היוצא חוץ לתחום כו'. כתב ה"ה וכן הסכמת הגאונים ז"ל לחייב ד"ת על יותר מי"ג מיל אבל יש מן האחרונים שחלקו ע"ז ואמרו דההי' סוגייא דפ"ק דעירובין בין כו' היא לדע' ר"ע כו' הנה כוונת ה"ה ז"ל מבואר' שדע' הגאונים ז"ל לומר דחוץ לי"ב מיל הוא ד"ת לכ"ע וההיא סוגיא דפרק קמא דעירובין דקאמר אמרי דבי ר' ינאי ל"ש אלא עירובי חצרות אבל ע"ת חייבין דתני ר"ח לוקין על ע"ת אתיא אליבא דרבנן ובתחומין דחוץ לי"ב מיל וה"ק ל"ש אלא ע"ח אבל ע"ת כיון דיש להם עיקר מן התורה דהיינו חוץ לי"ב מיל החמירו חכמי' לערב בסוף אלפים אך דעת האחרונים ז"ל לומר דלרבנן דר"ע אפילו חוץ לי"ב מיל אינו אלא מדרבנן ולר"ע אפילו בסוף אפילו הויא מן התורה וההיא דפ"ק דעירובין אתיא אליבא דר' עקיבא ובתחומין דסוף אלפים וכל זה מבואר מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמותיו והוצרכתי לזה מפני שראיתי מי שהלך בדרך אחרת עיין בספר מרכבת המשנה ודע שלדעת האחרונים ז"ל דס"ל דאותה סוגיא אתיא אליבא דר"ע נראה דס"ל דלדידן דקי"ל כרבנן דתחומין דרבנן ואפילו חוץ לי"ב מיל הא דתנן בסוף פ' קמא דעירובין ארבעה דברים נאמרו במחנה וחד מינייהו פטורים מלערב כפשטא אתיא ואפילו בע"ת שהרי כיון דטעמא דרבי ינאי דקאמר דע"ת חייבין הוא משום דתחומין דאורייתא כדקאמר דתני ר' חייא לוקין כו' א"כ ממילא נשמע דלדידן דקיי"ל דתחומין דרבנן דא ודא חדא היא וכ"כ הרשב"א ז"ל בשיטה כ"י וז"ל ואנן קי"ל דתחומין דרבנן והלכך פטורים מלערב אפילו ע"ת כו' ע"ש גם הריטב"א ז"ל בשיטתו כתב כן בהדיא ורבינו ז"ל שפסק בפ"ו מהלכות מלכים דין י"ג להא דרבי ינאי הוא משום דאזיל לשיטתי' דס"ל דתחומין י"ב מיל דאורייתא והא דרבי ינאי אתיא ככ"ע משום דיש להם עיקר מה"ת ועיין במרן הכ"מ שם שדבריו מגומגמים ובודאי שכונתו במ"ש שהם דבר תורה על י"ב מיל קאמר ועיין בס' עץ החיים למורינו הרב המופלא דקכ"ד ע"ד ודוק: ומהתימא על מרן הב"י סי' שצ"ז שכתב על מ"ש הטור ואפילו הולכי מדבריות שאין צריכין לערב ע"ח חייבין בע"ת כתב וז"ל ומ"ש ואפילו הולכי מדבריות כו' זה פשוט בסוף פ"ק דעירובין אמתני' דתני ופטורים מלערב אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא ע"ח אבל ע"ת חייבין עכ"ל והוא תימא שהרי לדעת האחרונים ז"ל ע"כ דלא קי"ל כר' ינאי ואפי' בע"ת פטורים ואם כן איך כתב זה פשוט כאלו היא הלכה פסוקה. גם על הטור ז"ל יש לתמוה שפסק היפך דעת אביו הרא"ש שהרי דעת הרא"ש דאפילו י"ב מיל הוי דרבנן וכמ"ש מרן שם וא"כ לדידי' ע"כ דס"ל דלא קי"ל כהא דר' ינאי וכמ"ש משם הרשב"א והריטב"א. ואולי יש ליישב דס"ל להטור דאע"ג דר' ינאי תלי טעמא דחייבין לערב ע"ת משום דתחומין דאורייתא כדקאמר דתני ר' חייא כו' ואנן קי"ל דתחומין דרבנן אפ"ה קיי"ל כר' ינאי בהא וכוותי' ולא מטעמי' ומשום דע"ת חמירי טפי דיש להם סמך מן התורה וראיה מההיא דפ' במה מדליקין דאמרינן דספק חשיכה מערבין ע"ח אבל לא ע"ת וה"ט כמ"ש רש"י שם משום דיש להם סמך מה"ת חמירי טפי והוא מוכרח שהרי רבא הוא דקאמר לה ורבא ס"ל דתחומין דרבנן כדאי' בפ' מי שהוציאוהו דמ"ו ומ"מ דברי מרן צ"ע: ולע"ד נראה להביא ראי' לדעת רבינו דתחומין די"ב מיל הוי דאורייתא מההיא דגרסינן בפ"ה דעירובין דף כ"ה ע"ב יושבי צריפין אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם מתיב ר"ח ויחנו על הירדן מבית הישמון ואמר רבה ב"ח אמר רבי יוחנן לדידי חזו לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי ותניא כשהן נפנין אין נפנין אלא לאחוריהם א"ל רבא דגלי מדבר קאמרת כו' ופרש"י אלמא במהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו שלש פרסאות כו' וקשה טובא דמאי קושיא ורבא גופי' אמאי הוצרך לשנויי דגלי מדבר קאמרת כו' הא תחומין אינן אלא מדרבנן ומ"הת שרי ומש"ה היו ישראל הולכים במדבר ג' פרסאות ולעולם מדרבנן אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם וכבר ראיתי להר"ב טירת כסף דרי"ט שהכריח מסוגיא זו דרבא ס"ל דתחומין דאורייתא ע"ש ואשתמיט מיני' סוגיא דפ' מי שהוציאוהו דמ"ו כי שם בארה דס"ל לרבא דתחומין דרבנן וכמ"ש הרא"ש שם אכן לדעת רבינו ניחא שפיר דר"ח מתחומין די"ב מיל הוא דק"ל דכיון דקאמר ר"י לדידי חזי לי ההוא אתרא כו' אם כן המהלך בראש והוצרך לנקביו צריך לחזור לאחוריו שלש פרסאות וג' פרסאות הוי דאורייתא וכן נראה לי שהוא דעת רש"י ממ"ש אלמא המהלך בראש כו': ויש לדקדק דאמאי הוצרך רש"י ז"ל לומר דמאי דפריך ר"ח הוא ממי שמהלך בראש כו' ואמאי ל"ק הא בפשיטות דפריך נמי במי שהוא בתוך המחנה וצריך לחזור לאחוריו יותר מאלפים אמה אלא ודאי ס"ל דמההיא לא קשיא לי' משום דתחומין דאלפים אמה אינן אלא מדרבנן ול"ק אלא ממי שמהלך בראש שחוזר לאחוריו ג' פרסאות וג' פרסאות מדאורייתא כדעת רבינו ז"ל וכן נראה ג"כ שזה דעת רש"י ז"ל ממ"ש פ' אין דורשין דף יז ע"ב ע"ש בתוס' ולדעת החולקים על רבינו ז"ל אין לומר דמאי דפריך ר"ח היינו אליבא דר"ע וסיעתי' דס"ל דתחומין דאוריי' והכי פריך דכיון דלדעת ר"ע עכצ"ל דכל המחנה חשיב כד' אמות אם כן מינה נשמע נמי לרבנן דס"ל דתחומין דרבנן דבהא לא אשכחן דפליגי דהא ליתא דאם כן לא הו"ל לתלמודא להקשות בפשיטות דהכי הול"ל הניחא למ"ד תחומין דאורייתא כו' ותו דאמאי הוצרך תלמודא להביא ברייתא דקתני כשהן נפנין כו' ותקשי לי' בפשיטות דכיון דקאמר רבי יוחנן לדידי חזי לי כו' אם כן אפילו תימא דנפנין לצדיהן אכתי תקשי ממי שהוא בתוך המחנה יותר מאלפים אמה לכל רוח דע"כ צריך לילך יותר מאלפים אמה כדי לעשות נקביו דבתוך המחנה אסור כדכתיב בהדיא ויד תהיה לך מחוץ למחנה אלא משמע ודאי דמדר"י גרידא לא הוה מצי להקשות משום דס"ל דתחומין דאלפים אמה אינו אלא מדרבנן וא"כ אי הוה אמרינן דנפנין לפניהן ולצדיהן לא הוה ק"ל משום דמי שהוא בראש המחנה אינו חוזר לאחורי ג' פרסאות אלא הולך לפניו וכן לצדדין בתוך ג' פרסאות אבל מברייתא דקתני אין נפנין אלא לאחוריו ק"ל שפיר ממי שהולך בראש המחנה דצריך לחזור ג' פרסאות לאחוריו ודוק: ומההוא דגרסינן בפ' ב' שעירי יוה"כ דס"ו ע"ב עתי ואפילו בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת כו' ופירש"י ז"ל וז"ל מה חילול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומין דרבנן בעלמא אינהו שגזרו עליהם כו' נראה שיש להוכיח דתחומין די"ב מיל דרבנן דאי דאורייתא היכי פריך בפשיטות למאי הלכתא הא ר"מ ס"ל לקמן דס"ו די"ב מילין היו בין ירושלים לצוק ואמרינן התם דסתם מתניתין כותי' ואם כן הו"ל לתלמודא לומר הניחא לרבי מאיר אלא לר"י למאי הלכתא ויש ליישב ודוק: ודע שלדעת רבינו דס"ל דתחומין דג' פרסאות הוי דאורייתא ק"ל מהא דגרסינן פרק משילין גבי ההיא דאין רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יצא חוץ לתחום ש"מ תחומין דאורייתא כו' ולדעת רבינו ק' אמאי ל"ק בגמרא דגזרינן שמא יצא חוץ לג' פרסאות דלכ"ע הוי דאורייתא וכן הקשו התוס' פ' אין דורשין ד"ה ופנית בבקר ועיין בפר"ח ז"ל חא"ח בקונטרס מים חיים די"ו ע"ד יע"ש ועיין בהרמב"ן במלחמותיו פ' אין צדין בד"ה והא דאמרינן דאסור להראות כו' שכתב תירוץ לזה וז"ל וגבי רוכבין ע"ג בהמה אין לחוש שמא יצא שלא לדעת חוץ לשלש פרסאות אלא באלפים אמה שהוא מקום קרוב יש לחוש בשלא ילך ברגליו שמא לא יכוין את התחום ומש"ה אקשינן ש"מ תחומין דאורייתא יע"ש. וראיתי להרב משפט צדק ח"א סי' ל' שהקשה לדעת חכמי בבל שכתב רבינו בתשובה הביאה הרב מוהריב"ל בח"ג סי' ע"ג דס"ל דיש איסור תחומין דאורייתא אפילו בימים ונהרות ע"ש מסוגיא זו דפריך ש"מ תחומין דאורייתא וכן ממאי דפריך בגמ' לקמן לאיסור מוקצה לא חששו, לאיסור תחומין חששו ולסברתם מאי קו' דלאיסור מוקצה דרבנן לא חששו לאיסור תחומין דאורייתא חששו וכן קאמר התם סתמא דתלמודא וכ"ת כי לית לי' לרבי יוחנן ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי' כו' והוא איסור תחומין ודרש מר זוטרא הלכה כרבי הושעיה ע"ש שהניחו בצ"ע. ודבריו תמוהים בעיני שמעולם לא כתבו חכמי בבל דתחומין דאורייתא אפילו בימים ונהרות אלא דוקא בתחומין דג' פרסאות וכמבואר מאותה תשובה שהביא מוהריב"ל דבהא פליגי דלדעת רבינו בימים ונהרות אפי' בתחומין דג' פרסאות הוי מדרבנן ולדעתם הוי דאורייתא אמנם בתחומין דאלפים אמה פשיטא ודאי דס"ל דהוי מדרבנן וא"כ כל הנהו דוכתי דמוכחי מנייהו דתחומין מדרבנן איירי בתחומין דאלפים אמה וזה פשוט ודוק: טעם המלך א) דברי המחבר לכאורה צריכין ביאור דמאי קאמר דהו"ל להש"ס למימר הניחא לרבי מאיר אלא לרבי יהודא מאי איכא למימר. הא טובא קשה דהא לר"מ ניחא כיון דס"ל די"ב מילין הוי בין ירושלים לצוק. א"כ לדידיה הוי דאורייתא ואם לר"י דלא ס"ל הכא אלא סובר תשע סוכות ועשרה מילין היו. הא מצינו רב יהודא דס"ל בפירוש תחומין דאורייתא דאמרינן עירובין [ל"ה ב'] דטעמא דרבי מאיר ור"י דאמרו הרי זה חמור גמל משום דתחומין דאורייתא וא"כ הקושיא עצומה היא הכי מאי פריך הש"ס למאי הילכתא ואי משום תחומין הא תחומין דרבנן הא י"ל דרבנן דר"ע דסבירא להו תחומין דרבנן ס"ל כר"מ י"ב מילין היו בין ירושלים לצוק ור' יהודא דסובר דרק יו"ד מילין היו הא איהו סבירא ליה תחומין דאורייתא ואולם דיש לדחות דמעירובין [ל"ה ע"ב] אין ראיה דהאי דמצריך הש"ס לומר דטעמא דר"מ דסובר תחומין דאורייתא היינו טעמא. כיון דרמי ר"מ אדר"מ מהאי דטמא שירד לטבול וצריכין לומר דשאני התם דהוי טומאה דרבנן והכא תחומין דאורייתא אבל לר"י יכולין למימר דלעולם ס"ל דתחומין דרבנן וטעמא דמחמיר אפי' בספק דרבנן כמו שסבירא ליה לרבי יוסי גבי טומאה. אמנם זה דוחק גדול למימר. דר"מ ור"י דקתני במתני' הרי זה חמור גמל. תרי טעמי אית להו ועוד הא רבי יוסי גופא ס"ל התם ספק עירוב כשר. ואף דסבירא ליה גבי טומאה לחומרא ואמרינן שם [ל"ו א'] דטעמא דרבי יוסי כיון דאין עיקרו מן התורה לא מחמרינן. ולדברינו צריכין למימר דר' יהודא מחמיר יותר מר' יוסי וסובר אפילו אין עיקר מן התורה מחמרינן: ואולם ראיתי דבפי' כתב הרא"ש בעירובין [מ"ו א'] וזה לשונו. ואע"ג דשמעינן ליה לר' יהודא דתחומין דאורייתא. גם ספק עירוב כו'. בהא ליה הלכתא כותיה עכ"ל רא"ש. וכן כתב שם הרמב"ם בפירוש המשנה בפ"י דטעמא דר"מ ור"י חדא היא. וכמו דטעמא דר"מ משום תחומין דאורייתא הכא נמי טעמא דרבי יהודה הכי הוי הרי דהרא"ש והר"מ ס"ל דטעמא לרבי יהודא משום דתחומין דאורייתא וא"כ צריך עיון. [ואף שמדברי התוס' שם [ל"ה ב'] ד"ה אמר רבי ירמיה יש לדחות הדברים ואין ראיה מר"י מ"מ הרי הרא"ש והר"מ הכי סבירא להו. ועיין לקמן הלכות עירובין מ"ש המחבר] ולכן היה נראה דלרבי יוסי פריך דהא ר' יוסי ס"ל יומא [ס"ז א'] חמש סוכות ועשרה מילין היו. והא איהו ס"ל עירובין [ל"ז א'] דתחומין דרבנן ולכך מיקל בעירוב. וא"כ לדידיה קשיא למאי הלכתא ול"ק אלא דקדוק לרב המחבר דהו"ל להש"ס למימר הניחא לר"מ אלא לר"י קשיא ובאמת מדברי הש"ס עירובין דמתרץ שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא היא: קא סבר ר"י תחומין דרבנן הרי מוכח בפירוש דאפילו י"ב מילין לאו דאורייתא. דאל"כ הא תחומין נמי עיקר מן התורה וכן הקשה רמב"ן במלחמותיו ולפי חומר הנושא אמרתי אף שעיקר תחומין דאורייתא מ"מ מאי שעירב בפת אינו דאורייתא אלא תיקון דרבנן ועיקר העירוב שמערב ברגליו. ולא אמרו אלא להקל על העשיר. וע' לקמן [נ"א ב'] פלוגתא דר"מ ור"י ור"נ ור"ח שם ועיין שם ברש"י. ועי' בס' תוספות שבת סימן תר"ג סק"ה עיי"ש והא דמצריך הש"ס לומר תחומין דרבנן ולימא תחומין דאורייתא. והרי עירוב רק דרבנן דזה ליתא. אם תחומין של אלפים אמה יהיה דאורייתא לא היה חכמים מתקנין עירוב בפת להקל אלא לפי שהוא באלפים אמה דרבנן. הם אמרו. והם אמרו. ובאמת לדעת ר"ע דתוך אלפים אמה נמי דאורייתא ס"ל עיקרו בפת וא"כ הכי פירושו בגמרא ההא שאני טומאה הואיל ועיקרו מן התורה היינו טבילה והמקוה שבת נמי דאורייתא קא סבר ר' יוסי תחומין דרבנן ולפי זה ס"ל דעירוב שתקנו חכמים בפת לא אמרו אלא להקל והאי עירוב אין עיקר בתורה זולת עירוב ברגל. וא"כ שעירוב זה אין לו עיקר מן התורה לכן הקילו בספיקו ודוחק: ובחדושי אמרתי על פי קושית הרב המחבר לתרץ קושית תוס' שם ביומא [ס"ו א'] ד"ה אמר רפרם כו'. דהא בכריתות [י"ד א'] אמרו בעלי הש"ס דרפרם בדותא היא. והכא לא אמר מידי והלא הכא הוא עיקר. אמנם אמרתי לתרץ לפ"ז דהנה ודאי מה דאמרינן עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליה"כ היינו טעמא כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא. ועיין תוס' ביצה [י"ב א'] ד"ה עירוב והוצאה והאי דהוצאה מלאכה גרועה היא. נפקא לי' לתוס' פ"ק דשבת [ב' א'] מדאיצטריך תרי קראי חד קראי בפרק הזורק [צ"ו ב'] מהמלאכה היתה דים. וכן בעירובין [י"ז א'] מאל יוציא. ועיין שם היטב בהרב פני יהושע. דמשמע שם דזה דוקא למאן דאמר תחומין דרבנן. אבל למ"ד תחומין דאורייתא. הרי איירי הקרא דאל יצא בתחומין ומנ"ל דהמלאכה גרועה היא. וא"כ לפי דעת הרי"ף והרמב"ם די"ב מיל אליבא דכ"ע דאורייתא. ונפקא לן מאל יצא. א"כ לא מוכח כלל וכלל דהמלאכה גרועה היא. וא"כ ודאי דיש עירוב והוצאה ליה"כ דמהיכא תיתא לחלק: אמנם הרי מוכח מרב ששת דאפי' לאחר י"ב מיל הוי דרבנן דאל"כ אמאי קאמר למאי הילכתא. הא הלכתא לתחומין ולי"ב מיל וא"כ לפ"ז שפיר קאמר רפרם. זאת אמרת אין עירוב והוצאה ליה"כ היינו כיון דמוכח מרב ששת דאפי' לאחר י"ב מיל הוי תחומין דרבנן. א"כ למאי אצטריך אל יצא וע"כ להוצאה. והא כבר נפקא לן מוהמלאכה היתה וע"כ דהוצאה מלאכה גרוע היא וא"כ עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליה"כ כיון דהמלאכה גרוע היא לא אמרינן ביה"כ ולכן לא אמר הש"ס הכא בדותה היא אבל בכריתות שם אמר רפרם למילתיה על הברייתא. ולא אמר על רב ששת. וע"כ כוונתו דמוכח עירוב והוצאה לשבת. ואין עירוב והוצאה ליה"כ. דאם כן ל"ל עת. דמ"ש שבת ומ"ש יה"כ לכך מדחי' הש"ס דלמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביה"כ ודאתאן עלה נמי חובה עלינו לתרץ קושית תוס' חגיגה [י"ז א'] ד"ה ופנית על הר"מ דס"ל י"ב מיל דאורייתא מהאי דאמרי' שבת [ס"ט א] דידע ליה בתחומין ואליבא דר"ע אמאי קאמר אליבא דר"ע הא יכול למימר דידע בתחומין ואליבא דכ"ע והיינו לאחר י"ב מיל. וכן קושיא נמי מהאי דאמרינן שבת [קנ"ג א] ותחומין אליבא דרבי עקיבא. ומבעיר אליבא דר"י ואמאי אמר בתחומין אליבא דר"ע. אמנם באמת יש לדחות הא הש"ס [ס"ט א] קאי לתרץ המתניתין דוקא ארבעים חסר אחת לומר שאם עשאן כולם בהעלם אחת שחייב על כל אחת ואחת חטאת. וקשה במאי ידע והא במתני' זאת קתני המבעיר. וקשה הא במבעיר ליכא אלא לאו. ואם אין סקילה קרבן בשוגג היכא בא. וע"כ דמתני' אתיא כמ"ד הבערה לחלק יצאה. והיינו ר"ע כדמוכיח רבא פסחים [ה' א'] וא"כ הרי בלאו הכי צריך למימר דמתני' אתיא כר"ע. ואף די"ל דמתני' ר' נתן דס"ל לחלק מ"מ לאיזה צורך נוקים הכא מוקמינן כולה כר"ע וכן נמי לקמן [קנ"ג א] דנקיט תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר"י וא"כ בהאי אוקימתא דנקט תחומין הרי ס"ל להש"ס דהבערה לחלק יצאה ע"ש. וא"כ לכך נקיט נמי ר"ע דהכא סבירא ליה: מעשה חושב (נח) דס"ל דיש איסור תחומין דאורייתא אפילו בימים ונהרות. לכאורה קשה לשיטה זו מהא דאמרינן בעירובין דף מ"ה ע"ב ביו"ט כרגלי כל אדם אמאי ליקני שביתה באוקיינוס כו' עד איבעית אימא הוי ספק דדבריהם ולקולא ע"כ ולפ"ז קשה הא אכתי איכא למיחש דקני שביתה באוקיינוס חוץ לי"ב מיל דאורייתא והוי ספק של תורה אע"כ די"ב מיל לא הוי דאורייתא. ואפשר לומר דס"ל לחכמי בבל כדעת הרלב"ח מובא במג"א סי' ת"ד ס"ק א' דהא די"ב מיל הוי דאורייתא היינו דוקא לאדם אבל לענין כליו ובהמתו אינן אלא מדרבנן (ודלא כהר"מ אלשקר שחולק בזה). וי"ל דה"ה בגשמים דכן הוא בפשיטות: