צומות בהריון

מבוא רפואי

במחקרים שבדקו את השפעת הצומות על מעוברות לא נמצאו השפעות שליליות על הוולדות. אמנם במחקרים אחדים הוכח שהצום גורם להשראת לידה, ויש עלייה מובהקת בשיעור הלידות ב-6 עד 24 שעות אחרי תום צום יום הכיפורים, אלא שכל הדיווחים הללו מתייחסים ללידה במועד, ולפיכך אין בזה כדי לגרום נזק ליולדת או לוולד¹.

footnotes: ¹ פרטים נוספים ומקורות למחקרים הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ג, ערך 'הריון', עמ' 17, וכן רפואה, מציאות והלכה, פרק ה סימן ב. בשנת תש"ן (1990) בדקו ד"ר דוד בלונדהיים (אז רופא במרכז הרפואי זיו בצפת, כיום פרופ' מנהל מחלקת קרדיולוגיה לא פולשנית במרכז הרפואי הלל יפה) וד"ר נילי ינאי (אז רופאה במרכז הרפואי העמק, כיום רופאה בכירה במחלקת נשים ויולדות ומומחית לאולטרה-סאונד במרכז הרפואי הדסה עין כרם), קבוצה של כשלושים נשים הרות שהיו מעל השבוע העשרים להריון, מול קבוצת ביקורת דומה של נשים לא הרות. המחקר נעשה במהלך צום תשעה באב בקרב נשים מקיבוצי עמק בית שאן ונבדקו בו מדדים שונים כגון לחץ דם, דופק, בדיקות דם לרמות של גלוקוז, נתרן ואשלגן, בדיקת שתן, תנועות עובר ואולטרה-סאונד לכמות מי השפיר, בתחילת הצום ובסופו. במחקר נמצא שאצל הנשים ההרות רמות הגלוקוז, הנתרן והאשלגן היו נמוכות מאשר בקבוצת הביקורת, בדיקת השתן הצביעה על התייבשות מהירה יותר, וכן היו פחות תנועות עובר לקראת סוף הצום, אך אף אחד מהמדדים לא הגיע לרמת סיכון. אצל אחת הנשים נמצאה לאחר ימים אחדים ירידה בכמות מי השפיר, ונאלצו ליילד אותה מוקדם מהצפוי. בדיעבד התברר שאותו הריון היה מלכתחילה הריון בסיכון והיה אסור לאפשר לה לצום. מסקנות מחקר זה היו שאין לצום השפעה מזיקה על האם או על העובר בהריון שאינו מוגדר כהריון בסיכון. המחקר לא פורסם כיוון שרצו לחזור עליו שוב כדי להגדיל את קבוצת המחקר אך הדבר לא יצא לפועל. אנו מודים לד"ר נילי ינאי על שהעבירה אלינו את ממצאי המחקר.בהתייעצות של רבני פוע"ה עם רופאי נשים מומחים (ד"ר קרן אופיר, פרופ' יצחק בליקשטיין, ד"ר אורית ברנהולץ, פרופ' רינת גבאי, ד"ר הילה הוכלר, ד"ר חזי הורן, ד"ר מישל הרמנו, פרופ' רלי הרשקוביץ, פרופ' אסנת וולפיש, פרופ' בועז וייס, ד"ר דן ולסקי, פרופ' דניאל זיידמן, ד"ר מרק זרח, ד"ר בני חן, ד"ר אהרן טבת, ד"ר אריאלה טויטו, ד"ר ציון טל, פרופ' שמחה יגל, ד"ר רקפת יואלי, ד"ר נילי ינאי, פרופ' יואב ינון, ד"ר דורון כבירי, פרופ' אייל סיון, פרופ' ארנון סמואלוב, ד"ר נעמה סרבניק, ד"ר גיל פומפ, פרופ' מיכאל קופרמינץ, ד"ר פול קליימן, ד"ר יעקב רבינזון, פרופ' אריאל רבל, ד"ר ברונו רוזן, ד"ר יהושע רוזנבלום, ד"ר פיליפ שווד, ד"ר מיכאל שטטמן, ד"ר חוה שרייבר), הבהירו הרופאים שכאשר אין בעיה רפואית מיוחדת, והאישה מתכוננת כראוי לצום, אין שום מניעה רפואית אמיתית לצום. רבני פוע"ה התייעצו עם רופאים אלו גם לגבי שאלות נוספות הקשורות לצום של מעוברות ביום הכיפורים. תשובות של חלקם יובאו גם להלן בהמשך פרק זה, ללא פירוט שמם. אמנם מחקר חדש שנעשה במרכז הרפואי סורוקה הצביע על כך שיש עלייה בשיעור הלידות המוקדמות בקרב נשים יהודיות ביום הכיפורים, ראה: Natalie Shalit, Roy Shalit, Eyal Sheiner, 'The effect of a 25-hour fast during the Day of Atonement on preterm delivery', The Journal of Maternal-Fetal Neonatal Medicine, 2015, 28:12, pp 1410-1413.אך ראה הרב אריה כץ, 'עוד על צום נשים מעוברות ביום הכיפורים', המעין נח, א (תשרי תשע"ח), עמ' 43–47, ובשו"ת שאגת כהן, חלק ג, סימן מב, שהראה כי ניתוח מדוקדק של תוצאות המחקר מצביע על כך שלמעשה אין שום הבדל בין שיעור הלידות המוקדמות שנצפה בשנות המחקר במרכז הרפואי סורוקה ביום הכיפורים לממוצע הארצי של שיעור הלידות המוקדמות באותן שנים. העלייה לכאורה בשיעור הלידות המוקדמות שנצפתה היא בטווח טעות הדגימה הסטטיסטית, וראה שם ראיות נוספות. ראה גם שו"ת שאגת כהן, חלק ג, סימן מג, וכן הרב אריה כץ, 'צום מעוברות ביום הכיפורים - תגובת עורך', תחומין מ (תש"פ) עמ' 419-414, ובשו"ת שאגת כהן, שם, סימן מד.

מעוברת בצומות הקלים

א. מעוברות פטורות מהצומות הקלים, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז². ויש מי שכתב שרק אם הן מצטערות הרבה – לא יתענו³. המנהג הוא שאינן מתענות בצומות האלה כלל⁴, ומכל מקום לא יאכלו כדי להתענג במאכל ובמשתה אלא רק כדי קיום הוולד⁵.

footnotes: ² ראה רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ג, ה. שו"ת הרשב"א החדשות מכתב יד, סימן מא, מרבי יצחק בן רבי יהודה, רבו של רש"י. מגיד משנה, שם, פרק ה, י. רבינו ירוחם (נתיב כז, חלק א) כתב שאסור למעוברת להתענות בצומות הללו. שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנד, ה.ראה רש"י (עירובין ק, ב, ד"ה 'צער עִבּור' , יומא מז, א, ד"ה 'איכא דאמרי' ) שכתב שסתם מעוברות חולות הן. ³ רמ"א, אורח חיים, סימן תקנ, א, על פי הגהות מימוניות, תעניות, פרק ה, א. ⁴ ערוך השלחן, אורח חיים, סימן תקנד, ז. שו"ת יחוה דעת, חלק א, סימן לה, והוסיף שבזמן הזה שירדה חולשה לעולם, אף לנוהגות כרמ"א יש להקל, והוסיף שאסור להן להחמיר על עצמן ולצום מפני שהן מחלישות את עצמן ואת העובר. מקראי קודש – תעניות, פרק א, ג, ובהערה יג, שם. ⁵ רמב"ם, שם. שו"ת הרשב"א, שם. שלחן ערוך, שם. וראה משנה ברורה (סימן תקנ, ס"ק ה) שכתב שלא יאכלו בשר ולא ישתו יין, אלא אם נצרך.

ב. יש שכתבו שהגדרת מעוברת לעניין זה לפוטרה מהצום, היא רק אחרי שלושה חודשי הריון שאז הוכר עוברה⁶. מכל מקום, אם האישה סובלת מהקאות, מבחילות, ממיחושי ראש ומחולשה, וקל וחומר בהריון בסיכון גבוה, היא פטורה מלצום כבר מתחילת ההריון⁷.

footnotes: ⁶ מור וקציעה, סימן תקנ. מועד לכל חי, סימן ט, יד. משנה ברורה, סימן תקנ, ס"ק ג. אך במקום צער כתבו שיש להקל להן לאחר ארבעים יום. שו"ת יחוה דעת, שם. ⁷ שו"ת יחוה דעת, שם. ראה גם מור וקציעה (שם) ומשנה ברורה (שם), שהקלו במקום חולשה או צער גדול, כבר מתחילת ההריון.

יום הכיפורים

עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, א

ג. ככלל, נשים מעוברות מתענות ומשלימות את הצום ביום הכיפורים⁸.

footnotes: ⁸ פסחים, נד, ב. ירושלמי, תענית פרק א, ה. טור ושלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, א, המצוטט כאן.

ד. כיוון שבזמננו יש רופאים שנוטים לייעץ לנשים מעוברות שישתו ביום הכיפורים, יש מי שהורה שכל מעוברת, עד תחילת החודש התשיעי, צריכה לשתות לשיעורים⁹. אולם למעשה, כיוון שאין כל הוכחה שאצל אישה מעוברת בריאה, שההריון שלה תקין, ואין לה סיפור קודם של הפלות עקב הצום, שצום עלול להזיק לה או לגרום להפלה – הרי גם בזמננו נשאר דין תורה, שמעוברת בריאה חייבת לצום ביום הכיפורים¹⁰, וראה להלן הדרכה מעשית כיצד לנהוג.

footnotes: ⁹ הרב ישראל יעקב פישר, דבריו הובאו בהסכמתו לספר פני ברוך – ביקור חולים, הערה יב; וכן העיד בשמו הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דרכו של הגרש"ז בהלכות רפואה ופיקוח נפש', אסיא נז-נח (כסלו תשנ"ז), עמ' 56–58, וברפואה, מציאות והלכה, סימן ה, פרק ב, הערה 14; כך גם הורה הרב פישר לרב מנחם בורשטין, והוסיף שהוא סבור שאחוז ההפלות בדורות האחרונים עלה עלייה ניכרת כיוון שהנשים כיום רגישות יותר מבעבר, ולכן יש מקום להקל להן. הרב אברהם שפירא, בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין האם לפסוק כך למעשה, אמר שבוודאי אין לקבל פסיקה גורפת כזאת, כנגד המקובל, אך הדגיש שכל פוסק צריך לדעת שיש פסק כזה. וראה מקראי קודש – יום הכיפורים (פרק ט, הערה כז), שכתב שיש מורי הוראה שמורים כך בחודשים השביעי והשמיני, והרב אביגדֹר נבנצל, הורה שמעוברת החוששת, יכולה לסמוך עליהם. וראה שו"ת שיח נחום (סימן לו), שהתיר מהחודש החמישי, ואף בחודש התשיעי.ראה גם הרב משה צוריאל, 'צום נשים הרות ביום הכיפורים', תחומין לז (תשע"ז), עמ' 71–81, שהורה על סמך המחקר בסורוקה שהובא לעיל, הערה 1, שאישה מעוברת שחוששת שהצום עלול להזיק לעוברה, יכולה לסמוך על פסקי הרב ישראל יעקב פישר ושו"ת שיח נחום, ולשתות לשיעורים. אך ראה לעיל בהערה הנ"ל את ההשגות על נכונות מסקנות המחקר, וראה עוד במאמרו של הרב אריה כץ (בהערה הנ"ל, עמ' 48–50) המשך הדיון בינו לבין הרב צוריאל. ¹⁰ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יז, סימן כ, ד. שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, י. חזון עובדיה, ימים נוראים, עמ' רפז, ה, ס"ק ה. הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריז, ס"ק א, עמ' תשלג; דברי הרב אויערבאך הובאו גם בהליכות שלמה, מועדי השנה, פרק ו, א; וראה גם פרופ' אברהם סופר-אברהם, 'דיני החולה ביום הכיפורים', ספר אסיא ט, עמ' 114–115. הרב מרדכי אליהו והרב אביגדֹר נבנצל, דבריהם הובאו במקראי קודש, שם. אנציקלופדיה הלכתית רפואית, שם, עמ' 18. הרב שמואל הלוי ואזנר, 'חולים ביום הכיפורים – קווים כלליים לענין הצום', אסיא קט-קי (אייר תשע"ח), עמ' 7. ראה גם לעיל, הערה 1.הרב ד"ר מרדכי הלפרין (רפואה, מציאות והלכה, שם, וקודם לכן 'דרכו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בהלכות רפואה ופיקוח נפש', אסיא נז-נח, כסלו תשנ"ז, עמ' 58–61) כתב שלדעתו דווקא צום בחודש התשיעי עלול לגרום לזירוז הלידה וכתוצאה מכך גם לסיכון היולדת, כיוון שכאשר היולדת מגיעה ללידה במצב של גירעון נוזלים כתוצאה מהצום היא עלולה להיות ברמת סיכון גבוהה יותר בלידה; ראה שם פירוט טעמיו באריכות. לכן לדעתו מעוברת בחודש התשיעי צריכה לשתות לשיעורים כבר מהבוקר כדי למנוע התייבשות וצירים מוקדמים. הרב הלפרין כתב שהרב שלמה זלמן אויערבאך לא הסכים לדבריו משום "שהחשש שהתיבשות עקב הצום ואיבוד דם בזמן הלידה ביום הכיפורים עלולים לסכן אותה הוא חשש קטן מאוד, ולא ייתכן שמדיני התורה הקדושה קבעו חז"ל שהיא חייבת לצום... לו היה הצום מסכן אותה. ואין לנו להתיר באופן כוללני (לאכול או אפילו רק לשתות) את מה שחז"ל אסרו במפורש". בהמשך דבריו כתב שהרב אויערבאך אמר לו בשיחה טלפונית, שלדעתו "אין להורות היתר כללי, אך כל אשה שיש לגביה חשש שתגיע מיובשת ללידה, יש להתיר לה לשתות פחות מכשיעור" (ההדגשה במקור). לדעת הרב ד"ר הלפרין יש כאן "הבדל ברור בין הוראה כללית המחייבת את כלל המעוברות לצום ביום הכיפורים גם בזמן הזה, לבין הלכה פרטית, הנוגעת אולי לחלק גדול מן המעוברות בסוף הריונן, המתירה, או אף המורה להן, לשתות פחות מכשיעור ביום הכיפורים". וראה נשמת אברהם, שם, עמ' תשלא-תשלב, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב יהושע נויבירט, שהורו במפורש שאף בחודש התשיעי צריכה לצום, וכן הרב אויערבאך בהליכות שלמה, שם, הערה ב; וכן הורה גם הרב אביגדֹר נבנצל (דבריו הובאו במקראי קודש, שם). גם הרב ישראל יעקב פישר, שהורה להקל במהלך ההריון (כמובא לעיל, הערה 9), לא הקל בחודש התשיעי.

ה. למרות האמור לעיל, כיוון שיש מקרים שבהם עלולים להיות סיכונים לאישה ולעובר עקב הצום, יש לוודא מראש עם רופא ועם פוסק הלכה האם מותר לאישה לצום, והאם היא צריכה לאכול או לשתות כדרכה או לשיעורים, כפי שיבואר בהמשך. הגדרת רופא לעניין זה היא כשהוא נותן לכל אישה תשובה אישית לפי מצבה הרפואי, ולא כשהוא מורה לכלל הנשים ההרות שלא לצום.

ובדבר חולה שעתה אין במחלתו סכנה אבל עלול מזה לבא למחלה אחרת שהיא מסוכנת... לעניות דעתי מאחר שמחלה זו שיש לו היא גורמת שיחלה בעוד מחלה מסוכנת, יש להחשיב גם מחלה זו למסוכנת, אף שאם נדע שלא יחלה יותר אין במחלה זו סכנה, כיוון שאם לא יתרפא ממחלה זו אפשר שיסתכן במחלה אחרת הרי ממילא הויא מחלה זו סכנה להחולה בזה. שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג, סימן צא

ו. חולה שאין בו סכנה כעת אבל ללא טיפול הוא עלול להיכנס לסכנה, נחשב כבר כעת לחולה מסוכן ומחללים עליו את יום הכיפורים כדי למנוע ממנו סכנה. ממילא, אם יש מצב כזה אצל אישה מעוברת, מחללים עליה את יום הכיפורים כדי למנוע ממנה סכנה עתידית¹¹. ויש מי שהורה שעצם המציאות של חולה שאין בו סכנה בתוספת הריון, נחשבת לעניין הצום כחולה שיש בו סכנה ולכן תאכל לשיעורים¹².

footnotes: ¹¹ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג, סימן צא, המצוטט כאן. ראה שיעורי תורה לרופאים (חלק ד, סימן רל), שחילק בין מצב שבו אין שום סכנה כעת לבין מצב של מחלה שכעת אין בה סכנה. במצב הראשון, שאין שום סכנה ובדרך כלל לא אמורה להתפתח סכנה – אין חוששים לסכנה עתידית. במצב השני, של מחלה שכעת אין בה סכנה, אבל עלולה להתפתח סכנה בגלל המחלה – חוששים לסכנה. ¹² הרב שמואל הלוי ואזנר, אסיא, שם.

עוברה שהריחה, לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, ב

ז. מעוברת שנתקפה תאווה לאכול, מזכירים לה שיום הכיפורים הוא, ואם לא נתיישבה דעתה – נותנים לה מעט טיפות מהרוטב של המאכל לתוך פיה, ואם לא נתיישבה דעתה – מאכילים אותה מהרוטב פחות מכשיעור, ואם לא נתיישבה דעתה – נותנים לה מהמאכל עצמו פחות מכשיעור, עד שתתיישב דעתה¹³. כך על פי העיקרון ההלכתי – 'הקל הקל תחילה', שמשמעותו היא שגם אם כבר מגיע מצב שבו מתירים את מה שאסור בדרך כלל, בכל זאת מנסים לבצע זאת במינימום האיסור האפשרי. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך הקל הקל תחילה.

footnotes: ¹³ משנה ברורה, סימן תריז, ס"ק ד, על פי יומא, פב, א-ב, ושלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריז, ב, המצוטט כאן.

דוגמאות מעשיות לצורך להקל למעוברת ביום הכיפורים¹⁴

footnotes: ¹⁴ ראה ד"ר אלי יוסף שוסהיים, 'צום יום כיפור על פי ההלכה', בתוך מועדי קודש, עמ' שז-שיא, שהביא את פירוט קבוצות המחלות שבהן הצום לא רצוי וייתכן שיביא את החולה לכלל סכנה. כמו כן הביא שם המלצות להקלה על הצום והתייחס לנטילת תרופות ביום הכיפורים.

הדוגמאות דלהלן לא סוקרות את כלל המצבים הרפואיים אלא הן דוגמאות נפוצות. חשוב לקבל בכל מקרה ייעוץ רפואי ופסיקה אישית.

בחלק מהדוגמאות תובא הוראה על שתייה או על אכילה לשיעורים. פירוט על שתייה ואכילה לשיעורים יובא להלן, עמ' 65–64. בחלק מהדוגמאות יובא שהמעוברת תשתה לשיעורים כיוון שבדרך כלל שתייה מזינה לשיעורים עשויה להספיק, אך אם ההוראה הרפואית מצריכה גם אכילה לשיעורים יש לנהוג על פיה.

התייחסות לצום יום הכיפורים במהלך טיפולי פוריות הובאה לעיל בכרך השני, פרק מט – 'הפריה חוץ גופית (IVF)', עמ' 353.

אחרי הפריה חוץ גופית

ח. אישה מעוברת שהרתה כתוצאה מהפריה חוץ גופית (IVF) צריכה לשתות ביום הכיפורים שתייה מזינה לשיעורים במשך השבועות הראשונים של ההריון עד להופעת דופק. הטעם הוא שיש חשש לסיכון מוגבר לעובר בתחילת הריון מהפריה חוץ גופית¹⁵. הלכה זו נכונה גם אם טרם ידוע אם החזרת קדם העוברים הצליחה. ההיתר קיים רק בהחזרת קדם עוברים טריים לאחר שאיבת ביציות, ולא בהחזרת קדם עוברים מוקפאים¹.

footnotes: ¹⁵ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' תשלג; ובסימן תריח, עמ' תשסב; וכן בהליכות שלמה, מועדי השנה, פרק ו, הערה ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד באלול תשס"ג. בעבר היה מקובל לנהוג כך בטווח של עד שנים עשר שבועות מתחילת ההריון, אך לאחר התייעצות עם רופאים רבים (מתוך הרשימה שבהערה 1) התברר שלכל המאוחר, לאחר שלב הופעת הדופק, דינו של הריון מהפריה חוץ גופית זהה להריון רגיל. ראה גם הרב ידידיה לביא, 'צום לנשים שעוברות טיפולי פוריות', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 49-48. ¹ הרב ידידיה לביא, שם.

דימומים במהלך הריון

ט. מעוברת שמדממת ביום הכיפורים, אפילו דימום קל, ובעיקר כאשר הדימום מופיע בחודשים הראשונים להריון, צריכה לשתות לשיעורים¹⁶. אישה שדיממה במהלך ההריון, והפסיקה לדמם לפני יום הכיפורים, תשאל את הרופא המטפל כיצד עליה לנהוג.

footnotes: ¹⁶ שבת שבתון, ס"ק יט. הרב שמואל הלוי ואזנר, אסיא, שם. הוראת רבני פוע"ה לאחר קבלת חוות דעת רפואית של רופאי נשים מומחים.

לאחר פעולה פולשנית

י. אישה שעברה בדיקה או פעולה פולשנית במהלך ההריון, כגון הפחתת עוברים¹⁷, סיסי שִליה, דיקור מי שפיר¹⁸, תשתה לשיעורים עד שבוע לאחר ביצוע הפעולה הרפואית, אלא אם כן קיבלה הוראה אחרת מהרופא¹⁹.

footnotes: ¹⁷ הסבר הובא לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 52–51. ¹⁸ הסבר על בדיקות אלו יובא להלן, פרק ס – 'בדיקות בהריון', עמ' 98–96. ¹⁹ הנחיית רבני פוע"ה, לאחר התייעצות עם רופאי נשים רבים (מתוך הרשימה לעיל, הערה 1).

סוכרת הריונית

יא. אישה שסובלת מסוכרת הריונית שאינה מאוזנת על ידי דיאטה מתאימה ולכן היא מטופלת בטיפול תרופתי, צריכה לאכול ולשתות על פי הוראת הרופא המטפל, ובמידת האפשר תאכל ותשתה לשיעורים. אם הסוכרת מאוזנת על ידי דיאטה ללא צורך בטיפול תרופתי, יש מקרים שבהם מותר לה לצום²⁰, או לאכול ולשתות לשיעורים בלבד, והיא צריכה להתייעץ על כך עם רופא מומחה להריון בסיכון²¹.

footnotes: ²⁰ ראה ד"ר יוסף קליינמן, 'מדריך לחולי סכרת ביום הכיפורים', עמ' 71–72, שהביא דוגמאות לכך שאין מניעה שאישה הסובלת מסוכרת הריונית תצום. ד"ר קליינמן היה מנהל המערך הפנימי של המרכז הרפואי ביקור חולים. לדבריו, בעבר היה מקובל שכל חולה בסוכרת המטופל באינסולין הוא בגדר חולה שיש בו סכנה ולכן אסור לו לצום. אך כיום יש תרופות אינסולין חדשות דוגמת 'לנטוס' אשר מאזנות את רמת הסוכר בדם ולכן החולה הסוכרתי יוצא מגדר חולה שיש בו סכנה לגדר של חולה שאין בו סכנה. ²¹ הנחיית רבני פוע"ה, לאחר התייעצות עם רופאי נשים רבים (מתוך הרשימה לעיל, הערה 1). בחלק מהמרכזים הרפואיים יש מרפאות מיוחדות לטיפול בסוכרת הריונית, ובחלקם הטיפול ניתן במסגרת של מרפאות לטיפול בהריון בסיכון גבוה. וראה הרב ליאור שגב, 'חולת סוכרת היריון שצריכה לאכול ביום הכיפורים - האם עדיפה אכילה לשיעורים או הפחתת מדידות סוכר?', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 84-77, שאם כדי להסתפק באכילה בשיעורים במקום אכילה כדרכה היא תצטרך לבצע יותר בדיקות דם במהלך הצום, בכל זאת עדיף שתמדוד מאשר שתאכל כדרכה, על סמך דברי קובץ הערות (סימן יח) ושבת שבתון (עמ' רכד-רכה) שכן יש דעות שמלאכה בשבת וביום הכיפורים הותרה במקום פיקוח נפש, ואילו הצום רק נדחה מפני פיקוח נפש (ראה אוצר המושגים, ערך שבת דחויה או הותרה אצל פיקוח נפש), אך בכל מקרה תבצע את בדיקת הדם בשינוי.

הפלות

יב. אישה שהפילה בעבר עקב הצום תשתה לשיעורים²². יש סוברים שכל אישה שהיו לה הפלות חוזרות גם אם לא היו מחמת צום, והרופאים חוששים שמא תיגרם הפלה נוספת מחמת הצום, צריכה לשתות לשיעורים כדי לשמור על ולדה²³, וכך יש לנהוג כיוון שחמירא סכנתא מאיסורא. השלמה: אולם אם ידוע שההפלות היו על רקע עוברי (כגון פגם גנטי בעובר), ולא על רקע אימהי, תצום כרגיל¹.

footnotes: ²² ארחות חיים (ספינקא, סימן תריז, ס"ק א; דבריו הובאו בשמירת שבת כהלכתה, שם, הערה לג, וכן בפני ברוך – ביקור חולים, סימן ד, יג) כתב שאישה שהפילה פעמיים מחמת התענית יש להקל לה שלא תתענה, ותאכל לשיעורים. וכן הסכים שו"ת ציץ אליעזר (חלק יז, סימן כ, ד). ההתייחסות במקורות הנ"ל הייתה לשתי הפלות שנגרמו כתוצאה מהצום, אך למעשה, כאשר האישה חוששת, יש להקל לה גם לאחר הפלה אחת בלבד. ²³ נחלת דוד, קונטרס יד שאול, סימן ג, דבריו הובאו בשמירת שבת כהלכתה, שם. הרב שמואל הלוי ואזנר, אסיא, שם. ¹ הרב אלחנן לואיס, 'צום יום הכיפורים אחרי הפלות חוזרות', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 66-61, על פי חוות דעתם של רופאים רבים מהרשימה שבהערה 1. וראה שם, שככל הנראה גם בחלק מהגורמים האימהיים אין משמעות לצום, אך כיוון שהדבר אינו מוכח מחקרית, יש להחמיר ולשתות לשיעורים, ומכל מקום, אם רצונה בכך, במצבים כאלה היא רשאית לצום. זאת על פי הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, ס"ק ה, שבמקום שהחשש לפיקוח נפש הוא רק חשש של מיעוט, מותר לצום.

הריון רב עוברי

יג. בהריון של יותר מעובר אחד יש חשש גדול יותר ללידה מוקדמת או להפלה. לכן החל מתחילת השליש השני להריון היא צריכה לשתות לשיעורים כדי למנוע התייבשות²⁴.

footnotes: ²⁴ הוראת רבני פוע"ה לאחר התייעצות עם רופאי נשים מומחים. ראה גם הרב יצחק ניסים, 'צום יום הכיפורים לאישה בהריון מרובה עוברים', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 76-72. התייחסות לצום אחרי הפחתת עוברים הובאה לעיל, הלכה ‎י.

מיעוט מי שפיר

יד. מעוברת שיש לה מיעוט מי שפיר נמצאת בסיכון יתר לעובר. לכן היא צריכה לשתות שתייה מזינה לשיעורים²⁵.

footnotes: ²⁵ הוראת רבני פוע"ה לאחר התייעצות עם רופאי נשים מומחים. כאן יש להדגיש את הצורך בשתייה מזינה מפני שאין כאן רק חשש של התייבשות ושל לידה מוקדמת אלא גם חשש לעובר.

אישה שאינה מרגישה תנועות עובר

יד*. מעוברת שאינה מרגישה תנועות עובר, תשכב על צד שמאל ותנסה להרגיש תנועות. אם אחרי חצי שעה עדיין לא הרגישה תנועות, עליה לשתות שתייה ממותקת אפילו יותר מכשיעור, אך תעשה הפסקה קצרצרה של כמה שניות בין לגימה ללגימה¹.

footnotes: ¹ הרב בנימין דוד, 'אישה שאינה מרגישה תנועות עובר - מה תעשה ביום הכיפורים', שו"ת רבני פוע"ה - יום הכיפורים, עמ' 56-51.

קרישיות יתר

יד(א). מעוברת שנמצאת בסיכון לקרישיות יתר, תשתה שתייה מזינה לשיעורים¹.

footnotes: ¹ ראה הרב אליהו האיתן, 'צום יום הכיפורים לאישה שסובלת מקרישת יתר', שו"ת רבני פוע"ה - יום הכיפורים, עמ' 60-57, שרופאים רבים (מתוך הרשימה דלעיל, הערה 1) חיוו דעתם בנושא, ולדעת חלקם יש צורך חיוני בשתייה.

חוסר בברזל

יד(ב). מעוברת שיש לה חוסר בברזל, אם רמת ההמוגלובין שלה בדם נמוכה מ-9 גרם לדציליטר, תשתה לשיעורים. מעל 10 גרם לדציליטר תצום כרגיל. בין 9 ל-10, תצום רק אם אינה סובלת מתופעות אנמיה, כגון חולשה, עייפות וסחרחורות¹.

footnotes: ¹ הרב נתנאל מימון, 'צום יום הכיפורים לאישה מעוברת עם המוגלובין נמוך', שו"ת רבני פוע"ה - יום הכיפורים, עמ' 71-67. לאחר התייעצות עם רופאי נשים רבים (מתוך הרשימה שמופיעה בהערה 1).

צירי לידה

טו. מעוברת שיש לה צירים מוקדמים, צריכה לשתות²⁶. התייבשות עלולה לגרום לצירים. צירים מוקדמים עלולים לגרום ללידה מוקדמת, על כלל המשמעויות הבעייתיות שעלולות להיות לכך. ויש מי שהורה שהוא הדין גם במקרה שהיא מרגישה סחרחורת או לחץ באזור הבטן, ומכל מקום תשתה לשיעורים²⁷.

footnotes: ²⁶ הוראת רבני פוע"ה לאחר התייעצות עם רופאי נשים מומחים. לכתחילה תשתה בשיעורים, אך אם אין די בכך – תשתה כרגיל. ²⁷ הרב שמואל הלוי ואזנר, אסיא, שם.

טז. אם החלו צירי לידה סדירים ביום הכיפורים, האישה חייבת לשתות. כדי שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, תשתה לשיעורים אך ברווחי זמן קצרים מאוד, כפי שיבואר להלן, הלכה ‎כב²⁸. וייתכן שבמצב כזה האישה צריכה לשתות כרגיל ולא לשיעורים²⁹.

footnotes: ²⁸ הרב מרדכי אליהו, הוראה בעל פה לרב מנחם בורשטין. ²⁹ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' תשלא.

יז. מעוברת שיש לה ספק אם כבר החלו לה צירים, יש מי שהורה שתשתה שתייה מרה בכמות גדולה³⁰.

footnotes: ³⁰ הוראת הרב יעקב אריאל לרב מנחם בורשטין. טעמו – שתייה לשיעורים אסורה, כיוון שגם חצי שיעור אסור מן התורה, אך מתירים אותה מחשש ספק פיקוח נפש. לעומת זאת, שתייה מרה פטורה מצד עצמה גם ללא חשש פיקוח נפש, לכן במקום שיש ספק, עדיף להשתמש בדרך זו.

יום הכיפורים – הוראות מעשיות¹

footnotes: ¹ ראה גם הרב מנחם בורשטין, 'מדריך הלכתי מעשי לרב הפוסק בהלכות יום הכיפורים', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 20-11.

יש הקבלה מסוימת בין ההוראות למעוברת ביום הכיפורים לבין ההוראות למניקה ביום הכיפורים. פירוט ההוראות למניקה יובא להלן, פרק עג – 'הנקה ביום הכיפורים ובתעניות', מעמ' 332 ואילך.

יח. עיצומו של יום מכפר – גם מי שלא יכול לצום ביום הכיפורים, מחמת חשש לפיקוח נפש, עצם היום מכפר עליו³¹.

footnotes: ³¹ טורי זהב, אורח חיים, סימן רפח, ס"ק ג.

יט. שתייה לעומת אכילה – בדרך כלל הצורך בשתייה חיוני יותר מאשר הצורך באכילה. אם לחולה די בשתייה בלבד, אין היתר לאכול. לכן בכל מקרה שמאכילים חולה ביום הכיפורים יש לשקול אם הוא צריך גם לאכול וגם לשתות, או אם די לו בשתייה בלבד³².

footnotes: ³² שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, ו, על פי שו"ת בנין ציון, סימן לד, ובאור הלכה, סימן תריח, ח.

אכל או שתה פחות משיעור זה³³, אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור – אין חייבין כרת אלא על כשיעור. משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ג

footnotes: ³³ שיעור האיסור שחייבים עליו יפורט בהלכות הבאות.

כ. אכילה ושתייה לשיעורים³⁴ – כשההוראות הרפואיות לחולה, למעוברת או למניקה הן שחייבים לאכול או לשתות, עדיף, אם אפשר, לאכול ולשתות לשיעורים. הכוונה היא שיאכלו או שישתו פחות מכשיעור, ימתינו מעט, ואז ימשיכו לאכול או לשתות פחות מכשיעור³⁵. הרעיון הוא שאיסור אכילה ושתייה הוא בשיעור מסוים. גם כשאוכלים או שותים פחות משיעור כזה – האיסור קיים אך במידה פחותה, ולכן גם אין נענשים עליו. אם חייבים לאכול או לשתות, עדיף לעשות זאת באופן הפחות חמור. המינוח ההלכתי לכך הוא – 'הקל הקל תחילה'.

footnotes: ³⁴ עיקרון הלכתי, ראה באוצר המושגים, ערך אכילה ושתייה לשיעורים, וכן ערך הקל הקל תחילה. ראה הרב אריה כץ, 'גדרי אכילה ושתייה לשיעורים ביום הכיפורים', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 39-30. ³⁵ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריח, ז-ח.

כא. שיעור אכילה לשיעורים – השיעור הוא פחות מככותבת הגסה, והוא בנפח של כשני שלישי ביצה³⁶, דהיינו כ-32 סמ"ק³⁷, ויש אומרים 30 סמ"ק³⁸. זמן ההמתנה בין אכילת שיעור כזה לאכילת השיעור הבא הוא כדי אכילת 4 ביצים³⁹, והוא תשע דקות מסוף האכילה האחת לתחילת האכילה השנייה. כאשר הרופא קובע שעל החולה לאכול כמויות גדולות יותר, מוטב לצמצם את זמן ההמתנה בין סוף אכילת שיעור לתחילת אכילת השיעור הבא לפי הצורך⁴⁰, ועד לשתי דקות, מאשר להגדיל את הכמויות בכל אכילה ולעבור את השיעור⁴¹.

footnotes: ³⁶ שלחן ערוך, שם, ז. וראה מגן אברהם, שם ס"ק ו, ומשנה ברורה, שם ס"ק יח, שהשיעור האמיתי הוא מעט יותר מזה, שהרי בסימן תריב, ב, כתב השלחן ערוך, שככותבת הגסה היא מעט פחות מכביצה. ³⁷ שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, יט-כ. ³⁸ שיעורי תורה, סימן ג, י. וראה שם (יא) שבשעת הצורך אפשר להקל עד 38 סמ"ק, ואם גם זה אינו מספיק, אפשר להקל עד 48 סמ"ק. אך ראה הרב אריה כץ, שם, עמ' 34-32, ששיעור הביצה האמיתי כלל הנראה קטן בכ-13% מהשיעור שמוזכר בשיעורי תורה, ולכן אין להקל בשום אופן מעבר ל-40 סמ"ק. הרב שמואל הלוי ואזנר, 'חולים ביום הכיפורים – קווים כלליים לענין הצום', אסיא קט-קי (אייר תשע"ח), עמ' 10. וראה סיכום השיטות במקראי קודש – הלכות יום הכיפורים, פרק ו, ג. ³⁹ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריב, ד. וראה שם שיש אומרים עד שלוש ביצים. אך ראה משנה ברורה (שם ס"ק ח) שכיוון שמדובר באיסור תורה, יש לנהוג כדעה המחמירה. ⁴⁰ יש פוסקים שנתנו זמני ביניים שונים בין 9 דקות ל-2 דקות. פירוט מובא באנציקלופדיה תלמודית, חלק א, ערך 'אכילת פרס', וכן במקראי קודש, שם, הערות יב-יג. ⁴¹ שמירת שבת כהלכתה, שם, יט. וראה שם (הערה ע) ומקראי קודש (שם, הערה יב) פירוט השיטות השונות.

כב. שיעור שתייה לשיעורים – השותה מלֹא לוגמיו ביום הכיפורים חייב, ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ולא מלֹא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלֹא לוגמיו⁴². למעשה יש למדוד את כמות הנוזלים שנכנסת בלחי אחת מלאה, אצל אדם ממוצע השיעור הוא כ-40–45 סמ"ק⁴³, ולשתות כמות כזאת כל 9 דקות. אם ההשתהות ארוכה מדי לחולה, אפשר לצמצם את זמן ההמתנה בין שתייה לשתייה לשניות אחדות⁴⁴. מי שמתקשה למדוד שיעורי שתייה וזמנים, יכול למלא כוס ולשתות ממנה לאט לאט בכפית קטנה⁴⁵, כיוון שבאופן כזה הכמויות המצטברות תהיינה פחות מכשיעור. באופנים כאלה אפשר לשתות כמויות גדולות מאוד⁴⁶.

footnotes: ⁴² שלחן ערוך, שם, ט. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך מלוא לוגמיו. ⁴³ שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, כב. וכתב בנשמת אברהם (אורח חיים, סימן תריב, עמ' תשכד, ט) בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שכיוון שקשה למדוד ימלא החולה את כל הפה במים ככל יכולתו, והחצי מזה הוא בוודאי פחות ממלא לוגמיו. עדיף לעשות מדידה זו מערב יום הכיפורים (משנה ברורה, תריח, ס"ק כא), אך אם לא עשה כן, מותר לעשות זאת אף ביום הכיפורים עצמו (ראה שמירת שבת כהלכתה, שם).אם אין אפשרות למדוד, ראה הרב שמואל הלוי ואזנר, אסיא, שם, שנתן שיעור כללי של 35 סמ"ק. ⁴⁴ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריח, ח; שם, תריב, י, שהביא שתי דעות לגבי שתייה, האחת – שצריך להמתין כדי אכילת פרס כמו באכילה, והאחרת – שדי להמתין כדי שתיית רביעית שהוא זמן מועט ביותר. ⁴⁵ ראה שמירת שבת כהלכתה, שם. ⁴⁶ לעתים הגורמים הרפואיים אינם מודעים לכך שאפשר לאכול ולשתות לשיעורים כמויות המספיקות לחולים, ולכן הם מדריכים אותם לשתות ולאכול כרגיל. הסבר מדויק לרופא עשוי לאפשר אכילה ושתייה לשיעורים לפחות באופנים המקלים.

כג. חישוב הכמויות לפי הצורך – גם באכילה או בשתייה לשיעורים, התירו לשתות את הכמות הנדרשת ולא מעבר למה שצריך. לכן יש לשאול את הרופא על כמות האוכל או הנוזלים הדרושה לחולה במשך יום הכיפורים, בין אם הוא אוכל ושותה לשיעורים ובין אם אוכל ושותה כרגיל⁴⁷.

footnotes: ⁴⁷ שמירת שבת כהלכתה, שם, ו; שם, כח. בשו"ת בנין ציון (סימן לד) ובבאור הלכה (סימן תריח, ח) כתבו כן רק לגבי אכילה יותר מכשיעור. ראה גם הרב יוסף איתן, 'מעמדם של הפטורים מצום יום הכיפורים', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 22.

כד. לאחר שהחולה המסוכן אכל או שתה ונתיישבה דעתו, אסור לו לאכול בהמשך היום, ולא אומרים כיוון שהותר מקצת היום הותר כולו⁴⁸. ברור שאם נתחדשה הסכנה, עליו לאכול או לשתות שוב.

footnotes: ⁴⁸ משנה ברורה, סימן תריז, ס"ק ז.

כה. איכות האכילה והשתייה – מצד ההלכה מה שקובע לגבי שיעור האוכל או השתייה היא הכמות ולא האיכות. לכן, אם יש לאישה היתר לשתות, עדיף שתשתה משקים מזינים שיחזקו אותה. לדוגמה, תשתה מרק סמיך או מיץ פירות מרוכז וכדומה, ועל ידי כך תוכל לאפשר לעצמה, בסיכומו של דבר, לשתות פחות. כך גם לגבי אכילה⁴⁹.

footnotes: ⁴⁹ נשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריב, עמ' תשטז; סימן תריח, עמ' תשנט, 20. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ז בתמוז תשס"ג. הרב הוסיף טעם לכך שאין צורך שתשתה דווקא מים, כיוון שמדובר ביום טוב, בשונה מתשעה באב, שבו היתר לשתות מוגבל לשתיית מים. ראה להלן, הלכה ‎נ. ראה גם הרב יוסף איתן, שם, עמ' 24-23.

כו. מאימתי להתחיל לשתות או לאכול – ביום הכיפורים עדיף לאכול ולשתות לשיעורים כבר מהבוקר, ואם צריך – אפילו מהערב, מאשר לצום בבוקר, ועקב כך להיכנס לגדר סכנה וצורך לאכול ולשתות כרגיל⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד, סימן קכא. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, פרק טו. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, עמ' תשמא; וכן בשמירת שבת כהלכתה, פרק לט, כה. וראה חיי אדם, כלל קמה, כט, ובאור הלכה, סימן תריח, א. ראה גם הרב יוסף איתן, שם, עמ' 24-23.

כז. לצום או ללכת לבית הכנסת – מוטב להישאר ביום הכיפורים בבית ולצום, מאשר ללכת לבית הכנסת ולהתעייף ולרעוב יותר, ואז יהיה החולה מוכרח לאכול או לשתות⁵¹.

footnotes: ⁵¹ שו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן כג. שו"ת שיח נחום, סימן לו. תורת היולדת, פרק נ, ז. נשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריב, עמ' תשלד, 4. הרב עובדיה יוסף, דבריו הובאו במקראי קודש – יום הכיפורים, פרק ט, לח. וראה בנשמת אברהם, שם, תשובת הרב יהושע נויבירט בעניין זה. הרב שמואל הלוי ואזנר, 'חולים ביום הכיפורים – קווים כלליים לענין הצום', אסיא קט-קי (אייר תשע"ח), עמ' 7. ראה גם הרב יוסף איתן, 'שם, עמ' 26-25.וראה בנשמת אברהם, שם, שעל פי דברי שמירת שבת כהלכתה (הובאו לעיל, הלכה ‎כג), שאפילו מי שהותר לו לשתות לשיעורים, אין לו לשתות יותר ממה שצריך, ואין לו ללכת לבית הכנסת אם הדבר יגרום לו שיצטרך לשתות או לאכול פעם נוספת, אפילו פחות מכשיעור.לעומת זאת, ראה פניני הלכה – ימים נוראים (פרק ח, ה) שכתב שאדם שצריך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, ואם יישאר בבית יוכל להסתפק בשיעורים בלבד, ואם ילך לבית הכנסת יצטרך לאכול או לשתות כדרכו, בכל זאת עדיף שילך לבית הכנסת, שלא כמשמעות דברי הפוסקים שהובאו לעיל. טעמו הוא שחלק מהראשונים לא הזכירו את נושא האכילה והשתייה לשיעורים כלל. לכן אף על פי שלכתחילה יש ללכת על פי פסק שלחן ערוך על אכילה ושתייה בשיעורים, מכל מקום זה גדר של הידור שאינו קודם לתפילה בבית הכנסת. למעשה, הפסיקה ההלכתית המקובלת אינה רואה באכילה או בשתייה לשיעורים הידור בלבד אלא דין גמור, כפי שכתב הבאור הלכה (סימן תריח, ח) בשם שו"ת בנין ציון (סימן לד), שמי שדי לו בפחות מכשיעור ואוכל או שותה יותר מכשיעור, חייב כרת. אחרי התייעצות של הרב מנחם בורשטין עם הרב מרדכי אליהו ועם פוסקים נוספים על חשיבות התחושה של שהייה בבית הכנסת ביום הכיפורים, הוצע שאדם כזה, שחשובה לו מאוד התפילה בבית הכנסת, וגר בקרבת מקום לבית הכנסת, יגיע לבית הכנסת ברכב לפני כניסת הצום, לתפילת 'כל נדרי', ואם יתאפשר לו יוכל להגיע גם לנעילה, ויבדיל מיד בצאת הצום. מלבד זאת, יש מצבים שבהם האישה מעדיפה ללכת לבית הכנסת, כגון אם בית הכנסת ממוזג.

כח. עזרה בטיפול בילדים – ברור שעדיף שהמעוברת תשיג עזרה ליום הכיפורים כדי למנוע ממנה את הצורך לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אפילו לשיעורים, אפילו פעם אחת. ופשוט שאם אינה משיגה עזרה, על בעלה להישאר בבית כדי לסייע לה ככל שיידרש⁵², מפני שהאפשרות של האישה לצום עולה במעלתה על התפילה במניין של בעלה.

footnotes: ⁵² שו"ת דבר חברון, אורח חיים, סימן תקעח. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק יח, לב. הרב אביגדֹר נבנצל, דבריו הובאו במקראי קודש, שם, הערה קמ. ראה גם הרב יוסף איתן, שם, עמ' 26.

חולה אומר צריך, ורופא אומר אינו צריך – שומעין לחולה, מאי טעמא – "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י). יומא פג, א

כט. נאמנות החולה – מאכילים את החולה על פי דבריו כשאומר שהוא צריך לאכול או לשתות, אף על פי שאין ניכר לסובבים את החולה שבאמת יש בו סכנה. אין לחשוש שמא החולה לא מדייק בדבריו ושמא באמת אין בו סכנה, כיוון שמחללים שבת ומאכילים חולה ביום הכיפורים גם בספק פיקוח נפש⁵³.

footnotes: ⁵³ יומא פג, א, המצוטט כאן. שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תריח, א. הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריז, עמ' תשלז, ו) הורה שבמקרה כזה, לא רק לאדם עצמו מותר לקחת אוכל בעצמו, אלא מותר גם לאחרים לתת לו לאכול, ולא כדברי שו"ת חתם סופר (אבן העזר, חלק ב, סימן פב), שהחמיר בזה לסובבים חולה כזה, והתיר רק לחולה לקחת לעצמו אוכל. פירוט האפשרויות השונות כשיש מחלוקת בין הרופאים או בין החולה לרופאים, מובא בתורת היולדת, סוף פרק נ, עמ' שכח.

ל. הגדרת מאכלים ומשקים – הפוסקים דנו במאכלים ובמשקים שונים – האם דינם כאוכל או כשתייה. ההגדרה חשובה הן ביחס לצירוף אכילה ושתייה והן ביחס לשיעור, וכן יש חשיבות להגדרה בגלל השאלה האם מספיקה שתייה בלבד. יש מגדירים שכל דבר שאין צריך ללועסו כדי לאוכלו נחשב משקה⁵⁴, ויש מי שהגדיר משקה כדבר שאי אפשר להחזיקו ביד ללא כלי⁵⁵, ויש מי שהגדיר משקה כדבר הנשפך בבת אחת⁵⁶. דבר המורכב ממאכל ומשקה יחד, כגון דייסה דלילה, הולכים בו אחר הרוב⁵⁷.

footnotes: ⁵⁴ הרב מרדכי אליהו, דבריו הובאו במקראי קודש, שם, יג. וראה שו"ת יביע אומר (חלק ה, אורח חיים, סוף סימן יח), שכתב הגדרה כזאת לגבי ברכות. לפי זה, יוגורט ולבן דינם כמשקה, ובוודאי כשהם מנוערים היטב. ⁵⁵ תורת היולדת, פרק נב, הערה יח. וראה שם הלכות ג-ו, דוגמאות לסוגים שונים של מאכל ומשקה. ראה שו"ת אגרות משה (אורח חיים, חלק ד, סימן עד, ה) שכתב לגבי הלכות שבת שהגדרת משקה תלויה האם כששמים אותו בלי כלי, הוא שומר על צורתו או זב ומתפזר. ⁵⁶ הוראת הרב דוב ליאור לרב מנחם בורשטין. ⁵⁷ שפת אמת, יומא עג, ב. תורת היולדת, שם, ז.

אכל אוכלים שאינן ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים... אפילו אכל ושתה מהן הרבה, הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות. משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ה

לא. משקה מר – יש מי שכתב לערב דבר מר בשתייה, כגון לשים שתיים-שלוש שקיות תה רגיל או תה בבונג בכוס מים חמים, ללא סוכר או ממתיק, עוד מערב הצום, כדי לפגום בטעם המים, ועל ידי כך האיסור פחות חמור. כאשר צריך לשתות נוזלים, שותים תמצית מרה כזאת. לשיטתו נראה, ששתייה כזאת, אפילו בכמות גדולה, עדיפה על פני שתייה לשיעורים⁵⁸.

footnotes: ⁵⁸ שבת שבתון, סעיף פד, על פי הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה, ח, שהתיר משקה מר ביום הכיפורים לחולה שאין בו סכנה; וראה גם רמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ה, המצוטט כאן; וכך הורה הרב יצחק זילברשטיין לרבני פוע"ה, וציין שבשו"ת רבי נחום טרייביטש (סימן ט) הביא כדוגמה לדבר מר, תמצית תה קמומיל.

לב. אכילה שלא כדרכה – אכילה שלא כדרך הפה אינה נקראת אכילה ואין בה איסור ביום הכיפורים, לכן מותר להאכיל גם חולה שאין בו סכנה בזונדה או כשיש לו פתח מיוחד לתוך הקיבה⁵⁹.

footnotes: ⁵⁹ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד, סימן קכא. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, פרק כא. שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, לא.

לג. אף על פי שהאכלה שלא בדרך הפה קלה יותר מבחינת איסור אכילה ביום הכיפורים, אין להשתדל להאכיל חולים ביום הכיפורים בדרכים כאלו. אם הם צריכים לאכול, יאכלו דרך הפה, על פי השיעורים והזמנים שנתנו חכמים, כמו שיפורט להלן, ואל לו לחולה שחייב לאכול או לשתות להתחכם ולסגף את עצמו בהזנה מלאכותית⁶⁰.

footnotes: ⁶⁰ שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן קכג. שו"ת אגרות משה, שם, ובסימן קא, ג, ובחלק ג, סימן צ. שו"ת ציץ אליעזר, שם. שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן צא. חזון עובדיה, ימים נוראים, עמ' רחצ-רצט. שמירת שבת כהלכתה, שם, לב, וכן הובא בשם הרב יהושע נויבירט, בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, עמ' תשנז.בשו"ת אגרות משה (חלק ד, סימן קא, שם) הוסיף שאם מכניסים מחט לתוך הווריד בעיצומו של יום הכיפורים, הוא איסור כרת מאיסורי מלאכה ביום הכיפורים, והוא חמור יותר מאשר לאכול כמה פעמים פחות מכשיעור שאינו בכרת אלא באיסור בעלמא. וגם אם יצטרך לאכול יותר מכשיעור, בוודאי צריך לאכול ולא להכניס עירוי מחשש סכנה. ובחלק ג (שם) כתב שאפילו בערב יום הכיפורים הדבר אסור, שכיוון שאין חובה בדבר, ממילא נחשב כחובל שלא לצורך. וכיוצא בזה כתב בחזון עובדיה (שם): "ולכן אין לחולה להתחכם על ההלכה לחפש לו דרכים להתענות, והיא לא תצלח, ובפרט שהאינפוזיה נעשית על ידי חבלה, ואסור לחבול בעצמו שלא לצורך על פי הדין".הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בחזון עובדיה, שם) כתב, שאם נחייב להשתמש במקום פיקוח נפש בדרכים בלתי רגילות דרך הטבע, כגון אינפוזיה, יש לחשוש שיטעו העולם לחשוב שחייבים דווקא לחזור אחרי הדבר הזה מעיקר הדין, ולפעמים אין הדבר מצוי לחזר אחריו, ויבוא החולה לידי סכנה.

לד. נטילת ידיים – חולה שצריך לאכול לחם ביום הכיפורים, ייטול ידיו כדרכו עד פרק היד⁶¹.

footnotes: ⁶¹ שו"ת לבושי מרדכי, יורה דעה, מהדורה תנינא, סימן יא, ג. שו"ת יד סופר, סימן ז, ד. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בשמירת שבת כהלכתה, שם, לג. הרב מרדכי אליהו והרב אביגדר נבנצל, דבריהם הובאו במקראי קודש – יום הכיפורים, פרק ט, סוף הערה קסג. שלא כשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון, סימן ה, ס"ק סח) שהסתפק בכך, ושלא כשו"ת אור לציון (חלק ד, סימן יב, ה), והרב שאול ישראלי (דבריו הובאו במקראי קודש, שם), שכתבו שיש ליטול רק עד סוף קשרי האצבעות.

ברכה על אכילה ושתייה ביום הכיפורים⁶²

footnotes: ⁶² הדברים המובאים בפִּסקה שלפנינו פשוטים ואין בהם חידוש, אך הביאונום מפני הצורך המעשי שיש בהם, דהיינו כיוון שאוכלים שיעורים קטנים יחסית בטווחי זמן מוגדלים.

לה. לפני אכילה או שתייה מברכים ברכה ראשונה⁶³. כמו כן מברכים ברכה ראשונה אם הסיח דעתו⁶⁴. שנת קבע נחשבת להיסח הדעת, שנת עראי לא נחשבת היסח הדעת⁶⁵.

footnotes: ⁶³ ראה שלחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן קסח, ז, שאפילו על פירור צריך לברך ברכה ראשונה. ⁶⁴ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קעט, א, על פי פסחים קג, ב. וראה משנה ברורה (סימן קפד, ס"ק יז), שנחלקו האחרונים אם עבר זמן אך לא הסיח דעתו. ⁶⁵ שלחן ערוך, אורח חיים, סימן קעח, ז.

לכן, אם אדם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, אם לא הסיח דעתו ולא שינה מקומו, אין לו לברך שוב לפני כל אכילה או לפני כל שתייה.

לו. ברכה אחרונה מברכים בסיום האכילה או השתייה, או אם הסיח דעתו, כגון כשהלך לישון, כפי שהובא בהלכה הקודמת, או כשמתכננים הפסקה ארוכה יותר משבעים ושתיים דקות עד האכילה הבאה⁶⁶.

footnotes: ⁶⁶ ראה שלחן ערוך, שם, סימן קפד, ה.

לז. אם אוכל או שותה ביום הכיפורים לשיעורים, לא יברך ברכה אחרונה מחמת הספק⁶⁷.

footnotes: ⁶⁷ תורת היולדת, פרק נב, יד. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, י, 30, עמ' תשסא.הסבר – אמנם שיעור 'ככותבת הגסה' גדול משיעור כזית המחייב ברכה אחרונה (ראה לעיל, הלכה ‎כא), אולם מחמירים שהזמן בין אכילה לאכילה יהיה תשע דקות (כמובא שם). לעומת זאת, כדי להתחייב בוודאות בברכה אחרונה, צריך לאכול כזית בתוך שתי דקות, שהוא שיעור המינימום לאכילת פרס (כמובא שם). ולכן, בדרך כלל, אדם הפורס את אכילת 'פחות מכשיעור' על פני שיעור הזמן הארוך של אכילת פרס (תשע דקות), לא יספיק לאכול כזית תוך כדי שיעור הזמן הקצר של שתי דקות. אמנם מי שיאכל שיעור של לפחות כזית בבת אחת, יתחייב בברכה אחרונה.

לז*. מי שאוכל ביום הכיפורים לא יקדש לפני אכילתו¹, ואין צורך לבצוע על לחם משנה². אך אם מברך ברכת המזון, צריך להוסיף 'יעלה ויבוא'³.

footnotes: ¹ משנה ברורה, סימן תריח, ס"ק כט. ואפילו אם יום הכיפורים חל בשבת. ² שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, לג. ושלא כדברי כף החיים, סימן תריח, ס"ק ס, שנטה לומר שצריך. ³ שלחן ערוך, שם, סימן תריח, י, וראה שמירת שבת כהלכתה, שם, שגם בברכה מעין שלוש יש להוסיף מעניינו של יום.

לח. על שתייה 'מרה' לא מברכים, לא לפניה ולא לאחריה⁶⁸.

footnotes: ⁶⁸ שלחן ערוך, שם, סימן רב, ב.

נטילת תרופות¹

footnotes: ¹ ראה הרב גדעון ויצמן, 'נטילת תרופות ביום הכיפורים', שו"ת רבני פוע"ה - צום יום הכיפורים, עמ' 45-40.

לט. מותר ליטול תרופה בערב יום הכיפורים כדי להקל על הצום, אפילו לבריא⁶⁹.

footnotes: ⁶⁹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ז, סימן לב, ד. שו"ת רבבות אפרים, חלק ג, סימן תיג, ב. שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן פב. שו"ת יביע אומר, חלק ט, אורח חיים, סימן נד.

מ. אין חיוב להשתמש ביום הכיפורים בתרופה שאמורה להקל על הצום, כגון בפתילה בפי הטבעת או בזריקה, אפילו אם על ידי כך יוכל לצום או להפחית את כמויות האכילה והשתייה⁷⁰. אבל אם החולה מצטער מאוד בגלל שהוא צריך לאכול ביום הכיפורים, ועל ידי נטילת התרופה לא יצטרך לאכול, וממילא לא יצטער, מותר להשתמש בתרופה, שכיוון שמצטער הרבה אין איסור רפואה⁷¹.

footnotes: ⁷⁰ כי אין שום חיוב על אדם שצריך לאכול, להסתכן בשימוש בתרופות שלא מרפאות כלום, ואין הוא משתמש בהן אלא רק לעניין זה שיוכל לקיים את מצוות התענית, וממילא ייתכן שאף יש איסור מגזירת סממנין, או איסור חבלה בגופו שלא לצורך רפואה. ⁷¹ שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ד, סימן קכא.

מא. חולה שיש בו סכנה או חולה שעלול להסתכן אם לא ייקח את התרופות, ואינו יכול לבלוע את התרופות ללא מים – ייקח אותן כרגיל עם מעט מים לפי הצורך⁷².

footnotes: ⁷² שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק ג, סימן צא. לחילופין, אפשר לשתות עם שתייה מרה, כפי שיובא להלן, הלכה ‎מג.

מב. מותר גם לחולה שאין בו סכנה לבלוע תרופות מרות ביום הכיפורים⁷³. אפילו אם האדם כעת בריא, אך אם לא ייקח את התרופה הוא עלול להגיע למצב של חולה שאין בו סכנה, כגון אדם שהסובל מהתקפים של מיגרנה קשה, מותר לו לבלוע תרופה, ללא מים, כדי למנוע את ההתקף⁷⁴.

footnotes: ⁷³ שו"ת אגרות משה, שם. שו"ת משנה הלכות, חלק ה, סימן עה. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, כב. שמירת שבת כהלכתה, פרק לט, ח. ⁷⁴ הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, עמ' תשנח, 14. וראה שו"ת ציץ אליעזר, שם.

מג. לחולה שאין בו סכנה אסור לשתות מים, ואפילו פחות מכשיעור, כדי לבלוע את התרופה, אך הוא יכול להוסיף למים דבר מר או להמיס את התרופה במעט מים ואז ייפגם טעמם, וגם הם הופכים להיות חלק מהתרופה⁷⁵. ויש מי שהתיר רק אם השתיה המרה תהיה פחות מכשיעור¹.

footnotes: ⁷⁵ שו"ת דבר חברון, אורח חיים, סימן תקעז. שמירת שבת כהלכתה, שם. נשמת אברהם, שם, עמ' תשנז-תשנח, 12–13. מקראי קודש – יום הכיפורים, פרק ט, לט. וראה שם, שיש שכתבו שראוי להימנע מלקיחת התרופות, אך גם הם מודים שאין בכך איסור ממש.בניגוד לחולה שיש בו סכנה שהותר לו בשעת הצורך ליטול תרופה גם במים פחות מכשיעור, לא הותר הדבר לחולה שאין בו סכנה, כיוון שיש איסור תורה גם בפחות מכשיעור (המינוח ההלכתי – 'חצי שיעור אסור מן התורה'). לעומת זאת, שתייה של דבר מר אסורה רק מדרבנן, כפי שהובא ברמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק ב, ה, המצוטט לעיל, עמ' 67. ¹ הרב גדעון ויצמן, שו"ת רבני פוע"ה - יום הכיפורים, עמ' 43. וראה שם (הערה 7), שההיתר של דבר מר בפני עצמו אינו מוסכם כשהוא בכמות גדולה.

מד. ברור שעדיף ליטול את התרופה בצורה של פתילה⁷⁶.

footnotes: ⁷⁶ שמירת שבת כהלכתה, שם. נשמת אברהם, שם, עמ' תשנח, 14.

תשעה באב

מה. ככלל, מעוברת מתענה בתשעה באב⁷⁷.

footnotes: ⁷⁷ פסחים, נד, ב. ירושלמי, תענית פרק א, ה. רמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה, י. טור ושלחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנד, ה.

מו. אם המעוברת חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, אין לה להתענות בתשעה באב⁷⁸, וכיום מקובל אצל הרבה מורי הוראה להקל למעוברת שלא תתענה בתשעה באב אפילו בגלל חולשה⁷⁹.

footnotes: ⁷⁸ שו"ת יחוה דעת, חלק א, סימן מב. ⁷⁹ שו"ת שיח נחום, סימן לו. נשמת אברהם, אורח חיים, סימן תקנד, עמ' תרפ. הליכות ביתה, פרק כה, הערה ג, וכתב בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שכך נהוג בארץ ישראל, וכן כתוב בהליכות שלמה – מועדי השנה, פרק טז, א, בשם הרב אויערבאך. תורת היולדת, פרק מח, ד, וראה שם בהערה ו, דוגמאות לסוגי חולשה.

מז. תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, נשים מעוברות פטורות מהצום⁸⁰, ויש סוברים שככלל הן חייבות לצום⁸¹.

footnotes: ⁸⁰ שו"ת דברי מלכיאל, חלק ג, סימן כו. שו"ת יביע אומר, חלק ה, אורח חיים, סימן מ, ה; שו"ת יחוה דעת, חלק ג, סימן מ, והוסיף שראוי שיתענו עד חצות. ויש שהקלו רק במקום צער – שו"ת שבות יעקב, חלק ג, סימן לז, הקל דווקא במיחוש קצת, והובאו דבריו בחידושי רבי עקיבא איגר, ובבאור הלכה, אורח חיים, סימן תקנט, ט. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן רנב-רנג, הקל דווקא במקום צער, והוסיף שבמדינות שתשעה באב חל בהן בחורף (כמו דרום אפריקה), עליהן להשתדל לצום כי היום קר וקצר. ⁸¹ שו"ת מהר"ש הלוי, אורח חיים, סימן ב. בית מאיר, אורח חיים, סימן תקנט.

מח. מעוברת שצריכה לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון, צריכה להבדיל לפני אכילתה. אם צריכה לאכול מיד בערב – תבדיל בערב, ואם צריכה לאכול בבוקר – תבדיל בבוקר. וטוב תעשה אם לא תבדיל על יין אלא על שאר משקים שמותר להבדיל עליהם או שתיתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות את יין ההבדלה. ואם אין משקה אחר להבדיל עליו, ואין קטן, תשתה מן היין כשיעור ולא יותר⁸². ויש מי שכתב שאם אין קטן תבדיל על יין ותשתה אותו, ולא תבדיל על שאר משקים¹.

footnotes: ⁸² שערי תשובה, סימן תקנו, ס"ק א. כף החיים, סימן תקנו, ס"ק ט. שמירת שבת כהלכתה, פרק סב, מו; וכתב שם (מח), שטוב שבעלה יבדיל ויוציא את עצמו ואת בני ביתו ידי חובת הבדלה, וקטן ישתה את היין. וכן כתב בשו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן לט. שאר דיני הבדלה כגון נר ובשמים, שבהם אין דינה שונה משאר אדם, מובאים בשלחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנו. ¹ דיני תשעה באב שחל ביום א ודיני שבת שלפניו, סעיף נג, ובהערה פח, בשם הגרי"ז. וראה שם, שמכל מקום עדיף להבדיל על מיץ ענבים מאשר על יין.

מט. בכל המקרים שהמעוברת פטורה מן הצום, אין היא חייבת לפרוע את התענית לאחר מכן⁸³.

footnotes: ⁸³ כף החיים, סימן תרפו, ס"ק כב. באור הלכה, סימן תקנ, א, ד"ה 'אין'. שו"ת יחוה דעת, חלק א, סימן לה.

נ. מעוברת שצריכה לאכול בתשעה באב, יכולה לאכול כדרכה, ואין עליה חיוב לאכול לשיעורים⁸⁴, אך לא תאכל מעדנים⁸⁵. ויש מי שהורה שחולה שהתירו לו לאכול, יאכל לחם ומים בלבד כדי להשתתף בצער על החורבן⁸⁶.

footnotes: ⁸⁴ ערוך השלחן, אורח חיים, סימן תקנד, ז. כף החיים, סימן תקנד, ס"ק לא. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן תקנד, ו, עמ' תרפב, והוסיף שאם מדובר במעוברת בריאה שאינה צמה רק עקב חולשה שעלולה לגרום לחולי, צריכה לאכול לשיעורים. ⁸⁵ כף החיים, שם. ⁸⁶ הרב מרדכי אליהו, בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג בתמוז תשס"ג. ובתנאי שלחם ומים יזונו אותה כראוי.

ימי בין המצרים

נא. מעוברת מותרת לאכול פרי חדש בשלושת השבועות של ימי בין המצרים⁸⁷, וכן מותר לה לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, אם היא מצטערת בהריונה⁸⁸.

footnotes: ⁸⁷ אך לא תברך שהחיינו – ברכי יוסף, אורח חיים, סימן תקנא, ס"ק ח. משנה ברורה, סימן תקנא, ס"ק צט. ובילקוט יוסף (מועדים, ממנהגי ימי בין המצרים) כתב שתברך שהחיינו. ⁸⁸ ילקוט יוסף, מועדים, מדיני ימי תשעה באב, לא.

נב. מותר למעוברת בחודש התשיעי לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב⁸⁹.

footnotes: ⁸⁹ שו"ת מהר"י ברונא סימן יב. ילקוט יוסף, מדיני ימי תשעה באב, יח. לשאר מעוברות מותר לרחוץ רחיצה לצורך, שאינה לתענוג.

נספח הוראות מעשיות ליום הכיפורים לנשים בהריון ולמניקות⁹⁰

footnotes: ⁹⁰ החלקים הראשונים מבוססים על שבת שבתון, סעיף לד, עמ' קיז.

הכנת הגוף לצום בערב יום הכיפורים

מומלץ להקפיד על שתייה מספקת (כ-10 כוסות במשך היום). חשוב לדאוג לכך שביום שלפני הצום יתמלאו מחסני הסוכר הזמין בגוף באמצעות אכילת מזונות עתירי פחמימות, כגון לחמים למיניהם, פסטה, אורז, תפוחי אדמה, ומזונות עתירי סוכר, כגון פרות טריים ויבשים, דבש וכיוצא בזה. מומלץ שהמזון יהיה דל תבלינים ומלח.

לנוהגים לשתות כמויות גדולות של קפה, הפסקה חדה של צריכת קפה עלולה לגרום לכאבי ראש במהלך הצום, לכן מומלץ להפחית את כמויות הקפה בהדרגה במהלך שלושה-ארבעה ימים לפני הצום, ויומיים לפני הצום לשתות כוס אחת בלבד, או להימנע מקפה בכלל⁹¹.

footnotes: ⁹¹ במקום קפה רגיל אפשר לשתות קפה נטול קפאין.

הסעודה המפסקת

חשוב להקפיד שסעודה זו תהיה קטנה יחסית, מבוססת בעיקר על פחמימות ושומן ומעוטת חלבונים. מומלץ להימנע ממאכלים מתובלים או מטוגנים, שעלולים לגרום לצרבת ולצימאון. רצוי לא לאכול הרבה ירקות ולהימנע ממזונות שיוצרים גזים ואי נוחות במערכת העיכול, כגון עדשים, שעועית, חומוס, בצל ותירס.

כדאי לצרוך מזונות עתירי שומן בלתי מוקשה, כגון אבוקדו וטחינה, בתוספת פחמימות, כגון תפוחי אדמה ואורז. לאלה אפשר להוסיף מנה קטנה של עוף או דג מבושלים, לכבוד הסעודה המפסקת שהיא סעודת מצווה. במהלך היום שלפני הצום והסעודה המפסקת מומלץ להמעיט באכילת מזונות עתירי חלבון, כגון חלב ומוצריו, בשרים ודגים, כיוון שכמות גדולה של חלבון גורמת לאיבוד מיותר של נוזלי הגוף ולתחושת צימאון.

בתום הצום

בתום הצום כדאי להתחיל בשתיית משקה, רצוי ממותק, לא חלב, בטמפרטורת החדר. למשקה אפשר להוסיף פרוסת לחם מרוחה בדבש או בריבה. לא מומלץ לאכול עוגה. לאחר כשעה כדאי לאכול ארוחה קלה בלבד. מומלץ לאכול ארוחה זו לאט וללעוס היטב. מי שיישאר רעב יוכל לאכול כעבור שעתיים דבר מה נוסף. גם את הנוזלים יש להשיב לגוף בהדרגה. כדי למנוע הזעה וירידה בחום הגוף, יש להסתפק בכוס עד כוס וחצי לשעה.

כשצריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים

כדי לאכול או לשתות ביום הכיפורים צריך לקבל הוראה אישית של רופא מומחה שמחייב אכילה או שתייה ביום צום. עם הוראת הרופא יש לשאול רב מורה הוראה, כדי שיברר את פרטי המקרה בעצמו ויפסוק הלכה למעשה. ההוראות שלפנינו הן חלק בלתי נפרד של הוראה הלכתית בעל פה ואין לדייק בהן או להסתמך עליהן ללא הוראה אישית.

ההיתר לאכילה וההיתר לשתייה נידונים בנפרד לפי הצורך הרפואי. כך לדוגמה, ייתכן מצב שבו חולה יקבל היתר לשתייה בלבד, ולא לאכילה.

אם הותרה שתייה בצום, יש לשתות ביום שלפני כן הרבה מעל למה שרגילים לשתות בדרך כלל. אם שותים מים, יש להוסיף כחצי כפית סוכר לכל כוס.

ביום הכיפורים יש להימנע ממאמץ ומשהייה במקום חם. עדיף להישאר בבית, ליד מזגן או מאוורר, במקום ללכת לבית הכנסת, כשהדבר מצריך מאמץ או אם תנאי מזג האוויר עלולים להכביד על הצום.

יש להסתפק בשתייה המכונה בהלכה 'שתייה לשיעורים', אם יש לכך אישור רפואי והלכתי. כדי למדוד את ה'שיעורים' לפני יום הכיפורים יש למלא את הפה במים ככל האפשר בשני הצדדים ולפלוט אותם לכוס. קצת פחות מחצי מכמות זו, היא הכמות שאפשר לשתות ביום הכיפורים בהפסקות של תשע דקות בין שתייה לשתייה. אם יש צורך בהפרשי זמן קטנים יותר, אפשר לרדת לשבע וחצי דקות, ארבע דקות או אפילו שתי דקות. אם אין שום אפשרות להמתנה כזאת, אפשר לשתות את ה'שיעורים' אפילו במרווחים של שניות ספורות בין שתייה לשתייה, הכל כפי האפשר ועל פי דעת הרופא המומחה.

רצוי לשתות משקאות מזינים, כגון – מיץ ענבים, מרק נוזלי, מיצים טבעיים, יוגורט וכדומה, שאותם אפשר להכין לפני יום הכיפורים. אם שותים מים יש להמתיקם לפני השתייה בכפית סוכר ומעט מלח.

במקרים שרב פוסק מתיר לשתות שתייה מרה מעבר ל'שיעורים', אפשר להכין תמצית מרוכזת של תה מר בעזרת תה קמומיל (בבונג).

חולה שהרופא אמר לו לאכול ביום הכיפורים, ומורה הוראה התיר לו לעשות כן, יכין מאכלים בנפח של 30 סמ"ק, ואם יש צורך אפשר להוסיף עד 38 סמ"ק. מאכל זה אפשר לאכול ברווחי זמן המפורטים לעיל, ועד מינימום ארבע דקות בין אכילה לאכילה.

אכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור. דהיינו, אם הותר לאדם גם לאכול וגם לשתות, אין צורך בהמתנה בין האכילה לבין השתייה.

חולה שצריך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, טוב שיאמר לפני האכילה או השתייה הראשונה כך⁹²:

footnotes: ⁹² מתוך תורת היולדת, פרק נב, י, הועתק ממחזור עתיק.

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' " (ויקרא יח, ה). ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שם טז, לא), כן יהי רצון, אמן. הגאון הקדוש האדמו"ר מבעלז זצ"ל, סיפר על אביו שהיה צריך לאכול ביום הכיפורים ואכל מיד אחרי "כל נדרי", ואמר בזה הלשון: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות בוראי כפי שאמרו חז"ל". ואכל בשמחה יתירה, כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת אכילת מצה ונטילת לולב. הרב יצחק זילברשטיין, שבת שבתון, פתיחה, סעיף א