Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
העושה עיסה לחלקה בצק כו'. כתב הראב"ד א"א נ"ל מן הגמרא שאף העיסה שעשתה האשה חייבת בחלה כו' עד ואע"ג דר"י הוא דאמר פטורה ר"ל פליג עליה דאמר נחתום לאו דוקא כו' ומעשה דההיא אתתא מוכחא דבכל עיסה נמי חיישינן לאמלוכי עכ"ל והנראה ודאי דכונת דבריו ז"ל לומר דלא קי"ל כותיה דר"י בהך מילתא דקאמר העושה עיסה ע"מ לחלק בצק פטורה אלא בהא קי"ל כר"ל דאותביה לר"י ממתניתין דנחתום שעשה שאור לחלק כו' דלא ס"ל לחלק בין נחתום לשאר עושה עיסה לחלקה בצק אמנם במאי דס"ל לר"י דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו חייב בהא ודאי מודה הראב"ד דקי"ל כותיה דר"י וראיה שרבינו ז"ל פ"ג מה' מעשר דין ז' פסק כר"י דהגומר פירותיו של חבירו שלא מדעתו נטבלו למעשר ולא השיג עליו הראב"ד שם משמע דהכי ס"ל ואם כן טעמא דמתניתין דנשים שנתנו לנחתום כו' פטורה מן החלה ע"כ היינו משום דכיון דמנשים רבים הם לא שייך למיחש לאימלוכי כלל והו"ל עושה עיסה על מנת לחלקה בצק ופטורה ויש לי מן התימא על מרן כ"מ שכתב ליישב השגת הראב"ד וז"ל ומה שדייק ממתניתין דנשים שנתנו לנחתום סובר רבינו דמדנקט רישא נחתום כו' ועי"ל שהרי הר"ש פי' דה"ק נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור ובין הכל יש שיעור ולש הכל בבת אחת שלא מדעתן כו' עכ"ד והוא תימא שהרי מה שפי' הר"ש ז"ל דטעמא דמתני' היינו משום דלש הכל הנחתום בבת אחת שלא מדעתן ע"כ אינו אלא אליבא דר"ל דס"ל דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אינו נטבל אמנם למאי דקי"ל כר"י דהממרח כריו של חבירו נטבל כמ"ש רבינו ע"כ טעמא לאו היינו משום דלשן שלא מדעתן אלא משום שדעתו לחלקה בצק כמבואר בירושלמי אבל אם לשן בבת אחת שלא מדעתן ולא חלקוה בבצק נטבלת אליבא דר"י וכ"כ הסמ"ג לאוין קמ"א יע"ש ואם כן שפיר קא ק"ל להראב"ד דכיון דטעמא דמתניתין משום עושה עיסה לחלקה בצק אם כן אדתני לה בנשים שנתנו לנחתום לישמועינן באשה אחת דומיא דחמש נשים דאפי"ה פטורה אלא ודאי דעושה עיסה לחלקה בצק חייבת ומשום דחיישינן לאימלוכי ודוקא בה' נשים דלא שייך לאימלוכי הוא דפטורה זה הנ"ל פשוט בכונת הראב"ד ודברי מרן הכ"מ צ"ע: ולדעת הראב"ד דס"ל דהעושה עיסה על מנת לחלקה בצק חייבת משום דחיישינן לאימלוכי והביא ראיה מההיא אתתא כו' ק"ל ממ"ש בירושלמי סמוך ונראה אמר רב עיסות כותח (פי' שאין אופין אותה בתנור אלא בחמה) חייבת בחלה אמר רבי בון שמא תמלך ותעשה חריה לבנה וכתבו הר"ש והרא"ש בפרק כל שעה דכי היכי דלא תיפלוג ירושלמי אגמרא דידן דבפרק כיצד מברכין אמרינן לחם העשוי לכותח פטור והתניא חייב ומשני התם כדקתני טעמ' מעשיה מוכיחין עליה עשאן כעכין חייבת עשאן כלמודין פטורה ומטעמא דירושלמי משמע דאפילו עשאן כלמודין חייבת בחלה צ"ל דההיא דירוש' כגון שנטלה מן העיסה מעט לאפותה באור דחיישינן שמא תמלך משום דכיון דמעיקרא דעתה לעשותה כולה לכותח ואח"כ נמלכה לאפות קצתה חיישינן כי היכי דנמלך על אותו מקצ' שמא תמלך על כולה וגמר' דידן מיירי בלא נמלכה כלל דהתם ליכא למיחש שמא תמלך יע"ש והשתא לדעת הראב"ד דלא ס"ל לחלק בהכי מדהביא ראי' לדין העושה עיסה לחלקה בצק מההיא אתתא אם כן ע"כ צ"ל דס"ל דהירושלמי פליג אתלמודא דידן דתלמודא דידן לא חייש לשמא תמלך וכיון שכן קשה איך פסק כהירושלמי הפך תלמודא דידן ותו דלעיל בדין י"ד הביא רבינו דין לחם העשוי לכותח וכתלמודא דידן ולא השיג עליו משמע דהכי ס"ל ואמאי הא לפי דעתו כי היכי דחיישינן בעושה עיסה ע"מ לחלקה בצק וכההיא דעשה עיסה לעשותה אטר"י לשמא תמלך ה"נ הו"ל למיחש בלחם העשוי לכותח וי"ל בדוחק: