Sforno on Numbers Chapter 21
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וַיִּשֶׁב מִמֶּנּוּ. וְלֹא הֵמִית אִיש.
וישב ממנו, without killing a single Israelite.
וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם. נָדְרוּ אָז לַעֲשׂוֹתָם חֵרֶם בְּהִכָּנְסָם לָאָרֶץ, וְכֵן עָשׂוּ כַּמְבֹאָר בִּתְחִלַּת סֵפֶר שׁוֹפְטִים (שופטים א:יז).
ויחרם אתהם ואת עריהם. They vowed at that time to make all this loot holy, property of the Temple Treasury, as we know they did from the beginning of the Book of Judges (Judges 1,17) [possibly the author uses the extraneous word הכנעני in that verse as the reason for linking it to the fulfillment of above vow. Clearly, the Safed mentioned there has nothing to do with the Safed in the north of the Land of Israel we are familiar with. Ed.]
עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף. שֶׁיִּהְיֶה הַנָּחָשׁ מֵחֹמֶר מוֹרֶה שְׂרֵפָה, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ עַל שְׂרֵפָתוֹ בְּהֶבֶל פִּיו, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ הָיָה עֲוֹנָם וּפֻרְעָנוּתָם, וְיַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.
עשה לך שרף, the snake should be constructed of material which is associated with שרפה, burning. The association with “burning one’s tongue” should be uppermost in their minds when contemplating their sin which had been that they allowed their tongues to utter thoughts that angered G’d. They would repent when looking at a snake called שרף, something which “burns” (transitively).
נְחַשׁ נְחֹשֶׁת. אַחַר שֶׁהֵבִין כַּוָּנַת קוֹנוֹ הִסְכִּים לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת וְלֹא שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁיַּזְכִּיר לָהֶם עֲוֹנָם מִצַּד מַרְאֵה הַחֹמֶר וּשְׁמוֹ וְתַבְנִיתוֹ, שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ בְּהֶבֶל פִּיהֶם בְּדַבְּרָם נֶגֶד ה׳ וְנֶגֶד פָּעֳלוֹ וְנֶגֶד עַבְדּוֹ.
נחש נחושת, after Moses had understood what G’d had intended with His command, he agreed to make this replica of a snake out of copper and not out of gold. Copper would be more likely to induce thoughts of remorse as they would associate its colour with the sensation of burning.
מֵעֵבֶר אַרְנוֹן. הַיּוֹצֵא. בְּאוֹתוֹ חֵלֶק אַרְנוֹן וּמִדְבָּר הַיּוֹצֵא.
מעבר ארנון...היוצא, in that region where the river Arnon borders the region where the desert starts.
כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב. כִּי לֹא הָיָה גְּבוּל מוֹאָב אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הָאֱמוֹרִי, וּבַחֵלֶק שֶׁנִּכְנְסוּ לֹא הָיָה לְמוֹאָב נֶגְדּוֹ שׁוּם גְּבוּל.
כי ארנון גבול מואב, the border between the Emorite and Moav is a joint border only at that point where the river separates the two nations. The area where the Israelites had entered the territory of the Emorite was not anywhere near its boundary with Moav.
בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת ה׳ אֶת וָהֵב בְּסוּפָה. יְסֻפַּר לַה׳ לְדוֹר עִם שְׁאָר מִלְחֲמוֹתָיו.
בספר מלחמות ה' את והב בסופה, [if I understand the author correctly he suggests that the waters of the rock at Massah Umerivah which he described as flowing upstream, anti gravity like, were the reason why Sichon did not attempt to oppose the Israelites at the time when they first entered territory which was under his sovereignty. Ed.] Some of these miraculous events are recorded in what are known as the book of G’d’s wars. Examples of such miracles were what happened here and how these waters described a turn returning to their origin, i.e. the well that originated at Massah and Merivah. The reason why the Torah is so vague about these miracles is out of consideration for Moses and Aaron. The reason for these miracles was only in order to demonstrate to the Israelites what kind of miracles they had not been shown because Moses and Aaron had decided not to speak to the rock at the time. The people only found out in retrospect that the waters which had come forth from that rock were not natural waters, subject to the laws of nature such as the laws of gravity. These waters also did not behave according to the laws of centrifugality, i.e. of instead displaying a tendency of flowing towards the center. This is why these waters ascended with the Jewish people in their journeys through mountainous regions. [I have summarised the author’s commentary on these verses in order for the reader not to lose track of the main thrust of this commentary. Ed.]
אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. הִנֵּה אוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵאַרְנוֹן אֲשֶׁר עָבְרוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם וְלֹא הִתְקוֹמֵם סִיחוֹן אָז, אֶת וָהֵב נָתַן לָהֶם בְּסוּפָה, וְאֶת הַנְּחָלִים שֶׁהֶעֱמִיד הָאֵל יִתְבָּרַךְ אָז רוּחַ סְעָרָה וּמִשְׁפַּךְ נְחָלִים רַבִּים שֶׁמָּנְעוּ אֶת סִיחוֹן מִלָּבוֹא לְהִתְקוֹמֵם.
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים. נֶאֱמַר כְּמוֹ כֵן בְּאוֹתוֹ הַסֵּפֶר עִנְיַן מִשְׁפַּךְ אוֹתָם הַנְּחָלִים.
אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב. הִגִּיעַ עַד הָעִיר הַנִּקְרֵאת עֵר שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּהּ. מִכָּל מָקוֹם לֹא הִתְפַּשֵּׁט אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, אֲבָל נִשְׁעָן וְנִדְחַק אֶל גְּבוּל מוֹאָב.
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה. וּמִשָּׁם הָיָה נוֹטֶה אוֹתוֹ הַמִּשְׁפָּךְ שֶׁל נְחָלִים אֶל מְקוֹם הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אֶל מֹשֶׁה ״אֱסֹף אֶת הָעָם״. וְנִמְצָא שֶׁמְּקוֹם אוֹתוֹ הַבְּאֵר שֶׁהָיָה שָׁם לִבְאֵר עָמֹק בִּלְתִּי עוֹלֶה, הָיָה שָׁפָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל בְּעֵת הַשִּׁירָה. וּבִהְיוֹת שֶׁאוֹתוֹ הַבְּאֵר עָלָה עִמָּם אֶל עֵבֶר אַרְנוֹן הַגָּבוֹהַ אֲשֶׁר מִשָּׁם הָיוּ הַנְּחָלִים נִשְׁפָּכִים לְמַטָּה, רָאוּ שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ בְּאוֹתָם הַמַּיִם לַעֲלוֹת, וּבְכֵן הִתְחִילוּ שִׁירָתָם וְאָמְרוּ ״עֲלִי בְאֵר״. אַמְנָם מַה שֶּׁסִּפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות פרק הרואה) מִמִּלְחֶמֶת הָאֱמוֹרִיִּים, אָז נִרְאֶה שֶׁנִּרְמָז בְּאָמְרוֹ ״סֵפֶר מִלְחֲמֹת ה׳״, וְלֹא בֵּאֵר הַכָּתוּב פְּרָטֵי הַנִּסִּים מִפְּנֵי כְּבוֹדָם שֶׁל מֹשֶׁה וְשֶׁל אַהֲרֹן. כִּי אָמְנָם לֹא הֻצְרְכוּ כִּי אִם לְהַרְאוֹת לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי שֶׁיּוֹדִיעוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אִם הָיְתָה פְּעֻלָּתָם בְּמִצְוַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, וְזֶה שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאוֹתָם הַמַּיִם שֶׁהוֹצִיא מִן הַסֶּלַע לֹא הָיוּ מַיִם טִבְעִיִּים נִמְשָׁכִים בְּפֶלֶא מֵאֵיזֶה מַעְיָן אוֹ נָהָר, אֲבָל הָיוּ בִּלְתִּי טִבְעִיִּים שֶׁנֶּהְפַּךְ הַסֶּלַע לַאֲגַם מַיִם בִּרְצוֹן בּוֹרְאוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם טֶבַע שְׁאָר הַמַּיִם שֶׁתְּנוּעָתָם נוֹטָה אֶל הַמֶּרְכָּז, וְלָכֵן עָלוּ עִמָּם אֶל מָקוֹם גָּבוֹהַ מִמְּקוֹם מְקוֹרָם, וְכָל שֶׁכֵּן בְּהַעֲלוֹתָם אֵיבְרֵי הַמֵּתִים בִּתְנוּעָתָם כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּלְזֶה לֹא הִתְעָרֵב מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּזֹאת הַשִּׁירָה שֶׁהָיָה עִנְיָנָהּ לְבָאֵר מַה שֶּׁחָסַר בִּפְעֻלָּתוֹ מֵרְצוֹן בּוֹרְאוֹ אֲשֶׁר הִשְׁלִימוֹ הוּא יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּקָּדֵשׁ בָּם״, שֶׁהֶרְאָה עִנְיַן אוֹתָם הַמַּיִם שֶׁהָיָה בָּהֶם כֹּחַ הֲפָכִי לְטֶבַע שְׁאָר הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. שֶׁלֹּא הָיְתָה הַבְּאֵר מְלֵאָה כְּמִשְׁפָּט נוֹבֵעַ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ.
באר חפרוה שרים, this well was not full to its brim such as wells which are filled by waters emptying into it from above.
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּבָזֶה הִתְבָּאֵר שֶׁנָּתַן מְצִיאוּתוֹ מֵאוֹתוֹ הַסֶּלַע בַּמִּדְבָּר.
וממדבר מתנה, this phenomenon demonstrated that its waters originated in the miraculous waters flowing from the rock at Massah and Merivah.
וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל. וְעִם זֶה לֹא הוֹסִיף וְלֹא חָסֵר בַּעֲלוֹתוֹ וּבְרִדְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי כְּפִי טֶבַע הַמַּיִם אִם הָיָה נוֹבֵעַ מִמָּקוֹם אַחֵר.
וממתנה נחליאל, in spite of this the waters neither increased nor decreased as a result of their behaving so erratically and having to traverse both depressions in the earth and hilly country.
בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנוֹתֶיהָ. שֶׁכָּל הֶעָרִים שֶׁכָּבַשׁ סִיחוֹן עִם כָּל שְׁאָר עָרֵי מַלְכוּתוֹ הָיוּ בָּנוֹת לְחֶשְׁבּוֹן שֶׁהָיְתָה עִיר מַלְכוּתוֹ מִקֶּדֶם, עַל דֶּרֶךְ ״וְנָתַתִּי אוֹתָם לָךְ לְבָנוֹת״ (יחזקאל טז:סא).
בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותיה, for all the cities which Sichon had captured previously had become satellite tows of Cheshbon his capital. We encounter the expression בנות in this sense in Ezekiel 16,61. ונתתי אותם לך לבנות, where the word בנות means “suburbs” according to Rashi.
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל עָרֵי הָאֱמֹרִי הֵן בָּנוֹת לְחֶשְׁבּוֹן, הוּא מִפְּנֵי שֶׁחֶשְׁבּוֹן הָיְתָה עִיר מַלְכוּת לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי קֹדֶם שֶׁכָּבַשׁ עָרֵי מוֹאָב.
כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, the reason why we described all the towns of the Emorite as suburbs of Cheshbon is because Cheshbon had been the capital city of Sichon the King of the Emorite already before he had conquered any of the cities of Moav.
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים. הַמְסַפְּרִים בְּאוּר מְשָׁלִים שֶׁרָאוּ בַּחֲלוֹם חֲזָיוֹן, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּלְעָם כְּאָמְרוֹ ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ״ (במדבר כג:ז).
על כן יאמרו המושלים, the people who reveal the visions they have seen in their dreams and their interpretations of these visions, as did Bileam when his interpretation is introduced with the words וישא משלו (Numbers 23,7).
בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן. אַתֶּם יוֹשְׁבֵי עָרֵי מוֹאָב, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן וְהִכָּנְעוּ לְסִיחוֹן, כִּי הוּא יְנַצֵּחַ וְיִמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם.
בואו חשבון, “you the inhabitants of Moav come to Cheshbon and subject yourselves to the rule of Sichon for he will defeat you and rule over you.”
וַנִּירָם אָבַד. וְנִיר וּמַלְכוּת סִיחוֹן וְאִשּׁוֹ וְלַהֲבָתוֹ שֶׁהֵם שָׂרֵי צְבָאוֹתָיו יֹאבַד, כִּי אַחַר שֶׁסִּפְּרוּ נִצְּחוֹנוֹ שֶׁל סִיחוֹן סִפְּרוּ כְּמוֹ כֵן אָבְדַן מַלְכוּתוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל.
ונירם אבד, and what will be his domain he will lose seeing that after said מושלים, visionaries had predicted his rise to great power they had continued by revealing that they also foresaw his defeat at the hands of the Israelites.
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי. וּמִכָּל זֶה שֶׁסִּפֵּר הִתְבָּאֵר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אָז לֹא יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲבָל יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר יִפְתָּח בְּאָמְרוֹ (שופטים יא:טו) ״לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן״.
וישב ישראל בארץ האמורי, from all that has been reported here it is clear that the Israelites at that time did not settle in territory under the rule of the Moabites. This is precisely the point made by Yiphtach in Judges 11,15 when he rejected the claims of the Moabites at the time he was judge, saying that Israel had never taken land belonging to either Ammon or Moav
וַיִּלְכְּדוּ בְּנוֹתֶיהָ. הַמְרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה לָכְדוּ אֶת בְּנוֹת יַעְזֵר.
וילכדו בנותיה, the spies whom Moses had sent captured Bnot Yaazer.
וַיּוֹרֶשׁ. מֹשֶׁה אַחַר כָּךְ הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּיַעְזֵר.
Afterwards Moses dispossessed the Emorite who was still in Yaazer.