Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איזהו חללה כו' וכן א' מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה נתחללה. עיין ברש"י ז"ל פרק עשרה יוחסין דע"ה ע"א ד"ה מכ"ג שכתב דמדכתיב לא יחלל ולא כתיב לא יחל ב' חלולים במשמע אחד לה ואחד לזרעו ולכאורה דבריו תמוהים דמסוגיא דהתם דף ע"ז ע"ב משמע דממשמעות דלא יחלל נפ"ל הן אמת שדברי רש"י ז"ל הם תלמוד ערוך פ' קמא דתמורה דאמרינן התם בהדי' נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל ועיין בהרב חד"ה ז"ל פרק ד' מיתות דנ"א ע"א מה שיישב בזה ובפ"ק דיבמות דף ט"ו ע"ב ד"ה היא עצמה כתב רש"י ז"ל וז"ל דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו היינו אשתו יע"ש. ודבריו תמוהים שדבריו סותרים למ"ש בפרק החולץ ובפרק עשרה יוחסין וסוגיא דתמורה וכבר תמה עליו בזה הרב הנזכר והניחו בצ"ע ולע"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' פ"ק דתמורה ד"ה שאני התם וז"ל ונ"ל דהיינו מיתור הלמ"ד שניה אבל אין לומר דבלא הלמ"ד שניה מיתור נמי דרשינן הכי חילולים הוא עושה ואינו עושה ממזרות ותפסי בה קדושין דע"כ ממזרות ותפיסת קדושין אינן תלויין זה בזה שהרי אמר ר"י בפ' החולץ דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד אבל מחייבי כריתות אין הולד ממזר אע"ג דלכ"ע לא תפיס קדושין יע"ש ומה שיש לעמוד בדבריהם עיין בהרב צאן קדשים וא"כ י"ל דס"ל לרש"י דהא דנפ"ל בתמורה מיתורא דלא יחלל אינו אלא לאביי דס"ל התם כ"מ דא' רחמנא ל"ת אי עביד מהני אייתר לן לא יחלל אחד לו ואחד לה וכן נמי למאי דקי"ל כרבא דלא מהני אליבא דשמעון התימני דר"ע דס"ל דכל שלא תפסי קדושין הולד ממזר כמ"ש התוספות פרק החולץ דמ"ד ה"נ דאייתר לן יתורא דלמ"ד לאשמועי' דב' חלולים הוא עושה דאי לאשמועינן דתפסי בה קדושין מדכתיב לא יחל חלולים הוא עושה ואינו עושה ממזרים שמעינן לה דכיון דאין עושה ממזרים תפסי בה קדושין אמנם לר"י דס"ל דלאו הא בהא תלי' א"כ אצטריך לא יחל לאשמועינן דתפסי קדושין וא"כ מנ"ל דהיא מתחללת מש"ה הוכרח רש"י לומר בפ"ק דיבמות דנפ"ל מקרא דבעמיו משום דסוגיא דהתם קאי לרבי יאושע כדקאמר שאלו לר"י צרת הבת מהו והשיב להם ר"י צרות מתיר' אני בני צרות אני מעיד כו' והיינו משום דסביר' ליה דלא ילפינן מק"ו דאלמנה דבנה פגום משום דאיכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת כדקאמר התם ומ"ש רש"י ז"ל בפרק החולץ ובפרק ד' מיתות ועשרה יוחסין דנפ"ל מיתורא דלא יחלל היינו לפום מאי דקי"ל הלכתא כשמעון התימני כמ"ש התוספת פ' החולץ ד"ה שמעון: ועוד נראה ליישב דודאי היא עצמה דמתחללת נפ"ל מיתורא דלא יחלל אלא דק"ל לרש"י ההיא דאמרינן ס"פ היה נוטל כהנת מתחללת כהן אינו מתחלל ונפ"ל התם מדכתיב זרעו זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל ויש לדקדק דמאי חזית דדרשינן מיעוטא דזרעו למעוטי הוא שאינו מתחלל ויתורא דלא יחלל לרבו' היא עצמה שמתחללת ואמאי לא נימא איפכא וכבר מוהרימ"ט ז"ל בחידושיו לקדושין נתקשה בזה ותי' דמזרעו לא ממעיט היא גופא דגריעא מזרעו מק"ו אבל הוא עצמו לא אתי מק"ו דאמרינן הבא על הפסולות יוכיחו עי"ש ואין דבריו מובנים דהא אמרינן בפ"י יוחסין דף ע"ז ע"א דק"ו פירכא הוא דמה לחלל שכן יצירתו בעבירה גם מ"ש דהוא עצמו לא אתי בק"ו משום דאיכא למימר בא על הפסולות יוכיחו אינו מובן שהרי הא דאמרינן דבא על הפסולות אינו מתחלל היינו לפום קושטא דמילת' דדרשינן למעוטי הוא שאינו מתחלל אבל אנן ק"ל אעיקרא דמילתא דנדרוש איפכא וכ"ג הבא על האלמנה מתחלל ומכ"ש בא על הפסולות וא"כ משום הכי הוצרך רש"י ז"ל לומר דהיינו מדכתיב בעמיו דהיינו אשתו דמש"ה דרשינן דלא יחלל לרבות היא עצמה משום דסמיך אבעמיו דהיינו אשתו ובשיטה מקו' כ"י למס' יבמות בפרק החולץ כתב וז"ל פירש"י מדכתיב לא יחלל כו' ולעיל בסוף פ"ק פי' מדכתיב בעמיו ונ"ל דתרווייהו חדא הוא דמדכתיב לא יחלל משמע שני חלולים אחד לזרעו והאחר אינו ידוע על מי כתיב בעמיו לאשמועינן שאותו חלול האחר הוא אשתו דהיינו בעמיו עכ"ל ומ"ש הוא יותר נכון ודו"ק:
ואם נשאת כו'. עיין בהרב המגיד ובמ"ש פ"י מהלכות אישות בקו' חופות חתנים:
משפחה שנתערב בה ספק חלל כו' והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר כו'. כתב מרן הכ"מ ז"ל וז"ל אכולה מילתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ספק ממזר אסור ישראל לישא מאותה משפחה לכתחילה ואם נשאת לא תצא מפני שהוא ס"ס ע"כ ומבואר היא שכונתו לומר דמיירי בבא לישא אשה מאותה משפחה דאסור משום ספק ממזר אבל בבא לישא אלמנה מאותה משפחה פשיטא ודאי דשרי דאשת ממזר היא ואף ע"ג דבבא על ספק חלל כתב מרן ז"ל לעיל מזה דאפי' אם נשא' תצא כיון דליכא חזקה דכשרות א"ל דדוקא ביחוסי כהונה החמירו טפי אבל בשאר יוחסין לא ועיין בהרב אליהו רבא אך ק"ל שהרי שתוקי ס"ס הוא ספק אי אזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש ואת"ל דהיא אזלה לגבייהו שמא לכשר נבעלה וכמ"ש הריטב"א ז"ל פרק י' יוחסין גבי ההיא דשתוקי גם המרדכי ז"ל בפרק החולץ כתב כן בהדיא משם רבינו ברוך וכבר כתבתיה בזה במקום אחר באורך ובפרק ט"ו מה' אלו דין כ"ג כתב רבינו ז"ל דשתוקי ואסופי אסורין לבא זה בזה ואם נשאו לא יקיימו ומכ"ש שתוקי בישראל דס"ל דאם נשאת תצא וכ"כ ה"ה ז"ל בפי' באותו פרק הלכה כ"ט דשתוקי אסור בישראל ואם נשאת תצא ועיין במוהרש"ך סי' וא"כ איך כתב מרן ז"ל אם נשאת לא תצא מפני שהוא ס"ס ולולי דברי מרן ז"ל ממ"ש רבי' דאלמנת עיסה אם נשאת לא תצא לא תקשי לן דכיון דאפילו ביחוסי כהונה אמרינן דס"ס אם נשאת לא תצא מכ"ש בשאר יוחסין דיש לומר דבאלמנת עיסה דוקא התירו משום דאיכא חזקה דכשרות אבל כל דליכא חזקה אפילו בשאר יוחסין נמי החמירו ועיין בספר מוצל מאש שהביא ראיה לדברי הרא"ם ז"ל דס"ס בתרי גופים לא אמרינן ממאי דקי"ל כר"א דספקן בספקן אסור אפי' דאיכא ס"ס ספק אם הוא כשר או ממזר ואת"ל הוא ממזר שמא גם היא ממזרת וכפי מ"ש אין ראיה כלל דשאני הכא דמעלה עשו ביוחסין אפילו בס"ס וזה דבר מוכרח ממה שאסרו שתוקי בישראל כמ"ש ודוק וליישב דברי מרן ז"ל נר' לומר דס"ל לרבינו דשתוקי לא חשיב ס"ס שלא כדעת הריטב"א והמרדכי משום דכולה חדא ספק הוא שמא לכשר נבעלה שהרי כשאנו אומרים דאינהו אזלי לגבה וכל דפריש מרובה פריש היינו לומר דלכשר נבעלה וכי אמרינן תו את"ל היא אזלה לגבייהו שמא לכשר נבעלה היינו הך והרי זה דומה ממש למ"ש התוס' ז"ל פ"ק דכתובות גבי ההיא דפתח פתוח מצאתי דלא חשיב ס"ס לומר שמא כשהיא קטנה נבעלה ואת"ל כשהיא גדולה שמא באונס משום דשם אונס חדא הוא דפתוי קטנה אונס הוא ובהכי יש ליישב ג"כ מ"ש ה"ה ז"ל פט"ו מהל' אלו דין כ"ו דכי גזרו רבנן באסופי בחדא ס' בתרי ס' לא גזרו ותמה על הרב בעל אליהו רבא דהא שתוקי ס"ס היא ואפי"ה גזרו אכן כפי מ"ש ניחא דשתוקי לא חשיב ס"ס משום דכולה חדא ספק הוא משא"כ בההיא דאסופי דס"ס גמור הוא מיהו אכתי קשה לדברי ה"ה ז"ל ממ"ש כאן רבי' והוא הדין אם נתערב בה ס' ממזר וליכא למימר דגבי יחוסי כהונה החמירו טפי שהרי מדברי ה"ה ז"ל נרא' שהוא מפרש דברי רבי' ז"ל כמו שפי' מרן דלענין איסור ישראל לישא אשה מאות' משפחה מיירי ועיין בס' מחנה אפרים בהגהותיו על רבינו שהק' כן ולפי מ"ש הרב אליהו רבא ז"ל ליישב דברי ה"ה ז"ל באופן שהוא מפרש דברי רבינו ז"ל לענין איסורי כהונה אתי שפיר וא"נ י"ל דהכא לא חשוב ס"ס גמור משום דהו"ל ס' אחד בגוף וספק א' בתערובות דלא חשיב ס"ס לדעת ר"ת ז"ל וסיעתיה ועיין בספר בית שמואל ס"ק י"ד ובתשובת הרשב"א סי' ת"א ומשו"ה אסרו לכתחילה ודוק שוב נדפס ספר אורים גדולים למוהר"י זאבי ז"ל וראיתי לו שם בדמ"ב ע"ג שכ"כ דשתוקי לא חשיב ס"ס משום דכול' חדא ס' היא והביא ראיה מדברי התוס' שכתבנו ותמה על הריטב"א והמרדכי ז"ל מההיא דגרסינן פ"ק דכתובות די"ד רמי לה אביי לרבא ומי אמר ר"י אינה נאמנת ורמינהו העיד ר"י על אלמנת עיסה שכשרה לכהונ' כו' אלא אמר רבא דר"ג אדר"ג ל"ק התם ברי הכא שמא דר"י אדר"י ל"ק התם חד ס' הכא תרי ס' ע"כ והשתא לפי דברי הריטב"א ז"ל קשה טובא שהרי ההוא דראוה מדברת אמרינן התם דלר"י ולר"א דפסולין אפי' ברוב כשרין אצלה שרוב אנשי אותה העיר משיאין לכהונה פוסלין וכיון שכן קשה דהיכי קאמר התם חד ס' הא הכא נמי תרי ס' נינהו שמא אזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש ואם ת"ל היא אזלה לגבייהו שמא לכשר נבעלה אלא ודאי דהא לא חשיב ס"ס א"ד יע"ש ובאמת שהיא קושיא חזקה ואפשר ליישב שאף הריטב"א אזיל ומודה דהא ודאי לא חשיב ס"ס משום דכולה חדא ס' היא וכההיא שכתבו התוספות ז"ל ואף הריטב"א ז"ל לא אמרה אלא בההיא דשתוקי והיינו כלפי מ"ש הפר"ח ז"ל בכללי ס"ס גם מוהר"י זאבי ז"ל סמוך ונראה דמ"ש התוס' דכל שהוא משם א' לא חשיב ס"ס אינו אלא כשאין כל א' מוסיף על חבירו אפילו כמלא נימא אמנם כשהספק האחר מוסיף על חבירו מקרי שפיר ס"ס עי"ש וא"כ בההיא דשתוקי דלעיל כתב רש"י ז"ל וז"ל רוב כשרים אצלה דכיון דמכירין את אמו שהיא פנויה רוב העולם כשרים אצלה שאין הרוב ממזרים שהולד מהם ממזר ואפילו נכרי ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר ע"כ הנה מבואר מדבריו דבההיא דשתוקי אזלינן אחר רוב העולם וכן בדין שהרי לא ראינו שנבעלה בעיר כדי שנלך אחר רוב העיר וא"כ משמע דכשנאמר דאינהו אזלי לגבה ודאי דאזלינן אחר רובא דעלמא ורובא דעלמ' גוים נינהו ואף שהולד כשר מ"מ הרי היא נפסלה לכהונה כדקי"ל גוי ועבד הבא על ב"י פסלה ואף הולד איכ' מ"ד דפגום לכהונה וא"כ משו"ה חשיב ליה ס"ס כיון דהס' הראשון מוסיף על חבירו דלכשנאמר דאינהו אזלי לגבה הרי נפסלה לכהונה וכשנאמר שמא לכשר נבעלה הרי היא כשרה לכהונה אמנם בההיא דפ"ק דכתובות לר"י דפוסל אפילו ברוב כשרים אצלה לא חשיב ס"ס דכולה חדא ס' שהרי בין אם נאמר דאינהו אזלי לגב' וכל דפריש מרובא פריש הרי היא כשרה לכהונה שהרי רוב העיר משיאין לכהונה כנ"ל: כתב מוהרשד"ם ז"ל חא"ה סי' רל"ה שכפי מ"ש הריב"ש דכהני' בזמן הזה כיון שאין להם כתב היחס אינן כהנים ודאים נראה דמותר לישא שבויה דהוי ס"ס ספק אם הוא כהן או לא ואת"ל כהן שמא היא טהורה עי"ש ולכאורה יש להקשות עליו מאלמנת עיסה שכתב רבינו דאסור לכתחילה לישא אותה אע"ג דהוי ס"ס אמנם הא ודאי ל"ק מידי דדוקא בכהן ודאי עשו מעלה ביוחסין והחמירו אפילו בס"ס אבל היכא דעיקרא מספ"ל אי כהן הוא או לא בהא ודאי לא עשו מעלה ביוחסין אלא דאעיקרא דמילתא בס"ס שכתב הרב ז"ל ק"ל שהרי הו"ל ס"ס בתרי גופים וכל ס"ס בתרי גופים לא אמרינן כמ"ש הרא"ם ז"ל וכבר הארכתי בזה בכללי ספקא דרבנן ועשיתי לו סמוכות מדברי התוס' פ"ק דיבמות יע"ש. כתב מוהר"י הלוי ז"ל סימן ל"ג הביאו הרב החבי"ב ז"ל חא"ה ס"י דס' שבויה שנשאת לכהן לא תצא ונראה שהדין עמו דכיון דס"ס הוא הו"ל כאלמנת עיסה שכתב רבינו דאם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספקות ואולם אחר ההשקפה נר' דשניא היא דא ואמינא לה ממ"ש האו"ה הביאו הפר"ח ז"ל בכללי ס"ס ס"ק י"ד וז"ל גבינות של ישראל שהיו בבית הגוי וספק אם נחלפו בגבינות הגוים כו' ויש להחמיר בס' חליפתם ואפילו אם היה רק ספק לנו אם מעמידין בקיבת נבלה לא היו ניתרין הכא מכח ס"ס ספק לא הוחלפו ואת"ל הוחלפו שמא לא העמידוה בקיבת נבלה דמאחר שאסרו חכמים גבינות הגוים מחמת אותו ס' ודאי איסור הוא והרי הוא כאלו ראינו בהדיא שהרי אם נודע לנו שהוחלפו היינו אוסרין בודאי מחמת גבינות הגוים וא"כ אינו ניתר מס"ס עד שיהיו ב' ספקות מלבד הס' הראשון שאסרו חכמים והא דאיסור דרבנן ניתר בספק א' היינו דוקא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן משום גזרה אבל בגבינות הגוים וכיוצא שאף בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור תורה ע"י גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי א"ד ולזה הסכים הפר"ח שם עי"ש וא"כ נראה דדכוותא ממש בנדון דידן גבי שבויה לא חשיב ס' שבויה ס"ס לומר ספק נשבית ואת"ל נשבית שמא לא נטמאה דמאחר שאסרו חכמים שבויה מחמת ספק נטמאה חשיב כודאי איסור והרי הוא כאלו ראינו בהדיא שנטמאה ואינו ניתר בס"ס עד שיהיו ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים גם מטעם ס' דרבנן נמי ליכא למימר דהיינו דוקא בדבר שעיקר איסורו מדרבנן משום גזירה משא"כ בשבויה דאף בלתי גזירת חכמי' יש כאן חשש איסור תורה כמ"ש האו"ה ומצאתי ראיה שאין עליה תשו' לזה מהא דגרסינן פרק האומר דף ס"ו גבי ההיא דינאי המלך דקתני ויבוקש הדבר ולא נמצא ופריך בגמ' ה"ד אי לימא דבי תרי אמרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני עי"ש בפירש"י והתוס' וקשה טובא דמאי פריך הא הו"ל ס"ס ספק נשבית או לא ואת"ל נשבית שמא לא נטמאה דמדאורייתא אפילו ודאי נשבית מותרת דאיסור שבויה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הפוסקים ז"ל ואע"ג דלענין יחוסי כהונה קיי"ל דאפילו בס"ס אסור וכר"ג דקי"ל כותיה מ"מ ר"ג גופיה קאמר דמדינא שרי אלא שר"י ן' זכאי גזר שלא להושיב ב"ד על כך וא"כ בעובדא דינאי המלך דהוה תרי דרי מקמי תקנת ריב"ז פשיטא ודאי דס"ס ביוחסין שרי וא"כ מאי פריך מאי חזית כו' ותו דאף לאחר תקנת ריב"ז דמעלה עשו ביוחסין ה"ד לכתחילה שלא תנשא לכהן אבל אם נשאת לא תצא כמ"ש רבינו וא"כ פשיטא ודאי דאין הולד חלל והן אמת שכפי מ"ש הריטב"א ז"ל ל"ק מידי האמנם הרואה יראה שאף הריטב"א לא פי' כן אלא ליישב דברי התוס' ז"ל וכן ראיתי בס' פני יהושע בשיטתו שנתעצם הרבה בקו' זו אכן כפי דברי האו"ה שכתבנו הנה נכון כנ"ל: