבלה, אדם מותר לחבול בעצמו במקום צורך, וכן אם האיסור מטעם זרע לבטלה, כשמדובר לצורך גדול, אפשר לומר שאין זה לבטלה.

ד. אם פעולה אסורה בוצעה על אדם בהסכמתו, גם אם בשעת ביצוע האיסור לא היה בהכרה ולא יכול היה לסייע, הוא עובר על איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"³⁰. לכן אישה שעוברת הפלה ללא אישור הלכתי מכשילה את הרופא – בין שהוא יהודי ובין שהוא גוי – גם אם בזמן ביצוע ההפלה היא ללא הכרה ולא עושה מאומה לסייע לרופא³¹.

footnotes: ³⁰ ויקרא יט, יד. ³¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תרנו, עמ' תשפג-תשפד.

התייחסות לחילול שבת כדי לשכנע אישה מעוברת לא לבצע הפלה הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 50, הלכה ‎לט.

השאלה היסודית היא האם התורה מתייחסת אל העובר כיצור אנושי, 'אדם', או כאל ישות ביולוגית שאינה בגדר אדם, אף על פי שהיא אדם בכוח. הפסוקים העוסקים בחיוב מיתת בית דין על רצח אדם מישראל אינם נותנים לנו מענה לשאלה זו, שכן "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת" (ויקרא כד, יז), הוגבל על ידי "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יב), ליילוד שכבר יצא לאויר העולם. את התשובה לשאלתנו אנו מחפשים במושג היותר ראשוני של 'אדם', דהיינו במקום שבו מדובר על האנושות בכללה, עוד לפני מתן תורה. לפי דרשת רבי ישמעאל "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" – (בראשית ט, ו), "איזה הוא אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו" – התורה קובעת שהעובר 'אדם' שמו, אדם בתוך אדם אחר (אמו), וההורגו שופך דמים הוא... כל זאת לדעת רבי ישמעאל. לעומת זאת, לדעת תנא דבי מנשה, הדורש את "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" באופן שונה, אין לנו הכרח שהתורה רואה בעובר 'אדם', שכן גם בן נח פטור על הריגת עובר. קשה לדעת האם מחלוקת התנאים נובעת מסברה, וסברתו של כל אחד מהם הובילה אותו לדרוש את הפסוק כפי שדרש, או להפך – לשון הכתוב היא שלימדה אותו מהי כוונת התורה ביחס לעובר. כך או כך, המחלוקת היא בעלת השלכות מרחיקות לכת: האם הפלה מלאכותית של עובר היא רציחה, או שאינה אלא ככריתת איבר מגוף האישה. הרב יצחק שילת, 'רפואה, הלכה וכוונות התורה', סוגיה ג – הפסקת הריון, עמ' 136-135

אופן ההפלה – המשמעות ההלכתית של השיטות השונות להפלה

ה. גם לפי דעת הסוברים שאיסור הריגת עובר הוא מן התורה, יש שכתבו שהאיסור הוא דווקא כשהורגים אותו בידיים, אבל בשתיית סם האיסור הוא מדרבנן, משום גרמא³².

footnotes: ³² שו"ת בית יהודה, אבן העזר, סימן יד, וכן הבין בדבריו בשו"ת יביע אומר, שיובא כאן; אך ראה שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, סימן נא, שער ג, פרק ג, יא, הובא לעיל, הערה 28), שלפיו אי אפשר לומר שהחילוק בין הפלה בידיים לבין הפלה בגרמא יהפוך את איסור ההפלה מאיסור תורה לאיסור דרבנן בלבד. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יד, סימן קא, ג; ולכאורה סותר את שכתב בעצמו בחלק ט. שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. וראה גם שו"ת פרי השדה (חלק ד, סימן נ, ה), שכתב שהפלה על ידי סם קלה יותר מאשר הפלה בידיים. ראה סיכום הרב אברהם סתיו, 'כיצד לבצע הפלה מלאכותית', תחומין כט (תשס"ט), עמ' 352–361.

ו. למרות האמור בהלכה הקודמת, אסור לגרום הפלה בגרמא. כגון אישה שראתה דם בהריון ולפי פקודת הרופא צריכה לשכב כדי לשמור על ההריון, אסור לה להתאמץ בכוונה כדי לגרום להפלה מפני שאינה מעוניינת בהריון, אלא היא חייבת לשמור על עצמה כדי להתחזק ולהמשיך את ההריון³³.

footnotes: ³³ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קמט. זו הלכה פשוטה, שהרי אף הפוסקים בהלכה הקודמת לא כתבו שהדבר מותר אלא שהוא איסור קל יותר.

ז. כאשר מתירים הפסקת הריון במקרים מסוימים, יש להעדיפה בגרמא מאשר באופן ישיר. לכן יש להעדיף שיטות הפלה על ידי תרופות מאשר מעשה בידיים³⁴, וכן, כשהדבר מתאפשר מבחינה רפואית, יש להעדיף השראת לידה מוקדמת³⁵ על פני גרידה³⁶. ואם ייסורי האם יהיו קשים בהפלה בגרמא, כגון על ידי השראת לידה, מותר להפילו בידיים, כגון בגרידה, כדי לצמצם את ייסורי האם³⁷.

footnotes: ³⁴ שו"ת ציץ אליעזר, שם ושם. שו"ת במראה הבזק, חלק א, סימן פז. הוראה בעל פה של הרב דוב ליאור, לרבני פוע"ה. ³⁵ שהיא סוג של גרמא כיוון שלא הורגים את העובר בידיים אלא גורמים ללידתו בשלב שבו לא יוכל לחיות. ³⁶ שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלט. הרב אברהם סתיו, תחומין, שם.וראה שיעורי תורה לרופאים (שם, עמ' 204), שכתב שבהפלת עובר ללא מוח (אנאנצפלוס – anencephalus, הגדרה מדויקת תובא להלן, עמ' 158), שמסתבר שאין לו ייסורים (מפני שאין לו מוח), יש לבצע את ההפלה באופן שיצמצם את ייסורי האם, דהיינו שיש להעדיף גרידה על פני זירוז לידה. וחזר בו ממה שכתב עשרים שנה קודם לכן (שם, עמ' 201) שגם במקרה של אנאנצפלוס יש להעדיף הפלה בגרמא. נראה מדבריו שהסיבה לכך היא שקודם לא הייתה אבחנה ודאית שאכן מדובר באנאנצפלוס, ולאחר מכן אמצעי האבחון השתכללו והאבחנה הפכה לוודאית. ³⁷ שיעורי תורה לרופאים, שם. וראה הרב אברהם סתיו, תחומין, שם.מהניסיון בפועל התברר שאישה שכבר חוותה לידת ילד חי, מסוגלת להתמודד יותר טוב עם לידת ולד מת מאשר אישה שטרם ילדה ילד חי, ועל כן אישה כזאת מעדיפה גרידה על פני לידה.

ח. לקראת השבוע ה-23 להריון נוהגים להזריק ללב העובר חומר ממית קודם השראת הלידה והפסקת ההריון, כדי להימנע מהתמודדות עם מצב של לידת עובר חי, שהחוק מחייב את הרופאים להחיות אותו ולטפל בו. להלכה בוודאי יש להעדיף המתה עקיפה בגרמא מאשר המתה ישירה³⁸, כפי שכבר נתבאר בהלכות הקודמות. מבחינה מעשית אין זו החלטה של ההורים אלא זו החלטה של הצוות הרפואי.

footnotes: ³⁸ הרב דוב ליאור הציע שבמקרה כזה – אם הדבר אפשרי – יש לבקש מהרופא שלא יזריק את החומר הממית ישירות ללב אלא לחבל הטבור. התייחסות להזרקת חומר ממית לעומת גרידה מובאת בשיעורי תורה לרופאים (שם, עמ' 203–204).

עיתוי – המשמעות ההלכתית של שלבי ההריון בהתייחס להפלה

המפלת ליום ארבעים – אינה חוששת לוולד. ליום ארבעים ואחת – תשב לזכר ולנקבה ולנִדה. משנה, נִדה פרק ג, ז (בבלי, ל, א)

ואי מיעברא, עד ארבעים – מיא בעלמא. יבמות סט, ב

ט. במהלך ההריון יש שלבים שנודעת להם חשיבות הלכתית בשאלה אם לאסור או להתיר הפלה³⁹:

footnotes: ³⁹ ראה גם הרב אהרן ליכטנשטיין, 'הפלות מלאכותיות – היבטי הלכה', תחומין כא (תשס"א), עמ' 95–96.

• עד ארבעים יום – לפי הגמרא, עובר עד יום הארבעים הוא מיא בעלמא, כלומר לא נגמרה יצירתו⁴⁰. פוסקים רבים סוברים שיותר קל להתיר הפלה עד ארבעים יום⁴¹. ויש סוברים שהפלת עובר קודם ארבעים יום אסורה כמו לאחר ארבעים יום⁴². ומכל מקום, ולכל הדעות, כאשר אין כל סיבה אסור להפיל אפילו בימים הראשונים להריון⁴³.

footnotes: ⁴⁰ יבמות סט, ב, המצוטט כאן. וראה במשנה, נִדה (פרק ג, ז, בבלי ל, א, שמצוטטת כאן), שהמפלת עד ארבעים יום אינה חוששת לוולד, והסביר רש"י (שם, ד"ה 'אינה'), שלא נגמרה יצירתו עד שיכלו ארבעים יום. רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ח, ג; ובהלכות איסורי ביאה, פרק י, א. וראה בשפתי כהן, חושן משפט, סימן רי, ס"ק ב, שכתב – "בתוך ארבעים יום לא מקרי עובר כלל", ובמשנה ברורה, סימן תריז, שער הציון, ס"ק א. ⁴¹ שו"ת חוות יאיר, סימן לא, אך ראה שם שלאחר שכתב את חילוקי הזמנים במהלך ההריון, כתב על כך למעשה – "אין זה מבוקשנו לדון מדעת נוטה וסברת הכרס, רק על פי דין תורה". שו"ת בית שלמה, חושן משפט, סימן קלב. שו"ת תורת חסד, אבן העזר, סימן מב, לג. שו"ת צפנת פענח, חלק א, סימן נט. שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן יד. שו"ת אחיעזר, חלק ג, סוף סימן סה. שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן קסב. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ז, סימן מח, פרק א, ח; חלק ט, סימן נא, שער ג. תורת הרפואה, עמ' 200. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ב. שו"ת במראה הבזק, חלק א, סימן פז. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן קטו, וכך גם אמר הרב יעקב אריאל לרבני פוע"ה בפגישתם, י"ז בכסלו תשס"ב. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קמח ועמ' רכו. הרב שלמה אבינר, 'ילדים עם תסמונת דאון – שו"ת', ספר אסיא יב, עמ' 285–287 (אסיא נז-נח, כסלו תשנ"ז, עמ' 14–16). הרב יהודה הרצל הנקין, 'הפלה קודם ארבעים יום', ספר אסיא שם, עמ' 266–278 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 133–145). הרב שלמה פישר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד. וראה גם הרב אריה כץ, 'הפלת עובר לפני יום הארבעים ליצירתו', אמונת עתיך 99 (ניסן תשע"ג), עמ' 89–92, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ב, סימן סח. ⁴² שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ז, סימן פה; אך ראה (שם, חלק ח, סימן נז), שנטה לומר שיש יותר מקום להתיר לפני ארבעים יום. הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם ו (תשכ"ג), עמ' ח-ט, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שסה-שסו. שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט. הרב משה יונה הלוי צווייג, 'על הפלה מלאכותית', נעם ז, תשכ"ד, עמ' מד-מט, ובאהל משה, חלק ג, סימן טו, י-יג. שו"ת משנה הלכות, חלק י, סימן שיא-שיב. שו"ת אמרי צבי, סימן קב. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תשלא; שם, חלק ג, סימן שנט, אמנם ראה שם שכאשר האם בסכנה ממשית לחירשות, אפשר להתיר הפלה לפני ארבעים יום ולא לאחר מכן. הרב יצחק זילברשטיין בתשובה לפרופ' חיים גראזי, ספר אסיא ח, עמ' 49–50 (אסיא נא-נב, אייר תשנ"ב, עמ' 57–58), התשובה פורסמה גם בשיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רנז. אמנם ראה דברי הרב זילברשטיין (להלן, הלכה ‎יב), שאם ברור שיצטרכו לבצע הפלה בכל מקרה, עדיף לבצעה קודם ארבעים יום. הרב אהרן ווידער, בשבילי הרפואה, ב (תשל"ט), עמ' מב-מט. הרב מרדכי אליהו, בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באדר תשס"א. ⁴³ תורת הרפואה, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק נח, סוף סעיף א. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן קטו. הרב אליהו בקשי-דורון, 'הריון לשם השתלת רקמות העובר לצורך רפוי האב', תחומין טו (תשנ"ה), עמ' 313, התשובה הובאה גם בשו"ת בנין אב, חלק ג, סימן סד. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכא, עמ' 71, וראה גם שם בסימן רמא.

לגבי חישוב משך ההריון מבחינה הלכתית בהשוואה לחישובי הרופאים מהווסת האחרונה, ראה לעיל, פרק נז – 'הריון', עמוד 20–19.

• שלושה חודשים – השלב הבא מבחינה הלכתית אחרי ארבעים יום הוא שלושה חודשים, שהוא זמן הכרת העובר⁴⁴. יש מהפוסקים שקבעו גיל זה לזמן שיש לו חשיבות הלכתית, כך שקודם שלושה חודשים יש מקום להקל בשעת הצורך בהפלה⁴⁵. אך יש מי שדחה חילוקים אלה, כיוון שלא מצאנו שום חילוק זמן כזה לעניין הפלה⁴⁶.

footnotes: ⁴⁴ נִדה ח, ב. ראה גם לעיל, פרק נז – 'הריון', עמ' 14. ⁴⁵ שו"ת פרי השדה, חלק ד, סימן נ, ה. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, שם. הרב עובדיה יוסף, 'הפסקת ההריון לאור ההלכה', ספר אסיא א (תשמ"ט), עמ' 78–94; ובשו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. ⁴⁶ שו"ת חוות יאיר, סימן לא.

• שבעה חודשים – יש מי שחידש, שבשעת צורך גדול אפשר לבצע הפלה עד שבעה חודשי הריון, ורק לאחר גיל זה אין להפיל עובר, גם אם הוא פגוע, כי בגיל כזה העובר כבר חיוני ובא לידי גומרו⁴⁷. אך יש מי שדחה את דבריו, מטעם שלא מצינו כל מקור הלכתי לזמן כזה⁴⁸.

footnotes: ⁴⁷ הרב אליעזר יהודה וולדינברג, 'היבטים הלכתיים ורפואיים בתסמונת טיי-זקס', ספר אסיא ב, עמ' 96–97 (אסיא יג, אדר ב' תשל"ו, עמ' 9–10), התשובה פורסמה גם בשו"ת ציץ אליעזר, חלק יג סימן קב; הרב וולדינברג חזר ופסק כך גם בחלק יד, סימן ק. ראה גם דברי שו"ת שבט הלוי, שבהערה 49. ⁴⁸ שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט. וראה גם מכתבו של הרב שמעון וייזר, ספר אסיא ג, עמ' 493 (אסיא יד, תמוז תשל"ו, עמ' 40).

• תוך כדי הלידה – להמית הוולד תוך כדי תהליך הלידה הוא חמור ביותר, ואין להתיר זאת אלא במקרה של סכנה ממשית לחיי האישה⁴⁹.

footnotes: ⁴⁹ שו"ת שרידי אש (שם) ושו"ת שבט הלוי (חלק ה, סימן קצג; חלק ז, סימן רח; חלק ט, סימן רסו), על פי שו"ת אחיעזר (חלק ג, סימן עב, ג), בהבנת דברי הרמב"ם (הלכות רוצח, פרק א, ט), שדווקא לגבי ולד בשעת הלידה יש צורך בדין רודף כדי להתיר את המתתו לשם הצלת האם, אבל קודם לכן אין צורך להגיע לדין רודף כדי להציל את האם, שהרי עובר ירך אמו. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג. אמנם ראה שו"ת שבט הלוי (חלק י, סימן רנט), שנראה מדבריו שלמעשה חשש בכל הזמן הסמוך ללידתו (החל מהחודש השביעי) כאילו הוא זמן תוך כדי הלידה.

י. במקרה של חשש לחיי האישה בתחילת הריונה, קודם ארבעים יום מתחילת ההריון, ולכן יצטרכו להפסיק את ההריון – אם מבחינה רפואית יש סיכוי לרפא את האישה, אסור להקדים את ההפלה, ויש להמתין ולראות אולי יצליחו לרפאה, ללא הפסקת ההריון. אף על פי שאם לא יצליחו לרפאה ויצטרכו להפסיק את ההריון, הפסקת ההריון אחרי ארבעים יום חמורה יותר מאשר קודם ארבעים יום⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ הרב יצחק זילברשטיין, 'כשקיים ספק שמא יאלצו לבצע הפלה, האם לבצעה כבר עתה כשהעובר עוד לפני ארבעים יום', בשבילי הרפואה, א, עמ' סט-עד; וכן בתורת היולדת, פרק ס, ד; וכן בשיעורי תורה לרופאים, סימן רמא.דעה שלכאורה חולקת על דעה זו מובאת להלן, עמ' 147, הלכה ‎כג.

יא. כעין זה, במקום שבו אפשר להתיר הפלה עקב בעיה או מום בעובר, על פי השיטות השונות שיובאו להלן, ויש התלבטות האם להקדים את ההפלה לפני יום הארבעים, כשהמידע הרפואי עדיין אינו מבוסס כל צרכו או להמתין עד לשלב מאוחר יותר בהריון, כשכבר יש מידע רפואי מבוסס יותר, עדיף להמתין, אף על פי שהפלה אחרי ארבעים יום חמורה יותר, כיוון שהמידע הרפואי חיוני לקבלת פסיקה הלכתית מבוססת⁵¹.

footnotes: ⁵¹ שו"ת שבט הלוי, חלק יא, סימן קצז, וכן הרב שמואל הלוי ואזנר, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסה. וראה להלן, עמ' 161, הערה 157.

יב. אם ברור שיצטרכו לבצע הפלה, עדיף שיעשו זאת בתוך ארבעים יום לתחילת ההריון⁵².

footnotes: ⁵² הרב יצחק זילברשטיין, שם. אלא שבשבילי הרפואה, ובתורת היולדת, נשאר בצריך עיון, ובשיעורי תורה לרופאים, שהוא ספר מאוחר יותר, הוסיף סיכום שבו נכתבו הדברים במפורש. וראה כל הפוסקים שבהערה 41, שלדבריהם ברור שאם יש הכרח לבצע הפלה, בוודאי עדיף לבצעה לפני יום הארבעים.

יג. במקרים שבהם מתירים הפלה עד יום הארבעים, לפי השיטות השונות, והעובר עבר כבר את יום הארבעים אבל עדיין לא נצפה ריקום אברים⁵³ באולטרה-סאונד, יש שכתבו שאפשר להתיר הפלה גם במקרה כזה⁵⁴, כיוון שדווקא בטומאת יולדת מחמירים⁵⁵, מפני שיש בכך חשש איסור כרת⁵⁶. ויש שכתבו לאסור הפלה בעובר כזה⁵⁷, כיוון שלדעתם יש בהפלה חשש איסור רציחה שהוא חמור מאיסור כרת⁵⁸, וגם מפני שאיננו יודעים בבירור מהו ריקום אברים⁵⁹. למעשה, יש מי שכתב לצרף את בדיקת האולטרה-סאונד להקל במקרים קשים שבהם יש מקום להתלבט להתיר הפלה אפילו אחרי יום הארבעים⁶⁰, לפי השיטות השונות.

footnotes: ⁵³ ההגדרה לריקום אברים תובא להלן, פרק עה – 'פדיון הבן', עמ' 358, הלכה ‎ז. ⁵⁴ הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל, תשובות לשאלת הרב אריה כץ מיום כ"ו בטבת תשס"ט, הובאו בשו"ת פוע"ה, חלק ד - הריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 28-25. תשובת הרב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן רפא. ⁵⁵ ראה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', עמ' 123, הלכה ‎יג. ⁵⁶ הרב דוב ליאור, בתשובתו הנ"ל, ובשו"ת דבר חברון, שם. ⁵⁷ הרב ישראל גנס, הרב יצחק זילברשטיין, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, תשובה לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 25-24, 27. ⁵⁸ הרב ישראל גנס, הרב יצחק זילברשטיין, בתשובתם הנ"ל. ⁵⁹ הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, בתשובתו הנ"ל. ⁶⁰ הרב שלמה דיכובסקי, תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 24. גם הרב מאיר ניסים מאזוז (בתשובתו הנ"ל) כתב שיותר קל להקל במקרים כאלה.

איסור הפלה בגוי

יד. איסור הפלה אצל גויים חמור יותר מאשר בישראל, שכן אפילו לשיטות המחמירות ישראל שהרג עובר אינו חייב מיתה, ואילו גוי שהרג עובר חייב מיתה⁶¹.

footnotes: ⁶¹ רבי ישמעאל, סנהדרין נז, ב. רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ט, ד. יש שכתבו שקודם ארבעים יום ייתכן שדווקא האיסור לישראל חמור יותר – הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם ו (תשכ"ג), עמ' ח-ט, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שסה-שסו. שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט. הטעם לכך הוא שאצל גויים הטעם לאיסור הוא מצד מה שהעובר נחשב כעת, ואילו בישראל האיסור הוא גם מטעם מה שהוא עתיד להיות, כפי שמחללים שבת על עובר קודם ארבעים יום מדין 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'. ראה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'חילול שבת להצלת העובר ולהצלת המעוברת', עמ' 48.

טו. כיוון שכך, אם יש היתר להפלה, עדיף שהיא תתבצע על ידי רופא יהודי, ולא על ידי רופא גוי⁶². אך במקום שאי אפשר לבצע את ההפלה על ידי ישראל, מותר לרופא גוי לבצעה⁶³.

footnotes: ⁶² מנחת חינוך, מצוה רצו. שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ה, סימן פט, ובחלק ז, סימן קע, ב. שו"ת מחזה אברהם, חלק ב, יורה דעה, סימן יט. הרב משה יונה הלוי צווייג, 'על הפלה מלאכותית', נעם ז (תשכ"ד), עמ' נד, וכן בשו"ת אהל משה, חלק ג, סימן טו. שו"ת שאילת ישורון, חלק א, סימן לט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג. הרב גדליה אהרן רבינוביץ, 'בדין הפלת עובר', הלכה ורפואה, ד (תשמ"ה), עמ' קמח-קנד. וראה מהרש"א, סנהדרין נז, ב. ⁶³ שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ה, שם. שו"ת מחזה אברהם, שם. שו"ת שאילת ישורון, שם. שו"ת ציץ אליעזר, שם. הרב גדליה אהרן רבינוביץ, שם.

טז. אין בן נח חייב מיתה על הריגת עובר שהוא בתוך ארבעים יום לעיבור, כיוון שנחשב כמיא בעלמא⁶⁴.

footnotes: ⁶⁴ שו"ת בית שלמה, חושן משפט, סימן קלב. שו"ת אחיעזר, חלק ג, סוף סימן סה. שו"ת תורת חסד, אבן העזר, סימן מב, לג. בחידושי בעל מלא הרועים, סנהדרין נז, ב, הסתפק שמא בן נח חייב מיתה רק על עובר שכלו לו חודשיו, אך קודם לכן יהיה פטור כיוון שהוא ספק נפל, והסיק מסתימת הפוסקים שחייב תמיד.

יז. הפלה לאישה גויה חמורה מאשר לאישה יהודייה, ולכן מותרת רק במקרה שיש סכנה לחיי האישה⁶⁵.

footnotes: ⁶⁵ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

יח. מותר לרופא יהודי לסייע לרופא גוי בביצוע הפלה אסורה לאישה גויה כשאינו עובר על "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"⁶⁶. איסור "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" שהוא מן התורה, קיים רק במקרה שעובר העבירה אינו יכול לעבור על האיסור לבדו מבלי המסייע. לעומת זאת, איסור 'מסייע לדבר עבירה' הוא מדרבנן, וקיים גם כשעובר העבירה יכול לבצעה ללא סיוע. יש פוסקים שכתבו שכלפי גוי קיים רק האיסור של "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", אבל אין איסור של 'מסייע לדבר עבירה'⁶⁷. לכן אם הרופא הגוי יכול לבצע את ההפלה לאישה גויה גם ללא עזרת ישראל, מותר לישראל לסייעו, אך אם לא יכול לעבור על האיסור ללא עזרת אותו ישראל, אסור לישראל לסייעו. אך אסור לרופא יהודי לסייע לרופא יהודי אחר לבצע הפלה אפילו לאישה גויה או לסייע לרופא גוי לבצע הפלה לאישה יהודייה, כיוון שגם הרופא וגם האישה עוברים על איסור בביצוע הפלה, וכשאחד מהם יהודי יש איסור 'מסייע לדבר עבירה'⁶⁸.

footnotes: ⁶⁶ ויקרא יט, יד. ⁶⁷ שפתי כהן, יורה דעה, סימן קנא, ס"ק ו. ⁶⁸ נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קעו-קעח. וראה שפתי כהן (שם), שהשווה יהודי מומר לגוי, שבשניהם אין איסור מסייע. ולפי זה לכאורה יש מקום לדון כשהרופא והאישה שניהם מחללי שבת בפרהסיה.

פירוט נוסף על איסור סיוע לביצוע הפלה האסורה על פי ההלכה, הובא לעיל בכרך הראשון, פרק כג – 'דילמות רפואיות הלכתיות', עמ' 268–270.

הפלה בשבת

יט. אסור לבצע בשבת הפלה, אף כשרב פוסק התיר להפיל, אלא במקרה שהשהייתה עד מוצאי שבת תסכן את המעוברת. יש סבורים שמי שמבצע הפלה בשבת מחלל שבת מדין נטילת נשמה, מבלי להיכנס לדיון העקרוני בשאלה אם מותר להפיל⁶⁹. מכל מקום ברור שאם ההפלה היא שאלה של פיקוח נפש, ועיכוב עלול לסכן את האישה, מותר וצריך לבצעה בשבת, כמו בכל פיקוח נפש⁷⁰.

footnotes: ⁶⁹ פרי מגדים, אורח חיים, סימן שכח, משבצות זהב, ס"ק א. וראה שבת קז, ב, שהמדלדל עובר במעי בהמה בשבת חייב משום עוקר דבר מגידולו, וכתבו הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א (שבת, שם), שהכוונה היא שחייב משום נטילת נשמה, ושכן משמע מהרמב"ם (הלכות שבת, פרק יא, א). אמנם בתוספות (עבודה זרה כו, א, ד"ה 'סבר'), פירשו שהכוונה שחייב משום תולדה של גוזז, ובמאירי (שבת, שם) כתב בשם גדולי המפרשים, שהוא עוקר דבר מגידולו שהוא תולדה של קוצר, ואין בכך נטילת נשמה שכן עובר אינו נפש. וראה עוד מנחת חינוך, מוסך השבת, מלאכת הקוצר. ובנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקמג, 19.כל זאת מלבד חילולי שבת נוספים שנצרכים לביצוע פעולה רפואית כזאת, כגון הפעלת מכשירים חשמליים. ⁷⁰ נשמת אברהם, אורח חיים, סימן תרנו, עמ' תשפד, 5.

כ. אין לבצע הפלה בשבת רק כדי להזדרז ולבצעה בתוך ארבעים יום מתחילת ההריון. האיסור של הפלה בשבת חמור יותר מאשר דחיית ההפלה מלפני ארבעים יום לאחרי ארבעים יום.

התייחסות לחילול שבת להוצאת עובר שנפטר ברחם, תובא להלן, פרק ע – 'פטירה בלידה', עמ' 309.

הסיבות להפלה

א – הדעה העיקרית בהלכה היא שהריגת עובר אסורה באיסור רציחה. בן נח חייב עליה מיתה, וישראל פטור מן המיתה אבל אסור מן התורה, ולדעה אחת הוא חייב מיתה בידי שמיים. ברור אפוא שאין שום היתר לבצע הפלה מטעמים של נוחות כלכלית, נפשית וכיוצא בזה. ב – עובר בן פחות מארבעים יום אין בו איסור רציחה, אבל אנו מצווים לשמור על חייו כדי שיוכל לגדול ולקיים מצוות בעתיד, וחייבים אף לחלל שבת לשם כך. לפיכך, אם ברור לפי אבחון רפואי שהוא לא ישרוד עד לגיל מצוות, או שיהיה חסר דעת לגמרי, מותר להפילו כדי למנוע ייסורים ממנו וממשפחתו (ומובן שאין לחלל שבת כדי להצילו). ג – עובר בן פחות מארבעים יום, שברור לפי אבחון רפואי שלמרות שישרוד עד גיל מצוות ולא יהיה בגדר שוטה, הוא עתיד לסבול ממום קשה או ממחלה קשה – יש לסמוך על דעת הפוסקים המתירים לבצע בו הפלה. ד – עובר בן יותר מארבעים יום שלפי אבחון רפואי עתיד לסבול ממום קשה או ממחלה קשה, או שהאם סובלת בגלל ההריון מבעיה רפואית שאין בה סכנת חיים – באנו למחלוקת הפוסקים האם יש היתר להפיל את העובר. הסמיכה על דעת המתירים בזה בשעת דחק גדולה דורשת שיקול דעת זהיר ביותר... הרב יצחק שילת, 'רפואה, הלכה וכוונות התורה', סוגיה ג – הפסקת הריון, עמ' 142

הסיבות להפלה – סיבות אימהיות

הריון שמסכן את חיי האם

האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו – אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש. משנה, אהלות פרק ז, ו

מצוות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק א, ט⁷¹

footnotes: ⁷¹ ראה לעיל (עמ' 137, הערה 16), אחרונים רבים שדנו בדברי הרמב"ם הללו, ובעיקר בהגדרת העובר כרודף.

כאשר עובר מסכן את חיי אמו, מותר להפילו. ההגדרה של סכנה לעניין זה היא שאלה הלכתית סבוכה, המורכבת ממשתנים רבים.

יש להדגיש שהרופאים הם אנשים מקצועיים שתפקידם לתת את ההערכות המיטביות הכרוכות בסיכונים ובסיכויים, אך ההכרעה כיצד יש לנהוג לאחר קבלת הנתונים הרפואיים צריכה לבוא אך ורק ממקום של סמכות תורנית ערכית⁷².

footnotes: ⁷² ראה הרב מיכאל אברהם, 'מומחיותו של פוסק ההלכה כמעריך מציאות', צהר ז, עמ' 21–33, על השגיאה שבמסירת הכרעה ערכית לידים מקצועיות.

כא. במקרה שבו המשך ההריון מסכן את חיי האם, הכללים ההלכתיים קובעים בבירור שחיי האם קודמים לחיי העובר, אפילו בשלב הריון מתקדם ביותר. לעומת זאת, מרגע שהעובר יצא לאוויר העולם, חייו שווים לחיי האם⁷³. הגדרת רגע הלידה תובא להלן, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'הגדרת רגע הלידה', עמ' 191.

footnotes: ⁷³ משנה, אהלות פרק ז, ו. רמב"ם, הלכות רוצח, פרק א, ט. שלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכה, ב. ראה לעיל עמ' 137, הערה 16, מחלוקת ראשונים אם ההיתר להפסקת הריון במקרה של פיקוח נפש הוא מטעם שעובר אינו נפש או מטעם שנחשב לרודף. וראה גם חזון איש (על הרמב"ם, שם), שכתב שפיקוח נפש אינו דוחה איסור רציחה מהטעם של 'מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי', וטעם זה אינו שייך בעובר, הלכך מותר להרוג את העובר כדי להציל את האם, שדמה אדום יותר ממנו.

כב. גם כשאישה מעוברת חולה במחלה שאינה קשורה להריון, אך ההריון או הלידה עלולים לסכן את חייה בעתיד בגלל המחלה הזאת, מותר לבצע הפלה מלאכותית מפני שהעובר נחשב כרודף המסכן אותה⁷⁴. כך לדוגמה, אישה שנתגלתה אצלה מחלת הסרטן בחודשים הראשונים להריון⁷⁵, והיא חייבת לקבל טיפול כימותרפי, מותר לה להפיל את העובר קודם לקבלת הטיפול כדי להמעיט את הסיכון שהיא מסתכנת. הטעם הוא שהיא המעניקה חיים לעובר, ואם המשך ההריון מסכן אותה, היא יכולה לומר שאינה רוצה להמשיך בכך⁷⁶.

footnotes: ⁷⁴ לסוברים שאיסור הפלה איננו איסור רציחה, פשוט שמותר לבצע הפלה בכל מקרה של חשש פיקוח נפש לאם, וכן פסק בשו"ת כח שור (סימן כ), שלפי מסקנתו – שעובר אינו בגדר נפש – מצווה להפסיק את ההריון אם יש סכנה לחיי האישה, אף על פי שהעובר אינו גורם במישרין לסיכון חייה. אך גם לסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, כבר הובא במשנה (אהלות, המצוטטת כאן) שחיי האם קודמים לחיי העובר. אמנם בפחד יצחק (ערך 'נפלים') אסר הפלה אם האישה חולה במחלה שלא קשורה לעובר, כיוון שלשיטתו היתר ההפלה הוא מדין רודף, ודין רודף שמותר להרגו נאמר רק אם הרודף הוא הגורם למיתה, אך אם מדובר במחלה שלא מחמת העובר, לא נחשב העובר לרודף ואסור לפגוע בו. אך ראה הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קמט), שהשיג על שיטה זו, וכתב שמכל מקום עכשיו שהאם חולה, הרי העובר ממש רודף אותה. וכן משמע מסתימת כל הפוסקים שהביאו את הדין שמותר לבצע הפלה כשיש חשש פיקוח נפש לאם, ולא חילקו בין אופנים שונים של פיקוח נפש. כך לדוגמה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג. שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. שו"ת קנה בשם, חלק א, חושן משפט, סימן קכז. ⁷⁵ אם המחלה התגלתה לקראת סוף ההריון, יש מצבים בהם אפשר לנסות ליילד את העובר ואז לטפל באם. ⁷⁶ הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'הצלת האם תוך כדי פגיעה בחיי העובר', אסיא פט-צ (אב תשע"א), עמ' 5–16. וראה שם שהביא ששה טעמים להיתר.

כג. אישה מעוברת, שהיא חולה שאין בה סכנה כעת, אך יודעים שהמשך ההריון או הלידה יביאוה לידי סכנה, מותר לה לבצע הפלה מיד⁷⁷. הדברים נכונים בפרט אם הפלה מיידית קלה יותר, ובייחוד אם המתנה תגרום לכך שבהמשך תזדקק לניתוח קיסרי⁷⁸. הטעם – מותר להרוג מי שעומד להיות רודף על שם סופו, ואין חילוק אם הוא רודף כעת או עתיד להיות רודף לאחר מכן⁷⁹.

footnotes: ⁷⁷ שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן עב, ג. שו"ת מחזה אברהם, יורה דעה, סימן יט. חמדת ישראל, מפתחות והוספות טז, ב, כתב כך בפירוש אם העובר קודם ארבעים יום, אך לאחר העיון כתב לנהוג כן למעשה גם בעובר אחרי ארבעים יום. ⁷⁸ שו"ת לבושי מרדכי, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן פז. שו"ת דבר חברון, חלק ג, סימן קפב. ⁷⁹ שו"ת אחיעזר, שם. וראה שם שבמסקנתו התירו משום שעובר אינו נחשב לנפש. ראה לעיל מחלוקת הפוסקים, עמ' 137, הערה 16.וראה שו"ת שרידי אש (חלק א, סימן קסב), שכתב בדעת חידושי רבי חיים הלוי (על הרמב"ם, הלכות רוצח, פרק א, ט), שחולק וסובר שרק בשעה שמסכן את אמו מותר להפילו, וחלק עליו. וכן בחמדת ישראל (שם), שרצה לומר שלפי הסוברים שהפלה היא בגדר איסור רציחה, אסור להפיל את העובר לפני שהוא מסכן את האישה בפועל, מפני שרק אז נחשב לרודף. וראה לעיל, הלכה ‎י, שמתייחסת למקרה שבו יש ספק אם יהיה בעתיד פיקוח נפש.

כד. במקרה שיש בו סכנה ודאית, אין אומרים 'מן השמים ירחמו'⁸⁰ ו"שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' "⁸¹, כיוון שהסכנה כבר לפנינו⁸².

footnotes: ⁸⁰ יבמות יב, ב. ⁸¹ תהלים קטז, ו. ⁸² שו"ת מחזה אברהם, חלק ב, יורה דעה, סימן יט.

כה. במקרה שבו ההפלה לא תועיל לריפוי המעוברת אלא רק להארכת חייה במעט, ולעומת זאת אם תמתין ללא טיפול תוכל ללדת את התינוק, אך תמות מוקדם יותר, כגון במחלה ממארת שאין לה מרפא אך טיפול בהקרנות או בכימותרפיה, שאסור בהריון, יכול להאריך במעט את חייה, או שסבורים שההריון עצמו יחיש את התפשטות המחלה, יש שכתבו שמותר להפיל את העובר לצורך הארכת חיי האם⁸³.

footnotes: ⁸³ שו"ת שאילת ישורון חלק א, סימן לט. תורת היולדת, פרק ס, ב, ובשם הרב יוסף שלום אלישיב על פי שיטת המהרי"ט. וראה שם שעל פי דברי הרמב"ם (שהובאו לעיל, עמ' 137, הערה 16), שההיתר להפלת עובר המסכן את אמו הוא רק מדין רודף, ודברי המנחת חינוך (מצוה רצה-רצו) שאסור להרוג מי שרודף אחרי טריפה, יהיה אסור בנידון דידן (ויש שפירשו את הרמב"ם בעניין אחר, ראה לעיל, בהערה הנ"ל). הרב חיים יעקב שוורץ, 'הפלת עובר שאמו טריפה', בשבילי הרפואה, ג-ד (תש"מ), עמ' קמט-קסג.ראה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 45–44, דיון במצב שבו הסיכויים להארכת חיי המעוברת נמוכים, האם מותר בכל זאת לתת לה טיפול שמזיק לעובר. לכאורה דיון כזה נכון גם לגבי הפלה.

כו. במקרה שבו אישה מעוברת חולה במחלה מסוכנת שהיא עומדת למות ממנה, והמשך ההריון עלול לקרב את מיתתה, אך האישה מתחננת שלא לגרום לה הפלה ומקבלת על עצמה את הסיכונים כדי לא לפגוע בעובר – יש מקום להתיר לה זאת, ואין בזה עוון הריגה, כיוון שהאישה לא עושה פעולה אקטיבית אלא רק ב"שב ואל תעשה"⁸⁴.

footnotes: ⁸⁴ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, בסיכום אות יז. הרב יצחק זילברשטיין, 'חיי האם או חיי העובר', בשבילי הרפואה, ז (תשמ"ה), עמ' קב-קג, וכן בתורת היולדת, פרק ס, ב, וכן בשיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלג, עמ' 160, לפי שיטת היעב"ץ (בירת מגדל עז, אוצר הטוב, פינה א, פה), שמותר לאדם למסור את עצמו להריגה כדי להציל את בנו, והאריך בזה בשיעורי תורה לרופאים, שם, סימן רכא, עמ' 67–68. אמנם בסימן רכ (עמ' 59–61) הסכים להתיר סיכון של האישה לצורך הצלת העובר בשב ואל תעשה, רק אם הסיכון לאם הוא פחות מ-50%. (במקרה שבו מדובר לא היה צורך בהפלה, אלא הייתה מעוברת חולה הזקוקה להשתלת קוצב לב, והניתוח עלול לסכן את העובר.)

כז. אין היתר לנתח אישה כדי להציל את עוברה, אם הניתוח יקרב את מותה. ואפילו אם האישה הסכימה לכך, אין בהסכמתה ממש. הטעם הוא שאסור לקרב מותו של אדם אחד, כדי להציל אדם אחר⁸⁵, וכל שכן להציל עובר שעדיין אין לו חזקת חיים. אך מותר לנתח אותה אם הניתוח הקיסרי עשוי להועיל גם לה⁸⁶.

footnotes: ⁸⁵ ראה רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה, ז. גם אסור לקצר חיי גוסס לשם כך, ראה שבת קנא, ב, ורמב"ם, הלכות רוצח, פרק ב, ז. ⁸⁶ הרב יצחק זילברשטיין, בשבילי הרפואה, שם, עמ' צט-קו; שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלג, עמ' 161. אין סתירה להלכה הקודמת, שיש סוברים שמותר לאישה לקבל על עצמה את הסכנה כדי לא לפגוע בעובר, כיוון ששם מדובר על הימנעות מהפלה, ב"שב ואל תעשה", ואילו כאן מדובר על פעולה אקטיבית. וראה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 38–37, הלכות ‎ט-‎י.

כח. באופן מעשי יש לדון בכל מקרה לגופו, במידת הסיכון של האם, בסיכויים לרפואתה על ידי הטיפולים השונים, ובאיזה מידה טיפולים כאלו עלולים לפגוע בעובר. כמו כן יש לברר האם אפשר לרפא לחלוטין את האֵם, כך שתוכל להמשיך את חייה, ההגדרה ההלכתית לכך היא חיי עולם, או שאפשר רק לדחות לזמן מסוים את מותה, ואי אפשר לרפאותה, ההגדרה ההלכתית לכך היא חיי שעה. ראה גם אוצר המושגים, ערך חיי עולם, חיי שעה.

התייחסות למצב של עובר שיש נוזלים בחדרי המוח שלו (הידרוצפלוס – Hydrocephalus), שגורמים להרחבת הראש, ועקב כך לא יוכל להיוולד בדרך הטבעית אלא רק בניתוח קיסרי שמסכן במידה מסוימת את האישה, תובא להלן, עמ' 160–159, הלכה ‎נג.

התייחסות לשאלה עד כמה מותר לאישה להסתכן על מנת להרות הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'עד כמה מותר לאישה להסתכן כדי להרות', עמ' 36–34.

התייחסות למצב שבו האישה המעוברת רוצה להימנע מטיפול מציל חיים עד לאחר הלידה כדי להציל את עוברה, הובאה שם, עמ' 44.

התייחסות לטיפול למעוברת שעלול לגרום נזק לעובר, אך לא יגרום להפלתו בפועל, הובאה שם, עמ' 45–44.

מידת הוודאות הנצרכת כדי להתיר הפלה

כט. כדי להתיר הפלה עקב סכנה לאם, צריך שיתקיימו כמה תנאים, כגון מספר הרופאים הממליצים על הפלה, מומחיותם, ועד כמה קביעתם ודאית.

ל. מספר הרופאים – יש שכתבו שההפלה מותרת דווקא אם שאלו שני רופאים, זה שלא בפני זה, ושניהם אומרים שיש סכנה בדבר⁸⁷, ואם מדובר ברופא ירא שמים, הרי הוא נאמן לבדו⁸⁸, ויש מי שהצריך שני רופאים יראי שמיים⁸⁹. ויש מי שנראה מדבריהם שמספיק רופא אחד⁹⁰.

footnotes: ⁸⁷ שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ז, סימן קע, ב. שו"ת בנין דוד, סימן מז. שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. ⁸⁸ ראה שו"ת יביע אומר, שם. ⁸⁹ הרב משה יונה הלוי צווייג, 'על הפלה מלאכותית', נעם ז (תשכ"ד), עמ' נו, ובשו"ת אהל משה, חלק ג, סימן טו. ⁹⁰ ראה כללים שכתב בשיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכא, המובאים להלן, בהלכה ‎לד, ודברי הרב שלמה זלמן אויערבאך, להלן, הלכה ‎לה.

לא. מומחיות הרופא – בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא מומחה ובקי, כי בהפלה יש סכנה לאישה⁹¹.

footnotes: ⁹¹ שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן עב. שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ג, חושן משפט, סימן מו. וראה גם שו"ת בנין דוד, שם, ובשו"ת יביע אומר, שם.

לב. מידת הוודאות – נחלקו הפוסקים מהי הוודאות הנצרכת לגבי מידת הסכנה שיש לאם מחמת ההריון. יש שהתירו רק כשאומדנת הרופאים היא על סכנה גדולה קרובה לוודאי⁹², מאחר שממיתים את העובר מדין רודף, צריך שתהיה כעין ודאות שהוא רודף, ויש שהתירו גם כשיש ספק סכנה⁹³, ויש שהתירו אפילו בספק רחוק לסכנה⁹⁴.

footnotes: ⁹² שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט. אמנם הרב הרשל שכטר אמר בפגישתו עם רבני פוע"ה (ג' בכסלו תשע"ח), שאין לקבל את דעתו בעניין זה. ⁹³ שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן עב, ג, וראה לעיל, הלכה ‎ט, שדווקא קודם שהתחיל תהליך הלידה, אבל תוך כדי תהליך הלידה צריך ודאות שהעובר מסכן את אמו. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קנא, ובלב אברהם, פרק נח, סעיף ו, ולדבריו גם אם ההיתר הוא רק מדין רודף, התירו להרוג גם ספק רודף, כמו גנב הבא במחתרת. ⁹⁴ שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן קצג. לשיטתו כל דבר שנחשב פיקוח נפש לעניינים אחרים (כגון חילול שבת), נחשב פיקוח נפש לצורך הפלה. אמנם יש לדון מה מוגדר כחשש סכנה, שהרי כל אישה מסתכנת סיכון כלשהו בהריון ובלידה. במקרה של סכנה של 2%-5% להגעה לאירוע מסכן חיים, כתב הרב יצחק זילברשטיין, בתשובה לשאלת הרב אריה כץ, מיום ב באייר תשס"ט (הובאה בשו"ת פוע"ה חלק ד -היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 64), שאין להתיר הפלה אפילו לפני יום הארבעים. לעומתו, הרב יעקב אריאל (תשובה לשאלה הנ"ל, הובאה בשו"ת פוע"ה שם, עמ' 65), הסכים להתיר הפלה במקרה כזה אך דווקא קודם יום הארבעים.

לג. נאמנות הרופאים – אין למהר ולפסוק בשאלות חמורות כאלה ויש לברר היטב את המצב הרפואי, מפני שייתכנו מצבים שהרופא מזלזל ויקבע לספק נפשות מה שאינו ספק כלל וכלל⁹⁵.

footnotes: ⁹⁵ שו"ת בנין דוד, שם. שו"ת שבט הלוי, שם.

התייחסות כללית לנאמנות הרופאים הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק כ – 'הרופא', עמ' 243–247.

מחלוקת בין הרופאים על מידת הסיכון

לד. כשיש מחלוקת בין הרופאים אם הסיכון לאישה מחייב הפסקת הריון או שאפשר בכל זאת להמשיכו, יש מי שנתן בכך כללים, כדלהלן⁹⁶:

footnotes: ⁹⁶ הדינים שבהלכה זו מבוססים על שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכא, השאלה הראשונה והשנייה, על פי שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריח, א-ד. וראה שם (עמ' 70–71), שבנושא של הפלות אין להתחשב בדעתם של רופאים שאינם יראי שמיים ואינם מודעים לחומרה של הפלה, לעומת דעה של רופא אחד שהוא ירא שמיים, וסבור שאפשר להמשיך את ההריון.

• כשרופא אחד סבור שהאישה בסכנה וחייבים להפסיק את ההריון, ולעומתו רופא אחר סבור שאפשר להמשיך את ההריון, הרי זה ספק נפשות ויש להפסיק את ההריון. ואם האישה רוצה להמשיך את ההריון, מותר לה לעשות זאת.

• כשרופא אחד אומר שחייבים להפסיק את ההריון, ושני רופאים אומרים שאפשר להמשיכו, אסור להפסיק את ההריון.

• אם שני רופאים אומרים שחייבים להפסיק את ההריון, ורופא אחד אומר שאפשר להמשיכו, יש להפסיק את ההריון. ואם האישה רוצה בכל זאת להמשיכו, אולי הרשות בידה⁹⁷.

footnotes: ⁹⁷ יש חידוש בפסיקה זו יותר מאשר בדין הראשון, שהאישה יכולה לסמוך על דעת המיעוט. ובהערה שם באר שייתכן שכיוון שהרופא המתיר לוקח על עצמו אחריות, כוח דהתירא עדיף. ועוד, כיוון שלעתים הרופאים חוששים מתביעות משפטיות ומחמירים מבחינה רפואית יתר על המידה.

לה. מעוברת שסובלת מלחץ דם גבוה, והרופאים חלוקים אם יש לבצע הפלה – רופא הנשים סובר שצריך לבצע הפלה מפני שבמצב העכשווי נשקפת סכנה לחייה, ולעומתו הרופא הפנימי סובר שאפשר לנסות לטפל בלחץ הדם הגבוה – יש מי שכתב שאסור לבצע הפלה, אפילו טרם מלאו לעובר ארבעים יום, לפני שמנסים את הטיפול להורדת לחץ הדם, ואם הטיפול לא יועיל, אז יעשו את ההפלה⁹⁸. ויש מי שהורה שאם רופא הנשים יותר מומחה או אפילו אם הם שווים, מסתבר שמותר לבצע את ההפלה⁹⁹.

footnotes: ⁹⁸ הרב יצחק זילברשטיין, בשבילי הרפואה, א, עמ' סט-עד; וכן בתורת היולדת, פרק ס, ד; וכן בשיעורי תורה לרופאים, סימן רמא. ⁹⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק נח, סעיף ט.

אישה שנתעברה על אף הסכנה

לו. יש מי שכתב שאישה שידעה קודם שנתעברה שההריון יביא אותה לידי סכנת נפשות, ובכל זאת לא מנעה הריון וכעת היא מעוברת, זו נחשבת פשיעה מצידה, וכיוון שכך אסור להרוג את העובר, אלא אם כן הוא לפני יום הארבעים שאז אפשר להתיר¹⁰⁰. הרעיון שבבסיס הפסיקה הוא שכיוון שהיא הביאה את עצמה לידי סכנה בפשיעה, אין פיקוח נפש כזה דוחה את הריגת העובר. אך כל פוסקי דורנו חולקים על כך וסוברים שפיקוח נפש דוחה איסורים, אפילו אם האדם הביא על עצמו בפשיעה את הסיכון. כך לדוגמה לגבי חילול שבת. לכן מותר לחלל שבת כדי להציל אדם שהכניס את עצמו לסכנה¹⁰¹, וכן מותר לחלל שבת כדי להציל מאבד עצמו לדעת, על אף שהוא סיכן את עצמו¹⁰². לפי כלל זה, מותר להפסיק הריון שמסכן את חיי האם אפילו אם היא פשעה בכך שהרתה ולא מנעה מראש את ההריון¹⁰³.

footnotes: ¹⁰⁰ שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ח, סימן נז, כשיטת חכמת שלמה, אורח חיים, סימן שכט, על פי תוספות, ערובין ק, א, ד"ה 'מתן'. ¹⁰¹ אורחות חיים, סימן שכח, סעיף יט, על פי מגן אברהם, סימן תרמ, ס"ק ד. משנה ברורה, סימן שלא, בשער הציון, ס"ק יז. שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק א, סימן קכז. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ח, סימן טו, פרק ד. יסודי ישורון, חלק ד, עמ' רלו-רלז. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'בירורים וספקות בעניין פיקוח נפש דוחה שבת', מוריה כז-כח (סיוון-תמוז, תשל"א), עמ' לב; הובא גם במנחה לשלמה, בעריכת פרופ' אברהם שטינברג, ספר אסיא יב, עמ' 36, הלכה 45. שמירת שבת כהלכתה, פרק לב, הערה צח. ¹⁰² שו"ת חלקת יעקב, אורח חיים, סימן קנה. שו"ת ציץ אליעזר, שם. ¹⁰³ נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קנה. וראה הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' קנא, שהסתפק במקרה כזה שמא אפשר להתיר רק בשב ואל תעשה אבל לא להפיל את העובר בידיים, שהרי מרצונה הטוב הביאה את העובר לינוק ממנה את חיותה.

לז. אם יש ספק שמא ההריון יסכן את האם, יש מי שכתב שמותר לאישה להרות, ויעקבו אחרי ההריון, ואם יתברר שאכן המשך ההריון מסכן את האם – יפסיקו את ההריון¹⁰⁴.

footnotes: ¹⁰⁴ שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכג.

סיכון למחלה נפשית עקב ההריון והלידה

לח. במקרים שבהם ההריון גורם או עלול לגרום למחלה נפשית אצל האישה, נחלקו הפוסקים – יש שהתירו הפלה, משום שטירוף הדעת הוא בכלל סכנת נפשות¹⁰⁵, ויש מי שאסר הפלה במקרה של חשש למחלת נפש, כיוון שלדעתו חשש סכנה נפשית אינו נחשב לספק פיקוח נפש¹⁰⁶.

footnotes: ¹⁰⁵ שו"ת לבושי מרדכי, חושן משפט, מהדורה קמא, סימן לט, על פי שו"ת פרי הארץ (חלק ג, יורה דעה, סימן ב), שהתיר לעבור על איסור תורה כדי לרפא אדם ממחלת נפש. תורת הרפואה, עמ' 193–194, הביא ראייה מהמעשה ברבי יוחנן (בבא מציעא פד, א), שלאחר פטירת ריש לקיש נעקרה דעתו ממנו ונשתטה מחמת הצער, וביקשו חכמים עליו רחמים, ונפטר. שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תתפ, אמנם שם (חלק ב, סימן תשלד) כתב שאין להתיר הפלה עקב חשש של מחלת נפש אלא אם כן יש חשש מבוסס שמחלת הנפש תגרום להתאבדות, ולפני ארבעים יום התיר אפילו בחשש קל. כך גם הורה הרב מרדכי אליהו (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב). המקרה הנדון עסק באישה שהרתה מיד אחרי לידה, אחרי הריון מאוד קשה, והבעל היה משותק. הרב אליהו הורה שאם פסיכיאטר יאמר שהאישה עלולה לקבל מחלת רוח או תשתגע או שההריון הנוכחי יזיק לה, אפשר להחיל על העובר דין רודף ולהפסיק את ההריון.לפי הדעות הסוברות שהפלה אין בה איסור תורה, נראה בפשטות שמותר להפסיק את ההריון כשיש חשש לטירוף הדעת. ¹⁰⁶ שו"ת שבט הלוי, חלק ז, סימן רח. המקרה שנדון שם היה של עובר בעל מומים רבים שלא יוכל לחיות, אך החשש שהועלה שם היה שהולדה של ולד כזה עלולה לגרום לאישה סכנה נפשית. המחבר שם הוסיף שבמקרים חמורים כשהחשש לסכנה נפשית מבוסס יותר, יש מקום לדון.ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית (כרך ב, ערך 'הפלה', עמ' 767), שכתב ביחס להוראות הפסיכיאטריות להפלה, שיש להדגיש כי קיימים חילוקי דעות בין הפסיכיאטרים; המחקרים אינם מבוקרים ואמינים; ההנחה היא שיש שכיחות נמוכה של הוראה להפלה מסיבות פסיכיאטריות אמיתיות. כלומר, חלק מההוראות ניתנות במקרים של הריונות בלתי רצויים או הריונות של עוברים בעלי מום בדרגות קלות, וייתכן שחלק מהפסיכיאטרים, מתוך השקפת עולם אוטונומית חילונית, שלפיה יש להפסיק הריון בלתי רצוי או הריון של עובר בעל מום קל, יחילו קשיים נפשיים מוגזמים על בני הזוג בכלל ועל האישה בפרט מתוך השקפת עולמם. לכן כל הפסקת הריון על רקע נפשי מחייבת התיעצות עם איש מקצוע בתחום הנפש שהוא ירא שמיים. מקורות רפואיים הובאו שם, הערה 250. וראה עוד ד"ר אברהם שטינברג, 'הפלה מלאכותית לאור ההלכה', ספר אסיא א, עמ' 115, סעיף 5 (אסיא י, כסלו תשל"ה, עמ' 17), נתונים רפואיים על שכיחות מחלות פסיכוטיות בקשר להריון.

לט. אם אפשר לטפל בבעיה הנפשית ביעילות מבלי להזדקק להפסקת הריון, אין היתר להפלה. לכן אם יש חשש להתפתחות דיכאון אחרי לידה אצל האישה, אין להתיר הפלה, כיוון שכיום יש צורות יעילות לטיפול בדיכאון אחרי לידה¹⁰⁷.

footnotes: ¹⁰⁷ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, א, 12, עמ' קנד. וכן במנחה לשלמה, בעריכת פרופ' אברהם שטינברג, מובא בספר אסיא יב, עמ' 9. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רכד.

מ. יש שהורו שאם מעוברת מאיימת להתאבד אם לא יתירו לה להפיל, אין להתיר לה לבצע הפלה, אף על פי שיש חשש שתממש את איומה, כיוון שאין מתירים לעבור עברות על סמך איומים והאחריות מוטלת על האדם המאיים בעצמו שיש לו שיקול דעת¹⁰⁸. אך אם פסיכיאטר מעיד שלמאיימת אין שיקול דעת, ועקב בעייתה הנפשית היא עלולה לשלוח יד בנפשה, יש להציל את חייה ולהתיר לה להפיל¹⁰⁹.

footnotes: ¹⁰⁸ שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תתפ. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רפ. וראה שו"ת מלמד להועיל, חלק א, סימן סא, שאיום בהתאבדות כשהוא לעצמו לא נחשב פיקוח נפש, אם מטרת האיום היא להתיר לעבור עברות. ¹⁰⁹ שו"ת תשובות והנהגות, שם, ובחלק ב, סימן תשלד. הרב יצחק זילברשטיין, 'איומה של נערה בהתאבדות כעילה לביצוע הפלה', עמק הלכה – אסיא א (תשמ"ו), עמ' 205–209, ובשיעורי תורה לרופאים, שם, סימן רפא.

סכנת אבר או נזק בריאותי לאישה ללא פיקוח נפש

מא. במקרים שבהם ההריון עלול לגרום לאישה סכנת אבר, כגון חשש לשמיעה או לראייה, יש מהפוסקים שאסרו לבצע הפלה¹¹⁰, כיוון שאין בסכנת אבר משום פיקוח נפש¹¹¹, ויש מהפוסקים שהתירו לבצע הפלה, אפילו לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מן התורה, כיוון שלפי שיטתם אין בה משום איסור רציחה¹¹², או כיוון שהם סוברים שמותר לעבור על איסור תורה משום סכנת אבר¹¹³, או משום שסכנת אבר עלולה להגיע לחשש פיקוח נפש¹¹⁴. ויש מי שכתב, שאם יש חשש חירשות לאישה בגלל ההריון, מותר להפיל דווקא עובר שהוא פחות מארבעים יום, אבל אחרי ארבעים יום אסור¹¹⁵.

footnotes: ¹¹⁰ חידושים וביאורים, ערכין, ז, א (דבריו הובאו גם בתורת היולדת, פרק ס, הערה ג), בשם החזון איש, שהורה לאסור על פי הסוברים שאיסור הפלה הוא איסור רציחה (ראה לעיל, עמ' 137, הערה 16). הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק נח, סעיף יא. שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן רפד, וחלק ט, סימן שפו. נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קנג, 10. ¹¹¹ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן שכח, יז. וראה שם (סעיפים ג, ט) שיש מקרים שסכנת אבר עלולה להיות גם ספק פיקוח נפש. ¹¹² שו"ת תורת חסד, אבן העזר, סימן מב, לב. ובתורת היולדת (שם) כתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב, שעל פי שיטת המהרי"ט (הובאה לעיל, עמ' 137, הערה 17), שהאיסור להפיל הוא משום חבלה, מתברר שמותר להפיל את העובר כדי להציל מסכנת אבר של אשה. וראה שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א. ¹¹³ שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ד, חושן משפט, סימן מו, התיר הפלה כדי למנוע חירשות אצל האישה, והוסיף שם שהתירו הפלה משום ניוול גדול מאוד, וכל שכן חירשות, שאין לך ניוול גדול מזה, וראה השגתו של הרב שלמה זלמן אויערבאך על דבריו, הובאה בנשמת אברהם, שם. ¹¹⁴ ראה שו"ת מנחת יצחק (ליקוטי תשובות סימן קלח), שהתיר הפלה בחשש עיוורון מחשש ספק פיקוח נפש. וראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ח, סימן טו, פרק י, ט, ונשמת אברהם, אורח חיים, סימן שכח, ס"ק מט, עמ' תנה. ¹¹⁵ שו"ת תשובות והנהגות, חלק ג, סימן שנט.

מב. גם לפי השיטות האוסרות, יש מי שכתב שמותר לאישה לרפא את עצמה במקרה של סכנת אבר, אף על פי שייתכן שרפואה כזאת עלולה לגרום להפלת העובר, כיוון שאינו אלא גרמא בעלמא¹¹⁶.

footnotes: ¹¹⁶ שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן רפד.

מג. במקרים שבהם ההריון מחמיר את המצב הבריאותי של האישה, אך לא מסכן את חייה, כגון החרפה במחלת לב או מחלת כליות, אפשר לומר ככלל, שההתייחסות להפלה תלויה במחלוקת האם הפלה היא איסור רציחה או איסור אחר. לפי הדעות הסוברות שהפלה אסורה משום איסור רציחה אסור לבצע הפלה במקרים כאלה¹¹⁷. ולפי השיטות שהפלה אסורה משום איסור חבלה או איסור דרבנן, ההפלה מותרת¹¹⁸, בפרט כשיש אפשרות לצרף קולות נוספות, כגון שהעובר מתחת לארבעים יום, או בגרמא¹¹⁹. מכל מקום, יש מי שהורה שאם לא נמצאו ממצאים רפואיים שמעידים על קשר בין ההריון והלידה לבין נזק בריאותי לאישה, אין להתיר הפלה¹²⁰.

footnotes: ¹¹⁷ שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט, ושם, סוף סימן עא. ¹¹⁸ שו"ת מהרי"ט, חלק א, סימן צט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ז, סימן מח, פרק א, ח; חלק ח, סימן לו; חלק ט, סימן נא, שער ג.וראה שו"ת ציץ אליעזר, במקומות הנ"ל, שכתב שכמו כן יש לשקול הפלה במקרים של הריונות תכופים ועוקבים, כשהאישה חלשה מאוד, או כשהיא סובלת מחוסר דם (אנמיה), או כשהיא מניקה (ראה להלן, עמ' 169, הלכה עד). ובכל מקרה יש לשאול שאלת חכם, ויש לשקול כל מקרה לגופו, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית, וכפי ראות עיני המורה. ¹¹⁹ בשו"ת יביע אומר (חלק ד, אבן העזר, סימן א, ח) אסר לבצע הפלה במקרה כזה, לפי שיטתו שהפלה היא איסור תורה, אך התיר על ידי שתיית סם בגרמא. ¹²⁰ בשיעורי תורה לרופאים (חלק ד, סימן רמג) נשאל על אודות אשה ששותקה באופן חלקי אחרי לידה, מסיבה לא ידועה, ולמרות חששותיה מהריון נוסף שעלול להחמיר את מצבה, הרתה שוב. וענה שיש לכנס רופאים מומחים כדי לבדוק אם יש קשר בין ההריון לשיתוק, ואם לא נמצא קשר, אין לבצע הפלה, אפילו בתוך ארבעים יום, אלא אם כן אירע הדבר לפחות פעמיים.

הסיבות להפלה – סיבות עובריות

הגדרות

נפל – עובר שלא יוכל לשרוד את ההריון או את הלידה, או שיחיה זמן קצר בלבד לאחר הלידה, עד שלושים יום, אינו בר חיות כלל.

טרפה – אדם או עובר שלא יוכל לחיות שנים עשר חודש מחמת מצבו הרפואי.

נפל

מד. יש שכתבו שאין איסור בהפלת נפל כיוון שאינו בר חיות, ואף לפי הפוסקים המחמירים, אין איסור להפילו¹²¹. הבירור לגבי עובר כזה יכול להיות מורכב מאוד. לעתים אין הסכמה בין הרופאים לגבי הצורך בהפלה, וההתאמה בין ההגדרה הרפואית להלכה טעונה בדיקה מדוקדקת¹²².

footnotes: ¹²¹ שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן רנט, א, וחלק יא, סימן קצז. שו"ת מעשה חושב, חלק ג, סימן ט. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלט; וכן הרב יצחק זילברשטיין, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסג. הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'ייחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 258.אמנם הרב דוד בצרי (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ח באייר תשס"ד) אמר שעל פי הקבלה אין היתר להפילו כיוון שאם ייוולד וימות יש בו תיקון גדול לעולם, זכות גדולה לעובר וגם להוריו. הרב נתן גשטטנר ('הפלת עובר טרפה', בשבילי הרפואה ג-ד, עמ' צה-קט) כתב שעובר שחסר חלק מראשו ובשום אופן לא יוכל לחיות כן, אסור להפילו אף על פי שדינו כטרפה, כפי שאסור להרוג אדם שהוא טרפה. יש להעיר על דבריו, שמצד אחד הוא מחלק במאמר בין 'נפל' שאין לו חיות כלל לבין 'טרפה' שיש לו חיי שעה בלבד, ומצד אחר הוא קורא לעובר פגוע כזה 'טרפה' ולא 'נפל', כשלכאורה אין לו חיות כלל. ¹²² הרב שלמה פישר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד) אמר שעקב הקושי הרב בזיהוי הרפואי ובגלל המחלוקות שיש לעתים בין הרופאים לבין עצמם, בדיני פיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב, וגם אם הרופאים ואפילו רובם יאמרו שהעובר לא יחיה, אין סומכים על כך.

מה. במקרה של נפל שבוודאי לא יחיה, יש מי שהורה שעדיף להתערב ולהפסיק את ההריון, מאשר להמתין בשב ואל תעשה עד שימות בעצמו, כדי למעט בייסורים של האישה ולחסוך ממנה את ההמתנה עד שהעובר ימות מאליו ברחם. אין להוסיף צער על צערה של האישה, ויש להסביר לה שהיא צריכה לבצע כעת את הפסקת ההריון, כיוון שבאופן כזה יש סיכון קטן יחסית לסיכון שילך ויגבר ככל שההריון יתקדם והעובר יגדל¹²³. ויש מי שכתב שאם כבר קרובים ללידה, דהיינו בחודש התשיעי, עדיף לחכות ללידה טבעית¹²⁴.

footnotes: ¹²³ הרב יהושע נויבירט, בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בתמוז תשס"ו. ¹²⁴ שו"ת שבט הלוי, שם.

מו. גם אם יש סיכוי שהעובר יוכל לחיות יותר משלושים יום לאחר שייוולד, אך חיים אלו יתאפשרו רק בעזרת סדרת ניתוחים כירורגיים מסובכים, עדיין הוא נחשב כמי שאינו בר חיות¹²⁵. כיוון שלא יוכל לחיות בלי הניתוחים הריהו מוגדר כנפל. יש לצרף לכך את הנתון שרוב הסיכויים הם שלא יוכל לחיות גם לאחר ביצוע הניתוחים, וגם את צער האם.

footnotes: ¹²⁵ שו"ת מעשה חושב, שם, ובתנאי שבכל מקרה לא יוכל לחיות יותר מעשרים שנה. הרב יעקב אריאל, הוראות בעל פה לרבני מכון פוע"ה.

עובר טרפה או בעל מום

ומאחר שאיכא איסור רציחה על עובר, פשוט שאף אם נדע בברור שהוא ולד כזה שיחיה רק זמן קצר וחולה כל העת ולא יהיה לו שום דעת, ויצטרכו לטרוח הרבה עמו יותר מכפי האפשר להאם, ואף שבשביל זה יש לחוש גם שתחלה אמו, לא שייך להתיר להרוג העובר, שיש גם בעובר זה איסור רציחה כמו לעובר בריא ושלם. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עא

...ובכזאת, ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק א, סימן מג), וכותב בלשון: "וגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול כל כמה דלא עקר אפילו אינו משום פקוח נפש אמו, אלא להציל לה מרעתו שגורם לה כאב גדול". הרי בהדיא שדבר הצעת ההיתר בזה של היעב"ץ הוא אפילו כשליכא בכאן שאלת פיקוח נפש של האם, והמדובר רק כדי להצילה מכאב גדול שיש לה בגללו, ושבכלל יש להקל בזה לצורך גדול. ואם כן הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע? ומתוסף לזה פיתולי היסורים והמכאובים של היילוד בעצמו שלא עלינו – כל מום בו. ולכן אם יש להתיר על פי ההלכה הפסקת הריון בגלל צורך גדול ובגלל כאבים ויסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים... ובפרט בכאלה שלפנינו, שבהרבה פעמים מביאים בתוצאותיהם לידי התקפות גופניות חמורות, מרוב הצער והיגון, כהתקף לב, מרה, כליות, שגעון וכדומה. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן קב

מז. לפי שיטות הפוסקים הסוברים שעובר הוא נפש, ושיש בהפלתו משום איסור רציחה, אין כל הצדקה להפלתו, גם אם נדע שיחיה רק זמן קצר, וחולה כל העת, ולא יהיה בו שום דעת, ויצטרכו לטרוח עמו הרבה יותר מכפי יכולתה של האם. שכן גם בעובר כזה יש איסור רציחה, כמו בעובר בריא ושלם. ודינו במובן זה כמו יילוד שיש לו מחלות או מומים, שאין להתיר הריגתו¹²⁶. ויש מי שכתב שבמקרה של עובר שאינו נפל, אך ברור שיחיה זמן קצר בלבד, דהיינו שמוגדר כטרפה שתוחלת חייו פחות משנה, יש סברה להתיר הפלה אף לפי הדעות המחמירות. כיוון שלעובר מעולם לא הייתה חזקת חיים, ועובר כזה גם לא יגיע לכלל חזקת חיים בעתיד, ייתכן שדינו כנפל גמור¹²⁷.

footnotes: ¹²⁶ הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם ו (תשכ"ג), עמ' א-יא, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שנט-שסז. שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עא, מצוטט כאן בפתיח להלכה. שו"ת משנה הלכות, חלק ט, סימן שכח. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תשלו. שו"ת קנה בשם, חלק א, חושן משפט, סימן קכו. וראה גם הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קס. וראה עוד לעיל (עמ' 137, הערה 16), רשימת הפוסקים שסוברים שיש בהפלה משום איסור רציחה. ¹²⁷ שו"ת מעשה חושב, חלק ד, סימן כו. כך גם הורה הרב יעקב אריאל לרבני מכון פוע"ה.

יש מי שכתב, שאף אם יש לחוש שתחלה אמו מחמת הידיעה שהיא נושאת בקרבה עובר פגום, לא שייך להתיר להרוג את העובר¹²⁸. ויש מי שכתב, שאם האֵם מגיבה תגובה נפשית קשה, יש לשקול את ההפלה מטעמי מחלה נפשית של האם¹²⁹.

footnotes: ¹²⁸ שו"ת אגרות משה, שם. ¹²⁹ תורת הרפואה, עמ' 193–194. וראה עוד לעיל (עמ' 152, הלכה ‎לח), דיון בהפלה עקב חשש למחלה נפשית של האם.

לפי שיטות הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא איסור חבלה ולא רציחה, או שהוא איסור דרבנן, התירו להפיל עוברים במצבים שונים של מחלות או מומים¹³⁰. יש להבדיל בין מומים ומחלות שיש הוכחה ברורה לגביהם, כגון בדיקת מי שפיר חד משמעית שמדגימה מחלה, לבין מצבים שבהם קיימת רק השערה שמבוססת על חישובים הסתברותיים למחלה או מום. כמו כן יש להבדיל בין מומים ומחלות שגורמים למוות תוך פרק זמן קצר, לבין הפרעות עובריות שגורמות לאיכות חיים ירודה, אך אינן ממיתות.

footnotes: ¹³⁰ שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן קסב. עמוד הימיני, סימן לב. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן קב; חלק יד, סימן ק-קא; חלק כ, סימן נו. הרב דוב ליאור, תשובות בעל פה לרבני מכון פוע"ה. הרב הרשל שכטר, בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' בכסלו תשע"ח. הרב אליהו אברז'ל, בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"א בתמוז תשע"ח. וראה עוד לעיל הערות 17 ואילך, פוסקים נוספים הסוברים שאיסור הפלה אינו חלק מאיסור רציחה אלא הוא מדין חבלה וכדומה או שהוא איסור דרבנן.

לפי עקרונות ושיקולים אלה יש לדון בכל מקרה לגופו. בנוסף לכך יש לצרף לשיקולים הללו גם את יכולת ההורים בנוגע להמשך ההריון וללידה¹³¹.

footnotes: ¹³¹ סיכום שיטות מובא גם במאמרו של הרב משה צוריאל, 'הפלת עובר שאובחנה אצלו מחלה קשה', תחומין כה (תשס"ה), עמ' 64–78, ולפי מסקנתו רבים מפוסקי דורנו כתבו שיש מקום להתיר הפסקת הריון במקרים של מחלה או מומים שעלולים לגרום צער רב וסבל לתינוק ולהוריו.

דוגמאות מעשיות למומים ומחלות בעוברים

כל שאלה של מום עוברי או מחלה עוברית שעלולה לגרום למוות או לפגיעה או נכות קשה, היא שאלה חמורה ביותר, וחלק מפוסקי זמננו נמנעו מלענות על שאלות כאלה עקב חומרתן.

להלן כמה דוגמאות נפוצות שנדונו בדברי הפוסקים, לפי סדר א-ב, שמתוכן אפשר ללמוד בזהירות הראויה עקרונות כלליים גם למקרים מקבילים. היות ומדובר בדיני נפשות, חובה לקבל פסיקה הלכתית אישית בכל מקרה. מטרתן של הדוגמאות היא לתת רקע ראשוני, רפואי וגם הלכתי, להבנת הנושא.

אדמת (Rubella) – נגיף האדמת גורם למחלה קלה לאישה, אך הוא עלול לחדור לרקמות העובר ולגרום לו למומים רבים. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, הסיכון למומים בעובר גדול יותר. טווח המומים והפגיעות האפשריות נע בין פגיעות קלות יחסית, כגון דלקת ברשתית העין, ירוד בעין (קטרקט), ועד מומים חמורים, כגון חירשות, מומי לב, ראש קטן, פיגור שכלי ועוד. חלק מהפגיעות בעובר אינן ניתנות לאבחון טרום לידתי ודאי, והן נקבעות בהסתברות לפי גיל ההריון בזמן הידבקות האֵם, לאחר שהוכח בבדיקות מעבדה שהאֵם אמנם חלתה באדמת בעת ההריון והעובר נדבק ממנה. על פי הסטטיסטיקה, כאשר אדמת פוגעת באם בחודש הראשון להריונה, הסיכון של מומים בעובר עלול להגיע עד 50%; בחודש השני עד 25%, ובשלישי – 15%. גם בפגיעה אחרי החודש השלישי יש סיכון למומים עקב התפתחות הנגיף ביילוד. יש לציין שרובם של מומים אלו אינם חמורים כלל או שהם ניתנים לתיקון¹³². כיום, בעקבות הכנסת החיסון לאדמת כחיסון שגרה לכל הילדים במדינת ישראל, לא דווחו מקרים של פגיעות בעוברים עקב מחלת אדמת של האם (אדֶמת מוּלדת) מאז שנת 1993 ¹³³.

footnotes: ¹³² הנתונים על פי ד"ר זרם פראייר, 'השפעתן של מחלות ויראליות על העובר', ספר אסיא א, עמ' 96 (אסיא ז, מרחשוון תשל"ג, עמ' 15). ראה גם ד"ר אברהם שטינברג, 'ההפלה המלאכותית במקרה של אדמת בהריון', ספר אסיא, שם, עמ' 98–100. על פי נתוני הוועדה הבינמשרדית לחומרים מסרטנים, מוטגנים וטרטוגניים – 'רשימת חומרים העלולים לסכן עוברים' (דצמבר 2003, עדכון 2017), סעיף ו, 5, מחלת אדמת לראשונה בחיים בתחילת הריון כרוכה בתוספת סיכון משמעותית לתסמונת אדמת מולדת שכוללת הפרעה בגדילה, מומי לב, פגיעה בעיניים ופגיעה במערכת העצבים המרכזית ובשמיעה. הסיכון להדבקת העובר עומד על 50%–80% לפני שבוע שמיני להריון, 10%–20% בשליש השני של ההריון ונדיר יחסית בשליש השלישי. ¹³³ מתוך אתר משרד הבריאות.

מח. אישה שחלתה באדמת בתחילת הריונה וחוששת מפגיעה בעובר, יש שהתירו הפלה במקרה כזה¹³⁴, ויש שאסרו, אפילו קודם ארבעים יום¹³⁵.

footnotes: ¹³⁴ שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן קסב. נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסא, על פי שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג. ¹³⁵ הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם, ו (תשכ"ג), עמ' א-יא, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שנט-שסז. ראה שו"ת אגרות משה (חושן משפט, חלק ב, סימן סט), שדן בדברי שו"ת שרידי אש (הנ"ל), והשיג עליו מבלי להזכיר שמדובר באדמת. ראה שו"ת משנה הלכות, חלק ו, סימן רד (לגבי אבעבועות רוח). הרב מאיר ברנסדורפר, בשבילי הרפואה, ב (תשל"ט), עמ' סה-עב, וכן בשו"ת קנה בשם, חלק א, חושן משפט, סימן קכו. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תשלא. הרב יצחק ידידיה פרנקל, 'על אלה הדנים דיני נפשות', מאורות, ב (תש"מ), עמ' 55–57, אך לא התייחס אם קודם או אחרי ארבעים יום.

איידס (AIDS – Acquired Immune Deficiency Syndrome) – אישה שהיא נשאית לנגיף HIV, המחולל את מחלת האיידס, עלולה להעביר את הנגיף לעובר שלה. הסיכון העיקרי הוא בזמן הלידה. לכן אם היא מקבלת טיפול בזמן ההריון, ומבצעים ניתוח קיסרי כדי למנוע את הדבקת העובר במחלה, מורידים את הסיכון להדבקתו מכעשרה אחוזים לשני אחוזים. התייחסות לשאלה האם מותר לאישה כזאת להרות וכן נתונים מעודכנים של רמת הסיכון להדבקת העובר יובאו להלן בכרך הרביעי, פרק צב – 'איידס (AIDS) ומחלות מין', עמ' 150-148.

מט. גם כאשר אין אפשרות לניתוח קיסרי, אין כל היתר להפיל עובר שאמו חולה באיידס¹³⁶.

footnotes: ¹³⁶ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסז.

אנאנצפלוס (Anencephalus)¹³⁷ – מדובר במום קשה ביותר במבנה המוח והגולגולת, עם חסר המוח הגדול וחלקים גדולים מעצמות הגולגולת. ליילודים כאלה אין בכלל תפקוד של קליפת המוח, והם מתפקדים רק באמצעות גזע המוח. אם הם נולדים חיים, הם עתידים למות בתוך כמה שעות, ימים או שבועות. הפגיעה ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך אנאנצפלוס.

footnotes: ¹³⁷ בתרגום מילולי – חסר מוח.

נ. יש מי שהתיר לגרום זירוז לידה, שהוא בעצם סוג מסוים של הפלה, במקרה של עובר כזה, אפילו לפי שיטות הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא מן התורה מדין רציחה, כיוון שאין סיכויים לעובר כזה לחיות, ומצבו דומה ל'גולגלתו אטומה', שאין אימו טמאה טומאת לידה¹³⁸, כי אין הוא בגדר נפש¹³⁹. ויש מי שהתיר הפלה לפני החודש השביעי של כל עובר הסובל ממום או מפגם תורשתי כה חמור שאין לו תקווה לחיות¹⁴⁰. יש מי שלשיטתו יכולת הנשימה היא המגדירה חיים, כך בסוף החיים וכך בתחילתם, ולכן אסור בשום אופן להפיל עובר שגזע המוח שלו מתפקד, וכך גם באנאנצפלוס שגזע המוח חי¹⁴¹.

footnotes: ¹³⁸ נִדה כד, א. רמב"ם הלכות איסורי ביאה, פרק י, יא. וראה כסף משנה (שם), שכתב שכל שנברא בעניין שאינו ראוי לבריאת נשמה, אין אימו טמאה לידה, דלאו ולד הוא. ¹³⁹ שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלט; וכן הרב יצחק זילברשטיין, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסג. לפי הסוברים שאיסור הפלה אינו חלק מאיסור רציחה אלא הוא מדין חבלה וכדומה, או שהוא איסור דרבנן, בוודאי אין איסור על הפלה במצב כזה. כך הורה למעשה הרב דוב ליאור, בתשובה בעל פה לשאלת הרב אריה כץ, שלפי דעות אלו ההיתר פשוט. ¹⁴⁰ שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן רנט, א, על פי שיטתו לעיל (עמ' 143, הערה 49) שדווקא בעובר לקראת לידתו יש חשש של איסור רציחה. וראה עוד במאמרו של ד"ר דניאל מלאך, 'המפלת גוף אטום', אסיא עא-עב (שבט תשס"ג), עמ' 112–129. ¹⁴¹ הרב משה טנדלר, בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב.

נא. לאחר שנולד תינוק כזה אסור להורגו, אפילו על ידי גרמא¹⁴².

footnotes: ¹⁴² ראה שו"ת תשובה מאהבה, חלק א, סימן נב-נג. שיעורי תורה לרופאים, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק נח, סעיף כד.

הידרוצפלוס (Hydrocephalus)¹⁴³ – מצב שבו יש כמות מים עודפת בחדרי המוח של העובר. לחץ ממושך ומתגבר על רקמת המוח עלול לגרום לנזק מוחי קבוע. שחרור הלחץ יכול לפתור את הבעיה. משך הלחץ ועוצמתו הם הקובעים את הנזק הסופי, אך נתונים אלו קשים מאוד לקביעה בעובר.

footnotes: ¹⁴³ המשמעות המילולית היא 'ראש מים'.

עוברים שיש להם רק הידרוצפלוס, יש להם סיכוי טוב לחיות בעתיד ללא נזק מוחי, או עם נזק קל בלבד. לעומת זאת כאשר ההידרוצפלוס מלווה במומים אחרים, ובעיקר במומים קשים במוח ובחוט השדרה, קיים סיכון גבוה לנזק מוחי קשה.

כאשר מתגלה הידרוצפלוס בעובר, רצוי ליילד אותו בניתוח קיסרי, ובשלב המוקדם ביותר מבחינת בשלותו, ובעיקר בשלות הריאות, על מנת למנוע לחץ נוסף על הראש בעת לידה רגילה, וכדי למנוע את המשך הלחץ התוך-גולגלתי ברחם. לידה מוקדמת מאפשרת טיפול מיידי הכולל החדרת דלף חדרי-צפקי¹⁴⁴ שמאפשר ניקוז של הנוזל העודף במוח, משחרר את הלחץ על רקמת המוח, ומאפשר התפתחות טובה. ככל שהטיפול מתבצע מוקדם יותר, הסיכוי לתוצאה טובה גדול יותר¹⁴⁵. פירוט נוסף יובא באוצר המושגים, ערך הידרוצפלוס.

footnotes: ¹⁴⁴ החדרת צינורית ניקוז. ¹⁴⁵ הערת פרופ' שמחה יגל וד"ר חגית דאום – אין כלל מוחלט שצריך ליילד מוקדם, ולא תמיד הדלף משפר את הפרוגנוזה. לכן למעשה מועד הלידה ודרך היילוד ייקבעו לאחר יעוץ מיילדותי ונוירולוגי, לפי סוג הפגיעה, סיבתה וחומרתה.

לפני שפותחו טכניקות טיפוליות מתקדמות, הידרוצפלוס נחשב פגיעה חשוכת מרפא וקטלנית, וחלק מתשובות הפוסקים התייחסו למצב כזה.

נב. כיום אפשר לטפל מיד אחרי הלידה בתינוקות הסובלים מהידרוצפלוס, לכן אם האבחנה הרפואית היא כזאת שאפשר לטפל בוולד אחרי הלידה והסיכון לנזק מוחי נמוך, אסור להפילו¹⁴⁶.

footnotes: ¹⁴⁶ כל ההיתרים שניתנו על ידי הפוסקים להפלת עובר בעל מום ניתנו במקרים שבהם הסבירות הרפואית לנזק חמור גבוהה, כפי שהובא לעיל, הלכה ‎מז. ראה גם מכתבו של פרופ' אברהם שטיינברג לרב יצחק זילברשטיין (שיעורי תורה לרופאים, שם, סימן רמ, עמ' 211–212) שמנה כמה גורמים שמשפיעים על הסיכון לנזק מוחי.

נג. אם מבחינה רפואית הסבירות לריפוי נמוכה, אין היתר להפיל עובר כזה, לפי הסוברים שהפלה היא איסור רציחה¹⁴⁷. ויש מי שכתב שאם יצטרכו ניתוח קיסרי כדי לחלץ את העובר בחיים¹⁴⁸, הרי במקרה שהעובר יחיה פחות מחודש, מותר להפילו כדי למנוע ניתוח קיסרי שיש בו קצת סכנה לאם¹⁴⁹, מפני שהעובר אינו נחשב בר חיים והוא בחזקת נפל; ואם יחיה יותר מחודש, אסור להפילו, אף על פי שיהיו בו מומים קשים¹⁵⁰. ומכל מקום, גם במקרה כזה מותר לאישה לסרב לעבור ניתוח קיסרי לשם הצלת עובר בעל מום קשה, אף על פי שהמשמעות היא שיצטרכו להפיל את העובר כדי שלא יסכן את אמו בלידה רגילה¹⁵¹. לסוברים שאיסור הפלה הוא מדין חבלה וכדומה או שהוא איסור דרבנן, נראה שאפשר להתיר הפלה במקרה כזה¹⁵².

footnotes: ¹⁴⁷ שיעורי תורה לרופאים, שם, סימן רמ כולו, וכפי שהובא לעיל, הלכה מז. ¹⁴⁸ ראשו של העובר חורג מהמידות הרגילות, מפני ריבוי המים שבתוך הגולגולת, ולכן יש ליילד בניתוח קיסרי. מבחינה רפואית אפשר להימנע מניתוח על ידי הכנסת מחט לראש העובר ושאיבת המים כשהוא עדיין ברחם. על ידי זה יקטן הראש, העובר ימות, ויהיה אפשר להוציאו בלידה רגילה. ¹⁴⁹ כמו בכל ניתוח, גם בניתוח קיסרי עלולים להיות סיבוכים, אמנם הם נדירים יחסית. מלבד זאת ניתוח קיסרי עלול להגביל אפשרות ללידות רגילות בעתיד. ¹⁵⁰ כיוון שמסתבר שאין הוולד בגדר 'רודף', שדין רודף נאמר רק במי שבא להרוג את חברו ולא כשמכניסו לסכנה רחוקה. ¹⁵¹ שיעורי תורה לרופאים, שם. וכתב שראוי לאישה להסכים לניתוח קיסרי במצב כזה כדי למנוע נזק שייגרם לעובר, אך אם העובר פגוע אינה מחויבת לכך, וראה עוד תורת היולדת, פרק ס, ה. וראה עוד להלן, פרק סד – 'לידה', בפִּסקה 'ניתוח קיסרי כדי למנוע סיכון ליילוד', עמ' 223. ¹⁵² כפי שהובא לעיל, הלכה מז.

זיהום ויראלי – CMV

רקע רפואי מפורט הובא לעיל, פרק ס – 'בדיקות בהריון', בפִּסקה 'בדיקת דם לגילוי CMV (Cytomegalovirus)', מעמ' 88 ואילך.

כשמגלים הדבקה ב-CMV בשלב מוקדם, יש חשש מסוים שיתפתחו מומים עובריים קשים ביותר במהלך ההריון¹⁵³. אמנם במרביתם המוחלטת של המקרים העובר לא ייפגע כלל, ואף במקרים שבהם ייפגע העובר, לעתים מדובר בפגיעות קלות יחסית. הבעיה היא שחלק מהפגיעות הקשות מתגלות רק בשלב מאוחר מאוד של ההריון, אפילו אחרי חודש שביעי.

footnotes: ¹⁵³ רמת החשש שונה על פי הזמן המדויק שבו נדבקה האם ב-CMV, וכן האם ההדבקה היא ראשונית או הדבקה חוזרת. פירוט הובא לעיל, פרק ס – 'בדיקות בהריון', עמ' 90–89.

נד. לפי הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, בכל מקרה אין היתר להפלה¹⁵⁴. השאלה המתעוררת במצב כזה היא לפי הפוסקים שמקלים בהפלות של עובר בעל מום. האם יש להתיר הפלה לפני יום הארבעים (כשהעובר טרם התרקם), מחשש למום עתידי גדול, אף על פי שהחשש קטן יחסית, או שמא עדיף להמשיך את ההריון, כיוון שרוב הסיכויים הם שהעובר לא נפגע (וגם אם נפגע – הפגיעה עשויה להיות קלה יחסית, שלא מתירה הפלה), אך יש סיכון שהעובר פגוע פגיעה קשה, ואז תהיה שאלה סבוכה של הפלה בשלב מאוחר של ההריון.

footnotes: ¹⁵⁴ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסא, 20. ובכרך ההוספות (עמ' רמז), כתב שאסור להפילו אפילו בסיכון גבוה למומים, כי אין העובר מסכן את חיי אמו. וראה לעיל, הערה 135, פוסקים רבים שאסרו להפיל עובר במקרה של אדמת אפילו קודם יום הארבעים, למרות ששם החשש למומים גבוה יותר.

שאלות אלה קשות ביותר, בין השאר גם עקב אי ודאות וספקות רפואיים לגבי מצבו של העובר¹⁵⁵. אין מנוס משקלול זהיר, רגיש ומפורט של כל הגורמים הרפואיים, הנפשיים והמשפחתיים עם פוסק הלכה הבקי למעשה גם במונחים הרפואיים ובמשמעותם¹⁵⁶.

footnotes: ¹⁵⁵ בעבר אחד השיקולים העיקריים היה שפגיעות רבות כתוצאה מ-CMV לא זוהו במהלך ההריון, ועובדה זו תמכה בהעדפת הפלה מוקדמת קודם יום הארבעים. כיום, עם השתכללות אמצעי הבדיקה – אולטרה-סאונד מכוון למוח וכן MRI – הדמיית תהודה מגנטית (פירוט יובא באוצר המושגים, ערך דימות תהודה מגנטית – MRI), אפשר לזהות כמעט את כל הפגיעות הקשות, מלבד פגיעות בשמיעה, שיש להן פתרונות רפואיים לאחר הלידה. דברים אלו מבוססים על דבריו של פרופ' שלמה ליפיץ, מנהל השירות לרפואת העובר במרכז הרפואי שיבא – תל השומר, לרב אריה כץ. נתונים מעודכנים הובאו לעיל, פרק ס – 'בדיקות בהריון', עמ' 92–91, הערה 53. ¹⁵⁶ חשוב לציין שעל פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, 'בדיקות לאיתור זיהום בנגיף ציטומגלו (CMV) בנשים הרות', מיום כ"ט בתשרי תשע"ב (27.10.2011), סעיף 3.1.7, לא מומלצת הפלת העובר על סמך הדבקה אימהית ראשונית בלבד, גם כאשר ההדבקה מוקדמת.

נה. יש מי שהורה שבמצב כזה אין לפגוע בעובר קודם יום הארבעים, גם אם עלול להתגלות לאחר יום הארבעים שמצבו של העובר חמור ולכן מסתבר שיתירו אז הפסקת הריון, מפני ששב ואל תעשה עדיף¹⁵⁷.

footnotes: ¹⁵⁷ הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באדר תשס"א. הרב יעקב אריאל בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באלול תשע"ו, הביא סברה נוספת לדעה זו, שלמרות שהפלה בשלב מאוחר של ההריון חמורה בהרבה מאשר הפלה לפני יום הארבעים, בהסתכלות כוללת עדיף להציל את מרביתם הגדול של העוברים הבריאים, גם במחיר של כניסה לדוחק הלכתי בהפלת עוברים מעטים בשלב מתקדם של ההריון. וראה לעיל, עמ' 143, הלכה ‎יא.

טיי-זקס (Tay-sachs) – היא מחלה תורשתית, קטלנית, אשר הנשאות לה מצויה בשכיחות גדולה במיוחד בקרב יהודים אשכנזים יוצאי צפון מזרח אירופה, וכן אצל יהודים יוצאי צפון אפריקה. המחלה נובעת מחוסר אנזים מסוים, אשר גורם להצטברות שומן מיוחד במוח, עם הרס מתקדם של תאי העצב. המחלה מתחילה לבוא לידי ביטוי קליני בסביבות גיל חצי שנה, וגורמת לנסיגה התפתחותית קשה, לעיוורון, לפרכוסים ולהתקשות השרירים, ומסתיימת במוות בסביבות גיל 3–4. מחלה זו ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי. המחלה נחשבת כיום לחשוכת מרפא. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך מחלות תורשתיות.

הדיון ההלכתי ביחס למחלת טיי-זקס נכון גם לגבי הרבה מחלות מטבוליות¹⁵⁸ דומות למחלה זו, אשר אפשר לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות למוות או לנכות קשה.

footnotes: ¹⁵⁸ מחלות שנגרמות כתוצאה מהפרעה בחילוף החומרים בגוף. דהיינו, מחלות של מחסור בתרכובת מסוימת בגוף, כגון צפדינה שנגרמת כתוצאה ממחסור בויטמין C, או מחלות שבהן הגוף אינו מסוגל לפרק תרכובת מסוימת, כגון סוכרת שנגרמת כתוצאה מחוסר היכולת של הגוף לפרק את הגלוקוז. מחלות מטבוליות רבות הן תורשתיות.

נו. במקרה של עובר שאובחן בוודאות כחולה בטיי-זקס, יש מהפוסקים שאסרו הפלה¹⁵⁹, ויש שהתירו הפלה רק עד ארבעים יום מתחילת ההריון¹⁶⁰, ויש מי שהתיר הפלה במקרה כזה עד שבעה חודשי הריון¹⁶¹.

footnotes: ¹⁵⁹ שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט; שם, סימן עא. שו"ת משנה הלכות, חלק ט, סימן שכח. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תשלו. ¹⁶⁰ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קנז ועמ' קס, ובלב אברהם, פרק נח, סעיף טו. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בלב אברהם, שם. הרב יהודה הרצל הנקין, 'הפלה קודם ארבעים יום', ספר אסיא יב, עמ' 266–278 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 133–145).נכון ליום כתיבת שורות אלה (אדר א' תשע"ו) אי אפשר לוודא קודם יום הארבעים האִם העובר חולה, מבלי לסכן אותו סיכון ניכר. ראה לעיל, פרק ס – 'בדיקות בהריון', בפִּסקה 'סיסי שִליה', עמ' 96. אמנם ראה הערת העורך הרב ד"ר מרדכי הלפרין, ספר אסיא שם, עמ' 278, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה הלכה למעשה שמותר להפסיק את ההריון קודם יום הארבעים, גם אם מדובר רק בחשש לסיכון שהעובר חולה במחלה קשה. אך אחרי ארבעים יום לא התיר, אפילו אם העובר בוודאי חולה. ¹⁶¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן קב; שם, חלק יד, סימן כז, ז, וסימן ק; וכן בהסכמתו של הרב אליעזר יהודה וולדינברג לספר הלכות רופאים ורפואה. ראה גם לעיל, הערה 130, פוסקים נוספים שהתירו הפלה עקב מומים עובריים חמורים, וקל וחומר כאן כשמדובר בעובר שלא יחיה יותר מכמה שנים.

נז. כיום יש אפשרות להימנע מראש ממומים תורשתיים כאלה, ולכן אין להרות על דעת בדיקת העוברים, שאם יימצאו חולים – יפילו אותם. יש לבצע מראש הפריה חוץ גופית ואבחון גנטי טרום השרשתי למניעת עוברים חולים, כפי שהובא בכרך השני, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)', עמ' 367, הלכה ג¹⁶².

footnotes: ¹⁶² ראה הרב אריה כץ, 'מצוות פרו ורבו אצל בני זוג נשאי מחלה גנטית', תחומין לו (תשע"ו), עמ' 219 ובשו"ת שאגת כהן, חלק א, סימן י, שכתב שאם תימצא דרך לבדוק את העוברים קודם ארבעים יום, ייתכן שיהיו פוסקים שיתירו להרות מלכתחילה כדרך כל הארץ, על דעת להפסיק את ההריון קודם ארבעים יום במקרה של עוברים חולים.

כליות ודרכי השתן – עובר שאובחנו אצלו היעדר כליות או חסימה של דרכי השתן נחשב לנפל, וגם אי אפשר לטפל בו על ידי דיאליזה. הסיבה לכך היא שמלבד חוסר התפקוד של הכליות, יש גם חוסר התפתחות של הריאות, ולכן לא רק שלא יוכל לנשום אלא גם לא יהיה אפשר להנשימו לכשייוולד. הסבר – העובר חי בתוך מי השפיר כדג המוקף מים ומוגן מלחצי הרחם במשך כל חודשי העיבור. בתחילת ההריון השִליה מייצרת ומפרישה מי שפיר, אך בסביבות השבוע האחד עשר הכליות מתחילות לתפקד, והעובר מטיל שתן לתוך מי השפיר, עד שרוב מי השפיר הינם השתן העוברי. בינתיים נוצרות הריאות, והעובר מתחיל "לנשום" מפעם לפעם בתוך מי השפיר, דהיינו – הוא שואב מי שפיר לתוך הסימפונות על ידי הרחבת בית החזה והריאות. תנועות אלו גורמות להתפתחות הריאות ולגדילת בית החזה וליכולת של הריאות להתרחב ולהתכווץ בהתאם לפעולות ה'נשימה'. כשאין שתן כלל בגלל שאין כליות או עקב חסימה מוחלטת של דרכי השתן, אין מספיק מי שפיר, ולא רק שאין התפתחות תפקודית של הריאות, אלא נוצרים עיוותים של מבנה בית החזה, בגלל הלחץ של כותלי הרחם על העובר, ולחצים חיצוניים על הריאות מונעים את אפשרותן להתכווץ ולהתרחב.

נח. במצב של היעדר כליות בעובר או של חסימה מוחלטת של דרכי השתן, העובר נחשב נפל, ואם מצב זה הוכח ללא ספק, יש מהפוסקים המחמירים בהפלות שהתירו הפלה במקרה כזה¹⁶³.

footnotes: ¹⁶³ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו שם, עמ' קסה. וכל שכן לדעת הפוסקים שהקלו יותר בהפלה. וראה גם לעיל, עמ' 154, הלכה ‎מד, פוסקים נוספים שהתירו הפלת נפל גם לשיטות המחמירות.

לב – מומים חמורים – מומי לב חמורים עלולים לגרום למותו של העובר בתוך הרחם או במהלך הלידה, ואף אם ייוולד חי, לא יוכל לחיות יותר מכמה שבועות, אלא אם כן יטפלו בו טיפול אינטנסיבי. גם אם יטפלו בו, עדיין סיכוייו לחיות נמוכים, ולא צפוי שיחיה יותר מכמה שנים, ויסבול צער וייסורים קשים.

נט. במקרה שבו עובר אובחן כסובל ממומי לב חמורים, יש מי שכתב שאפילו לסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, יהיה מותר להפיל עובר כזה, שכן גם לאחר שייוולד יהא דינו כנפל, ולא יהיה חיוב לטפל בו¹⁶⁴. ההתפתחות הרפואית שיש כיום מאפשרת לתקן מומי לב רבים, שבעבר נחשבו לחסרי תקווה, לכן כל שאלה כזאת מחייבת כיום בירור רפואי ממצה ומקיף עוד בטרם הדיון ההלכתי.

footnotes: ¹⁶⁴ שו"ת מעשה חושב, חלק ג, סימן ט.

ס. במקרה כזה של מום לב קשה, ולדעת הרופאים לידה רגילה תסכן אותו וניתוח קיסרי יוכל להאריך את חייו, האישה יכולה לסרב לניתוח קיסרי, כיוון שבין כה וכה יש ספק אם ולד כזה עתיד לחיות¹⁶⁵.

footnotes: ¹⁶⁵ הרב יוסף שלום אלישיב והרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקיב, ובחושן משפט, סימן תכה, עמ' קסד. וראה עוד להלן, פרק סד – 'לידה', עמ' 223, הלכות ‎מח-‎מט.

מוח – נזק מוחי חמור – גורם לעובר למום קשה ויש סיכון שיהיה גם חסר דעה.

סא. במקרה שיש חשש חמור לעובר בעל מום קשה ויש סיכון שיהיה גם חסר דעה, יש מי שהורה להתיר את הפלתו, לשיטתו שהפלת עובר אסורה מדין חבלה ולא מדין רציחה¹⁶⁶. ויש מי שכתב שכאשר זוהה בעובר בוודאות נזק מוחי חמור, והוא יהיה מפגר באופן קשה שלא יוכל לקיים מצוות, יש טעם נוסף לשקול את היתר הפלתו¹⁶⁷. הטעם – לדעת חלק מהראשונים איסור הריגת העובר הוא מפני שאם יהרגוהו לא יוכל לקיים שבתות הרבה, ולא משום רציחה¹⁶⁸, לפיכך, עובר שלא יהיה בר דעת, לכאורה אין איסור בהריגתו מטעם זה. ויש מי שכתב שנזק מוחי ניכר אינו סיבה מספקת להפלה, ובפרט כשמדובר בחשש לנזק כזה ולא בוודאות, כיוון שגם אם יהיה בעל מום גדול, יש בו צלם אלוקים ואין רשות להרגו¹⁶⁹.

footnotes: ¹⁶⁶ עמוד הימיני, סימן לב. וראה לעיל, עמ' 137, הערה 17, פוסקים נוספים שהלכו בשיטה זו. ¹⁶⁷ שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן קטז. ¹⁶⁸ ראה לעיל בטעמי איסור ההפלה, עמ' 138, הערה 25. ¹⁶⁹ שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רלד, עמ' 174–175. כשיטת הסוברים שאיסור הפלה הוא מדין רציחה, כמובא לעיל, עמ' 137, הערה 16.

תאומי סיאם (Siamece Twins, Conjoined Twins) – רקע רפואי והסטורי ראה להלן באוצר המושגים, ערך תאומי סיאם.

מצב של תאומי סיאם, שמחוברים יחד, מחייב ניתוח או כמה ניתוחים קשים כדי להפרידם. לעתים אי אפשר להפרידם ואז יצטרכו לחיות מחוברים עד יום מותם.

שאלה הלכתית שמתעוררת היא האם מותר להפילם עקב מום כה גדול או עקב הטרחה והסבל הגדול של הניתוחים העתידיים; או האם אסור להפילם, כיוון שאינם מסכנים את המעוברת, למעט הסיכון של כל הריון של תאומים לעומת הריון של עובר יחיד, ותוספת הסיכון שיש בניתוח קיסרי, כמובא להלן. וכן האם יש הבדל בהלכה לפני יום הארבעים או לאחריו?

סב. אישה הרה שמתברר שהיא נושאת תאומי סיאם, נראה בבירור שאם החיבור הוא כזה שלא יוכלו לחיות אחרי לידתם, וגם אי אפשר להציל אפילו אחד מהם בניתוח, יש להם דין של נפלים ומותר להפילם, בדומה לעובר חסר מוח וחלק מהגולגולת (אנאנצפלוס)¹⁷⁰. אם לדעת הרופאים שניהם בני קיימא ויוכלו לחיות על ידי ניתוח, או אפילו רק אחד מהם יוכל לחיות, יש מי שהסתפק האם מותר להפילם, ואם מותר – האם ההיתר דווקא קודם ארבעים יום. טעמיו – ייתכן שלמרות דברי הרופאים לא יחיו, ורק אחרי הלידה יהיה אפשר לדעת בבירור; גם אם אפשר לנתח, יש בניתוח סיכון גבוה; כדי להצילם יש צורך ליילד את האם בניתוח קיסרי שיש בו מעט סיכון לאם¹⁷¹.

footnotes: ¹⁷⁰ כפי שהובא לעיל, עמ' 158, הלכה ‎נ. ¹⁷¹ שו"ת שבט הלוי, חלק יא, סימן קצז, וכן הרב שמואל הלוי ואזנר, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסד-קסה, וראה שם, עמ' קסג-קסד.

תסמונת דאון (טריזומיה 21, Down Syndrome) – מחלה כרומוזומלית שנובעת מכרומוזום עודף מספר 21, ומכאן השם טריזומיה (Trisomy)¹⁷². המחלה באה לידי ביטוי חיצוני בתווי פנים וגוף אופייניים, ונלווים אליהם פיגור שכלי בדרגות שונות, מדרגת חומרה קלה עד בינונית, וכן מחלות ומומים נלווים בשכיחות גדולה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. המחלה ניתנת לאבחון ודאי בשלב העוברי.

footnotes: ¹⁷² טרי = שלושה, זומיה = כרומוזום. דהיינו שלושה כרומוזומים מאותו סוג במקום שניים. בספרות הפוסקים מכונה התופעה לעתים 'מונגולודיזם'. הטעם לכך הוא שצורת העיניים האופיינית ללוקים בתסמונת זו דומה לצורת העיניים של ילידי מונגוליה.מלבד תסמונת דאון קיימות גם טריזומיות נוספות, כגון טריזומיה 18 (תסמונת אדוארדס – Edward's Sindrome) וטריזומיה 13 (תסמונת פאטו, תסמונת פטאו – Patau Sindrome). יילודים שלוקים בטריזומיות כאלה לרוב אינם שורדים יותר משבועות אחדים. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך טריזומיה.

אכן, בניגוד לדוגמא של תסמונת טיי-זקס, שבה לא רק האבחון ודאי אלא גם המהלך לאחר הלידה ברור וידוע, הרי בתסמונת דאון האבחנה ודאית, אך התחזית למהלך החיים אינה ודאית, שכן יש דרגות שונות של פיגור, ודרגות שונות של מחלות ומומים הכרוכים בתסמונת, וכל אלו אינם ידועים בצורה מוחלטת בשלב האבחנה הטרום לידתי. הדיון ההלכתי ביחס לתסמונת דאון נכון גם לגבי מחלות אחרות שדומות לה, אשר אפשר לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות לנכות פיזית או נפשית בדרגות שונות.

סג. כאשר מתברר בוודאות שהעובר לוקה בתסמונת דאון, יש מי שכתב שאף על פי שאין להורות בזה היתר כללי לביצוע הפלה, יש מקום לדון בהיתר להפלה לאחר שבני הזוג ילכו לרב מורה הוראה, שיתחקה היטב אחר מצבם הנפשי, ויראה אם אפשר להתיר הפלה¹⁷³. ויש מי שהורה שלכתחילה אין להורות על הפלה, כיוון שיש לילד כזה סיכוי לחיות את חייו כאדם, אמנם בעל נתונים שכליים למטה מבינוני, אך מבחינת איכות חייו ותוחלת חייו, ייתכן שיחיה חיים כמעט נורמליים. אם השפעה של לידת ילד כזה במשפחה מסוימת עלולה להיות קשה ביותר, ומצבה הנפשי של האם או של שאר בני המשפחה יתערער מאוד, וכן אם בעקבות הולדת ילד כזה בני הזוג עלולים להגיע לביטול המשך פרייה ורבייה כיוון שהאישה תחשוש להרות שוב – קיימת אפשרות להתיר הפלה כהוראת שעה. הטעם – חיי האישה קודמים לחיי העובר, ולפי ההלכה, פגיעה מנטלית ונפשית קשה באדם נידונה כסכנת נפשות. לשם קבלת החלטה חייבים להיעזר ברופאים מומחים, בפסיכיאטר וברב גדול בתורה שיוכל לפסוק את ההלכה¹⁷⁴. יש שהתירו הפלה במקרה כזה לפני ארבעים יום מתחילת ההריון¹⁷⁵. ויש שאסרו הפלה במקרה כזה¹⁷⁶.

footnotes: ¹⁷³ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יד, סימן קא. בחלק טו, סימן מג, ד, כתב שההיתר הוא עד חודש שביעי של ההריון. הוראה בעל פה של הרב דוב ליאור לרבני פוע"ה, בתנאים הנ"ל. הרב אליהו אברז'ל, בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"א בתמוז תשע"ח.מסתבר שגם שאר הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה נובע מדין חבלה או שהוא איסור דרבנן יסכימו לקבל את דעתו של בעל ציץ אליעזר, ראה לעיל, עמ' 136, הלכה ‎א, וכן עמ' 139, הלכה ג. ¹⁷⁴ הרב שלמה גורן, מאורות, ב (תש"מ), עמ' 26–27, ובתורת הרפואה, עמ' 192–194. ¹⁷⁵ שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ב, וראה לעיל (הערה 173) שהתיר גם לאחר ארבעים יום. הרב שלמה אבינר, 'ילדים עם תסמונת דאון – שו"ת', ספר אסיא יב, עמ' 285–287 (אסיא נז-נח, כסלו תשנ"ז, עמ' 14–16). הרב יהודה הרצל הנקין, 'הפלה קודם ארבעים יום', ספר אסיא יב, עמ' 266–278 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 133–145). ראה לעיל, עמ' 161, הערה 160, שיש פוסקים נוספים שהתירו כעין זה, אמנם ראה שם גם שלמעשה כיום לא בודקים מצבים כאלה קודם ארבעים יום. למרות זאת כתבנו כאן את הדעה ההלכתית הזאת כיוון שיש לה משמעות הלכתית עקרונית וגם כיוון שאולי בעתיד אפשר יהיה לאבחן תסמונות מוקדם יותר. ¹⁷⁶ כל הפוסקים הסוברים שהפלה היא מדין רציחה, ראה לדוגמה הרב יצחק ידידיה פרנקל, 'על אלה הדנים דיני נפשות', מאורות, ב (תש"מ), עמ' 55–57.

התייחסות להריון תאומים שבו עובר בעל מום מסכן את התאום הבריא הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'הריון רב עוברי והפחתת עוברים', עמ' 54, הלכה מו.

תרופות בהריון או חשיפה לקרני רנטגן

יש תכשירים ותרופות שעלולים לפגוע באברים שונים של העובר או בתפקודו השכלי, אם ניטלו על ידי האם בעת ההריון, ובפרט בשלבים הראשונים של ההריון¹⁷⁷. גם קרינה עלולה לפגוע בעובר. לא כל פגיעה בעובר בגין תרופות ניתנת לאבחנה טרום לידתית ודאית, והיא נקבעת בעזרת חישובים הסתברותיים בהתאם לגיל ההריון, ובהתאם לסוג התרופה או הקרינה ולכמותם. חשוב להדגיש, שבדרך כלל אין ההקרנות, במידות המקובלות של צילומי רנטגן אבחנתיים, מסוכנות לעובר¹⁷⁸.

footnotes: ¹⁷⁷ התרופה המפורסמת ביותר היא התלידומיד, תרופה ששימשה לטיפול בבחילות בוקר אצל נשים בהריון, וגרמה למומים קשים במבנה הגפיים של היילודים. ההערכה היא שכ-12,000 ילדים נפגעו בגלל שימוש בתלידומיד ברחבי העולם. החברה שילמה כמאה מיליון מרקים גרמניים פיצויים לנפגעים. ¹⁷⁸ הנתונים מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפלה', עמ' 778 ואילך.

בישראל קיימים כמה מרכזים לייעוץ טרטוגני. אפשר ורצוי לפנות למרכזים אלה בצירוף כל הפרטים הרפואיים, כדי לקבל מידע על רמת הסיכון.

מרכזים לייעוץ טרטולוגי, נכון ליום כתיבת שורות אלו – משרד הבריאות, רחוב ירמיהו 39, ירושלים – 02-5082825. פקס – 02-6474822. רמב"ם – 04-7771900. אסף הרופא – 'הריופון' – 08-9779309.

סד. אם האישה נטלה תרופה או נחשפה לקרינה שעלולות לסכן את העובר, עליה לפנות לייעוץ טרטולוגי כדי לברר את מידת החשש לפגיעה. עם הנתונים עליה לפנות לרופא מומחה כדי שיסביר לה את המשמעות המלאה שלהם. אם מדובר בחשש ניכר למומים קשים בעובר, יש מי שהתיר הפלה¹⁷⁹ ויש מי שאסר¹⁸⁰.

footnotes: ¹⁷⁹ עמוד הימיני, סימן לב. לשיטתו (לעיל עמ' 137, הערה 17) שאיסור הפלה אינו מדין רציחה אלא מדין חבלה ובל תשחית. תשובתו שם עסקה במקרה שבו רוב העוברים נולדים בעלי מום קשה וחלקם ללא דעת. וראה עוד לעיל, עמ' 157, הלכה ‎מח, פוסקים שהתירו הפלה למעוברת שחלתה באדמת. ¹⁸⁰ הרב משה יונה הלוי צווייג, 'על הפלה מלאכותית', נעם ז (תשכ"ד), עמ' לו-נו, הובא גם באהל משה, חלק ג, סימן טו. כך גם דעת הפוסקים הסוברים שאיסור הפלה הוא חלק מאיסור רציחה, לעיל, עמ' 137, הערה 16. בנשמת אברהם (חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסז, 29) כתב שכיוון שהחשש למומים בעובר של אישה שלקחה תרופות או עברה הקרנה הוא קטן, לכל הדעות אין להתיר הפלה.

עד כמה לבדוק אבחונים לא ברורים מתוך חשש למומים בעובר?

רקע – לעתים מגלים מומים עובריים חמורים שמאפשרים מבחינה הלכתית הפלה בשלב מוקדם לפי חלק מהפוסקים. מחד גיסא, אפשר להמשיך ולבצע בדיקות נוספות כדי לאבחן מומים אלו ביתר דיוק וביתר ודאות. יש בכך יתרון מבחינה הלכתית וגם מבחינת בני הזוג שיוכלו להיות בטוחים שההיתר להפלה היה אמיתי וראוי. מאידך גיסא, המשך ההריון והבדיקות גורמים צער וייסורים לאישה, הן מעצם ההמתנה, ולעתים גם מהבדיקות עצמן. עיכוב בהפלה עלול גם לגרום לקושי גדול יותר לכשתבוצע ההפלה, כיוון שבינתיים העובר גדל, ולעתים במקום גרידה ההפלה מצריכה כעין לידה מוקדמת של עובר גדול יותר, הגורמת גם היא צער גדול יותר לאישה מבחינה גופנית ונפשית.

כמו כן, לעתים יש גם משמעויות הלכתיות לעיכוב כזה, כגון אם הבעיה התגלתה לפני שעברו שלושה חודשים מתחילת ההריון, והמתנה לבדיקות נוספות תעכב את ההפלה לאחר שלושה חודשים¹⁸¹.

footnotes: ¹⁸¹ ראה לעיל, עמ' 142.

השאלה במצבים מורכבים כאלה היא עד כמה יש להמשיך ולבדוק מומים בהריון?

הוו מתונים בדין. פרקי אבות, פרק א, א

למורים הוראות ולפוסקים הוראות ולפוסקים את הדין, אמרו לבל יסמכו במחשבה ראשונה, אך בהמתנה גדולה ובעיון הדק לבל יטעו בשיקול הדעת... רבנו יונה, שם

סה. ככלל, לפני שמתירים לבצע הפלה חשוב מאוד לאבחן אבחון ודאי ככל האפשר¹⁸², גם אם הדבר יגרום לעיכוב ההפלה. כפי שראינו לעיל, שאלת ההפלה המלאכותית עוסקת בדיני נפשות שמצריכים מתינות ושיקול דעת מעמיק. לעתים בני הזוג רואים בבדיקות נוספות טורח מיותר ומכביד. אולם בהסתכלות לטווח ארוך המאמץ הנוסף, שנדרש מבני הזוג למיצוי הבדיקות, תורם לרגיעה נפשית ולהבנה שעשו ובדקו ככל האפשר טרם קבלת החלטה וביצוע פעולה דרמטית ובלתי הפיכה¹⁸³. במקרים מסוימים, שבהם התמונה הכללית לכאורה ברורה וחד משמעית, יש לשקול האם אפשר לוותר על חלק מהבדיקות הנוספות שכרוכות במאמץ רב ובעיכוב ניכר, בתיאום עם הרופא המטפל¹⁸⁴.

footnotes: ¹⁸² ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג, סיכום התשובה, המצוטט בסוף פרק זה, עמ' 172. ¹⁸³ הערת ד"ר חגית דאום – לעתים דווקא הזמן שחולף מבהיר את התמונה. לדוגמה – במצב של כליות פוליציסטיות בעובר, ההופעה של מיעוט מי שפיר בהמשך ההריון מעידה כאלף עדים על כך שהכליות לא מתפקדות ואינן יוצרות שתן. ¹⁸⁴ הערת ד"ר חגית דאום – יצוין כי בדיקות גנטיות הן חשובות ויש להן השלכה על ההריונות העתידיים של בני הזוג, אך לעתים כאשר התמונה הסונוגרפית מאוד ברורה וקשה, אפשר לבצע את הבדיקות הגנטיות לאחר סיום ההריון ולפני ההריון הבא. חשוב לפיכך לדאוג שדגימת DNA מהעובר תישלח לבירור גנטי. את הייעוץ הגנטי מומלץ לעשות לפני הפסקת ההריון או ממש בסמוך לפעולה כדי לתכנן את מהלך הבירור הגנטי.

אישה מבוגרת שחוששת להרות

סו. חלק מהפוסקים המקלים בהפלות במקרים של מומים קשים, הורו לנשים מבוגרות לא להימנע מלהרות עקב חשש ממומים עובריים. אם יימצאו במהלך ההריון מומים בעובר, ישאלו רב פוסק אם אפשר להתיר להן הפלה¹⁸⁵. לפי הפוסקים המחמירים בהפלות במקרים של מומים קשים, יש מי שכתב שאסור לאישה להרות מתוך כוונה לבדוק את מי השפיר, ואם יימצא עובר לא בריא – לבצע הפלה, אפילו במקרה שבו אם יתברר שהעובר חולה, תהיה בכך סכנת נפשות לאם¹⁸⁶, כיוון שאסור לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה ולדחות איסורים¹⁸⁷.

footnotes: ¹⁸⁵ ראה כעין זה הרב שלמה אבינר, 'בדיקות טרום לידה', ספר אסיא ח, עמ' 98 (אסיא מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 33–34). וכן פניני הלכה, חלק שלישי, עמ' 221. וראה גם ד"ר בת שבע הרשקוביץ, 'בדיקות בהריון', ספר אסיא יג, עמ' 95 (אסיא מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 31).הרב יהודה הרצל הנקין ('הפלה קודם ארבעים יום', ספר אסיא יב, עמ' 266–278, אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 133–145) כתב שמותר לאישה מבוגרת להתעבר על דעת שתבצע בדיקת סיסי שִליה (CVS) מוקדמת, עוד לפני ארבעים יום מתחילת ההריון, ואם יגלו מום בעובר, יהיה מותר להפילו אפילו על ידי ישראל. ועדיף לנשים ללכת בדרך זו, מאשר להתבטל מראש מהמשך פרייה ורבייה בגלל שהן חוששות ממומים בעובר עקב גילן. מותר לרב להודיע מראש לנשים שמותר להתעבר על דעת כן, אך יש לומר זאת בצינעא ולא ברבים, שמא יבואו להקל בכך גם לאחר ארבעים יום. אך ראה לעיל, עמ' 161, הערה 160, שאין מבצעים כיום בדיקה כזאת קודם ארבעים יום. ¹⁸⁶ הכוונה שייכנסו למשבר נפשי שעלול לגרום לסכנת נפשות, ראה לעיל, עמ' 152, הלכה ‎לח. ¹⁸⁷ שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רל, עמ' 138–142.

סיבות אחרות להפלה

עקב בעיות יוחסין

סז. אם אישה הרתה לזנונים למי שהוא אסור לה באיסור כרת או מיתה, ועקב כך יש לעובר דין ממזר, יש מהפוסקים שהתירו לבצע הפלה¹⁸⁸. טעמם הוא שמדין תורה חייבת המעוברת מיתה, היא ועוברה עמה, ולפיכך העובר הוא בר קטילא¹⁸⁹. ויש שאסרו לבצע הפלה במקרה כזה¹⁹⁰.

footnotes: ¹⁸⁸ שו"ת שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן מג, וכתב שאפשר שיש גם מצווה בזה. שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ג, חושן משפט, סימן מז, אבל התיר רק להוריו ולא לשום אדם אחר, בין יהודי ובין אינו יהודי, וראה השגתו של הרב שלמה זלמן אויערבאך (הובאה בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסו), שאם ההורים מצטערים ומתביישים אין סיבה לחלק בינם ובין אחרים. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באדר תשס"א.בשו"ת רב פעלים, חלק א, אבן העזר, סימן ד, נטה להתיר, ולעומת זאת בחלק ד, יורה דעה, סימן יד, נטה לאסור, והתיר רק בתוך ארבעים יום; וראה מה שכתב עליו בשו"ת ציץ אליעזר, חלק יז, סימן מט, יב. ¹⁸⁹ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, שם, ח) כתב שאף על פי שלפי טעם זה, אין להתיר הפלה באשת איש שנאנסה והרתה, שאינה חייבת מיתה, למרות שהוולד ממזר. מכל מקום, שאר הנימוקים של כאב גדול ובושת עדיין קיימים ביתר שאת, ולכן התיר גם באונס. ¹⁹⁰ ספר חסידים, הוצאת מקיצי נרדמים, סימן תתתתשיח. שו"ת חוות יאיר, סימן לא. שו"ת שפת הים, אבן העזר, סימן יד. ספר לחם הפנים, קונטרס אחרון, דין יט. שו"ת גידולי ציון, חלק א, סימן לב, ס"ק יב. הרב איסר יהודה אונטרמן, 'בעניין פיקוח נפש של עובר', נועם ו (תשכ"ג), עמ' ב-ג, וכן בשו"ת שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שס-שסא. שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן סט. שו"ת משנה הלכות, חלק י, סימן שג. הרב יוסף שלום אלישיב, 'הצלת נפשות לעובר של אחד מהפסולים', שרידים כ (מרחשוון תשס"ב), עמ' טז-יז, ובקובץ תשובות, חלק א, סימן רכא. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם. הרב דוד בצרי, בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ח באייר תשס"ד. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן קצה, ב, שנשאר בצריך עיון.

סח. יש מי שהתיר הפלה לאשת איש שזינתה והרתה אפילו לגוי, שאז אין הוולד ממזר, אם חזרה בתשובה¹⁹¹.

footnotes: ¹⁹¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג, בסיכום התשובה.

סט. פנויה שהרתה, לכל הדעות אסור להפיל את העובר, שהרי העובר כשר לבוא בקהל¹⁹². אכן, במקום פגם משפחה, ביזיון וחילול השם, יש מי שנטה להתיר¹⁹³. כמו כן יש מי שנטה להתיר ההפלה בעובר פחות מארבעים יום, אם המשך ההריון גורם לאישה משבר נפשי, ואי אפשר לשכנעה להמשיך את ההריון ולתת את הילד לאימוץ¹⁹⁴. בכל מקרה ששוקלים היתר כזה, הוא מותנה בשיקומה של האישה, ובליווי צמוד וקפדני של אדם שייקח על עצמו את כל האחריות כדי לסייע לה שלא תמעד שוב ושוב.

footnotes: ¹⁹² ראה דברי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, להלן, הערה 198. ¹⁹³ ראה שו"ת רב פעלים, חלק א, אבן העזר, סימן ד, וצריך עיון אם התיר דווקא בעובר ממזר או גם בפנויה שזינתה. ¹⁹⁴ שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן קטו.

ע. פנויה שהרתה ועומדת להינשא, ובעלה המיועד מוכן לחפות עליה באופן שיאמרו לכולם וגם לילד שייוולד שהוא אבי הילד, עדיף כך מאשר להפיל את העובר ואפילו בתוך ארבעים יום לעיבורה¹⁹⁵.

footnotes: ¹⁹⁵ שו"ת באהלה של תורה, חלק ו, סימן יב. נימוקיו: הפלת עובר חמורה יותר מאשר שקר וגם מהאיסור לשאת מעוברת חברו. וראה שם דברי תוכחה חריפים שכתב על מציאות כזאת.

עא. אישה שנאנסה והרתה כתוצאה מכך, מותר לה לנקוט אמצעים למניעת השתרשות ההריון מיד לאחר האונס, מדובר בדרך כלל על הפסקה בשלב מוקדם, ואין בה הפלה אלא השחתת הזרע, דהיינו מניעת השתרשות הביצית המופרית בתוך הרחם, על ידי גלולה מיוחדת או על ידי התקן תוך רחמי¹⁹⁶.

footnotes: ¹⁹⁶ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסו-קסז. הרב שלמה פישר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד, אמר שמותר להפסיק הריון כזה קודם ארבעים יום.

הסבר על שימוש בגלולה כזאת יובא להלן, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 376. דיון הלכתי על שימוש בגלולה כזאת יובא להלן, פרק עח – 'התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים', עמ' 395–394, הלכה יט.

עב. ככלל, בת ישראל שנתעברה מגוי אסור לה לבצע הפלה. אבל אם מניעת ההפלה תגרום לה שלא תשוב לעמה ולאלוקיה, ובפרט אם מדובר לפני יום הארבעים לתחילת ההריון, יש מקום לעיון נוסף¹⁹⁷.

footnotes: ¹⁹⁷ שו"ת שבט הלוי, שם. הרב דוד בצרי (בפגישתו עם רבני פוע"ה, שם) הורה בדומה לכך, שבת ישראל שנתעברה מגוי וחוששת ממנו פן ירדוף אחריה או שמא ירצה לקחת את הילד, מותר לה להפיל עובר כזה כי עצם מציאותו נחשבת רודף אחר האמא.

עג. אישה הרוצה שילדיה יהיו כשרים בתכלית הכשרות, ובכל זאת נכשלה ונתעברה באיסור נִדה, אסור לה לבצע הפלה¹⁹⁸.

footnotes: ¹⁹⁸ הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, 'אי שרי לאבד עובר שנוצר באיסור', קול תורה, שנה י, תשט"ז, חוברת ז-ח, עמ' א-ג. תקציר מובא בספר אסיא א, עמ' 159.

לצורך המשך הנקה

עד. אישה שהרתה בזמן שהיא מניקה ילד קודם, אמנם יש שכתבו להתיר הפלה מפני חשש סכנה לתינוק היונק¹⁹⁹. ויש מי שהתיר דווקא בתינוק חלוש שלפי דעת הרופאים יסתכן אם לא יינק מחלב אמו, וצריך המורה להיות מתון בעניין חמור כזה²⁰⁰. אך למעשה בוודאי כיום אין להתיר לבצע הפלה כזאת, וידאגו להזין את התינוק היונק בתחליפים ראויים ולחזקו כראוי²⁰¹.

footnotes: ¹⁹⁹ שו"ת בית יהודה, אבן העזר, סימן יד. שו"ת ציץ אליעזר, שם, וכן חלק ז, סימן מח, פרק א. ²⁰⁰ שו"ת שאילת יצחק, סימן סד. ²⁰¹ ראה גם שו"ת יביע אומר, חלק ד, אבן העזר, סימן א.

עקב בעיות סוציאליות, כלכליות וחברתיות

מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. מלבי"ם, שמות טז, ה²⁰²

footnotes: ²⁰² על פי תענית ח, ב.

עה. אין כל היתר לבצע הפלה, גם לפני ארבעים יום של ההריון, מתוך מניעים כלכליים וחברתיים, לא רק לשיטת הפוסקים שיש בהפלה איסור תורה, אלא אפילו לדעת הפוסקים שאין בהפלה אלא איסור דרבנן²⁰³. אמנם במקרה שבו המשך ההריון יפגע ככל הנראה פגיעה קשה בשלום בית, יש שהתירו הפסקת הריון לפני יום הארבעים¹.

footnotes: ²⁰³ ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ז, שם, וחלק ט, שם, שלמרות שהקל במקרים קשים בהפלה, הדגיש כמה פעמים שאסור לנהוג קלות ראש בנושא חמור זה, ואין להתיר הפלה שלא במקום הצרכים הגדולים שהובאו לעיל. הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בלב אברהם, פרק נח סעיף יד. נשמת אברהם, שם, עמ' קנו-קנז, 16. ¹ הרב ישראל גנס והרב אביגדר נבנצל, תשובות לשאלת הרב ליאור שגב, הובאו בשו"ת פוע"ה חלק ד - היריון, לידה ורפואת נשים, עמ' 62. המקרה שם עסק בזוג עם חמישה ילדים שהגדול היה בן שבע, הבעל לא עוזר בבית, אלים, מכור לסרטי תועבה ונמצא בטיפול להתמכרויות, ובזמני הריון האישה אינה מתפקדת בבית. הרב גנס כתב שאי אפשר לדמות מקרה כזה למקרים אחרים והרב נבנצל התנה את ההיתר בכך שאי אפשר להשיג עזרה לאישה.

סיוע לנשים ששוקלות לבצע הפלה מתוך מניעים כלכליים וחברתיים ניתן על ידי אגודת 'אפרת' בראשות ד"ר אלי יוסף שוסהיים, 02-5454500.

לרפא חולה בעזרת רקמות העובר או אבריו

ב"ה תמוז תש"ס לכבוד הרב... שליט"א האם מותר לאשה להרות, במטרה להפיל את העובר במכוון, על מנת להשתמש ברקמותיו להציל את אביה ממחלת סוכרת או ממחלת פרקינסון והנטינגטון וכדומה? לתאים עובריים ארבע תכונות בסיסיות, המקנות להם יתרון לעומת רקמה מן הבוגר בשעת השתלה: היכולת לגדול ולהתרבות; היכולת לעבור התמיינות; היכולת לייצר גורמי גדילה; והתכונה של אנטיגניות מופחתת²⁰⁴; לעומת רקמה מן הבוגר. ניסויים בבעלי חיים, הצביעו על כך שהשתלת רקמת עצב עוברית לחולי פרקינסון, עשויה לתת טיפול יעיל למחלה ניוונית זאת. ארבעה שלבים בתהליך: יצירת הריון, הפלתו, נטילת הרקמה מהעובר המומת והשתלתה בגופו של החולה. נשאלות השאלות: האם מותר להפיל את העובר הזה, אשר אמו הרתה אותו, אך ורק לקיים מצוות כיבוד אב? ולמצוות הצלת נפשות הדוחה כל האיסורים? עוברים שנפלו מעצמם, ולא זקוקים כרגע לרקמותיהם, האם מותר לשמר אותם בבנק, עד שיבוא החולה שזקוק להם מאד? ד"ר ע. אדמוני הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמז

footnotes: ²⁰⁴ אנטיגן הוא מולקולה המעוררת תגובה חיסונית הגורמת ליצירת נוגדנים. אנטיגניות גבוהה עלולה לגרום בעיה בהשתלות עקב התנגדות הגוף לקבלת השתל. לעומת זאת, אנטיגניות מופחתת עשויה להקל על הגוף לקבל את השתל.

עו. יש כיום טכניקות רפואיות לריפוי מחלות על ידי שימוש ברקמות עובריות ממשפחת החולה. מבחינה הלכתית אסור לבצע הפלה כדי להשתמש ברקמות העובריות לרפא חולה. האיסור הוא אפילו לדעת הסוברים שהפלה היא איסור דרבנן²⁰⁵, וגם אם האישה הרתה במיוחד לשם כך,²⁰⁶ ואפילו בתוך ארבעים יום מתחילת ההריון²⁰⁷. הטעמים: ההיתר ההלכתי שניתן לאישה להרות וללדת גם כשיש בהריון סכנה, נובע מן המצווה החשובה של פרייה ורבייה והוספת חיים לעולם כדרך כל הארץ. אין היתר לאישה להסתכן ולהרות שלא לצורך לידה. מלבד זה יש לזכור שאנו מאמינים כי הריון אנושי אינו הריון ביולוגי גרידא, כהריון של בעלי חיים, שהרי שלושה שותפים הם באדם – אביו ואמו והקדוש ברוך הוא.ריבונו של עולם הוא שותף בהריון, ויסוד החיים האנושיים הוא בנשמה האלוקית הניתנת באדם קמעא קמעא. על כן שימוש מתוכנן מראש באיברים של עובר שהיה יכול להתפתח לאדם שלם, אפילו שימוש לשם ריפוי, עלול להפקיע את הקדושה מהאדם ומיצירתו ולהפוך אותם לאירוע ביולוגי גרידא. אסור להפוך אדם, אפילו עובר זעיר, למאגר ביולוגי של תאים. יש לשמור על המושגים הרוחניים האלוהיים ביצירת האדם.

footnotes: ²⁰⁵ שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רסז, ב. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמז. הרב אליהו בקשי-דורון, 'הריון לשם השתלת רקמות העובר לצורך רפוי האם', תחומין טו (תשנ"ה), עמ' 315-311, ובשו"ת בנין אב, חלק ג, סימן סד. ²⁰⁶ שיעורי תורה לרופאים, שם. הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין שם, ובשו"ת בנין אב, שם. ²⁰⁷ הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין שם, ובשו"ת בנין אב, שם. אך ראה פרופ' אברהם שטיינברג, 'תאי גזע – היבטים רפואיים, אתיים והלכתיים', תחומין כג (תשס"ג), עמ' 253, שנטה להתיר הפלה בתוך 40 יום לצורך מחקר שנועד לריפוי.

עז. יתרה מכך, יש מי שכתב שמעוברת שנתקפה צירים, חייבת לקבל טיפול להשקיט את ציריה, ואין לה רשות להימנע מכך כדי שהעובר יפול ותוכל להשתמש ברקמותיו להצלת אביה החולה. כיוצא בזה, אישה היודעת שסופה להפיל, אם לא תטופל בתפירת צוואר הרחם וכדומה, חייבת לעשות את כל הדרוש כדי למנוע הפלה²⁰⁸.

footnotes: ²⁰⁸ שיעורי תורה לרופאים, שם, בשאלה השנייה. טעמו: "גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית" (משלי יח, ט). כלומר, גם התרשלות בטיפול בהריון ובעובר נחשבת כהריגת העובר.בשו"ת מעשה חושב (חלק ג, סימן י) כתב שבמקרה שיש צורך בהשתלת רקמות מאישה מעוברת לצורך הצלת קרוב משפחה, מותר לבצע את תרומת הרקמות בעודה מעוברת, ואם תיחלש כתוצאה מכך ותסתכן, יהיה מותר לה להפיל את העובר כדי להציל את חייה שלה. מדבריו נראה שאם תרומת הרקמות בעודה מעוברת מסכנת אותה, יש מקום להתיר הפלה אף קודם תרומת הרקמות לשם הצלת הקרוב. צריך עיון האם דעה זו חולקת על הדעות האוסרות להפיל עובר כדי להשתמש ברקמותיו, או שמא יש לחלק בין הפלה לצורך שימוש ברקמות העובר עצמו לבין הפלה לצורך שימוש ברקמות מהמעוברת.

עח. אישה היודעת שאם תהרה תצטרך להפיל עקב סכנה לחייה שההריון יגרום, אסור לה להרות על מנת להפיל, וכדי שתוכל להשתמש ברקמותיו ואבריו של העובר להשתלה להציל אחרים ממוות²⁰⁹.

footnotes: ²⁰⁹ שיעורי תורה לרופאים, שם. אך ראה שם שהסתפק להתיר, שמא תימצא לה תרופה וישועה ולא תצטרך להפיל.

עט. במקרה של הריון של עובר בעל מום, שברור ואין כל ספק שהעובר כלל לא יחיה, כגון אנאנצפלוס, יש מי שכתב שמותר להציע לאישה ללדת את עוברה, ולאחר מותו לתרום את אבריו להצלת ילד יהודי הנמצא לפנינו²¹⁰. אולם כל עוד הוא עדיין חי אסור להרגו כדי לקחת ממנו אברים להשתלה אף על פי שברור שימות תוך זמן קצר²¹¹.

footnotes: ²¹⁰ הרב יצחק זילברשטיין, 'לידת אנאנצפלוס לצורך תרומת אברים', תשובה לשאלתו של ד"ר אלי יוסף שוסהיים, ספר אסיא יג, עמ' 48–49 (אסיא סז-סח, שבט תשס"א, עמ' 5–7). ²¹¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקלט, וביורה דעה, סימן שלט, עמ' תפ, 11; וכן בשיעורי תורה לרופאים, שם, סימן רלט, עמ' 201–202, על סמך דברי שו"ת תשובה מאהבה, חלק א, סימן נב-נג; הובא בפתחי תשובה, יורה דעה, סימן קצד, ס"ק ה.בשיעורי תורה לרופאים (שם, הערה 2) כתב שלאחר שנודעו לו דברי הרב אויערבאך הוא חזר בו מהיתרו שהובא בתחילת ההלכה כאן. אך לכאורה אין סתירה בין היתר זה להשתמש באברים לאחר פטירת העובר לבין האיסור שכתב הרב אויערבאך להמיתו כדי להשתמש באבריו, וצריך עיון.

התייחסות לשמירת רקמות של נפלים בבנק כדי להשתמש באבריהם לצורך ריפוי תובא להלן, פרק סג – 'אבדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', עמ' 178, הלכה יד.

הסכמת הבעל להפלה

פ. גם כשיש היתר הלכתי לביצוע הפלה, יש צורך בהסכמת הבעל לכך²¹², שכן דמי ולדות לבעל, ומכאן שיש לו שייכות להפלה. אלא אם כן נעשתה ההפלה לצורך פיקוח נפש של האישה.

footnotes: ²¹² שו"ת שאילת ישורון, חלק א, סימן לט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג; שם, חלק יד, סימן קא, ד. שו"ת במראה הבזק, חלק א, סימן פז.

פא. אישה שביצעה הפלה, אפילו באיסור, וטוענת שלא ידעה את חומרת האיסור, יש מי שכתב שאם תקבל על עצמה שלא תנהג כך יותר, אין הבעל יכול לגרשה בעל כורחה עקב כך²¹³.

footnotes: ²¹³ שו"ת צפנת פענח, חלק א, סימן נט.

רופא כהן

פב. יש מי שכתב שרופא כהן שמבצע הפלות בניגוד להלכה, אסור לו לישא כפיו²¹⁴, מפני שדינו כמו כהן שהרג את הנפש שאסור בנשיאת כפיים²¹⁵.

footnotes: ²¹⁴ הרב יצחק גליקמן, 'בדין רופא כהן המבצע הפלות מלאכותיות לעניין נשיאת כפיים', נועם כ (תשל"ח), עמ' קעא-קפו. לשיטתו שאיסור הפלה הוא מדין רציחה (לעיל, עמ' 137, הערה 16), וראה שם (עמ' קפ) שלדעת הסוברים שהפלה אסורה מדין חבלה (שם, הערה 17) או מדין השחתת זרע (עמ' 138, הערה 22), אין הכהן נאסר בנשיאת כפיים . ²¹⁵ ברכות לב, ב. רמב"ם, הלכות תפילה, פרק טו, ג. שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קכח, לה.

התייחסות להפחתת עוברים במקרה של הריון רב עוברי, הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'הריון רב עוברי והפחתת עוברים', מעמ' 50 ואילך.

התייחסות לדינים שונים לאחר הפלה מלאכותית, כגון טומאה וטהרה ומניעת הריון, הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', עמ' 124–122.

כל בני ישראל מוזהרים באזהרה חמורה לא לנהוג קלות ראש בהפסקת ההריון, ואחריות גדולה מוטלת בזה הן על השואל והן על הנשאל. מלבד מה שיש בזה משום גידור פרצת הפרוצות והזונים אחריהם, שגם אומות העולם גדרו עצמם בזה, ותיקנו תקנות ועונשים חמורים על העוברים והמסייעים, וישראל קדושים המה. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ג, סיכום התשובה²¹⁶

footnotes: ²¹⁶ אף על פי שבתשובתו זו כתב שיש להתיר הפסקת הריון במצבים מסוימים.