לידת פג¹

footnotes: ¹ תודה לפרופ' מיכאל שימל, מנהל טיפול נמרץ יילודים (פגייה) במרכז הרפואי שערי צדק, שקרא פרק זה עם עורכי הספר והעיר את הערותיו החשובות לפרק. תודה גם לד"ר עירא ארליכמן, מומחה ברפואת ילדים ובניאונטולוגיה, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ יילודים (פגייה) במרכזים הרפואיים הדסה, שקרא את הפרק והעיר את הערותיו החשובות.

הנתונים המובאים בפרק נכונים לזמן כתיבתם ומשתנים ללא הרף². לכן ההלכות שבפרק מנוסחות ניסוח עקרוני, והיישום המעשי שלהן צריך להיעשות בפועל לאחר קבלת הנתונים הרפואיים המלאים וניתוחם על פי המידע הרפואי המעודכן שנמסר על ידי הרופא המטפל³.

footnotes: ² ראה לדוגמה להלן, הערה 21. ³ ראה להלן, הערה 20, שיש שינויים משמעותיים בין נייר העמדה הרפואי משנת 2009 לבין נייר העמדה הרפואי העדכני משנת 2018 על פי שינויי המציאות הרפואית. זאת גם הסיבה לכך שבנייר העמדה העדכני משנת 2018 נכתב במפורש שהוא תקף רק לחמש שנים.

הגדרת פג – תינוק שנולד בלידה מוקדמת (Preterm Labor Delivery) לפני שבוע 37 להריון, לעומת תינוק 'בשל' שנולד לאחר גיל הריון זה⁴.

footnotes: ⁴ ראה ד"ר אברהם שטינברג, 'הטיפול ביילוד הפגום', תחומין ז (תשמ"ו), עמ' 226–230. גם המבוא ההלכתי כאן מבוסס על מאמרו.

רקע רפואי⁵

footnotes: ⁵ הרקע הרפואי מבוסס על הרצאתו של פרופ' משה מזור, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב' במרכז הרפואי סורוקה, בכנס פוע"ה תשס"ד.

שיעור הלידות המוקדמות בארצות מערביות נע בין 5% ל-10% מכלל הלידות. בארצות אחרות שיעור הלידות המוקדמות מגיע אפילו ל-15%–20%. לידה מוקדמת היא אחת הסיבות העיקריות לתמותה ותחלואה של תינוקות. יש סיבוכים מיידיים שעלולים להופיע לאחר לידה מוקדמת, כגון זיהומים, דלקות מעיים, דימום תוך מוחי, בעיות נשימתיות, ויש השפעות לטווח הארוך, כגון פגיעה בראייה, בעיות התפתחות ושיתוק מוחין.

ככל שזמן הלידה מוקדם יותר, שיעורי התחלואה והתמותה גבוהים יותר, חומרת הסיבוכים גדולה בייחוד בקרב תינוקות שנולדו לפני השבוע העשרים ושמונה⁶. מן השבוע השלושים וארבעה ואילך סיכויי התחלואה הולכים ופוחתים, אך עדיין אינם מבוטלים.

footnotes: ⁶ על פי מסד הנתונים הלאומי של תינוקות במשקל לידה נמוך מאד (1,500 גרם או פחות), של היחידה לחקר בריאות האישה והילד, מכון גרטנר, תל השומר, והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, תחום פרינטלוגיה, בשנת 2010, אחוז אחד מכלל התינוקות נולדו במשקל לידה נמוך מאוד; מתוכם 18.1% נפטרו; 9.4% סבלו ממומים מולדים; 63% סבלו ממצוקה נשימתית; אצל 12% מהתינוקות אובחן דימום מוחי קשה. ככל שמשקל ההריון ושבוע הלידה היו נמוכים יותר התוצאות המיילדותיות היו גרועות יותר. נתונים נוספים מפורטים בשו"ת במראה הבזק, חלק ח, סימן לט, בנספחים עמ' 145–150.חשוב לציין שעם ההתקדמות הרפואית שיעור תמותת התינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד ירד עם השנים. דוגמה להשתנות הנתונים הרפואיים הובאה בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקלד-תקלה. וראה עוד להלן, הערה 21, ובמחקרים הרפואיים המובאים שם. עדכון (מנחם אב, תשע"ח) – בחודש נובמבר 2016 פורסם דו"ח מסכם חדש של מסד הנתונים הלאומי של תינוקות במשקל לידה נמוך מאד, ועל פיו 0.9% מכלל התינוקות נולדו במשקל לידה נמוך מאוד; מתוכם 15.1% נפטרו; 8.8% סבלו ממומים מולדים; 63% סבלו ממצוקה נשימתית; ב-9.2% מהתינוקות אובחן דימום מוחי קשה. בתחילת דו"ח זה הובא דיווח מיוחד שמסכם עשרים שנה של טיפול בתינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד, בשבועות 23 עד 31 להריון. שנות המחקר חולקו לארבע קבוצות של חמש שנים כל אחת, ולפי הנתונים נמצא ששיעור התמותה של התינוקות ירד מ-25.6% בתקופה של 1995–1999 ל-18.2% בתקופה שבין 2010–2014. גם בחלוקה פנימית לפי שבוע ההריון ולפי משקל הלידה נצפתה ירידה בשיעור התמותה בכל אחת מהקבוצות. כך לדוגמה, בשבוע הריון עשרים וחמש נצפתה ירידה מ-60.7% ל-40.7%. לעומת זאת, נצפתה עליה באחוז התינוקות ששוחררו לביתם ללא תחלואה משמעותית מ-74.4% ל-77.4%.

יש ארבע קבוצות שונות של סיבות שמובילות ללידה מוקדמת.

וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמֻעָה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. שמואל א', ד, יט

קבוצה אחת היא הפרעה בציר של המוח – בלוטת יותרת המוח (היפופיזה – Hypophysis) – של היולדת, שמפעיל את המנגנון של הלידה. חומרים שונים מופעלים בציר זה, אך גם מצבי לחץ ופעילות עלולים להפעיל את המנגנון.

קבוצה שנייה היא פתולוגיה של הרחם, כגון רחם דו קרני, או התמתחות של הרחם, כגון נשים עם תאומים – מעל מחצית מהתאומים נולדים בלידה מוקדמת, ו-100% של שלישיות. גם ריבוי מי שפיר עלול לגרום ללידה מוקדמת.

קבוצה שלישית היא זיהומים, כגון דלקת ריאות או דלקת בדרכי השתן.

במצבים של זיהום, העובר עלול לחלות כבר ברחם אמו, ולידה מוקדמת היא רק חלק מהבעיה של הזיהום. מתברר שחלק מהפגיעה בפגים מתחוללת כבר בתוך הרחם כתוצאה מהתהליך הזיהומי. כלומר, לידה מוקדמת יכולה ללמד גם על סיכון גדול יותר לעובר חולה, נוסף על הבעיה שהוא נולד טרם זמנו. לפי זה, בזיהומים תוך רחמיים עיקר הבעיה היא מחלת העובר, והלידה המוקדמת היא רק אחת התוצאות האפשריות. באיתור מוקדם אפשר לטפל בבעיות זיהומיות בעזרת אנטיביוטיקה מתאימה.

קבוצה רביעית היא פגיעה וסקולרית – פגיעה בכלי הדם של היולדת. הפגיעה באה לידי ביטוי בתופעות של דימומים, היפרדות שִליה וקרישיות יתר שעלולות לגרום לזירוז הלידה. אפשר לטפל מראש בטיפול מניעתי בבעיות של קרישיות יתר, כגון זריקות נגד קרישה או אספירין ומקביליו.

יש מקרים חריגים שבהם יחסי אישות עלולים לגרום ללידה מוקדמת. לאחרונה דווח שאצל חלק מהנשים שילדו לידה מוקדמת בסמיכות לקיום יחסי אישות, נמצא שינוי גנטי שמתייחס לפרוסטגלנדין⁷, המעלה את ההשערה שקיום יחסי אישות אצל נשים מסוימות שיש להן רגישות יתר לפרוסטגלדנין עלול לגרום להתכווצויות וללידה מוקדמת⁸.

footnotes: ⁷ התייחסות לפרוסטגלנדין ולהשפעתו על הקדמת הלידה הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'יחסי אישות בהריון', עמ' 46, ובפרק סד – 'לידה', בפִסקה 'יחסי אישות וזירוז לידה', עמ' 207. ⁸ פרופ' מיכאל שימל, ד"ר גאונה אלטרסקו, ד"ר סורינה גריסארו, 'לידה מוקדמת בעקבות יחסי אישות – זיהוי גורם גנטי', אסיא פט-צ (אב תשע"א), עמ' 137–138.

התייחסות לאופן קיום יחסי אישות במקרים של חשש ללידה מוקדמת הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִסקה 'יחסי אישות בהריון', עמ' 47–46.

רוב הלידות המוקדמות מתחילות באופן ספונטני בצירים מוקדמים או בירידת מים. בערך בכשליש מהמקרים הרופאים יוזמים את הקדמת הלידה מסיבות רפואיות, כגון רעלת הריון, מצוקה עוברית, גדילה בלתי תקינה של העובר או הריון רב עוברי⁹.

footnotes: ⁹ התייחסות לרעלת הריון ולהאטה בגדילה תוך רחמית הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 32–31 ,27–26.

מבוא הלכתי¹⁰

footnotes: ¹⁰ סיכום ארוך ומפורט של הצדדים הרפואיים וההלכתיים הקשורים לטיפול בפגים, מובא גם בשו"ת במראה הבזק, חלק ח, סימן לט.

בהלכה יש שני מאפיינים עיקריים לבשלות של עובר – כלו חודשיו¹¹ וגמרו שערו וציפורניו¹². היחס בין המאפיינים הללו וההבדל בין ספק לוודאי נידונים בהלכה לגבי כמה דינים¹³ – שבת, ייבום וחליצה, מילה, פדיון הבן, רציחה, אבלות, נחלות ועוד.

footnotes: ¹¹ שבת קלה, א; שם, קלו, א. יבמות פ, ב. נִדה מד, ב. ¹² יבמות שם. להסבר מקיף על משמעות 'כלו חודשיו' ו'גמרו שערו וציפורניו', ראה הרב נריה גוטל, 'הפגות – לאור ההלכה', פרק א – 'קריטריונים המכריעים מצב הוולד', ספר אסיא ח, עמ' 225–250 (אסיא מד, ניסן תשמ"ח, עמ' 5–30). ¹³ ראה הרב נריה גוטל, 'הפגות – לאור ההלכה, פרק ב – שורשי הפסיקה ויסודותיה', ספר אסיא ח, עמ' 251–294 (אסיא נא-נב, אייר תשנ"ב, עמ' 85–128); וכן 'הפגות בהלכה – השלכות הלכתיות מהגדרת הוולדות', ספר אסיא יב, עמ' 115–129 (אסיא נו, תשרי תשנ"ו, עמ' 49–63).

דין נוסף בעל חשיבות לדיוננו הוא הפסיקה בגמרא ובפוסקים שעל יילוד בן שבעה חודשים או יילוד בן תשעה חודשים מחללים את השבת, אך אין מחללים את השבת על יילוד בן שמונה חודשים, כיוון שבן שמונה הרי הוא כאבן ולא יחיה¹⁴. אכן, מאז התפתחות רפואת היילודים בידע ובמִכשור, כגון פיתוח אינקובטורים ומכונות הנשמה ושִכלולם, שמאפשרים החייאת יילודים צעירים, ובוודאי בני שמונה חודשים, דנו הפוסקים מחדש בשאלה זו וכתבו שנשתנו הטבעים בזה, ובפרט בעזרת האמצעים המודרניים. כיוון שיש סיכויי חיים טובים גם ליילודים שלא כלו חודשיהם ושלא גמרו שערותיהם וציפורניהם, ובוודאי בני שמונה חודשים, פסקו להלכה שיש לחלל עליהם את השבת, וכן נשתנה דינם ביחס להלכות אחרות, כפי שיפורט להלן¹⁵.

footnotes: ¹⁴ שבת קלו, א. שלחן ערוך, אורח חיים, סימן של, ז; וראה רמ"א, יורה דעה, סימן רסו, יא. מדברי חז"ל עולה שהנולד לשבעה חודשים יכול לחיות, וכך היה מקובל בעולם העתיק, לעומת הנולד לשמונה חודשים שמקובל היה שלא יוכל לחיות. אי ההתאמה – אשר כבר פילון האלכסנדרוני הגדירה כדבר מוזר – שנובעת מסיכוייו הטובים יותר של הנולד לשבעה חודשים לעומת הנולד לשמונה חודשים, נידונה באופנים ובהסברים שונים, ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ג, ערך יילוד, עמ' 869–875, וכן הרב נריה גוטל, 'בן שמונה – פשר שיטת חז"ל בנוגע לוולדות בני שמונה', ספר אסיא ח, עמ' 300–314 (אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97–111). ¹⁵ ראה גם השתנות הטבעים בהלכה, פרק ט – 'שינוי טבעים בענייני פגים'.

יוצא מכך שבזמן הזה אין הבדל מבחינת ההלכה ביחס בין חילול שבת לצורך פגים וטיפול בהם, לבין חילול שבת לצורך תינוקות בשלים וטיפול בהם. המדד היחיד שיש לו חשיבות בקביעת ההחלטות ההלכתיות הוא הסיכוי של היילוד לחיות: אם סיכוייו טובים – יש להחיותו ומותר לחלל שבת עבורו. אכן, אם אין סיכוי לחייו, משמע לכאורה שחוזר דין הגמרא ביחס לבן שמונה חודשים, ואין להחיותו ואין לחלל עליו שבת¹⁶.

footnotes: ¹⁶ למאמר מסכם שעוסק במכלול הנושאים ההלכתיים שיובאו להלן, ראה הרב נפתלי בר אילן, ד"ר רחל קופמן, ד"ר יחיאל בר אילן, 'טיפול בפגים שאינם בני קיימא או הצפויים לחיי ייסורים', ספר אסיא יב, עמ' 130–139 (אסיא עג-עד, ניסן תשס"ד, עמ' 94–103).

עד כמה צריך לטפל בפגים הנוטים למות או בפגים שעלולים להיות פגועים

הסיכוי לחיים תלוי בשבוע ההריון בשילוב עם המשקל. הנולדים לפני השבוע ה-23 מאז הווסת האחרון (ה-21 בפועל) – כולם אינם נותרים בחיים. בשבוע ה-23 עצמו (ה-21 בפועל) יש 90% של תמותה, אלא אם כן המשקל נמוך יחסית או שהתינוק עצמו סובל ממומים נלווים משמעותיים, שאז שוב כולם אינם חיים. בשבוע ה-24 פוחתים הסיכונים, ורק 70% מתים. וככל שההריון מתקדם, הסיכויים לחיות גדלים. הניסיון מלמד על הסיכונים הנשקפים לפגים שנשארים בחיים, היוצאים פגועים בנכות שכלית או גופנית. מהנולדים בשבוע ה-23 להריון¹⁷ אמנם נשארו בחיים למעלה מ-50%, אך הם סובלים מפגיעה מוחית ופיגור¹⁸. ככל שההריון מתקדם, מתמעט החשש לפיגור. בארץ אין חוק המחייב את הרופא לטפל בפגים¹⁹, ואין הנחיות של משרד הבריאות; כל בית חולים וכל רופא יכול לעשות מה שנראה לו, ועל פי אמונתו²⁰. משיחתי עם פרופ' שימל, מנהל הפגייה בבית החולים שערי צדק, למדתי שרוב הרופאים בארץ אינם מטפלים בעובר שנולד לפני השבוע ה-23. הנולדים בשבוע ה-24 זוכים לטיפול רק אם הם מראים סימני חיות ברורים, אולם אם אין לפג דופק ונשימה, לא יבצעו בו החייאה. ורק מי שנולד מהשבוע ה-25 יטפלו בו בכל מקרה, כולל החייאה. אם ההורים מבקשים זאת, מטפלים בפג גם בשבוע ה-23, אך לפני גיל זה אין מטפלים אף לבקשתם של ההורים, כיוון שלפני גיל זה התמותה היא ודאית... עוברים שנולדו טרם זמנם בעוד אין להם לא דופק ולא נשימה, ורק באמצעות החייאה ואינקובטור הם מתחילים לנשום, יש לדון שעדיין אינם בכלל נפש, ואינם אלא כנפל וכעובר טרם יצירתו המושלמת כאדם, שאין חייבים להצילם ומותר שלא לטפל בהם. אולם מסתבר שאם לאחר הכנסתו לאינקובטור הוא ימשיך לחיות, אף שימשיך את חייו כבעל מום, מכל מקום אין דינו שונה מאדם הסובל ממחלה סופנית שיש בה ייסורים שטוב מותו מחייו, שבכל זאת אסור לקרב מיתתו, ואסור לנתקו ממכשירים. מאידך גיסא, אין מניעה ואין חיוב להמשיך להחיותו ולהפעיל מחדש את מכונת ההחייאה – אם הפסיקה מעצמה לפעול – ובוודאי שאין חיוב להוסיף טיפולים חדשים לסיבוכים מתחדשים, לפי שאפשר להימנע מהארכת חייו לטובתו כשהוא סובל על ידי הסרת המונע, כפי שפסקו רוב גדולי האחרונים בחולה במחלה סופנית. לפי זה, כל פג שבשעת לידתו או קודם לכן מתברר שבחייו יסבול מנכות קשה, לא צריך מלכתחילה להפעיל את האינקובטור כדי להחיותו... מסקנות: לאור הדברים שנתבררו לעיל, הנוהג בבתי חולים בטיפול בפגים תואם את ההלכה, ופרטיה הם כדלהלן: פגים בגיל מתחת לשבוע ה-23 מאז הווסת האחרון (השבוע ה-21 להריון בפועל), שהתמותה אצלם היא בשיעור של 100% – אין חיוב לטפל בהם. וגם אם ההורים דורשים לטפל בהם – אין טעם להענות לבקשתם, לפי שימותו. בשבוע ה-23 להריון, שבו התמותה היא 90%, שיעור חיות של 10% הוא מיעוט דמיעוט, ואין חיוב בטיפול. אמנם אם הנולד פעיל ואפשר שיחיה – יש להחיותו, שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב. בשבוע ה-24, שיש סיכוי לחיים – חובה לטפל בפגים. פגים שעל פי משקלם וגילם אפשר להחיותם, אבל יש סבירות גבוהה שיוולדו בעלי מומים ועם נכות קשה, לכתחילה יש להחיותם בטיפול באינקובטור. גם אם התברר שאף לאחר הטיפול באינקובטור יוולד הפג כשהוא בעל מום ונכות קשה – אסור לנתק אותו מהמִכשור שבו הוא נתון. אולם אם המִכשור פסק מלפעול מעצמו, אין לחדש את פעולתו, וכן אין להוסיף טיפולים חדשים לסיבוכים המתחדשים. הרב אליהו בקשי-דורון, 'הצלת חיי פגים באינקובטור', תחומין ל, עמ' 119-116 ²¹

footnotes: ¹⁷ משמע שמדובר בשבוע עשרים ושלושה בפועל שהוא שבוע עשרים וחמישה מאז הווסת האחרון. ¹⁸ נתונים מלאים הנכונים לשנת 2010 במדינת ישראל מובאים במסד הנתונים הלאומי של תינוקות במשקל לידה נמוך מאד, ראה לעיל, הערה 6. ¹⁹ התייחסות לדילמות אתיות-משפטיות על טיפול רפואי בפג או הימנעות מטיפול בפגים שסיכויי הישרדותם נמוכים מאוד ושיש להם סיכון גבוה למומים ומחלות, ראה לדוגמה ד"ר יוסי גרין, 'למי הסמכות להחליט על מתן טיפול רפואי לפג או להימנעות ממנו?', רפואה ומשפט, גיליון 36, יוני 2007, עמ' 43–50. ²⁰ מאז כתיבת המאמר נוסח נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית בישראל, 'קוים מנחים לגבי ניהול לידות בגבול החיות', מיום י' בטבת תש"ע (27.12.2009), שגובש בהמלצה משותפת של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה והאיגוד הישראלי לרפואת ילדים. ההמלצות שבו זהות לדברים המופיעים כאן במאמר. עדכון (מנחם אב, תשע"ח) – בשנת תשע"ח (2018) נוסח נייר עמדה עדכני שאמור להחליף את נייר העמדה הקודם בגלל שינוי המציאות הרפואית (ראה להלן דברי פרופ' מיכאל שימל, המופיעים בהערה הבאה). על פי נייר העמדה המעודכן הכללים לטיפול הוקדמו בשבוע, דהיינו – לפני שבוע עשרים ושניים (מווסת אחרונה) לא מטפלים; בין שבוע עשרים ושניים לשבוע עשרים ושניים + 6 – מטפלים רק אם ההורים מבקשים זאת; בין שבוע עשרים ושלושה לשבוע עשרים ושלושה + 6 – מטפלים על פי מצבו של היילוד, אלא אם כן ההורים מתנגדים לכך; מעל שבוע עשרים וארבעה יש לטפל בכל מקרה של לידת יילוד חי. ²¹ פורסם גם בשו"ת בנין אב, חלק ו, סימן סא.הערת פרופ' מיכאל שימל – הנתונים המופיעים במאמרו של הרב אליהו בקשי דורון היו נכונים לשעתם. כיום סיכויי ההישרדות של פג שנולד בשבוע עשרים ושלושה גבוהים מהמתואר במאמר ויש גם נתונים מהעולם על פגים שנולדו בשבוע עשרים ושניים והצליחו לשרוד והם בריאים. ראה: Mehler K., Oberthuer A., Keller T., Becker I., Valter M., Roth B., Kribs A., 'Survival Among Infants Born at 22 or 23 Weeks' Gestation Following Active Prenatal and Postnatal Care', JAMA Pediatr., July 2016; 170(7); pages 671-677. המאמר התבסס על נתונים מגרמניה בין השנים 2010–2014. מסקנות המאמר שם הן שאחד מכל ארבעה פגים שנולדו בשבועות עשרים ושניים – עשרים ושלושה וטופלו, שרד ללא סיבוכים חמורים.ראה גם: Noelle Younge etc., 'Survival and Neurodevelopmental Outcomes among Periviable Infants', NEJM, Feb. 2017 (376-7) Pg. 617-628.המאמר השווה 4,274 תינוקות שנולדו באחד עשר מרכזים רפואיים בין השנים 2000–2011 בשבועות עשרים ושניים – עשרים וארבעה, ומצא עלייה באחוז ההישרדות מ-30% ל-36%, ואחוז ההישרדות ללא ליקויים נוירו-התפתחותיים עלה מ-16% ל-20%.בנוסף לשבוע ההריון כגורם משפיע השפעה של ממש על סיכויי ההישרדות של פגים, יש נתונים חשובים נוספים, כגון – מין היילוד (סיכויי ההישרדות של בנות גדולים יותר); משקלו; האם נולד לבד או כחלק מהריון רב עוברי.

א. ברור ופשוט שיש לטפל בפג שהסיכוי שיחיה בצורה טובה הוא סיכוי סביר, ואף מחללים שבת להצלתו, כפי שיבואר להלן, הלכה ‎ה.

ב. פג שסיכויי הישרדותו מצומצמים ביותר, פחות מ-10%, אין חיוב לטפל בו, אך אם רוצים בכל זאת לטפל בו – מותר²². ויש מי שהוסיף, שאם אין שום סיכוי שיחיה, אין לשמוע להורים המבקשים שיטפלו בו²³. ויש מי שהורה שלמעשה, בבתי החולים מחויבים לטפל גם בפג שאין לו סיכוי לחיות, כיוון שבמקום שיש הרבה מטפלים, והדבר מסור לרבים, ואין כל אחד יודע להבדיל בין תינוק כזה ובין תינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות, עלולים לזלזל בטיפול בתינוק שיש לו סיכוי לחיות²⁴.

footnotes: ²² שו"ת ציץ אליעזר, חלק יח, סימן יט, ג. הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקלד-תקלה. וראה שם, שיש לברר את המציאות המעשית בכל מרכז רפואי בפני עצמו באותו זמן. הרב אליהו בקשי-דורון, 'הצלת חיי פגים באינקובטור', תחומין ל (תש"ע), עמ' 115–119 (וכן בשו"ת בנין אב, חלק ו, סימן סא), שחלקו מצוטט כאן, והוסיף שאם הנולד פעיל ואפשר שיחיה, אין מתחשבים בסטטיסטיקה הכללית וחייבים לטפל בו. בשיעורי תורה לרופאים (חלק ג, סימן קפד, עמ' 259–262) הסתפק מה הדין כשיש סיכוי נמוך שיחיה, ודעתו נוטה שיש מצווה להצילו אך אין חיוב בכך. ובתשובה הרביעית (שם) כתב שמתחת ל-10% אין מצווה להציל ובין 10%–50% יש מצווה, אך אם לא הצילוהו לא עברו בכך על איסור. הערת פרופ' מיכאל שימל – למעשה, כל זמן שלא התחילו לטפל בפג, וראו כיצד הוא מגיב לטיפול, קשה מאוד לתת הערכה אמיתית של סיכויי הישרדותו, מכיוון שהסטטיסטיקה היא כללית אך הפג שלפנינו הוא מקרה פרטי מיוחד וכך ראוי להתייחס אליו. ²³ הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין, שם, ובשו"ת בנין אב, שם. ²⁴ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, שם, עמ' תקלא.הערת פרופ' מיכאל שימל – יש לזכור גם שמועד ההפריה ותחילת ההריון אינו ידוע תמיד במדויק וייתכן שגיל הוולד שונה ממה שחושבים.

ג. פג שהוחלט כי יש לו סיכוי לחיות והוחל לתת לו טיפול, ותוך כדי הטיפול הידרדר מצבו או התברר שמצבו סופני – דינו ככל חולה סופני, שבו נחלקו הפוסקים: יש אומרים שחייבים לתת לו כל טיפול רפואי אפשרי, כולל החייאה, אלא אם כן מוכח שהוא סובל, ואז אין להאריך את חייו בייסורים²⁵; ויש אומרים לתת לו טיפול שמספק לו את צרכי החיים הבסיסיים, כגון חמצן, נוזלים ומזון, אך אין לתת טיפול למחלתו הסופנית, אין לחבר אותו למכונת הנשמה ולא לבצע בו החייאה²⁶. למעשה, יש לנהוג כדלהלן²⁷:

footnotes: ²⁵ הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן שלט, עמ' תפז-תפח. אך יש לציין שדבריו אלה אמורים לגבי אדם בר קיימא ולא לגבי פג, וייתכן שגם לדעתו דינו של פג שונה. וראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק יד, סימן פ-פא. ²⁶ שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן צא, כד, וכן הרב שלמה זלמן אויערבאך, נשמת אברהם, שם, עמ' תפה-תפז. וראה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ב, סימן קעד, ענף ג; חושן משפט, חלק ב, סימן עד, א. ²⁷ על פי הרב נפתלי בר אילן, ד"ר רחל קופמן, ד"ר יחיאל בר אילן, ספר אסיא, שם, עמ' 139. ראה שם מקורותיהם ופירוט נוסף.

1. לא מקרבים את מותו. כלומר, אין לנתק אותו ממכשירים מאריכי חיים²⁸.

footnotes: ²⁸ ראה לעיל, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', עמ' 158, הלכה ‎נא, שאין לקרב מיתתו של יילוד אפילו כשאינו בר חיות כלל. הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין, שם, עמ' 118–119, ובשו"ת בנין אב, שם. וראה שם שכתב שאם המכונה הפסיקה את פעולתה אין חובה להפעיל אותה מחדש. וראה הרב יהושע נויבירט והרב אביגדֹר נבנצל, 'קיצוב זמן במכשירי הנשמה – שו"ת', ספר אסיא יא, עמ' 332–337 (אסיא פא-פב, אדר א' תשס"ח, עמ' 99–104), שכתבו לגבי חולה סופני שמותר לחבר אותו מראש למכונת הנשמה שיש בה קוצב זמן, וכאשר המצב הרפואי וההלכתי משתנה ואין יותר חיוב לחברו למכונת ההנשמה, אין חובה להאריך שוב את פעולת המכונה. וראה עוד, פרופ' אברהם שטיינברג, 'הבסיס ההלכתי להצעת חוק החולה הנוטה למות', אסיא עא-עב (שבט תשס"ג), עמ' 25–39.

2. לא מבצעים פעולות החייאה ולא נותנים טיפול תרופתי למחלות שלקה בהן.

3. נותנים לו כל טיפול הנדרש למניעת סבל, גם אם טיפול כזה עלול לעתים להחיש את מותו.

4. מעניקים לו טיפול סיעודי להקל על סבלו ולשמור על כבודו – נותנים לו סביבה חמה, הזנה, נוזלים וחמצן, וכן מנקים אותו בהתאם לנהלים הסיעודיים המקובלים בטיפול בפגים, ומבלי לגרום לו נזק רפואי.

התייחסות נוספת לטיפול בוולד הנוטה למות תובא להלן, פרק ע – 'פטירה בלידה', עמ' 309–308.

מונגולואים²⁹ עם פיגור שכלי אשר שכיח אצלם מומים שונים, בין השאר מצוי אצלם היצרות קשה של התריסריון אשר ללא ניתוח ימותו מאחר והמזון לא יעבור דרך החלק הצר. השאלה היא האם מחויב הרופא לטפל במלוא העוצמה – כולל ניתוחים – בילדים אלו, או שיש חיוב רק להחיותם בדברים רגילים ומקובלים, מזון, חמצן, טיפול באנטיביוטיקה בעת זהומים, וכיוצא בזה, אך אולי אין חיוב לטפל בצורה של ניתוחים והחייאה – אם צריך? תשובה: לדעתי יש חיוב לטפל בהם כבאחרים, בלי שינוי, דהחיוב להחיות נפש מישראל איננו מותנה דוקא באנשים הבריאים בשכלם... כמו שמחללין את השבת אפילו על חרש ושוטה אף על גב דאינם בני מצוות. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן פח

footnotes: ²⁹ זה הכינוי שניתן בעבר למי שנולד עם תסמונת דאון (טריזומיה 21). הסבר יובא באוצר המושגים, ערך תסמונת דאון.

מה ששאל בילד שנולד במחלה שאם לא יטפלו בו הרופאים ברפואות ותרופות ימות הוולד ואם יטפלו בו ברפואות אפילו הכי יישאר בעל מום לפי דעת הרופאים, שלפעמים יישאר סומא כל ימיו או חסר דעה או יהיה לו שיתוק על רגליו רחמנא ליצלן. והרופאים שואלים לההורים אם לטפל בו ברפואות. מה הדין על ההורים להתנהג בדבר זה – אי מחויבים לרפאותו ולא להרהר על התוצאות מה יהא בסופו, או שמא אסור להכריח הוולד לחיות חיי צער ומכאובים כל ימיו ומוטב שהרופא לא יעשה כלום וה' הטוב יעשה כרצונו, ועל כל פנים להיות בשב ואל תעשה. תשובה: לפי עניות דעתי פשוט דחייב לרפאותו כל שיועיל לו הרפואה כמו לכל אדם, ואם יכול להצילו באבר אחד חייב להצילו. ואף שיסבול ייסורים, מכל מקום מצווה להצילו. וכמו ברודף דמותר להצילו בנפשו ואם אפשר באחד מאבריו ולא הצילו אלא בכל גופו עובר משום לא תעמוד אף דנשאר בעל מום אחרי זה, הכי נמי כן לעניין האי קטן. וכל שכן דלאחר שנולד שאז כבר הוא כחתן שלם ואפילו אעובר במעי אמו מחללין שבת ולדעת הר"ן ועוד ראשונים הוא משום העובר ולא משום האם והכא נמי הני וכל שכן לאחר שיצא לאוויר העולם והגם שעד שלשים יום לא יצא מכלל נפל מכל מקום לעניין לרפאותו אין נפקא מינה בין קודם שלשים לאחר שלשים וזה פשוט מאד. הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ט, סימן ריז

איתא בספר הקדוש מאור ושמש בריש פרשת וארא, מהרב הקדוש איש אלוקים מו"ה מנחם מענדיל זצוק"ל מרימנוב, על הגמרא (ברכות ה, א): נאמר 'ברית' במלח, ונאמר 'ברית' בייסורין, מה מלח ממתקת הבשר אף ייסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם וכו'. דהיינו, מה מלח אם מוסיף יותר מכשיעור, אי אפשר לקבל הנאה מהבשר, רק דווקא אם נמלח כשיעור, כך הייסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים, עד כאן לשונו הקדוש. והנה רש"י פירש: ולמה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק? שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה. היינו שמשה רבנו – רעיא מהימנא, סמך מיתת שרה לעקידת יצחק כדי להמליץ טוב בעדנו ולהראות שעל ידי ייסורים ח"ו יותר מדי, מה נעשָה, שפרחה נשמתה. ועוד, באם כן נעשה בשרה, צדקת גדולה כזו, שבת ק' כבת כ' לחטא וכו' ושני חיי שרה כולן שווים לטובה, ומכל מקום לא יכלה לסבול ייסורים קשים, ומכל שכן אנחנו. עוד אפשר לומר שגם שרה אמנו עצמה שנתנה כל כך אל לבה מעשה העקידה עד שפרחה נשמתה, לטובת ישראל עשתה, להראות לה' איך אי אפשר לישראל לסבול ייסורים יותר מדי, ואפילו מי שבחמלת ה' נשאר חי גם אחר ייסוריו, מכל מקום חלקי כוחו מוחו ורוחו נשברו ונאבדו ממנו, מה לי קטליה כולו ומה לי קטליה פלגא. הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, אש קודש, פרשת חיי שרה

ד. פג שסיכוייו לחיות סבירים אך הוא סובל או שהוא עלול לסבול מנזקים התפתחותיים בדרגות חומרה שונות – יש שכתבו שחובה לבצע כל פעולה לשם הצלתו, ללא קשר למצבו הרפואי העתידי³⁰, ואין להורים כל זכות למנוע ממנו כל טיפול שיאריך או ישפר את חייו, אפילו אם הטיפולים אגרסיביים, ואפילו אם הטיפולים עצמם עלולים לגרום למום חמור, כגון עיוורון³¹. ויש שהוסיפו על כך, שעצם הזכות לחיים היא כה מהותית, שלמרות הייסורים הקשים, אנחנו אומרים שהיה מעדיף לחיות. ולכן, אם לפי שיקול דעת הרופאים הטיפולים להצלת פג כזה עשויים להצליח, והתינוק יוכל לחיות לפחות שנה שלימה, שהוא פרק זמן הנחשב כחיי עולם, יש לטפל בו³². לעומת זאת, יש שכתבו שכיוון שאין לפג כזה חזקת חיים, במקרים שבהם יש חשש ממשי שחייו עלולים להיות מלאי ייסורים, ונראה שעדיף לו למות מאשר לחיות חיי ייסורים כאלה, וההורים מתעקשים על הפסקת הטיפול בו, אין חובה להמשיך ולטפל בו³³, ויש לנהוג בו למעשה כפי שפורט לעיל בסוף ההלכה הקודמת³⁴.

footnotes: ³⁰ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יח, סימן יט, א. שו"ת משנה הלכות, חלק ט, סימן ריז, המצוטט כאן, אך כתב שאם יצטרך להיות מחובר כל חייו למכונת הנשמה, אין צורך לטפל בו. שיעורי תורה לרופאים, שם, עמ' 255–258, 269–273.הערת פרופ' מיכאל שימל – על פי מחקרים חדשים שפורסמו לאחרונה התברר שהיו מקרים שנראה כאילו נגרם לוולד נזק מוחי, אך לאחר תקופה מסוימת התברר שהילד מתפקד כרגיל וייתכן שהמוח מצליח לשקם את עצמו גם לאחר פגיעה. ³¹ שו"ת ציץ אליעזר, שם. שיעורי תורה לרופאים, שם. וראה שיעורי תורה לרופאים (חלק ד, סימן רלה, עמ' 181), שכתב שאם ההורים אינם משתפים פעולה, מצווה על בית הדין למנות אפוטרופוס, שידאג לכל צרכיו הרפואיים של התינוק, ועל פיו ייעשה כל הדרוש לטובת הילד. ראה גם הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'התנגדות הורים לניתוח התינוק המסוכן', ספר אסיא ח, עמ' 19–31 (אסיא מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 82–94). ³² שיעורי תורה לרופאים, חלק ג, סימן קצו, עמ' 370–373, בשם הרב יוסף שלום אלישיב. ³³ הרב אליהו בקשי-דורון, תחומין, שם, ובשו"ת בנין אב, שם. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, דבריו הובאו בשו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן עט. הרב משה הלברשטאם, דבריו הובאו בהרפואה כהלכה, חלק ב, שער ה, סימן א, פרק ב, יח. וראה שו"ת אגרות משה (חושן משפט, חלק ב, סימן עד, ב), שאין חיוב לרפא חולה שיחיה בייסורים זמן ממושך, ואפילו כשאין לחולה דעת ואפשרות לגלות את רצונו, ובמצב כזה יש לשאול את קרובי משפחתו כיצד לנהוג בו. ומכל מקום כתב שאם יגיע מצב כזה למעשה יש להכריע רק לאחר קיבוץ כל תלמידי החכמים שאפשר ובצירוף רופאים מומחים. ³⁴ דהיינו, אין צורך לחבר אותו למכשירים מאריכי חיים, אולם אם הוא כבר מחובר למכשירים כאלה אין לנתק אותו מהם.

טיפול בפגים בשבת

בן שמונה אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו³⁵. שבת קלה, א

footnotes: ³⁵ למרות שמחללים שבת כדי להציל נפש. כיוון שבאותה תקופה ולד שנולד לשמונה חודשי עיבור לא היה יכול לחיות, אסרו לחלל עליו את השבת ואפילו לטלטלו. כך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך, אורח חיים, סימן של, ח).

...על מה שעינינו רואים אנו סומכים. וכי אפשר או מותר להעלים עין מאמת זה שכבר יצאו אלפי ילדים כאלה מכלי אינקובטור והם חיים וגדלים אתנו?! ואין זה מכחיש כלל להוראת הש"ס ופוסקים דאסור אפילו לטלטל, דוודאי כיוון דבימיהם לא היה תקווה לזה ונדון מעיקרא לאבדן, הרי הוא כאבן ואסור לפקח עליו ואפילו לטלטל. מה שאין כן בזמנינו דיש תקווה גדולה ושכיחא להביאו לתחיה, גם לפי יסודות הש"ס מותר וחיוב לפקח עליו³⁶ ומותר לטלטלו. הרב שמואל הלוי ואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ג, סימן קמא

footnotes: ³⁶ לפקח עליו את הגל. הסבר – מי שנפל עליו גל אבנים בשבת, מפקחין מעליו את הגל. כלומר, מחללים שבת כדי להצילו. פיקוח הגל הוא דוגמה לחילול שבת המותר והמחויב לצורך הצלת נפשות.

ה. הכלל – מחללים שבת אפילו באיסורי תורה, לכל צרכי פג שנולד, כל שיש תקווה שיוכל לחיות³⁷.

footnotes: ³⁷ יסודי ישורון, חלק ד, עמ' רלה. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יח, סימן יט, ג. שו"ת שבט הלוי, חלק ג, סימן קמא, המצוטט כאן. שמירת שבת כהלכתה, פרק לו, יב, ובהערה כו. ילקוט יוסף, שבת ד, סימן של, כא. תורת היולדת, פרק נז, ב, אך בשיעורי תורה לרופאים (חלק ג, סימן קפד, עמ' 261–262), הסתפק בכך. וראה גם שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן קכג.וראה שו"ת אמרי יושר (חלק א, סימן קעז, ב), שכתב שאין לחלל שבת לצורך הצלת תינוק שנולד קודם זמנו, אף על פי שייתכן ויחיה באינקובטור. המעיין בתשובתו יראה שבאותה תקופה האינקובטור היה דבר חדש והסיכויים להציל תינוקות כאלה היו נמוכים מאוד.

ו. יש מי שהורה שההגדרה של 'יוכל לחיות' היא כששיעור ההישרדות הוא לפחות 10%, ומכל מקום, אם רוצים לטפל בתינוק ששיעורי ההישרדות שלו פחותים מ-10%, אף על פי שאין חובה לטפל בו אפילו ביום חול³⁸, מותר אף לחלל עליו את השבת ואפילו באיסורי תורה, כיוון שעדיין יש סיכוי מועט שיחיה³⁹. ויש מי שכתב שאם סיכוייו לחיות הם 10% או פחות, אסור לחלל עליו שבת⁴⁰.

footnotes: ³⁸ ראה לעיל, הלכה ‎ב. ³⁹ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקלד-תקלה, כב. וראה שם, שיש לברר את המציאות המעשית בכל מרכז רפואי בפני עצמו באותו זמן. ⁴⁰ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

ז. כאשר ברור שהוולד לא יוכל לחיות, אין מחללים שבת לצורך טיפול בפג רק כדי להאריך את חייו⁴¹. אף על פי שמחללים שבת לצורך חיי שעה של ולד שכלו לו חודשיו⁴², פג שלא יוכל לחיות דינו כנפל ואין מחללים עליו שבת⁴³. ויש מי שהורה שלמרות האמור לעיל הרי בבית חולים, יש לחלל שבת לצורך הארכת חיי שעה אפילו של פג שלא יוכל לחיות, כיוון שבמקום שיש הרבה מטפלים, והדבר מסור לרבים, ואין כל אחד יודע להבדיל בין תינוק כזה ובין תינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות, עלולים לזלזל בטיפולו של תינוק שיש לו סיכוי לחיות⁴⁴.

footnotes: ⁴¹ שמירת שבת כהלכתה, שם, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך. כך גם נטה לומר בתורת היולדת (שם, הערה ה), אך למסקנה נשאר בצריך עיון. כך גם משמע מהמקורות הנוספים שהובאו לעיל בהערה הקודמת. ⁴² ראה להלן, פרק סו – 'לידה בשבת', עמ' 262, הלכה כט. ⁴³ הסבר ומקורות הובאו לעיל במבוא ההלכתי. ⁴⁴ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, שם, עמ' תקלא. ראה גם לעיל, הערה 24.

התיחסות לשאיבת חלב בשבת עבור פג תובא להלן, פרק עב – 'הנקה בשבת', בפִּסקה 'שאיבת חלב אם בשבת וביום טוב לצורך התינוק', עמ' 328.

סדר קדימויות בטיפול בפגייה

רקע⁴⁵ – פגייה היא מערכת יקרה מאוד, עקב הצורך בכוח אדם רב ומיומן ובמערכות רפואיות מתקדמות ויקרות. במערכות כגון אלה עולה השאלה של חלוקת משאבים רפואיים בכל חריפותה.

footnotes: ⁴⁵ מבוסס על דברי פרופ' מיכאל שימל, בפגישתו עם רבני פוע"ה, מיום כ"ד בתמוז תשס"א.

במדינת ישראל יש פגיות רבות יחסית למקומות אחרים בעולם. על אף מספר הפגיות הרב, יש בעיה חמורה של תפוסה, ועודף ביקוש על ההיצע, בין הזקוקים לפגיות לבין מספר המיטות שאותן הפגיות מסוגלות לספק. חלק מהבעיה של עודף הביקוש נעוצה גם בטיפולי פוריות רבים שגורמים ללידות מרובות של תאומים ושלישיות. לרוב לידות מרובות עוברים הן מוקדמות, וגורמות לביקוש רב לפגיות.

הלכות⁴⁶

footnotes: ⁴⁶ פִּסקה זו מבוססת על שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן עט, וחלק ח, סימן לט. התשובות מכילות הערות ומקורות רבים שמן הנמנע להביאן כאן מחמת אריכותם.

ח. כאשר באים לפנינו בעת ובעונה אחת שני פגים, עלינו להעדיף את הטיפול בפג שנמצא במצב פיזיולוגי טוב יותר, אשר סיכויי הצלחת הטיפול בו גבוהים יותר, על פני הטיפול בפג שאי אפשר להחיותו אלא לחיי שעה.

ט. כאשר באים לפנינו פגים בזה אחר זה, והם במצב קליני זהה, היינו שאפשר להחיות את שניהם לחיי עולם, או שאפשר להחיות את שניהם לחיי שעה, חובתנו לטפל בפג שבא לפנינו ראשון. ראה גם בהלכה הבאה.

י. לדעת רוב הפוסקים, החובה לטפל במי שבא לפנינו ראשון – באדם שיש לו חזקת חיים – קיימת גם כאשר אי אפשר להחיותו אלא לחיי שעה, וזה שבא אחריו אפשר להחיותו לחיי עולם⁴⁷. לעומתם יש הסוברים כי אף על פי שחיי שעה נחשבים לחיים לכל דבר, וחובה להציל אדם גם לחיי שעה, והמאבדם הריהו כשופך דמים, בכל זאת הצלת אדם לחיי עולם נחשבת כפיקוח נפש. ואם כן, במצב של מחסור באמצעים או בכוח אדם מיומן יש לטפל בחולה שיחיה חיי עולם, אף שהדבר כרוך בהפסקת הטיפול בחולה שיחיה לכל היותר חיי שעה⁴⁸. למעשה, כאשר מדובר בפגים שאין להם חזקת חיים, נראה שיש להעדיף טיפול בפג שיש לו סיכוי לחיות גם על חשבון הפסקת טיפול בפג שאין לו סיכוי לחיות אלא מטפלים בו רק כדי להאריך את חייו⁴⁹.

footnotes: ⁴⁷ שו"ת במראה הבזק, חלק ו, שם, על פי שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עג, א, ועל פי הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן רנב, ב, עמ' רצה. הרב משה הרשלר, 'חיובי הצלה בחולים ומסוכנים', הלכה ורפואה, ב, עמ' מא. וראה בשו"ת במראה הבזק (חלק ח, שם) דיון מפורט בשיטה זו, וייתכן שפוסקים אלה מודים למעשה גם הם שיש להעדיף את הטיפול באדם שיש לו סיכוי לחיי עולם. ⁴⁸ הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'רופא שעוסק בגוסס אם מותר לעזבו כדי לטפל בחולה אחר', הלכה ורפואה, ב, עמ' קצא-קצה. ⁴⁹ הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שו"ת במראה הבזק, שם, ושם, חלק ח, סימן לט, הדברים נכתבו בצורה נחרצת. וראה לעיל, הלכה ‎ב, שאין חיוב לטפל בפג כזה, ובהלכה ‎ז, שאין מחללים עליו שבת. וראה שו"ת שאגת כהן (חלק ב, סימן ע), שכתב שבפגים דין זה מוסכם, ולא כפי שהשתמע בשו"ת במראה הבזק, שם.

ביקור חולים אצל פגים

יא. יש מי שכתב שיש מצוות ביקור חולים אצל פגים לפי המידה שבית החולים מאפשר, כשהיא נצרכת לטובת הפג. המבקר צריך להתייחס לשלושה תחומים – לוודא שהפג מקבל את כל הטיפול הנחוץ; להתפלל עליו ולבקש רחמים להחלמתו; לדאוג שלא יישאר לבדו. במקום שאין אפשרות לקיים ביקור מחמת מצבו של הפג או אילוצים אחרים, רצוי לקיים לכל הפחות קשר טלפוני עם הצוות המטפל⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ הרב נריה גוטל, 'ביקור חולים אצל פגים', אור המזרח לז, ג, ניסן תשמ"ט, עמ' 250–254.

לקיחת דם מפגים לצורך מחקר

יב. אסור לקחת דם מפגים לצורך מחקר, למרות שייתכן שתוצאות המחקר יוכלו לסייע בעתיד להציל פגים אחרים⁵¹. הכלל הוא שאין לסכן אדם אחד כדי להציל אדם אחר, וכמאמר חז"ל "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי"⁵². גם כאשר לוקחים מהפג דם, אין לקחת ממנו כמויות גדולות יותר לצורך המחקר כיוון שלקיחת דם יתר היא ספק סכנה, ואסור לסכן את חייהם של הפגים⁵³.

footnotes: ⁵¹ הערת ד"ר עירא ארליכמן - כמות הדם הנלקחת למחקרים היא מיעוט שבמיעוט ביחס לבדיקות הדם השגרתיות ובוודאי אינה מסכנת בפני עצמה את הפג, אחרת המחקר לא היה מאושר על ידי ועדת האתיקה. ללא לקיחת דמים למחקר לא נוכל להמשיך בהתקדמות הרפואית המדהימה וחיים רבים יאבדו. ⁵² סנהדרין עד, א. תרגום: מה ראית שדמך אדום יותר מדמו, שמא דמו שלו יותר אדום מדמך שלך. ⁵³ הרב אליהו כץ, 'אתיקה רפואית במעבדה', תחומין ג (תשמ"ב), עמ' 175.

התייחסות למילת פג תובא להלן, פרק עד – 'ברית מילה', בפִּסקה 'מילת פג', עמ' 350–349.

התייחסות לקריאת שם לפג עוד לפני ברית המילה תובא שם, בפִּסקה 'קריאת שם לתינוק', עמ' 354–353.

התייחסות לפדיון הבן אצל פג, תובא להלן, פרק עה – 'פדיון הבן', בפִּסקה 'פדיון פג', עמ' 361–360.