וכן השבעתי אתכם בנות ירושלים. השבעתי בהודיעי שחולת אהבה אני:

אם תעירו. אותה להתפלל:

ואם תעוררו את האהבה. של דודי לרחם עלי:

עד שתחפץ. בזכות הדור או לקץ הימין:

כשושנה בין החוחים. שאינה גדלה אלא בתוכם:

כן רעיתי בין הבנו'. וזה כי לא תפנה לי באופן אחר:

בצלו חמדתי וישבתי. במתן תורה כאמור והם תוכו לרגליך:

ופריו מתוק לחכי. כאמור ושמענו ועשינו. ובכן

הביאני אל בית היין. אל ארץ ישראל שהיה מקום כל תענוג ומזון שלא בצער כאמרו זבת חלב ודבש:

ודגלו. להלחם:

עלי אהבה. להלחם בעודנו באהבה כאמרו כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו' כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:

בתפוחים. בהיותי עוסקת בתורה וטעמה וריחה:

שחולת אהבה אני. כי אמנם כל העונשין הם בשביל אהבתי את האל ית'. ובכן תהיה

שמאלו תחת לראשי. שמאלו של דודי הנזכר תהיה תחת לראשי להקימני:

וימינו. ימין צדקו להושיע.

תחבקני. לתשועת עולמים.

קול דודי הנה זה בא. אומרת עדת ה' כמתאוננת על חורבן הבית הנה קול דודי זה שלא השתנה בא בהיותי בשעבוד מצרים:

מדלג על ההרים. בהראותו למשה רבינו על הר האלהים:

דומה דודי לצבי. כממהר לעמוד מרחוק שלא אשב בצלו:

הנה זה עומד אחר כתלנו. גם כי אינו רחוק באמת אבל קרוב לכל קוראיו ומסתתר שלא נרגיש בו עד שנתעורר לבקשו כאמרו ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת:

ומשגיח מן החלונות. שלא יכלונו העונשים:

מציץ מן החרכים. ועם זה ממכון שבתו משגיח כמו מארובות השמים לראות היש משכיל דורש אלהים ומכלנו אין איש ואין מפגיע ומכפר עלינו:

ענה דודי. הנה בשעבוד מצרים הוא העיר רוחי ואמר לי קומי לך. ואומר להם איש שקיצי עיניו השליכו:

כי הנה הסתו. גזרת מצרים על הילדים:

הגשם חלף. שבטלה עבודה מאבותינו בר"ה קודם לגאולה:

הנצנים. משה ואהרן שהיו מוכנים לעשות פרי:

נראו בארץ. לעזור ולהושיע:

עת הזמיר. שירת הים:

וקול התור. שהוא כקול מתאונן:

נשמע בארצנו. כי אמנם נמוגו כל יושבי כנען:

התאנה חנטה. בארץ כנען באופן שתאכלו פרים מיד כי היתה הכוונה שיכנסו לארץ תיכף אחר מתן תורה לולי חטאו בעגל ובמרגלים ועכשיו אין נביא ומתעורר ואין אתנו יודע עד מה:

יונתי בחגוי הסלע. משיב האל ית' הנה בשעבוד מצרים היו צדיקי הדורות מלמדי' דעת את העם ומתפללים כאמרו ונצעק אל ה' וישלח מלאך לא כן עתה:

הראיני את מראיך. היש משכיל מראה ומורה דרך עץ החיים.

השמיעיני את קולך. היש מפגיע ומתפלל באמת על הגאולה:

כי קולך ערב ומראך נאוה. כי אמנם אז בשעבוד מצרים הי' קולך ערב אצלי בתפלה ומראך המורה לצדקה היה נאוה והגון הוא אהרן ומשה ודומיה'. אבל עכשיו

אחזו לנו שועלים. מתיהרים בלבוש של ת"ח וכל רוח אין בקרבם:

שועלים קטנים. שלא הגיעו להוראה: מחבלים כרמים. להורו' שלא כהלכה:

וכרמינו סמדר. שלא תמצא הלכה ברורה ומשנה ברורה:

דודי לו ואני לו. משיבה עדת ה'. אעפ"כ לא שכחנו שם אלהינו:

הרועה בשושנים. הרועה בצדיקי הדורות:

עד שיפוח היום. בחום מכל צד לרב ניצוץ האור המכה מכל צד וזה יהי' בצהרים שתהיה לאור עולם:

ונסו הצללים. בעיון ובמעשה:

סוב. פנה אלינו:

דמה לך דודי לצבי. מהר יקדמונו רחמיך:

על הרי בתר. עם היותך רחוק מישועתי: