Sefer Puah, Third Volume; Pregnancy and Birth, X Birth
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרק זה עוסק במקרים טרגיים שבהם היולדת נפטרה בלידה וכן בטיפול ביילוד הנוטה למות.
התייחסות להפלות ולאובדן הריון הובאו לעיל בחלק התשיעי, פרק סא – 'הפלה טבעית', פרק סב – 'הפלה מלאכותית' ופרק סג – 'אובדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', מעמ' 117 ואילך.
יולדת שנפטרה בלידתה
אמר רב נחמן אמר שמואל: האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד. פשיטא... לא נצרכה, להביא סכין דרך רשות הרבים. ומאי קמשמע לן? דמספיקא מחללינן שבתא, תנינא: מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כנעני ספק ישראל – מפקחין עליו את הגל! מהו דתימא: התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא, אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא, קא משמע לן¹. ערכין, ז, א-ב
footnotes: ¹ הסבר – יולדת שנפטרה בלידתה, יש לעשות הכל כדי להציל את הוולד ומותר אף לחלל שבת באיסורי תורה לשם כך. לשאלת הגמרא – מה החידוש שבדבר שהרי תמיד יש לחלל שבת לצורך פיקוח נפש ואף במקרים של ספק, עונה הגמרא שלולא החידוש כאן היינו חושבים שאין לחלל שבת במקום של ספק להצלת ולד שטרם נולד ומעולם לא הייתה לו חזקת חיים.
ואשמועינן שאפילו ספק פיקוח נפש זה שלא היה עדיין בחזקת חי לעולם, אפילו הכי דוחה שבת. הרב ישראל מאיר הכהן מראדין - ה"חפץ חיים", משנה ברורה, סימן של, ס"ק יח
עובר המצוי בגופה של נפטרת זכאי להצלה. הוא חי המצוי במצוקה המונעת ממנו לחיות ויש לפתוח את הדלת בפניו. חייו העצמאיים של עובר מתחילים ברגע ששוב אינו תלוי באמו הורתו. ממילא, בו ברגע שהאם נפטרה, נכנס העובר למצב של חיות עצמאית. כך נוצר מצב בו בזמן חיי חיותה של האם, העובר הוא אמנם ירך אמו וחלק ממנה. אך מאידך גיסא – מיתת אמו היא שטר עצמאותו ומאותו הרגע ממש חי הוא לכל דבר, חי שיש להצילו מהקופסא הסוגרת עליו. משמעותה של השקפה זו מרחיקת לכת היא, שכן עולה ממנה כי אי הוצאת עובר מגופה של נפטרת דינה כאי הצלת נפשות ממש. העובר על כך, אף כי לא בא ממש לאיסור "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז)², הנה מכל מקום בא לסניף של איסור זה. הרב יגאל שפרן, 'הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת', ספר אסיא, כרך ט, עמ' 292 ³
footnotes: ² שלחן ערוך, חושן משפט, סימן תכו, א. ³ אסיא מט-נ (תמוז תש"ן) עמ' 113.
א. יולדת שנפטרה בלידתה או אישה מעוברת שמתה, מנתחים אותה כדי להציל את העובר שברחמה. בעבר היו דעות שלא ליילד יולדת שנפטרה כיוון שלא היו בקיאים בקביעת המיתה ועד שהיו בטוחים – ממילא הוולד היה מת⁴, אך כיום אפשר לקבוע את פטירת האם וגם לוודא שהוולד חי, ולכן בוודאי יש ליילדה⁵.
footnotes: ⁴ רמ"א, אורח חיים, סימן של, ה. וראה מגן אברהם, שם, ס"ק יא, ומשנה ברורה שם, ס"ק יט. ⁵ שו"ת שבט הלוי, חלק ו, סימן כז, וכתב שגם הרב איסר זלמן מלצר הורה כך. נשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקכח, ס"ק טו. וראה שו"ת ציץ אליעזר (חלק י, סימן כה, ד), שלדעתו גם הרמ"א לא התכוון לחלוק על דעת שלחן ערוך.
ב. יש לנתח את האישה כדי להציל את העובר גם אם אין ודאות שהעובר יוכל לחיות ולהתפתח בצורה רגילה, וגם אם הבעל של האישה הנפטרת מתנגד לניתוח⁶.
footnotes: ⁶ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יח, סימן לא, תשובה לד"ר אליהו יוסף שוסהיים, הובאה גם בספר אסיא יא, עמ' 36–38. הרב יגאל שפרן, 'הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת', ספר אסיא ט, עמ' 274–297 (אסיא מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 95–118).
ג. לפי דעת הסוברים שמוות מוחי מוגדר כמוות – אם האישה מתה מוות מוחי, יש לנתחה כדי להציל את העובר. אך לפי דעת הסוברים שמוות מוחי אינו מוגדר כמוות, דינה כאישה הנוטה למות, ואין היתר לנתחה כדי להציל את העובר⁷. התייחסות לניתוח אישה מעוברת הנוטה למות כדי להציל את עוברה הובאה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 37–38, הלכות ט-י.
footnotes: ⁷ הרב יגאל שפרן, ספר אסיא, שם. ותמה על פסיקתו של שו"ת ציץ אליעזר, שם, שהורה שחייבים לנתח את האישה במצב כזה, למרות שבמקום אחר פסק שמוות מוחי אינו מוגדר כמוות. התייחסות לקביעת רגע המוות ולמוות מוחי מובאת באריכות באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ו, ערך 'רגע המוות'.
ד. בכל המקרים הללו אין הבדל בין יום חול לשבת, ומחללים שבת כדי לנתחה ועל ידי כך להוציא את הוולד אפילו כשלא ידוע אם הוולד חי⁸.
footnotes: ⁸ ערכין ז, א-ב, המצוטט כאן. רמב"ם, הלכות שבת, פרק ב, טו. טור ושלחן ערוך, אורח חיים, סימן של, ה.
התייחסות לכתיבת תעודת פטירה בשבת ליולדת שנפטרה בלידתה הובאה לעיל, פרק סו – 'לידה בשבת', עמ' 275, הלכה צג.
הפִסקה שלפנינו עוסקת בוולד שנולד בזמנו אך סובל ממומים קשים וסיכוייו לחיות קלושים.
התייחסות לטיפול בוולד שנולד קודם זמנו וסיכוייו לחיות נמוכים מאוד הובאה לעיל, פרק סה – 'לידת פג', בפִסקה 'עד כמה צריך לטפל בפגים הנוטים למות או בפגים שעלולים להיות פגועים', עמ' 243–249.
התייחסות לחילול שבת כדי להציל ולד שנולד קודם זמנו הובאה שם, בפִסקה 'טיפול בפגים בשבת', עמ' 249–250.
התייחסות לחילול שבת כדי להציל ולד שנולד בזמנו וסיכוייו לחיות קלושים, הובאה לעיל, פרק סו – 'לידה בשבת', עמ' 262, הלכה כט.
ה. יילוד שנולד בחודש התשיעי ויש לו מומים קשים או תסמונת חמורה, ועל פי הידע הרפואי סיכוייו לחיות הם לכל היותר חודשים מעטים, יש מי שכתב שיש להאריך את חייו במזון ובסמי מרפא ובהחייאה, ולא לטפל בו בטיפולים הכרוכים בייסורים⁹. ויש שהורו שאין להתערב בטיפולים מצילי חיים פולשניים ולא שגרתיים, כמו החייאה, ניתוחים או תרופות חריגות, אלא יש לתת לו אוכל ותרופות רגילות בלבד¹⁰. לכל הדעות, ודאי שאסור לקרב את מותו¹¹.
footnotes: ⁹ ראה הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן שלט, עמ' תפז-תפח, וראה שיעורי תורה לרופאים (חלק ג, סימן קפו, עמ' 294, וסימן קצו, עמ' 372) בשם הרב אלישיב, שאפילו אם נאמר שאדם מבוגר המתקשה לחיות בייסורים מותר לו לסרב להארכת חייו כשמדובר בחיי שעה בלבד, לגבי תינוק שאינו מביע את דעתו, נחפש בעבורו את הטובה האמיתית שהיא המשך חיים. מה גם שייתכן שהסבל של תינוק פחות מאשר סבל של אדם מבוגר כיוון שחושי התינוק אינם מפותחים דיים וגם אינו זוכר את שעבר עליו כמו אדם מבוגר. הרב יצחק זילברשטיין בתשובה לשאלת הרב בנימין דוד מיום י"ד בסיוון תשס"ח, הובאה בחוברת לכנס מכון פוע"ה תשס"ט (9), עמ' 51–53, ובתנאי שההתערבות הרפואית אינה כרוכה בסיכון שעלול להמית את הוולד מייד. וראה גם לעיל, פרק סה – 'לידת פג', עמ' 246, הערה 25. ¹⁰ ראה הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם, עמ' תפה-תפז, ובשו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן צא, כד. הרב אליהו בקשי-דורון בתשובה מיום כ"ב בסיוון תשס"ח לשאלה הנ"ל, הובאה בחוברת לכנס מכון פוע"ה, שם, עמ' 54. מסתבר שהוא הדין לתוספת חמצן שנחשבת לצורך בסיסי, ראה לעיל, פרק סה – 'לידת פג', עמ' 247–246. ¹¹ ראה לעיל, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', עמ' 158, הלכה נא, שאין לקרב מיתתו של יילוד אפילו כשאינו בר חיות כלל.
ו. מותר לתת לו שם לפני הברית¹², כדי שיהיה אפשר להתפלל עליו¹³, אך עדיף לא לקרוא לו על שם קרובי משפחה החפצים בהנצחת שמם. וראה עוד להלן, פרק עד – 'ברית מילה', בפִּסקה 'קריאת שם לתינוק', עמ' 353–354.
footnotes: ¹² הרב יצחק זילברשטיין, שם. הרב אליהו בקשי דורון, שם. ¹³ הרב מרדכי אליהו הורה שאם לאחר מכן ירצו להחליף לו שם, כגון שנתרפא – אפשר.
ז. יש להתפלל עליו שלא יסבול, ושהקדוש ברוך הוא יעשה הטוב בעיניו¹⁴.
footnotes: ¹⁴ הרב יצחק זילברשטיין, שם. הרב אליהו בקשי דורון (שם) כתב שאפשר להתפלל לרפואתו.
ח. יש מי שכתב שעדיף להשאירו בבית החולים ולא לקחתו הביתה, כיוון שהטיפול בבית החולים יותר מקצועי, וגם כדי למנוע התחזקות של הקשר הנפשי ליילוד הנוטה למות¹⁵.
footnotes: ¹⁵ הרב אליהו בקשי דורון, שם.
התייחסות לברית מילה ליילוד נוטה למות תובא להלן, פרק עד – 'ברית מילה', עמ' 349, הלכה כא.
חילול שבת ליילוד עובר שנפטר ברחם
ט. אישה שעוברה מת מוות תוך רחמי (Intra-uterine Death), בדרך כלל אין צורך לחלל עליה את השבת כדי לזרז את תהליך ההפלה. אך אם האישה בדיכאון קשה בגלל התינוק המת שברחמה, ויש חשש שתסתכן כעת אם נשאיר אותה במצבה הנוכחי עד לאחר השבת, מותר לחלל עליה את השבת, אפילו באיסורי תורה, כדי להפיל את העובר¹⁶.
footnotes: ¹⁶ נשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקכח, יד.
התייחסות לקבורה ולאבלות על תינוק שנפטר, מילת תינוק שנפטר וקריאת שם, הובאה לעיל, פרק סג – 'אובדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', מעמ' 173 ואילך.
התייחסות לנתיחה לאחר המוות לנפל או לתינוק שנפטר הובאה לעיל, פרק סא – 'הפלה טבעית', עמ' 130–131.
התייחסות לשימוש באברי ולד שנפטר מיד לאחר לידתו הובאה לעיל, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', עמ' 171, הלכה עט, ובפרק סג – 'אובדן הריון מבחינה הלכתית, רגשית ואמונית', עמ' 178, הלכה יד.