התייחסות הלכתית פרטנית לאמצעי המניעה השונים, לפי סדר א-ב

להלן תובא התייחסות הלכתית לאמצעי המניעה השונים. רקע רפואי הובא לעיל, בפרק הקודם. התייחסות פרטנית למצבים השונים שבהם מותר למנוע הריון תובא להלן, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', מעמ' 450 ואילך.

ביאה שלא כדרכה

א. ביאה שלא כדרכה – בפי הטבעת, שמטרתה מניעת הריון, אסורה¹.

footnotes: ¹ פוסקים רבים אוסרים ביאה שלא כדרכה אפילו כשאין מטרתה מניעת הריון, ראה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 59, הלכה סד. החידוש בהלכה כאן הוא שאפילו המתירים ביאה שלא כדרכה באקראי, התירו רק כשאין מטרה למנוע הריון, ראה שם, הערה 175, וכך כתב בפירוש בשו"ת מלמד להועיל, חלק ג, סימן יח. וראה שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סג, ענף ב, בטעם החילוק לשיטה זו. לדברי הגמרא (יבמות לד, ב) מעשה ער ואונן (בראשית לח, א-י) שנענשו עליו במיתה, היה ביאה שלא כדרכה, ראה גם להלן עמ' 420, הערה 167.במקום שיש סכנה לשמש כדרכה, והאפשרות היחידה לחיי אישות היא ביאה שלא כדרכה – ראה שו"ת באר משה (חלק ג, סימן קנג), שכתב שבמקרים שאלולא ישמשו באופן כלשהו קיים חשש של הוצאת זרע לבטלה, ומדובר בתקופה של כמה חודשים ואחריה יוכלו לחזור ולשמש כדרך כל הארץ, הרי אם יהיו עוד שני רבנים שיתירו, הוא מוכן להצטרף ולהיות השלישי, ובלבד שיקבלו על עצמם שכשיוכלו לחזור ולשמש כדרך כל הארץ לא ישמשו יותר שלא כדרכה אפילו באקראי, וכן בזמן שמוכרחים לשמש שלא כדרכה יתנו צדקה אחרי כל תשמיש כזה. וראה הרב הראל דביר, 'האם יש פתרון במקרים בהם תשמיש אסור מחמת הסכנה?', אסיא צט-ק (מרחשוון תשע"ו), עמ' 109–120.ראה גם להלן בכרך הרביעי, פרק צ – 'חיי אישות אצל חולי סרטן', עמ' 125.

גלולות למניעת הריון ('הגלולה', כדורים למניעת הריון – Contraceptive Pills)

עקרונות הלכתיים

ב. לפי גדרי ההלכה אמצעי זה אינו גורם להשחתת זרע²; הוא אינו מפריע כלל לקיום יחסי האישות ואינו פוגם בהנאת הביאה³, ועקב כך אינו מפריע לקיום מצוות עונה; אמצעי זה הוא זמני והפיך ועל כן אין בו דין סירוס⁴; לכן, כאשר יש בו היתר למניעת הריון, אין על האישה איסור להשתמש בו, ולדעת רוב הפוסקים הוא נחשב לאמצעי המועדף למניעת הריון⁵.

footnotes: ² שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יז; חלק ג, סימן כד; חלק ד, סימן עב. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב; חלק י, סימן כה, פרק י. ³ ההתייחסות כאן היא להנאת הביאה עצמה ולא לתופעת הלוואי שקיימת לפעמים של ירידה בחשק המיני, ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 374. ⁴ התייחסות לסירוס זמני תובא להלן, פרק עט – 'סירוס', בפִּסקה 'סירוס זמני של אישה', עמ' 438–437. ⁵ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, שם; חלק י, שם. שו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן קיג. קובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד. שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תקח, מט. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פב. ברכת בנים, פרק יא, ד. הרב שלמה אבינר, 'תכנון המשפחה ומניעת הריון', ספר אסיא ד, עמ' 170–171. הרב יואל קטן, 'השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 129, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב. וראה גם הרב אליעזר בן פורת ופרופ' פסח קליימן, 'גלולות הורמונליות למניעת הריון לעניין הלכות נדה', אסיא פז-פח (סיוון תש"ע, עמ' 131), שציינו שאף הרב משה פיינשטיין, שהתנגד לנטילת גלולות מהטעמים שבהלכות הבאות (דימומים וחשש סכנה), ייתכן שהיה מודה בגלולות החדישות של ימינו ששכיחות הדימומים ועוצמת הסכנה אצל נשים שנוטלות אותן נמוכות בהרבה יחסית לגלולות שהיו בזמנו.

ג. גלולות יכולות לגרום לדימומים בין וסתיים שעלולים לאסור את האישה לבעלה, במיוחד בגלולות מהדור הישן⁶. בגלולות החדישות כיום החשש לדימומים בין וסתיים הוא קטן, ולא עולה בהרבה על השכיחות של תופעה זו בכלל אוכלוסיית הנשים⁷. יוצאת מכלל זה הגלולה המכילה פרוגסטרון בלבד (Minipill), שעלולה לגרום לדימומים בין וסתיים בשכיחות גדולה יותר⁸.

footnotes: ⁶ בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק א, סימן סה, תשובה משנת תשכ"א), כתב בשם חתנו הרב משה דוד טנדלר, שהרופא שהמציא את הגלולות הודה לו ש-60% מהנשים שנוטלות גלולות רואות דם. ושם (חלק ב, סימן יז), הביא בשם הרופאים ששליש מהנשים רואות דם, אך כתב שאין לסמוך על כך כיוון שהרופא שהמציא את הגלולות הודה שיותר ממחצית הנשים רואות דם. וחזר על כך גם בחלק ג, סימן כד, ובחלק ד, סימן סז. ⁷ ראה ד"ר דניאל מלאך, 'גלולות למניעת הריון', ספר אסיא ח, עמ' 108–115 (אסיא מב-מג, ניסן תשמ"ז, עמ' 33–40), סיכום מחקרים לאותו זמן. מאז כתיבת מאמר זה השתכלל והלך אופן ייצור הגלולות, וכיום הסיכון לדימומים הרבה יותר קטן. ראה גם לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 374. יש לציין שבחודשים הראשונים לנטילת הגלולות שכיחות הדימומים רבה יותר. אפשר לנסות לצמצם את כמות הדימומים על ידי החלפת הגלולות למינון גבוה יותר.כל האמור כאן מתייחס למצב שבו האישה נוטלת את הגלולות כסדרן. הפסקה בנטילת הגלולות עקב שִכחה או מכל סיבה אחרת עלולה לגרום להכתמות ולדימומים. התייחסות לכך תובא להלן, עמ' 393, הלכה ‎יב. ⁸ ראה ד"ר דניאל מלאך, ספר אסיא, שם, עמ' 119 (אסיא, שם, עמ' 44), שכתב שמדובר ב-30%–40% דימומים, ולעיל, פרק עז, עמ' 375. גם מהניסיון המצטבר של רבני פוע"ה עולה שרוב השאלות על דימומים בזמן נטילת גלולות מתייחס לנטילת גלולות מיני.

... הגלולות, פעולתן היא לשנות את המאזן ההורמונלי, ולכן ישנן תופעות לוואי, הן לטווח הקצר ומן הסתם גם לטווח הארוך, כגון דימומים, ועוד. ישנם גם מחקרים רפואיים המלמדים על סיכונים העלולים להתעורר כתוצאה משימוש בגלולות, אם כי לאחרונה דיווחו רופאים בארץ שהשימוש בגלולות בדרך כלל אין בו סיכון ממשי אחרי שהופחת בהן המינון של ההורמונים. על כל פנים, זוהי שאלה רפואית מובהקת, וצריך לברר בכל מקרה אצל רופא מומחה המצוי ובקי במחקרים המעודכנים ביותר. כלל גדול לימדנו הרמב"ם, וחזר על כך בכל ספריו הרפואיים, והוא כלל הלכתי ורפואי כאחד: "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף"⁹. השיקול הכללי הוא שבלא צורך דחוף, לעולם יש להימנע מלהפריע לפעילותה של המערכת הגופנית הטבעית, ואין להשתמש בתרופות אלא אם כן נשתבשו התהליכים הטבעיים. ברור שבכל עניין כזה צריך להיוועץ ברופאים מומחים, אבל אין ספק שככל שניתן להשיג את הנדרש מבלי לשנות את מערכות הגוף, מה טוב... הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שו"ת שיח נחום, סימן צה

footnotes: ⁹ הלכות דעות, פרק ד, א.

ד. הסיבוכים הרפואיים שקשורים לגלולה העלו שאלה הלכתית מפאת האיסור שקיים על אדם להכניס את עצמו לידי סכנה¹⁰. ואמנם בגלולות הראשונות היו סיבוכים רפואיים רבים ומגוונים. אבל בגלולות החדישות הסיבוכים הרפואיים פחתו במידה רבה מאוד¹¹, על כן צריך דבר זה להתברר בכל מקרה לגופו, על פי הנתונים של כל אישה, ועל פי שיקוליו של רופא מומחה ומעקב רפואי¹².

footnotes: ¹⁰ ראה שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יז; חלק ג, סימן כד; חלק ד, סימן לד; שם, סימן עב. שו"ת שיח נחום, סימן צה, המצוטט כאן. הרב דוב ליאור, בהסכמתו לכרך הראשון של ספר פוע"ה. ¹¹ ראה ד"ר דניאל מלאך, ספר אסיא, שם, עמ' 115–118 (אסיא, שם, עמ' 40–43). ראה גם לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 374. וראה גם שו"ת ציץ אליעזר (חלק י, סימן כה, פרק י) שהביא מכתב מרופא חרדי מפורסם מארצות הברית, שכתב לו שחששותיו של הרב משה פיינשטיין אין בהם ממש בגלולות החדשות. ¹² אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ד, ערך 'מניעת הריון', עמ' 798. ראה גם באוצר המושגים, ערך גלולה למניעת הריון.

גלולה – הלכה למעשה

ה. בכל מקום שיש היתר למניעת הריון, מותר להשתמש בגלולה¹³, ובתנאי שמבחינה רפואית אין התוויה נגד שימוש בגלולה¹⁴. יש שהגבילו את ההיתר לשימוש בגלולה לתקופה קצרה, מחשש סכנה¹⁵.

footnotes: ¹³ ראה לעיל, הערה 5. ¹⁴ פירוט ודוגמאות להתוויות נגד הובאו לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 375. ¹⁵ בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן לד) כתב שיש לשאול רופא מומחה אם מצבה הבריאותי של האישה מאפשר לה ליטול גלולות, וגם אם יש אישור כזה, אפשר להתיר רק לחודשים אחדים. וראה הרב ברוך פינקלשטיין, 'שיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים' (אסיא פה-פו [אלול תשס"ט], עמ' 95–96), שכתב שאף על פי שבתשובות קודמות (ראה לעיל, הערה 10) אסר הרב משה פיינשטיין שימוש בגלולות מחשש סכנה, מאוחר יותר הוא ריכך את עמדתו לגבי החשש מפני סיכון בשימוש בגלולות. בשו"ת שיח נחום (סימן צה) כתב שיש להגביל את השימוש בגלולות לשנתיים. הרב דוב ליאור (בהסכמתו לכרך הראשון של ספר פוע"ה) הסתייג מנטילת גלולות בכלל, ואפילו לתקופה קצרה, כגון כדי למנוע חופת נִדה.

ו. מותר להשתמש גם בגלולת מיני (מיניפיל – Minipill), אף על פי שהיא פועלת לשינוי ריר צוואר הרחם, ולחסימה פיסיולוגית לחדירת תאי זרע לרחם¹⁶. יש הבדל בין חסימה ממשית כגון מוך, לבין יצירת מצב שדוחה את תאי הזרע ואינו מאפשר את כניסתם הטבעית לרחם, כפי שיש בגלולות המיני, ולכן אין הבדל להלכה בין הגלולה המשולבת לבין גלולת המיני¹⁷.

footnotes: ¹⁶ כפי שהובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 375. ¹⁷ הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קלז. גלולות כאלה מיועדות בדרך כלל לנשים מניקות, ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 375. וראה שו"ת שיח נחום (שם), שלדעתו גם אם יש מקום להתיר לאישה שאינה מניקה ליטול גלולות ולא לחשוש לסכנה, אצל מניקה השפעת הגלולות עוברת גם לתינוק היונק ולכן יש להימנע מנטילת גלולות, אפילו גלולות מיני המיועדות למניקות, מחשש שיתגלו תופעות שליליות שונות אצל הילד היונק בעוד כמה עשרות שנים.

ז. כיוון שגלולות מסוג מיניפיל גורמות לדימומים בשכיחות גבוהה יחסית, יש להעדיף לכתחילה אמצעי מניעה אחרים, כדי שבני הזוג לא יהיו אסורים לתקופות ארוכות¹⁸. וראה עוד להלן בפִּסקה 'גלולות, דימומים וקביעת וסת'.

footnotes: ¹⁸ לכן הסתייג הרב משה פיינשטיין מהשימוש בגלולות. ראה שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סה; חלק ב, סימן יז; חלק ג, סימן כד; חלק ד, סימן לד וסימן עב. ראה הרב ברוך פינקלשטיין, 'שיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים', אסיא פה-פו (אלול תשס"ט), עמ' 89–101. כך הייתה גם דעתו של הרב יוסף אליהו הענקין (דבריו הובאו בשו"ת בני בנים, חלק ב, הערות ותיקונים, עמ' רלד). וראה לעיל, הלכה ‎ג, שכיום בעיה זו אינה שכיחה אצל נשים שנוטלות את הגלולות המשולבות.

התייחסות למניעת הריון בזמן ההנקה ולהמלצות מכון פוע"ה לאמצעי המניעה המועדף בזמן ההנקה, תובא להלן, פרק פ – 'דוגמאות מעשיות לצורך במניעת הריון', בפִּסקה 'אמצעי מניעה בתקופת ההנקה – הדרכות מעשיות', עמ' 457–458.

נטילת גלולות בשבת וביום הכיפורים

ח. אישה שלוקחת בהיתר גלולות למניעת הריון, יכולה להמשיך לקחתן גם בשבת¹⁹.

footnotes: ¹⁹ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן סז. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סימן לז. שמירת שבת כהלכתה, פרק לד, יט. ובהערה פג, שם, כתב בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהטעם להתיר הוא שגלולות למניעת הריון אינן מרפאות.

ט. אישה שלוקחת בהיתר גלולות למניעת הריון, עדיף שתיטול אותן סמוך לפני הצום ומיד לאחריו, הן בצום יום הכיפורים והן בשאר צומות. אם אינה יכולה לעשות זאת, כגון שהיא נוטלת גלולות מיני בשעה קבועה, והיא חוששת ששינוי השעה יגרום לדימומים, תברר אצל הרופא המטפל האם היא יכולה ליטול את הגלולה באופן וגינלי במקום בבליעה²⁰. אם נטילה וגינלית לא מתאפשרת, תבלע את הגלולה במהלך הצום בשעה הקבועה, ללא מים²¹.

footnotes: ²⁰ ראה נשמת אברהם, אורח חיים, סימן תריח, עמ' תשנח, 14. הערת ד"ר ברונו רוזן – הדבר אפשרי, הספיגה נעשית באותה מידה ואפילו במידה טובה יותר. ²¹ ראה שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן פט, לגבי תרופות גינקולוגיות. וראה נשמת אברהם, שם, שגם אדם שאינו מוגדר כחולה שאין בו סכנה, אבל עלול להגיע למצב כזה, מותר לו לבלוע בצום תרופה ללא מים.בכרך השני (פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמ' 272, הלכה יט), נכתב שהתירו בשעת הדחק נטילת תרופות לפוריות ביום הכיפורים עם מעט מים מרים. אולם ההיתר שם מבוסס על כך שאישה שעוברת טיפולי פוריות מוגדרת כחולה שאין בו סכנה (ראה שם, פרק מב – 'הגדרת טיפולי הפוריות מבחינה הלכתית', עמ' 228). לעומת זאת, אישה שנוטלת גלולות למניעת הריון אינה מוגדרת בהכרח כחולה שאין בו סכנה.

גלולות, דימומים וקביעת וסת

י. דימומים מהרחם שנגרמים בעקבות נטילת גלולות, הגם שאינם בזמן הווסת הרגיל, אוסרים את האישה ככל דימום רגיל²². הגלולות גורמות לשינויים הורמונליים בגוף האישה, וכיוון שכך, דימומים שנגרמים כתוצאה מהפעילות ההורמונלית של האישה דינם ככל דימום²³.

footnotes: ²² שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סה; חלק ב, סימן יז; חלק ג, סימן כד; חלק ד, סימן לד וסימן עב. כך גם מוכח מכל הפוסקים שהובאו לעיל בכרך הראשון, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 178, הערות 28–29, שנחלקו אם אישה צריכה לחשוש לראיית דם בזמן נטילת הגלולות, אך כולם מודים שאם ראתה דם בפועל – נאסרת. וראה גם בהלכה הבאה. ²³ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יא – 'מתי אישה נאסרת – מבוא הלכתי', עמ' 122.הדימום עלול להיגרם כתוצאה מנטילת הגלולות וגם כתוצאה משִכחה לקחתן.

יא. אם הדימום כתוצאה מנטילת הגלולות הופיע בצורה של כתם וללא הרגשה, דינו כשאר דיני כתמים²⁴. ההלכות פורטו לעיל בכרך הראשון, פרק יג – כתמים', מעמ' 149 ואילך. ויש מי שכתב שאישה שנוטלת גלולות ברציפות, ולא אמורה לראות דם כלל בכל משך זמן נטילת הגלולות, כגון בגלולות מיני שניטלות ברציפות ללא הפסקה²⁵, וראתה כתם אפילו על בגד צבעוני או על דבר שאינו מקבל טומאה – נאסרת, אלא אם כן תבדוק את עצמה ותמצא נקייה. מכיוון שאינה אמורה כלל לראות וסת, יש לחוש שכל כתם כזה נחשב לווסת קטנה²⁶.

footnotes: ²⁴ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יא – 'מתי אישה נאסרת – מבוא הלכתי', עמ' 123, הלכה ג, ובהערה 9, וכן בפרק יג – 'כתמים', עמ' 151–152, הלכות ז-ט, שלמעשה יש להחשיב ככתם כל דם שלא בא בהרגשה, אפילו כשידוע שבא מגופה, ובלבד שלא מדובר בדם רב. ²⁵ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 375. ²⁶ שו"ת באהלה של תורה, חלק ה, סימן סח. דעה זו היא אפילו לפי השיטות שכתם שבא בוודאות מגופה ללא הרגשה אינו אוסר. לפי השיטות שכתם כזה דינו כדם שבא בהרגשה ואוסר (ראה לעיל בכרך הראשון, במקורות שהוזכרו בהערה 24), ברור שדימום שבא כתוצאה מנטילת גלולות יאסור גם בכמות קטנה שבאה ללא הרגשה.

יב. אישה ששכחה ליטול גלולה ונזכרה רק לאחר שחלפה יממה, ועקב כך היא עלולה לראות דם בימים שלאחר מכן, אם לא נאסרו ושכחה יום אחד לקחת גלולה, תשלים מיד את נטילת הגלולה. אם יש כתמים, מומלץ לפרוש יום אחד שמא היא אמורה לראות דם, כפי שפורט לעיל בכרך הראשון, פרק יג – 'כתמים', עמ' 161.

אם אין כתמים, בני הזוג אינם צריכים לפרוש מיחסי אישות, אולם מומלץ שהאישה תהיה מודעת למצבה, כגון להשתמש בלבנים בצבע בהיר אך לא לבן, או במגן תחתון, שאפשר להקל בהם בכתמים, ואם אכן יהיו כתמים, להימנע מיחסי אישות, כדלעיל.

ההלכות שמופיעות להלן לקוחות מהכרך הראשון, פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', בפִּסקה 'חישוב ימי הפרישה בזמן נטילת גלולות', עמ' 178–179, והן מופיעות כאן בקיצור וללא מקורות. מקורות מפורטים ודעות נוספות הובאו שם בהערות.

יג. אישה שנוטלת גלולות שאמורות למנוע דימומים בזמן נטילתן, אינה צריכה לחשוש לווסתה.

יד. לאחר הפסקת נטילת הגלולות, האישה צריכה לחשוש שמא תראה דם, החל משלושים ושש שעות לאחר נטילת הכדור האחרון ועד שתראה דם, או עד שיחלפו שבעה ימים, שזה הזמן שהווסת עשויה להתעכב מחמת השפעת הכדורים.

טו. אם בכל אופן לא ראתה וסת לאחר הפסקת הגלולות²⁷, אחרי שבעה ימים תבדוק בדיקה פנימית, ואם היא נקייה – מותרת לבעלה אף באישות.

footnotes: ²⁷ הערת ד"ר חגית דאום – מציאות כזאת תיתכן בתקופה של נטילת גלולות. מומלץ לבצע בדיקת הריון ביתית כדי לשלול אפשרות זו כסיבה לתופעה. אם תוצאת הבדיקה שלילית, מדובר על השפעתה הזמנית של הגלולה.

טז. במקביל לפרישה, וכדי לחשב ולקבוע את ימי הפרישה, תרשום האישה במשך שלושה חודשים את זמן נטילת הגלולה האחרונה ואת זמן ראיית הווסת אחר כך. ההפרש הקצר ביותר ביניהם, הוא וסתה הקבוע כל עוד היא נוטלת גלולות אלה כסדרן.

יז. אישה שרואה דם רק כשהיא נוטלת גלולות או מקבלת זריקה, אינה צריכה לחשוש לווסתה כל עוד אינה נוטלת את הגלולות או מקבלת את הזריקה.

יח. לאחר שהאישה מפסיקה להשתמש בגלולות בפעם הראשונה, חוששת כפי שנכתב לעיל. לאחר מכן, אם היה לה וסת קבוע, היא חוזרת לחשוש לווסתה הקבוע. ואם לא היה לה וסת קבוע, חוששת לעונה בינונית וליום החודש מראייתה האחרונה, וכשתראה פעם נוספת, תחשוש גם להפלגה.

גלולה לאחר תשמיש²⁸

footnotes: ²⁸ ההתייחסות בפִּסקה זו היא רק לגלולה המכונה 'היום שאחרי', שאפשר ליטול אותה עד שבעים ושתיים שעות אחרי קיום חיי האישות, ולא לכדורים שגורמים להפלה, שניטלים בשבועות הראשונים לאחר הכניסה להריון, ודורשים מבחינה חוקית היתר של ועדה להפסקת הריון. התייחסות הלכתית לכדורים כאלה הובאה לעיל, פרק סב – 'הפלה מלאכותית', עמ' 140.

יט. אישה שיש לה היתר הלכתי למניעת הריון, וקיימה יחסי אישות ללא שימוש באמצעים למניעת הריון, מותר לה להשתמש באקראי²⁹ בגלולת 'היום שאחרי', כיוון שגלולה כזאת אינה גורמת להפלה אלא מונעת ביוץ, ואם היה כבר ביוץ – היא מונעת את השתרשות הביצית המופרית ברחם³⁰. ויש שהורו שאף על פי שאין בשימוש בגלולה כזאת איסור הפלה, אין ליטול אותה במקרים רגילים אלא דווקא במקרים חריגים, כגון אונס, כיוון שיש כאן בעיה של השחתת זרע³¹. ויש מי שאסר להשתמש בגלולה כזאת פרט למקרים שהעובר מסכן את חיי האם. לשיטה זו יש חשש הפלה בשימוש בגלולה כזאת³².

footnotes: ²⁹ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 376, שאמצעי כזה אינו מיועד מבחינה רפואית לשימוש קבוע. ³⁰ כאשר יצאה גלולה זו לשוק ביקש הרב מרדכי אליהו מהרב מנחם בורשטין לברר את אופן הפעולה שלה. על פי בקשתו של הרב שלחו מעבדות רפא את המחקרים על אודות הגלולה לרב בורשטין, ונתברר שהמנגנון העיקרי של התרופה הינו פגיעה בביוץ על ידי מניעתו או דחייתו, ובנוסף לכך התכשיר פוגע גם ביכולת הזרע להגיע לביצית ובמידה מוגבלת הוא משפיע על איכות רירית הרחם ועל מניעת ההשרשה. התכשיר אינו פוגע בעובר שכבר עבר השרשה ברחם. בעקבות כך הורה הרב מרדכי אליהו, שבמקרה הצורך מותר להשתמש בגלולה כזאת, אך הדבר מצריך פסיקה אישית לכל מקרה.ראה הרב שלמה אבינר, 'טיפול רפואי ולפני עיוור – שו"ת', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 12. הרב יעקב אריאל, הוראה בעל פה לרב אריה כץ. וראה להלן, עמ' 403, שהפוסקים התירו שימוש בהתקן תוך רחמי שגורם אף הוא למניעת השתרשות הביצית המופרית בדופן הרחם ולא חששו לאיסור הפלה. ³¹ הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסו. ³² שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמב. לשיטתו הריון נחשב החל מהפריית הביצית. לדבריו יש לחלק בין התקן תוך רחמי לגלולת 'היום שאחרי', שכן אף על פי ששניהם גורמים לאותה תוצאה – דהיינו מניעת השתרשות הביצית המופרית – ההתקן הוכנס לרחם עוד לפני ההפריה ונמצא שמראש לא היו תנאים מתאימים לקליטת ההריון. לעומת זאת, גלולת 'היום שאחרי' פועלת לעתים אחרי ההפריה.

דיאפרגמה (Diaphragm, כיפה)

הדיון ההלכתי בדיאפרגמה מתבסס על הדיון שקדם לו על שימוש במוך כאמצעי למניעת הריון שהובא כבר בגמרא. השימוש במוך כאמצעי מניעה לא מקובל כיום. לכן נקדים את הדיון העקרוני במוך לדיון המעשי בדיאפרגמה. ההשלכות לדיון במוך נוגעות גם לאמצעי מניעה נוספים כגון כובעון צווארי וספוגית.

מוך בשעת תשמיש

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלוש נשים משמשות במוך – קטנה, מעוברת, ומניקה; קטנה – שמא תתעבר ושמא תמות, מעוברת – שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה – שמא תגמול בנה וימות; ואיזו היא קטנה? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד, פחות מכאן ויתר על כן – משמשת כדרכה והולכת, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו – משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר: "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' " (תהלים קטז, ו). יבמות יב, ב

משמשות במוך – מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו. רש"י, שם, ד"ה 'משמשות במוך'

שלש נשים משמשות במוך – פי' הקונטרס מותר לשמש במוך אבל שאר נשים אסור משום השחתת זרע ... ורבנו תם אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש ... והאשה שנותנת אחר כך מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדה אפריה ורביה, ו'משמשות במוך' דקתני הכא היינו צריכות לשמש במוך. תוספות, שם, ד"ה 'שלוש נשים'

שלש נשים משמשות במוך. פרש"י ז"ל רשאות, ואינו מחוור דאם כן כי קאמרינן קודם הזמן הזה משמשת כדרכה והולכת, אסורה לשמש במוך קאמר ואמאי והא אינה מתעברת כל עיקר? ואין כאן משום השחתת זרע! אלא חייבות לשמש במוך קאמר משום סכנה דידה או משום סכנת ולד. חידושי הרשב"א, יבמות יב, ב

ומשמע (מדברי הרשב"א) ... דמשמשות במוך היינו לשום המוך באותו מקום קודם התשמיש בענין שאף גם בשעת תשמיש יהיה המוך שם, עם כל זה סבירא ליה דפירוש 'משמשות' היינו שחייבות לשמש כן במוך ... ואם כן לפי זה גם לחכמים יש לומר רק אינן חייבות לשמש במוך אבל רשאות. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש), אבן העזר, סימן פט

כ. נחלקו הראשונים כיצד יש לפרש את סוגיית הגמרא "שלוש נשים משמשות במוך"³³, האם מדובר בהיתר לשמש במוך או בחיוב לשמש במוך; האם מדובר במוך בשעת תשמיש שמטרתו למנוע כניסת זרע מהנרתיק לרחם או שמדובר במוך לאחר תשמיש שמטרתו ספיגת הזרע והוצאתו אל מחוץ לנרתיק. כיוון שהסוגיה עוסקת בשלוש נשים שמצבן חריג, צריך לדון מה יהיה דינן של כל שאר הנשים שאינן נמצאות במצבים כאלה.

footnotes: ³³ יבמות יב, ב, המצוטט כאן; מופיע גם במקומות נוספים בש"ס.

כא. בהתאם לפרשנויות השונות שניתנו לסוגיה זו נפסקה ההלכה האם ומתי מותר להשתמש במוך למניעת הריון בשעת התשמיש:

יש סוברים שככלל אסור להשתמש במוך למניעת הריון בשעת תשמיש³⁴.

footnotes: ³⁴ רש"י, יבמות יב, ב, ד"ה 'שלוש נשים', המצוטט כאן, ובכתובות לט, א, ד"ה 'משמשות במוך', וכפי שהבינוהו כלל הראשונים. רבנו תם, הובא בתוספות, יבמות, שם, ד"ה 'שלוש נשים', המצוטט כאן. ר"י, הובא בתוספות, יבמות, שם. תוספות רא"ש, יבמות יב, ב, ד"ה 'שלוש נשים'. אמנם ראה שו"ת כתב סופר (אבן העזר, סימן כו), שלשיטת רש"י, שבסוגיה מדובר במוך בשעת תשמיש, ולדעתו רבי מאיר מתיר וחכמים אוסרים, יש לומר שחכמים אסרו דווקא באותן שלוש נשים הנזכרות שם, כיוון שהן בסיכון נמוך, ומן השמיים ירחמו, אך לגבי נשים שהריון מסוכן להן בבירור, גם חכמים יודו להתיר.

ויש סוברים שאין איסור להשתמש במוך למניעת הריון בשעת תשמיש³⁵, כיוון שלדעתם אין האישה מצווה על הוצאת זרע לבטלה והתשמיש נעשה כדרך כל הארץ³⁶.

footnotes: ³⁵ תשובת רב האי גאון, שו"ת הגאונים (הרכבי), סימן שלח. שו"ת צמח צדק, אבן העזר, סימן פט, המצוטט כאן, בדעת הרשב"א, יבמות יב, ב, המצוטט כאן, והר"ן, נדרים לה, ב, שפירשו את דברי הגמרא כחיוב לשמש במוך, וממילא מתברר ששאר הנשים לשיטת רבי מאיר, וכלל הנשים לדעת חכמים, מותרות לשמש במוך, ובניגוד לדברי רבנו תם, לא כתבו שהדיון הוא רק לאחר תשמיש, ומשמע מדבריהם שמותרות גם בשעת תשמיש, וכן מובא ברמב"ן, ברא"ה ובריטב"א, כתובות, שם. ים של שלמה, יבמות, פרק א, סימן ח. שו"ת שיח נחום, סימן צד, בדעת הרמב"ם, הטור ושלחן ערוך, שלא הזכירו כלל את האיסור לשמש במוך. פירוט נרחב של השיטות הללו ושיטות נוספות הובא באנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, ערך 'השחתת זרע', עמ' קלז-קמ. ³⁶ ים של שלמה, שם.

כב. הלכה למעשה, יש שאסרו להשתמש במוך בשעת תשמיש למניעת הריון אפילו במקום סכנה³⁷. לעומת זאת, יש שהתירו שימוש במוך בשעת תשמיש למניעת הריון במקום צורך אפילו כשאין סכנה³⁸. אמנם רוב הפוסקים התירו שימוש במוך בשעת תשמיש למניעת הריון, אך במקום סכנה בלבד³⁹.

footnotes: ³⁷ שו"ת רבי עקיבא איגר, סימן עא. שו"ת חתם סופר, יורה דעה, סימן רעב. שו"ת מהר"ם שיק, חושן משפט, סימן נד. חכמת אדם, בבינת אדם, שער בית הנשים, סימן יח, לו. שו"ת בנין ציון, סימן קלז. שו"ת משיב דבר, חלק ב, סימן פח, ותלה זאת במחלוקת הראשונים האם מותר לשמש באקראי שלא כדרכה. שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן יז. וראה שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן קטו. בשו"ת לבושי מרדכי (יורה דעה, מהדורה תנינא, סימן קי) לא רצה להורות היתר ולא איסור. ³⁸ ים של שלמה, שם. שו"ת שיח נחום, סימן צד. ³⁹ שו"ת חמדת שלמה, אבן העזר, סימן מו. שו"ת צמח צדק, אבן העזר, סימן פט. שו"ת דברי מלכיאל, חלק א, סימן ע. שו"ת דברי יששכר, סימן קלח. שו"ת שי למורא, סימן לד. שו"ת תורת חסד, אבן העזר, סימן מד. ערוך השלחן, אבן העזר, סימן כג, ו. שו"ת אור גדול, סימן לא. שו"ת יד אליהו, סימן ע. שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן נח, אך החמיר בליל טבילה. שו"ת מלמד להועיל, חלק ג, סימן יח. שו"ת אחיעזר, חלק א, סימן כג. בכורי יהודה, חלק ב, דף קכא. שו"ת פרחי כהונה, סימן יב. חזון איש, הלכות אישות, סימן לז. שו"ת דובב מישרים, חלק א, סימן כ. שו"ת חלקת יעקב, אבן העזר, סימן נח-ס. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימנים סג-סד-סה. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב. הטעם לכך הוא שאף אם נפרש את מחלוקת חכמים ורבי מאיר על פי שיטת רש"י שחכמים אוסרים תשמיש במוך גם לגבי שלוש הנשים שעלולה להיות להן סכנה, טעמם הוא 'מן השמיים ירחמו', כלומר הסכנה אינה ברורה. אך במקום שהסכנה ממשית – גם הם יודו להתיר. וראה שו"ת אגרות משה (שם, סימן סד), שהביא בשם השואל שמועה מרב אחד שבליטא היו מתירים לכל הנשים לשמש במוך שנתיים אחרי הלידה, וכתב ששמועה זו היא שקר, במזיד או בטעות, ומעולם לא שמע שהיה מי שיתיר לסתם נשים, וכל הנידון הוא רק במקום סכנה.

דיאפרגמה – עקרונות הלכתיים⁴⁰

footnotes: ⁴⁰ ראה גם בהרחבה הרב יואל קטן, 'מבוא לשאלת היתר הדיאפרגמה', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 65–75.

כג. תכשיר זה מונח בעומק הנרתיק, לפיכך אין הוא אמור להפריע בקיום יחסי אישות ובהנאת הביאה, ולכן אינו פוגע בקיום מצוות עונה. ואולם, כיוון שהדיאפרגמה היא מחסום מכני לכניסת הזרע לרחם האישה, יש בה שאלה של השחתת זרע.

כד. יש פוסקים שדימו את הדיאפרגמה למוך שמוזכר בגמרא, עקב הדמיון ביניהם – שני האמצעים הללו מוכנסים לעומק הנרתיק לפני קיום יחסי אישות, וגם דרך פעולתם זהה – חסימת מכנית של הזרע, שמונעת ממנו להיכנס לרחם. לדעת פוסקים אלה אפשר להתיר שימוש בדיאפרגמה רק במקרים שבהם התירו שימוש במוך⁴¹. ואף על פי שלכאורה יש טעם להקל יותר בדיאפרגמה, כיוון שהיא ממוקמת עמוק יותר מאשר מוך שממלא את כל הנרתיק, כפי שכתבו הפוסקים שיובאו בהלכה הבאה, וכפי שכתבו חלק מהפוסקים לגבי שימוש בכובעון צווארי, להלן, עמ' 417, הלכה ‎עג, בכל אופן פנים הנרתיק וחלק גדול מהדופן העליונה שלו נחסמים על ידי הדיאפרגמה ואפשר שהיא תורגש בשעת התשמיש⁴².

footnotes: ⁴¹ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סג; שם, סימן סה; שם, חלק ג, סימן כא; שם, חלק ד, סימן סז; שם, סימן סט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תלז. הרב מרדכי אליהו, 'השימוש באמצעים למניעת הריון', תחומין לא (תשע"א), עמ' 17, ובהוראה חוזרת ונשנית לרבני פוע"ה. הרב יחיאל מיכל שטרן בשם דודו, הרב שלמה זלמן אויערבאך, נספח למאמרו של הרב יואל קטן, אסיא שם, עמ' 134, אך ראה להלן, הערה 43, שיש ששמעו אחרת מהרב אויערבאך. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו במאמרו של הרב יואל קטן, 'השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון', אסיא שם, עמ' 129. כך לכאורה יסברו הפוסקים שדימו את השימוש בכובעון צווארי למוך, ראה להלן, הלכה ‎עג. ⁴² הרב יואל קטן, אסיא שם, עמ' 128. הוא הוסיף שייתכן שאם היו מביאים לידיעת הפוסקים המקלים בדיאפרגמה – שיובאו בהלכה הבאה – את ההבדלים המעשיים בין הכובעון הצווארי לבין הדיאפרגמה, לא היו מקלים בדיאפרגמה. וראה גם מאמרו 'עוד על דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בעניין הדיאפרגמה', אסיא פא-פב (אדר א' תשס"ח), עמ' 201–206, שהגיב בחריפות על דברי הרב ד"ר מרדכי הלפרין שיובאו בהערה הבאה, והביא טענות נוספות לחיזוק דבריו. כך עולה במפורש גם בשו"ת ציץ אליעזר, שם, שכתב שכל מכשיר ששמים בנרתיק בזמננו (כגון 'ראבער' – השם הקודם של דיאפרגמה) נחשב למוך, ואילו סתימת צוואר הרחם בגומי קלה יותר מאשר מוך.הרב יואל קטן (אסיא, שם) הביא הבדל נוסף בין הדיאפרגמה לבין הכובעון הצווארי, והוא שאת הדיאפרגמה האישה שולפת בידיים לאחר התשמיש, בניגוד לכובעון הצווארי שנשאר קבוע יותר, ויש בכך הוצאת הזרע מגוף האישה בידיים.

כה. לעומתם, יש פוסקים שראו יתרון הלכתי מסוים לדיאפרגמה על פני המוך שמוזכר בגמרא, כי המוך שמוזכר בגמרא היה ממלא את הנרתיק, ואז יש דמיון לשופך זרעו על העצים ועל האבנים. אבל הדיאפרגמה מוכנסת לעומק הנרתיק, והזרע לא מגיע אליה, אלא אל הנרתיק, ורק בהמשך כשהזרע מגיע לצוואר הרחם הוא נחסם, ולכן אין בכך משום השחתת זרע, וכפי שכתבו חלק מהפוסקים לגבי שימוש בכובעון צווארי, להלן הלכה ‎עג⁴³.

footnotes: ⁴³ שו"ת בני בנים, חלק א, סימן ל, וגם בשם סבו הרב יוסף אליהו הענקין. שו"ת שיח נחום, סימן צד. הרב שמואל פירסט בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, נספח למאמרו של הרב יואל קטן, אסיא עז-עח, שם, עמ' 135, וראה לעיל הערה 41. הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דיאפרגמה – דעת הגרש"ז אויערבאך לפני חזרה ולאחריה', אסיא שם, עמ' 137–141, וברפואה, מציאות והלכה, סימן כב, וראה תגובתו לדברי הרב יואל קטן ב'תשובת העורך', אסיא פא-פב (אדר א' תשס"ח), עמ' 206–210. הרב דוב ליאור, הוראה בעל פה לרבני פוע"ה, והוסיף שבעבר הורה שדיאפרגמה היא כמו מוך בשעת תשמיש, אך לאחר שבחן שוב את המציאות הרפואית התברר לו שיש לדמות את הדיאפרגמה לכובעון הצווארי, ולכן יש להקל בה.

דיאפרגמה – הלכה למעשה

כו. הלכה למעשה, יש דעות שונות בין הפוסקים מתי אפשר להתיר שימוש בדיאפרגמה למניעת הריון:

• יש פוסקים שפקפקו באפשרות להתיר אמצעי זה אפילו במקום סכנה⁴⁴.

footnotes: ⁴⁴ שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תלז. ראה גם לעיל, הלכה ‎כד, את דברי הפוסקים שהישוו דיאפרגמה למוך, ולעיל, הלכה ‎כב, את הפוסקים שאסרו שימוש במוך אף במקום סכנה.

• יש פוסקים שהתירו אמצעי זה רק במקום חשש סכנה⁴⁵, או חשש הדומה לסכנה, כגון התמוטטות נפשית⁴⁶, או צער לידה גדול שקרוב לבוא לידי סכנה מרוב צער⁴⁷, או כשההורים מכים את ילדיהם ויש חשש סכנה⁴⁸, ויש שהתנו זאת רק אם הבעל כבר קיים מצוות פרייה ורבייה⁴⁹.

footnotes: ⁴⁵ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סג; שם, חלק ד, סימן סז; שם, סימן עד, א. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב. קובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד. הרב יחיאל מיכל שטרן בשם דודו, הרב שלמה זלמן אויערבאך, נספח למאמרו של הרב יואל קטן, אסיא שם, עמ' 134, אך ראה להלן, הערות 50, 51. הרב אברהם דוב אויערבאך, דבריו הובאו במאמרו של הרב שלמה חיים הכהן אבינר, 'תכנון המשפחה ומניעת הריון', ספר אסיא ד, עמ' 174, ולדעתו כיוון שמותר משום סכנה, ההיתר קיים גם אם אפשר להשתמש באמצעי מניעה אחרים. לדעת הפוסקים שהשוו דיאפרגמה למוך בשעת תשמיש (ראה לעיל, הלכה ‎כד) ועל פי השיטה שמוך בשעת תשמיש הותר רק בשעת סכנה (ראה לעיל, הלכה ‎כב), גם שימוש בדיאפרגמה יותר רק בשעת סכנה. גם אם נשווה את הדיאפרגמה לכובעון הצווארי (ראה לעיל, הלכה ‎כה), יש פוסקים שהתירו כובעון צווארי רק במקום פיקוח נפש, ראה להלן, עמ' 417, הערה 145. כך גם עולה מקובץ תשובות, שם. ⁴⁶ שו"ת אגרות משה, שם, חלק א, סימן סה; חלק ג, סימן כב; חלק ד, סימן סט. ⁴⁷ שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן מג. ⁴⁸ שו"ת אגרות משה, שם, סימן סח. ⁴⁹ שו"ת משפטי עוזיאל, שם.

• יש מי שהורו שמותר להשתמש בדיאפרגמה גם שלא במקום סכנה, אם ההריון עלול לגרום סבל גדול, או במקרה של צורך בשלום בית ופחד מההריון, או כשיש חשש לפגיעה חמורה בבריאות האישה⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ הרב שלמה זלמן אויערבאך, מכתבים לד"ר אורי לוי, מיום ז' במנחם אב תשל"ח, וראש חודש סיוון תשמ"ג, הובאו במאמרו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דיאפרגמה – דעת הגרש"ז אויערבאך לפני חזרה ולאחריה', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 141–145, וכן ברפואה, מציאות והלכה, סימן כב. וראה להלן, הערה 51, שלדעת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, הרב אויערבאך חזר בו לאחר מכן והתיר גם יותר מזה. הרב שלמה חיים הכהן אבינר, ספר אסיא שם, עמ' 181.

• ויש סוברים שאין איסור הוצאת זרע לבטלה בשימוש בדיאפרגמה, ולכן במקום שיש היתר למניעת הריון, אפשר להתיר שימוש בדיאפרגמה⁵¹.

footnotes: ⁵¹ שו"ת שיח נחום, סימן צד-צה. שו"ת בני בנים, חלק א, סימן ל, וגם בשם סבו הרב יוסף אליהו הענקין. הרב דוב ליאור, הוראה בעל פה לרבני פוע"ה. הרב ד"ר מרדכי הלפרין כתב (אסיא, שם, עמ' 147–151, וברפואה, מציאות והלכה, שם) בשם ד"ר אורי לוי, שהרב שלמה זלמן אויערבאך חזר בו בשנת תשמ"ה מדעתו שהובאה לעיל (בהערה הקודמת), והתיר דיאפרגמה בכל מקום שאפשר להתיר מניעת הריון. לעומת זאת, הרב יואל קטן ('עוד על דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בעניין הדיאפרגמה', אסיא פא-פב, אדר א' תשס"ח, עמ' 203–206) דן בכל הראיות שהביא הרב ד"ר מרדכי הלפרין ובראיות נוספות, ולדעתו לא הייתה כלל חזרה של הרב אויערבאך מדבריו, ולא התיר שימוש בדיאפרגמה אלא רק במקרים חריגים, שבהם היה צורך מהותי במניעת הריון ולא הייתה אפשרות להשתמש באמצעים המותרים בדרך כלל. וראה תגובתו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, אסיא שם, עמ' 206–210.

כז. הלכה למעשה, יש להתיר שימוש בדיאפרגמה למניעת הריון רק במקום צורך גדול מאוד וכאשר אין לאישה אפשרות להשתמש באמצעים יעילים אחרים שפשוט יותר להתירם מבחינה הלכתית, כגון שגלולות למניעת הריון אסורות עליה לשימוש מבחינה בריאותית או שיש להן תופעות לוואי קשות, וכשהתקן תוך רחמי למניעת הריון גרם לה לדימומים מרובים⁵².

footnotes: ⁵² כיוון שאמצעי זה שנוי במחלוקת גדולה בין הפוסקים, ומבחינת המציאות יש פעמים שהזרע נשפך ישירות על הדיאפרגמה, ואם כך מסתבר שזו מניעה ישירה כמו מוך, עדיף להשתמש באמצעים אחרים המותרים לדעת רוב הפוסקים. יש להוסיף לכך את העובדה שיעילותה של הדיאפרגמה כאמצעי למניעת הריון נמוכה יחסית, ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', בפִּסקה 'דיאפרגמה', עמ' 377. אמנם כשיש צורך גדול במניעת הריון, והאמצעים המותרים בדרך כלל גורמים לאישה צער, יש מקום להסתמך על הפוסקים המקלים כיוון שזו שעת הדחק. עקב המחלוקת הגדולה בפוסקים מומלץ במצבים כאלה להביא את כלל הנתונים לפני מורה הוראה ולהשתמש בהיתרים כאלה רק בפסיקה אישית.

כח. אישה שחוששת מהריון וכתוצאה מכך מוכנה לקיים יחסי אישות אך ורק תוך שימוש בדיאפרגמה, יש מי שכתב שלמרות שלפי הנתונים אין להתיר לבני הזוג שימוש בדיאפרגמה, ולמרות שהאישה אינה נוהגת כראוי על פי ההלכה⁵³, בכל זאת מותר לבעלה לשמש עימה באופן כזה ואינו עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה⁵⁴.

footnotes: ⁵³ ובעצם יש לה דין 'מורדת' שככלל זו סיבה מספקת לבעל לגרש את אשתו ללא כתובה, אלא שאין בעלה רוצה לגרשה, כיוון שאינו רוצה להלוך במידת הדין. ⁵⁴ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן ע. כיוון שהבעל לא נוקט פעולה אקטיבית למניעת ההריון, ובאופן מעשי אין לו אפשרות אחרת לחיות עמה חיי אישות.

כט. בדרך כלל מקובל למרוח קוטלי זרע על הדיאפרגמה. כאשר יש היתר הלכתי להשתמש בדיאפרגמה, מותר לפי רוב הפוסקים לעשות זאת, ראה להלן, עמוד 422, הלכה ‎צ⁵⁵.

footnotes: ⁵⁵ ראה גם להלן, עמ' 422–421, שלדעת רוב הפוסקים השימוש בקוטלי זרע קל יותר מבחינה הלכתית מאשר השימוש בדיאפרגמה.

דיאפרגמה – טהרה

ל. אישה שמשתמשת בדיאפרגמה למניעת הריון, ולאחר התשמיש הסירה את הדיאפרגמה ומצאה עליה דם – נאסרת, כדין אישה שמצאה דם בבדיקה פנימית, אלא אם כן יש לחוש שפצעה את עצמה על ידי ציפורניה בעת שהכניסה את הדיאפרגמה או הוציאה אותה, שאז היא טהורה אף אם נמצאו כמה טיפות דם על הדיאפרגמה⁵⁶. ויש מי שכתב שאם האישה מצאה דם על הדיאפרגמה נידון הדבר כרואה בשפופרת ולכן האישה טהורה ואינה נאסרת⁵⁷, ראה אוצר המושגים, ערך רואה דם בשפופרת.

footnotes: ⁵⁶ שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן יז, טז, וכן בתשובת הרב משה פיינשטיין, בסוף ספר הלכות נִדה (איידער), חלק א, טז. הרב יוסף אליהו הענקין (דבריו הובאו בשו"ת בני בנים, חלק ב, הערות ותיקונים, עמ' רלד) הורה שאפשר לתלות בפצע אם רופא מהימן אומר שיש לאישה מכה.כיוון שלעתים צוואר הרחם רגיש, החיכוך של הדיאפרגמה עלול לגרום לדימום. דימום כזה נחשב לדם פצע ואינו אוסר. לכן מומלץ לא להסתכל על הדיאפרגמה לאחר השימוש אלא לשטוף אותה מיד מבלי להתבונן בה. ⁵⁷ שו"ת שיח נחום, סימן נו.

לא. אישה שהתירו לה שימוש בדיאפרגמה למניעת הריון, ושכחה להוציאה בזמן הפסק טהרה ובזמן שבעה נקיים, צריכה לחזור ולהפסיק בטהרה ולספור שבעה נקיים לאחר הסרת הדיאפרגמה⁵⁸. אך אם שכחה לעשות זאת, וטבלה ולנה עם בעלה, יש מקום להקל בדיעבד⁵⁹.

footnotes: ⁵⁸ ראה שו"ת הר צבי, יורה דעה, סימן קנה. ⁵⁹ טהרת הבית, חלק ב, סימן יג, עמ' שנח. ראה גם שו"ת הרי בשמים תנינא, סימן קכז.

דש מבפנים וזורה מבחוץ – ראה משגל נסוג

הימים הבטוחים

האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצוות פריה ורביה אבל לא קיים – חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים. מפני שהיא מצוות עשה של תורה שנאמר: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כח). משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, א

רקע הלכתי

לב. מבחינה הלכתית הדיון בשיטה זו עוסק בדחיית מצוות עונה וביטול המצוות של פרייה ורבייה, 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' ו'לָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ'. התייחסות למצוות הללו הובאה לעיל בכרך השני, פרק כה – 'פרייה ורבייה', מעמ' 13 ואילך.

הימים הבטוחים – הלכה למעשה

לג. אין להשתמש בשיטה זו אם הבעל טרם קיים פרייה ורבייה⁶⁰. גם אם קיים כבר פרייה ורבייה, מותר להשתמש בשיטה זו דווקא אם יש צורך, כגון שהעיבור קשה לאישה, או שיש לה צער גידול בנים⁶¹.

footnotes: ⁶⁰ רמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, א, המצוטט כאן. טור ושלחן ערוך, אבן העזר, סימן עו, ו. ⁶¹ ברמב"ם (שם) ובשלחן ערוך (שם) כתבו בסתם שהדבר אפשרי. טורי זהב (אבן העזר, סימן א, א) ובית שמואל (שם, ס"ק א) הקשו שגם אחרי קיום פרייה ורבייה עדיין מוטלת החובה לקיים מצוות 'וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ'. ובשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק א, סימן קב) הכריע כפי שנכתב כאן בהלכה.

לד. שיטה זו מותנית בהסכמת שני בני הזוג⁶².

footnotes: ⁶² רמב"ם ושלחן ערוך, שם.

לה. יש מי שכתב שאם משתמשים בשיטה זאת והביוץ חל סמוך לטבילה, עדיף לדחות את הטבילה לאחר הביוץ מאשר לטבול ולהימנע מיחסי אישות⁶³. אולם למעשה יש להעדיף שהאישה תטבול, כדי שיוכלו להיות מותרים בשאר קריבות⁶⁴.

footnotes: ⁶³ שו"ת דבר חברון, יורה דעה, חלק ב, סימן דש. ⁶⁴ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יח – 'מצבים מיוחדים בטבילה', עמ' 202, הלכה ל. וראה שם, שההיתר לטבילה מותנה בכך שהבעל לא יבוא להוצאת זרע לבטלה על ידי הקִרבה המותרת.

לו. לא מומלץ להשתמש בשיטה זאת לתקופות ממושכות כיוון ששיטה זו מצמצמת מאוד את מספר הימים שבני הזוג מותרים בהם, ולכן היא עלולה לפגוע בשלום הבית ואף לגרום כִּשלונות⁶⁵.

footnotes: ⁶⁵ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 377, שהזמן שבו האישה מסוגלת להרות במשך החודש הוא משבעים ושתיים שעות קודם הביוץ ועד עשרים וארבע שעות לאחר מכן. במקרה של אי ודאות לגבי זמן הביוץ המדויק, הזמן עלול להתארך עוד יותר.

לז. מכיוון שמדובר בשיטה לא בטוחה, כפי שהובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 377, אין להשתמש בה כשהריון מסוכן לאישה⁶⁶.

footnotes: ⁶⁶ ראה להלן, עמ' 422, הלכה ‎צא, שיש שאסרו להשתמש בקוטלי זרע במקום שבו יש סכנה לאישה להרות, כיוון שמדובר באמצעי מניעה שאינו יעיל דיו.

לעתים, השימוש בשיטת הימים הבטוחים נעשה במשולב עם שימוש בקוטלי זרע לאחר ימי הביוץ, ליתר ביטחון, שמא החישוב של זמן הביוץ לא היה מדויק דיו. התייחסות לשימוש בקוטלי זרע תובא להלן, עמוד 422, הלכה ‎צ.

התייחסות לבדיקות בשבת לצורך איתור זמן הביוץ הובאה לעיל בכרך השני, פרק לב – 'בדיקת ביוץ ומועדו', עמ' 122–123.

התקן תוך רחמי (Intra-Uterine Device – IUD)

רקע הלכתי

התיקון היותר טוב מצד ההלכה הוא השמת הטבעת בתוך האם, כיוון שהזרע מגיע למקומו הרגיל, אין כאן השחתת זרע. הרב אריה ליב גרוסנס, שו"ת לב אריה, חלק ב, סימן ט, בשם הרב חיים זוננפלד

לח. מבחינה הלכתית התקן תוך רחמי אינו גורם להשחתת זרע⁶⁷; הוא אינו מפריע בעת קיום יחסי אישות ואינו פוגם בהנאת הביאה, ולכן אינו מפריע לקיום מצוות עונה⁶⁸; הוא זמני והפיך, ועל כן אין בו איסור סירוס. לכן כאשר מותרת מניעת הריון, מעיקר הדין אין איסור על האישה להשתמש באמצעי זה⁶⁹.

footnotes: ⁶⁷ אמנם חלק מההתקנים מכילים סלילי נחושת שתפקידם לפגוע בתנועתיות תאי הזרע, כפי שהובא לעיל במבוא הרפואי, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 379, אך פגיעה זו מתרחשת רק אחרי שהזרע נכנס לתוך הרחם, ומבחינה הלכתית פעולה כזאת לא נחשבת להשחתת זרע. שו"ת לב אריה, חלק ב, סימן ט, המצוטט כאן, בשם ד"ר פלק שלזינגר ששמע מהרב חיים זוננפלד. הרב שלמה אבינר, 'תכנון המשפחה ומניעת הריון', ספר אסיא ד, עמ' 170. ראה גם להלן, עמ' 421, הלכה ‎פט, שאפילו אמצעי מניעה שפוגע בזרע בתוך הנרתיק אך לא חוסם אותו חסימה מכנית, לא נחשב לדעת רוב הפוסקים כהשחתת זרע, וקל וחומר התקן תוך רחמי שכאשר משתמשים בו הפגיעה מתבצעת רק לאחר כניסת הזרע לתוך הרחם. ⁶⁸ אמנם בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ג, סימן כא) חשש שהחוט של ההתקן עלול להיות מורגש בזמן קיום יחסי האישות, אך למעשה בדרך כלל הוא אינו מורגש. כמו כן, בשעת הצורך, אפשר לפנות לרופא שיקצר את החוט. ⁶⁹ שו"ת שבט הלוי, חלק ג, סימן קעט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, פרק י; שם, חלק יא, סימן סג, א. שו"ת לב אריה, שם. הרב שלמה זלמן אויערבאך, מכתבים מח' בניסן תשל"ה, וראש חודש מרחשוון תשנ"ג, הובאו בנספח למאמרו של הרב יואל קטן, 'השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 132–133. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פב. ראה ברכת בנים, פרק יא, ד. הרב שלמה אבינר, ספר אסיא, שם. הרב יואל קטן, אסיא שם, עמ' 129, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.

יש עדיפות לשימת הטבעת⁷⁰ על פעולת כיסוי פי הרחם, וגם יש להתיר זאת בוודאי במקום שהחשש לסכנה אינו כל כך גדול, ואפילו במקום סבל רב של מחלה בלבד, ואולי גם קושי הריון לאשה בגלל מחלתה ורפיון מצב בריאות... בהיות שמתברר... שימת הטבעת אינה גורמת להפסדת זרע, לא של הבעל ולא של האשה, וכל פעולתו שמשפיע באיזה דרך שהיא שכותלי בית רחמה אינם מקבלים את הזרע שלה, אפילו אם כבר נתחבר בזרעו של הבעל, בדומה לאשה בהריונה שאין כתלי רחמה מקבלים עוד את זרעה אפילו אם כבר קלט והתחבר לזרע הבעל. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, פרק י

footnotes: ⁷⁰ הכוונה להתקן תוך רחמי שחלק מהפוסקים כינו אותו בשם 'טבעת'.

לט. כיוון שמנגנון הפעולה של ההתקן התוך רחמי לא ברור לגמרי, וקיימת סברה שהוא פועל על ידי הפלת הביצית המופרית לאחר ההשרשה בדופן הרחם, יש שחששו שיש בכך הפלה מוקדמת, כלומר שיש תחילת הריון בפועל ולאחר מכן ההתקן מפיל את ההריון⁷¹. אלא שכיום הנטייה הגוברת בין המדענים היא לייחס להתקן מנגנונים אחרים, שקודמים להשרשה של הביצית⁷², ולכן אין לחשוש לאיסור הפלה⁷³.

footnotes: ⁷¹ שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תקח, מט, וחלק ב, סימן תלז, וראה להלן, הערה 78. הרב שלמה אבינר בשם הרב גריינמן, ספר אסיא, שם. הרב יואל וד"ר חנה קטן, 'חשש הפלה בעקבות התקן תוך רחמי ושימוש בגלולות אצל נשים מעוברות', ספר אסיא י, עמ' 234–237 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 165–168), אך סיימו שלדעת רוב הפוסקים אין לחשוש לכך, ראה להלן, הערה 73. גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, סימן נא, שער ב) התיר התקן תוך רחמי רק במקום סכנה ובסדר עדיפות נמוך בטענה שיש חשש להשחתת זרע האיש וביציות האישה גם יחד, שהוא חמור יותר לשיטתו מאשר השחתת זרע. אך ראה להלן, הערה 73, שחזר בו לאחר שבירר שוב את המציאות הרפואית. ⁷² ראה הרב ד"ר מרדכי הלפרין ('דימום מחמת התקן תוך רחמי (IUD)', ספר אסיא י, עמ' 224 [אסיא סג-סד, כסלו תשנ"ט, עמ' 138], וברפואה, מציאות והלכה, סימן כא, וכן אמר לרב מנחם בורשטין), וכן תגובתו של ד"ר אורי לוי לרב יואל וד"ר חנה קטן ('דימום מחמת התקן תוך רחמי', ספר אסיא, שם, עמ' 238–240, אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 169–171, ראה שם מקורותיו הרפואיים), שההתקן אינו גורם להפלה כפי שחשבו בעבר. ⁷³ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג, סימן כא, אך ראה להלן, בהערה הבאה, שאסר מטעמים אחרים. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה, פרק י, המצוטט כאן, לאחר שהתברר לו שההתקנים אינם משחיתים את הביצית המופרית אלא מונעים את השתרשותה בדופן הרחם. וראה עוד דבריו לעיל, הערה 71. הרב שלמה אבינר, ספר אסיא, שם, בשם רוב הפוסקים. וראה הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יהושע נויבירט (דבריהם הובאו בנשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכה, עמ' קסז), שאפילו אם ההתקן הוכנס לאחר קיום יחסי האישות, בתוך שבעים ושתיים שעות, אין הדבר נחשב להפלה, ולכן התירו להכניס התקן תוך רחמי אחרי אונס.הרב זלמן נחמיה גולדברג אמר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר ב' תשס"ג, וכעין זה כתוב בשמו בשו"ת במראה הבזק, שם, הערה 4) שיש לחלק בין מצב שבו מחלישים את הרחם עוד לפני ההריון כדי שלא יחזיק את ההריון, שאין בכך איסור הפלה, לבין מצב שבו דואגים מראש לאמצעי שלאחר תחילת ההריון יגרם להפסקת ההריון, שיש בו חשש לאיסור הפלה. והביא דין כעין זה (בשם האבני נזר) לגבי מתקן לכיבוי אש ביום טוב – שאם מראש מכוון שהנר ידלוק רק זמן קצוב – מותר להפעילו ואין בכך איסור כיבוי. אבל אם מדובר במתקן שיפסיק את הנר ויכבהו לאחר שכבר דלק, אפילו אם הכינו מראש – אסור. כך גם לענייננו, יש לברר לגבי התקן תוך רחמי – אם מראש גורם שההריון לא יקלט – מותר, אך אם לאחר שהתחיל ההריון, יגרום לו להיפסק – אסור.

מ. יש שאסרו שימוש בהתקן תוך רחמי עקב הדימומים המוגברים שעלולים לאסור את בני הזוג לתקופות ארוכות⁷⁴.

footnotes: ⁷⁴ שו"ת אגרות משה, חלק ג, שם, ובחלק ד, סימן סח-סט. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, דבריו הובאו בשו"ת במראה הבזק, שם, הערה 5, על כלל ההתקנים, ולדבריו אף על פי שההתקן ההורמונלי מפחית לטווח הארוך את הדימום, אין להתיר את השימוש בו, מפני שבתקופה הראשונה לאחר הכנסתו הוא עלול לגרום לדימומים רבים (כפי שהובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 380).

התקן תוך רחמי – הלכה למעשה

מא. לדעת רוב הפוסקים, בכל מקום שיש היתר למניעת הריון, מותר להשתמש בהתקן תוך רחמי⁷⁵. אמנם יש שאסרו שימוש בהתקן תוך רחמי, מפני שהוא גורם לדימומים ובגלל חשש להפלה מוקדמת⁷⁶. ויש מי שהתיר שימוש בהתקן תוך רחמי במקום צורך גדול רק כשאין אפשרות למנוע הריון על ידי שימוש בגלולות⁷⁷. ויש מי שהתיר שימוש בהתקן תוך רחמי רק כשאין אפשרות למנוע הריון על ידי גלולות או קוטלי זרע, ויש חשש סכנה, ובמצבים שממילא הסיכויים להיכנס להריון הם קטנים, כגון אישה מניקה או אישה שמאחרת בטבילה⁷⁸.

footnotes: ⁷⁵ ראה לעיל, הערה 69. ⁷⁶ ראה לעיל, הערה 71 והערה 74. ⁷⁷ קובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד. ⁷⁸ שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תקח, מט, וחלק ב, סימן תלז.

הכנסה או הוצאה של התקן תוך רחמי

רקע רפואי

הכנסת ההתקן לתוך הרחם מתבצעת על ידי מוליך חלול דק. ההתקן מוכנס לתוך המוליך כשהוא מקופל לעובי של כ-3 מ"מ. המוליך מוכנס לרחם דרך צוואר הרחם וההתקן המוכנס דרך המוליך נפתח בתוך הרחם. פתיחת ההתקן בתוך הרחם מונעת את נפילת ההתקן החוצה⁷⁹. הוצאת ההתקן נעשית על ידי הרופא, שמושך את ההתקן החוצה בעזרת חוט שמשתלשל מן ההתקן לאחר שנפתח ברחם.

footnotes: ⁷⁹ ההתייחסות כאן היא להתקנים הרגילים שנקראים 'התקני T'. התקן מסוג 'ג'יניפיקס' אינו נפתח בתוך הרחם, אולם גם הוא מוכנס באמצעות מוליך. הסבר על סוגי ההתקנים השונים הובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 382–378.

דיון הלכתי

הפעולות של הכנסת התקן תוך רחמי או הוצאתו מעלות שאלות הלכתיות – האם הן אוסרות את האישה מדין נִדה. דיון הלכתי אחד עוסק בנושא של פתיחת הקבר, דהיינו פתיחה של צוואר הרחם – שעלולה לאסור את האישה – על ידי המוליך, בהכנסה, או על ידי ההתקן עצמו, בהוצאה, בעת המשיכה החוצה. דיון נוסף הוא כיצד להתייחס לדימום שנגרם כתוצאה מהכנסת ההתקן או הוצאתו והאם אפשר להחשיבו כדם פצע.

דיון הלכתי מפורט והתייחסות לבדיקות וטיפולים בתוך הרחם, הובאו לעיל בכרך הראשון, פרק כב – 'בדיקות רפואיות – מתי אוסרות', עמ' 257–260, ושם עמ' 263, ולהלן באוצר המושגים⁸⁰.

footnotes: ⁸⁰ ראה גם הרב יהודה פריס, 'התקן תוך רחמי וצילום הרחם', תחומין טו (תשנ"ה), עמ' 332–347.

למעשה, הזמן המתאים ביותר מבחינה רפואית להכנסת התקן תוך רחמי הוא לקראת סוף הווסת, מפני שאז יש ודאות שהאישה אינה בהריון וגם מפני שאז צוואר הרחם פתוח מעט יותר והכנסת ההתקן קלה יותר. במצב כזה הדיון ההלכתי בשאלה אם הכנסת ההתקן אוסרת את האישה אינו נצרך. ההלכות דלהלן עוסקות במקרים שבהם הכנסת ההתקן מתבצעת במהלך ספירת שבעה נקיים או בזמן שהאישה טהורה.

מב. ככלל, כיוון שעובי המוליך הוא כ-3 מ"מ, שיעור שנחשב כ'קנה דק שבדקים', מתברר שהאישה לא נאסרת מעצם הכנסת ההתקן התוך רחמי או הוצאתו⁸¹. התייחסות נוספת להוצאת ההתקן מובאת כאן בהערה⁸².

footnotes: ⁸¹ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק כב – 'בדיקות רפואיות – מתי אוסרות', עמ' 263, הלכה כה, שלדעת רוב הפוסקים מכשיר שאינו פותח את פתח צוואר הרחם מעבר לשיעור פתיחת הקבר אינו אוסר את האישה. וראה שם, עמ' 258, שאף הפוסקים שמחמירים בשיעור הפתיחה מודים שפתיחה שלא מרחיבה את פתח צוואר הרחם מעבר לשיעור הפתיחה הטבעית, שהוא 3 מ"מ, אינה אוסרת (וראה שם, הערה 15, שאצל אישה ולדנית הפתיחה הטבעית עשויה להיות אף גדולה יותר. נשים שמשתמשות בהתקן תוך רחמי הן בדרך כלל נשים שכבר ילדו). שו"ת שיח נחום, סימן נד. הרב אביגדֹר נבנצל בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א, בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך. הרב יהושע נויבירט בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ט בטבת תשס"ב.וראה לעיל בכרך הראשון, עמ' 263, שם, שיש מי שכתב שהמנהג הוא לאסור בכל הכנסת מכשיר לחלל הרחם, אפילו הוא דק שבדקים. ⁸² בנשמת אברהם (יורה דעה, סימן קצד, עמ' קצג, 7; וכן בסימן קצו, עמ' רכג, 6; ובלב אברהם, פרק כו, טז) כתב בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, שיש לחשוש לפתיחת הקבר בהוצאת התקן תוך רחמי. הסברה להחמיר בהוצאת ההתקן יותר מאשר בהכנסתו היא שכיוון שהוצאת ההתקן נעשית על ידי משיכתו החוצה, קשה לדעת כמה נפתח צוואר הרחם, והפתיחה עשויה להשתנות מאישה לאישה, שלא כמו בהכנסת ההתקן שנעשית באמצעות מוליך שרוחבו קבוע וידוע. למעשה, רוב הפוסקים לא חילקו בכך, ראה לעיל בכרך הראשון (שם, עמ' 258–260), שיש שהקלו בכל מכשיר המוכנס לחלל הרחם ויש שהחמירו רק בקוטר גדול המצריך הרדמה. גם הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט (תלמידים מובהקים של הרב שלמה זלמן אויערבאך), בפגישותיהם הנ"ל, לא חילקו בין הכנסת התקן תוך רחמי להוצאתו.

מג. יש להקל בדימום קל שנוצר כתוצאה מהכנסת התקן תוך רחמי או הוצאתו, כיוון שההכנסה או ההוצאה עלולים לגרום לפציעה ולדימום קל⁸³. דימום כזה נחשב לדם מכה ואינו אוסר⁸⁴.

footnotes: ⁸³ בנשמת אברהם (יורה דעה, סימן קצד, עמ' קצג, 6) כתב שהדימום בהכנסת ההתקן התוך רחמי עלול להיגרם כתוצאה מתפיסת צוואר הרחם מבחוץ על ידי מצבט רפואי (קוגלצנגר – Kugelzanger; טנקולום – Single Tooth Tenaculum) או כתוצאה ממכה ברחם שנגרמה בהחדרת ההתקן. ⁸⁴ ראה לעיל בכרך הראשון, שם, עמ' 263, הלכה כו. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר ב' תשס"ג. הרב אביגדֹר נבנצל, בפגישתו הנ"ל. הרב יהושע נויבירט, בפגישתו הנ"ל. מדבריהם עולה שאין צורך בוודאות מוחלטת שהכנסת ההתקן או הוצאתו גרמו לפצע אלא די בכך שיש הסתברות שהדימום נגרם כתוצאה מפציעה. (אמנם במנחה לשלמה, ספר אסיא יב, עמ' 22, הובא בשם הרב יהושע נויבירט, שבהוצאת התקן תוך רחמי יש להקל רק אם הרופא בדק את האישה וראה פצע, וצ"ע). טעם נוסף להקל הוא שבדרך כלל לא מדובר בדימום רב או בדימום שמגיע בהרגשה, ולכן אם בשעת ההכנסה עצמה הרופא לא רואה דם והדימום מגיע רק לאחר מכן, אפשר להתייחס לכך ככתם. וראה להלן בהלכות הבאות, הדרכות כיצד לנהוג למעשה כדי שאפשר יהיה לצרף סברה זאת להקל.

מד. אם הכנסת ההתקן או הוצאתו מתבצעת סמוך לווסתה של האישה⁸⁵, קשה להקל, אלא אם כן ודאי לנו שמדובר בדם פצע⁸⁶.

footnotes: ⁸⁵ בדרך כלל הכנסת התקן תוך רחמי מתבצעת לקראת סיום הדימום הווסתי. ⁸⁶ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', עמ' 165, שאין תולים במכה בדימום בשעת וסתה וצריך ודאות שהדם בא מהמכה. הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בלב אברהם, פרק כו, סעיף טו) הורה שטוב להחמיר אם ההתקן הוכנס קרוב לזמן וסתה של האישה.

מה. כדי לאפשר להקל, ההדרכה לאישה היא שלא תבדוק בדיקה פנימית אחרי הכנסת ההתקן או הוצאתו, כיוון שמציאת דם מעוררת ביתר שאת ספקות הלכתיים⁸⁷. כמו כן, בימים שלאחר הכנסת ההתקן או הוצאתו רצוי שהאישה תלבש בגד תחתון צבעוני בהיר, או לחילופין שתשתמש בפדים היגייניים, תחתונית/מגינית. גם אם האישה תמצא דם על דבר שמקבל טומאה, אפשר להקל (כיוון שאנו תולים את הכתמים בפצע, וכפי שנכתב לעיל), אך בכל זאת רצוי שתהיינה סיבות נוספות להקל, כגון בגדי צבעונים שכתמים לא אוסרים עליהם, או פדים שלפי חלק מהדעות לא מקבלים טומאה, ולכן גם בהם כתמים לא אוסרים⁸⁸.

footnotes: ⁸⁷ אמנם בדיעבד גם אם בדקה ומצאה דם אפשר להקל כיוון שתולים את הדימום בפציעה, וכפי שנכתב לעיל. ⁸⁸ ראה לעיל בכרך הראשון, פרק יג – 'כתמים', עמ' 160–162. הרב יהודה פריס, תחומין, שם, עמ' 344.

מו. האפשרות להקל ולתלות את הדימום כתוצאה מהכנסת התקן תוך רחמי או הוצאתו בפציעה, מוגבלת לזמן שסביר עדיין שיש דימום כתוצאה מהפציעה ולדימום בכמות סבירה. בדרך כלל בהתקן תוך רחמי רגיל מדובר ביום-יומיים, ובכמות הולכת ופוחתת. בהתקן מסוג ג'יניפיקס שננעץ בדופן הרחם וגורם בוודאות לפציעתה, הדימום יכול להיות ממושך קצת יותר.

מז. אישה שעוברת פעולה של הכנסת התקן תוך רחמי או הוצאתו במהלך שבעת הימים הנקיים⁸⁹, תבצע בדיקת שבעה נקיים בבוקר לפני הפעולה. ביומיים-שלושה שלאחר הפעולה לא תבצע בדיקות נוספות. אם הפעולה נעשתה לקראת סיום שבעת הימים הנקיים והדימום ממשיך, יש להתקשר לרב פוסק כדי לקבל הדרכה לקראת הטבילה.

footnotes: ⁸⁹ לא מומלץ לבצע פעולה זאת במהלך שבעת הימים הנקיים. ראה הרב יהודה פריס, תחומין, שם.

הארכת הדימום הווסתי ודימומים בין וסתיים עקב שימוש בהתקן תוך רחמי

השימוש בהתקן תוך רחמי גורם לעתים להארכה של שלב הדימום הווסתי וכן לדימומים בין וסתיים, עד כדי הפרעה ממשית לחיי האישות בין בני הזוג, עקב דחיית הטבילה שוב ושוב וקיצור ימי ההיתר שלהם. לפיכך דנו רבנים וחוקרים בני דורנו בשאלה על הדם שרואה אישה שיש לה התקן תוך רחמי, האם הוא דם נִדה או דם מכה.

חשוב להבדיל בין סוגי ההתקנים השונים. בהתקן תוך רחמי רגיל, לא הורמונלי, ייתכן שאפשר בתנאים מסוימים להתייחס לדימום כאל 'דם מכה' שנובע מפציעת רירית הרחם על ידי ההתקן. אך בהתקן תוך רחמי פרוגסטוגני, דהיינו שמפריש הורמונים, כדוגמת ה'מירנה', אי אפשר להחשיב דימום כזה כ'דם מכה', משום שלפחות חלק מהדימום נובע מהשפעות הורמונליות של ההתקן על רירית הרחם. ההתייחסות וההלכות שיובאו לפנינו מתייחסות להתקן תוך רחמי רגיל ללא הורמונים. התייחסות לדימום בין וסתי בזמן שימוש בהתקן תוך רחמי שמפריש הורמונים, תובא להלן, עמ' 411–412.

ההלכה מתעניינת ביותר בדימומים הנגרמים על ידי המכשיר התוך רחמי... אם כן, עלינו לברר מהן הסיבות הגורמות לדימומים הללו. בעיקר יש למנות ארבע סיבות, וכלל גדול הוא שלפי כולן מקור הדם הוא בבית הרחם הפנימי⁹⁰: א. המכשיר מגרד או דוקר את הרירית הפנימית של בית הרחם וגורם שם מכה (פצע) המוציאה דם. יש להדגיש שנוכחותו של המכשיר בתוך הרחם אינה מוכיחה עדיין שיש שם פצע מדמם, ואם אנו רואים דימום, אין מכך הוכחה שהדם נובע מן הפצע. יש רק הוכחה שבתוך הרחם נמצא גוף זר העלול לגרום לדימום. ב. המכה הזאת מביאה לידי זיהום ודלקת הרירית וכיבים בבית הרחם. כיבים כאלו מוציאם לפעמים דם. ג. המכשיר מגביר את הדימום של הווסת, ולכן יש להחשיב את הדם שבימים אלה כדם הווסת. לפעמים נמשכת הווסת זמן יותר ארוך בצורה של דימומים קלים או כתמים⁹¹. אם ימים ספורים אחרי הפסקה מוחלטת של הווסת מופיעים דימומים או כתמים, אין להניח שבהם מתחילה וסת חדשה...⁹² יש חשיבות רבה לידיעות המדע הרפואי, כי הן אחד היסודות אשר עליהם בונה ההלכה את פסק דינה... אבל הרופאים לא ישכחו את הכלל הגדול שבכל מקרה הנוגע לדינים הללו דרושה שאלת חכם, כי ההלכה היא הקובעת. ד"ר יעקב לוי, 'בין דם לדם', ספר אסיא א, עמ' 126–127 ⁹³

footnotes: ⁹⁰ ההדגשות כאן ולהלן במקור. ⁹¹ התפרקות רירית הרחם מתבצעת על ידי התכווצויות של הרחם, וייתכן שהימצאות גוף זר ברחם גורמת לההתכווצויות איטיות יותר ולהארכת משך הווסת. ⁹² הסעיף הרביעי התייחס לאפשרות שההתקן גורם להפלה. התייחסות לאפשרות כזאת הובאה לעיל, עמ' 403. ⁹³ אסיא ח (ניסן תשל"ג), עמ' 20–21. הובא גם בנועם טז (תשל"ג), עמ' קפה-קפז.

לפי דעתי, דימומים בין וסתיים בנוכחות התקן תוך רחמי הם כתוצאה מחיכוך ההתקן ברירית הרחם. בשלבים מסוימים של המחזור הביוצי, סביבת ההורמונים גורמת לרירית רחם דקה ובגלל מגע פשוט של ההתקן התוך רחמי עלולה להיוצר שריטה הגורמת לדם טיפתי. דעה זו מקבלת חיזוק מהספרות המקצועית והיא מקובלת היום בין רופאי הנשים. מתוך מכתבו של פרופ' רוי הומברג, מנהל יחידת הפריון בבית חולים 'השרון' לד"ר אורי לוי מיום 9.12.92 ⁹⁴

footnotes: ⁹⁴ המכתב במלואו מצוטט בספר אסיא י, עמ' 230 (אסיא סג-סד, כסלו תשנ"ט, עמ' 144).

מבחינה מדעית, אין עדות שנוכחות DUI המכיל נחושת ברחם, גורמת לתנודות ברמת ההורמונים ככלל, ולשינויים ברמות האסטרוגן ו/או הפרוגסטרון בפרט. מתוך מכתבו של פרופ' ג'ון גילבוד, פרופ' בפקולטה לתכנון משפחה ובריאות הילודה של הקולג' המלכותי למילדים וגינקולוגים באנגליה, ומנהל המרכז לחקר והדרכה בתכנון המשפחה בלונדון, לד"ר אורי לוי, מיום 3.11.97 ⁹⁵

footnotes: ⁹⁵ מכתבו של פרופ' גילבוד תורגם לעברית על ידי הרב ד"ר מרדכי הלפרין ומצוטט בספר אסיא, שם, עמ' 232–233 (אסיא, שם, עמ' 146–147). אמנם פרופ' אברהם סופר-אברהם (נשמת אברהם, יורה דעה, סימן קפח, עמ' קסא) כתב – "היום דעת הרפואה שאין הדבר ברור שהדימום הוא מחמת עצם ההתקן שתקוע ברחם, אלא אולי הוא משינוי רמת ההורמונים בגוף". אך פרופ' שמחה יגל כתב לנו בתשובה לשאלתנו שהדעה הרפואית המקובלת היא שמדובר בדם מכה, ורק מיעוט סבור שהשינוי הורמונלי.

קיימות דעות שונות בקרב רופאי הנשים לגבי דימומים בין וסתיים המופיעים לעתים בנוכחות התקן תוך רחמי. לדעת חלקם הדימום מהרחם בא כתוצאה מגירוי הקרום הפנימי של הרחם בעקבות חיכוך ההתקן בדפנות הרחם ופציעתו, וממילא אפשר להחשיב דם כזה כדם מכה. אך ידוע גם שההתקן גורם להכבדת ולהארכת משך הדימום הווסתי, ואם כן מסתבר שיש גם השפעה על אופן תגובת הרחם לנוכחות ההתקן התוך רחמי. ייתכן גם שההתקן גורם ללחץ על רירית הרחם ונוצר נמק מקומי שהוא תופעה מקבילה למה שקורה בזמן הווסת, ודם כזה אי אפשר להחשיבו כדם מכה וממילא ייחשב לדם נִדה⁹⁶.

footnotes: ⁹⁶ ראה גם לעיל בכרך הראשון, פרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', עמ' 167, הערה 24, דברי ד"ר ברונו רוזן, על סוגי דימום שונים אפשריים בנוכחות שרירן תוך רחמי, המקבילים לסוגי הדימום השונים האפשריים בנוכחות התקן תוך רחמי, המוצגים כאן.

השער הרביעי – הכתמים, אכלול בו שני עניינים, האחד – הכתמים הנמצאים בין על בשרה בין על בגדיה ואינה מרגשת בהן ... השני – הדמים שהיא רואה מגופה, אלא שאינה יודעת אם מן המקור שחזקתו טמא, ואם משאר המקומות הטהורים כגון הבועל את הבתולה או שיש לה מכה במקור שאפשר שממנה הדם יורד ושותת... שכל אלו נכללין בכלל הכתמים, מפני שאפילו אתה בא לטמא, אינן מן הוודאי אלא מספק, וכל שאינו נאסר מן הוודאי אלא מן הספק הרי הוא בכלל כתם. רבי שלמה בן אדרת (הרשב"א), תורת הבית הארוך, הקדמה לבית ז – בית הנשים, השער הרביעי

ומפורש בדבריו (של הרשב"א) שאף אשה שיש לה מכה במקור, ולא ידוע אם דם זה בא מן המכה או מן המקור, מכל זה אינו אסור אלא משום כתם, ולא שאסור מן התורה, ולזה נתמעט מהפסוק 'דם' ולא כתם. לפי זה נמצא שאף בעד הבדוק שבדקתו בג' ימים הראשונים, אם יש לה מכה אין לזה חומרא של עד הבדוק ויש כאן צד דאורייתא, אלא דינו רק מטעם כתם, שהרי אפילו אם תמצא דם לא הוי איסור דאורייתא. וראה גם בספר התרומה ובשערי דורא שהביאו דיני מכה בדיני כתמים, אם כן מאחר שאינו אלא משום כתם, הא שיטת הרמ"א שבכתם ויש במה לתלות במכה המוציאה דם יש להקל גם בג' ימים הראשונים, ולהנ"ל הרי אף שתעשה על ידי בדיקה בעד הבדוק, מכל מקום דין כתם לו. נמצא שלשיטת הרמ"א יש להקל אף באם תבדוק עצמה בעד הבדוק ותמצא דם בג' ימים הראשונים, מכל מקום מאחר שיש לה מכה וידוע שהמכה מוציאה דם, יש להקל בזה. הרב יחיאל מיכל שטרן, שערי טהרה, סימן כה, טז

אשה שיש לה טבעת ברחם, למניעת הריון, וראתה על ידי בדיקת עֵד שלא בשעת וסתה, והרופא אומר שהטבעת גרמה לה דימום⁹⁷, נראה שיש מקום להקל בזה, כיוון שבשלא בשעת וסתה הרי היא כמסולקת דמים, וכמו שכתב הרמב"ן בחידושיו (נִדה טו, א) וכן כתב הר"ן (פרק ב דשבועות). ולא שכיח שתראה דם נִדה שלא בשעת וסתה, וכמו שכתב המהרש"א (כתובות ט, א) והבית שמואל (אבן העזר, סימן כח), ובשו"ת עין יצחק (יורה דעה, סימן יז), וכן צידד הסדרי טהרה (סימן קפז, ס"ק יד), עיי"ש. לכן יש לתלות הדבר במכה. הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית, חלק א, סימן ה, עמ' רנג

footnotes: ⁹⁷ דהיינו שגרמה לפצע, כמובא בהמשך דבריו שם, וכפי שהתבאר באריכות בדברי הרב עובדיה יוסף, שהובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קפח, עמ' קסא-קסג.

מח. יש כמה התייחסויות הלכתיות לדימום שבא מחמת ההתקן התוך רחמי:

• יש אומרים שמפני שלא ברור מדוע נגרמים הדימומים הבין וסתיים בנוכחות התקן תוך רחמי, דימומים כאלה אוסרים את האישה ככל דימום רחמי לפי הכללים הרגילים⁹⁸.

footnotes: ⁹⁸ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג, סימן כא; חלק ד, סימן סט. הרב שלום יוסף אלישיב, דבריו הובאו בלב אברהם, פרק כו, טו. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בלב אברהם, שם, ובנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצד, עמ' קצג, 6. הרב שלמה אבינר, 'תכנון המשפחה ומניעת הריון', ספר אסיא ד, עמ' 177.

• יש מי שכתב שבכל מקרה שיש לאישה התקן תוך רחמי ורואה דם שלא בשעת וסתה, והרופא אומר שההתקן גרם למכה שמדממת, הרי היא טהורה⁹⁹.

footnotes: ⁹⁹ טהרת הבית, חלק א, סימן ה, עמ' רנג, המצוטט כאן. שו"ת עולת יצחק, חלק א, סימן קעד, ובלבד שהסתיים וסתה והצליחה להפסיק בטהרה. שו"ת דברות אליהו, חלק ו, סימן לו, בשם הרב יוסף קאפח.

• יש מי שכתב שהואיל וההתקנים גורמים לרירית הרחם לדמם, ובמיוחד התקנים שנאחזים בדופן הרחם¹⁰⁰, אישה שיש לה וסת קבוע, ורואה דם שלא בשעת וסתה, הדימום נחשב לדם מכה ולא לדם נִדה. אך אם אין לה וסת קבוע יש לאסור מספק¹⁰¹.

footnotes: ¹⁰⁰ מדובר על התקן מסוג ג'יניפיקס לסוגיו השונים, שננעץ בתוך דופן הרחם ומשתלשל ממנו חוט שעליו יש דיסקיות נחושת. חשוב לציין ששאר ההתקנים אינם מוחדרים לתוך דופן הרחם אלא מונחים בתוך הרחם. הם מוחדרים דרך מוליך צר, ונפתחים בתוך הרחם, ואינם יכולים לצאת החוצה כיוון שהם מוחזקים על ידי דפנות הרחם. למרות שרוב ההתקנים אינם מוחדרים לתוך דופן הרחם, הם עלולים לשרוט את דופן הרחם או את רירית הרחם וכתוצאה מכך עלול להיגרם דימום. פירוט נוסף הובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 382–378. ¹⁰¹ שו"ת דברות אליהו, שם. ומסתבר שלפי שיטה זאת, גם מי שאין לה וסת קבוע יש לה לחשוש רק בימים שבהם היא עלולה לראות. הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דימום מחמת התקן תוך רחמי (IUD) – רקע רפואי והלכתי', ספר אסיא י, עמ' 227–228 (אסיא סג-סד, כסלו תשנ"ט, עמ' 141–142), וברפואה, מציאות והלכה, סימן כא, וסיים שהפסיקה המעשית מסורה אך ורק לפוסקים מובהקים.

• יש מי שכתב שכל עוד אין ודאות על פי ראיית הרופא בעיניו שמדובר במכה, אפשר להקל רק כשמדובר בכתמים¹⁰².

footnotes: ¹⁰² שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תצז. וראה שם, שלדעתו אף בראייה בעיניים אפשר להקל אך ורק בפצע שיש בצוואר הרחם ולא בפצע שיש בתוך הרחם עצמו. וראה לעיל בכרך הראשון, פרק יד – 'דם מכה (דם פצע)', עמ' 166–167, הלכה ט, שלמעשה יש להקל גם בפצע בתוך הרחם ממש.

• יש מי שכתב שאפשר להקל בדימום בנוכחות התקן תוך רחמי רק כשיש סיבה נוספת להקל, כגון שיש לאישה פצע מדמם בנרתיק והדימום ממנו תדיר יותר מאשר הדימום מההתקן¹⁰³.

footnotes: ¹⁰³ שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן כד.

• למעשה, עקב חוסר הבהירות הקיים – הן מבחינה רפואית והן מבחינה הלכתית – אי אפשר להקל בדימום בנוכחות התקן תוך רחמי, אולם אפשר לצרף את הספק הקיים לצדדים נוספים להקל, כגון במראה מסופק, או להקל בדימום כזה בדיני כתמים.

מט. אף לדעת האוסרים, אם רואים בצילום, כגון בהיסטרוסקופיה אבחנתית¹⁰⁴, שההתקן תקוע ברירית הרחם או ברחם עצמו, והדימום יוצא משם, והאישה אינה אמורה לראות דם, כגון סמוך לביוץ ולא סמוך לווסת, סביר לומר שהדימום נגרם כתוצאה מפציעה של ההתקן ולא מסיבה הורמונלית, ולכן האישה מותרת¹⁰⁵. כמו כן, לשיטה זאת, אם יתברר באמצעות מחקר מקיף ומסודר הכולל צילומים כאלה, שדימום מההתקן התוך רחמי שלא בזמן הווסת נגרם כתוצאה מפציעה כזאת, אפשר יהיה להתיר ככלל דימומים בנוכחות התקן תוך רחמי שלא בזמן הווסת¹⁰⁶.

footnotes: ¹⁰⁴ הסבר הובא לעיל בכרך השני, פרק לז – 'בדיקות רפואיות לאבחון אי פוריות על רקע מכני אצל האישה', בפִּסקה 'היסטרוסקופיה אבחנתית – רקע רפואי', עמ' 166–167. ¹⁰⁵ הרב מרדכי אליהו, דבריו הובאו על ידי הרב מנחם בורשטין בכנס פוע"ה הראשון תשס"א. הרב יעקב אריאל והרב דוב ליאור, תשובה בעל פה לרב אריה כץ, ניסן תשע"ה. תשובותיהם ניתנו לאחר שהוצגו בפניהם צילומי וידאו של דימום שנגרם כתוצאה מפציעה שגרם ההתקן התוך רחמי לרירית הרחם. וראה עוד להלן. אמנם ראה לעיל (הערה 102) שיש אוסרים דם מכה מרירית הרחם, וכן אמר הרב מרדכי גרוס לרב אריה כץ ולרב ליאור שגב, ח' בסיוון תשע"ה. ¹⁰⁶ הרב יעקב אריאל והרב דוב ליאור, בתשובותיהם הנ"ל. הרב אריאל הוסיף שאמנם מבחינה הלכתית לכאורה אפשר לסמוך על שלושה מקרים כדי ליצור חזקה, אך למעשה יש לברר מה מקובל מבחינה רפואית כדי שתוצאות מחקר כזה ייחשבו כקבילות. הרב ד"ר מרדכי הלפרין אמר לרב אריה כץ, שלדעתו צריך לפחות עשרה מקרים בכל אחד מסוגי ההתקנים – התקן תוך רחמי רגיל, התקן תוך רחמי מסוג ג'יניפיקס והתקן תוך רחמי המכיל הורמונים (מירנה). לעומת זאת, הרב יצחק יוסף הורה לרבני פוע"ה שאין צורך במחקר מסודר, ואם שלושה רופאים יראי שמיים יעידו שסתם דימום בנוכחות התקן תוך רחמי, שלא בזמן וסתה של האישה, נגרם כתוצאה מפציעה של רירית הרחם על ידי ההתקן התוך רחמי – אפשר להקל בכך.

בזמן כתיבת שורות אלה (סיוון תשע"ז) מתעתד מכון פוע"ה בשיתוף המרכזים הרפואיים הדסה ושיבא – תל השומר ובשיתוף מכללת שערי מדע ומשפט, לבצע מחקר מקיף ומסודר על מקור הדימום הבין וסתי בנוכחות התקנים תוך רחמיים שונים.

נ. לאחר הכנסת ההתקן נשאר חוט שמשתלשל ממנו לתוך הנרתיק כדי שבבוא העת יקל לרופא לשלוף אותו החוצה. לעתים נשאר דם על החוט לאחר סיום הווסת, ובבדיקות הטהרה שהאישה עושה נשארים כתמי הדם על עד הבדיקה ואוסרים את האישה. אי אפשר להקל על סמך ההשערה שאולי החוט המשתלשל נרטב בדם ביום הראשון ולכלך לאחר מכן את עד הבדיקה, ללא הוכחה ברורה שכך היא המציאות¹⁰⁷. במקרים שיש חשש שהחוט גורם לפציעה אפשר לבקש מהרופא לקצר אותו.

footnotes: ¹⁰⁷ הרב משה הלברשטאם בפגישתו עם רבני פוע"ה ועם רופאי 'ביקור חולים', ט' בכסלו תש"ס.

שימוש בהתקן תוך רחמי המפריש הורמונים

התקן זה¹⁰⁸ משחרר באיטיות את ההורמון פרוגסטרון שמשפיע על רירית הרחם ועל ריר צוואר הרחם, והופך את רירית הרחם לדקיקה ביותר, וכך ייתכן שבזמן הווסת לא יהיה דימום כלל או שיהיה דימום קל ביותר. הריר הצווארי הופך בהשפעת הפרוגסטרון לעוין כלפי הזרע. יש לציין כי על אף שאין לפעמים וסת כלל, הרי המחזור החודשי של האישה מתקיים כסדרו, דהיינו הביוץ מתרחש במועדו אך לא יכולה להיות הפריה ולא השרשה של עובר. אכן, החודשים הראשונים לאחר התקנת מירנה מתאפיינים אצל חלק מהנשים בדימומים לא סדירים עד להפיכת רירית הרחם לדקיקה כפי שתואר קודם לכן¹⁰⁹.

footnotes: ¹⁰⁸ שמו המסחרי הנפוץ מירנה (Mirena), וראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 379, הערה 37. ¹⁰⁹ פירוט נוסף הובא לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 380.

נא. אף לדעת הפוסקים שאפשרו לתלות דימום בין וסתי בנוכחות התקן תוך רחמי ב'דם מכה', ולהקל בו, כפי שהובא לעיל, הלכה ‎מח, אי אפשר לפסוק כך בנוכחות התקן תוך רחמי פרוגסטוגני, דהיינו שמפריש הורמונים, כדוגמת ה'מירנה', ולהחשיבו כ'דם מכה', משום שלפחות חלק מהדימום נובע מהשפעות הורמונליות של ההתקן על רירית הרחם¹¹⁰.

footnotes: ¹¹⁰ הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דימום מחמת התקן תוך רחמי (IUD) – רקע רפואי והלכתי', ספר אסיא י, עמ' 226 (אסיא סג-סד, כסלו תשנ"ט, עמ' 140), וברפואה, מציאות והלכה, סימן כא.

נב. אם האישה מצאה כתם בנוכחות התקן תוך רחמי פרוגסטוגני, שלא בשעת וסתה, הרי הוא נידון ככל כתם. התייחסות לכתמים שהגיעו בוודאות מהרחם הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק יג – 'כתמים', עמ' 152. הוראות מעשיות לאישה הסובלת מכתמים הובאו שם, עמ' 158–162 ¹¹¹.

footnotes: ¹¹¹ ראה גם לעיל, עמ' 393, הערה 24.

נג. ככלל, כיוון שעלולה להיות תקופת הסתגלות ארוכה להתקן תוך רחמי פרוגסטוגני, שבמהלכה יהיו דימומים בלתי סדירים רבים, לא מומלץ להשתמש בהתקן כזה כאשר יש אפשרויות אחרות שהן יעילות דיין ואין בהן בעיות הלכתיות או רפואיות¹¹².

footnotes: ¹¹² ראה לעיל, עמ' 403, הלכה ‎מ.לעומת זאת, יש מצבים שבהם תהיה המלצה דווקא להתקן מסוג כזה, כגון אצל אישה שיש לה התוויית נגד לשימוש בגלולות או שהן גרמו לה לתופעות לוואי, והווסת שלה ארוכה, ולכן התקן מסוג רגיל אינו מתאים מפני שהוא עלול להאריך את הווסת עוד יותר, ואילו ההתקן הפרוגסטוגני עשוי לקצר את משך הווסת לאחר תקופת שימוש מסוימת, כפי שיובא בהלכה הבאה.

נד. במקרים רבים התקן תוך רחמי פרוגסטוגני גורם לאחר כמה חודשים להפסקת הווסת. לעתים הדימום הווסתי החודשי מתחלף בכתמים בלבד שנצפים בזמן שבו הווסת היה אמור להופיע. יש שהורו שזוהי הווסת של האישה ולכן הוא אוסר את האישה¹¹³. ויש שהורו שכיוון שהוא כתם בלבד אינו אוסר את האישה בוודאות, אלא יש לדונו ככל כתם, ולכן אם יהיה על בגד צבעוני או בגודל שאינו אוסר וכו', לא יאסור את האישה¹¹⁴.

footnotes: ¹¹³ הרב הרשל שכטר, בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' בכסלו תשע"ח. ראה גם הרב סיני אדלר, 'השפעת השימוש בגלולות על דיני וסתות', תחומין ד (תשמ"ג), עמ' 462, שאישה הרואה ביום וסתה כתמי דם, אף על פי שמבחינה רפואית אין זה נקרא 'מחזור חודשי' – נאסרת לבעלה. כך גם נראה משו"ת באהלה של תורה שהובא לעיל, עמ' 393, הערה 26. ¹¹⁴ הרב מרדכי אליהו, תשובה בעל פה לרב מנחם בורשטין. הרב יקותיאל פרקש, בפגישתו עם רבני פוע"ה, ב' בשבט תשע"ח. לפי פסיקה זו, אישה שתקפיד על כללים כיצד לא להיאסר מכתמים, עשויה לא להיאסר לבעלה תקופה ממושכת.

הריון תוך כדי שימוש בהתקן תוך רחמי

למרות שהתקן תוך רחמי נחשב לאמצעי יעיל למניעת הריון, ייתכנו מקרים נדירים שהאישה תהרה בנוכחות התקן תוך רחמי. במצב כזה, אם האישה תשאיר את ההתקן ברחם, יש סיכון של כ-40% להפלה מאוחרת או ללידה מוקדמת ולפגות. מלבד זאת, השארת ההתקן עלולה לגרום לדלקת מי שפיר (Amnionitis) שעלולה לסכן את האם (10%–15%), ועלולה לגרום לבעיות פוריות בעתיד (5%), עקב השארת החוט היוצר שביל כניסה לזיהום הרחם. הוצאת ההתקן מונעת את החששות הללו, אך לעומת זאת, יש סיכון של כ-25% להפלה כתוצאה מהוצאת ההתקן. המשמעות היא שעוצמת הנזק שעלולה להיגרם כתוצאה מהשארת ההתקן גדולה בערך פי שלושה מאשר בהוצאתו. לכן ההמלצה הרפואית היא להוציא מיד את ההתקן, כדי למנוע נזק עתידי¹¹⁵.

footnotes: ¹¹⁵ על פי מכתבו של ד"ר יגאל גת לרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רמד.

נה. אם יש הריון תוך כדי השימוש בהתקן תוך רחמי, מבחינה רפואית והלכתית יש להוציא מיד את ההתקן בזהירות הראויה כדי למנוע פגיעה בעובר¹¹⁶.

footnotes: ¹¹⁶ שיעורי תורה לרופאים, שם. וכתב שאלמלא הסיכון לאם עקב החשש לזיהום, לא היה מקום להתערב ולהוציא את ההתקן. כיוון שרוב הסיכויים הם שהעובר ישרוד גם בלי התערבות, אין לעשות מעשה בידיים שעלול לפגוע בו, גם אם מבחינה סטטיסטית הסיכון לעובר בהשארת ההתקן גדול מאשר הסיכון בהוצאתו, ושב ואל תעשה עדיף.

התייחסות לשאלה האם הוצאת התקן תוך רחמי אוסרת את האישה, הובאה לעיל, בפִּסקה 'הכנסה או הוצאה של התקן תוך רחמי', עמ' 404–406.

טבילה בנוכחות התקן תוך רחמי

נו. התקן תוך רחמי לא נחשב כחציצה בטבילה כיוון שהוא מונח בתוך הרחם. אמנם יש חוט שמשתלשל מתוך הרחם לתוך הנרתיק דרך צוואר הרחם, אך כיוון שאינו דבוק לחלל הנרתיק וצוואר הרחם, אינו חוצץ¹¹⁷.

footnotes: ¹¹⁷ שו"ת ציץ אליעזר, חלק יא, סימן סג. שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן פז. הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצח, עמ' רנא, 1) אמר להיזהר שהחוט לא יהיה דבוק לכתלי הנרתיק. בקובץ תשובות (חלק ג, סימן קעד) הורה לבקש מהרופא לקצר את החוט כדי שלא יידבק. ראה גם לעיל בכרך הראשון, פרק יט – 'חציצה בטבילה', עמ' 224, הלכה נא.

התייחסות לשימוש בהתקן תוך רחמי הורמונלי כתחליף להרס רירית הרחם או לכריתת רחם, תובא להלן בכרך הרביעי, פרק פב – 'כריתת רחם ותחליפיה', עמ' 24-23.

זריקות הורמונליות

ככלל, דרך הפעולה ההורמונלית זהה לגלולות שמכילות פרוגסטרון בלבד (מיניפיל – Minipill).

נז. שכיחות דימומים כתוצאה משימוש בזריקות הורמונליות שווה לשכיחותן בזמן שימוש בגלולות המכילות פרוגסטרון בלבד. בניגוד לשימוש בגלולות, שאפשר להפסיק ליטול אותן, אין דרך להפסיק את השפעת הזריקה, שנמשכת כשלושה חודשים¹¹⁸, משום כך לא מומלץ להשתמש בזריקות כאלה¹¹⁹.

footnotes: ¹¹⁸ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 383. ¹¹⁹ ראה לעיל, עמ' 392, הלכה ‎ז.

נח. אם בכל זאת אישה משתמשת בזריקות כאלה ורואה דימומים או כתמים, דינה כאישה שרואה דימומים או כתמים כתוצאה מנטילת גלולות. כפי שהובא לעיל, עמ' 393.

טבעת נרתיקית (נובה-רינג – Nuvaring)

נט. מבחינה הלכתית, בכל מקום שמותר להשתמש בגלולות – מותר להשתמש בטבעת נרתיקית ואין צורך להוציאה בזמן קיום יחסי האישות. למרות שהטבעת מונחת בנרתיק, היא אינה מעכבת את מעבר הזרע לתוך הרחם ולכן אין בשימוש בה חשש של הוצאת זרע לבטלה¹²⁰.

footnotes: ¹²⁰ הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב הרב אביגדֹר נבנצל, תשובות לשאלת הרב בנימין דוד מיום כ"ה בשבט תשס"ז, שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 131–136 (במהדורה השלישית עמ' 185-179).

ס. אין צורך לבדוק את הטבעת כדי לראות אם יש עליה טיפת דם, כשהאישה מוציאה אותה בתום שלושת השבועות¹²¹. אך אם נמצא דם על הטבעת, האישה נאסרת, כדין אישה שמצאה דם בבדיקה פנימית¹²², לכן מומלץ לשטוף את הטבעת הנרתיקית מבלי להסתכל עליה.

footnotes: ¹²¹ שו"ת שיח נחום, סימן סא. והוסיף שם שלפי מה שאומרים הרופאים, כפי מה שמסרו להן המשתמשות, כשהאישה מוציאה את הטבעת לאחר שלושה שבועות, אין עליה דם, והואיל ומקומה רטוב תמיד, מסתבר שלפיכך אין נדבק בה הדם. וראה כעין זה גם בכרך הראשון, פרק כב – 'בדיקות רפואיות – מתי אוסרות', עמ' 266, הלכה כג, שלדעת רוב הפוסקים אין חובה לברר האם בבדיקת רופא פנימית יש דם על כפפת הבדיקה. ¹²² דרכי טהרה, פרק ב, עמ' 45, תשובות ותוספות, יא. ראה גם הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דימום בעת שימוש בטבעת נובה', אסיא פט-צ (אב תשע"א), עמ' 94.

ההלכות המופיעות כאן לקוחות מהכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 143–144, ומפרק יט – 'חציצה בטבילה', עמ' 224–225, והן מופיעות כאן בקיצור וללא מקורות. מקורות מפורטים הובאו שם בהערות¹²³.

footnotes: ¹²³ הנחיות הלכתיות של מכון פוע"ה לשימוש בטבעת נרתיקית למניעת הריון מובאות גם בשו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 137 (עמ' 187-186). ראה גם הרב אליעזר בן פורת ופרופ' פסח קליימן, 'טבעת נובה (NuvaRing) לעניין חציצה בטבילה ולענין בדיקות הפסק טהרה וז' נקיים', אסיא שם, עמ' 85–93.

סא. הפסק טהרה – לכתחילה תוציא האישה את הטבעת הנרתיקית לפני הפסק הטהרה. אם בדקה ושכחה להוציאה, תוציא את הטבעת ותבדוק שוב. אם לא נותר זמן לחזור ולבדוק, אין צורך לדחות את הפסק הטהרה למחר, והיא יכולה לסמוך על הדעות המאפשרות להשאיר את הטבעת בזמן הפסק הטהרה. אם היא חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לה פציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר את הטבעת גם בזמן הפסק הטהרה.

סב. בדיקות שבעה נקיים – לכתחילה יש להוציא את הטבעת הנרתיקית לפני הבדיקה הראשונה והאחרונה של שבעה נקיים. כאשר האישה חוששת שהוצאת הטבעת עלולה לגרום לפציעה בנרתיק, היא יכולה לסמוך על הפוסקים המאפשרים להשאיר אותה בזמן הבדיקות. אם האישה שכחה להוציא את הטבעת, אין צורך לחזור ולעשות את הבדיקות. יש אומרים שלכתחילה אין צורך להוציא את הטבעת.

סג. טבילה – אין לטבול עם הטבעת ויש להוציאה סמוך לטבילה. ויש מי שכתב שאף לכתחילה אין חובה להוציא את הטבעת קודם טבילה כיוון שאינה חוצצת. למעשה ראוי להוציאה קודם טבילה, ותעשה זאת בנחת ובזהירות כדי שלא תפצע את עצמה. לאחר הטבילה תחזיר את הטבעת לנרתיק¹²⁴.

footnotes: ¹²⁴ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 384, שהוצאה של הטבעת הנרתיקית למשך פחות משלוש שעות לא אמורה לפגוע ביעילותה.

סד. אישה ששכחה להוציא את הטבעת וטבלה – אם היא עדיין במקווה, או אם היא יכולה לחזור ולטבול בלי טורח גדול – תחזור ותטבול בלי ברכה.

סה. דיני דימומים, קביעת וסת ופרישה סמוך לווסת בזמן שימוש בטבעת נרתיקית מקבילים לדינים אלו בזמן שימוש בגלולות. התייחסות הובאה לעיל, בפִּסקה 'גלולות, דימומים וקביעת וסת', עמ' 393–394.

כובעון (קונדום – Condom)

רקע הלכתי

סו. שיטה זו גרועה מדיאפרגמה וממוך, כיוון שלעומת השימוש במוך שבו הזרע מגיע לגוף האישה ונחסם על ידי המוך¹²⁵, בשימוש בכובעון הזרע לא מגיע לאישה כלל וזו הוצאת זרע לבטלה ממש¹²⁶.

footnotes: ¹²⁵ ראה לעיל, בפִּסקה 'מוך בשעת תשמיש', עמ' 397–395. ¹²⁶ שו"ת שבט סופר, אבן העזר, סימן ב. שו"ת מהרש"ם, חלק ג, במפתחות בסוף הספר (דף שיז, א). שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ח, סימן צ. שו"ת יביע אומר, חלק י, אבן העזר, סימן כד. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב, פרק ג. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ח.

כובעון (קונדום) – הלכה למעשה

סז. השימוש בכובעון אסור על פי ההלכה¹²⁷.

footnotes: ¹²⁷ ראה דברי הפוסקים שהובאו בהלכה הבאה. כל הדיונים הם במקום סכנה, אך כשאין סכנה או סיבה מיוחדת – כל הפוסקים אוסרים שימוש בכובעון. ראה גם שו"ת שאגת כהן, חלק א, סימנים נה-נו.

סח. במקום שהרופאים אוסרים על האישה להרות מחשש סכנה לחייה, ומסיבות רפואיות האישה אינה יכולה להשתמש בגלולות או בהתקן תוך רחמי, ותכשירים כגון קוטלי זרע או דיאפרגמה אינם יעילים דיים כדי למנוע הריון מניעה מוחלטת, נחלקו הפוסקים האם מותר להשתמש בכובעון (קונדום):

• יש שאסרו על שימוש בכובעון (קונדום) אפילו במקום סכנה¹²⁸, כיוון שאין כאן פיקוח נפש, שהרי אם יפרשו מאישות תימנע הסכנה¹²⁹; אפשר להשתמש באמצעי מניעה אחרים, פחות בעייתיים, גם אם יעילותם פחותה¹³⁰.

footnotes: ¹²⁸ שו"ת שבט סופר, שם. שו"ת מהרש"ם, שם. שו"ת מהר"ש ענגיל, שם. שו"ת לבושי מרדכי, יורה דעה, מהדורה תנינא, סימן קי וסימן קנו. בכורי יהודה, חלק ב, דף קכא. שו"ת עמק הלכה, חלק א, סימן סו. שו"ת דובב מישרים, חלק א, סימן כ. ראה שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן מג. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג, סימן כא, וחלק ד, סימן סז. אמנם שם (אבן העזר, חלק א, סימן סג), משמע שיש מקום להתיר אך לא רצה להתיר בעצמו. שו"ת יביע אומר, שם. שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רסה. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ח. הרב שלמה זלמן אויערבאך והרב יוסף שלום אלישיב, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קמג, ובלב אברהם, פרק מה, סעיף יא, 1. הרב מאיר ניסים מאזוז, תשובה לשאלת הרב אליהו האיתן, שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, מהדורה שלישית, עמ' 131. מקורות נוספים מובאים באוצר הפוסקים, סימן כג, ה, ס"ק יז, לו, וכן באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך 'מניעת הריון', כרך ד, עמ' 802, הערה 311. ¹²⁹ שו"ת מהרש"ם, שם. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, שם. ¹³⁰ שו"ת עמק הלכה, שם. שו"ת שבט הלוי, שם. כך גם משמע משו"ת אגרות משה, שם.

• מבין האוסרים הללו, יש שהתירו במקום סכנה אם עושים בכובעון (קונדום) חור קטן על ידי סיכה¹³¹. חור קטן עשוי לאפשר מעבר של תאי זרע בודדים ובכך להקליש את האיסור¹³².

footnotes: ¹³¹ הרב יהושע נויבירט בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, שם. שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, פרק א, סימן ו/ה. ¹³² הנחיות כיצד לעשות את החור בקונדום מבלי שייקרע הובאו לעיל בכרך השני, פרק מ – 'בדיקת זרע', עמ' 205, הלכה יט.

• יש שהתירו שימוש בכובעון (קונדום) במקום סכנה כשאין שום אפשרות אחרת לבני הזוג לקיים יחסי אישות¹³³, משום פיקוח נפש¹³⁴, וכיוון שזה האופן היחיד שבו אפשר לקיים מצוות עונה ואין זה נחשב זרע לבטלה מפני שאין רצונו להשחית זרעו אלא הדבר נעשה לאונסו¹³⁵.

footnotes: ¹³³ שו"ת דבר אליהו, סימן סה. שו"ת אחיעזר, חלק ג, סימן כד, ה, והוסיף שלאחר שיש לו ילדים, ההיתר קל יותר. שו"ת צפנת פענח, מהדורת דווינסק, סימן צ, וראה שם, סימן פט, ובמהדורת ורשא, סימן קסד, שלדעתו הוצאת זרע באמצעות כובעון נחשבת רק כגרמא כיוון שהכובעון צמוד לגוף והזרע נשאר בתוך גוף הגבר בשעת הביאה ויוצא לבטלה רק לאחר מכן כשהאיש מסיר את הכובעון מגופו. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב, פרק ג. הרב ישראל זאב גוסטמן, דבריו הובאו על ידי הרב ד"ר מרדכי הלפרין בהרצאתו בכנס פוע"ה תשס"ג (נדפס בחוברת כנס מכון פוע"ה תשס"ג (3), עמ' 13). וראה לעיל, הערה 128, דברי שו"ת אגרות משה. ¹³⁴ שו"ת דבר אליהו, שם. ואף על פי שלכאורה יכולים לפרוש, קיים החשש שמא לא יוכלו להתאפק זמן ממושך ונמצא שעלולה להסתכן. והוסיף שפתרון של גירושין במצב כזה אינו סביר וגם הוא עלול לגרום למכשולים. שו"ת אחיעזר, שם, והוסיף שבמקום סכנה אופן כזה של חיי אישות עדיין נחשב כדרך כל הארץ. ¹³⁵ שו"ת דבר אליהו, שם. שו"ת אגרות משה, שם, למרות שבפועל לא רצה להתיר. שו"ת ציץ אליעזר, שם.

• מבין המתירים, יש שהתירו רק כשהבעל כבר קיים פרייה ורבייה או רק לזמן קצוב ומוגבל¹³⁶.

footnotes: ¹³⁶ שו"ת ציץ אליעזר, שם.

סט. ההיתר של הפוסקים המתירים הוא דווקא במקום עיגון, כלומר שללא היתר כזה בני הזוג ייאלצו להימנע תקופה ממושכת מקיום יחסי אישות¹³⁷.

footnotes: ¹³⁷ ראה שו"ת אגרות משה (שם) שהצד להתיר הוא דווקא במקום עיגון. וראה שו"ת דבר אליהו (שם), שהזכיר אף הוא את החשש של עיגון. אפשר לומר שמקום עיגון נחשב לפרישה של חצי שנה, כעונת הספנים, ראה לעיל בכרך השני, פרק כו – 'חיי האישות בין בני הזוג', עמ' 39, ובפרק כז – 'אין אונות והשפעותיה', עמ' 47, הערה 79, אך הרב יעקב אריאל הורה כמה פעמים לרבני פוע"ה שפרישה של חודשיים נחשבת למקום עיגון המתיר שימוש בכובעון כשזו האפשרות היחידה למניעת סכנה. טעמו – עד חודשיים בני זוג עשויים להיאסר באופן טבעי, כגון לאחר לידה. תקופת פרישה ארוכה יותר היא חריגה ולא יכולה לאפשר קיום חיי זוגיות נורמליים. לעומת זאת, שו"ת שמש ומגן (חלק ד, אבן העזר, סימן עה) כתב שעד משך זמן של שנה אינו נחשב למקום עיגון, ואף לפוסקים שמתירים שימוש בקונדום, אין להתיר אלא כשיצטרכו לפרוש לכל ימי חייהם או לכל הפחות למעלה משנה.

ע. אף לדעת הפוסקים שאסרו שימוש בכובעון (קונדום) במקום שיש סכנה לאישה להתעבר, יש שהתירו שימוש בכובעון במקרה שבו הגבר חלה במחלה זיהומית מסוכנת מִדבקת שלדברי הרופאים יש סכנה לאישה לשמש עמו כדרך כל הארץ, כגון צהבת נגיפית או איידס, מכיוון שאין כאן אפשרות להשתמש באמצעי מניעה מסוג אחר. כלומר, מטרת השימוש בכובעון (קונדום) במקרים כאלה אינה מניעת ההריון אלא מניעת סכנה מהמחלה המִדבקת¹³⁸. ויש שאסרו גם כשהסיבה היא כזאת¹³⁹, ומהם יש שהתירו אם יוצרים חור זעיר בכובעון¹⁴⁰.

footnotes: ¹³⁸ שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן רלח, וצירף לכך את הדעה שאין איסור הוצאת זרע לבטלה אצל אדם שאינו ראוי להוליד (ראה לעיל בכרך השני, פרק נד – 'ביופסיה של האשך או דיקור האשך', עמ' 422), ובמקרה שכאן אינו ראוי להוליד מחמת הסיכון שזרעו שנושא את הנגיף ידביק את האישה במחלה, ולא התיר בפירוש אך גם לא אסר בפירוש והשאיר את ההכרעה בידי הרב השואל. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן לה. וראה לעיל, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', עמ' 47. הרב דוד פיינשטיין (דבריו הובאו במאמרו של הרב צדוק שמואל סושארד, 'מחלת האיידס במשפחה', אסיא סא-סב ניסן תשנ"ח, עמ' 103), על פי דברי אביו בשו"ת אגרות משה, שהובאו לעיל, הערה 135. וראה במאמר הנ"ל (עמ' 104), שאף על פי שלמעשה האגרות משה לא התיר שימוש בכובעון במקום סכנה להרות, הטעם לכך הוא שאפשר להשתמש באמצעי מניעה אחרים (ראה לעיל, הערה 130), אך כשמדובר על מניעת הדבקה באיידס, רק שימוש בכובעון הוא אמצעי יעיל. ¹³⁹ שו"ת מנחת שלמה, חלק ג, סימן קג, טז, דיבור המתחיל 'ואגב', וכן הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ב, עמ' סג-סד, ובחושן משפט, סימן תכ, עמ' קכט. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, שם ושם. הרב מרדכי אליהו, במפגש עם רבני פוע"ה, אור לג' באייר תש"ס. וראה הרב יהושע נויבירט ('חיי נישואין עם חולה איידס' – שו"ת', רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 380–382, ובספר הכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 170–172, ובספר אסיא י, עמ' 95–98, אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 95–98), שהביא את הדעות השונות וסיים שלמעשה אין לעשות דבר בלי לשאול רב מומחה ובקי בדינים אלו. ¹⁴⁰ הרב יהושע נויבירט בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, שם, וחושן משפט, שם, עמ' קל.

עא. יש מי שהתיר שימוש בכובעון (קונדום) באופן זמני אפילו שלא במקום סכנה, אלא כשהאישה מצטערת צער נורא מזרע בעלה שגורם לה תחושת צריבה קשה, וללא היתר כזה הם נמנעים מלקיים יחסי אישות, מכיוון שזה האופן היחיד שבו הם מסוגלים לקיים מצוות עונה¹⁴¹.

footnotes: ¹⁴¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק כ, סימן נ, על פי דברי הגמרא (כתובות לג, ב) שצער של ייסורים קשה יותר ממיתה. וראה גם לעיל בכרך השני, פרק כח – 'קשיים בחיי האישות אצל האישה', עמ' 90, הלכה ד.

עא*. אישה שבעלה מוכן לחיות איתה חיי אישות רק באמצעות שימוש בכובעון (קונדום), יש שכתבו שזאת עילה לגירושין¹, משום שהוא מכשיל אותה בסיוע להוצאת זרע לבטלה², ונחשב שהוא מונע מצוות עונה כדרך כל הארץ³. ויש שכתבו שאין זאת עילה לגירושין כיוון שהאיסור אינו מוטל עליה⁴.

footnotes: ¹ הרב אליהו אברג'ל והרב יצחק זילברשטיין, תשובות לשאלת הרב מנחם בורשטין מיום ב בסיוון תשע"ט. שו"ת פוע"ה – מניעת הריון, מהדורה שלישית, עמ' 200-197, 206-205. ² הרב יצחק זילברשטיין בתשובתו הנ"ל. ³ הרב אליהו אברג'ל בתשובתו הנ"ל. ⁴ הרב בעל 'אורחותיך למדני' והרב אביגדר נבנצל, תשובות לשאלה הנ"ל, הובאו בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 206-201.

התייחסות לשימוש בכובעון (קונדום) לצורך בדיקת זרע או לצורך טיפולי פוריות הובאה לעיל בכרך השני, פרק מ – 'בדיקת זרע', בפִּסקה 'כובעון ('קונדום הלכתי')', עמ' 205, ובפרק מח – 'הזרעה מלאכותית (IUI)', עמ' 304, הלכה לב.

התייחסות לשימוש בכובעון (קונדום) בזמן הריון עקב סיכון להפלה או ללידה מוקדמת הובאה לעיל, פרק נז – 'הריון', בפִּסקה 'יחסי אישות בהריון', עמ' 47.

כובעון לאישה (לה לונה – La Luna)¹⁴²

footnotes: ¹⁴² בעבר נקרא פמידום (Femidom).

עב. יש שהורו שכובעון לאישה דינו כדין מוך בשעת תשמיש¹⁴³, הגדר ההלכתי הובא לעיל, בפִּסקה 'מוך בשעת תשמיש' עמ' 395–397. לפי זה יש גדר פחות חמור בכובעון לאישה (לה לונה) מאשר בכובעון (קונדום) לאיש, שלפי הגדרתו הוא גרוע ממוך, ראה לעיל, הלכה ‎סו. ויש מי שכתב שדינו של אמצעי הניתן בנרתיק האישה ועשוי כעין כיס באופן שהזרע נשפך לתוכו והזרע אינו נוגע בנרתיק כלל, חמור יותר ממוך ואסור להשתמש בו אפילו במקום סכנה¹⁴⁴.

footnotes: ¹⁴³ הרב צדוק שמואל סושארד, 'מחלת איידס במשפחה', ספר אסיא י, עמ' 104 (אסיא סא-סב, ניסן תשנ"ח, עמ' 104). הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד. כך נראה גם משו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ח. ¹⁴⁴ שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן מג. גם הרב מרדכי אליהו (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' באייר תש"ס) הורה שכובעון לאישה אסור כמו כובעון לגבר כיוון שאינו משמש כדרך כל הארץ.

כובעון צווארי (Cervical cap)

למרות שאמצעי כזה לא נמצא בשימוש כיום (ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון, מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 385), בכל זאת נדון בו כיוון שהוא נזכר בדברי הפוסקים ויש לדבריהם השלכה מעשית לאמצעי מניעה אחרים שנמצאים כיום בשימוש, כגון 'דיאפרגמה' (כיפה).

עג. יש מהפוסקים שכתבו שאפילו האוסרים שימוש במוך במקום סכנה, ראה לעיל, עמ' 397, הלכה ‎כב, יתירו שימוש בכובעון צווארי במקום סכנה, כיוון שבמוך הזרע נשפך ישירות על המוך ואילו בכובעון צווארי התשמיש הוא כדרך כל הארץ, ואף על פי שהכניסה לרחם חסומה, הדבר דומה לאישה מעוברת שמותר לקיים עמה יחסי אישות אף על פי שפתח צוואר הרחם סגור אצלה¹⁴⁵. ויש שהתירו מטעם זה שימוש בכובעון צווארי אפילו כשאין סכנה, במקום צער גדול וסבל רב¹⁴⁶ או במקום שיש חשש שההריון יזיק לבריאות האישה¹⁴⁷. ויש מי שאסר שימוש בכובעון צווארי אפילו במקום סכנה, כשיטת האוסרים מוך בשעת תשמיש, ולדעתם כיסוי כזה אינו שונה ממוך¹⁴⁸.

footnotes: ¹⁴⁵ שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן נח. שו"ת מהר"ש ענגיל, חלק ז, סימן פו. טהרת ישראל, סימן רמ, ס"ק מ. וראה נשמת אברהם (אבן העזר, סימן ה, עמ' קלה), שלדעתו אף ההיתר שמובא בשו"ת הר צבי (יורה דעה, סימן קסד), בשם הרב שמואל סלנט, התייחס לכובעון צווארי. וראה שו"ת חשב האפוד (חלק א, סימן כה), שבמצבים של סכנת חיים התיר לתפור את צוואר הרחם כדי למנוע הריון. ¹⁴⁶ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב. ראה גם שו"ת מלמד להועיל (חלק ג, סימן יח), שכתב על אמצעי לסתימת צוואר הרחם: "אין אני רואה שום צד ונדנוד איסור, הואיל ואין משחיתים את הזרע אלא שמונעים את הזרע מלהיכנס לרחם". ¹⁴⁷ שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן פב-פג. ¹⁴⁸ שו"ת דברי יציב, אבן העזר, סימן לא-לב. ודחה את ההשוואה של מהרש"ם למעוברת כיוון שבמעוברת אין סגירה מוחלטת של צוואר הרחם. גם בשו"ת מנחת יצחק (חלק א, סימן קטו, ד) דחה את דברי המהרש"ם שכובעון צווארי עדיף ממוך, אך התיר מוך במקום סכנה.

כיפה – ראה דיאפרגמה (Diaphragm)

מדבקה הורמונלית (אוורה – Evra)

עד. כיוון שמבחינה רפואית פעולתה של המדבקה למניעת הריון זהה לפעילות הגלולות למניעת הריון, בכל מקום שההלכה מתירה להשתמש בגלולות למניעת הריון – מותר להשתמש במדבקה הורמונלית למניעת הריון.

עיקר הדיון ההלכתי במדבקה הוא בקשר לחציצה בטבילה וטבילה בשבת.

חציצה בטבילה

עה. אישה שיש לה מדבקה למניעת הריון וצריכה לטבול, אינה יכולה לטבול בעוד המדבקה דבוקה על בשרה משום חציצה, ולכן היא צריכה להוריד את המדבקה קודם הטבילה¹⁴⁹. מיד לאחר הטבילה תשים מדבקה חדשה¹⁵⁰.

footnotes: ¹⁴⁹ הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, כ"ז בחשוון תשס"ה, תשובותיהם הובאו בשו"ת פוע"ה – מניעת הריון, עמ' 107–122 (במהדורה השלישית עמ' 171-156). תשובת הרב מרדכי אליהו הובאה גם בדרכי טהרה, תשובות ותוספות, פרק יט, עמ' 257, ג. תשובת הרב דוב ליאור הובאה גם בשו"ת דבר חברון, אורח חיים, סימן תכג. וראה רמ"א (יורה דעה, סימן קצח, א), שאפילו אם נגדיר את המדבקה למניעת הריון כגורם שאינו חוצץ בטבילה, לכתחילה יש להסיר לצורך הטבילה גם דברים שאינם חוצצים, וראה להלן, שיש פוסקים הסוברים שמדבקה כזאת חוצצת אפילו בדיעבד. ¹⁵⁰ לא כדאי לנסות להחזיר את המדבקה הישנה מחשש שהדבק נחלש והמדבקה תיפול. לפני הדבקת המדבקה החדשה כדאי גם לייבש את העור הלח והרך מחמת הטבילה. כדי לא לשכוח להדביק את המדבקה החדשה אחרי הטבילה כדאי לשים תזכורת, כגון הדבקת המדבקה הישנה על הראי או במקום אחר, שבולט לעיני האישה ומוצנע מבני ביתה. החֶברה ממליצה על הדבקה מתחילת הווסת כדי לתת כיסוי מניעתי גם בשבוע הראשון, אבל לנשים דתיות אין צורך בכיסוי בזמן הווסת אלא רק מהטבילה ואילך. אם כיסוי של שבוע מראש מספיק (כפי שכתוב בעלון לצרכנית של המדבקה), אפשר לומר מראש לאישה לשים מדבקה ראשונה בזמן הפסק הטהרה, ואז היא יכולה להחליף מדבקה מיד אחרי הטבילה כיוון שאז יעבור בדיוק שבוע. הצמדת ההדבקה לאירוע ודאי וקבוע מסייעת למנוע שכחה וטעות.

עו. בנוסף להסרה המדבקה, האישה צריכה לוודא קודם טבילתה שהסירה גם את שאריות הדבק של המדבקה, כדי שהדבק עצמו לא יחצוץ בטבילה.

עז. בדיעבד, אם טבלה עם המדבקה, יש שכתבו שהטבילה לא עלתה לה וצריכה לטבול שוב¹⁵¹. ויש מי שכתב שבדיעבד עלתה לה טבילה אלא שאם מדובר ביום חול ואין הדבר כרוך בטורח – תחזור ותטבול¹⁵². ויש שכתבו שתחזור ותטבול בלי ברכה, אך בדיעבד אם כבר לנה עם בעלה – עלתה לה טבילה ואינה צריכה לחזור ולטבול, כיוון שהוא מיעוט שאינה מקפידה עליו¹⁵³.

footnotes: ¹⁵¹ הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט בתשובותיהם הנ"ל, שם. הרב יעקב אריאל אף כתב במפורש שצריכה לחזור ולטבול בברכה. ¹⁵² הרב מאיר ניסים מאזוז, בתשובתו הנ"ל, שם. ¹⁵³ הרב דוב ליאור והרב אברהם יצחק הלוי כלאב, בתשובותיהם הנ"ל, שם.

טבילה בשבת

עח. מותר לתלוש בשבת את המדבקה הקודמת¹⁵⁴, כי אין איסור קורע בהסרת מדבקה מגוף האדם¹⁵⁵; גם אם נחמיר ונחשוש לאיסור קורע בגוף האדם, יש מקום להקל כיוון שהמדבקה נועדה מראש לפרק זמן של שבוע בלבד, ויש סוברים שבפרק זמן קצר כזה אין איסור תופר וקורע, ויש להקל לצורך מצווה¹⁵⁶; איסור תורה בוודאי אין כאן כיוון שהוא מקלקל וכלאחר יד, ויש להתיר במקום צער¹⁵⁷. אם האישה טובלת סמוך לכניסת השבת, עדיף לתלוש את המדבקה לפני הדלקת נרות.

footnotes: ¹⁵⁴ הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב דוב ליאור, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט, בתשובותיהם הנ"ל, שם. ¹⁵⁵ ראה להלן, הערה 162. ¹⁵⁶ הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובתו הנ"ל, שם. ¹⁵⁷ הרב דוב ליאור, בתשובתו הנ"ל, שם.

עט. אין לחשוש לתלישת שיער בהורדת המדבקה מהגוף, כיוון שאין הכרח בכך, ומדובר בדבר שאינו מתכוון¹⁵⁸. גם אם בהכרח ייתלש שיער, יש להתיר, כיוון שהתלישה היא פסיק רישא דלא ניחא ליה, התלישה היא ביד ולא בכלי, ולכן הדיון הוא רק באיסורי דרבנן, ופסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן – מותר במקום מצוה¹⁵⁹. ויש מי שכתבו שאם יש חשש ודאי לתלישת שיער, תרכך את המקום במים פושרים לפני הסרת המדבקה¹⁶⁰.

footnotes: ¹⁵⁸ הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט, בתשובותיהם הנ"ל, שם. ¹⁵⁹ הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב מאיר ניסים מאזוז, והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שם. ¹⁶⁰ הרב מרדכי אליהו, בתשובתו הנ"ל, שם. כעין זה הורה גם הרב יעקב אריאל, בתשובתו הנ"ל, שם.

פ. לאחר הסרת המדבקה, אין איסור להסיר את שאריות הדבק מהגוף¹⁶¹.

footnotes: ¹⁶¹ הרב אביגדֹר נבנצל והרב יהושע נויבירט, בתשובותיהם הנ"ל, שם.

פא. מותר להדביק בשבת את המדבקה החדשה, כי אין איסור תפירה בהדבקה על גוף האדם¹⁶². ויש מי שהתיר להדביק מדבקה חדשה בשבת בתנאי שתסיר אותה בתוך עשרים וארבע שעות מזמן ההדבקה¹⁶³, ויש מי שאסר להדביק מדבקה חדשה בשבת, כיוון שלדעתו יש חשש לאיסור תופר בשבת גם בגוף האדם¹⁶⁴.

footnotes: ¹⁶² ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ח, סימן טו, פרק יד, ו, וכן שמירת שבת כהלכתה, פרק לה, כה, ובהערה סה, שמותר להדביק פלסטר על גוף האדם. הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב אריאל, הרב משה דוד טנדלר, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב יהושע נויבירט בתשובותיהם הנ"ל, שם. ¹⁶³ הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובתו הנ"ל, שם. מסתבר שהוא חושש לאיסור תופר בשבת גם בגוף האדם, אך הדבקה למשך זמן קצר מעשרים וארבע שעות אינה תפירה של קיימא ולכן הקל בה. ¹⁶⁴ הרב דוב ליאור, בתשובתו הנ"ל, שם.

פב. גם בפסח אין בעיה להשתמש במדבקה¹⁶⁵.

footnotes: ¹⁶⁵ אפילו אם יש חשש חמץ בדבק, הוא אינו ראוי למאכל כלב.

פג. דיני דימומים, קביעת וסת ופרישה סמוך לווסת בזמן שימוש במדבקה למניעת הריון, מקבילים לדינים אלו בזמן שימוש בגלולות. התייחסות הובאה לעיל בפִּסקה 'גלולות, דימומים וקביעת וסת', עמ' 393–394.

מוך בשעת תשמיש – ראה דיאפרגמה.

משגל נסוג ("דש מבפנים וזורה מבחוץ" – Coitus Interruptus)

כל עשרים וארבעה חודש¹⁶⁶ דש מבפנים וזורה מבחוץ, דברי רבי אליעזר. אמרו לו: אינו אלא כמעשה ער ואונן. יבמות לד, ב

footnotes: ¹⁶⁶ הגמרא עוסקת במניקה. לדברי חז"ל עלולה להיות סכנה לוולד אם תהרה תוך כדי הנקה.

וכשאני לעצמי בקשתי ולא מצאתי שום פוסק שיתיר דש מבפנים וזורה מבחוץ, אפילו במקום שיש סכנה לשמש כדרך כל הארץ. הרב דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל, חלק ג, סימן יח

פד. פעולה זו נקראת בשם 'מעשה ער ואונן'¹⁶⁷, ומבחינה הלכתית נחשבת לאיסור חמור ביותר ומסמלת הוצאת זרע לבטלה¹⁶⁸.

footnotes: ¹⁶⁷ על פי המתואר בבראשית פרק לח, א-י, ורש"י שם, ט, על פי מדרש רבה, פרשה פה, ה. ער ואונן נענשו על ידי ה' במיתה עקב חטאם זה. לעומת זאת, מסקנת הגמרא (יבמות לד, ב, המצוטטת כאן) היא שחטאם היה בביאה שלא כדרכה (ראה לעיל, עמ' 389, הערה 1), אלא שדש מבפנים וזורה מבחוץ מקביל בחומרתו למעשה ער ואונן. ¹⁶⁸ דעת חכמים, יבמות לד, ב. רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, יח. טור ושלחן ערוך, אבן העזר, סימן כג, א.

פה. פעולה זו אסורה אפילו במקרה שיש סכנה לאישה לשמש כדרכה¹⁶⁹.

footnotes: ¹⁶⁹ ראה יבמות, שם. שו"ת אור גדול, סימן לא, ו. ראה שו"ת מהרש"ם, חלק א, סימן נח. שו"ת מלמד להועיל, חלק ג, סימן יח. שו"ת פרחי כהונה, אבן העזר, סימן יב. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סג, ענף ב. אמנם כשהיה מדובר במוך (כפי שהובא לעיל, עמ' 397, הערה 39), גם הדעות שפירשו את דברי חכמים לאיסור, התירו בסכנה גמורה. אך שם לשונם של חכמים הייתה 'מן השמיים ירחמו', ואילו כאן לשונם חריפה יותר – 'כמעשה ער ואונן'. כלומר, שמשגל נסוג חמור יותר מאשר שימוש במוך. וראה שו"ת אגרות משה (שם), שהטעם שמשגל נסוג חמור יותר מאשר שימוש במוך הוא ששימוש במוך הוא לצורך מצוות עונה, ולעומת זאת, במשגל נסוג רק הדישה בפנים היא צורך העונה אבל זורה מבחוץ אינה חלק מקיום מצוות העונה ונמצא שעושה מעשה אחר שאינו צורך מצווה כדי שלא תתעבר. ראה שו"ת כתב סופר (אבן העזר, סימן כו), שרצה להתיר פעולה כזאת במקום שאין שום דרך אחרת לקיים מצוות עונה, כגון במקום שיש לאישה סכנה להרות ואין שום דרך אחרת למנוע הריון, כיוון שאין בכך הוצאת זרע לבטלה אלא זה האופן היחיד שבו אפשר לקיים מצוות עונה. אמנם בסופו של דבר החמיר כיוון שבשו"ת הרא"ש (כלל לג, סימן ג) אסר לישא אישה שאין אפשרות לשמש עימה, אלא רק באופן של דש מבפנים וזורה מבחוץ, כיוון שיש בכך איסור מוציא זרע לבטלה, למרות שמתכוון לשמש כראוי. ואף על פי שרוב הראשונים חלקו על דעת הרא"ש, שלחן ערוך (אבן העזר, סימן כג, ה) פסק כמותו.בפרק זה הובאו פתרונות אחרים למקרים שיש לאישה סכנה לשמש כדרכה.

סליל (Essure) – ראה להלן, פרק עט – 'סירוס', עמ' 447–449.

ספוגית

פו. השימוש בספוגית לצורך מניעת הריון דומה לשימוש במוך המוזכר בגמרא, ולמעשה הותר רק במקום סכנה¹⁷⁰. הספוגית נמצאת בחלל הנרתיק והזרע נשפך ישירות עליה. אמנם חלק מהמניעה מתבצע על ידי קוטלי הזרע שנמצאים בספוגית שלדעת פוסקים רבים מותר להשתמש בהם, כפי שיובא להלן, בפִּסקה 'קוטלי זרע', אולם חלק מהמניעה היא חסימה מכנית.

footnotes: ¹⁷⁰ הרב מרדכי אליהו, 'השימוש באמצעים למניעת הריון', תחומין לא (תשע"א), עמ' 17. הרב יואל קטן, 'השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 131. מקורות והתייחסות לשימוש במוך למניעת הריון הובאו לעיל, בפִּסקה 'מוך בשעת תשמיש', עמ' 397–395.

פז. הצד הפנימי של הספוגית נוגע בפתח צוואר הרחם שהוא מקום רגיש, וייתכן שייגרם דימום שייראה מצידה הפנימי של הספוגית. אם מדובר בדימום שיוצא מהרחם, בוודאי דימום כזה אוסר, אך אם הדימום נגרם כתוצאה מחיכוך הספוגית בצוואר הרחם מבחוץ, ואין דימום מהרחם, דימום כזה אינו אוסר¹⁷¹. התייחסות מעשית כיצד אפשר לברר אם מדובר בדם פצע הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק יז – 'בודקות טהרה ויועצות הלכה', עמ' 186–189.

footnotes: ¹⁷¹ ראה לעיל, עמ' 400, הלכה ‎ל. וראה שם שיש מי שהתיר מדין רואה בשפופרת, וצריך עיון מה תהיה דעתו בספוגית.

קוטלי זרע (Spermicide)

רקע הלכתי

פח. האמצעי של קוטלי זרע אינו מפריע לקיום יחסי אישות ואינו פוגם בהנאת הביאה, ועקב כך אינו פוגע בקיום מצוות עונה. אמצעי זה זמני והפיך, ועקב כך אין בו איסור סירוס.

פט. אמצעי מניעה זה אינו נחשב שגורם להשחתת זרע, כי דרכם של תאי הזרע אינה חסומה, וכן אין איסור השחתת זרע אחרי פליטתו מהגוף¹⁷². ויש שכתבו שאף על פי שיש בקוטלי הזרע שאלה של השחתת זרע, מכל מקום הם עדיפים ממוך, כיוון שאינם חוסמים בפועל את מעבר הזרע¹⁷³, ועוד שאין כאן מעשה בידיים להשחית הזרע אלא גרמא בעלמא¹⁷⁴, וגם כיוון שאינם בטוחים ואין בהם מניעה יעילה¹⁷⁵. ויש סוברים שאמצעי זה דומה למוך, כי הזרע נשפך על דבר שפוגע בו מיד ויש בכך השחתת זרע¹⁷⁶.

footnotes: ¹⁷² שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סב. ודימה זאת לכוס של עיקרין כיוון ששניהם באים ליטול את כוח ההולדה של הזרע, ואף עדיף מכוס של עיקרין שכן קוטלי הזרע פוגעים רק באותם תאי זרע הבאים עמם במגע, בעוד כוס של עיקרין גורמת לפגיעה כללית בפוריות. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, דבריו הובאו בשו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פב. ¹⁷³ שו"ת אמרי יושר, חלק א, סימן קלא. שו"ת ישכיל עבדי, חלק ב, אבן העזר, סימן ו. שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן קטו. ראה גם שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט, סימן נא, שער ב, פרק ג), שאף על פי שלדעתו אמצעי זה בעייתי יותר מאשר סתימת צוואר הרחם, הוא עדיף ממוך. ראה גם חיי נפש (חלק א, פרשת בראשית, סימן סד), שכתב בשם חזון איש, להעדיף כובעון צווארי מאשר קוטלי זרע, אף על פי שאפשר להתיר גם קוטלי זרע במקום סכנה. ¹⁷⁴ שו"ת ישכיל עבדי, שם. ¹⁷⁵ ראה שו"ת עזרת כהן, סימן לז. הרב מרדכי אליהו, 'השימוש באמצעים למניעת הריון', תחומין לא (תשע"א), עמ' 17. וראה שו"ת מטה לוי (חלק ב, יורה דעה, סימן לא), שצירף סברה כזאת כדי להתיר לשמש במוך במקום סכנה. אמנם לדעת הרב הרשל שכטר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' בכסלו תשע"ח) אין איסור להשתמש בקוטלי זרע גם אילו היו מונעים הריון באופן מוחלט. ¹⁷⁶ ראה שו"ת שם משמעון, אבן העזר, סימן ז. שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, תנינא, סימן נא. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קלו.

הלכה למעשה

צ. מותר להשתמש בקוטלי זרע גם במקום שאין סכנה אלא צער וחולשה¹⁷⁷. ויש שהתירו רק במקום סכנה¹⁷⁸, אך ראה בהלכה הבאה, ומהם יש שסייגו את ההיתר רק לאחר שיש לבעל לפחות ילד אחד¹⁷⁹.

footnotes: ¹⁷⁷ שו"ת אגרות משה, שם, ובאבן העזר, חלק ד, סימן עד. שו"ת ציץ אליעזר, שם. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, דבריו הובאו בשו"ת במראה הבזק, שם. ¹⁷⁸ שו"ת משפטי עוזיאל, שם, על פי שיטתו לעיל, הערה 176, שקוטל זרע דומה למוך בשעת תשמיש שרוב הפוסקים התירו רק במקום סכנה, ראה לעיל, עמ' 397, הלכה ‎כב. שו"ת ישכיל עבדי, שם. שו"ת מנחת יצחק, שם, למרות שלשיטתם קוטלי זרע קלים יותר מבחינה הלכתית מאשר מוך. אמנם השאלה שהוצגה בשו"ת ישכיל עבדי (שם) דנה במקרה שבו בקשת המניעה הייתה מסיבה כלכלית בלבד ולא במקרה של חולשה וצער גדול. ¹⁷⁹ שו"ת משפטי עוזיאל, שם.

צא. יש שהורו שעקב יעילותם הנמוכה יחסית של קוטלי זרע במניעת הריון¹⁸⁰, אסור להסתפק בקוטלי זרע במקום שיש בו סכנה לאישה להרות, ויש להשתמש באמצעי מניעה יעילים יותר¹⁸¹.

footnotes: ¹⁸⁰ ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 387. ¹⁸¹ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סה, וחלק ג, סימן כא. הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שו"ת במראה הבזק, שם.

צב. מותר לשים בשבת נרות שמכילים חומרים קוטלי זרע¹⁸², אך אין למרוח משחה שמכילה חומרים כאלה בשבת¹⁸³.

footnotes: ¹⁸² ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק לג, יא, ובהערה נה. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן יז, פרק ב, כה. אך ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ח, סימן טו, פרק טו, כ, שחשש למירוח בפתילות, ולכן כתב שיש להיזהר שלא יבוא לידי כך (החשש הנוסף שכתב שם לא שייך בפתילות נרתיקיות). ¹⁸³ ראה שמירת שבת כהלכתה, שם, יג.

קונדום – ראה כובעון

קשירת חצוצרות – ראה להלן, פרק עט – 'סירוס', עמ' 439–446.

שטיפות לאחר תשמיש

ורבנו תם אומר ... אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש, אין נראה לאסור, דהאי גברא כי אורחיה משמש, מידי דהוה אקטנה ואילונית דלא איתסרו בתשמיש משום דלאו בנות בנים נינהו. והאשה שנותנת אחר כך מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדה אפריה ורביה. תוספות, יבמות יב, ב, דיבור המתחיל 'שלוש נשים'

אמנם נראה לענ"ד דרוב הפוסקים סבירא ליה לאסור... ולפי זה לשיטת רש"י דהיא מצווה על השחתת זרעו, גם במוך אחר תשמיש אסורה... שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא, סימן עא

לעיל, עמ' 395–397, הובאה סוגיית 'שלוש נשים משמשות במוך' לעניין נתינת מוך קודם התשמיש כדי למנוע את מעבר הזרע לרחם. אך יש מהראשונים שפירשו את הסוגיה כמוסבת על נתינת מוך אחר התשמיש, דהיינו מניעת ההריון באמצעות הפלטת הזרע על ידי קינוח או שטיפה פנימית של הנרתיק. באופן כזה הבעל אינו מבצע שום פעולה אסורה שהרי קיום יחסי האישות הוא כדרך כל הארץ והאישה היא זו אשר מוציאה את הזרע. הפוסקים נחלקו האם איסור השחתת זרע חל רק על האיש או שגם לאישה אסור להשחית את זרע בעלה.

צג. שטיפה פנימית¹⁸⁴ של הנרתיק אחר קיום יחסי אישות בזמן הסמוך לביוץ, שאין בה צורך רפואי, אסורה. הטעם הוא, שאף על פי שלפי דעה זאת אין איסור גורף לאישה להשחית את זרע הבעל, מכל מקום בזמן שהזרע ראוי לפתח ממנו הריון יש בכך איסור¹⁸⁵. ויש מי שאסר גם בזמנים אחרים, משום שלדעתו גם האישה מצווה על השחתת זרע¹⁸⁶.

footnotes: ¹⁸⁴ הכוונה כאן לשטיפה פנימית נמרצת של הנרתיק, לדוגמה בעזרת משטף נרתיקי או קינוח פנימי בעזרת מגבון לח, ולא לניקיון חיצוני של כל האזור שנצרך לעתים לצורך היגייני שהוא מותר ללא הסתייגויות וללא חשש. ¹⁸⁵ מהרי"ל, הלכות ערב יום כיפור, ד. מגן אברהם, סימן תרו, ס"ק ח. משנה ברורה, שם, ס"ק כא. אם השטיפה הפנימית נצרכת למטרה שאיננה מניעת הריון, כגון אם לאחר קיום יחסי אישות זרע הבעל גורם לאישה צריבה או שהאישה אלרגית לחומרים המצויים בקוטלי הזרע שמשתמשים בהם בהיתר – השטיפה מותרת, ראה שלחן ערוך, יורה דעה, סימן קצו, יג, שמותר לשטוף את הזרע מהנרתיק לצורך הקדמת הפסק טהרה. התייחסות מעשית לשטיפה כזאת הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 131–132, הלכה ז. ¹⁸⁶ שו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורה קמא, סימן עא, הובא במשנה ברורה, שם.

צד. במקום סכנה מותר לבצע שטיפות פנימיות לצורך מניעת הריון גם לפי הדעות המחמירות¹⁸⁷. אך ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות רפואיים', עמ' 388, שאמצעי זה אינו יעיל למניעת הריון.

footnotes: ¹⁸⁷ שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן שלו. שו"ת עזרת כהן, סימן לז. שו"ת מלמד להועיל, חלק ג, סימן יח. שו"ת חלקת יעקב, אבן העזר, סימן ס. וראה שו"ת אבני נזר, אבן העזר, סימן עט.

סיכום סדר עדיפויות הלכתי בשימוש באמצעי מניעה – דירוג הלכתי מעשי¹⁸⁸

footnotes: ¹⁸⁸ הדירוג לא כולל אמצעים שיש בהם סירוס כגון קשירת חצוצרות, כריתת צינור הזרע, וכיוצא בזה, מכיוון שאלו אמצעים כירורגיים ובלתי הפיכים, שלא עומדים על הפרק במקרים רגילים של צורך במניעת הריון. אמצעים אלו והדומים להם יידונו להלן, פרק עט – 'סירוס', מעמ' 427 ואילך.

העקרונות ההלכתיים כיצד לדרג את אמצעי המניעה השונים הובאו לעיל, פרק עו – 'מניעת הריון ותכנון המשפחה – עקרונות הלכתיים', בפִּסקה 'עקרונות הדירוג ההלכתי לאמצעי המניעה השונים', עמ' 370–371.

ההתייחסות המובאת להלן אינה עוסקת בהגבלות ובתנאים מתי הותר להשתמש בכל אחד מהאמצעים אלא אך ורק בדירוג ההלכתי של ההעדפה ביניהם, במצבים שבהם מניעת ההריון הותרה באותו אמצעי¹⁸⁹.

footnotes: ¹⁸⁹ לדוגמה, ראה לעיל, עמ' 415, הלכה ‎סח, שגם המתירים שימוש בכובעון התירו זאת רק במקום סכנה. לכן המובא להלן, שכובעון אחרון בסדר העדיפות, רוצה לומר שגם במקום סכנה אין להשתמש בכובעון אלא רק במקרה שכל האמצעים שמופיעים לפניו בסדר הדירוג לא ישימים.

צה. דעת רוב הפוסקים שהגלולה למניעת הריון היא האמצעי העדיף, והוא הדין לאמצעים הורמונליים אחרים כגון מדבקות וטבעת נרתיקית¹⁹⁰, בתנאי שיש היתר הלכתי עקרוני להשתמש באמצעי למניעת הריון¹⁹¹, ובתנאי שאין השימוש בגלולה, או במקבילותיה, גורם סכנה לאישה, ובתנאי שאין הגלולה גורמת לאישה דימום בין וסתי¹⁹².

footnotes: ¹⁹⁰ למעט גלולת 'היום שאחרי' שאינה אמצעי מניעה לטווח ארוך אלא היא חד פעמית. ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 376. ¹⁹¹ שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ב; חלק י, סימן כה, פרק י. שו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן קיג. קובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד. שו"ת תשובות והנהגות, חלק א, סימן תקח, מט. הרב שלמה זלמן אויערבאך, מכתב לרב מאיר כץ מיום ח' בניסן תשל"ה, הובא בנספח למאמרו של הרב יואל קטן, 'השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון', אסיא עז-עח (טבת תשס"ו), עמ' 132; וכן במכתב לד"ר אורי לוי מיום כ"ב בחשוון תשל"ח, הובא במאמרו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'דיאפרגמה – דעת הגרש"ז אויערבאך לפני חזרה ולאחריה', אסיא, שם, עמ' 147–148 (נדפס גם ברפואה, מציאות והלכה סימן כב); וכן הורו בשמו הרב יהושע נויבירט, הרב ישראל גנס, הרב אורי כהן, הרב יחיאל מיכל שטרן, הרב בנימין פישר והרב שמואל פירסט, הובאו בנספח שם, עמ' 133–135, וראה הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שם, עמ' 149–154, שאף לשיטתו שהרב אויערבאך חזר בו לקראת סוף ימיו מדירוג סדר העדיפויות לאמצעי המניעה השונים, מכל מקום הגלולה נשארה בעדיפות הראשונה. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פב, בשם הרב זלמן נחמיה גולדברג ומכון פוע"ה. הרב שלמה אבינר, 'תכנון המשפחה ומניעת הריון', ספר אסיא ד, עמ' 170. ¹⁹² שו"ת ציץ אליעזר, שם ושם. ראה גם הרב ברוך פינקלשטיין, 'שיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים', אסיא פה-פו (אלול תשס"ט), עמ' 94–96.

צו. אם אי אפשר להשתמש בגלולה ובאמצעים הורמונליים אחרים, עקב חשש סכנה או עקב תופעות לוואי, לדעת רוב הפוסקים הדירוג הוא – התקן תוך רחמי¹⁹³, קוטלי זרע.

footnotes: ¹⁹³ הרב שלמה זלמן אויערבאך, במקורות שצוינו בהערה 191. אך ראה הרב ד"ר מרדכי הלפרין, אסיא, שם, שלדעתו הרב אויערבאך חזר בו, ולשיטתו אחרי החזרה התקן תוך רחמי שווה לדיאפרגמה. שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, שם, וחזר בו ממה שכתב בחלק ט, שם, שהתקן תוך רחמי נמצא בסדר עדיפויות נמוך לאחר הדיאפרגמה. קובץ תשובות, חלק ג, סימן קעד. הרב מרדכי אליהו, 'השימוש באמצעים למניעת הריון', תחומין לא (תשע"א), עמ' 17. שו"ת במראה הבזק, שם. הרב שלמה אבינר, ספר אסיא, שם.

אם אין אפשרות להשתמש באמצעים שפורטו עד כאן, בכפוף להגבלות דלעיל, האמצעי הבא הוא דיאפרגמה¹⁹⁴, לאחריו ספוגית¹⁹⁵, ובסוף הדירוג כובעון (קונדום)¹⁹⁶. דעות נוספות יובאו בהערה¹⁹⁷.

footnotes: ¹⁹⁴ שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סב; שם, סימן סה; שם, חלק ג, סימן כא; שם, חלק ד, סימן עד, ובלבד שאין סכנת נפשות להרות שאז יש להעדיף דיאפרגמה על פני קוטלי זרע, ראה לעיל, הלכה ‎צא. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, שם. ראה שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן קטו. ברכת בנים, פרק יא, ד. שו"ת במראה הבזק, שם. הרב שלמה אבינר, ספר אסיא, שם.אמנם הרב שלמה זלמן אויערבאך (דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קלו) כתב שקוטלי זרע גרועים מדיאפרגמה, אך ראה הרב יואל קטן ('עוד על דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בעניין הדיאפרגמה', אסיא פא-פב, אדר א' תשס"ח, עמ' 205), שלמעשה גם לשיטת הרב אויערבאך אין להעדיף שימוש בדיאפרגמה יותר מאשר שימוש בקוטלי זרע, שכן חלק מהנחיות השימוש בדיאפרגמה הן למרוח עליה קוטלי זרע לפני התשמיש וממילא כל שימוש בדיאפרגמה כולל גם שימוש בקוטלי זרע, ראה לעיל, פרק עז – 'האמצעים המקובלים למניעת הריון – מידע רפואי, יתרונות וחסרונות', עמ' 377. ¹⁹⁵ ראה לעיל, עמ' 421, הלכה ‎פו, שבניגוד לדיאפרגמה שיש פוסקים שכתבו שהתרת השימוש בה קלה יותר מאשר התרת שימוש במוך בשעת תשמיש, ספוגית לכל הדעות חשובה כמוך בשעת תשמיש. ¹⁹⁶ אפילו הפוסקים שהתייחסו בחומרה לדיאפרגמה והתירו שימוש בה רק במקום סכנה, הורו במפורש שדיאפרגמה עדיפה על פני כובעון, כיוון שבדיאפרגמה הזרע נשפך בתוך גוף האישה, ולעומת זאת בשימוש בכובעון הזרע לא מגיע כלל לגוף האישה. שו"ת מהרש"ם, חלק ג, במפתחות בסוף הספר (דף שיז, א). שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן סג. הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, ג' באייר תש"ס. גם הפוסקים שהתירו שימוש בכובעון במקום פיקוח נפש התירו זאת רק במקום שאין שום אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים, ראה שו"ת ציץ אליעזר, שם. ¹⁹⁷ לשיטת שו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ג, סימן כא), התקן תוך רחמי נמצא בסוף סדר העדיפויות בעיקר עקב החששות לדימומים וגם כיוון שהבעל עלול להרגיש את החוט בשעת התשמיש. וראה גם הרב ברוך פינקלשטיין, 'שיטת האגרות משה בדירוג אמצעי המניעה הנפוצים', אסיא פה-פו (אלול תשס"ט), עמ' 89–101. בדומה לכך, לשיטת שו"ת תשובות והנהגות (חלק א, סימן תקח, מט) קוטלי זרע עדיפים על התקן תוך רחמי עקב חשש להפלה שקיים לדעתו בהתקן תוך רחמי.לשיטת הרב נחום אליעזר רבינוביץ (שו"ת שיח נחום, סימן צד-צה, וראה גם דבריו בשו"ת במראה הבזק, שם) והרב דוב ליאור (הוראה חוזרת ונשנית לרבני פוע"ה) קוטלי זרע הם האמצעים העדיפים ביותר, ואם האישה לא מרגישה מספיק בטוחה להשתמש בהם, העדיפות הבאה היא שימוש בדיאפרגמה. שיטתם מתבססת על החששות הבריאותיים שיש לדעתם בשימוש בגלולות ובהתקן תוך רחמי.לשיטת הרב מרדכי אליהו (תחומין, שם), קוטלי זרע עדיפים על פני גלולות והתקן תוך רחמי, כיוון שהם אמצעים לא יעילים ויש אפשרות סבירה לכניסה להריון למרות השימוש בהם.

צז. יש מי שכתב שבמקום שהצורך במניעת ההריון הוא לתקופה קצרה יחסית, כגון חצי שנה, והאפשרויות למניעת הריון הן שימוש בהתקן תוך רחמי לעומת שימוש בדיאפרגמה או ספוגית, עדיף למנוע הריון בהתקן תוך רחמי אפילו אם מניעה כזאת תהיה לתקופה ארוכה יותר מאשר באמצעות השימוש בדיאפרגמה או בספוגית. הטעם הוא שאישה אינה מצווה על פרייה ורבייה, וגם כיוון שיש דעות שאחרי לידה מותר למנוע הריון לתקופה ארוכה יותר, ולכן יש להעדיף אמצעי מניעה שאין בו חששות הלכתיים של השחתת זרע¹⁹⁸.

footnotes: ¹⁹⁸ שו"ת באהלה של תורה, חלק ו, סימן יז.

צח. יש פוסקים שכתבו ששיטת 'הימים הבטוחים' עדיפה על פני כל שאר השיטות למניעת הריון, כיוון שלא נעשית שום פעולה אקטיבית למניעת ההריון¹⁹⁹. למעשה, לא רצוי להסתמך על שיטה זאת לתקופה ממושכת עקב הפגיעה שעלולה להיגרם מכך לקיום מצוות עונה ולשלום בית²⁰⁰.

footnotes: ¹⁹⁹ שו"ת משנה הלכות, חלק ט, סימן רעז. הרב מרדכי אליהו, תחומין, שם. ברכת בנים, שם. ²⁰⁰ ראה שו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן עד) שהעלה את האפשרות לאיחור הטבילה (שיטת 'הימים הבטוחים'), וכתב שאפשר להשתמש בשיטה זאת רק אם אין צער עקב הפרישה וגם כשהפרישה לא תגרום לבעל להרהורי עבירה.התייחסות לשאלה האם כשמשתמשים בשיטה זאת עדיף לדחות את הטבילה או לטבול כדי לאפשר קירבה גופנית ולהימנע מחיי אישות, הובאה לעיל, עמ' 401, הלכה ‎לה.